שיחת אור ליום ועש"ק, אדר"ח אייר, ה'תשל"ב

221

בס"ד. שיחת אור ליום ועש"ק, אדר"ח אייר, ה'תשל"ב.

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה החודש הזה לכם וגו'.

* * *

ב. פותחין ¹⁵²⁶ בברכה ¹⁵²⁷ , ועד"ז גם בנוגע להתוועדות [כמובא בכמה שיחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר ¹⁵²⁸ ].

הנה לאחרי הביאור (המאמר ¹⁵²⁹ ) ב"החודש הזה לכם ראש חדשים" ¹⁵³⁰ , שהיא ברכה הכי נעלית, כמו שהיא בתורה ¹⁵³¹ (כדלקמן ס"ג) – כאן המקום לחזור עוד הפעם על הענין ד"ואברכה ¹⁵³² מברכיך" ¹⁵³³ , אשר הברכות של הקב"ה תהיינה באופן של "זה", שיוכלו להראות באצבע עליהן [כפי' רש"י עה"פ "החודש הזה": "והראה לו באצבע כו'"], היינו, שההמשכה תהי' בטוב הנראה והנגלה, שנראה גם לעיני בשר, בבני חיי ומזוני ¹⁵³⁴ , ובכולם – רויחי.

222

ג. איתא בגמרא ¹⁵³⁵ : "כתיב הכא ¹⁵³⁶ ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם החודש הזה לכם ראש חדשים, מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח".

ומזה מובן ¹⁵³⁷ , שהענין דמ"ת (שהותחל בר"ח סיון ¹⁵³⁸ ), שייך לענין "החודש הזה" ¹⁵³⁹ :

"זה" – נאמר בנוגע לדבר שיכול להראות עליו באצבעו ולאמר זה, ובאמת לאמתתו אי אפשר לומר כך רק על הקב"ה, כמ"ש ¹⁵⁴⁰ "זה א-לי ואנוהו" ¹⁵⁴¹ .

מציאות הנבראים – אף שאפשר להראות באצבע ולומר עליהם "כי הוא זה" ¹⁵⁴² , הרי אמיתית המציאות שבכל הנבראים הוא ( לא הנבראים עצמם, כי אם) החיות אלקי שבהם המהווה אותם תמיד מאין ליש. ולכן על הנבראים עצמם אינו נופל – לאמתתו – הלשון "זה" ( שזהו מציאותם), שהרי אדרבה: אמיתית המציאות שלהם הוא החיות אלקי, ואדרבה, מציאות הנבראים הנראה לעיני בשר הוא מעלים ומסתיר על ה"זה" שלהם – אמיתית המציאות שלהם. ובלשון הרמב"ם ¹⁵⁴³ : "כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו".

והנה, הלשון "זה" [ששייך רק על הקב"ה, כנ"ל] מראה שאלקות הוא בגילוי , באופן שיכולים להראות עליו באצבע, כפירש"י עה"פ "זה א-לי ואנוהו". והיינו, שגם כשמשיג בשכלו שיש מנהיג לבירה ¹⁵⁴⁴ – הנה כל זמן שזהו אצלו רק מצד הכרח השכל, ואפילו בבחי' ראיית השכל, אבל לא בראי' חושיית – אינו אומר "זה", כי הלשון "זה" נופל רק על ראי' חושיית, מראה באצבעו כו'.

וענין זה נתחדש בשעת מתן תורה: לפני מ"ת, כשהיתה הגזירה

223

שעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו לעליונים ¹⁵⁴⁵ , היתה המשכת אלקות רק ב"עליונים" שבאדם – בשכל. ורק במ"ת כש"ביטל הגזירה", ניתן הכח שיהי' גילוי אלקות גם בראי' חושיית בעיני בשר.

וזוהי השייכות של מ"ת ל"החודש הזה": החידוש שב"החודש הזה" הוא, אשר מולד הלבנה, "שהיא גילוי אוא"ס ב"ה אחר ביטול הלבנה אליו" ¹⁵⁴⁶ , היא (לא רק בהשגת השכל ¹⁵⁴⁷ , כי אם) בראי' חושיית בעיני בשר [כדפירש"י5 "והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש" ¹⁵⁴⁸ ] – והגילוי באופן כזה, הוא החידוש דמ"ת, כנ"ל.

ד. וזהו מה ש"החודש הזה" היא ברכה הכי נעלית (כנ"ל ס"ב), כי ענין זה – גילוי אלקות בראי' חושיית – היא תכלית השלימות, ועד שזהו גם העילוי דלע"ל, כמשנת"ל במאמרים ¹⁵⁴⁹ .

ומכיון שכל הענינים שבעולם נמשכים הם מהתורה, כמארז"ל ¹⁵⁵⁰ "הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם",

יהי רצון, שמה"ברכה" "החודש הזה לכם" ¹⁵⁵¹ שנאמרה בתורה, יומשך כן גם בעולם, שברכת הקב"ה שמברך לכאו"א בכל טוב תומשך למטה ¹⁵⁵² , ובאופן ש"טוב" זה ¹⁵⁵³ יהי' נראה ונגלה גם בעיני בשר (כנ"ל ס"ב),

224

ועד לברכה הכללית "שהם עתידים להתחדש כמותה" ¹⁵⁵⁴ , בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

ה. נתבאר בהתוועדות די"א ניסן ¹⁵⁵⁵ שתכלית כוונת בריאת האדם היא – כלשון הכתוב ¹⁵⁵⁶ : "אדם לעמל יולד", היינו, להתייגע ולעבוד ולהתגבר על כל המניעות ועיכובים. ונתבאר שגם לאדה"ר, בתחילת בריאתו, עוד לפני חטא עה"ד, נאמר שזוהי תכליתו, כמ"ש ¹⁵⁵⁷ "ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה", שהפירוש הפשוט בזה הוא – שצריך להתייגע ולעבוד שם.

מזה מובן הכרח ידיעת ענין זה, אשר לכן נאמר זה לא רק בתורה שבע"פ, אלא בתושב"כ, ובחמשה חומשי תורה ובתחלת ספר הראשון שבתורה שבכתב, ובאופן שיהי' מובן (לא רק בחלק הסוד שבתורה, או רמז ודרוש ¹⁵⁵⁸ שבתורה, אלא) גם בפירוש הפשוט שבכתוב – וגם אפילו קודם ששייך לפרש"י [אף שרש"י מפרש פשוטו של מקרא] – כי ענין זה שייך לכאו"א, גם למי שאינו שייך (בגלגול מסויים ¹⁵⁵⁹ ) רק לחלק הפשט שבתורה, ולפשט כזה המובן גם בלי פירוש רש"י. ובכלל זה – שייך גם לילד קטן שעדיין לא הגיע לעונת בן חמש למקרא שלומד כבר פרש"י.

ואדרבה: ילד קטן המתחיל תקופת החינוך שלו למשך כל ימי חייו, הרי הוא צריך אז לידע באיזה אופן להתנהג במשך כל ימי חלדו – לכן אומרים לו בתחלת ימי חייו, בתחילת החינוך שלו, שתכלית הכוונה הוא לעמול ולהתייגע, ובאופן כזה צריך הוא להתחנך.

[ואף שמצות חינוך היא על האב ¹⁵⁶⁰ , מ"מ מובן ¹⁵⁶¹ שהיות וכשיגיע לבן י"ג שנה, יתחייב בכל המצוות, והרי אי אפשר לידע הכל בבת אחת,

225

לכן מוטל עליו לפנ"ז להתעסק בענינים אלו כדי לידע אותם כשיגיע לי"ג שנה ¹⁵⁶² .

וע"ד המובן בנוגע לקרבן פסח ¹⁵⁶³ , שאף שלא מצינו איסור להיות טמא או בדרך רחוקה קודם זמן הקרבת הפסח – אף שחיוב הקרבת הפסח הוא רק למי שאינו "טמא לנפש או בדרך רחוקה" ¹⁵⁶⁴ – מ"מ מובן שכדי לאפשר הקרבת הפסח בזמנו, צריך הוא להזהר קודם זמן חיוב הקרבת הפסח, שלא להיות טמא או בדרך רחוקה ¹⁵⁶⁵ ].

ו. כיון שישנם כאלו שלא הגיעו – מאיזה סיבה שתהי' – גם לכלל זה, לידע מש"נ "לעבדה ולשמרה", הנה מצד "ואהבת לרעך כמוך" ¹⁵⁶⁶ , שהוא "כלל גדול בתורה" ¹⁵⁶⁷ , מוטל החיוב על כאו"א לעשות כל מה שביכלתו להסביר להם, שתכליתם הוא "לעבדה ולשמרה" – עמל ויגיעה (כנ"ל), ושהעמל צריך להיות בתורה ומצוות, כמ"ש בתיב"ע ¹⁵⁶⁸ "למהוי פלח באורייתא ולמנטר פקודהא" ¹⁵⁶⁹ .

וכשם שענין העמל, מכיון שהוא נוגע לכאו"א, נאמר בתחלת ספר בראשית (כנ"ל ס"ה), כן הוא גם בנוגע החיוב לקרב יהודים לתומ"צ, שזה נאמר (לא רק בספר ויקרא – "ואהבת לרעך כמוך", אלא נרמז) בתחלת ספר בראשית, וכידוע ¹⁵⁷⁰ מאמר כ"ק אדמו"ר הזקן [עצה על "התקשרות"]: גם סדר של תורה היא תורה. מצוה הראשונה בתורה היא "פרו ורבו" ¹⁵⁷¹ – "אַז אַ איד דאַרף מאַכן נאָך אַ איד". והיינו שישפיע על עוד יהודי שיהי' לומד תורה ומקיים מצוות, שעי"ז הוא "עושה" אותו, כי כל מציאותו וחיותו של יהודי הוא התורה (שנאמר בה ¹⁵⁷² "כי הם חיינו") והמצוות (שנאמר בהם ¹⁵⁷³ "וחי בהם").

226

ז. אמנם, בעבודה זו שיש בה כמה אופנים [וכידוע ¹⁵⁷⁴ אופן עבודת הבעש"ט שהי' נוסע ליהודים לעוררם וכו', משא"כ אופן עבודת הרב המגיד – שהיו נוסעים אליו], תיקן כ"ק מו"ח אדמו"ר שיסעו לבנ"י הדרים בכ"מ, עד גם בפינות רחוקות, וישתדלו "להדליק" נשמתם ¹⁵⁷⁵ – "נר ה' נשמת אדם" ¹⁵⁷⁶ , ועד לאופן "שתהא שלהבת עולה מאלי'" ¹⁵⁷⁷ , היינו שיהי' טופח ע"מ להטפיח ¹⁵⁷⁸ , שידליק עוד נשמות, בכח עצמו – כשהשליח הראשון כבר נסע משם למקום אחר להדליק עוד נשמות.

ובפרט יסעו בזמן הקיץ, בזמן החופש [מעניני חול – כמובן ¹⁵⁷⁹ – להתעסק ביותר בעבודה זו], ולכן תיקן שיסעו אז התלמידים למקומות רבים שבהם יעבדו עבודה זו ¹⁵⁸⁰ .

ויה"ר שכל הפעולות תהיינה ב"גבורות", בתגבורת וכו', ולכן מהנכון ג"כ שבשנה זו יסעו תלמידים כפלים במספר מאשר בשנים שעברו ¹⁵⁸¹ –

[ומובן, שבכדי להצליח בשליחות זו – ואשרי חלקם של כל אלו שיקבלו על עצמם השליחות – צריכה להיות מקודם הכנה מתאימה – שקידה בלימוד התורה ¹⁵⁸² , כי ע"י הלימוד הוא מתייחד עם התורה "ביחוד נפלא כו'" ¹⁵⁸³ , וכאשר התורה "הולכת" בשליחות הנ"ל, הרי ברור שהשליחות תהי' בהצלחה]

ומובן שגם באיכות ובהפעולות (וכן בההכנה – הלימוד) צ"ל כפלים וכו'.

וע"י שידליקו הנשמות ¹⁵⁸⁴ ב"נר מצוה ותורה אור" ¹⁵⁸⁵ יתאחדו שני

227

האורות (האור ד"נר הוי' נשמת אדם" והאור ד"נר מצוה ותורה אור") יחדיו, ויאירו את חושך הגלות, עד ש"לילה כיום יאיר" ¹⁵⁸⁶ , בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

* * *

ח. דובר כמ"פ בנוגע לאור וחושך, שבפשטות אין ממוצע ביניהם; יש רק או אור או חושך.

ישנו אמנם הענין של "בין השמשות", שיש בו כל השיטות ¹⁵⁸⁷ : עירוב לילה ויום, ספק יום וספק לילה, או שזהו ענין בפ"ע שאינו יום ואינו לילה (לא אור ולא חושך) – " בין השמשות" (ע"ד השיטות והדעות בנוגע ל"כוי" ¹⁵⁸⁸ , ועד"ז בכו"כ ענינים); אבל בפשטות יש רק אור או חושך.

ועד"ז בנוגע לישראל והעמים (שעז"נ ¹⁵⁸⁹ "המבדיל .. בין ישראל לעמים", כמו ההבדלה "בין קודש לחול בין אור לחושך"): או גוי, או להבדיל יהודי.

וע"פ השיטה בנוגע ל"בין השמשות" שהוא "ברי' בפני עצמה", יש גם כאן אופן הממוצע (ע"פ תורה) – עבדים:

עבד כנעני – אינו יהודי, אבל גם לא גוי לגמרי, אלא הוא קרוב יותר ליהודי, שלכן הוא מחוייב בכו"כ מצוות, ועד לענין המילה. ועד"ז גר תושב ¹⁵⁹⁰ – שכיון שאינו גר צדק, אינו יהודי, אבל לאידך גיסא, עי"ז שנעשה גר תושב, חדל להיות כמו כל שאר הגויים. אלא שגר תושב יש לו כמה דינים כמו גוי, ומחוייב רק בשבע מצוות בני-נח, משא"כ לעבד יש כמה מצוות נוספות, שהרי הוא מחוייב בכל המצוות שהאשה מחוייבת בהן (כמבואר בכ"מ ¹⁵⁹¹ ), כך, שזוהי דרגא נעלית שלא בערך לגבי גר תושב. אלא שכל הנ"ל לא שייך בזמן הזה, כמבואר ברמב"ם ¹⁵⁹² שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג.

ועכ"פ, כל הדרגות וגדרים הנ"ל נקבעו ע"פ הלכה.

ט. ומזה מובן, שכאשר פוגעים במחיצה שמבדילה בין ישראל

228

לעמים – שהיא כמו המחיצה שמבדילה בין קודש לחול ובין אור לחושך, שהרי כל עניני מחיצה והבדלה באים ביחד ¹⁵⁹³ , וכיון שיודעים מא' מהם שזהו ענין שאינו תלוי בדעת בני-אדם, הרי מובן שכן הוא גם בנוגע לשאר ההבדלות, שכפי שקבעה "תורת חיים" שהיא גם "תורת אמת", כך היא המציאות – אזי פוגעים ומעמידים בסכנה את כל בנ"י בכל מקום שהם, ועי"ז מעמידים בסכנה, כביכול, גם את הקב"ה, "שכינתא בגלותא" ¹⁵⁹⁴ .

אך לדאבוננו יש כאלו שעשו זאת, ועד היום הזה עומדים במרדם, ובריש גלי רושמים גוים בתור יהודים, בידעם שזהו היפך תורת אמת ותורת חיים!

ולא זו בלבד שאין פוצה פה ומצפצף, אלא עוד זאת, שיש להם משרתים ששכרו אותם כדי לומר על הן הן ועל לאו הן (כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף בבת-שחוק: אבל לא כמו שהי' במ"ת ¹⁵⁹⁵ ); כיון שהדברים מגיעים מהבעה"ב שלו, לכן צועק "הן", מבלי לשמוע אפילו מה הוא אומר!...

והגע עצמך: שאר חברי הכנסת, כולל גם שמאלני, קומוניסט, צועקים כולם ש"מיהו יהודי" הוא "חוק אומלל" (כהלשון שהודיעו לי מה שאמרו לפני ימים אחדים), מלבד אותם שלש-ארבע אנשים שצועקים שזה "הישג דתי" (אלא שאינו הישג שלם, ועדיין חסר לו שלימות); השמאלנים צועקים שזה "חוק אומלל", והם צועקים שזה "הישג דתי"!...

וכאמור כמ"פ ¹⁵⁹⁶ , שאצל השמאלנים כבר פעלו מזמן לתקן את החוק, אבל ההצעה לתיקון החוק צריכה לבוא מאלו שבינתיים נושאים עדיין את התואר – עכ"פ באופן רשמי – שהם מדברים בשם מאה אלף יהודים דתיים.

הם בעצמם אומרים – לא במילים, אלא ע"י מעשיהם – שמאה אלף היהודים לא יודעים מה שנעשה ואינם מתעניינים בזה כלל;

אם אומרים אמת – טוב, ואם אומרים היפך האמת – גם טוב, וכאשר מכחישים היום מה שאמרו אתמול, או מה שיאמרו מחר [נוסף

229

על ההכחשה על העבר, יכולים לפרסם הכחשה גם על העתיד: הוא אומר שאין לסמוך על מה שיאמר מחר, כיון שהוא לא חייב לקיים את דבריו...] – ג"כ טוב.

ומובן מאליו, שמי שלוקח אדם כזה בתור בא-כח – או שאינו יודע מה נעשה אתו, או שלא איכפת לו כל הענין!

כולם יודעים שאותם ארבע-חמש אנשים "מוכרים" לשמאלנים את מאה אלף היהודים שבחרו בהם, באמרם, שחלק מהם מונחים בכלל בענינים אחרים, חלק מהם, גם כשקוראים עיתונים, לא מעניין אותם ענין זה, וחלק מהם, בשעה שיתפסו שזה היפך התורה – הם "יסבירו" להם, שלא זו בלבד שאין זה היפך התורה, אלא זהו חיזוק התורה; זה לא חורבן הדת, אלא זה " הישג " עבור הדת!... וכיון שאינם מבחינים בין ימינם לשמאלם, במילא, לא יהיו לכם (השמאלנים) בעיות ("טראָבל") מזה!...

וכאשר השמאלנים שואלים: הרי הם אנשים נורמליים, שהרי לולי זאת לא היתה להם זכות בחירה – עונים להם: הם אמנם אנשים נורמליים, אבל כיון שהוא אדם גדול, והוא נמצא בפנים, והוא שולט על לשונו לדבר על ימינו ועל שמאלו – הנה כל מה שיאמר, יתקבל אצלם!

בשביל זה הם שוכרים משרתים – שיודעים שבכל יום יכולים לפטר אותם מהמשרה והכבוד וכו' – שיסכימו לכל מה שאומרים, ללא נפק"מ מה שהם אומרים ומה שעתידים לומר; לכתחילה הם עומדים ומריעים ומוחים להם כפים!... הוא כותב על נייר שהוא מסכים, ונותן את הנייר לאותם ארבע-חמש אנשים, ואח"כ הולך לו לעסקיו!

ומה שיטען אח"כ שדברים אלו אמר פלוני, ואילו הוא רק שליח וכו' וכו' – הרי הכלל הוא ש"אין שליח לדבר עבירה" ¹⁵⁹⁷ , וכיון שהוא לאחרי בר-מצוה, הרי הקולר תלוי בצווארו!

– בשעה שנערך המשפט על המשרתים של היטלר שהרגו רח"ל שש מליון יהודים, היתה טענתם שהם רק "שלוחים" שקיימו את החוק, ולכן הרגו שש מיליון יהודים רח"ל! וגם עכשיו מדובר אודות פגיעה ב-14 מליון יהודים, והלואי שהכל יסתדר בחסד וברחמים, בטוב הנראה והנגלה.

י. וע"פ הכלל ש"מצוה גוררת מצוה" ¹⁵⁹⁸ ועד"ז בהפכו – רואים

230

שאותם יהודים הולכים (לא מחיל אל חיל, אלא להיפך) מדחי אל דחי רח"ל, ועושים ענינים מבהילים, רח"ל, מבלי להבחין לאן הם מתדרדרים, ועד שהגיעו הדברים למצב איום ונורא בכמה שטחים, כדלקמן.

ובהקדמה:

יהודים ברוסיא ידעו שיש צרה של "רב מטעם", רב מטעם הממשלה ¹⁵⁹⁹ . אבל גם הממשלה עצמה אמרה שהוא שייך רק לנהל ספרים, להנפיק תעודות שהיו זקוקים אליהם שם, ולא בנוגע לענין של הלכה; הממשלה לא הורתה לו לפסוק דינים, וגם הוא בעצמו לא היתה לו העזה לפסוק דינים. אצל כולם הי' מובן בפשטות שהוא "רב" מטעם ממשל המדינה, ולכן צריך להעניק לו כבוד וכו', אבל אין לו מה להתערב בנוגע לפסק דין בשו"ע.

ואילו עכשיו ניתוספה צרה חדשה שלא היתה אפילו ברוסיא – רב מטעם המפלגה:

נוסף לכך שמפלגה זו עורכת מלחמה נגד מפלגות דתיות [כשמדובר אודות מפלגות השמאל – עושה מפלגה זו כל היוצא מפיהם, אבל כשמדובר אודות מפלגות שיש להם שייכות לדת – עורכת מפלגה זו מלחמה נגדם], נתחדש עתה שאומרים לרב: הקשב! כיון שאנחנו מינינו אותך לרב, עליך לדעת, שאם תפסוק בעניני השו"ע כפי שאנו מורים לך, בהתאם לטובת המפלגה, אזי תוכל להמשיך לכהן בתור רב, אבל אם לא תציית להוראת המפלגה, עליך לדעת שלא תהי' רב ("דו ווערסט אויס רב"...), ובקרוב ממש, כיון שישנו כבר ממלא-מקום!...

ולאח"ז ניתוסף על דרגא זו – כאמור לעיל שהולכים מדחי אל דחי – לא רק רב מטעם המפלגה, אלא רב מטעם ארבע-חמש אנשים:

ישנם ארבע-חמש אנשים שעושים במחשך מעשיהם בניגוד אפילו לדעת המפלגה. הם שומרים סוד מכל מאה אלף היהודים ששייכים למפלגה, ושומרים סוד גם מהנהלת המפלגה שיושבת בירושלים; כאשר ההנהלה רוצה לערוך אסיפה – דוחים את האסיפה כמה ימים; וכאשר מעלים שאלה מסויימת, אזי משתמטים מנתינת מענה וכו'.

ועד שנתגלה שאותם ארבע-חמש אנשים – בלי ידיעת הנהגת המפלגה ונגד דעת רוב ההנהלה – שלחו שליח לרב זקן (שמכהן ברבנות עוד לפני שאותו שליח נולד...) ואמרו לו: עליך לעשות כפי שאנו

231

מורים לך! אם יש צורך להתחרט ממה שאמרת – עליך להתחרט, ולתת מכתב כפי שאנו נכתיב לך!

והוסיפו לומר, שבגלל זה יתנו לו משרה מכובדת ויתנו לו כסף!... דבר שלא הי' לעולמים!

אפילו אם מדובר אודות פקיד שמשתכר ח"י לירות לחודש, אין מקום לשחד אותו עם כסף, כדי שיעשה דבר מנוגד כו' – שהרי אם הדבר הוא ע"פ דין, לא צריך לשלם עבורו, ומה שרוצה ליתן לו כסף, הרי זה בגלל שצריך לעשות דבר שהוא בניגוד לרצונו.

וכאן מעיזים לגשת לרב (וכאמור, רב שנתמנה לרבנות עוד לפני שהוא נולד) – ולומר לו: אם תעשה מה שאני מורה לך, הנני מבטיח לך משרה מכובדת – רבנות של ירושלים עיר הקודש!...

וכאשר לחץ זה לא הצליח – הוסיף פלוני להציע לרב סכום כסף; אלא כיון שצריך לעשות מכל דבר "הישג דתי", הלבישו זאת ב"אותיות" – שהכסף לא מיועד בשביל הרב עצמו, אלא כיון שיש לרב "כולל", וה"כולל" צריך כסף, כדי שאנשי הכולל יוכלו ללמוד מתוך מנוחה, ולכן, כדי שהרב יוכל להחזיק את ה"כולל" – יתן לו מאה וחמישים אלף לירות!

וכאשר הרב שאל אותו: מהו קישור הענינים?! ממה-נפשך: אם ה"כולל" צריך כסף, ויש ברשותך סכום הכסף, היתכן שלא תתן את הכסף כדי שיהודים יוכלו ללמוד תורה ב"כולל"?! – נענה הרב בשתיקה וברמיזה שיבין בעצמו את קישור הענינים... והרב אכן הבין!...

כרגיל, לא מזכירים שמות, כיון שאין צורך והכרח בזה. – עשה זאת אדם יחיד, באופן סודי, בלי ידיעת חברי ההנהלה של המפלגה שלו, שלא ידעו שהוא הולך ומהי מטרת הליכתו, אלא שלאח"ז נתגלה הדבר ממקור ראשון, ע"י אלו שהיו נוכחים בשעת מעשה! יודעים ממקור ראשון אודות הלחץ שהי' בענין זה – הבטחה שיעניקו לו את הרבנות של ירושלים! כל ירושלים – ועכשיו גם כל ארץ ישראל – יודעת מי הוא אותו יהודי שהלך במחשך ובסוד והבטיח לתת את הרבנות של ירושלים!

וכאן נשאלת השאלה: הרי זו מדינה דמוקרטית, ואיך יש רשות לפלוני [שאינו אפילו פקיד ובודאי לא שר שיש לו איזו שייכות לרבנות] למכור את הרבנות של ירושלים – ירושלים עיר הקודש, שיש בה מאה או מאתיים אלף יהודים, כן ירבו!

לא הי' לעולמים דבר כזה, שיהודי שהוא פרנס על הציבור, יכריח

232

את הציבור כולו לקבל את פלוני בן פלוני בתור רב, כדי שאותו רב ימלא את רצונו של היחיד!

וכמו"כ נשאלת השאלה: מדוע נותנת המפלגה לאיש זה מאה וחמישים אלף לירות שיוכל לעשות בהם כפי שעולה ברצונו?! – ומה גם שכסף זה (שאינו כסף מזוייף...) אספו מיהודים שנתנו על מנת שיעשו בזה דבר טוב, ואילו הוא משתמש בו כפי מה שעולה ברצונו!

בהנהלה ישנם עשרות יהודים, וא"כ, היתכן שהם מניחים לו להמשיך בבעלותו על הכסף, ולהמשיך בבעלותו על הרבנות של יהודים, ליתנה למי שיעשה כפי רצונו?!

יא. וכאמור, שכל זה נעשה ע"י יחיד, בלי ידיעת שאר חברי המפלגה – שזהו דבר שהשמאלנים לא העזו לעשות, ואפילו ברוסיא הצארית הי' "רב מטעם", מטעם כל הממשלה, ולא בשביל טובת היחיד, ואילו כאן, הנה לאחרי שהי' תחילה מטעם הממשלה, נעשה אח"כ מטעם המפלגה, ועכשיו רוצים לקבוע שתהי' "רבנות" מטעם ארבע-חמש אנשים, שהם מנצלים את כל הענינים שישנם ברשות המפלגה כדי למלא את רצונם, בלי ידיעת שאר חברי ההנהלה, ועאכו"כ שאר חברי המפלגה בכל מקום שהם.

וכאשר נודע הדבר לכמה מחברי ההנהלה, והתחילו להרעיש על זה – השיבו חצי דיבור לכאן וחצי דיבור לשם... כאשר ההנהלה מרעישה על זה – לא חושבים אודות הצורך לתקן את המעוות, אלא חושבים איזה שוחד יכולים לתת להם כדי שישתקו, כאמור, שהציעו את הרבנות של ירושלים, ואח"כ הציעו מאה וחמישים אלף לירות עבור "כולל", וכך מציעים לשני ולשלישי – לאחד יתנו משרה, ולשני יתנו רבנות, ולשלישי יתנו ענין פלוני וכו' וכו'.

וכאשר הלה טוען שזהו היפך הצדק, היפך היושר, היפך ההלכה – הוא עונה לו: למה לנו לדבר על "ענינים צדדיים"; מוטב לנו לדבר על ענינים שנוגעים לך : כיון שאתה זקוק לענין פלוני – הנני מציע לך זאת; לפלוני הצעתי רבנות בירושלים, ולך אתן דבר גדול יותר! – על זה היא ה"שקלא-וטריא" שביניהם!

ולאחרי שנתפרסם הדבר, ולכאורה הוצרך להיות מזה רעש ושערורי' – ערכו אסיפה ובה דנו אודות הטענה מדוע מדברים על זה בחוץ, בה בשעה שצריך לדבר בסודי סודות!...

האסיפה נערכה אמנם "חדר לפנים מחדר", אבל, כיון שבא"י

233

נעשים כל הענינים מאחורי "קיר של זכוכית"... הנה מיד נתפרסם בחוצות, אצל השמאלנים, מה קורה במפלגה זו, שטוענת שהיא מייצגת מאה אלף אנשים נורמליים... ויש לה הנהגה של כך וכך אנשים – מאה ועשרים, מאה או שמונים וחמש, אינני יודע בדיוק את המספר (כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף בבת-שחוק:) אם אנקוב מספר, הנה למחרת יזרקו אחד או יוסיפו אחד, ואז יוכלו לטעון: מה יש לפלוני לדבר אודות "מיהו יהודי", שאסור לרשום גוי בתור יהודי – בה בשעה שאומר שיש בהנהלה כך וכך אנשים, ובאמת יש אחד יותר... ובמילא, אין לו מה לדבר אודות "מיהו יהודי" – בדוגמת שאר הטענות שהיו עד עתה! ולכן אינני אומר כמה אנשים יש בהנהלה, ואינני אומר מתי התחילה האסיפה ומתי נסתיימה; אבל האסיפה נערכה היום, בירושלים עיר הקודש!

ולכן, יש להכריז גלוי לעין כל: הם לא באי-כח של דת, לא באי-כח של עם ישראל, לא באי-כח של מאה אלף יהודים, ואפילו לא באי-כח של הנהלת המפלגה! – הם מדברים על דעת עצמם, ולא על דעת ורצון מאה אלף היהודים שבחרו בהם, ואפילו לא על דעת ורצון ההנהלה שלהם!

והרי בלאה"כ זוהי המציאות [שלכן אין זה משום קלקול מעמדו מצבו של פלוני כו'; יקבלו כל בנ"י פרנסה וכבוד מידו "המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה" של הקב"ה] – שהם עושים מה שהם רוצים, מבלי לשאול, ולאחר המעשה, כשנערכת אסיפה, כבר הורגלו לאפשר להרעיש וכו', ולאחרי שמסתיים הרעש, נשאר הענין כפי שהי' אתמול ושלשום, ועד כפי שהי' בתחילת כל הענינים.

ו"מדויל ידי' משתלים" ¹⁶⁰⁰ , ב"מדה כנגד מדה" ¹⁶⁰¹ – שכך היא ההנהגה עמהם, כמדובר לעיל ¹⁶⁰² שמצד הממשלה מחליטים מראש, במוצאי שבת, על כל הענינים, וכשהם באים ביום ראשון, הרי זה כבר דבר מוכן, וכאשר הם מרעישים (כפי שההנהלה שלהם מרעישה נגדם) ושואלים: היתכן?! – אומרים להם: אתה יכול לשאת דרשה, להביע את דעתך, ואם אף אחד לא שומע – לדפוק על השולחן, אבל עליך לדעת שחבל על הטירחא, חבל על הזמן, וחבל על כל הענינים שתוכל לנצל אותם עבור דברים טובים יותר; נותנים לך משרד ותקציב, ויוסיפו לך כך וכך!...

234

יב. ויה"ר שיתוקן הדבר עכ"פ עכשיו, כשרואים שמדובר אודות ענין שמחריב את הקיום והמצב ומעמד של רבנות בכל מקום שהוא!

בתחילה רשמו גוים בתור יהודים, שזהו ענין שבין אדם למקום, ולא כ"כ בין אדם לחבירו, ואח"כ המשיכו גם בענינים שבין אדם לחבירו ¹⁶⁰³ – להפעיל לחץ על רב לפרסם מכתב, בה בשעה שלפני חדשיים פירסם מכתב להיפך מזה, ומפרסמים את שני המכתבים ¹⁶⁰⁴ – שאין לך בזיון הרבנות גדול מזה!

נוסף לכך שרוצים להחריב רח"ל את המחיצה שבין ישראל לעמים, מחריבים את כבוד הרבנות בכל מקום שקיימת רבנות!

עד עכשיו הי' גבול, שבענינים רוחניים לא יכולים בעלי-בתים לומר דעות לרב. ואילו עכשיו נעשה סדר שגם בנוגע לענין רוחני באים אל הרב בריש גלי (לאחרי שפירסמו מודעות על הקירות בירושלים שעומדים לעשות זאת) ומפעילים עליו לחץ!

ואין זה באופן שהוא מראה לרב שע"פ שו"ע צריך לפסוק כך וכך – שהרי עד כמה שהוא אוחז מעצמו, יודע הרב ללמוד יותר טוב ממנו, והרב אינו משוחד; שוחד – פעולתו אינה מוגבלת, שהרי "השוחד יעור" ¹⁶⁰⁵ , ועיור, לא יודע מה קורה אתו, ואי אפשר לבוא אליו בטענות, כיון שהוא עיור רח"ל. אבל הרב אינו משוחד. ואעפ"כ, הולכים לרב ואומרים לו בפירוש כך וכך, ומיד מתפרסם הדבר בכל ירושלים, ומיד לאח"ז – בכל א"י!

[וכבר דיברו על זה ברדיו, והוא כבר הכחיש את הדברים, ו"בכל התוקף", ואח"כ היתה הכחשה נוספת, שההכחשה הראשונה אינה הכחשה מוחלטת, אלא רק הכחשה למחצה – כידוע סדר ההנהגה בזה כפי שכבר הי' לעולמים באופן של "חזקה", שתחילה מכחישים לגמרי, וכשמביאים אח"כ עדות שאמת הדבר, אזי אומרים: לא זה אמרתי ולא כך אמרתי, כך, שזוהי חצי הכחשה, אבל לא אומרים איזה חצי... וכשמביאים למחרת ראי' שגם החצי השני הוא אמת, אזי אומרים שאין זה פסק-דין אלא רק חוות דעת, ואח"כ יפרסמו מכתב באופן כך וכך וכו'].

ועכשיו תהי' מזה הוראה לרבים (שהרי אין זה סוד...), להנהיג זאת גם בחו"ל, עד לפנה נדחת בדרום אמריקא – שיכול לבוא בעה"ב ולומר לרב: עליך לעשות כפי מה שנראה בעיני שזוהי טובתי, ללא נפק"מ מה

235

כתוב בשו"ע, מהי דעתו של הרב מצד השו"ע, באמרו: מה שטוב עבור ארץ ישראל – טוב גם עבורי!...

וכל זה – בגלל שבא"י יכולה להיות מציאות כזו, שיש רב זקן עם זקן לבן ארוך, שבא אליו יהודי [שהוא דתי, ויש לו סמיכה לרבנות, אבל הוא לא בא מצד הסמיכה לרבנות, אלא בגלל] שנדמה לו ש"מונחת בכיסו" הרבנות של ירושלים, ויש ברשותו מאה וחמישים אלף לירות שביכלתו ליתן או לא ליתן עבור לימוד התורה, ובגלל זה דורש מהרב לעשות מה שהוא מורה לו!...

אם כך יכולה להיות ההנהגה בירושלים עיר הקודש, הנה תמורת זה ש"מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" ¹⁶⁰⁶ , הרי בכך חותרים תחת מצב הרבנות בכל קצוי תבל, רח"ל!

יג. יש ראַביי שהתבטא לומר שזוהי בעי' ("פּראָבלעם") של א"י! – גם שמירת שבת היא בעי' של א"י; משרד הדתות הוא בעי' של א"י, וכן קליטת עולים חדשים היא בעי' של א"י!

בשעה ששולחים לו כרטיס חינם לנסוע לא"י, ושם מושיבים אותו בראש וחולקים לו את כל הכבוד – אזי מקבל את הכבוד, למרות שהוא תושב ברוקלין, ואילו חלוקת הכבוד היא "בעי' של א"י"...

ורק כשמדובר אודות ענין שנוגע לכלל ישראל – אזי נעשה עניו, וטוען שאינו רוצה להתערב ח"ו בענינים ששייכים לאחרים, שהרי זה היפך הדמוקרטיא...

אבל עכשיו התברר כבר שזה לא שייך ל"דמוקרטיא"; מדובר אודות ארבעה-חמשה אנשים שעושים ענינים בלי ידיעת ההנהלה, בלי ידיעת המפלגה, והצרה הכי גדולה – שעוד ידם נטוי'!

יד. הרבנים בארצות-הברית צריכים לדעת שעי"ז מחריבים את המציאות של הרבנות שלהם:

אם רב רוצה שתהי' לו דעה, שלא להתפעל מה"פּרעזידענט" או מהגביר שהוא "מעמבער" ב"קאָנגרעגיישאָן" שלו – יש לו רק עצה אחת: להבטיח שרב שנמצא במקום פלוני תהי' ידו על העליונה, שבשעה שפונה אליו מישהו שאינו רב, ואומר לו שעליו לעשות דבר שהוא היפך הדעה והמצפון שלו, אזי יאמר לו: "אַ גוטן טאָג", אינני רוצה להכנס עמך לשקו"ט כלל, או שגם זה אינו צריך לומר לו!...

236

זוהי העצה היחידה עבור אלף הרבנים שנמצאים בארה"ב, שלא יהיו להם קשיים מהבעלי-בתים שלהם מחר או מחר לאחר זמן, עי"ז שהבעה"ב יביא ראי' מהרב עצמו, שבשעה שנודע לו שהפעילו לחץ על רב זקן [כאמור שכל ירושלים מדברת עתה אודות האסיפה הנ"ל עם כל פרטי הדברים], ישב ושתק, שמזה משמע שניחא לי', שהרי שתיקה כהודאה דמי; וכיון ששותק בשעה שלוחצים על רב לעשות דבר שהוא היפך מצפונו ודעתו – איזו הצדקה ואיזה כח ואיזו חוצפה יש לו לומר לבעה"ב שמשלם לו שכירות שאינו רוצה לציית לו?!...

(כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף בבת-שחוק:) ענין זה נוגע גם לראַביי רפורמי – שגם לו יש בעלי-בתים, שביניהם יש כאלו שיש להם כסף, ויש להם הכירות בוושינגטון, כך שביכלתם להפעיל לחץ וכו':

יש ראַביי'ס שסבורים שכדי לגייר עליהם ללמד שלש שיעורים – בג' פעמים הוי חזקה... ולאחרי שלש שיעורים שלמד עם הגוי' או הגוי מהי יהדות, אזי נותן להם תעודת גיור. אבל שלש שיעורים – הם חייבים ללמוד.

ובכן: אם הוא רוצה להשאר ראַביי רפורמי, ורוצה שלא ידרשו ממנו מחר לחתן יהודי עם גוי, שיגייר אותו מבלי ללמוד תחילה שלש שיעורים (כפי שכבר היו ענינים כאלו רח"ל) – עליו להבטיח את שמירת כבוד הרבנות בכל מקום שהוא.

– ע"פ שו"ע, ראַביי רפורמי אינו רב; אבל גם הרפורמים סבורים שרבנים אורטודוקסים הם רבנים, ורבנים קונסרבטיביים הם רבנים, אלא שהם סבורים שגם הם (הרפורמים) רבנים.

טו. וכאן המקום לגלות – לאחרי שעברו כמה שנים, יכולים לספר אודות הכח של רבנים וראַביי'ס בארצות הברית, עד כמה מהדהד הדבר בא"י:

לפני כמה שנים נפלו על "המצאה" איך להגדיל את ההכנסה בא"י (שהרי בשביל זה צריך למצוא כל מיני דרכים), ע"י הוראה – מטעם שר האוצר, משרד האוצר, או שר הקליטה [אינני יודע ואינני רוצה לומר בדיוק, כדי שלא יטענו אח"כ שהדברים אינם מדוייקים...] – לצאת ב"קול קורא" בכל תפוצות ישראל, שיש להנהיג שיסעו לארץ ישראל לערוך ולחגוג "בר-מצוה", כך, שיגיעו הרבה תיירים שישלמו מיסים על בתי-מלון, רכישת תפילין וציצית וכו', ועי"ז תהי' הכנסה עצומה. וכבר עמדו להרעיש ולעשות "תעמולה" (כלשונם) שכולם יסעו לערוך "בר מצוה" בא"י.

237

וכאשר נודע הדבר לצעירי הרבנים והראַביי'ס בארצות הברית, קראו לאלו שהתעסקו בזה ואמרו להם בפשטות, שעבור הרבנים כאן הרי זה (לא ענין של תורה או מצוה, אלא) ענין של הכנסה עבור הפרנסה:

כאשר א' בעה"ב עורך בר-מצוה ועולה לתורה אצלו בבית-הכנסת – אזי מקבל בית-הכנסת (או להבדיל ה"טעמפּל") כך וכך דולרים, והרב מקבל כך וכך עבור הדרשה, והחזן מקבל כך וכך עבור החזנות, והמלמד, התלמוד-תורה או הישיבה-קטנה שבה לומד חתן הבר-מצוה מקבלים כך וכך עבור לימודו.

אבל כאשר יעבירו את כל הענינים לא"י – אזי יחריבו א' ממקורות הפרנסה הכי חשובים של הרבנות כאן, ואשר לכן, הם לא יאפשרו לעשות זאת.

וכאשר אמרו זאת במילים ברורות ("מיטן גראָבן פינגער"), והעיקר, הם ראו שאומרים "דברים היוצאים מן הלב", לא רק כדי לצאת י"ח – אזי הסירו הצעה זו מסדר היום!

ובכן: כשדובר אודות הכנסה כספית של מליונים מידי שנה בשנה, הנה כאשר רבנים וראַביי'ס כאן הרגישו שזה נוגע להם, אזי חדל הדבר להיות "בעי' של א"י", ונעשה בעי' אישית שלהם... ואז, כשדיברו על זה (אמנם בחשאי, ללא רעש והפגנות כו', אבל) בדברים היוצאים מן הלב – הסירו זאת מסדר היום.

ואילו כאן מדובר לא אודות "הכנסה" של מליוני דולרים, אלא אודות "הכנסה" של אלפי גוים, להבדיל, לארץ ישראל!...

אלא מאי, מתעקשים על זה כיון שהדבר נוגע בכבודו של פלוני בן פלוני!... מה זה נוגע לכבוד שלו?! – הרי בלאה"כ הוא התחרט על זה ובגלוי מאה פעמים! הוא יכול לומר שמעולם לא הסכים על חוק זה, שלא הי' מדעתו ומעולם לא חתם עליו; שהחוק התקבל לפני שנולד, ועכ"פ לפני שנעשה בר-מצוה, ובמילא, כשנעשה עכשיו בר-מצוה אומר שזה חוק אומלל! – כבר אמרו כל הענינים, ובמילא יכול לומר כל דבר!

טז. והאסון והחושך כפול ומכופל בזה הוא עוד יותר – שהרי אילו הרבנים כאן היו עומדים מלכתחילה בתוקף, לא היו מגיעים כלל למעמד ומצב זה.

הבעי' היא – שהם איפשרו שירמסו את כבוד הרבנים בשם המפלגה, ואח"כ נתברר ש"לא דובים ולא יער" – המפלגה לא יודעת מה שעושה ההנהלה, ואח"כ התברר שההנהלה לא יודעת מה שנעשה,

238

אלא יש רק אנשים אחדים ששולטים על כל הענין והם עושים מה שלבם חפץ, מבלי להתחשב בכבוד הרבנות וכבוד שם שמים, ועד לענינים שהם היפך קידוש ה', כמדובר בארוכה לפנ"ז.

וגם לאחרי שנודע הדבר – אין פוצה פה ומצפצף, אלא כולם שותקים; יושבים ושותקים, או שוכבים ושותקים, או מטיילים ושותקים! דור של שותקים!...

וה"חכמה" של אלו ש"חכמים המה בעיניהם" שיכולים לשתוק – הנה מטבע הדברים הרי זה כפי שמצינו לפני מ"ת בנוגע להרן ¹⁶⁰⁷ , שבשעה שהיתה פלוגתא בין נמרוד, שהי' יודע את רבונו ומכוין למרוד בו ¹⁶⁰⁸ , עם אברהם שהאיר את העולם, עמד הרן מן הצד ואמר, שלאחרי שישליכו את אברהם לכבשן האש, אזי יראה מה יקרה עם אברהם: אם ישרף – יאמר שנמרוד צודק, ואם ישאר בחיים – יאמר שאברהם צודק!...

אך כפי שרואים בעולם בימינו – הנה אלו ששותקים, אין זה באופן שיוצאים י"ח כלפי שני הצדדים שיקבלו מהם "מדליות", אלא הם חדלים להיות מקובלים לא בצד זה ולא בצד זה.

כאשר הוא בא לאחרי כמה ימים ואומר שאצלו מתקבל כך וכך, אזי שואלים אותו: היכן היית אתמול, בשעה שעמד על כף המאזניים ענין שנוגע ל-14 מליון יהודים שנמצאים בכל קצוי תבל?! – יש לך סמיכה לרבנות, מדוע שתקת?! יש לך כסף וביכלתך ללחוץ שלא יפעילו לחץ על רבנים, למה לא השתמשת בכספך למטרה זו?!

– בדרך כלל, ענין של לחץ הוא היפך התורה. ע"פ תורה אין צורך בענין של לחץ, ויהודי לא זקוק ללחץ, כיון שכל יהודי רוצה לקיים את רצון הבורא, כמ"ש הרמב"ם ¹⁶⁰⁹ . אפילו אותם ארבעה-חמשה5 אנשים שמעמידים בסכנה רח"ל את כלל ישראל בכל מקום שהוא, גם הם רוצים לקיים רצון הקב"ה, להתנהג ע"פ ההלכה שנפסקה בשו"ע; אבל כאשר יש מעמד ומצב ש"יצרו תקפו", אזי מותר ע"פ תורה ללחוץ עליו, כדי לבטל את הלחץ שמפעיל עליו יצרו שתקפו!

והטענה היא על כל חברי המפלגה, גם אלו שבחו"ל: היתכן שיושב בברוקלין חבר המפלגה שמייקר את כבוד הרבנות לא רק בברוקלין אלא גם במלבורן, ונותן יד לעוברי עבירה – שיוכל לבוא בעה"ב במלבורן ולומר לרב, שהוא קיבל ידיעה ברורה מירושלים עיר

239

הקודש, שיכול לבוא מישהו שיש לו כסף, או שנדמה לו מאיזה טעם שיהי' שיש לו דעה על הרבנות בירושלים, ולהורות לרב לעשות ענינים שהם היפך דעתו, היפך רצונו והיפך עצתו של הרב, ובשביל זה משתמש בכח שיש לו מאה אלף יהודים שבינתיים הוא טוען שהם סבורים כמותו!

כל אחד מאותם מאה אלף יהודים ששותק, אין זה נחשב שעומד מן הצד ולא אומר לא הן ולא לאו; אם הוא לא אומר "לאו", הרי זה סימן שהוא מסייע, כיון שפלוני משתמש בשמם של המאה אלף יהודים!

יז. ובנוגע לשתיקה – אין נפק"מ מהי סיבת השתיקה, ובלשון ההפטרה ¹⁶¹⁰ : "הלנו אתה אם לצרינו" – כמדובר כמ"פ בנוגע לחילול השם, שאין נפק"מ מהי המציאות, אלא נוגע איך נראה הדבר לעיני הרואים:

איתא בגמרא ¹⁶¹¹ : "היכי דמי חילול השם, אמר רב, כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר", כלומר, סתם יהודי שלוקח בשר ומשלם לאחרי זמן, אין זה חילול השם, אבל כאשר עושה זאת רב, או אפילו כששולח את עבדו לקנות בשר [כפי שמצינו בסיפור אודות קניית בשר ע"י שלוחו של רב יהודה בר יחזקאל ¹⁶¹² ] ואינו משלם מיד, הרי זה חילול השם.

והקשו מפרשים ¹⁶¹³ : איך יתכן שרב – שבודאי הי' עניו – החזיק את עצמו גדול יותר מכל שאר בנ"י שבעירו, שכולם יכולים להתנהג באופן כך וכך, ואילו הוא צריך להזהר מהנהגה כזו, שמצד גודל מעלתו נחשבת אצלו לחילול השם, שע"פ דברי הגמרא86 הרי זה גרוע יותר מאשר עבודה זרה?!

והתירוץ על זה – שלא נוגע איך הוא מסתכל על עצמו, אלא איך אנשי עירו מסתכלים עליו; בידעו שאנשי עירו מחזיקים אותו לאמורא (הכי) גדול, הנה ללא נפק"מ כלל אם כן הוא באמת אם לאו, נמצא הוא במעמד ומצב שלקיחת בשר מבלי לשלם מיד נחשבת אצלו לחילול השם.

ועד"ז בנוגע לעניננו:

נניח שהסיבה לכך שהוא שותק היא בגלל שיש לו כאב שיניים רח"ל – הנה אם קשה לו לדבר, עליו לשכור אדם שיאמר כך וכך בשמו, או לפרסם בכתב שהוא סבור בכל התוקף כך וכך,

240

ולדוגמא: שיהודי הוא יהודי, וגוי הוא גוי, ומגוי לא יכול להיות יהודי אלא רק ע"פ הלכה; ובנוגע לרב – אסור לבעה"ב לומר לו דעה בענינים רוחניים, וכשיש לו בעלות על כספי ציבור, אסור לו להשתמש בהם עבור ענינים שנוגעים לו בתור יחיד ופרט או כמה פרטים כו', וכשניתן לרשותו מאה וחמישים אלף לירות שבהם יכולים להחזיק "כולל", אין לו רשות לעכב את הכסף ולא ליתנו עבור ה"כולל"!...

ומי ששותק, הנה אפילו "אם קטן אתה בעיניך" (כלשון הכתוב ¹⁶¹⁴ ), אין בכך נפק"מ בנוגע לפועל; מדובר אודות ענין שה"עולם" רואה ורושם (בנוגע לדתיים – אינני יודע, אבל השמאלנים רושמים), שפלוני בן פלוני שותק במשך כך וכך חדשים, למרות שיש מי שמשתמש בשמו ואומר שהוא בא כחו, ולכן, אין נפק"מ מהי סיבת השתיקה – אם בגלל היותו עניו גדול, או בגלל שסבור שאין לו כח, הוא לא צריך לדבר, הוא עסוק בענינים אחרים – כאמור, שלא נוגע מה שהוא חושב לעצמו, אלא הפס"ד בזה הוא כפי שהעולם רואה את הדברים.

והעולם רואה דבר ברור – שמשתוללת גזירה של "מיהו יהודי", ומידי יום ביומו רושמים גוים חדשים בתור יהודים חדשים, רח"ל, ויושבים יהודים בכל קצוי תבל ושותקים!...

יח. ויה"ר שבבואנו מחודש ניסן, "חודש הגאולה" ¹⁶¹⁵ – ניגאל מכל הענינים האמורים לעיל, ומכאן ולהבא יחסכו לדבר אודות ענינים אלו, וידברו בשבחם ובזכותם של ישראל, כולל גם שמודים על טעויות שעשו, ובלשון הכתוב (פסוק בתנ"ך ¹⁶¹⁶ ): "שגיאות מי יבין",

ובמילא, מכאן ולהבא יסתדרו כל הענינים, ומכאן ולהבא יהי' "שלום על ישראל" ¹⁶¹⁷ , כיון שיסירו את המחיצות שבין יהודי אחד לחבירו, ועאכו"כ מחיצות בין יהודים דתיים עצמם, ביחד עם קיום המחיצה הנצחית שהקים הקב"ה בין ישראל לעמים,

וכל ענינים אלו – מתוך שמחה וטוב לבב.

* * *

יט. יש לחזור עוה"פ על ענין עיקרי שאודותיו דובר בהתוועדות קודמת ¹⁶¹⁸ :

241

ישנם יהודים שלאחרונה יצאו "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו" ¹⁶¹⁹ ממצור ושבי', ששם היו במעמד ומצב של "נגדוהו לחנני' מישאל ועזרי'" ¹⁶²⁰ במשך יותר מיובל שנים, ועמדו בנסיונות, ועסקו בלימוד התורה וקיום המצוות כפי שהי' אפשרי שם.

אך דוקא עכשיו נמצאים במקום שבו ישנם כל מיני פשרות, למחצה לשליש ולרביע, שכל פשרה מוליכה מדחי אל דחי, ולגבי זה יש מעלה במעמד ומצב בהיותם שם, שהאפשרות היתה לעמוד או בקצה זה או בקצה השני (ללא שייכות ליהדות כלל) – ע"ד המדובר כמ"פ שעל ספק עבירה, שעליו מביאים אשם תלוי, קשה יותר לשוב בתשובה, כיון שלא רואים את החומר שבדבר ¹⁶²¹ .

וכיון שיש מסיתים ומדיחים שרוצים להשלות אותם, וטוענים, שמספיק להתנהג כאן באותה מדה של יהדות שנהגו במדינה ההיא, או בנוסח אחר, ששם היו צריכים להלחם נגד הקומוניסטים, אבל כאן לא צריך להלחם נגדם, ובמילא יכולים לסמוך לגמרי על ה"מנהיגים" שהם אלו שיכולים "למכור" את היהדות, תורה ומצוות, או שבכלל לא אוחזים מזה – הנה על זה באה הבקשה והפצרה בתחנונים וכו', שלא יקשיבו לכל הנוסחאות והדיבורים הנ"ל, אלא יוסיפו כהנה וכהנה בלימוד התורה וקיום המצוות, אע"פ שזהו ענין שקשור עם מסירת הרצון, כפירוש רבינו הזקן ¹⁶²² שזוהי גם "מסירות נפש", ואולי מס"נ גדולה יותר!

וענין זה גופא שהקב"ה נתן להם כח לעמוד בנסיונות במשך יותר מחמישים שנה – מבטיח ומוודא, שאם הם רק יחליטו, יוכלו לעמוד בנסיונות כפי שהם עתה, מתוך הרחבה והרווחה, ויעמידו דורות ודורי-דורות של בנים ובנות שמתנהגים בדרך היהדות, התורה והמצוה, וירוו מכל אחד מהם ומכולם יחד נחת אמיתי, נחת יהודי, ויחד עמהם יתכוננו לקבל פני משיח צדקנו.

כ. אך עדיין טוענים, שעכשיו נמצאים הם בגלות אצל יהודי, שלפעמים הרי זה קשה יותר מאשר גלות אצל אינו יהודי, וכאמור לעיל, שכאן מציעים לו לעשות פשרה, ולכן נקל יותר להתפתות, משא"כ שם לא היו פשרות, או שהוא יהודי או להיפך לגמרי.

ועד"ז ישנה גם הטענה בנוגע לאלו שצועקים אודות "מיהו יהודי"

242

[שלעת-עתה הם מתי מספר, בעוונותינו הרבים, לפי ערך חשיבות הענין], ומרעישים אודות כל שאר הענינים שמחריבים כל חלקה טובה בישראל – שיש מהם כאלו שנופלים במרה שחורה ועד ליאוש, כיון שכבר עוסקים בזה כשנתיים, ולא רואים איזה הזזה לטובה, וא"כ, מהי התועלת להמשיך לעסוק בזה?

אך האמת אינה כן: היתה לא רק הזזה לטובה, אלא הסעירו ("אויפגערודערט") את כלל ישראל, וגם את אותם ארבעה-חמשה אנשים!

אלא מאי, הם מתאבקים בכל האמצעים שיש בידם כדי להציל את הכבוד המדומה, שלא יוכלו לומר עליו שהוא אמר על ענין של חורבן שזהו "הישג דתי"!

אבל "אמת ¹⁶²³ מארץ תצמח"! סוכ"ס תפקע הסבלנות אפילו אצל ה"שותקים", ותמורת זה שאותם ארבעה-חמשה אנשים מקווים ומצפים שהשותקים יתחילו לומר "הן" על כל מה שהם אומרים – יעבירו אותם מתפקידם!

לא יתכן שילכו נגד התורה וכך ישאר באופן נצחי, כמבואר בקונטרס ומעין ¹⁶²⁴ שכאשר יהודי עושה דבר שנשלט ע"י צד שמאל, רח"ל, הרי זה יכול להחזיק מעמד לשעה קלה, שתים-שלש שעות קלות, אבל סוכ"ס מוכרח יהודי להיות קשור עם קדושה, וקדושה היא אמת, היפך הפשרות;

ומצד הקדושה, כששומעים שעושים מגוי יהודי שלא ע"פ הלכה – הנה לא זו בלבד שאי אפשר לומר "הן", אלא אי אפשר לשתוק, כיון שהקולר תלוי בצווארו של כל אחד ששותק על זה (כדברי הגמרא ¹⁶²⁵ ).

ובכן: בנוגע לטענות הנ"ל, רוצה התורה לתת תוספת עידוד, ולשלול את נפילת הרוח כו' – שזהו מש"נ ¹⁶²⁶ "עליך נסמכתי מבטן", כדלקמן.

*

כא. על ¹⁶²⁷ הפסוק ¹⁶²⁸ "עליך נסמכתי מבטן גו'", איתא במדרש תהלים ¹⁶²⁹ : "עליך נסמכתי מבטן – בגלות מצרים".

243

והנה, אחד החילוקים בין עובר לנולד הוא, שהנולד (לאחר שיצא מבטן אמו) יכול "להתדבר" עם עוד ילדים ("ער וויינט מיט זיי צוזאַמען און לאַכט מיט זיי צוזאַמען" ¹⁶³⁰ ). משא"כ העובר בבטן אמו, אינו יכול להתדבר עם שום בן אדם, גם לא עם עובר אחר. ועד"ז בנוגע לישראל כשנמצאים בגלות ¹⁶³¹ , שהם (דוגמת העובר) בודדים כו'. וזהו " עליך נסמכתי מבטן", שבזמן הגלות אין להם על מי לסמוך, כי אם על הקב"ה ¹⁶³² .

וצריך להבין: הלשון "סמיכה" שייך בנוגע ל"נופל", כמ"ש ¹⁶³³ "סומך הוי' לכל הנופלים" [והוא בשני פנים: שסומך אותם לאחרי נפילתם, היינו שמקים אותם ומגביהם, או שסומך אותם שמלכתחילה לא יפלו]. אבל בנוגע לעובר, ועד"ז בנוגע לישראל בזמן בגלות – מהו הלשון "נסמכתי"?

והביאור בזה:

מזמור ע"א שבתהלים [ובכלל זה – הפסוק "עליך נסמכתי מבטן"] בא בהמשך למזמור שלפניו ¹⁶³⁴ המתחיל "למנצח לדוד להזכיר". והיינו, שגם מזמור ע"א אמר דוד בעד עצמו ¹⁶³⁵ .

והנה, דוד הי' "בר נפלי" ¹⁶³⁶ , והיינו ש"הי' ראוי להיות נפל ביצירתו" ¹⁶³⁷ , אלא שניתנו לו ע' שנה משנותיו של אדה"ר ¹⁶³⁸ ומשנותיהם של אברהם יעקב ויוסף ¹⁶³⁹ . ולכן אמר "עליך נסמכתי מבטן", שזה מה שיצא מהבטן באופן שלא הי' נופל ¹⁶⁴⁰ , הוא מפני ש"נסמכתי" – כי

244

הלשון המתאים בנוגע ל"נופל" שלא יפול (וכאופן הב' דלעיל) הוא "סמיכה".

ומה שאמר " עליך נסמכתי מבטן" – אף שע' השנים נתנו לו אדה"ר ואברהם יעקב ויוסף – הוא, לפי שבכדי ששנים אלו יהיו שייכים אליו , הנה זה נתן לו הקב"ה . וכמ"ש ¹⁶⁴¹ "חיים שאל ממך (מהקב"ה) נתתה לו" (שהקב"ה נתן לו חיים) – נתינת החיות הוא מהקב"ה דוקא, כמרז"ל ¹⁶⁴² "והקב"ה נותן בו רוח ונשמה".

כב. וממשיך בכתוב: "ממעי אמי אתה גוזי". ומפרש במדרש תהלים: "והוצאתני מארץ מצרים". והיינו, דכיון שבזמן הגלות נמשלים ישראל לעובר, הרי היציאה מהגלות נקראת בשם יציאה (גוזי) ממעי אמי.

וצריך להבין: לשון הרגיל בנוגע ליציאת הולד מבטן אמו הוא הולדה (וכן נאמר ביחזקאל ¹⁶⁴³ בנוגע ליציאת ישראל מהגלות), ולמה נאמר כאן "גוזי"?

והענין בזה – כדאיתא בגמרא ¹⁶⁴⁴ "משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע כו'". ושם ¹⁶⁴⁵ : "מאי קרא, ממעי אמי אתה גוזי, מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי היא, דכתיב ¹⁶⁴⁶ גזי נזרך והשליכי".

ואין הכוונה בגמרא ש"גוזי" שבפסוק זה פירושו שבועה ולא לידה – שהרי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" ¹⁶⁴⁷ – כי אם, שהטעם שנאמר בכתוב זה ענין ההולדה בשם "גוזי", הוא, לפי שביום הלידה משביעין אותו.

כג. אך עדיין צריך להבין: ענין ההולדה נזכר בכו"כ פסוקים, ומדוע דוקא ההולדה שבכתוב זה נקראת "גוזי" בכדי לרמז על ענין השבועה?

ויובן בהקדים הידוע ¹⁶⁴⁸ בפירוש "משביעין אותו תהי צדיק כו'", ששבועה היא (גם) מלשון שובע. והוא הנתינת כח מלמעלה לנפש האלקית שתוכל להתגבר על הנה"ב ויצה"ר, ולעבוד את עבודתה בלימוד התורה וקיום המצוות.

ומה שהנתינת כח מלמעלה (השובע) היא באופן של שבועה –

245

הרי זה לפי שהכוונה העליונה היא, שהאדם יעבוד את עבודתו ( לא בהכח שנותנים לו מלמעלה, כי אם) בכח עצמו, בכדי שלא יהי' "נהמא דכסופא" ¹⁶⁴⁹ . ולכן בא השובע באופן של שבועה, היינו, שהנתינת כח מלמעלה היינו שמעוררים ומגבירים את כחות האדם גופא, וכמבואר בקונטרס ומעין ¹⁶⁵⁰ בענין השבועה כפשוטו, שע"י השבועה נעשה "התגברות כח מהכחות הנעלמים וכחות עצמיים שלו" (של האדם) ¹⁶⁵¹ .

ועפ"ז יובן מה שדוקא בפסוק זה נאמר על ענין הלידה הלשון "גוזי" המורה להשבועה דמשביעין אותו תהי צדיק כו' – כי, ענין זה בא בהמשך למ"ש לפנ"ז ¹⁶⁵² "אלקי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ", שקאי על היצה"ר ¹⁶⁵³ . ומבאר ¹⁶⁵⁴ , שהכח שיש לו להנצל מרשע מעול וחומץ, הוא לפי ש"ממעי אמי אתה גוזי " – הנתינת כח (והשובע) דמשביעין אותו כו'.

וע"י כח זה, הנה לא רק שהוא בעצמו ניצל מהיצה"ר, אלא הוא מראה דרך גם לאחרים, וכפי שממשיך בפסוק שלאחריו ¹⁶⁵⁵ "כמופת הייתי לרבים" ¹⁶⁵⁶ .

*

כד. על הפסוק130 "כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז", איתא במדרש תהלים104: "כמופת הייתי לרבים, כמה ניסים עשית לי במצרים בים ובמדבר" (וההוכחה לפירוש זה היא, לפי שבפסוקים שלאח"ז מדבר ע"ד זמן שלאחר זה. ומזה משמע שהכוונה ב"כמופת הייתי לרבים" ("הייתי" לשון עבר) היא לניסים שהיו לפני הכניסה לארץ ישראל).

והנה, הכוונה ב"(כמופת הייתי) לרבים" הוא לא רק לריבוי בכמות – מצרים, ים ומדבר, אלא גם לריבוי סוגי ניסים – כי, סוג הניסים

246

שהיו בים הוא סוג נעלה יותר מסוג הניסים שהיו במצרים, וסוג הניסים שהיו במדבר הוא סוג נעלה יותר מסוג הניסים שהיו בים.

ובהקדים – שאותו הענין שאצל אחד הוא "נס" שלמעלה מהטבע, לפי שהטבע שלו היא במיצר והגבלה ביותר, הנה אצל זה שהטבע שלו אינה במיצר והגבלה כ"כ, ענין זה הוא "טבע", וה"נס" אצלו הו"ע שלמעלה גם מהטבע שלו. וכמרז"ל ¹⁶⁵⁷ "משה ניסן של ישראל ... ומי הוא ניסו של משה הקב"ה" – שלגבי ישראל, בחי' משה הוא נס, משא"כ לגבי משה, הרי הבחינה שלו העצמי הו"ע של "טבע" שלו, וניסו של משה הוא הקב"ה.

[וע"ד הסיפור ע"ד הבעש"ט ¹⁶⁵⁸ כשהוצרך לפרנסה, דפק בחלונו של איש אחד ומיד הלך משם, וזה הי' אצלו הכלי לפרנסה ("בכל אשר תעשה" ¹⁶⁵⁹ ): בדרגת הבעש"ט, הנהגה כזו הו"ע של "טבע". משא"כ בסתם אנשים, הרי זה "נס"].

וזהו מה שהניסים שהיו במצרים בים ובמדבר הם ג' סוגים שונים:

מצרים – לשון מיצר וגבול, הוא בחי' עלמא דאתגליא. ים – הוא בחי' עלמא דאתכסיא (כמבואר בדרושי קרי"ס ¹⁶⁶⁰ ). ומדבר אשר "לא ישב אדם שם" ¹⁶⁶¹ – הוא למעלה מגדר עולם, גם מבחי' עלמא דאתכסיא.

וזהו מה שהניסים שבמצרים ים ומדבר הם ג' סוגים שונים (וכנ"ל שהכוונה ב"לרבים" היא ריבוי סוגים ) – כי, אותו הענין שלגבי בחי' עלמא דאתגליא (מצרים) הוא "נס", הנה לגבי עלמא דאתכסיא (ים) הוא "טבע", ומה שנקרא "נס" לגבי בחי' ד"ים", הו"ע שלמעלה גם מההגבלה דעלמא דאתכסיא. וגם ענין זה הוא "טבע" לגבי הבחינה ד"מדבר".

כה. והנה, הענין ד"טבע" ו"נס" ישנו גם בעבודת האדם:

כאשר העבודה היא במדידה והגבלה – הו"ע של "טבע", והעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה – בחי' "בכל מאדך" ¹⁶⁶² – הו"ע של הרמה ו"נס". וגם בזה, אותה העבודה שאצל אחד היא "נס", הנה אצל השני היא "טבע", וה"נס" אצלו היא העבודה שלמעלה גם מהמדידות והגבלות שלו (וכידוע ¹⁶⁶³ בענין "בכל מאד ך " – מאד שלך ).

247

ולדוגמא: לימוד התורה בשקידה והתמדה משך הרבה שעות בכל יום ויום, הנה אצל בעלי עסקים הנהגה כזו הו"ע של "נס", ואצל בן ישיבה [ובפרט ישיבה השייכת לכ"ק מו"ח אדמו"ר ולאביו כ"ק אדמו"ר נ"ע ועד לכ"ק אדמו"ר הזקן], הרי הנהגה כזו היא דבר הפשוט ¹⁶⁶⁴ , וה"נס" אצלו בלימוד התורה הוא שיתייגע ¹⁶⁶⁵ בלימוד כ"כ עד שיתעצם עם הענין שלומד, ועד שגם חלומותיו (בעת השינה) יהיו בתורה ¹⁶⁶⁶ .

ועד"ז בנוגע לקיום המצוות, וכמו במצות תפילין (שכל המצוות הוקשו אלי' ¹⁶⁶⁷ ), שאצל יהודי פשוט, ה"טבע" שלו הוא קיום המצוה בפועל, אבל הכוונה "לשעבד הלב והמוח" היא אצלו ענין של "נס" ¹⁶⁶⁸ . משא"כ יהודי שמקיים את דיני השו"ע, הכוונה "לשעבד הלב והמוח" היא אצלו דבר פשוט – מכיון שהוא דין מפורש בשו"ע ¹⁶⁶⁹ . וה"נס" אצלו במצות תפילין הוא שיכוון הענין דהמשכת המוחין בז"א ¹⁶⁷⁰ , וכיו"ב.

כו. וזהו "כמופת הייתי לרבים .. במצרים בים ובמדבר" – שהחידוש בזה הוא בב' הקצוות ¹⁶⁷¹ :

גם מי שהוא במצב ד"מצרים", יכול (ובמילא – מחוייב) להיות אצלו הענין ד"מופת" שלמעלה מהטבע. וכמש"נ בנוגע ל כל ישראל, יהי' מי שיהי', "מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה" ¹⁶⁷² , כי ישראל בטבעם הם למעלה מהטבע ¹⁶⁷³ , שהרי החיות של כל אחד ואחד

248

מישראל היא התורה ומצוותי' (כנ"ל ס"ו), והרי התומ"צ הם למעלה מהטבע. וענין זה הוא גם בזמן הגלות (מצרים), כמאמר הידוע ¹⁶⁷⁴ שהנשמה (שהיא העיקר בישראל) לא הלכה בגלות;

ולאידך גיסא: גם מי שהוא במצב ד"מדבר", צריך להיות אצלו בעבודתו הענין ד"מופת" שלמעלה מהטבע, למעלה גם מה"טבע" שלו, בחי' "בכל מאדך", מאד שלך . ובאם חסרה אצלו בעבודה ד"בכל מאדך" – אף שהעבודה שלו "בכל לבבך" ו"בכל נפשך"137 היא במדריגה נעלית ביותר – הוא בכלל "אין עושין רצונו של מקום", כידוע פירוש המגיד ממעזריטש ¹⁶⁷⁵ במרז"ל זה ¹⁶⁷⁶ .

כז. והנה, מי שהוא בבחי' "מדבר", יכול לכאורה לטעון: בשלמא מי שהוא בבחי' "מצרים", ואפילו בבחי' "ים", מובן שצריך הוא להעבודה ד"בכל מאדך" לצאת מההגבלות שלו – כי מכיון שהוא שייך ל"עולם" (לשון העלם ¹⁶⁷⁷ ), שהרי גם עלמא דאתכסיא הוא "עלמא", לכן צריך הוא לצאת מההגבלות ד"עולם";

אבל מי שהוא בבחי' מדבר אשר " לא ישב אדם (כולל גם אדם העליון ¹⁶⁷⁸ ) שם", הרי הוא למעלה מהגדר ד"עולם" ¹⁶⁷⁹ ,

[וע"ד "בן מאה כו' כאילו עבר ובטל מן העולם" ¹⁶⁸⁰ – דעם היותו נשמה בגוף, הרי הוא "כאילו עבר ובטל מן העולם", היינו שהוא למעלה מגדר "עולם"],

ולמה צריך גם הוא לבחי' "בכל מאדך" דוקא?

הנה על זה מסיים הכתוב "ואתה מחסי עוז", דלהיות ש"מחסי עוז" הוא "אתה", היינו עצמותו ית', שהוא למעלה גם מבחי' מדבר אשר "לא ישב אדם שם",

249

[כי מזה שבבחי' "מדבר" צריך לשלול בחי' "אדם" – אשר " לא ישב אדם שם", מוכח, שלבחי' "מדבר" יש איזה שייכות לבחי' "אדם" (עולם), כי, אם לא היתה שום שייכות ביניהם, הרי אינו שייך גם ענין השלילה ¹⁶⁸¹ . משא"כ עצמותו ית' אינו בגדר ושייכות לעולמות כלל, שלכן אין שייך לומר עליו שהוא למעלה ומושלל מבחי' "אדם"],

לכן, גם מי שהוא בבחי' "מדבר", צריכה להיות אצלו העבודה ד"בכל מאדך" דוקא.

כח. וזוהי התשובה גם למי שהוא בבחי' "מצרים", שיכול לטעון: הרי זה שאני נמצא במצב ד"מצרים" הוא לפי שהקב"ה העמיד אותי במצב זה (ובדוגמת גלות מצרים כפשוטו, שהקב"ה הגלה את בנ"י למצרים), וא"כ איך שייך שיהי' אצלי הענין ד"מופת", היציאה מ"מצרים"?

הנה על זה באה התשובה "ואתה מחסי עוז": מה שהוא נמצא בבחי' "מצרים", הרי זה רק מצד בחי' הגילויים. וכיון ש" אתה מחסי עוז", הנה מצד זה יכול הוא (גם כשנמצא במצרים ¹⁶⁸² עדיין) לעבוד עבודתו למעלה מההגבלות שלו, וזה יגרום, שגם ההנהגה מלמעלה אתו תהי' באופן ד"מופת" שלמעלה מהטבע.

ומזה באים אח"כ לענינים המבוארים בפסוקים שלאח"ז, ועד שבאים ל(עניני) מזמור הסמוך ¹⁶⁸³ : "לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך" ¹⁶⁸⁴ , שקאי על מלך המשיח ¹⁶⁸⁵ , יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

______ l ______