ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תפיליןהלכות תפילין לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים

לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים

ובו י"א סעיפים

חולה

א חולה ¹²⁴⁷ מעיים פטור מן התפילין¹²⁴⁸, אפילו אין לו צער¹²⁴⁹, ואפילו הולך בשווקים וברחובות¹²⁵⁰, מפני שאין יכול ליזהר בהן היטב לשמור את עצמו בנקיות¹²⁵¹. ואין לו להחמיר על עצמו בזה אלא בשעת קריאת שמע ותפלה¹²⁵². והוא שנראה לו שיכול להעמיד את עצמו בגוף נקי¹²⁵³ (וכיצד יעשה מי שאינו יכול להשמר את עצמו מהפיח בשעת התפלה, יתבאר בסי' פ' ¹²⁵⁴ ):

ב אבל שאר חולה, אם מצטער בחליו ואין דעתו מיושבת עליו מפני צערו, פטור, מפני שאסור להסיח דעתו מהן. ואם לאו, חייב אף על פי שהוא חולה ¹²⁵⁵ :

נשים

ג נשים ועבדים כנענים פטורים מתפילין, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין¹²⁵⁶.

ואם רצו הנשים להחמיר על עצמן ולהניחן, מוחין בידן, מפני שאינן יודעות לשמור את עצמן בנקיות¹²⁵⁷:

ד המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות האשה. ואם אי אפשר לו בלא הרהורים, טוב שלא להניחם¹²⁵⁸. והוא שידוע לו בודאי שאי אפשר שלא יהרהר, אבל מספק לא ימנע ממצות תפילין¹²⁵⁹:

אבל

ה אבל ביום ראשון של אבילות¹²⁶⁰, דהיינו ביום הקבורה ¹²⁶¹ , אסור להניח תפילין, מפני שהתפילין נקראין פאר, שנאמר¹²⁶² פארך חבוש עליך, ואבל מעולל בעפר קרנו ¹²⁶³ , ואין נאה לתת פאר תחת אפר¹²⁶⁴. אבל ביום הב' חייב בתפילין, שעיקר המרירות אינו אלא יום אחד, שנאמר ואחריתה כיום מר¹²⁶⁵.

ומכל מקום לא יניח עד אחר הנץ החמה, שאז כבר עבר מקצת זמן הראוי להנחת תפילין, ואמרינן¹²⁶⁶ מקצת היום ככולו, כמ"ש ביו"ד סי' שפ"ח¹²⁶⁷.

וכיון שהניח שוב אינו חולץ, אפילו באו פנים חדשות¹²⁶⁸, דהיינו מנחמים חדשים¹²⁶⁹ שלא היו אתמול. אבל לכתחלה לא יניח בפניהם עד שילכו להם¹²⁷⁰.

(ודין תפילין בט' באב יתבאר בסי' תקנ"ה¹²⁷¹):

חתן ושושביניו

ו חתן ושושביניו וכל בני החופה בשעת המשתה, פטורים, מפני שמצוי בהן שכרות וקלות ראש. ואע"פ שחייבין בקריאת שמע, קורין קריאת שמע בלא תפילין. וכן פטורין מן התפלה, לפי שמתוך שמחת לבם לא יוכלו לכוין. משא"כ בקריאת שמע, שמצות כוונתה אינו אלא בפסוק ראשון בדיעבד, ובקל יוכלו ליישב דעתם לכוין בפסוק ראשון, והשאר יאמרו בלא כוונה¹²⁷².

ועכשיו שאין אנו מכוונים כל כך בתפלה גם בלא שמחת נישואין, אין לחתן ולכל בני החופה לפטור את עצמן מהתפלה מחמת חסרון כוונה¹²⁷³. וכן נוהגין שמפסיקין המשתה כשמגיע זמן תפלה. ונוהגין גם כן להניח תפילין¹²⁷⁴, שכיון שמפסיקין המשתה ועומדים ומתפללים, שוב אין לחוש לקלות ראש בשעת התפלה. משא"כ בדורות הראשונים שלא היו מפסיקין המשתה כדי להתפלל, והיו קורין קריאת שמע בתוך המשתה, היו פטורין מתפילין, שמא יבואו בהן לידי קלות ראש, שהוא מצוי בשעת המשתה.

ויש אומרים¹²⁷⁵ שחתן ושושביניו וכל בני החופה העוסקים במשתה נקראים עוסקים במצוה לענין שפטורין משאר מצות, לכן הם פטורים גם כן מקריאת שמע¹²⁷⁶, ואין צריך לומר מן התפלה ומן התפילין, אפילו בזמן הזה.

והמקיל כסברא זו לא הפסיד, אע"פ שנוהגין כסברא הראשונה. ולכן בימות הקיץ שלפעמים סעודת הנשואין היא נמשכת עד הבוקר, פטורין מכולם. ובלבד שיהא החתן מיסב עמהם, שאז היא מצוה לסברא האחרונה¹²⁷⁷:

העוסק במצוה

ז כותבי סת"ם, בשעה שעוסקין במלאכתן, וכן תגריהם ותגרי תגריהם, שהם לוקחין כדי לה[מ]ציאן למוכרן למי שצריך להם, ואין כוונתם כדי להשתכר, וכן כל העוסקים במלאכת שמים, פטורין מהנחת תפילין¹²⁷⁸ כל היום ¹²⁷⁹ . זולת בשעת קריאת שמע ותפלה ¹²⁸⁰ , כדי לקבל עול מלכות שמים שלימה ¹²⁸¹ , וגם שלא יעידו עדות שקר בעצמם¹²⁸².

במה דברים אמורים, כשאינם עוסקים במלאכתם בשעת קריאת שמע, אבל אם הם עוסקים, אין צריכים להפסיק משום קריאת שמע¹²⁸³ ותפלה¹²⁸⁴, אפילו אם יעבור זמנם.

אלא שלכתחלה אסורים להתחיל משהגיע סמוך לזמן קריאת שמע¹²⁸⁵ (עיין סי' ע"ב¹²⁸⁶). אבל אם התחילו קודם לכן, או אפילו התחילו באיסור¹²⁸⁷, אין צריך להפסיק לקריאת שמע. אף על פי שיש להם שהות לעסוק במלאכתם אחר קריאת שמע, וקריאת שמע היא מצוה עוברת¹²⁸⁸, אף על פי כן כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת¹²⁸⁹, אפילו אפשר לו לקיים שתיהן, לפי שכל שעוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות אף על פי שאפשר לו¹²⁹⁰.

ולכן המשמר את המת, פטור מתפילין ומקריאת שמע ומתפלה ומכל המצות¹²⁹¹ אע"פ שיכול לקיים כל המצות¹²⁹². וכן החופר קבר למת, פטור מכולם אע"פ שנח מעט¹²⁹³, שגם בשעת נוחו נקרא עדיין עוסק במצוה, שעל ידי כך יתחזק כחו לחזור ולחפור¹²⁹⁴, ולכן הוא פטור אז אע"פ שיכול.

אבל מי שלבוש בתפילין¹²⁹⁵, אע"פ שמקיים מצוה¹²⁹⁶, אינו נקרא עוסק במצוה להפטר מכל המצות, אלא בשעה שלובשן, אבל לא אחר כך כשהולך בהן כל היום. וכן מי שמצא אבידתו של חבירו ומשמרה בתיבתו, אע"פ שמקיים מצוה, אינו נקרא עוסק במצוה להפטר מכל המצות כל זמן היותה בתוך תיבתו¹²⁹⁷, וכן כל כיוצא בזה.

ואפילו כשעוסק במצוה אחת ונזדמנה לו מצוה אחרת ויכול לעשות שתיהן כאחת בלא שום טורח, מהיות טוב אל תקרא רע¹²⁹⁸, ויצא ידי שתיהן. ולא אמרו שכל העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא כשצריך לטרוח טירחא בעשיה האחרת טורח אחר, אבל לא כשטורח אחד לשתיהן, וכדרכו במצוה הראשונה יכול לצאת ידי שתיהן¹²⁹⁹:

המצטער

ח המצטער¹³⁰⁰, אפילו מצטער מפני הצינה¹³⁰¹, וכן כל מי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו ואי אפשר לו ליישב דעתו, פטור מן התפילין, מפני שאסור להסיח דעתו מן התפילין ¹³⁰² . אבל אם אפשר לו ליישב דעתו, חייב ליישב דעתו ולהניחן¹³⁰³. שהרי אבל חייב מיום ב' ואילך ¹³⁰⁴ אע"פ שמצטער ואין דעתו מיושבת, מפני שיש לו ליישב דעתו ושלא להצטער ¹³⁰⁵ :

הקורא בתורה

ט הקורא בתורה פטור מהנחת תפילין¹³⁰⁶ כל היום ¹³⁰⁷ , דהיינו שאין צריך להפסיק מלימודו להניחם¹³⁰⁸, (זולת) בשעת קריאת שמע ותפלה¹³⁰⁹, כדי לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה¹³¹⁰.

ואע"פ שכל מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים חייב להפסיק כדי לעשותה ¹³¹¹ , כמו שיתבאר ביו"ד סימן ר"מ¹³¹². מכל מקום בתפילין נאמר בהן¹³¹³ לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, וזה שכבר יש תורת ה' בפיהו אין צריך לאות ולזכרון¹³¹⁴.

ואם רצה להפסיק ולהניחן, יכול גם כן לברך עליהם, שאע"פ שפטור מלהפסיק בשבילן, מכל מקום כיון שרוצה להפסיק מלימודו הרי הוא חייב בתפילין מיד שמפסיק¹³¹⁵:

י לא יחלוץ תפיליו בפני רבו¹³¹⁶, שמזלזל הוא בכבודו שמגלה ראשו בפניו, אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחלוץ שלא בפניו¹³¹⁷:

יא היה צריך לתפילין ולמזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם, תפילין קודמין, מפני שהם חובת הגוף¹³¹⁸.

ועכשיו שאין מניחים תפילין אלא בשעת קריאת שמע ותפלה, אם אפשר לו לשאול תפילין מאחרים¹³¹⁹ לקריאת שמע ותפלה, מזוזה קודמת, שאי אפשר בשאלה¹³²⁰.

(מנודה אם מותר בתפילין, יתבאר ביו"ד סי' של"ד¹³²¹):

הערות

1247. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) חולה (ס"א-ב). (ב) נשים (ס"ג-ד). (ג) אבל (ס"ה). (ד) חתן ושושביניו (ס"ו). (ה) העוסק במצוה (ס"ז). (ו) המצטער (ס"ח). (ז) הקורא בתורה (ס"ט-יא).
1248. רב יהודה חולין ק[י] , א (חולי מעיין פטור מן התפילין). טור ושו"ע סעיף א (חולה מעיים פטור מתפילין).
1249. ב"י (ורב יהודה דנקט חולה מעיים, אפילו באינו מצטער). רמ"א סעיף א (אפילו אין לו צער).
1250. מ"א ס"ק א (אפילו הולך בשווקים וברחובות פטור).
1251. תוס' כתובות קד, א ד"ה ומנח (שחולי מעיים פטורין מן התפילין לפי שאין יכולין ליזהר היטב).
1252. מ"א שם (ומשמע מזה דאסור להחמיר על עצמו ... מיהו נראה לי דבשעת קריאת שמע ותפלה מותר).
1253. תשובת הרא"ש כלל ד סי' א (ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת קריאת שמע, בין אהבה וקריאת שמע, יניח תפילין ויברך). שו"ע סעיף ב (ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת קריאת שמע, יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע, ויברך). וכן הוא לקמן סי' פ ס"ג (ואם יראה לו שיוכל לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע, יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע, ויברך עליהן, ואחר כך יחלצם מיד). וכדלקמן סי' סו ס"ג (תפילין, מפני שחובה לקרות ולהתפלל בהן כדי לקבל מלכות שמים שלימה, מפסיק להניחן ויברך גם כן).
1254. ס"א (מי שמתיילד לו רוח בבטנו ומוציא רוחות בבוקר, וברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור כל תפלת י"ח, מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי).
1255. רמב"ם הל' תפילין פ"ד הי"ג (מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו, פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן). שו"ע ס"ט (מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה, פטור, מפני שאסור להסיח דעתו מהם). רמ"א ס"א (חולה, אם מצטער בחליו ואין דעתו מיושב עליו, פטור. ואם לאו, חייב). ויתבאר לקמן ס"ח. וראה חקרי הלכות ח"ה נט, א.
1256. משנה ברכות כ , א-ב (נשים ועבדים ... פטורין ... מן התפילין), וגמרא שם (מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות). רא"ש הל' תפילין סי' כט (נשים ועבדים פטורין מן התפילין, משום דהוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא ... שבת ויום טוב לאו זמן תפילין, והוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא). טור ושו"ע ס"א (נשים ועבדים פטורים מתפילין, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא). ט"ז ס"ק א (דהא שבת ויום טוב לאו זמן תפילין). וכדלעיל סי' לא סעיף א (שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין, שנאמר והיה לך לאות וגו', יצא שבתות וימים טובים שהן עצמן אות בין הקדוש ברוך הוא לישראל, שנאמר כי אות היא ביני וגו'). * אמנם לעיל סי' יז ס"א (וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים ממנה, שנאמר בתפילין למען תהיה תורת ה' בפיך, הוקשה כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין, ונשים ועבדים פטורים מהם, מטעם שיתבאר בסי' ל"ח, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים מהם). וכדאמרינן בקידושין לה, א (אמר קרא (בא יג, ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, הוקשה כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות). והטעם שנשים פטורות מתפילין, הוא כדאיתא במכילתא סוף פרשת בא (יכול אף תפילין ינהגו בנשים כבאנשים, תלמוד לומר למען תהיה תורת ה' בפיך, לא אמרתי אלא במי שהוא חייב בתלמוד תורה, מכאן אמרו הכל חייבין בתפילין חוץ מנשים ועבדים), וירושלמי ברכות פ"ג ה"ג (נשים ... פטורין ... ומן התפילין ... נשים מניין, ולמדתם אותם את בניכם (עקב יא, יט), את בניכם ולא את בנותיכם), ופירש במראה פנים (והיינו דתלמוד תורה אימעוט מהאי קרא, ומקשינן תפילין לתלמוד תורה). והאמור כאן הוא כדעת הרא"ש שם (וגרסינן במכילתא, למען תהיה תורת ה' בפיך ... כיון דלא הובאה בגמרא, לאו דסמכא הוא). ולענין נשים ועבדים בשאר מצות שהזמן גרמא, ראה לעיל רס"י יז (ציצית). לקמן סי' מז ס"י (תורה). סי' קו ס"ב (תפלה). רס"י קפו (ברכת המזון). סי' רעא ס"ה (קידוש). סי' רצא ס"ח (ג' סעודות בשבת). סי' רצו סי"ט (הבדלה). סי' תפט ס"ב (ספירת העומר). סי' תקפח ס"ו (שופר). סי' תרמ ס"א (סוכה).
1257. מהר"ם , הובא ב כל בו סי' כא, ובארחות חיים הל' תפילין סי' ג (כתב הר"ם נ"ע, נשים פטורות מתפילין, ואם באו להניחן, אין שומעין להם, לפי שאינן יודעות לשמור עצמן בנקיות). רמ"א ס"ג (ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן, מוחין בידם). ט"ז ס"ק ב (לפי שאינן זריזות להזהר). מ"א ס"ק ג (מפני שצריכין גוף נקי ונשים אינם זריזות להזהר).
1258. מהר"ם , הובא ב כל בו ובארחות חיים שם (כתב הר"ם נ"ע, על הבחורים ששאלת, שהם מהרהרים אפילו בשעת קריאת שמע, לא יניחו תפלין ... שלא ינהג בהם קלות ראש בתאות נשים, עד כאן. וכן נמי משמע מהירושלמי שמפרש גוף נקי ממחשבה רעה. הילכך מי שיודע בעצמו שאינו יכול להשמר ממחשבה רעה ... אסור להניחן). שו"ע סעיף ד (המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה). רמ"א שם (ואם אי אפשר לו בלא הרהורים, מוטב שלא להניחם). והיינו דוקא לענין התפילין, אבל קריאת שמע לא אסרו משום הרהור. ונתבאר לקמן סי' עג בקונטרס אחרון ס"ק ב ( אין לומר דמשום הרהור לחוד אסור, דאם כן בחורים דבסי' ל"ח למה לא אסרם בקריאת שמע, עיין שם בב"י דמהרהרים בקריאת שמע, ומאי שנא קריאת שמע מתפילין ודו"ק ).
1259. מ"א ס"ק ד (וצריך לומר, דמשום שמא, לא אסרי להניח תפילין, אלא כשיודע בודאי שאי אפשר לו בלא הרהור אז אסור להניח תפילין).
1260. ברייתא מו"ק כא , א (רבי יהושע אומר, אבל, ב' ימים הראשונים אסור להניח תפילין, משני, ושני בכלל, מותר להניח תפילין). טור ושו"ע סעיף ה (אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין, מכאן ואילך חייב).
1261. ט"ז ס"ק ג (פירוש, ביום הקבורה, דביום המיתה פטור מכל המצות כל זמן שלא נקבר, דאז מקרי אונן). והוא כמבואר ברמב"ם הל' אבל פ"א ה"א (ואין אבילות מן התורה אלא ביום ראשון בלבד, שהוא יום המיתה ויום הקבורה), וה"ב (מאימתי יתחייב אדם באבל, משיסתם הגולל, אבל כל זמן שלא נקבר המת, אינו אסור בדבר מן הדברים שהאבל אסור בהן). נמצא שביום המיתה הוא אונן ופטור מכל המצות, ואחר שנקבר הוא אבל ואסור להניח תפילין. ואם מסרה לכתפים ועדיין לא היתה הקבורה, יתבאר לקמן סי' עא ס"א (ויש מתירים אם יש לו מי שיתעסק בשבילו, ואין צריך לומר אם הוא בעיר אחרת שאינו יכול להתעסק). ואפשר שלדעה זו כבר נסתיימה האנינות ועדיין לא התחילה האבלות. ואם כן יוכל להניח תפילין. אמנם מסיים שם (ונוהגין כסברא הראשונה), והיינו שעדיין לא נסתיימה האנינות, ואם כן אינו יכול להניח תפילין. ועל זה נתבאר באגרות קודש ח"ו אגרת א'תרכה (והקלתי בכל זה, על ידי ישוב בדוחק, שלשון אדה"ז הוא "ונוהגין", ולא בלשון של פסק דין). וקאי על ימי האבלות אחר פטירת אחיו של הרבי, ר' ישראל ארי' ליב, בי"ג אייר תשי"ב, שעברו כמה ימים עד קבורתו בארה"ק, והרבי הניח תפלין בימים אלה, וסמך על הדעה הראשונה, שכיון שיש מי שיתעסק בקבורה, והרבי נמצא בעיר אחרת, נסתיימה האנינות (למרות האמור לקמן שם, ש"נוהגין כסברא הראשונה" שעדיין לא נסתיימה האנינות). ולענין מנהג חב"ד ראה קונטרס והחי יתן אל לבו אות יג ואות יז (תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ח ח"ב ע' 573 וע' 585). ולענין קריאת שמע ותפלה ראה לקמן סי' עא-ב.
1262. יחזקאל כד, יז.
1263. עפ"י איוב טז, טו (ועוללתי בעפר קרני).
1264. ברכות דף יא , א (אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין, שהרי נאמר בהם פאר, שנאמר פארך חבוש עליך), ופירש"י (וכיון דבעו פאר, ואבל מתגולל בצערו בעפר, אין זה פאר). תוס' שם (פרש"י ואבל מעולל בעפר קרנו, ואין נאה לתת פאר תחת אפר). ורש"י כתובות ו, ב ד"ה שנאמר בהן פאר (פארך חבוש עליך, ואבל מעולל בעפר קרנו וראשו, ואין זה פאר לתפילין).
1265. עמוס ח, י. סוכה כה , ב (והני מילי ביום ראשון, דכתיב ואחריתה כיום מר ), ופרש"י (דעיקר מררא חד יומא כדכתיב ואחריתה כיום מר). רי"ף מו"ק יג, א (ומסקנא, אינו אסור אלא יום ראשון בלבד, דעיקר מררא חד יומא הוא, דכתיב ואחריתה כיום מר, אבל ביום שני מותר). ט"ז שם (והטעם דיום הראשון, דכתיב ואחריתה כיום מר, שמע מינה דעיקר מרירתיה ביום הא').
1266. פסחים ד, א (מקצת היום ככולו), ופירש"י (ואינו צריך לישב כל היום כולו ... שעה אחת די). רא"ש פ"ג דמו"ק סי' לז (מה שכתב רב אלפס דאינו אסור אלא יום ראשון בלבד. לפי שיום ראשון כולו אסור, אבל שני אינו אסור אלא מקצתו, כדאמר [רבי יהושע], אבל שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין, משני ושני בכלל מותר, פיר[וש] דשני ימים אסור, מקצת שני ככולו. ובכה"ג אמרינן בסוכה פרק הישן (כה, א) אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין וכו', והני מילי יום ראשון, אבל יום שני לא קחשיב, משום דמקצתו ככולו). ר"ן סוכה יא, ב (משמע מהא דמקצת ב' אסור, אלא שמקצתו ככולו. והכא אמרינן הני מילי ביום ראשון. יש לומר דהכא הכי קאמר, והני מילי דמפטר ביום א', דמפטר כוליה, אבל בשאר ימים לא מפטר כוליה יומא, דאפילו במקצת שני חייב). עיין אליה זוטא ס"ק ב שכן דעת טור ושו"ע (כוונת השו"ע כאן, דבשני דווקא אחר הנץ החמה מותר, וכדפירש הרא"ש וטור דברי רי"ף, הביאו ב"י וב"ח שם ודו"ק).
1267. סעיף א (אבל אסור להניח תפילין ביום ראשון. ואחר שהנץ החמה ביום שני, מותר להניחם). מ"א כאן ס"ק ה (ביו"ד סי' שפ"ח כתב אחר הנץ החמה). וכמו לענין אבלות בכלל, שמבואר בשו"ע יו"ד סי' שצה ס"א (דמקצת היום ככולו, לא שנא מקצת יום שביעי לא שנא מקצת יום שלשים, כיון שהנץ החמה ביום שלשים, בטלו ממנו גזרת שלשים), ולקמן סי' תצג ס"ה (לענין אבלות יום האחרון אנו אומרים מקצת היום ככולו, כמ"ש ביו"ד סי' שצ"ה ... אבל לילה, אפילו כולה אינה ככל היום, ולא פסקה אבלות עד למחר ביום).
1268. רבא במו"ק שם (כיון שהניח שוב אינו חולץ), ופירש"י (לפנים חדשות).
1269. מ"א ס"ק ו (פירוש מנחמים חדשים).
1270. מ"א ס"ק ה (בגמרא וברא"ש וטור יו"ד איתא, דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחלה, עד שילכו, אלא שאם הניח אינו חולץ. וכן עיקר).
1271. בשו"ע שם ס"א. ומנהג חב"ד ראה ס' המנהגים – חב"ד ע' 47 (במנחה: לובשים טלית ותפילין ... המניחים תפילין דר"ת, שמו"ר וראב"ד בכל יום – גם בתשעה באב עושין כן).
1272. ברייתא סוכה שם כה, סע"ב (חתן והשושבינין וכל בני חופה פטורין מן התפלה (דבעיא כוונה, רש"י), ומן התפילין (משום דשכיחא שכרות וקלות ראש, רש"י), וחייבין בקריאת שמע (דמצות כוונתה אינו אלא פסוק ראשון, ויכולים ליישב דעתן שעה קטנה כדי לקרוא פסוק ראשון, רש"י)). טור ושו"ע סעיף ז (חתן ושושביניו וכל בני חופה, פטורים, משום דשכיח שכרות וקלות ראש). מ"א ס"ק ז (אבל בתפילין פטורים ולא אמרינן דמעיד עדות שקר בעצמו, כיון שפטור ... מלשון רש"י משמע דחייבים בכל קריאת שמע, אלא שאין צריך כוונה אלא בפסוק ראשון), וכדלקמן סי' ס ס"ה (וכל זה בפסוק ראשון של קריאת שמע, שהוא שמע ישראל, שהוא עיקר קבלת מלכות שמים ... אבל מואהבת ואילך, אין הכוונה מעכבת בדיעבד). ולענין החתן עצמו, ראה לקמן סי' ע ס"ג.
1273. תרומת הדשן סי' ז (האידנא דבלאו הכי אנן לא מכוונין בתפלה כולי האי, היו בני החופה חייבין בתפילה).
1274. רמ"א בתשובה סי' קלב אות א (אף על גב דתנינן שפטורים מן התפילין, ושם אין לחלק בין ימיהם לזמן הזה, דלאו בכוונה תליא מילתא. מכל מקום נראה, מאחר שקורין קריאת שמע ומתפללין, חייבים גם כן בתפילין). עולת תמיד ס"ק ח (ובתשובות הרב בעל הג"ה בסי' קל"ב כתיב, החתן בזמן הזה חייב בתפלה ובתפילין, וכן נתפשט המנהג בזמן הזה בארצות אלו, דחתן וכל בני החופה קורין ומתפללין).
1275. דתניא סוכה כו, א (משום רבי שילא אמרו חתן פטור, והשושבינין וכל בני החופה חייבין), ופירש רש"י (חתן פטור מקריאת שמע, דטריד, ושאר בני חופה חייבין. ולית להו להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה), ופירש בתרומת הדשן שם (לרש"י, דתלי טעמא דהני תנאי, משום דסברי דעוסק במצוה אינו פטור מן המצוה, ולעולם עוסקין במצות אינון. אבל לא קי"ל הכי, כדמוכח בכמה דוכתין בתלמוד... ואם כן לדידן היו פטורין). הובא במ"א ס"ק ז (ובתרומת הדשן סי' ז' כתב שהיו מסובין במשתה נשואין בשבת והגיע זמן מנחה והרבה גאונים פטרו מלהתפלל מנחה, דסבירא להו כדעת רש"י, דהטעם דפטורים משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה).
1276. כדלקמן ס"ז.
1277. מ"א שם (ולי נראה דהמיקל לא הפסיד. והוא הדין בימות הקיץ שלפעמים סעודת הנשואין נמשכת עד הבוקר, פטורים מכולן. ובלבד שהחתן מיסב עמהם, דאז הוי מצוה לדעת רש"י).
1278. ברייתא שם כו , א (א"ר חנניא בן עקביא, כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הן ותגריהן ותגרי תגריהן (הלוקחין מהן כדי למכור ולהמציאן לצריך להם, רש"י ), וכל העוסקין במלאכת שמים ... פטורין מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה, לקיים דברי ר' יוסי הגלילי, שהיה רבי יוסי הגלילי אומר, העוסק במצוה פטור מן המצוה). טור ושו"ע ס"ח (כותבי תפילין ומזוזות, הם ותגריהם ותגרי תגריהם, וכל העוסקים במלאכת שמים, פטורים מהנחת תפילין כל היום). ב"י (וצריך לומר דבשעה שהן עוסקין במצותן דוקא דקאמר, שלא יפסיקו ממצותן כדי לעשות מצוה אחרת, אבל בשעה שאינם עסוקין במצותן, הרי הן כשאר כל אדם וחייבים בכל המצות). מ"א ס"ק ח (משמע דאם עושה כדי להשתכר בו לא מקרי עוסק במצוה). וראה חקרי הלכות ח"ה נט, ב.
1279. והיינו בזמן שהיו נוהגים שיהיו התפילין עליו כל היום, כדלעיל סי' לז ס"ב ( מצותן להיות עליו כל היום. אבל מפני שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהן, וצריך שלא יסיח דעתו מהם, על דרך שנתבאר בסי' כ"ח, ואין כל אדם יכול ליזהר בזה, נהגו שלא להניחן כל היום).
1280. ב"י (ואפשר לומר דלא פטרה ברייתא זו לכותבי ספרים וכו' אלא ממצות הנחתם כל היום, אבל בשעת קריאת שמע ותפילה חייבים הם להניחן, כדי לקבל עליהם עול מלכות [שמים]). וכן פסק בשו"ע סעיף ח (זולת בשעת קריאת שמע ותפלה). והקשה בד"מ ס"ק ב (ולא ידענא מהו, דהא אף מקריאת שמע ותפילה גופא פטורים מטעם דעוסקים במצוה אחרת). הובא במ"א ס"ק ט (הקשה בד"מ דהא בגמרא אמרינן דפטורים גם מקריאת שמע). ולכן פסק ה רמ"א ס"ח (אם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת קריאת שמע ותפלה, אז פטורין מקריאת שמע ותפלה ותפילין, דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת). וכתב על זה ב מ"א שם (ולכן חילק אם היו צריכים וכו', כמו שכתב בהג"ה). ופירש דבריו במחצית השקל (אין הכונה דבהאי חילוק רצה רמ"א ליישב קושייתו על הרב ב"י, דזה אינו, דבספר דרכי משה לא תירץ כלום. וגם אין תירוץ זה מספיק ליישב דברי הרב ב"י, דממה נפשך, אם צריך לטרוח, פטור גם מקריאת שמע, ואם אין צריך לטרוח מלבד קריאת שמע, אפילו כל היום חייב בתפלין וכל המצות. אלא כוונת מ"א במה שכתב ולכן חילק כו', שעל ידי שהקשה על הרב ב"י, לכן חולק על דינו של הרב ב"י, וכותב לפי הנראה לרמ"א שעולה מדעת הפוסקים. אף שלא כתב רמ"א בלשון יש אומרים, כן דרכו). אמנם כאן הובאו שתי ההלכות, שבתחלה מביא דברי השו"ע – במי שעוסק במלאכת שמים כל היום, חוץ משעת קריאת שמע ותפילה. ואחר כך מביא את דברי הרמ"א – במי שצריך לעסוק במלאכת שמים גם בשעת קריאת שמע ותפלה. ולא נתפרש מדוע אם כן זקוקים אנו לטעם של לקבל עול מלכות שמים ושלא להעיד עדות שקר, הרי גם בלי זה צריך להניח תפילין בשעת קריאת שמע ותפלה, כיון שבאותה שעה אינו עוסק במלאכת שמים, ובשעה שאינו עוסק במלאכתו חייב בתפילין כל היום.
1281. כדאמרינן ברכות יד, סוף ע"ב (הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה ... ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה). ופירש רבינו יונה שם ח, א (טעם הדבר, מפני שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא יתברך הנשמה שהיא במוח, ובתפילין שבזרוע אדם משעבד גופו, ומפני כך צוו להשים אותם כנגד הלב, שהלב היא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו ... וכשקורא קריאת שמע ומתפלל בענין שמשעבד לו נשמתו וגופו, זו היא מלכות שמים שלימה . ומדאמר ומתפלל משמע שגם בתפלה צריך שיתפלל ותפילין בראשו ). וכן הוא לקמן ס"ט (בשעת קריאת שמע ותפלה, כדי לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה), וסי' סו סעי' ג (שחובה לקרות ולהתפלל בהן, כדי לקבל מלכות שמים שלימה), וסי"א (שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין, ויקבל עליו מלכות שמים שלימה). וראה גם לעיל סי' כה ס"ה ( שהתפילין יש בהם קדושה יתירה וקיבול עול מלכות שמים).
1282. כדלעיל רס"י כה (שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר על עצמו, שהוא אומר וקשרתם לאות וכו' ואינו מקיים), ושם נסמן (הערה ד ).
1283. ראה לקמן סי' ע ס"ד (היה עוסק בצרכי רבים והגיע זמן קריאת שמע, לא יפסיק, אלא יגמור עסקיהם ואחר כך יקרא, אם נשאר עת לקרות. במה דברים אמורים בדורות הראשונים שהיו עוסקים עמהם לשם שמים, אבל עכשיו אין לפטור מקריאת שמע אלא אם כן אין מי שישתדל אלא הוא). סי' עב ס"א (נושאי המטה וחילופיהם וחילופי חילופיהם ... כולם פטורים מקריאת שמע (לפי שהם טרודים טרדת מצוה)). סי' קו ס"ד.
1284. כדלקמן סי' צג ס"ד (העוסק בצרכי צבור הרי זה כעוסק בתורה ... יש מפרשים לענין שאין צריך לפסוק ולהתפלל, כמו שהעוסק בתורה ותורתו אומנותו אין צריך לפסוק לתפלה. וכבר נתבאר בסימן ע' שהעוסק בצרכי צבור, אפילו לקריאת שמע אינו פוסק, וכל שכן לתפלה). סי' קו ס"א (כל הפטורים מקריאת שמע פטורים מתפלה).
1285. מ"א ס"ק י (וצריך לומר דכל זה מיירי שכבר התחיל לכתוב קודם שהגיע זמן קריאת שמע, אבל משהגיע זמן קריאת שמע אסור להתחיל לכתוב, כמ"ש סי' ע"ב ס"ב). וכדלקמן סי' רמח בקונטרס אחרון ס"ק א (אלא שמדברי סופרים יש לו לכתחלה להתחיל בעוברת).
1286. סעיף ב (אין מוציאין את המת סמוך להתחלת זמן קריאת שמע, בענין שאין שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן קריאת שמע, שמא יתעכבו בקבורתו עד שיעבור זמנה). ואפשר שמ"ש כאן "סמוך לזמן קריאת שמע", (אין הכוונה לחצי שעה, כדלקמן סי' ע ס"ה "תוך חצי שעה לעלות השחר", אלא) הכוונה כדלקמן סי' עב ס"ב "בענין שאין שהות להוציא ולקברו קודם שיגיע זמן קריאת שמע".
1287. פרי חדש סי' עב ס"ב (מסתברא ודאי שאפילו שהתחילו בתר דמטי זמן קריאת שמע, שאין מפסיקין. נראה לי). וכן הוא לקמן שם ( ואם התחילו להוציאו (אפילו לאחר שהגיע זמן קריאת שמע), אין מפסיקין כדי לקרות).
1288. כדלקמן סי' נח ס"ג (ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות).
1289. סוכה כה, א (העוסק במצוה פטור מן המצוה). וכן הוא לעיל ס"ו (עוסקים במצוה ... שפטורים משאר מצות).
1290. ר"ן סוכה יא, א ד"ה ואיכא (נראה לי, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אף על פי שיכול לקיים את שתיהן ... כל שהוא עוסק במלאכתו של מקום, לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות, אף על פי שאפשר). הגהות אשר"י פ"ב דסוכה סי' ו (באור זרוע חילק דכל העוסק במצוה בידיו או ברגליו, כגון משקה בהמת אבידה או מאכילה, מיפטר בההיא שעתא למיתב פרוטה לעני, אף על גב דאפשר לקיים שניהם), והוא מאור זרוע הלכות סוכה ח"ב סי' רצט (אף על פי שהיה יכול באותה שעה להושיט פרוטה לעני או לומר לו קח פרוטה זו, פטור, ואף על פי שהיה יכול לקיים את שניהם). רמ"א שם (דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת). וכן הוא לקמן סי' תרמ סי"ח (וכל העוסק במצוה אחת אין צריך לטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת בעוד שהוא עוסק במצוה זו. ואף על פי שאפשר לו לקיים שתי המצות בלי שום שיהוי ועיכוב להמצוה שעוסק בה, מכל מקום התורה פטרתו מלטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת, כמ"ש בסי' ל"ח). סי' רמח קונטרס אחרון ס"ק א (העוסק כבר במצוה פטור ממצוה אחרת, אפילו היא ודאי עוברת, אף על פי שאפשר לו לקיים שתיהן, אינו צריך לטרוח אחריה, כמ"ש בסי' ל"ח).
1291. ברייתא ברכות יח , א (המשמר את המת, אע"פ שאינו מתו, פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה), וכדלקמן סי' עא ס"ד (מפני שהוא עוסק במצוה, וכל העוסק במצוה לא הטריחתו תורה לטרוח במצות אחרות, אף על פי שיכול, כמו שנתבאר בסי' ל"ח).
1292. ר"ן סוכה יא, א (ובפרק מי שמתו נמי תניא, המשמר את המת אף על פי שאינו מתו, פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. והא משמר ודאי אפשר לו לקיים כמה מצות), הובא ב ב"י . מ"א ס"ק י (וכן המשמר המת פטור מכל המצות, אף על פי שיוכל לקיים כל המצות).
1293. ברייתא שם יד, ב (החופר כוך למת בקבר, פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה). וכדלקמן סי' עא ס"ה (וכן החופר קבר למת פטור מכולן, אפילו בשעת נוחו).
1294. שמטעם זה נקרא עוסק במצוה, ואינו דומה להאמור לקמן בסמוך ( אבל מי שלבוש בתפילין, אע"פ שמקיים מצוה אינו נקרא עוסק במצוה להפטר מכל המצות ... וכן מי שמצא אבידתו של חבירו ומשמרה בתיבתו, אע"פ שמקיים מצוה אינו נקרא עוסק במצוה להפטר מכל המצות ). ר"ן פ"ב דשבועות . שם לא מצאנו; אמנם סברה כעין זו מצאנו ב ראבי"ה סי' תרלה (ונראה לי הטעם, משום דכשנחים וישנים בהנאתם בלילה יכולים למחר לעסוק טפי, והוו בכלל עוסקי מצוה).
1295. הגהות אשר"י שם (באור זרוע חילק ... אחר שהשקה או נתעטף בציצית או לבש תפילין, חייב, ואין זה קרוי עוסק במצוה), והוא באור זרוע שם (אבל אחר שנתעטף ולבש תפילין, חייב, כי אין זה קרוי עוסק במצוה). וראה גם לקמן הל' מציאה סכ"ד (וכל שעה שהוא עוסק בתקנת האבדה, הרי זה עוסק במצוה, ופטור מליתן פת לעני ומשאר מצות).
1296. כדלקמן סי' תקצב ס"ז (אע"פ שכל רגע ורגע שהוא יושב בסוכה ולבוש בתפילין הוא מקיים מצות הקב"ה).
1297. ר"ן שם (על כרחין לא מפטר אלא שעה שהוא עוסק בה, כגון טלית של אבדה ששטחה לצרכה, או בהמה שנותן לפניה מזונות). מ"א שם (אבל שומר אבידה בשעה שהיא מונחת בתיבתו, אף על פי שהוא עושה מצוה, לא מקרי עוסק במצוה).
1298. ב"ק פא, ב (ע"פ משלי ג, כז).
1299. ר"ן שם (ומיהו מודינא ודאי שכל שאינו צריך לטרוח כלל, אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניהם, דבכה"ג ודאי יצא ידי שתיהן, ומהיות טוב אל יקרא רע). הובא ב ב"י . רמ"א ס"ח (אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח, יעשה שתיהן).
1300. רמב"ם , כנסמן לעיל (הערה ט ).
1301. מ"א ס"ק יא (מצטער, משמע אפילו מפני הצינה, כדאיתא בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג), ר' יוחנן לא היה מניח תפילין מפני הצינה).
1302. כדלעיל סי' כח ס"א (אסור להסיח דעתו מהתפילין כל זמן שהן עליו אפילו רגע אחד ... ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק או בקלות ראש (או שמטריד דעתו כל כך לצרכי הגוף עד שלבבו פונה מיראת שמים מחמת טרדתו)). וכך גם המצטער מפני הצינה וטרוד בגופו, לבבו פונה מהתפילין, והוי היסח הדעת. וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 152 הערה 27.
1303. רמב"ם פ"ד הי"ג (מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו, פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן). ב"ח (ואף על גב דבפרק הישן (סוכה כה, ב) קאמר אבל חייב בסוכה, ואף על פי דמצטער פטור מן הסוכה ... איבעי ליה ליתובי דעתיה. אפילו הכי מצטער זה שאין דעתו נכונה עליו, כלומר דאי אפשר ליה ליתובי דעתיה, דכשבא ליישב דעתו חוזר ומצטער ואין דעתו נכונה עליו, אם כן איכא היסח הדעת ופטור). מ"א ס"ק יב (דוקא כשאי אפשר לו ליישב דעתו (ב"ח)), וס"ק ו (איבעיא ליה ליתובא דעתיה, כדאמרינן בסוכה פ"ב לענין סוכה). וכן הוא לקמן סי' תרמ סי"ג (אבל חייב בסוכה אפילו ביום ראשון, ואף על פי שצער הוא לו לישב בסוכה, שהאבל חפץ להיות מתבודד להיות טרוד בצערו ובאבלו, אעפ"כ חייב לישב בסוכה ולהסיר האבלות מלבו בענין שלא יהיה לו צער כלל בישיבה בסוכה. אבל אם אינו יכול להסיר האבלות מלבו, כגון שהמת חביב לו מאוד, ויש לו צער בסוכה שאינו יכול להיות טרוד שם באבלות כמו בביתו שישב שם בדד, פטור מן הסוכה). וראה יגדיל תורה (נ.י.) חוב' ח ע' מג.
1304. כדלעיל ס"ה (אבל ביום הב' חייב בתפילין).
1305. מ"א ס"ק ו (איבעיא ליה ליתובא דעתיה, כדאמרינן בסוכה פ"ב לענין סוכה).
1306. מכילתא פרשת בא ס"פ יז (ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, מכאן אמרו כל המניח תפילין כאלו קורא בתורה, וכל הקורא בתורה פטור מן התפילין). הובא ב תוס' ר"ה יז , א ד"ה קרקפתא. טור ושו"ע ס"י (הקורא בתורה, פטור מהנחת תפילין כל היום). וראה גם מדרש תהלים פ"א (רבי אליעזר אומר, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אנו רוצים להיות יגיעים בתורה יומם ולילה, אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקדוש ברוך הוא קיימו מצות תפילין, ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגיעים לילה ויום. ר' יוחנן אמר מקרא מלא הוא, והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך).
1307. והיינו בזמן שהיו נוהגים שיהיו התפילין עליו כל היום, כדלעיל סי' לז ס"ב ( מצותן להיות עליו כל היום. אבל מפני שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהן, וצריך שלא יסיח דעתו מהם, על דרך שנתבאר בסי' כ"ח, ואין כל אדם יכול ליזהר בזה, נהגו שלא להניחן כל היום).
1308. אור זרוע ח"א סי' תקלא (ושמא מה שאומר המכילתא שהוא פטור, דוקא בשעה שעוסק בתורה). מרדכי הלכות תפילין יד, ג (ושמא מה שאומר במכילת[א] שהוא פטור, היינו בשעה שעוסק בתורה). וכן משמע מלשון השו"ע שכאן וס"[ח] הוסיף מהנחת [פטור מהנחת תפילין] , מה שלא כתב כן בסעיף א, ג, וט', ודו"ק. עיין ב"י (אין דברי בעל העיטור נראין), שלא הסכים להעיטור הלכות תפילין ח"ז (ומסתברא לן, דהקורא בתורה קאמר, ולא בתלמוד וגמרא). הובא ברא"ש הלכות תפילין סי' כט ובטור, שהביא מ"א בס"ק יג (הקורא בתורה, אבל העוסק בגמרא אפשר דלא מפטר. עב"י).
1309. הרב רבינו יונה ברכות ט, ב (ומכל מקום לא בא לפטור שלא יניחם בשעת קריאת שמע ותפלה, שזה צריך הוא לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, כדאמרינן לעיל, אלא הרווחנו בזה, שאע"פ שהחיוב כל היום, פוטר למי שעוסק בתורה. מפי מורי הרב נר"ו). שו"ע שם (זולת בשעת קריאת שמע ותפלה).
1310. כדלעיל ס"ז (הנחת תפילין ... בשעת קריאת שמע ותפלה, כדי לקבל עול מלכות שמים שלימה), ושם נסמן (הערה לה ).
1311. מו"ק ט, ב (כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה (שתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה, רש"י), הא חפצי שמים ישוו בה (כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה, תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה, רש"י). וכתיב כל חפצים לא ישוו בה, דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה (דמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה, רש"י). כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים). ירושלמי פסחים פ"ג ה"ז (נמנו וגמרו בעליית בית אריס בלוד, שהתלמוד קודם למעשה. רבנין דקיסרין אמרין, הדא דתימר בשיש שם מי שיעשה, אבל אם אין שם מי שיעשה, המעשה קודם). טור ושו"ע יו"ד סי' רמו סי"ח (היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים, לא יפסיק תלמודו, ואם לאו, יעשה המצוה ויחזור לתורתו). שני טעמים נאמרו לחלק בין העוסק במצוה, שפטור ממצוה אחרת אפילו אפשר לקיים שניהם (כדלעיל ס"ז), לבין העוסק בתורה, שאינו חייב להפסיק למצוה אחרת אלא אם כן אי אפשר לעשותה על ידי אחרים: (א) לקמן הל' ת"ת פ"ד ה"ג (היה לפניו עשיית מצות ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים לא יפסיק תלמודו ... ואם אי אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים ... יפסיק תלמודו ויעשה המצוה, כי זה כל האדם, כמו שאמרו חכמים תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, ואם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשות). (ב) לקמן סי' תמד סי"ח (ואף על פי ... שכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת. מכל מקום כיון שהמצוה היא עוברת, שאם יעסוק בתורה ולא יקיימנה תתבטל המצוה לגמרי, ובעשיית המצוה לא תתבטל מצות עשה של תורה לגמרי, שהרי יכול ללמוד אחר כך, לפיכך תלמוד תורה נדחה מפני כל המצות, אפילו הן מדברי סופרים, כשאי אפשר לעשותן על ידי אחרים, כמו שנתבאר ביו"ד סי' רמו).
1312. בשו"ע שם סי"ב ( אמר לו אביו השקני מים ויש לפניו לעשות מצוה עוברת, כגון קבורת מת או לויה, אם אפשר למצוה שתעשה על ידי אחרים, יעסוק בכבוד אביו, ואם אין שם אחרים לעשות, יעסוק במצוה ויניח כבוד אביו). והוא כדעת איסי בן יהודה בקידושין לב, א (אלעזר בן מתיא אומר, אבא אומר השקיני מים ומצוה לעשות, מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה, שאני ואבא חייבים במצוה. איסי בן יהודה אומר, אם אפשר למצוה ליעשות על ידי אחרים תיעשה על ידי אחרים, וילך הוא בכבוד אביו. אמר רב מתנה הלכה כאיסי בן יהודה). והיינו שמצות כיבוד אב דומה למצות תלמוד תורה ולא לשאר המצות, מטעם המבואר בברייתא הנזכרת (בדברי אלעזר בן מתיא) "שאני ואבא חייבים במצוה". וכן הוא לקמן הל' מציאה ופקדון ס"מ (שאם אמר לו אביו אל תחזיר האבידה עכשיו כי צריך אני עכשיו שתאכילני ותשקני, לא ישמע לו, שנאמר איש אמו ואביו תיראו אני ה', כולכם חייבים בכבודי). ואף שכתב ברמ"א שם (ואם התחיל במצוה תחלה יגמור, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה) והיינו שמפרש את הברייתא הנ"ל דהיינו דוקא לפני שהתחיל לקיים את מצות כיבוד אב, אבל אם כבר התחיל יגמור, ופטור גם מן המצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים. והיא שיטת הר"ן, הועתקה בב"י שם (הני מילי כששתיהן לפניו, אבל כשהתחיל המצוה, אע"פ שאפשר לעשותה על ידי אחרים, אם נזדמנה לו מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, לא יניח את הראשונה, דהא קיימא לן דעוסק במצוה פטור מן המצוה, ולא מפלגינן בין מצוה למצוה). והיינו שדין כיבוד אב דומה לשאר מצות (ולא לתלמוד תורה). הנה ממה שמציין לסי' רמ, דמיירי במצות כיבוד אב (ולא לסי' רמו, שבהערה הקודמת), נראה לכאורה שאינו פוסק כר"ן ורמ"א שם. וכן הוא לקמן סי' רנ בקונטרס אחרון ס"ק ב (אסור לו להתבטל מתורתו לעשות מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כמ"ש ביו"ד סי' ר"מ); אלא אם כן נאמר, שטעות הדפוס הוא כאן ולקמן שם, וצריך להיות "כמו שיתבאר ביו"ד סימן רמ"ו". וראה הערות וציונים להל' תלמוד תורה פ"ג ה"ג ס"ב. דובר שלום ע' לח. תורת תמימים ע' 156. כנישתא דבי רב לסי' רנ הערה כה.
1313. בא יג, ט. מכילתא שם.
1314. ר"ן ר"ה ד, א (שהעוסק בתורה אין צריך אות, שדברי תורה הן עליו לאות).
1315. ב"י (יש לומר, דאפילו רבי שמעון בן יוחאי וחביריו, אם רצו להניח תפילין מברכין עליהם, דהא דפטירי היינו אם לא רצו להפסיק, אבל אם באו להפסיק, חיובי מיחייבי ומברכין עליהם). ולגבי מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, ראה לקמן הל' ת"ת פ"ג קו"א א (קטע המתחיל: אבל מ"ש הב"ש) ד"גם אם אינו מפסיק מתלמוד תורה, אלא הוא מופסק ועומד בלאו הכי ... הברירה בידו להתחיל מיד בתלמוד תורה וליפטר מקיום המצוה שאפשר לעשותה על יד אחרים".
1316. רבי יוחנן סנהדרין קא , ב (אמר רבי יוחנן ... ומאי וזה אשר הרים יד במלך, אמר רב נחמן שחלץ תפיליו בפניו). טור ושו"ע סי"א (לא יחלוץ תפילין בפני רבו, אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו, ויחלוץ שלא בפניו).
1317. רש"י שם (שהיה לו לפנות לצד אחר מפני אימת מלכותו ולחלוץ שלא בפניו). ט"ז ס"ק ד (הטעם דזלזול הוא, שמגלה ראשו בפניו. כן פירש רש"י בחלק). מ"א ס"ק יד לדעת השו"ע (מדסתם הרב"י משמע דסבירא ליה אפילו חלץ רבו תחלה, אסור). וכן הדין בפני ספר תורה, כדלעיל סי' כה סמ"ב (החולץ תפיליו קודם שהחזירו הספר תורה להיכל, לא יחלוץ בפני הספר תורה, אלא יהפך לצד אחר, דלא יהיה כבוד הספר תורה גרוע מכבוד רבו, שאין (תלמיד) חולץ תפילין בפניו מהטעם שיתבאר בסימן ל"ח סעיף י'). וגם כשלובש התפילין ואינו חולצם, נתבאר לעיל סי' כז סכ"ד (תלמיד בפני רבו אין דרך ארץ לגלות התפילין של ראש בפניו, שלא ישוה עצמו לרבו, ונראה כעזות פנים, שהתפילין הן דרך כבוד, כמו שאמר הכתוב וראו כל וגו'), וסי' לב סס"ב (ותלמיד בפני רבו, שאין דרך ארץ לגלות תפילין בפניו, מניחין תפילין קטנות כאצבע ומחצה תחת המצנפת, מפני דרך ארץ, שלא ישוו את עצמם לרבותיהן בפניהם ונראין כעזי פנים, מפני שהתפילין הם דרך כבוד וגדולה, כמו שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ודרשו רז"ל אלו תפילין שבראש).
1318. ירושלמי מגילה פ"ד הי"ב (תפילה ומזוזה מי קודם. שמואל אמר מזוזה קודמת, רב חונה אמר תפילה קודמת ... מה טעמא דרב חונה, שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברים). רא"ש הלכות תפילין סי' ל (ירושלמי דשילהי מגילה, תפילין ומזוזה מי קודם. שמואל אמר מזוזה קודמת, רב הונא אמר תפילין קודמין. מאי טעמא דרב הונא שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדבריות. ומסתברא דהילכתא כרב הונא, דמצוה דגופה עדיף). טור ושו"ע סעיף יב (היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם, (תפילין קודמים). מ"א ס"ק טו (תפילין קודמין, שהם חובת הגוף).
1319. כדלעיל סי' יד סי"ב (שהתפילין חובת הגוף הם, ואין צריך שיהיו התפילין שלו דוקא). סי' כה סל"ה (מותר לברך על תפילין שאולין, מפני שאדם יוצא ידי חובתו בתפילין של חבירו).
1320. מ"א שם (מיהו לדידן שאין מניחין רק בשעת קריאת שמע ותפלה, אם אפשר בשאלה, מזוזה קודמת דאי אפשר בשאלה).
1321. במו"ק טו, א (מנודה מהו בתפילין. תיקו). העיטור ח"ז סא, ד (מנודה ומצורע דאיבעיא להו מהו בתפלין ולא אפשוט, ואסור). וכן נפסק בשו"ע כאן סי"ג (מנודה ומצורע אסורים להניח תפילין). אבל עיין שם בש"ך ס"ק יב (ומותר ... ובתפילין ... כן הסכמת רוב הפוסקים).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 82 עמודים.