108

18 לקוטי ו,אמו" בנפרד - ,עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו". ולכן אין צורך בלימוד מיוחד ל,,אביו שלא אמו...".

דוגמאות נוספות: לגבי קדשים: ג) פסח - כדלעיל.

ד) עולת עוף**: ,,לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן'י, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר'* עולה, שומע אני אפילו עולת עוף במשמע (,טעון נסכים"?י) תלמוד לומר מן הבקר או מן הצאן - דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר אינו צריך, הלא הוא אומר '* זבח, ועוף אינו זבח" -

לפי רבי יאשיה מכריעה האפשרות לפרש את המושג ,זבח" ככולל בתוכו את כל הסוגים, כולל עוף אשר מליקתו היא שחיטתו5, ויש צורך במיעוט מיוחד כדי למעט עולת עוף מנסכים, ואילו רבי יונתן סובר שההכרעה היא לפי הפרט של ,זבח", ולא עולת עוף ,דבמליקה היא ולא בזביחה"*.

בהעלותך ג

לגבי ממון ה) בענין ,חומש"*: ,ויסף חמישיתו עליו*, שיהא הוא וחומשו חמשה, דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר חמישיתו חומשו של קרן" - לדעת רבי יאשיה החומש הוא ,מלבר" (חומש של הקרן ביחד עם התוספת), ואילו רבי יונתן סובר ,,חומש מלגיו" ("חומשו של קרן").

ההסבר למחלוקתם הוא: הקרן והחומש הם שני דברים שונים - הקרן הוא עיקר התשלום, והחומש הוא התוספת. אך יש ביניהם נקודה משותפת - שניהם ביחד מהוים את התשלומים עבור אותו מעשה.

ולכן: רבי יאשיה נוקט בשיטתו לצרף ולחבר את הפרטים, ולפיכך יש לתת, לפי דעתו, ,חומש מלבר" - חמישית של הקרן והחומש ביחד. ואילו רבי יונתן רואה כל פרט בנפרד, ולכן גדלו של אחד מהפרטים, החומש, הוא ,חמישית" של הפרט האחר, ה,קרן" - ,חומש מלגיו".

לגבי זמן: ו) בענין מהותו של ,זמן" - בדין עגלה ערופה": ,,אשר לא יעבד בו ולא יזרע* - לשעבר, דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר, להבא. ובגמרא מוסבר ש,להבא דכולי עלמא לא פליגי (לפי כל הדעות אסור להבא לזרוע וכדומה)... כי פליגי לשעבר".