שס דין היקף מחיצות לשבת

שס דין היקף מחיצות לשבת

ובו ח' סעיפים:

מחיצות שתי או ערב ביחיד ובשיירה

א יחיד¹²⁸⁸

ששבת בבקעה, והקיף מחיצות גרועות, כגון שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, על דרך שיתבאר

בסי' שס"ב ¹²⁸⁹ , שהן מועילות לעשותה רשות היחיד גמורה מן התורה,

אפילו יש בו כמה מילין, והזורק לתוכו מרשות הרבים חייב, אף על פי כן מדברי סופרים

אין מועילות להתיר הטלטול בתוכן ומתוכן לרשות היחיד גמורה, אלא כשאין בתוכן רק בית

סאתים ¹²⁹⁰ . ואז מותר אפילו עשה כן בישוב, אף על פי שאפשר לו

לעשות מחיצות גמורות ¹²⁹¹ . אבל אם יש בתוכן יותר מבית סאתים, אין מטלטלין

בתוכן אלא בד' אמות, כמו בכרמלית.

אבל המקיף במחיצות גמורות מותר לטלטל בתוכן, אפילו יש

בתוכן יותר מבית סאתים, ואינן כקרפף שלא הוקף לדירה שהרי הקיפן לדור בהן בשבת ¹²⁹² :

ב אבל שיירא

שחנתה בבקעה והקיפוה מחיצות גרועות, אפילו הוא היקף גדול מאד מטלטלים בכולו ¹²⁹³ , שמתוך שהם רבים התירו להם ¹²⁹⁴ לטלטל כל צרכם. ואין רבים פחותים משלש ¹²⁹⁵ .

ובלבד שלא יקיפו יותר מדאי מכדי צרכם, שלא ישאר בית

סאתים פנוי ¹²⁹⁶ שאין צריך להם לתשמיש כליהם ¹²⁹⁷ ובהמתם ¹²⁹⁸ . אבל אם נשאר בית סאתים פנוי, אין מטלטלין בכל המוקף ¹²⁹⁹ אלא בד' אמות, שהרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור,

דהיינו לבית סאתים הפנוי¹³⁰⁰.

במה דברים אמורים כשהקיפו יותר על שש סאין. אבל אם לא

הקיפו יתר על שש, אף על פי שנשאר בית סאתים להם פנוי, שאין צריך להם אלא ד' סאין,

מותר, כיון שהם שלשה ולכל אחד יש לו סאתים ¹³⁰¹ . ויש חולקין ¹³⁰² . ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל ¹³⁰³ :

ג אבל שנים

שחנו בבקעה, דינם כיחיד ¹³⁰⁴ , ואין לשניהם יחד אלא בית סאתים בלבד ¹³⁰⁵ , אף על פי שהן צריכים ליותר.

ואם יש עמהם נכרי אינו מצטרף עמהם להיות שיירא ¹³⁰⁶ . ויש אומרים ¹³⁰⁷ שהוא הדין לקטן:

ד היו שלשה

והקיפו כל צרכם יותר מבית סאתים, ומת אחד מהן בשבת, מותרים כל השבת כולה, כיון

שנכנסה שבת בהיתר, והואיל והותרה הותרה ¹³⁰⁸ .

היו שנים והקיפוה יותר מבית סאתים, וניתוספו עליהם

בשבת, אסורים, כיון שנכנסה שבת באיסור, שהשבת גורמת ¹³⁰⁹ :

שלשה

שהקיפו כל אחד לעצמו

ה היו שלשה,

והקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה לדור בהם בשבת, ועירבו יחד. אם החיצונים רחבים

והאמצעי קצר, שנמצא האמצעי פרוץ במילואו להחיצונים, והחיצונים אינם פרוצים במילואם

לאמצעי, אלא יש להם גיפופים עודפים עליו מכאן ומכאן ¹³¹⁰ , הרי דיורי החיצונים מושלים באמצעי, דהיינו שאנו

רואים כאילו הם גם כן דרים בתוכו ¹³¹¹ , והרי יש שלשה ביחד, שהרי אין מחיצה לחצוץ בינו

לבינם כיון שנפרץ להם במילואו, והרי הוא כקרן זויות להם שאינו חולק רשות לעצמו.

ולפיכך מותרים לטלטל באמצעי אפילו הוא גדול הרבה, כיון שנעשו בו שיירא. ואף

בחיצונים מותרים לטלטל, לפי שהם נחשבים כחצר להאמצעי, שהוא בית דירה להם, שנעשו בו

שיירא ¹³¹² .

ויש אומרים ¹³¹³ שהחיצונים אינם מותרים אלא עד סאתים, שהרי הם אינם

רשות אחת זה עם זה, מפני גיפופיהם המפסיקין ביניהם. ואם היקף אחד מהם יותר מסאתים,

גם האמצעי אסור, שהרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור. אבל החיצון השני שאין בו אלא

סאתים מותר ¹³¹⁴ .

ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל¹³¹⁵:

ו ואם האמצעי

רחב מהחיצונים, שנמצאו החיצונים פרוצים במילואם לאמצעי, והאמצעי יש לו גיפופים

עודפים עליהם מכאן ומכאן, אם יחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה, אין נותנין לכל אחד

אלא בית סאתים, שהרי דיורי החיצונים אינם באמצעי כיון שהוא אינו פרוץ במילואו, אלא

האמצעי הוא בכל אחד מהם שהם פרוצים לו במילואם, ונמצא שאין בכל אחד מהם אלא שנים,

הוא והאמצעי, שהחיצונים אינם מצטרפין זה עם זה מפני גיפופים האמצעי המפסיקין

ביניהם ¹³¹⁶ .

ואם אחד מהחיצונים יותר מבית סאתים, הוא לבדו אסור,

והאמצעי אינו נאסר, כיון שיש לו גיפופין המפסיקין ¹³¹⁷ . ואין צריך לומר החיצון השני¹³¹⁸. ובלבד

שלא תהא הפרצה שבין אמצעי לחיצונים יתירה מעשר אמות, שהיא פרצה אוסרת ¹³¹⁹ , כמ"ש בסי' שס"ב ¹³²⁰ . אבל אם האמצעי יותר מבית סאתים, גם החיצונים אסורים,

כיון שהם פרוצים לו במילואם¹³²¹.

אבל אם יחיד בכל אחד מהחיצונים ושנים באמצעי, או שנים

בכל אחד מהחיצונים ויחיד באמצעי, נותנים לשנים החיצונים כל צרכן, שאנו רואים כאלו

דיורי האמצעי הם בכל אחד מהם, והרי הם שלשה ביחד בכל אחד מהם ¹³²² .

וגם באמצעי מותרים כל צרכן, לפי שהוא נחשב כחצר

לחיצונים ¹³²³ לפי סברא הראשונה שנתבאר ¹³²⁴ :

ז וכל זה

כששני כותלי אורך הקרפף הקצר, הפרוץ במילואו, הם בולטים ונכנסים לתוך חלל הרחב.

שאם לא כן אין זו פירצה במילואה, שאינו נקראת פרצה במילואה אלא אם כן נפרץ כל כותל

רחבו של קרפף או חצר או בית, אבל אם היה כותל הרוחב ארוך מחלל הרוחב, ובולט טפח

לכאן וטפח לכאן, ונפרץ כמדת החלל, ונשתייר ממנו הפס טפח שמכאן ופס טפח שמכאן ¹³²⁵ , אף שאין הפסין בולטין לצד הפנים, לתוך החלל שבין

כתלי אורך, אלא לצד חוץ, אין זו פרצה במילואה, הואיל ונשתיירו גיפופים קטנים

מהכותל הנפרץ. ואף שגיפופים אלו אינן נראין למי שעומד בפנים בתוך הקרפף או החצר או

הבית הנפרץ במילואו, כיון שהם נראים למי שעומד בחוץ, נדונין משום פסין לפרצה, כמו

שהלחי הנראה מבחוץ ולא מבפנים נידון משום לחי למבוי, כמו שיתבאר בסי' שס"ג ¹³²⁶ , ואם כן גם כן כאן הרי העומד חוץ לקרפף הקצר, דהיינו

בתוך קרפף הרחב, נראין לו אלו גיפופים הרחבים העודפים מכאן ומכאן לפרצה, כאלו הם

שיורין וגיפופין מכותל הרוחב של הקצר, ולא נפרץ אלא באמצעו בלבד. מה שאין כן

כשכתלי ארכו של הקצר בולטים ונכנסים לתוך החלל הרחב, אזי ניכר ונראה שהגיפופים

הללו אינם מכותל רחבו של הקצר ¹³²⁷ .

והוא שראשי כתלים אלו הבולטים שמה הם מופלגים שם ג'

טפחים ברוחב מן כתלי אורך קרפף הרחב שבצדם, כגון שגיפופים אלו יש באורך כל אחד מהם

ג' טפחים, אבל אם אינם מופלגים מהם ג' טפחים, הרי הם כלבדים וסניפים שם לצד כתלי

אורך הרחב, והאויר שביניהם הוא כסתום, ונמצא שיש שם גיפופים לקרפף הקצר, דהיינו

מראשי כתלי ארכו עד כתלי אורך הרחב, שהם פחות מג' טפחים מכאן ופחות מג' טפחים מכאן,

ואין כאן פרצה במילואה ¹³²⁸ :

ח וכל שאין

שם פרצה במילואה, הרי כל אחד ואחד רשות לעצמו, ואין נותנים להם בכל אחד מהם אלא

בית סאתים ¹³²⁹ . ואם יש באחד מהם יותר מבית סאתים, הוא לבדו אסור

והשאר מותרים, כיון שאינם פרוצים זה לזה במילואם ואין בפרצה יותר מעשר ¹³³⁰ :

[1288] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

מחיצות שתי או ערב ביחיד ובשיירה (ס"א-ד).

(ב)

שלשה שהקיפו כל אחד לעצמו (ס"ה-ח).

[1289] סעיף י (ואפילו מחיצות של ערב בלא שתי, כגון של חבלים המתוחים

על גבי יתידות סביב, חבל על גבי חבל בגובה י' טפחים, או של שתי בלא ערב, כגון קנים

הגבוהים עשרה הנעוצים בארץ זה אצל זה, הרי זה מועלת).

[1290] ברייתא עירובין [טז] , ב (כל מחיצות שבת

לא התירו ליחיד יותר מבית סאתים (בהנך מחיצות רעועות, שהן דשתי או דערב, רש"י)

... אחד יחיד ואחד שיירא לחבלים, ומה בין יחיד לשיירא, יחיד נותנין לו בית סאתים).

טור ושו"ע ס"א (יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות, כגון שתי בלא ערב,

או ערב בלא שתי, עד סאתים מותר לטלטל בכולו, מסאתים ואילך, אין מטלטלין בו אלא

בארבע).

וכמו במחיצות שלא הוקפו לדירה, שלא

התירו בהם אלא עד בית סאתים, כדלעיל סי' שנח ס"א (כל היקף מחיצות שלא הוקף

לדירת אדם ... אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות כמו ברשות הרבים, ואף על פי

שהן רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות

גמורות הן אלא שמחוסרין דיורין, הרי הן ככרמלית מדברי סופרים, שכיון שאינן עשויין

לדירה מתחלפין הן ברשות הרבים אם הן היקף גדול ... עד בית סאתים ועד בכלל כחצר

המשכן), ולקמן סי' שסב ס"א (כל מחיצות שלא נעשו כדי לדור בתוכן ... אף על פי

שהן מחיצות גמורות מן התורה, והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב אפילו יש בתוכן כמה

מילין, מכל מקום מדברי סופרים אין מטלטלין בתוכן אלא בד' אמות, אם יש בתוכן יותר

מבית סאתים).

כן הוא גם כאן במחיצת שתי או ערב יותר

מבית סאתים, שמן התורה הם רשות היחיד, ומדברי סופרים הם ככרמלית.

[1291] גמרא שם יז, א (חכמים אומרים אחד משני דברים. היינו תנא קמא.

איכא בינייהו יחיד ביישוב), ופרש"י (דתנא קמא ... יחיד דומיא דשיירא, דבדרך

ולא ביישוב, הואיל ויכול לעשות מחיצה הוגנת. ורבנן בתראי ... אחד משני דברים או

שתי או ערב מחיצה היא, אחד יחיד ואחד רבים, בין בדרך בין ביישוב). רי"ף

ה, א (דרבנן בתראי סברי יחיד בישוב שרי לטלטולי בתוך מחיצה של שתי או של ערב, כדין

המדבר. והלכתא כוותיהו). רא"ש פ"א סוף סכ"ג (כנ"ל).

טור ושו"ע סי' שסב ס"ה (ומותרים עד סאתים, אפילו ליחיד בישוב).

וכן הוא לקמן שם ס"י (הרי זה מועלת

עד בית סאתים, אפילו ליחיד בישוב, כמו שנתבאר בסי' ש"ס).

[1292] רש"י שם טז, ב ד"ה נותנים (אבל במחיצה

מעלייתא כמה דבעי), וד"ה לא התירום (שהוקף לדירה, שהרי לדור בהן בלילי שבת

הקיפום מערב שבת). מ"א ס"ק א (אבל מחיצות גמורות מותר אפילו יותר מסאתים,

דהוקפו לדירה, שהרי הקיפום לדור בהם בשבת (רש"י)).

ונתבאר לקמן סי' שסב ס"א (מחיצה

העשויה ליום ולילה אחד, דירה מעולה היא, כמו שנתבאר בסי' ש"ס).

[1293] רב נחמן שם , לאחר שחזר בו (דרש רב נחמן משום רבינו

שמואל ... שלשה נעשו שיירא ונותנין להן כל צרכן). טור ושו"ע שם (ואם הם שלשה

ישראלים, חשובים כשיירא, ומותר לטלטל בכולו, אפילו הוא גדול הרבה).

[1294] רש"י שם ד"ה כל מחיצות (שהתירום לרבים על ידי הדחק).

[1295] גיטין מו, א (וכמה רבים, רב נחמן אמר ג').

[1296] ברייתא שם (ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי), ופרש"י

(שלא יקיפו יותר מכדי צרכן בית סאתים). טור ושו"ע שם (ובלבד שלא יקיפו יותר

מכדי צרכם, שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו לתשמיש).

[1297] גמרא שם יז , א (מאי לאו פנוי מאדם,

לא פנוי מכלים).

[1298] שלטי הגבורים שם ד, ב בשם ריא"ז (ורשאי להקיף לפי רוב

בהמותיהם ולפי רוב כליהם).

[1299] רב שם (אמר רב גידל אמר רב, שלשה ... לא

הוצרכו אלא לחמש והקיפו בשבע, אפילו בחמש אסורין). טור ושו"ע שם (אבל אם נשאר

בית סאתים פנוי, אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד' אמות).

[1300] ברש"י פירש הטעם

שאפילו בחמש אסורין (דהשתא לא מהני מחיצות, הואיל והוקפו לבית סאתים יותר מכדי

צרכן).

ומבאר כאן, שאף אם המחיצות יועילו לחמש,

עדיין אסור לטלטל בהן, "שהרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור".

[1301] מרדכי עירובין רמז תפג (פסק ר"י דליחיד

בית סאתים ולשיירא בית שש, שאפילו אם יש בית סאתים פנוי מכלים). שו"ע

שם (במה דברים אמורים, כשהקיפו יותר על שש סאין, אבל אם לא הקיפו יותר על שש סאין,

אף על פי שיש סאתים פנוי, כיון שהם שלשה, מותר).

[1302] רש"י שם ד"ה לא פנוי (כלומר שיש בין

המחיצות בית סאתים פנוי שלא היו צריכין לו. ואע"ג דאינהו שלשה, אם אין צריכין

אלא לבית סאתים והקיפו ד' סאין, נמי בטלי מחיצות). ב"ח ד"ה ואם הם ג' (ואיכא

לתמוה שפסק להקל דלא כפרש"י ... וכך הוא משמעות כל הפוסקים שכתבו בסתם שלא

יהא בית סאתים פנוי מכלים, ולא כתבו חילוק בין שש לשבע ... ולכן נראה לפי ענ"ד

דאין להקל, ודלא כשו"ע). ט"ז ס"ק ב (ולא מצינו חולק על רש"י,

ולכל הפחות היה לו להביא דברי רש"י, ולגלות שיש פלוגתא בזה).

[1303] עולת שבת ד"ה ומ"ש במה דברים אמורים (כן כתב המרדכי.

אע"פ דרש"י שם בגמרא בהדיא לא פירש כן ... מכל מקום נקטינן כדברי המיקל,

כיון דמלתא דרבנן הוא).

[1304] רב נחמן שם טז, ב (דרש רב נחמן משום רבינו שמואל, יחיד נותנין

לו בית סאתים, ב' נותנין להו בית סאתים, ג' נעשו שיירא). טור ושו"ע שם (וכן

הדין אם הם שנים).

[1305] ב"ח ד"ה יחיד ששבת (דאף על פי דאית

ביה תרי, אין נותנין להם אלא בית סאתיים אחד). ט"ז ס"ק א (מדאמרינן

בפ"ק דרש רב נחמן, יחיד נותנים לו בית סאתים, ב' נותנין להם בית סאתים, ג'

נעשו שיירא ונותנין להם שש. ואי סלקא דעתך דלב' נותנין להם ד' סאים, מאי רבותא דג'

דנותנים להם שש, ולמה לנו מעלה דנעשים שיירא, אם נותנין לפי ערך. אלא על כרחך דעד

ג' אין נותנין להם לפי ערך). מ"א ס"ק ג (אין נותנין לשניהם אלא

סאתים).

[1306] ירושלמי עירובין פ"א ה"י (אין

העכו"ם משלים בשיירה). עבודת הקדש שער ג ס"ג (ואין הגוי משלים לשיירה).

רמ"א ס"א (גוי אינו מצטרף לשיירא).

[1307] בעיא בירושלמי שם (קטן מהו שישלים בשיירא). רמב"ם

הל' שבת פט"ז הי"ב (ואין הקטן משלים לשיירא). עבודת הקדש שם (קטן יראה

לי שהוא משלים, ויש מי שהורה שאינו משלים, וראוי לחוש לדבריו). רמ"א שם (ויש

אומרים דהוא הדין קטן אינו מצטרף).

[1308] רב הונא שם

יז, א (איתמר, שלשה ומת אחד מהן (ביום השבת, רש"י) ... רב הונא ... אמר שבת

גורמת (הואיל וגורמת שבת להתיר, מותרין השנים, רש"י) ... שבת הואיל והותרה

הותרה). טור ושו"ע ס"ב (היו שלשה והקיפו כל צרכם, ומת אחד בשבת, מותרים

בכל השבת, כיון שנכנס השבת בהיתר).

*

הלכה זו של "שבת כיון שהותרה

הותרה", נתבארה בכמה סימנים (כנסמן לקמן סי' שסב ס"ו, הערה 34 ).

והכלל הוא, שכל מקום שנפלו המחיצות בענין שהוא פרוץ לרשות הרבים או כרמלית, אין

אומרים בו "שבת כיון שהותרה הותרה". אבל במקום שאין חסרון במחיצות

החצרות, ובתחלת השבת הי' גם עירוב חצרות או שיתוף מבואות, ונפסל במשך השבת; או

שנפסל מטעם יותר מבית סאתים, אמרינן "שבת כיון שהותרה הותרה".

[1309] גמרא שם (שנים ונתוספו עליהן (בשבת, רש"י) ... שבת

גורמת), ופרש"י (אע"פ שניתוספו עליהן דיורין, אסורין ... הואיל וכשנכנסה

שבת גרמה לאיסור). טור ושו"ע שם (היו שנים והקיפו יותר מסאתים, ונתוספו עליהם

בשבת, אסורים, כיון שנכנס שבת באיסור).

[1310] רב יהודה עירובין צג, א (ג' קרפיפות זה בצד זה, ושנים החיצונים

מגופפים, והאמצעי אינו מגופף (שהחיצונים רחבים מן האמצעי, והוא פרוץ לשניהם במלואו,

וגיפופיהן עודפין עליו, רש"י), ויחיד בזה ויחיד בזה, נעשה כשיירא (דאמרינן

דיורי גדולים בקטן, ונמצאו שלשתן באמצעי, האמצעי מצרפן ומותר ... כל שהוא גדול,

היקף במחיצה של שתי או של ערב, רש"י), ונותנין להן כל צורכן (וכגון שעירבו,

רש"י)). טור ושו"ע ס"ג (היו ג', והקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה,

ועירבו יחד, אם החיצונים רחבים והאמצעי קצר, שנמצא האמצעי פרוץ במילואו לחיצונים,

והחיצונים שיש להם גיפופים עודפים עליו מכל צד, נותנים להם כל צרכם באמצעי, אפילו

הוא גדול הרבה, שאנו רואים כאילו כולם דרים בתוכו, והרי יש שלשה ביחד).

ומה שכתבו "ועירבו יחד", ראה

לקמן סי' שסו ס"ב (במה דברים אמורים במחנה הקבוע ועומד שם ימים, אבל שיירא

ההולכת לדרכה ונחו שם מפני השבת, פטורים מלערב, מפני שאין אותם אהלים קבועים להם שם

וכמעורבים הם). ובהערות שם (עי' סי' שס [ס]"ג. וצע"ג).

[1311] ראה רש"י שם ד"ה אי להכא (הואיל ושניהם שולטין לכאן

ולכאן, שדי תרוייהו להכא), וד"ה ואחד באמצעי (והוא שליט על החיצונים). שם צב,

א ד"ה דיורי גדולה מושלין בקטנה (ומושכין אותה אצלן).

[1312] עבודת הקדש שער ג ס"ג (וכשנותנין להם, נותנין להם באיזה

מקום שירצו, בין באמצעי בין בחיצוני). הובא בריטב"א צג, א ד"ה אמר רב

יהודה (ואחרים פירשו דכיון דקאמר סתמא נותנין להם כל צרכם, אף בחיצונים נותנין להם

כל צרכם, דכיון דנעשו שיירא באמצעי, הוה להו אידך כחצר לאמצעי, ונותנין להם כל

צרכם, וכן דעת מורי הרשב"א נר"ו), ובמ"מ הל' שבת פט"ז הי"ד.

דעה הא' בשו"ע שם (ואף בחיצונים נותנים להם כל צרכם, דכיון שנעשו שיירא באמצע,

הוה ליה אינך כחצר לאמצעי).

[1313] רש"י שם ד"ה ויחיד בזה (ומותר אמצעי זה, כל שהוא

גדול, היקף במחיצה של שתי או של ערב). טור (מותרין באמצעי אפילו הוא הגדול הרבה,

שאנו רואין כאילו כולן דרין בתוכו, והרי יש ג' ביחד, והחיצונים אינן מותרין אלא עד

סאתים, ואם אחד מהם יותר מסאתים, גם האמצעי אסור, שהרי הוא פרוץ במילואו). דעה הב'

בשו"ע שם (ויש אומרים שהחיצונים אינם מותרים אלא עד סאתים, ואם אחד מהם יותר

מסאתים, גם האמצעי אסור, שהרי הוא פרוץ במילואו).

[1314] מ"א ס"ק ד (אבל החיצון השני שרי).

[1315] כדעה הראשונה שכתב

בשו"ע בסתם, וכדלעיל סי' שמח בקונטרס אחרון ס"ק א (משמעות השו"ע, שהעיקר

כסברא הראשונה שהביא בסתם כנודע), ושם נסמן (הערה 17 ).

וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.

[1316] רב יהודה שם (אמצעי מגופף, ושנים החיצונים אינן

מגופפין (שהוא רחב מהן, והן פתוחין לו במלואו, ולדידיה לא הוי מילואו, רש"י),

ויחיד בזה ויחיד זה [ויחיד בזה], אין נותנין להם אלא בית שש (בית סאתים לכל קרפף,

שהרי אין שלשה דיורין באחד, דדיורי אמצעי בחיצונים, וזיל להכי תרי הוא דאיכא,

ובאמצעי ליכא אלא חד, רש"י)). טור ושו"ע שם (ואם החיצונים פרוצים

במילואם לאמצעי, והאמצעי מגופף (כגון שהוא רחב מהחיצונים, מ"א), ויחיד בכל

אחד, אין נותנין לכל אחד אלא בית סאתים).

[1317] רש"י שם (ואם אחד מהן יותר מבית סאתים הוא אסור). טור

ושו"ע שם (ואם אחד מהחיצונים יותר מבית סאתים, הוא לבדו אסור).

[1318] שהגיפופין של האמצעי

מתירין אף אותו.

[1319] ריטב"א שם ד"ה אמר רב יהודה (ואין הפרצה

אלא בעשר), וד"ה אמצעי (פתח עד עשר). שו"ע שם (במה דברים אמורים, כשאינם

פתוחים זה לזה יותר מעשרה, דאם כן הוה ליה פרצה, וגם המגופפים אסורים).

[1320] סעיף יח (ובלבד שלא יהיה במקום אחד פרוץ יותר מעשר אמות. אבל

עד עשר ועד בכלל מותר, מפני שהוא כפתח), ושם נסמן (הערה 104 ).

[1321] רש"י שם (ואם אמצעי

יותר מבית סאתים, כולן אסורין, שהרי הן פרוצין לרשות האסורה). טור ושו"ע שם (ואם

האמצעי יותר מבית סאתים, גם החיצונים אסורים, שהרי הם פרוצים למקום האסור להם).

[1322] גמרא שם (איבעיא להו, אחד בזה ואחד בזה ושנים

באמצעי מהו, אי להכא נפקי תלתא הוו ואי להכא נפקי תלתא הוו, או דילמא חד להכא נפיק

וחד להכא נפיק. ואם תימצי לומר חד להכא נפיק וחד להכא נפיק, שנים בזה ושנים בזה

ואחד באמצעי מהו, הכא ודאי אי להכא נפיק תלתא הוו ואי להכא נפיק תלתא הוו, או

דילמא אימר להכא נפיק ואימר להכא נפיק. והלכתא בעיין לקולא). טור ושו"ע שם (אם

אחד בכל אחד מהחיצונים ושנים באמצעי, או שנים בכל אחד מהחיצונים ואחד באמצעי,

נותנין לשני החיצונים כל צרכם, דחשיבי כל מה שבאמצעי כאילו הוא בחיצונים).

[1323] מ"א ס"ק ו (נראה לי דלדעה הראשונה

דלעיל גם האמצעי מותר, דנחשב כחצר לחיצונות).

[1324] לעיל סעיף ה (ואף בחיצונים מותרים לטלטל, לפי שהם נחשבים כחצר

להאמצעי, שהוא בית דירה להם, שנעשו בו שיירא).

[1325] ולא סגי במשהו מכאן ומשהו מכאן, וכדלקמן סי' שסג ס"ב (חצר

שהיא פרוצה במילואה ברוח רביעית ... די בשני פסין שרחבן משהו ... והוא הדין אם

נשתייר מכותל רביעית עצמו בנוי ... משני הצדדים טפח מכאן וטפח מכאן. אבל בפחות

מטפח אין כל כך היכר בהמשוייר מהכותל, כמו בפס גמור שמעמידו לשם כך). וכך גם כאן,

שנחשבים גידודים שנשתיירו, וצריך שיהיו טפח מכאן וטפח מכאן.

[1326] סעיף יא (בין שנראית

בליטתו לעומדים בחוץ, ולא לעומדים בפנים ... כשר).

[1327] ריטב"א שם ד"ה והלכתא (וכולה שמעתין

בשכותלי קטנה נכנסין לגדולה, דאי לא, קיי"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום

לחי, וכולם חשובין מ[ג]ופפין, וכאילו אין אחד מהם נפרץ לחבירו). שו"ע

שם (וכל זה כשכותלי קטנה נכנסין לגדולה ... דאז אוסרת הגדולה על הקטנה, דאם לא כן

הוה ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים, ונידון משום לחי, וכולם חשובין מגופפין, וכאילו

אין אחד מהם נפרץ לחבירו).

ולמדים הלכה זו מהא דאמר רבה ט ,

ב (חצר קטנה שנפרצה לגדולה, גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה ...

תשתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים (מבחוץ בתוך הגדולה נראין לה שיורין, וכותל זה מכאן

ומכאן, אותו עודף שהגדולה עודפת על הקטנה, רש"י). אמר ר' זירא בנכנסין כותלי

קטנה לגדולה (ובולטין לתוך הגדולה בשתים וג' אמות, דהנך גיפופי דפשו להו מגדולה,

שעומדין מאחרי פירצת הקטנה, נראין שלא מאותו כותל היה, רש"י)).

וכן נפסק לקמן סי' שעד ס"ג (חצר

קטנה שנפרצה מבעוד יום במילואה לגדולה, ואין בפרצה יותר מעשר אמות, גדולה מותרת ...

נשתיירו בה גיפופים עודפים על פרצת הקטנה מכאן ומכאן, והקטנה אסורה ... הואיל

ונפרצה במילואה להגדולה ... במה דברים אמורים כשנכנסין כתלי אורך הקטנה לתוך

הגדולה ומופלגין שם ג' טפחים מכתלי אורך הגדולה, שאם לא כן אף הקטנה ניתרת על ידי

גיפופי הגדולה, משום נראה מבחוץ ושוה מבפנים).

והיינו שכשם שנתבאר לקמן סי' שסג

סי"א (בין שנראה בליטת הלחי לעומדים בתוך המבוי ואינה נראית לעומדים חוץ

למבוי ... ובין שנראית בליטתו לעומדים בחוץ ולא לעומדים בפנים ... כשר).

כך גם כאן, שכיון שלהעומד בתוך הקרפף

הרחב נראים הגיפופים העודפים על הקרפף הקצר מכאן ומכאן, לכן מועילים גיפופים אלו

גם להעומד בקרפף הקצר, שלא יחשב אצלו כפרוץ במילואו.

הלכה זו הובאה גם לעיל סי' נה ס"כ.

סי' עט ס"ז. סי' שנח סכ"א. לקמן סי' שסה ס"ג.

[1328] גמרא שם (ולימא לבוד ותשתרי (ליהוי כאלו ראשי

כניסה של כותלי קטנה סנופים לצד כותלי אורך הגדולה, דהדר הוה להו הכניסה ליה

גיפופי, נראין מבחוץ. דקס"ד אין הגדולה רחבה מן הקטנה אלא מעט פחות מג' לכאן

ופחות מג' לכאן, דהשתא אין ריוח שבין הכניסות לכותלי אורכה של גדולה ג' טפחים,

וכלבוד דמי, רש"י) ... דמפלגי טובא (טפי משלשה, רש"י)). שו"ע שם (וכשכותלי

קטנה מופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה).

וכן הוא לעיל סי' שנח סכ"א (והם

מופלגים שם ג' טפחים מכתלי אורך החצר, שאם לא כן ניתר הוא בגיפופי החצר, כמו

שיתבאר בסי' ש"ס), ולקמן סי' שסה ס"ג (ומופלגין שם מכתלי אורך החצר ג'

טפחים).

[1329] ריטב"א שם (ואין נותנין להם באחד מהם אלא בית סאתיים). שו"ע

שם (ואין נותנין להם באחד מהם אלא בית סאתים).

[1330] וכדלעיל ס"ו (ואם אחד מהחיצונים יותר מבית סאתים, הוא

לבדו אסור, והאמצעי אינו נאסר, כיון שיש לו גיפופין המפסיקין).