אוצר החסידיםהלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז<h2>במקום מצוה וחולי</h2><h3>ו. במלאכות דאורייתא במקום מצוה</h3><h4>ב</h4>

<h4>ב</h4>

בקצת מקומות¹⁶⁰ נהגו רבים¹⁶¹ להקל באמירה להנכרי להדליק נרות לצורך סעודה כשנכבו הנרות ואי אפשר לאכול בחשך¹⁶². ויש שלמדו זכות¹⁶³ על שלא מיחו בידם חכמים, לפי שסומכין על מי שאומר¹⁶⁴ שלא גזרו על שבות של אמירה לנכרי במקום מצוה אפילו לומר לו לעשות מלאכה גמורה של תורה. אבל כל אדם צריך להחמיר¹⁶⁵ לעצמו שלא לומר לנכרי להדליק נר אע"פ שיושב בחושך¹⁶⁶ ואינו יכול לאכול סעודת שבת, לפי שרבו האומרים¹⁶⁷ שלא התירו שבות במקום מצוה, אלא שבות דשבות¹⁶⁸, ודבריהם עיקר, לפיכך אין להקל כלל בזה אפילו לצורך גדול. אלא שאין למחות בהמקילין שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים¹⁶⁹ (שוע"ר רעו, ח).

הערות

160. של"ה מסכת שבת נר מצוה (קלג, ב ד"ה אם כבה).
161. רמ"א סי' רעו ס"ב.
162. מ"א שם ס"ק ז.
163. רמ"א שם.
164. עירובין סח, א (שמילה דוחה אמירה לנכרי שבות, דלית ביה מעשה), לפירוש בה"ג הל' מילה (כג, ג). הובא ברי"ף סו"פ ר' אליעזר דמילה (אשכחן בהלכות גדולות כתב, והיכא דאייתי איזמל במעלי שבתא לשבתא ואיגניב או איפגים מקמי מילה, שרי ליה למימר לנכרי לצבותיה או לאיתויי איזמל אחריני). בעל העיטור הל' מילה (מט, א). הובא בר"ן סו"פ ר"א דמילה (שהתיר לומר לנכרי להדליק לו את הנר לסעודת שבת).
165. רמ"א שם.
166. של"ה שם.
167. רי"ף שם. רמב"ם פ"ו ה"ט-י, ובהל' מילה פ"ב ה"ט. טור ושו"ע סי' שז ס"ה.
168. כדלקמן פ"ז.
169. ב"ח סי' שז ס"ג. מ"א סי' רעו ס"ק ט.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.