ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתד דיני נטילת ידים

ד דיני נטילת ידים

ובו ב' סעיפים

א תקנו ⁵⁰³ חכמים ליטול ידיו במים בכל שחר, ולברך על נטילת ידים ⁵⁰⁴ .

והטעם ⁵⁰⁵ יש מפרשים ⁵⁰⁶ משום קריאת שמע ותפלה של שחרית, לפי שהידים עסקניות הן, ומן הסתם משמשו בשינה במקומות המטונפים שבגופו⁵⁰⁷, כמו שיתבאר⁵⁰⁸. וסמך לנטילה זו, שנאמר ⁵⁰⁹ ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'. ואף שכשאין לו מים יכול לנקות ידיו בכל דבר שמנקה, שהרי לא נאמר ארחץ במים, אלא בנקיון⁵¹⁰, וכמו שיתבאר בסי' צ"ב⁵¹¹. מכל מקום מצוה לחזר אחר מים עד מיל⁵¹². ואפילו הולך בדרך יחזור לאחוריו עד מיל, כמו שיתבאר שם ⁵¹³ . ומברכים על מצוה זו כדרך שמברכין על כל מצות של דבריהם⁵¹⁴. אבל לתלמוד תורה ולהזכרת השם בשאר ברכות, חוץ מקריאת שמע ותפלה ⁵¹⁵ , אין צריך לחזר אחר מים, אלא די לנקות ידיו בכל דבר שמנקה ⁵¹⁶ . ולפיכך גם כשנוטל במים לא יברך. אבל לתפלת מנחה או ערבית, צריך לחזר אחר מים עד מיל⁵¹⁷ כמו לתפלת השחר, לסברא זו. ולסברא זו צריך לברך גם כן על נטילת ידים למנחה או לערבית, אם אין ידיו נקיות וצריך ליטול⁵¹⁸.

אבל אין המנהג כן עכשיו בכל ישראל, אלא אין מברכין על נטילת ידים רק בשחר לבד, כי כך היתה תקנת חכמים ליטול ידיו במים בכל שחר לבד, ולא בשביל נקיון כפים לתפלה ⁵¹⁹ , אלא מהטעם ⁵²⁰ המפורש בזוהר⁵²¹ (פ' וישב), ומוזכר גם כן בגמרא⁵²², כדי להעביר רוח הטומאה השורה על הידים מפני הסתלקות קדושת הנשמה בלילה מגוף האדם כשישן⁵²³, ולהתקדש בקדושתו של מקום ברוך הוא ⁵²⁴ על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי ⁵²⁵ , ככהן המקדש ידיו מן הכיור ⁵²⁶ . ולכך תקנו לברך אשר קדשנו כו' ⁵²⁷ .

ומכל מקום ראוי לחוש גם לסברא הראשונה למעשה, לחזר אחר מים גם לתפלת מנחה וערבית עד מיל⁵²⁸. אבל לא לברך, שספק ברכות להקל ⁵²⁹ . אך אין צריך ליטול מן הכלי ⁵³⁰ , אלא יכול לשכשך בתוכו⁵³¹, ואפילו אינו שלם, ואפילו במים שבקרקע, ואפילו אין בהם רביעית⁵³², ואפילו מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה⁵³³. כי מאחר שנטילת ידים לתפלה אינה אלא משום נקיון, אין צריך כלי ולא כח נותן ולא מים כשרים ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה ⁵³⁴ .

אך צריך ליטול עד הפרק כמו לסעודה, דהיינו עד חיבור האצבעות לכף היד ⁵³⁵ , לסברא הראשונה שבסוף סימן קס"א⁵³⁶. וכדי לצאת גם לסברא האחרונה שם, יקח עוד מעט מים בכפו וישפשף כפות הידים זו בזו לנקות, לקיים ארחץ בנקיון כפי ⁵³⁷ :

ב וגם בתלמוד הזהירו ⁵³⁸ על רוח הטומאה זו ששורה על הידים, ואמרו שאינה עוברת לגמרי עד שיטול ג' פעמים ⁵³⁹ בסרוגין ⁵⁴⁰ .

וגם הזהירו מאד שלא ליגע ביד קודם נטילה לא לעין ולא לאזן ולא לחוטם ולא לפה ⁵⁴¹ ולא לפי הטבעת ולא למקום הקזת דם⁵⁴², ולא לאמה, כגון מעטרה ולמטה⁵⁴³ או לצורך זיווג⁵⁴⁴, ולא למים שבגיגית ⁵⁴⁵ המוכנים לנטילת ידים לכל בני ביתו, שלא יטמאם בידיו. וכן יזהר מאד בשעת נטילת ידיו מהכלי שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם, כי אין המים מטהרים הידים אלא בשפיכה ⁵⁴⁶ .

וכל שכן שצריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילה בשום מאכל או משקה, שלא לטמאם ⁵⁴⁷ . וצריך להזהיר הנשים על זה ביותר, כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידן ⁵⁴⁸ (אבל לנגיעת הנכרים אין לחוש⁵⁴⁹, כי רוח טומאה זו אינה מתאוה לשרות אלא בכלי של קדש, במקום קדושה שנסתלקה משם⁵⁵⁰, שהם גופות ישראל כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם, ואזי רוח הטומאה שורה על גופם, וכשהנשמה חוזרת לגוף, מסתלקת רוח הטומאה מכל הגוף ונשארת על הידים בלבד⁵⁵¹. ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך⁵⁵², לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום אחד לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים. ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות, שחייבו חכמים לחנך (גם במצות מילה ⁵⁵³ , ולכן הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך, קדוש יאמר לו⁵⁵⁴[)]):

הערות

503. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) סדר נטילת ידים שחרית (ס"א). (ב) קודם נטילת ידים כדין התלמוד והפוסקים (ס"ב). * תוכן האמור בסימן זה, הוא גם לקמן במהדורא קמא, ובפסקי הסדור – סדר הנטילה, ויצויין לשם בהערות שלפנינו.
504. ברכות ס , ב (כי משי ידיה, לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים).
505. יתבארו כאן ג' טעמים לתקנת נטילת ידים שחרית: (א) מצוה ליטול ידיו שחרית בשביל נקיון כפים בתפלה (לדעה הראשונה שלפנינו). (ב) כדי להעביר רוח הטומאה השורה על הידים בקומו משנתו (לדעה השנית שלפנינו). (ג) כיון שנעשה כבריה חדשה, צריך להתקדש בנטילת ידים כדי לעבוד עבודת ה', ככהן המקדש ידיו מן הכיור (לדעה השנית שלפנינו). ולענין הברכה נתבארה כאן המסקנא, שאין מברך אלא בנטילת ידים שחרית, כשישנם הטעמים הב' והג', ולא כשישנו רק הטעם הא', ולכן אין מברכים כשנוטל ידיו לתפלת מנחה או ערבית. וכן הוא לקמן סי' ז ס"א (לא תיקנו חכמים לברך על הנטילה אלא בשחר, משום דנעשה כבריה חדשה, וכמו שנתבאר בסי' ד'). ג' הטעמים הובאו גם לקמן מהדורא קמא. אלא שלענין הברכה נתבאר שם ס"א, שמברכים בנטילת ידים שחרית במקום שיש רק טעם הג' (אפילו אינו רוצה להתפלל עד לאחר כמה שעות). וגם במקום שיש רק טעם הא' – שם ס"ג (אם רוצה להתפלל מיד). ובסי"ד, שאין מברכים כשיש רק טעם הב' ( אפילו השכיב עצמו אחר כך לישן פעם ב' שינת קבע, דודאי שורה רוח רעה על ידיו, וצריך לערות עליהן ג' פעמים כשיקום ממטתו, אעפ"כ לא יברך על נטילה זו , דלא תיקנו ברכת על נטילת ידים אלא כשנעשה בריה חדשה). וכן הובאו ג' הטעמים בפסקי הסדור, סדר הנטילה. ולענין הברכה נתבאר שם (הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד, אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ולהעביר הטומאה מעל ידיו על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור ... אם עשה צרכיו קודם התפלה ... מצוה לחזר אחר מים עד מיל ... ואין צריך לברך על נטילה זו ... לא תקנו לברך על נטילת ידים אלא פעם אחת בשחר, בשעה שנעשה בריה חדשה). עוד חילוקים בין שלושת טעמי הנטילה: (א) כדי להעביר רוח הטומאה מהידים, צריך ליטול ג' פעמים בסירוגין (מהדורא בתרא סי' א ס"ז. סי' ד' ס"ב. מהדורא קמא סי' ד ס"ד. פסקי הסדור שם), משא"כ לשאר הטעמים סגי בפעם אחת (פסקי הסדור). (ב) נטילה מכלי: לטעם של נעשה כבריה חדשה צריך כלי (מהדו"ק ומהדו"ב ס"א ופסקי הסדור). לטעם של העברת רוח הטומאה מהידים, יש להסתפק עם צריך עירוי ג' פעמים מהכלי (מהדו"ק סי"ב), ולמעשה צריך כלי (פסקי הסדור). ולטעם של תפלה, סגי בכל מידי דמנקי (מהדו"ק ס"ג ומהדו"ב סוף ס"א ופסקי הסדור). (ג) נטילה מכח אדם: לטעם של נעשה כבריה חדשה, למהדו"ק ס"ב אין צריך כח אדם. ואילו למהדו"ב ס"א ולפסקי הסדור צריך כח אדם. וכל זה במים שאובין. אבל מי גשמים שעל גבי הקרקע, יטביל בהם בשעת הדחק (פסקי הסדור). להעביר רוח טומאה, צריך כח אדם (מהדו"ק סי"ב ומהדו"ב ס"ב). ואפשר שאף הטבילה בנהר אינה מועלת להעברת רוח הטומאה (מהדו"ק סי"ב). ולטעם נקיון ידים לתפלה, אין צריך כח אדם. (ד) מים כשרים לנטילה: לטעם של נעשה כבריה חדשה צריך מים כשרים לנטילה, ולטעם של תפלה אין צריך מים הכשרים (מהדו"ק ס"ג ופסקי הסדור). (ה) נטילה עד הפרק: לטעם של בריה חדשה, אין צריך ליטול רק האצבעות, וטוב שיטלם עד פרק הזרוע (מהדו"ק ס"ז). לטעם של העברת רוח הטומאה, הטומאה מתפשטת עד פרק הזרוע (פסקי הסדור). וביום הכיפורים – רק האצבעות (סי' תריג ס"ב). ולטעם של תפלה, צריך ליטול עד חיבור האצבעות לכף היד, ולשפשף כפות הידים זו בזו (מהדו"ב סוף ס"א ופסקי הסדור). וראה בכל זה דובר שלום ע' יב-ד. שיעורי הלכה למעשה סי' ב.
506. רא"ש ברכות פ"ט סי' כג (כי משי ידיה אומר ברוך אקב"ו על נטילת ידים, לפי שידיו של אדם עסקניות הם, ואי אפשר שלא ליגע בבשר המטונף בלילה, תיקנו ברכה קודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל ). רמב"ם הל' ברכות פ"ו ה"ב (כל הנוטל ידיו, בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה, מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים). פ"ד מהל' תפלה ה"ב-ג (טהרת ידים כיצד, רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל).
507. תשובת רב עמרם גאון, באוצר הגאונים ברכות סי' שסד (כיון שישן אדם, קיי"ל ידים עסקניות הן וממשמש בגופו, לפיכך כשעומד משנתו אין יכול לברך ולא לקרות קריאת שמע ולא להתפלל, עד שיטול ידיו).
508. כנראה הכוונה להמשך הסימן, ולא הגיע לידינו. וראה לעיל סי' א ס"ז (ושם חילק בין ישן ערום לבין ישן במלבושיו).
509. תהלים כו, ו-ז. ברכות טו , א (כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה ' ). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ז ( וסמך לנטילה זו, שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו').
510. ברכות שם (אמר ליה רבינא לרבא, חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית (קיסם, רש"י). אמר ליה, שפיר קאמר, מי כתיב ארחץ במים, בנקיון כתיב, כל מידי דמנקי).
511. סעיף ד (ואם מתיירא שמא יעבור זמן התפלה עד שיגיע למקום המים, לא יחזר אחריהם כלל, רק ינקה ידיו בצרור או בעפר או בקורה או בכל דבר שמנקה).
512. גמרא שם (ועד כמה, עד פרסה. והני מילי לקמיה, אבל לאחוריה, אפילו מיל אינו חוזר. [ומינה] מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל חוזר). ולכאורה כן הכוונה גם כאן "עד מיל", ולא עד בכלל. וכן הוא לקמן סי' קסג ס"א (ואם יש מים לאחריו בפחות ממיל צריך לחזור לשם). וכן לענין תפלה בצבור, יתבאר לקמן סי' צ סי"ז (לאחריו צריך לחזור עד מיל, ולא עד בכלל, כדי להתפלל בעשרה). אבל לקמן סי' צב ס"ד (עד מיל חוזר, יותר ממיל אינו צריך לחזור). וראה תהלה לדוד סי' צ ס"ק ה.
513. "ואם אין לו מים, צריך לחזר אחריהם עד פרסה, אם הוא בדרך והמים נמצאים לפניו ברחוק פרסה ויכול להגיע אליהן קודם שיעבור זמן התפלה ... ואם צריך לחזור לאחריו למקום מים, עד מיל חוזר, יותר ממיל אינו צריך לחזור".
514. רמב"ם פ"ו מהלכות ברכות ה"ב (כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה, מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים, שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן שנאמר על פי התורה אשר יורוך ( . וכן הוא לקמן סי' קנח סט"ז (אף על פי שהנטילה היא מד ברי סופרים, מברכין עליה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. והיכן ציונו, שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ולפיכך כשאנו שומעים לדברי חכמים אנו מקיימים מצות ה' שצונו לשמוע אליהם. וזהו טעם כל הברכות שמברכין על מצות של דבריהם). * אלא שבנטילת ידים לסעודה, נוסח הברכה הוא "על נטילת ידים", מטעם האמור לקמן מהדורא קמא ס"א ( וכיון שצריך ליטול ידיו מן הכלי דוקא, לכן יברך על נטילת ידים, ולא על רחיצת ידים, מפני שהכלי שממנו נוטלין לידים נקרא נטלא בלשון חז"ל, לכן תיקנו בברכה זו לשון נטילה, להורות דצריך כלי). אבל רחיצת הידים לתפלה, מבואר לקמן בסמוך (אין צריך ליטול מן הכלי ... מאחר שנטילת ידים לתפלה אינה אלא משום נקיון, אין צריך כלי ולא כח נותן ולא מים כשרים ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה ). ולפי זה נתבאר בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקצה (ומה שאמר ז"ל שצריך לברך נטילת ידים אינו דנטילה על שם כלי. אלא לתפלה ולברכה אינו צריך כלי). ומכל מקום לדעה זו, לא רצו חכמים לחלק בנוסח הברכה, ותקנו "על נטילת ידים" גם ברחיצת הידים לתפלה (ולא "על רחיצת ידים").
515. שגם קריאת שמע דינו כתפלה (ולא כתלמוד תורה והזכרת השם בשאר ברכות). ואף דגרסינן בגמרא שלנו שם (והני מילי לקריאת שמע, אבל לתפלה מהדר). כתבו על זה התוס' שם (ויש ספרים דגרסי הני מילי לקריאת שמע, אבל לתפלה לא ... ונראה דלא גרסינן ליה ... דמאי שנא קריאת שמע מתפלה).
516. מ"א סי' צב ס"ק ה (לכו"ע די בנקיון בעלמא, אף על פי שיש לו מים (כ"מ ברשב"א סי' קנ"ג)), בשם שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג (מסתבר ודאי שאדם ישן על מטתו ערום, והידים עסקניות, גרועות הן מסתם ידים, וחזקה מטונפות הן בנגיעת בית הסתרים, ופסולות הן להזכרת השם. אלא שאינו צריך לנטילת ידים, אבל מנקה ידיו ברחיצת מים או בצרורות או בכל דבר דמנקה). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ג (אם היה ישן על מטתו ערום, אסור להזכיר [שום] שם מז' שמות שאינן נמחקין, או להוציא דברי תורה מפיו, עד שינקה את ידיו בכל מידי דמנקי), וסי' מז ס"ט (יכול לברך וללמוד בלא נטילה, רק שינקה ידיו בצרור או בעפר או בקורה), וסי' צב ס"ו (וכל זה בתפלה, אבל לתלמוד תורה די בנקיון בעלמא בכל ענין, אפילו יש מים מזומנים לפניו), וסי' צז ס"ג (די בנקיון עפר להזכרת השם או לדברי תורה). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ז (לתלמוד תורה והזכרת השם בשאר ברכות די בנקיון בכל דבר שמנקה". * ההפרש בין קריאת שמע ותפלה לבין תלמוד תורה והזכרת השם, הוא הן לענין ישן ערום, והן לענין ישן במלבושיו, והן לענין סתם ידים במשך היום. (א) ישן ערום נתבאר לעיל סי' א ס"ו (אם ישן על מטתו ערום ... אסור להוציא דברי תורה מפיו בידים מטונפות). וסגי בנקיון בעלמא, כאמור כאן (לתלמוד תורה ולהזכרת השם ... אין צריך לחזר אחר מים, אלא די לנקות ידיו בכל דבר שמנקה). ואילו לתפלה, צריך לרחוץ ידיו במים, כדלקמן לקמן סי' צב ס"ג-ד (ואחר כך צריך לרחוץ ידיו במים ... ואם צריך לחזור לאחריו למקום מים, עד מיל חוזר, יותר ממיל אינו צריך לחזור ... רק ינקה ידיו בצרור או בעפר או בקורה או בכל דבר שמנקה). (ב) ישן במלבושיו, נתבאר לעיל סי' א ס"ז (ומי שישן במלבושיו, מאחר שיכול להיות שלא נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו, הרי סתם ידים אלו כשרות להזכיר השם בברכות ולדבר דברי תורה, מדין התלמוד והפוסקים ... אך בזוהר החמירו מאד שלא לברך ולא ללמוד), וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ג (ואם אינו רוצה להתפלל מיד, אין צריך אפילו לנקות את ידיו אם שכב במלבושיו, ויכול לברך כן בלי נטילת ידים כל ברכות השחר, דסתם ידים שאינו יודע להם שום טומאה אינן פסולות לברכה). ואילו לתפלה, מביא כאן ב' דעות אם חייב בנטילת ידים. (ג) סתם ידים במשך היום – נתבאר לעיל שם (סתם ידים אלו כשרות להזכיר השם בברכות ולדבר דברי תורה). ואילו לתפלה, מביא כאן ב' דעות, וראוי להחמיר (לתפלת מנחה או ערבית צריך לחזר אחר מים עד מיל כמו לתפלת השחר, לסברא זו ... ראוי לחוש גם לסברא הראשונה למעשה, לחזר אחר מים גם לתפלת מנחה וערבית עד מיל). וכן הוא לקמן סי' צב ס"ה (אם אינו יודע להן שום לכלוך, אף על פי שהסיח דעתו מהם אחר נטילת שחרית, אין צריך לחזור וליטלן ולא לנקותן, שסתם ידים כשרות לתפלה כמו שכשרות לשאר ברכות. ויש אומרים שהיסח הדעת פוסל לתפלה כמו שפוסל לאכילה, מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת. וכן עיקר).
517. רמב"ם פ"ד מהלכות תפלה ה"ב-ג (טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל ... אם היה מקום המים לאחוריו, אין מחייבין אותו לחזור לאחוריו אלא עד מיל. אבל אם עבר מן המים יותר, אינו חייב לחזור, אלא מקנח ידיו ומתפלל).
518. רמב"ם הלכות ברכות פ"ו הלכה ב (כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה, מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים). רא"ש ברכות פ"ט סי' כג (מזה יש ללמוד דהוא הדין בתפלת המנחה ובתפלת הערבית, אם עשה צרכיו ונוטל ידיו, מברך על נטילת ידים). והיינו שגם לדעה זו יש חילוק בין תפלת שחרית, שתמיד צריך ליטול ידיו " לפי שהידים עסקניות הן, ומן הסתם משמשו בשינה במקומות המטונפים שבגופו ", לבין מנחה וערבית, שאין צריך ליטול ולברך אלא "אם אין ידיו נקיות". ואפשר שלפי שיטה זו, אף מי שנטל ידיו שחרית ואחר כך נגע במקומות המטונפים צריך לברך על נטילת ידים השנית, שהרי בכל אופן צריך לחזור וליטול ידיו, כדלקמן סי' צב ס"ג (צריך לרחוץ ידיו במים אע"פ שנוטל ידיו שחרית, כיון שנגע בטינופת אחר נטילת שחרית), ובפסקי הסדור סט"ז (אם עשה צרכיו קודם התפלה, או נגע במקומות המכוסים שבגוף, או חיכך בראשו, אחר שנטל ידיו כראוי ובירך כבר על נטילת ידים, צריך ליטול ידיו שנית במים לתפלה), ולסברא זו אפשר שגם נטילת ידים זו היא בברכה.
519. שו"ת רשב"א ח"א סי' קצ (מקובל אני ממורי הרב ז"ל שאין מברכין אלא בשחר ... וכך אנו נוהגים על פי מורנו, ונראין דבריו), וסי' קצא (ואם תשאל מאי שנא תפילת השחר מתפילת מנחה וערבית. יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה). ב"י סי' ז (ומשמע מדברי אותה תשובה וגם מתשובה שאחריה, שאפילו אם רוצה להתפלל מיד תפלת מנחה או ערבית אחר עשיית צרכיו, אינו מברך על נטילת ידים, דדוקא בשחר תקנו לברך, לפי שאנו נעשים כבריה חדשה בכל בוקר, מה שאין כן בשאר תפלות). ואפילו לשחרית אם כבר נטל ידיו וחזר ונגע במקום מטונף, אשר לכל הדעות צריך לחזר אחר מים עד מיל, כדלקמן סי' צב ס"ד-ה (עד מיל חוזר ... כשידיו מלוכלכות או שנגעו במקום מטונף). מכל מקום אין מברכים על נטילת ידים למנהגינו, כדלקמן שם ס"ג (ומכל מקום לא יברך על רחיצה זו, אם כבר בירך על נטילת שחרית), וסי' ז ס"א (אין צריך לברך על נטילת ידים, אפילו היו ידיו מלוכלכות ששפשף בהם או קנח בהם, ואפילו רוצה ללמוד או להתפלל מיד, ואע"פ שאי אפשר לו להתפלל אלא אם כן נטל ידיו במים אם יש לו מים, מכל מקום לא תיקנו חכמים לברך על הנטילה, אלא בשחר, משום דנעשה כבריה חדשה וכמו שנתבאר בסי' ד' ), ובפסקי הסדור סי"ד-טו (ליטול ידיו ... לתפלה, ולא יברך על נטילת ידים ... אם עשה צרכיו קודם התפלה, או נגע במקומות המכוסים שבגוף, או חיכך בראשו – אחר שנטל ידיו כראוי ובירך כבר על נטילת ידים).
520. מבאר כאן שני טעמים לנטילת ידים שחרית: (א) להעביר רוח הטומאה שבזהר ובגמרא (כדלקמן בסמוך). (ב) ככהן המקדש ידיו מן הכיור. ועל הטעם השני מסיים "ולכך תקנו לברך אשר קדשנו כו'". וכן הוא בפסקי הסדור סי"א וס"כ (ככהן שמקדש ידיו מן הכיור, ולכך מברכים אשר קדשנו כו' ... לא תקנו לברך על נטילת ידים אלא פעם אחת בשחר, בשעה שנעשה בריה חדשה). אבל מפני הטעם הראשון (להעביר רוח הטומאה), לא תקנו ברכה, כדלקמן מהדורא קמא סי"ד ( אפילו השכיב עצמו אחר כך לישן פעם ב' שינת קבע, דודאי שורה רוח רעה על ידיו, וצריך לערות עליהן ג' פעמים כשיקום ממטתו, אעפ"כ לא יברך על נטילה זו, דלא תיקנו ברכת על נטילת ידים אלא כשנעשה בריה חדשה כמו שנתבאר בסעיף א', ובשינה זו השנית לא נעשה בריה חדשה). פסקי הסדור סי"א וס"כ (כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד, אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ... ככהן שמקדש ידיו מן הכיור ... ואפילו אם דעתו לישן שנית שינת קבע קודם אור היום, ויצטרך לחזור וליטול ידיו ג' פעמים בסירוגין, אעפ"כ יכול לברך על הנטילה הראשונה, ולא יצטרך לברך על הנטילה השנית, כי לא תקנו לברך על נטילת ידים אלא פעם אחת בשחר, בשעה שנעשה בריה חדשה). וראה וישכם אברהם (מקורות).
521. זח"א קפד, ב (ועד דיתעבר זוהמא מן ידוי לא יברך) . הובא לעיל סי' א ס"ז ( בזוהר החמירו מאד שלא לברך ולא ללמוד, וכן שלא ליגע במלבושיו, וכן שלא לילך ד' אמות, בעוד רוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית).
522. שבת קט, א (תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו (הרוח השורה על הידים לפני נטילה, רש"י) ומקפדת (בנטילתו לנוטלה יפה, רש"י) עד שירחוץ ידיו ג' פעמים). יובא לקמן ס"ב (וגם בתלמוד הזהירו על רוח הטומאה זו ששורה על הידים, ואמרו שאינה עוברת לגמרי עד שיטול ג' פעמים בסרוגין). מהדורא קמא ס"ד (אמרו חכמים כל הישן בלילה ששים נשימות, [כיון] שנסתלקה ממנו נשמתו באה רוח הטומאה ושורה על גופו, ומיד שניעור משינתו נסתלקה רוח הטומאה מן כל גופו חוץ מן ידיו, שאין רוח הטומאה מסתלק מעליהם עד שישפוך מים על ידיו ג' פעמים על כל יד בפני עצמה). פסקי הסדור ס"ו (בזוהר החמירו מאד ... שרוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית).
523. כשישן בלילה. ואם ישן ביום, יתבאר לקמן מהדורא קמא סט"ו (אם ישן ביום שיעור ששים נשימות, טוב שיערה על ידיו מים ג' פעמים, מפני שאפשר שהשינה [היא] גורמת שתשרה רוח רעה על הידים אפילו ביום).
524. שו"ת רשב"א ח"א סי' קצא (לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה, דכתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך ... ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו). ורוקח סי' שסג (הנוטל ידיו שחרית ... תחלתה כנגד תמידים, ובתחילת עבודה צריך קידוש ידים ורגלים). והוא הטעם הג' לנט"י שחרית, כדלעיל (הערה ג ). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"א (לפי שכל אדם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו נעשה כבריה חדשה, כמ"ש חדשים לבקרים כו', שהאדם מפקיד נשמתו עייפה והקב"ה מחזיר לו חדשה ורגועה, כדי לעבוד להשי"ת בכל יכולתו ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם. לפיכך צריכים אנחנו להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי כדי לעבוד עבודתו ולשרתו, כמו כהן שהיה מקדש ידיו מן הכיור בכל יום קודם עבודתו). פסקי הסדור סי"א (לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ולהעביר הטומאה מעל ידיו על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור).
525. היינו שצריך ליטול מכלי דוקא. וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"א (וכיון שצריך ליטול ידיו מן הכלי דוקא, לכן יברך על נטילת ידים, ולא על רחיצת ידים, מפני שהכלי שממנו נוטלין לידים נקרא נטלא בלשון חז"ל, לכן תיקנו בברכה זו לשון נטילה, להורות דצריך כלי). וכמבואר בשו"ת הרשב"א סי' קצא (שיש לי קצת דמדומי ראייה לחיוב הנטילה בכלי בשחר). אלא דהיינו דוקא לכתחלה, כדלקמן שם ס"ג (אין לו כלי כלל, אלא רוחץ ידיו במים שאובים שלא מן הכלי, או שאין לו מים כדי שיעור רביעית הלוג, לא ימנע בשביל זה מלברך על נטילת ידים, משום דלא פלוג רבנן). עוד נתבאר לקמן שם ס"ב (בנטילה זו אין צריך שיבואו המים על ידיו מכח אדם דוקא, אלא אפילו שפשף ידיו בתוך כלי של מים עלתה לו נטילה). אמנם כאן הצריך הנטילה דוקא "על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי". ובפסקי הסדור סי"ב-ג (גם צריך ליזהר אפילו לעכב ... ושיבואו על ידיו מכח כלי ומכח אדם ... לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר).
526. כדלקמן סי' קנט סי"ד (צריך שיבאו המים על ידיו מן הכלי מכח נותן, ולא מאליהם, שכן מצינו במי חטאת שנאמר בהם והזה הטהור על הטמא), וסי"ז (כמו שמצינו בקידוש ידים ורגלים במקדש, דכתיב ורחצו ממנו, ולא בתוכו, שבתוכו אינו רוחץ מכח נותן).
527. דהיינו להתקדש בקדושתו ית'. וכן הוא בפסקי הסדור סי"א (לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ... ולכך מברכים אשר קדשנו כו').
528. אבל לסברא האחרונה, אין צריך לחזר אחר מים לתפלה אף בפחות ממיל. עיין סי' צב סעיף ה (אם אינו יודע להן שום לכלוך, אף על פי שהסיח דעתו מהם אחר נטילת שחרית, אין צריך לחזור וליטלן ולא לנקותן, שסתם ידים כשרות לתפלה כמו שכשרות לשאר ברכות. ויש אומרים שהיסח הדעת פוסל לתפלה כמו שפוסל לאכילה, מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת. וכן עיקר. ומכל מקום אם אין מים מזומנים לפניו אין צריך לחזר אחריהם אם אינו יודע להם שום לכלוך, שלענין זה יש לסמוך על סברא הראשונה). סי' קעח ס"ז (שנתבאר בסי' צ"ב שהעיקר כהאומרים שהיסח הדעת פוסל בתפלה). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ז (ומצוה לחזר אחר מים עד מיל לקריאת שמע ולתפלה, בין בשחרית בין במנחה וערבית). וכן הטיל מים או עשה צרכיו ולא נגע במקומות המכוסים, כדלקמן סי' תריג ס"ה (יום הכיפורים ... קודם התפלה ... אם הטיל מים אע"פ שלא שפשף בידיו, או שעשה צרכיו אע"פ שלא קינח בידו, מותר ליטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, שמצוה להתפלל בידים טהורות ברחיצה, שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל).
529. ב"י סי' צב (לענין ברכה, לא ראיתי נוהגים לברך על נטילת ידים לשום תפילה, חוץ מנטילת שחרית לבד, וטעמא דמסתבר הוא, כיון דאיכא מאן דאמר שאין צריך ליטול, ספק ברכות להקל). וכן הוא לקמן שם ס"ג, וסי' ז ס"א ו פסקי הסדור שם, וכנסמן לעיל (הערה יז ). והיינו שאף סתם ידים ראוי ליטול ידיו לתפלה. אבל גם בודאי ידיו מטונפות, לא יברך על נטילה זו.
530. שו"ת רשב"א ח"א סי' תקצה (לתפלה ולברכה אינו צריך כלי). וכדלקמן בסמוך (מאחר שנטילת ידים לתפלה אינה אלא משום נקיון, אין צריך כלי). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ח (אך אין צריך כלי).
531. לקמן מהדורא קמא ס"ב נתבאר לענין נטילת ידים שחרית (אפילו שפשף ידיו בתוך כלי של מים, עלתה לו נטילה). אבל כאן כתב כן רק לענין נטילת ידים שקודם התפלה, משא"כ נטילת ידים שחרית צריכה להיות "על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי".
532. ארחות חיים הל' נט"י סי' ב (כתב הר"ם נ"ע, שאין צריך ליטול ידיו מרביעית כי אם לאכילה, לפי שלפני תפלה אם אין לו מים יכול לקנח ידיו באבן או בצרור, דכתיב ארחץ בנקיון כפי, בכל מידי דמנקי). תשב"ץ קטן סי' רפה (ואומר, שאין אדם צריך ליטול ידיו מרביעית, כי אם לאכילה. לפי שתפלה אם אין לו מים יכול לקנח ידיו באבן או בצרור, כדכתיב ארחץ בנקיון כפי, כל מידי דמנקי). הובא במרדכי ברכות סי' קצב בהגהה (ואין צריך לאדם ליטול ידיו מרביעית אלא לאכילה, אבל לתפלה, אם אין לו מים יכול לקנח באבן או בארץ, דכתיב ארחץ בנקיון כפי. תשב"ץ). שו"ע סעיף ו (אין צריך רביעית לנטילת ידים לתפלה).
533. חדושי הרא"ה ברכות פ"ח ע' קע. הובא בב"י (כתב הרא"ה (ברכות נב) דכל מים דפסילי לנטילת ידים, דוקא לסעודה, אבל לתפלה, כיון דסגי לן בכל מידי דמנקי, בהני אפילו לכתחלה נמי). שו"ע סעיף א (מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה, כשרים לנטילת ידים לתפלה). אבל לענין נטילת ידים שחרית נתבאר בפסקי הסדור סי"ב-ג (גם צריך ליזהר, אפילו לעכב, שיהיו מים הכשרים לנטילת ידים לסעודה ... וגם שלא ליגע בידו הנטולה בלחלוחית המים שעל פי הכלי שנטמאה בנגיעת היד שאינה נטולה, וכן צריך ליזהר מדברים החוצצים וכל דבר הפוסל בנטילת ידים לסעודה, לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר). וראה שער הכולל פ"א ס"ד.
534. שיתבארו לקמן סי' קנט-קסב. וכן הוא בפסקי הסדור סי"ח (אך אין צריך כלי, ולא כח נותן, ולא מים כשרים, ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה).
535. והיינו שבנטילת ידים לתפלה צריך ליטול רק על חיבור האצבעות לכך היד, וליקח עוד מים לשפשף כפות הידים. ואילו בנטילת ידים שחרית, נוטלים עד פרק הזרוע, כדלקמן מהדורא קמא ס"ז (הנטילה של שחרית ... אין צריך ליטול אלא האצבעות, ומיהו טוב שיטלם עד פרק הזרוע), ושם נסמן (הערה מג ). ובפסקי הסדור ס"י (ליטול כל פרק כף היד עד חבורו לקנה הזרוע), ושם נסמן (הערה ס ). ומה שמצויין כאן טור ושו"ע סי' תריג ס"ב (ויזהר שלא יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו). וכן הוא לקמן שם ס"ב (ויזהר שלא יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו). היינו שאף שגם לענין נטילת ידים שחרית נתבאר לקמן מהדורא קמא ס"ז (ואין צריך ליטול אלא האצבעות. ומיהו טוב שיטלם עד פרק הזרוע). מכל מקום לענין יום כיפור יזהר שלא יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו. ולפי מה שנתבאר בפסקי הסדור, שבנטילת ידים שחרית צריך "ליטול כל פרק כף היד עד חבורו לקנה הזרוע, כי עד שם הטומאה מתפשטת על הידים ". נתבאר באגרות קודש ח"ג אגרת תקו (וראיתי הטעם ... במקדש מלך לזהר ח"ב קעג, א כי ביום הכיפורים אין כל כך שליטה לרוח הטומאה, ולכן כשניעור אינה שורה אלא עד קשרי אצעותיו). ובח"כ אגרת ז'תרחצ (במוצאי תשעה באב נטילת ידים ג' פעמים, כמו במוצאי יום הכיפורים לפני ההבדלה וקידוש לבנה). וראה תהלה לדוד סי' ד סק"ו. בדי השלחן סי' ב סק"י.
536. סעיף ח (שיעור נטילת ידים כל היד עד הקנה של זרוע, כשיעור קידוש ידים שבמקדש. ויש אומרים שהקילו בנטילת ידים ולא הצריכו אלא עד מקום חיבור האצבעות לכף היד). ולפי זה הגיה בקונטרס השלחן "לסברא האחרונה שבסוף סימן קס"א, וכדי לצאת גם לסברא הראשונה". ובאמת המנהג ליטול לסעודה עד חיבור כף היד לקנה הזרוע, מב' טעמים נוספים: (א) בסדר נט"י לסעודה ס"א ( גרסינן בגמרא ... אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא. ועל כן ... יטול בשפע גם על חפניו עד הפרק, דהיינו עד מקום חבור כף היד לקנה הזרוע ). (ב) לקמן סי' קסב ס"ה ( בנוטל האצבעות לבדן, וכדברי האומרים שהנטילה דיה עד מקום חיבור האצבעות לכף היד, וטומאת הידים לראשונים וטהרתן מהשניים היא עד הקנה של זרוע, לפיכך יש לחוש שמא הלכו הראשונים חוץ למקום חיבור האצבעות ונטמאו שם, אף אם לא יצאו לשם מהאצבעות אלא הלכו לשם מחמת הכלי, והשניים שמא לא הלכו בכל מקום שהלכו הראשונים, ונשארו הראשונים בטומאתן, ומטמאין היד, אם יורדים לאצבעות כשמשפיל ידיו). אבל כאן לא שייכים שני טעמים אלו, רק הטעם המבואר כאן "לקיים ארחץ בנקיון כפי".
537. תהלים כו, ו. שפסוק זה מיירי בהכנה לתפלה, כמובא לעיל בתחלת הסעיף (וסמך לנטילה זו, שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'). וכדלעיל ריש הסעיף, שכל חיוב רחיצת ידים לתפלה למדים מפסוק זה (וסמך לנטילה זו, שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'). וכיון שנזכר בפסוק "כפי", לכן "ישפשף כפות הידים זו בזו לנקות". וכן הוא בפסקי הסדור סי"ח ( וצריך ליטול עד הפרק, דהיינו עד חבור האצבעות לכף היד. ויקח עוד מים בכפו וישפשף כפות הידים זו בזו לנקותם, לקיים ארחץ בנקיון כפי). * שפשוף הידים נזכר גם בנטילת ידים לסעודה, כדלקמן סי' קסב ס"ח (אחר נטילת מים ... ישפשף ידיו זו בזו). ובסדר נט"י לסעודה ס"ד (ואחר ששפך ... מצות חכמים לשפשפן יפה זו בזו לטהרה יתירה). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 21 (ומניח משפיכה הג' מעט מים בכף יד השמאלית, ובזה משפשף שתי ידיו). אבל לא נזכר בנטילת ידים שחרית (כשנוטלים גם כף היד), וראה לקמן מהדורא קמא ס"ז (הערה מא ).
538. הזהירויות המבוארות כאן הן מדין התלמוד. ולא נזכרו כאן הזהירויות מחומרת הזהר, שנתבארו לעיל סי' א ס"ז.
539. שבת קט , א (תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו (הרוח השורה על הידים לפני נטילה, רש"י) ומקפדת (בנטילתו, לנוטלה יפה, רש"י) עד שירחוץ ידיו ג' פעמים). וכן הוא לעיל סי' א ס"ז (ליטול ידיו ג' פעמים כראוי להעביר רוח הטומאה). לקמן מהדורא קמא ס"ד (שאין רוח הטומאה מסתלק מעליהם עד שישפוך מים על ידיו ג' פעמים). פסקי הסדור ס"י (שאין רוח הטומאה עוברת לגמרי מכל וכל עד שיטול ג' פעמים). ומה שכתב כאן ובפסקי הסדור "שאינה עוברת לגמרי", ראה בדי השלחן סי' ב סקי"א.
540. שער הכונות ענין ברכת השחר (בתחלה יטול הכלי של המים בידו הימנית, ונותנו בידו השמאלית, ואחר כך שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית, ואחר כך ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית, הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם ב' וג', באופן שתרחוץ כל יד ויד ג' פעמים. ולא תרחצם יחד ג' פעמים כל יד, אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד הב' בסירוגין). פע"ח שער הברכות פ"ג (תחלה תקח הכלי בידך הימנית, ואחר כך תתנהו לידך השמאלית, ואז תשפוך מידך השמאלית המים לידך הימנית, ואחר כך תטול הכלי בידך הימנית ותשפוך על ידך השמאלית, וכן תעשה ג' פעמים, עד שנמצא שרוחצת ידך הימנית ג' פעמים בדילוג, וכן רוחצת השמאלית ג' פעמים בדילוג). מ"א ס"ק ז (ובכתבים איתא, לא ישפוך על יד אחד ג' פעמים רצופים, אלא פעם אחת על יד ימין ופעם אחת על יד שמאל). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ד (ולא ישפוך על יד אחת ג' פעמים רצופים, אלא פעם אחת על ימין ופעם אחת על שמאל, וכן יעשה ג' פעמים). פסקי הסדור ס"ט-י (לכתחלה יטול כלי מלא מים בימינו, ויתננו מימינו לשמאלו, ואחר כך ישפוך משמאלו על ימינו. ויזהר מאד, אפילו לעכב, ליטול בסירוגין, כי כן קבלו חכמי הקבלה, שאין רוח הטומאה עוברת לגמרי מכל וכל עד שיטול ג' פעמים בסירוגין). * האמור לעיל שצריך ליטול ג' פעמים הוא להעברת רוח הטומאה ששורה על הידים. אבל לענין נטילת ידים שחרית כיון שנעשה כבריה חדשה, ככהן המקדש ידיו מן הכיור, נתבאר בפסקי הסדור סי"א (ולקידוש הידים די בפעם אחת). ולמנהגינו ליטול ידים ליד המטה, ואחר כך נוטלים שוב, אחרי כל ההכנות; אזי הנטילה הראשונה ג' פעמים בסירוגין מועלת להעביר רוח הטומאה מהידים, והנטילה השנית היא בעיקר "כדי להתקדש ככהן", שלזה "די בפעם אחת". וגם לפי המבואר בפסקי הסדור סי"ב-ג "צריך ליזהר אפילו לעכב שיהיו מים הכשרים לנטילת ידים לסעודה ... שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר". ונתבאר בסדר נטילת ידים לסעודה ס"ב (הרוצה לקיים מצות נטילת ידים לדברי הכל צריך ליזהר לשפוך על כל יד ב' פעמים לעולם אף ששפך רביעית ויותר). מכל מקום לא הצריכו ב' פעמים על כל יד אלא בנטילת ידים לסעודה, ולא בנטילת ידים שחרית. ומכל מקום נוהגים אנו גם בנטילה השנית ליטול ג' פעמים בסירוגין, דשמא לא היתה נטילה ראשונה שאצל המטה כראוי בכל הפרטים (שצריכה להיות עד פרק הזרוע, כמבואר בפסקי הסדור ס"י "כי עד שם הטומאה מתפשטת על הידים"), ולכן גם אין מברכים אלא על הנטילה השנית (ראה לקמן סי' ו ס"א, ושם הערה ז ). וכיון שנוטלים הידים ג' פעמים בסירוגין, לכן חייבים ליטול הידים במגבת, כמבואר בפסקי הסדור סי"ב (צריך ליזהר אפילו לעכב ... שלא ליגע בידו הנטולה בלחלוחית המים שעל פי הכלי שנטמאה בנגיעת היד שאינה נטולה). וכשנוטלים ג' פעמים בסירוגין אי אפשר ליזהר בזה, כמבואר באליה רבה סי' ד ס"ק ה (כשנוטל בסירוגין ישנו כמה חששות, א' כשיאחוז הכלי במקום המלוחלח ממים שאחז כבר בידו הלחה), ולכן נוטלים במגבת, כי המים הנספגים במגבת אינם טופח על מנת להטפיח, ואין היד נוגעת במגבת נטמאת מהמים הספוגים בו. ובאמת מנהגינו ליטול ידים במגבת גם בנטילת ידים לסעודה, כמבואר בס' המנהגים חב"ד ע' 21 (נטילת ידים לסעודה ג' פעמים עם אלונטית כבר נתפשט זה בקרב כל החסידים). אלא שלסעודה הוא הידור בעלמא, כי כשנוטלים ג' פעמים רצופים על כל יד אפשר ליזהר שלא ליגע בלחלוחית שעל הכלי – אפילו בלא אלונטית. משא"כ בנטילת ידים שחרית ג' פעמים בסירוגין אי אפשר ליזהר בזה אלא אם כן נוטלים הידים באלונטית.
541. שבת קח, סע"ב (יד לעין (שחרית קודם שיטול ידיו, רש"י) תיקצץ (נוח לו שתקצץ, שרוח רעה שורה על היד ומסמתו, וכן כולן, רש"י), יד לחוטם תיקצץ, יד לפה תיקצץ, יד לאוזן תיקצץ, יד לחסודה תיקצץ, יד לאמה תיקצץ, יד לפי טבעת (נקב הרעי שעגול כטבעת, רש"י) תיקצץ, יד לגיגית תיקצץ (ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ג (לא יגע בידו, קודם נטילה, לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ה (וקודם שיטלם על דרך שנתבאר, לא יגע בידיו לפה, שלא יתאלם, ולא לאזנים, שלא יתחרש, ולא לעינים, שלא יסתמא, ולא לחוטם ולא לפה, שלא יהא בעל פוליפוס, דהיינו ריח החוטם והפה). פסקי הסדור ס"ח ( רק יזהר שלא ליגע לעין ולא לאוזן ולא לחוטם ולא לפה ולא לאמה, כגון מעטרה ולמטה, או לצורך זיווג, וכן יזהר שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם). נמצא המתעורר באמצע הלילה, ונשאר במטה כדי להרדם שוב, אם רוצה ליגע לעין או לאוזן וכיו"ב, עליו ליטול ידיו תחלה.
542. בשבת שם יד לחסודה פירש"י (ריבדא דכוסילתא). וריבדא דכוסילתא פירש"י ע"ז כז, א (כלי אומן המקיז בכתפים). ב"י (יד לחסודה, פירוש מקום שמקיז דם). ט"ז ס"ק ד (ונראה לי דודאי כולן מיירי קודם נטילת שחרית ... והטעם בחסודה ... נראה גם כן משום סכנה). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ו (וכן לא יגע בידיו קודם נטילה במקום הקזה).
543. אליה רבה ס"ק ג (יש לומר דהכא מיירי מעטרה ולמטה, שאין איסור משום קרי, כדלעיל סי' ג סי"ד). פרי מגדים משבצות זהב ס"ק ד (יש לומר ... מעטרה ולמטה מותר, כמבואר בסימן ג' (סעיף יד), וקודם נטילה שחרית תקצץ). וכדלעיל סי' ג סכ"א (אם לא שאחז מעטרה ולמטה לצד הארץ, דכשאוחז שם אינו בא לידי חימום כלל). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ח (ולא לאמה, כגון מעטרה ולמטה).
544. של"ה . אליה רבה שם (אי נמי הכא מיירי אפילו בנשוי). משב"ז שם (יש לומר אמה בנשוי). ונתבאר לעיל סי' ג ס"י ( ומי שהוא נשוי ואשתו עמו בעיר והיא טהורה, מן הדין מותר לו לאחוז גם מעטרה ולמעלה, כי מאחר שיש לו פת בסלו, אינו בא לידי הרהור וחימום. אך מדת חסידות להחמיר ), ולכן כתב כאן "או לצורך זיווג". וכן הוא בפסקי הסדור שם (או לצורך זיווג).
545. בשבת שם יד לגיגית, פירש רש"י (לגיגית שמטילין בה שכר). ופירש הב"י (ויד לגיגית נמי לאו לענין נטילת שחרית נקט להו, דאפילו אם נטל ידיו לא יגע ... בגיגית השכר, מפני שמשמוש היד מפסידו). וחלקו עליו הב"ח (יד לגיגית הוה הטעם משום דמעלה פוליפוס, דכשתגע היד בגיגית קודם נטילת שחרית משרה בה רוח רעה ושוב כששותין ממנו מזיק דמעלה פוליפוס), והט"ז ס"ק ד (והטעם בחסודה וגיגית נראה גם כן משום סכנה ... דכשישתה אחר כך השכר הוי כאילו מגיע מיד לפיו ולחוטם). אלא שאם כן הרי זה נכלל בהאמור לקמן (וכל שכן שצריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילה בשום מאכל או משקה, שלא לטמאם), ולמה הזכירו כאן רק גיגית של שכר. לכן פירש דמיירי בגיגית המוכנה לנטילת ידים לכל בני ביתו, שלא יטמאם. והחידוש הוא שעל ידי נגיעה במים נפסלים המים מליטול בהם. ואף שנתבאר לקמן מהדורא קמא סי"ב (אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים ... הוין כמי שופכין). היינו כששכשך בהן כדי לנקות הידים, שעי"ז הוין כמי שופכין, משא"כ כאן מיירי שרק נוגע בהם. מכל מקום מסיק כאן במהדורא בתרא, שגם בנגיעה נטמאו המים מליטול בהם. וכן הוא בפסקי הסדור שם (וכן יזהר שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם). וראה תהלה לדוד ס"ק ח . שלחן הזהב.
546. ב"י (מדברי הזוהר שכתבתי נראה דלא מהני להעביר הזוהמא אלא על ידי עירוי כלי דוקא). והוא בזח"א קפד, ב (בעי חד כלי לתתא וחד כלי מלעילא, בגין דיתקדש מההוא דלעילא). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סי"ב (אפשר שאין רוח רעה מסתלקת מהידים אלא על ידי עירוי ג' פעמים מהכלי). וכיון שאינם מטהרים אלא בשפיכה, אם כן נטמאו המים בנגיעתו בהם, כדלקמן שם (שמיד ששכשך ידיו פעם ראשונה בתוך הכלי נטמאו כל המים שבכלי).
547. רש"י יומא עז , ב. בגמרא שם (מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק), ופירש"י (לפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית). וכן הוא במשקים, כדאמרינן בגמרא שבת שם (יד לגיגית תיקצץ), לפירוש רש"י (שמטילין בה שכר). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ו ( וכן לא יגע לשום מאכל או משקה, שלא יטמאם). פסקי הסדור שם (וכל שכן שצריך ליזהר מאוד שלא ליגע בשום מאכל או משקה שלא לטמאם).
548. מצת שמורים , הובא בעטרת זקנים ס"ק ד (נטילה ג' פעמים בסירוגין ... ובספר מצת שמורים נתן טעם בזה על פי הסוד. ודבר זה צריך להזהיר ביותר את הנשים, כי רוב תיקון מאכלים שלנו הם על ידם). סולת בלולה ס"ק ב. וכן הוא בפסקי הסדור שם (וצריך להזהיר על זה הנשים ביותר כי רוב תיקון המאכלים על ידן).
549. פרי מגדים משבצות זהב ס"ק ז (והנה עכו"ם יש לומר אין מקבל טומאה ... והעולם באמת אין נזהרים מזה).
550. זהר ח"א רכ, א (תא חזי מה בין ישראל לעמין עכו"ם, דישראל כד אשתכח בר נש מית, הוא מסאב לכל גופא וביתא מסאבא. וגופא דעכו"ם לא מסאיב לאחרא וגופיה (נ"א וביתא) לא מסאבא כד איהו מית, מאי טעמא, ישראל בשעתא דאיהו מית, כל קדושי דמארי' מתעברן מניה, אתעבר מניה האי צולמא קדישא ואתעבר מניה האי רוח קודשא, אשתאר גופא מסאבא. אבל עכו"ם עובד עבודה זרה לית הכי, דבחיי מחולל בכל סטרין, צולמא דיליה מחולל ורוחא דיליה מחולל, ובגין דחללי' אלין שריין בגויה אסיר למקרב לגביה. כיון דמית נפקי כל אלין מחללי', ואשתאר גופא בלא לולו לחלל). בזהר זה יש כמה גרסאות.
551. זהר פ' וישב קפד, ב (לית לך בר נש בעלמא דלא טעים טעמא דמותא בליליא, ורוח מסאבא שריא על ההוא גופא, מאי טעמא, בגין דנשמתא קדישא אסתלקת מניה דבר נש ונפקת מניה, ועל דנשמתא קדישא נפקת ואסתלקת מניה, שריא רוחא מסאבא על ההוא גופא ואסתאב. וכד נשמתא אתהדרת לגופא, אתעבר ההוא זוהמא, והא אתמר דידוי דבר נש זוהמא דמסאבו אשתאר בהו). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ד (ומיד שניעור משינתו נסתלקה רוח הטומאה מן כל גופו, חוץ מן ידיו).
552. ראה פרי מגדים שם (קטנים איני יודע למה אין נזהרים בזה, וראוי לרחוץ ידיהם בכל בוקר, כי חמירא סכנתא מאיסורא). דעת תורה סי' ד ס"ב.
553. זח"ג צא, ב (בר נש דאתיליד, לא אתמנא עליה חילא דלעילא עד דאתגזר, כיון דאתגזר אתער עליה (רוחא) אתערותא דרוחא דלעילא, זכי לאתעסקא באורייתא אתער עליה אתערותא יתיר, זכי ועביד פקודי אורייתא, אתער עליה אתערותא יתיר). פסקי התוס' נדרים אות סב (יצר טוב ניתן במעי אמו, שיודע כל התורה. ובשעת לידה נכנס בו יצר הרע, ואז מגרש את יצר הטוב, עד שמתפקח ונכנס בו יצר טוב). סדר היום, בסופו, בפירוש משנת בן ה' למקרא (ואמרו חכמי האמת כי נפש באה לאדם ביום אשר זכה להמול בשר ערלתו ובשם ישראל יכנה, ואחר שמגיע לי"ג שנה יום אחד, זוכה לרוח, הוא היצר טוב). וכאמור באבות דרבי נתן ריש פט"ז (לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב). וראה מנורת המאור (להר"י אלנקאוה) ח"ד פ' גידול בנים ע' קלא (מאימתי הן באין לחיי העולם הבא ... משעה שימול). הובא בראשית חכמה בסופו. שו"ע יו"ד סי' רסג ס"ה (תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו ... לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים). לקוטי שיחות ח"ג ע' 763 וע' 800. ח"י ע' 45. ח"כ ע' 246. התוועדויות תנש"א ח"א ע' 315.
554. ע"פ ישעי' ד, ג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 40 עמודים.