שנד

ויעקב בירר גם זה והעלה. וכמו"כ הוא בעבודה שבפסולת יש ב' מדרי', הא' מה שצריכים להרחיקו לגמרי, ואין בו שום בירור כלל, וצריכי' להוציאו מחוץ למחנה, והב' הוא ג"כ פסולת אבל יש בו איזה טוב שאפשר לבררו ולזככו. ובמדרי' פרטיות בעבודה הו"ע המרירות והעצבות, דמרירות הוא בחי' שמאל דוחה, היינו שמשפיל עצמו ומדחה א"ע, וכמו בגשמיות אנו רואין דכאשר האדם ח"ו יורד ממצבו ואבד הון רב ה"ה מתמרמר מאד על עצמו ותובע מעצמו, ער מאָנט באַ זיך, ומאשים את עצמו און ער עסט זיך, שהצער נכנס בעומק לבבו וממלא כל מוחו, וכן הוא בעבודה שתובע מעצמו ומתמרמר במאד, ער איז זייער פאַרביטערט על מעמדו ומצבו הלא טוב, ומוצא בכל ענין מעניניו הלא טוב, והצער שלו הוא ממלא מוחו ולבו, הנה הגם שזהו פסולת, דעבדו את הוי' בשמחה כתיב⁶⁰, וכן הנה המרירות עושה כיווץ בהמוח, והעבודה בהשגה והתבוננות צריך להיות בדעת רחבה דוקא, ומ"מ הנה בפסולת זו יש גם טוב שמתברר, והוא מה שע"י המרירות בא לצעקה פנימית כמ"ש⁶¹ ויצעקו אל הוי' וכתיב⁶² צעק לבם אל הוי', ואח"כ הנה ע"י המרירות הנה יבוא לשמחת הנפש, כמ"ש בסש"ב פכ"ו, והיינו שהשמח' שאחר המרירות הוא הוראה על אמיתת המרירות, וכמבואר בארוכה בסש"ב פל"א באופן ההתבוננות שמביאה את השמחה מהמרירות, וכאמרו ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשבי', משא"כ העצבות היא אסקופה נדרסת⁶³ לכל מיני רע ר"ל להיות שהוא כמיואש, דגם אפילו במילי דעלמא בבני חייא ומזונא הנה אל ימנע עצמו מן הרחמי'⁶⁴ ובפרט במילי דשמיא שאין הדבר תלוי אלא בו, ובשעתא חדא וברגעא חדא⁶⁵ יכול להפטר מכל הרע ע"י תשובה אמיתית מעומקא דליבא. וזהו ב' הענינים דתרומת הדשן, שזהו תחלת העבודה וראשיתה, שהעצבות צ"ל בדחי' לגמרי, ורק ענין המרירות, וגם זה לברר הטוב שבו שהו"ע הויצעקו אל הוי' מקירות הלב בעת התפלה. וזהו העבודה דתפלה שהיא העלאה מלמטלמ"ע, אוף הייבין זיך העכער און איידעלער, והקרבת הקרבן הוא ע"י הכהן שהוא בחי' חסד, והיינו שצ"ל לאכללא שמאלא בימינא⁶⁶, דעיקר הכוונה הוא ההמשכה דוקא, וכמ"ש (⁶⁷) לא לתהו בראה ולשבת יצרה, והיינו שהכוונה בההעלאה הוא שיהי' ההמשכה, וז"ע גמ"ח שהוא המשכה מלמעלמ"ט, דגמ"ח הו"ע המצות שהן המשכות וגילוי אלקות, ולכן הנה המצות נקראי' שלוחים וכדאי' במד"ת⁶⁸ כבדו את המצות