אוצר החסידיםשארית יהודהשו"ת אורח חייםסימן טו

סימן טו

שיעור אכילת פרס במשקה, ושיעור ז' ימים ליולדת ⁴³⁵

ביום אתמול יום ב' ה' תשרי לעת ערב תקע"ו קבלתי שני מכתבים הבאי' כאחד בדבר האשה שילדה בצום גדלי', ויום כיפור הוא יום ח', דלפי פסק הש"ע אסורה לאכול אפי' אמרה צריכה אני, אך אם יאמר הדאקטער שמוכרח מחמת חלישותה שתאכל פחות מכשיעור, אזי לענין שיעור צירוף שתיה, אם כדי שתיית רביעית או כדי אכילת פרס, לפי מ"ש רבינו אחמו"ר ז"ל בהלכות ברכות הנהנין ששיעור צירוף שתייה הוא כדי אכילת פרס. ולא מזיגנא רישי עד שגמרתי עין עיוני.

ועל דבר אשר נסתפקת בענין שתיית טייא או קאווי חמין, אם מצטרפין לקולא בכדי שתיית רביעית בינונית או בכדי אכילת פרס, לפי שמצאת בברכת הנהנין של רבינו אחמו"ר ז"ל (בפרק ח' הלכה ו') שהעיקר אם לא שהה בכדי אכילת פרס מצטרפין. דע לך אהובי כי בפירוש שמיע ליה מיניה דמר אחאי ז"ל, שכתב כן לפי שלא סמך על מ"ש המ"א (סי' ר"י סק"א ⁴³⁶ ), דצירוף דלענין ברכה תליא בפלוגתא דהרמב"ם ⁴³⁷ והראב"ד ⁴³⁸ שבטוש"ע הלכות יו"כ ⁴³⁹ . אלא אפילו להרמב"ם דסבירא ליה דאם שהה יותר מכדי שתיית רביעית אינו מצטרף, היינו דוקא ביום כיפור ששיעורו מלא לוגמא ⁴⁴⁰ , שהוא פחות מרביעית ⁴⁴¹ . אבל בברכה אחרונה ששיעורה ברביעית ⁴⁴² , אין סברא כל כך לשער שתיית רביעית שבמהרה בכדי שתיית רביעית בשתייה בינונית. ומשום הכי נמי בנזיר ששיעורו ברביעית יין כתב הרמב"ם פ"ה מה' נזירות ⁴⁴³ , דשיעור הצירוף בכדי אכילת פרס. ומ"ש בפי"ד מהמ"א בשאר איסורים נמי דהצירוף בכדי שתיית רביעית, היינו משום דסבירא ליה נמי דבכל האיסורין איסור השתיה כאיסור האכילה בכזית. דלא כמ"ש הכ"מ בספ"ג מה' ברכות ⁴⁴⁴ בפשיטות, דכל איסורי משקין ברביעית, בלי שום ראיה. ואדרבה בפ"ו ⁴⁴⁵ מהלכות מאכלות אסורות כתב גבי האוכל דם בכזית, וסתם דרך אכילת דם היינו שתיה, מדלא פירש דהיינו דוקא בהקפוהו ואכלו. וכן בהמחה את החלב וגמעו לא נתן שיעור אחר מבאוכל ⁴⁴⁶ . ולענין תרומה בפ"י מהל' תרומות ⁴⁴⁷ כתב הרמב"ם בהדיא דשיעור שתייה כשיעור אכילה בכזית. והיינו דלא כתב בפי"ד ⁴⁴⁸ אלא רביעית של סתם יינם, ומסתם יינם בלבד אין ללמוד לשארי ענינים. עד כאן הן הן הדברים ששמעתי מפיו הק'.

וממוצא דבר נשמע דלענין יוה"כ ⁴⁴⁹ יש לסמוך שפיר על הרמב"ם, משום דלפי מה שנתבאר אדחי' לה ראיית הראב"ד ⁴⁵⁰ מפסול גוויה, דפסול גוויה נמי שיעורו ברביעית וממילא בעינן לצירוף שיעור גדול יותר, וכמו בנזיר דלעיל (ועי' בכ"מ פ"י מה' תרומות דלעיל בשם מהרי"ק שתירץ בענין אחר, והוא נכון ג"כ, ואף הפר"ח קלסי' קצת, אלא שכתב ומכל מקום אינו מחוור והביא ראיה מהגמרא, ואין דבריו מוכרחים) משא"כ לענין יוה"כ. וא"כ כיון דכשל עוזר נפל עזור, והדרין לכללין דקשה לסתור התוספתא המפורשת במקומה ⁴⁵¹ . ועכ"פ גבי חולה דספק נפשות להקל ודאי יש להקל כדעת הרמב"ם (ואפשר דגם הפר"ח יודה בזה).

ולענין יולדת אחר ז' אין לי לחדש נגד בעלי שו"ע ⁴⁵² . ומדי דברי לא אוכל להתאפק עצור במילין, מה דאגב עיוני קשיא ליה טובא בתה"ד סי' קמ"ח, והביאו בש"ע (סי' תרי"ז ס"ד) בלי חולק, דימים אלו אין מונין מעת לעת (הגם שבנידון דידן אין נפקא מינה כל כך, שבוודאי לא תאמר צריכה אני כמו שנתבאר לעיל). ועיי"ש שנדחק לחלק בין שאר בריאת הגוף מחולי אחר ⁴⁵³ ובין הבריאות מחולי הלידה ⁴⁵⁴ , ואני בער ולא אדע מאין הרגלים לחלק. שהרי מצינו כמה פעמים בש"ס דחשבינן שעות להחיות המכה, כמו מכת בתולים ⁴⁵⁵ דר"פ תינוקות דבעינן לילה או יום או חצי לילה וחצי יום, כדרך שאמרו ביי"נ ובטהרות, ולא חילקו ביניהם. ולענין וסתות ⁴⁵⁶ חידוש הוא שחידשו הפוסקים, דלא ילפינן מהתם, לפי שמהלך הדמים תלוי בזריחת השמש, וכמו שהביאו ראיה ⁴⁵⁷ מהמדרש ע"פ אקרא לאלקים גומר עלי ⁴⁵⁸ עיי"ש.

והראיה שהביא מהתוס' פ"ק דגיטין (דף ח' ע"ב ד"ה אע"ג) ⁴⁵⁹ תמוה, שבנה בנין קבוע על יסוד רעוע, שאפשר לומר שאין כונת התוס' [ב]מה שכתב ודוחק לומר, דקאי אמ"ש בתחלת דבריהם דבעינן מעת לעת, אלא אסוף דבריהם דצריך לומר דעובדא הוה בתוך ז', דזהו באמת דוחק גדול, דכל כהאי גוונא הוה ליה לגמרא לפרושי. וכהאי גוונא מצינו הסוגי' בתוס' בכמה דוכתי, ואחת מהן בפרק כלל גדול (דף ע"ג סע"ב) ⁴⁶⁰ במה שכתבו ואין נראה לומר דאף לרבנן כו'. ובודאי זה אמת דלרבנן נמי אסור משום שבות, כדאיתא בפ' המצניע (ד' צ"ה ע"א) ⁴⁶¹ דאפילו רבנן דפליגי ארבי אליעזר, אפילו אם תימצי לומר דפליגי נמי אחולב, מכל מקום הרי אמרו בהדיא אחד זה ואחד זה משום שבות. אלא הא דכתבו דאין נראה לומר כו' קאי אסוף דבריהם, דוק ותשכח דהכי הוא. וכיון דמהתוס' דגיטין אין ראיה, והרא"ש (פ' מרובה סי' ט"ו) ⁴⁶² כתב כן בפירוש (ומ"ש הרא"ש בפ' ר"א דמילה סי' ב' תירוץ אחר, היינו משום שהיה דוחק בעיניו להעמיד סוגיא זו בענין זה דוקא, וכמו שנתבאר לעיל לדעת התוס'), וגם הסברא נוטה לכך.

והראיה שהביא בתרומת הדשן מהבראת התינוק לענין מילה, דממתינין לו ז' ימים מעת לעת (כדאמרינן בר"פ הערל ד' ע"א), היא ראיה גמורה שאין עליה תשובה, אם לא מדוחק, שנדחק בתרומת הדשן לחלק ביניהם בלי סברא וראיה ברורה.

לזאת היתה דעתי נוטה דבעינן מעת לעת דוקא. אך לפי שלא מצאתי לי חבר ולא רב, שכל מפרשי השו"ע לא עמדו בזה, מוכרח אני לבטל דעתי. אלא אם כן יש עוד צד להקל, כ[ג]ון שנראה איזה חלישות, אעפ"י שאי אפשר להעמיד הדבר על בוריו, לבי אומר לי בטח שהמיקל לא הפסיד. ובפרט שמדברי הר"ן בשם רמב"ן ⁴⁶³ יש לומר, דכל שאמרה צריכה אני, אפילו אחר ז' מאכילין אותה, כמו חולה דעלמא, ואין חילוק בין אם אמרה צריכה אני מחמת חולה או מחמת לידה ⁴⁶⁴ . ואינו דומה למלאכה בשבת ⁴⁶⁵ , כי באכילה שייך לב יודע מרת נפשו טפי. וע' מ"א ⁴⁶⁶ בשם רדב"ז שמחלק גם כן בין מלאכת שבת לאכילה. אלא דעיקר החילוק בין תוך ז' לאחר ז' הוא בסתם, בשלא אמרה איני צריכה, דבתוך ז' מאכילין אותה ולאחר ז' אין מאכילין אותה, כל שלא אמרה בפירוש צריכה אני כחולה דעלמא. אלא מאחר שהשו"ע ⁴⁶⁷ תפס ליה להרא"ש בשם רמב"ן, ומפרשי הש"ע לא דברו בזה, אין בידי להכריע. אבל תוך ז' מעל"ע, ויש צד אחר, יש להקל לענין פחות מכשיעור על כל פנים.

אורח חיים חלק שני

הערות

435. תוכנה: א) אף שלענין ברכה אחרונה פסק רבנו בסדר ברה"נ שהעיקר כהדעה ששיעורו ברביעית בכדי שיעור אכילת פרס, מ"מ לענין יוהכ"פ יש להקל בספק פקו"נ כדעת הרמב"ם ששיעורו בכותבת בכדי שיעור שתיית רביעית. ב) לענין ז' ימים ליולדת, לכאורה נראה להוכיח שצריך ז' מעל"ע, דלא כנפסק בשו"ע, אבל אין להקל אלא כשיש עוד צד להקל. הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: שקו"ט בזה בגולת עליות מקואות קכז, ד [פ"י מ"ו פסקא ב]. הנושא השני – ראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' סג.
436. "ולענין שתיה עי' סי' תרי"ב שיעור הצירוף".
437. הל' שביתת עשור פ"ב ה"ד (שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין לשיעור ואם לאו אין מצטרפין). הל' מאכלות אסורות פי"ד ה"ט (השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט, או שהמחה את החמץ בפסח או את החלב וגמעו מעט מעט, או ששתה מן הדם מעט מעט, אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין). הל' תרומות פ"י ה"ג (שתה וחזר ושתה, אם יש כו' מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית הרי אלו מצטרפין).
438. ראב"ד הל' תרומות שם (נראה שאף לשתייה בעינן כדי אכילת פרס).
439. שהובאו בשוע"ר סי' תריב סט"ו. ושם הביא דעה הא' בסתם שהשיעור הוא בכדי שתיית רביעית, ורק לכתחלה יש להחמיר כיש אומרים שמצטרפות בכדי אכילת פרס. וש"נ.
440. כמבואר בשוע"ר שם סי"ב, וש"נ.
441. ראה שוע"ר סי' קצ ס"ו (באדם בינוני הוא רק רביעית), וש"נ.
442. רמב"ם הל' ברכות הי"ב. שו"ע רס"י רי. סדר ברה"נ לרבנו פ"ח ה"א (חוץ מיין, שיש מסתפקים).
443. ה"ב (אם שתה רביעית יין), וה"ד (יין שנתערב בדבש כו' וכן הצמוקין שדרסן עם הגרוגרות וטעם הכל טעם צמוקין כו', בכדי שלש ביצים).
444. הי"ב (ומ"ש רבינו דשיעורא דמשקין ברביעית, טעמו מדאשכחן בעלמא לענין אכילת איסורין, דחייב בשתיית משקין אסורין ברביעית).
445. הלכה א. וראה גם פ"ב ה"ט-י.
446. בהל' מאכלות אסורות פי"ד ה"ט והי"א.
447. ה"ב (וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייה בכזית).
448. ה"ט, כמועתק לדעיל.
449. שהובאו בשוע"ר סי' תריב סט"ו ב' הדעות, ומסיק שלכתחלה יש להחמיר שמצטרפות בכדי אכילת פרס.
450. בהל' תרומות פ"י ה"ג כתב הרמב"ם "מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית", וע"ז כתב הראב"ד: "אמת הוא שכן מצא בתוספתא, אבל במסכת כריתות פרק אמרו לו אכלת חלב (יג, א) נראה שאף לשתייה בעינן כדי אכילת פרס". והיינו מ"ש שם לענין פסול גויה ששיעורו ברביעית בכדי שיעור אכילת פרס, כמבואר ברמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ד הי"א). ומזה שהראב"ד משוה כולם, מובן שהוא חולק על הרמב"ם גם לענין יוה"כ. והן ב' הדעות שבשוע"ר סי' תריב סט"ו.
451. יומא פ"ד ה"ד (לגירסתינו): אם יש מתחלת שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין.
452. שנפסק בסי' תרי"ז ס"ד, ובשוע"ר שם ס"ה וסי' של ס"ו, כדברי תרומת הדשן סי' קמח, שימים אלו אין מונין מעת לעת אלא לפי ימי בראשית, אף שלא כלו ז' מעת לעת מלידתה. וראה גם לקמן שער השמועה סי' ג.
453. דחשבינן ביה מעת לעת.
454. דחשבינן בהם ימי בראשית.
455. נדה סה, ב: כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך, וכמה עונה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן או יום או לילה ... חצי יום וחצי לילה. וברש"י שם ד"ה בתקופת: דהוי עונה שלימה של י"ב שעות. וכ"ה בטוש"ע יו"ד סי' קלח ס"ו (לענין יי"נ): י"ב שעות. וברמב"ם הל' טומאת אוכלין פי"א הי"ז (לענין טהרות): שתים עשרה שעות.
456. דקיי"ל שלעולם העונה היא יום או לילה, ולא י"ב שעות דוקא (שוע"ר סי' קפד ס"ק יב, וק"א שם ס"ק ג, וש"נ).
457. ראה שוע"ר סי' קפט ס"ק כג.
458. תהלים נז, ג. ירושלמי נדרים פ"ו ה"ח.
459. שהתירו (עירובין סח, א) להחם מים לתינוק קודם מילתו ע"י נכרי, אגב אמו, אם היא אומרת שצריכה מים חמים. וכתבו ע"ז התוס' שם: ודוחק לומר דמעת לעת בעינן והא עובדא הוה תוך ז' של מעת לעת. ומפרש דבריו בתרומת הדשן שם, שלפי האמת לא בעינן מעת לעת אלא ימי בראשית, ולכן יום מילתו חשיב יום שמיני ללידתה, ואסור לחלל עבורה את השבת, אלא ע"י נכרי. וע"ז כותב כאן שהפירוש הוא, שאף שלפי האמת בעינן מעת לעת, מ"מ מיירי כאן שכבר עברו ז' מעת לעת, ולכן אסור לחלל עבורה את השבת, אלא ע"י נכרי.
460. דקיי"ל כרבי יהודה (שבת עה, א) שיש מפרק שלא בגידולי קרקע, מאדמרינן (כתובות ס, א) גונח יונק חלב בשבת מ"ט מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו רבנן. וכתבו ע"ז התוס' שם: ואין נראה לומר דאף לרבנן אסור מדרבנן דמיחזי כמפרק, ואע"ג דלא אסירא אלא מדרבנן לא שרי אלא משום דאיכא תרתי כלאחר יד ובמקום צער.
461. הרודה חלות דבש, שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט לוקה ארבעים דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות.
462. הובא בתרומת הדשן שם.
463. אוצ"ל: שמדברי הר"ן (יומא א, א ד"ה ולענין: מכאן ואילך הרי היא ככל הנשים לתענית יוהכ"פ), ורא"ש (יומא פ"ח ס"י) בשם הרמב"ן (תורת האדם, ענין הסכנה: מכאן ואילך הרי היא כשאר כל האדם).
464. כפי שמחלק באיסור והיתר כלל ס סי' ב. ונפסק בשוע"ר סי' תריז ס"ד.
465. שנפסק בשוע"ר סי' של ס"ה: ומסוף ז' ואילך אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה.
466. סי' תריח ס"ק ג, וכ"ה בשוע"ר שם ס"א: "אפילו מאה רופאים אומרים ... שמאכל מזיק לו שומעין לחולה שבודאי הוא צריך לכך". אבל בסי' שכח ס"ק ו, וכ"ה בשוע"ר שם סי"ב: "ואם הרופא אומר שאותה התרופה מזיק לו שומעין לרופא".
467. סי' תריז ס"ד: מכאן ואילך הרי היא ככל אדם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 34 עמודים.