ג

ג מבוי שנפרץ במילואו לחצר ונפרצה החצר מצד השני לרשות הרבים^כא ולא עירבו בני החצר עם המבוי^כב חצר מותרת אפילו פרצה של רשות הרבים היא כנגד הפרצה של מבוי והרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו אין בקיעת הרבים אוסרת בחצר רק שלא יהיו הפרצות יתירות מעשר^כג.

ומפני שלא עירבה עם המבוי אינה נאסרת שאין המבוי אוסר על חצרות הפתוחות לו אלא החצרות הן שאוסרים עליו כשרגילות בו שדריסת רגליהן עליו^כד.

והמבוי אסור שהחצר אוסרת עליו כיון שלא עירבה עמו ואע"פ שאינה רגילה בו שהרי עכשיו הוא שנפרץ לה^כה מכל מקום כיון שנפרץ במילואו^כו למקום האסור לו בלי עירוב נאסר כולו מה שאין כן החצר אינה פרוצה לו במילואה אלא נשארו בו גיפופין מכאן ומכאן עודפים על המבוי שהיא רחבה ממנו^כז.

וכגון שכתלי אורך המבוי נכנסין בתוך החצר^כח ומופלגין שם מכתלי אורך החצר ג' טפחים^כט שאם לא כן הרי גיפופי החצר מועילים גם למבוי משום נראה מבחוץ ושוה מבפנים^ל כמו שנתבאר בסי' ש"ס^לא ואינו קרוי פרוץ במילואו ואין החצר אוסרת עליו אף אם היא רגילה בו ואף שכל חצר הרגילה במבוי אוסרת עליו כשלא עירבה עמו אע"פ שלא נפרץ לה המבוי כלל אלא היא פתוחה לו בפתח גמור מכל מקום חצר זו כיון שיש לה דרך אחרת לילך בה לרשות הרבים שלא דרך המבוי דהיינו דרך פרצתה שנפרצה לרשות הרבים כופין אותה על מדת סדום שלא תעבור בשבת דרך המבוי ותאסר עליו^לב: