סימן יז

סימן יז

בענין הנ"ל ⁵⁰⁴

(ר"ב שלום ⁵⁰⁵ )

לכבוד אה' ידידי ורב חביבי הרב המפורסם החריף ותיק ונעלה מו"ה ברוך מרדכי ⁵⁰⁶ נ"י

על דבר השאלה ששלח לכבוד מר בר אחאי ⁵⁰⁷ שי'. מאפס הפנאי שאינו מופנה מכל צד צוה לי לעיין רבא במילתא ולכתוב לו מה שהעלתה מצודת שכלי, ואשר אני זוכר מכבוד רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה נ"ע. ואחר אשר ערכתי ושלחתי אליו ⁵⁰⁸ , שלח עוד לאה' וריעי ידידי מה"ר אברהם מקאלישק לראות מה בפיו גם הוא, והוא גם הוא ערך באריכות המענה ⁵⁰⁹ . ושוב שלח אלי מר בר אחאי שי' השני כתובים כאחד, וצוני לברר הדעות תרומיות משנינו.

והנה מה שאני ערכתי למול פניו שולח אני לכבוד מעל', ומה שעלה גם כן אצל ידידי מה"ר אברהם, שהסכים הוא גם כן להיתר. אלא שירד להציל את החכם צבי ⁵¹⁰ והדבר שמואל ⁵¹¹ מהשגותי, והעלה להחמיר כדבריהם [עד] שתהא מוחזקת בחלבה ארסיי בחיי בעלה, אפס כי בסכנת נפשות הוי בתרי זימני חזקה ⁵¹² . ולא שלחתי לרומע"ל כל אריכות המענה, כי לפי דעתי ירד להציל ולא הציל, ואי"ה כאשר פה אל פה אדבר בו, אם לא יחזור בו ויכתוב כדרכו, יהי לו אשר לו. ובפרט שבנידון דידן אין נפקא מינה לדינא, כמ"ש רומע"ל שהוחזקה בכך בחיי בעלה. גם צידד בגרושה כמ"ש הרב בר אחאי ⁵¹³ שי', על פי שו"ת אמונת שמואל ⁵¹⁴ ושבות יעקב ⁵¹⁵ , ואינם עמדי. והגם שאף רומע"ל כתב כן, והרב בר אחאי ראהו [...], ויש אילן גדול לסמוך עליו הוא הרשב"א ⁵¹⁶ , שמתיר בגרושה מעוברת אפילו לדעת ר"ת ⁵¹⁷ החולק על רבינו שמשון הזקן, כמבואר במ"מ ⁵¹⁸ ובר"ן ⁵¹⁹ , דלא כט"ז ⁵²⁰ (גם בדברי הבית שמואל ⁵²¹ ראיתי שערורי', לא עת האסף פה), ונראה מדבריהם שמסכימים עמו, והיא דעה ראשונה שבשו"ע סוס"י י"ג. עם היות שכתוב בשם יש מי שאומר, הלא גם דעה שני' כתב גם כן בשם יש מי שאומר (אך מ"ש בשו"ע ומשמע מדבריו ⁵²² כו', צע"ג דבהדי' כתב כן. גם דלאו הא בהא תלי', עי' בית יוסף בשם תשובות הרשב"א ⁵²³ ).

איברא לולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא, דהאידנא שנהגו בתקנת ר"י מינץ בסדר גטין ⁵²⁴ , שלא יהיו המגרש והגרושה אגודים זה בזה בשום סכסוך, ומתפשרים על הכל קודם נתינת הגט, ומסתמא קבלה האשה על עצמה הנקת הולד בסך שנתפשרו, ואם כן הרי משעבדא להניק או לשכור מינקת, ואסורה אף להר' שמשון הזקן ⁵²⁵ , דלא בעינן שמשעבדא להניק בעצמה דוקא, דהא הכניסה לו שתי שפחות אינה מניקה ⁵²⁶ , אלא כיון דעלה דידה רמיא להכניס השפחות מינקת חבירו קרינן לה, אם היא ראוי' להניק, וכל עיקר ההיתר בנידון דידן אינו אלא מחמת שאינה ראוי', ואין חילוק בין משעבדא או לא. ואף כי יש מקום לומר אדרבה, דהאידנא לא שייך אשה בושה ⁵²⁷ כו', מאחר שלא תבא לבית דין כלל. מכל מקום יש לומר דכל שכן דאיכא למיחש, זימנין דלא ספקה וליכא מאן דליתבעינהו מיני' וד"ל. ולחכם ונבון כמותו יספיק הקיצור.

וזולת זה יקבל החיים ושלום מאדון השלום, דברי ידידו ורחימו לנצח מלב ונפש

יהודה ליב באאמו"ר מו"ה ברוך זצללה"ה

*

תשובה על שם כ"ק אדמו"ר האמצעי ⁵²⁸

(ר"ב שלום ⁵²⁹ )

לכבוד אהו' ידידי ידיד ה' הרב המופל' החריף כו' מוהר"ר ברוך מרדכי נ"י

על דבר השאלה אשר שאל ממני, תרי תמיהי קא חזינא הכי, המבלי אין גברי' בעיר גדולה ⁵³⁰ של חכמים וסופרים כמי"ב ⁵³¹ , ובפרט גבר בגוברין הרב המפורסם מוהר"ר אברהם אבלי ⁵³² נ"י, וכי קצור קצרה ידו בקוצר המשיג ועומק המושג שנחבא אל הכלים ומיראי הוראה נעשה, ומי הוא זה אשר יערב לבו כו'.

אך מכל מקום לאהבת ידידינו מהר"ץ ⁵³³ , וכי נכמרו רחמי עליו, וכאשר כתב כ"ת, פניתי את לבי ובקשתי גם כן את שאהבה נפשי דודי ידידי הרב מוהרי"ל מיאנוויטש, אם יש אתו דבר מה מכבוד א"א הגאון החסיד נ"ע. והשיבני שאינו זוכר, רק שכמדומה לו שא"א הגאון ז"ל פקפק בראיות הגאון חכם צבי, אך למעשה אינו זוכר מה שעלה בהסכמתו.

ובאמת ⁵³⁴ מה שכתב החכם צבי בסי' ס"ו בשם תשובות דבר שמואל ⁵³⁵ , אע"ג דקלסי' החכם צבי בתורה ובחסידות, בכאן שבקי' לחסידותי', שהוציא דברי הרא"ש מפשטן במה שלא עלה על לב מעולם. דמה שכתב ⁵³⁶ ואינה רגילה להניק לעולם, פירושו כפשוטו שלא הניקה מעולם את הילד הזה, ואפילו לא ילדה אלא ילד אחד בלבד, רק שפירשה ממנו לגמרי ולא הניקתו אפילו לפרקים ועתים רחוקים (וכן נראה שהבין התשובות מהר"מ פאדווא סי' ל'). ויגיד עליו ריעו לשון תשובות הרא"ש כלל י"ג סי' ד' ואינה מניקה בשום פנים. ואתי שפיר לשון לעולם כפשוטו, דלא כהחכם צבי דכתב דלעולם לאו דוקא (וגם החכם צבי בעצמו לא הבין כן בסי' ס"ד, שהרי כתב דהרא"ש וסיעתו לא הזכירו בחיי הבעל גבי צימוק דדים). וגם אין טעם בדבר לחלק בין זה למה שכתב הריב"ש בסי' תס"ג, דאף שהיתה אינה רגילה להניק בחיי הבעל מכל מקום מיקריא מינקת חבירו. דמה שכתב הדבר שמואל שהריב"ש מודה בצימוק דדים, לא ידעתי מאיזה טעם יודה, אם מפני שבצימוק דדים אינה ראוי' להניק, מה לי רגילה בחיי בעלה או אינה רגילה, ואם ברגילה נקראת מכל מקום מינקת חבירו, אע"ג דהשתא אינה ראוי', הוא הדין נמי באינה רגילה, דכיון דהא דאינה ראוי' לא מעלה ולא מוריד, גם בהצטרפות אינה רגילה אין חילוק, כיון דאינה רגילה לבד נמי לא מהני. וגם החכם צבי בעצמו בסי' ס"ד לא הבין כן בלשון הרא"ש, שהרי כתב דהרא"ש וסיעתו לא הזכירו בחיי הבעל גבי צימוק דדים.

ואף ⁵³⁷ גם ראי' זו שבסי' ס"ד יש לפקפק עלי', דאם כן אף אנו נאמר דאפילו הניקה בחיי הבעל וצמקו דדיה לאחר מיתתו נמי תשתרי, וזה ודאי אינו, כמ"ש הרא"ש ⁵³⁸ והר"ן ⁵³⁹ ומהר"י ווייל בתשובותיהם. וכן הסכים מהר"ם פאדווא, ופירש דמ"ש הרא"ש או שפסק חלבה בחיי בעלה, האי בחיי בעלה שב אל שניהם, אצימוק דדיה שלא הניקה ואפסק חלבה, ולא זו אף זו קתני. ומכל שכן לגירסת הב"י ⁵⁴⁰ ברא"ש ושכרה לה מינקת, ופירש דהאי ושכרה קאי נמי אצימוק דדים דלעיל. ועוד דאי אפשר כלל לומר דהרא"ש בא לאשמועינן אפילו ילדה לאחר מיתה, שהרי כתב ומטעם זה כו', וקאי אדלעיל ואם גמלתו בחיי בעלה כו'. ועוד דאכתי לא אשמועינן הרא"ש האי דינא כלל בילדה לאחר מיתת בעלה ונתנה בנה למניקה אפי' בלא צימוק דדים, עד שבא הריב"ש בתשובותיו סי' תס"ג, ומדלא הביא דברי הרא"ש כלל לאוכוחי דדוקא בצימוק דדים התיר אבל לא בענין אחר, מכלל דסבירא ליה דהרא"ש לא מיירי מענין זה כלל. אלא ודאי דהרא"ש מיירי כפשוטו בחיי הבעל, ואם כן אין ראי' כלל לדברי החכם צבי והדבר שמואל וסיעתם.

אמנם ⁵⁴¹ אע"פ שאין ראי' לדבר, זכר לדבר מיהא איכא מתשובות הריב"ש הנ"ל, שכתב הטעם דבילדה לאחר מיתה נמי מיקרי' מינקת חבירו, משום דעלה דידה רמי' להניק, או משום דמעוברת למניקה קיימא, וזו לאו מניקה היא ולאו למניקה קיימא כמ"ש החכם צבי. ואף שכתב שם דאף בגרושה מעוברת שילדה דלאו מניקה היא, ואפילו הכי אסירא משום לא פלוג, יש לומר דבכה"ג שאינה ראוי' להניק לא שייך לומר לא פלוג, כיון דאפילו אילו היה בעלה חי ודר עמה לא היתה ראוי' ולא היתה נקראת מינקתו, משא"כ בגרושה, אילו היתה דרה עם בעלה ולא נתגרשה היתה נקראת מינקת חבירו. ומכל שכן להרשב"א ⁵⁴² דסבירא ליה דבגרושה מעוברת שילדה אם נתנה בנה למניקה קודם שמכירה שריא. וכן משמע קצת גם כן בתשו' מהר"ם פאדווא הנ"ל, שהרי מהר"ן איגר רצה להתיר מעוברת שילדה ונתנה בנה למינקת בעוד שלא התחילה להניק, לפי גירסתו ברא"ש או ששכרה לה כו', וסבירא ליה דאפילו בלא פיסוק חלב מיירי, וכיון דאם לא הניקה בחיי בעלה שרי הוא הדין אם ילדה לאחר מיתתו ולא הניקה, ומהר"ם פאדווא לא השיג עליו אלא מטעם דסבירא ליה דהרא"ש מיירי בפיסוק חלב דוקא, דון מינה ואוקי באתרין, היכא דאיכא פיסוק חלב כגון בצימוק דדים אין חילוק בין אם היה בחיי בעלה או שילדה לאחר מיתה, ובלבד שנעשה לה הצימוק קודם הלידה שלא התחילה להניק כלל. וכן משמע בתשובות הר"ן ⁵⁴³ דכתב אם לא פסק החלב בחיי בעלה ג' חדשים, לדברי הגאונים, אפילו השלימה לאחר מיתה לא מהני, כיון שהיתה ראוי' שעה אחת, משמע שאם לא היתה ראוי' אפילו שעה אחת לא מיקרי' כלל מינקת חבירו, וכן מבואר בכסף משנה ⁵⁴⁴ בשם מהרי"ק ⁵⁴⁵ , ובים של שלמה פ"ד דיבמות ⁵⁴⁶ .