ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תפיליןהלכות תפילין כז דין מקום הנחתן ואופן הנחתן

כז דין מקום הנחתן ואופן הנחתן

ובו כ"ד סעיפים

מקום הנחת תפילין של יד

א מקום ¹⁴⁶ הנחת תפילין של יד, ביד שמאלו¹⁴⁷, שנאמר על ידכה¹⁴⁸, ודרשו רז"ל¹⁴⁹ יד כהה, דהיינו יד שמאל שהיא תשה וכהה:

ב צריך להניחה בגובה הבשר שבפרק הזרוע שבין המרפק שקורין (אולעמבוגין בל"א) להכתף, וזה המקום נקרא קיבורת¹⁵⁰. אבל לא יניחנה למעלה מהקיבורת, דהיינו שלא יניחנה למעלה מחצי הפרק שבין המרפק לכתף¹⁵¹. ואפילו בחצי התחתון של זה הפרק לא יניח בתחתיתו ממש למטה מהקיבורת ¹⁵² , שנאמר¹⁵³ ושמתם את דברי אלה וגו', צריכה שתהא שימה כנגד הלב, וזהו קיבורת, שהוא מכוון ממש כנגד הלב¹⁵⁴.

לכן צריך שיטה את התפילין של יד לצד הגוף מעט, בענין שכשיכוף הזרוע למטה תהא התפילין של יד מכוון כנגד לבו ממש¹⁵⁵:

ג מי שנקטעה ידו השמאלית למעלה מן הקיבורת, אין צריך להניח תפילין בימינו ¹⁵⁶ . אבל אם נקטעה למטה מן הקיבורת, יש אומרים דחייב להניח תפילין של יד על הקיבורת¹⁵⁷ (של שמאל ¹⁵⁸ ). (והמ"א¹⁵⁹ פסק של ימינו). ויש אומרים¹⁶⁰, כיון שאמרה תורה¹⁶¹ על ידך, למעלה מן היד, דהיינו קיבורת ¹⁶² , וזה אין לו יד, לכן הוא פטור מן התפילין של יד ¹⁶³ . ולענין הלכה יש להחמיר בדברי תורה ולכן יניח בלא ברכה¹⁶⁴:

ד מנהג יפה ונכון שיהא היו"ד של הקשר תפילין של יד נוטה לצד הלב, והתפילין של יד עליו לצד חוץ¹⁶⁵:

ה יש ליזהר שלא תזוז היו"ד של הקשר מהתפלה, מהטעם שנתבאר בזוהר¹⁶⁶:

ו מנהג נכון להניח תפילין של יד בענין שהמעברתא שבה עוברת הרצועה תהא מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד¹⁶⁷:

ז יש אומרים¹⁶⁸ שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין התפילין לבשרו, שנאמר על ידך, משמע על ידו ממש בלא חציצה בינתיים. והוא הדין בתפילין של ראש צריך ליזהר בדבר שלא יהא שום דבר חוצץ בין תפילין לשערו. ועפר או כנה מתה נקרא חציצה¹⁶⁹. ולכן יש נוהגין לרחוץ מקום הנחת תפילין של ראש¹⁷⁰. וכן ברצועות מה ששייך להקשירה, דהיינו מה שמקיף את היד פעם אחת, ומה שמקיף את הראש, צריך ליזהר שלא יהיה שם שום חציצה¹⁷¹.

ויש אומרים¹⁷² שאין צריך ליזהר כלל שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו או לשערו. ואע"פ שאין הלכה כדבריהם, מכל מקום אדם שהוא עלול לנזילות ולא יכול לגלות ראשו שלא יזיק לו הקרירות, ואם נחייב אותו להניח תפילין של ראש על ראשו ממש בלי חציצה לא יוכל להניחה כלל ויתבטל ממצות תפילין על ידי זה, לכן מוטב שנתיר לו לסמוך על סברא אחרונה¹⁷³, ויניח תפילין של ראש על כובע דק הסמוך לראש, ולא יברך עליה¹⁷⁴. אבל על כובע עבה אסור להניחה, מפני שצריך להניח תפילין של ראש כנגד מקום שמוח של תינוק רופס כמו שיתבאר ¹⁷⁵ , והמניח על גבי כובע עבה אינו מניחו נגד המקום שמוחו של תינוק רופס¹⁷⁶. ואפילו המניח על גבי כובע דק, צריך הוא לכסות את התפילה של ראש מפני הרואים, שלא ילמדו לעשות כן אפילו בלא אונס גדול¹⁷⁷:

ח אם יש לאדם מכה במקום הנחת תפילין של יד, אעפ"כ יניח תפילין של יד שלא על המכה, כי מקום יש בקיבורת להניח שני תפילין¹⁷⁸.

ואם המכה על כל הקיבורת¹⁷⁹ ומצטער להניחה על גבי המכה, פטור מתפילין של יד, כמ"ש בסי' ל"ח¹⁸⁰.

ומכל מקום אם אפשר, יניח סמרטוטין על המכה, ויניח התפילין של יד עליהם בלא ברכה¹⁸¹, או יניח על הבגד בלא ברכה. רק שיזהר לכסות את התפילין של יד שלא תהא נראית¹⁸², שנאמר והיה לך לאות לך לאות, ולא לאחרים לאות¹⁸³.

במה דברים אמורים שצריך לכסותה, כשמניחה על דבר שאין דרכו להיות לעולם מכוסה, כגון בגד או סמרטוטין. אבל אם מניחה על בשרו ממש, אין צריך לכסותה, אפילו אם נקרע חלוקו וכל בגדיו במקום שכנגד תפילין של יד, ואע"פ שנראית לאחרים, אין בכך כלום, שלא הקפידה תורה שתהא התפילין של יד מכוסה דוקא, אלא אפילו אם היא נראית, רק שתהא מונחת במקום שדרכו להיות תמיד מכוסה דהיינו קיבורת ¹⁸⁴ :

ט אטר ¹⁸⁵ יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו, יניח תפילין של יד בשמאלו, שהיא ימין של כל אדם¹⁸⁶.

ואפילו עושה כל מעשיו בימין של כל אדם אלא שכותב בשמאלו, יניח תפילין של יד בשמאלו שהיא ימין של כל אדם, שנאמר וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ומדקשירה בימין, מכלל דהנחת תפילין של יד על שמאל, דביד שהוא כותב בה צריך לקשור את התפילין של יד על היד שכנגדו. אבל אם כותב בימין של כל אדם, אע"פ ששאר כל מעשיו עושה בשמאל של כל אדם ¹⁸⁷ , ואפילו הוא כותב גם כן בשמאל כל אדם, כיון דכותב גם כן בימין של כל אדם, (בה הוא) צריך לקשור את התפילין של יד על היד שכנגדה¹⁸⁸. ואין צריך לומר אם הוא שולט בשתי ידיו בשוה, שהוא מניח על שמאל של כל אדם¹⁸⁹:

י במה דברים אמורים כשנולד אטר יד. אבל אם אחר כך הרגיל את עצמו לכתוב בשמאלו, ושאר כל מעשיו עושה בימין, אין דינו כאטר, אלא מניח על שמאל כל אדם, שהרי היא יד כהה שלו¹⁹⁰. אבל אם הרגיל את עצמו לעשות כל מעשיו בשמאל, יניח על ימין כל אדם, שהרי היא יד כהה שלו¹⁹¹:

יא שיעור אורך רצועה של תפילין של יד, כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה את הקשר ¹⁹² , ותמתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות¹⁹³, ויקשור ¹⁹⁴ :

יב נוהגין לכרוך סביב הפרק שבין היד להמרפק ז' כריכות ¹⁹⁵ .

ויש לכרוך בפרק התחתון של האצבע האמצעי ב' כריכות, ובפרק העליון כריכה אחת ¹⁹⁶ :

יג אין לכרוך הרצועה על התיתורא ¹⁹⁷ כדי לחזקה ולהדקה על היד, אלא תהא התפילין של יד תלויה ומונחת על הקיבורת כעין תפילין של ראש על הראש. כיון שאין מצוה כלל בכריכה זו, לכן אין להניחה על התיתורא שיש בה קדושה יותר מן הרצועה ¹⁹⁸ :

מקום הנחת תפילין של ראש

יד בין עיניך האמור בתפילין של ראש זהו גובה שבראש. או אינו אלא בין עיניך ממש. נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן לא תשימו קרחה בין עיניכם, מה להלן בגובה שבראש במקום שעושה קרחה, אף כאן בגובה שבראש מקום שעושה קרחה¹⁹⁹. וצריך להיות כל התפילין במקום שעושה קרחה, דהיינו שקצה התחתון של התיתורא יהיה מונח על מקום התחלת עקרי השער במצחו²⁰⁰.

ונמשך המקום הראוי להיות תפילין של ראש עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס, דהיינו שהקצה העליון של התפילה לא יהיה מונח למעלה ממקום שמוחו של תינוק רופס²⁰¹:

טו צריך שיהיה הקשר של תפילין של ראש מאחורי הראש למעלה בגובה העורף, שהוא סוף הגולגולת, והוא כנגד הפנים²⁰²:

טז צריך שיהיה הקשר באמצע העורף, ולא יטה לכאן או לכאן²⁰³:

יז וצריך שיהא המקום שבקשר שנראה כעין דלי"ת לצד חוץ, ולא כלפי העורף²⁰⁴.

והוא הדין בקשר תפילין של יד צריך ליזהר שלא יתהפך²⁰⁵:

יח צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע רוחב הראש, כדי שתהא כנגד בין העינים ²⁰⁶ (ולכן טוב שיהא הקשר של תפילין של ראש בגובה²⁰⁷):

יט צריך שיהא צד השחור שברצועות לצד חוץ, ולא יתהפכו הרצועות, בין בתפילין של יד בין בתפילין של ראש²⁰⁸. ואם נתהפכו בשוגג, מדת חסידות להתענות²⁰⁹.

ואין להקפיד שלא יתהפכו אלא מה שמקיף את הראש ואת הקיבורת פעם אחת, אבל מה שכורך אחר כך, וכן מה שמשתלשל לפניו מהרצועה של תפילין של ראש, אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך²¹⁰, לפי שאינן מעיקר המצוה²¹¹:

כ ישלשל הרצועות של תפילין של ראש ויהיו תלוים מלפניו ²¹² . וקבלו הגאונים שצריך שיגיעו עד הטבור, או למעלה ממנו מעט²¹³.

ורוחב הרצועות של תפילין של יד ותפילין של ראש, קבלו הגאונים שיהא כאורך שעורה לפחות²¹⁴:

כא אם פיחת משיעור אורך רצועה של תפילין של ראש²¹⁵, וכן אם פיחת משיעור רוחב הרצועות, בין תפילין של יד ובין תפילין של ראש, אם אינו מוצא רצועות אחרות, מניחן כמות שהן, מפני שכל השיעורים הללו לא נזכרו בגמרא²¹⁶:

כב אבל אם אין ברצועות של תפילין של ראש בארכן כדי שיהיו משולשלין לפניו אפילו מעט, פסולין²¹⁷, מפני שזה נזכר בגמרא²¹⁸:

כג תפילין של ראש טוב להיותם גלוים ונראים²¹⁹, כמו שנאמר²²⁰ וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ודרשו רז"ל²²¹ אלו תפילין שבראש. ולכן יש ליזהר שלא לכסות לגמרי את התפילין של ראש בטלית גדול, רק שתהא מגולה קצת²²²:

כד אבל תלמיד בפני רבו, אין דרך ארץ לגלות התפילין של ראש בפניו, שלא ישוה עצמו לרבו, ונראה כעזות פנים, שהתפילין הן דרך כבוד, כמו שאמר הכתוב וראו כל וגו'²²³.

במה דברים אמורים, שלובש תפילין כל היום, שלא בשעת קריאת שמע ותפלה, דאז מחזי כיוהרא אם מגלה אותן בפני רבו, כיון דרוב העולם אין נוהגין להניח תפילין כל היום. אבל בשעת קריאת שמע ותפלה, כיון דהכל מניחין תפילין, אז אין כאן יוהרא כלל ומותר לגלותן בפני רבו²²⁴:

הערות

146. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) מקום הנחת תפילין של יד (ס"א-יג). (ב) מקום הנחת תפילין של ראש (סי"ז-כד).
147. ברייתא לו, ב (ידך זו שמאל). טור ו שו"ע ס"א (מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ד (מקום הנחת תפילין של יד ביד שמאלו).
148. בא יג, טז.
149. גמרא לז, א (ידכה כתיב בה"י כהה), ופירש"י (מדכתיב בה"י, כהה משמע ... עמיא בלא כח). לבוש סעיף א (ודרשינן יד כהה, היינו יד שמאל שהיא תשה וכהה). ט"ז ס"ק א (דכתיב ידכה, פירוש יד כהה, דהיינו השמאל שהיא תשה). לימוד נוסף יובא לקמן ס"ט (שנאמר וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ומדקשירה בימין, מכלל דהנחת תפילין של יד על שמאל, דביד שהוא כותב בה צריך לקשור את התפילין של יד על היד שכנגדו). ונפקא מינה להלכה למעשה, כדלקמן שם ( ואפילו עושה כל מעשיו בימין של כל אדם אלא שכותב בשמאלו, יניח תפילין של יד בשמאלו שהיא ימין של כל אדם), ושם נסמן (הערה מב ).
150. ברייתא לז, א (על ידך, זו קיבורת). תוד"ה קיבורת שם (ואומר ר"ת דהוא גובה הבשר שבזרוע, שבין בית השחי, למרפק שקורין קודא). רא"ש הלכות תפילין סי' יח (ור"ת ז"ל אומר שהוא גובה בשר שבזרוע, שהוא בין כתף ובין המרפק הנקרא קודא). שו"ע ס"א (בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי). לבוש ס"א (והוא מן הקובדו, שקורין עלפוגי"ן בל"א). ט"ז ס"ק ב (הקובד"ו, בל"א עלינבוגי"ן). מ"א ס"ק א (הקובד"ו, בל"א עלינבו"גין). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ד ( בגובה הבשר שבפרק שבין המרפק שקורין עלינבויגי"ן להכתף, וזה המקום נקרא קיבורת).
151. הגהות סמ"ק סי' קנג אות א (ומיהו אין כולו כשר להניח, כי אם חצי הזרוע של צד הקווד"א, כדאיתא בשמושא רבה, פלג זרוע). רמ"א סעיף א (וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו, אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי).
152. בדק הבית (ואין לסמוך על זה להכשיר להניח בו תפילין בכל חצי הזרוע, כי אם במקום התופח, כלשון הרמב"ם ורבינו, שהוא כלשון הגמרא זו קיבורת). מ"א ס"ק ב (נראה לי דאף הסמ"ק כוונתו שיניחנה דוקא בבשר התופח, אלא שבא למעט שלא להניחו בחציו השני כלפי בית השחי, שהוא גם כן תופח). והיינו שצריך להניחה דוקא במקום התופח, ובזה גופא – דוקא בחצי התחתון של הזרוע. ומה שיתבאר לקמן ס"ח ( מקום יש בקיבורת להניח שני תפילין), וסי' לד ס"ד (מקום יש בראש להניח ב' זוגי תפילין, וכן בזרוע), היינו שגם במקום זה (הקיבורת שבחצי התחתון של הזרוע), אפשר להניח שני תפילין (קטנים).
153. עקב יא, יח.
154. גמרא לז, ב (קיבורת מנלן ... הרי הוא אומר ושמתם את דברי אלה על לבבכם, וקשרתם, שתהא שימה כנגד הלב), ופירש"י (קיבורת כנגד הלב היא). לקמן יתבארו עוד שני לימודים שההנחה צריכה להיות על הקיבורת: (א) ס"ג ( כיון שאמרה תורה על ידך למעלה מן היד, דהיינו קיבורת), ושם נסמן (הערה יז ). (ב) ס"ח (שנאמר והיה לך לאות, לך לאות ולא לאחרים לאות ... שתהא מונחת במקום שדרכו להיות תמיד מכוסה, דהיינו קיבורת), ושם נסמן (הערה לט ).
155. שו"ע שם (ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו, ונמצא מקיים (ואתחנן ו, ו) והיו הדברים האלה על לבבך).
156. שו"ת רמ"א סי' קכב (דבתפילין ביד כהה תליא רחמנא, ומאחר דיד ימין נשארה לו, למה יניח בה תפילין, הלא פטורה ועומדת. וכי משום שאין לו יד שמאלית תקרא הימין יד כהה, אדרבה כל שכן דאינו יד כהה. ולכן נראה לי פשוט דפטור). והיינו כשהיתה לו יד שמאל ונקטעה. ואם נולד ביד ימין בלבד, הביא באור התפילין משו"ת שבות יעקב ח"א סי' ג (דכל שנברא רק בידו אחת, אם כן זו היא ימינו ושמאלו וידו יד כהה. משא"כ בנברא מתחלה בשתי ידים, וכבר ניכר ונודע ידו השמאלית והימנית, כל שנקטע השמאלית אינו חייב בתפלין, כיון שאין זה יד כהה שלו).
157. ברייתא לז, א (אין לו זרוע פטור מן התפילין, אחרים אומר, ידכה, לרבות את הגידם), ופירשו התוס' (מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי). אור זרוע סי' תקעז (וסבורני שכך רוצים לפרש, אין לו זרוע פטרו מן התפלין, אבל אין לו יד ויש לו זרוע חייב. אחרים אומרים ידך לרבות את הגידם שאין לו יד ויש לו זרוע. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ולכו"ע יש לו זרוע ואין לו יד חייב, אין לו זרוע פטור). וכן פירש הב"ח (נראה דסבירא להו דת"ק דאמר באין לו זרוע פטור, היינו שנחתכה זרועו השמאלית למעלה מן הקיבורת, ופטור מתפלה של יד, ואף על פי שנשארת פלגא דדרועא למעלה מן הקיבורת, אין אומרים שחייב מיהא להניח תפילין באותו פלג הנשאר. ומאן דדריש ידכה לרבות את הגידם, מיירי בנשאר הקיבורת. וכן כתוב בשלטי הגבורים בהלכות תפילין ... בשם רבינו ישעיה אחרון ז"ל). והוא כמובא בשלטי הגיבורים ט, א (לשון ריא"ז ... אין לו זרוע, שנחתכה זרועו השמאלית למעלה מן הקיבורת, פטור מתפלה של יד). ובפסקי הרי"ד לז, א (אין לו זרוע שמאל כלל, שנחתכה זרועו השמאלית למעלה מן הקיבורת ... פטור מן התפילין). והיינו כמובא לעיל מהב"ח, שנחתכה הקיבורת ונשאר החצי העליון של הזרוע שאינו מקום הנחת התפילין (כדלעיל סעיף הקודם). ואם נחתך חצי מהקיבורת ועדיין נשאר חצי מהקיבורת שיכול להניח עליו – דן בזה בשו"ת צמח צדק סי' ז ס"ה.
158. ראה שו"ת ארץ צבי סי' ט. חקרי הלכות ח"ה לב, ב.
159. ס"ק ג (דאיתא התם, אין לו זרוע פטור מן התפילין, אחרים אומרים, ידכה, לרבות את הגידם ... איתא בספרי פרשת ואתחנן, רבי יוסי אומר מצינו שאף ימין קרוי יד וכו' אם כן מה תלמוד לומר ידכה, להביא הגידם, שהוא נותן בימין עכ"ל ... לפירוש התוס' דלא פליגי, כשיש לו זרוע יניחנו בימין, בלא ברכה).
160. אור זרוע שם (לפירוש רבינו אליקים דמפרש, דזרוע דהכא היינו ממקום שמתחיל באמה למדוד, אם אין לו קנה, דהיינו שניטל לו מפיסת יד עד העציל, אף על פי שהי' יכול להניחו במקום הקיבורת בזרוע, פטור. ואם נפרש כמו שפירש רבינו אליקים בברייתא שני', אחרים אומרים לרבות את הגידם, שאם אין לו זרוע מניחם במקום הקבורת, אם כן בהא פליגי, דלת"ק כה"ג פטור, ולאחרים חייב, ומניח במקום הקיבורת או בימין. ובלשון זה מפרש מורי ה"ר שמחה דפליגי, דפסיק הלכה כת"ק). הובא בדרכי משה. מ"א ס"ק ג (אך צ"ע דהאור זרוע פסק כאן דלא כמאן. וצריך לומר דגירסתו היתה, אין לו אלא זרוע פטור מן התפילין וכו'. וכן הוא בספר יראים. וכן כתב במרדכי ישן כתוב בקלף).
161. בא יג, ט.
162. גמרא לז, ב (ידך זו קיבורת מנלן, דתנו רבנן על ידך, זו גובה שביד), ופרש"י (גובה, קיבורת, דהוא אצל הכתף).
163. ויניח רק תפילין של ראש, כדלעיל סי' כו ס"ב ( יש לו שום אונס, שאינו יכול להניח רק אחת מהן, מניח אותה שיכול ומברך עליה).
164. רמ"א ס"א (גידם שאין לו יד רק זרוע, יניח בלא ברכה).
165. גמרא לה, ב (קשר של תפילין ... צריך שיהא כלפי פנים, כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור), לפירוש רב האי גאון באור זרוע ח"א סי' תקעו (וראיתי כתוב בשם רב היי גאון זצ"ל, דהא דאמר רב יעקב אמר רב יהודה גבי קשר של תפילין וצריך שיהיה כלפי פנים, דקאי אתפלה של יד, דצריך שיהא כלפי פנים כנגד הלב). נימוקי יוסף, תפילין ח, א (בקשר של תפילין של יד מיירי, שלא יהא הקשר מבחוץ לסוף הזרוע, אלא מבפנים, שהוא כנגד הלב). ב"י ד"ה גרסינן בגמרא שקשר (והרב מהר"י ן' חביב ז"ל כתב ... עושים באופן שלעולם ישאר הקשר יותר תחתון וקרוב אל הלב מהתפלה). שו"ע ס"ב (המנהג הנכון, שיהא היו"ד של קשר תפלה של יד לצד הלב, והתפלה עליו לצד חוץ). עצם ההלכה לעשות הקשר בצורת יו"ד, יתבאר לקמן סי' לב סע"ט (קשר של תפילין הלכה למשה מסיני, שלאחר שהכניס הרצועה לתוך המעברתא יעשה קשר כמין ... יו"ד בשל יד). וכאן נתבאר מיקומה. ולקמן סי"ז (ליזהר שלא יתהפך). וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ו ע' נא.
166. ח"ג רלו, ב (יו"ד דא אצטריך דלא יתעדי כלל מגו תפלה דיד, דלא יעביד פרודא). שו"ע שם (יש ליזהר שלא תזוז יו"ד של הקשר מהתפלה). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ט (ויזהר שלא יזח הקשר של יו"ד מן התפלה של יד). ויבואר לקמן סי' לב ס"פ ( ונוהגין להעביר עור על הבית של יד לרוחב הזרוע, לפי שהתפילין של יד הם גבוהים וקצרים, ומשימין אותן תחת הבגדים, ומתקלקלים תחת הבגדים, לכך נהגו להעביר עליהן רצועה זו לחזקן). וכדי שעור זה לא יפסיק בין היו"ד לבין התפילה של יד , נתבאר באגרות קודש חי"ב אגרת ד'רמו (ובמ"ש אודות לשום תיק התפילין של יד על התפילין כל משך זמן התפלה בכדי לשמור הפנות. – הנה כן אני נוהג, ומובן שנחתך בהתיק החלק שכנגד היו"ד, בכדי שלא יזח היו"ד מן הבית, מתאים לדברי הזהר הק'. אבל בתפילין של כ"ק מו"ח אדמו"ר חלק זה (שכנגד היו"ד) בשלימות הוא, שמזה מובן שלא הי' שם התיק במשך זמן התפלה . ובודאי שגם כ"ק אדמו"ר (אביו) נהג כן). וראה שו"ת אבני נזר סי' יד. שו"ת ארץ צבי סי' קו. סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות.
167. ב"י (כתוב בתרומת הדשן (סי' מט), דבקצת מקומות נוהגים לתקן קשר של תפילין של יד בענין שכשמניחים אותו בזרוע, המעברתא שבה הרצועה עוברת מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד, ובקצת מקומות נוהגים לתקן איפכא, שהקציצה מונחת לצד הכתף והמעברתא לצד היד. וכתב דאין קפידא בדבר כולי האי עכ"ל. ועכשיו נהגו כל העולם כמנהג הראשון, שהמעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד). שו"ע ס"ג (המנהג הנכון לתקן, שהמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא מונחת לצד הכתף, והקציצה לצד היד).
168. [קסח] רא"ש הלכות תפילין סוף סי' יח (מדגרסינן בערכין (ג, ב) והני כהני הואיל וליתנהו במצוה דיד, דכתיב ילבש על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו, שמע מינה דתפילין נמי אבישרא מנח להו בלא חציצה. ואמר נמי בפ"ב דזבחים (יט, סע"א) שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפילין, אלמא שאין יכול להניחן על המצנפת). ובשו"ת כלל ג סי' ד (וטעמא משום דכתיב (בא יג, ט) לאות על ידכה, שלא יהא דבר חוצץ בינו לידו. כדדרשינן (ערכין שם) ילבש על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. וכן דרשינן לטוטפות בין עיניך (בא יג, טז), שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין ובין עיניך). טור ו שו"ע סעיף ד (לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש). ט"ז ס"ק ג (דכתיב לאות על ידך, שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין ידו, וכן בשל ראש). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ה (ויזהר שלא יהיה דבר חוצץ בין התפילין לבשרו).
169. מ"א ס"ק ד (בזבחים דף י"ט מבעיא אם כנה חיה ושערו הוי חציצה לענין בגדי כהונה ... ומיהו בכנה מתה ועפר יש ליזהר, דבזה לא איבעיא לן כלל).
170. עמק הברכה ח"ב סי' טו. של"ה מסכת חולין קיב, א (כתב אבא מורי ז"ל בעמק ברכה, וטוב ליקח מים ולרחוץ מקום הנחת תפילין קודם הנחתן). מ"א שם (ובשל"ה כתב לרחוץ מקום הנחת תפילין).
171. בשו"ת הרשב"א סי' תתכז (ולענין רצועה של יד, מסתברא שמותר לכורכה על הבגד ... כן נראה להלכה, אבל למעשה, בין בשל יד בין בשל ראש רואים מה שרבים נוהגין). ולפי זה כתב הרמ"א ס"ד (ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד). והקשה במ"א ס"ק ה (צ"ע דהא הרשב"א מסיים בה, כן נראה לי להלכה אבל למעשה, בין בשל יד בין בשל ראש רואין מה שרבים נוהגין). והכריע בלבוש ס"ד (משמע דוקא בתפילין עצמן, אבל ברצועות אין להקפיד. מיהו מקפידין גם במה ששייך לקשירה בין בראש בין ביד). ט"ז ס"ק ד (בתשובות הרשב"א סי' תתכ"ז סיים דלהלכה נראה לו לחלק בין קציצה לרצועה, אבל למעשה נסתפק, ושבקינן אמנהג, כמו שנהגו כן יעשו. ותמהני במה שהחליט רמ"א לקולא ברצועות. ורמ"י [לבוש] כתב שנהגו להחמיר במה ששייך לקשירה בין ברצועות של ראש בין ברצועות היד, ונכון הוא). משא"כ בשאר הכריכות, נתבאר לעיל סי' כה סכ"ד (שכריכה זו אינה רק מנהג בעלמא), ובזה נהגו להקל, אם יש דבר חוצץ בין היד לרצועות. ויתירה מזו, ברצועות של ראש שמשתלשלים לפניו, כדלקמן ס"כ (ישלשל הרצועות של תפילין של ראש ויהיו תלוים מלפניו), בזה הכל מודים שהוא על גבי הבגדים, ולא על הבשר. וכן לענין הזהירות שלא יתהפך הוא דוקא במה ששייך להקשירה, כדלקמן סי"ט ( ואין להקפיד שלא יתהפכו אלא מה שמקיף את הראש ואת הקיבורת פעם אחת, אבל מה שכורך אחר כך, וכן מה שמשתלשל לפניו מהרצועה של תפילין של ראש, אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך, לפי שאינן מעיקר המצוה).
172. חידושי ה רשב"א מגילה כד, ב (נראה לי דתפילין שבראשו מותר לתת אותם על כובעו או על כסוי הראש). ובשו"ת ח"ג סי' רפב (אני אומר להלכה, אבל לא למעשה, דמותר ל[ה]ניח של ראש על הכובע). תשובת הרשב"א בארחות חיים הלכות תפילין סי' יח (כן נראה להלכה, אבל למעשה, בין של יד בין של ראש רואין אנו מה שהרבים נוהגים).
173. שו"ת ריב"ש סי' קלז (עוד אמרת, כי בימי החורף, יען אתה מעותד לנזילות, אינך מניח כי אם תפלה של יד ... למה שאתה חושש מהנזילות, הא אפשר לך למעבד כרשב"א ז"ל, שכתב, דתפלין של ראש מותר להניחן על כובעו או על כסוי הראש). שו"ע ס"ה (אדם שהוא עלול לנזילות, ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל, יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע). ט"ז ס"ק ה (פירוש, שיש לו מכאוב בראשו, ואם יגלה ראשו יזיק לו הקרירות, וכיון שיש דעות דסבירא להו בתפילין של ראש אין חשש בחציצה ... וזה שהוא אנוס יסמוך על זה).
174. דרכי משה ס"ק ג (ולי נראה דאף המניחן בענין זה, יניחן בלא ברכה, דהא הרשב"א בעצמו כתב שכתב דבריו להלכה ולא למעשה, ולכן יברך על של יד, להניח, ולא על של ראש כלל). רמ"א סעיף ה (והמניחים בדרך זה, לא יברך על של ראש, רק יברך על של יד, להניח).
175. סי"ד (ונמשך המקום הראוי להיות תפילין של ראש עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס, דהיינו שהקצה העליון של התפילה לא יהיה מונח למעלה ממקום שמוחו של תינוק רופס ).
176. שו"ע שם (על הכובע דק הסמוך לראש). מ"א ס"ק ז (אבל על כובע עבה אסור להניחם, דלא מקרי הנחה על הראש מקום שמוחו של תינוק רופס). ט"ז ס"ק ה (ומכל מקום יניחם על כובע דק, שאז יוכל להניחם כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס, משא"כ בכובע גדול). וראה חקרי הלכות ח"ה לג, ב.
177. ב"י (מיהו נראה לי שיכסנה, כדי שלא ילמדו הרואים להניחה על הכובע בלא סיבה מספקת). שו"ע שם (ויכסם מפני הרואים). ט"ז ס"ק ו (שאינם יודעים שהוא אנוס). והוא למרות האמור לקמן סכ"ג ( תפילין של ראש טוב להיותם גלוים ונראים, כמו שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ודרשו רז"ל אלו תפילין שבראש. ולכן יש ליזהר שלא לכסות לגמרי את התפילין של ראש בטלית גדול, רק שתהא מגולה קצת).
178. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס קרימונא סוס"י מ (ואדם שיש לו מכוה בזרועו, שאלתם אם מניח תפילין. הא מסקינן בריש פרק המוצא תפילין (עירובין צה, ב), דמקום יש בזרוע להניח שתי תפילין). שו"ע ס"ז (אעפ"י שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין, יניח תפילין, כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין, כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד"ו הוא מקום הנחת תפילין). וכן הוא לקמן סי' לד ס"ד (מקום יש בראש להניח ב' זוגי תפילין, וכן בזרוע). וראה לעיל ס"ב (והערה ז ).
179. מ"א ס"ק יא (ושמע מינה, דאם המכוה גדולה, פטור מתפילין. עסי' ל"ח ס"ט).
180. סעיף ח (המצטער, אפילו מצטער מפני הצינה, וכן כל מי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו, ואי אפשר לו ליישב דעתו, פטור מן התפילין, מפני שאסור להסיח דעתו מן התפילין).
181. מ"א ס"ק ח (ואם מניח של יד כדרך זה, לא יברך על של יד, דהא יש אומרים דחציצה פוסלת).
182. מ"א ס"ק ו (עיין בב"י, דכולם נקטו של ראש דוקא, אבל אם יש לו מכה ביד, אסור להניח על הבגד, משום לך לאות ולא לאחרים לאות, כמ"ש סוס"י זה, כן נראה לי ... ומהאי טעמא נראה דמותר להניחו על הסמרטוטין שעל גבי המכה, אם לא סגי בלאו הכי, דהא לבוש בגד אחר על גביו). והיינו דלדעת הרשב"א גם בשל יד אין חוששים לחציצה, ומה שלא כתב היתר זה אלא לגבי של ראש, היינו כי בשל יד יש לאסור משום "לך לאות ולא לאחרים". ומהאי טעמם יש להתיר להניחו על הסמרטוטין ולכסות התפילין בבגד, שאז אין לאסור משום "לך לאות ולא לאחרים".
183. בא יג, ט. גמרא לז, ב (הרי הוא אומר והיה לך לאות, לך לאות ולא לאחרים לאות), ופירש"י (שלא יראו החוצה). ארחות חיים הלכות תפילין סי' יז (תפילין של יד צריך לכסותם, דכתיב והיה לך לאות, לך לאות ולא לאחרים לאות).
184. גמרא שם (רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר הוה ציריא בידיה וקא מתחזיין תפילין (מכה היתה לו אצל הקיבורת, ונקרע חלוקו שם כדי שלא תדחק המכה והיו נראין התפילין דרך הקריעה, רש"י). אמר ליה, לא סבר לה מר, לך לאות ולא לאחרים לאות. אמר ליה במקום לך לאות איתמר (מקום שרוב בני אדם אין נראה לאחרים, דהיינו קבורת, ולעולם אם נקרע שרי, רש"י)). רמ"א סי"א (בשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים). מ"א ס"ק כא (פירוש, נקרעו בגדיו לית לן בה, שעכ"פ מונחים תחת בגדיו. אבל אסור להניחם על הבגדים, משום לך לאות ולא לאחרים לאות). ומכל מקום לא סגי בלימוד זה שההנחה היא על הזרוע, ועדיין זקוקים ללימוד הנ"ל ס"א (שנאמר ושמתם את דברי אלה וגו', צריכה שתהא שימה כנגד הלב, וזהו קיבורת, שהוא מכוון ממש כנגד הלב), וכמבואר בשטמ"ק שם (ועדיין אינו ידעינן מהכא אם הוא קיבורת למעלה מן המרפק, או למטה מן המרפק, שגם הוא מכוסה בבגדים, אלא אדרבי יצחק סמיך, דאמר שתהא שימה כנגד הלב).
185. פירושו בשו"ת צמח צדק סי' ד ס"ו (פירוש איטר יד ימינו, בשופטים (סי' ג' ט"ו וסי' כ' ט"ז), דת"י גמיד, ופרש"י לא היו שולטים בה כאילו היתה אטומה, כמו אל תאטר עליו באר פיה (בתלים סי' ס"ט ט"ז), שהוא לשון סתימה, היינו שאין בה גילוי הכח כמו בשאר ימין, כי אם הכח הוא בשמאלו, ולכן נחשב ימינו לשמאל ושמאלו נחשב אצלו ימין).
186. ברייתא לז, א (אטר מניח תפילין בימינו, שהוא שמאלו), ופירש"י (ימין של אטר, הויא שמאל לדידיה, הואיל ורוב כחו בשמאלו). שו"ע סעיף ו (ואטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו, מניח בשמאלו, שהוא ימין של כל אדם).
187. ברייתא לז, א (הרי הוא אומר (עקב ו, ח-ט) וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון דקשירה בימין, הנחה בשמאל היא), ופירש"י (ומדקשר בימין, מכלל הנחה בשמאל, דאי הנחה על ימין, שוב אינו יכול לקושרה בימין). זהו אחד מהלימודים בברייתא שם, לומר שתפילין של יד הוא על יד שמאל. ומזה למד רבינו יחיאל מפריז אף לענין אטר יד, כמובא בהגהת סמ"ק סי' קנג אות ח (היה אומר מורי רבי יחיאל ... דעיקר תלוי בכתיבה, כדאמרינן מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכשהוא מניח אותן בשמאל הוא קושרן ומהדקן ביד ימינו), ובטור (ופירש הרב ר' יחיאל מפרי"ז, דוקא כשעושה כל מלאכתו בשמאלו, אבל אם הוא כותב בימינו, אף על פי ששאר מלאכתו בשמאלו, דינו כשאר כל אדם). והיא דעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שהיד שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה, ומניח תפילין ביד שכנגדה). ט"ז ס"ק ז (דכתיב וקשרתם וכתבתם, ודרשינן קשירה דומיא דכתיבה, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ואם כן אותה יד שאינו כותב בה היא מיקרי כהה לענין זה). ואף שבשו"ע אין הכרעה בין שתי הדעות, מכל מקום הרמ"א הוסיף שם (והכי נהוג). ואף שכתב הב"ח (דלה"ר יחיאל, דוקא בכותב בימין הוא דחשובה ימין אף על פי שעושה שאר כל מלאכתו בשמאל אבל איפכא לא, דאפילו כותב בשמאל, אם עושה שאר כל מלאכתו בימין, מניח בשמאל כל אדם). השיג עליו במ"א ס"ק י (והב"ח חולק על השו"ע וסבירא ליה, דאם עושה כל מלאכתו בימינו וכותב בשמאלו כו"ע מודו דמניח בשמאלו, דימין עיקר, ולא נחלקו אלא בכותב בימינו ועושה כל מלאכתו בשמאלו עכ"ל. ואנו אין לנו אלא דברי השו"ע). ולכן פסק כאן בפשיטות, שהכל תלוי בכתיבתו, אם כותב בימין או בשמאל, ולא תלוי בשאר מלאכתו. ואף שנתבאר לעיל ס"א (מקום הנחת תפילין של יד ביד שמאלו, שנאמר על ידכה, ודרשו רז"ל יד כהה, דהיינו יד שמאל שהיא תשה וכהה). מכל מקום קיי"ל שכהות יד שמאל היא מה שאינו כותב בה. וראה חקרי הלכות ח"ה לג, ב. אור התפילין. * אבל בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' ד ס"ב ובסי' יב ס"א-ג הביא פוסקים רבים הפוסקים כדעת ספר התרומה סי' ריג (וכל השולט וכותב בשמאל כל אדם ושאר כל מלאכות של כח וגבורה עושה בימין של כל אדם, זה הכלל, לעולם יניח תפילין ביד תשש כח, אף על פי שכותב באותה יד, דהא יד כהה דריש). שהיא דעה הראשונה בשו"ע שם (אם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו, או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין, יש אומרים שיניח תפילין ביד שתש כח, דבעינן יד כהה). ואפילו לדעת רבינו יחיאל, יש אומרים דהיינו דוקא כשכותב בימין ועושה שאר מלאכתו בשמאל. אבל אם כותב בשמאל ועושה שאר מלאכתו בימין, אינו תלוי בכתיבתו אלא בשאר מלאכתו. ולכן מסיק הצמח צדק בסי' ד ס"ב (היכא שכותב בימינו לבד ועושה כל מלאכתו בשמאלו ... בזה ראוי ודאי שיניח תפילין בשתי ידיו, היינו מתחלה על יד אחת ואחר כך על יד שניה ... והיכא שעושה כל מלאכתו בימינו רק כותב בשמאלו ... יניח על שמאל כל אדם), ובסי' יב ס"ג (ולפע"ד בדין זה שכותב בימינו ועושה כל מלאכתו בשמאלו, היה צריך להחמיר להניח קודם התפלה על היד האחת, ועם תפילין של ראש יוכל לברך, ובשעת התפלה יניח על יד השניה, ועם תפילין של ראש, לצאת ידי חובת שתי הדעות, מאחר שהרב"י בשו"ע לא הכריע בזה). והמנהג הוא כמבואר בפנים כאן, שהכל תלוי בכתיבתו (ראה מה שכתבו בזה רבני חב"ד, בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) לח ע' לו ואילך). ומי שנוהג כדעת הצמח צדק ומניח בשתי ידיו, נתבאר באגרות קודש חי"א אגרת ג' תקלו (במה שכתב אודות הנחת תפילין שלו, ומה שראה בשו"ת הצמח צדק וכו', הנה פשוט אשר שאלתו אם יש חיוב לברך עוד פעם כשמניח על ידו השנית אחר התפלה אין לזה מקום, כי הרי ספק ברכות להקל, והשאלה אפשרי רק בנוסח הפכי, אם יש לברך אפילו בפעם הראשונה, כיון שספק בדבר. ובטח כשמברך אז כוונתו גם על ההנחה שעל ידו השני' לאחר זמן).
188. מ"א ס"ק י (ומשמע בסמ"ק, אפילו כותב גם בשמאלו ועושה כל מלאכתו בשמאלו, אפילו הכי מניח בשמאלו, כיון שכותב גם בימינו). וגם בזה כתב בשו"ת צמח צדק סי' ד ס"ב (ומכל מקום, לחוש לדעת המ"א, יש להחמיר שיניח תפילין גם על ידו השמאלית של כל אדם, ויקרא בה בתורה או ילמוד בה מעט). ולמנהגינו, נתבאר בהערה הקודמת.
189. סמ"ק סי' קנג (ואדם השולט בשתי ידיו, מניח ביד שמאל כדרך כל אדם). טור ושו"ע שם (ואם שולט בשתי ידיו, מניח בשמאל כל אדם).
190. מ"א ס"ק י (מיהו כשלא נולד כך, רק אחר כך הרגיל עצמו לכתוב בשמאלו, ועושה כל מלאכתו בימינו, נראה לי דיניח בשמאל, דבזה יש לסמוך על הב"ח). והיינו מה שהובא לעיל (הערה מב ) מהב"ח (דלה"ר יחיאל, דוקא בכותב בימין הוא דחשובה ימין, אף על פי שעושה שאר כל מלאכתו בשמאל, אבל איפכא לא, דאפילו כותב בשמאל, אם עושה שאר כל מלאכתו בימין, מניח בשמאל כל אדם ודוק).
191. שבזה גם הב"ח יודה, ויש דעות דמקרי אטר, כמבואר במרדכי יג, ג (ומיהו אם הרגיל עצמו לעשות שום דבר ביד, לא הוי הרגלתו כלום למיקרי איטר, אלא אם כן נולד כן ... ואם הרגיל אף בכתיבה מסופק ר"י ... ונראה לי דכאיטר חשבינן ליה). ב"י (ובהרגיל עצמו לעשות שום דבר ביד שמאל כתב [במרדכי] דלא הוי הרגלתו כלום למיקרי אטר, אלא אם כן נולד כן). ובד"מ הארוך אות ו (וכתב עוד שם, דאם הרגיל עצמו להיות אטר ולא נולד כך, הוה דינו כאיטר שנולד כך). מ"א ס"ק ט (כתב דרכי משה בשם המרדכי, דאם הרגיל עצמו לעשות איטר, הוי דינו כאיטר שנולד כך עכ"ל. ומיהו במרדכי שם יש חולקים עיי"ש). ואם נולד אטר, "והרגילו אביו לכתוב בימין ... מחמת שהורגל בכתב מושיטא מנעוריו בימין, הכתב לעת עתה יותר מהודר בימין כל אדם. רק בשמאל, הן כתב מושיטא והן כתב אשורית, בנקל ובמהירות יותר", מסיק בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' יב סוף ס"ג (בנדון זה שהכתיבה נקל לו יותר בשמאל, יש לומר שגם להמ"א חשוב איטר, ולכן העיקר שיניח תפילין בימין כל אדם, שהיא שמאלו. ומכל מקום אפשר יש להחמיר להניח גם כן קודם התפלה על שמאל כל אדם, ומה גם עד שיורגל היטב הכתיבה בשמאלו). ואם הרגיל עצמו לכתוב בשמאל, ועושה כל מלאכתו בשניהם, ראה תהלה לדוד ס"ק ח.
192. היינו שיהדק את הרצועה בתוך הקשר .
193. גמרא לה, ב (וכמה שיעורייהו. אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש עד אצבע צרדה ... רב אחא בר יעקב קטר להו ומתלית להו). זח"ג רכח, ב (ורצועא דיד, עד דיכרוך וישלש תלת זמנין באצבע צרדא). רמב"ם הלכות תפילין פ"ג הי"ב (ואורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר, ותמתח רצועה אחת על אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות, ויקשור). כ"מ שם (ונראה שרבינו מפרש אצבע צרידא אצבע אמצעי, וברצועה של יד מיירי, וקטר ליה ומתלית ליה, היינו קשר באצבע צרידא, ומתלית פירוש קושר סביב אצבעו ג' פעמים). שו"ע ס"ח (אורך רצועה של יד, כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר, ותמתח על אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות ויקשור). ונזכר גם לקמן סי' לג ס"ו (ובשל יד, עד כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע, וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אותה אצבע ג' כריכות, ויקשור). לעיל סי' ג מהדו"ב ס"ט, ומהדו"ק סט"ו (טוב ליזהר שלא לקנח באצבע האמצעי, שעליו הוא כורך רצועה של תפילין, כמו שיתבאר בסי' כז סי"א).
194. ברמב"ם ושו"ע שם (ויקשור). ובשו"ת הרמב"ם פאר הדור סי' עג (הקשירה על האצבע תהי' אחר הברכה, ואז יהי' קשירה תמה). וכן הוא בפסקי הסדור סט"ז ((וכורך המותר על כף היד), ובסוף הכריכות יקשור). וכתב על זה בקצות השלחן סי' ח סי"א (נכון שלא להפסיק בשיחת חולין עד גמר כל ההנחה, דהינו אחר שיכרוך הג' כריכות על האצבע ויקשור), וביאר דבריו בבדי השלחן שם סקמ"ב. ובהערות שבסוף הס' שם פו, ב. אבל ברשימות חכ"ח (ומדי דברי בהלכות תפילין, אעיר משו"ת הרמב"ם שכתב דהקשירה על האצבע תהי' אחר הברכה, ואז תהי' קשירה תמה – דאם כן צריך להיות אסור להפסיק עד אחרי קשירה זו. ולא ראיתי נזהרין בזה. ואולי הוא מפני שבהוצאת מקיצי נרדמים (ע' שנז') יש נוסח אחר בהוספה אחר מלת תמה: "ואין הקשר על האצבע מוכרח". ובכל זאת צ"ע). וביאר דבריו באגרת נוספת שם (בענין הקשר של תפילין, הצ"ע הוא – דכיון, דלפי דעת הרמב"ם בשו"ת, הכריכה על האצבע האמצעית היא סיום קשירת תפילין של יד [אולי טעמי' דבלאו הכי מתרפה וניתרת כל הקשירה – לו יהא שבדיעבד כשר גם בלי זה – הרי לכו"ע עכ"פ אסור להפסיק עד גמר כל המצוה). ובהליכות מנחם ח"א ע' מט (לאחר הכריכות על האצבע, כרך כמה כריכות על כף ידו, והי' תוחב את הרצועה הנותרת אל תחת כריכת הרצועות ... פעמים רבות נכנס רבינו לתפלה כאשר רצועת התפילין של יד מגולגלת רק על כף היד ... ובדרכו הי' מרחש בשפתיו), וראה הערות שם. וראה סדור רבינו הזקן עם ציוניום והערות ע' תרפב.
195. שו"ע סעיף ח (ונוהגין העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות). שער הכונות דרוש ה (ואחר כך יכרוך הרצועה סביב זרועו ז' כריכות). מ"א ס"ק יג (ובכוונות כתוב לעשות ז' כריכות, וכ"כ של"ה). מנהג זה נזכר גם לעיל סי' כה סכ"ד (שכריכה זו אינה רק מנהג בעלמא ... שכריכה זו היא מכלל המצוה). לקמן סי"ט (מה שכורך אחר כך ... אינן מעיקר המצוה). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ט ( ואחר כך עושין שבעה כריכות על פרק הזרוע המחובר אל היד). ובהערות אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לסדור, תורת שלום סי' ד (ובענין הכריכות של התפילין של יד, למדני כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה לכרוך ז' כריכות עם הב' חצאין, והיינו חצי הכריכה העליונה וב' כריכות שלמות בקירוב זה אל זה, ואחר כך להניח מקום פנוי מעט ולעשות עוד ד' כריכות שלמות וחצי כריכה באלכסון, ולכרוך פעם אחת על פס היד (ונעשה כמין ד' הפוכה)). ולטעם הדבר, ראה אשכבתא דרבי ע' 31 ואילך.
196. שער הכוונות עניני תפילין דרוש ה (וצריך לכרוך שם ג׳ כריכות, והכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה, וב׳ כריכות תחתונות בפרק התחתון המחובר אל כף היד). פע"ח שער התפילין פ"י (יכרוך ג' כריכות באצבע האמצעי של יד השמאלית הנקרא אמה ... ויכרוך כרך אחד בפרק הב' של האצבע הנ"ל, ואחר כך יכרוך הב' כריכות בפרק התחתון של האצבע זה, בפרק שהוא סמוך לכף היד). מקור חיים (טור אודם) סי' כז סעיף יא. ט"ז ס"ק ח (בכוונות האר"י כתוב ששנים מהם יהיו על פירקי התחתון של אצבע, והשלישי על גבם בפרק אמצעי, וטעמו על דרך הקבלה). מ"א ס"ק יב (ג' כריכות, ב' בפרק התחתון וא' בפרק העליון (כוונות ושל"ה)). ונתפרש בפסקי הסדור סט"ז (יכרוך ג' כריכות על אצבע האמצעי, בתחלה כריכה אחת על פרק האמצעי ואחר כך שתי כריכות על הפרק התחתון) אבל בהערות אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לסדור, תורת שלום סי' ד (ואחר כך לכרוך הג' כריכות על האצבע (ובענין כריכות אלו איך לעשות אינני זוכר בבירור. אך כמדומה לי ברור שראיתי שכרך תחלה כריכה אחת על הפרק התחתון הסמוך לכף היד, ואחר כך כריכה אחת על הפרק הב', ואחר כך עוד כריכה אחת על הפרק התחתון). ומותר הרצועה לכרוך על פס היד כנ"ל (ולא כאותן שעושין שין על היד)). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 4, מרשימת הרר"א סימפסון, אודות הנהגת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (בסדר הכריכות של הרצועה של יד, אשר כורכים בהאצבע, כמו שמסודרים בהסדור בההגהות של אדמו"ר הרש"ב נ"ע זי"ע זצוקללה"ה, ג' כריכות, הא' על הפרק התחתון הסמוך אל כף היד, ב' על הפרק האמצעי, הג' עוד פעם על הפרק התחתון). ובאשכבתא דרבי ע' 43 (כריכה אחת על האצבע על הפרק הראשון של כף היד, ואחר כך כריכה אחת על הפרק השני האמצעי, ואחר כך שוב עוד כריכה אחת על הפרק הראשון, ואת מותר הרצועות כרך על כף היד). והאריך בהערותיו שם לטעמיו ומקורותיו. וברשימות חכ"ח (על דבר אופן הכריכה על גבי אצבע האמצעית בתפילין של יד, נוהגין אנו לכרך כריכה אחת על הפרק התחתון הסמוך לכף היד, ואחר כך כריכה אחת על הפרק הב', ואחר כך עוד כרך אחד על הפרק התחתון. והוא על פי מה שראו את כ"ק אדנ"ע – אבי כ"ק מו"ח אד"ש – עושה כן. וכן מכ' בהגהותיו על גליון הסידור שהתפללו בו – ההגהות נדפסו בסידור תורה אחר שהו"ל בשנה העברה ... טעם למנהג אדנ"ע, אולי אפשר לומר א) לצאת ב' הדעות – הובאו במשנ"ב – דיש אומרים שמקדימין הכריכה על פרק האמצעי – כן משמע מלשון שער הכונות, פרי עץ חיים וסידור האריז"ל – ויש אומרים דשל פרק התחתון – לשון ט"ז ומ"א, אם תמצי לומר שדייקו בזה. וצ"ע סברתם, כיון דהלשון בכל הנ"ל הוא להיפך. לברר בפרי מגדים. – אבל יש לומר להיפך, דאדרבה הוא דלא כמאן. ב) דהוא על הסדר – כמו שהוא במקום גשמי גם כן – ימין אמצע שמאל, או שמאל אמצע ימין. ובכ"ז צ"ע). וראה סדור רבינו הזקן עם ציוניום והערות ע' תרפא. עוד בס' המנהגים – חב"ד שם (ראיתי כמה פעמים שדייק בזה, וגם כמה פעמים במשך התפלה הי' מעיין ומתקן, שהכרך השלישי שהי' על פרק התחתון, שלא יהי' מונח על הכרך הראשון, רק שיהי' אצלו באותו הפרק אשר לצד פרק האמצעי, נאחז בהרצועה של הכרך הראשון). וראה מה שדנו בזה ב"התקשרות" תלא ע' 15 הערה 62. הערות וביאורים תתיח ע' 75. הליכות מנחם ח"א ע' מט.
197. פירוש תיתורא ומעברתא נתבאר לקמן סי' לב סס"ו (תיתורא הוא גשר בלשון ארמי, דהיינו שישים עור למטה לכסות פי הבתים, ונראה כעין דף של גשר ... מעברתא של תפילין ... דהיינו שעור התיתורא יהיה ארוך ובולט מצד אחד, והבליטה תהיה כפולה לעבור הרצועה בתוכה, ועל כן נקרא בליטה זו מעברתא).
198. מהרי"ל הל' תפילין (ואמר שאין מקובל לו מנהג בני אושטרייך דכורכין נמי הרצועה פעם אחת גם כן על התיתורא שבזרוע כדי להדקה בחוזק על הזרוע, ואין נכון, רק יהיו תלויין כעין אלו של ראש, וקשרתם דאמרה תורה נתקיים במה שקשרה עם הרצועה שבתוך המעברתא). רמ"א ס"ח (ואין לכרוך הרצועה על יד התיתורא כדי לחזקה על היד). לבוש ס"ח (ואפשר לי לומר, משום דאין ברצועה קדושה כל כך כמו בתיתורא, לפיכך לא יניחה עליה בשעת מצותה). ט"ז ס"ק ט (וכיון שאין זה מן המצוה, על כן אין להניחה על הקציצה, שהיא יותר קודש מן הרצועה). מ"א ס"ק יד (רק יהא תלוי כעין של ראש (ד"מ מהרי"ל)). אבל בפסקי הסדור ס"ט (ורשאי לכרוך הרצועה סביב התיתורא כדי לחזקה על היד, אבל לא סביב הקציצה (ויש כורכין ב' פעמים סביב התיתורא, בכדי שיהיה כמין שי"ן עם הרצועה המהדקת את התפלה על היד)). והוא על פי האמור בשיירי כנסת הגדולה, הגב"י ס"ק ד (ראיתי שנתן טעם שצריכין להיות כתפילין של ראש שאינם מהודקים. ולא נהירא, דבתפילין של ראש כתיב והיו לטוטפות בין עיניך ובשל יד כתיב וקשרתם. ואעפ"י שהוא ז"ל כתב דוקשרתם תתקיים במה שקושרין הרצועה תוך המעברתא, זאת אינה קשירה אלא תליה, דומיא דתפילין של ראש, הילכך לית דחש להא דמהרי"ל ז"ל. ואם הלכה רופפת בידך, פוק חזי מאי עמא דבר, שכל העולם נוהגים לקשור המעברתא עם הרצועות. גם הוא כתב שמנהג בני אוסטרייך כן). פרי עץ חיים שער התפילין פ"י (ויקשור התפילין בקיבורת כעין ג' כריכות). עטרת זקנים סי' כה (וישים רצועה של ידו על התיתורא של יד, מיד אחר הקשירה, כדי שלא תזוז ממקומה ... וכן יקשור בקיבורת ג' כריכות). וראה גם לקמן סי' כח ס"ז (כשמקפלן לא יכרוך הרצועות על הבתים, אלא על הצדדים), שהן התיתורא. ומה שליקט ודן בכל זה בשערי תשובה ס"ק טו. סדור רבינו עם ציונים והערות ע' עה.
199. ברייתא לז, ב (בין עיניך, זו גובה שבראש. אתה אומר זו גובה שבראש או אינו אלא בין עיניך ממש (בגובה עיניו, רש"י). נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן (ראה יד, א) לא תשימו קרחה בין עיניכם למת, מה להלן בגובה שבראש, מקום שעושה קרחה ([שיש בו] שער ואם מורטו עושה קרחה, רש"י), אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה). טור ו שו"ע ס"ט (מקום הנחת תפלה של ראש, מהתחלת עיקרי השער ממצחו). וכן הוא בפסקי הסדור ס"י (ואחר כך יניח את של ראש בגובה הראש).
200. ט"ז ס"ק י (ורבים נכשלים באיסור זה, וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השער, ועיקר התפילין מונחים על המצח, ועוברים על איסור דאורייתא, דכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה, דהיינו שיהי' קצה התחתון בעיקרי השער). והיינו "קצה התחתון של התיתורא", כמבואר בשו"ת בית יעקב סי' קלא (הא דאמרינן מקום הנחת תפילין בראש, ממקום התחלת עיקרי השער, האיך הוא הפירוש, אם התיתורא יתחיל במקום התחלת עיקרי השער, או קאי אקציצה, שהד' בתים יתחילו ממקום עיקרי השער, אף שהתיתורא הוא למטה מעיקרי השער. תשובה, דין זה לא נתפרש בהדיא בפוסקים, אבל נראה לענ"ד עיקר, דהתיתורא יתחיל ממקום עיקר השער). הובא בבאר היטב ס"ק טז. אליה רבה ס"ק י (כתב הט"ז ... ונראה דמה שכתב דקצה התחתון היינו מתיתורא). וכשהרבי נשאל על כך, השיב, כמועתק ב"התקשרות" תרעג ע' 11 (מקום הנחת תפילין של ראש – מובן שהוא כמו שכתוב בשלחן ערוך. ומה שראה אשר אצל פלוני למטה מזה – הוא בטח מפני שאצל פלוני אין שערות מלפניו, ולכן בעמדו (הכותב) מרחוק קצת, לא יכול להבחין שהוא כן מקום התחלת צמיחת שערות).
201. ברייתא לז, א (אמרי דבי רבי ינאי, מקום שמוחו של תינוק רופס), ופירש"י (רך, כשהוא קטן בן שנה). ירושלמי עירובין פ"י ה"א (עד מקום שמוחו של התינוק רופף). רא"ש הלכות תפילין סי' יט (והא דאמר לעיל במקום שמוחו של תינוק רופס, לאו דוקא קאמר שיניח במקום המוח ולא יותר, אלא מקום הנחת תפילין מתחיל ממקום שמתחיל השער ... ועד מקום שמוחו של תינוק רופס נמשך מקום הנחתן ... כן מוכח בירושלמי פרק המוצא תפילין דקאמר התם ... עד מקום שמוחו של תינוק רופס, משמע שמתחיל בהתחלת השער הסמוך למצח, ומחזיק עד גובה של ראש). טור ו שו"ע שם (עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס). ולא נתפרש כאן אם גם התיתורא והמעברתא צריכים להיות עד מקום שמוחו של תינוק רופס.
202. גמרא לה, ב (קשר של תפילין צריך שיהא למעלה), ופירש"י (בגובה הראש ולא למטה בצואר). חולין יט, ב (וכי תימא עורף גופיה לא ידעינן היכא ... תא שמע, כי פנו אלי עורף ולא פנים, מכלל דעורף להדי פנים), ופירש"י (מדכתיב עורף ולא פנים, ולא כתיב כי פנו אלי עורף ולא צואר, דהיינו גרון, שמע מינה עורף דקרא לאו כנגד הגרון הוא, אלא כנגד הפנים). רמב"ם הלכות תפילין פ"ד ה"א (ויהיה הקשר בגובה העורף, שהוא סוף הגולגולת). טור ושו"ע סעיף י (צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף). מ"א ס"ק טו (שהוא סוף הגלגולת (רמב"ם), והוא נגד הפנים, כדאיתא פ"ק דחולין). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ב ( וצריך שיהיה הקשר של תפילין של ראש מאחורי הראש, בגובה העורף).
203. מנחות שם (וצריך שיהא כלפי פנים (ממול עורף ולא בצידי הראש, רש"י)). טור ו שו"ע שם ( וגם הקשר יהיה באמצע העורף, ולא יטה לכאן או לכאן) . וכן הוא בפסקי הסדור שם (באמצעו).
204. גמרא שם (קשר של תפילין (שיהא דל"ת ... נראה עליהן, רש"י) הלכה למשה מסיני ... ונוייהן לבר), ופירש"י (השם יהא נראה מבחוץ). טור ו שו"ע סעיף י (וצריך שיהא המקום שבקשר שנראה כעין דל"ת, לצד חוץ). וכן הוא בפסקי הסדור שם (נראה כעין דלי"ת לצד חוץ, שיהא לעין הרואה מלאחריו כעין דלי"ת בכתיבתו). ולקמן סי' לב סע"ט (קשר של תפילין הלכה למשה מסיני, שלאחר שהכניס הרצועה לתוך המעברתא, יעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש ... והקשר של ראש אין צריך שיהיה נראה כמין דלי"ת אלא מצד חוץ, ולא מצד פנים שכלפי הראש. ויש נוהגין לעשותו בענין שיהיה נראה כמין דלי"ת מב' צדדין), ושם נסמן (הערה ).
205. מרדכי, תפילין יב, א (שיהא השם נראה מבחוץ, כלומר דל"ת של קשר, ויו"ד של קשר של יד ... אי קאי ארצועות של ראש, כל שכן אקשר של יד). רמ"א סעיף י (והוא הדין בקשר של יד צריך ליזהר שלא יתהפך). ו ראה לעיל סעיפים ד-ה.
206. רמב"ם פ"ד ה"א (צריך לכוין אותם באמצע, כדי שיהיו בין העינים). כ"מ שם (ומ"ש וצריך לכוין וכו' ... שם (לה, ב) צריך שיהא הקשר כלפי פנים, ופירש"י ... כלפי פנים ממול עורף, ולא בצדי הראש, ומזה נלמוד שצריך לכוין אותה באמצע, דכיון שהקשר הוא ממול עורף ממילא הקציצה היא בין העינים. ובלאו הכי צריך לעשות כן כדי לקיים קרא דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך). שו"ע שם (צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע, כדי שתהא כנגד בין העינים). ולפי טעמים אלו סגי במה שאמצע התפילין הוא בין העינים, ואין צריך שיהא באמצע רוחב הראש ממש. אמנם בפסקי הסדור ס"י (ויזהר שיהא באמצע רוחב הראש ממש, שהרי אמרו קדש והיה כי יביאך מימין ושמע והיה אם שמוע משמאל, ובתפילין דרש"י שהפרשיות כסדרן, אין בין ימין לשמאל אלא משהו, דהיינו החריץ שבין והיה כי יביאך לשמע, על כן צריך ליזהר בזה מאד). והוא כדתניא לד, ב (כיצד סדרן, קדש לי והי' כי יביאך מימין, שמע והי' אם שמוע משמאל ... מימינו של קורא). ויתבאר לקמן סי' לד ס"ג (ויש בסדר זה מחלוקת ישנה בין הגאונים הראשונים, ונחלקו גם כן בז ה רש"י ור"ת. רש"י וסייעתו מפרשים דברי חכמים, שמע והיה אם שמע משמאל, שמאל זו, התחלתה היא מאמצע ראש המניח, שב' פרשיות הראשונות הן בשמאל ראש המניח, שהוא ימין הקורא, ושתי פרשיות האחרונות הן מאמצע הראש לצד ימינו, שהוא שמאל הקורא). ולפי זה צריך לכוין "שיהא באמצע רוחב הראש ממש" כדי שיהיו שתי פרשיות מאמצע הראש ולימין ושתי פרשיות מאמצע הראש ולשמאל). ואילו לשיטת ר"ת יתבאר לקמן שם (אבל ר"ת וסייעתו מפרשים מה שאמרו חז"ל שמע והיה אם שמע משמאל, שמאל זו התחלתה היא בבית החיצון שמימין המניח, שהוא שמאל הקורא, ושם נותנין פרשת שמע, ואחריה והיה אם שמע, בבית הסמוך לו המתקרב יותר לימין הקורא) . והיינו שלא מדובר כאן ב"אמצע הראש", כי אם ב"כיוון" של סדר הפרשיות שבתפילין, איזה פרשיות הן מימין לשמאל ואיזה משמאל לימין. ואם כן סגי לדעתם במה שנתבאר כאן בפנים שאמצע התפילין יהי' בין העינים. וראה שו"ת דברי יואל סי' ד. סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' עו.
207. העורף, כדלעיל סעיף טו (בגובה העורף, שהוא סוף הגולגולת, והוא כנגד הפנים). והיינו, שעל ידי שהוא בגובה העורף אפשר להדקו באופן שהתפילין ישארו תיד באמצע רוחב הראש. וראה אור התפילין.
208. גמרא שם (ונוייהן לבר (נוייהן של רצועות, שהן חלוקות מצד אחד, וצבועות שחורות והוא נוייהן, רש"י בפירוש הב'). רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא, איתהפכא ליה רצועה דתפילין, אמר ליה לא סבר לה מר ונוייהן לבר. אמר ליה לאו אדעתאי). רא"ש הל' תפילין סי' יב (תשובת גאון, רצועה דרב הונא דאיתהפיכא ויתיב ארבעין יומין בתעניתא בשל יד או בשל ראש. הכין גמירנא מרבוותא, דשל ראש היתה, [ו]רב הונא דיתיב בתעניתא, לאו משום דחובה הוא. תשובה אחרת, מאן דאפיך רצועה של יד או של ראש מיחייב למיתב בתעניתא, דפושע הוא וצריך תענית). טור (וגם הרצועות שסובבות סביב ראשו, צריך ליזהר שלא יתהפכו, כדי שיהא נוייהן לבר). שו"ע סעיף יא (צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ, ולא יתהפכו, בין של יד בין של ראש).
209. מו"ק כה, א (רב הונא ... יומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין (השחור בפנים, דרצועה שחורה נראה בחוץ הלכה למשה מסיני, רש"י), ויתיב עלה ארבעין תעניתא). מ"א ס"ק יז (ואם נתהפכו, מדת חסידות הוא להתענות). מובא באגרת התשובה פ"ב (ורב הונא, פעם אחת נתהפכה לו רצועה של תפילין, והתענה מ' צומות). אמנם מה שאמרו "מדת חסידות להתענות", לא אמרו שיהי' ארבעים תעניות.
210. טור (וגם הרצועות שסובבות סביב ראשו צריך ליזהר שלא יתהפכו, כדי שיהא נוייהן לבר, דהיינו הלבן כלפי השער, שהוא חלק יותר, וצבוע שחור ניכר מבחוץ. וישלשל הרצועות שיהו תלויין לפניו). מ"א שם (ומשמע מטור דלא קפדינן אלא מה שמקיף הראש והזרוע, אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורך אחר כך, ליכא קפידא. וכן משמע מדכתב ולא יתהפכו קודם שכתב ישלשל).
211. ומכל מקום היא מכלל המצוה, כדלעיל סי' כה סכ"ד (והאר"י ז"ל היה נוהג לכרוך כריכה זו קודם הנחת תפילין של ראש, מפני שהוא סובר שכריכה זו היא מכלל המצוה, ולפיכך אין זו הפסק כלל). וראה הערות וביאורים תרצט ע' 34. תש ע' 83-87. תשא ע' 35. תשח ע' 65.
212. גמרא לה, ב (רבה קטר להו ופשיט ושדי להו), ופירש"י (כשמניח תפילין, קשר ליה ברישיה, ושירי הרצועות פשיט ושדי להו, ותולין על כתיפו מאחריו). אבל בתוס' שם ד"ה עביד (דפשיט ושדי להו על כתיפיו מלפניו).
213. ואילו לקמן סי' לג ס"ו (בשל ראש עד הטבור מצד ימין ועד החזה מצד שמאל). ובס' המנהגים – חב"ד ע' 5 (רצועה של ראש הולכת ונמשכת עד הרגלים). המקור להאמור כאן הוא ברמב"ם הלכות תפילין פ"ג הי"ב (ותמתח שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט). ובכ"מ שם (מה שכתב רבינו עד שיגיעו עד הטבור, נראה שכך היתה קבלה בידו). שו"ע סעיף יא (ישלשל הרצועות שיהיו תלוים לפניו ויגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט). והמקור להאמור לקמן סי' לג ס"ו הוא ברא"ש, בסוף קיצור הל' תפילין (וארכה של צד ימין עד הטבור ושל צד שמאל עד החזה. ויש מפרשים, של צד ימין עד המילה ושל צד שמאל עד הטבור). וכן הוא בטור (וישלשל הרצועות שיהו תלויין לפניו, ויגיעו של ימין עד הטיבור ושל שמאל עד החזה. ויש אומרים של צד ימין עד המילה ושל שמאל עד הטיבור). דעה הב' הובאה בתוס' לה, ב ד"ה וכמה (בשימושא רבה דתפילין יש, דליפשו רצועי עד דלימטי לחדא כנגד מילה מימינא ולחדא כנגד הלב משמאלא). והמקור להאמור בס' המנהגים – חב"ד ע' 5, נתפרש בהערה שם (בשו"ע או"ח סכ"ז בסופו כתב שצריך שיגיעו עד הטבור. ובטור שם יש אומרים עד המילה. וממה שכתוב בפרי עץ חיים שער התפילין פ"י: טוב שישים כו' כדי שלא יגיעו לארץ כו' – משמע שהדרך לילך ברצועות ארוכות עוד יותר). ובס' המאמרים מלוקט ח"ב ע' צב (בטור ושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' תפילין סי' כז סי"א (ס"כ) "שיגיעו עד הטבור". אבל בכ"מ בדא"ח (סה"מ קונטרסים ח"א רכג, א. סה"מ תרצ"ט ע' 159. סה"מ תש"ג ע' 43) דרצועות של ראש "מגיעים עד הרגלים". ויש לומר שהוא ע"פ מ"ש בטור שם "ויש אומרים ... עד המילה". וממ"ש בפע"ח שער ד (שער התפילין) פ"י (ועד"ז הוא בשער הכוונות ענין התפילין דרוש ה. שו"ע האריז"ל הל' תפילין סט"ו (וראה הגהת צמח שם)) "טוב שישים כו' כדי שלא יגיעו לארץ כו'" – משמע, שהדרך לילך ברצועות ארוכות עוד יותר). וראה תהלה לדוד סק"י (והרב ז"ל הביא כאן לשון הרמב"ם ז"ל, ובסי' ל"ג לשון ספר התרומה וסיעתו, וצ"ע). הערות וביאורים נא ע' יח.
214. הלכות גדולות הלכות תפילין (ופותיא דרצועה כאורכה דשעורה). רי"ף תפילין ח, א (ופותיה דרצועה כאורכה דשעורה). רמב"ם שם (וכיצד עושין הרצועות, לוקחין רצועה של עור, רחבה כאורך השעורה. ואם היתה רחבה מזו השיעור כשרה). שו"ע שם (רוחב הרצועות של יד ושל ראש, כאורך שעורה לפחות).
215. שלא נאמר בהם שיעור בגמרא. משא"כ בשל יד שנאמר בגמרא לה, ב (וכמה שיעורייהו. אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש עד אצבע צרדה), וכדלעיל סי"א ( שיעור אורך רצועה של תפילין של יד, כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה את הקשר, ותמתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית). וראה עולת תמיד ס"ק יב.
216. טור (ואם פיחת או הוסיף אינו מעכב). ב"י (ודע שמה שכתב רבינו ואם פיחת או הוסיף אינו מעכב, אשיעור ארכן נמי קאי, וכך הם דברי הרא"ש (סוף קיצור הל' תפילין). אבל לא פירש כמה יפחות ויפסל, ומשמע שאפילו נשתייר כל שהוא כשר. והמרדכי (שם יא, ד) כתב, שאם נפסקו הרצועות או נזדמנו שאינן ארוכות כל כך, כדאי רש"י לסמוך עליו. וכבר כתבתי בסמוך שהרמב"ם פוסל כשפיחת מהשיעור בין באורך בין ברוחב, וכן הלכה היכא דאפשר למצוא אחרת כתקנה). שו"ע סעיף יא (אם פיחת משיעור אורך הרצועות ורחבן, אם אינו מוצא אחרות, מניחן כמות שהן, עד שימצא אחרות כשיעור).
217. מ"א ס"ק יט (משמע דעכ"פ צריכים להיות משולשים לפניו מעט, הא לאו הכי פסולין לגמרי). ומכל מקום יש הפרש בין מה ששייך להקשירה לבין מה שמשתלשלין לפניו, הן לענין הזהירות שלא יתהפכו, כדלעיל סי"ט ( ואין להקפיד שלא יתהפכו אלא מה שמקיף את הראש ואת הקיבורת פעם אחת, אבל מה שכורך אחר כך, וכן מה שמשתלשל לפניו מהרצועה של תפילין של ראש, אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך ). והן לענין חציצה, כדלעיל ס"ז (מה ששייך להקשירה ... שמקיף את הראש, צריך ליזהר שלא יהיה שם שום חציצה).
218. כנסמן לעיל (הערה סז ).
219. ארחות חיים הלכות תפילין סי' יז (של ראש טוב להיותן גלויים ונראין, דכתיב וראו כל עמי הארץ וגו', ואמר רבי אליעזר, אלו תפילין של ראש). שו"ע סי"א (תפילין של ראש, טוב להיותם גלוים ונראים).
220. תבא כח, י.
221. ברייתא לה, ב (וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, תניא, רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש), ופירש"י (שכתוב בו רוב השם שי"ן ודל"ת).
222. מ"א סי' ח ס"ק ג (וכתוב בכוונות, שהאר"י היה מכסה הטלית על התפילין של ראש. ועיין סוף סי' כ"ז, דעכ"פ לא יכסה לגמרי). והוא בשער הכונות ציצית דרוש ה (צריך שהטלית יכסה על התפילין ), ודרוש ו (צריך לכסות התפילין שבראש בטלית , כנזכר אצלינו טעם הדבר לעיל ).
223. ארחות חיים הלכות תפילין סי כו בשם רב הילאי גאון (אבל החכמים והתלמידים ותלמיד בפני רבו, שאין מדרך ארץ שלא ישוו עצמם לרבותם לגלות תפילין בפני רבותיו, מניחין תפילין קטנים כשיעור אצבע ומחצה תחת מצנפת שלהם, מפני דרך ארץ, שלא ישוו עצמם לרבותם בפני רבותם, ונראין כעזי פנים, וחוששין לעונש, מפני שהתפילין דרך כבוד, דכתיב וראו כל עמי הארץ וגו', ותניא רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפלין של ראש). שו"ע שם (אבל תלמיד בפני רבו, אין דרך ארץ לגלות תפילין בפניו). וכן הוא לקמן סי' לב סס"ב (אבל החכמים ותלמידים ותלמיד בפני רבו, שאין דרך ארץ לגלות תפילין בפניו, מניחין תפילין קטנות כאצבע ומחצה תחת המצנפת, מפני דרך ארץ שלא ישוו את עצמם לרבותיהן בפניהם ונראין כעזי פנים, מפני שהתפילין הם דרך כבוד וגדולה, כמו שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ודרשו רז"ל, אלו תפילין שבראש). ומכל שכן שלא יחלוץ תפילין בפניו, כדלקמן סי' לח ס"י (לא יחלוץ תפיליו בפני רבו, שמזלזל הוא בכבודו שמגלה ראשו בפניו, אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחלוץ שלא בפניו). לעיל סי' כה סמ"ב ( החולץ תפיליו קודם שהחזירו הספר תורה להיכל, לא יחלוץ בפני הספר תורה, אלא יהפך לצד אחר, דלא יהיה כבוד הספר תורה גרוע מכבוד רבו שאין (תלמיד) חולץ תפילין בפניו מהטעם שיתבאר בסימן ל"ח סעיף י').
224. דרכי משה (ולי נראה, דכל זה לא מיירי אלא כשמניחן כל היום, אבל בשעת התפילה אין לחוש. ותמיהני על ב"י שכתב דברים אלו סתם). רמ"א סעיף יא (ונראה לי דעכשיו שאין מניחים אלא בזמן קריאת שמע ותפלה, אפילו תלמיד לפני רבו יכול לגלות אף בשל ראש, וכן המנהג שלא ליזהר).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 29 עמודים.