ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה וישב שיחה ב192

192

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

98 לקוטי

מזכירה אותה בשום מקום כבתו של שם, אלא ככלתו של יהודה. ואם כך, כיצד דנו אותה לשריפה מפני ש"בתו של שם היתה"?

את התשובה לכך רומז רש"י בציינו שפירוש זה נאמר על ידי אפרים מקשאה משום רבי מאיר:

אנו מוצאים, ששיטת אפרים מקשאה משום רבי מאיר* לגבי הסיבה לכך שדוקא עובדיה ניבא על מפלת אדום, היא: "עובדיה - גר אדומי היה", לפיכך נאמרה דוקא על ידו הנבואה על מפלת אדום, כי "מיניה וביה אבא ניזיל* ביה נרגא" (=מהיער עצמו נלקחת ידית הגרזן לכריתת היער).

ואין מובן: עובדיה היה בזמן שבית

וישם ג

המקדש הראשון היה קיים, ואילו מפלת אדום, המופיעה בנבואת עובדיה, תהיה רק בקרוב ממש בימות המשיח, כאשר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה"*, ומהו הקשר בין עובדיה, אשר היה אדומי לפני זמן כה רב, לבין מצבו של אדום שנים כה רבות מאוחר יותר, לעתיד לבוא? מכך מוכח, שאפרים מקשאה משום רבי מאיר סובר: למרות המרחק העצום בזמן, עם כל השינויים הרבים שהתרחשו בינתיים - עדיין נשאר אותו ענין%.

אנו מוצאים מאמר נוסף של אפרים מקשאה משמו של רבי מאיר*, לגבי הסיבה לכך שאברהם לא נתן למלאכים לחם ביחד עם ה"חמאה וחלב ובן הבקר"", למרות שאמר לשרה "לושי ועשי עוגות"*: "אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו באותו היום פרסה נדה". מתעוררת השאלה: מעצם הניסוח "אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה" מוכח, שאכילת חולין בטהרה היא הידור שרק אברהם נהג בו, ואילו האורחים אינם חייבים

הערות

1. הוצרך רש"י להביא "אפרים מקשאה כו'" = כי מכיון שהדין ד"שבה אל בית אבי'" הוא חידוש - בנוגע לאכילת תרומה, לכן קודם מ"ת י"ל שע"י נשואין נפסק הקשר.
2. ב) שמשום זה מוסיף רש"י שם (ד"ה את אבי') "שזו ילד" (ואינו מסתפק ב"שזו גדל" (כבפ' תצא כב, טו. כא)) - כי מכיון שהדין דבת איש כהן הוא גם כשזינתה מן הנשואין (ודלא כבפ' תצא שמיירי בארוסה), הוצרך להוסיף "שזו ילד", שמצד זה היא מבזה את כבוד אבי' גם לאחרי שנפסק הקשר ע"י נשואין, כי טבעה ומזגה דומה למזג וטבע האב - ראה לקו"ש ח"ט ע' 6 הערה 32. וראה פמ"ג באשל אברהם או"ח סקכ"ח סקס"ב, שמצד זה יש סברא לחלק בין בת לבן. (אלא שמ"מ כותב גם "שזו גדל" - כי מצד "ילד" בלבד אי"ז בזיון כ"כ).
3. ויש לומר, שגם לשיטת אפרים מקשאה צריך להוסיף "שזו ילד", כי שאני נשואין דלאחרי מ"ת, שמצד תוקפן (שלכן רק ע"י "ספר כריתות" - דברים כד, א - אפשר לבטלו), קנין בעדים (עיין רמב"ם ריש הל' אישות) - גם לשיטת אפרים מקשאה, נפסק על ידם השייכות לאבי'.
5. סנה' לט, ב.
6. בתניא רפל"א: לשדי'.
7. עובדי' א, כא. רש"י וישלח לג, יד.
8. אלא שמ"מ הוא רק דוגמת בית יד של הגרזן ולא הגרזן עצמו. ועפי"ז מובן מה שאדה"ז מביא (בתניא שם) ב' הלשונות - "מיני' ובי' אבא כו'" ו"פגע בו כיוצא בו" (שבת קכא, ב) - כי ב' לשונות אלו הם בהמשך לב' הלשונות שלפנ"ז "במינה ודוגמתה" (נתבאר בארוכה בההתועדות. נעתק בלקוטי ביאורים - להר"י שי" קאֶרף = ע' שפטדצ (בהוצאת תשל"ד - ע' קפ"ז"ח). ליקוט פירושים לתניא שם ע' תקפה"ז).
9. ב"מ פז, א.
0. וירא יח, ח.
1. שם, ו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.