רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל

רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל

ובו כ"א סעיפים

אכילה ושתיה קודם הבדלה

א אסרו²⁴²²

חכמים לאכול שום דבר או לשתות שום משקה חוץ ממים ²⁴²³ במוצאי שבת,

עד שיבדיל על הכוס, אע"פ שהבדיל כבר בתפלה ²⁴²⁴ , ואפילו

לטעום מעט אסור, מטעם שנתבאר בסי' רע"א ²⁴²⁵ :

ב ואפילו היה יושב ושותה מבעוד יום צריך להפסיק ²⁴²⁶ , כשמגיע בין

השמשות שהוא ספק לילה ²⁴²⁷ .

אבל אם היה

יושב ואוכל מבעוד יום אינו צריך להפסיק, אפילו משתיה ²⁴²⁸ , אפילו

כשמגיע ודאי לילה ²⁴²⁹ , ורשאי

להמשיך בסעודתו כמה שירצה תוך הלילה כיון שהתחיל בהיתר.

אבל אם שכח²⁴³⁰

והתחיל הסעודה באיסור, דהיינו מבין השמשות ואילך, צריך להפסיק מיד שנזכר ²⁴³¹ .

ויש מתירין ²⁴³² אפילו להתחיל בבין

השמשות בין לאכול בין לשתות, ואין איסור אלא בודאי לילה,

שאז הוא זמן הראוי להבדלה²⁴³³.

וכן נתפשט המנהג בסעודות גדולות שמתחילין בבין השמשות ²⁴³⁴ , ואין למחות

בידם כיון שיש להם על מה שיסמכו (א), אבל העיקר כסברא הראשונה.

ולדברי הכל

כשמגיע ודאי לילה צריך אפילו להפסיק, אם היה קבוע לשתיה בלבד מבעוד יום. ואפילו

מאכילה, אם (ב) שכח והתחיל בודאי לילה צריך להפסיק מיד שנזכר ²⁴³⁵ .

ואם נזכר

לאחר שבירך המוציא קודם שטעם פרוסת המוציא, יטעמנה מיד ואחר כך יבדיל ²⁴³⁶ , שאם יבדיל

מתחלה, תהא ברכת המוציא לבטלה, שאחר כך יצטרך לחזור ולברך המוציא, כיון שהפסיק כל

כך בין ברכה לטעימה²⁴³⁷:

ג היו יושבים ואוכלים מבעוד יום, ואחר גמר הסעודה קבעו

לשתיה, אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה, שהכל נחשב לסעודה אחת כל זמן שלא ברכו ברכת

המזון. ואפילו אמרו זה לזה באו ונבדיל, וחזרו ונמלכו לשתות או לאכול, הרי אלו

מותרים לשתות ולאכול, ואינם צריכין להפסיק מחמת שגמרו בדעתם ואמרו להבדיל. וגם

אינם צריכין לחזור ולברך על מה שנמלכו לאכול ולשתות קודם שיבדילו, לפי שלא הסיחו

דעתם לגמרי מאכילה ושתיה עד שיבדילו על ידי אמירה זו שאמרו להבדיל מיד, כיון

שיכולים עדיין לחזור בהם ולאכול ולשתות מיד קודם שיבדילו ²⁴³⁸ :

ד המפסיק להבדיל על הכוס באמצע שתייתו, אע"פ שהיה

קבוע לשתיה בלבד, שהוא חייב להפסיק ולהבדיל כשיגיע הלילה, ואסור לו מעתה לשתות עוד

עד שיבדיל²⁴³⁹,

אעפ"כ אין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של הבדלה, שנפטר בברכת בורא פרי

הגפן שבירך על שתיה הראשונה, אע"פ שבנתיים היה שעת איסור, דהיינו משהגיע

הלילה עד שהבדיל ²⁴⁴⁰ . ואין צריך

לומר אם מפסיק באמצע אכילתו ומבדיל על היין, שאין צריך לברך עליו בורא פרי הגפן,

אם כבר בירך בורא פרי הגפן על יין שבתוך הסעודה או שלפני הסעודה²⁴⁴¹.

ואם הוא

מבדיל על השכר אין צריך לברך עליו שהכל בתוך הסעודה ²⁴⁴² , אע"פ

שלא בירך עדיין שהכל לא בתוך הסעודה ולא לפני הסעודה, שברכת המוציא פוטרת את השכר

של הבדלה, כמו שפוטרת שאר שכר ששותין בתוך הסעודה²⁴⁴³.

ולפי שיש

חולקים על כל זה ²⁴⁴⁴ , (ג) לכן

טוב ליזהר לכתחלה שלא להבדיל קודם ברכת המזון ²⁴⁴⁵ , לא על השכר

ולא על היין אם כבר בירך בורא פרי הגפן על יין. ואם הוא רוצה להבדיל, או שלא היה

קבוע אלא לשתיה בלבד, שהוא חייב להפסיק ולהבדיל, לא יברך על כוס של הבדלה, כדיעה

א' שהיא עיקר²⁴⁴⁶:

ה אם התפלל תוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה, ואסור לו

לחזור לסעודתו עד שיבדיל מתחלה על הכוס ²⁴⁴⁷ . ואפילו

הקדים להתפלל ערבית מבעוד יום²⁴⁴⁸ חל

עליו חובת הבדלה מיד, ואסור לו לטעום כלום ²⁴⁴⁹ , חוץ ממים ²⁴⁵⁰ , עד שיבדיל:

שתיית כוס ברכת המזון קודם הבדלה

ו כשהיה²⁴⁵¹

יושב ואוכל מבעוד יום, שאינו צריך להפסיק מסעודתו²⁴⁵²

ולהבדיל קודם ברכת המזון, יש לו לשתות גם כן מכוס של ברכת המזון אע"פ שלא

הבדיל עדיין. לפי שכוס של ברכת המזון הוא גם כן מכלל הסעודה ²⁴⁵³ , למי שנזהר לעולם לברך ברכת

המזון על הכוס.

אבל מי

שמברך לפעמים בלא כוס, לפי שסומך על האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס²⁴⁵⁴,

אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון קודם הבדלה ²⁴⁵⁵ :

ז בין מי שמותר לו לשתות ממנו ובין (ד) מי

שאסור לו לשתות ממנו קודם הבדלה, אינו יכול גם להבדיל עליו מיד קודם שישתה ממנו,

אלא יבדיל על כוס יין אחר אם יש לו ²⁴⁵⁶ . לפי שברכת

המזון היא קדושה בפני עצמה והבדלה היא קדושה בפני עצמה, ואין אומרים ב' קדושות על

כוס יין אחד כשאפשר לאמרן על ב' כוסות, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות ²⁴⁵⁷ .

אבל אם אין

לו עוד יין לכוס הבדלה, צריך להבדיל עליו מיד קודם שישתה ממנו אחר ברכת המזון ²⁴⁵⁸ , ולא יאחר ההבדלה עם השתיה לאחר זמן²⁴⁵⁹,

לפי שצריך לשתות מכוס ברכת המזון מיד ²⁴⁶⁰ אחר ברכת המזון, להאומרים שברכת המזון

טעונה כוס.

(ואף

להאומרים שאינה טעונה כוס, מכל מקום כיון שהוא מברך עכשיו ברכת המזון על הכוס, לפי

שלדברי הכל יש עכ"פ מצוה מן המובחר לברך על הכוס ²⁴⁶¹ , אם כן יש לו גם כן לשתותו מיד אחר

ברכת המזון למצוה מן המובחר, אע"פ שאין חיוב בדבר. ולכן יש לו להבדיל מיד אחר

ברכת המזון על כוס זה כדי לשתותו מיד²⁴⁶². ואם

יש לו עוד יין לכוס הבדלה, יש לו להבדיל מיד על כוס של יין השני, ולא יברך בורא

פרי הגפן על כוס הראשון של ברכת המזון, אלא על כוס שני של הבדלה, ומיד אחר שתיית

כוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון למצוה מן המובחר ²⁴⁶³ ):

כשלא הבדיל בלילה

ח עיקר מצות הבדלה בלילה ²⁴⁶⁴ . שכח או הזיד ²⁴⁶⁵ ולא הבדיל

בליל מוצאי שבת, יבדיל למחר ²⁴⁶⁶ ביום.

ואסור לו אז

לטעום מאומה ²⁴⁶⁷ חוץ ממים עד שיבדיל, כמו שאסור בלילה²⁴⁶⁸.

שכח או הזיד²⁴⁶⁹

ואכל קודם הבדלה, צריך להפסיק מיד ולהבדיל, כמו אם התחיל לאכול בלילה²⁴⁷⁰.

ואם לא

הבדיל למחר ביום א' יבדיל ביום שני, קודם שיטעום, כמו שנתבאר ביום א'. וכן עד סוף

יום ג' ²⁴⁷¹ . אבל משם ואילך אינו יכול להבדיל עוד, לפי שג' ימים

הראשונים של השבוע נקראים ימים שאחר השבת, והרי הן בכלל מוצאי שבת, אבל ג' ימים

האחרונים נקראים ימים שלפני השבת הבאה, ואין להם ענין לשבת שעברה ²⁴⁷² :

ט כשמבדיל ביום ראשון, או משם ואילך, לא יברך אלא ברכת

בורא פרי הגפן וברכת ההבדלה. אבל לא יברך על האור ²⁴⁷³ , שאין מברכין על האור אלא בליל מוצאי שבת, שהוא תחלת

ברייתו ²⁴⁷⁴ על ידי אדם הראשון כמ"ש בסי' רח"צ ²⁴⁷⁵ . וכן על הבשמים לא הצריכו לברך אלא בליל מוצאי שבת ²⁴⁷⁶ , שהוא סמוך ליציאת השבת ²⁴⁷⁷ , אבל אחר כך אין להם ענין לכוס ההבדלה, ולפיכך אסור

להפסיק בברכתם בין ברכת היין לשתייתו²⁴⁷⁸:

המתענה אחר השבת

י מי שמתענה ג' ימים וג' לילות מליל מוצאי שבת ואילך,

ישמע הבדלה מאחרים. ואם אין אחרים אצלו, יכול להבדיל בשבת ²⁴⁷⁹ מפלג המנחה ולמעלה ²⁴⁸⁰ , בלא בשמים ונר²⁴⁸¹,

ולשתות מהכוס, ואחר כך מקבל התענית עליו. ובלילה יברך על הנר ובשמים בלא כוס ²⁴⁸² .

ויכול

להתפלל ערבית גם כן מבעוד יום, קודם שיבדיל ²⁴⁸³ . ובלבד

שיקרא קריאת שמע בזמנה כמ"ש בסי' רצ"ג ²⁴⁸⁴ .

אבל מי

שמתענה ב' ימים בלבד לא יבדיל בשבת מבעוד יום, אלא במוצאי יום ב ' ²⁴⁸⁵ :

יא ומי שמתענה ב' ימים וב' לילות לפני ראש השנה, וחל

ראש השנה ביום ג', לא ימתין מלהבדיל עד מוצאי יום ב' שהוא ליל ראש השנה, לפי

שיצטרך לומר יקה"ז על כוס אחד, או על פת אחד²⁴⁸⁶,

כמו שצריך ביום טוב שחל במוצאי שבת מטעם שיתבאר בסי' תע"ג ²⁴⁸⁷ , ויש בזה איסור משום שאין אומרים ב' קדושות על כוס

אחד. שקידוש יום טוב היא קדושה בפני עצמה ואין לה ענין להבדלת מוצאי שבת של חול,

משא"כ ביום טוב שחל במוצאי שבת שמזכירין קדושת יום טוב גם בהבדלה, שמבדילין

בין קדש לקדש, הרי הקידוש וההבדלה כענין אחד, אבל כאן שצריך להבדיל הבדלת מוצאי

שבת שהיא בין קדש לחול, אין לה ענין כלל לקידוש של יום טוב ²⁴⁸⁸ . לפיכך אינו יכול לומר שתיהן על כוס אחד ²⁴⁸⁹ או על פת אחד, מטעם שנתבאר למעלה²⁴⁹⁰:

יב ואם אירע שהמתין מלהבדיל עד ליל ראש השנה, ישמע

קידוש מאחרים, ולא יטעום פרוסת המוציא עד שיבדיל על הכוס וישתה, שהרי אסור לטעום

כלום קודם הבדלה²⁴⁹¹, ואחר

כך יברך המוציא ויאכל²⁴⁹²

מיד, כדי שיהא הקידוש במקום סעודה²⁴⁹³.

ואף אם

האחרים קדשו על פת, והוציאו אותו ידי חובתו אף מברכת המוציא, אעפ"כ צריך הוא גם

כן לברך המוציא לעצמו, הואיל והפסיק בהבדלה על הכוס בין שמיעתו ברכת המוציא

לאכילתו, אע"פ שידי קידוש יצא במה שטעמו הם מהפת, אף שהוא עדיין לא טעם²⁴⁹⁴,

מכל מקום לענין הפסק בין ברכת המוציא לאכילה אין טעימתם מועלת לו, כמו שנתבאר בסי'

קס"ז ²⁴⁹⁵ :

הסועד מיד אחר הבדלה

יג המבדיל על היין ורוצה לסעוד מיד, אם ברכת היין של

הבדלה פוטרת היין שבתוך הסעודה, נתבאר בסי' קע"ד ²⁴⁹⁶ .

ושם ²⁴⁹⁷ נתבאר אימתי צריך לברך

ברכה אחרונה על כוס הבדלה שלפני הסעודה, בין שהוא

יין בין שהוא שאר משקים עיי"ש:

יד אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה, צריך ליזהר שלא יביאו

לחם לשלחן קודם הבדלה. ואם הביאו צריך לכסותו במפה עד אחר ההבדלה ²⁴⁹⁸ , שלא יראה הפת בושתו. שהרי מן הדין היה צריך להקדים

ברכת הלחם לברכת היין כשרוצה לאכול מיד, לפי שהוא מוקדם ליין בשבח ארץ ישראל בפסוק

ארץ חטה ושעורה ²⁴⁹⁹ וגו', אלא שעכשיו אינו יכול להקדימו, והרי זה בזיון

לו ²⁵⁰⁰ , לכן יש לכסותו. אבל אם אינו רוצה לסעוד מיד אינו

צריך לכסותו ²⁵⁰¹ :

מלאכה קודם הבדלה על הכוס

טו אע"פ²⁵⁰² שיצא

השבת והוסיף מחול על הקדש²⁵⁰³,

אסור לאדם שיעשה חפציו ²⁵⁰⁴ קודם שילוה את המלך ²⁵⁰⁵ , דהיינו שיבדיל או על הכוס או בתפלה ²⁵⁰⁶ .

ואפילו

חפצים האסורים בשבת עצמה מדברי סופרים ²⁵⁰⁷ (אבל

איסורי דברי סופרים התלוים בדבור מותרים, מטעם שנתבאר בסוף סי' רס"ג²⁵⁰⁸.

חוץ מבקשת צרכיו שאסרו קודם שיבדיל בתפלה²⁵⁰⁹,

כמו שנתבאר בסי' רצ"ד ²⁵¹⁰ ). וכן יש מתירין כל איסורי דברי סופרים שאין בהם סרך

מלאכה, ואינן אסורים משום שבות אלא משום עובדין דחול, וכן נוהגים במוצאי יום

הכיפורים כמו שיתבאר בסי' תרכ"[ג] ²⁵¹¹ :

טז ואם רוצה לעשות אפילו מלאכה גמורה קודם שיבדיל בתפלה

או על הכוס, אומר ברוך המבדיל בין קדש לחול ²⁵¹² , בלא שם ומלכות, להיכר בעלמא ללות המלך, ועושה מלאכה ²⁵¹³ .

אבל אסור

לטעום כלום, אף אם הבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל, עד שיבדיל על הכוס ²⁵¹⁴ :

יז אם חל יום טוב במוצאי שבת ורוצה לעשות מלאכה המותרת

ביום טוב קודם שיבדיל בתפלה, אומר ברוך המבדיל בין קדש לקדש ²⁵¹⁵ , בלא שם

ומלכות:

יח אותן הנשים שאינן מתפללות ערבית, ואינן מבדילות

בתפלה במוצאי שבת²⁵¹⁶,

יש ללמדן לומר ברוך המבדיל בין קדש לחול קודם עשיית מלאכה ²⁵¹⁷ , לפני הבדלה

שעל הכוס. ואם אינן יודעות לומר המבדיל, צריכות לשמוע מאחרים.

ואם עושות

קודם שמיעתן, אין למחות בידן, כי יש אומרים ²⁵¹⁸ שלא אסרו

אלא מלאכות גמורות, כגון כותב ואורג וחטיבת עצים וכיוצא בהם, אבל הדלקת הנר בעלמא

והוצאה מרשות לרשות וטלטול ד' אמות ברשות הרבים שאין בהם טורח כלל לא אסרו כלל.

ואף שאין

דבריהם עיקר ²⁵¹⁹ (ולא הותרו

מלאכות שאין בהם טורח, אלא ליש אומרים²⁵²⁰

שאף שהבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל בלא ברכה, אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס,

שלדבריהם עכ"פ במלאכות שאין בהם טורח מותר מיד שהבדיל בתפלה, שהרי מדליקים נר

להבדלה. אבל קודם שהבדיל בתפלה, אין היתר בשום מלאכה ²⁵²¹ , אפילו

דברים האסורים מדברי סופרים²⁵²²,

עכ"פ אם לא אמר המבדיל). מכל מקום הנשים שנהגו כך אין צריך למחות בידן.

אבל אם הן

עושות מלאכות גמורות, צריך למחות בידן. ולכן יש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר

המבדיל במוצאי שבת מיד, מפני שהרבה מהן מבעירות עצים ואש ומחממות מים, שהן מלאכות

גמורות ²⁵²³ :

יט וכל זה לענין למחות בנשים שאינן יודעות לומר המבדיל.

אבל האנשים אסורים אפילו בטלטול הנר וכיוצא בזה קודם שיבדילו בתפלה, או שיאמרו

המבדיל.

וכל בעל נפש

יחמיר לעצמו שלא להדליק ולא לעשות שום מלאכה קודם סדר קדושה של הצבור²⁵²⁴,

אע"פ שכבר הבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל ²⁵²⁵ . וכל העושה

מלאכה קודם סדר קדושה אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה ²⁵²⁶ . אבל טלטול הנר וכיוצא בזה מותר מיד אחר שהבדיל

בתפלה, או אמר המבדיל ²⁵²⁷ . ושמש הכנסת רשאי להדליק נרות בבית הכנסת מיד אחר

שהבדיל בתפלה ²⁵²⁸ (או שאמר המבדיל), אע"פ שלא אמרו הצבור עדיין

סדר קדושה (כיון שהיא לצורך מצוה ²⁵²⁹ ). (ומכל מקום צריך ליזהר להדליק אחר שאמרו הצבור

ברכו ²⁵³⁰ ):

בארה של מרים

כ קצת נוהגים לדלות מים בכל מוצאי שבת מהבארות או

מהמעיינות ²⁵³¹ , לפי שאמרו

חכמים ²⁵³² שבארה של

מרים, שהיא בימה של טבריא, היא מחזרת בכל מוצאי שבת על כל הבארות והמעיינות, וכל

מי שפוגע בה ושותה ממימיה מתרפא מיד מכל תחלואיו. לכך נוהגין לדלות בכל מוצאי שבת,

כי אולי יזדמנו להם מבארה של מרים:

כא מי שמוסיף מחול על הקודש הרבה, אם מותר לומר למי

שהבדיל שיבשל לו, ויהא מותר לו לאכול מיד מתבשיל זה נתבאר בסי' רס"ג ²⁵³³ :

קונטרס אחרון

(א) (כשמגיע בין השמשות כו' אבל העיקר כו'.

עיין במ"ש בסי' רע"א²⁵³⁴) :

(ב) שכח והתחיל כו'. מה²⁵³⁵ שכתב

המג"א²⁵³⁶

דסבירא להו הבדלה דאורייתא. בודאי לא פסיקא ליה לרמ"א הכי, מדאסר לנשים

להבדיל לעצמן בסוף סי' רצ"ו²⁵³⁷, עיין

מגיד משנה ריש פרק כ"ט²⁵³⁸, ולמה

פסק בפשיטות להפסיק בלי שום חילוק²⁵³⁹. אף

שיש לדחות שכתב כן גם כן בסוף סימן רצ"ט²⁵⁴⁰. מכל

מקום למה לא התנה דוקא אם לא התפלל ערבית²⁵⁴¹.

ואדרבה כשישב לאכול מסתמא התפלל כבר, ואם כן לכו"ע גם בקידוש אינו אלא מדרבנן²⁵⁴².

ועוד קשה²⁵⁴³ דרבנן

דבי רב הוו סברי דאף להבדלה קובעת, אף בהתחיל בהיתר²⁵⁴⁴, אף

למ"ד דהבדלה דרבנן²⁵⁴⁵. ולא

נדחו דבריהם אלא בהתחיל בהיתר, אבל לא כשהתחיל באיסור²⁵⁴⁶.

ולא דמי לשאר מצות דרבנן²⁵⁴⁷, משום

דקידוש והבדלה איתקין דוקא בתחלת הלילה בכניסתו ויציאתו כמ"ש המג"א בסי'

רל"ה סק"[ד]²⁵⁴⁸ לענין

טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט' ע"ב,

דפריך אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה²⁵⁴⁹ (עיין

בהרב רבינו יונה פ"ד דברכות²⁵⁵⁰ שפירש

כמשמעות פשט הסוגיא שם דמיירי בטעימה, דומיא דתפלת המוספים).

והא דאצטריך הר"ן²⁵⁵¹

לפרושי טעמא דצריך להפסיק לקידוש בהתחיל בהיתר משום דמקמי סעודה איתקן, עיי"ש

בב"י סי' רל"ה²⁵⁵², ולא

סגי ליה בטעמא דהמג"א, היינו משום דבהבדלה אין צריך להפסיק בהתחיל בהיתר,

אע"ג דאיתקן בתחלת הלילה.

והמקשה דפריך מטעימה להפסקה²⁵⁵³.

היינו משום דמשמע ליה דמתניתין מיירי אף בהתחיל באיסור, כמ"ש התוספות שם²⁵⁵⁴ עיי"ש :

(ג) לכן טוב כו'. מה²⁵⁵⁵ שכתב

המג"א²⁵⁵⁶

גרע טפי כו', על כרחך לא סגי ליה בהאי טעמא לחוד, שהרי כתב בית יוסף²⁵⁵⁷ בשם

מהרי"ק דלהרי"ף וסמ"ג ²⁵⁵⁸ פשיטא שצריך לברך משום שנאסר בשתיה עיי"ש.

וצריך לומר דסבירא ליה צירוף ב' טעמים²⁵⁵⁹.

ואם כן²⁵⁶⁰ כיון

שהזהיר המגן אברהם שלא להפסיק ולהבדיל, ואינו חושש כלל לדעת הרי"ף וסמ"ג,

מה ספק יש כאן בברכה זו, פשיטא דאין צריך²⁵⁶¹.

ואם כן²⁵⁶² אם

ירצה להבדיל למה ימנע מחשש שמא צריך ברכה שספיקה להקל, ויאכל עוד שהוא ספק איסורא

לחומרא, אם חוששים להרי"ף וסמ"ג. ואדרבה יותר טוב להבדיל בלא ברכה לצאת

לדברי הכל, שברכות אינן מעכבות, כמו שאנו עושין בכל הספיקות.

גם מה שכתב המגן אברהם²⁵⁶³ מברכת

המוציא מסימן רע"א, זה אינו, דהתם איתסר ליה למיכל, אבל הכא דשרי ליה בלא

הבדלה, מה ספק יש אחר ההבדלה²⁵⁶⁴,

וצ"ע²⁵⁶⁵ :

(ד) מי שאסור כו' אם אין לו כו'.

כן²⁵⁶⁶

משמע בהדיא בסוגיא ריש פ"ח דברכות, דאף אי סברי בית שמאי אין צריך כוס, אפילו

הכי אמרי נר בשמים מזון והבדלה, עכ"פ כשאין לו ²⁵⁶⁷ .

וכן כתב הרשב"א שם ²⁵⁶⁸ בהדיא. אלא שכתב לשון רשות, למאי דסבירא

ליה למאן דאמר אינה צריכה כוס²⁵⁶⁹,

ולדידן דיש מצוה מן המובחר לכו"ע כמ"ש רמ"א ריש סי' קפ"ב²⁵⁷⁰, והוא

הדין לענין טעימת הכוס שהיא חובה למאן דאמר טעונה, ומצוה מן המובחר לכו"ע ²⁵⁷¹ , ולהכי כשאין לו אלא כוס אחד התירו

לומר עליו ב' קדושות, משום דאי אפשר בענין אחר.

אע"ג²⁵⁷² דאפשר

שיאחר ההבדלה לאחר זמן מרובה, ולא ליהוו מצות חבילות חבילות ²⁵⁷³ . כדמוכח מהאי דהקשו התוס' והרא"ש

על פירוש רבינו נסים²⁵⁷⁴ מהא

דשמע מינה טעם מבדיל²⁵⁷⁵. ולא

הקשו מקמייתא שמע מינה ברכה טעונה²⁵⁷⁶, דלמא

משום דמצוה מן המובחר לדברי הכל כמ"ש הרשב"א ²⁵⁷⁷ בשם הראב"ד²⁵⁷⁸ בריש

פרק אלו דברים. ועוד מהא שמע מינה טעמו פגמו²⁵⁷⁹,

דילמא משום מצוה בכוס מלא. אלא ודאי דמשום הכי לא הוה שרינן ב' קדושות על כוס אחד²⁵⁸⁰,

משא"כ אם יבדיל עליו מיד ויניחנו גם כן לברכת המזון אין כאן חבילות

ודו"ק. ואפילו הכי התירו²⁵⁸¹

להבדיל מיד, אף למ"ד אינה צריכה כוס, ועל כרחך היינו משום טעימת הכוס²⁵⁸².

ואם כן כשיש לו ב' דלא התירו²⁵⁸³, על

כרחך היינו משום דאפשר לשתות מהראשון אחר ההבדלה על השני, כמ"ש התוספות ²⁵⁸⁴ גבי ברכת נשואין, והמג"א בסי'

רע"א ס"ק ט"[ז] ²⁵⁸⁵ , וכמ"ש בפנים²⁵⁸⁶, ועיין

במ"ש בסי' רצ"ו²⁵⁸⁷ :

[2421] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

אכילה ושתיה קודם הבדלה (ס"א-ה).

(ב)

שתיית כוס ברכת המזון קודם הבדלה (ס"ו-ז).

(ג)

כשלא הבדיל בלילה (ס"ח-ט).

(ד)

המתענה אחר השבת (ס"י-יב).

(ה)

הסועד מיד אחר הבדלה (סי"ג-ד).

(ו)

מלאכה קודם הבדלה על הכוס (סט"ו-יט).

(ז)

בארה של מרים (ס"כ).

[2422] פסחים קה, א (הבדלה קובעת ... אתחולי

לא מתחלינן ... אבל מיא לית לן בה ... רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא). טור ושו"ע

ס"א (אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין, חוץ ממים, משתחשך

עד שיבדיל).

ומנהג חב"ד להחמיר אף במים, כמובא בהיום יום לג' אייר

(אין שותים מים קודם הבדלה).

[2423] ר"ן פסחים שם (כא, א) ד"ה

הוה (דאי אבדיל בתפלה ... מותר בעשיית צרכיו, אבל אינו מותר באכילה ושתיה).

אבודרהם סדר מוצאי שבת (וכתב הנגיד, הבדיל בתפלה, עושה צרכיו קודם שיבדיל על הכוס

... אלא שאסור לו לטעום כלום עד שיבדיל על הכוס). מ"א ס"ק יג (אומר

המבדיל, ומכל מקום אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס (אבודרהם ר"ן פ' ערבי

פסחים)).

וכן הוא לקמן סט"ז ( אבל אסור לטעום כלום,

אף אם הבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל, עד שיבדיל על הכוס).

[2424] סעיף ט ( אסרו חכמים לטעום

כלום ... ואע"פ שכל מצות הקבוע להם

זמן ... טעימה בעלמא מותר ... מכל מקום

בקידוש, וכן בהבדלה, החמירו יותר, לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך

לכניסת השבת וסמוך ליציאתו ), ושם נסמן.

[2425] גמרא שם (והני מילי לענין מיפסק דלא

מפסקינן, אבל אתחולי לא מתחלינן (דלהבדלה אינה קובעת לאפסוקי סעודתא, אבל אתחולי

לא מתחלינן, רש"י). ומיפסק נמי לא אמרן אלא באכילה, אבל בשתיה לא (לאו דבר

חשוב הוא ומפסקי, רש"י)). טור ושו"ע שם (אם היה יושב ואוכל מבעוד יום

וחשכה לו, אין צריך להפסיק. ואם היה יושב ושותה וחשכה לו, צריך להפסיק).

[2426] נסמן ונתבאר לעיל סי' רעא בקונטרס

אחרון ס"ק ג, ומסיים שם ( כיון שדברי ר"ח והרי"ף

והגאונים ורמב"ן ור"ן וסמ"ג מפורשים לאסור בבין השמשות לענין התחלה

בהבדלה ... וכן דעת מהרי"ק כמ"ש הב"י סי' רצ"ט, והב"ח

ומג"א שם) .

וראה זכרון יוסף סי' נו.

ודעה הב' תתבאר לקמן בהמשך הסעיף.

[2427] תוס' שם ד"ה אבל לשתיה (לשתיה

מפסיקין, פירוש שתיה בלא סעודה, דאין בה קביעות, ולכך מפסיקין). וכן הוא דעת

רש"י שם ד"ה הני מילי (אבל בשתיה לא, לאו דבר חשוב הוא ומפסקי), לפירוש

הב"י ד"ה אבל אם (ופירש רש"י ... ונראה מדבריו דהא דמפסיק לשתיה

היינו בשלא היה קבוע אלא לשתיה, אבל אם היה קבוע לאכילה שאין צריך להפסיק, שותה

בתוך סעודתו, ואינו צריך להפסיק משתיה). רמ"א ס"א (אינו צריך להפסיק

(אפילו משתייה)).

[2428] רא"ש שם סי' יב (ורחוק מן הדעת

הוא לומר דשקלא וטריא דהש"ס, דמפליג בין הפסקה דקידוש להבדלה, ובין שתיה

לאכילה, ובין חמרא ומיא, איירי בספק חשיכה דוקא). ונתבאר לעיל סי' רעא קונטרס

אחרון ס"ק ג דהיינו "אף לפי גירסת הרי"ף ופירושו". טור ושו"ע

שם (היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, אין צריך להפסיק).

[2429] ראה לקמן ס"ח: שכח

או הזיד (רמב"ם פכ"ט ה"ה).

אלא ששם החידוש הוא, שאפילו אם הזיד ולא

הבדיל בלילה יבדיל למחר. וכאן החידוש הוא, שאפילו שכח צריך להפסיק מיד.

[2430] מ"א סק"ב (ומשמע בתוס' בשבת

דף ט', דאם התחיל באיסור מפסיק. וכן משמע סי' רע"א ס"ט בהג"ה).

והוא האמור בתוס' שבת ט, ב ד"ה לימא (משמע ליה דאפילו

התחיל מפסיק, מדאמר אסור לטעום), וכן כאן שאסרו אפילו לטעום, כדלעיל ס"א.

וברמ"א סי' רעא ס"ה (נזכר קודם שאכל ... בהבדלה יאכל

תחלה). ובמ"א שם ס"ק יב (יאכל תחלה, פירוש פרוסת המוציא, ואחר כך צריך

להפסיק ולהבדיל).

והוא משלטי הגבורים על המרדכי ברכות רמז קמג אות טו (נזכר שלא

הבדיל אחר ברכת המוציא, יאכל המוציא ואחר כך יבדיל).

נלמד מכל זה, שאם התחיל הסעודה צריך להפסיק מיד שנזכר.

ועוד יתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב, שגם בגמרא מוכח כן ( דרבנן

דבי רב הוו סברי דאף להבדלה קובעת אף בהתחיל בהיתר ... ולא נדחו דבריהם אלא בהתחיל

בהיתר, אבל לא כשהתחיל באיסור).

*

ומכל שכן אם התחיל בודאי לילה, כדלקמן בהמשך הסעיף ( אם

שכח והתחיל בודאי לילה, צריך להפסיק מיד שנזכר ).

והטעם לזה נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב.

[2431] ט"ז סק"א בדעת הרא"ש

והטור ושו"ע (והרי"ף והר"ן פירשו דהך קובעת נפשה לקידוש מיירי

בספק חשכה ... אבל בודאי חשיכה צריך להפסיק ... והרא"ש מפרש הפשט דמיירי אפילו

בודאי חשכה שאין צריך להפסיק בשביל הבדלה, ולפי זה יש קולא גם בהתחלה בספק חשיכה

דמותר להתחיל ... ועל כן כתב הטור ושו"ע בריש הסימן אסור לאכול כו' משתחשך עד

שיבדיל, משמע דבספק חשיכה אין איסור) .

[2432] ט"ז שם (דמנא לן

לבקש חומרא דהתחלה, קודם עיקר חיוב הקביעות להבדלה).

ומטעם זה אין להקל בזה אלא בהבדלה, ולא בקידוש. ונתבאר לעיל סי'

רעא קונטרס אחרון ס"ק ג.

[2433] ב"ח ס"ב (ממנהג זה נתפשט

מכשול בדורות אלו בכל סעודות גדולות שמתועדים יחד, ומתחילין לאכול בספק חשכה, שזה

איסור גמור, ואי אפשר בדור הזה למחות בידיהם). ט"ז שם (ומו"ח ז"ל

כתב שיש איסור גדול בדבר, ואין אפשרות למחות בידם. ולי נראה דשפיר דמי לסמוך על

הרא"ש והטור בזה).

[2434] פסחים קז, א (אמר רבא הילכתא טעם מקדש,

וטעם מבדיל). רמב"ם פכ"ט ה"ה (שכח או עבר ואכל ושתה קודם

שיקדש או קודם שיבדיל הרי זה מקדש ומבדיל). טור ושו"ע ס"ה (טעה ואכל קודם שהבדיל, יכול להבדיל

אחר כך).

וההוכחה שצריך להפסיק מיד, נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב ( טעימה,

והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט' ע"ב, דפריך

אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה). וכיון שאסור לטעום קודם הבדלה, כדלעיל

ס"א (ואפילו לטעום אסור), אם כן מובן גם, שאם התחיל באיסור "צריך להפסיק

מיד שנזכר".

דין ההבדלה נתבאר כאן. ודין הקידוש נתבאר לעיל סי' רעא

סט"ו ( אע"פ שאסור לטעום קודם קידוש, אם שכח או עבר וטעם, אפילו

אכל סעודה גמורה, צריך לקדש מיד שנזכר, ואסור לו לטעום כלום משנזכר עד שיקדש ).

וכבר נתבארה הלכה זו לעיל (הערה 2430 ), מתוס' ורמ"א ומ"א

סק"ב. וכאן מוסיף, שאף ליש מתירין הנ"ל, מכל מקום " לדברי

הכל כשמגיע ודאי לילה צריך אפילו להפסיק" .

[2435] שלטי הגבורים על המרדכי ברכות רמז קמג

אות טו (נזכר שלא הבדיל אחר ברכת המוציא, יאכל המוציא ואחר כך יבדיל). רמ"א

סי' רעא ס"ה (נזכר קודם שאכל ... בהבדלה יאכל תחלה). ובמ"א שם ס"ק

יב (יאכל תחלה, פירוש פרוסת המוציא, ואחר כך צריך להפסיק ולהבדיל).

ולענין קידוש ראה לעיל סי' רעא סוף סט"ו.

[2436] שו"ת מהר"ם

מרוטנבורג (פראג) סי' שב (פסק הריצב"א שאם שכח ולא הבדיל, ולאחר שברך המוציא

נזכר, אם יבדיל יהא הפסק, אלא יבדיל ויחזור ויברך. ולא דמי לגביל לתורי (ברכות מ'

ע"א) דלא הוי הפסק, כיון שאסור לאכול קודם שיבדיל, דהתם איכא איסורא דאורייתא).

הובא במ"א סי' רעא ס"ק יב.

והיינו אף שנתבאר לעיל סי' קסז ס"ט

(ואחר הברכה יאכל מיד ... אם אמר תנו מאכל לבהמה, צורך הסעודה הוא, ואינו חשוב

הפסק, לפי שאסור לאכול קודם שיתן לבהמתו, שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואחר כך

ואכלת ושבעת).

מכל מקום הכא שאני, שהבדלה חשובה הפסק

בין ברכה לטעימה.

[2437] רמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ח

(היו שותין ואמרו ... בואו ונבדיל, אין צריכין לחזור ולברך).

כפירוש השני בט"ז ס"ק ג (דמיירי

כאן באכלו תחלה ... ואם כן גם בודאי חשיכה מיירי כאן, ואין איסור). והוא גם פירוש

השני שהובא במ"א ס"ק ה, בפירוש דברי הכסף משנה שם (בכסף משנה פירש

דמיירי כשיושבים ואוכלים, אפילו אמרו, אין צריכים לחזור ולברך). וכן פירש במגדל עז

שם (דקבעי וקאכלי ואתו מעיקרא ... ביציאת שבת דהיינו הבדלה, לא חשיב למיהוי היסח

הדעת והפסקה דליתסר למישתי).

ונתבאר לעיל סי' רעא

קונטרס אחרון סוף ס"ק ה ( על כרחך רוצה לומר דכל שכן שמותר לשתות.

וכן הוא בט"ז ומג"א סי' רצ"ט, לפי מ"ש שם דהרמב"ם מיירי

דמסובים לאכילה, ואפילו כשיגיע זמנה אין צריכין לפסוק, וכן כתב במגדול עוז עיי"ש).

והיינו שאף שהרמב"ם כתב רק פרט אחד

(אין צריכין לחזור ולברך), מכל מקום יש להוכיח ששני הפרטים תלוים זה בזה: (א) לא

נאסר עליהם לשתות. (ב) וכיון שיכולים לחזור ולשתות, לכן אם שותים אין צריכין לחזור

ולברך.

ונתבאר לעיל שם (הערות 472 - 476 ).

*

משא"כ אם " היה קבוע לשתיה בלבד, שהוא חייב להפסיק

ולהבדיל כשיגיע הלילה, ואסור לו מעתה לשתות עוד עד שיבדיל ", " ואם רוצים לחזור

ולשתות, אע"פ שאינם רשאים, צריכים הם לחזור ולברך בורא פרי הגפן", כמו

בקידוש דלעיל סי' רעא סי"ד.

וכדלקמן סעיף הבא "אעפ"כ אין

צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של הבדלה, שנפטר בברכת בורא פרי הגפן שבירך על

שתיה הראשונה"; אבל

" אם רוצים לחזור ולשתות, אע"פ שאינם רשאים, צריכים הם

לחזור ולברך בורא פרי הגפן".

[ודלא כפירוש הב"י שם (אם אמרו

בואו ונבדיל, אם רצו לחזור ולשתות קודם הבדלה אינם צריכין לחזור ולברך ... אף על

פי שצריכין להפסיק בששותים, מכל מקום ... כי אמרו הב לן ונבדיל לא הוי הפסק כל כך

שיצריכנו ברכה). שהובא במ"א ס"ק ד-ה (היו שותים, פירוש בלא אכילה, פירוש

אף על פי שאינם רשאים ... אין צריכין לחזור ולברך)].

[2438] כדלעיל ס"ב (כשמגיע

ודאי לילה צריך אפילו להפסיק, אם היה קבוע לשתיה בלבד מבעוד יום).

וכיון שצריך להפסיק, לכן " אם רוצים לחזור

ולשתות, אע"פ שאינם רשאים, צריכים הם לחזור ולברך בורא פרי הגפן"

(כדלעיל סוף הערה הקודמת).

[2439] כמו בקידוש, דלעיל סי' רעא סי"א ( ואין

צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש זה, אם כבר בירך על היין בסעודה זו, שגם

יין זה של קידוש נפטר באותה ברכה), ושם נסמן (הערה 236 ).

ב"י ד"ה ואם צריך (ואם צריך לברך בורא פרי הגפן על

כוס של הבדלה כשהוא מפסיק, נלמד ממה שכתב רבינו בסימן רע"א, שאינו מברך). דעה

הא' בשו"ע ס"ג (כשמפסיק להבדיל אין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של

הבדלה).

[2440] שבזה נתבאר לעיל סעיף

הקודם, שאפילו אמרו בואו ונבדיל, וחזרו ונמלכו לשתות קודם שיבדילו, אין צריכין

לחזור ולברך.

[2441] מ"א ס"ק ו (ולדידיה כשמבדיל

על שכר באמצע הסעודה, נמי צריך לברך, דברכת המוציא אין פוטרתו).

והיינו שגם זה תלוי בשתי הדעות המבוארות כאן, ולדעה הא'

שלפנינו אין צריך לברך עליו שהכל.

[2442] כדלעיל סי' קעד ס"ב

(אבל על מים או שאר משקים אין לברך עליהם בתוך הסעודה ... ואפילו משקין ששותין

אותם אפילו שלא לצמאון, כגון שכר ומי דבש ... כשבאים בתוך הסעודה ... הרי הם טפלים

לסעודה וברכת הפת שהוא עיקר הסעודה פוטרתם).

[2443] מהרי"ק שורש צו (אשר ברכתי בורא

פרי הגפן באמצע סעודה לפני הבדלה, לאחר שנזכרתי ממנה, נראה לע"ד דדבר פשוט

הוא כן). דעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שצריך).

כפירוש המ"א ס"ק ו (וכתב הב"ח ... מהרי"ק

מיירי שלא היו מסובין אלא לשתיה, ואם כן מיד שצריך להפסיק לקידוש או להבדלה הוי

גמר למה ששתה, וצריך לברך בורא פרי הגפן עכ"ל, וצ"ע ... שכתב שם בהדיא

שהיה באמצע סעודה ... ולי נראה כפשוטו, דסובר דכוס של הבדלה גרע טפי שאין שייך

לסעודה ... ולדידיה כשמבדיל על שכר באמצע הסעודה נמי צריך לברך דברכת המוציא אין

פוטרתו).

ועל כך כותב "שיש חולקים על כל זה", היינו

שמהרי"ק מצריך לברך על כוס ההבדלה, בכל ג' אופנים הנ"ל:

(א) שהיו מסובין לשתיה.

(ב) שהי' באמצע סעודה.

(ג) שבאמצע סעודה מבדיל על השכר.

[2444] מ"א שם (ולכן יש ליזהר שלא להבדיל

באמצע הסעודה).

אמנם הקשה עליו בקונטרס אחרון ס"ק ג, שכל הספק הזה הוא רק

לדעת מהרי"ק שפוסק שאף בהבדלה צריך להפסיק הסעודה משחשיכה.

משא"כ לדידן, שאין צריך להפסיק

להבדלה בחשיכה, כדלעיל ס"ג (אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה), גם מהרי"ק

מודה שאין צריך לברך על כוס ההבדלה.

ומדוע אם כן מציע המ"א שלא להבדיל

מיד, אלא להמשיך בסעודה. ונשאר בצ"ע.

ומכל מקום נשאר המנהג כנפסק כאן, שלא

להבדיל באמצע הסעודה, אלא להמשיך הסעודה עד לברכת המזון, גם כשמגיע הלילה .

[2445] אליה רבה ס"ק ח (וסברא

ראשונה עיקר, וכ"מ באחרונים. ומכל מקום יש ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה).

[2446] מ"א סק"ב (ואפשר דאם התפלל

תוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה, ואסור לאכול עד שיבדיל).

[2447] כדלקמן ס"י (יכול

להבדיל בשבת מפלג המנחה ולמעלה ... ויכול להתפלל ערבית גם כן מבעוד יום קודם

שיבדיל). ולעיל סי' רצג ס"ב (מי שהוא אנוס שאי אפשר לו להבדיל על הכוס בלילה ...

יכול להתפלל ערבית ולהבדיל על הכוס בביתו מבעוד יום, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה).

[2448] מ"א סק"א (ונראה לי דאם

התפלל ערבית מבעוד יום, אסור לאכול עד שיבדיל).

ומהמשך הדברים נראה דהיינו אפילו שניהם יחד (אם התפלל תוך

הסעודה ... מבעוד יום, חל עליו חובת הבדלה מיד).

וכעין זה מצינו לעיל סי' קפח סי"ז (היה אוכל בשבת ונמשכה

סעודתו עד שחשיכה, אפילו כמה שעות בלילה, מזכיר של שבת בברכת המזון ... אבל אם

התפלל ערבית אפילו מבעוד יום, באמצע סעודתו, שוב אינו מזכיר מעין המאורע של אותו

היום).

ומסיים המ"א שם "וכמו שכתבתי סי' רע"א

ס"ד", והיינו מ"ש המ"א שם ס"ק ה (ואם קיבל שבת אפילו מבעוד

יום אסור לטעום (ב"ח)).

וכן נפסק לעיל שם ס"ט (אסרו חכמים לטעום כלום ... עד שיקדש ,

דהיינו משהגיע בין השמשות, שנתקדש היום מספק, או אפילו מבעוד יום, אם התפלל ערבית

מבעוד יום ).

ואף שלענין הגיע בין השמשות, או החשיך, הבדלה אינה דומה

לקידוש, כדלעיל ס"ג ( אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה, שהכל

נחשב לסעודה אחת, כל זמן שלא ברכו ברכת המזון).

מכל מקום, כיון שהתפלל ערבית, חל עליו

חובת הבדלה מיד.

ואף שנתבאר לעיל ס"ג (אפילו אמרו

זה לזה באו ונבדיל, וחזרו ונמלכו לשתות או לאכול, הרי אלו מותרים לשתות ולאכול,

ואינם צריכין להפסיק מחמת שגמרו בדעתם ואמרו להבדיל).

מכל מקום, כיון שהתפלל ערבית, חל עליו

חובת הבדלה מיד.

*

והיינו דוקא כשהתפלל ערבית.

ואם אמר המבדיל בין קדש לחול. הנה לענין

אמירת רצה, מסיים לעיל שם (סי' קפח סי"ז): "ואם אמר המבדיל בין קודש

לחול בלבד בלא כוס כמ"ש בסי' רצ"ט, יש להסתפק". ולנידון דידן, מסיק

באליה רבה (ס"ק ה): "ויש להסתפק באם אמר ברוך המבדיל וכו' בתוך הסעודה

... ומסתבר דמותר".

ואם כן דינו כמו "אמרו זה לזה באו

ונבדיל", שנתבאר לעיל ס"ג ש"אינם צריכין להפסיק מחמת שגמרו בדעתם

ואמרו להבדיל".

[2449] כדלעיל ס"א ( אסרו

חכמים לאכול שום דבר או לשתות שום משקה, חוץ ממים) .

[2450] תוכן והמשך האמור בסעיף

זה ושלאחריו:

(א)

בגמרא ופוסקים נפסק שאם יש לו עוד יין, לא יבדיל על כוס ברכת המזון, אלא על כוס

אחר (כדלקמן סעיף הבא, והערה 2455 ).

אמנם לא נתפרש בדבריהם איזה משני הכוסות ישתה קודם. ומוכיח המ"א שיכול לשתות

כוס ברכת המזון לפני הבדלה.

(ב)

ואף שיש שני דעות בפוסקים אם יכול לשתות כוס ברכת המזון לפני קידוש (כדלעיל סי'

רעא סי"ב, והערות 264 - 266 ).

מכל מקום לענין הבדלה כו"ע מודים שמותר, כיון שכוס ברכת המזון הוא מכלל

הסעודה, וכשם שמותר להמשיך סעודתו קודם הבדלה, כך יכול לשתות גם כוס ברכת המזון.

(ג)

אמנם כתב המ"א שנראה לו, דהיינו דוקא למי שנזהר כל השנה כמאן דאמר ברכת המזון

טעונה כוס, משא"כ בלאו הכי אסור לשתות ממנו קודם הבדלה. ואף שהמ"א לא

הביא הוכחות לדבריו, מוכיח רבינו כדבריו, לעיל סי' רצו בקונטרס אחרון ס"ק ב

(והערות 2228 - 2243 ).

(ד)

וכיון שאסור לשתות מכוס ברכת המזון לפני הבדלה, לכן יבדיל מיד על כוס שני, ומיד

אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כוס ברכת המזון (כדלקמן סוף סעיף הבא, והערה 2462 ).

(ה)

אלא שלמרות זאת, המנהג הוא לברך עליו ברכת המזון ולא לשתותו מיד, ולהתפלל ערבית,

ואחר כך להבדיל עליו. ויתבאר לקמן שם (הערה 2462 ).

[2451] כדלעיל ס"ג (היו

יושבים ואוכלים מבעוד יום ... אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה).

[2452] בדין המשיך סעודתו במוצאי שבת, ויש לו

יין לשני כוסות, אמרינן בפסחים קב, ב (הנכנס לביתו במוצאי שבת ... אם אין לו אלא

כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, אין לו שאני). היינו שאם יש לו עוד

יין, לא יבדיל על כוס ברכת המזון, אלא על כוס אחר. וכן נפסק ברשב"א

ברכות נב, א ד"ה תרי תנאי (שאם בא לשלשלן כלן על אותו כוס הרשות בידו, כיון

שאין לו אלא אותו כוס). היינו שאם יש לו עוד יין יבדיל על כוס שני. ונתפרש במגיד משנה פכ"ט הי"ב (מדברי

הגאונים ז"ל נראה, שאם יש לו שני כוסות, שעל אחד מברך ברכת המזון ועל האחר

מבדיל). שו"ע ס"ד (ואם יש לו שני כוסות מברך ברכת המזון על אחד ומבדיל

על אחד).

אמנם לא נתפרש בכל אלו, איזה משתי הכוסות ישתה קודם.

וכתב על זה המ"א סק"ז (ומותר לשתות מכוס של ברכת

המזון. וכן משמע סי' ער"א בב"י בשם הר"י מטראני, ועיי"ש דלרבי

יוסי מותר לשתות עיי"ש. ובהבדלה כו"ע מודו).

והיינו שלענין קידוש הובאו שתי דעות לעיל סי' רעא סי"ב ( שיש

אומרים שיברך בורא פרי הגפן על כוס ברכת המזון ויטעמנו, ולא יברך שוב בורא פרי

הגפן על כוס של קידוש, שכבר נפטר בברכה זו. ויש אומרים שלא יטעום כלום מכוס של

ברכת המזון, שהרי לא קידש עדיין ).

ודעה האוסרת לעיל שם נתבארה בפסקי רי"ד

פסחים קב, א ד"ה ת"ר בני חבורה (דרבי יוסי דאמר גומר סעודתו ומתיר לוכל

ולשתות בלא קידוש, הוא שאומר מברך תחילה ברכת המזון קודם קידוש, אבל שמואל אמר אין

הלכה כרבי יוסי שמתיר לשתות קודם קידוש, הילכך כיון שקדש היום חייב לקדש, ואחר כך

יברך ברכת המזון).

והיינו שכוס ברכת המזון הוא מכלל הסעודה,

ואם כן דינו כמו הסעודה עצמה, וכיון דקי"ל שאסור להמשיך הסעודה קודם קידוש, לכן

אסור גם לשתות הכוס של ברכת המזון קודם קידוש.

וכיון שלפני הבדלה כולם מודים שמותר להמשיך סעודתו, לכן גם

מותר לשתות כוס ברכת המזון קודם הבדלה, שכוס ברכת המזון הוא מכלל הסעודה.

[2453] כדלעיל סי' קפב ס"א

(ויש אומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, אלא כשמברכין בזימון. ויש אומרים שאפילו

בג' או עשרה אינה טעונה כוס לחובה, אלא למצוה מן המובחר אם יש לו, אבל אין צריך לחזר

אחריו כדרך שמחזרים אחר המצות שהן חובה (וכן נוהגין עכשיו)).

[2454] מ"א שם (ונראה לי דמי שאינו נזהר

בכל השנה לברך על כוס, דסבירא ליה כמאן דאמר דאין טעון כוס, גם עתה אסור לשתות

ממנו).

והיינו שיעשה כדלקמן סוף סעיף הבא ( יש לו להבדיל מיד על

כוס של יין השני. ולא יברך בורא פרי הגפן על כוס הראשון של ברכת המזון, אלא על כוס

שני של הבדלה, ומיד אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון למצוה מן

המובחר), ושם (הערה 2462 ).

וכן נתפרש בפנים לעיל סי' רצו סי"ג ( כיון

שלא נפסקה הלכה לא כהאומרים ברכת המזון טעונה כוס ולא כהאומרים שאינה טעונה כוס,

לכן מי שנוהג לעולם כהאומרים שטעונה כוס, גם עתה יסעוד קודם הבדלה, אבל אם לפעמים

הוא סומך על האומרים שאינה טעונה כוס, גם עתה יחוש לדבריהם ולא יסעוד קודם הבדלה).

וכן הוא לקמן סי' תעז ס"ח-ט (ואף שיש אומרים שכל ברכת

המזון טעונה כוס לשתותו מיד אחר ברכת המזון, מכל מקום הרי עכשיו אין אנו נזהרין

בכך כל ימות השנה, ואנו מברכין לפעמים ברכת המזון בלא כוס, לפי שאנו סומכין על

האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס ... ומי שמחמיר על עצמו כל ימות השנה ונזהר

שלא לברך ברכת המזון בלא כוס...).

*

ומדברי המ"א למד רבינו, דהיינו דוקא אם נזהר כן לעולם

מטעם דסבירא ליה כמאן דאמר ברכת המזון טעונה ברכה. ונתבאר לעיל סי' רצו בקונטרס

אחרון סק"ב ( דמדבריו שם משמע דלמאן דאמר דאינה טעונה כוס אסור לשתותו. דאין

לומר דלכולי עלמא שרי אם נזהר לעולם, אלא למי שאינו נזהר לפעמים, דאם כן למה ליה

להמג"א למימר דסבירא ליה כמאן דאמר כו', כיון שאינו תלוי בשום מאן דאמר אלא

בזהירות. וגם בלאו הכי הוא דוחק לתלות איסור גמור מדינא במה שאינו זהיר כל השנה,

אם באמת הוא מותר לדברי הכל) .

ואף שהמ"א לא הביא הוכחות לדבריו,

מוכיח רבינו כדבריו, לעיל שם (והערות 2228 - 2243 ).

ואף שהרשב"א ומגיד משנה ושו"ע הנ"ל כתבו סתם,

שאם יש לו שני כוסות מברך ברכת המזון על אחד ומבדיל על אחד, ולא חילקו בזה בין

נזהר לעולם כמאן דאמר ברכת המזון טעונה כוס, או לאו. מכל מקום מסתבר לפרש כן גם

בדבריהם, כמבואר לעיל בקונטרס אחרון שם ( מ"ש הרשב"א בריש פ"ח

דברכות, דאף למאן דאמר אין צריך כוס, כשאין לו אלא כוס אחד מברך ומבדיל, יש לומר

דכשיש לו ב' עושה כמ"ש המג"א), ושם (הערות 2244 - 2245 ).

*

ולענין מעשה נתבאר בתהלה לדוד סק"א ( ועכ"פ

לדינא ... במדינתינו לא ראיתי נוהגין לשתות מכוס ברכת המזון קודם הבדלה, וכדעת

המ"א והרב) .

וכן נהג הרבי בהתוועדויות יום טוב,

שבסיום ההתוועדות הי' מברך ברכת המזון על הכוס, ולא הי' טועם מהכוס (עד אחר הבדלה,

כדלקמן הערה 2462 ).

ויתירה מזו, אפילו בכוס ברכת המזון וכוס

שבע ברכות, שבזה נוהגים כולם לברך ברכת המזון על הכוס, ולברך שבע ברכות על הכוס, לפי

זה יש לנהוג כן לכאורה גם בשבע ברכות שבסעודה שלישית שמסתיימת אחרי צאת הכוכבים.

ולכן הצריכו רבים מפוסקי זמנינו, שעכ"פ החתן וכלה, או המברך, ישתו מהכוס,

כמובא בפסקי תשובות (סי' רצט ס"ב).

מכל מקום כבר נתפרסמה האגרת של הרבי, מי"ז

אד"ר תשי"ט (בשאלתו, באמירת שבע ברכות בסעודה ג', איך נוהגים בנוגע

לשתיית הכוס וכו'. וכנראה הכוונה, כשכבר שקעה החמה והגיע זמן הבדלה. ואם כן הוא,

כמדומני ברור שנוהגים לשתות הכוס לאחרי הבדלה).

*

ואף שלדברי הכל יש בשתיה זו מצוה מן המובחר, כדלקמן סעיף הבא ( אף

להאומרים שאינה טעונה כוס, מכל מקום ... לדברי הכל יש עכ"פ מצוה מן המובחר

לברך על הכוס ... יש לו גם כן לשתותו מיד אחר ברכת המזון למצוה מן המובחר,

אע"פ שאין חיוב בדבר) .

מכל מקום אין מצוה מן המובחר מתרת שתיית הכוס לפני ההבדלה.

[2455] פסחים קב, ב (הנכנס לביתו במוצאי שבת ...

אם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, אין לו שאני). היינו

שאם יש לו עוד יין, לא יבדיל על כוס ברכת המזון, אלא על כוס אחר, וכנסמן לעיל

(הערה 2452 ).

[2456] פסחים שם (אין אומרים שתי קדושות על

כוס אחד, מאי טעמא, אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות).

וכן הוא לעיל סי' רעא סי"ב ( שברכת המזון היא

קדושה בפני עצמה והקידוש הוא מצוה בפני עצמו, ואין אומרים ב' קדושות על כוס אחת,

שאין עושין מצות חבילות חבילות) . לקמן סי' תעז ס"ט (שאין עושין שתי מצות על כוס אחד).

וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' שכו.

[2457] פסחים שם (הנכנס לביתו במוצאי שבת ... אם

אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, אין לו שאני).

שו"ע שם (גומר סעודתו, ומברך ברכת המזון על הכוס, ואחר כך מבדיל עליו, ואם יש

לו שני כוסות כו').

[2458] שאז אין כאן חבילות,

כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ד (דאפשר שיאחר ההבדלה לאחר זמן מרובה, ולא ליהוו

מצות חבילות חבילות ... אם יבדיל עליו מיד ויניחנו גם כן לברכת המזון אין כאן

חבילות), ושם (הערה 2572 ).

וכדלעיל בסמוך (אינו יכול גם להבדיל

עליו מיד), שדוקא בזה אסרו משום מצות חבילות חבילות. וראה גם לקמן (הערה 2462 ).

[2459] וכן הוא לקמן בהמשך הסעיף

(לשתותו מיד אחר ברכת המזון ... כדי לשתותו מיד). וסי' תעז ס"ט (שכל ברכת

המזון טעונה לשתותו מיד אחר ברכת המזון).

[2460] השגות הראב"ד

להרי"ף ברכות לט, א (אומר אני, לפי שאין עכוב כוס [לברכה] כמו שהוא עכוב

לקדוש או להבדלה, שאין מקדשין ואין מבדילין אלא על היין או על הפת או על השכר, אבל

ברכת המזון ...שאינה עיכוב, אלא למצוה ודאי טעונה כוס). שו"ת הרשב"א ח"א סי' שמב

(והרמב"ן ז"ל כתב שלא נחלקו אלא לחזור אחר כוס כעין שהוא חייב לחזור

בקדוש והבדלה ... אבל למצוה מן המובחר דברי הכל היא שהיא טעונה כוס).

רמ"א רס"י קפב (ומכל מקום

מצוה מן המובחר לברך על הכוס).

וכן הוא לעיל שם ס"א (ויש אומרים

שאפילו בג' או עשרה אינה טעונה כוס לחובה, אלא למצוה מן המובחר, אם יש לו, אבל אין

צריך לחזר אחריו כדרך שמחזרים אחר המצות שהן חובה (וכן נוהגין עכשיו)).

וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק ד (דיש

מצוה מן המובחר לכו"ע ... והוא הדין לענין טעימת הכוס ... מצוה מן המובחר

לכו"ע).

וכן הוא לעיל סי' רצו סי"ג (שמצוה

מן המובחר לברך ברכת המזון על הכוס).

וכיון שמצוה מן המובחר לברך על הכוס, אם

כן מובן שהמצוה היא גם לשתותו מיד, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ד (והערה 2570 ).

[2461]

רשב"א ברכות נב,

א ד"ה תרי תנאי (דאע"ג דאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד, כיון דאין לו

אלא כוס אחד התירו כדאיתא בריש פרק ערבי פסחים. ואפילו למ"ד נמי ברכה אינה

טעונה כוס, מכל מקום יפה לאומרה על הכוס).

ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ד, שכן

מוכח מהמשנה בברכות (נא, ב).

[2462] מ"א ס"ק ז (ונראה לי דמי

שאינו נזהר בכל השנה לברך על כוס, דסבירא ליה כמאן דאמר דאין טעון כוס, גם עתה

אסור לשתות ממנו).

ומפרש רבינו דהיינו שישתה קודם מכוס הבדלה, ואחר כך מכוס ברכת

המזון.

ונתבאר בקונטרס אחרון סוף ס"ק ד (והערות 2583 - 2584 ), שלמדים הלכה זו מדין כוס ברכת המזון

עם כוס ברכת נשואין, ומדין כוס ברכת המזון עם כוס קידוש, וכדלעיל סי' רעא

סי"ב ( לא יברך עליו בורא פרי הגפן, אלא יניחנו עד לאחר שיטעום מכוס

של קידוש ואז יטעום גם כן ממנו).

*

ומכל מקום נהג הרבי להבדיל בהתוועדויות מוצאי יום טוב על כוס

של ברכת המזון. והיינו שאחר ברכת המזון לא הי' שותה מהכוס, ואחר תפלת ערבית הי'

מבדיל על אותו כוס ושותה. וכן נהגו בדורות האחרונים, כדלקמן בסמוך. ויש בזה כמה

טעמים:

(א) נתבאר לקמן סי' תעז ס"ט ( ואף על פי שאין עושין שתי מצות על

כוס אחד. מכל מקום כיון שעכשיו נתפשט המנהג כהאומרים ברכת המזון אינה טעונה כוס,

אם כן אינו עושה על כוס זה כי אם מצוה אחת מעיקר הדין, דהיינו גמר ההלל וההגדה).

ואדרבא, לפי זה צריך לדייק ולהבדיל על

הכוס של ברכת המזון, כדלעיל סי' רצו קונטרס אחרון ס"ק ב (ואף על פי כן אם

מברך על הכוס צריך לנהוג כל הדברים הנאמרים בכוס של ברכה ... ושתיית הכוס היא עיקר

כל הדברים שנאמרו בו, ולכן כדי שישתה ממנו, מבדיל עליו, ולא על אחר).

אך לפי מה שנתבאר כאן, שגם להאומרים

שברכת המזון אינה טעונה כוס, אין עושים שתי מצות על כוס אחד, אי אפשר לתרץ כן.

(ב) ומכל מקום נתבאר בבדי השלחן סי' צד

ס"ק ט (אבל המנהג פשוט שאין מבדילין תיכף אחר ברכת המזון, אלא מתפללין קודם

ערבית, ואחר כך מבדילין על כוס ברכת המזון. והא דאין מבדילין על כוס אחר, אפשר

דסומכים על דעת הרמב"ם דסבירא ליה דמברך ומבדיל על כוס אחד, אפילו אם יש לו

כוס אחר, כמו שביאר טעמו בקונטרס אחרון סי' רצ"ו אות ב).

אמנם קשה לומר שסומכים על דעת

הרמב"ם, דלא קיי"ל כוותיה.

(ג) טעם מנהג זה נתבאר בתהלה לדוד רס"י

רצט (ואנו נוהגין דאף ביש לו ב' כוסות מבדילין על כוס ברכת המזון, ומפסיקין בתפלת

ערבית בינתיים ... וכיון דמתפלל מעריב בינתיים אתי שפיר, דאף דיש לו ב' כוסות מותר

להבדיל על כוס ברכת המזון, ואין בזה משום דאין עושין מצות חבילות).

וכמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ד (דאפשר

שיאחר ההבדלה לאחר זמן מרובה, ולא ליהוו מצות חבילות חבילות ... אם יבדיל עליו מיד

ויניחנו גם כן לברכת המזון אין כאן חבילות).

וכן נתבאר כאן בפנים (אינו יכול גם

להבדיל עליו מיד ... אין אומרים ב' קדושות על כוס יין אחד). הרי שכל האיסור הוא

דוקא "מיד". ואדרבא, כשאינו מיד, יש בזה הכלל שבשבת קיז, ב (הואיל

ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחרינא).

וכן הוא בשיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור

אות ד (דלא אמרו אין אומרים ב' קדושות על כוס אחד אלא כשאומרים בפעם אחת, אבל

כשאומרים בשעות מחולקות, שהקידוש הוא קודם המזון, והברכת המזון הוא אחר המזון,

יכול לאומרם על כוס אחד, כלומר על יין אחד, דכוס אחד לא מיקרי אלא רצופות זה אחר

זה).

(ד) ואף שנתבאר כאן שיש לשתות את כוס ברכת המזון מיד, ולא

לחכות לאחר זמן. מכל מקום התקבל המנהג להקדים תפלת ערבית (ואתה חוננתנו) לפני

הבדלה על הכוס, כמבואר במשנה ברורה, ביאור הלכה ד"ה מברך ברכת המזון על אחד

(אבל אין העולם נוהגין כן, אלא מתפללין, ואחר כך מבדילין). וכיון שיש הפסק בין

ברכת המזון להבדלה, אין כאן מצות חבילות חבילות.

וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' שכח. הערות

וביאורים (נ.י.) תתלה ע' 104. קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן מילואים ע'

קיח.

[2463] רבא פסחים קז, א ללישנא בתרא (מי שלא

הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו). הרי שעיקר המצוה היא בלילה.

וכמו גבי קידוש, דלעיל סי' רעא סט"ז (עיקר מצותו כל

הלילה). וכדאמרינן בפסחים שם (עיקר קדושא בלילה הוא קדיש).

וראה מראי מקומות וציונים.

[2464] רמב"ם פכ"ט ה"ד (אם לא

קידש בלילה, בין בשוגג בין במזיד, מקדש והולך כל היום כולו. ואם לא הבדיל בלילה

מבדיל למחר). הרי ש"בין בשוגג בין במזיד" קאי בין קידוש ובין על הבדלה.

וכדלעיל סי' רעא סט"ז ( ואם שכח או עבר ולא

קידש בלילה, יש לו תשלומין למחר כל היום) .

וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' של.

ואף שלענין תשלומין בתפלה, נתבאר לעיל סי' קח סי"א (לא

תקנו תשלומין אלא לשוגג או לאנוס אבל מי שהזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלומין).

אפשר דשאני הכא, שאין זה רק תשלומין, אלא עדיין זמנה ממש,

כדלקמן הערה הבאה (וראה גם לעיל סי' רעא סט"ז, והערה 296 ).

וכן הוא לענין אכל קודם הבדלה, שיתבאר לקמן בסמוך "שכח או

הזיד ואכל קודם הבדלה".

[2465] רבא שם (מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל

והולך כל היום כולו). רי"ף שם כא, ב (ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך

כל היום כולו). טור בשם הגאונים (שכח ולא הבדיל במוצאי שבת, כתבו הגאונים שאינו

יכול להבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר. וכן כתב הר"י גיאת). דעה הב' בשו"ע

ס"ו (ויש אומרים שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר).

וגם לדידן דקיי"ל שמבדיל עד סוף יום ג' (כדלקמן בסמוך),

מכל מקום הי' מקום לומר, דעיקר זמנה כל יום ראשון, כמבואר ברמב"ם פכ"ט

ה"ד (ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר, ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי).

וכמבואר בהגהות רעק"א (דלענין יום הראשון לא צריך לטעם דבתר שבתא, אלא מטעם

דהיום הולך אחר הלילה).

אבל ראה לקוטי שיחות חל"א ע' 104 הערה 42 (יש אומרים שרק ביום

הא' זמנה הוא, ושאר הימים עד יום ג' הוא תשלומין, ושלכן חילקם הרמב"ם וכתב "ואם

לא הבדיל בלילה מבדיל למחר", ומוסיף — "ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי"

– ראה בארוכה שד"ח אסיפת דינים מערכת ה' אות טו (תתקפח, ב ואילך). אבל מזה שאדה"ז

בשו"ע או"ח סרצ"ט ס"ח כתב דכולא חד דינא להו, משמע דסבירא ליה

בדברי הרמב"ם (ראה שד"ח שם) דכולם בכלל זמן הבדלה, וכבט"ז יו"ד

סשצ"ו סק"ב (קרוב לסופו). וראה אנציקלופדי' שם [ערב הבדלה] ע' פח ואילך.

וש"נ) .

והוא מ"ש בט"ז שם (ולא אמרינן דאם לא הבדיל במוצאי

שבת הוה ההבדלה שאחר כך תשלומין על מוצאי שבת, אלא עדיין זמנה ממש).

והמשמעות שהרמב"ם ורבינו סוברים שכולם בכלל זמן הבדלה,

ראה הערה הקודמת.

[2466] פסחים קז, א (זימנא חדא איקלע אמימר

לאתרין ולא הוה לן חמרא, אייתינא ליה שיכרא ולא אבדיל, ובת טוות (לן מעונה, שלא

אכל). למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא, ואבדיל, וטעים מידי). רי"ף שם כב, א (משום

דאסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל, הוא דעבד הכי, לא שנא בליליא ולא שנא ביממא).

[2467] כדלעיל ס"א (אסרו

חכמים לאכול שום דבר או לשתות שום משקה חוץ ממים במוצאי שבת, עד שיבדיל על הכוס).

[2468] רמב"ם פכ"ט ה"ה

(שכח או עבר ואכל ושתה). וראה לעיל (הערה 2464 ).

[2469] לענין התחיל לאכול בזמנו,

לפני קידוש או לפני הבדלה, אמרינן ב פסחים קז, א (אמר רבא הילכתא טעם מקדש, וטעם מבדיל). רמב"ם

פכ"ט ה"ה (שכח או עבר ואכל ושתה קודם שיקדש או קודם שיבדיל, הרי זה מקדש

ומבדיל).

לעיל סוף ס"ב (אם שכח והתחיל בודאי לילה צריך להפסיק

מיד שנזכר) ,

וסי' רעא סט"ו ( אם שכח או עבר וטעם, אפילו אכל סעודה גמורה, צריך לקדש מיד

שנזכר ).

ולענין טעם קודם הבדלה ביום ראשון, הובאו שתי דעות בטור ושו"ע

ס"ו (ויש מי שאומר דהא דקי"ל טעם מבדיל הני מילי היכא דהבדיל בליל מוצאי

שבת, אבל אם לא הבדיל בלילה, כיון שטעם שוב אינו מבדיל). והיא דעת בה"ג הל'

קידוש (ואף על גב דאמר מר טעם מבדיל, היכא דקא מבדיל באורתא, אבל קא מבדיל למחר,

אי לא טעם מידי מבדיל, ואי טעים מידי [לא] מבדיל).

וקיי"ל כדעת הרי"ף כב, א (דאי לא אבדיל אכסא בליליא,

אף על גב דטעם, מצי לאבדולי למחר, כדאמרינן טעם מקדש טעם מבדיל). הגהות מיימוניות

הל' שבת פכ"ט אות ו (אבל באלפסי כתב דאפילו למחר מבדיל, אף על גב דטעים, בין

ביממא בין בליליא). טור (ואיני יודע מה יש בין לילה ליום לענין אי טעם מבדיל).

רמ"א ס"ו (והעיקר כסברא הראשונה).

[2470] רבא פסחים קז, א ללישנא קמא (מי שלא

הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו), ופרש"י (כדאמרן לעיל עד יום

רביעי), ותוס' ד"ה אמימר (והלכה כלישנא קמא דמבדיל עד רביעי בשבת). דעה הא' בטור

ושו"ע ס"ו (שכח ולא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל עד סוף יום ג').

[2471] פסחים קו, א (ועד כמה, א"ר זירא

עד רביעי בשבת (ולא עד בכלל, רשב"ם), כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי

ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר לענין גיטין, חדא בשבתא תרי ותלתא

בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא קמי שבתא).

והוא כמבואר בטור ושו"ע אהע"ז סי' קמד ס"ו (אמר

כתבו ותנו גט לאשתי ... לאחר השבת, כותבין עד סוף יום שלישי. אמר כתבו ותנו לה

קודם השבת, כותבין מיום רביעי עד סוף יום ששי).

וכן הוא לעיל סי' רמח ס"ה (שג' ימים הראשונים שבשבוע הן

נקראים ימים שאחר השבת העבר, ואינם מתייחסים לשבת הבאה ... משא"כ בג' ימים

האחרונים שבשבוע, שנקראים ימים שלפני השבת, ומתייחסים לשבת הבאה). סי' רפה ס"ה

(יכול להשלימה עד סוף יום ג' בשבת, כמו שיתבאר לענין הבדלה בסימן רצ"ט).

[2472] ר' יעקב בר אידי פסחים קו, א (אמר ר'

יעקב בר אידי, אבל לא על האור). טור ושו"ע ס"ו (אבל על הנר ובשמים אינו

מברך אלא במוצאי שבת).

[2473] רשב"ם שם ד"ה אבל לא על האור

(כדתניא במקום שנהגו (דף נד.) אין

מברכין בו אלא בליל מוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא).

[2474] סעיף א ( שלא תקנו ברכה זו אלא

לזכר שנברא האור במוצאי שבת, שנטל אדם הראשון ב' אבנים והקישן זו בזו ויצא מהן אור) .

[2475] טור ושו"ע שם (אבל על ... בשמים

אינו מברך אלא במוצאי שבת).

[2476] ב"י ד"ה ומ"ש ודוקא (ולמד

רבינו לבשמים מכל שכן, שהרי אינם אלא להשיב הנפש שדואגת על יציאת שבת, ולא שייך

אלא סמוך ליציאתו). וכדלעיל סי' רצז ס"א ( הנהיגו חכמים להריח

בבשמים בכל מוצאי שבת, כדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת השבת בשביל הנשמה

יתירה שהלכה, לפיכך מיישבים ומשמחין אותה בריח טוב ).

[2477] כלומר, ואף שאין ללמוד

בשמים מאור (כדברי ב"י הנ"ל), שהרי ברכת האור לא תיקנו אלא במוצאי שבת,

ואין לה מקום ביום ראשון, משא"כ בשמים אינה אלא ברכת הנהנין, ואפשר לברכה בכל

זמן שירצה.

מכל מקום יש לאסור את ברכת הבשמים

בהבדלה, שהרי דוקא במוצאי שבת, שהיא חלק מתקנת ההבדלה, אינה הפסק בין ברכת היין

לשתייתו, כמו שברכת ההבדלה עצמה אינה הפסק ביניהם. וכדלעיל סי' רעא סי"א (ואמירת

הקידוש היא לצורך השתיה, ואינה חשובה הפסק לזה, כמו שאינה חשובה הפסק לכל מקדש על

הכוס).

משא"כ ביום ראשון, שאינה אלא ברכת

הנהנין, הרי היא הפסק בין ברכת היין לשתייתו.

[2478] תרומת הדשן ח"א סי' קנד (בני אדם

שמתענים ג' ימים לילה ויום רצופים, מתחילים במוצאי שבת, היאך יעשו בהבדלה על הכוס,

הואיל ואין יכולין לשתות בליל מוצאי שבת ... יכול להבדיל מבעוד יום ... אם יש אצלו מי שמבדיל במוצאי שבת

יכוין לצאת עמו בברכה ויענה אמן). רמ"א ס"ו (ומי שמתענה ג' ימים וג'

לילות ישמע הבדלה מאחרים, ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בשבת מבעוד יום ולשתות,

ולקבל אחר כך התענית עליו).

ולמדים זאת מהאמור לעיל סי' רצג ס"ב (מי שהוא אנוס

שאי אפשר לו להבדיל על הכוס בלילה, כגון שצריך לילך לדבר מצוה והולך מביתו מבעוד

יום עד סוף התחום ויושב שם עד שחשכה ומיד שחשכה הולך לדרכו, יכול להתפלל ערבית,

ולהבדיל על הכוס בביתו מבעוד יום), ושם נסמן (הערה 1993 ).

[2479] וכן הוא לעיל שם (ובלבד

שיהא מפלג המנחה ולמעלה), ושם נסמן (הערה 1994 ).

[2480] כדלעיל שם ( ולא יברך על הנר מבעוד יום, אלא יבדיל

בלא נר), ושם נסמן.

[2481] כדלעיל סי' רחצ ס"ג ( מי

שאין לו כוס להבדיל צריך לברך על האור מיד שרואה ... וכן על הבשמים אם יש לו) .

[2482]

מ"א סק"ט (ומשמע דמתפלל מעריב קודם שיבדיל ... וכן משמע ממ"ש סוס"י

רצ"ג, דמשום הבדלה מתפלל גם כן מעריב מבעוד יום). ונתבאר בתהלה לדוד

סק"ב (דצריך להבדיל בתפלה קודם שיבדיל על הכוס). וכדלעיל סי' רצד ס"ב

(התקינו חכמים שלעולם צריך כל אדם המבדיל בתפלה, להבדיל גם על הכוס).

ומכל מקום אינו מוכרח לעשות כן, כמבואר בתהלה

לדוד שם (ולכאורה משמע מדברי המ"א דהוי רשות, אם ירצה להתפלל מעריב מקודם

יכול להתפלל ... ויותר משמע כן מלשון הרב ז"ל ס"י, שכתב ויכול להתפלל

ערבית גם כן מבעוד יום).

וכדלעיל שם ( ואין צריך לומר שהמבדיל על הכוס קודם שהתפלל ערבית, שצריך

להזכיר ההבדלה בתפלה, שהרי עיקר תקנת ההבדלה ... היתה להזכירה בתפלה).

[2483] סעיף ב ( קריאת שמע צריך לחזור

ולקרות בצאת הכוכבים ... ואינו יוצא במה שקרא מבעוד יום).

ונתבארו לעיל שם שני אופנים, אם יקרא גם קריאת שמע וברכותיה

בעת התפלה מבעוד יום, ושם נסמן (הערה 2000 ).

[2484] של"ה מס' ר"ה נר מצוה ריג, ב

ד"ה אם חל (ואף שבתרומת הדשן סימן קנ"ד [כתב] דיש דרכים בדבר, עיין שם,

ראיתי העולם נוהגין להבדיל במוצאי יום שני לאחר התענית). הובא במ"א ס"ק

ט.

וראה לעיל סי' רצג ס"ג ( יש אומרים שאף שחכמים

התירו לאדם לעשות כן, טוב לאדם ליזהר שלא יעשה כן, מפני שהוא דבר התמוה לרבים).

הרי במקום שיש אפשרות אחרת, טוב שלא להבדיל מבעוד יום.

[2485] כדלעיל סי' רצו סי"א

(יום טוב שחל להיות במוצאי שבת, שצריך לקדש ולהבדיל על כוס אחד, ואין לו יין, יש

אומרים שיכול לומר יקנה"ז על הפת).

[2486] סעיף ו (אם חל במוצאי שבת, צריך לומר

הבדלה לאחר הקידוש, ואם יש לו נר יברך עליו קודם ההבדלה לאחר הקידוש, ואחר ההבדלה

יברך שהחיינו, נמצא סדר הברכות יקנה"ז). וכיון שכאן ההבדלה אינה במוצאי שבת,

יצטרך לומר יקה"ז – בלא נר.

[2487] של"ה שם (אבל בענין זה שנכנס היום

טוב של ראש השנה, אם יבדיל, אם כן צריך לברך יקה"ז, דהיינו יין, קידוש, הבדלה,

זמן, והיא מילתא דתמיהה).

מ"א ס"ק ט (ולי נראה דאם אירע שהמתין לא יאמר קידוש

והבדלה על כוס אחד, דהא אמרינן בפסחים דף ק"ב דאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד,

אלא קדושה והבדלה, משום דחדא מלתא היא, ופירש רש"י דתרווייהו משום קדושת יום

טוב נינהו, ובהבדלה עצמה הוא מזכיר קדושת יום טוב דהמבדיל בין קודש לקודש הוא מברך

עכ"ל, וכ"כ הרשב"ם, אבל הבדלה דחול אין לה ענין).

ואף שכאן מבדיל בליל ראש השנה, מכל מקום עיקר ההבדלה היא מוצאי

שבת, בנוסח בין קדש לחול (ראה ביאור הלכה ד"ה ולקבל אחר כך, וב"ליקוטי

דבר הרב" שם).

[2488] מ"א שם (לכן נראה לי דיקדש על כוס

אחד, ואחר כך יבדיל על כוס אחר, וישתה כמו שעושין בסעודת נשואין).

והיינו כדעה הא' שבשו"ע אהע"ז סי' סב

ס"ט (יש אומרים שאין לומר ז' ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביא כוס אחר

ואומר עליו ז' ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון ואומר עליו בורא פרי הגפן).

וכדלעיל ס"ז ( ולא יברך בורא פרי הגפן על כוס הראשון

של ברכת המזון, אלא על כוס שני של הבדלה, ומיד אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס

ברכת המזון ).

ולעיל סי' רעא סי"ב ( לא יברך עליו בורא פרי הגפן, אלא יניחנו

עד לאחר שיטעום מכוס של קידוש ואז יטעום גם כן ממנו). ונתבאר בקונטרס אחרון כאן סוף ס"ק

ד (והערות 2583 - 2584 ).

אמנם כאן לא נזכר אופן זה, אלא האופן דלקמן סעיף הבא.

ואפשר הטעם לזה, כי בהכרח יצטרך לברך בפה"ג קודם קידוש,

כדלקמן סי' תעג ס"ו (אם הקדים הקידוש לברכת היין, שצריך לחזור ולברך ברכת

הקידוש). ואחר הקידוש לא יוכל לשתות מהכוס, כיון שעדיין לא הבדיל. ואחר הבדלה

יצטרך לברך שוב בפה"ג, כדלקמן סעיף הבא ( הואיל והפסיק בהבדלה

על הכוס). לכן לא יוכל לקדש בעצמו ולהבדיל בעצמו.

[2489] לעיל ס"ז (ואין

אומרים ב' קדושות על כוס יין אחד כשאפשר לאמרן על ב' כוסות, לפי שאין עושין מצות

חבילות חבילות).

[2490] כדלעיל ס"א (אסרו

חכמים לאכול שום דבר ... עד שיבדיל על הכוס).

[2491] מגן אברהם שם (אי נמי ישמע קידוש מאחרים,

ולא יטעום המוציא עד אחר שיבדיל על השכר וישתה, משום דאסור לאכול קודם הבדלה, ואחר

כך יברך המוציא ויאכל, דיצא ידי קידוש אף שלא טעם עדיין).

[2492] כדלעיל סי' רעג ס"א

(אין קידוש אלא במקום סעודה).

[2493] שטעימת המסובין אינה אלא

למצוה מן המובחר, כדלעיל סי' רעא סכ"ה (ומכל מקום מצוה מן המובחר שיטעמו כולם

מכוס של ברכה).

[2494] סעיף י (ואפילו אחר שטעם המברך, אם שח

אחד מהמסובין קודם שיטעום, צריך המשיח לחזור ולברך לעצמו).

[2495] סעיף ה (המבדיל על שלחנו, דהיינו סמוך

לסעודתו ובמקום סעודה, אינו צריך לברך על היין שבתוך הסעודה. ויש אומרים שיין

הבדלה הואיל ואינו בא לשתיה אלא למצוה, אינו פוטר היין שבסעודה, אלא אם כן הבדיל

על שלחנו ממש, דהיינו אחר שקבע עצמו לסעודה על השלחן ... ויש לחוש לדבריהם לכתחלה,

שכשמבדיל קודם שקובע עצמו לסעודה יכוין שלא לפטור בברכה זו היין שבתוך הסעודה,

ובדיעבד שלא כיון לכך אינו צריך לברך על היין שבתוך הסעודה שספק ברכות של דברי

סופרים להקל).

[2496] שם ס"ו (המבדיל לפני הסעודה וכיון

שלא לפטור היין שבתוך הסעודה, או שאין בדעתו כלל לשתות יין בתוך הסעודה, צריך לברך

אחריו ברכה אחרונה לפני הסעודה אם שתה כשיעור).

[2497] תשב"ץ קטן סי' פב ושכ"ב (וכשהוא

מבדיל במוצאי שבת או במוצאי יום טוב על שולחנו מכסה את הפת), וסי' שכב (המבדיל על

שלחנו יזהר שלא יהא שום לחם על השלחן, ואם יש לחם על השלחן יכסנו). הגהות

מיימוניות פכ"ט אות כ (כתב מהר"ם ... המבדיל על השלחן יזהר שלא יהא לחם

על השלחן, ואם יש לחם יכסנו). טור (וכתב הר"מ מרוטנבורק שצריך ליזהר שלא יביא

הלחם לשלחן עד אחר הבדלה, ואם הביא פורס עליו מפה ומכסנו). ב"י (ומשמע דהיינו

דוקא כשרוצה לסעוד מיד). שו"ע ס"ט (אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה, צריך

ליזהר שלא יביא לחם לשלחן קודם הבדלה. ואם הביא פורס עליו מפה ומכסהו).

[2498] עקב ח, ח. תשב"ץ קטן שם (לפי שכל

המוקדם בפסוק מוקדם בברכה, ואם יביא את הפת יצטרך לברך על הפת קודם קידוש. אבל אם

הביא פורס מפה על הפת, והוי כמאן דליתיה, ואז מקדש). טור ושו"ע שם (לפי שהוא

מוקדם בפסוק, וצריך להקדימו אם לא יכסנו). טור סי' רעא (ובירושלמי קאמר שלא יראה

הפת בושתו, פירוש שהוא מוקדם בפסוק והיה ראוי להקדימו בברכה, ומקדימין בברכת היין).

וכמבואר בסדר ברכת הנהנין פ"י ה"ט (שבעת המינין עצמן

יש להם קדימה זה על זה, שכל המוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית

שמן ודבר ... קודם לברכה).

ואפילו במקום שאינו שותה היין, אלא מגביהו לומר עליו שירה, גם

אז צריך לכסות הפת מטעם זה, כדלקמן סי' תעג סמ"ד (נוהגין להגביה כל אחד כוסו

ולאחוז בידו עד שחותם גאל ישראל, ולפיכך נכון לכסות המצות, שלא יראה הפת בושתו

כשנוטלין הכוס. וכן כשאומר והיא שעמדה כו' יש נוהגין לאחוז הכוס ביד עד

והקב"ה מצילנו מידם, נכון גם כן שתהא המצה מכוסה עד שיעמיד הכוס על השולחן,

ואז יגלנה). ובלקוטי טעמים ומנהגים, לפני פסקה והיא שעמדה (אף שהטור בסי'

רע"א פירש ענין בושת הפת, כשמקדש על היין, מפני שהפת מוקדם לברכה לגבי יין,

וכאן הרי אין מקום ברכה – מכל מקום גם כאן הוי בושת לפת כשאומר חלק זה מההגדה על

היין, בה בשעה כשכללות ההגדה צריכה להיות נאמרת על המצה דוקא, שלכן נקראת לחם עוני,

ולא על היין).

והנה הטור כתב טעם זה לענין פריסת המפה על החלה בעת הקידוש.

אמנם לעיל סי' רעא סי"ז לא הובא טעם זה לענין קידוש (כיון דסגי לן בשני טעמים

אחרים שהובאו לעיל שם); רק כאן לענין הבדלה, ולקמן שם לענין ליל הסדר (אשר שני

הטעמים שהובאו לעיל שם אינם שייכים בהם).

[2499] מ"א ס"ק י"ב (אף על גב

דאסור לאכול קודם הבדלה, מכל מקום הדין נותן בעלמא להקדימו, ואם כן הוי ביזוי לפת

שיקדים לו דבר אחר, לכן יש לכסותו).

[2500] ב"י (אבל אם אינו רוצה לסעוד מיד,

כיון דאין מבדילין על הפת לא שייך ביה דין קדימה לענין הבדלה, ואין צריך לכסותו).

[2501] סיכום ההלכות שנתבארו

לפנינו סט"ו-יט:

(א)

לפני אמירת ברוך המבדיל בין קדש חול, לא התירו אלא איסורי דברי סופרים התלוים

בדבור, או עובדין דחול.

(ב)

אחר אמירת ברוך המבדיל, יזהר בעל נפש ממלאכה (חוץ מטלטול הנר וכיו"ב), עד סדר

קדושה של הצבור.

(ג)

השמש יכול להדליק הנר, אחרי שאמרו הצבור ברכו.

(ד)

יש אומרים שלא לעשות מלאכות של טורח עד הבדלה על הכוס.

(ה)

נשים העושות מלאכות שאין בהן בהן טורח, קודם אמירת ברוך המבדיל, אין למחות בידן.

(ו)

ואם עושות מלאכות שיש בהן טורח, ככתיבה ואריגה וחטיבת עצים, יש למחות בהן.

[2502] כדלעיל סי' רצג ס"א

(שצריך להוסיף מחול על הקודש ביציאת השבת).

[2503] שבת קנ, ב (אסור לו לאדם שיעשה חפציו

קודם שיבדיל). טור ושו"ע ס"י (אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל).

[2504] רש"י שם ד"ה המבדיל (ללוות

את המלך). פסחים קג, א (מלווין את המלך).

ולקמן סי' תצא ס"ג (ומה שאסור בעשיית מלאכה קודם ההבדלה,

אינו מחמת קדושת יום טוב, אלא שהחכמים אסרוהו מטעם שנתבאר בסי' רצ"ט).

[2505] סדר רב עמרם ח"ב סי' מג (אבל לאחר

שיתפלל, כיון שהבדיל בתפלה אינו צריך לברך קודם מלאכה, ואעפ"י שלא הבדיל על

הכוס). בה"ג הל' קידוש והבדלה (והני מילי דקא בעי מיעבד מלאכה מקמי צלויי

דאורתא, אבל בתר צלויי, כיון דאבדיל ליה בתפלה לא צריך לברוכי המבדיל מקמי מלאכה).

רש"י שם ד"ה ועבדינן (וכל שכן דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות צרכיו). מגיד

משנה פכ"ט ה"ו (וכתבו הגאונים ז"ל שאם התפלל והבדיל בתפלה יכול

לעשות מלאכה, ואין צריך לברכה אחרת. ולזה הסכימו מן האחרונים ז"ל, ועיקר). טור

ושו"ע שם (ואם הבדיל בתפלה מותר, אע"פ שעדיין לא הבדיל על הכוס).

[2506] פסקי ריא"ז פכ"ג ה"ד

אות ז. שלטי הגבורים שבת (סד, א) סי' ד (ונראה בעיני שאפילו חפצים האסורים מדברי

סופרים אסורים כמבואר בקונטרס הראיות). הובא בכנסת הגדולה הגה"ט. אליה זוטא ס"ק

יא.

וכו הוא לקמן סי"ט (אסורים אפילו בטלטול הנר וכיוצא בזה).

[2507] סכ"ה (מי שמאחר

להתפלל ערבית במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר, אפילו לישראל

שכבר התפלל והבדיל בתפלה, שיעשה לו מלאכה).

והטעם נתבאר לעיל שם קונטרס אחרון ס"ק

ח (לא קבל מסתמא אלא איסורים התלויים בגופו, אבל לא התלויים חוץ לגופו, כגון אחר

העושה בשבילו שלא יצטרך למחות, והוא הדין לענין אמירה, שאין בה משום איסור שליחות

דהיינו מה שעושה בשבילו ... והוא הדין במוצאי שבת אינו חפץ מסתמא שתומשך עליו

חומרא זו).

וראה גם לקמן סכ"א.

[2508] ירושלמי ברכות פ"ה

סוף ה"ב (אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, ודכותה אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד

שיבדיל). הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תשלט. ובמ"א רס"י

רצד.

[2509] סעיף א ( תקנו הבדלה בתפלה ... בברכת חונן הדעת ... מפני שאסור לתבוע

צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה כמו שאסור בשבת עצמו, לפיכך קבעוה קודם שאלת צרכיו

שבברכות אמצעיות ).

[2510] סעיף יא (ואחר כך תוקעין ... ואף על פי

שעדיין לא הבדילו בתפלה, אעפ"כ אין כאן איסור כלל, כיון שהתקיעה אינה מלאכה

כלל, ואין בה אפילו משום שבות גמור כמ"ש בסי' תקפ"[ח], ולא אסרו בשבת

ויום טוב אלא משום עובדין דחול).

ובסי' תרכד סט"ו (שלא אסרו קודם הבדלה אלא אכילה ושתיה

ועשיית מלאכה ממש, כמו שנתבאר בסי' רצ"ט עיי"ש).

וראה מראי מקומות

וציונים.

[2511] שבת קנ, ב (אמר ליה ר' אבא לרב אשי,

במערבא אמרינן הכי המבדיל בין קודש לחול ועבדינן צורכין. אמר רב אשי, כי הוינא בי

רב כהנא הוה אמר המבדיל בין קודש לחול ומסלתינן סילתי (חוטבין עצים, רש"י)). טור

ושו"ע ס"י (ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה, אומר המבדיל (בין

הקודש ובין החול) בלא ברכה, ועושה מלאכה).

[2512] רש"י שם (המבדיל בין קדש לחול,

להיכרא בעלמא ללות את המלך, ועבדינן צורכין, ואחר כך מברכין על הכוס ברכה גמורה

דהבדלה). ר"ן שם סד, ריש ע"ב (נראה מדבריו שהוא מפרשה בלא שם [ובלא כוס],

שאינו אומר אלא המבדיל בין קדש לחול, ומיד מותר לעשות צרכיו). ב"י ד"ה

ולענין הלכה (נראה לסמוך על דברי רש"י שאומר המבדיל בין קודש לחול בלא הזכרת

השם, כיון דמידי דרבנן הוא, וגם ספק הזכרת שם שמים לבטלה הוא). שו"ע שם (בלא

ברכה).

[2513] ר"ן פסחים כא, א ד"ה הוה (שאינו

אומר אלא המבדיל בין קדש לחול, ומיד מותר בעשיית צרכיו. אבל אינו מותר באכילה

ושתיה). אבודרהם סדר מוצאי שבת (ועושה צרכיו. אלא שאסור לו לטעום כלום עד שיבדיל

על הכוס). מ"א ס"ק יג (ומכל מקום אסור לאכול עד שיבדיל).

וכדלעיל ס"א (אסרו חכמים לאכול שום דבר ... עד שיבדיל על

הכוס ... מטעם שנתבאר בסי' רע"א).

והוא בסי' רעא סעיף ט ( אסרו חכמים לטעום כלום ...

ואע"פ שכל מצות הקבוע להם זמן ...

טעימה בעלמא מותר ... מכל מקום בקידוש,

וכן בהבדלה, החמירו יותר, לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת

השבת וסמוך ליציאתו ).

[2514] שו"ת מהר"י ווייל הל' פסח

סי' קצג (ואמר מהר"י ז"ל דבמוצאי שבת ליום טוב, כיון דלא מצי למימר בין

קודש לחול, לא סגי אם יאמר ברוך אתה יי המבדיל בין קודש ל[קודש], כיון דלא אשכחן

הבדלה זו בהדיא באורייתא. אבל האגודה כתב דמברכין בין קודש לקודש, וכן אני מורה).

מ"א ס"ק יג (וביום טוב שחל במוצאי שבת אומר המבדיל בין קודש לקודש,

מהר"י ווייל הלכות פסח).

[2515] רמ"א ס"י (נשים

שאינן מבדילין בתפלה). מ"א ס"ק טז (ואף על גב דחייבות בתפלה כמ"ש

סי' ק"[ו], מכל מקום רובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת. ואפשר לומר כיון דתפלת

ערבית רשות, אלא דקבלו עלייהו כחובה, והנשים לא קבלוהו עלייהו במוצאי שבת).

וכן הוא לעיל סי' קו ס"ב (אבל תפלת

ערבית שהוא רשות, אף על פי שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה, מכל מקום

הנשים לא קבלו עליהם, ורובן אינן מתפללות ערבית במוצאי שבת).

ויש שאינם גורסים במ"א כאן

"במוצאי שבת", והיינו כמבואר כאן "שאינן מתפללות ערבית, ואינן

מבדילות בתפלה במוצאי שבת".

[2516] כל בו סי' מא (והני נשי שאין מבדילות

בתפלה, צריכות לומר המבדיל בין קדש לחול קודם שיעשו שום מלאכה, וכן צריך ללמדן).

רמ"א ס"י (נשים שאינן מבדילין בתפלה, יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש

לחול קודם שיעשו מלאכה).

[2517] רבינו ירוחם נתיב יב ח"כ קב, ד (וכל

זה מיירי במלאכה כגון אורג או כותב כיוצא בו, אבל להדליק נר או להוציא מרשות לרשות

אינו צריך כל זה). הובא ברמ"א שם (ויש אומרים דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב

ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות אין צריך לזה).

[2518] ב"י סוף הסימן (ואיני יודע מנין

לו). רמ"א שם (העיקר כסברה הראשונה). מ"א ס"ק יז (ותמה עליו מנין

לו זה, וגם בעיני יפלא).

[2519] רא"ש פסחים פ"י

סי' יא (והא דרב אשי לאו בהבדלה על הכוס איירי, אלא ברוצה לעשות חפציו קודם שיבדיל

על הכוס, דבעי למימר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול). הרי שאף

אם אמר ברוך המבדיל, בלא שם ומלכות אסור בעשיית מלאכה.

טור (מלשון אדוני אבי הרא"ש

ז"ל משמע אף על פי שמבדיל בתפלה אסור במלאכה, עד שיבדיל אפילו בלא כוס, ויאמר

בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול, שצריך לומר הזכרת השם ומלכות. וכן כתב

בה"ג שצריך בה הזכרת שם ומלכות). והוא בבה"ג הל' קידוש והבדלה (והיכא דנפקא לה שבת וצריך

למיעבד עבידתא מן קמי צלויי, מיבעי ליה לברוכי המבדיל בין קודש לחול והדר עביד

עיבידתיה, והוא דאמר הזכרת השם ומלכות).

רמב"ם פכ"ט

ה"ו (ואף על פי שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס, ומאחר שיבדיל ויאמר בין

קדש לחול מותר לו לעשות מלאכה אף על פי שלא הבדיל על הכוס). ב"י (ודעת

הרמב"ם שאע"פ שהבדיל בתפלה אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ויאמר המבדיל בין

קודש לחול. אך לא נתבאר בדבריו אם צריך לומר שם ומלכות אם לאו).

הרי שמבין כולם למדנו שיש אומרים דלא

סגי במה "שהבדיל בתפלה", ויש אומרים דלא סגי באמירת "המבדיל בלא

ברכה".

[2520] מ"א ס"ק יז (ואפשר לפרש דברי

רבינו ירוחם, דקאי אמ"ש לעיל מיניה בשם הרמב"ם, דסבירא ליה דאע"ג

דהבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס, ועל זה קאמר, דוקא במלאכה גמורה וכו',

אבל הדלקת הנר כו' שרי, דהא מותר להדליק נר להבדלה ... דעל יציאתו חוץ לתחום או מה

שמעביר ד' אמות ברשות הרבים ומוציא מרשות לרשות לא קפדינן, והיינו כיון שהבדיל

בתפלה, אבל כשלא הבדיל בתפלה כולי עלמא מודו שאסור).

[2521] כדלעיל סט"ו (והערה 2506 ).

[2522] מ"א שם (ולכן יש לדרוש ברבים

שילמדו בנותיהם לומר המבדיל, ומכל שכן אותן שמבעירין עצים ואש ומחממין מים, דהוי

מלאכות גמורות).

[2523] הנזכר לעיל סי' רצה

ס"א (ונוהגין לומר סדר קדושה, ומתחילין ואתה קדוש), ושם נסמן (הערה 2057 ).

[2524] ירושלמי תענית פ"א ה"ו (נשייא

דנהגן דלא למיעבד עובדא בפוקי שובתא, אינו מנהג. עד דיתפני סידרא, מנהג). אור זרוע

הל' מוצאי שבת סוס"י צ (וראיתי מפרשים דהיינו סדר קדושה, אף על פי שכבר הבדיל).

דרכי משה סו"ס רצ (על כן צריכים ליזהר שלא לעשות מלאכה עד אחר סדר קדושה,

אע"פ שכבר הבדיל). זח"ג רמו, א (מאן דאוקיד שרגא במוצאי שבת עד לא מטו ישראל

לקדושה דסדרא, בגין דקא מחלל שבתא). מ"א ס"ק יז (בזוהר במדבר ... כתב גם

כן שלא להדליק עד אחר סדר קדושה).

[2525] פסחים נ, ב (העושה מלאכה ... במוצאי

שבת ... אינו רואה סימן ברכה לעולם). טור בסוף הסימן (גרסינן בפרק מקום שנהגו

העושה מלאכה במוצאי שבתות וימים טובים אינו רואה סימן ברכה, ודוקא קודם הבדלה קאמר,

כדאיתא בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא ... באפוקי שבתא לא מנהגא, עד

דתתפני סדרא, פירוש עד שישלימו סדר התפלה, מנהגא). וכבר הובאה לעיל (הערה הקודמת)

המסקנא, דהיינו קודם סדר קדושה.

[2526] מ"א שם (אבל טלטול הנר פשיטא דשרי

אחר שהבדיל בתפלה).

[2527] אור זרוע שם (מיהו חזן הכנסת מדליק

הנרות בבית הכנסת כשהבדיל בתפילה, אפילו קודם סדר קדושה). הובא במ"א שם.

[2528] ראב"ן סי' שפה ([ו]אותו שמדליקין

להבדלה, כיון דלא איפשר, דמצוה לברך על הנר, עת לעשות לה' הפרו תורתך). אליה רבה

ס"ק כב (טעמא כמו שאמר הראב"ן שם משום כבוד הציבור שיושבין בחושך).

[2529] רמ"א ס"י (נתפשט המנהג להקל

שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו).

וראה קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן מילואים ע' קכא.

[2530] כל בו סי' מא (ונהגו הנשים לדלות מים

במוצאי שבת, תיכף ששמעו ברכו, שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריא, וכל

מוצאי שבת מחזירין על כל מעינות ועל כל בארות, וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים

וישתה, אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא). רמ"א ס"י (ויש אומרים לדלות

מים בכל מוצאי שבת, כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה

ממנו יתרפא מכל תחלואיו). וראה לבוש ס"י.

[2531] בהגהת מהרי"ב תיקן: חכמים באגדה.

ויק"ר כב, ד (מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא,

וארעת שעתא, וטפת לבירא דמרים, ואסחי, ואיתסי). במדב"ר יח, כב (מעשה בשיחין

אחד סומא שירד במים לטבול, נזדמנה לו בארה של מרים, וטבל ונתרפא).

[2532] סעיף כה (מי שמאחר להתפלל

ערבית במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר, אפילו לישראל שכבר התפלל

והבדיל בתפלה, שיעשה לו מלאכה) .

וראה גם לעיל סט"ו ( איסורי דברי סופרים

התלוים בדבור מותרים מטעם שנתבאר בסוף סי' רס"ג ).

[2533] קונטרס אחרון ס"ק ג.

שם נתבאר הטעם שכאן לענין הבדלה הביא ב' הדיעות, ושאין למחות ביד המקילין, ואילו

לעיל שם לענין קידוש פסק בפשיטות לאסור.

[2534] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"ב הובא מהמ"א, שלמד מהתוס' ומרמ"א, שאם התחיל לאכול בזמן איסור

צריך להפסיק מיד.

וביאר

המ"א, שלפי הכלל שאם התחיל לאכול באיסור, אין צריך להפסיק אלא במצוה דאורייתא

(כמצויין לעיל סי' רעא ס"ט הערה 229 ),

על כרחך צריך לומר, שהם סוברים שההבדלה היא מן התורה (כדעה הא' דלעיל סי' רעא

ס"א, וסי' רצו סי"ט).

אמנם

מדברי הרמ"א לא נראה שסובר כן. ובפרט דהכא מיירי שמסתמא התפלל כבר, ואם כן

הבדלה על הכוס היא לדברי הכל מדרבנן. ומה גם שהלכה זו (שאם התחיל לאכול בזמן איסור

צריך להפסיק מיד) מוכחת מהגמרא עצמה, גם לדעת הפוסקים שההבדלה היא מדברי סופרים.

והטעם

בזה יש לומר, כמו הטעם שאסור לטעום קודם הבדלה; שהרי כל ההלכה של מפסיקין, למדו

מהא שגם הטעימה אסורה קודם הבדלה, והוא מהטעם שהובא לעיל סי' רעא ס"ט (בקידוש,

וכן בהבדלה, החמירו יותר, לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת

השבת וסמוך ליציאתו).

אמנם

זה שבקידוש החמירו יותר מהבדלה, מה שצריך להפסיק לקידוש אפילו אם התחיל בהיתר,

בודאי אינו מטעם הנ"ל, אלא מטעם "שעיקר הקידוש נתקן במקום סעודה של שבת,

וקודם לה ולא לאחריה".

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות

וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קלה ואילך. כנישתא דבי רב ע' תשנה ואיך.

[2535] ס"ק ב (וצריך לומר

דסבירא להו דהבדלה דאורייתא. ולמ"ד הבדלה דרבנן ... אם התחיל לאכול אינו פוסק).

[2536] ס"ח (על כן לא

יבדילו לעצמן, רק ישמעו הבדלה מן האנשים).

והיינו כדעת הפוסקים שהבדלה היא רק

מדרבנן, כדלעיל שם סי"ט (לדברי האומרים שמצות זכור אינה אלא בכניסת השבת ולא

ביציאתו, ועיקר הבדלה אינה אלא מדברי סופרים, יש מי שאומר שהנשים פטורות ממנה).

[2537] ה"א (והבדלה נמי אם

היא דבר תורה, נפקא לן חיובא דנשים מהתם).

[2538] שלא חילק בין אם

קיי"ל שההבדלה היא מן התורה או מדרבנן.

[2539] ס"י (נשים שאינן

מבדילין בתפלה, יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה), דהיינו

בסתם כדברי הסוברים שהבדלה היא מן התורה.

[2540] אפילו לדברי הסוברים

שהבדלה מן התורה, היינו דוקא אם עדיין לא התפלל ערבית, משא"כ אם התפלל ערבית

והבדיל בתפלה, ההבדלה היא ודאי מדרבנן. ומדוע אם כן לא התנה הרמ"א, שדוקא אם

לא התפלל עדיין ערבית, אזי צריך להפסיק באמצע הסעודה ולהבדיל.

[2541] כדלעיל סי' רעא ס"ב

(שהרי מן התורה אין צריך אלא זכירה בדברים בלבד בלא יין, והרי זכרו בתפלה).

[2542] דאף אם נאמר שלדעת

הרמ"א ההבדלה היא מן התורה, ולכן אם התחיל באיסור צריך להפסיק.

אמנם איך יבאר המ"א לפי זה את דברי

רבנן דבי רב, דהוו סברי שאף בהתחיל בהיתר צריך להפסיק להבדלה, והרי אפילו במצות

דאורייתא אם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק (כמצויין לעיל סי' רעא ס"ט הערה 229 ).

[2543] פסחים קה, א (תלמידי דרב

... סבור מינה כי היכי דקבעה לקידוש כך קבעה להבדלה ( .

ורש"י (שאם יושבים על השלחן וחשיכה במוצאי שבת אסורין לאכול עד שיבדילו).

[2544] היינו שאף הפוסקים שהבדלה

דרבנן, יצטרכו לבאר הטעם דהוו סברי, שאף אם התחיל בהיתר צריך להפסיק להבדלה.

[2545] כי אף שהלכה זו הובאה

לעיל (הערה

2430 ), ממשמעות התוס' ורמ"א, כמבואר במ"א,

הרי כן משמע גם בגמרא, שדוקא בהתחיל בהיתר אין צריך להפסיק, משא"כ כשהתחיל

באיסור.

ואם כן בעל כרחינו נצטרך לבאר, שגם הפוסקים שהבדלה מדרבנן,

יודו שבהבדלה אם התחיל באיסור צריך להפסיק, מהטעם שיתבאר לקמן.

[2546] אלא ודאי הטעם שבהבדלה אם

התחיל באיסור צריך להפסיק (אף שבשאר מצות דרבנן אין צריך להפסיק), הוא מאותו הטעם

שבהבדלה אסרו לטעום מעט (אף שבשאר מצות מותר לטעום).

[2547] " ולא דמי לקידוש ולהבדלה דאסור לטעום,

דהנהו אתקן דוקא בתחלת הלילה בכניסתו וביציאתו".

וכן הוא לעיל סי' רעא ס"ט (ואע"פ

שכל מצות הקבוע להם זמן לא אסרו אלא לקבוע סעודה ... אבל טעימה בעלמא מותר ... מכל מקום בקידוש, וכן בהבדלה, החמירו יותר,

לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך ליציאתו).

[2548] "אם התחילו אין

מפסיקין, נימא תיהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי כיון שהגיע זמן

תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה".

ונתבאר בתוס' שם (משמע

ליה דאפילו התחיל מפסיק

מדאמר אסור לטעום ... אפילו התחילו באיסור). הרי שהתחיל באיסור ואיסור טעימה כי

הדדי נינהו.

[2549] בגמרא ברכות כח, ב (אמר

ליה אמאי לא טעמת מידי ואתית, אמר ליה לא סבר לה מר להא דרב הונא דאמר רב הונא

אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין ... ולית הלכתא לא כרב הונא

ולא כרבי יהושע בן לוי, כרב הונא הא דאמרן, כרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן

לוי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה).

וברבינו יונה שם יט, א (ולית הלכתא

כותיה ולא כרבי יהושע בן לוי דאמר אסור לאדם שיטעום כלום וכו'. ודוקא טעימה אינה

אסורה כגון אכילת פירות או אכילת פת מועט ... אבל סעודה אסורה).

והיינו שבגמרא (ותוס' הנ"ל) הי'

אולי מקום לפרש, שמה שאמר רבי יהושע בן לוי "אסור לו לאדם שיטעום כלום"

פירושו, שאם התחיל בסעודה צריך להפסיק, ואסור לו לטעום יותר כלום. ואם כן אין מכאן

הוכחה שאיסור טעימה והתחיל באיסור כי הדדי נינהו.

אבל ברבינו יונה מפרש שאסור לטעום

פירושו "אכילת פירות או אכילת פת מועט", והוא כדברי רב הונא שהובא שם

לענין תפלת המוספים (דלא מיירי התם בהתחיל בסעודה, אלא מיירי בטעימה בעלמא). ואם

כן מוכח מכאן דכי הדדי נינהו.

[דברי רבינו יונה אלה, לענין תפלת

המוספים, הובאו לעיל סי' רפו ס"ד (מותר לטעום אחר תפלת שחרית קודם תפלת

המוספין, כמו שמותר לטעום קודם תפלת המנחה משהגיע זמנה, דהיינו אכילת פירות].

[2550] לענין ההפרש בין קידוש

והבדלה לשאר מצות, הובאו לעיל סי' רעא ס"ט, ב' טעמים:

(א) הטעם שהובא לעיל מהמ"א, "לפי

שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך ליציאתו".

(ב) הטעם שמובא כאן מהר"ן, "שעיקר

הקידוש נתקן במקום סעודה של שבת, וקודם לה ולא לאחריה".

ומבאר כאן הטעם שהר"ן אינו מסתפק

בטעם שהובא לעיל מהמ"א, כי טעם המ"א הוא גם לענין הבדלה (שאסור בטעימה,

והתחיל באיסור צריך להפסיק), ואילו טעם הר"ן הוא לענין קידוש בלבד (שהתחיל

בהיתר צריך להפסיק).

וכן נתבאר לעיל שם (אסרו חכמים לטעום

כלום ... בקידוש, וכן בהבדלה, החמירו

יותר, לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם, דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך ליציאתו ...

ואפילו אם התחיל לאכול ולשתות מבעוד יום ... בקידוש היום לא התירו לו לגמור סעודתו

ולקדש אחר כך. לפי שעיקר הקידוש נתקן במקום סעודה של שבת, וקודם לה ולא לאחריה).

ומקורו מהר"ן שבת ד, א ד"ה ומיהו (היינו טעמא משום

דקדוש במקום סעודה ומקמי סעודה אתקין, אבל בשאר מילי דאורייתא, כי אתחיל מקמי זמן

חיובא טובא אין מפסיקין). ובסוכה יט, א בתחלתו. הובא במ"א סי' רעא סק"ו.

[2551] שהביא דברי הר"ן

הנ"ל.

[2552] ממה שהובא לעיל מהגמרא

"לענין טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף

ט' ע"ב, דפריך אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה", יוקשה לכאורה על

מה שנתבאר לעיל "דבהבדלה אין צריך להפסיק בהתחיל בהיתר", אף שנפסק בפנים

ס"א "ואפילו לטעום מעט אסור". הרי שאסור לטעום, ואין צריך להפסיק.

[2553] שבת ט, ב ד"ה ואם (ואם

התחילו אין מפסיקין, אפילו התחילו באיסור), וד"ה לימא (דאם התחילו אין

מפסיקין משמע ליה אפילו התחילו באיסור).

דהיינו שאיסור טעימה דומה לדין אם התחיל

באיסור צריך להפסיק. משא"כ בהתחיל בהיתר אין צריך להפסיק, אף שאסור לטעום.

וכן הדין בהבדלה, שאסור לטעום, והתחיל

באיסור צריך להפסיק, אבל התחיל בהיתר אין צריך להפסיק.

[2554]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

בפנים

ס"ד הובאו ב' הדעות אם צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס ההבדלה שבאמצע הסעודה,

ולכן מסיק כדברי המ"א, ש"טוב ליזהר לכתחלה שלא להבדיל קודם ברכת המזון",

אלא לנהוג כאמור בתחלת ס"ג (היו יושבים ואוכלים מבעוד יום, ואחר גמר הסעודה

קבעו לשתיה, אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה, שהכל נחשב לסעודה אחת כל זמן שלא ברכו

ברכת המזון).

אמנם

מקשה כאן על מסקנא זו; שהרי במ"א לא בא אלא לבאר את שיטת מהרי"ק, שמצריך

ברכה על כוס ההבדלה לפי שיטת הסמ"ק בדעת הרי"ף, שצריך להפסיק הסעודה

כשמגיע הלילה, ולכן הוי היסח הדעת.

משא"כ

לדידן שאין צריך להפסיק הסעודה בלילה, לא הוי היסח הדעת, ואין צריך לברך בורא פרי

הגפן על כוס ההבדלה.

וגם

אילו היינו חוששים לשיטת הסמ"ק בדעת הרי"ף, הרי עדיף להבדיל בלא ברכה

(שספק ברכות להקל), מאשר להמשיך הסעודה בלילה (שאסורה לפי שיטת הסמ"ק בדעת

הרי"ף).

ומדוע

אם כן מציע המ"א שלא להבדיל מיד, אלא להמשיך בסעודה. ונשאר בצ"ע.

ומכל

מקום נשאר המנהג כפי שנפסק בפנים, וכעצת המ"א, שלא להבדיל באמצע הסעודה, אלא

להמשיך הסעודה עד לברכת המזון, גם כשמגיע הלילה.

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות

וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קמב ואילך. כנישתא דבי רב ע' תשנט.

[2555] ס"ק ו (ויש אומרים

שצריך, הוא דעת מהרי"ק שורש צ"ו. וצ"ע דהא סתם בסי' ער"א דגבי

קידוש אין צריך לברך ... ולי נראה כפשוטו דסובר דכוס של הבדלה גרע טפי שאין שייך

לסעודה, וכמ"ש ס"ח וסי' קע"ד ס"ד, ולכן צריך לברך ... ולכן יש

ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה).

והיינו ששואל מדוע הובאה בשו"ע

ס"ג דעת מהרי"ק שצריך לברך על כוס ההבדלה באמצע הסעודה, ואילו לענין קידוש

נפסק בפשיטות (בשו"ע סי' רעא ס"ד) שאין צריך לברך, וכדלעיל סי' רעא

סי"א (ואין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש זה, אם כבר בירך על היין

בסעודה זו, שגם יין זה של קידוש נפטר באותה ברכה). ומתרץ "דכוס של הבדלה גרע

טפי" מכוס קידוש, כיון שכוס הבדלה "אין שייך לסעודה".

וכדלקמן סי"ג ( המבדיל על היין ורוצה לסעוד מיד, אם

ברכת היין של הבדלה פוטרת היין שבתוך הסעודה, נתבאר בסי' קע"ד). ולעיל שם

ס"ה (יש אומרים שיין הבדלה, הואיל ואינו בא לשתיה אלא למצוה, אינו פוטר היין

שבסעודה ... שאינו שייך לסעודה).

[2556] ד"ה ואם צריך.

[2557] הרי"ף פסחים כא, ב (הואיל

וספק חשיכה ספק אינה חשיכה פריסו מפה וקדישו ... להבדלה אינה קובעת ... דלא פסיק

לסעודתיה). לפירוש הסמ"ג מ"ע סי' כט (והא דאמר רב לקמן בגמרא (קה, א)

להבדלה אינה קובעת, פירוש ומותר לאכול משתחשך היכא שהתחיל מבעוד יום, מפרש רב אלפס

לכולה ההיא שמעתא בספק חשיכה, אבל ודאי חשיכה פורס מפה ומבדיל), ושו"ת

מהרי"ק סימן צו (לדברי רב אלפס והסמ"ג שפסקו דמפסיקין אף להבדלה בודאי

חשיכה, וכיון דמפסיקין פשיטא שצריך לחזור ולברך).

משא"כ לדידן, שאין צריך להפסיק

להבדלה בחשיכה, כדלעיל ס"ג (אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה), גם מהרי"ק

מודה שאין צריך לברך על כוס ההבדלה.

וראה לעיל סי' רעא קונטרס אחרון ס"ק

ג, שמדברי רוב הפוסקים נראה, שגם הרי"ף מודה שאין צריך להפסיק להבדלה גם

בודאי חשיכה. ולפי זה יודה גם מהרי"ק שאין צריך לברך על כוס ההבדלה.

[2558] והיינו שלפי דעה זו (שגם

בהבדלה צריך להפסיק כשמגיע חשיכה), הקשה המ"א, מדוע לענין קידוש, נפסק

בפשיטות לעיל סי' רעא, שאין צריך לברך על הכוס, ואילו כאן לענין הבדלה, הובאה דעת

מהרי"ק שצריך לברך עליו.

ומתרץ המ"א, שאף שבשניהם צריך

להפסיק בחשיכה, מכל מקום הבדלה גרע טפי, שיש בה שני טעמים: (א) שצריך להפסיק והוי

היסח הדעת. (ב) שכוס ההבדלה אינו שייך לסעודה. ובצירוף ב' טעמים אלו סובר

מהרי"ק שצריך לברך על כוס ההבדלה.

משא"כ לדידן, שבהבדלה אין צריך

להפסיק בחשיכה, בודאי אין צריך לברך על כוס ההבדלה.

[2559] יוקשה מה שמסיים

המ"א למעשה "ולכן יש ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה". כלומר, אלא

ימשיך הסעודה ויבדיל אחר כך, כדקיי"ל שבהבדלה אין צריך להפסיק בחשיכה.

[2560] כיון דקיי"ל שאין

צריך להפסיק, פשיטא דאין צריך לברך על כוס הבדלה. ומדוע אם כן הצריך המ"א

ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה.

[2561] וגם אילו היינו חוששים

לשיטת הסמ"ק בדעת הרי"ף, הרי עדיף להבדיל בלא ברכה (שספק ברכות להקל),

מאשר להמשיך הסעודה בלילה (שאסורה לפי שיטת הסמ"ק בדעת הרי"ף). ומדוע אם

כן מציע המ"א שלא להבדיל מיד, אלא להמשיך בסעודה.

[2562] שהוסיף בסוף דבריו "גם

יש מחלוקת אם יברך אחר כך המוציא כמ"ש סימן ער"א ס"ד".

והיינו כדלעיל סי' רעא סי"א (אם

קידש על הכוס צריך לברך המוציא על פת שיאכל אחר הקידוש ... ויש חולקין על זה

ואומרים ... אין צריך לחזור ולברך המוציא. וספק ברכות להקל).

ומזה לומד המ"א גם לענין הבדלה,

שאם יבדיל מיד, יכנס למחלוקת אם לברך אחר כך המוציא על הפת של המשך הסעודה.

וגם מטעם זה מייעץ המ"א שלא להבדיל

באמצע הסעודה.

[2563] וכיון דקיי"ל דשרי

להמשיך בסעודה קודם הבדלה, אם כן בזה בודאי לא יצטרך לברך המוציא על הפת של המשך

הסעודה.

ומדוע אם כן לא יבדיל באמצע הסעודה.

[2564] ומכל מקום נשאר המנהג כפי

שנפסק בפנים, וכעצת המ"א, שלא להבדיל באמצע הסעודה, אלא להמשיך הסעודה עד

לברכת המזון, גם כשמגיע הלילה.

[2565]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

(א)

בפנים ס"ז הובאה ההלכה שבגמרא, שאם אין לו עוד יין לכוס הבדלה, יבדיל מיד על

כוס ברכת המזון. ומוסיף במוסגר שם, שאף להאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, מכל

מקום מצוה מן המובחר לברך על הכוס, ובאין לו עוד יין התירו לומר עליו ב' קדושות.

וזאת מוכיח כאן, מהמשנה ומהרשב"א.

(ב)

ואף שאפשר לקיים שניהם, דהיינו שיאחר ההבדלה זמן רב אחר ברכת המזון, שאין כאן מצות

חבילות. מכל מקום מצוה מן המובחר לשתותו מיד, ולכן התירו לומר עליו ב' קדושות,

באין לו עוד יין.

(ג)

ומזה מובן, שאם יש לו עוד יין, יבדיל על כוס אחר ואחר כך ישתה כוס ברכת המזון, אף

להאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס.

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות

וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קמט ואילך. כנישתא דבי רב ע' תשכב ואילך.

[2566]

במשנה שם נא, ב (אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל בסעודה ... בית שמאי אומרים

נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה), ופירש"י (מי

שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת, מניחו עד לאחר המזון, וסודר עליו נר ומזון ובשמים

והבדלה). הרי שהן בית הלל והן בית שמאי מודים שאם אין לו אלא כוס אחד, מבדיל על

כוס ברכת המזון (וכל המחלוקת היא רק מתי מברכים על הבשמים).

ועוד במשנה שם (בא להן יין אחר המזון,

אם אין שם אלא אותו כוס, בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון,

ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין).

ובגמרא שם נב, א (תני רבי חייא, בית

שמאי אומרים מברך על היין ושותהו, ואחר כך מברך ברכת המזון). ופירש"י (תנא

דרבי חייא אליבא דבית שמאי אמר אין ברכה טעונה כוס).

רואים מכך, שגם בית שמאי הסוברים שאין

ברכת המזון טעונה כוס, גם הם מודים, שאם אין לו אלא כוס אחד מבדיל על כוס ברכת

המזון.

*

ויתירה מזו היא דעת הרמב"ם, שאף אם

יש לו יבדיל על כוס ברכת המזון. ונתבארה שיטתו לעיל סי' רצו בקונטרס אחרון

ס"ק ב. וזהו שכתב כאן "עכ"פ כשאין לו", שבזה מודים כולם.

[2567]

ד"ה תרי תנאי (ואם תאמר ... דהתנן בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה,

אלמא ברכה טעונה כוס, דאי לא, למה ליה לברוכי תרוייהו על כוס אחד, יש לומר מתניתין

ביושב ואוכל מבעוד יום והשלים עם חשכה, דכיון דאיתנהו לתרתי ברכות קמיה, לא מדחי'

חדא מינייהו מן הכוס ... הראב"ד ז"ל. ומסתבר לי דמתניתין לאו דוקא, כלומר

שיהא חייב לברך על כוס אחד מזון והבדלה, למאן דאמר ברכה אינה טעונה כוס, אלא שאם

בא לשלשלן כלן על אותו כוס, הרשות בידו, כיון שאין לו אלא אותו כוס ... ואפילו למאן

דאמר נמי ברכה אינה טעונה כוס, מכל מקום יפה לאומרה על הכוס).

[2568] היינו שבתחלה הביא דעת

הראב"ד (דלקמן הערה 2576 ),

שמצוה מן המובחר לברך על הכוס, ולכן יברך תרווייהו על כוס אחד. ואחר כך ביאר דעת

עצמו, שאין זו אלא רשות.

[2569]

"ומכל מקום מצוה מן המובחר לברך על הכוס".

ולעיל שם ס"א (ויש אומרים שאפילו

בג' או עשרה אינה טעונה כוס לחובה, אלא למצוה מן המובחר, אם יש לו, אבל אין צריך

לחזר אחריו כדרך שמחזרים אחר המצות שהן חובה (וכן נוהגין עכשיו)).

[2570] כדאמרינן פסחים קה,

סע"ב (שמע מינה המברך צריך שיטעום). וממילא מובן, שלמאן דאמר אינה טעונה כוס,

עכ"פ הוי מצוה מן המובחר.

ואף ששתיית כוס ברכת המזון אינה נזכרת

בין עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה (לעיל רס"י קפג).

מכל מקום מובן ששתיית הכוס היא עיקר

עשרת הדברים האלה, כדלעיל סי' רצו בקונטרס אחרון ס"ק ב (ואף על פי כן אם מברך

על הכוס צריך לנהוג כל הדברים הנאמרים בכוס של ברכה, שטיפה כו' עיי"ש, ושתיית

הכוס היא עיקר כל הדברים שנאמרו בו, ולכן כדי שישתה ממנו מבדיל עליו).

וכיון שמצוה מן המובחר לברך על הכוס,

וכיון שאם בירך על היין צריך לנהוג בו העשרה דברים, מכל שכן שצריך לשתות את הכוס.

ולכן התירו בזה ב' קדושות על כוס אחד (כשאין לו ב' כוסות).

והמצוה היא לשתותה מיד, כדלעיל (הערה 2459 ),

ולכן יש לו להבדיל מיד אחר ברכת המזון על כוס זה, כדי לשתותו מיד.

[2571] תוכן המשך הדברים בקטע

שלפנינו:

לכאורה

איך יכולה מצות ברכת המזון על הכוס, ומצות טעימת הכוס, לדחות הא דאין עושין מצות

חבילות חבילות, הרי אפשר לקיים שניהם, שיאחר ההבדלה זמן מרובה אחר ברכת המזון,

ואחר כך ישתה הכוס אחר הבדלה, שאין כאן מצות חבילות.

ומתרץ

(בסוף הקטע), שהתירו להבדיל מיד, מחמת המצוה לשתותו מיד אחר ברכת המזון, ולא

לדחותו זמן מרובה.

ובתור

מאמר המוסגר, מבאר ההוכחה למה שנתבאר, שאם יאחר ההבדלה זמן מרובה לא יהי' בזה

חבילות חבילות. שהרי כן נראה מדברי רבינו נסים, לביאור התוס' והרא"ש.

[2572] כן נתבאר בשיירי כנסת

הגדולה סי' רעא הגהות הטור אות ד (דלא אמרו אין אומרים ב' קדושות על כוס אחד אלא

כשאומרים בפעם אחת, אבל כשאומרים בשעות מחולקות, שהקידוש הוא קודם המזון, והברכת

המזון הוא אחר המזון, יכול לאומרם על כוס אחד, כלומר על יין אחד, דכוס אחד לא

מיקרי אלא רצופות זה אחר זה).

וראה עוד בזה לעיל (הערה 2462 ).

[2573]

בברכות נב, א (ופסחים קב, ב ושם קה, ב), הובאה ברייתא (הנכנס לביתו במוצאי שבת ...

אם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו).

שהיא ההלכה דלעיל סי' רצו סי"ג (ואם

אין לו אלא כוס אחד, והוא רוצה לסעוד, ואם יבדיל על כוס זה וישתה ממנו רוב רביעית

לא יהיה לו כוס לברכת המזון ... הרי זה סועד קודם הבדלה, ומברך ברכת המזון על כוס

זה, ואחר גמר ברכת המזון מברך עליו בורא פרי הגפן וברכת הבשמים והנר וההבדלה, ואחר

כך שותהו, שמוטב שידחה איסור האכילה קודם הבדלה, משיברך ברכת המזון בלא כוס אחר

הבדלה).

והיינו דוקא להאומרים שברכת המזון טעונה

כוס, כדאמרינן בברכות שם (ברכת המזון טעונה כוס), ובפסחים שם (שמע מינה ברכה טעונה

כוס). וכדלעיל שם (וכל זה להאומרים שברכת המזון טעונה כוס ... אבל להאומרים שברכת

המזון אינה טעונה כוס ... אין מצוה זו דוחה איסור טעימה קודם הבדלה).

אמנם בתוס' (פסחים קב, ב ד"ה

מניחו) הביא את פירוש רבינו נסים (דהכא מיירי כשאכל מבעוד יום עד שחשיכה לו ...

כשיפסיק סעודתו בברכת המזון אז יבדיל). וכן הביאו הרא"ש ברכות פ"ח ס"ב.

שהיא ההלכה שנתבארה כאן בפנים ס"ז; אלא שלדעתו לא יבדיל על כוס ברכת המזון,

אלא להאומרים שברכת המזון טעונה כוס.

והקשו עליו והתוס' והרא"ש כמה

קושיות, ולכן מבארים דמיירי שנכנס לביתו במוצאי שבת (ולא אכל מבעוד יום), וכמובא

לעיל.

[2574]

פסחים קה, ב (ושמע מינה טעם מבדיל), והקשו התוס' (דלקמן אמרינן על הך ברייתא שמע

מינה טעם מבדיל, ולפירוש רבינו נסים דמיירי באכל מבעוד יום אין להוכיח כלום).

[2575]

פסחים שם (ושמע מינה ברכה טעונה כוס). ואילו לפירוש רבינו נסים דמיירי באכל מבעוד

יום, הרי כבר הובא לעיל מהמשנה בברכות (נא, ב), שגם האומרים שברכת המזון אינה

צריכה כוס, מודים שמבדילים על כוס ברכת המזון. ונתבאר לעיל דהיינו מטעם דיש מצוה

מן המובחר לברך על הכוס.

ואם כן איך מוכיחה הגמרא שם ושם, שהוא

דוקא מטעם שברכה טעונה כוס.

ונראה מכך, שדלעת התוס' ורא"ש,

הוכחה זו שבגמרא מובנת גם לפירוש רבינו נסים, כי אף שמצוה מן המובחר לברך על הכוס,

מכל מקום סובר רבינו נסים, "דמשום הכי לא הוה שרינן ב' קדושות על כוס אחד".

[2576]

ברכות שם, כדלעיל (הערה 2567 ).

[2577] השגות הראב"ד

להרי"ף ברכות לט, א (אומר אני, לפי שאין עכוב כוס [לברכה] כמו שהוא עכוב

לקדוש או להבדלה, שאין מקדשין ואין מבדילין אלא על היין או על הפת או על השכר, אבל

ברכת המזון ...שאינה עיכוב, אלא למצוה ודאי טעונה כוס).

וכן כתב בשם הרמב"ן, בשו"ת

הרשב"א ח"א סי' שמב (והרמב"ן ז"ל כתב שלא נחלקו אלא לחזור אחר

כוס כעין שהוא חייב לחזור בקדוש והבדלה ... אבל למצוה מן המובחר דברי הכל היא שהיא

טעונה כוס).

[2578] פסחים שם (ושמע מינה טעמו

פגמו). ולכאורה מהי ההוכחה לזה, אולי טעמו לא פגמו, אלא שעל ידי טעימה לא יהי'

הכוס מלא, והרי אחד מעשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה הוא "מלא", כדלעיל

סי' קפג ס"א. וכן בהבדלה, כדלעיל סי' רצו ס"ב.

[2579] שהן מחמת המצוה מן המובחר

לברך ברכת המזון על הכוס, והן מחמת המצוה מן המובחר שכוס ברכת המזון יהי' מלא, לא

הוה שרינן ב' קדושות על כוס אחד.

ולכן מוכיחה מזה הגמרא, שברייתא זו

סוברת שברכת המזון טעונה כוס (ולא רק מצוה מן המובחר).

[אלא שעדיין לא נתפרש לפי זה, איך יפרש

רבינו נסים את המשנה הנ"ל, שגם להאומרים ברכה אינה טעונה כוס, מכל מקום

מבדילים על כוס ברכת המזון. וכן לא נתפרש מהי ההוכחה מכאן, שאם יאחר ההבדלה לאחר

זמן מרובה אין כאן חבילות].

[2580]

אמנם דעת התוס' והרא"ש, דלא כרבינו נסים, אלא כמובא לעיל (הערה 2566 )

ממשנה ברכות (נא, ב), שגם להאומרים שאינה טעונה כוס, מכל מקום מצוה מן המובחר לברך

על הכוס ולטעום מהכוס מיד. ולכן התירו לומר עליו ב' קדושות.

וכן נתבאר בפנים ס"ז (ולא יאחר

ההבדלה עם השתיה לאחר זמן, לפי שצריך לשתות מכוס ברכת המזון מיד אחר ברכת המזון).

[2581]

כדלעיל (הערה 2570 ),

שמצוה מן המובחר לטעום מהכוס. והמצוה היא לשתותה מיד, כדלעיל (הערה 2459 ).

[2582]

כל האמור לעיל הוא לבאר מ"ש בפנים ס"ז, שאם אין לו כוס אחר, יבדיל בכל

אופן על כוס ברכת המזון.

עתה בא לבאר מ"ש בפנים סוף

ס"ז (ואם יש לו עוד יין לכוס הבדלה יש לו להבדיל מיד על כוס של יין השני, ולא

יברך בורא פרי הגפן על כוס הראשון של ברכת המזון, אלא על כוס שני של הבדלה, ומיד

אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון למצוה מן המובחר).

[2583]

פסחים קב, ב ד"ה שאין (ויש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר שבע ברכות על כוס

ברכת המזון אלא מביאין כוס אחר).

והיא דעה הא' שבשו"ע אהע"ז סי'

סב ס"ט (יש אומרים שאין לומר ז' ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביא כוס אחר

ואומר עליו ז' ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון ואומר עליו בורא פרי הגפן).

וכן מנהגינו.

[2584]

לענין האיסור לשתות כוס ברכת המזון לפני קידוש (אינו מברך בפה"ג על כוס ברכת

המזון, ואינו שותה ממנו עד לאחר קידוש).

וכן הוא לעיל שם סי"ב (לא יברך

עליו בורא פרי הגפן, אלא יניחנו עד לאחר שיטעום מכוס של קידוש ואז יטעום גם כן

ממנו).

[2585]

סעיף ז במוסגר (ואם יש לו עוד יין לכוס הבדלה, יש לו להבדיל מיד על כוס של יין

השני. ולא יברך בורא פרי הגפן על כוס הראשון של ברכת המזון, אלא על כוס שני של

הבדלה, ומיד אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון למצוה מן המובחר).

[2586]

קונטרס אחרון ס"ק ב.