ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך למקץשיחה א195

195

כלומר: "תבואה" רוחנית ענינה חכמה. וכמו שמצינו שהתורה נקראת בשם "לחם", "כי⁴⁹ כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו ואזי יחי' ויתקיים כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה כו'". כלומר, השכל דתורה הוא הנקרא לחם, כי תכונת השכל היא, שהמושכל מתאחד עם כח השכל ונעשים לאחדים⁵⁰, כמו שהלחם הגשמי נכנס לתוך הגוף ונעשה דם ובשר כבשרו. ומזה מובן שמעין זה הוא להבדיל בכל חכמה ושכל⁵¹.

וזהו הטעם (הפנימי) שמכל הארצות באו לשבר בר ("חכמה") מארץ מצרים דוקא — כי מצרים היתה מקורה של "חכמה", כדאיתא בזהר⁵² ש"היתה חכמת מצרים יותר מכל העולם".

אמנם, בד"א — באומות העולם, אבל בנ"י אינם זקוקים כלל לחכמת מצרים עבור לימוד החכמה, כי עם היות שכמה עניני תורה קשורים בידיעת חכמות העולם — ולדוגמא: המצוה לחשוב בחשבוני התקופות והמזלות בשביל קידוש החודש ועיבור השנה⁵³, ועוד⁵⁴ — מ"מ, בשנים כתיקונן, הידיעה בחכמות אלו באה מן התורה עצמה⁵⁵ (ע"ד המסופר בחז"ל⁵⁶ שר' יהושע בן חנני' למד זמן עיבור נחש מן הכתוב), ובעת מן העתים הדורש ידיעה בחכמות אלו, נמצאות הן בשלימותן אצל חכמי ישראל⁵⁷ ובספריהם ואין צורך ללומדן מחכמי האומות. וכמ"ש הרמב"ם⁵⁸ בנוגע לחשבונות התקופות והמזלות, שבימי הנביאים חברו חכמי ישראל מבני יששכר ספרים בענינים אלו אלא שלא הגיעו לידינו⁵⁹.

וזהו הטעם הפנימי לזה שבעצם לא היו בני יעקב צריכים לשבור בר במצרים.

ו. עפ"ז יובן גם התוכן הפנימי בטענת יעקב "למה תתראו" — כי דבר זה, שישראל אין נזקקים כלל ל"חכמת מצרים", יכול לגרום לטענה מצד העמים. כי אף שגם האומות יודעים שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ויש הבדל בין ישראל לעמים, מ"מ הרי בהידיעה בעניני העולם — לכאורה דומים הם לבני ישראל, וגם אצלם ישנם חכמות אלו.

ויתירה מזו: יתכן שאליבא דאמת "חכמה" זו שבידי האומות היא אותה החכמה שאצל ישראל, ועד שאפשר לסמוך על מסקנת חכמי האומות להלכה למעשה, וכמ"ש הרמב"ם⁶⁰ לענין חכמת

הערות

49. תניא פ"ה.
50. ראה גם מו"נ ח"א פס"ח.
51. וראה לקמן סעיף ו.
52. ח"א (מדרש הנעלם) קכה, סע"א — הובא בלקו"ת ס"פ צו. וראה מ"א ה, י.
53. שבת עה, א. וראה רמב"ם כותרת להל' קדוש החודש. שם פ"א ה"וז.
54. ראה בפרטיות אנציקלופדי' תלמודית ערך חכמות חיצוניות סעיף ה (וראה שם ס"א), וש"נ. וראה לקו"ש חי"ב ע' 197 ואילך.
55. ראה אנציקלופדי' תלמודית שם סוס"א. וש"נ.
56. בכורות ח, א (הובא בפרש"י בראשית ג, יד). וראה מדרש תהלים מזמור יט (לענין חכמת המזלות כו'). ועוד.
57. ראה אנציקלופדי' שם סוס"א וסוס"ה וש"נ.
58. הל' קדה"ח ספי"ז.
59. ואדרבה, ידוע שחכמי האומות הקדמונים קבלו חכמות אלו מחכמי ישראל (כוזרי מאמר ב אות סו. וראה סדר הדורות ג"א תמב וש"נ).
60. הל' קדה"ח שם. וראה הקדמת הרמב"ם לשמונה פרקים "שמע (קבל) האמת ממי שאמרו".

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"א לקו"ש ח"ל ע' 195

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.