ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז שמיני שיחה ב69

69

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

ההלכה קובעת, ששחיטת הבהמה צריכה להיעשות בשני הסימנים: הקנה עם הושט. כלומר, יש לשחוט את הרוב של כל אחד משני הסימנים. כאשר שחטו רק חציו של אחד הסימנים, אף כאשר חתכו את הסימן האחר כולו, השחיטה פסולה'5.

נשאלת השאלה: כיון שבשני הסימנים - הן בקנה והן בושט - צריך להישחט דוקא רוב הסימן, מדוע מזכיר רש"י רק סימן אחד: "בין נשחט חציו של קנה... "? לכאורה, צריך היה רש"י לומר "סימן", ביטוי הכולל הן את הקנה והן את הושט5?

ההסבר לכך הוא: כאשר יש נקב כלשהו בושט במקום הראוי לשחיטה, הבהמה היא נבילה כבר בחייה, ואין מועילה לגביה שחיטה. לכן, אם שוחטים בושט פחות מרובו, נחשבת הבהמה לנבילה מיד בסמוך לתחילת

שמיני ג

השחיטה'*. שהרי, בתחילת חיתוך הושט כבר נעשה בו נקב, ועל ידי נקב כלשהו בושט חל על הבהמה דין נבילה5.

משום כך אין לומר שב"להבדיל בין הטמא ובין הטהור" הכוונה היא ל"בין נשחט חציו של ושט לנשחט רובו". כיון שהדין "טמא" חל מיד בניקוב משהו מהושט, והמשך השחיטה עד "חציו" אינו מעלה ואינו מוריד, ואילו המושג "טהור" אפשרי רק בשחיטת רובו, אין מתאים לכך ההביטוי "להבדיל", כי בין "משהו" לבין "רוב" המרחק הוא רב<, ואילו הביטוי "להבדיל" מתאים דוקא לגבי דברים הדומים ביותר.

רק לגבי הקנה, שכל עוד לא נחתך רובו הבהמה עדיין טהורה, ומועילה לגביה שחיטה?, והטומאה במקרה של "נשחט חציו של קנה" נגרמת עקב אי השלמת ה"משהו" (יותר מחציו)

בשחיטה כשרה - דוקא לגבי הבדל קטן

הערות

1. רמב"ם הל' שחיטה פ"א הי"ב. ש"ך יו"ד סכ"ה סק"א).
2. משא"כ בנולדו בה סימני טריפה, הרי כל זמן שאין אנו יודעים שהם סימני טריפה פסולה, היא בחזקת היתר (חולין שם) - "נאכלת", ורק לאחרי שיודעים בודאי שנולדו בה סימני טריפה פסולה - "לא תאכל". (ועפי"ז יומתק גם מ"ש "לא תאכל" - בלשון עתיד).
1. חולין כז, א ואילך. רמב"ם הלכות שחיטה פ"א הל' טדי, יו"ד סי' כא סעיף א' וב'.
2. ובפרט שההבדלה בין הטמא ובין הטהור ה"ה ע"י שחיטת עוד חוט השערה (יותר מחצי) מסימן השני, וא"כ הו"ל לרש"י לכתוב לכאורה "בין נשחט כו' של וושט כו'" - כי דרך קנה לישחט תחלה (רש"י חולין לב, ב).
3. וכמ"ש רש"י עצמו בפ' קדושים "סימן".
4. אלא שכששוחט את רובו, אין נעשית נבילה ע"י הנקב שעשה בתחלת השחיטה - כי זהו דרך הכשרתה (ראה רש"י חולין כ, ב (ד"ה וכי). וראה גם שם יט, ב (ד"ה שחיטת).
5. רמב"ם שם פ"ג ה"ו וי"ט.
6. ואף שהטומאה שמצד נקיבת הוושט (שנעשה ע"י תחלת השחיטה) הוא דוקא בלא נשחט רובו, וההפרש בין חציו לרובו הוא בחוט השערה - מ"מ, מכיון שבנשחט חציו נעשה הטומאה מצד הנקב שבתחלת השחיטה (לפי שבאופן זה, הנקב שעשה בתחלת השחיטה או דרך הכשרתה), הרי דין הטומאה הוא (לא מצד שלא נגמר רובו, כ"א) מצד הנקב משהו.
7. רמב"ם שם ה"ו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 36 עמודים.