ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה237

237

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שאין הוא חל במקרה שהעשה מתקיים.

במילים אחרות: הקרבת הכבשים ביום השבת אינה רק קיום מצות עשה של קרבנות מוספים (ותמידים"*) של שבת - והעשה דוחה את הלאו'"* (או באופן של ,הותרה") - אלא שההקרבה קשורה ללאן*י: לגבי הקרבת הכבשים במקדש לא נאמר הלאו מלכתחילה, ולכן נאמרו שני פסוקים אלו בדיבור אחד - ה,,עשה" הוא פרט בתוך הלאויי.

תעשה) במת מצוה לכהן ,דהתם לאו כבוד הבריות הוא דדחי ל"ת דידה דמעיקרא כשנכתב ל"ת דטומאה לא על מת מצוה נכתב". וראה תורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים ד"ה ,תורת כהנים" בסופו.

*39) כי מסתבר דזה ששניהם בדבור אחד נאמרו הוא לא רק בנוגע להתחלת הענין מוספי יום השבת, כ"א גם בנוגע לסיום הענין, ,על עולת התמיד גו", תמידים דיום השבת (ראה פסחים סו, סע"א שמכאן למדים דתמיד קרב בשבת).

**39) להעיר מפי' הרמב"ן פרשתנו עה"פ: כי העושה מצות אדוניו כו' ולכן מ"ע גדולה ממל"ת כמו שהאהבה גדולה מהיראה כי המקיים ועושה כו' ולכן אמרו דאתי עשה ודחי ל"ת. וראה אגה"ת רפ"א.

0) להעיר מביאור הצפע"נ בנוגע להקרבה בבמה ע"פ נביא - ראה בארוכה לקו"ש חי"ד (ע' 0, 74 ואילך), וש"נ. ואולי שייך (גם) להמבואר לקמן סעיף ט'. ואכ"מ.

1) ולכאורה י"ל שזהו החידוש במכילתא על המבואר בש"ס: בנוגע לכלאים בציצית* למדין (יבמות ד, א ואילך. וראה פרש"י מנחות מ, רע"א) היתרו מפני שסמכו זל"ז, דבזה י"ל דהלאו קיים ונאמר בפ"ע ובא הכתוב לומר שמצות ציצית

יתרו ה שיחות 8

ובהמשך לכך מובאת ב,מכילתא"4 הדרשה ,זכור מלפניו ושמור מלאחריו, מכאן שמוסיפין... משל לזאב..." - הענין של תוספת שבת אינה הלכה רק לגבי ה,,גברא", אלא זהו פרט בשבת עצמה, שקדושתה מתפשטת ,מלפניו ומלאחרין"?*.

דחהו**. וכפשטות הלשון והסוגיא בש"ס דלמדין מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת (ראה רמב"ן שם ד, ב ד"ה הא דקאמרינן). ואפי' לדעת ר"ת (הובא ברמב"ן שם. תוס' מנחות מ, ב ד"ה תכלת. ועוד) הרי"ז הותרה.

ועד"ז י"ל החילוק בין המכילתא והש"ס בנוגע ליבום ותמיד (וראה מרכבת המשנה למכילתא כאן. ולהעיר מהאמונות והדעות להרס"ג (מאמר ג' פ"ט ,,הרביעית")). ובצפע"נ הל' שבת פ"ב ה"ב: לא ר"ל אם דחיי' או הותרה רק לגבי חולה (שיש ב"ס) אין (כל ענין השבת).

וצע"ק בר"נ גאון שם, שמפרש באופן הנ"ל כל הדין דעשה דוחה ל"ת דיבמות שם.

וידוע השקו"ט במפרשים בכל הנ"ל. ואכ"מ.

*41) ראה גם משכיל לדוד בפרש"י פרשתנו עה"פ. ספרי דבי רב לספרי תצא שם.

ולהעיר מערכי הכינוים (לבעל סה"ד) ע' זאב, שמביא מש"כ בזית רענן בפי" משל לזאב שבמכילתא (ויל"ש) הנ"ל - ,משל אותו לזאב אפשר כי שבת חוטף ניצוצי קדושה שנבלעו בימות החול כו'" - ומוסיף: וזה הענין כי מיום ד' נקרא קודם שבת שיבא וימשוך עד ג' לאחר השבת ומה"ט מבדילין על כוס עד יום ג'.

הערות

1. *) ראה מרכבת המשנה למכילתא כאן ,ואפשר לומר דאתי למשרי כלאים בציצית לרבנן ריש יבמות דף, ה' ע' שם".
2. ע"פ הנ"ל אולי י"ל שגם ב' הדרשות שלאח"ז ,תהא זוכרו מאחד בשבת כו' מתקנו לשם שבת, תהא מונה לשם שבת" - הם בהמשך להסברא הנ"ל, שהוא מצד התפשטות דקדושת שבת בכל ימי השבוע (ולא רק חיוב גברא לחודא).
3. **) ראה גם ספרי דבי רב לספרי שם, שמהסמיכות - לא היינו אומרים כ

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 153 לקו"ש חט"ז ע' 237
תורת מנחם בס"ד. שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי"א לקו"ש חט"ז ע' 237

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 32 עמודים.