ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךיורה דעההלכות נדהסימן קפגהקדמה

הקדמה

סימן קפג

הקדמה

ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וגו'^א. פרשה זו נאמרה בנדה הרואה בעת נדתה. ובפרשה שנייה נאמר^ב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא. פרשה זו נאמרה בזבה שהיא הרואה ג' ימים רצופים בלא עת נדתה שאין רבים פחות משלשה^ג. והיא צריכה לספור ז' ימים נקיים שנאמר בפרשה זו^ד ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר, ודרשו חכמים^ה ואחר תטהר אחר אחד לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם כלומר שלא יהא לנקיים שלה אלא אחר אחד בלבד, ואלו ראתה יום אחד בינתים ומשלמת בתר הכי הוו ליה תרי אחר, הילכך ילפינן מינה דאם ראתה בינתים סתרה מנינה ואחר כך מונה ז' ימים רצופים כדי שלא יהיה להם אלא אחר אחד (ר"ן^ו).

אבל הרואה בעת נדתה בין שלא ראתה אלא טפה אחת^ז בין שהיתה שופעת כל שבעה^ח ופסקה בסוף יום השביעי^ט טובלת לערב שהוא ליל שמיני^י ומשמשת^יא שנאמר^יב שבעת ימים תהיה בנדתה.

חזרה וראתה מליל שמיני^יג ואילך הרי זו זבה בין שטבלה לנדתה בין שלא טבלה (עיין גמ' נ"ד^יד).

ואם ראתה יום אחד או ב' הרי זו שומרת יום כנגד יום^טו ואם ראתה ג' ימים רצופים צריכה לישב שבעה נקיים שנאמר או כי תזוב על נדתה כלומר בסמוך לנדתה שהוא שמיני ותשיעי ועשירי, ומתוך שנאמר או כי תזוב מכלל שבתחלה הכתוב מדבר במופלג מנדתה^טז. והפלגה זו קבלו חכמים הלכה למשה מסיני^יז שאינה יותר על י"א יום, שי"א יום שלאחר שבעת ימי נדתה נקראים בלא עת נדתה ואחר כך חוזרת לעת נדתה^יח.

ובתוך י"א יום אלו אם לא ראתה אלא יום אחד בין שראתה בתחלת הלילה בין שראתה בסוף היום ופסקה בו^יט משמרת ליל האחרת ויומו ואם לא ראתה כלום טהורה לבעלה לערב אחר שתטבול.

וזמן טבילתה מן התורה הוא ביום ספירתה^כ ואם לא טבלה ביום טובלת בלילה^כא ואף על פי שטבלה ביום אינה משמשת עד הערב שמא תראה ותסתור כל היום למפרע^כב. ראתה גם ביום ב' ופסקה בו משמרת יום ג' אם לא ראתה בו טהורה לבעלה לערב אחר שתטבול. וזו היא זבה קטנה^כג שהיא שומרת יום כנגד יום, שנאמר^כד טמאה היא דקרא יתירה הוא דכבר נאמר כימי נדתה תהיה אלא למעוטי שאינה משמרת אלא יום אחד בלבד לימי זוב טומאתה שאינן רבים (ר"ן^כה):

ראתה ג' ימים רצופים^כו אפילו לא ראתה בכל יום אלא טפה אחת פחותה מן החרדל^כז הרי זו זבה גדולה ומאחר שתפסוק ראייתה צריכה לספור ז' נקיים חוץ מן היום שפוסקת בו^כח וזמן טבילתה מן התורה^כט הוא ביום ז' לספירתה ואינה משמשת עד הערב שמא תראה ותסתור^ל ואם לא טבלה ביום טובלת בלילה^לא.

ואין בין זבה קטנה לזבה גדולה אלא לענין ספירת ז' והבאת קרבן, שזבה גדולה צריכה לספור ז' נקיים וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום אחד בלבד וזבה גדולה מביאה קרבן כשתטהר מזובה ולא זבה קטנה, אבל לענין טומאה ואיסור ביאה הן שווין^לב שהבא על זבה קטנה הוא בכרת כמו הבא על זבה גדולה שנאמר^לג כימי נדתה תהיה וגו'.

ואחר ששלמו י"א יום אחר שבעת ימי נדתה והוא יום י"ט לתחלת נדתה חוזרת לעת נדתה^לד ואין ראייתה ביום י"ט מצטרפת לראיית י"ז וי"ח לעשותה זבה גדולה^לה.

וסדר ספירת ימי הנדות והזיבות כך הוא^לו כל אשה הרואה דם פעם אחת יושבת ז' לנדתה. ואחר ז' ימים אלו אם לא ראתה כל י"א יום או אפילו ראתה ב' ימים ואפילו הם י"ז וי"ח משתראה י"ט לראייתה היא נדה בתחלה^לז, ויום אחד מימי נדתה שאינה רואה עולה לה לספירת זיבה קטנה^לח. לא ראתה עד יום כ"ו אין מונין כ"ו ליום הראוי לזיבה אלא הרי זו תחלת נדה^לט הואיל ולא ראתה בי"ט, שאין זיבה אלא בי"א הסמוכין לז' שראתה בהן נדות^מ בתחלתה. אבל אם ראתה ג' ימים רצופים בתוך י"א יום שהיא צריכה לספור ז' נקיים אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז' נקיים, כיצד הרי שראתה ג' ימים בסוף י"א יום ושפעה וראתה גם ביום הרביעי שהוא מן הימים הראויים לנדה, אפילו התחילו נקיים שלה וסתרה וחזרה למנותן וחזרה וסתרה אינה אלא זבה הסותרת, וכשתשלים ז' נקיים ותראה תחזור לתחלת ימי נדה^מא, ואף על פי שלא טבלה לזיבתה (עיין רא"ש פ"ד^מב וב"י סי' קצ"ו^מג), כי שוב אינה סותרת מעתה (תוספות דף ל"ו^מד ורא"ש שם).

וכל זה מדין תורה אבל רבינו הקדוש התקין שכל אשה שתראה יום אחד תשב ששה^מה נקיים^מו ואם ראתה ב' ימים תשב ששה נקיים ואם ראתה ג' ימים רצופים תשב שבעה נקיים^מז ובכל ימים שתראה כך היא נוהגת כדי שלא לחלק בין ימי נדה לימי זיבה^מח, מפני שאין כל הנשים בקיאות בחשבון ימי נדה וזיבה ויש להסתפק בכל יום שתראה בו שמא זהו תחלת נדתה ואינה טהורה לבעלה עד ליל שמיני^מט. ואם חזרה וראתה ביום א' מז' ימים אלו יש לחוש שמא זהו תחלת נדתה ויום הראשון היה מימי זיבתה^נ, לכך הצריכה לישב ששה נקיים וכשתשב ששה נקיים אין כאן בית מיחוש, כל שלא ראתה ג' ימים רצופים שאז יש לחוש שמא הם בימי זיבתה וצריכה ז' נקיים^נא:

אבל בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו ראתה יום אחד טפה^נב אחת כל שהיא^נג ופסק הדם סופרת לה ז' נקיים ובין שראתה בעת נדתה יום אחד או ב' או כל הז' כולם או יותר משיפסוק הדם סופרת ז' נקיים כדין זבה גדולה^נד. ומפני מה החמירו בנות ישראל כך על עצמן כדי שתהיינה מונות בכל זמן מנין אחד ולא ישתנה מנהגן בין ראייה אחת לג' ימים^נה, הרי שראתה ג' ימים ונעשית זבה התחילה וספרה עד ז'^נו נקיים וראתה בשביעי טפה כחרדל או פחות ודאי צריכה לישב ז' נקיים (מפני שסתרה מניינה) ויש שאינן בקיאות בין תחילת ראייה לסתירת הספירה ויבא הדבר לידי טעות^נז. וחומרא זו שנהגו בנות ישראל הוכשרה בעיני החכמים ועשו אותה כהלכה פסוקה^נח בכל מקום, לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם. עכ"ל הרמב"ן ז"ל^נט.

ועיין סוף סימן קפ"ט^ס דאיכא נפקא מיניה בזמן הזה בחשבון ימי נדה וזיבה לענין וסתות לפי דעת השפתי כהן^סא:

הערות

א. ויקרא טו, יט.
ב. שם כה.
ג. ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ה ה"ט. גיטין מו, א. רש"י שם ד"ה ימים שנים. רי"ף שבועות (ג, ב). רמב"ם פ"ו ה"ז.
ד. שם כח.
ה. ברייתא לז, א (אחר אחר). רש"י לג, ב ד"ה תסתור (כלומר זמן אחד לכולן). ובסמ"ג ל"ת קיא (לז, ג), ובר"ן (דלקמן) גורס אחר אחד.
ו. שבועות (ג, ד) ד"ה אחר אחד.
ז. משנה מ, א. רמב"ם הל' אסורי ביאה פ"ו ה"ב. הל' נדה לרמב"ן פ"א ה"א. טור ולבוש.
ח. ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ד ה"ה. רי"ף שם (ג, א). רמב"ם פ"ו ה"ב. רמב"ן שם. טור ולבוש.
ט. רש"י מגילה כח, ב ד"ה שהחמירו. רמב"ן שם. טור ולבוש.
י. ברייתא יומא ו, א. רמב"ם פ"ד ה"ו. רמב"ן שם. טור ולבוש.
יא. רמב"ן שם.
יב. ויקרא טו, יט. ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ד ה"ה. רי"ף שם. ר"ן שם ד"ה בבשרה (ג' לימודים הנ"ל מפסוק זה).
יג. גמרא עג, סע"א. רש"י שם ד"ה סמוך לנדתה. רמב"ן שם.
יד. ע"ב (ט' ימים טמאין), ורש"י שם ד"ה ט' (תרי מינייהו זיבה). וראה גם לקמן (בלא טבלה לזיבתה).
טו. משנה לט, א ובכ"מ. ברייתא עג, א. רמב"ם שם ה"ז. רמב"ן שם ה"ה. טור ולבוש.
טז. ברייתא עג, א. רי"ף שם (ג, ב).
יז. ברייתא עב, ב כרבי אלעזר בן עזריה. רי"ף שם. רמב"ם שם ה"ג. רמב"ן שם ה"ד. לבוש.
יח. רמב"ן שם ה"ד. טור ולבוש.
יט. רמב"ם שם ה"ט. רמב"ן שם ה"ה. טור ולבוש.
כ. משנה מגילה כ, א. ברייתא נדה עב, א (ושוין בטובלת לילה לזבה שאינה טבילה). ברייתא שבת קכא, א (שבזה חלוקה זבה מנדה). ב"י ד"ה ומ"ש ובזבה (שמדרבנן אינה טובלת עד הלילה, כמו בזבה גדולה דלקמן).
כא. ב"י ד"ה ומ"ש בכל הטבילות. פרישה ס"ק ט.
כב. משנה עב, א. רש"י שם ד"ה תלויין. רי"ף שם. רמב"ן שם ה"ו. טור ולבוש.
כג. גמרא לח, א. רמב"ם פ"ו ה"ז. רמב"ן שם ה"ה. טור ולבוש.
כד. ויקרא טו, כה. רי"ף שם.
כה. שם ד"ה ת"ל טמאה.
כו. תוס' נד, א ד"ה וארבעה. רמב"ן שם ה"א.
כז. משנה מ, א (לענין שכבת זרע וזוב. ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' קא אות א). רש"י מב, א ד"ה ולטמא (דמיירי אף בנדה וזבה. וכדלקמן סי' קפג ס"א). רמב"ם פ"ה ה"א (אף לענין זיבות). רמב"ן שם. וראה גם לקמן סי' קפג ס"ק ג. סי' קפד ס"ק ג. סי' קפח ס"ק כב. סי' קצ ס"ק ב.
כח. גמרא לג, א (שרק הכותים סופרים היום שפוסקת). רמב"ן שם. טור ולבוש.
כט. ומדרבנן לא תטבול עד לערב (רש"י סז, ב ד"ה לידי ספק. תוס' שם ד"ה אבל. רמב"ן שם ה"כ. טור סי' קצז).
ל. ברייתא סז, ב. רש"י שם לידי ספק. רי"ף שם. טור ולבוש.
לא. ב"י ד"ה ומ"ש בכל הטבילות. פרישה ס"ק ט.
לב. רמב"ם פ"ו ה"ח. רמב"ן שם ה"ח.
לג. ויקרא טו, כה. וחיוב כרת בנדה מבואר שם כ, יח. רש"י סנהדרין פז, סע"א. רמב"ם פ"ד ה"א-ב.
לד. רש"י ערכין ח, א ד"ה פתח וד"ה פתחה. רמב"ן שם ה"ד. טור ולבוש.
לה. ברייתא עג, א. רש"י שם ד"ה יכול. רי"ף שם. רמב"ן שם ה"ז.
לו. רמב"ן שם ה"ט. מ"מ פ"ו ה"ו.
לז. ברייתא עג, א. רש"י שם ד"ה יכול. רי"ף שם. רמב"ן שם ה"ז.
לח. תוס' נד, א סד"ה תשמש. רמב"ן שם הי"ג.
לט. רש"י שם. רמב"ן שם הי"א.
מ. רש"י שם. רמב"ן שם הי"ב.
מא. רש"י שם. רמב"ן שם ה"י. טור ולבוש.
מב. סי' ב. וראה גם לעיל (בלא טבלה לנדתה). לקמן סי' קצ ס"ק פה.
מג. ד"ה ומ"ש או בין השמשות.
מד. ע"א ד"ה שבוע.
מה. גמרא סו, א. רי"ף שם (ד, א). רמב"ן שם הט"ז.
מו. רמב"ן שם. ר"ן שם ד"ה שנים תשב.
מז. גמרא שם. רי"ף שם. רמב"ן שם.
מח. רמב"ן שם.
מט. רי"ף שם (ד, רע"א). ר"ן שם. רמב"ן שם הט"ו. מ"מ פי"א ה"ג.
נ. רא"ש פ"י סי' ו.
נא. רש"י שם ד"ה שנים.
נב. ר' זירא סו, א (טפת דם כחרדל). טור ושו"ע.
נג. רמב"ן שם הי"ז. ש"ך ס"ק ג (אפילו פחות מכחרדל). וכדלעיל לענין זבה.
נד. רמב"ם פי"א ה"ד. רמב"ן שם.
נה. הראב"ד בבעלי הנפש ריש שער הספירה. רמב"ן שם הי"ח. מ"מ פי"א ה"ד.
נו. כ"ה ברש"י דלקמן, אבל ברמב"ן ומ"מ: עד ששה.
נז. רש"י מגילה כח, סע"ב. רמב"ן שם. מ"מ שם. ר"ן שם (ד, א) ד"ה ואע"ג.
נח. ברכות לא, א. רי"ף שם.
נט. שם הי"ט.
ס. ס"ק קיב.
סא. ס"ק עא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 30 עמודים.