157

לקומי

<גופא דאורייתא"' אינן ב' תורות ח"ו, כ"א תורה אחת היא שלימה: ושמות אלו עצמם מוכיחים ומודיעים שהן שנשמתא" (פנימיות) ו/,גופא" (נגלה) של עצם אחד. ומזה מובן שכל ענין בפנימיות התורה הוא בהתאם לכמו שהוא בנגלה דתורה. ועפ"ז צריך ביאור -- על פי נגלה מהי הקושיא בקביעות שמחת תורה בשמע"צ -- הרי מפורש בשו"עי הטעם ע"ז ,לפי שמסיימין בו התורה וראוי לשמוח בסיומה".

והנה בפשטות י"ל שהקושיא שבחסידות (למה לא הוקבעה שמחת התורה בזמן מתן תורתנו בחגה"ש) היא על התקנה מעיקרה; מדוע תקנו מעיקרא להתחיל קריאת התורה בשבת שלאחרי חגה*ס ולגומרה, בשמחה, בשמע"צ -- הלא לכאו' הי' מתאים יותר (להתחילה ו)לסיימה (בשמחה) בחגה"ש שבו ניתנה התורה לישראל ? וע'ז בא התירוץ (בחסידות), שביוהכייפ ניתנו לוחות האחרונות, שפז'ג ,ביום חתונתו זה מ"ת"י, שהם ,כפלים לתושי'"יי לגבי הלוחות הראשונות, ולכן דוקא בהם הוא עיקר השמחה.

ג. אולם באמת י"ל שהקושיא תתכן גם לפי התקנה שגומרין את התורה בשמח"ת ולא בחגה"ש, ואעפ''כ מסתבר לומר שבחגה"ש בהיותו זמן מתן תו-

ואת הברכח א

רתנו, הי' צ"ל קביעות שמחה מצד ,גמרה של תורה" *י ; והוא ע"פ מש"כ רש'ייי בשם אזהרות הרס"ג שבעשהיד כלולות כל התרי"ג מצות, וא"כ בומן מתן תורה (ועשה"ד) הרי ישנה כבר ,גמרה של (נתינת כל ה)תורה" -- ולכאו' יום ,גמרה" של תורה באופן זה, היינו שכולה מתחלתה ועד סיומהת כלולה בנתינתה. ראוי לעשותו יום שמחה. ואדרבא אופן זה

. קרוב ודומה יותר להמאורע שממנו

למדין שעושין שמחה זו, דאיתא במדרש +3::; ,א"ל הקב"ה שלמה חכמה שאלת לך כ' חייך החכמה והמדע נתון לך כו' מיד ויקץ שלמה והנה חלום א"ר יצחק חלום הי' עומד על כנו חמור נוהק והוא יודע מה נוהק צפור מצוצי והוא יודע מה מצוצי מיד ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו א"ר אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה".