שיג טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת

שיג טלטול דלת וחלון והמנעול

בשבת

ובו כ"ה סעיפים:

לוח

וקנה ונגר לנעילת החלון והדלת

א פקק ⁹²⁴ החלון ⁹²⁵ , כגון לוח או שאר כל

דבר שסותמין בו החלון ⁹²⁶ , אפילו הוא דבר שאין עליו תורת כלי כלל, וגם לא פקק בו מעולם

בחול ובא לפקוק בו בתחלה בשבת ⁹²⁷ , אם חשב עליו מבעוד

יום לפקוק בו ⁹²⁸ (בשבת, או שחשב עליו

שיהיה מוכן ועומד להיות פקק לחלון ⁹²⁹ , אע"פ שלא חשב

על השבת בפירוש ⁹³⁰ ), הרי זה מותר, שעל

ידי מחשבה זו ירדה עליו תורת כלי והותר בטלטול כשאר כל הכלים ⁹³¹ (כמ"ש בסי'

ש"ח ⁹³² , שמחשבה מועלת בדבר

שדרכו לייחדו לכך. ואם פקק בו פעם אחת מבעוד יום, אף שלא חשב עליו לפקוק בו בשבת,

ירדה עליו תורת כלי על ידי פקיקה זו ⁹³³ , כיון שהוא דבר

שדרכו לייחדו לכך, כמו שנתבאר שם ⁹³⁴ ).

ואפילו ⁹³⁵ ארובה שבגג מותר לפקוק ⁹³⁶ בפקק המותר בטלטול,

אע"פ שאינו קשור ותלוי שם מבעוד יום ⁹³⁷ . ואין בזה משום

עשיית אהל בשבת, מפני שאינו עושה בזה אלא תוספות לאהל, והוספה זו עראי היא ⁹³⁸ , שאינה עשויה

להתקיים הרבה, שהיא עשויה להפתח תדיר, ותוספת אהל עראי מותרת, ולא אסרו אלא לעשות

כל האהל עראי, כמו שיתבאר בסי' שט"ו ⁹³⁹ .

לפיכך אם אין פקק זה

עשוי להפתח תדיר, אלא לעתים רחוקים ⁹⁴⁰ , אסור לפקק, אפילו הוא חלון שבכותל ⁹⁴¹ , מפני שהוא כמוסיף בנין הקבוע בכותל ⁹⁴² :

ב וקנה שהתקינו להיות

נועל בו ⁹⁴³ , שתוחבו בכותל אצל

הדלת ⁹⁴⁴ , אין צריך שיקשרנו

בדלת מבעוד יום, שאף שלא היה קשור ותלוי שם מבעוד יום ותוחבו שם בשבת, אין בו משום

בונה בשבת, הואיל ואינו מבטלו שם ⁹⁴⁵ , אלא עשוי להוציאו

ולהכניסו תדיר ⁹⁴⁶ .

ומכל מקום דומה הוא

קצת לבנין יותר מפקק החלון והארובה ⁹⁴⁷ , ולפיכך אף אם חשב

עליו מבעוד יום לנעול בו בשבת, ואף אם ייחדו לכך לעולם, ואף אם כבר נעל בו פעמים

רבות בחול והוא מיוחד לכך, אסור לנעול בו בשבת, אלא אם כן תקנו ועשה בו מעשה

והכינו לכך ⁹⁴⁸ , בענין שתיקונו

מוכיח עליו שהוא עומד לכך ⁹⁴⁹ (שאז ניכר הדבר

שאינו מבטלו שם אלא עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר, שכך מוכיח מעשה תיקונו, שעל ידי

מעשה תיקון זה יש עליו תורת כלי, ואין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם לעולם ⁹⁵⁰ ).

ואז מותר לנעול בו אף

אם עדיין לא נעל בו מעולם מבעוד יום ⁹⁵¹ . וגם מותר לטלטלו

אפילו שלא לצורך גופו ומקומו, כדין שאר כל הכלים שמלאכתם להיתר ⁹⁵² . אבל אם הוא בענין

שאסור לנעול בו בשבת, אף שהוא מיוחד לנעול בו בחול, אסור לטלטלו כי אם לצורך גופו

או מקומו, כדין כלי המיוחד למלאכת איסור ⁹⁵³ :

ג ונגר, שהוא יתד

שתוחבין אותו בחור שבאסקופה לנעול הדלת, הואיל ותוחבין אותו באסקופה למטה, דומה

הוא לבנין יותר מקנה שתוחבין בכותל מן הצד, ואין נועלים בו אף שהוא מיוחד לכך, ואף

אם תיקנו ועשה בו מעשה המוכיח עליו שהוא עומד לכך, אלא צריך שיהיה קשור שם מבעוד

יום ⁹⁵⁴ (ואז מותר לנעול בו אף שלא נעל בו עדיין מעולם, ואף אם לא

ייחדו לכך ⁹⁵⁵ ), שהואיל והוא קשור ומחובר שם מבעוד יום, אינו נראה כבונה

בשבת:

ד כיצד יהא קשור. אם

יש בראשו גלוסטרא, דהיינו שראשו עב וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין, הואיל

והוא דומה לכלי, אינו נראה כל כך כבונה ⁹⁵⁶ , שאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם ⁹⁵⁷ . ולפיכך אין צריך שיהא הקשר אמיץ, אלא אפילו אם קשור בחבל דק

שאינו ראוי להיות ניטל בחבל זה, שאם היה רוצה ליטלו משם ולטלטלו על ידי חבל זה מיד

היה נפסק, די בכך, אפילו אם אינו קשור בדלת עצמה אלא בבריח הדלת (או במזוזה ⁹⁵⁸ , שאף שאין הדבר ניכר

כל כך שקשור שם מבעוד יום בשביל נעילת הדלת, הואיל ואינו קשור בדלת עצמה, וגם

הואיל ואין הקשר אמיץ, אעפ"כ אינו נראה כבונה בשבת הואיל והוא דומה לכלי).

ואפילו אם החבל הוא ארוך, ואין הנגר תלוי כלל באויר כששומטו מהחור שבמפתן, אלא

כולו מונח בארץ, אין בכך כלום, הואיל והוא מחובר שם מבעוד יום על ידי החבל ⁹⁵⁹ :

ה ואם אין בראשו

גלוסטרא. אם הוא קשור בדלת עצמה, אפילו קשור בחבל דק שאינו ראוי לינטל בו, די בכך

(לפי שניכר יפה שקשור שם מבעוד יום בשביל נעילת הדלת, הואיל וקשור בדלת עצמה ⁹⁶⁰ , אע"פ שאין הקשר אמיץ, ושוב אינו נראה כבונה בשבת).

ואפילו אם כולו מונח בארץ כששומטו מהחור. אבל אם אינו קשור בדלת עצמה, אלא בבריח

(או במזוזה), צריך שיהא הקשר אמיץ בענין שיהא ראוי לינטל בו (שכשהוא קשור יפה בחבל

חזק, ניכר הדבר שהוא עומד לנעילת דלת, אף שאינו קשור בדלת עצמה, ושוב אינו נראה

כבונה בשבת) ⁹⁶¹ . ואפילו אם כולו מונח בארץ כששומטו מהחור שבאסקופה ⁹⁶² :

ו וכל זה כשהאסקופה

היא גבוהה ואין החור שלה נוקב עד לארץ. אבל אם נפחת החור מתחתיו והגיע לארץ, בענין

שכשמכניס הנגר בחור נוקב הנגר תחתיו בארץ, הרי זה נראה כבונה, ואסור לנעול בו בכל

ענין, אף אם יש בראשו גלוסטרא, וקשור בדלת, בחבל חזק ⁹⁶³ .

במה דברים אמורים

כשהנגר נוקב תמיד נקב חדש בארץ. אבל אם מתחלה עשה חלל בקרקע מקום שראש הנגר יהיה

נכנס לשם, ושוב אין הנגר מוסיף נקב בארץ, אינו נראה כבונה, ומותר לנעול בו ⁹⁶⁴ על דרך שנתבאר ⁹⁶⁵ :

ז נגר שתחב בו בית יד

באמצ[עי]תו, והרי הוא דומה למקבת שהוא כלי, מותר לנעול בו, אף אם הוא נוקב בארץ,

ואף שאינו קשור כלל. שאינו נראה כבונה, הואיל וניכר בו שהוא כלי ⁹⁶⁶ .

ואינו דומה ליש בראשו

גלוסטרא, שדומה גם כן לכלי, ואעפ"כ צריך להיות קשור ושלא יהא נוקב בארץ. לפי

שכאן עשה בו מעשה בידים בתחיבת הבית יד לתוכו ועל ידי כך עשאו כלי, משא"כ

הגלוסטרא לא עשאה הוא בידים בשביל תורת כלי ⁹⁶⁷ .

וכן הבריח שתוחבין

קצה האחד בנקב שבחומה מצד הדלת מכאן וקצה השני בנקב שמצד הדלת מכאן. אם יש בו טבעת

באמצעיתו, שאוחזין בה בשעת פתיחה ונעילה ומושכין בה את הבריח, הרי הוא בית יד

לבריח, ומותר לנעול בו אף שאינו קשור כלל ⁹⁶⁸ :

ח כל ⁹⁶⁹ פתח שאינו עשוי

לכניסה וליציאה תדיר ⁹⁷⁰ אלא לעתים רחוקים,

כגון רחבה שאחורי הבתים שאין נכנסין ויוצאין בה תדיר, אם עשה לפתחה דלת שאינה

סובבת על צירה (פירוש ציר הוא עץ חד הבולט מן הדלת להכניסו בחור שבאדן, כדי שתהא

הדלת חוזרת לכאן ולכאן ⁹⁷¹ ), אלא כשרוצה לנעול בה זוקפה על חלל הפתח לסותמו בה, בין שדלת

זו עשויה מקרשים ⁹⁷² , בין שהיא מחצלת של

קנים שתלאה וזקפה שם לדלת, וכן פרצה שבגנה ושבחצר שגדרה בקוצים ועשאום כעין דלת,

ולפעמים פותח דלת זו ונכנס ויוצא בפרצה זו לעתים רחוקים וחוזר ונועלה ⁹⁷³ .

אם יש ציר בדלתות אלו,

או אפילו אין בהם עתה אלא שהיה להן ציר ונשבר ומקומו ניכר, מותר לנעול בהן בשבת,

מפני שבהיכר הציר שבהן ניכרין הן שהן דלתות העשויות לפתיחה ונעילה, ואינו נראה

כבונה ⁹⁷⁴ . אלא שצריך ליזהר,

אם יש להן ציר, שלא יחזור הציר לחורו ⁹⁷⁵ כמו שיתבאר ⁹⁷⁶ .

אבל אם אין להן היכר

ציר, אסור לנעול בהן בשבת, שהואיל ואינן עשויין להפתח אלא לעתים רחוקים, הרי הן

נראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה, כל שאין בהן היכר שהן דלתות ⁹⁷⁷ :

ט ואפילו כשיש להן ציר

לא התירו לנעול בהן, אלא כשקשרן ותלאן שם מבעוד יום לנעול בהן, ואז מותר לנעול בהן

אף אם כשפותחן הן נגררות בארץ ⁹⁷⁸ , וכשנועלן מגביהן

וזוקפן על האסקופה ⁹⁷⁹ , שכיון שהן קשורות

ומחוברות שם מבעוד יום אינו נראה כבונה בשבת ⁹⁸⁰ .

ואם קשרו וקבעו שם

בענין שאף כשפותחן אינן נגררות בארץ ⁹⁸¹ , אפילו אינן גבוהין

מן הארץ אלא כמלא נימא ⁹⁸² , מותר לנעול בהם אף

אם אין להן היכר ציר, מפני שאינו נראה כבונה בנעילה זו, הואיל ואף כשהן פתוחין הן

מחוברים וקבועין שם היטב, שאינן נגררות בארץ:

י ופתח העשוי לכניסה

וליציאה תדיר, מותר לנועלו ⁹⁸³ אפילו בדלת שאין לה

היכר ציר, והיא נגררת בארץ כשפותחה ⁹⁸⁴ , או אפילו שומטין

אותה לגמרי כשפותחין אותה שאינה קשורה שם כלל ⁹⁸⁵ , לפי שכיון שעשויה

להפתח תדיר, אינו עושה בנעילתה מחיצה קבועה, אלא עראי, ואין איסור כלל לעשות מחיצת

עראי בשבת, אלא על דרך שיתבאר בסי' שט"ו ⁹⁸⁶ :

יא וכל זה בדלת שיש לה

אסקופה התחתונה שזוקפין אותה עליה, שאסקופה מוכחת על הדלת שהיא עשויה לנעילה, ולא

לבנין. אבל אם אין לה אסקופה, וכשנועלין בה מורידין אותה על הארץ, וכשפותחין

שומטין אותה ועוקרין אותה, הואיל ואין לה צורת הפתח, אין נועלין בה ⁹⁸⁷ , אפילו יש לה ציר ⁹⁸⁸ , כל שאינה סובבת על צירה, ואפילו היא גבוהה מן הארץ ⁹⁸⁹ , ואפילו הוא פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר. ויש מתירין בפתח

העשוי לכניסה ויציאה תדיר. ויש להקל בדברי סופרים ⁹⁹⁰ :

יב וכן דלת העשוי מלוח

אחד וכשפותחין שומטין אותה ועוקרים אותה ⁹⁹¹ , הואיל ואינה דומה

לשאר דלתות, אין נועלין בה, אפילו יש לה ציר ⁹⁹² , כל שאינה סובבת על

צירה, ואפילו היא גבוהה מן הארץ ⁹⁹³ , ואפילו יש לה

אסקופה ⁹⁹⁴ , ואפילו היא פתח

העשוי לכניסה ויציאה תדיר ⁹⁹⁵ , מפני שנראה כבונה ונותן קרש בכותל. ויש מתירין ⁹⁹⁶ בפתח העשוי לכניסה

ויציאה תדיר. ויש להקל בדברי סופרים ⁹⁹⁷ :

יג אבל דלת העשוייה

מקרשים הרבה, ויש לה אסקופה, מותר לנעול בה לדברי הכל, בפתח העשוי לכניסה ויציאה

תדיר, אף ששומטין ועוקרין אותה לגמרי כשפותחה, שאינה קשורה שם כלל ⁹⁹⁸ , ואף אם אין לה היכר

ציר כמו שנתבאר למעלה ⁹⁹⁹ .

והוא הדין במקום

שנועלין בקרשים הרבה מפורדים, ויש חקיקה למעלה ולמטה שמכניסין שם הקרשים, הואיל

והפתח נעול בכמה קרשים, חשובים כולם כדלת אחת עשוייה מקרשים הרבה, ומותר לנעול בהם,

אף ששומטין אותה לגמרי כשפותחין, ואף שאין להם היכר ציר, אלא שהוא פתח העשוי

לכניסה ויציאה תדיר ¹⁰⁰⁰ :

בונה

וסותר בדלתות הכלים והבית

יד כל ¹⁰⁰¹ דלתות הכלים, כגון

שידה ¹⁰⁰² תיבה ומגדל ¹⁰⁰³ שיש להם דלתות

מצדיהם ¹⁰⁰⁴ , ויש להן שני צירים,

דהיינו שני ראשים הבולטים מן הדלת, אחד למעלה הנכנס בחור שבמשקוף ואחד למטה הנכנס

בחור שבאסקופה ¹⁰⁰⁵ , אם יצא ציר התחתון

כולו ממקומו, אסור להחזירו, גזרה שמא יתקע, דהיינו שיהדקו שם בחוזק במקבות וגרזן

שלא יוכל עוד לצאת משם ויתחייב ¹⁰⁰⁶ , משום בונה כמו

שיתבאר ¹⁰⁰⁷ , או משום מכה בפטיש ¹⁰⁰⁸ כמו שיתבאר בסי' שי"ד ¹⁰⁰⁹ .

אבל אם יצא מקצתו,

דוחקו עד שמחזירו למקומו, ואין חוששין שמא יתקע, לפי שאין צריך כל כך לזה, הואיל

ואין כולו יוצא מהחור ¹⁰¹⁰ . אבל אם יצא ציר

העליון אפילו מקצתו, אסור לדוחקו ולהחזירו למקומו, גזרה שמא יתקע, שהעליון צריך

להדקו בחוזק יותר מהתחתון, שהתחתון הוא מתקיים מאליו בחורו כשהעליון הוא במקומו ¹⁰¹¹ :

טו ואפילו דלת שאין לה

ציר לא למעלה ולא למטה אלא באמצעה, דהיינו שבאמצעה בולט ראש אחד וכנגדו יש חור

במזוזת הפתח, ותוחבין אותו בחור כשנועלין הדלת, וכשפותחין מוציאין אותו מהחור ¹⁰¹² , שכאן אין לחוש שמא

יתקע, שהרי הדלת עשוייה לפתוח ולנעול תדיר, אעפ"כ אסור להחזיר ציר זה לחורו

בשבת, גזרה משום ציר שאינו באמצע הדלת ¹⁰¹³ . אבל ביום טוב מותר משום שמחת יום טוב, כמו שיתבאר בסי'

תקי"ט ¹⁰¹⁴ :

טז וכל זה להחזיר

הדלתות, אבל ליטול הדלתות מהכלים מותר בכל ענין, אם אינן תקועין בהן בחוזק ואין

בזה משום סותר, מפני שאין בנין וסתירה בכלים ¹⁰¹⁵ . אבל אם הן תקועין

בחוזק, יש בפריקתן משום סותר, כמו שיתבאר ¹⁰¹⁶ :

יז אבל דלת של בית ושל

בור ודות, או של כלים המחוברים בקרקע, כגון לול של תרנגולים שהוא כלי ומחובר בקרקע,

אסור בין ליטול בין להחזיר, שכל דבר המחובר בקרקע יש בו בנין וסתירה ¹⁰¹⁷ .

לפיכך מה שנוהגים

בסעודות גדולות בימות החמה ליטול החלונות על ידי נכרי, לא יפה הם עושים, שהרי

בנטילה זו יש חיוב חטאת לישראל ¹⁰¹⁸ , שהוא סותר על מנת לבנות, שהרי עתיד להחזירן אחר כך ¹⁰¹⁹ , ואם כן כשאומר לנכרי הרי זה שבות גמור ¹⁰²⁰ , ואינו שבות דשבות

שהתירוהו במקום מצטער, כמו שנתבאר בסי' ש"ז ¹⁰²¹ .

ולהאומרים שסותר על

מנת לבנות אינו חייב אלא אם כן דעתו שבנין האחרון יהיה יותר טוב מן הראשון, כמו

שנתבאר בסי' רע"ח ¹⁰²² , אין בנטילת החלונות

אלא איסור מדברי סופרים, ולומר לנכרי הוא שבות דשבות, שהתירוהו במקום מצטער.

לפיכך אין צריך למחות

בהמקילין, כיון שיש להם על מי שיסמכו ¹⁰²³ . אבל כל אדם יחמיר

לעצמו כסברא הראשונה, שהיא עיקר.

וגם צריך להזהיר

לרבים שנכשלים שנוטלין רביעיות החלונות (שקורין קוואטיר"ן) מן החלונות, ואינם

יודעים שיש בזה איסור גדול ¹⁰²⁴ :

יח ואפילו כלים שאינם

מחוברין לקרקע, אם הם גדולים ¹⁰²⁵ כל כך שמחזיקין מ' סאה ¹⁰²⁶ , דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות, עם הדפנות, בלא עובי הרגלים

והלבזבזין ¹⁰²⁷ , הרי הם כאהל, ויש

בהן בנין וסתירה, ולפיכך אסור ליטול דלתותיהם מהם:

יט לא ¹⁰²⁸ אמרו שאין בנין וסתירה בכלים ¹⁰²⁹ , אלא בבנין גרוע וסתירת בנין גרוע ¹⁰³⁰ , כגון נטילת הדלת מהכלי והחזרתה, שאין החזרה בנין גמור, הואיל

ועדיין היא מפורקת מהכלי, שאינה תקועה שם בחוזק ויכול ליטלה ממנו בקל, ולכן גם

נטילתה אין זו סתירת בנין גמור ¹⁰³¹ . וכן כל כלי שהוא של

פרקים, אם אין פרקיו תקועין בחוזק, אין בפריקתן סתירה גמורה ולא בהחזרתן בנין גמור ¹⁰³² .

אבל העושה כלי מתחלתו,

הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה ¹⁰³³ , והשובר כלי שלם,

הרי זו סתירת בנין גמור, וחייב משום סותר ¹⁰³⁴ . וכן התוקע העץ בתוך

הקרדום להיות לו לבית יד, חייב משום בונה ¹⁰³⁵ . וכן כל התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד

שנתאחד, הרי זה תולדת בונה וחייב ¹⁰³⁶ . וכל המפרק עץ תקוע,

חייב משום סותר ¹⁰³⁷ , כמו הסותר בנין

גמור:

כלי

של פרקים

כ ואפילו בכלי של

פרקים ¹⁰³⁸ , אם תקע פרקיו,

דהיינו שהדקם בחוזק ¹⁰³⁹ , בענין שצריך לזה

גבורה ואומנות ¹⁰⁴⁰ , הרי זה בנין גמור

וחייב משום בונה ¹⁰⁴¹ , אם עשוי להתקיים הרבה.

ואם אינו עשוי

להתקיים הרבה, הרי זה בנין עראי, ואסור מדברי סופרים ¹⁰⁴² . אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל כמו שיתבאר ¹⁰⁴³ :

כא לפיכך כל כלי של

פרקים שנתפרק אסרו חכמים להחזירו בשבת ¹⁰⁴⁴ , אפילו אינו מהדקו

אלא מעט, בענין שהוא רפוי ואינו רפוי ¹⁰⁴⁵ , גזרה שמא יתקע

בחוזק ¹⁰⁴⁶ . אבל אם אינו מהדקו כלל אלא מניחו רפוי לגמרי, מותר ¹⁰⁴⁷ . והוא שדרכו של כלי

להיות כך רפוי לעולם ¹⁰⁴⁸ . אבל אם דרכו להיות

מהודק ותקוע בחוזק, אף שעכשיו מניחו רפוי, אסור להחזירו, גזרה שמא יתקע ¹⁰⁴⁹ .

וכוס של פרקים, יש

אומרים ¹⁰⁵⁰ שאף שדרכו להיות

מהודק קצת מותר להחזירו ולהדקו קצת, ואין חוששים שמא יתקע בחוזק, לפי שאין דרך

הכוס כלל להדקו כל כך בחוזק עד שיתחייב עליו משום בונה, ולא אסרו להדק אפילו מעט,

אלא במטה של פרקים וכל כיוצא בה משאר הכלים שיש לחוש בהם שמא יתקע בחוזק. ויש

אומרים ¹⁰⁵¹ שאין חילוק בין כוס

לשאר כלים, ואסור להחזיר הכוס, אלא אם כן מניחו רפוי לגמרי. ויש להחמיר כדבריהם.

אלא אם כן במקום צורך גדול, אזי יש לסמוך להקל ¹⁰⁵² , אם אין דרך הכוס

כלל להדקו בחוזק. אבל כוסות העשויים בחריצים סביב ומהודקים בחוזק, לדברי הכל אסור

להחזירם ¹⁰⁵³ , אפילו מניחם רפויים

לגמרי.

ומכל מקום כיסויי

כלים העשויים כך בחריצים סביב (שקורין שרוי"ף), אע"פ שמהדקין אותם בחוזק

מאד על פי הכלי, אין בהם שום איסור, לא בנטילתן משום סתירה ולא בהחזרתן משום בנין,

לפי שאינן עשויין לקיום כלל, רק לפותחן ולסוגרן תדיר גם בשבת עצמה ¹⁰⁵⁴ , ולא אסרו בנין עראי וסתירתו, אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו

בשבת עצמה, כמו שיתבאר בסי' שי"ד ¹⁰⁵⁵ :

כב כל כלי של פרקים

שהוא מהודק בחוזק בענין שהיה חייב משום הידוק זה, אסור לפרקו בשבת משום סותר ¹⁰⁵⁶ . אבל אם הוא מהודק קצת, שאין איסור בהדוק זה אלא משום גזרה

שמא יתקע בחוזק, אין בו גם כן משום סותר, ומותר לפרקו לכתחלה ¹⁰⁵⁷ :

תקרה

וקרקע שנתקלקלו

כג קורה מתקרת הבית

שנשברה, מותר לסומכה בספסל או בארוכות המטה שהם כלי, לא כדי שתעלה, שהרי זה בונה,

אלא כדי שלא תוסיף לרדת יותר ¹⁰⁵⁸ . אבל בדבר שאינו כלי,

אע"פ שהוכן לטלטל, אסור לסמוך בו תחת הקורה, מפני שדומה לבונה ¹⁰⁵⁹ , משא"כ בכלי

שאין דרך לבטלו לבנין, כמו שנתבאר למעלה ¹⁰⁶⁰ .

וצריך שיהא הכלי רפוי

קצת תחת הקורה, בענין שיוכל ליטלו משם כשירצה. אבל אם מהדקו שם בחוזק בענין שלא

יוכל שוב ליטלו משם, אסור, מפני שמבטל כלי מהיכנו ¹⁰⁶¹ .

ספסל שנשמטה אחת

מרגליו, נתבאר בסי' ש"ח ¹⁰⁶² :

כד המשוה פני הקרקע

בבית או בחצר, כגון שהשפיל תל או מילא גומא או גיא, הרי זה בונה וחייב ¹⁰⁶³ .

לפיכך חצר שנתקלקלה

במימי גשמים, מביא תבן וזורה בה, שהתבן אינו מבטלו שם, מפני שראוי למאכל בהמה או

לטיט, ולפיכך אין בו משום בנין ¹⁰⁶⁴ . אבל לא יזרה בה דבר

שמבטלו שם, מפני שנראה כאלו מתכוין להשוות פני הקרקע, וכיון שמבטלו שם הרי זה בנין

קבוע ¹⁰⁶⁵ .

במה דברים אמורים

בחצר שנתקלקלה, שכיון שהוא בא לתקן החצר, הרי זה נראה כאלו מתכוין גם כן להשוות

פניה. אבל בענין אחר, מותר לזרות בה אפילו דבר שמבטלו שם, כיון שאינו מתכוין

להשוות פניה ¹⁰⁶⁶ :

כה כשזורה התבן בחצר

שנתקלקלה, לא יזרה לא בסל ולא בקופה, אלא בשולי הקופה שיהפכנו ויביא התבן על שוליה,

כדי לשנות מדרך החול. אבל אסור לזרות בידו ¹⁰⁶⁷ :

[924] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

לוח וקנה ונגר לנעילת החלון והדלת (ס"א-יג).

(ב)

בונה וסותר בדלתות הכלים והבית (סי"ד-ט).

(ג)

כלי של פרקים (ס"כ-כב).

(ד)

תקרה וקרקע שנתקלקלו (סכ"ג-ה).

לכללות סימן זה ראה כנישתא דבי רב.

קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ג ע' י ואילך. שבת כהלכה פל"א.

*

בסעיפים

שלפנינו יתבארו שלושת החששות שיש לפעמים בלוח וקנה ונגר:

(א)

שאינם כלי והם מוקצה.

(ב)

שעושה מחיצה בשבת.

(ג)

שדומה לבנין קבוע.

סיכום

והמשך הדברים יתבארו לקמן (הערה 935 ).

[925]

משנה קכה, ב (פקק החלון, רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו, ואם לאו

אין פוקקין בו (דמיחזי כמוסיף על הבנין, רש"י), וחכמים אומרים בין כך ובין כך

פוקקין בו). גמרא שם (מאי בין כך ובין כך, אמר ר' אבא אמר רב כהנא בין קשור בין

שאינו קשור). משנה קנז, ב (ופוקקין את המאור (כרבנן דאמרי ... פוקקין פקק החלון,

רש"י) ... ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את

המאור ... ומדבריהם למדנו שפוקקין ... בשבת). וקיי"ל כמשנה זאת, כדאמרינן

קכו, ב (דרש רבי יצחק נפחא אפתחא דריש גלותא הלכה כרבי אליעזר. מתיב רב עמרם

ומדבריהם למדנו שפוקקין (את המאור בדבר שאינו קשור ותלוי, רש"י) ... בשבת ...

מעשה רב (למילף מיניה, דכיון דסמיך למיעבד עובדא לקולא, שמע מינה הלכתא היא,

רש"י)).

רי"ף מט, ב (והלכה כחכמים. ואף

על גב דסתם לן תנא כרבי אליעזר בנגר הנגרר, קיי"ל כי האי סתמא אחרינא, דתנן

מדבריהן למדנו שפוקקין ... בשבת, משום דמעשה רב). והיינו שאף שלענין נגר הנגרר

יתבאר לקמן ס"ג-ו, דקיי"ל ש"צריך שיהיה קשור שם מבעוד יום",

ואף שאמר רבי יוחנן קכו, א (כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר), היינו ששניהם

תלויים זה בזה. מכל מקום קיי"ל כחכמים לענין פקק החלון, שמותר לפקוק בו אף אם

אינו קשור ואינו תלוי (דלא כרבי יוחנן ודלא כרבי יצחק נפחא, אלא כרב עמרם וכרב אבא

אמר רב כהנא). וטעם החילוק בינם יתבאר לקמן ס"ב (וקנה שהתקינו להיות נועל בו

... דומה הוא לבנין יותר מפקק החלון והארובה), וס"ג (ונגר ... דומה הוא לבנין

יותר מקנה).

רא"ש פי"ז

סי' ח (תימה דרב אלפס פסק הכא כר' אבא בר כהנא דלא בעי קשור ... ובעירובין פסק כרבי

יהודה בנגר הנגרר דבעי קשור ... ונראה לי דלית ליה הא דרבי יוחנן דאמר כמחלוקת כאן

כך מחלוקת בנגר הנגרר, אלא סבר דבנגר שתוחבו בקרקע דמי קצת לבנין הלכך בעינן קשירה

לאפוקי מאיסור בנין, אבל פקק החלון לא שייך ביה בנין כלל, וסגי במחשבה לאפוקי

מאיסור טלטול), לדעת הרי"ף (כמועתק לעיל), והרמב"ם פכ"ב

ה"ל (פקק החלון, בזמן שהוא מתוקן לכך, אע"פ שאינו קשור ואינו תלוי מותר

לפקוק בו החלון), ומ"מ שם (וכתב הרשב"א ז"ל מתוקן ומוכן לכך במחשבה

קאמר). דלא כרמב"ן לדעתו במלחמות שם מט, ב (ולא יעלה על דעתם לחלק בין

זה לזה).

טור ושו"ע ס"א (פקק החלון

... יכולים לסתמו, אפילו אם אינו קשור, ולא אמרינן דהוי כמוסיף על הבנין).

[926] טור ושו"ע שם ( פקק

החלון, כגון לוח, או שאר כל דבר שסותמין בו החלון).

ולפי דעה האוסרת לקמן סי"ב ( דלת

העשוי מלוח אחד וכשפותחין שומטין אותה ועוקרים אותה, הואיל ואינה דומה לשאר דלתות,

אין נועלין בה ... ואפילו היא פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר).

מיירי הכא בלוח אחד המחובר מכמה קרשים,

כדלקמן שם (הערה 995 ).

[927] משמעות

הב"י ד"ה פקק, לדעת הרא"ש שם (לדעת רב אלפס, בפקק החלון

סגי במחשבה, כמו בחריות של דקל), דלא כר"ן (מט, ב) ד"ה ומסתברא

(בשכבר נשתמש בו זהו תורת כלי שלו, ולפיכך לא הזכיר הרב אלפסי ז"ל בפקק החלון

תורת כלי, דמסתמא נשתמש מבעוד יום). והב"י הביא את דברי הרא"ש, וסיים

(אבל הר"ן כתב ... ודעת רבינו כדברי הרא"ש), משמע שדעתו לפסוק

כהרא"ש, דסגי במחשבה.

[928] תוס'

קכו , א ד"ה בין (נראה לר"ת דלאו בתיקון של מעשה, אלא במחשבה בעלמא).

רא"ש שם בדברי ר' אבא שם (דרב אלפס פסק הכא כר' אבא בר כהנא,

דלא בעי קשור אלא מתוקן. והאי מתוקן לאו בתקון מעשה איירי, אלא במחשבה בעלמא, כמו

שהוכיח רבינו תם). טור ושו"ע שם (והוא שיחשוב עליו מערב שבת לסתמו בו).

[929] עיין

במ"ש סי' ש[ח] ס"נ (חריות של דקל ... אם נמלך עליהם אחר כך

שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה עד עת שיצטרך לפנותם, הרי מחשבה זו מוציאם מידי

מחשבה הראשונה אם נמלך כן קודם השבת, ונעשה עליהם תורת כלי, ומותר לטלטלם בשבת ...

ואפילו אם לא נמלך עליהם שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה, אלא

שחשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם למחר בשבת בלבד ).

[930] רא"ש

פ"ד סי' ח גבי חריות (דנמלך עליהן דקתני גבי חריות של דקל, משמע

דאפילו בחול מהניא הך מחשבה). טור ושו"ע שם (אם חשב עליהם מבעוד יום לישב

עליהם, אפילו בחול). פרישה ס"ג כב (פירוש שחשב שישב עליהם בחול, ולא חשב שישב

עליהם בשבת).

ואין לומר שהכוונה היא, שנמלך לישב

עליהם פעם אחת בחול, לפני השבת, ואחר כך ישתמש בהם לשריפה, שהרי אם כן שוב אין

עליהם תורת כלי בכניסת השבת.

לכן פירש רבינו, שנמלך עליהם בסתם לישב

עליהם עד עת שיצטרך לפנותם, שאז נשאר עליהם תורת כלי גם בשבת.

[931] רמב"ן

במלחמות מט, א (ישב מהני, אף על גב שלא חשב ושלא קשר, ואפילו להתירן לגמרי [כ]כל

הכלים ... בישיבה יוצא ידי שתיהן ידי הכנה וידי תורת כלי).

וכן הוא לעיל שם סנ"א ( והוא

הדין לצורך מקומם או לצורך עצמם, כדין כלי שמלאכתו להיתר), ושם נסמן (הערה 367 ).

[932]

סעיף נג ( אם חשב עליהם להשתמש בהם למחר תשמיש שדרכם לייחד אותם לתשמיש

זה, כגון שחשב על האבן לפצוע בה אגוזים למחר) .

וראה לעיל שם ס"נ (והערה ( 363 ).

[933]

ר"ן שם (דכי בעינן תורת כלי, הני מילי בשלא נשתמש בו מבעוד יום, אבל בשכבר

נשתמש בו, זהו תורת כלי שלו).

וכמו בחריות של דקל נ, א (ורב אסי אמר,

יושב (עליהן מבעוד יום ... גלי דעתיה דלישיבה קיימי, רש"י), אע"פ שלא

קישר ואע"פ שלא חישב).

[934]

סעיף נא ( ואפילו אם לא חשב עליהם כלל לישיבה, אלא שאירע מקרה שישב עליהם

מעט קודם השבת, מותר לטלטלם בשבת).

ו כן הוא בכל

דבר שלפעמים דרכו לייחדו לכך , כדלעיל שם (הערה 366 ).

ולכן נתבאר כאן שההיתר הוא "אם

חשב עליו מבעוד יום לפקוק בו" (ולא באופן סתמי "אם חשב עליו לאיזה

תשמיש"), כי אין דרך לייחד את הלוח אלא כדי לסתום בו חלון וכיו"ב. וראה

שבת כהלכה פכ"ט ביאורים יד.

סיכום כללי הלכה זו – לעיל שם (הערה

353 ).

[935] כלומר, עד עתה נתבאר שאם

חשב עליו לפקוק בו החלון ירדה עליו תורת כלי ומותר לטלטלו. וכן הוא גם כשחשב עליו

לפקוק בו הארובה שבגג.

ואין לחוש בפקיקת החלון משום מלאכת

בונה, שהרי מותר לעשות מחיצת עראי, כדלקמן סי' שטו ס"ג ( מותר

לעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת, ואפילו עושה אותה כדי להגן מן החמה או מן הצינה ).

ועל זה מוסיף ומבאר, שכן הוא גם בפקיקת

הארובה שבגג; כי אף שאסור לעשות אהל עראי, מכל מקום מותר לעשות תוספת אהל עראי.

ומכל שכן שאין חוששים לזה בפקיקת החלון, שהיא (תוספת) מחיצת עראי.

וכן הוא בדלת שאינה קשורה ותלויה, שמותר

לנעול ולפתוח בה, כלדקמן ס"י ( אפילו בדלת שאין לה היכר ציר והיא נגררת

בארץ כשפותחה, או אפילו שומטין אותה לגמרי כשפותחין אותה שאינה קשורה שם כלל, לפי

שכיון שעשויה להפתח תדיר, אינו עושה בנעילתה מחיצה קבועה אלא עראי).

*

ועוד יתבאר לקמן ס"ב, שלא הצריכו

כאן "תיקון המוכיח" שעשוי לפקיקת החלון והארובה, כי לא חששו בזה אלא

בקנה, ש"דומה הוא קצת לבנין יותר מפקק החלון והארובה", ולכן " אסור

לנעול בו בשבת, אלא אם כן תקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, בענין שתיקונו מוכיח עליו

שהוא עומד לכך". משא"כ בפקיקת החלון והארובה לא הצריכו זאת, שאינו דומה

לבנין.

ואף שלענין כיסוי הכלים נתבאר לעיל סי'

שח סל"ו (דבר שאין תורת כלי עליו שעשאו כיסוי לכלי, נעשה עליו תורת כלי על

ידי כך, ומותר לטלטלו כשאר כלים. והוא שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, בענין

שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך).

מכל מקום לא הצריכו זאת בפקק החלון

והארובה שבגג, אלא בכיסוי כלים.

ויתירה מזו נתבאר לעיל שם סל"ז (וכל

זה בכיסוי כלים, אבל כיסויי הקרקעות, כגון כיסוי בור או דות, אע"פ שתיקנו

ועשה בו מעשה וגם נשתמש בו פעמים רבות בחול, אסור לטלטלו, אלא אם כן יש לו בית אחיזה

שאוחזין בו כשמסירים אותו מהבור, שזה מוכיח עליו שהוא עשוי להטלטל ויש עליו שם כלי).

מכל מקום לא הצריכו זאת אלא בכיסויי

הקרקעות, ולא בפקק החלון והארובה שבגג, אף שגם כיסוי החלון והארובה

שבבית דומים לכיסוי הקרקעות.

והטעם שבכיסוי הכלים הצריכו תיקון

המוכיח, ובכיסוי הקרקעות הצריכו בית אחיזה, נתבאר בתהלה לדוד סי' שח ס"ק יד (מה

שצריך לדעת, דלכאורה כסוי בור ודות דרכן לפתחן ולכסותם תדיר, ואם כן הוי כפקק

החלון ברס"י שי״ג . אלא

דהתם הוי תוספת אוהל עראי, דשרי, ובכסוי בור ודות, כל הגג פתוח). ולא נתפרש מה

מועיל בית אחיזה להתיר אהל עראי. וראה כנישתא דבי רב .

ובאמת מצינו כעין זה גם לקמן ס"ז ( נגר

שתחב בו בית יד באמציעותו, והרי הוא דומה למקבת שהוא כלי, מותר לנעול בו ... וכן הבריח שתוחבין קצה האחד בנקב שבחומה מצד הדלת מכאן

וקצה השני בנקב שמצד הדלת מכאן, אם יש בו טבעת באמצעיתו שאוחזין בה בשעת פתיחה

ונעילה ומושכין בה את הבריח, הרי הוא בית יד לבריח ומותר לנעול בו).

אלא דלקמן שם הצריכו זאת כדי שלא

יהא דומה לבנין, כשנוקבו בארץ, כמבואר שם ( מותר לנעול בו אף אם הוא נוקב בארץ ... שאינו

נראה כבונה, הואיל וניכר בו שהוא כלי ), ואילו כאן שאינו נוקב בארץ, אין

חוששים בו לבנין .

*

כל האמור כאן הוא לענין טלטול לוח לפקוק

בו חלון או ארובה שבגג. ולענין לנעול בו פתח – יתבאר לקמן ס"ח-יג.

[936] רבה

בר בר חנה אמר רבי יוחנן קכה, סע"ב (הכל מודים שאין עושין אהל עראי (לפרוס

מחצלת על ד' מחיצות, רש"י) בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, לא נחלקו

אלא להוסיף (כגון שהיה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה,

רש"י), שרבי אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, וחכמים

אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב).

ואף שפקק החלון היא מחיצה, ולא אהל,

פירש רש"י קלז, ב ד"ה פקק החלון (כגון ארובת הגג). וכן פירשו תוס'

קכה, ב ד"ה הכל (עיקר פלוגתין דרבי אליעזר ורבנן איתא באהל כבעשיית דופן,

דפקק החלון משמע בחלון שבכותל ... ומיהו באהל שבגג נמי פליגי). מ"א סק"א

(ואפילו על ארובה שבגג שרי, דמוסיף על אהל עראי שרי (תוס')).

[937] כנסמן

לעיל (הערה 926 ).

והיינו לומר שלא חששו להצריכו שיהא

קשור מבעוד יום, אלא בנגר, ולא בפקק החלון, כדלקמן ס"ג ( ונגר

... דומה הוא לבנין ... ואין נועלים בו ... אלא צריך שיהיה קשור שם מבעוד יום).

[938] היינו אף שהעיקר (גג

הבית) הוא קבוע, מכל מקום מותר להוסיף בו אהל עראי, כדלקמן סי' שטו ס"ה ( ואף

שהמחיצה הבולטת שם היא קבועה, אין בכך כלום, כמו שנתבאר בסי' שי"ג, שאין

איסור אלא כשהתוספת היא קבועה).

[939]

ס"ב ( אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום, מותר להוסיף עליו בשבת) .

[940] נתפרש יותר לקמן סי' תקיט

ס"ד (אם הוא עשוי לפתוח ולנעול תדיר, דהיינו שאינו עשוי לקיום שלא לפתחו רק

לעתים רחוקים, אלא דרכו לפתוח ולנעול בכל יום).

אבל ראה לקמן ס"כ (והערה 1043 ), שיש ג' חילוקים:

(א) אינו עשוי להתקיים כלל, אלא עשוי

לסותרו בשבת עצמה, מותר.

(ב) עשוי להתקיים יותר מיום אחד, ואינו

עשוי להתקיים הרבה, אסור מדברי סופרים.

(ג) עשוי להתקיים הרבה, אסור מהתורה.

[941]

רא"ש עירובין פ"י סוף סט"ו (נראין דברי הראב"ד ז"ל ...

תוספת אהל עראי הוא, שהרי הדלת עשוי הוא לפתוח ולסגור ... לאו תוספת אהל עראי הוא

אלא קבע, שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים). מ"א סק"ז (אם אינו

עשוי לפתוח אלא לעתים רחוקים, הוי כאהל קבע (כמ"ש ברא"ש סוף עירובין עיי"ש)).

ומ"ש "כאהל קבע",

וכן כאן "שהוא כמוסיף בנין הקבוע בכותל", היינו שנראה כמחיצה קבועה,

כדלקמן ס"ח ( רחבה שאחורי הבתים שאין נכנסין ויוצאין בה תדיר אם עשה לפתחה

דלת ... כשרוצה לנעול בה זוקפה על חלל הפתח לסותמו בה ... אסור לנעול בהן בשבת, שהואיל ואינן עשויין להפתח אלא לעתים

רחוקים, הרי הן נראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה).

ומכל מקום נידון דידן חמור יותר,

שהרי לקמן שם מיירי כש"עשה לפתחה דלת", שזה לא נאסר אלא מטעם ש"נראין

בנעילתן כבנין מחיצה קבועה", והתירו לקמן שם אם "ניכרין הן שהן דלתות

העשויות לפתיחה ונעילה".

משא"כ ה כא מיירי

בלוח ש"בא לפקוק בו בתחלה בשבת".

וראה בדי השלחן סי' קיט ס"ק

כט. כנישתא דבי רב.

[942] שאסור, כדלקמן סי' שטו

ס"ו ( להוסיף עליה תוספת קבוע אסור בכל ענין). וכן כאן, כשעשוי

להפתח לעתים רחוקים.

אלא שאיסור זה (בעשוי להפתח לעתים

רחוקים) הוא רק בכותל, או בכלים המחוברים לקרקע, משא"כ בכלים שאינם מחוברים

לקרקע, וכדלקמן ס"ח ( שהואיל ואינן עשויין להפתח אלא לעתים

רחוקים, הרי הן נראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה, כל שאין בהן היכר שהן דלתות),

וסי' תקיט ס"ד (אבל אם אין לו ציר כלל אפילו באמצעו, אם הוא עשוי לפתוח

ולנעול תדיר, דהיינו שאינו עשוי לקיום שלא לפתחו רק לעתים רחוקים, אלא דרכו לפתוח

ולנעול בכל יום, דינו כאילו אינו מחובר לקרקע, שמותר לסלק הדלת לגמרי מהחנות ומותר

להחזירו).

כלומר, שאם דרכו לפתוח ולנעול בכל

יום, דינו כאילו אינו מחובר לקרקע, שמותר אף כשאינו עשוי להפתח אלא לעתים רחוקים,

כמבואר שם ס"ג (ואם אין לו ציר כלל לא באמצע ולא למעלה ולמטה ... כשאין לו

ציר כל עיקר לא גזרו כלל).

[943]

ברייתא קכו, א (קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו, בזמן שקשור ותלוי בפתח,

פותח ונועל בו, אין קשור ותלוי, אין פותח ונועל בו. רשב"ג אומר, מתוקן

אע"פ שאינו קשור. אמר רב יהודה בר שילת אמר רב אסי אמר רבי יוחנן, הלכה

כרשב"ג ... דאיכא תורת כלי עליו). וכפירוש התוס' קכו, ב ד"ה וכי תימא (נראה

לר"ת דהכי פירושו, דאיכא תורת כלי עליו, שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך,

שמאחר שלכך תיקנו והכינו לכך, יש תורת כלי עליו). טור ושו"ע ס"א (וקנה

שהתקינו להיות נועל בו, אין צריך שיקשרנו בדלת).

[944] רא"ש

פי"ז ס"ח (שקנה הוא לצורך נעילת בית, ודמי קצת לנגר). מ"א

סק"ב (שתוחבו אצל הדלת בכותל, דמי לנגר קצת, כן משמע ברא"ש). והיינו

שהקנה שתוחבים בכותל מן הצד לנעול הדלת, דמי לנגר שתוחבים באסקופה שבארץ לנעול

הדלת.

הערת מהרי"ב על הגליון: מ"א

סק"ב. דלא כשלטי הגבורים [מט, ב אות א] שכתב שבזה ר"ת [בתוס' קכו, ב

ד"ה וכי: פירש בקונטרס שיהא ראוי לעשות שום תשמיש אחר. ואין נראה לר"ת.

כי למה יש לנו להצריך שלדבר אחר יהא ראוי. כיון שראוי לדבר זה. אלא נראה לר"ת

דהכי פירושו דאיכא תורת כלי עליו שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, שמאחר שלכך

תיקנו והכינו לכך, יש תורת כלי עליו אפילו אינו ראוי לדבר אחר], מודה לרש"י [שם

ד"ה ה"ג (האי קנה מאי תורת כלי עליו איכא, אי משום דפותח ונועל בו, אין

זו תורת כלי עליו אלא תורת בנין), וד"ה וכי תימא הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו (שראוי להפך בו

זיתים או לפצע בו אגוזים)], דלא משמע כן ברא"ש פי"ז סי' ח [שכתב] לאפוקי

מאיסור בנין כו'.

וראה כנישתא דבי רב.

[945]

תוס' קכו, א ד"ה והמונח (ואינו משמע שיהא בו איסורא דאורייתא, כיון שאינו

מבטלו שם).

[946] משא"כ "אם אין פקק זה עשוי

להפתח תדיר, אלא לעתים רחוקים, אסור", כדלעיל סוף ס"א.

[947]

רא"ש שם סי' ח (והנה עתה שלשה חלוקים בפסק זה לדברי רב אלפס, בפקק החלון סגי

במחשבה כמו בחריות של דקל, ובנגר הנגרר צריך קשירה לאפוקי מאיסור בנין, ובקנה שהוא

פותח ונועל בו צריך תקון כלי). טור ושו"ע שם (ומכל מקום דמי לבנין יותר מפקק

החלון, ולא סגי במחשבה שיחשוב עליו מאתמול, וצריך שיתקננו לכך).

[948]

ר"ת בתוס' שם ע"ב ד"ה וכי (שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, שמאחר

שלכך תיקנו והכינו לכך יש תורת כלי עליו). הובא בטור ושו"ע שם (לרש"י,

היינו שיתקננו לשם כלי שיהא ראוי לשום תשמיש, שיהא ראוי להפך בו זיתים או לפצוע בו

אגוזים. ולר"ת אין צריך שיהא ראוי לדבר אחר, אלא כיון שתקנו ועשה בו מעשה

והכינו לכך סגי). מ"א ס"ק ג (וכן פסק בסימן ש"ח ס"י). והוא מה

שנפסק בשו"ע שם לענין כיסוי כלים (והוא שתיקנו ועשה בהם מעשה והכינם לכך).

הרי שנפסק כדעת ר"ת, דלא כרש"י, אף שכאן הובאו בשו"ע ב' הדעות.

[949]

מ"מ פכ"ה סוף הי"ג (מעשה שנראה וראוי, ותקונו מוכיח עליו שהוא ראוי

לכך). ר"ן ספי"ז מט, ב (דתורת כלי היינו שיתקנו בענין שיהא

נראה עומד לכך).

[950] ריטב"א

שם קא, ב (גלוסטרא משוי ליה כלי, ובכלים לא מיחזי כבונה, שאין אדם מבטל כליו).

ב"י ד"ה ונגר (דכיון דכלי הוא תו לא מיחזי כבונה, שאין דרך לשקע כלי

בבנין לבטלו שם).

וכן הובא טעם זה לענין נגר, לקמן

ס"ד ( הואיל והוא דומה לכלי, אינו נראה כל כך כבונה, שאין דרך לשקע

כלי בבנין לבטלו שם ).

*

בהערה זו בא לבאר:

זה שהצריכו כאן תיקון המוכיח, מצינו

גם לעיל סי' שח סל"ו ( דבר שאין תורת כלי עליו שעשאו כיסוי

לכלי, נעשה עליו תורת כלי על ידי כך, ומותר לטלטלו כשאר כלים. והוא שתיקנו ועשה בו

מעשה והכינו לכך, בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך ).

אך מכל מקום יש הפרש בינם, דלעיל שם

הצריכו תיקון המוכיח כדי שיהא " נעשה עליו תורת כלי על ידי כך, ומותר

לטלטלו". משא"כ כאן הצריכו תיקון המוכיח כדי שלא

יהא דומה לבנין (ראה לעיל שם הערה 274 ).

ומה שמועיל התיקון שלא יהא דומה

לבנין, היינו כיון שהתיקון מועיל שיהא עליו תורת כלי, והרי " אין

דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם לעולם ", לכן מוכיח תיקון זה שלא יהא

דומה לבנין.

ומזה יוצאים שני חילוקים בינם

להלכה:

(א) לעיל שם נתבאר לענין כיסוי

הכלים " ואם נשתמש בו לכיסוי מבעוד יום אפילו פעם אחת, זהו תורת כלי

שלו, ומותר לטלטלו בשבת, אע"פ שלא עשה שום מעשה של תיקון ",

כיון שמה שמשתמש בו עושהו כלי.

משא"כ כאן נתבאר " ואף

אם כבר נעל בו פעמים רבות בחול והוא מיוחד לכך, אסור לנעול בו בשבת, אלא אם כן

תקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך", כי אף שמה שהשתמש בו מועיל שיהא עליו תורת

כלי, מכל מקום, כל זמן שאין עליו תיקון המוכיח, עדיין דומה לבנין.

(ב) לעיל שם נתבאר " ואם

נשתמש בו לכיסוי מבעוד יום אפילו פעם אחת, זהו תורת כלי שלו, ומותר לטלטלו בשבת" ,

שהרי נעשה בזה כלי שמלאכתו להיתר.

משא"כ כאן נתבאר " אם

הוא בענין שאסור לנעול בו בשבת, אף שהוא מיוחד לנעול בו בחול, אסור לטלטלו, כי אם

לצורך גופו או מקומו, כדין כלי המיוחד למלאכת איסור ". כי

אף שעל ידי שנשתמש בו נעשה עליו תורת כלי, מכל מקום עדיין דומה לבנין, ולכן אסור

לנעול בו בשבת. יוצא אם כן שהוא כלי שמלאכתו לאיסור.

[951] וכן הוא לקמן סעיף הבא,

בנגר ( ואז מותר לנעול בו אף שלא נעל בו עדיין מעולם, ואף אם לא ייחדו

לכך) .

[952]

רמב"ם פכ"ו ה"ז (קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו, אם יש

תורת כלי עליו, הרי הוא ככלי שמלאכתו להיתר). רמ"א ס"א (ומיקרי על ידי

כך כלי שמלאכתו להיתר, ומותר לטלטלו).

[953]

כדלעיל (הערה 950 ).

[954] משנה

עירובין קב, א (נגר הנגרר נועלין בו במקדש (דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש ...

ואין שבות דרבנן במקדש, רש"י), אבל לא במדינה, והמונח כאן וכאן אסור. רבי

יהודה אומר המונח מותר במקדש, והנגרר במדינה). ובגמרא שם (אמר רב יהודה אמר שמואל

הלכה כרבי יהודה בנגרר (דמותר אפילו במדינה, רש"י)). רי"ף שם לד, ב (אמר

רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה), וכדפירש הרא"ש בשבת פי"ז סי' ח (דרב

אלפס פסק ... כרבי יהודה בנגר הנגרר דבעי קשור ... דבנגר שתוחבו בקרקע דמי קצת

לבנין, הלכך בעינן קשירה לאפוקי מאיסור בנין). טור ושו"ע ס"א (קנה ... כיון

שתקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך סגי. ונגר, שהוא יתד שנועלים בו ותוחבין אותו

באסקופה למטה, ודומה טפי לבנין, לא סגי בהכי, ואין נועלים בו אלא אם כן יהא קשור).

והיינו שעיקר החילוק בין קנה לנגר

הוא, שאת הקנה תוחבין בכותל מן הצד, ואילו את הנגר תוחבין בחור שבאסקופה למטה,

שדומה יותר לבנין.

אמנם לקמן ס"ז ( וכן

הבריח, שתוחבין קצה האחד בנקב שבחומה מצד הדלת מכאן וקצה השני בנקב שמצד הדלת מכאן),

והיינו שדין הבריח כדין הנגר, ולא כדין הקנה. והוא מהט"ז

ס"ק ב (דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ).

ובשוה"ג שם הקשה עליו רבינו ( וצ"ע

מאי שנא מקנה דלעיל).

*

הלכה זו, שנגר צריך שיהי' קשור,

נתבארה בב' משניות ובגמרא שם:

(א) המשנה הראשונה מיירי כשיש בראשו

גלוסטרא, כדלקמן ס"ד, ושם נסמן (הערה 956 ).

(ב) המשנה השנית מיירי כשאין בראשו

גלוסטרא, כדלקמן ס"ה, ושם נסמן (הערה 961 ).

[955] וכן הוא לעיל סעיף הקודם,

בקנה ( ואז מותר לנעול בו, אף אם עדיין לא נעל בו מעולם מבעוד יום); אמנם

יש הפרש גדול בינם:

עיקר ההיתר בקנה – " שתיקונו

מוכיח עליו שהוא עומד לכך ...

שעל ידי מעשה תיקון זה יש עליו תורת כלי" ( כדלעיל הערה

950 ) . ולכן צריך עכ"פ

לייחדו שיהא "עומד לכך".

משא"כ בנגר, עיקר ההיתר הוא " הואיל

והוא קשור ומחובר שם מבעוד יום, אינו נראה כבונה בשבת ", ואם כן אין

צריך שירד עליו תורת כלי. ולכן סגי "אף אם לא ייחדו לכך". וכמו הדלת

עצמה המחוברת לבית, שאף שאין עליה דין כלי, ומכל מקום מותר לנעול ולפתוח את הדלת.

וראה לקמן (הערה 960 ).

ואף שגם בנגר מיירי כאן ש" יש

בראשו גלוסטרא ... והוא דומה לכלי, אינו נראה כל כך כבונה ".

מכל מקום גם על ידי הגלוסטרא לא יורד

עליו תורת כלי, ואינו אלא "דומה לכלי", שאינו מתיר אלא בצירוף מה שהוא

קשור שם מבעוד יום. ולכן סגי "אף אם לא ייחדו לכך".

[956]

משנה עירובין קא, ב (נגר (שתוחבין אותו בחור שבאיסקופה לנעול הדלת, רש"י) שיש

בראשו גלוסטרא (שראשו עבה וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין ... דתורת כלי עליו,

רש"י), רבי אליעזר אוסר (אלא אם קשור ותלוי בדלת, רש"י) ורבי יוסי מתיר

(דתורת כלי עליו משום גלוסטרא, ולא מיחזי כבונה, רש"י)), ובגמרא שם (בניטל

באיגדו (כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא, וראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק

בידיה, רש"י) כו"ע לא פליגי (דשרי, דכיון דקשור ותלוי יפה, מוכחא מילתא

דלנעול קאי, ולא מיחזי כבונה), כי פליגי בשאינו ניטל באיגדו (שהחבל דק, ואם היה

רוצה ליטלו משם לטלטלו על ידי אותו חבל מיד נפסק, רש"י), מר סבר כיון דיש

בראשו גלוסטרא תורת כלי עליו (גלוסטרא מהניא ליה, דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין,

רש"י), ומר סבר כיון דאינו ניטל באיגדו לא). רי"ף שם לד, ב (והלכתא כרבי

יוסי). תוס' שם ד"ה כי פליגי בשאין ניטל באיגודו (והכא איירי בקשור בעיברא

דדשא, דמודה רבי יהודה בשאינו ניטל באיגודו, כדמוכח בסמוך, ומשום הכי בעי במתניתין

שיהא בראשו גלוסטרא). והיינו שיתבאר לקמן (סעיף הבא), לענין נגר שאין בראשו

גלוסטרא, שאם הוא קשור בדלת סגי בחבל דק, ואם הוא קשר אמיץ סגי בקשור בבריח,

משא"כ כאן שיש בראשו גלוסטרא, סגי אפילו אם קשור בחבל דק לבריח.

טור ושו"ע ס"א (אם יש

בראשו גלוסטרא, דהיינו שהוא עב באחד מהראשים וראוי לכתוש בו, שדומה לכלי, סגי

אפילו אם קשור בחבל דק שאינו ראוי להיות ניטל בו, ואפילו אם אינו קשור בדלת עצמו,

אלא בבריח הדלת). לבוש שם (ולא מיחזי כבונה, כיון שהוא עצמו דומה לכלי).

[957] ריטב"א

שם (גלוסטרא משוי ליה כלי, ובכלים לא מיחזי כבונה, שאין אדם מבטל כליו). ב"י

ד"ה ונגר (דכיון דכלי הוא, תו לא מיחזי כבונה, שאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו

שם).

וכן לענין קנה נתבאר לעיל ס"ב

( שעל ידי מעשה תיקון זה יש עליו תורת כלי, ואין דרך לשקע כלי

בבנין לבטלו שם לעולם). ונתבאר לעיל (הערה 950 ).

[אמנם יש הפרש גדול בינם:

קנה הוא רק "דומה הוא קצת

לבנין", ואם תקנו שיהא עליו תורת כלי, "לא מיחזי כבונה, שאין דרך לשקע

כלי בבנין לבטלו שם", וסגי בזה להתירו.

משא"כ נגר " דומה

הוא לבנין יותר מקנה", ולכן לא סגי בזה להתירו (אפילו אם "תיקונו מוכיח

עליו", ואפילו "יש בראשו לגוסטרא ... דומה לכלי"), אלא

בצירוף מה שהוא קשור שם מבעוד יום.

ומכל מקום מועיל לפעמים "תורת

כלי" גם בנגר, כדלקמן ס"ז (נגר שתחב בו בית יד באמצעיתו ... מותר לנעול

בו אף ... שאינו קשור כלל, שאינו נראה כבונה הואיל וניכר בו שהוא כלי"].

וראה גם לקמן סכ"ג (משא"כ

בכלי שאין דרך לבטלו לבנין, כמו שנתבאר למעלה).

[958]

רש"י קב, א ד"ה והוא שקשור בדלת (עצמה, דמוכח שפיר, ולא שקשור במזוזה).

רבי יהונתן לד, ב (ולא שקשור במזוזה שאחורי הדלת ובבריח הדלת). הרי שאם יש בראשו

גלוסטרא סגי אף בקשור במזוזה.

[959] משנה

עירובין קב, א (נגר הנגרר), ופירש"י (שקשור בדלת אבל אינו תלוי, שהחבל ארוך,

ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור). ברייתא שם (איזהו נגר שנועלין במקדש אבל לא במדינה,

כל שאינו לא קשור ולא תלוי, ושומטו ומניחו בקרן זוית). רא"ש שם פ"י

סט"ו (דרבי יהודה שרי קשור, אף על פי שאין תלוי, אלא מונח כולו לארץ). טור

ושו"ע ס"א (ואפילו אם החבל ארוך ואינו תלוי כלל באויר, אלא כולו מונח

בארץ). לבוש שם (אפילו כולו מונח בארץ [מותר] לנעול בו, ואין איסור אלא כששומטו

ומניחו בקרן זויות ואינו קשור כלל, שזה נראה כבונה, הואיל ואינו נראה שמוכן לזה).

[960] רש"י שם ד"ה

והוא שקשור (בדלת עצמה, דמוכח שפיר). רבי יהונתן שם לד, ב (דמוכח שפיר דלנעול קאי).

וראה מראי מקומות וציונים. משולחן הארי.

לעיל (הערה 955 ).

[961]

רבא שם (והוא שקשור בדלת (עצמה, דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה, רש"י). איני

והא רבי טבלא איקלע למחוזא וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא, ולא אמר להו ולא מידי,

ההוא ניטל באיגדו הוה (כלומר קשור היה בחבל חזק, רש"י)). טור ושו"ע

ס"א (ואם אין בראשו גלוסטרא, אם הוא קשור בדלת עצמה, סגי אפילו בחבל דק שאינו

ראוי לינטל בו, ואפילו כולו מונח בארץ. ואם אינו קשור בדלת אלא בבריח, צריך שיהא

הקשר אמיץ שיהא ראוי לינטל בו).

[962] נסמן

לעיל (הערה 959 ).

[963] גמרא

שם (בעי רבי זירא נקמז מהו (שנכנס הנגר בחור האסקופה, ונפחת אותו החור, ויוצא הנגר

לצד הקרקע ונועץ בקרקע. ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה, ואין החור ניקב עד לארץ,

רש"י ותוס'). אמר רב יוסף מאי תיבעי ליה, לא שמיע ליה הא דתניא נשמט אסור

נקמז מותר, ורבי יהודה אמר נקמז אף על פי שאינו נשמט אסור, ואמר רב יהודה אמר

שמואל הלכה כרבי יהודה בנקמז. וטעמא מאי, אמר אביי משום דמיחזי כבונה). ב"י (אפילו

אם יש בראשו גלוסטרא). טור ושו"ע ס"ב (כל נגר שאמרנו, מיירי שהאסקופה

גבוה וכשנועץ אותו במפתן אינו נוקב בארץ. אבל אם נפחתה האסקופה בענין שכשמכניס

הנגר בחור נוקב תחתיו בארץ, הוי בנין, ואסור לנעול בו).

[964]

ט"ז סק"ב (נראה לי דדוקא כשהיה תחלה האסקופה שלימה למטה, דהנקב לא הגיע

עד סוף האסקופה, ונתקלקל ונעשה הנקב עד סופה, ועל ידי זה נוקב הנגר בארץ ועושה

גומא בארץ, על כן הוה כבנין ... אבל אם מתחלה עשה חלל בקרקע מקום שהנגר יהיה ראשו

שם, וכן יהיה תמיד, שאינו מוסיף נקב בארץ, אין איסור בזה משום דמחזי כבנין).

והקשה בתוספת שבת ס"ק ח (וקשה

דהא כתב הרי"ף דאם עשה לו בית יד שדומה למקבת, מוכח שהוא כלי ושרי [כדלקמן

סעיף הבא], ולהט"ז תיקשי דלמה שרי, כיון שעושה נקב חדש). וראה כנישתא דבי רב.

[965] שיהיו

לו כל דיני נגר דלעיל ס"ג-ה.

[966] גמרא

שם (בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי, עשה לו בית יד (לנגר שאינו קשור כלל, ותחב

בית יד באמצעיתו, ודומה למקבת, דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא, רש"י)

מהו (לנעול בו, רש"י). אמר ליה בוכנא קאמרת (הא ודאי שרי. בוכנא מקבת, וכותשין

בו חטין ותבלין, רש"י). איתמר אמר רב נחומי בר אדא עשה לו בית יד מותר). רי"ף

שם לד, ב (נקמז ... ואם עשו לו בית יד מותר). ט"ז ס"ק ב (עשה לו בית יד

דפשוט בגמרא דמותר, אפילו באין קשור ותלוי, ופירש הרי"ף דקאי אנקמז, דהיינו

נפחתה האסקופה). מ"א ס"ק ה (ואם עשה לו בית יד ודומה למקבת, מוכח דכלי

הוא ושרי (ב"י הרי"ף)).

[967]

ב"י שם (איכא למימר דשאני התם שעשה הבית יד בידים, אבל ביש בראשו גלוסטרא,

דלא עשה בו מעשה ... כל שאינו קשור אסור).

ואף שנתבאר לעיל ס"ב-ג שגם אם

"תקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד

לכך", אינו מועיל אלא בקנה, ולא בנגר, אף שעשאו בידים.

מכל מקום יש הפרש בין תיקון המוכיח

שאינו מועיל, לבין עשה בו בית יד שמועיל, כעין מה שמצינו לענין כיסויי הכלים

והקרקעות, דלעיל סי' שח סל"ו-ז (דבר שאין תורת כלי עליו שעשאו כיסוי לכלי,

נעשה עליו תורת כלי על ידי כך, ומותר לטלטלו כשאר כלים, והוא שתיקנו ועשה בו מעשה

והכינו לכך בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך ... אבל כיסויי הקרקעות, כגון

כיסוי בור או דות, אף על פי שתיקנו ועשה בו מעשה ... אסור לטלטלו, אלא אם כן יש לו

בית אחיזה שאוחזין בו כשמסירים אותו מהבור, שזה מוכיח עליו שהוא עשוי להטלטל ויש

עליו שם כלי).

[968]

ט"ז שם (שברוב הבתים עושים נקבים בחומה אצל הדלת מכאן ומכאן, ותוחבין הבריח

לשם שהולך מקצה זה לזה, ולא אמרינן דהוי כבונה, דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ ...

נראה, דכיון שעושין טבעת של ברזל באמצע הבריח ובו אוחזין בשעת פתיחה ונעילה

ומושכין את הבריח, זה הוה כעשה לו בית יד, דפשוט בגמרא דמותר אפילו באין קשור

ותלוי).

וצ"ע מאי שנא מקנה דלעיל

ס"ב (וראה לעיל הערה 954 ).

[969] עד כאן נתבארו פרטי הלכות

הלוח לפקוק בו החלון והארובה, וקנה ונגר לנעול בו הדלת.

עתה

מתחיל לבאר את הלכות נעילת הפתח בדלת ובלוח, מתי יש לחוש ש"נראה כבונה".

[970] שאם עשויה לכניסה וליציאה

תמיד היא מחיצת עראי שמותר לעשות בשבת, אם אינה עשויה כדי להתיר איסור, כדלקמן סי'

שטו ס"ג (מותר לעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת ... ולעולם אין מחיצת עראי

אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה ... או להתיר טלטול ... או להתיר שאר איסור),

וס"ו (וכל זה במחיצת עראי. אבל מחיצה קבועה אסורה בכל ענין, אפילו אינה נעשית

אלא לצניעות בעלמא).

[971]

ערוך ערך צר, החמישי (פירוש ציר, נוקבין הדלת וקובעין בו עץ חד, כדי להכניסו לאדן,

לחזור לכאן ולכאן). מ"א ס"ק ט (כל דלתות שלהם היו להם ב' ראשים, אחד

למעלה ואחד למטה, וחור אחד היה במפתן וכנגדו חור למעלה במשקוף ( . וכן הוא לקמן סי"ד ( ויש להן שני צירים, דהיינו שני ראשים

הבולטים מן הדלת, אחד למעלה הנכנס בחור שבמשקוף, ואחד למטה הנכנס בחור שבאסקופה),

וסי' תקיט ס"ב (פירוש כל צירים שבימיהם, היינו שבולט ראש אחד מהדלת

למעלה כמו יתד, וראש אחד בולט מהדלת כנגדו מלמטה, ובמשקוף העליון היה חור שנכנס

לתוכו יתד העליון, ובמפתן יש חור שנכנס לתוכו יתד התחתון).

[972] כדלקמן סי"ג (דלת

העשויה מקרשים הרבה), משא"כ בקרש אחד, יתבאר לקמן סי"ב (דלת העשוי מלוח

אחד ... אין נועלין בה, אפילו יש לה ציר ... ואפילו היא גבוהה מן הארץ ),

ויש אוסרים "אפילו היא פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר".

[973] משנה

עירובין קא, א (הדלת שבמוקצה (רחבה שאחורי הבתים, ומשום הכי נקט לה משום שאין

משתמשין בה תדיר, ואין בעל הבית חושש לה לעשות לה דלת תלויה כראוי וקבועה, אלא

זקופה כנגד הפתח, וכשהוא פותח מטילה לארץ. ויש שתלויות אבל נגררות לארץ,

רש"י) וחדקים שבפרצה (קוצים שעשאם חבילות והתקינם לסתום בהם פרצה ופעמים שהוא

פותחה, רש"י) ומחצלות (של קנים, רש"י), אין נועלין בהן (בשבת, משום

דעביד בנין, או אפילו כשהיא תלויה ונגררת, אין זה קבועה, וכשהוא מגביהה על המשקוף,

כיון דאינה קבועה שם מחזי כבונה, רש"י), אלא אם כן גבוהים מן הארץ). ראב"ד

הובא ברא"ש עירובין פ"י סי' טו (כיון שדלת של מוקצה הוא, ושל פרצה, לאו

תוספת אהל עראי הוא, אלא קבע, שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים). טור ושו"ע

ס"ג (רחבה שאחורי הבתים, שאין נכנסים ויוצאים בה תדיר, אם עשה דלת לפתחה, או

שתולה בה מחצלת של קנים, וכן פרצה שגדרה בקוצים כעין דלת ... אין נועלים בהם אלא

אם כן היו גבוהים מן הארץ). ט"ז ס"ק ג (הטעם בשם הראב"ד, דכיון דלא

משתמש שם תדיר, ממילא כשהוא סותם בפתח זה דעתו שיהיה כן לימים מרובים, והוה ליה

אהל קבע דמחזי כבונה, לא כפתח שהיא לפתיחה בכל זמן).

ונתפרש יותר לקמן סי' תקיט ס"ד

(אם הוא עשוי לפתוח ולנעול תדיר, דהיינו שאינו עשוי לקיום שלא לפתחו רק לעתים

רחוקים, אלא דרכו לפתוח ולנעול בכל יום).

[974]

ברייתא שם (דלת הנגררת ומחצלת הנגררת ... בזמן שקשורין ותלויין (אתלויין הוא דקפיד,

אבל אגבוהים מן הארץ לא חייש, רש"י) נועלין בהן בשבת), ובגמרא שם (אמר אביי

בשיש להם ציר (דמוכחא מילתא דדלת גמורה היא, והרי היא קשורה ותלויה ולא מחזי כבונה,

רש"י). רבא אמר בשהיה להן ציר (ואע"ג דהשתא ליכא, היכירא הוא דאיכא,

רש"י)). טור ושו"ע שם (אם יש להם ציר, או אפילו אין להם עתה ציר אלא

שהיה להם ציר (וניכר שהיה להם ציר, מ"א), נועלים בהם ... שניכר בהם שהוא דלת

כיון שהיה להם ציר).

[975]

ב"י ד"ה רחבה (היינו דכשנועל בה אינו מחזיר הציר למקומו). רמ"א

ס"ג (ובלבד שלא יחזיר הציר למקומו).

[976]

סעיף יד ( אם יצא ציר התחתון כולו ממקומו, אסור להחזירו, גזרה שמא יתקע,

דהיינו שיהדקו שם בחוזק במקבות וגרזן שלא יוכל עוד לצאת משם, ויתחייב).

וכן הוא לקמן סי' תקיט ס"ד (אסור

להחזירו לחורו אחר שנשמט ממנו לגמרי, גזירה משום יש לו צירים למעלה ולמטה, שהמסלק

צירים הללו מן חורם חייב משום סותר, והמחזירם חייב משום בונה, אפילו אינו תוקע

בחזקה, כמו שנתבאר בסי' שי"ג).

[977] שבזה מיירי המשנה שם,

כדלעיל (הערה 973 ).

[978]

ברייתא שם (דלת הנגררת ... בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת). טור ושו"ע

שם (אפילו הם נגררים בארץ, רק שקשרם ותלאם לנעול בהם. ולא חשיב כבונה).

[979]

רש"י במשנה שם ד"ה אין (תלויה ונגררת ... וכשהוא מגביהה על המשקוף).

[980]

רש"י שם ד"ה כשיש להן ציר (דמוכחא מילתא דדלת גמורה היא, והרי היא קשורה

ותלויה, ולא מחזי כבונה).

[981]

משנה שם (אלא אם כן גבוהים מן הארץ). והיינו שהם קשורים ותלוים וגבוהים מן הארץ. וראה

תהלה לדוד סק"ז.

[982]

ברייתא שם (וגבוהים מן הארץ אפילו מלא נימא נועלין בהן). ב"י ד"ה ודע (דבהדיא

אמרינן בברייתא דבגמרא, דבגבוהים מן הארץ מלוא נימא סגי).

[983] ט"ז

ס"ק ג (אם הוא במקום שעומד לפתיחה תמיד מותר אפילו אין גבוה).

וכן הוא לקמן סי' תקיט ס"ד (אם

הוא עשוי לפתוח ולנעול תדיר ... מותר לסלק הדלת לגמרי מהחנות ומותר להחזירו).

וכן הוא בפקק החלון והארובה, כדלעיל

ס"א (פקק החלון ... ואפילו ארובה שבגג, מותר לפקוק ... שהיא עשויה להפתח

תדיר).

[984]

ראב"ד הובא ברא"ש עירובין פ"י סי' טו (ואם היה בפתח קבוע ליכנס

ולצאת דרך שם, אף על פי שאין גבוהין מן הארץ נועלין בהן). טור ושו"ע ס"ג

(ופתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר נועלים בו, אפילו לא היה לו ציר מעולם, והוא נגרר).

לבוש שם (כיון שנכנסין ויוצאין בה תדיר, הוה ליה מוסיף אהל עראי, שמותר).

[985]

כדלעיל ס"א, שהתירו גם (לוח ... מותר לפקוק ... אע"פ שאינו קשור ותלוי

שם ... עשויה להפתח תדיר). וראה כנישתא דבי רב.

[986] סעיף

ג ( מותר לעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת, ואפילו עושה אותה כדי

להגן מן החמה או מן הצינה ...

ולעולם אין מחיצת עראי אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה ... או להתיר טלטול ...

או להתיר שאר איסור ).

[987] תני

ר' חייא עירובין קא, א (דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה. היכי דמי דלת אלמנה, איכא

דאמרי ... דלית ליה גשמה). רי"ף לג, ב (היא האסקופה התחתונה, שאין לה כן, אלא

מורידין אותה על גבי הארץ, וכשפותחין שומטין אותה ועוקרין אותה). רא"ש שם

פ"י סי"ג. רמב"ם פכ"ו ה"ט (אם לא היה לה למטה כן, כמו

אסקופה, שמוכיח עליה שהיא כלי מוכן לנעילה, אין נועלין בה). טור ושו"ע

ס"ד (דלת ... שאין לה אסקופה התחתונה, וכשפותחים שומטין אותה ועוקרים אותה,

אין נועלים בה). ט"ז ס"ק ד (הטעם דכיון דאין לה צורת הפתח כמו שאר פתחים,

נראה כבונה וסותם במקום הפתוח).

[988]

תוס' שם ד"ה דלת (פירש ר"י דאיירי כשיש להן ציר, דאי אין להן ציר, מאי

איריא דלת אלמנה, אפילו דלת אחרינא נמי). טור ושו"ע שם (אפילו יש לה ציר).

[989] לגירסת הרי"ף שם

בברייתא שם (דלת אלמנה שאינה נגררת, אין נועלין בה), והיינו אף שאינה נגררת, אלא

שהיא גבוהה מן הארץ, אין נועלין בה. וראה קובץ הערות וביאורים ח"ג ע'

טו. כנישתא דבי רב.

[990] שתי

הדעות וההכרעה, הן במ"א ס"ק ח – לענין "לוח אחד", כדלקמן סעיף

הבא (והערות 995 - 997 ). ומשם למדים אף לענין אין בה אסקופה, שדינם שוה.

[991] תני

ר' חייא שם (דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה. היכי דמי דלת אלמנה, איכא דאמרי דחד

שיפא), ופרש"י (עשויה מקרש אחד, דהכא ודאי מחזי כבונה ונתן קרש בכותל, שאין

בה היכר דלת). רי"ף שם לג, ב (פירוש חד שיפא, לוח אחד). רא"ש שם

פ"י סי"ג. טור ושו"ע שם (דלת העשוי מלוח אחד ... וכשפותחים שומטין

אותה ועוקרים אותה, אין נועלים בה).

[992]

תוס' שם, כדלעיל (הערה 988 ).

[993] לגירסת

הרי"ף, כדלעיל (הערה 989 ).

[994]

טור ושו"ע שם (דלת העשוי מלוח אחד, או שאין לה אסקופה התחתונה), כמבואר בב"י

סד"ה דלת (ופסק רבינו כשני הלשונות להחמיר).

[995]

מ"א סק"ח (משמע דבלוח אחד אסור אפילו עשוי לפתוח ולנעול, כמ"ש

בב"י דקאי אחניות), והיינו כמבואר בב"י ד"ה ומ"ש אין נועלין (והני

חנויות דידן שנועלין אותם בקרשים ... נראה דשרי, דעד כאן לא אסר רבינו אלא שאין

הדלת אלא מלוח אחד בלבד, אבל הכא שהפתח נעול בכמה קרשים, חשיבי כולהו כדלת אחד

עשוי מקרשים רבים, ושרי, וכך נהגו העולם להתיר לפתוח ולנעול כדרכה, ולא נשמע פוצה

פה לאיסור). הרי שאף בחנויות שעשויות לפתוח ולנעול, אסר בלוח אחד.

וכתב ע"ז במ"א שם (וצ"ע

מה שכתוב בס"א פקק החלון כגון לוח, משמע אפילו בלוח אחד שרי. ואפשר דעל שם

שהם מחוברין יחד קרוי לוח).

וכן צריך לפרש (לפי דעה זו)

מ"ש לעיל ס"א (פקק החלון, כגון לוח ... הרי זה מותר ... ואפילו ארובה

שבגג מותר לפקוק ... שהיא עשויה להפתח תדיר), דמיירי בלוח שמחוברים בו כמה קרשים.

וראה כנישתא דבי רב.

[996]

ב"ח ד"ה ומ"ש אין נועלין (אבל פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר, אפילו

לא היה ציר לעולם, ואפילו מלוח אחת, או אין לה אסקופה, נמי נועלין בה). מ"א

שם (אבל הב"ח כתב בשם התוס', דאף העשוי מלוח אחד, אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר

שרי).

[997]

מ"א שם (ויש להקל). וראה ב"י שם (דכיון דלא מיתסר אלא מדרבנן, משום

דמיחזי כבונה, נקטינן לקולא).

[998]

ב"י ד"ה ומ"ש אין נועלין (דעד כאן לא אסר רבינו אלא שאין הדלת אלא

מלוח אחד בלבד, אבל הכא שהפתח נעול בכמה קרשים, חשיבי כולהו כדלת אחד עשוי מקרשים

רבים, ושרי). רמ"א ס"ד (אבל דלת העשויה מקרשים הרבה, שרי, אף על פי

ששומטים אותה כשפותחה, אם יש לה אסקופה).

[999]

סעיף י.

[1000] ב"י שם (והני חנויות

דידן שנועלין אותם בקרשים ויש במקומם חקיקה למעלה ולמטה שהן נכנסות בה). רמ"א

שם (והוא הדין במקום שנועלים בקרשים הרבה, ויש חקיקה למעלה ולמטה שמכניס בהם

הקרשים, שדינם כדלת הואיל ואינן לוח אחד בכל הדלת).

[1001] סיכום כללי הלכה זו של

הסרת והחזרת דלתות החנויות בשבת וביום טוב, שנתבארו בסעיפים שלפנינו ולקמן סי'

תקיט:

(א)

הסרת והחזרת ציר שמהצד, במחובר לקרקע, חייב עליה משום בונה וסותר (סי"ז. תקיט,

ד).

(ב)

החזרת ציר שמהצד, באינו מחובר לקרקע, אינו חייב אלא אם תקע בחוזק, וגזרו שמא יתקע

בחוזק (סי"ד; יט. תקיט, ב).

(ג)

הסרת והחזרת ציר שבאמצע, אין חייב עליו, כיון שעשויה לפתוח ולנעול סביב

(ס"ב), ולכן גם אין לחוש שמא יתקע (סט"ו. תקיט, ב). והיינו אף במחובר לקרקע

(תקיט, ד).

(ד)

מכל מקום אסרו ציר באמצע גזירה משום ציר מהצד, אף באינו מחובר לקרקע (סט"ו.

תקיט ב), וביום טוב לא אסרו אלא במחובר לקרקע (תקיט, ד), משא"כ באינו מחובר

לקרקע, שאף בציר מהצד אינו אסור אלא מחשש שמא יתקע, התירו לגמרי בציר באמצע, לצורך

שמחת יום טוב (סט"ו. תקיט א).

(ה)

ודלת שאין לה ציר כלל, מותר בכל אופן (תקיט, ג-ד).

(ו)

אם הציר מחובר לקרקע, ודרכו לפתוח רק לעתות רחוקות, אסור, שנראה כבנין קבע

(ס"א; ח. תקיט, ד).

[1002] כמין ארגז תלוי בעגלה למרכב נשים חשובות

(רש"י עירובין יד, ב).

[1003] ארון.

[1004] כאן נתבאר דין דלתות שידה

תיבה ומגדל המחוברים על ידי צירים שאינם תקועים בחוזק. ולקמן סי' שיד סי"ז

יתבאר דין כיסוי שידה תיבה ומגדל המחובר על ידי חבל.

בשניהם

מותר ליטלם מהכלי, על ידי הוצאתם מהציר, או על ידי חתיכת החבל, כיון שאין בנין

וסתירה בכלים, כשאינו בנין גמור.

ואם

הוא מחובר לקרקע, שיש בהם בנין וסתירה אף אינו בנין גמור, בשניהם חייב על נטילת

והחזרתם, כדלקמן סי"ז, וסי' שיד סי"ט.

[1005] כנסמן

לעיל (הערה 971 ).

[1006] ברייתא עירובין קב, ב (גזרה

שמא יתקע (שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה, רש"י), ואם תקע חייב חטאת).

רבא שבת קכב, ב (גזירה שמא יתקע (בחזקה בסכין ויתדות, רש"י)).

והיינו שאם נוטל או מחזיר הציר, ואינו

תוקע, אינו אסור מהתורה, כדלקמן סי"ט ( לא אמרו שאין בנין

וסתירה בכלים, אלא בבנין גרוע וסתירת בנין גרוע, כגון נטילת הדלת מהכלי והחזרתה,

שאין החזרה בנין גמור, הואיל ועדיין היא מפורקת מהכלי, שאינה תקועה שם בחוזק ויכול

ליטלה ממנו בקל, ולכן גם נטילתה אין זו סתירת בנין גמור), ושם נסמן (הערה 1030 ).

ולכן לא נאסרה החזרתו אלא משום

"שמא יתקע" ויתחייב.

[1007] סי"ט

( לא אמרו שאין בנין וסתירה בכלים, אלא בבנין גרוע וסתירת בנין

גרוע ... אבל העושה כלי מתחלתו, הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה), וס"כ (ואפילו

בכלי של פרקים, אם תקע פרקיו ...

הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה).

[1008] שתי

דעות אלו הובאו גם לקמן סי' תקיט ס"ב (וחייב משום מכה בפטיש, או משום

בונה), וס"ה ( יתחייב משום בונה, או משום מכה בפטיש) .

הדעה הראשונה היא דעת רש"י, בביאור

הברייתא וגמרא קכב, ב (דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל, נוטלין אבל לא מחזירין, ושל

לול של תרנגולים, לא נוטלין ולא מחזירין ... כיון דמחברי בארעא יש בנין בקרקע יש

סתירה בקרקע, אלא של שידה ושל תיבה ושל מגדל ... קסבר אין בנין בכלים ואין סתירה

בכלים, וגזירה שמא יתקע), ופירש"י ( גזירה שמא יתקע בחזקה בסכין

ויתדות, והוה ליה גמר מלאכה, וחייב משום מכה בפטיש ).

והיינו שבמחובר לקרקע יש בנין וסתירה

(אפילו לא תקע בחוזק), ולכן "לא נוטלין ולא מחזירין", משא"כ בכלים

יש רק מלאכת מכה בפטיש (אם תקע בחוזק), ולכן "נוטלין (אפילו תקע בחוזק), אבל

לא מחזירין", מחשש שמא יתקע בחוזק ויתחייב משום מכה בפטיש.

ונראה שטעם החילוק בינם, כי מלאכת בונה

וסותר היו שתיהן בעשיית המשכן, כשהעמידוהו ופירקוהו בשבעת ימי המילואים ובעת

המסעות; משא"כ במלאכת מכה בפטיש שבתיקון כלי המשכן, לא היתה בהם סתירת הכלים.

והדעה השנית היא דעת התוס' קב, ב

ד"ה האי (ואע"ג דקי"ל אין בנין בכלים, אור"י דהיינו דווקא

בהחזרת תריסין, או במנורה של חוליות, אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע).

והיינו שמה שאמרו בגמרא "וגזירה

שמא יתקע", פירושו שאז יתחייב משום בונה. וכיון שחייב משום בונה, אם כן חייב

אף בסתירתו משום סותר. ומה שאמרו בכלים "נוטלין אבל לא מחזירין",

היינו כשאינו תוקע בחוזק, שלכן נוטלין את הדלתות – שאין שייך לגזור בזה "שמא

יתקע", אבל לא מחזירין "גזירה שמא יתקע".

והעיקר הוא כדעת התוס' שגם בכלים חייב

משום בונה בבנין גמור, כנפסק בסתם כאן סי"ט-כ (והערות 1030 ; 1041 ). לקמן סי' שיד ס"א (כבר נתבאר שאין בנין וסתירה

בכלים ... כשאינו בנין גמור). לעיל רעט ס"ח (ויתקעם ויהדקם

בחוזק ויתחייב משום בונה, כמו שיתבאר בסי' שי"ג). סי' שח סמ"ז (יתקענה

שם בחוזק, ויתחייב משום בונה).

ומה שהובאו כאן ב' הדעות, היינו כיון

שסומכים על דעת רש"י לענין אמירה לנכרי לצורך השבת, כדלקמן סי'

שיד סי"ז ( ומכל מקום על ידי נכרי יש להקל ... לפי שיש אומרים שאין בנין וסתירה בכלים אפילו בבנין גמור

וסתירה גמורה ... ויש לסמוך על דבריהם לענין אמירה לנכרי, אם הוא לצורך השבת).

*

ולפי דעת התוס' דקיי"ל כוותיה,

שיש בנין וסתירה בכלי גמור, חייבים על מכה בפטיש כשאינו עושה את הכלי אלא גומרו או

מתקנו. ונראה שהטעם הוא כפשוטו, שהרי עשיית הכלים במשכן היתה מלאכת בונה לדעת

התוס', ואילו מלאכת מכה בפטיש היתה בגמר

עשייתם. ולכן חייבים על מלאכת מכה בפטיש באופנים אלו:

(א) כשסיים את עשיית הכלי ואחר כך מכה

עליו בפטיש, שהרי אינו בונה את הכלי אלא מתקנו על ידי הכאה בפטיש, וכדלעיל סי' שב

ס"ה ( להכות בפטיש על הכלי אחר שנגמר, כדי להשוות

עקמימותו בהכאה זו , והכאה זו היא גמר מלאכת הכלי, והוא אב מלאכה, שהיתה בכלי

המשכן . וכל העושה שום דבר שהוא גמר עשיית הכלי ותיקונו, הרי גמר זה

נחשב למלאכה, והוא תולדות מכה בפטיש שהיה במשכן ).

(ב) כשאינו עושה את הכלי, אלא גומרו

על ידי ציור, כדלעיל שם (כגון הצר צורה בכלי העומד לצייר ... שהכלי

נגמר וניתקן על ידו, הרי הוא נחשב למלאכה ).

(ג) כשאינו אורג את הבגד, אלא גומרו

ומיפה אותו, כדלעיל שם ס"ו (לפיכך הלוקט יבלת שעל גבי הבגדים, כגון אלו היבלת

שבכלי צמר הנשארים בהם מן האריגה ... חייב משום מכה בפטיש ... שיפוי זה הוא חשוב

גמר עשיית הבגד ותיקונו).

(ד) כשמתקן את הבגד ללבשו אחר סיום

תפירתו, כדלקמן סי' שיז ס"ו (בית הצואר ... אין פותחין אותו מחדש, מפני שהוא

מתקן כלי וחייב משום מכה בפטיש ... לפי שהיא גמר מלאכת הבגד, שעל ידי

כך מתוקן הבגד ללבשו, וקודם לכן לא היה מתוקן מעולם ללבשו, וכל דבר שהוא גמר מלאכה

יש בו משום מכה בפטיש כמו שנתבאר בסי' ש"ב) .

(ה) גם כלי גמור שנתקלקל ומתקנים

אותו, יש בו משום תיקון כלי, כדלקמן סי' שמ סי"ח (מחט שנתעקמה אפילו מעט אסור

לפשטה (משום תיקון כלי)), וסי' שיז ס"ה (אין זה כמחזיר אלא כנותן בתחלה,

ואסור משום תיקון כלי). והיינו שאף שמלאכת מכה בפטיש היא כשגומר את עשיית הכלי

בתחלה. מכל מקום, כיון שנתקלקל ומתקנו הרי זה כגומר עשיית הכלי בתחלה.

(ו) אפילו נגמרה מלאכת הכלי, ולא

נתקלקלה, אלא שמוסיף בכלי תיקון שלא הי' בתחלה, חייב משום מכה בפטיש, כדלעיל סי'

שב ס"ו (וכן כל העושה איזה תיקון לכלי, הרי תיקון זה נחשב למלאכה, וחייב),

כגון המוסיף נקב בכלי להכניס ולהוציא, כדלקמן סי' שיד ס"ב ( העושה

נקב בדבר תלוש ... שנקב זה הוא פתח גמור, וחייבים על עשייתו משום תיקון כלי, שהיא

תולדת מכה בפטיש).

(ז) ובאמת חייב לפעמים אף כשעושה כלי

מתחילתו, כדלעיל סי' שב ס"ו (ואין צריך לומר העושה כלי מתחילתו שחייב משום

מכה בפטיש, אף אם הוא בענין שאין בו משום בונה), והיינו באופן שיתבאר דלקמן סי'

שיד ס"א (חבית של חרס שאינה מחזקת ארבעים סאה, שנשברה ודיבק שבריה בזפת, מותר

לשברה בשבת ... מפני שאינה בנין גמור. ובלבד שלא יתכוין לנקבה נקב יפה

שיהא לה לפתח נאה, שאם כן הרי הוא מתקן כלי, וחייב משום מכה בפטיש).

(ח) כיון שהמלאכה אינו עצם עשיית

הכלי, כי אם סיום הכנתו להשתמשות, לכן כוללת מלאכת מכה בפטיש אפילו אינו כלי כלל,

רק שמתקן איזה דבר כדי להשתמש בו, כדלקמן סי' שמ סי"ז (אם על ידי זה מתקנו

להשתמש בו איזה תשמיש, חייב משום תיקון כלי ... לפיכך אין שוברין את

החרס ואין קורעין את הנייר המותרים בטלטול כדי להשתמש בהם איזה תשמיש, מפני שהוא

כמתקן כלי ).

*

משא"כ במקום שחייב בו משום

מלאכת בונה שהיתה במשכן, אינו חייב בו משום מכה בפטיש, כאמור כאן ( ויתחייב

משום בונה ... או משום מכה בפטיש) , שלדעת התוס' אין חייבים על עשיית

כלי משום מכה בפטיש.

ואפשר יש לפרש כן גם בהאמור לעיל

סי' שב ס"ה (ואין צריך לומר העושה כלי מתחילתו שחייב משום מכה בפטיש, אף אם

הוא בענין שאין בו משום בונה) , והיינו שאף במקום שאין בו משום בונה,

מכל מקום חייב (דוקא אז) משום מכה בפטיש.

וראה גם לקמן סי' שיד ס"ב (הערה

1085 ). סי' שיח ס"ז (הערה 1622 ). מי טל מלאכת בונה סי' מח אות יג ואילך. כנישתא דבי

רב.

[1009] סי"ז ( שיש

אומרים שאין בנין וסתירה בכלים אפילו בבנין גמור וסתירה גמורה, ולא אמרו שהמחזיר

דלת שידה תיבה ומגדל ותוקעה בחוזק, וכן המחזיר כלי של פרקים ותקע בחוזק, חייב חטאת,

אלא מפני שהוא מתקן כלי וחייב משום מכה בפטיש), ושם נסמן (הערה 1177 ).

[1010]

ברייתא עירובין קב, ב (ציר דלת שידה תיבה ומגדל (שפתחיהם מצדיהן, רש"י), במקדש

מחזירין (אין שבות במקדש, רש"י), במדינה דוחקין (אם לא יצא כולו מחור האסקופה,

אלא התחיל לשמט, דוחקין לחור, רש"י). והעליון כאן וכאן לא יחזיר, גזרה שמא

יתקע (שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה, רש"י), ואם תקע חייב חטאת).

טור ושו"ע ס"ה (שידה תיבה ומגדל שפתחיהן מן הצד, ויש להם שני צירים אחד

למעלה ואחד למטה, אם יצא התחתון כולו ממקומו, אסור להחזירו, שמא יתקע. אבל אם יצא

מקצתו, דוחקו עד שמחזירו למקומו, כיון שהעליון נשאר במקומו, בקל יכול להחזיר

התחתון).

[1011] רמב"ם

פכ"ב הכ"ה (אבל ציר העליון שנשמט, אסור להחזירו בכל מקום, גזירה שמא

יתקע). מ"מ שם (מדברי רבינו שציר העליון במדינה אסור לדחקו, וכן העלו

ז"ל). רא"ש שם פ"י סט"ז (מדקתני ברישא במדינה דוחקין התחתון,

מכלל דבעליון לדחוק אסור). טור ושו"ע שם (אבל כשיצא העליון, אסור אפילו

לדוחקו ולהחזירו למקומו). לבוש שם (שהעליון צריכין יותר לתוקעו שיתקיים אף על פי

שהתחתון נשאר במקומו, וחיישינן שמא יתקע בחוזק).

ולכאורה הכוונה היא, כמצוי גם

בזמנינו, שכשרוצים לפרק את הדלת מהפתח, מרימים את הדלת, עד שהציר העליון יכנס עמוק

יותר בחור העליון, ואז יוצא הציר התחתון מהחור התחתון. ולכן כשיוצא מקצת הציר

התחתון ממקומו, אין צורך לתקוע אותו בחוזק, משא"כ כשיוצא מקצת הציר העליון

ממקומו, שוב לא תעמוד הדלת כראוי עד שיתקעהו בחוזק.

וראה מראי מקומות וציונים. משולחן

הארי. כנישתא דבי רב.

[1012] שאז מסיר את הדלת לגמרי

מהפתח, כדלקמן סי' שיד סי"ט (מסירה משם לגמרי), וסי' תקיט ס"א ( וכשהוא

רוצה לפתוח החנות, מסלק את הדלת ושומטו לגמרי).

[1013] רמב"ן

קב, ב ד"ה רב (ויש אומרים דכשיש להן ציר מן הצד, אסור משום גזירה שמא יתקע,

שהרי הדלת תסוב על צירה, אבל בשיש להן ציר באמצע אינו תוקע, שהרי יש לו לפתוח כל

היום ואינה סובבת, לפיכך לא אסרוה אלא משום גזירה דמן הצד. ואף על גב דגזירה

לגזירה לא גזרינן, בכל כה"ג דשכיחא גזרינן גזירה). מ"א ס"ק ט (והיכא

שהחור באמצע פתח התיבה, לא שייך למיגזר שמא יתקע, ואפילו הכי גזרינן באמצע אטו מן

הצד. ועיין סי' תקי"ט).

והיינו שהציר שבאמצע הדלת, אין הדלת

סובבת על הציר, אלא שעשויה באופן שאפשר לפתוח את הדלת על ידי הוצאת הציר מהחור

(באופן שבהערה הקודמת, או במפתח וכיו"ב), ואם כן אין בזה חשש שמא יתקע את

הציר בחוזק בתוך החור שלו.

ויתירה מזו, שאפילו הי' תוקע בחוזק,

לא הי' חייב, כיון שעשויה לפתוח ולנעול תדיר, וכדלקמן סכ"א ( כיסויי

כלים העשויים כך בחריצים סביב (שקורי"ן שרוי"ף), אע"פ שמהדקין אותם

בחוזק מאד על פי הכלי, אין בהם שום איסור לא בנטילתן משום סתירה ולא בהחזרתן משום

בנין, לפי שאינן עשויין לקיום כלל, רק לפותחן ולסוגרן תדיר גם בשבת עצמה, ולא אסרו

בנין עראי וסתירתו אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו בשבת עצמה ), ושם

(הערה 1055 ). וראה כנישתא דבי רב.

וכן הוא לעיל ס"ב ( וקנה

שהתקינו להיות נועל בו, שתוחבו בכותל אצל הדלת ... אין בו משום בונה בשבת, הואיל

ואינו מבטלו שם, אלא עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר).

והי' מקום לומר שבזה מותר כאן אף

לכתחלה. אמנם ממה שהתירו ביום טוב משום שמחת יום טוב, למדנו שבשבת גם זה אסרו,

משום גזירה דמן הצד.

[1014]

סעיף א (חנויות שאינן מחוברים לקרקע, אלא הן עשויין כעין תיבה או מגדל של עץ,

וכשהוא רוצה לפתוח החנות מסלק את הדלת ושומטו לגמרי מן החנות, מותר לסלקו ביום טוב

כדי שיוציא תבלין מהחנות שהוא צריך להן לשמחת יום טוב), וס"ב (וכל זה כשיש

להדלת ציר אחד בולט באמצע ארכו ... אבל אם יש לו צירים ... למעלה ולמטה, אסור

להחזירו אחר שנשמט לגמרי מהחנות).

ולענין ציר באמצעה לבד, במחובר לקרקע,

יתבאר לקמן (הערה 1017 ).

ולענין אין לה ציר כלל, יש הפרש בין

מחובר לקרקע, שמותר כשעשוי לפתוח ולנעול תדיר, לבין אינו מחובר לקרקע, שמותר בכל

אופן (כדלעיל ס"א הערה 942 ).

[1015]

ברייתא קכב, ב (דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל נוטלין, אבל לא מחזירין ... אמר רבא

קסבר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, וגזירה שמא יתקע). טור ושו"ע סי' שח

ס"ט (דלת של שידה תיבה ומגדל, יכולים ליטלה מהם, ואסור להחזירה, גזירה שמא

יתקע).

והיינו שכיון שאינם תקועים בחוזק ,

אין בנין וסתירה בכלים. וכיון שנוטלו (ואינו מחזירו) , אין לחוש

בו שמא יתקע.

[1016] סי"ט

( שאינה תקועה שם בחוזק ויכול ליטלה ממנו בקל, ולכן גם נטילתה

אין זו סתירת בנין גמור ... והשובר כלי שלם, הרי זו סתירת בנין גמור, וחייב משום

סותר) .

[1017]

ברייתא עירובין קב, ב (של בור ושל דות ושל יציע (דהוי בנין המחובר לקרקע,

רש"י), לא יחזיר, ואם החזיר חייב חטאת). גמרא שבת קכב, ב (לול של תרנגולים,

קסבר כיון דמחברי בארעא, יש בנין בקרקע יש סתירה בקרקע). טור ושו"ע סי' שח (ושל

לול של תרנגולים אסור בין ליטול בין להחזיר, דכיון דמחובר לקרקע, אית ביה בנין

וסתירה). ט"ז כאן סק"ה (אבל לא דלתות מידי דמחובר בארעא, משום דהוה בונה

... וממילא הנוטלו הוי סותר ... וחייב חטאת).

וכן הוא לקמן סי' תקיט ס"ד (אם

הוא מחובר לקרקע ... המסלק צירים הללו מן חורם חייב משום סותר, והמחזירם חייב משום

בונה, אפילו אינו תוקע בחזקה, כמו שנתבאר בסי' שי"ג).

והיינו כיון שאינו תוקע בחוזק, אלא

נוטל או מחזיר הצירים, כדלקמן סי"ט ( שאין בנין וסתירה בכלים ... בבנין גרוע ...

כגון נטילת הדלת מהכלי והחזרתה) . וחייב במחובר לקרקע, כדלקמן סי'

שיד סי"ט ( שבכל דבר המחובר לקרקע יש בו בנין וסתירה, אפילו אינו בנין

גמור).

[1018] ב"י ד"ה שידה (ומשמע

דהוי חייב חטאת בין על נטילתן בין על חזרתן).

[1019] שאף להאומרים שאין צריך

"שבנין האחרון יהי' יותר טוב מן הראשון" (דלקמן בסמוך), עכ"פ צריך

שיהי' על מנת לבנות, כמו במלאכת המשכן, שפירוק המשכן בעת המסעות הי' על מנת לבנותו

שוב.

וכמו בקורע, שיתבאר לקמן סי' שיז

ס"ו ( משום קורע אינו חייב אלא אם כן עושה על מנת לתפור), ושם נסמן ( הערה

1531 ), וכן במוחק, שיתבאר לקמן סי' שמ ס"ד

( אבל למחוק שלא על מנת לכתוב לא היה במשכן, ואין זו מעין מלאכה

כלל), ושם נסמן.

ועל זה מבאר כאן, שאין צריך שיסתור כדי

לבנות, מכל מקום, כיון שהוא "עתיד להחזירן אחר כך", נחשב סותר על מנת

לבנות. וראה שבת כהלכה פכ"ח ביאורים א.

[1020]

ט"ז סק"ה (ומזה יש ללמוד דיש למחות מה שנוהגין בסעודות גדולות בימות

החמה לסלק החלון על ידי עכו"ם בשבת, וזה איסור גדול, כיון דהישראל חייב חטאת

בזה, בודאי אסור בעכו"ם משום שבות). מ"א סי' שח ס"ק כב (ואם כן גם

החלונות אסור ליטול ולהחזיר, דמחוברין הם).

והיינו שאף שאינם מחוברים ממש

לכותל, אלא על ידי הציר, ומסלקו על ידי הוצאתו מהציר; גם בזה חייב משום סותר, בדבר

המחובר לקרקע.

[1021]

סעיף יב (דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל

לומר לנכרי לעשותו בשבת, והוא שיהיה שם מקצת חולי).

[1022]

ס"ב (הסותר בנין על מנת לחזור ולבנותו ... אין אסור מן התורה אלא אם כן אם

דעתו שיהא בנין האחרון יותר טוב מן הראשון ... ויש אומרים ... אין צריך שיהיה

התיקון יותר טוב מבתחלה).

[1023] נראה מכך, שלדעה הראשונה

שיש בנטילה זו חיוב חטאת, צריך למחות בהמקילין.

ואף שנתבאר לעיל סי' רעו ס"ח (כל

אדם צריך להחמיר לעצמו שלא לומר לנכרי להדליק נר, אף על פי שיושב בחושך ואינו יכול

לאכול סעודת שבת, לפי שרבו האומרים שלא התירו שבות במקום מצוה אלא שבות דשבות, כמו

שיתבאר בסי' ש"ז, ודבריהם עיקר, לפיכך אין להקל כלל בזה אפילו לצורך גדול.

אלא שאין למחות בהמקילין, שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים).

היינו במקום מצוה, משא"כ כאן שהוא רק

מצטער.

[1024]

ט"ז שם (וכל שכן אותם שלוקחין הקווטירין מן החלונות, ואפילו ישראלים רגילין

לעשות כן, ואינם יודעים שיש בזה חיוב חטאת).

והיינו שאופן הראשון הוא שמפרקים את

החלון מהכותל, ואופן השני הוא שמפרקים את הזכוכיות מהחלון.

וכיון ש"אפילו הישראלים רגילין

לעשות כן", לכן "צריך להזהיר לרבים שנכשלים".

[1025]

רש"י עירובין לה, א ד"ה ומתניתין (אי גדול הוא אהל הוא). תוס' שם לד, ב

ד"ה ואמאי (במגדל גדול דשייך ביה בנין וסתירה). ר"ן שבת סא, ב ד"ה

מתני' (במגדל גדול עסקינן, דהוי כאהל ושייך ביה בנין וסתירה). הובא בב"י סי'

שיד סוד"ה ומ"ש והני מילי.

[1026]

רש"י עירובין שם (אי קטן שאינו מחזיק מ' סאה בלח, כלי הוא). אור זרוע

ח"ב סי' עח (הלכך אומר אני דתיבה שיש עליה תורת כלי, דהיינו שהיא קטנה ואינה

מחזקת מ' סאה בלח, כדפירש"י בההוא דבכל מערבין דאז נקראת כלי). הובא בתרומת

הדשן סי' סה, ובב"י שם. רמ"א סי' שיד ס"א (שאינה מחזקת ארבעים סאה).

מ"א שם סק"א (דאילו מחזקת מ' סאה הוה ליה כאהל. וכן כתב הר"ן

פכ"ב, ורש"י ותוס' בעירובין פ"ג, ואפילו אינו בנין גמור אסור).

[1027]

מ"א שם סק"ב (היינו אמה על אמה ברום ג' אמות, עם הדפנות, בלא עובי

הלבזבזים והרגלים, וכן פסק הרמב"ם), והוא בהלכות כלים פ"ג ה"ד (כל

כלי שיש בשיבורו אמה על אמה ברום שלש, הרי הוא מחזיק ארבעים סאה בלח. וכשמודדין את

הכלי, מודדין אותו מבחוץ, אם היה בו אמה על אמה ברום שלש, אע"פ שאין תוכו אלא

פחות מזה, הרי הוא טהור, שאין עובי הדפנות ממעט. אבל עובי הרגלים, ועובי הזר, אם

היה לו זר, אין נמדדין עמו).

[1028] סיכום כללי בנין וסתירה

בכלים, המבוארים לפנינו, ולקמן סי' שיד וסי' תקיט:

(א)

קיי"ל שלא אמרו אין בנין וסתירה בכלים אלא בבנין גרוע, משא"כ בבנין

וסתירת כלי גמור, חייב משום בונה וסותר (רעט, ח. שח, מז. שיג, יד; טז; יט-כ; כב.

שיד, א; יז. תקיט, ב; ה), והיינו כשתוקע בענין שצריך לזה גבורה ואומנות (שיג, כ),

או מקבת וגרזן (שיג, יד).

(ב)

ויש אומרים שאין בנין וסתירה אף בכלי גמור, ואינו חייב בעשיית הכלי אלא משום מכה

בפטיש (שיג, יד-טו. שיד, יז. תקיט ב; ה). וסתירת הכלי מותרת לגמרי. ויש לסמוך על

דעה זו לענין אמירה לנכרי (שיד, יז).

(ג)

הוצאת והחזרת ציר דלת הכלי לחור שלו, אינו חייב לדברי הכל, לא משום בונה וסותר ולא

משום מכה בפטיש (שיג, יד), ומותר ליטול מהם הדלתות (שיג, טז), וכן דלת הקשורה לכלי

בחבל, אינו בנין גמור לדברי הכל, ומותר לחתוך החבל (שיד יז-ח). וכן בכלי של פרקים,

שמהדק קצת. ומותר לפרקו (שיג, כא-ב).

(ד)

אמנם אסרו חזרת הדלת לציר, משום שמא יתקע בחוזק ויתחייב (שיג, יד. תקיט ב), וכן

אסרו הידוק מעט כלי של פרקים, שמא יתקע בחוזק (שיג, כא).

(ה)

כלי חרס שנשבר ונדבק לדברי הכל אינו כלי גמור ואין אסור משום בנין, וסתירתו מותרת

(שיד, א). וכן כלי העשוי מכפות תמרים הוא בנין גרוע לדברי הכל, ומותר לסותרו (שיד,

יח).

(ו)

אמנם הנוקב בו פתח יפה חייב משום מכה בפטיש (שיד, א). וכן העושה בו פתח להכניס

ולהוציא (שיד, ב). וכן כל העושה תיקון לכלי חייב משום מכה בפטיש (שב, ה).

(ז)

וכן הקורע נייר בסכין כדי להשתמש בו חייב משום מכה בפטיש (שמ, יז). והקורע ביד

אסור משום תיקון כלי (שיד, יא. שמ, יז. תקח, ב).

(ח)

כלי המחובר לקרקע יש בו בנין וסתירה לדברי הכל, וחייב על הוצאת הציר מההחור שלו

(שיג, יז. תקיט ד), וכן לחתוך חבל שקשור בו הדלת (שיד, יט).

(ט)

וכן כלי המחזיק מ' סאה יש בו בנין וסתירה (שיג, יח. שיד, א; ה; יג).

(י)

ואם חיבור הדלת הוא עראי, שאינו עשוי לקיום הרבה, אסור מדברי סופרים. ואם אינו

עשוי לקיום כלל, אלא על מנת להסירו בשבת, אין איסור בנטילתו והחזרתו (רנט, ז. שיג,

כא. שיד, יט).

[1029] ברייתא וגמרא קכב, ב (דלת

של שידה ושל תיבה ושל מגדל, נוטלין אבל לא מחזירין ... קסבר אין בנין בכלים ואין

סתירה בכלים, וגזירה שמא יתקע). ביצה יא, ב (דאין בנין בכלים

ואין סתירה בכלים). שם כב, א (בית הלל סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים) .

[1030] גמרא

קב, ב (עייל שופתא בקופינא דמרא (יתד קטן שתוחבין בתוך בית יד של מרא, בהיותו בנקב

הברזל, להדקו, רש"י), רב אמר משום בונה, ושמואל אמר משום מכה בפטיש). וקיי"ל

כרב (כדלקמן הערה 1035 ). וביארו תוס' שם ד"ה האי (ואע"ג דקי"ל

אין בנין בכלים, אור"י דהיינו דווקא בהחזרת תריסין, או במנורה של חוליות, אבל

בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע ... ואין חילוק בין כלים לקרקע אלא במקום שאין

חיזוק ואומנות, דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין), ובעירובין לד, ב ד"ה

ואמאי (דבכלי נמי שייך בנין וסתירה, כדאמר בהבונה האי מאן דעייל שופתא בקופינא

דמרא חייב משום בונה. והא דקאמר בסמוך דמר סבר כלי הוא ואין בנין בכלים כו', היינו

בהנהו דאמר נוטלין אבל לא מחזירין, דלא הוי בנין וסתירה גמורה, או כדמוקי במסקנא

במנעול קטיר במיתנא ... אבל לשבר הכלי ולקלקלו אסור, דשפיר שייך בנין וסתירה בכלים.

והא דשרי לשבר החבית הא מוקי לה בביצה פרק המביא (לג, ב) במוסתקי, פירוש חתיכות

המדובקות יחד).

רא"ש פ"ג דעירובין סי' ה

(דבנין גמור וסתירה גמורה שייכא שפיר בכלים, כדאמרינן בריש הבונה האי מאן דעייל

שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה ... והא דאמר בכל דוכתא אין בנין בכלים, היינו

דוקא כעין החזרת מנורה, ומנורה של חוליות בפ' כירה (מו, א) ובפרק שני דיום טוב (כב,

א), אבל כשעושה כל הכלי, או תיקון גמור, מיקרי שפיר בנין. והא דאמר רבה ורב יוסף

במגדל של עץ עסקינן משום דאין בנין בכלים, היינו כדמוקי לה במנעול וקטיר במיתנא.

אי נמי בנטילת דלת כדקתני בריש כל הכלים (קכב, ב) דלת של שידה תיבה ומגדל נוטלין,

אבל לא מחזירין, גזרה שמא יתקע). וראה קובץ הערות וביאורים ח"ג ע' יז ואילך.

טור ושו"ע סי' שיד ס"א (אין

בנין וסתירה בכלים. והני מילי שאינו בנין ממש). מ"א ס"ק י (חייב חטאת,

משום שעושה כלי), וסי' שח ס"ק כא (שמא יתקע, ואפילו בכלי שמיה בנין גמור).

ובכללות הם שלושה אופנים של "בנין

גרוע" בכלים, שאין חייב בהם משום בונה:

(א) כמבואר כאן (שאינה תקועה בחוזק).

(ב) כדלקמן רס"י שיד ( שאין

בנין וסתירה בכלים שאין מחזיקים ארבעים סאה, כשאינו בנין גמור. לפיכך חבית של חרס ... שנשברה ודיבק שבריה בזפת ... שאינה בנין גמור ) ; אלא שלפעמים חייב

בה משום מכה בפטיש, כדלקמן שם.

(ג) כדלקמן סי' שיד ס"ב (העושה נקב

בקרקע הבית כדי שיצאו המים חייב משום בונה. אבל העושה נקב בדבר

תלוש, אינו חייב ); אלא שלפעמים חייב בה משום מכה בפטיש, כדלקמן שם.

[1031] כהא

דלעיל סי"ד-טז, שלא אסרו אלא להחזיר, גזרה שמא יתקע בחוזק ויתחייב.

[1032] כהא

דלקמן ס"כ-כב, שלא אסרו אלא להחזיר, שמא יהדקו בחוזק ויתחייב.

[1033]

שתי השיטות בזה נתבארו לעיל (הערה 1008 ), והעיקר הוא כדעת התוס' וסיעתו

שנתבארה כאן, שבבנין גמור יש בנין וסתירה בכלים.

[1034]

אם סתר על מנת לבנות, כדלעיל סי"ז ( בנטילה זו יש חיוב חטאת לישראל, שהוא

סותר על מנת לבנות) .

[1035] גמרא

קב, ב (עייל שופתא בקופינא דמרא, רב אמר משום בונה, ושמואל אמר משום מכה בפטיש), וכפירוש

רש"י בגיטין לב, רע"א (שופתא, בית יד. קופינא, חור שבראש המרא). וקיי"ל

כרב, כמבואר ברמב"ם פ"י הי"ג (המכניס יד הקרדום בתוך העץ שלו, הרי

זה תולדת בונה), ובמ"מ שם (ופסק רבינו כרב באיסורי). מ"א ס"ק טז (וכן

התוקע העץ בתוך הקורדום, חייב).

וראה לקמן סי' שיד ס"ב (והערה 1082 )

[1036]

רמב"ם שם. שו"ע ס"ט (התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ

עצמו עד שנתאחד, הרי זה תולדת בונה).

ונראה מדברי הרמב"ם, שכל בנין

בכלי הוא תולדת הבונה במחובר. וראה כנישתא דבי רב.

[1037]

רמב"ם שם הט"ו (פרק עץ תקוע, הרי זה תולדת סותר וחייב). מ"א שם (וכן

המפרק עץ תקוע, חייב משום סותר).

וכעין זה לקמן סי' שטו סט"ו

(והמפרקו חייב משום סותר, כמו סותר בנין גמור).

[1038] המדובר בכלי שיש בו כמה

חלקים מורכבים יחד, ובמשך הזמן יפרקוהו ואחר כך ירכיבוהו שוב. ואף שאינו עושה עתה

את הכלי, ואינו מתקן כלי הנשבר, מכל מקום חייב על הרכבתו, אם הוא על ידי הידוק

בחוזק, כדי שיתקיים הרבה (עד שיפרקוהו וירכיבוהו שוב).

משא"כ

אם הרכבתו היא על ידי הידוק קצת, אסור להרכיבו מדברי סופרים שמא יתקע בחוזק

(סכ"א), ומותר לכתחלה לפרקו (סכ"ב). ואם דרכו להישאר בהרכבתו רפוי

לגמרי, מותר אף להרכיבו (סכ"א).

ואפילו

מהודק בחוזק, אם דעתו להתקיים קצת, אסור להרכיבו משום תיקון כלי מדברי סופרים

(ס"כ). ונתבאר איסור זה לעיל סי' שיב סט"ו (והערה 922 ).

ואם

דעתו לפרקו בשבת עצמה, מותר להרכיבו ולפרקו (ס"כ-כא, והערה 1055 ), ואפילו אם הוא מחובר לקרקע, כמו בדף שלפני התנור

ששורקין בטיט (רנט, ז. שיד, יט).

[1039]

ברייתא מז, סע"א ( מלבנות המטה וכרעות המטה ולווחים של

סקיבס, לא יחזיר , ואם החזיר פטור אבל

אסור. ולא יתקע

(בחוזק, רש"י). ואם תקע, חייב חטאת). טור ושו"ע ס"ו (מטה של פרקים,

אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת). מ"א סי' תקיט סק"ד (שלא יתקע,

פירוש בחוזק).

[1040]

תוס' קב, ב ד"ה האי (חיזוק ואומנות). סמ"ג ל"ת סה טו, ג (ודווקא במקום

שצריך גבורה ואומנות יש בניין וסתירה בכלים, אבל לא במקום שאין צריך גבורה

ואומנות). מ"א סקי"א (בסמ"ג איתא דדוקא דבר שצריך גבורה ואומנות).

וכן הוא לעיל סי' שח סנ"ה

(שאין בפריקתן משום סותר, אלא אם כן תקועים בחיזוק ואומנות, כמו שיתבאר בסי'

שי"ג). לקמן סי' תקיט ס"ה (שלא בחוזק וגבורה, שלא יתחייב).

וכן הוא כשמהדקו בחוזק על ידי כלי

עבודה, כדלעיל סי"ד ( שיהדקו שם בחוזק במקבות וגרזן).

[1041]

שתי השיטות בזה נתבארו לעיל (הערה 1008 ), והעיקר הוא כדעת התוס' וסיעתו

שנתבארה כאן, שבבנין גמור יש בנין וסתירה בכלים.

[1042] ביצה

לב, ב (בנין קבע אסרה תורה בנין עראי (שאינו להתקיים, רש"י) לא אסרה תורה,

וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע). רש"י מז, א ד"ה פטור (שאין זה

גמרו, שהרי צריך לחזור ולפרקו תמיד), וד"ה קרן (דרכן לפרקם תמיד, ופטור).

וכדאמרינן בירושלמי פי"ב ה"א (כאן לשעה כאן לשהות).

וכן הוא לעיל סי' שיב סט"ו ( מפני

שבנין עראי הוא, שאינו עשוי להתקיים, ובנין עראי אינו אסור אלא מדברי סופרים), ושם

נסמן (הערה 922 ).

[1043]

סעיף כא ( ולא אסרו בנין עראי וסתירתו, אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו

בשבת עצמה), ושם (הערה 1055 ) .

והיינו בכלי של פרקים שתקע פרקיו

בחוזק, ואפילו בדלת המחוברת לקרקע, כדלקמן סי' שיד סי"ט ( אבל

אם אינה עשויה לקיום כלל, אין בה משום סתירה ... ומטעם זה מותר להסיר הדף שמשימין

לפני התנור ושורקין אותו בטיט מערב שבת, כמו שנתבאר בסי' רנ"ט, מפני שאינו

עשוי לקיום כלל אלא על מנת להסירו בשבת) . וראה שו"ת מנחת יצחק

ח"ד סי' קכב אות טו.

*

יוצא אם כן:

(א) אם עשוי לסותרו בשבת עצמה, מותר

אף לכתחלה.

(ב) אם עשוי להתקיים יותר מיום אחד,

ו"אינו עשוי להתקיים הרבה, הרי זה בנין עראי ואסור מדברי סופרים".

(ג) אם עשוי "להתקיים

הרבה", אסור מן התורה.

ולא נתפרש כאן כמה הוא שיעור בנין

קבוע, ועד כמה נחשב "אינו עשוי להתקיים הרבה". וכן האמור לעיל סוף

ס"א " אם אין פקק זה עשוי להפתח תדיר, אלא לעתים רחוקים ... הוא

כמוסיף בנין הקבוע " (ראה שם הערה 940 ).

ופירש בפרי מגדים א"א סי' שטו

ס"ק א (ואהל קבוע הוה שמונח לשמונה ימים ותשעה, והוה איסור תורה). אבל בתוספת

שבת ס"ק ט (ואפשר דעתים רחוקים היינו כמו של קיימא ברס"י שי"ז

עיי"ש (ויותר נראה דעתים רחוקים היינו אחר ל' יום)). וראה לקמן סי' שטו

ס"ג (הערה 1232 ). שבת כהלכה פכ"ט ביאורים טו.

[1044] ברייתא מז, סוע"א (מלבנות

המטה וכרעות המטה ולווחים של סקיבס לא יחזיר, ואם החזיר פטור אבל אסור. ולא יתקע,

ואם תקע חייב חטאת). טור ושו"ע ס"ו (מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה.

ואם תקע חייב חטאת).

משא"כ ביום טוב התירו, כדלקמן סי'

תקיט ס"ה (כלים שהם מפוצלים, כגון מנורה של חוליות וכסא ושלחן שהם חתיכות

חתיכות, וכוס שהוא פרקים פרקים, מותר להעמידן ביום טוב ... אע"פ שבכל השנה

דרכן להיות תקועין בחוזק, אין חוששין שמא יתקע גם היום כמו שחוששין בשבת,

כמ"ש בסימן שי"ג ורע"ט, לפי שיום טוב קל משבת, לפיכך לא גזרו בו כל

כך).

[1045]

הרשב"א בעבודת הקדש שער ג סי' ג (אפילו אין חוליותיה רפויין, אלא רפויין ואין

רפויין, מותר לזוקפה ביום טוב, אף על פי שכיוצא בה אסור אפילו לטלטלה בשבת). הובא

במ"מ פכ"ו הי"א (וכתב הרשב"א ז"ל בספרו דהא דהכא אין

צריך לומר בשאינה רפויה כלל, אלא אפילו רפויה ואינה רפויה אסור). ב"י

סוד"ה מטה. מ"א סקי"ב (וכתב ב"י דרפוי ואינו רפוי גם כן אסור).

וכן הוא לעיל סי' שח סמ"ז ( אבל

אסור להחזירה לשם בשבת אפילו ברפיון, גזרה שמא יתקענה בחוזק. אלא אם כן דרכה לעולם

להיות שם רפויה, כמו שיתבאר בסי' שי"ג) . לקמן סי'

תקיט ס"ה (אין חוששין שמא יתקע גם היום, כמו שחוששין בשבת כמ"ש בסימן

שי"ג ורע"ט, לפי שיום טוב קל משבת לפיכך לא גזרו בו כל כך).

[1046]

ר"ן (כא, ב) ד"ה תניא (דכיון דרפוי ליכא למיחש שמא יתקע ... היכא דמיהדק

לא אסור אלא מדרבנן, גזירה שמא יתקע).

וכן הוא לעיל סי' רעט ס"ח (שמא

תפול מידו ותתפרק ויחזיר פרקיה ויתקעם ויהדקם בחוזק ויתחייב משום בונה, כמו שיתבאר

בסי' שי"ג). סי' שח סמ"ז ( גזרה שמא יתקענה בחוזק ).

לקמן סי' תקיט ס"ה (שמא יתקע גם היום, כמו שחוששין בשבת, כמ"ש בסימן

שי"ג ורע"ט).

ומטעם זה אסרו להחזיר כלי אף

כשמניחו רפוי לגמרי, אם דרכו להיות מהודק ותקוע בחוזק, שמא יתקע בחוזק.

וראה תהלה לדוד ס"ק טז. קובץ

הערות וביאורים ח"ג ע' כד.

[1047]

ברייתא שם רע"ב (רשב"ג אומר אם היה רפוי מותר ... אנא כרשב"ג סבירא

לי דאמר אם היה רפוי מותר). טור ושו"ע ס"ו (ואם היא רפויה, מותר לכתחלה).

[1048] רמב"ם

פכ"ב הכ"ו (ואם היה רפוי מותר להחזירו), היינו שהי' רפוי גם לפני

שפירקו. טור (אין דרך להדקו כל כך ושרי בכל ענין). הגהות אשרי פ"ג סכ"ג

(דוקא בדבר שאין דרכו לתקוע מותר אם היה רפוי). הובאו דבריהם בב"י (ונראה

מדבריו שם דהא דאמרינן אם היה רפוי מותר, היינו לומר שהוא עשוי להיות רפוי, ומשום

הכי שרי, אבל אם הוא עשוי להיות מיהדק, אף על פי שעכשיו כשמחזירו מניחו רפוי, אסור).

רמ"א ס"ו (ואם דרכו להיות מהודק, אף על גב דעכשיו רפוי, אסור) לבוש שם (ולא

גזרינן בזה שמא יהדק, דכיון דדרכה כך להיות רפויה תמיד, ואינו מקפיד עליה להדקה,

לא גזרינן שמא יהדק). פרישה ס"ק י (אין דרך להדקו כל כך כל השנה).

וכן הוא לעיל סי' רעט ס"ט (אם

פרקיה רפויים לעולם). סי' שח סמ"ז (אלא אם כן דרכה לעולם להיות שם רפויה, כמו

שיתבאר בסי' שי"ג).

[1049]

לבוש שם (אבל אם דרכו להיות מהודק, אף על פי שעכשיו רוצה להחזירה ולהשאירה רפוי,

אסור שמא יהדק).

[1050] דעה

הב' בטור (ונראה דכוס אין דרך להדקו כל כך ושרי בכל ענין), ודעה הא' בשו"ע שם

(וכוס של פרקים, מותר לפרקו ולהחזירו בשבת). מ"א ס"ק יב (שאין דרך להדקו

כל כך (טור)).

[1051] תשב"ץ

סי' לו (ואומר שאותן כוסות שעושין על ידי פרקים שנוטלין אותם מן הרגל ומחזירין

אותם בדוחק. אסור בין לפרקן בין להחזיר בשבת). הובא בטור וראיתי כתוב על שם מהר"מ

מרוטנבורג, דהוא הדין כוס של פרקים אסור להחזירו, אלא אם כן יהא רפוי). דעה הב' בשו"ע

שם (ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה).

[1052]

ט"ז סק"ז (ולענין הלכה לענין כוס, ודאי צריך ליזהר שלא לפורקו כלל

כמהר"מ, כיון דאין צורך שבת בזה. אבל אם הוא לצורך גדול, יש לסמוך להקל).

[1053]

מ"א סקי"ב (ונראה לי דכוסות שלנו העשויים בחריצים סביב ומהודקים בחוזק,

לכו"ע אסור).

[1054]

מ"א שם (ולא דמי לכיסוי הכלים שעשוים כך, דהתם אין עשוים לקיום רק לפתחן

ולסוגרן תמיד). ט"ז שם (נראה דדוקא בכוס יש מי שמחמיר, שאין צריך לפורקו, כי

עיקר תשמישו שלא על ידי פירוק, משא"כ בנוד שעיקר תשמישו על ידי פירוק תמיד,

לא מקרי גמר מלאכה אפילו אם הוא תוקע בחוזק השרוי"ף).

[1055]

סי"ט ( אבל אם אינה עשויה לקיום כלל, אין בה משום סתירה ... ומטעם זה

מותר להסיר הדף שמשימין לפני התנור ושורקין אותו בטיט מערב שבת, כמו שנתבאר בסי'

רנ"ט, מפני שאינו עשוי לקיום כלל אלא על מנת להסירו בשבת) .

והיינו שבזה התירו, לא רק בכלי של פרקים, אלא בדלת המחוברת לכותל על ידי חבל או

טיט (ונסמן שם הערה 1193 ).

*

ולפי זה יש לעיין בטעם שנוהגים לפתוח בשבת

בקבוק יין שקונים בחנות, שהרי נתבאר כאן שלא התירו אלא אם "אינן עשויין לקיום

כלל, רק לפותחן ולסוגרן תדיר גם בשבת עצמה". והרי בבית ייצור היין מהדקים את

הכיסוי בחוזק, ועשוי להתקיים הרבה יותר מיום אחד.

ויתירה מזו, שלכאורה הי' מקום לומר שהוא

נחשב "עשוי להתקיים הרבה", ש"חייב משום בונה", כמובא לעיל

(הערה 1043 ), שאם עשוי להתקיים יותר מז' יום, או יותר מל' יום,

אפשר שנחשב "עשוי להתקיים הרבה". ואילו כאן בהידוק המכסה על הבקבוק בבית

ייצור היין, הוא עשוי להתקיים בדרך כלל הרבה יותר מל' יום, ואם כן מדוע לא תיאסר

פתיחת הבקבוק מן התורה, לפי המבואר כאן. וראה שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' יג

אות ב.

ואפשר שהבקבוקים בזמנינו אינם חשובים

בנין גמור, כיון שהם בדרך כלל חד פעמיים, ואם כן אין בהם מלאכת בנין וסתירה (רק

מלאכת מכה בפטיש), כדלקמן סי' שיד ס"א (והערה 1072 ).

וכל זה אינו קשור לנושא פתיחת בקבוק

שהמכסה שלו מהודק עליו, באופן שאי אפשר לפתחו עד שנפרד ממנו החלק התחתון של הכיסוי;

אשר בשמירת שבת כהלכתו (ט, יז) אוסרו בפשיטות, ויש נוהגים להקל, וסוברים שגם לפני

שנפרד החלק התחתון של הכיסוי, נחשב כיסוי, ואין מתקנין אותו להיות כלי על ידי

הפרדת חלקו התחתון.

וכן אינו קשור לנושא פתיחת בקבוק

שסגור עם פקק של שעם, שנוהגים לפתוח בשבת, על פי המבואר לקמן סי' שיד סי"ד ( מותר

לעשות נקב במגופה מלמעלה להוציא בו יין).

[1056]

גמרא קכב, ב (אי קסבר יש בנין בכלים, יש סתירה בכלים). מ"מ פ"י

הט"ו (שכל מה שיש בו בנין, יש בו סתירה). אגודה סי' קטז (כוסות של כסף ושל עץ

ושטנד"א של בית הכנסת העשוים פרקים, אם מהודקים הם, אסורים לפורקן ולהחזירן

בשבת). ט"ז סי' שיד סק"ז (על כן בהסרתם יש סתירה גמורה).

וכן הוא לעיל סי' שח סוף סנ"ה

(אסור לשבור ענף מן המכבדת, שיש בשבירה זו עוד איסור אחר משום שבירת כלי). לקמן

סי' שיד סי"ז (פותחות של עץ ושל מתכת שהם חזקים, אסור להפקיע ולשבר אם נאבד

המפתח, שזהו סתירה גמורה האסורה אף בכלים. וכן אסור להסיר הצירים שאחורי התיבה ...

מפני שהם תקועים בחוזק והרי זו סתירה גמורה. וכן אסור להסיר החשוקים מחבית של עץ

העשויה מנסרים הרבה והם מחוברים על ידי החשוקים שעליהם, וכשמסיר החשוקים הרי זו

סתירה גמורה).

[1057] כדלעיל

סט"ז ( אבל ליטול הדלתות מהכלים מותר בכל ענין, אם אינן תקועין בהן

בחוזק ואין בזה משום סותר), משום שאין בזה החשש שמא יתקע בחוזק

(וראה לעיל (הערה 1046 ).

יוצא אם כן שעגלת תינוק, שהמטה

והמושב שבה מתלבשים עליה ומתחברים בהידוק קל, אבל לפעמים צריך לתקוע בהם בחוזק עד

שמתלבשים עליה ומתחברים טוב, מותר לפרקה בשבת, אבל אסור לחברה בשבת.

[1058]

משנה קנא, רע"ב (קורה שנשברה סומכין אותה בספסל (שהרי תורת כלי עליו,

רש"י) או בארוכות המטה. לא שתעלה (דהוה ליה בונה, רש"י), אלא שלא תוסיף).

טור ושו"ע ס"ז (קורה שנשברה, מותר לסמכה בארוכות המטה שהם כלי, לא כדי

שתעלה, דאם כן הוי ליה בונה, אלא כדי שלא תרד יותר).

[1059]

מ"א סקי"ד (נראה לי דאם אינו כלי רק עץ בעלמא, אף על פי שהוכן לטלטל, מכל

מקום אסור לסמכו תחת הקורה, דדמי לבונה).

[1060]

סעיף ד ( הואיל והוא דומה לכלי, אינו נראה כל כך כבונה, שאין דרך לשקע

כלי בבנין לבטלו שם), ושם נסמן (הערה 957 ).

[1061]

גמרא מג, א (דקא מבטל כלי מהיכנו. איתיביה ... וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה (סלקא דעתא

שמהדקו שם ואינו יכול שוב ליטלו, רש"י). דרפי, דאי בעי שקיל ליה). טור

ושו"ע שם (והוא שיהיו רפויים, שיכול ליטלם כשירצה. אבל אם מהדקם שם, אסור). מ"א

סקט"ו (בגמרא הטעם דמבטל כלי מהיכנו, שאינו יכול שוב ליטלו משם (רש"י)).

ט"ז ס"ק ח (לפי שמבטל כלי מהיכנו).

איסור זה של ביטול כלי מהיכנו נתבאר

לעיל סי' רסה ס"ג (חכמים אסרו לבטל כלי מהיכנו, מפני שדומה כאלו סותר הכלי),

ושם נסמן.

ונתבאר לעיל סי' רסו בקונטרס אחרון

סקי"א (שכיון שאם רוצה ליטלו היה יכול, שרי אף שאינו נוטלו ... כיון שבשעת

נתינת הספסל אין מחשבתו ניכרת, לא מחזי כסותר אותו בנתינה זו לכל השבת, אלא לפי

שעה, ושרי משום פסידא דקורה והבית).

[1062]

סעיף מז.

[1063]

רב ששת ורבא עג, ב (היתה לו גבשושית ונטלה, בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום

חורש ... היתה לו גומא וטממה, בבית חייב משום בונה בשדה משום חורש). רמב"ם פ"ח

ה"א (משוה פני השדה, כגון שהשפיל התל ורדדו, או מילא הגיא, חייב משום חורש),

ופ"י הי"ב (המשוה פני הקרקע בבית, כגון שהשפיל תל, או מילא גומא או גיא,

הרי זה בונה וחייב).

וכן הוא לעיל סי' שיב סי"ד ( שמא

יטול צרור ממקום גבשושית ... ישליכנו למקום גומא, והרי זה משוה את החרישה, והוא

תולדת חורש ). לקמן סי' תצח סל"ח (שנוטל גבשושית מעל הארץ, ובשבת

חייב מקום בונה). סי' תקכו ס"ג (שהסותם גומא בעפר חייב משום בונה).

וגם חצר הוא כבית לענין זה, כדלקמן

הערה הבאה.

[1064] עירובין

קד, א (חצר שנתקלקלה במימי גשמים, מביא תבן ומרדה בה. שאני תבן דלא מבטיל ליה).

ופרש"י (וליכא משום אשוויי גומות, דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין, דמידי דחזי

למאכל בהמה, או לטיט החומות, לא מבטיל ליה התם). טור ושו"ע ס"י (חצר

שנתקלקלה במימי גשמים, יכול לזרות בה תבן, ולא חשיב כמוסיף על הבנין). מ"א

ס"ק יז (משום דלא מבטל ליה התם, דחזי למאכל בהמה או לטיט).

ומובן דמיירי בתבן שעומד בעיקר

למאכל בהמה, ולא לטיט או להסקה, שאז הוא אסור בטלטול, וכדלעיל סי' שח סס"ג ( חבילי

קש ... אם הזמינם למאכל בהמה מותר לטלטלם ... להסקה הן עומדין ואסור לטלטלם).

[1065]

ב"ח סוף הסי' (ומשמע התם בפירוש רש"י, דדוקא תבן דלא מבטל ליה, דחזי

לטיט החומות, אבל מלח משנדרס ברגל לא חזי, [ו]מסתמא מבטל ליה התם, אסור, משום

דמוסיף על הבנין). מ"א סקי"ז (אבל דבר דמבטל ליה התם, אסור, דאיכא משום

אשוי גומות (גמרא. ב"ח)).

ואף שאינו מתכוין להשוות פני הקרקע,

מכל מקום נראה כאילו מתכוין. וראה מראי מקומות וציונים. משולחן הארי.

[1066]

מ"א שם (ונראה לי דדוקא הכא שבא לתקן החצר אסור, דדמי לבנין, אבל בענין אחר

שרי, דהא שרי לכסות רוק באפר כמ"ש סוס"י ש"י, כיון שאינו מכוין

לבנין). והיינו כדלעיל שם סי"ז ( מחתה שיש עליה מבעוד יום אפר, שמותר

לטלטלו, מפני שראוי לכסות בו רוק או צואה).

[1067]

עירובין קד, א (כשהוא מרדה, אינו מרדה לא בסל ולא בקופה (כדרך חול, רש"י), אלא

בשולי קופה (הופך הקופה ונותנה על שוליה, דהיינו על ידי שינוי, אבל ביד נראה

לר"י דאסור, תוס')). רמב"ם פכ"א ה"ד (כשהוא מרדה לא ירדה לא

בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ויבא להשוות גומות).

טור ושו"ע ס"י (ובלבד שישנה, שלא יזרה לא בסל ולא בקופה, אלא בשולי

הקופה, שיהפכנה ויביא תבן על שוליה, דהיינו על ידי שינוי. אבל ביד, אסור).

ט"ז ס"ק י (משום עובדא דחול).