ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהקדמות בני הגאון המחבר

הקדמות בני הגאון המחבר

הקדמת ¹ הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל ²

ש בח נ עימות י דידות ³ אור קדושתו וחסידותו ז כרו ל הגיד מ קצת נ פלאות ⁴ מתורתו של כבוד קדושת מרנא ורבנא רבינו הגדול נר ישראל ⁵ וקדושו גאון תפארת ישראל ⁶ רבא דעמיה ⁷ איש אלהים קדוש הוא ⁸ , כבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו זכר צדיק לברכה ⁹ לחיי העולם הבא בעדן גן אלהים מסוכתו ¹⁰ , ושבח המגיע לכתביו ¹¹ הקדושים בנגלה ונסתר אשר אין חקר לתבונתו ¹² . אין די באר ואין די עולה ¹³ על הכתב, כי כבר נודע בכל קצוי ארץ ¹⁴ מלאה תהלתו ¹⁵ , אשר יפוצו חוצה מעינות ¹⁶ חכמתו ויראתו.

אמנם כן דרך באי בשערים ¹⁷ שערי הספר המובא לבית הדפוס, להודיע מעלת ותועלת החיבור ועל מה אדני הספר הוטבעו ¹⁸ . לזאת גם אנחנו באנו להודיע בישראל נאמנה ¹⁹ אמיתת סיבת התעוררות רוח קדשו של אדונינו אבינו מורינו ורבינו האלהי הגאון נ"ע לחבר כמו חיבור השלחן ערוך, הלכות בטעמיהן ונימוקן אחריהן ²⁰ .

כי כבר גלוי ונודע בשער ²¹ בת רבים ²² את כל תוקף ופרשת גדולת ²³ חכמתו ותבונתו מנעוריו, אשר בעודו בן ח"י שנה גמיר לכולא תלמודא עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים, לא הניח דבר גדול ²⁴ וכו'.

וכאשר היותו בן עשרים ²⁵ לרדוף ²⁶ לדעת את ה' ²⁷ כפי עומק תבונתו ורוחב דעתו ואמיתת טהרת וקדושת לבבו הנאמן לפני ²⁸ ה', לא מצא בכל עיונו כדי המספיק למלאות כל עמקי משאלותיו, ובפרט בידיעת סתרי התורה וסודותיה המאירים לנפש באור החיים כדי שביעה ²⁹ להשביע נפשו ורוחו רוח קדשו. מאת ה' היתה לו זאת ³⁰ שהורהו בדרכיו לילך באור ה' לכתת רגליו ולעלות לפני ולפנים ³¹ להיכל קדשו של האי סבא קדישא אור עולם ³² מופת הדור ³³ הגאון האלהי החריף מורינו ורבינו דוב בער נ"ע מגיד מישרים דקהילא קדישא מיזעריטש, אשר רוח ה' הופיע עליו כנודע וכמפורסם. שמה מצא מרגוע לנפשו ³⁴ והשביע בצחצחות נפשו ³⁵ ואכל מעץ החיים אילנא דאורייתא וחי לעולם ³⁶ בחיי החיים, כמו שאמר הכתוב צדיק באמונתו יחיה ³⁷ .

ובעודו עומד לפני ה' ³⁸ שם נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא הנ"ל כיד ה' עליו השכיל ³⁹ , ומשמיא אסכימו על ידו ⁴⁰ לעשות אך טוב לישראל ⁴¹ בדברי הברית ⁴² , זו התורה הנגלית לנו ולבנינו ⁴³ , שהיא שקולה כנגד כל המצות, וכל חפצים לא ישוו בה, ודרז"ל ⁴⁴ אפילו חפצי שמים כו', ואין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ⁴⁵ . וכמו שהאריך אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל בחיבורו בהלכות תלמוד תורה ⁴⁶ בביאור מצות ידיעת התורה, שהיא חובה על כל אחד מישראל לידע כל תרי"ג מצות ופירושיהן כמו שניתנו למשה בסיני, שבביאוריהן ניתנו, כמ"ש ⁴⁷ ואתנה לך את לוחת האבן והתורה זו תורה שבכתב והמצוה זו תורה שבעל פה.

ומפני שצרכי ישראל מרובים ⁴⁸ , ובפרט בצוק העתים ⁴⁹ הללו שהיוקר יאמיר ⁵⁰ , וטרדת הפרנסה מוטלת על כל אחד ואחד, בנפשו יביא לחמו ⁵¹ , ועל כן דעתם קצרה מלבא בארוכה בעיון ים התלמוד והפוסקים לידע מוצא הדין בארוכה, ומילתא בטעמא דווקא, וגם לגדולים אשר להם יד ושם ⁵² בתלמוד תכבד עליהם העבודה ⁵³ להכריע בין הפוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ⁵⁴ על פי הסכמת האחרונים, אשר מימיהם אנו שותים ⁵⁵ ובדרכיהם אנו הולכים, כי ברוב המקומות יש דיעות מחולקות, זה מקשה וזה מפרק זה בונה וזה סותר, ובידי אדם אין ברירה שיבור לו דרך ישרה ⁵⁶ .

אשר על כן על כל דברי האגרת הזאת ⁵⁷ , משמיא אסכימו על ידי' ⁵⁸ דהרב הקדוש הנ"ל לחפוש בחפש מחופש ⁵⁹ בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלהים בו ⁶⁰ להבין ולהורות ⁶¹ הלכה ברורה ⁶² מתון ומסיק ⁶³ אליבא דהלכתא ⁶⁴ הלכות בטעמיהן ⁶⁵ , לעשות מלאכה זו על סדר השלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשו"ע ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא.

ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש ⁶⁶ מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש ⁶⁷ , ואמר לו אין נבון וחכם כמוך ⁶⁸ לירד לעומקה של הלכה ⁶⁹ , לעשות מלאכה ⁷⁰ זו מלאכת הקודש ⁷¹ להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים ⁷² , זקוקים שבעתיים ⁷³ כל דבר על אופניו ⁷⁴ בלי בילבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו ⁷⁵ .

והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני ⁷⁶ במקום תחנות של הרב הקדוש הנ"ל שם הואיל באר את התורה ⁷⁷ בהלכות ציצית והלכות פסח, ושניהם נגמרו שמה עד בואם שמה הני תרי צנתרי דדהבא ⁷⁸ שבת אחים יחד ⁷⁹ הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם הרב מוהר"ר שמעלקא ואחיו הרב מ"ו פנחס נ"ע, טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז לקהילת ניקלשבורג וקהילת פרנקפורט דמיין ⁸⁰ , והיה לנגד עיניהם כתבי אאמו"ר בשני ההלכות הנ"ל וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו חזק והתחזק ⁸¹ לברך על המוגמר ⁸² לך נאה ⁸³ ויאה וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך ⁸⁴ ולכל ישראל.

ובמיעוט שנים ב' ⁸⁵ נגמר זה החיבור על אורח חיים בשני לוחות כתובים פנים וחוץ ⁸⁶ , הלוח הפנים הוא ההלכות בטעמיהן ופסקי דינים העולים אחר הפלפול בראשונים ואחרונים וטעמיהן, בלשון זך ונקי להיות שגורה בפי ⁸⁷ כל אדם, מיוסד על פי דעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, ובראשם הרב בעל מגן אברהם ⁸⁸ , לא הפריז על המדה לחלוק עליהם ⁸⁹ רק להכריע ביניהם בראיות צודקות יתנו עידיהן ויגידו ⁹⁰ . בחוץ חכמות תרונה ⁹¹ בלוח השני הנקרא בשם קונטרס אחרון, כדי שיהיה כל אדם קורא כדרכו ⁹² , ההלכה הקבועה בטעמיה תהיה בפיו שגורה, והפלפול יהיה למשכילים לבד מסורה, ולעשות כרצון איש ואיש ⁹³ כל אחד על מקומו יבא ⁹⁴ .

וכן עשה גם בהלכות הצריכות לכל אדם המפוזרות בשאר חלקי השו"ע ⁹⁵ , ליקט אחד לאחד ⁹⁶ לעשות מהם לוחות הברית כתבנית חלק אורח חיים הנ"ל.

ובחלק היו"ד שבו ההוראות איסור והיתר שלפני המורים יובאו פסקי ההלכה, שינה טעמו ⁹⁷ ולשונו להיות שני הלוחות סביב השו"ע יחנו, האחד בירור ההלכה בטעמיה, והשני בהרחבת הפלפול בראיות חזקות ובדקדוק לשון הגמרא ופוסקים מדבש מתוקות ⁹⁸ . וסגנון אחד עולה לשניהן ⁹⁹ כמו בחלק אורח חיים הנ"ל.

ואחר רוב שנים שהוסיף פליאות חכמה על חכמתו בעמקות ובקיאות, כמו בהיותו בן שלשים שנה, שחזר על כל התלמוד עם כל הראשונים והאחרונים ט"ז פעמים ¹⁰⁰ , כאשר שמענו מפה קדוש שבהיותו בק"ק מאהליב שאצל נהר דניסטור ¹⁰¹ חזר על כל התלמוד פעם הט"ז בעמידה לילה ויום, לא פסק פומיה מגירסא ¹⁰² כאשר עיני הכל ראו, והוות נהירא שמעתתא מפומיה כיומא דאיתיהיבא ¹⁰³ , אורייתא גמר וחכמתא סבר ושמושא עבד.

אז התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק או"ח ¹⁰⁴ , והתחיל מהלכות נטילת ידים ¹⁰⁵ , וכנראה לעין כל מבין עומק דיני נט"י המיוסדים על אדני פז ¹⁰⁶ וחדושים נפלאים יסודתם בהררי קודש ¹⁰⁷ מעיון הראשונים.

וגם אשר חיבר בחלק יו"ד, ובפרט בהלכות נדה שהיה לעת זקנתו ¹⁰⁸ , כל זמן שהזקין הוסיף כח וגבורה ¹⁰⁹ במלחמתה של תורה ¹¹⁰ .

וה' נתן לו חכמה ¹¹¹ כאחד מגדולי הראשונים, כמובן לכל מי שיש לו עינים לראותו ולב להבין ¹¹² אפס קצהו ¹¹³ טיפה מן הים מים חכמתו בעומק פלפולו ובקיאתו בקונטרס אחרון שלו שביו"ד וקונטרס החזקות ¹¹⁴ וקונטרס בין השמשות ' ¹¹⁵ שבלול מכל עמקי שיטות הש"ס המפוזרים, אין די באר ואין די עולה ¹¹⁶ על הכתב להעריך מגדולת חכמתו אין חקר לתבונתו ¹¹⁷ , ולמקור האמת דבק נשמתו להיות קולע אל השערה ¹¹⁸ שערי תורה ושערי אורה, וכל רז לא אניס ליה ¹¹⁹ , וכבר נודע בקצוי ארץ ואיים רחוקים תהלתו ¹²⁰ , והמוסיף גורע ¹²¹ , כי ימלל שבח תורתו וקדושתו.

והנה אחרי אשר זכינו בעינינו לראות אור מופלא אור מזהיר אור נערב אור יקר אור מצוחצח ¹²² אור מאיר כאור שבעת הימים ¹²³ מסוף העולם ועד סופו ¹²⁴ אור האלהי, הוא ניהו אדונינו מורינו ורבינו נר ישראל ¹²⁵ המאיר עיניהם של ישראל ¹²⁶ בתורה ולקרב את לבן לאביהן שבשמים, והיה אמרתו כטל לישראל ¹²⁷ כמטרא ניחא וכמטרא רזיא ¹²⁸ דין גליא רזיא ¹²⁹ , ומפיו אנו חיים ¹³⁰ ומטובו חיינו ¹³¹ , שפתותיו שושנים ששונים בהלכות נוטפות מור עובר ¹³² , ואליו יתאספו העדרים עדרי צאן ¹³³ קדשים ¹³⁴ תורה יבקשו מפיהו ¹³⁵ חק לישראל ¹³⁶ היה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו ¹³⁷ , שהראה להם באספקלריא המאירה ¹³⁸ האיר הברקאי ¹³⁹ , ומתחזיא מסייפא עלמא ועד סופיה, גדול ה' ומהולל מאוד בעירו הר קדשו ¹⁴⁰ , וברכנו בקול רם ¹⁴¹ ונשא ¹⁴² ברכת חכם הרזים ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ¹⁴³ .

והן עתה בעוונותינו הרבים חשך השמש בצהרים ¹⁴⁴ , ובא השמש אל מקומו שואף ¹⁴⁵ נתבקש בישיבה של מעלה ¹⁴⁶ , אראלים נצחו ונגנז ארון הקודש ¹⁴⁷ ויצתה נשמתו בטהרה ¹⁴⁸ , אחר כמה נוראות ונפלאות שנראה ממנו ז"ל באותן הימים שלפני הסתלקותו ¹⁴⁹ , לא פסק פומיה מגירסא עד יום מנוחתו ¹⁵⁰ , ואחר שהתפלל תפלת ערבית והבדלה בחונן הדעת בדעת צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה, במוצאי ש"ק כ"ד טבת תקע"ג ¹⁵¹ , בחד קטירא איתקטר ביה בקוב"ה ¹⁵² מעודו על הארץ, ששאל שאל אותו ה' לנו לפקוח עינים עוורות ¹⁵³ בעקבות משיחא, ועד כי בא יומו ¹⁵⁴ ורעוא קמי קוב"ה לארחא בתפוחא דא ¹⁵⁵ ולאשתעשע בצדיקייא ¹⁵⁶ , אליו נשא את נפשו ¹⁵⁷ בשמחה וטוב לבב ¹⁵⁸ , כאשר נראה בעליל ¹⁵⁹ לכל העומדים שמה אשר נתפלאו ונשתוממו על המראה ¹⁶⁰ , ואותנו עזב ביגון ואנחה, נסתמו [מעייני] החכמה ¹⁶¹ ויסכרו מעיינות תהום רבה ¹⁶² , נוטל כבוד מבית חיינו עטרת תפארתנו ¹⁶³ נזר ישראל צפירת תפארה ¹⁶⁴ , אנן מה נענה אבתריה ¹⁶⁵ , אוי ואבוי, ומה נעשה וחטאינו עשו. ה' הוא הצדיק ¹⁶⁶ , על ה' נשליך יהבינו ¹⁶⁷ , והוא ישלח לנו גואל הצדק ויוציאנו מאפילה לאורה, והקיצו ורננו שוכני עפר ¹⁶⁸ , וישמיענו נפלאות מתורתו ¹⁶⁹ תורת ה' תמימה משיבת נפש ¹⁷⁰ אכי"ר.

ועתה זאת היא נחמתנו מעט, כי אמרותיו חייתנו ¹⁷¹ , מפיו אנו חיים גם עתה, כי דבריו חיים וקימים ¹⁷² מאירים ומזהירים, ומהם אשר בעט ברזל ¹⁷³ חקוקים ומסודרים הן בנגלה והן בנסתר.

לזאת באנו לקיים מילי דאבות ¹⁷⁴ ולפרסם חכמתו ותורתו בעולם, די להוי שמעתתיה מבדרין בעלמא ¹⁷⁵ , וברכות לראש משביר ¹⁷⁶ בר לעם הארץ ¹⁷⁷ בלחמה של תורה ¹⁷⁸ , למלאות רצון קדשו בדבר החיבור הלז, כאשר שמענו מפי קדשו, שמאד היה נכסף ונשתוקק לזכות את ישראל שימצאו כל אחד ואחד לרוות צמאונם לידע הלכה ברורה בטעמיה, שזהו תכלית מצות ידיעת התורה כמבואר בהלכות ת"ת ¹⁷⁹ , אשר על כן למען טובת כלל ישראל, עשה וחיבר את החיבור הנ"ל שיתעסקו בחיבורו וילמדו ממנו לידע ההלכות איסור והיתר שגורה בפיהן, וחפץ ה' בידם יצליח ¹⁸⁰ לאוקמא תלמודא, ויתן בלבם בינה להבין ולהשכיל ללמוד ולעשות ולקיים ¹⁸¹ כו' אמן כן יהי רצון.

והנה מודעת זאת ¹⁸² , מרוב הצרות וסיבות ומאורעות שחלפו עברו ראשינו, ובפרט שריפת הבתים פעמיים ¹⁸³ ספו תמו ¹⁸⁴ כתבי יד קודש של כבוד אאמו"ר ז"ל בעצמו, ולא נותר כי אם ההעתקות המפוזרים אצל התלמידים אחת הנה ואחת הנה ¹⁸⁵ . לזאת קמא קמא דמטי לידינו אנחנו מביאים לבית הדפוס ¹⁸⁶ , והיו לאחדים ביד ¹⁸⁷ הקונה, עד אשר יולקטו אחד לאחד ¹⁸⁸ אי"ה.

ברם כגון דא ¹⁸⁹ נחלה ונבקש פני המעין בחיבור הלז, אשר מחמת ריבוי העתקת הכתבים אשר הורק מכלי אל כלי ¹⁹⁰ , מחברא לחברא דאית ליה ¹⁹¹ , המצא תמצא ¹⁹² שיהיה איזה טעות בקצת מקומות שגיאות מי יבין ¹⁹³ מטעות סופר ¹⁹⁴ , ועדיין לא הונח לנו להתעסק בו ולהגיהו הדק היטב. על כן חלילה אל ימהר להשיב ולתלות בוקי סריקי ¹⁹⁵ במי שאמרן ח"ו, רק אחרי אשר ידקדק היטב בדבריו ובצחות לשונו המופלא, אשר כל דבריו ומיוסדים על אדני פז ¹⁹⁶ אין בהם נפתל ועקש ¹⁹⁷ וחסר או יתר ח"ו, רק הכל בכוונה עצומה ובדקדוק גדול כלשון גדולי המחברים, כאשר סופו, הוא מעט הקונטרס אחרון שבסוף הספר, מוכיח על תחילתו ¹⁹⁸ ולשונו הזך והטהור שבפנים, ואז אחר הדקדוק והעיון היטב ימצא הטעות דמוכח מטעות סופר, והכוונה תהי' ברורה כסולת נקיה. ועל כן לא חשנו מלהדפיסו טרם יצא ההג"ה הדק היטב כי בטחנו שמעצמו יהי' מובן לחכם ונבון ¹⁹⁹ מדעתו.

וה' יגמור בעדינו ²⁰⁰ בכי טוב ²⁰¹ להוציא לאור יתר חבורי כבוד אאמו"ר ז"ל וכת"י הקדוש בנגלה ובנסתר, לזכות נפשו ורוחו ונשמתו הקדושה, ולעטרא לה בתוספות עטרין וכתרין עילאין ²⁰² , ועל ידי זה ש ורש נ שמתו י איר א ור ו שפע ר ב ז כותו ל הגן מ גן נ פשינו ²⁰³ עלינו ועל כל ישראל ממקור החיים וחיי החיים, להעלותם מעלה מעלה בעילוי אחר עילוי, ולקשרם בקשר אמיץ וחזק בה' אחד על ידי התורה, דבה מתקשרין ישראל בקודשא בריך הוא ²⁰⁴ עד כי בא לציון גואל ²⁰⁵ ועין בעין יראו ²⁰⁶ כו'.

ואחרי הודענו את כל זאת מי נבון וחכם ²⁰⁷ ישכיל כל זאת שיש לכסף מוצא ²⁰⁸ בזאת, בפרט בעתים הללו ²⁰⁹ שהכל ביוקר גדול ומופלג מכאשר היה מימים, אשר לזאת הוכרחנו להזיל זהב מכיסנו סך עצום, בצירוף סיוע ידידינו הרב הנגיד מו"ה פנחס בהר"ר מו"ה העניך משקלאב ²¹⁰ , אשר גם הוא נדבה לבו לסיוע ידי מצוה רבה זו להביא לאור אור הגנוז מכתבי קודש אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל. וחוששני לחטאת ²¹¹ היחיד והציבור ²¹² פן ימעלו מעל ²¹³ לגרום לנו חס ושלום היזק באיזה חיבור מכתבי קודש אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל.

לזאת באנו בגודא רבא ²¹⁴ ובגזירות נח"ש ²¹⁵ , שלא ירים איש את ידו להדפיסם בעצמו או על ידי גירא דיליה לא מיניה ולא מקצתיה, לא במדינה זו ולא במדינה אחרת, משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס. כי ההיתר שנתפשט שהמדפיסים שחוץ למדינה אין חוששין לנח"ש שבמדינה אחרת, היינו בהדפסה שמדפיסים ספר שאינו שלהם, שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ²¹⁶ , ולכן גם משום השגות גבול לאו כל כמיניה לאסור חוץ למדינה, כי לא להם לבדם ניתנה כל הארץ ²¹⁷ . משא"כ בחבורי קודש אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, אשר שלנו היא, שזכינו מבית אבא מארי ז"ל, והרי יכול אדם לאסור הנאות ספרו על אחרים אפילו הם בסוף העולם ²¹⁸ . ולזאת לא יזח החש"ן ²¹⁹ מעל העוברים על דעתינו, ובו ארור בו נדוי בו שמתא ²²⁰ . והשומע לדברינו יחולו ברכות על ראשו ²²¹ .

ובכלל זה באנו להזהיר באזהרה נוראה על כל מי שיש בידו איזה כתבי קודש מאדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, הן בנגלה והן בנסתר, שלא להביאם לבית הדפוס, רק אלינו יובא ²²² , ומשכורתו תהא שלימה ²²³ מאתנו בכסף מלא ²²⁴ מחירם, כי יש תחת ידינו מהדורא בתרא של אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, ואולי קודם חזרה ²²⁵ נשנית. וגם כי לנו משפט הגאולה לקנות ²²⁶ , ולהקים בישראל שם ²²⁷ אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, ולזכות נשמתו שיהא זכות הרבים תלוי בו. ולהשומע יונעם ותבא עליו ברכות טוב ²²⁸ .

נאום דוב בער בא"א מו"ר הגאון החסיד קדוש ישראל כבוד מרנא ורבנא שניאור זלמן זצ"ל נבג"מ

ונאום חיים אברהם בא"א מו"ר הגאון החסיד מרנא ורבנא שניאור זלמן זצ"ל נבג"מ

הקדמת כ"ק אדמו"ר האמצעי

הקדמת והסכמת אדונינו מו"ר הרב הגדול המפורסם

כש"ק מ' דוב בער בהגאון הרב המחבר נ"ע ²²⁹

זו תורת אמת ²³⁰ לאמיתתה של הלכה פסוקה ²³¹ , בטעמה ונימוקה מראשונים ואחרונים, משר התורה אבא מארי הגאון האמיתי ז"ל נ"ע, בספרי שלחן ערוך אורח חיים הידועים שנדפס מהם הלכות פסח ²³² וכבר מבואר בהקדמה שכתבנו, סיבת מעשה הספר, לתועלת ידיעת דיני התורה, כפי המבואר בהלכות ת"ת של אאמו"ר ז"ל.

אשר לא פעם ושתים שמעתי מפי רוח קדשו ז"ל, שאם יגמור ה' בעדו, יצוה בגזירת עירין פתגמין ²³³ , לכללות אנ"ש מגדולם עד קטנם ²³⁴ , בכל עיר ומנין שיקבעו עתים באגודות חבירים ללמוד בהלכות בטעמיהן ולהיות בקיאים בהם, עד שכל הלכה תהא שגורה בפיהם.

ועל זה אמרו רז"ל ²³⁵ השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב, שהן הלכות בטעמיהן הברורים למעשה, שזהו אמיתית גלוי רצון העליון להביאו בפועל ממש, שזהו ממש העולם הבא שהוא שכר מצות, כידוע בפירוש אשת חיל עטרת בעלה (הנדפס באגרת הקדש של אאמו"ר ז"ל ²³⁶ ).

ולהיות כי מצווה אני ועומד למלאות רצונו הקדוש ז"ל, בפרט במצות תלמוד תורה דרבים, מאנ"ש הקשורים באור תורתו, ברוחניות בנסתר שבפנימיות אור יקר שהיה זורח לכל המסתופפים בצלו ²³⁷ . על כן גוזרני עליהם שיעשו חק קבוע בכל מנין ללמוד ולהגות בהלכות אלו בכל ספר זה שבא בדפוס, כל חלק שלחן ערוך או"ח כמעט מראשו לסופו, שזכינו והשגנו, על ידי התאמצות ידידיי המדפיסים בני מוהר"פ יפה ²³⁸ , כל ההלכות כסדרן בחלק או"ח כמעט מראשו לסופו, מוגהים ובמראי מקומות ²³⁹ , על פי השגחת דודי הרב המפורסם מוהר"ר יהודא ליב מ"ץ דיאנעוויץ. וגם דודי הרב המופלג מוהר"ר מרדכי ²⁴⁰ הגיה כפי כחו. ודאי שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן.

וכגון דא מצוה וחובה מוטל עלי, לעורר לבב אנ"ש שבכל עיר ומנין שיעשו להם עת קבוע מדי יום ולילה, לחלק השו"ע או"ח הלז לכמה אנשים ²⁴¹ , זה יקבל על עצמו לשנות ולגמור חלק אחד, וזה יגמור חלק זולתו, עד שבין כולם יגמרו לימוד כולו פעם ושתים בשנה. וה' יאיר עליהם באור תורת אמת זו, להגן עליהם בכל עת מצוא ²⁴² , גם בעידנא דלא עסיק כו' ²⁴³ , להיות דובב שפתי ישינים ²⁴⁴ להמליץ כל טוב עבורם, לעשות פרי למעלה ולמטה ²⁴⁵ ולבניהם אחריהם, בהצלחת אור תורה ומעשים טובים ואורך ימים וכו'.

ומדי דברי ²⁴⁶ , מצוה עלי להודיע לכל הנערים הפנויים הסמוכים על שולחן אביהם וחותנם, שיתנהגו בסדר לימודם כפי שקבלתי מאאמו"ר ז"ל והרגילני בנעוריי, לתכלית ידיעת דיני ההלכות בטעמיהן.

למי שיש לו שעת הכושר לעסוק בעיון בגמרא וראשונים עד פסקי ההלכות של האחרונים, סדר לימודו כך הוא, ללמוד המסכת עם התוס' אשר לדינא, והעיקר הוא בהאשר"י, ולחזור על פסקי הדינין היוצאים מהרא"ש בפנים, הטור בלא ב"י כמה פעמים. ואחר כך ללמוד הב"י, ולחזור על כל סימן ב' וג' פעמים. ולחזור כמה פעמים תיכף ומיד על פסקי השו"ע ורמ"א שבכל סימן היוצאין מתוך הב"י ודרכי משה. ואחר כך לעשות עת מיוחד ללימוד השלחן ערוך של אאמו"ר ז"ל עם עיון הקונטרס אחרון, ויחזור על הפנים ב' וג' פעמים, עד שיהיה בקי ושגור בפיו מקור מוצא כל טעם דין והלכה הפסוקה בו, על פי המראי מקומות. וגם אשר נברר בו מפסקי הלכות המחודשים מן האחרונים כהט"ז ומ"א והאחרונים.

ומי שאין לו שעת הכושר כל כך ²⁴⁷ , מפני טרדתו בעסק מעט, יעשה לו עתים קבועים בבוקר ובערב ללמוד האשר"י לבדו עם פרש"י ששייך להלכות הרי"ף המובא באשר"י, ולחזור ב' וג' פעמים, ואחר כך ילמוד השו"ע לבדו, ואחר כך השו"ע של אאמו"ר ז"ל בחלק אורח חיים הלז, ויספיק לו לענין תכלית ידיעת אמיתת הדין והלכה שנפסק בראשונים ובאחרונים.

וגם באותן אנשים הטרודים ביותר, ואינן להם פנאי רק כמו ב' וג' שעות ביום לקבוע עתים לתורה, יזהרו לעשות קביעות לימודם במשניות והלכות הרי"ף על כל פנים לבדו, ובפסקי שו"ע הקצר בכל יום ב' דפים בחזרה כמה פעמים, כדי שיהיה שונה הלכות כמו שהן במקורן בלשון הגמרא עד פסק הדין בשו"ע בכל יום, שמובטח לו שהוא בן העולם הבא ²⁴⁸ , וגם יוצא בזה מצות ידיעות הדינין מעט כו'.

וגם יעשו עת מיוחד כשעה אחת בלימוד שלחן ערוך הלז, וכיוצא בו בחלק יו"ד, בביאור טעם השלחן ערוך, מלבד שיעורין הקצובין ללימוד תנ"ך ומדרשי רז"ל כמו עין יעקב ²⁴⁹ , ובספר הזוהר בתוכחת מוסר ²⁵⁰ השכל ²⁵¹ שבו, ובספרי המוסר המיוסדים על פי חכמת האמת, כספר הראשית חכמה והשל"ה וכה"ג.

ובשבת זמן לימוד ספר הזוהר עם פירושים וביאורים בעיון מעט בספרי הקבלה, כהרמ"ז וס' מקדש מלך וס' ליקוטי תורה ²⁵² וכה"ג. מלבד חיוב הקבוע לחיי הנפש להאירה באור יקר גדולות הבורא ית' בכתבי הקדש הנדפסים ²⁵³ , המבוארים בהרחבה בפנים מסבירות ומאירות באור עולם ²⁵⁴ , לשמור דרך עץ החיים ²⁵⁵ ללכת אחרי ה' ²⁵⁶ בכל דרכיו ²⁵⁷ בעבודה תמה ²⁵⁸ וכו'.

דברי המדבר באמת לאהבת אמיתת אור תורת אמת שניתנה מתמים דעים ²⁵⁹ זכותו ז"ל יגן על כלל ישראל.

דוב בער בא"א מו"ר הגאון החסיד קדוש ישראל מרנא ורבנא שניאור זלמן נבג"מ

ובהיות שהמדפיסים האחים המשותפים המפורסמים ה"ה הרבני הנגיד המופלא וכו' מה"ו יהודא ואחיו הרבני הנגיד המופלא וכו' מה"ו ישראל נ"י בני המנוח המפורסם מה"ו אורי שרגא פייווש יפה ²⁶⁰ זללה"ה נתנו לכסף מוצא ²⁶¹ , ובפרט בעתי יוקר הללו הוכרחו להזיל זהב מכיסם ²⁶² להדפיסם, וחוששני לחטאת ²⁶³ הצבור והיחיד ²⁶⁴ פן ימעלו מעל ²⁶⁵ לגרום היזק חס ושלום.

ולזאת באנו להטיל גודא רבא ²⁶⁶ בגזירת נח"ש ²⁶⁷ שלא ירים איש את ידו ²⁶⁸ להדפיס בעצמו או על ידי גירא דיליה, לא מיניה ולא מקצתיה ²⁶⁹ , לא במדינה זו ולא במדינה אחרת, משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס. כי מה שנתפשט ההיתר אצל המדפיסים להדפיס חוץ למדינה היינו מטעם שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ²⁷⁰ וכו', משא"כ בחיבורי קודש אאמו"ר זצוק"ל שזכינו מאבא מארי ז"ל, והרי יכול האדם לאסור הנאת ספרו על אחרים אפילו בסוף העולם ²⁷¹ . ולזאת לא יזח החש"ן ²⁷² מעל העוברים על דעתינו, ובו ארור בו נידוי בו שמתא ²⁷³ . והשומע לדברינו אלה יחולו ברכות על ראשו ²⁷⁴ .

היום יום ב' י"ב תמוז תקע"ו לפ"ק.

דברי המדבר לאמיתית אהבת אור תורת אמת אשר הנחילנו, לזכות לכל דורשי ה' באמת ובתמים ²⁷⁵ , אוהב דבק מאח ²⁷⁶ לכל אוהבי אור תורה ועבודה האמיתית.

דוב בער הנ"ל

הקדמת רבי חיים אברהם בן רבינו, למהדורת זיטאמיר תר"ז-ח

הקדמת בן המחבר ²⁷⁷

ויען אברהם ויאמר, הנה נא הואלתי לדבר, ואנכי זקנתי ושבתי וראיתי את אשר נעשה בעמלה דאורייתא שהיא לעילא מן שמשא, אשר פעל ועשה ארי' דבי עילאה, בוצינא דנהורא, אספקלריא דנהרא, הרואה אומר ברקאי, האיר המזרח מסוף העולם ועד סופו חכם הרזים, ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, החכמה תחיה נפשות זוקקות לשמוע דא"ח אשר יצאו מפורש בקדושה ובטהרה מפי כבוד קדושתו, בוערות כמראה הלפידים בנגלה ובנסתר, דמטמרין גליא לי', גליא לדרעא ונפל נהורא, רבים שתו בצמא את דבריו, רבים ישתו ל"ו נימא, אשר הניח אחריו ברכה נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק אור ישראל וקדושו כבוד קדושת אבא מארי מרנא ורבנא הגאון האמיתי נ"ע זי"ע, ספרי השלחן ערוך אשר כבר הובאו בדפוס בק"ק קאפוסט.

וכבר מבואר בהקדמה ראשונה ושניה מעלות ותועלת הספרי שו"ע הנ"ל בארוכה. ואשר מאז ועד עתה טעמו העוסקים בהם טעמם וטובם. עתה ראו אור בהיר אשר התנוצצו מלשונו הזהב, ואמרותיו יזהירו אור נערב, בדבור אחד קולע אל השערה, אשר שערו רבותינו הקדושים בפוסקים גדולי הראשונים והאחרונים, מן המשנה וגמרא עד האחרון שבאחרונים, כל אשר קדמו לפניו ממש.

וגם לנמוכי רוח והמוני עם צוף אמרותיו ילהיבו הלבבות, כי ערוך לפניהם השולחן הלכה למעשה בשפה ברורה אמירה נעימה, נועם הנותן אמרי שפר ספיר גזרתו. כל חיך הטועמו אומר לי לי הוא.

לא הספיקו הספרים הנמצאים לרוות צמאון המשתוקקים להשתעשע בפניניו, והנמצאים ספו תמו מן בלאות, ורבים אומרים מי ישקנו מים מבאר לחי רואי, אחרי רואה את האור כי טוב, כי טעמו העריבות מתיקות ידידות רב התועליות בכל דיבור ודיבור, תלי תלי כוונים אל מקורי מבועי נחלי מים, היוצאים מים התלמוד והגאונים קדמאי ובתראי.

אמרתי אל לבי אחרי כי זכני ה' והחייני וקיימני שארית, נתעוררתי להביאם עתה ולהעלותם על מכבש הדפוס ברוב המעלות כיד ה' הטובה עלי.

ובתוספת מרובה אשר מצאנו עוד מכי"ק אבא מארי מו"ר הגאון נ"ע זי"ע משו"ת הרבה אשר באו לפניו כל ימי חיותו מאנ"ש בענינים השכיחים המאורעים תמיד, אשר השיב להם כדת מה לעשות עפ"י הדין. וקונטרס אחרון על סימן תמ"ז בהל' פסח. גם מראה מקומות מקורי הדין על ערך ששים סימנים אשר היו חסרים בהל' שבת ²⁷⁸ . ועוד הרבה תיקונים, וחילופי גרסאות הרבה בכל חלק וחלק, והשמטות אשר מצאנו.

גם הקונטרס אחרון אשר היה בסוף הספר, הוקם על כל דף ודף למקומו השייך אליו, למען ינחת הקורא בהם ולא יצטרך לשוטט אנה ואנה. ולוח הסימנים בראשי ההלכות. וכן על כל דף ודף. בדפוס היפה אשר הוקם מחדש בזיטאמיר על ידי בניהם של הרבנים המפורסמים דסלאוויטא ²⁷⁹ , ובנייר מעולה ומהודר, למען זכות את הרבים, ולמען האיר אור נשמתו של כבוד קדושת אבא מארי מו"ר נ"ע זי"ע באור העליון קדם עילת כל העילות.

ולאשר זקנתי ותש כוחי לעסק והשתדלות רב כזה, קם ונתעורר בני הרב המופלג הותיק מו"ה דוב בער שי', ברוב עוז חיבת הקודש, להמציא התועליות נאותיות בפרטי הפאר והעילוי והשבח והסלסול, למען ימצאו בהם קורת רוח ההוגים בהם בעזר והוצאת רב כזה, על ידי בניו נכדיי המופלגים הנגידים ה"ה כבוד מוה' יהושע אבלי ומו"ה לוי יצחק שיחיו, אשר הזילו כספם והוציאו הרבה על זה. זכות אבא מארי נ"ע וזכות הרבים יעמוד להם להריק עליהם ברכה ממקור הברכות.

ועתה כל עם ה' החרדים על דברו, הנני כמזכירם תיקון הקדמונים, לדקדק מאד בענין מסיג גבול רעהו, בדבר שהיא משום מצוה ומשום קדושה שלא תועיל בו שום אמתלא וטעם בעולם, כי אם חק נתן ולא יעבור (והמתחיל במצוה כגון זו וכו'), שלא יהיו מעתיקי התורה בדפוס נזוקין ח"ו, שלזאת מהראוי לכל איש ישראל הבוחר בתורה ובמצותיה, שלא יזיד לגשת אל המלאכה מלאכת הקודש להדפיס השלחן ערוך או השו"ת הנ"ל בהוספה או בהגרעה במדינה זו או במדינה אחרת בלתי רשותינו, משך עשרה שנים מיום דלמטה. והזר הקרב ירא לנפשו.

ומכלל לאו אתה שומע הן, למקיימי דבר אשר גבלו ראשונים, וכל שכן המסייע ומחזיק בידי עושה מצוה, זכות הרבים תלוי בו, וברכות יחולו על ראשו ועל ראש זרעו ממקור הברכות, כאוות נפשם ונפש אוהבם וריעם, ה' יברך את עמו ישראל בשלום.

הק' חיים אברהם בהר' הגאון החסיד המפורסם מוה' שניאור זלמן נ"ע זי"ע

הקדמתו לחלק שו"ת שבמהדורה הנ"ל

כבר הארכתי המענה בהקדמה לספרי השו"ע של כ"ק אבא מארי קדוש עליון נ"ע זי"ע, אשר הבאתי לבית הדפוס, ואת אשר השיגה ידנו ת"ל להדפיס בהם הוספות רבות על השו"ע אשר נדפסו מכבר, ומשו"ת הרבה ²⁸⁰ , אשר בחיים חיותו ז"ל באו רבים אליו בשאלות שונות בענינים המאורעים המקרים השכיחים, ואשר השיב לכולם במכתביו הנעימים, על פי ליבון ההלכה. ולמען זכות את הרבים, אשר יש להם השו"ע אשר כבר הובאו לבית הדפוס כנ"ל, על כן אמרתי להביא לבית הדפוס כעת גם השו"ת לבדם, למען יהיה נקל לאל ידם לקנותם.

כן דברי אוהבם וריעם הק' חיים אברהם ב[ן] ה[רב] הגאון החסיד מוה' שניאור זלמן נ"ע זי"ע

הערות

1. נדפסה בשו"ע רבינו הלכות פסח דפוס הראשון (שקלאב תקע"ד), שהוא הכרך הראשון שנדפס בהוצאה ההיא (ובכל ההוצאות הבאות, בראש החלק הראשון). שוב נדפסה באגרות קודש אדמו"ר האמצעי (אגרת יב). בהמשך אליה נדפס באותה שעה בקאפוסט גם חלק הלכות נדה, נזכרת בו ההקדמה שלפנינו (ההסכמות והחרמות ... נדפסו בק"ק שקלאב על חלק הלכות פסח שיצא ראשונה, בהקדמת הספר). ומסתבר שחלק הלכות פסח (וההקדמה שלפנינו) נדפס במשך חדשי חורף תקע"ד, וחלק הלכות נדה – במשך חדשי קיץ תקע"ד. ביניהם נדפס ספר התניא עם אגרת הקודש (שקלאב תקע"ד), שתאריך הסכמת בני הגאון המחבר הוא כ"ב אייר תקע"ד. בכל אופן מסתבר, שההקדמה שלפנינו נכתבה אחרי כ"ד טבת תקע"ד, שהרי אף אחד מהחותמים לא חתם "הכ"מ". * לפני כן (בחיי רבינו הזקן) נדפסו שלושה מחיבוריו בהלכה: א) הלכות תלמוד תורה (שקלאב תקנ"ד), ואחר כך בעוד כמה הוצאות. ב) לוח ברכות הנהנין (שקלאב תק"ס), ועוד כמה הוצאות. ג) פסקי הסדור – לקט פסקי הלכה שנדפסו בסדור של רבינו הזקן (שקלאב תקס"ג), ואחר כך בעוד כמה הוצאות.
2. בהקדמה זו ניתנת סקירה על סדר השתלשלות עריכת השלחן ערוך על ידי רבינו הזקן: סיום לימוד התלמוד ונושאי כליו בהיותו בן ח"י שנים, נסיעתו אל הרב המגיד ממעזריטש בהיותו בן עשרים, ההוראה שקיבל ממורו הרב המגיד ממעזריטש לערוך את השלחן ערוך עם טעמי ההלכות, תחלת עריכתו במכון שבתו אצל הרב המגיד, עידודם של האחים הקדושים רבי שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס בעל ההפלאה, ההפרש בין אופן עריכת השלחן ערוך אורח חיים לעריכת השלחן ערוך יורה דעה, ההפרש בין הפנים לבין הקונטרס אחרון, התחלת עריכת המהדורא בתרא אחרי שנת תקל"ז, אחרי חזרת כל התלמוד בפעם הששה עשר במוהילוב שעל נהר דניסטור, והמשך השתלשלות הדברים עד לאשכבתא דרבי, שריפת בית רבינו והשלחן ערוך בכתב-יד-קדשו, ליקוט והדפסת השלחן ערוך מהעתקות מפוזרות שאצל התלמידים.
3. לשון אור החיים ר"פ אחרי. ראה גם דרך חיים פל"ג.
4. ראשי תיבות: שניאור זלמן.
5. ע"פ שמואל-ב כא, יז. ברכות כח, ב.
6. ע"פ ישעי' ד, ב.
7. ע"פ כתובות יז, א.
8. ע"פ מלכים-ב ד, ט.
9. משלי י, ז.
10. ע"פ יחזקאל כח, יג.
11. ע"פ ב"ב מב, ב.
12. ע"פ ישעי' מ, כח.
13. ע"פ ישעי' מ, טז.
14. ע"פ תהלים, סה, ו.
15. ע"פ חבקוק ג, ג.
16. ע"פ משלי ה, טז.
17. ע"פ ירמי' ז, ב ובכ"מ.
18. ע"פ איוב לח, ו.
19. ע"פ הושע ה, ט.
20. וכן הוא לקמן בהמשך ההקדמה (הלכה ברורה מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן ... כל פסקי דינים הבאים בשו"ע ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא ... תמצית ופנימית טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים ... ההלכות בטעמיהן ופסקי דינים העולים אחר הפלפול בראשונים ואחרונים וטעמיהן ... ההלכה הקבועה בטעמיה ... הלכה ברורה בטעמיה ). זהו אחד מחידושיו של רבינו בשלחן ערוך שלו (על גבי השלחן ערוך של המחבר רבי יוסף קארו), לברר את ההלכה עם קיצור ותמצית טעמי ההלכה: כי הרמב"ם "חיבר ספרו משנה תורה בלי נתינת טעמים להלכות כלל, ועשאו להורות מתוכו לבדו" (לקמן בהל' תלמוד תורה שלו פ"ב קונטרס אחרון ס"ק א). אמנם הרא"ש חלק עליו וכתב בתשובה כלל לא סימן ט (כל המורים מתוך דבר הרמב"ם כו' טועים כו' סבור שמבין כו' אינו מבין דבר לאשורו כו' אני מבין כו' אינני מבין כו'), ולכן חיבר הרא"ש את חיבורו בהלכה עם טעמים ומקורות והוכחות. המחבר רבי יוסף קארו חיבר בתחלה את חיבורו הארוך "בית יוסף", אלא שלאו כל מוחא סביל דא לבוא בארוכה בעיון ים התלמוד והפוסקים לידע מוצא הדין בארוכה, ולכן חיבר אחר כך את השלחן ערוך שלו בדרכו של הרמב"ם, בלי טעמים כלל. אמנם רבינו הזקן הכריע בהלכות תלמוד תורה שלו כשיטת רש"י וסייעתו, כי אין להורות מתוך ספר הלכות פסוקות מבלי להבין את "הטעם הפשוט של ההלכות"; ומכל מקום כשיודע את טעם ההלכה יכול להורות להלכה ולמעשה, אף אם לא למד את ההלכה עם המקורות ואינו יודע את "עמקי הטעמים". ולכן מסיק שם רבינו: "ולכן יש אוסרין להורות אפילו לעצמו מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד ... ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה, בלי עיון רב ופלפול להקשות ולתרץ" (אבל ראה לקוטי שיחות חלק לו עמ' 16 ואילך. וח"ו ע' 40 הערה 38). ובאופן זה כתב רבינו את השלחן ערוך שלו, שהוסיף את קיצור ותמצית הטעם אצל כל הלכה.
21. ע"פ משלי לא, כג.
22. ע"פ שה"ש ז, ה.
23. ע"פ אסתר י, ב.
24. ע"פ סוכה כח, א.
25. וכן כתב רבינו בעדותו שמסר בעת מאסרו בפטרבורג, אגרות קודש שלו אגרת נח סט"ז (בהיותי בן עשרים שנה בערך, במשך זמן שהייתי בויטעפסק, נסעתי משם למעזריטש, והתחלתי שם ללמוד קבלה אצל הרב מ' בער זללה"ה). אודות החלטתו של רבינו ללכת למעזריטש, בהיותו בן עשרים, ראה גם בית רבי ב, א. לקוטי דבורים ח"ג עמ' תפג ואילך.
26. ע"פ אבות ה, כא.
27. ע"פ הושע ו, ג.
28. ע"פ נחמי' ט, ח.
29. ע"פ ברכות מט, ב. שו"ע או"ח סי' קצז ס"ד.
30. ע"פ תהלים קיח, כג.
31. ע"פ ברכות ז, א.
32. ע"פ ישעי' ס, יט-כ.
33. ע"פ חולין קג, ב.
34. ע"פ ירמי' ו, טז.
35. ע"פ ישעי' נח, יא.
36. ע"פ בראשית ג, כב.
37. חבקוק ב, ד. הדיוק בזה – ראה אגרות קודש של רבינו אגרת פט (עמ' שמב).
38. ע"פ וירא יח, כב.
39. ע"פ דה"י-א כח, יט.
40. ראה מבוא לספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן עמ' ח בשוה"ג וש"נ.
41. ע"פ תהלים עג, א.
42. תבוא כח, סט (אלה דברי הברית). ברכות מח, סע"ב (נתנה בשלש בריתות), ופרש"י (בשלשה מקומות נתנה התורה לישראל ... ובכל אחד נכרתה ברית ... אלה דברי הברית). רמב"ם הל' ברכות פ"ב ה"ג (והתורה כולה נכרתו עליה שלש בריתות, שנאמר אלה דברי הברית וגו', מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב אתם נצבים וגו', לעברך בברית וגו ' ).
43. ע"פ נצבים כט, כח.
44. משלי ח, יא. מועד קטן ט, ב (כתיב כל חפצים לא ישוו בה, דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה), ופרש"י (דמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה). וראה שו"ע רבינו הל' תלמוד תורה פ"ד ה"א.
45. ברכות ח, א.
46. פרק א ה"ד. ובארוכה שם פרקים ב-ג.
47. משפטים כד, יב. ברכות ה, א (מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם ... תורה זה מקרא והמצוה זו משנה ... מלמד שכולם נתנו למשה מסיני).
48. ע"פ ברכות כט, ב.
49. ע"פ דניאל ט, כה.
50. משנה סוף סוטה.
51. ע"פ פיוט כי כשמך דימים נוראים.
52. ע"פ ישעי' נו, ה.
53. ע"פ שמות ה, ט.
54. ע"פ סוטה כא, א.
55. ע"פ הוריות יד, א.
56. ע"פ אבות ב, א.
57. ע"פ אסתר ט, כו.
58. ע"פ מכות כג, ב.
59. ע"פ תהלים סד, ז.
60. ע"פ מקץ מא, לח.
61. ע"פ שבת עה, א.
62. ע"פ שבת קלט, רע"א.
63. ע"פ הוריות יד, א.
64. ע"פ סוטה כא, א.
65. עיקר מטרת נסיעת רבינו אל הרב המגיד היתה ללימוד פנימיות תורת החסידות. אמנם למד אצלו גם הלכה, כמוזכר בשו"ת רבינו סי' יד (והנה פלפול זה, אם די בהסרת הדלדולים במקום יציאת ובליטת הסירכא לחודיה, היה בקיץ תקל"ב בהיותי בבית אדמ"ו רבינו הגדול הגאון המפורסם מה"ר דובערוש נ"ע בק"ק ראוונא, והסכימה דעתו הקדושה דדי בכך, וראייתו היתה מסירכא כסדרן מחיתוך לחיתוך דמכשרינן בגמרא). דוגמאות נוספות נלקטו ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ה. וכבר בשנת תקכ"ה, כתב הרב המגיד ממעזריטש הסכמה לספר "הלכה פסוקה" על יורה דעה (ואף שהי' דרכי להיות מן הנמנעים מליתן הסכמה על שום ספר, אמנם שאני הכא דאיכא פנים חדשות, ועביד דינא לנפשי', ומקצר את האמרים מן הפוסקים). וכעבור חמשה שנים (בשלהי שנת תק"ל או בתחלת תקל"א) הורה לרבינו לערוך את השלחן ערוך שלו.
66. ע"פ תמיד פ"ה מ"ד.
67. ע"פ שופטים ג, כה.
68. ע"פ מקץ מא, לט.
69. ע"פ עירובין סג, ב.
70. ע"פ במדבר ד, ג.
71. ע"פ ויקהל לו, ד.
72. אמנם ממעט הוא ביותר להביא דינים מחודשים שלא הובאו בפוסקים שקדמוהו, על דרך מנהג הרי"ף והרמב"ם (ראה אגרות קודש ח"ג עמ' קלז; קמט. לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1126).
73. ע"פ תהלים יב, ז.
74. ע"פ משלי כה, יא.
75. אחרי חיבור השלחן ערוך על ידי רבי יוסף קארו, המיוסד בעיקר על גדולי הספרדים, הוסיף עליו הרמ"א (רבי משה איסרליש) את הגהותיו, ובו ליקוט הלכות ומנהגים על פי ספרי גדולי האשכנזים. ובמשך מאתים השנים שבין חיבור השלחן ערוך וההגהות (שנת שכ"ה ואילך) ובין חיבור השלחן ערוך על ידי רבינו (שנת תקל"א ואילך), נתחברו חיבורים רבים בהלכה, המיוסדים על השלחן ערוך וההגהות, עם דיעות מחולקות ביניהם. ורבינו בשלחן ערוך שלו הכריע בין הפוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. עיקר ספרי התקופה הזאת בהלכה ומנהג, אשר רבינו מרבה לציין להם בשלחן ערוך שלו, הם: לבוש. פרישה ודרישה. של"ה. לחם חמודות. ב"ח. ט"ז. ש"ך. באר הגולה. כנסת הגדולה. עולת תמיד. מ"א. עטרת זקנים. סולת בלולה. פרי חדש. אליה זוטא ורבה. חק יעקב. אבן העוזר. תבואות שור. שמלה חדשה. הלכה ברורה. באר היטב. תורת יקותיאל. כרתי ופלתי. כתבי האריז"ל. מצת שמורים. משנת חסידים. שו"ת אמונת שמואל. שו"ת פנים מאירות. שו"ת שבות יעקב. שו"ת שב יעקב, ועוד.
76. ע"פ שמואל-ב כג, ח.
77. ע"פ דברים א, ה.
78. ע"פ זכרי' ד, יב.
79. ע"פ תהלים קלג, א.
80. היינו בתקופת תשרי תקל"ב, שאז באו האחים הקדושים רבי שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס בעל ההפלאה – לקבל את ברכת הרב המגיד "טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז" (לדיוק זמן בואם אל הרב המגיד, בתקופת תשרי תקל"ב, ראה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק טו. ושם צויין לכמה מקומות הדנים בזה).
81. ע"פ שמואל-ב י, יב.
82. ע"פ מו"ק כז, א.
83. ע"פ ב"ב עה, א.
84. ע"פ לך יז, ח.
85. היינו שאחר חיבור הלכות ציצית ופסח בשנת תקל"א, המשיך בעריכת שאר חלקי אורח חיים, בשנים תקל"ב-ג, שהיתה תקופה קשה ביותר עבור רבינו: במשך חורף תקל"ב שהה רבינו יחד עם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק בווילנא בנסיון להפגש עם הגר"א, לשכנעו לבטל את תכנית החרמות נגד החסידים, ולא עלתה בידם, כפי שרבינו מספר באגרות קודש שלו אגרת נב (והלכנו אל הגאון החסיד נ"י לביתו להתווכח עמו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד המנוח מהור"ר מענדיל הארא[דאק]ער זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים ... וכאשר החלו להפציר בו מאד, חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מהעיר). הם שהו שם רוב החורף, כנראה מלשון ה"זמיר עריצים" שהדפיסו אז המתנגדים (לא ראה פני הגאון בכל החורף הנ"ל). משם נסע רבינו עם הרה"ק הר"א מקאליסק לשקלאב, לויכוח עם המתנגדים, כפי שרבינו מספר בהמשך אותה אגרת (נסענו לק"ק שקלאב גם כן לוויכוח, ולא עלתה בידינו, ועשו לנו מעשים אשר לא יעשו, ושינו טעמם והבטחתם אשר הבטיחו תחלה שלא לעשות לנו מאומה, רק כראותם שאין להם מה להשיב על דברינו, באו ביד חזקה). ובאגרת נא (ובחורף תקל"ב, אחר הויכוח שהי' בשקלאב ... כתבו והודיעו חכמי ק"ק שקלאב להודיע להגאון המנוח דווילנא ... והיתה מזה צרה גדולה לכל הצדיקים דוואלין, ולא יכלו לישב בבתיהם, ונאספו כולם לק"ק ראוונא בעת ההיא לרבנו הגדול נ"ע, לטכס עצה). וכן מספר רבינו באגרת נד (בשנת תקל"ב, קהלת בראד שהדפיסו הכרוז דמחנכם, ועוד נוסף עליהם דברים רבים קשים כגידים ומרורות פתנים, שקרים וכיזובים גדולים ועצומים על כמה ניירות, ונשלחו הספרים בכל תפוצות הגולה, ממש לא יאומן כי יסופר גודל הבזיונות והיסורין שנעשו אז להצדיקים המפורסמים דוואלין. עד שלא יכלו לשבת בבתיהם, ובאו כולם לחסות בצל כנפיו של רבינו הגדול המנוח זלה"ה בקהלת ראוונע, ולטכס עצה כדת מה לעשות ... רבינו הגדול זצללה"ה לא בחר בהן לעשות שום מעשה לנגדם, רק כל כוחם של ישראל בפיהם, לזעוק לה' מפר מחשבות ערומים, ולא תעשנה ידיהם תושיה). שם בראוונא נשאר רבינו עד להסתלקות הרב המגיד בי"ט כסלו תקל"ג באניפולי (ראה בכל זה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק ו). על פי האמור לעיל, שרבינו המשיך בחיבור השלחן ערוך או"ח "במיעוט שנים ב'", צריכים אנו לומר, שהמשך חיבור השלחן ערוך שלו היה במשך שהותו בווילנא ושקלאוו – בחורף תקל"ב, ובמשך שהותו בראוונא – בקיץ תקל"ב, ואניפאלי – בתחלת שנת תקל"ג, בעת הסתלקות מורו ורבו הרב המגיד ממעזריטש.
86. ע"פ תשא לב, טו.
87. ע"פ ברכות כח, ב. לד, ב.
88. בענין זה כותב גם בשו"ת דברי נחמיה (או"ח סי' כא) אודות שלחן ערוך רבינו: בשו"ע נדחק הרבה שלא לדחות דברי המ"א כידוע ... שידוע שבשו"ע נדחק הרבה שלא לדחות כל דברי האחרונים ז"ל (בפרט דברי המ"א), משא"כ בסוף ימיו שהוסיף חכמה העמיד על דעתו הקדושה לחלוק עליהם אפילו להקל בכל מה שלא נראה לי' (וכידוע שבפירוש שמעו ממנו ז"ל שחוזר בו במה שנתן נאמנות להמ"א יותר מדאי). וכך כותב גם בשו"ת צמח צדק (סי' יח או ד): ששמעתי ממנו בעצמו שיש כמה דברים שחוזר בו ממה שכתב שם מפני שנסמך אז יותר מדאי על המ"א.
89. ובמקום שנשאר אצלו הדבר בספק, הכניס את ההלכה בין חצאי עיגול , כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו). וראה מבוא לספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן עמ' כג.
90. ע"פ ישעי' מג, ט.
91. ע"פ משלי א, כ.
92. ע"פ ברכות י, ב.
93. ע"פ אסתר א, ח.
94. ע"פ יתרו יח, כג.
95. נדפס בחלק השישי של שלחן רבינו, הנקרא "חושן משפט", ובשער הדפוס הראשון (שולחן ערוך מהלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן משפט וגם מהלכות רבית ... וצירפנו לזה גם הלכות תלמוד תורה). וכיון שהוא ליקוט "הלכות הצריכות לכל אדם", לכן עשה אותו כתבנית חלק אורח חיים.
96. ע"פ ישעי' כז, יב.
97. ע"פ תהלים יד, א.
98. ע"פ תהלים ט, יא.
99. ע"פ עירובין מ, א.
100. ראה לקוטי לוי יצחק (לקוטים ואגרות) ע' רנז, בשם כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע.
101. בשנת תקל"ז, בשעה שנסע הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק וסייעתו לעלות ולהתיישב בארץ הקודש, הצטרף אליהם גם כ"ק אדמו"ר הזקן בנסיעתם, והגיע בדרכו עד למוהילוב שבפודוליה (על יד תורכיה), אצל נהר דניסטור, כמסופר בבית רבי ז, ב (שם במאהליב נשאר בדעת כולם שלא להניח את רבינו לנסוע כי אם שישאר פה לפקח בטובת אנ"ש ברוחניות וגשמיות, והפצירו בו עד בוש, וגם רבותינו בקשוהו מאד עד שהוכרח למלאות בקשתם, והתפרדו רבותינו מרבינו ומאנ"ש בבכי עד כי הגדיל מאד). עוד מסופר שם טו, א (במאהליב שהה שנה ומחצה, שזהו עד סוף תקל"ח או תחלת תקל"ט). ובמשך התקופה הזאת "חזר על כל התלמוד פעם הט"ז" כמסופר כאן. וראה אגרות קודש חי"ח אגרת ו'תשעז.
102. ע"פ שבת ל, ב.
103. ע"פ זח"א צט, א.
104. במהדורה בתרא של שלחן ערוך רבינו יש כמה סוגים: א) עריכת פנים השלחן מחדש – הלכות בטעמיהן. ממהדורא בתרא זו הגיעו לידינו רק ארבעת הסימנים הראשונים של חלק אורח חיים, ונדפסו בתחלת הכרך שלפנינו (ראה לקמן שם הערה א ). ב) בצורת ה"קונטרס אחרון" שבו מוכיח את מסקנתו בהלכה על פי העיון בדברי הראשונים ואחרונים. ממהדורא בתרא זו הגיעו לידינו חלק מהלכות שבת (סימנים רמג; רנט; שא; דש) והלכות נדה (סימן קפג). ג) פסקי הסדור, שהם ליקוטי הלכות שערך מחדש ושילב אותם בסידור שלו (שנדפס בשנת תקס"ג ואילך). לפעמים הם עיבוד מחודש של הלכות אלו, ולפעמים הם רק העתק ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, אבל גם בהם יש הרבה שינויים וחזרות, ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, ובדרך כלל השמיט מהם את טעמי ההלכה שכתב בשלחן ערוך שלו (ראה שער הכולל פמ"ג ס"ק טו. פמ"ד ס"ק א. לקוטי שיחות חלק כד ע' 69. מבוא לספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן עמ' סא. כפר חב"ד גליון 793 עמ' 20 ואילך). ד) קובצי הלכות בפני עצמם שכתב בסידור מחודש. הגיעו לידינו מהם: הלכות נטילת ידים. הלכות ברכות הנהנין. הלכות תלמוד תורה. הלכות רבית. סדר מכירת חמץ (ובהמה מבכרת). סדר הכנסת שבת (כל אלו, חוץ מהלכות תלמוד תורה ורבית נדפסו אחר כך בין שאר פסקי הסידור שלו; וראה אגרות קודש ח"ב אגרת שסה).
105. הלכות נטילת ידים הגיעו לידינו בשתי מהדורות: א) הנדפסים בשלחן ערוך שלו (סי' קנח-קסה). ב) הנדפסים אחר כך בסידורו בשם "סדר נטילת ידים לסעודה". הלכות אלו, וכן כל שאר ההלכות שנדפסו בסידורו (שנת תקס"ג ואילך), הם מהדורא בתרא לעומת השלחן ערוך שלו, שחיבר בתחלה כנ"ל. וכן כתב בחידושי צמח צדק מו, ד (הסידור כתב זמן רב אחר השלחן ערוך). ובפתח דבר מכ"ק אדמו"ר זי"ע לשלחן ערוך, הוצאת תש"כ (פסקי רבנו הזקן בסידורו, אשר בכמה דברים הכריע דלא כמו שכתב בשלחן ערוך, ויש לנהוג כהסידור מפני שהסידור חובר באחרונה). וראה גם לקוטי שיחות כרך יא עמ' 246. מבוא לספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן עמ' נו וש"נ. אבל בשו"ת דברי נחמיה או"ח סי' כא (הובא במבוא הנ"ל עמ' יד) פירש, שגם המהדורה של הלכות נט"י הנדפסת בשלחן ערוך שלו היא מהדורא בתרא לגבי הלכות שבת שבשלחן ערוך שלו.
106. ע"פ שה"ש ה, טו.
107. ע"פ תהלים פז, א.
108. כנראה עיקר הכוונה היא להלכות נדה שבשוע"ר, שכתב אותם משך זמן אחרי שאר ההלכות שבחלק יורה דעה (הלכות שחיטה וטריפות). אמנם את המהדורה בתרא להלכות נדה סי' קפג כתב זמן רב אחר כך, כמבואר בשו"ת צמח צדק חיו"ד סי' קל (שכתבו בליאדי בזקנותו אחר חיבור השלחן ערוך, שנים רבות). וכן כתב אז אגרת אל הדוקטור לבאר את מבנה בית הרחם של האשה (אגרות קודש שלו אגרת קו), כמבואר בשו"ת צמח צדק חיו"ד סי' קכט אות י (סוף ימיו אחר חיבורו הלכות נדה, שחיברו זמן רב קודם).
109. ע"פ דה"י-א כט, יב.
110. ע"פ מגילה טו, ב.
111. ע"פ מלכים-א ה, כו.
112. ע"פ תבא כט, ג.
113. ע"פ בלק כג, יג.
114. אולי הכוונה למהדורא בתרא הלכות נדה הנ"ל, שם נתבארו כללי החזקות.
115. אולי הכוונה ל"סדר הכנסת שבת" שבסידורו.
116. ע"פ ישעי' מ, טז.
117. ע"פ ישעי' מ, כח.
118. ע"פ שופטים כ, טז.
119. ע"פ דניאל ד, ו.
120. ע"פ ישעי' מב, י-יב.
121. סנהדרין כט, א.
122. ע"פ תקו"ז תס"ט קטו רע"ב. שם ת"ע קלה רע"ב.
123. ע"פ ישעי' ל, כו.
124. ע"פ חגיגה יב, א.
125. ע"פ שמואל-ב כא, יז. ברכות כח, ב.
126. ע"פ מגילה יב, ב.
127. ע"פ האזינו לב, ב. הושע יד, ו.
128. ע"פ תענית ג, ב.
129. ע"פ סנהדרין לא, א.
130. ע"פ כתובות יג, א.
131. ע"פ נוסח ברכת הזימון. וראה שו"ע רבינו סי' קצב ס"ה.
132. ע"פ שה"ש ה, יג. שבת ל, ב.
133. ע"פ ויצא כט, ב-ג.
134. ע"פ יחזקאל לו, יח.
135. ע"פ מלאכי ב, ז.
136. ע"פ תהלים פא, ה.
137. ע"פ ישעי' סו, כג. והיינו דרושים שהי' אומר כל שבת מברכים החדש – ברבים, כמפורט בתקנות לאזניא (אגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרת לא, ובהנסמן בהערות שם), ובכל שבת – לפני בניו, כמבואר באגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כב (בכל שבת אלינו בניו ביחידות ולקצת יחידי סגולה עמנו), ואגרת כה (שמענו מפי רוח קדשו ז"ל בכל ליל שבת ושבת, פירושים וביאורים מאמרי הזהר).
138. ע"פ סוכה מה, ב.
139. ע"פ יומא כח, א.
140. ע"פ תהלים מח, ב.
141. ע"פ סוטה לח, א.
142. ע"פ ישעי' ו, א.
143. ע"פ ברכות נח, א.
144. ע"פ ישעי' יג, י. עמוס ח, ט.
145. ע"פ קהלת א, ה.
146. ע"פ ב"מ פו, א.
147. ע"פ כתובות קד, א.
148. ע"פ סנהדרין סח, א.
149. על הדברים הנוראים שראו ממנו בעת בריחתו ממלחמת נפוליון, ראה אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ח. ובארוכה יותר בספר "המסע האחרון".
150. רשימת הדרושים שאמר רבינו לפני הסתלקותו בכפר פיענא, ראה "כרם חב"ד" גליון 4 עמ' 412.
151. וכן הוא ברשימת כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", שבאגרות קודש שלו אגרת א (ברחו מהצרפתים, והי' מטולטל עד ביאתו לפיענא ערב שבת וישלח תקע"ג, ושם במוצאי ש"ק דשמות כ"ג אור לכ"ד טבת, כחצות שעה י"א, נשבה ארון הקודש מאור ישראל משיח ה', ונתבקש בישיבה של מעלה). ובאגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ו (ונפטר בליל מוצאי שבת קודש פ' שמות כ"ד טבת).
152. ע"פ זח"ג רפח, א.
153. ע"פ ישעי' מב, ז.
154. ע"פ יחזקאל כא, ל.
155. ע"פ זח"ג קצא, ב.
156. ע"פ זח"א קצא, ב.
157. ע"פ תצא כד, טו.
158. כמסופר באגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת טו, בנוסח ב (ששמעתי מפה קדוש של כאאזמו"ר ז"ל בפייענא, שאמר בזה הלשון, אשר כך הי' הרב המגיד אומר על פסוק כמראה אבן ספיר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו', שכפי המדה שאדם מראה מלמטה מראין לו מלמעלה, ולכן מנע אותי מלשורר ניגון שיש בו מרה שחורה, כי התפללתי המעריב שקודם מיתתו בניגון שיש בו מרה שחורה, והמתין לי עד שסיימתי את התפלה ואמר לי זאת).
159. ע"פ ר"ה כא, ב.
160. ע"פ דניאל ח, כז.
161. ע"פ סוטה מט, ב.
162. ע"פ נח ז, יא.
163. ע"פ ישעי' סב, ג.
164. ע"פ ישעי' כח, ה.
165. ע"פ ברכות לא, א.
166. ע"פ וארא ט, כז.
167. ע"פ תהלים נה, כג.
168. ע"פ ישעי' כו, יט.
169. ע"פ תהלים קיט, יח.
170. ע"פ תהלים יט, ח.
171. ע"פ תהלים קיט, נ.
172. ע"פ נוסח ברכות קריאת שמע.
173. ע"פ ירמי' יז, א.
174. ע"פ ב"ק ל, א.
175. ע"פ ברכות נו, א.
176. ע"פ משלי יא, כו.
177. ע"פ מקץ מב, ו.
178. ע"פ שמ"ר פמ"ז, ה.
179. תחלת פרק ב, ובקונטרס אחרון שם ס"ק א.
180. ע"פ ישעי' נג, י.
181. ע"פ נוסח ברכת קריאת שמע.
182. ע"פ ישעי' יב, ה.
183. השריפה הראשונה בבית רבינו אירעה בשנת תק"ע, בשעה שנסע רבינו לברדיטשוב לניחום אבלים אחרי הסתלקות הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, כמסופר באגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ג (באנו להודיעם צערינו אשר נגעה יד ה' באש דליקה פתאומית, על פי סיבה קטנה בבית הגדול של כבוד אדוננו אבינו עטרת ראשינו הרב שיחי', ולא הי' שהות להציל אפילו כרגע, כי במעט רגע דלק כל הגג תוך הבית כולו באש מתלקחת נורא מאד ... ועל הכל תגדל הצער מאיבוד כתבי קדשו על ד' שלחן ערוך כידוע). והשריפה השניה אירעה בחורף תקע"ג, כמסופר שם אגרת ו (שמעתי דיבת בשורה בשם איש מהימן שהבתים שלנו שבק"ק לאדי כבר נשרפו על ידי השלהבת הלהב החוזר כו'). וכן כתבה הרבנית סטערנא, אשת רבינו, כמועתק בהמסע האחרון ע' 48; 52, שהבתים ותכולתם נשרפו על ידי האויב.
184. ע"פ תהלים עג, יט.
185. ע"פ מלכים-ב ד, לה. ולכן גם זה לא הגיע לידינו בשלימות, וחסרים סימנים רבים בחלק אורח חיים, ורובו של חלק יורה דעה.
186. זהו הטעם שהדפיסו את הלכות פסח (בשקלאב בשנת תקע"ד, ובו נדפסה ההקדמה שלפנינו) לפני הדפסת חלקים א-ב של אורח חיים (בקאפוסט בשנת תקע"ו).
187. ע"פ יחזקאל לז, יז.
188. ע"פ ישעי' כז, יב.
189. ע"פ ב"מ קא, א.
190. ע"פ ירמי' מח, יא.
191. ע"פ ב"ב כח, ב.
192. ע"פ משפטים כב, ג.
193. ע"פ תהלים יט, יג.
194. ע"פ כתובות נא, א.
195. ע"פ ב"ב ז, א.
196. ע"פ שה"ש ה, טו.
197. ע"פ משלי ח, ח.
198. ע"פ חולין לט, ב.
199. ע"פ ואתחנן ד, ו.
200. ע"פ תהלים קלח, ח.
201. ע"פ פסחים ב, א.
202. ע"פ זח"ג קמא, ב. רפח, ב.
203. ראשי תיבות: שניאור זלמן.
204. זח"ג עג, א.
205. ע"פ ישעי' נט, כ.
206. ע"פ ישעי' נב, ח.
207. ע"פ מקץ מא, לט.
208. ע"פ איוב כח, א.
209. אחרי מלחמת נפוליון, בשנים תקע"ב-ג, שהחריבה חלק מחבל רוסיה.
210. שיק, מגדולי חסידי כ"ק אדמו"ר הזקן וכ"ק אדמו"ר האמצעי, ואיש סודם. ראה אודותיו בית רבי ע, ב. מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי עמ' ט ואילך. הנחותיו מדרושי רבינו נדפסו בכרך מיוחד "מאמרי אדמו"ר הזקן – הנחות הר"פ" (קה"ת תשי"ח. וראה שם עמ' קצא, ושם נסמן).
211. ע"פ שבת קכא, א. קמו, א.
212. ע"פ זבחים נב, ב.
213. ע"פ ויקרא ה, טו.
214. ע"פ ב"ק צב, ב.
215. נידוי חרם שבועה.
216. פסחים צ, א.
217. ע"פ איוב טו, יט.
218. עד"ז גם לקמן בהסכמת כ"ק אדמו"ר האמצעי. וראה בזה שו"ת צמח צדק חלק חו"מ סי' ע אות ט.
219. (החרם שבועה נידוי) ע"פ תצוה כח, כח.
220. ע"פ שבועות לו, א.
221. ע"פ ברכות לג, א.
222. השוה אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כ.
223. ע"פ רות ב, יב.
224. ע"פ חיי שרה כג, ט.
225. ע"פ ע"ז לה, ב ובכ"מ.
226. ע"פ ירמי' לב, ז.
227. ע"פ רות ד, ה. ד, י.
228. ע"פ משלי כד, כה.
229. נדפסה בשו"ע רבינו ח"א דפוס הראשון (קאפוסט תקע"ו), ובכל ההוצאות הבאות. שוב נדפסה באגרות קודש אדמו"ר האמצעי (אגרת כג).
230. ע"פ מלאכי ב, ו.
231. ע"פ ברכות לא, א.
232. שוע"ר ח"א נדפס אחרי חלק הלכות פסח, כדלעיל (הערה קפו ).
233. ע"פ דניאל ד, יד.
234. ע"פ יונה ג, ה.
235. מגילה כח, ב. נדה עג, א.
236. סי' כט (קמח, ב). אגרת הקודש שבתניא, נדפסה לראשונה בשנת תקע"ד, והסכמת בני הגאון המחבר היא בתאריך כ"ב אייר תקע"ד (ראה אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יג).
237. ראה אגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרת מג ס"ט, ואגרת סז. אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרות א. ה.
238. הכוונה היא שאת הכרכים האלו האחרונים הדפיסו האחים ר' יהודה ור' ישראל בני ר' פייוויש יפה – מדפיסים בקאפוסט (ואילו הכרכים הראשונים, הלכות פסח נדפסו בדפוס ר' מרדכי בן שמואל הלוי הורביץ בשקלאוו, והלכות נדה והלכות המלוקטות נדפסו בדפוס ר' ישראל ב"ר יצחק יפה בקאפוסט).
239. מראי מקומות, שנכתבו על ידי רבינו הזקן בעצמו, והוגהו והושלמו על ידי אחיו הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש בעל ה"שארית יהודה" (הדיון בזה ראה מבוא ל"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמ' כ-כא).
240. פויזנר, אחיו של רבינו, רב באורשא.
241. כמו בחלוקת הש"ס, המבואר בתניא (קסג, א). ועל ידי השתתפותו בחלוקה ובלימוד – כאילו לומד כל הש"ס (והשלחן ערוך) כולו (אגרות קודש אדמו"ר זי"ע ח"ד אגרת תתסט. וראה גם שם ח"ג אגרת תלח ואגרת תסג).
242. ע"פ תהלים לב, ו.
243. ראה סוטה כא, א.
244. שיר השירים ז, י. יבמות צז, א. וראה אגרות קודש אדמו"ר זי"ע ח"ב אגרת רה.
245. ע"פ ישעי' לז, לא.
246. ע"פ ירמי' לא, יט.
247. נתבאר בפרטיות יותר באגרות קודש שלו אגרת מא.
248. נדה עג, א.
249. ראה אגה"ק סי' כג (קלז, א).
250. ע"פ משלי ו, כג.
251. ע"פ משלי א, ג.
252. להאריז"ל.
253. הם הספרים סדור עם דא"ח וביאורי הזהר שהדפיס כ"ק אדמו"ר האמצעי בשנה זו (תקע"ו), והם הנחות שרשם מדרושי אביו רבינו הזקן.
254. ע"פ ישעי' ס, יט-כ.
255. ע"פ בראשית ג, כד.
256. ע"פ דה"י-ב לד, לא.
257. ע"פ עקב י, יב. יא, כב.
258. ע"פ יומא כד, א-ב.
259. ע"פ איוב לז, טז.
260. כדלעיל (הערה רלח ).
261. איוב כח, א.
262. ע"פ ישעי' מו, ו.
263. ע"פ שבת קכא, א. קמו, א.
264. ע"פ זבחים נב, ב.
265. ע"פ ויקרא ה, טו. ה, כא.
266. ע"פ ב"ק צב, ב.
267. נידוי חרם שבועה.
268. ע"פ מקץ מא, מד.
269. ע"פ סוטה ה, א.
270. פסחים צ, א.
271. כן הוא גם בהקדמה הראשונה דלעיל, ד"ה לזאת באנו. ובסוף ההקדמה לסדור עם דא"ח (אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כב).
272. (החרם שבועה נידוי) ע"פ תצוה כח, כח.
273. ע"פ שבועות לו, א.
274. ע"פ ברכות לג, א.
275. ע"פ שופטים ט, טז, ט, יט.
276. ע"פ משלי יט, כד.
277. להוצאת זיטאמיר תר"ז, שנדפסה עם כמה הוספות ותיקונים.
278. הם הסימנים רסח-שיז, שבדפוסים הראשונים לא נדפסו בהם ציוני מראי מקומות, ונוספו במהדורה שלפנינו (ראה לקמן בפתח דבר להלכות שבת חלקים ג-ה).
279. בשנת תקצ"ז יצאה גזירת סגירת הדפוסים על כל דפוסי היהודים ברוסיא, ומדפיסי סלאוויטא, הרבנים הקדושים רבי שמואל אבא ורבי פנחס שפירא (נכדי הרה"ק רבי פנחס מקוריץ) ניתנו במאסר-בית ממושך. רק דפוס אחד נשאר פתוח בכל גבולות רוסיה, הוא דפוס ווילנא שהיה תחת פיקוח תמידי של הצנזורה. בשנת תר"ז הרשתה הממשלה לפתוח דפוס שני בזיטאמיר, על ידי ר' חנינא ליפא ואריה ליב ויהושע העשיל שפירא (בניהם של הרבנים הקדושים מדפיסי סלאוויטא). אחד מהספרים הראשונים שנדפסו בדפוס זה הוא שלחן ערוך רבינו, במהדורה משופרת עם הוספות רבות (ראה אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד עמ' תקסג).
280. כבר בהוצאה הראשונה של השלחן ערוך (קאפוסט – שקלאוו תקע"ד-ו), שנדפסה על ידי בני הגאון המחבר, נדפס חלק משאלות ותשובות אלו: א) בקונטרס מיוחד בסוף חיו"ד, ובו י"ז תשובות (סימנים יא-ד. יח. כב-ד. כז. לא. לג. לו-ז. מ-מג). ב) בקונטרס מיוחד, ובו התשובה הארוכה אל הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב (סימן כח). ג) בתוך השלחן ערוך חיו"ד, ליד הסימן השייך לו או מעבר לשער (סימנים ז. יט). מהדורה מורחבת יותר של השו"ת נדפסה כנספח להוצאה שלפנינו, ובה מ"ג תשובות (תשובה אחת מהן, בעניני חושן משפט, נשמטה על ידי הצנזור, ונשאר רישומה במפתח שבתחלתו. ונדפסה במהדורה החדשה של שו"ת רבינו סי' נט). מהדורה זו חזרה ונדפסה בהוצאות הבאות של השלחן ערוך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 178 עמודים.