ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעיאגרות קודשאגרות-קודש אדמו"ר האמצעיאגרת יב

אגרת יב

[שלהי חורף תקע"ד]

הקדמת שלחן ערוך אדמו"ר הזקן

ש בח ⁹³⁶ נ עימות י דידות ⁹³⁷ אור קדושתו וחסידותו ז כרו ל הגיד מ קצת נ פלאות ⁹³⁸ מתורתו של כבוד קדושת מרנא ורבנא רבינו הגדול נר ישראל ⁹³⁹ וקדושו גאון תפארת ישראל ⁹⁴⁰ רבא דעמיה ⁹⁴¹ איש אלהים קדוש הוא ⁹⁴² כבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו זכר צדיק לברכה ⁹⁴³ לחיי העולם הבא בעדן גן אלהים מסוכתו ⁹⁴⁴ , ושבח המגיע לכתביו ⁹⁴⁵ הקדושים בנגלה ונסתר אשר אין חקר לתבונתו ⁹⁴⁶ , אין די באר ואין די עולה ⁹⁴⁷ על הכתב, כי כבר נודע בכל קצוי ארץ ⁹⁴⁸ מלאה תהלתו ⁹⁴⁹ , אשר יפוצו חוצה מעינות ⁹⁵⁰ חכמתו ויראתו.

אמנם כן דרך באי בשערים ⁹⁵¹ , שערי הספר המובא לבית הדפוס, להודיע מעלת ותועלת החיבור ועל מה אדני הספר הוטבעו ⁹⁵² . לזאת גם אנחנו באנו להודיע בישראל נאמנה ⁹⁵³ , אמיתת סיבת התעוררות רוח קדשו של אדונינו אבינו מורינו ורבינו האלהי הגאון נ"ע לחבר כמו חיבור השלחן ערוך, הלכות בטעמיהן ונימוקן אחריהן ⁹⁵⁴ .

כי כבר גלוי ונודע בשער ⁹⁵⁵ בת רבים ⁹⁵⁶ את כל תוקף ופרשת גדולת ⁹⁵⁷ חכמתו ותבונתו מנעוריו, אשר בעודו בן ח"י שנה גמיר לכולא תלמודא עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים לא הניח דבר גדול ⁹⁵⁸ וכו'.

וכאשר היותו בן עשרים לרדוף ⁹⁵⁹ לדעת את ה' ⁹⁶⁰ כפי עומק תבונתו ורוחב דעתו ואמיתת טהרת וקדושת לבבו הנאמן לפני ⁹⁶¹ ה', לא מצא בכל עיונו כדי המספיק למלאות כל עמקי משאלותיו, ובפרט בידיעת סתרי התורה וסודותיה המאירים לנפש באור החיים כדי שביעה ⁹⁶² , להשביע נפשו ורוחו רוח קדשו. מאת ה' היתה לו זאת ⁹⁶³ שהורהו בדרכיו לילך באור ה', לכתת רגליו ולעלות לפני ולפנים ⁹⁶⁴ , להיכל קדשו של האי סבא קדישא אור עולם ⁹⁶⁵ מופת הדור ⁹⁶⁶ הגאון האלהי החריף מורינו ורבינו דוב בער נ"ע מגיד מישרים דקהילא קדישא מיזעריטש, אשר רוח ה' הופיע עליו כנודע וכמפורסם, שמה מצא מרגוע לנפשו ⁹⁶⁷ והשביע בצחצחות נפשו ⁹⁶⁸ ואכל מעץ החיים אילנא דאורייתא וחי לעולם ⁹⁶⁹ בחיי החיים, כמו שאמר הכתוב צדיק באמונתו יחיה ⁹⁷⁰ .

ובעודו עומד לפני ה' ⁹⁷¹ שם נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא הנ"ל כיד ה' עליו השכיל ⁹⁷² , ומשמיא אסכימו על ידו ⁹⁷³ לעשות אך טוב לישראל ⁹⁷⁴ בדברי הברית ⁹⁷⁵ , זו התורה הנגלית לנו ולבנינו ⁹⁷⁶ , שהיא שקולה כנגד כל המצות ⁹⁷⁷ , וכל חפצים לא ישוו בה ⁹⁷⁸ ודרז"ל ⁹⁷⁹ אפילו חפצי שמים כו', ואין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ⁹⁸⁰ . וכמו שהאריך אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל בחיבורו בהלכות תלמוד תורה ⁹⁸¹ בביאור מצות ידיעת התורה שהיא חובה על כל אחד מישראל לידע כל תרי"ג מצות ופירושיהן כמו שניתנו למשה בסיני שבביאוריהן ניתנו, כמ"ש ואתנה לך את לוחת האבן והתורה זו תורה שבכתב והמצוה זו תורה שבעל פה ⁹⁸² .

ומפני שצרכי ישראל מרובים ⁹⁸³ , ובפרט בצוק העתים ⁹⁸⁴ הללו שהיוקר יאמיר ⁹⁸⁵ וטרדת הפרנסה מוטלת על כל אחד ואחד, בנפשו יביא לחמו ⁹⁸⁶ , ועל כן דעתם קצרה, מלבא בארוכה בעיון ים התלמוד והפוסקים לידע מוצא הדין בארוכה ומילתא בטעמא דווקא. וגם לגדולים אשר להם יד ושם ⁹⁸⁷ בתלמוד, תכבד עליהם העבודה ⁹⁸⁸ להכריע בין הפוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ⁹⁸⁹ , על פי הסכמת האחרונים אשר מימיהם אנו שותים ⁹⁹⁰ ובדרכיהם אנו הולכים, כי ברוב המקומות יש דיעות מחולקות זה מקשה וזה מפרק זה בונה וזה סותר, ובידי אדם אין ברירה שיבור לו דרך ישרה ⁹⁹¹ .

אשר על כן על כל דברי האגרת הזאת ⁹⁹² , משמיא אסכימו על ידי' ⁹⁹³ דהרב הקדוש הנ"ל, לחפוש בחפש מחופש ⁹⁹⁴ בתלמידיו, למצוא איש אשר רוח אלהים בו ⁹⁹⁵ להבין ולהורות ⁹⁹⁶ הלכה ברורה ⁹⁹⁷ מתון ומסיק ⁹⁹⁸ אליבא דהלכתא ⁹⁹⁹ הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשלחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא ¹⁰⁰⁰ .

ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש ¹⁰⁰¹ מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש ¹⁰⁰² , ואמר לו אין נבון וחכם כמוך ¹⁰⁰³ לירד לעומקה של הלכה ¹⁰⁰⁴ , לעשות מלאכה ¹⁰⁰⁵ זו מלאכת הקודש ¹⁰⁰⁶ , להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים ¹⁰⁰⁷ , זקוקים שבעתיים ¹⁰⁰⁸ כל דבר על אופניו ¹⁰⁰⁹ בלי בילבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו ¹⁰¹⁰ .

והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני ¹⁰¹¹ במקום תחנות של הרב הקדוש הנ"ל, שם הואיל באר את התורה ¹⁰¹² בהלכות ציצית והלכות פסח, ושניהם נגמרו שמה עד בואם שמה הני תרי צנתרי דדהבא ¹⁰¹³ שבת אחים יחד ¹⁰¹⁴ הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם הרב מוהר"ר שמעלקא ואחיו הרב מ"ו פנחס נ"ע, טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז לקהילת ניקלשבורג וקהילת פרנקפורט דמיין ¹⁰¹⁵ , והיה לנגד עיניהם כתבי אאמו"ר בשני ההלכות הנ"ל וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו חזק והתחזק ¹⁰¹⁶ לברך על המוגמר ¹⁰¹⁷ לך נאה ¹⁰¹⁸ ויאה, וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך ¹⁰¹⁹ ולכל ישראל.

ובמיעוט שנים ב' ¹⁰²⁰ נגמר זה החיבור על אורח חיים בשני לוחות כתובים פנים וחוץ ¹⁰²¹ , הלוח הפנים הוא ההלכות בטעמיהן ופסקי דינים העולים אחר הפלפול בראשונים ואחרונים וטעמיהן בלשון זך ונקי להיות שגורה בפי ¹⁰²² כל אדם, מיוסד על פי דעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, ובראשם הרב בעל מגן אברהם ¹⁰²³ , לא הפריז על המדה לחלוק עליהם רק להכריע ¹⁰²⁴ ביניהם בראיות צודקות יתנו עידיהן ויגידו ¹⁰²⁵ . בחוץ חכמות תרונה ¹⁰²⁶ בלוח השני הנקרא בשם קונטרס אחרון, כדי שיהיה כל אדם קורא כדרכו ¹⁰²⁷ ההלכה הקבועה בטעמיה תהיה בפיו שגורה, והפלפול יהיה למשכילים לבד מסורה, ולעשות כרצון איש ואיש ¹⁰²⁸ כל אחד על מקומו יבא ¹⁰²⁹ .

וכן עשה גם בהלכות הצריכות לכל אדם, המפוזרות בשאר חלקי השלחן ערוך ¹⁰³⁰ , ליקט אחד לאחד ¹⁰³¹ לעשות מהם לוחות הברית כתבנית חלק או"ח הנ"ל.

ובחלק היו"ד, שבו ההוראות איסור והיתר שלפני המורים יובאו פסקי ההלכה, שינה טעמו ¹⁰³² ולשונו להיות שני הלוחות סביב הש"ע יחנו, האחד בירור ההלכה בטעמיה והשני בהרחבת הפלפול בראיות חזקות ובדקדוק לשון הגמ' ופוסקים מדבש מתוקות ¹⁰³³ . וסגנון אחד עולה לשניהן ¹⁰³⁴ כמו בחלק או"ח הנ"ל.

ואחר רוב שנים שהוסיף פליאות חכמה על חכמתו בעמקות ובקיאות, כמו בהיותו בן שלשים שנה שחזר על כל התלמוד עם כל הראשונים והאחרונים ט"ז פעמים ¹⁰³⁵ , כאשר שמענו מפה קדוש שבהיותו בק"ק מאהליב שאצל נהר דניסטור ¹⁰³⁶ חזר על כל התלמוד פעם הט"ז בעמידה לילה ויום, לא פסק פומיה מגירסא ¹⁰³⁷ כאשר עיני הכל ראו, והוות נהירא שמעתתא מפומיה כיומא דאיתיהיבא ¹⁰³⁸ אורייתא גמר וחכמתא סבר ושמושא עבד.

אז התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק אורח חיים ¹⁰³⁹ , והתחיל מהלכות נטילת ידים ¹⁰⁴⁰ , וכנראה לעין כל מבין עומק דיני נט"י המיוסדים על אדני פז ¹⁰⁴¹ וחדושים נפלאים יסודתם בהררי קודש ¹⁰⁴² מעיון הראשונים.

וגם אשר חיבר בחלק יו"ד, ובפרט בהלכות נדה שהיה לעת זקנתו ¹⁰⁴³ , כל זמן שהזקין הוסיף כח וגבורה ¹⁰⁴⁴ במלחמתה של תורה ¹⁰⁴⁵ .

וה' נתן לו חכמה ¹⁰⁴⁶ כאחד מגדולי הראשונים, כמובן לכל מי שיש לו עינים לראות ולב להבין ¹⁰⁴⁷ , אפס קצהו ¹⁰⁴⁸ טיפה מן הים מים חכמתו, בעומק פלפולו ובקיאותו בקונטרס אחרון שלו שביורה דעה וקונטרס החזקות ¹⁰⁴⁹ וקונטרס בין השמשות ¹⁰⁵⁰ שבלול מכל עמקי שיטות הש"ס המפוזרים, אין די באר ואין די עולה ¹⁰⁵¹ על הכתב להעריך מגדולת חכמתו אין חקר לתבונתו ¹⁰⁵² , ולמקור האמת דבק נשמתו להיות קולע אל השערה ¹⁰⁵³ , שערי תורה ושערי אורה וכל רז לא אניס ליה ¹⁰⁵⁴ , וכבר נודע בקצוי ארץ ¹⁰⁵⁵ ואיים רחוקים תהלתו והמוסיף גורע ¹⁰⁵⁶ כי מי ימלל ¹⁰⁵⁷ שבח תורתו וקדושתו.

והנה אחרי אשר זכינו בעינינו לראות אור מופלא אור מזהיר אור נערב אור יקר אור מצוחצח ¹⁰⁵⁸ אור מאיר כאור שבעת הימים ¹⁰⁵⁹ מסוף העולם ועד סופו ¹⁰⁶⁰ אור האלהי, הוא ניהו אדונינו מורינו ורבינו נר ישראל ¹⁰⁶¹ המאיר עיניהם של ישראל ¹⁰⁶² בתורה ולקרב את לבן לאביהן שבשמים, והיה אמרתו כטל לישראל ¹⁰⁶³ כמטרא ניחא וכמטרא רזיא ¹⁰⁶⁴ דין גליא רזיא ¹⁰⁶⁵ , ומפיו אנו חיים ¹⁰⁶⁶ ומטובו חיינו ¹⁰⁶⁷ , שפתותיו שושנים ששונים בהלכות נוטפות מור עובר ¹⁰⁶⁸ , ואליו יתאספו העדרים עדרי צאן ¹⁰⁶⁹ קדשים תורה יבקשו מפיהו ¹⁰⁷⁰ חק לישראל ¹⁰⁷¹ היה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו ¹⁰⁷² , שהראה להם באספקלריא המאירה ¹⁰⁷³ האיר הברקאי ¹⁰⁷⁴ ומתחזיא מסייפא עלמא ועד סופיה, גדול ה' ומהולל מאוד בעירו הר קדשו ¹⁰⁷⁵ , וברכנו בקול רם ¹⁰⁷⁶ ונשא ¹⁰⁷⁷ ברכת חכם הרזים ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ¹⁰⁷⁸ .

והן עתה בעוונותינו הרבים חשך השמש בצהרים ¹⁰⁷⁹ , ובא השמש אל מקומו שואף ¹⁰⁸⁰ , נתבקש בישיבה של מעלה ¹⁰⁸¹ , אראלים נצחו ונגנז ארון הקודש ¹⁰⁸² ויצתה נשמתו בטהרה ¹⁰⁸³ , אחר כמה נוראות ונפלאות שנראה ממנו ז"ל באותן הימים שלפני הסתלקותו, לא פסק פומיה מגירסא עד יום מנוחתו ¹⁰⁸⁴ , ואחר שהתפלל תפלת ערבית והבדלה בחונן הדעת בדעת צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה, במוצאי ש"ק כ"ד טבת תקע"ג ¹⁰⁸⁵ , בחד קטירא איתקטר ביה בקוב"ה ¹⁰⁸⁶ , מעודו על הארץ ששאל שאל אותו ה' לנו לפקוח עינים עוורות ¹⁰⁸⁷ בעקבות משיחא, ועד כי בא יומו ¹⁰⁸⁸ ורעוא קמי קוב"ה לארחא בתפוחא דא ¹⁰⁸⁹ ולאשתעשע בצדיקייא ¹⁰⁹⁰ , אליו נשא את נפשו ¹⁰⁹¹ בשמחה וטוב לבב ¹⁰⁹² , כאשר נראה בעליל ¹⁰⁹³ לכל העומדים שמה אשר נתפלאו ונשתוממו על המראה ¹⁰⁹⁴ . ואותנו עזב ביגון ואנחה, נסתמו [מעייני] החכמה ¹⁰⁹⁵ ויסכרו מעיינות תהום רבה ¹⁰⁹⁶ , נוטל כבוד מבית חיינו עטרת תפארתנו ¹⁰⁹⁷ נזר ישראל צפירת תפארה ¹⁰⁹⁸ . אנן מה נענה אבתריה ¹⁰⁹⁹ , אוי ואבוי ומה נעשה וחטאינו עשו, ה' הוא הצדיק ¹¹⁰⁰ , על ה' נשליך יהבינו ¹¹⁰¹ והוא ישלח לנו גואל הצדק ויוציאנו מאפילה לאורה, והקיצו ורננו שוכני עפר ¹¹⁰² , וישמיענו נפלאות מתורתו ¹¹⁰³ , תורת ה' תמימה משיבת נפש ¹¹⁰⁴ אכי"ר.

ועתה זאת היא נחמתנו מעט, כי אמרותיו חייתנו ¹¹⁰⁵ מפיו אנו חיים גם עתה, כי דבריו חיים וקימים ¹¹⁰⁶ מאירים ומזהירים, ומהם אשר בעט ברזל ¹¹⁰⁷ חקוקים ומסודרים הן בנגלה והן בנסתר.

לזאת באנו לקיים מילי דאבות ¹¹⁰⁸ , ולפרסם חכמתו ותורתו בעולם, די להוי שמעתתיה מבדרין בעלמא ¹¹⁰⁹ , וברכות לראש משביר ¹¹¹⁰ בר לעם הארץ ¹¹¹¹ בלחמה של תורה ¹¹¹² , למלאות רצון קדשו בדבר החיבור הלז, כאשר שמענו מפי קדשו שמאד היה נכסף ונשתוקק לזכות את ישראל שימצאו כל אחד ואחד לרוות צמאונם לידע הלכה ברורה בטעמיה, שזהו תכלית מצות ידיעת התורה כמבואר בהלכות תלמוד תורה ¹¹¹³ , אשר על כן למען טובת כלל ישראל עשה וחיבר את החיבור הנ"ל, שיתעסקו בחיבורו וילמדו ממנו לידע ההלכות איסור והיתר שגורה בפיהן, וחפץ ה' בידם יצליח ¹¹¹⁴ לאוקמא תלמודא, ויתן בלבם בינה להבין ולהשכיל ללמוד ולעשות ולקיים ¹¹¹⁵ כו' אמן כן יהי רצון.

והנה מודעת זאת ¹¹¹⁶ מרוב הצרות וסיבות ומאורעות שחלפו עברו ראשינו, ובפרט שריפת הבתים פעמיים ¹¹¹⁷ ספו תמו ¹¹¹⁸ כתבי יד קודש של כבוד אאמו"ר ז"ל בעצמו, ולא נותר כי אם ההעתקות המפוזרים אצל התלמידים אחת הנה ואחת הנה ¹¹¹⁹ . לזאת קמא קמא דמטי לידינו אנחנו מביאים לבית הדפוס ¹¹²⁰ , והיו לאחדים ביד ¹¹²¹ הקונה, עד אשר יולקטו אחד לאחד ¹¹²² אי"ה.

ברם כגון דא ¹¹²³ נחלה ונבקש פני המעין בחיבור הלז, אשר מחמת ריבוי העתקת הכתבים אשר הורק מכלי אל כלי ¹¹²⁴ מחברא לחברא דאית ליה ¹¹²⁵ , המצא תמצא ¹¹²⁶ שיהיה איזה טעות בקצת מקומות, שגיאות מי יבין ¹¹²⁷ מטעות סופר ¹¹²⁸ , ועדיין לא הונח לנו להתעסק בו ולהגיהו הדק היטב. על כן חלילה אל ימהר להשיב ולתלות בוקי סריקי ¹¹²⁹ במי שאמרן ח"ו, רק אחרי אשר ידקדק היטב בדבריו ובצחות לשונו המופלא, אשר כל דבריו מיוסדים על אדני פז ¹¹³⁰ אין בהם נפתל ועקש ¹¹³¹ וחסר או יתר ח"ו, רק הכל בכוונה עצומה ובדקדוק גדול כלשון גדולי המחברים, כאשר סופו הוא מעט הקונטרס אחרון שבסוף הספר מוכיח על תחילתו ¹¹³² ולשונו הזך והטהור שבפנים, ואז אחר הדקדוק והעיון היטב ימצא הטעות דמוכח מטעות סופר והכוונה תהי' ברורה כסולת נקיה. ועל כן לא חשנו מלהדפיסו טרם יצא ההג"ה הדק היטב, כי בטחנו שמעצמו יהי' מובן לחכם ונבון ¹¹³³ מדעתו.

וה' יגמור בעדינו ¹¹³⁴ בכי טוב ¹¹³⁵ , להוציא לאור יתר חבורי כבוד אאמו"ר ז"ל, וכתבי ידו הקדוש בנגלה ובנסתר, לזכות נפשו ורוחו ונשמתו הקדושה, ולעטרא לה בתוספות עטרין וכתרין עילאין ¹¹³⁶ , ועי"ז ש ורש נ שמתו י איר א ור ו שפע ר ב ז כותו ל הגן מ גן נ פשינו ¹¹³⁷ עלינו ועל כל ישראל ממקור החיים וחיי החיים, להעלותם מעלה מעלה בעילוי אחר עילוי, ולקשרם בקשר אמיץ וחזק בה' אחד על ידי התורה, דבה מתקשרין ישראל בקוב"ה ¹¹³⁸ עד כי בא לציון גואל ¹¹³⁹ ועין בעין יראו ¹¹⁴⁰ כו'.

ואחרי הודענו את כל זאת, מי נבון וחכם ¹¹⁴¹ ישכיל כל זאת שיש לכסף מוצא ¹¹⁴² בזאת, בפרט בעתים הללו ¹¹⁴³ שהכל ביוקר גדול ומופלג מכאשר היה מימים, אשר לזאת הוכרחנו להזיל זהב מכיסנו ¹¹⁴⁴ סך עצום, בצירוף סיוע ידידינו הרב הנגיד מו"ה פנחס בהר"ר מו"ה העניך משקלאב ¹¹⁴⁵ , אשר גם הוא נדבה לבו לסיוע ידי מצוה רבה זו להביא לאור אור הגנוז מכתבי קודש אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, וחוששני לחטאת ¹¹⁴⁶ היחיד והציבור ¹¹⁴⁷ , פן ימעלו מעל ¹¹⁴⁸ לגרום לנו חס ושלום היזק באיזה חיבור מכתבי קודש אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל.

לזאת באנו בגודא רבא ¹¹⁴⁹ ובגזירות נח"ש ¹¹⁵⁰ , שלא ירים איש את ידו ¹¹⁵¹ להדפיסם בעצמו או על ידי גירא דיליה לא מיניה ולא מקצתיה ¹¹⁵² , לא במדינה זו ולא במדינה אחרת, משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס. כי ההיתר שנתפשט שהמדפיסים שחוץ למדינה אין חוששין לנח"ש שבמדינה אחרת ¹¹⁵³ , היינו בהדפסה שמדפיסים ספר שאינו שלהם, שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ¹¹⁵⁴ , ולכן גם משום השגות גבול לאו כל כמיניה לאסור חוץ למדינה, כי לא להם לבדם ניתנה כל הארץ ¹¹⁵⁵ . משא"כ בחבורי קודש אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, אשר שלנו היא שזכינו מבית אבא מארי ז"ל, והרי יכול אדם לאסור הנאות ספרו על אחרים אפילו הם בסוף העולם ¹¹⁵⁶ . ולזאת לא יזח החש"ן ¹¹⁵⁷ מעל העוברים על דעתינו, ובו ארור בו נדוי בו שמתא ¹¹⁵⁸ . והשומע לדברינו יחולו ברכות על ראשו ¹¹⁵⁹ .

ובכלל זה באנו להזהיר באזהרה נוראה, על כל מי שיש בידו איזה כתבי קודש מאדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל הן בנגלה והן בנסתר, שלא להביאם לבית הדפוס, רק אלינו יובא ¹¹⁶⁰ , ומשכורתו תהא שלימה ¹¹⁶¹ מאתנו בכסף מלא ¹¹⁶² מחירם, כי יש תחת ידינו מהדורא בתרא של אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, ואולי קודם חזרה ¹¹⁶³ נשנית. וגם כי לנו משפט הגאולה לקנות ¹¹⁶⁴ ולהקים בישראל שם ¹¹⁶⁵ אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, ולזכות נשמתו שיהא זכות הרבים תלוי בו. ולהשומע יונעם ותבא עליו ברכות טוב ¹¹⁶⁶ .

נאום דוב בער בא"א מו"ר הגאון החסיד קדוש ישראל

כבוד מרנא ורבנא שניאור זלמן זצ"ל נבג"מ

ונאום חיים אברהם בא"א מו"ר הגאון החסיד

מרנא ורבנא שניאור זלמן זצ"ל נבג"מ

ונאום משה בא"א מו"ר הגאון החסיד

מרנא ורבנא שניאור זלמן ז"ל נבג"מ

הערות

936. נדפסה בהקדמת שלחן ערוך אדמו"ר הזקן הל' פסח – שקלוב תקע"ד (ובכל ההוצאות הבאות, בראש החלק הראשון). בהמשך אליה נדפסו באותה שעה בקאפוסט גם חלק הלכות נדה, וגם בו נזכרת ההקדמה שלפנינו: "ההסכמות והחרמות ... נדפסו בק"ק שקלאב על חלק הלכות פסח שיצא ראשונה, בהקדמת הספר". ואולי נדפס חלק הלכות פסח (וההקדמה שלפנינו) במשך חדשי החורף, וחלק הלכות נדה במשך חדשי הקיץ. בכל אופן נכתבה אחרי כ"ד טבת, שהרי אף אחד מהחותמים לא חתם "הכ"מ". הקדמות והסכמות נוספות של רבינו – לעיל י, ובהנסמן בהערות שם. בהקדמה זו ניתנת סקירה על סדר השתלשלות עריכת השלחן ערוך ע"י רבינו הזקן, סיום לימוד התלמוד ונושאי כליו בהיותו בן ח"י שנים, נסיעתו אל הרב המגיד ממעזריטש בהיותו בן עשרים, ההוראה שקיבל ממורו הרב המגיד ממעזריטש לערוך את השלחן ערוך עם טעמי ההלכות, תחלת עריכתו במכון שבתו אצל הרב המגיד, עידודם של האחים הקדושים רבי שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס בעל ההפלאה, ההפרש בין אופן עריכת השלחן ערוך אורח חיים לעריכת השלחן ערוך יורה דעה, ההפרש בין הפנים לבין הקונטרס אחרון, התחלת עריכת המהדורא בתרא בשנת תקל"ז, אחרי חזרת כל התלמוד בפעם הששה עשר במוהילוב שעל נהר דניסטור, ועד למעשה אשכבתא דרבי, שריפת בית רבינו והשלחן ערוך בכתב-יד-קדשו, ואודות ליקוט והדפסת השלחן ערוך מהעתקות מפוזרות שאצל התלמידים.
937. נעימות ידידות: לשון אור החיים ר"פ אחרי. ראה גם דרך חיים פל"ג.
938. שבח . . נפלאות: האותיות המודגשות: שניאור זלמן.
939. נר ישראל: ע"פ שמואל-ב כא, יז. ברכות כח, ב.
940. גאון תפארת ישראל: ע"פ ישעי' ד, ב.
941. רבא דעמיה: ע"פ כתובות יז, א.
942. איש אלהים קדוש הוא: ע"פ מלכים-ב ד, ט.
943. זכר צדיק לברכה: משלי י, ז.
944. בעדן גן אלהים מסוכתו: ע"פ יחזקאל כח, יג.
945. ושבח המגיע לכתביו: ע"פ ב"ב מב, ב.
946. אין חקר לתבונתו: ע"פ ישעי' מ, כח.
947. אין די באר ואין די עולה: ע"פ ישעי' מ, טז.
948. בכל קצוי ארץ: ע"פ תהלים, סה, ו.
949. ארץ מלאה תהלתו: ע"פ חבקוק ג, ג.
950. יפוצו חוצה מעינות: ע"פ משלי ה, טז.
951. באי בשערים: ע"פ ירמי' ז, ב ובכ"מ.
952. ועל מה אדני הספר הוטבעו: ע"פ איוב לח, ו.
953. להודיע בישראל נאמנה: ע"פ הושע ה, ט.
954. הלכות בטעמיהן ונימוקן אחריהן: וכן הוא לקמן בהמשך הדברים: הלכה ברורה מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן ... כל פסקי דינים הבאים בש"ע ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא ... תמצית ופנימית טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים ... ההלכות בטעמיהן ופסקי דינים העולים אחר הפלפול בראשונים ואחרונים וטעמיהן ... ההלכה הקבועה בטעמיה ... הלכה ברורה בטעמיה. זהו עיקר חידושו של רבינו בשלחן ערוך שלו (לגבי השלחן ערוך של המחבר רבי יוסף קארו), לברר את ההלכה עם קיצור ותמצית טעמי ההלכה: כי הרמב"ם "חיבר ספרו משנה תורה בלי נתינת טעמים להלכות כלל ועשאו להורות מתוכו לבדו" (רבינו בהל' תלמוד תורה שלו קונטרס אחרון ס"ק א). אמנם הרא"ש חלק עליו וכתב בתשובה (כלל לא סימן ט) "כל המורים מתוך דבר הרמב"ם כו' טועים כו' סבור שמבין כו' אינו מבין דבר לאשורו כו' אני מבין כו' אינני מבין כו'", ולכן חיבר הרא"ש את חיבורו בהלכה עם טעמים ומקורות והוכחות. המחבר רבי יוסף קארו חיבר בתחלה את חיבורו הארוך "בית יוסף", אלא שלאו כל מוחא סביל דא לבוא בארוכה בעיון ים התלמוד והפוסקים לידע מוצא הדין בארוכה, ולכן חיבר אחר כך את השלחן ערוך שלו בדרכו של הרמב"ם, בלי טעמים כלל. אמנם רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה שלו הכריע כשיטת רש"י וסייעתו, כי אין להורות מתוך ספר הלכות פסוקות מבלי להבין את "הטעם הפשוט של ההלכות"; ומכל מקום כשיודע את טעם ההלכה יכול להורות להלכה ולמעשה, אף אם לא למד את ההלכה עם המקורות ואינו יודע את "עמקי הטעמים". ולכן מסיק שם: "ולכן יש אוסרין להורות אפילו לעצמו מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד ... ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה, בלי עיון רב ופלפול להקשות ולתרץ" [אבל ראה לקוטי שיחות חלק לו עמ' 16 ואילך. ח"ו ע' 40 הערה 38]. ובאופן זה כתב את השלחן ערוך שלו, שהוסיף את קיצור ותמצית הטעם אצל כל הלכה.
955. ונודע בשער: ע"פ משלי לא, כג.
956. בשער בת רבים: ע"פ שה"ש ז, ה.
957. תוקף ופרשת גדולת: ע"פ אסתר י, ב.
958. לא הניח דבר גדול: ע"פ סוכה כח, א.
959. בן עשרים לרדוף: ע"פ אבות ה, כא.
960. לרדוף לדעת את ה': ע"פ הושע ו, ג.
961. לבבו הנאמן לפני: ע"פ נחמי' ט, ח.
962. כדי שביעה: ע"פ ברכות מט, ב. שו"ע או"ח סי' קצז ס"ד.
963. מאת ה' היתה לו זאת: ע"פ תהלים קיח, כג.
964. לכתת . . ולפנים: אודות החלטתו של רבינו ללכת למעזריטש, בהיותו בן עשרים, ראה בית רבי ב, א. לקוטי דבורים ח"ג עמ' תפג ואילך. וכן כתב רבינו בעדותו שנתן בעת מאסרו בפטרבורג (אגרות קודש שלו אגרת נח סט"ז): בהיותי בן עשרים שנה בערך, במשך זמן שהייתי בויטעפסק, נסעתי משם למעזריטש, והתחלתי שם ללמוד קבלה אצל הרב מ' בער זללה"ה.
965. אור עולם: ע"פ ישעי' ס, יט-כ.
966. מופת הדור: ע"פ חולין קג, ב.
967. מצא מרגוע לנפשו: ע"פ ירמי' ו, טז.
968. והשביע בצחצחות נפשו: ע"פ ישעי' נח, יא.
969. ואכל מעץ החיים . . וחי לעולם: ע"פ בראשית ג, כב.
970. צדיק באמונתו יחיה: חבקוק ב, ד. הדיוק בזה – ראה אגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרת פט.
971. ובעודו עומד לפני ה': ע"פ וירא יח, כב.
972. כיד ה' עליו השכיל: ע"פ דה"י-א כח, יט.
973. ומשמיא אסכימו על ידו: ראה מבוא ל"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמ' ח בשוה"ג וש"נ.
974. אך טוב לישראל: ע"פ תהלים עג, א.
975. בדברי הברית: ע"פ תשא לד, כח.
976. הנגלית לנו ולבנינו: ע"פ נצבים כט, כח.
977. שקולה כנגד כל המצות: ראה שו"ע רבינו הל' תלמוד תורה פ"ד ה"א, וש"נ.
978. וכל חפצים לא ישוו בה: משלי ח, יא.
979. ודרז"ל: מועד קטן ט, ב.
980. ואין . . הלכה: ברכות ח, א.
981. בהלכות תלמוד תורה: פרק א ה"ד. וראה בארוכה שם פרקים ב-ג.
982. ואתנה . . שבעל פה: משפטים כד, יב. ברכות ה, א.
983. שצרכי ישראל מרובים: ע"פ ברכות כט, ב.
984. ב צוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה.
985. שהיוקר יאמיר: משנה סוף סוטה. ראה לעיל אגרת ט (שהכל ביוקר מופלג בכפלי כפליים מכמו שהי' בזמן הקודם).
986. בנפשו יביא לחמו: ע"פ פיוט כי כשמך דימים נוראים.
987. יד ושם: ע"פ ישעי' נו, ה.
988. תכבד עליהם העבודה: ע"פ שמות ה, ט.
989. שמעתתא אליבא דהלכתא: ע"פ סוטה כא, א.
990. מימיהם אנו שותים: ע"פ הוריות יד, א.
991. שיבור לו דרך ישרה: ע"פ אבות ב, א.
992. על כל דברי האגרת הזאת: ע"פ אסתר ט, כו.
993. משמיא אסכימו על ידי': ע"פ מכות כג, ב.
994. בחפש מחופש: ע"פ תהלים סד, ז.
995. איש אשר רוח אלהים בו: ע"פ מקץ מא, לח.
996. להבין ולהורות: ע"פ שבת עה, א.
997. הלכה ברורה: ע"פ שבת קלט, רע"א.
998. מתון ומסיק: ע"פ הוריות יד, א.
999. אליבא דהלכתא: ע"פ סוטה כא, א.
1000. ומילתא בטעמא: כבר בשנת תקכ"ה, כתב הרב המגיד ממעזריטש הסכמה לספר "הלכה פסוקה" על יורה דעה (ההסכמה היחידה הידועה לנו שכתב), ובה כותב בין השאר: ואף שהי' דרכי להיות מן הנמנעים מליתן הסכמה על שום ספר, אמנם שאני הכא דאיכא פנים חדשות, ועביד דינא לנפשי', ומקצר את האמרים מן הפוסקים. אמנם בזה לא הסתפק, וכעבור חמש שנים (בשלהי שנת תק"ל או בתחלת תקל"א) הורה לרבינו לערוך את השלחן ערוך שלו.
1001. מלא וגדוש: ע"פ תמיד פ"ה מ"ד.
1002. עד בוש: ע"פ שופטים ג, כה.
1003. אין נבון וחכם כמוך: ע"פ מקץ מא, לט.
1004. לעומקה של הלכה: ע"פ עירובין סג, ב.
1005. לעשות מלאכה: ע"פ במדבר ד, ג.
1006. מלאכת הקודש: ע"פ ויקהל לו, ד.
1007. דברי הראשונים והאחרונים: אמנם ממעט הוא ביותר להביא דינים מחודשים שלא הובאו בפוסקים שקדמוהו, על דרך מנהג הרי"ף והרמב"ם (ראה אגרות קודש ח"ג עמ' קלז; קמט. לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1126).
1008. זקוקים שבעתיים: ע"פ תהלים יב, ז.
1009. דבר על אופניו: ע"פ משלי כה, יא.
1010. עד חכמי זמנינו: אחרי חיבור השלחן ערוך על ידי רבי יוסף קארו, שמיוסד בעיקר על גדולי הספרדים, הוסיף עליו הרמ"א (רבי משה איסרליש) את הגהותיו, ובהן ליקוט הלכות ומנהגים על פי ספרי גדולי האשכנזים. אמנם במשך מאתים השנים שבין חיבור השלחן ערוך וההגהות (שנת שכ"ה ואילך) ובין חיבור השלחן ערוך על ידי רבינו (שנת תקל"א ואילך), נתחברו חיבורים רבים בהלכה, המיוסדים על השלחן ערוך וההגהות, עם דיעות מחולקות ביניהם. ורבינו בשלחן ערוך שלו הכריע בין הפוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
1011. יושב בשבת תחכמוני: ע"פ שמואל-ב כג, ח.
1012. הואיל באר את התורה: ע"פ דברים א, ה.
1013. צנתרי דדהבא: ע"פ זכרי' ד, יב.
1014. שבת אחים יחד: ע"פ תהלים קלג, א.
1015. תרי צנתרי . . פרנקפורט דמיין: היינו בתקופת תשרי תקל"ב, שאז באו האחים הקדושים רבי שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס בעל ההפלאה, לקבל את ברכת הרב המגיד "טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז", כפי שנתבאר בתולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק טו.
1016. חזק והתחזק: ע"פ שמואל-ב י, יב.
1017. לברך על המוגמר: ע"פ מו"ק כז, א.
1018. לך נאה: ע"פ ב"ב עה, א.
1019. לך ולזרעך: ע"פ לך יז, ח.
1020. ובמיעוט שנים ב': ע"פ ר"ה יא, א. והיינו שנת תקל"א, שבה חיבר את הלכות ציצית ופסח, ושנת תקל"ב, שבה "נגמר זה החיבור על או"ח". וראה בהנסמן בהערה הקודמת. במשך תקופת חיבור השלחן ערוך (בשנים תקל"א-ב) היה דן רבינו בהלכות לפני הרב המגיד ממעזריטש, כפי שמזכיר בתשובתו (סי' יד): והנה פלפול זה כו' היה בקיץ תקל"ב בהיותי בבית אדמו"ר רבינו הגדול הגאון המפורסם מוהר"ר דוב בער נ"ע בק"ק ראוונא, והסכימה דעתו הקדושה דדי בכך.
1021. לוחות כתובים פנים וחוץ: ע"פ תשא לב, טו.
1022. שגורה בפי: ע"פ ברכות כח, ב. לד, ב.
1023. מיוסד . . מגן אברהם: בענין זה כותב גם בשו"ת דברי נחמיה (או"ח סי' כא) אודות שלחן ערוך רבינו: בשו"ע נדחק הרבה שלא לדחות דברי המ"א כידוע ... שידוע שבשו"ע נדחק הרבה שלא לדחות כל דברי האחרונים ז"ל (בפרט דברי המ"א), משא"כ בסוף ימיו שהוסיף חכמה העמיד על דעתו הקדושה לחלוק עליהם אפילו להקל בכל מה שלא נראה לי' (וכידוע שבפירוש שמעו ממנו ז"ל שחוזר בו במה שנתן נאמנות להמ"א יותר מדאי). וכך כותב גם בשו"ת צמח צדק (חאו"ח סי' יח ס"ד): ששמעתי ממנו בעצמו שיש כמה דברים שחוזר בו ממה שכתב שם מפני שנסמך אז יותר מדאי על המ"א.
1024. לא הפריז . . להכריע: ובמקום שנשאר אצלו הדבר בספק, הכניס את ההלכה בין חצאי עיגול, והשאיר את מסקנת ההלכה למהדורא בתרא, ששם יכריע בהלכה זו אחרי שיחזור וישנה פרק זה (ראה מבוא לספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן עמ' כג, ושם נסמן).
1025. יתנו עידיהן ויגידו: ע"פ ישעי' מג, ט.
1026. בחוץ חכמות תרונה: ע"פ משלי א, כ.
1027. קורא כדרכו: ע"פ ברכות י, ב.
1028. ולעשות כרצון איש ואיש: ע"פ אסתר א, ח.
1029. על מקומו יבא: ע"פ יתרו יח, כג.
1030. בהלכות הצריכות . . השלחן ערוך: נדפס בחלק השישי של שלחן רבינו, הנקרא "חושן משפט", ובשער הדפוס הראשון: שולחן ערוך מהלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן משפט וגם מהלכות רבית ... וצירפנו לזה גם הלכות תלמוד תורה. וכיון שהוא ליקוט "הלכות הצריכות לכל אדם", לכן עשה אותו כתבנית חלק או"ח.
1031. ליקט אחד לאחד: ע"פ ישעי' כז, יב.
1032. שינה טעמו: ע"פ תהלים יד, א.
1033. מדבש מתוקות: ע"פ תהלים ט, יא.
1034. וסגנון אחד עולה לשניהן: ע"פ עירובין מ, א.
1035. ט"ז פעמים: ראה לקוטי לוי יצחק (לקוטים ואגרות) ע' רנז, בשם כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע.
1036. שבהיותו . . דניסטור: בשנת תקל"ז, בשעה שנסע הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק וסייעתו לעלות ולהתיישב בארץ הקודש, הצטרף אליהם גם כ"ק אדמו"ר הזקן בנסיעתם, והגיע בדרכו עד למוהילוב שבפודוליה (שעל יד תורכיה), אצל נהר דניסטור. "שם במאהליב נשאר בדעת כולם שלא להניח את רבינו לנסוע כי אם שישאר פה לפקח בטובת אנ"ש ברוחניות וגשמיות, והפצירו בו עד בוש, וגם רבותינו בקשוהו מאד עד שהוכרח למלאות בקשתם, והתפרדו רבותינו מרבינו ומאנ"ש בבכי עד כי הגדיל מאד" (בית רבי ז, ב). עוד מסופר שם (טו, א): "במאהליב שהה שנה ומחצה, שזהו עד סוף תקל"ח או תחלת תקל"ט". ובמשך התקופה הזאת "חזר על כל התלמוד פעם הט"ז" כמסופר כאן. וראה אגרות קודש חי"ח עמ' רפג.
1037. לא פסק פומיה מגירסא: ע"פ שבת ל, ב.
1038. והוות נהירא שמעתתא מפומיה כיומא דאיתיהיבא: ע"פ זח"א צט, א.
1039. התחיל להגיה . . או"ח: בעריכת המהדורה בתרא לשלחן ערוך רבינו יש כמה סוגים: א) עריכת פנים השלחן מחדש – הלכות בטעמיהן. ממהדורא בתרא זו הגיעו לידינו רק ארבעת הסימנים הראשונים של חלק אורח חיים, ונדפסו בתחלת הכרך שלפנינו. ב) בצורת ה"קונטרס אחרון" שבו מוכיח את מסקנתו בהלכה על פי העיון בדברי הראשונים ואחרונים. ממהדורא בתרא זו הגיעו לידינו חלק מהלכות שבת (סימנים רמג; רנט; שא; דש) והלכות נדה (סימן קפג). ג) פסקי הסדור, שהם ליקוט הלכות שערך מחדש ושילב אותם בתוך הסידור שלו (שנדפס בשנת תקס"ג ואילך). לפעמים הם עיבוד מחודש של הלכות אלו, ולפעמים הם רק העתק ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, אבל גם שם יש הרבה שינויים וחזרות, שחזר בהם ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, ובדרך כלל השמיט בהם את טעמי ההלכה שכתב בשלחן ערוך שלו (ראה שער הכולל פמ"ג ס"ק טו. פמ"ד ס"ק א. לקוטי שיחות חלק כד ע' 69. מבוא לספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן עמ' סא. כפר חב"ד גליון 793 עמ' 20 ואילך). ד) קובצי הלכה שנכתבו בסידור מחודש בפני עצמו, ונדפסו בין שאר פסקי הסדור. הגיעו לידינו מהם: הלכות נטילת ידים. הלכות ברכות הנהנין. סדר מכירת חמץ (ובהמה מבכרת). סדר הכנסת שבת (ראה אגרות קודש אדמו"ר זי"ע ח"ב אגרת שסה).
1040. והתחיל מהלכות נטילת ידים: הלכות נטילת ידים הגיעו לידינו בשתי מהדורות: א) הנדפסים בשלחן ערוך שלו. ב) שנדפסו אח"כ בסידור שלו בשם "סדר נטילת ידים לסעודה". הלכות אלו, וכן כל שאר ההלכות שנדפסו אחר כך בסידורו של רבינו הזקן (שנת תקס"ג ואילך), הם מהדורא בתרא לעומת השלחן ערוך שלו, שחיבר בתחלה כנ"ל. וכן כתב בחידושי צמח צדק (מו, ד): הסידור כתב זמן רב אחר השלחן ערוך. ובפתח דבר מכ"ק אדמו"ר זי"ע לשלחן ערוך (הוצאת תש"כ): פסקי רבינו הזקן בסידורו, אשר בכמה דברים הכריע דלא כמו שכתב בשלחן ערוך, ויש לנהוג כהסידור מפני שהסידור חובר באחרונה. וראה גם לקוטי שיחות כרך יא עמ' 246. מבוא ל"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמ' נו וש"נ. [וראה שו"ת דברי נחמיה או"ח סי' כא (הובא במבוא לספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן עמ' יד), שגם המהדורה של הלכות נט"י הנדפסת בשלחן ערוך שלו היא מהדורא בתרא לגבי הלכות שבת שבשלחן ערוך שלו].
1041. המיוסדים על אדני פז: ע"פ שה"ש ה, טו.
1042. יסודתם בהררי קודש: ע"פ תהלים פז, א.
1043. לעת זקנתו: אבל לא בסוף ימיו ממש, כנראה ממה שכתב בשו"ת צמח צדק (חיו"ד סי' קכט אות י) אודות האגרת שכתב אל הדוקטור לבאר את מבנה בית הרחם של האשה (אגרות קודש שלו אגרת סג): סוף ימיו אחר חיבורו הלכות נדה, שחיברו זמן רב קודם. ובסוף סי' קפג נדפסה מהדורא בתרא של רבינו להלכות נדה, ואודותה כתב בשו"ת צמח צדק (חיו"ד סי' קל): שכתבו בליאדי בזקנותו אחר חיבור השלחן ערוך, שנים רבות. [ואולי גם כאן הכוונה למהדורא בתרא הנ"ל, שנכתבה "לעת זקנתו"].
1044. כח וגבורה: ע"פ דה"י-א כט, יב.
1045. במלחמתה של תורה: ע"פ מגילה טו, ב.
1046. וה' נתן לו חכמה: ע"פ מלכים-א ה, כו.
1047. עינים לראות ולב להבין: ע"פ תבא כט, ג.
1048. אפס קצהו: ע"פ בלק כג, יג.
1049. וקונטרס החזקות: אולי הכוונה למהדורא בתרא דהלכות נדה הנ"ל.
1050. וקונטרס בין השמשות: אולי הכוונה ל"סדר הכנסת שבת" שבסידור שלו.
1051. אין די באר . . עולה : ע"פ ישעי' מ, טז.
1052. אין חקר לתבונתו: ע"פ ישעי' מ, כח.
1053. קולע אל השערה: ע"פ שופטים כ, טז.
1054. וכל רז לא אניס ליה: ע"פ דניאל ד, ו.
1055. בקצוי ארץ ואיים רחוקים: ע"פ תהלים סה, ו. ישעי' סו, יט.
1056. והמוסיף גורע: ע"פ סנהדרין כט, א.
1057. כי מי ימלל: ע"פ תהלים קו, ב.
1058. אור מצוחצח: ע"פ תקו"ז תס"ט קטו רע"ב. שם ת"ע קלה רע"ב.
1059. כאור שבעת הימים: ע"פ ישעי' ל, כו.
1060. מסוף העולם ועד סופו: ע"פ חגיגה יב, א.
1061. נר ישראל: ע"פ שמואל-ב כא, יז. ברכות כח, ב.
1062. המאיר עיניהם של ישראל: ע"פ מגילה יב, ב.
1063. אמרתו כטל לישראל: ע"פ האזינו לב, ב. הושע יד, ו.
1064. כמטרא ניחא וכמטרא רזיא: ע"פ תענית ג, ב.
1065. דין גליא רזיא: ע"פ סנהדרין לא, א.
1066. ומפיו אנו חיים: ע"פ כתובות יג, א.
1067. ומטובו חיינו: ע"פ נוסח ברכת הזימון. וראה שו"ע רבינו סי' קצב ס"ה.
1068. שפתותיו שושנים . . מור עובר: ע"פ שה"ש ה, יג. שבת ל, ב.
1069. יתאספו העדרים עדרי צאן: ע"פ ויצא כט, ב-ג.
1070. תורה יבקשו מפיהו: ע"פ מלאכי ב, ז.
1071. חק לישראל: ע"פ תהלים פא, ה.
1072. מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו: ע"פ ישעי' סו, כג. והיינו דרושים שהי' אומר כל שבת מברכים החדש – ברבים, כמפורט בתקנות לאזניא (אגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרת לא, ובהנסמן בהערות שם), ובכל שבת – לפני בניו, כדלקמן אגרת כב (בכל שבת אלינו בניו ביחידות ולקצת יחידי סגולה עמנו), ואגרת כה (שמענו מפי רוח קדשו ז"ל בכל ליל שבת ושבת, פירושים וביאורים מאמרי הזהר).
1073. באספקלריא המאירה: ע"פ סוכה מה, ב.
1074. האיר הברקאי: ע"פ יומא כח, א.
1075. גדול ה' ומהולל מאוד בעירו הר קדשו: ע"פ תהלים מח, ב.
1076. וברכנו בקול רם: ע"פ סוטה לח, א.
1077. רם ונשא: ע"פ ישעי' ו, א.
1078. ברכת . . ליראיו: ע"פ ברכות נח, א.
1079. חשך השמש בצהרים: ע"פ ישעי' יג, י. עמוס ח, ט.
1080. ובא השמש אל מקומו שואף: ע"פ קהלת א, ה.
1081. נתבקש בישיבה של מעלה: ע"פ ב"מ פו, א.
1082. אראלים נצחו . . ארון הקודש: ע"פ כתובות קד, א.
1083. ויצתה נשמתו בטהרה: ע"פ סנהדרין סח, א.
1084. לא פסק . . מנוחתו: רשימת הדרושים שאמר רבינו לפני הסתלקותו בכפר פיענא, בברחו ממלחמת הצרפתים, ראה "כרם חב"ד" גליון 4 עמ' 412. מאמרי אדמו"ר הזקן תקע"ג.
1085. במוצאי ש"ק . . תקע"ג: ראה גם לעיל אגרת ו, ובנסמן בהערות שם.
1086. בחד קטירא איתקטר ביה בקוב"ה: ע"פ זח"ג רפח, א.
1087. לפקוח עינים עוורות: ע"פ ישעי' מב, ז.
1088. בא יומו: ע"פ יחזקאל כא, ל.
1089. לארחא בתפוחא דא: ע"פ זח"ג קצא, ב.
1090. ולאשתעשע בצדיקייא: ע"פ זח"א קצא, ב.
1091. אליו נשא את נפשו: ע"פ תצא כד, טו.
1092. בשמחה וטוב לבב: כמסופר באגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" (אגרת ד): ששמעתי מפה קדוש של כאאזמו"ר ז"ל בפייענא, שאמר בזה הלשון, אשר כך הי' הרב המגיד אומר על פסוק כמראה אבן ספיר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו', שכפי המדה שאדם מראה מלמטה מראין לו מלמעלה, ולכן מנע אותי מלשורר ניגון שיש בו מרה שחורה, כי התפללתי המעריב שקודם מיתתו בניגון שיש בו מרה שחורה, והמתין לי עד שסיימתי את התפלה ואמר לי זאת.
1093. נראה בעליל: ע"פ ר"ה כא, ב.
1094. ונשתוממו על המראה: ע"פ דניאל ח, כז.
1095. נסתמו [מעייני] החכמה: ע"פ סוטה מט, ב.
1096. מעיינות תהום רבה: ע"פ נח ז, יא.
1097. עטרת תפארתנו: ע"פ ישעי' סב, ג.
1098. עטרת . . צפירת תפארה: ע"פ ישעי' כח, ה.
1099. מה נענה אבתריה: ע"פ ברכות לא, א.
1100. ה' הוא הצדיק: ע"פ ט, כז.
1101. על ה' נשליך יהבינו: ע"פ תהלים נה, כג.
1102. והקיצו ורננו שוכני עפר: ע"פ ישעי' כו, יט.
1103. נפלאות מתורתו: ע"פ תהלים קיט, יח.
1104. תורת ה' תמימה משיבת נפש: ע"פ תהלים יט, ח.
1105. זאת היא נחמתנו . . חייתנו: ע"פ תהלים קיט, נ.
1106. דבריו חיים וקימים: ע"פ נוסח ברכות קריאת שמע.
1107. בעט ברזל: ע"פ ירמי' יז, א.
1108. מילי דאבות: ע"פ ב"ק ל, א.
1109. שמעתתיה מבדרין בעלמא: ע"פ ברכות נו, א.
1110. וברכות לראש משביר: ע"פ משלי יא, כו.
1111. משביר בר לעם הארץ: ע"פ מקץ מב, ו.
1112. בלחמה של תורה: ע"פ שמ"ר פמ"ז, ה.
1113. בהלכות תלמוד תורה: תחלת פרק ב, ובקונטרס אחרון שם ס"ק א.
1114. וחפץ ה' בידם יצליח: ע"פ ישעי' נג, י.
1115. ויתן בלבם בינה . . ולקיים: ע"פ נוסח ברכת קריאת שמע.
1116. מודעת זאת: ע"פ ישעי' יב, ה.
1117. שריפת הבתים פעמיים: בשעה שנסע רבינו לברדיטשוב, לניחום אבלים אחרי הסתלקות הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, כדלעיל אגרת ג: באנו להודיעם צערינו אשר נגעה יד ה' באש דליקה פתאומית, על פי סיבה קטנה בבית הגדול של כבוד אדוננו אבינו עטרת ראשינו הרב שיחי', ולא הי' שהות להציל אפילו כרגע, כי במעט רגע דלק כל הגג תוך הבית כולו באש מתלקחת נורא מאד ... ועל הכל תגדל הצער מאיבוד כתבי קדשו על ד' שלחן ערוך כידוע. ואודות השריפה השניה בחורף תקע"ג, כדלעיל אגרת ו: שמעתי דיבת בשורה בשם איש מהימן שהבתים שלנו שבק"ק לאדי כבר נשרפו ע"י השלהבת הלהב החוזר כו'.
1118. ספו תמו: ע"פ תהלים עג, יט.
1119. המפוזרים . . הנה: ע"פ מלכים-ב ד, לה (ולכן גם זה לא הגיע לידינו בשלימות, וחסרים סימנים רבים בחלק אורח חיים, וחסר רובו של חלק יורה דעה).
1120. מביאים לבית הדפוס: בזה מנמקים הטעם שהדפיסו את הלכות פסח (בשקלאב בשנת תקע"ד, ובו נדפסה ההקדמה שלפנינו) לפני הדפסת חלקים א-ב של אורח חיים (בקאפוסט בשנת תקע"ו).
1121. והיו לאחדים ביד: ע"פ יחזקאל לז, יז.
1122. יולקטו אחד לאחד: ע"פ ישעי' כז, יב.
1123. כגון דא: ע"פ ב"מ קא, א.
1124. הורק מכלי אל כלי: ע"פ ירמי' מח, יא.
1125. מחברא לחברא דאית ליה: ע"פ ב"ב כח, ב.
1126. המצא תמצא: ע"פ משפטים כב, ג.
1127. שגיאות מי יבין: ע"פ תהלים יט, יג.
1128. מטעות סופר: ע"פ כתובות נא, א.
1129. ולתלות בוקי סריקי: ע"פ ב"ב ז, א.
1130. מיוסדים על אדני פז: ע"פ שה"ש ה, טו.
1131. אין בהם נפתל ועקש: ע"פ משלי ח, ח.
1132. סופו . . מוכיח על תחילתו: ע"פ חולין לט, ב.
1133. לחכם ונבון: ע"פ ואתחנן ד, ו.
1134. וה' יגמור בעדינו: ע"פ תהלים קלח, ח.
1135. בכי טוב: ע"פ פסחים ב, א.
1136. עטרין וכתרין עילאין: ע"פ זח"ג קמא, ב. רפח, ב.
1137. שורש נשמתו . . מגן נפשינו: ר"ת שניאור זלמן.
1138. דבה מתקשרין ישראל בקוב"ה: זח"ג עג, א.
1139. בא לציון גואל: ע"פ ישעי' נט, כ.
1140. ועין בעין יראו: ע"פ ישעי' נב, ח.
1141. ואחרי הודענו . . נבון וחכם: ע"פ מקץ מא, לט.
1142. שיש לכסף מוצא: ע"פ איוב כח, א.
1143. בעתים הללו: אחרי מלחמת נפוליון, בשנים תקע"ב-ג, שהחריבה חלק מחבל רוסיא.
1144. להזיל זהב מכיסנו: ע"פ ישעי' מו, ו.
1145. מו"ה פנחס . . משקלאב: רויזעס, שיק. ראה אודותיו – לקמן אגרת כו, ובהנסמן בהערות שם.
1146. וחוששני לחטאת: ע"פ שבת קכא, א. קמו, א.
1147. לחטאת היחיד והציבור: ע"פ זבחים נב, ב.
1148. ימעלו מעל: ע"פ ויקרא ה, טו.
1149. בגודא רבא: ע"פ ב"ק צב, ב.
1150. נח"ש: נידוי חרם שבועה.
1151. לא ירים איש את ידו: ע"פ מקץ מא, מד.
1152. לא מיניה ולא מקצתיה: ע"פ סוטה ה, א.
1153. ההיתר שנתפשט . . שבמדינה אחרת: ראה לקמן כד, ובהנסמן בהערות שם.
1154. שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו: פסחים צ, א.
1155. להם לבדם ניתנה כל הארץ: ע"פ איוב טו, יט.
1156. יכול אדם לאסור . . בסוף העולם: ראה גם לקמן אגרות כב. כג. וראה בזה שו"ת צמח צדק חלק חו"מ סי' ע אות ט.
1157. לא יזח החש"ן: (החרם שבועה נידוי) ע"פ תצוה כח, כח.
1158. ובו ארור בו נדוי בו שמתא: ע"פ שבועות לו, א.
1159. ברכות על ראשו: ע"פ ברכות לג, א.
1160. אלינו יובא: ראה לקמן אגרת כ.
1161. ומשכורתו תהא שלימה: ע"פ רות ב, יב.
1162. בכסף מלא: ע"פ חיי שרה כג, ט.
1163. קודם חזרה: ע"פ ע"ז לה, ב ובכ"מ.
1164. לנו משפט הגאולה לקנות: ע"פ ירמי' לב, ז.
1165. לקנות ולהקים בישראל שם: ע"פ רות ד, ה. ד, י.
1166. יונעם ותבא עליו ברכות טוב: ע"פ משלי כד, כה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 144 עמודים.