ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהלכות נטילת ידיםד דיני נטילת ידים

ד דיני נטילת ידים

הלכות נטילת ידים

ד דיני נטילת ידים

ובו כ"א סעיפים:

סדר נטילת ידים שחרית

א כל ⁷²⁴ אדם הקם ממטתו שחרית, בין עשה צרכיו בין לא עשה צרכיו ⁷²⁵ , צריך לרחוץ ידיו ברביעית הלוג ⁷²⁶ מים מן הכלי⁷²⁷, ואפילו אינו רוצה להתפלל עד לאחר כמה שעות⁷²⁸. לפי שכל אדם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו נעשה כבריה חדשה, כמ"ש⁷²⁹ חדשים לבקרים כו', שהאדם מפקיד נשמתו עייפה והקב"ה מחזיר לו חדשה ורגועה⁷³⁰, כדי לעבוד להשי"ת בכל יכולתו ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם⁷³¹. לפיכך צריכים אנחנו להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי כדי לעבוד עבודתו ולשרתו, כמו כהן שהיה מקדש ידיו מן הכיור בכל יום קודם עבודתו⁷³². וכיון שצריך ליטול ידיו מן הכלי דוקא, לכן יברך על נטילת ידים, ולא על רחיצת ידים, מפני שהכלי שממנו נוטלין לידים נקרא נטלא בלשון חז"ל ⁷³³ , לכן תיקנו בברכה זו לשון נטילה, להורות דצריך כלי ⁷³⁴ :

ב בנטילה זו אין צריך שיבואו המים על ידיו מכח אדם דוקא, אלא אפילו שפשף ⁷³⁵ ידיו בתוך כלי של מים עלתה לו נטילה ⁷³⁶ :

ג אם אין לו כלי כלל, אלא רוחץ ידיו במים שאובים שלא מן הכלי ⁷³⁷ , או שאין לו מים כדי שיעור רביעית הלוג ⁷³⁸ , לא ימנע בשביל זה מלברך על נטילת ידים, משום דלא פלוג רבנן ⁷³⁹ , כיון שרוחץ ידיו במים הכשרים לנטילה⁷⁴⁰.

אבל אם אין לו כלל מים הכשרים לנטילה ⁷⁴¹ , על דרך שיתבאר לקמן בסי' ק"ס ⁷⁴² , אם אינו רוצה להתפלל עד לאחר זמן מרובה⁷⁴³, באופן שיסיח דעתו משמירת ידיו ויצטרך ליטול ידיו פעם אחרת כדי להתפלל⁷⁴⁴, אזי לא יברך כלל על נטילה זו ⁷⁴⁵ .

ואם אין לו מים כלל, אם רוצה להתפלל מיד, צריך לנקות ידיו קודם התפלה בצרור או עפר או בקורה⁷⁴⁶ או בכל מידי דמנקי, ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נקיות ידים⁷⁴⁷.

ואם אינו רוצה להתפלל מיד, אינו צריך אפילו לנקות את ידיו אם שכב במלבושיו, ויכול לברך כן בלי נטילת ידים כל ברכות השחר, דסתם ידים שאינו יודע להם שום טומאה אינן פסולות לברכה⁷⁴⁸, שלא תיקנו רחיצת ידים אלא לקריאת שמע ותפלה בלבד ⁷⁴⁹ .

אבל אם היה ישן על מטתו ערום, אסור להזכיר [שום] שם מז' שמות שאינן נמחקין, או להוציא דברי תורה מפיו⁷⁵⁰, עד שינקה את ידיו בכל מידי דמנקי ⁷⁵¹ , משום דמסתמא נגע במקומות המכוסים שבאדם ⁷⁵² , כגון שוק וירך ⁷⁵³ וכיוצא בהם, שיש בהם מלמולי זיעה ⁷⁵⁴ , שהידים עסקניות הן⁷⁵⁵:

ד אמרו חכמים כל הישן בלילה ששים נשימות ⁷⁵⁶ , [כיון] שנסתלקה ממנו נשמתו, באה רוח הטומאה ושורה על גופו, ומיד שניעור משינתו נסתלקה רוח הטומאה מן כל גופו חוץ מן ידיו ⁷⁵⁷ , שאין רוח הטומאה מסתלק מעליהם עד שישפוך מים על ידיו ג' פעמים על כל יד בפני עצמה⁷⁵⁸. ולא ישפוך על יד אחת ג' פעמים רצופים, אלא פעם אחת על ימין ופעם אחת על שמאל, וכן יעשה ג' פעמים⁷⁵⁹:

ה וקודם ⁷⁶⁰ שיטלם על דרך שנתבאר, לא יגע בידיו לפה, שלא יתאלם, ולא לאזנים, שלא יתחרש, ולא לעינים, שלא יסתמא, ולא לחוטם ולא לפה, שלא יהא בעל פוליפוס, דהיינו ריח החוטם והפה ⁷⁶¹ :

ו וכן לא יגע בידיו קודם נטילה במקום הקזה⁷⁶², וכן לא יגע לשום מאכל או משקה, שלא יטמאם⁷⁶³:

ז אין צריך לנגב הידים אחר הנטילה של שחרית ⁷⁶⁴ , ומותר לברך ברכת על נטילת ידים בלי ניגוב, והוא הדין שאר כל הברכות ⁷⁶⁵ .

ואין צריך ליטול אלא האצבעות. ומיהו טוב שיטלם עד פרק הזרוע ⁷⁶⁶ :

ח נטילת ידים שחרית אין נוטלין על גבי קרקע, אלא לתוך כלי⁷⁶⁷. וטוב שיהא כלי התחתון מאוס⁷⁶⁸:

ט מים של נטילת ידים שחרית אסור להשתמש בהם שום תשמיש, מפני שאסור ליהנות מהם מפני רוח רעה ששורה עליהן, ולכן לא ילינם בבית ⁷⁶⁹ . וכן יזהר שלא ישפכם בבית, ולא בשום מקום שעוברים שם בני אדם, שמא יגע בהם אדם ויוזק⁷⁷⁰:

י כשהוא נוטל ידיו צריך ליטול יד ימינו תחלה, מטעם שנתבאר בסי' ב' ⁷⁷¹ . ולפי שטוב הוא שמן יד ימין יבואו המים על ידיו לטהרם, מטעם שנתבאר בזוהר ⁷⁷² , לפיכך יטול כלי של מים ביד ימינו ונותנו לשמאלו, כדי שישפוך מים על ימינו תחילה:

יא ולא ישפוך לו על ידיו מי שעדיין לא נטל ידיו שחרית, שנאמר והזה הטהור על הטמא⁷⁷³:

יב אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים⁷⁷⁴ ג' פעמים בכלי אחד, לא עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה מעליהן, שמיד ששכשך ידיו פעם ראשונה בתוך הכלי נטמאו כל המים שבכלי, והווין כמי שופכין⁷⁷⁵.

ואם שכשך ידיו ג' פעמים בג' מימות מחולפים, או בנהר דקמאי קמאי אזלי להו והני אחריני נינהו ⁷⁷⁶ , יש להסתפק אם עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה שעליהן. וטוב שיחזור ויטלם כדינם, מפני שאפשר שאין רוח רעה מסתלקת מהידים אלא על ידי עירוי ג' פעמים מהכלי⁷⁷⁷:

ניעור בלילה וישן ביום

יג אם ⁷⁷⁸ היה ניעור כל הלילה, צריך ליטול ידיו מיד כשיאור היום ⁷⁷⁹ , אע"פ שבכל הלילה לא הסיח דעתו משמירת ידיו, כגון שהניחן בבתי ידים ⁷⁸⁰ , אעפ"כ צריך ליטול ידיו מן הכלי בלא ברכה כשיאור היום, מפני שאפשר דכשתקנו חכמים נטילת ידים בכל שחר מטעם שנתבאר בסעיף א', לא רצו לחלק בין ישן דנעשה בריה חדשה ללא ישן כלל ⁷⁸¹ :

יד המשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, טוב שיחזור ויערה על ידיו ג' פעמים כדינם כשיאור היום, מפני שאפשר שלילה היא גורמת שישרה רוח רעה על הידים, אפילו בלא שינה⁷⁸².

ומכל מקום אפילו השכיב עצמו אחר כך לישן פעם ב' שינת קבע, דודאי שורה רוח רעה על ידיו, וצריך לערות עליהן ג' פעמים כשיקום ממטתו ⁷⁸³ , אעפ"כ לא יברך על נטילה זו, דלא תיקנו ברכת על נטילת ידים אלא כשנעשה בריה חדשה כמו שנתבאר בסעיף א', ובשינה זו השנית לא נעשה בריה חדשה, דפעם אחת נעשה בריה חדשה, ולא ב' פעמים ⁷⁸⁴ :

טו אם ישן ביום שיעור ששים נשימות, טוב שיערה על ידיו מים ג' פעמים, מפני שאפשר שהשינה [היא] גורמת שתשרה רוח רעה על הידים אפילו ביום⁷⁸⁵:

טז דוד המלך עליו השלום היה נזהר שלא לישן כל הלילה ששים נשימות רצופין, כדי שלא יטעום טעם מיתה, רק היה מתנמנם כסוס עד חצות לילה, ובחצות לילה היה מתגבר כארי⁷⁸⁶:

יז יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית מפני הרירים שבתוך הפה, כדי לברך את שם הגדול בקדושה וטהרה⁷⁸⁷:

דברים הצריכים נטילה במים

יח אלו דברים שהן צריכין נטילה במים דוקא ⁷⁸⁸ , ולא בכל מידי דמנקי⁷⁸⁹. אבל אין צריך לערות על ידיו ג' פעמים⁷⁹⁰, אלו הן, הקם מהמטה⁷⁹¹, והיוצא מבית הכסא ⁷⁹² ובית המרחץ ⁷⁹³ , והנוטל צפרניו ⁷⁹⁴ , והחולץ מנעליו בידיו⁷⁹⁵, והנוגע ברגליו, והנוגע בגופו בידו ⁷⁹⁶ , והחופף ראשו ⁷⁹⁷ , והנוגע בכינה ⁷⁹⁸ , והמשמש מטתו⁷⁹⁹, ומי שמפלה כליו ⁸⁰⁰ , אפילו לא נגע בכינה, שלא מצא⁸⁰¹, וההולך בין הקברות⁸⁰², ומי שנגע במת. אבל אם הלך אצל מת אין צריך נטילה, ומיהו נהגו ליטול אפילו נכנס למת אחד⁸⁰³, והוא הדין המלוין אותו⁸⁰⁴.

ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו, אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח, ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו⁸⁰⁵:

יט המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו אחר כך, מפחד ז' ימים ואינו יודע ממה מפחד. המגלח שערו ולא נטל ידיו, מפחד ג' ימים. הנוטל צפרניו ולא נטל ידיו מפחד יום אחד⁸⁰⁶:

כ הרוחץ פניו ולא נגבם יפה, פניו מתבקעות או עולה בהם שחין, ורפואתו לרחוץ הרבה במי תרדין⁸⁰⁷:

כא רוחץ אדם פניו ורגליו בכל יום בשביל כבוד קונו, שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם ⁸⁰⁸ :

הערות

724. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) סדר נטילת ידים שחרית (ס"א-יב). (ב) ניעור בלילה וישן ביום (סי"ג-ז). (ג) דברים הצריכים נטילה במים (סי"ח-כא). * תוכן סימן זה, הוא גם לעיל במהדורא בתרא, ויצויין לשם בהערות שלפנינו.
725. שו"ת רשב"א ח"א סי' קצ (אם נצרך אדם לנקביו ... שמעתי משם הראב"ד ז"ל שהיה מצריך לברך על נטילת ידים ... אבל מקובל אני ממורי הרב ז"ל שאין מברכין אלא בשחר). לבוש ס"א (כל אדם הקם ממטתו שחרית, בין עשה צרכיו בין לא עשה צרכיו, חייב לרחוץ ידיו במים). וכן הוא לקמן סי' ז ס"א (כשעושה צרכיו ... אין צריך לברך על נטילת ידים).
726. כדלקמן סי' קס סט"ז (שיעור המים שנוטלין מהם לידים הוא לא פחות מרביעית הלוג (והוא שיעור טהרה מן התורה לטבילת כלים)), וכדלקמן סי' קנט סכ"א (טבילת כלים די ברביעית ... וכיון שטבילת כלים שהיא מן התורה דיה ברביעית, כל שכן נטילת ידים שהיא מדברי סופרים שדיה ברביעית). וראה לקמן (הערה י ).
727. שו"ת רשב"א ח"א סי' קצא (יש לי קצת דמדומי ראייה לחיוב הנטילה בכלי בשחר ... משמע לכאורה שצריך בשחר ליטול ידיו בכלי). ואם אין לו רביעית בכלי, מכל מקום לא פלוג, ויברך על נטילת ידים, כדלקמן ס"ג. סיכום הדברים – לעיל מהדורא בתרא ס"א (הערה ג ).
728. מ"א ס"ק ה (ואפשר דמיירי כאן שאין רוצה להתפלל עתה), ובאופן שיתבאר ל קמן ס"ב ( באופן שיסיח דעתו משמירת ידיו ויצטרך ליטול ידיו פעם אחרת כדי להתפלל) וכדעה הב' דלעיל מהדורא בתרא ס"א, שטעם נטילת ידים שחרית אינו בשביל התפלה, אלא מטעם האמור כאן. ולכן אם לא נטל קודם שחרית, יברך על נטילת ידים אחר התפלה, כמבואר בשלחן מנחם ח"א ע' כ. וראה שלחן הזהב.
729. איכה ג, כג.
730. טור סי' מו (המדרש (שוחר טוב תהלים כה) חדשים לבקרים רבה אמונתך, בשר ודם מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל, אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקדוש ברוך הוא והיא עייפה, ומחזירה לו חדשה ורגועה). וכן הוא לקמן סי' מו ס"ו (וכמו שאמרו, חדשים לבקרים רבה אמונתך, בשר ודם מפקיד פקדון אצל חבירו והוא מחזירו בלוי ומקולקל, וכל אדם מפקיד נשמתו אצל הקדוש ברוך הוא לעת ערב עיפה, והוא מחזירה לו חדשה ורגועה).
731. קהלת יב, יג.
732. שו"ת ה רשב"א שם (לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה, דכתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך, וכמו שבא להם ז"ל במדרש, וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו ... ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"א (להתקדש בקדושתו של מקום ברוך הוא על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי, ככהן המקדש ידיו מן הכיור). לקמן סי"ד (דלא תיקנו ברכת על נטילת ידים אלא כשנעשה בריה חדשה, כמו שנתבאר בסעיף א'). סי' ז ס"א (לא תיקנו חכמים לברך על הנטילה אלא בשחר, משום דנעשה כבריה חדשה, וכמו שנתבאר בסי' ד'). פסקי הסדור סי"א (הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד, אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ולהעביר הטומאה מעל ידיו על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור ... לא תקנו לברך על נטילת ידים אלא פעם אחת בשחר, בשעה שנעשה בריה חדשה). וראה לקוטי שיחות חל"א ע' 185 ואילך. יד שאול.
733. חולין קז, א (אתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא), ופירש"י (והיתה מוצנעת לשער בה כלי של כל איש ואיש שמתקנו ליטול ידיו). וראה לעיל (הערה ג ).
734. שו"ת רשב"א ח"א סי' תקצה (נטילה על שם כלי). רבינו ירוחם נתיב טז חלק ו (הכלי נקרא אנטל, ועל שמו תקנו ברכת נטילת ידים). וכן הוא לקמן סי' קנט סכ"ד (שלשון נטילה נתקן על שם הכלי שנקרא נטלא). ולדעת הרא"ש וסיעתו שטעם תקנת נטילת ידים שחרית הוא בשביל נקיון הידים קודם התפלה, ואין צריך בזה כלי – תקנו לברך על נטילת ידים כדי שלא לחלק בנוסח הברכה, כמבואר ברא"ש פ"ט סי' כג (וראוי היה לברך על נקיות ידים. אלא על שם שתיקנו בנטילת ידים לאכילה לברך על נטילת ידים, לפי שצריך ליטול מן הכלי, והכלי שמו נטלא בלשון הגמרא, לכך תיקנו נמי לברך על נטילת ידים). וכעין הא דלקמן ס"ג ( אם אין לו כלי כלל, אלא רוחץ ידיו במים שאובים שלא מן הכלי, או שאין לו מים כדי שיעור רביעית הלוג, לא ימנע בשביל זה מלברך על נטילת ידים, משום דלא פלוג רבנן).
735. אוצ"ל: שכשך.
736. שו"ת הרשב"א שם (ומשכשך ידיו בתוך הכלי, בין בשחר בין בשעת אכילה, שפיר דמי). והוא כדעה הא' דלקמן סי' קנט סי"ז (שבין שנוטל ידיו מתוך הכלי ובין מכניס ידיו לתוך הכלי, הכל נקרא נטילה בכלי ... ויש אומרים שלעולם אינה חשובה נטילה אלא אם כן באו המים על ידיו מכח נותן, כמו שמצינו בקידוש ידים ורגלים במקדש, דכתיב ורחצו ממנו ולא בתוכו, שבתוכו אינו רוחץ מכח נותן ... ויש לחוש לדבריהם שלא לברך על נטילה זו אלא נוטל בלא ברכה). וכן הובאו שתי דעות אלו בנטילת ידים לברכת כהנים, כדלקמן סי' קכח סוף ס"ח (נטילה זו ... אפשר שצריך ... שיבאו המים על ידי הכהן מכח אדם, כמו שיתבאר בסי' קנ"ט, וכמו בקידוש ידים שבמקדש). ומה שהקיל כאן אף לכתחלה, נתבאר בב"י (ואף על פי שדעת רבינו בסימן קנ"ט שמשכשך ידיו בתוך הכלי לא עלתה לו נטילה לאכילה, וכן הסכמת רוב הפוסקים. מכל מקום לענין נטילת שחרית אפשר שעלתה לו, דכיון דלא אשכחן מהפוסקים מאן דאמר דליבעי כלי אלא הך תשובה, והיא אמרה דשכשוך ידיו בכלי מהני, נקטינן הכי). וראה תהלה לדוד ס"ק ז. שלחן הזהב. דובר שלום ע' יד. * וכל זה לענין שכשוך המים בתוך הכלי. אמנם כאן הוסיף וכתב "אין צריך שיבואו המים על ידיו מכח אדם דוקא", והיינו שמועיל אף בבאים מאליהם; אף שפסול לדברי הכל בנטילת ידים לסעודה, כדלקמן סי' קנט סי"ד (צריך שיבאו המים על ידיו מן הכלי מכח נותן ולא מאליהם ... לפיכך צינור שדולין מים מן היאור ושופכין בו ונמשכין ממנו המים להשקות השדה, אינו יכול ליתן ידיו לתוכו או תחתיו כדי שיקלחו המים עליהן כשיגיעו להן, מפני שאינן באים על ידו מכח אדם). ואפשר הטעם, כי עיקר הלימוד לפסול הנטילה ממים הבאים מאליהם, הוא כאמור שם "ולא מאליהם, שכן מצינו במי חטאת שנאמר בהם והזה הטהור על הטמא", ומזה למדים לנטילת ידים לסעודה, שגם היא באה לטהרת הידים מטומאה. משא"כ נטילת ידים שחרית אין למדים מהזאת מי חטאת, אלא מקידוש ידים ורגלים של הכהן מהכיור, שהי' על ידי שהכהן פותח הברז שבכיור והמים נשפכים מהכיור על ידיו ורגליו. ויש לעיין בהאמור לקמן שם סי"ז (כמו שמצינו בקידוש ידים ורגלים במקדש דכתיב ורחצו ממנו, ולא בתוכו, שבתוכו אינו רוחץ מכח נותן, אבל חוצה לו רוחץ, על ידי הסרת הברזא מהדד היוצא ממנו, וזה נקרא כח נותן, כמו שיתבאר), וסי"ח (שקילוח ראשון לבד נחשב כאילו בא מכוחו, ואחר כך מקלח מאליו). * אמנם לעיל מהדורא בתרא ס"א (תקנת חכמים ליטול ידיו במים בכל שחר לבד, ולא בשביל נקיון כפים לתפלה, אלא ... להתקדש בקדושתו של מקום ברוך הוא על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי, ככהן המקדש ידיו מן הכיור), הרי צריך דוקא זריקת המים מן הכלי, ולא על ידי שכשוך הידים בתוך הכלי. ויתירה מזו נתבאר בפסקי הסדור סי"ב-ג (גם צריך ליזהר אפילו לעכב ... שיבואו על ידיו מכח כלי ומכח אדם ... לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר). וכמו בנטילת ידים לסעודה, שיתבאר לקמן סי' קנט סי"ד (צריך שיבאו המים על ידיו מן הכלי מכח נותן). ולענין העברת רוח רעה מהידים יתבאר לקמן סי"ב. סיכום הדברים – לעיל מהדורא בתרא ס"א (הערה ג ).
737. אף שפסולין לנטילת ידים לסעודה, כדלקמן סי' קנט סכ"ג ([המטביל ידיו בתוך] מים שאובין ... פסולות לטבילת ידים). מכל מקום בשעת הדחקכ שרים לנטילת שחרית.
738. שפסולין לנטילת ידים לסעודה, כמועתק לעיל (הערה ג ).
739. ראה לעיל (הערה יא ).
740. רמ"א סעיף ז (אינו מעכב לא כלי ולא כח גברא). מ"א ס"ק ד (ואפילו כלי וכח גברא אינו מעכב, ומברך, כמ"ש ס"ז). פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ד (יראה לי דהכי פירושו, דבסעיף ז' כתב הר"ב "דכלי" "וכח" גברא אין "מעכב", והיינו דיעבד אין מעכב הברכה, ומברך על נטילת ידים ממש, הואיל ומים ראוין לנטילת ידים, כמו לקמן בסימן קנ"ט סעיף כ' המטביל מברך על נטילת ידים, ובמ"א [שם ס"ק] ל"א [פירש משום] דראוין לנטילת ידים), וכדלקמן סי' קנט סכ"ד (המטביל ב' ידיו, יש אומרים שאינו מברך על נטילת ידים ... לפי שלשון נטילה נתקן על שם הכלי שנקרא נטלא. ויש אומרים שמברך על נטילת ידים ... ויש מי שהכריע, שאם מטביל במים הכשרים לנטילה מברך על נטילת ידים). סיכום הדברים – לעיל מהדורא בתרא ס"א (הערה ג ).
741. שו"ת הרשב"א סי' קצא (כך נהגו בכל מקום לברך בשחר על נטילת ידים, ומקפידים בה בכל תנאי הנטילה כבשעת סעודה). שו"ע סעיף א (מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה, כשרים לנטילת ידים לתפלה, מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו), וס"ז (טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה). ובפסקי הסדור סי"ב (גם צריך ליזהר, אפילו לעכב, שיהיו מים הכשרים לנטילת ידים לסעודה).
742. נשתנו מראיהם (ס"א), או שעשו בהם מלאכה (ס"ב-ט), או שאינם ראוים לשתיית בהמה (ס"י-יב).
743. רמ"א ס"א (מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה ... יש מי שאומר דלא מברך עלייהו). מ"א ס"ק ה (ואפשר דמיירי כאן שאין רוצה להתפלל עתה). והיינו שברוצה להתפלל עתה, מברך על נטילת ידים, כדעת הרמב"ם והרא"ש שנתבארה לעיל מהדורא בתרא ס"א. וראה יד שאול. שלחן הזהב. קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ח"ו עמ' מד. ונתבאר בתהלה לדוד סק"ג (אף דבנקה ידיו בצרור, פסק כדעת השו"ע בסכ"ב דמברך על נקיות ידים ... כיון שדעת המ"א ס"ק כ"ה אף במנקה ידיו בצרור מברך על נטילת ידים, עכ"פ במים פסולים נקטינן כוותיה). אבל לעיל מהדורא בתרא ס"א (ראוי לחוש גם לסברא הראשונה למעשה, לחזר אחר מים גם לתפלת מנחה וערבית עד מיל. אבל לא לברך, שספק ברכות להקל ... מאחר שנטילת ידים לתפלה אינה אלא משום נקיון). פסקי הסדור סי"ג (שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר).
744. מ"א ס"ק כד (בין שהם מלוכלים בין שהם בהיסח הדעת (טור סי' צ"ב)), והיינו כב' הדעות דלקמן סי' צב ס"ה (אם אינו יודע להן שום לכלוך, אף על פי שהסיח דעתו מהם אחר נטילת שחרית, אין צריך לחזור וליטלן ולא לנקותן, שסתם ידים כשרות לתפלה כמו שכשרות לשאר ברכות. ויש אומרים שהיסח הדעת פוסל לתפלה, כמו שפוסל לאכילה, מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת. וכן עיקר) .
745. סיכום הדברים בנטילת ידים שחרית מתוך הכלי, מכח אדם ומים הכשרים, לפי האמור במהדורא קמא ובמהדורא בתרא ובפסקי הסדור – לעיל מהדורא בתרא ס"א (הערה ג ).
746. ברא"ש שבהערה הבאה "בצרור או בעפר". ובספר חסידים סימן יח (או בקורה). מ"א ס"ק כד (או בקורה).
747. רא"ש פ"ט סכ"ג (ונראה שאם אין לו מים, ומנקה את ידיו בצרור ועפר, שמברך על נקיות ידים, דחייב אדם לנקות ידיו בשעת תפלה). טור ו שו"ע סכ"ב (אם אין לו מים, יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי, ויברך על נקיות ידים, ויועיל לתפלה), כיון שבאופן זה הוא מועיל לתפלה, כדלקמן סי' צב ס"ד (ואם צריך לחזור לאחריו למקום מים ... יותר ממיל, אינו צריך לחזור ... רק ינקה ידיו בצרור או בעפר או בקורה או בכל דבר שמנקה). והיינו לשיטת הרא"ש שיש לברך על נטילת ידים שקודם התפלה. אמנם לעיל במהדורא בתרא ס"א ובפסקי הסדור נפסק שאין לברך על נטילת ידים שקודם התפלה, ולא נזכרה ברכת על נקיות ידים.
748. כדלעיל סי' א מהדורא בתרא ס"ז (ומי שישן במלבושיו, מאחר שיכול להיות שלא נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו, הרי סתם ידים אלו כשרות להזכיר השם בברכות ולדבר דברי תורה, מדין התלמוד והפוסקים (כמו שיתבאר בסי' ד')), ושם נסמן (הערות נט - סג ).
749. שכן עיקר, כדלקמן סי' צב ס"ה (וכל זה כשידיו מלוכלכות או שנגעו במקום מטונף, אבל אם אינו יודע להן שום לכלוך, אף על פי שהסיח דעתו מהם אחר נטילת שחרית, אין צריך לחזור וליטלן ולא לנקותן, שסתם ידים כשרות לתפלה כמו שכשרות לשאר ברכות. ויש אומרים שהיסח הדעת פוסל לתפלה כמו שפוסל לאכילה, מפני שהידים עסקניות הן, ושמא נגעו במקום הטינופת. וכן עיקר). סיכום פרטי החילוקים בין נטילת ידים לקריאת שמע ותפלה לבין נטילת ידים להזכרת השם בשאר ברכות – לעיל מהדורא בתרא ס"א (הערה יד ).
750. וכן הוא לעיל סי' א מהדורא בתרא ס"ו (אם ישן על מטתו ערום, ומסתמא נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו ... אסור להוציא דברי תורה מפיו בידים מטונפות), ושם נסמן (הערה נד ).
751. שו"ת הרשב"א סי' קנג (פסולות הן להזכרת השם. אלא שאינו צריך לנטילת ידים, אבל מנקה ידיו ברחיצת מים או בצרורות או בכל דבר דמנקה). שו"ע סכ"ג (אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם). מ"א ס"ק כח (שינקה אותם בצרורות ובכל מידי דמנקי (כל זה ברשב"א סי' קנ"ג)). מ"א סי' צב ס"ק ה (עוסק בתורה, לכו"ע די בנקיון בעלמא, אף על פי שיש לו מים (כ"מ ברשב"א סי' קנ"ג)). וכן הוא לקמן סי' צב ס"ו (וכל זה בתפלה, אבל לתלמוד תורה די בנקיון בעלמא בכל ענין, אפילו יש מים מזומנים לפניו). פסקי הסדור סי"ז (משא"כ לתלמוד תורה והזכרת השם בשאר ברכות, די בנקיון בכל דבר שמנקה).
752. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג (ומכל מקום מסתבר ודאי שאדם ישן על מטתו ערום, והידים עסקניות גרועות הן מסתם ידים, וחזקה מטונפות הן בנגיעת בית הסתרים, ופסולות הן להזכרת השם). שו"ע סכ"ג (ישן על מטתו ערום, שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם). מ"א סקכ"ז (שמסתמא ידיו מטונפות בנגיעות בית הסתרים).
753. מכאן יש ללמוד, שהמבואר לקמן סי' עה ס"א (אסור לקרות ולהתפלל ... כנגד שוקה ... כיון שהוא מקום צנוע באשה ערוה היא. ויש אומרים שאפילו פחות מטפח שמגולה בשוקה ערוה היא, אפילו באשתו. ונכון לחוש לדבריהם), הכוונה לשוק שתחת הברך, שהרי החלק שעל גבי הברך נקרא ירך ושתחת הברך נקרא שוק, ובכל מקום מדייק לכתוב "שוק וירך", החלק שעל גבי הברך ושתחת הברך.
754. שו"ת רשב"א ח"א סי' קצג וסי' תשנה (מסתברא שלא מקום טנופת ממש, אלא אפילו שוק וירך ומקומות המכוסין שבאדם, לפי שיש שם מלמולי זיעה). שו"ע סעיף כא (צריך ליזהר בתפלה או באכילה שלא ליגע בשוק וירך ובמקומות המכוסים באדם, לפי שיש שם מלמולי זיעה). וכן הוא לקמן סי' צב ס"ז (מקום המטונף הם מקומות המכוסים באדם, לפי שיש בהם מלמולי זיעה). סי' קסד ס"ב (ולא מקום הטינופת ממש, אלא אפילו שוק וירך ומקומות המכוסים באדם, לפי שיש בהם מלמולי זיעה). סדר נטילת ידים לסעודה סי"ז (שלא ליגע בשוק וירך, או שאר מקומות המכוסים שבאדם, לפי שיש בהם מלמולי זיעה). וכן היא כוונת הדברים לעיל מהדורא בתרא ס"ז ( נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו ), ובפסקי הסדור ס"ה (במקומות המכוסים שבגופו שדרכן להיות מכוסים לעולם). ונתבאר גדרו במ"א ס"ק כג (מותר ליגע בידו עד הפרק הנקרא קובד"ו, ובצוארו עד החזה). ולפי זה יש לעיין, בהנחת תפילין של יד על הקיבורת, כשנוגע בקיבורת, אם צריך ליטול ידיו לפני התפלה. ולא ראינו נוהגים כן. והיינו כי גם הקיבורת אינה מכוסה תמיד, כמו השוק והירך. וכן נראה מהאמור כאן (נגע במקומות המכוסים שבאדם כגון שוק וירך וכיוצא בהם שיש בהם מלמולי זיעה). הרי שרק השוק והירך נקראים מקומות המכוסים, ולא היד. וכן הוא לקמן סי' קסד ס"ב (שוק וירך ומקומות המכוסים באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה), ולקמן סי"ח (אלו דברים שהן צריכין נטילה במים דוקא ולא בכל מידי דמנקי אבל אין צריך לערות על ידיו ג' פעמים, אלו הן ... והנוגע ברגליו, והנוגע בגופו). הרי שרק הנגיעה ברגל ובגוף מצריכים נטילה, משא"כ בידו (אפילו בקיבורת). וכן הוא בסדר נטילת ידים לסעודה סי"ז (שלא ליגע בשוק וירך או שאר מקומות המכוסים שבאדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה, וכן לא יחכך בראשו שיש גם כן מלמולי זיעה, וכן בצואת האף והאוזן או שאר טנופת), ולא הזכיר היד. אבל ראה לקמן סי' כז ס"ח ( במקום שדרכו להיות תמיד מכוסה, דהיינו קיבורת).
755. שבת יד, א (מפני שהידים עסקניות הן). שו"ת רשב"א שם סי' קנג (והידים עסקניות).
756. ב"י בשם זוהר ח"א רז, א (ודוד בגין דוכתיה דאיהו חי, לא הוה נאים אלא שיתין נשמי, דעד שתין נשמי חסר חד, איהו חי, מתמן ולהלאה טעים בר נש טעמא דמותא, ושליט ביה סטרא דרוח מסאבא, ודא הוה נטיר דוד מלכא דלא יטעם טעמא דמותא). וכדאמרינן סוכה כו, ב (אמר רב, אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס, וכמה שינת הסוס, שיתין נשמי). לענין שיעורו בזמן, ראה ס' המאמרים תקס"ח ע' תקמג (שיעור ס' נשימות בשעה, שנזכר בזוהר על דוד המלך, היינו נשימה שהיא גדולה ... שהיא חלק אחד מס' בשעה). ובשערי תשובה ס"ק יז הביא כמה שיטות, והממוצע בינם (יותר מחצי שעה). וכן מסיק בקצור שלחן ערוך סי' ב ס"ח (הישן ביום שתין נשמין (שהוא לערך חצי שעה), ובבדי השלחן סי' ב ס"ק א (לערך חצי שעה, כדעה הממוצעת שמביא בשערי תשובה שם). * וכל זה כשישן בלילה ששים נשימות. אבל אם הי' ער כל הלילה, יתבאר לקמן סי"ד ( שאפשר שלילה היא גורמת שישרה רוח רעה על הידים, אפילו בלא שינה), ולכן "טוב שיחזור ויערה על ידיו ג' פעמים כדינם כשיאור היום". אבל בפסקי הסדור סי"ד ( אם ניעור כל הלילה, או שהיה ישן פחות פחות מס' נשימות, לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל, ואינו צריך ליטול ידיו ג' פעמים, כי אם פעם אחת לתפלה).
757. ב"י, בשם זוהר ח"א קפד, ב (לית לך בר נש בעלמא דלא טעים טעמא דמותא בליליא, ורוח מסאבא שריא על ההוא גופא, מאי טעמא, בגין דנשמתא קדישא אסתלקת מניה דבר נש ונפקת מניה, ועל דנשמתא קדישא נפקת ואסתלקת מניה, שריא רוחא מסאבא על ההוא גופא ואסתאב. וכד נשמתא אתהדרת לגופא, אתעבר ההוא זוהמא, והא אתמר דידוי דבר נש זוהמא דמסאבו אשתאר בהו). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ב (כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם, ואזי רוח הטומאה שורה על גופם, וכשהנשמה חוזרת לגוף, מסתלקת רוח הטומאה מכל הגוף ונשארת על הידים בלבד).
758. שבת קט, א (תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו (הרוח השורה על הידים לפני נטילה, רש"י) ומקפדת (בנטילתו, לנוטלה יפה, רש"י) עד שירחוץ ידיו ג' פעמים).
759. מ"א ס"ק ז (ובכתבים איתא, לא ישפוך על יד אחד ג' פעמים רצופים, אלא פעם אחת על יד ימין ופעם אחת על יד שמאל). והוא ב שער הכונות ענין ברכת השחר (בתחלה יטול הכלי של המים בידו הימנית, ונותנו בידו השמאלית, ואחר כך שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית, ואחר כך ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית, הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם ב' וג', באופן שתרחוץ כל יד ויד ג' פעמים. ולא תרחצם יחד ג' פעמים כל יד, אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד הב', בסירוגין), ובפע"ח שער הברכות פ"ג (תחלה תקח הכלי בידך הימנית, ואחר כך תתנהו לידך השמאלית, ואז תשפוך מידך השמאלית המים לידך הימנית, ואחר כך תטול הכלי בידך הימנית ותשפוך על ידך השמאלית, וכן תעשה ג' פעמים, עד שנמצא שרוחצת ידך הימנית ג' פעמים בדילוג, וכן רוחצת השמאלית ג' פעמים בדילוג). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ב (וגם בתלמוד הזהירו על רוח הטומאה זו ששורה על הידים, ואמרו שאינה עוברת לגמרי עד שיטול ג' פעמים בסרוגין), ושם נסמן (הערה לח ).
760. הזהירויות המתבארות כאן הן מדין התלמוד. ולעיל סי' א ס"ז נתבארו הזהירויות מחומרת הזהר.
761. שבת קח, סע"ב (יד לעין (שחרית קודם שיטול ידיו, רש"י) תיקצץ (נוח לו שתקצץ, שרוח רעה שורה על היד ומסמתו, וכן כולן, רש"י), יד לחוטם תיקצץ, יד לפה תיקצץ, יד לאוזן תיקצץ (ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה, רש"י) ... יד מסמא יד מחרשת יד מעלה פוליפוס). טור ו שו"ע ס"ג (לא יגע בידו קודם נטילה, לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ב ( הזהירו מאד שלא ליגע ביד קודם נטילה לא לעין ולא לאזן ולא לחוטם ולא לפה). פסקי הסדור ס"ח ( רק יזהר שלא ליגע לעין ולא לאוזן ולא לחוטם ולא לפה). אמנם " לא יגע בידיו לפה, שלא יתאלם", לא ראינו שנזכר בגמרא ופוסקים. וראה מה שדנו בזה בשלחן הזהב. שלחן ערוך אדה"ז המבואר. עיונים וביאורים – תורת אמת עד ע' 238. חדושים וביאורים תורת אמת פא ע' 148.
762. גמרא שם (יד לחסודה (ריבדא דכוסילתא, רש"י) תיקצץ), וריבדא דכוסילתא פירש"י ע"ז כז, א (כלי אומן המקיז בכתפים). ב"י (יד לחסודה, פירוש מקום שמקיז דם). ט"ז ס"ק ד (והטעם בחסודה וגיגית נראה גם כן משום סכנה). וכן הוא לעיל שם (ולא למקום הקזת דם).
763. יומא עז, ב (מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק), ופירש"י (לפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית). וכן הוא במשקים, כדאמרינן בגמרא שבת שם (יד לגיגית תיקצץ), לפירוש רש"י (שמטילין בה שכר). וכן הוא לעיל שם (וכל שכן שצריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילה בשום מאכל או משקה ). פסקי הסדור שם (וכל שכן שצריך ליזהר מאוד שלא ליגע בשום מאכל או משקה שלא לטמאם).
764. מ"א ס"ק ו (וניגוב גם כן אינו מעכב (ברכת אברהם ח"[ג])). והיינו אף שבנטילה לסעודה, יתבאר לקמן סי' קנח סי"ז (כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא). מכל מקום, בנטילת ידים שחרית אין הניגוב מעכב, כמבואר בברכת אברהם ח"ג סע"ז (דהניגוב לתפלה אינו מעלה ואינו מוריד לענ"ד, דדוקא בנטילה לאכילה הניגוב מעכב, דלא יהי' לחמו לחם טמא כדלעיל, אבל בנטילה לקריאת שמע ולתפלה אין הניגוב מעכב). ולענין הברכה, בנטילה לאכילה המנהג לברך קודם ניגוב, כדלקמן סי' קנח סט"ז (ומן הדין היה ראוי לברך קודם הנטילה, שכל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן ... לכתחלה מדקדקים לברך קודם הניגוב, הואיל וגם הוא מן המצוה). ואילו בנטילת שחרית, נתבאר בספר המנהגים – חב"ד ע' 2 (ברכת על נטילת ידים שחרית מברכים כשהידים נגובות, מוגבהות עד מקום פיאות הראש ופרודות). והיינו שהניגוב בנטילת שחרית אינו מכלל המצוה, ולכן אין טעם להקדים הברכה לפניו. עוד נתבאר בסדר נטילת ידים לסעודה ס"ד (ולפי ששפשוף זה הוא מכלל מצות נטילת ידים, לכן יברך ברכת על נטילת ידים קודם שפשוף זה, כדי שתהא הברכה כמו עובר לעשיית המצוה). והשפשוף הוא כמבואר בס' המנהגים – חב"ד ע' 21 (ומניח משפיכה הג' מעט מים בכף יד השמאלית, ובזה משפשף שתי ידיו). וגם זה הוא דוקא בנטילה לסעודה, משא"כ בנטילת שחרית (ראה לעיל מהדורא בתרא סוף ס"א הערה לג ). והטעם שמברכים כשהידים נגובות, הובא במחזיק ברכה ריש הסימן (דע כי אין רוח רעה [ס]רה עד אחר הניגוב, מהר"ש ניגרין. הביאו דבריו מהר"ם פאפיראש זצ"ל בספר אור צדיקים והרב סולת בלולה. וכפי זה נראה דלא יברך עד שינגב ידיו). והטעם שהצריכו להגביה הידים עד פיאות הראש ופרודות, מבואר בפרי עץ חיים שער הברכות פ"ג (צריך להגביה הידים בעת הברכה למעלה, ולפחות יגביהם עד כנגד הפנים ... וצריך לפשוט הב' כפות הידים בעת הברכה, כמו שרוצה לקבל בתוכה איזה דבר, והוא רמז לקבלת הטהרה בהם).
765. שאחרי נטילת ידים שחרית יכול לברך כל ברכות השחר לפני ניגוב הידים.
766. סדר היום, סדר כוונת נטילת ידים (ואין צריך ליטול על היד כי אם האצבעות כולם). הובא במ"א ס"ק ז (כתב בסדר היום ... ואין צריך ליטול אלא האצבעות ... ובכתבים איתא ... ויטלם עד הפרק הזרוע). באר היטב ס"ק ו (וצריך ליטלם עד פרק הזרוע). וכן הוא בפסקי הסדור ס"י (ליטול כל פרק כף היד עד חבורו לקנה הזרוע, כי עד שם הטומאה מתפשטת על הידים), והיינו אף שעיקר נטילת ידים שחרית הוא משום בריה חדשה, סגי בנטילת האצבעות לבד, מכל מקום יש ליטול כל פרק כף היד, מטעם השני, להעביר הטומאה המתפשטת על הידים עד לחיבורו לקנה הזרוע. וראה לעיל מהדורא בתרא ס"א (הערה לג ).
767. זוהר וישב קפד, ב (בעי חד כלי לתתא וחד כלי מלעילא, בגין דיתקדש מההוא דלעילא, וההוא דלתתא דיתיב בזוהמא דמסאבו ביה). שו"ע סעיף ח (נטילת ידים שחרית, אין נוטלים על גבי קרקע, אלא לתוך כלי).
768. סדר היום שם (ואם יהי' שבור ומאוס טוב ויפה). מ"א שם (כתב בסדר היום שטוב שיהא כלי התחתון מאוס). וכעין זה בהגדה של פסח (ושופך מהיין שבתוכו, סוד האף והזעם שבה ... לתוך כלי שבור, סוד הקליפה שנקראת ארור).
769. והיינו שהאיסור להלינם בבית הוא באופן שיש לחוש שמא ישתמש בהם שום תשמיש.
770. זוהר שם (ולא בעיין אינון מין דזוהמא לאושדא לון בביתא, דלא יקרב בהו בר נש, דהא בהו מתכנשי סטרא דלהון יכיל לקבלא נזקא מאינון מיין מסאבין ... ומאינון מיין אסיר למעבד בהו מידי, אלא בעי לאושדא לון באתר דבני נשא לא עברין עלייהו, ולא יבית לו בביתא, דהא כיון דאתושדן בארעא רוחא מסאבא אשתכח תמן ויכיל לנזקא). שו"ע ס"ט (מים של נטילת ידים שחרית, אסור ליהנות מהם, ולא ישפכם בבית, ולא במקום שעוברים שם בני אדם). ט"ז ס"ק ה (לפי שרוח רעה שורה עליהן).
771. ס"ד (לפי שמצינו שהימין היא חשובה בכל התורה כולה ... לכן גם בנעילת מנעלים צריך ליתן חשיבות לימין ולנעול של ימין תחלה), וס"ו (כשהוא רוחץ או סך, ירחוץ או יסוך של ימין תחלה), ולעיל מהדורא בתרא ס"ד (לעולם יקדים אדם ימינו על שמאלו בכל דבר, לפי שהימין היא חשובה בכל התורה כולה ... וכן כשרוחץ או סך, ירחוץ או יסוך יד ימין תחילה).
772. ח"ב קנד, ב (שמאלא נטיל מימינא תדיר בקדמיתא ... מאן דנטיל מיא בידיה ימינא במאנא קדמאה, לארקא מיא בשמאלא איהו ולא משמאלא לימינא, דהא מיא מימינא נטיל לון שמאלא). שו"ע סעיף י (נוטל כלי של מים ביד ימינו, ונותנו ליד שמאלו, כדי שיריק מים על ימינו תחילה). ט"ז ס"ק ו (כדי שיתגבר ימין שהוא חסד על שמאל שהוא דין). מ"א . וכן הוא בפסקי הסדור ס"ט (לכתחלה יטול כלי מלא מים בימינו, ויתננו מימינו לשמאלו, ואחר כך ישפוך משמאלו על ימינו). סדר נטילת ידים לסעודה ס"ה (על פי הקבלה יקח הכלי עם המים ביד ימינו תחלה, ויתננו לשמאלו, וישפוך בשמאלו על ימינו תחלה, ואחר כך ישפוך בימינו על שמאלו).
773. ברכות נא, א (ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו). זח"א קפד, ב (לא יטול אלא מן ידא דאדכי בקדמיתא, דכתיב (חקת יט, יט) והזה הטהור על הטמא). שו"ע סעיף יא (לא יטול ממי שלא נטל ידיו שחרית). מ"א ס"ק ח (משום והזה הטהור על הטמא). ט"ז ס"ק ז (דכתיב והזה הטהור על הטמא).
774. שו"ע סעיף יב (אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים, עלתה לו נטילה לקריאת שמע ולתפלה, אבל לא לרוח רעה שעליהן).
775. ב"י (להעביר רוח רעה השורה על ידיו, לא סגי בשכשוך, דלעולם אינה עוברת עד שיערה עליהם מים שלש פעמים, ושכשוך ידים בכלי אפילו כמה פעמים לא חשיב אלא פעם אחת, שכיון ששכשך ידיו פעם ראשונה נטמאו כל מים שבכלי, ותו לא מהני מידי, שהרי הן כשופכין). ט"ז ס"ק ח (שכשוך בכלי, אפילו ק' פעמים לא חשיב אלא אחד, שמיד נטמאו המים והויין כמי שופכין). והוא כדלקמן סי' קס ס"ב (שכשאדם עושה במים דבר שיש לו צורך בו, נעשו כשופכין שעומדין לשפיכה, ואין נוטלין בשופכין). ואם נגע במים ולא שכשך, נראה כאן שלא נפסלו המים, אבל לעיל מהדורא בתרא ס"ב (שלא ליגע ביד קודם נטילה ... למים שבגיגית המוכנים לנטילת ידים לכל בני ביתו, שלא יטמאם ביד), ושם נסמן (הערה מג ).
776. מ"א ס"ק י (והוא הדין בנהר, דקמא קמא אזדי להו והני אחריני נינהו). והוא עפ"י פסחים ז, א (קמאי קמאי אזלי ליה, והני אחריני נינהו).
777. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא (ומשכשך ידיו בתוך הכלי, בין בשחר בין בשעת אכילה, שפיר דמי, מדאמרינן בכיור (תשא ל, יט) ורחצו אהרן ובניו ממנו, ולא בתוכו, שמע מינה הכא הוא דכתיב ממנו, הא בעלמא אפילו בתוכו שפיר דמי. וכן נמי להטביל ידיו בנהר שפיר דמי). אבל בזח"א קפד, ב (בעי חד כלי לתתא וחד כלי מלעילא, בגין דיתקדש מההוא דלעילא). וכתב על זה ב"י (אבל מדברי הזוהר שכתבתי נראה דלא מהני להעביר הזוהמא אלא על ידי עירוי כלי דוקא). ט"ז ס"ק ח (שמדברי הזוהר נראה דבעינן כלי). ולכן מסיק בשו"ע שם (אם שכשך ידיו בשלש מימות מחולפים, יש להסתפק אם עלתה לו להעביר רוח רעה שעליהן). אמנם לעיל מהדורא בתרא ס"ב נפסק בפשיטות (אין המים מטהרים הידים אלא בשפיכה). * וכן לענין נטילת ידים שחרית מפני שהוא כבריה חדשה, נתבאר לעיל ס"ב (בנטילה זו אין צריך שיבואו המים על ידיו מכח אדם דוקא, אלא אפילו שפשף ידיו בתוך כלי של מים עלתה לו נטילה), ושם נסמן (הערה יג ). אמנם לעיל מהדורא בתרא ס"א (תקנת חכמים ליטול ידיו במים בכל שחר לבד, ולא בשביל נקיון כפים לתפלה, אלא ... להתקדש בקדושתו של מקום ברוך הוא על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי, ככהן המקדש ידיו מן הכיור). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ב-ג (גם צריך ליזהר אפילו לעכב ... ומכח אדם ... לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר). ויש בכל זה (גם בנטילת ידים לסעודה) הפרש בין טבל ידיו בכלי לבין טבל ידיו בנהר, ובין טבל ידיו במי גשמים שבחפירת קרקע לבין טבל ידיו במי מעין, ובין אם יש בחפירת קרקע מ' סאה לבין אין בו מ' סאה. ויתבאר כל זה לקמן סי' קנט סכ"א-ד, ופסקי הסדור שם (הערה פח ).
778. תוכן ההלכה בסעיפים שלפנינו: כבר הובאו לעיל (מהדו"ב ס"א והערה ג ) שלושת הטעמים לנטילת ידים שחרית והחילוקים בינם. ועדיין יש לדון לפיהם במי שהיה ניעור כל הלילה, אם חייב בנטילת ידים שחרית. (א) נקיון הידים קודם התפלה. כבר נתבאר לעיל ס"ג (סתם ידים שאינו יודע להם שום טומאה ... פסולות ... לקריאת שמע ותפלה), ולעיל מהדורא בתרא ס"א (לחזר אחר מים גם לתפלת מנחה וערבית, עד מיל). וכאן אודות הניעור בלילה מפרש שהדיון הוא אם ( בכל הלילה לא הסיח דעתו משמירת ידיו, כגון שהניחן בבתי ידים). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ד (אם ניעור כל הלילה ... צריך ליטול ידיו ... פעם אחת לתפלה), והיינו כשהסיח דעתו משמירת ידיו. (ב) נעשה בריה חדשה. כבר נתבאר לעיל ס"א (שכל אדם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו נעשה כבריה חדשה ... לפיכך צריכים אנחנו להתקדש בקדושתו וליטול ידינו). מכל מקום נתבאר כאן ( שאפשר דכשתקנו חכמים נטילת ידים בכל שחר מטעם שנתבאר בסעיף א', לא רצו לחלק בין ישן דנעשה בריה חדשה ללא ישן כלל ). אבל בפסקי הסדור שם (אם ניעור כל הלילה ... אינו צריך ליטול ידיו ... כי אם פעם אחת לתפלה). והיינו כשהסיח דעתו משמירת ידיו. אבל אם לא הסיח דעתו, אינו צריך ליטול ידיו לתפלה. (ג) העברת רוח הטומאה מהידים. כבר נתבאר לעיל ס"ד, דהיינו דוקא אם "ישן בלילה ששים נשימות". ומכל מקום יתבאר כאן סי"ד ( שאפשר שלילה היא גורמת שישרה רוח רעה על הידים, אפילו בלא שינה). והיינו שהוא ספק אם הלילה גורמת הרוח רעה, או השינה. ולכן יתבאר כאן סט"ו ( אם ישן ביום שיעור ששים נשימות ... אפשר שהשינה [היא] גורמת שתשרה רוח רעה על הידים אפילו ביום) . אבל בפסקי הסדור שם (אם ניעור כל הלילה ... לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל, ואינו צריך ליטול ידיו ג' פעמים). פרטים אלו היו אמורים להתבאר גם לעיל במהדורא בתרא. אלא שסיום סימן זה במהדורא בתרא, לא הגיע לידינו.
779. היינו כשיעלה עמוד השחר, וכמו בברכות השחר וברכת התורה, שיתבאר לקמן סי' מז ס"ז וס"ט (כשיאור היום ... עד שיאור היום), ובפסקי הסדור, ברכות השחר (שניעור כל הלילה ... אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר ... ואם ניעור כל הלילה מברך כשיאור היום כמו כל ברכת השחר). וכן הוא לקמן סי' יח ס"ז (קודם שיעלה עמוד השחר ... ולכשיאור היום ... ויברך ... קודם שעלה עמוד השחר).
780. שהרי בסתם ידים נתבאר לעיל ס"ג (סתם ידים שאינו יודע להם שום טומאה ... פסולות ... לקריאת שמע ותפלה).
781. ב"י (ואפשר שאפילו היה נעור כל הלילה צריך ליטול ידיו שחרית לפי טעם זה, דכיון שתקנו ליטול ידיו שחרית, לא פלוג רבנן). שו"ע שם סי"ג (אם היה נעור כל הלילה, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו). ואף שסיים בדבריו "ליטול שחרית להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו" (ראה סעיף הבא). מכל מקום נתפרש בב"י שהספק הוא אי אמרינן לא פלוג רבנן. ופירש בט"ז ס"ק ט (בב"י כתב לטעם הרשב"א בנטילה שחרית, שהוא משום שנעשה כבריה חדשה, ואם ניעור כל הלילה אינו נעשה כבריה חדשה, ואפשר שאפילו בניעור צריך ליטול ידיו שחרית, דכיון דתקנו ליטול ידיו שחרית לא פלוג רבנן). וראה הליכות מנחם ע' ז. שכן הוא גם בקידוש ידים שבמקדש, כמבואר ברמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ה ה"ח (קידש ידיו היום, צריך לחזור ולקדש למחר, אע"פ שלא ישן כל הלילה, שהידים נפסלות בלינה). וכתב הרמ"א שם (ויטלם בלא ברכה). ט"ז ס"ק ט (פסקו כאן שו"ע ורמ"א דיטלם בלא ברכה). וכן הוא בליל חג השבועות, כדלקמן סי' תצד ס"ג (נוהגין הרבה להיות נעורים כל הלילה לעסוק בתורה ... וצריכים הם ליזהר שלא לברך על נטילת ידים בבוקר. עי' סי' ד'). אבל בפסקי הסדור סי"ד (אם ניעור כל הלילה ... אינו צריך ליטול ידיו ... כי אם פעם אחת לתפלה). והיינו כשהסיח דעתו משמירת ידיו. אבל אם לא הסיח דעתו, אין עליו חיוב ליטול ידיו לתפלה. וב אגרות קודש ח"ג אגרת תט (איך נוהגין כשניעור כל הלילה באמירת ברכות על נטילת ידים ואלקי נשמה – הוראה לרבים שאין אומרים וכמש"כ בסדור אדה"ז. ומובן שאפשר לשמוע ממי שישן (הוראה בחשאי – לאומרם. כן שמעתי מכ"ק מו"ח אד"ש)). והוא כמבואר בב"ח (ולי נראה דצריך ליטול ולברך). הובא במ"א ס"ק יב (וב"ח כתב דיברך משום דלא פלוג רבנן). וראה שלחן הזהב, שכן פסק הגאון מרוגוטשוב, לברך. ואפשר שגם בזה כדאי לנהוג, כמבואר בפסקי הסדור סט"ו, כמו בישן שינת עראי (ימשמש במקומות המכוסים שבגופו קודם הנטילה, כדי שיברך על נטילת ידים לדברי הכל).
782. ארחות חיים הלכות נטילת ידים סי' יא (השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, יש אומרים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאיר היום, משום בת מלך השורה על הידים כל הלילה עד היום, וכן צריך לשפוך עליהם המים ג' פעמים, כי בפחות מג' פעמים אינו עולה הרוח בת מלך). שו"ע סי"ד (השכים קודם עמוד השחר, ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום, להעביר רוח רעה השורה על הידים). והיינו אף שנתבאר לעיל ס"ד, שהוא דוקא אם "ישן בלילה ששים נשימות". מכל מקום " אפשר שלילה היא גורמת שישרה רוח רעה על הידים, אפילו בלא שינה". וכיון שרגיל הדבר שקמים בימי החורף לפני עלות השחר, ונוטלים ידים מיד בקומם, הנה לפי המבואר כאן, כשמגיע זמן עלות השחר טוב ליטול ידיו בשנית בלא ברכה. אבל לא ראינו נוהגים כן. וכבר הובא לעיל (הערה הקודמת), מפסקי הסדור סי"ד (אם ניעור כל הלילה ... אינו צריך ליטול ידיו ... כי אם פעם אחת לתפלה), והיינו כשהסיח דעתו משמירת ידיו.
783. ראה הליכות מנחם ע' ד.
784. מ"א ס"ק יג (כיון שקידש ידיו פעם אחת, שוב אין צריך לקדש ידיו שנית, אפילו ישן שנית, דפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא ב' פעמים. אלא הספק הוא משום רוח רעה. ולכן אפילו ישן שנית אין צריך ברכה, דלרוח רעה אין צריך ברכה). וכן הוא לקמן סי' ו ס"ח ( אבל ברכת על נטילת ידים לא יברך רק כשקם ממטתו בפעם ראשונה, כמ"ש בסימן ד'). פסקי הסדור ס"כ ( ואפילו אם דעתו לישן שנית שינת קבע קודם אור היום, ויצטרך לחזור וליטול ידיו ג' פעמים בסירוגין, אעפ"כ יכול לברך על הנטילה הראשונה ולא יצטרך לברך על הנטילה השניה, כי לא תקנו לברך על נטילת ידים אלא פעם אחת בשחר בשעה שנעשה בריה חדשה, וכמו כל ברכות השחר). ולענין ברכת אלהי נשמה, יתבאר לקמן שם ( המשכים לקום, ויודע שיצטרך עוד לישן פעם ב' שינת קבע, יאמר אלהי נשמה בלי חתימה ... וכשיקום בפעם ב' יאמר אלהי נשמה כו' עם חתימתה).
785. ב"י (ולפי זה אפשר דאפילו אם ישן ביום צריך ליטול ידיו, דהא סתם אמרו כל דנאים שיתין נשמי שלטא ביה סטרא דרוח מסאבא, ולא חילקו בין יום ללילה). שו"ע סעיף טו (ישן ביום, יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהם ג' פעמים). רמ"א שם (ויטלם בלא ברכה). סדר היום, סדר כוונת נטילת ידים (נראה לי שהישן ביום יותר משתין נשמי, דטעם טעם מיתה ושרה עליו רוח טומאה, שצריך נטילת ידים, ולערות עליהם ג' פעמים כראוי, להעביר ממנו כח אותה טומאה). לבוש סט"ו (וכן הישן ביום ששים נשמי, שהוא יותר משינת הסוס, והוי בכלל טועם טעם מיתה, יש להסתפק אם צריך לערות על הידים שלשה פעמים להעביר הרוח רעה, דשמא אינו שורה על הידים אלא בלילה, לכך יטול ולא יברך. אבל פחות משיתין נשמי, ודאי אין צריך ליטול, דלא טעים טעם מיתה בפחות משיתין נשמי, ובודאי אין כאן רוח רעה). ט"ז ס"ק יא (דיש להסתפק אי לילה גורם לרוח טומאה או שינה גורם). מ"א ס"ק יד (דוקא ס' נשמין (לבוש וסדר היום)). וכן הוא לקמן סי' נה ס"ח (ואפשר שרוח הטומאה שורה עליו אפילו כשישן ביום, כמו שנתבאר בסי' ד'). ואם ישן פחות מששים נשימות, או שרק שכב לנוח, יתבאר לקמן סי"ח ( אלו דברים שהן צריכין נטילה במים דוקא, ולא בכל מידי דמנקי. אבל אין צריך לערות על ידיו ג' פעמים, אלו הן, הקם מהמטה).
786. ברכות ג, ב (ודוד ... עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי). סוכה כו, ב (אמר אביי שנתיה ... דדוד כדסוסיא, ודסוסיא שיתין נשמי). זח"א רז, א (ודוד מלכא הוה נטיר כל יומוי דלא יטעם טעם מיתה, בגין דשינתא חד משתין במיתה איהו, ודוד בגין דוכתיה דאיהו חי לא הוה נאים אלא שיתין נשמי, דעד שתין נשמי חסר חד איהו חי). שו"ע סעיף טז (דוד היה נזהר שלא לישן שיתין נשמין, כדי שלא יטעום טעם מיתה).
787. ארחות חיים הלכות נטילת ידים סוס"י לא (כתב ה"ר אשר, בשחר נהגו לרחוץ את הפה מפני הרירין שבתוכו, והוא צריך להזכיר את השם בקדושה ובטהרה). כל בו סי' א. אבודרהם דיני נט"י שחרית . שו"ע סעיף יז (יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית מפני הרירים שבתוך הפה). והיינו בימים רגילים, משא"כ בתענית צבור, נפסק בשו"ע סי' תקסז ס"ג (מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית, בתענית צבור לא כשר למעבד הכי). וכן הוא בספר המנהגים – חב"ד ע' 1 (כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע אמר: קודם רחיצת הפה שחרית אין לברך – מלבד בימי התעניות – ברכות השחר), ושם נסמן. וראה אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד אגרת תתקכא.
788. תשב"ץ סי' רעו (ועל הדברים הצריכים נטילה, אשר שאלת אם סגי בנקיות בעלמא בלא מים ... טוב להחמיר להצריך נטילה. ואלו הן הצריכים נטילה אחריהם, א' ההולך מבית האבל. ב' ההולך מבית המרחץ. ג' הנוטל צפרנים. ד' החולץ מנעליו. ה' הנוגע ברגליו. ו' החופף את ראשו. ז' ההולך מבית הכסא). הובא במרדכי ברכות רמז קצג-ד (ועל הדברים הצריכין נטילה אשר שאלת אם סגי בנקיון בעלמא בלא מים ... וטוב להחמיר ליטול במים. ואלו שבעה צריכין נטילה אחריהם, ההולך בין המתים, ההולך מבית המרחץ, הנוטל צפרניו, החולץ מנעלים, הנוגע ברגליו, והחופף את ראשו, ההולך מבית הכסא, מהרי"ף). כל בו סי' כג (ואלו שבעה דברים צריכין נטילה אחריהם ואלו הן, ההולך מבית המרחץ, הנוטל צפורניו, החולץ מנעלו, הנוגע ברגליו, החופף את ראשו, ההולך מבית הכסא). ארחות חיים הלכות נטילת ידים ס"י (הדברים הצריכים נטילה אחריהם הם ט', היוצא מבית המרחץ. הנוטל צפרניו. החולץ מנעליו. הנוגע ברגליו, פירוש כשהרגל יחף וחלץ אותו לאלתר. החופף בראשו. היוצא מבית הכסא. ומי שנגע במת. מי שנגע באמתו. ומי שמפליא כליו). שו"ע שם סי"ח (אלו דברים צריכין נטילה במים, הקם מהמטה, והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, והנוטל צפרניו, והחולץ מנעליו, והנוגע ברגליו, והחופף ראשו. ויש אומרים אף ההולך בין המתים, ומי שנגע במת, ומי שמפליא כליו, והמשמש מטתו, והנוגע בכנה, והנוגע בגופו בידו).
789. מ"א ס"ק יז (ולא במידי דמנקי (מרדכי)).
790. סדר היום, כוונת נטילת ידים (ונראה לי שבכל אלו הענינים אין צריך לערות עליהם מים ג' פעמים, כי לא נזכר ערוי ג' פעמים אלא בנטילת ידים שחרית, אבל לא בדבר אחר). מ"א שם (ואין צריך ג' פעמים (סדה"י)). מכל מקום יש כמה מהם שנהגו ליטול ג' פעמים, כנסמן בסמוך.
791. שו"ע שם (הקם מהמטה). והיינו כשישן פחות מששים נשימות, או שרק שכב לנוח, אבל אם ישן ששים נשימות ויותר, נתבאר לעיל סט"ו (טוב שיערה על ידיו מים ג' פעמים). וראה קצות השלחן סי' ב סי"א, בהערות שבסופו. קובץ אהלי שם ח"ה ע' קלג.
792. אף אם לא עשה צרכיו, אלא הטיל מים, כדלקמן סי' ז ס"ב (המטיל מים ולא שפשף, אם נזהר שלא ליגע בערותו ... נכון הדבר שירחוץ ידיו קודם שילמוד או שיזכיר את השם). וכמבואר במשנה ברורה ס"ק מ (אפילו לא עשה צרכיו ... ומשום רוח רעה ששורה באלו המקומות). ואם עשה צרכיו, ראה מחזיק ברכה ס"ק ו (וביציאת בית הכסא חזינן לרבנן קשישאי שרחצו ג' פעמים). ובבדי השלחן סי' ב' ס"ק כט (ומנהג העולם ליטול ביציאה מבית הכסא ג' פעמים בסירוגין, וכן המלוה את המת).
793. במשנ"ב שם (מבית המרחץ, אפילו לא רחץ שם. ומשום רוח רעה ששורה באלו המקומות). ואם רחץ שם, נהגו העולם ליטול ג' פעמים.
794. וכן במגלח שערו, כדלקמן סי"ט ( המגלח שערו ולא נטל ידיו ... הנוטל צפרניו ולא נטל ידיו). ונהגו העולם ליטול ג' פעמים אחר נטילת צפרנים וגילוח השערות.
795. מ"א ס"ק יט (והחולץ מנעליו, פירוש בידיו). והיינו אף אם אינן מטונפות, כדלקמן סי' קכח סכ"ז (יזהרו שלא יגעו במנעליהם המטונפים ... ואף אם אינם מטונפים, צריכים ליטול ידיהם אם נגעו בהן, מפני סכנת רוח רעה, כמ"ש בסימן ד').
796. כדלעיל ס"ג ( במקומות המכוסים שבאדם, כגון שוק וירך וכיוצא בהם שיש בהם מלמולי זיעה). אלא ששם מיירי ברוצה לברך בהזכרת השם או להוציא דברי תורה מפיו. ואילו כל הדברים המנויים כאן מיירי אף בלאו הכי.
797. כדלקמן סי' קסד ס"ב (אם חיכך בראשו וכל כיוצא בזה (אבל אם שפשף ידיו על ראשו מלמעלה, כגון לנגבה, ולא חיכך בה תוך השער בראשו ממש, אין לחוש)). אלא ששם מיירי בנטילת ידים לסעודה. ואילו כל הדברים המנויים כאן מיירי אף בלאו הכי.
798. כד לקמן סי' צז ס"ג (אם כנה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה ... שמשום רוח רעה ששורה על הידים הנוגעים בכנה אין נקיון מועיל אלא נטילה במים, כמ"ש בסי' ד').
799. ראה גם סידור סדר קריאת שמע שעל המטה (צריך ליזהר בנטילת ידים קודם הזווג ולאחר הזווג).
800. בודק בגדיו אם יש עליהם כנים.
801. מ"א ס"ק כב (שמפליא כליו, אפילו לא נגע בכנה, שלא מצא).
802. שו"ת מהרי"ל סי' כג (והבאים מבית עלמין להתפלל, יפה עושים שרוחצין ידיהם, משום רוח הטומאה השורה בבית הקברות ... ולהכי רוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, משום דמלאך המות מרקד בין הנשים בחזירתן, כדאיתא בברכות (נא, א), אלמא דמתלוה עם החוזרים). מ"א ס"ק כ (ההולך בין המתים, היינו בית הקברות (תשובת מהרי"ל סי' כ"ג). וכתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות, ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שהשדים מלוין החוזרים). וגם מה שהובא לעיל (הערה סה ) מהתשב"ץ " ההולך מבית האבל", העתיק במרדכי (כמובא לעיל שם) "ההולך בין המתים" , ופירש המ"א "היינו בין הקברות".
803. מ"א שם ס"ק כא (משמע דאם הלך אצל מת אחד, אין צריך נטילה. מיהו נהגו ליטול אפילו נכנס למת אחד).
804. מ"א שם (והוא הדין המלוין אותו). וראה לעיל (הערה סט ). ונהגו העולם ליטול ג' פעמים אחר יציאה מבית הקברות ואחר הלויית המת.
805. ארחות חיים שם (ואמרו ז"ל, מי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל, אם תלמיד חכם הוא, תלמודו משתכח, ואם בור הוא, יוצא מדעתו). שו"ע שם.
806. פסחים קיא, סע"ב (דמסוכר (מקיז דם מן הכתפיים, לשון סיכורי, רש"י) ולא משי ידיה, מפחיד שבעה יומי. דשקיל מזייה ולא משי ידיה, מפחיד תלתא יומי. דשקיל טופריה ולא משי ידיה, מפחיד חד יומא, ולא ידע מאי קא מפחיד). שו"ע סעיף יט (המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו, מפחד ז' ימים. המגלח ולא נטל ידיו, מפחד ג' ימים. הנוטל צפרניו, ולא נטל ידיו, מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד).
807. שבת קלג, סע"ב (אמר שמואל, האי מאן דמשי אפיה ולא נגיב טובא, נקטרו ליה חספניתא (פניו מתבקעות, רש"י). מאי תקנתיה, לימשי טובא במיא דסילקא (מרק תרדין, רש"י)). שו"ע סעיף כ (הרוחץ פניו ולא נגבם יפה, פניו מתבקעות או עולה בהן שחין. ורפואתו לרחוץ הרבה במי סילקא).
808. ברייתא שבת נ, ב (רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום, בשביל קונו), ופירש"י (לכבוד קונהו, דכתיב (נח ט, ו) כי בצלם אלהים עשה וגו ' ). רמב"ם הל' תפלה פ"ד ה"ג (במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפלה אלא ידיו בלבד, בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית, אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל). מ"א ס"ק א (אמרינן בגמרא, רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום כבוד קונו. כ"כ הרמב"ם פ"ד מהלכות תפלה. וכ"כ בהגהות מנהגים [ערבית של חול אות כה]). וראה לקוטי שיחות חט"ז ע' 279 בשוה"ג (והא דהשמיט אדה"ז שם "ידיו" (וראה ויק"ר פל"ד, ג. חדא"ג שבת שם). י"ל שהרי כבר הביא לפניו חיוב נטילת ידים (שחל עליו לפני רחיצת פניו ורגליו), והרי דין זה הוא בסיום דהל' נטילת ידים בשחרית). בדי השלחן סי' ב ס"ק כה. קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ח"ו ע' מח. שלחן הזהב. ולקמן סי' עה ס"א (במקומות שהולכין בלא אנפלאות), והעיר בשוה"ג שם (עי' סי' ד סעיף כא). ומפרש בבדי השלחן שם (ומבואר דרצונו לומר, דמה שכתוב בסי' ד' סעיף כ"א לרחוץ רגליו בכל יום, הוא דוקא במקומות שהולכין יחף), וכמבואר בפרמ"ג א"א ס"ק א (לא נהגו עכשיו כן לרחוץ רגליו שחרית, עיין אליה רבה [ס"ק] א', ויש לחלק בין הולך יחף ... מה שאין כן עכשיו הולכין במנעלים, אין צריך לרחוץ רגליו, נראה לי).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 94 עמודים.