ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד267

267

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

הגמרא?' בצטטה לענין זה את הפסוק ,ושאבתם מים בששון" היא, שלפי פסוק זה, שהוא אסמכתא בלבד, צרפו את ענין השמחה המיוחדת של חג הסוכות לענין ניסוך המים. לפיכך אין השמחה נקראת ,,שמחת השואבה" (שם המציג את השאיבה כסיבה לשמחה), אלא ,,שמחת בית השואבה" - שמחת חג הסוכות המתקיימת ב,בית השואבה", שהוא ,שם המקום שהיו מתקנין לשמחה"*.

ב. קיימת סתירה, לכאורה, בדברי הרמב"ס הללו

וצריך להבין:

לכאורה קיימת בדברי הרמב"ם סתירה: בתחילה הוא אומר שחובת ,שמחה יתירה" נלמדת מן הפסוק ,ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים", כלומר, זמן השמחה כולל גם את היום הראשון של סוכות שהוא אחד מ,,שבעת הימים", ואילו מיד אחרזכך, באותה ההלכה, הוא אומר ,,ומתחילין לשמוח ממוצאי יום"טוב הראשון"

אמנם, הסיבה לכך מובאת עלדידי הרמב"ם בהמשך דבריו* ,ושמחה זו אינה דוחה לא את השבת ולא את יוםדטוב", אך גם ענין זה עצמו אינו

אמורד

מובן: אם ,,השמחה היתירה" איננה חובה מן התורה, אלא מדרבנן*', הרי מובן מדוע לא יכלה שמחה זו להתקיים ב,יוםדטוב הראשון", [שהרי אופן השמחה היה" ,החליל. מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו..."], ואין בכח חובת השמחה, שהיא מדרבנן, לדחות את האיסור של השימוש בכלי שיר בשבת ויו"ט*' שאף הוא מדרבנן'.

אך אם סוברים ששמחה יתירה זו היא חובה מן התורה, הרי קשה: מדוע אין חובת דאורייתא זו דוחה את איסור דרב של שימוש בכלי שיר, [ובמיוחד'? ש,אין שבות במקדש"?,

הערות

2. שם נ, ריש ע"ב. ירושלמי שם. וראה פרש"י ד"ה מנא ה"מ שם מח, ב.
3. ישעי' יב, ג. וראה פיה"מ להרמב"ם רפ"ה דסוכה.
4. לשון הרמב"ם שם. וראה מ"ג שם: מאור בית השואבה.
5. בהלכה יג (ממשנה שם נ, א),
6. כדעת רש"י דלעיל הערה 10. שבת כא, א.
7. רמב"ם שם הי"ג. וראה משנה שם נא, ב.
8. עירובין קד, א. וראה ביצה ל, א. לו ב. רמב"ם הל' שבת פכ"ג ה"ד.
9. ראה תוד"ה שאינו (סוכה נ, א). ד"ה ורבנן (שם, ב).
0. דאינו דומה לתק"ש בשבת כדלקמן הערה 21. ומ"ש ברי"פ פערלא שם ,,משום שלא צוה עלי' הכתוב אלא לשמחה יתירה לא דחיא שבת" - צריך ביאור.
1. אבל גם בלא"ה אינו דומה לתקיעת שופר בר"ה שחל להיות בשבת שאין תוקעין במדינה משום גזירה דרבה (ר"ה כט, ב. וש"נ) - כי שם לא עקרו המצוה מכל וכל רק בשנה מסוימת, משא"כ בנדו"ד שלעולם נעקרת מצות ,,שמחה יתירה" ביו"ט הראשון של חג ובמילא נעקר קיום ,ושמחתם גו' שבעת ימים", ואא"פ לחכמים לעקור מצוה לגמרי - ראה יד מלאכי כללי היו"ד סי' רצה, וש"נ.
11. ולהעיר מפרש"י סוכה נא, א (ד"ה ה"ג): שמחה יתירה נמי דוחה שבת הואיל ושמחת מצות היא ובחליל אין איסור מלאכה אלא שבות בעלמא (ולא הזכיר דאין שבות במקדש).
2. פסחים סה, א. ביצה יא, ב.

מצוטט ב־5 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות, לקו"ש חי"ז ע' 267
תורת מנחם בס"ד. שיחת אור ליום ב' דחוה"מ סוכות, ח"י תשרי לקו"ש חי"ז ע' 267
תורת מנחם בס"ד. שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי לקו"ש חי"ז ע' 267
תורת מנחם בס"ד. שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תש"כ. לקו"ש חי"ז ע' 267
תורת מנחם שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"ז ע' 267

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 54 עמודים.