184

שיחה א

א. כתב הרמב"ם בהל' תפלה¹ "חמשה דברים מעכבין את התפלה. . טהרת ידים כו'", ולהלן שם² מפרש: במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפלה אלא ידיו בלבד בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל. ובהשגות שם: לא ידעתי רגליו למה.

במגדל עוז כ' על השגת הראב"ד "ואני תלמידו מצאתי אותו שנוי בברייתא בשמעתא בתרייתא דפרק במה טומנין³ דאסיקנא סברי לה כי הא דתניא רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו משום שנאמר⁴ כל פעל ה' למענהו".

וכתב ע"ז בכסף משנה: ולי נראה דלא אישתמיטתי' האי ברייתא להראב"ד. . דלא לענין תפלה איתניא האי ברייתא אלא לענין אם מותר לרחוץ פניו ורגליו כדי ליפות את עצמו וכפירש"י⁵.

ולפ"ז פלוגתת הרמב"ם והראב"ד היא בפירוש הברייתא הנ"ל⁶, דלדעת הרמב"ם⁷ איתניא האי ברייתא לענין תפלה⁸, ולהראב"ד לא לענין תפלה איתניא אלא אם מותר לרחוץ פניו ורגליו ליפות את עצמו.

והאחרונים⁹ הוסיפו לבאר שיטת הרמב"ם ע"פ גירסת כתב יד¹⁰ בש"ס שבת שם "רוחץ. . פניו ידיו ורגליו משום שנאמר¹¹ הכון לקראת אלקיך ישראל. . כל פעל כו'", דהרמב"ם גריס הכי בש"ס, שרחיצה זו היא "שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל", ולכן מפרש שהברייתא שנוי' לענין תפילה, ואילו להראב"ד הגירסא כלפנינו שהובא רק הפסוק "כל פעל ה' למענהו", ולכן מפרש שכוונת הברייתא אינה לענין חיוב לפני התפילה אלא היתר ליפות את עצמו.

וצריך ביאור:

א) מדוע לא הביא הרמב"ם את הכתוב שהוא המקור לחידוש דין זה — "משום שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל" (וכמו שהובא בפי' הגאונים¹² ובספרים דתלמידי רש"י¹³), ע"ד שהביאו לקמן¹⁴ לענין תפלת בעל קרי?