תקכו דין מת ביום טוב

תקכו דין מת ביום טוב

ובו כ"ב סעיפים

ביום

טוב ראשון

א מת ³⁷⁰⁸

המוטל לקברו, אם הוא יום טוב ראשון, לא יתעסק בו ישראל, אפילו מת קודם יום טוב שאם

ישהו אותו עד הערב יסריח, וגם אי אפשר לקברו בו ביום על ידי נכרי ³⁷⁰⁹ ,

אעפ"כ אין מצות עשה של קבורה דוחה את לא תעשה ועשה של יום טוב ³⁷¹⁰ :

ב אבל מותר לקברו על ידי נכרי ³⁷¹¹ .

אפילו מת בו ביום, שאפשר להשהותו עד הערב ולא יסריח כלל ³⁷¹² .

אעפ"כ אסור להשהותו עד הערב כדי שיתעסקו בו ישראל, אלא מקברין אותו מיד על

ידי נכרי ³⁷¹³ :

ג במה

דברים אמורים, במלאכות גמורות האסורות מן התורה, כגון לתקן לו קבר וארון ותכריכין ³⁷¹⁴ , וכן לכסותו בעפר

לאחר ששמוהו בתוך הקבר, שהסותם גומא בעפר חייב משום בונה ³⁷¹⁵

כמו שנתבאר בסי' שי"ב ³⁷¹⁶ .

אבל דברים שאינן אסורים אלא מדברי סופרים, כגון לטלטלו כדי להלבישו וכדי לטהרו

ולשומו בקבר, מותר על ידי ישראל ³⁷¹⁷ .

וכן מותר להחם לו מים על ידי ישראל כדי

לטהרו ³⁷¹⁸ ,

וכן מותר להוציאו על ידי ישראל ³⁷¹⁹

אפילו דרך רשות הרבים, דמתוך שהותרה הבערה והוצאה לצורך אכילה מותר אפילו שלא

לצורך אכילה ³⁷²⁰

אם יש בהם צורך היום, כגון לצורך קבורת המת, שהיא מצוה שזמנה בו ביום ³⁷²¹ .

וטוב ליזהר לטהרו על גבי עור או על גבי

נסר, ויטהרו אותו בקש ותבן או בידים, אבל לא יטהרו אותו בסדינים, שלא יבאו לידי

סחיטה ³⁷²² :

ד אם במקום שמוטל שם המת אין שם בית

הקברות, וצריך להוליכו למקום אחר רחוק, בענין שלא יוכלו להגיע לשם בו ביום, ולמחר

הוא שבת שאי אפשר להוליכו כלל אפילו על ידי נכרי כמו שנתבאר בסי' שי"א ³⁷²³ ,

וקודם שיוכלו לקברו לאחר השבת יסריח, מה יעשו. יקברוהו בערב שבת, דהיינו ביום טוב

ראשון, על ידי נכרי, ולאחר השבת יוציאוהו ויוליכוהו לבית הקברות. או יניחוהו בארון

ביום טוב ראשון, ויחמרוהו בחמר ובזפת על ידי נכרי, כדי שלא יסריח עד לאחר השבת

שיוליכוהו לבית הקברות ³⁷²⁴ :

ה כל מלאכה שהישראל אסור לו לעשותה ביום

טוב לצורך המת, אסור לו לומר לקראי"ם שיעשה אותה, משום ולפני עור לא תתן וגו' ³⁷²⁵ :

ביום

טוב שני

ו וכל זה ביום טוב ראשון שהוא מן התורה ³⁷²⁶ .

אבל ביום טוב שני, אפילו יום טוב שני של ראש השנה ³⁷²⁷ ,

כיון שאינו אלא מדבריהם, הרי הוא כחול לענין קבורת המת. לפיכך אפילו אם מת בו ביום,

שאפשר להשהותו עד הערב ולא יסריח, אין משהין אותו כלל ³⁷²⁸ ,

אלא עושין כל צרכיו על ידי ישראל, אפילו דברים שאין צריך לעיקר קבורתו, ואין עושין

אותן אלא להוסיף בכבודו, כגון לחתוך לו הדס מהמחובר, בימיהם שהיו נוהגין להניח הדס

על מטתו בשביל כבודו ³⁷²⁹ .

ואין צריך לומר שחוצבין לו קבר ועושין לו ארון ותכריכים ³⁷³⁰

וגוזזים שערו ³⁷³¹ .

ואם אין באותה העיר מקום קברות לישראל, מוליכים אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות,

אפילו חוץ לתחום ³⁷³² ,

אם יכולין להגיע לשם ולקברו בו ביום ³⁷³³ .

ומשכירים לו ספינה להוליכו ממקום למקום ³⁷³⁴ . ואפילו אפשר לקברו

במקומו, מכל מקום כיון שאין שם שכונת קברי ישראל אין זה כבודו להקבר שם ³⁷³⁵ :

ז ואפילו

אפשר לעשות כל דברים אלו על ידי נכרי, יתעסקו בו ישראל, לפי שחכמים עשאוהו ליום

טוב שני כחול לענין קבורת המת ³⁷³⁶ .

ומכל מקום אינו כחול גמור, אלא הרי הוא

כחולו של מועד, שאסור לעשות בו בפרהסיא דבר שאינו ניכר שהוא לצורך המת, ויש לחוש

למראית העין שיאמרו לצרכו הוא עושה, כגון לחצוב אבנים כדי לבנות מהם קבר, וכן לקצץ

ארזים כדי לעשות מהם ארון ³⁷³⁷ ,

כמו שיתבאר בסי' תקמ"ז ³⁷³⁸ .

אבל מותר לנסור נסרים מן ארזים הקצוצים

מערב יום טוב, שניכר הדבר שכדי לעשות מהן ארון למת הוא מנסרן, כיון שמן הסתם ידוע

לכל בני העיר שיש מת בעיר, במקומות הללו שאין יהודים רבים דרים בעיר אחת וכשיש מת

בעיר הוא ידוע לכל בני העיר. ואפילו בעיר שדרים בה יהודים רבים, אם המת הוא אדם

מפורסם, שמן הסתם הכל יודעים במיתתו, ושוב אין לחוש למראית העין בדבר, שניכר

שלצורך המת הוא נעשה ³⁷³⁹ ,

כגון לנסור נסרים אם אין לו נסרים מוכנים קטנים ³⁷⁴⁰ ,

ולקצוץ הדס ³⁷⁴¹ ,

ולתפור תכריכים אם אין לו תכריכים מוכנים. ואם יש לו תכריכים מוכנים אלא שנתטנפו

וצריך לכבסן ³⁷⁴² ,

וכן לעשות לו ארון, כל דברים אלו וכיוצא בהם מותר לעשות ואפילו בשוק בפרהסיא, כיון

שהכל יודעים שיש מת בעיר ³⁷⁴³ .

ומכל מקום אין לילך חוץ לתחום בשביל שום

דבר מצרכי המת, אפילו כדי להביא לו תכריכים ונסרים לארון, ואפילו הוא מת מפורסם,

מכל מקום בהליכה זו אין ניכר שלצורך המת הוא הולך חוץ לתחום, ויש לחוש למראית העין

שיאמרו לצרכו הוא הולך חוץ לתחום ³⁷⁴⁴ :

ח הכיפה שבונים על הקבר, אין בונין אותה ביום

טוב על ידי ישראל, אפילו הוא יום טוב שני של גליות, דכיון שנקבר המת בקבר למה

יחללו יום טוב בחנם שלא לצורך כלל ³⁷⁴⁵ ,

אלא יכסו הקבר בנסרים ועפר, ומותר לצבור העפר על גבי הקבר עד שנעשה כמו תל, לפי

שגמר הקבורה הוא זה ³⁷⁴⁶ :

ט וכל זה מעיקר הדין. אבל כבר נהגו

במדינות אלו להחמיר שלא לעשות על ידי ישראל שום מלאכה גמורה האסורה מן התורה, כגון

לחפור לו קבר ³⁷⁴⁷ ,

ולכסותו בעפר אחר שנקבר ³⁷⁴⁸ ,

ולתקן ארון ותכריכים, אפילו ביום טוב שני של גליות, כל שאפשר למצוא נכרי שיעשה

אותם.

אבל להחם לו מים ולטהרו ולהוציאו ולשומו

בקבר, עושין על ידי ישראל כמו שנתבאר למעלה ³⁷⁴⁹

לענין יום טוב ראשון ³⁷⁵⁰ .

ואין נזהרין לטהרו בקש ותבן כמו ביום טוב ראשון, אלא מטהרין אותו בסדינים כדרכן

בחול, כיון שאין כאן אלא גזירה שמא יבאו לידי סחיטה, וביום טוב שני שהוא מדבריהם

אין חוששין לכך. רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים ³⁷⁵¹ .

ואם אי אפשר למצוא נכרים שיתעסקו בו, או

שיצטרך להמתין כמה שעות עד שימצאו נכרים ומתוך כך יבא המת לידי בזיון שיהא ריחו

נודף, עושין הכל על ידי ישראל אפילו מלאכות גמורות כמו שהוא מעיקר הדין ³⁷⁵² :

י וכל

זה כשרוצים לקברו בו ביום ³⁷⁵³ ,

דכיון שהמצוה נגמרת בו ביום עשאוהו חכמים כחול לענין מצוה זו. אבל אם לא יקברו

אותו עד הערב, אסור לחלל יום טוב שני אפילו בדבר שאיסורו אינו אלא מדברי סופרים

לצורך מצוה הנעשית בחול, לפיכך אין מוציאים אותו ביום טוב שני אפילו לכרמלית ³⁷⁵⁴ ,

אפילו על ידי נכרי ³⁷⁵⁵ , ואין מחמין לו חמין

כדי לטהרו ³⁷⁵⁶ ,

אפילו על ידי נכרי. ואע"פ שהוצאה והבערה הותרו אפילו שלא לצורך אכילה, מכל

מקום לא הותרו אלא אם כן יש בהן צורך היום קצת, וכיון שאין מקברים אותו בו ביום

אין צורך היום כלל ³⁷⁵⁷ .

אבל לטלטלו מותר, אע"פ שאין מקברין

אותו בו ביום, כיון שאינו עושה בזה שום מלאכה רק טלטול בעלמא ³⁷⁵⁸ .

ויש מי שמחמיר ואוסר ³⁷⁵⁹

גם לטלטלו, כיון שאין מקברין אותו בו ביום. וטוב לחוש לדבריו בדבר שאין בו הפסד

כלל, אם אין צורך לטלטלו. ואם יש צורך לטלטלו, כגון מפני הכהנים שיוכלו ליכנס לבית,

או לשאר צורך, יטלטלוהו על ידי ככר או תינוק, אע"פ שאין ככר ותינוק מועיל

להתיר טלטול המת בשבת לצורך החיים, אלא אם כן הוא לצורך המת כגון שהוא מוטל בחמה כמו

שנתבאר בסי' שי"א ³⁷⁶⁰ ,

מכל מקום כיון שיש צורך לטלטלו יש לסמוך על סברא הראשונה, כי כן עיקר להלכה:

יא כל דברים המותרים לעשות למת ביום טוב על

ידי ישראל, מותר לכל אדם לעשותן אע"פ שאינו מבני החבורה המיוחדת לכך, ומותר

לעשותן על ידי אנשים רבים אע"פ שאפשר לעשותן על ידי אנשים מועטים, אין

מדקדקים בכך, כיון שיום טוב שני הוא כחול לענין קבורת מת ³⁷⁶¹ :

יב דיני קריאת שמע ותפלה אם מת לו מת ביום

טוב ראשון או ביום טוב שני ³⁷⁶² ,

עיין בסי' ע"א ³⁷⁶³ .

ושאר דיני אנינות, עיין בסי' תקמ"ח ³⁷⁶⁴

וביו"ד סי' שמ"א ³⁷⁶⁵ :

יג כשמקברין המת ביום טוב שני וצריכים

לקנות חתיכת בגד לתכריכים, אסור להזכיר סכום מקח ולא סכום מעות ³⁷⁶⁶

(עיין סי' ש"ו ³⁷⁶⁷

ושכ"ג ³⁷⁶⁸ ),

ואין צריך לומר שאסור ליתן לו מעות ביום טוב ³⁷⁶⁹ ,

אלא אם כן אי אפשר לקנות בענין אחר, כגון שהמוכר הוא פושע ואינו רוצה למכור בענין

אחר, או שאי אפשר למצוא לקנות רק מנכרי ³⁷⁷⁰ :

יד וכן

אם אי אפשר למצוא מי שיחפור לו קבר אלא אם כן יקצצו לו שכר, מותר לקצוץ לו ³⁷⁷¹ .

אבל החופר הוא נקרא פושע, שמונע את עצמו מהמצוה עד שיקצצו לו שכר ביום טוב ³⁷⁷² .

אבל אם אין קוצצין לו שכר ביום טוב, יש

מי שמתיר לו לאחר יום טוב ליטול שכר טרחו ³⁷⁷³ .

ואע"פ שאסור ליטול שכר שבת ויום טוב שלא במקום מצוה ³⁷⁷⁴ ,

מכל מקום במקום מצוה יש מי שמתיר כמו שנתבאר בסי' ש"ו ³⁷⁷⁵ ,

לכן אין למחות ביד מי שמיקל לעצמו, כמו שנתבאר שם ³⁷⁷⁶ :

הלויית

המת

טו מותר ללוות את המת ביום טוב ראשון תוך

התחום, וביום טוב שני אפילו חוץ לתחום, כיון שזהו כבודו של המת הרי יום טוב שני

נחשב כחול לענין זה ³⁷⁷⁷ .

אפילו ליווהו כמה מילין, מותרין לחזור למקומן בו ביום, אע"פ שבחזרה זו אין בה

כבוד המת, מכל מקום אם לא יהיו מותרין לחזור למקומן לא ילווהו כל כך וימעטו בכבודו ³⁷⁷⁸ .

ומטעם זה מותרים הקברנים להחזיר עמהם לבתיהם את כל כלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ

לתחום ³⁷⁷⁹ :

טז המלוים

את המת אסורים לרכוב על גבי בהמה ³⁷⁸⁰

ולילך בספינה ³⁷⁸¹

אפילו תוך התחום, אפילו ביום טוב שני של גליות, אע"פ שדברים הללו אינן אסורים

אלא מדברי סופרים ³⁷⁸² ,

מכל מקום יש כאן זלזול יום טוב יותר מהליכה ברגל חוץ לתחום ³⁷⁸³ ,

ולא התירו לזלזל בכבוד יום טוב כדי להוסיף ולהרבות כבוד המת, שהרי לויה זו אינה

מעיקר צרכי המת ואינה אלא כדי להרבות בכבודו.

אבל אותן אנשים הצריכים להתעסק בעיקר

צרכי קבורתו, אם יש להם צער לילך ברגל או שהוא טורח גדול, מותרין ביום טוב שני

לילך בספינה או לרכוב על גבי בהמה, שהרי יום זה כחול הוא לענין קבורת המת ³⁷⁸⁴ .

ומכל מקום לא ירכבו בתוך העיר או כפר שיש בהן נכרים, שלא יאמרו עליהן שמחללין יום

טוב ³⁷⁸⁵ :

מת

מצוה במקום רחוק

יז אם נודע לבני עיר אחת ביום טוב שני

שישראל מת מוטל על פני השדה בבזיון רחוק מכאן מהלך ארבעה או חמישה ימים, מותרים

בני העיר לצאת לדרך בו ביום כדי למהר קבורתו. אע"פ שאין מחללין יום טוב אלא

בשביל מת שיקבר בו ביום ³⁷⁸⁶ ,

מכל מקום כיון שהוא מוטל על פני השדה, יש לחוש שמא יאכלוהו כלבים קודם שיגיעו אנשי

העיר לשם ולא יבא לידי קבורה כלל. אבל אם המת הוא מוטל בבית המשתמר, שבודאי יבא

לידי קבורה אחר יום טוב, אסורין לצאת ביום טוב חוץ לתחום כדי למהר קבורתו אחר יום

טוב ³⁷⁸⁷ :

הרוצה

ליקבר בקברי אבותיו

יח מי שמת בעיר שיש בה שכונת קברות לישראל,

וקודם מותו צוה שיוליכוהו לעיר אחרת לקברו שם אצל קברי אבותיו, אע"פ שמצוה לקיים

דברי המת ³⁷⁸⁸ ,

ובפרט בדבר שהוא כבודו שיקבר אצל אבותיו. מכל מקום אין זה כבודו לחלל יום טוב בחנם,

שהרי אם לא היה מצוה על ככה היה אסור להוליכו מעיר זו שיש בה קברי ישראל לעיר אחרת,

נמצא שצוואתו גורמת לחלל יום טוב בשבילו, ואין זה כבודו, לפיכך משהין אותו עד

מוצאי יום טוב ומוליכים אותו לקברות אבותיו, ואם יש לחוש שמא יסריח ויבא לידי

בזיון, מקברין אותו במקומו ביום טוב מיד ³⁷⁸⁹ ,

כמ"ש ביו"ד בסי' שס"ג ³⁷⁹⁰

עיי"ש:

תינוק

שלא גמרו שערו וצפרניו

יט תינוק

שמת בתוך שלשים יום ללידתו, אם גמרו שערו וצפרניו, אע"פ שאין אנו יודעים אם

כלו לו חדשיו, הרי הוא בחזקת בן קיימא, ומקברים אותו ביום טוב ראשון על ידי נכרי,

וביום טוב שני על ידי ישראל, לפי שרוב הנשים יולדות ולד של קיימא, ומן הסתם כלו לו

חדשיו ³⁷⁹¹ .

במה דברים אמורים כשמת לאחר המילה, או

שהיא נקבה. אבל תינוק שמת קודם מילתו, אפילו מת ביום טוב שני של גליות, אין לקברו

בו ביום, לפי שצריך להסיר ערלתו בצרור או באבן קודם שיקברוהו ³⁷⁹² ,

כמ"ש ביו"ד סי' רס"ג ³⁷⁹³ ,

וביום טוב אסור להסיר הערלה ³⁷⁹⁴ ,

לפי שדבר זה אינו מצרכי הקבורה, וגם אינו בשביל כבוד התינוק כלל שנחלל יום טוב שני

בשביל כך, אלא הוא מטעם שנתבאר ביו"ד שם ³⁷⁹⁵ :

כ ואם לא גמרו שערו וצפרניו, או שידוע שלא

כלו לו חדשיו, אין מקברין אותו אפילו על ידי נכרי, אפילו הוא יום טוב שני של גליות,

אפילו היא נקבה, דכל שהולד אינו בן קיימא אין שם בזיון כלל אם משהין אותו עד הערב ³⁷⁹⁶ :

קריעה

כא אע"פ שיום טוב שני הוא כחול לענין

עסקי המת, אעפ"כ אין קרובים קורעים בגדיהם עד הערב, לפי שדבר זה אינו מעסקי

המת, אלא חובת החיים היא ³⁷⁹⁷ :

הקבורה

קודם ואחר התפלה

כב

כשמת בליל יום טוב שני, משכימין למחר ומקברים אותו קודם תפלת שחרית ³⁷⁹⁸ .

ואם אי אפשר להקדים כל כך, או שמת איזו שעות על היום של יום טוב שני, מקברין אותו

בשעה שהש"ץ אומר פיוטים ושאר דברים ³⁷⁹⁹ ,

שאין חובה על הכל לאמרם ולשומעם ³⁸⁰⁰ .

וטוב לקבץ מנין בשעת הקבורה ³⁸⁰¹ .

ואם המת הוא אדם חשוב שצריכים רבים

ללוותו, יוציאוהו לבית הקברות אחר יציאה מבית הכנסת, כדי שילווהו רבים, וחוזרים

המלוין לבתיהם לאכול סעודת יום טוב, ואחר האכילה מקברים אותו כראוי ³⁸⁰² .

עיין סי' תמ"ג ³⁸⁰³

הטעם לכל זה:

(דין צידוק הדין ביום טוב ראשון וביום

טוב שני, עיין ביו"ד סי' ת"א ³⁸⁰⁴ .

ולעיל סי' ת"כ ³⁸⁰⁵ ):

[3708] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

ביום טוב ראשון (ס"א-ה).

(ב)

ביום טוב שני (ס"ו-יד).

(ג)

הלויית המת (סט"ו-ז).

(ד)

מת מצוה במקום רחוק (סי"ז).

(ה)

הרוצה ליקבר בקברי אבותיו (סי"ח)

(ו)

תינוק שלא גמרו שערו וצפרניו (סי"ט-כ).

(ז)

קריעה (סכ"א).

(ח)

קבורה קודם התפלה ואחריה (סכ"ב).

[3709]

רבא ו, רע"א (אמר רבא מת (המוטל לקבור, רש"י) ביום טוב ראשון (מת שנשתהא,

כגון שמת בשבת ולמחר היה יום טוב, רש"י שבת קלט, רע"ב) יתעסקו בו עממין).

שאילתות שאילתא צד (אי ליכא גוים, ישראל אסור למקבריה ביום טוב ראשון, אף על גב

דסריח). רא"ש פ"א סי' ה (וכן כתב בה"ג ... ואי ליכא עממין אסור

לישראל למיקבריה ביום טוב ראשון, אף על גב דסריח) טור ושו"ע ורמ"א

ס"א (מת המוטל לקברו, אם הוא ביום טוב ראשון (לא יתעסקו בו ישראל, ואפילו

יסריח ואי אפשר בעממין, אבל) יתעסקו בו עממין).

ואם

הוא בשבת, נתבארו דיניו לעיל סי' שיא.

[3710]

כדלעיל לקמן סי' תצח

סל"ד (שאין מצות עשה של כיסוי הדם דוחה את לא תעשה של יום טוב, שיש בה עשה

ולא תעשה, שהרי נאמר בה שבתון, כלומר שבות ממלאכה, וזוהי מצות עשה), ושם נסמן

(הערה 162 ).

אלא אם כן היא מלאכת בישול או הוצאה

וכיו"ב, דאמרינן בהן מתוך שהותרה הבערה והוצאה לצורך כו', כדלקמן ס"ג.

[3711]

רבא (יתעסקו בו עממין). טור ושו"ע ס"א (יתעסקו בו עממין).

[3712]

רא"ש פ"א סי' ה (ומשמע דלא קברינן ביום טוב ראשון על ידי עממין אי מינטר

עד למחר ... ולישנא דהש"ס לא משמע הכי, וגם לא מיסתבר כלל שלא יהא כבוד

הבריות דוחה אמירה לנכרי שבות דרבנן. ואף על גב דלא סריח, כבוד המת הוא שלא להלינו).

ר"ן ג, א (ואף על גב דלא אישתהי ... אפילו בלאו הכי הוה שרי ... דסוגיין

מוכחא דלא בעינא אישתהי כלל). טור ושו"ע שם (אפילו מת בו ביום, ואפילו אם יכולין

להשהותו עד למחר שלא יסריח).

[3713]

ארחות חיים הל' יום טוב אות כז (דאין לנו להשהות מתינו ליום טוב שני ... על כן

באמת אסור להלינו כדי לקברו על ידי ישראל ביום טוב שני). שו"ע ס"ב (מת

ביום טוב ראשון, אסור להלינו עד יום טוב שני כדי שיתעסקו בו ישראל). וכדלקמן

ס"ג ( קבורת

המת, שהיא מצוה שזמנה בו ביום), ושם נסמן (הערה 14 ).

[3714]

רא"ש שם בסופו (ונהגו באשכנז שהנכרי חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין ובכל דבר

שהוא איסור דאורייתא. אבל טלטול והוצאת המת עושה ישראל, דמתוך שהותרה הוצאה לצורך

הותרה נמי שלא לצורך). טור ושו"ע שם (וכל זה בעשיית (קבר) וארון ותכריכין,

אבל להלבישו ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר, מותר על ידי ישראל). לבוש

ס"א (וכל זה בעשיית קבר וארון ותכריכין שהן מלאכות גמורות האסורות מן התורה,

ולא שייך בהן לומר מתוך שהותרו וכו', לפיכך אסורים על ידי ישראל, אבל להלבישו

ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר, שכל אלו אינם אסורים במקום אחר אלא משום

שבות דרבנן, במת לא גזרו ומותרים אפילו ביום טוב ראשון על ידי ישראל). ט"ז

סק"א (בעשיית ארון ותכריכים, שאלו הם איסור דאורייתא ... אבל להלבישו כו'

שאינו אלא טלטול, אמרינן ביה מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי לצורך היום קצת,

וחימום מים מותר מתוך שהותרה כו').

ונראה מהמשך הדברים:

(א) איסורים דרבנן (כמו מוקצה) מותרים

אף בלא מתוך כו'.

(ב) הבערה והוצאה מותרים על ידי מתוך

כו'.

[3715]

ט"ז סק"א (וכן הכיסוי שמכסים המת בעפר, צריך על ידי עכו"ם, דמילוי

גומא הוה כבונה). שיירי כנה"ג הגב"י ס"ק ב (ופה איזמיר היו נוהגין

לכסותו בעפר אף ביום טוב א' ... ואסרתי להם). מ"א ס"ק י (והרב"י כתב

דסתימת הקבר הוי מלאכה דאורייתא ... אפשר דזה דמי לבית, שמתקן בזה שלא יהא המת

מגולה). אליה רבה סק"ג (וכן כיסוי שמכסין העפר, דמילא גומא הוי כבונה).

וראה לעיל סי' תצה קונטרס אחרון סוף

ס"ק ד (בנין הבית ... דהוי מכשירי הנאת הגוף, דלא אמרינן בהו מתוך).

[3716]

סי"ד (בשדה ... והרי זה משוה את החרישה, והוא תולדת חורש), ושם הערה מט (בבית

חייב משום בונה, בשדה חייב משום חורש), וסי' שיג סכ"ד (בבית או בחצר ... הרי

זה בונה וחייב). וכן כאן בקבר, שאינו עומד לחרישה, חייב משום בונה.

וכן הוא לעיל סי' תצח סל"ח (ובשבת

חייב משום בונה, כמו שנתבאר בסי' שי"ב).

[3717]

ראב"ן ריש מועד קטן קפג, א (וישראל יוציאוהו וישאוהו עד לקבר ויתנו בקבר, והגוים

יכסוהו). הובא בראבי"ה סי' תשיח, ובהגהות מיימוניות פ"א אות ע (להלבישו

ולהוציאו ולהשימו בקבר, כתב ראב"ן דמותר לישראל אפילו ביום טוב ראשון). שו"ת

הרא"ש כלל כג סי' ב (גם ביום טוב ראשון ישראל מכתפין אותו עד הקבר ומשימין

אותו בקבר). כל בו סי' נח יט, א (ונהגו בנרבונה שישראל נושאין המת אפילו ביום טוב

ראשון עד הקבר, וכן רוחצין אותו). שו"ע שם (אבל להלבישו ... לטהרו ולהוציאו

ולשומו בקבר, מותר על ידי ישראל). מ"א ס"ק ג (המנהג לטהרו לגמרי בלי סיוע

עכו"ם).

[3718]

כל בו שם (ולחמם המים לרחיצה גם כן מותר, שמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא

לצורך). שו"ע שם (ולחמם לו מים לטהרו ... מותר על ידי ישראל). ט"ז שם (וחימום

מים מותר מתוך שהותרה כו').

[3719]

כמובא לעיל מכל הפוסקים הנ"ל. דעה הא' בטור (והוצאתו עושין על ידי ישראל). שו"ע

שם (ולהוציאו).

[3720]

כנסמן לעיל (הערה 7 ).

[3721]

כדלעיל סי' תצה ס"ג (מתוך שהתירה התורה לעשותן לצורך אכילת יום טוב, הותרו

לגמרי ... ובלבד שיהא בה קצת צורך יום טוב ... או צורך מצוה עוברת שזמנה בו ביום),

ובקונטרס אחרון שם סק"ג (ואע"ג דקיי"ל בסימן תקכ"ו דמותר

להוציא המת לקבורה ולהחם לו חמין במתוך שהותרה הוצאה והבערה לצורך אוכל נפש כו',

לא קשיא מידי, דהתם הוי מצוה עוברת, דמצוה לקברו קודם שקיעת החמה, כדכתיב כי קבור

תקברנו ביום ההוא (והלילה הוא מיום שלאחריו)). סי' עב ס"ב (ואף אם יוכל בלילה

לקברו, יעבור על מצות עשה כי קבור תקברנו ביום ההוא, אם לא יקברנו קודם שקיעת

החמה).

וראה לעיל סי' עא ס"ג.

[3722]

תרומת הדשן סי' פב (יש לחוש טפי לכבוד זה לטהרו על ידי ישראל בידים או בקש ועל גבי

עור, דליכא למיחש לסחיטה וכיבוס, משנעשה על ידי נכרים בסדין). רמ"א סוף

ס"א (וטוב ליזהר לטהרו על ידי קש על גב עור או נסר, ולא על ידי סדינים, שלא

יבא לידי סחיטה).

[3723]

סעיף ו (ואפילו על ידי נכרי אסור ברשות הרבים, משום שגנאי הוא למת שיאמרו הבריות

נתחלל עליו שבת חילול גמור, אף שנעשה החילול על ידי נכרי).

וראה מראי מקומות וציונים.

[3724]

ריב"ש סי' תפז (ביום טוב ראשון שחל להיות בערב שבת, ולא אפשר בעממין, כגון

שאין במקומו בית הקברות ... ולהמתין עד יום שני, הרי המת מסריח בנתים, והוא מתבזה

בין החיים, והם מתבזין ממנו. אם יש תקנה בדבר, וכדת מה לעשות? תשובה ... ביום טוב

שלפני השבת, אין תקנה אחרת, רק שיקברנו בו ביום על ידי עממין בביתו, ויפנהו משם

לאחר השבת, ויקברנו עם אבותיו. או שיעשה לו ביום טוב על ידי [עממין] ארון וישימהו

בו, ויחמרהו בחמר ובזפת כדי שלא יהא ריחו נודף, ולמוצאי שבת יקברנו). הובא

ב"י ד"ה וכתב עוד הדבר. יש"ש פ"א סי' י. מ"א סק"א (ואם

הוא צריך להוליכו לעיר אחרת רחוק ממהלך יום אחד, והעכו"ם לא יוליכוהו למחר,

וגם אי אפשר לקברו למחר על ידי ישראלים, יקברוהו על ידי עכו"ם בביתו, ולאחר

שבת יוציאוהו ויקברוהו, או יניחוהו בארון ויחמרוהו בחמר ובזפת על ידי עכו"ם

כדי שלא יסריח (ריב"ש ב"י יש"ש)).

ואם הוא ביום טוב ב' ודעתם לקברו בערב,

ראה לקמן ס"י.

[3725]

קדושים יט, יד. תמת ישרים, אהלי תם סי' קסו ( מעשה היה שנת ה'רפ"ז יום א' של פסח

מת יהודי אחד ולא רצו קרוביו שיקבר על ידי נכרים … יורנו מורנו אם יכולים לקוברו על ידי

קראים … תשובה, אינו ראוי לעשות דבר זה … שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול ).

כנסת הגדולה הגהות הטור. מ"א סק"ב (אין קוברין על ידי קראים, משום ולפני

עור לא תתן מכשול).

וראה לעיל סי' של ס"ב. לקמן הל'

רבית ס"עט-פ.

[3726]

לבוש רס"א (אם הוא ביום טוב ראשון שהוא דאורייתא, שהרי אנו בקיאין בקיבוע

דירחא, לא יתעסקו בו ישראל).

[3727]

רבא ו, רע"א (מת ביום טוב שני, יתעסקו בו ישראל, ואפילו בשני ימים טובים של ראש

השנה). טור ושו"ע ס"ד (ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל, אפילו ביום שני של

ראש השנה).

וכן הוא לעיל סי' עא ס"ג (יום טוב

שני דינו כחול, שהרי יכול לקברו היום כמו בחול).

[3728] כדלעיל ס"ג (קבורת המת,

שהיא מצוה שזמנה בו ביום), ושם נסמן (הערה 14 ).

[3729]

רב אשי שם (אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה, מאי טעמא, יום טוב שני לגבי מת

כחול שויוה רבנן, אפילו למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא), ופרש"י (הדס היו

מניחין על מטת מת לכבודו). ר"ן ג, א (לגזוז הדס מן המחובר, שהיו מניחין אותו

על מיטת המת לכבוד ... דאפילו הני דלא מעכבי, דהא אפשר בלא אסא, ואפשר נמי לכרכו בתכריכין,

אפילו הכי שרו). טור ושו"ע ס"ד (ואפילו לא אשתהי, אפילו לחתוך לו הדס

מהמחובר ולעשות לו תכריכין). לבוש ס"ד (ואפילו לחתוך לו הדס מהמחובר, שאינו

כל כך צורך קבורה, אלא להניח על המטה לכבודו, מותר). וכן הוא לקמן ס"ז

(ולקצוץ הדס).

והיינו שלא רק " אם מת בו ביום, שאפשר להשהותו עד הערב

ולא יסריח", שיש בזה עכ"פ מצות עשה לקברו בו ביום, ולכן התירו. אלא

"אפילו דברים שאין צריך לעיקר קבורתו ... כגון לחתוך לו הדס", גם בזה

"עושין כל צרכיו על ידי ישראל".

[3730]

רא"ש פ"א סי' ה (וכל שכן לחפור לו קבר ולעשות לו ארון). ר"ן שם (וכל

שכן חפירת הקבר דלא אפשר בלאו הכי). טור ושו"ע שם (ולעשות לו תכריכין וארון

ולחצוב לו קבר).

[3731]

ר"ן שם (ולגזוז לו שערו). תרומת הדשן סי' פב (וליגזוז שערו נמי שרי).

שו"ע שם (ולגזוז לו שערו).

[3732]

שו"ת הרשב"א ח"ב סי' עדר (מותר הוא להביאו ולקברו בקברי ישראל, וכל

שכן אם יש בעיר מקום קבר לאבותיו, דיום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן, אפילו

למיגז ליה אסא, כל שכן ליקבר בקברי ישראל, וכל שכן בקברי אבותיו). שו"ע שם (ואם

אין באותה העיר מקום קברות לישראל, מוליכין אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות, אפילו

חוץ לתחום).

[3733]

ואם אי אפשר לקברו שם בו ביום, יתבאר לקמן ס"י. וראה מראי מקומות וציונים.

[3734]

רוקח סי' שח (נשאל לפני רבינו שמריה, אם מותר לשכור ספינה ביום טוב שני להוליך המת

ממקום למקום, והשיב שמותר, דקיימא לן ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל). שו"ע שם

(ומשכירין לו ספינה להוליכו ממקום למקום, דיום טוב שני לגבי מת, כחול שויוה רבנן).

[3735]

רשב"א שם (כל שכן ליקבר בקברי ישראל).

אבל אם יש באותה עיר מקום קברות לישראל,

אלא שהמת רוצה ליקבר בקברי אבותיו בעיר אחרת, יתבאר לקמן סי"ח.

[3736]

ר"ן שם (מסתברא דכיון דכחול שויוה רבנן, אפילו אפשר בעממין יתעסקו בו ישראל,

וכן הסכים הרמב"ן ז"ל). שו"ע ס"ד (ואפילו אפשר בעממין יתעסקו

בו ישראל).

[3737]

משנה מו"ק ח, ב (אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל ... עושין ... ארון עם

המת בחצר), ופרש"י (שהמת שם, מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים מתחילה לצורך

הארון ולעשותו כולו, אבל לא בחצר אחרת, שלא יאמרו מלאכה אחרת היא). רא"ש

פ"א סי' ה (ודוקא בצנעא, אבל בפרהסיא לא, דאף בחול המועד קאמר וארון עם המת בחצר, משמע דוקא בחצר שהמת מונח בו).

טור (כתב ר"י שלא יעשו הדבר אלא בצנעה, דאפילו בחול המועד תנן וארון עם המת

בחצר, פירוש כשעושין לו הארון עושין אותו אצל המת כדי שידעו הכל שהוא לצרכו).

ונתבאר בתוס' שם ד"ה

אין (ואע"פ שיש לחלק, דחול המועד דאורייתא ויום טוב שני דרבנן, כמו יום טוב

שני דעצרת ויום טוב שני דשביעי של פסח ושמיני עצרת. אין נראה, דבכל יום שני קאמר

בביצה. ועוד, כל ענין מלאכה חמיר טפי יום טוב שני מחול המועד).

[3738]

בשו"ע שם ס"י (ואם לא היו להם נסרים, מביאים קורות ונוסרים מהם נסרים בצינעה

בתוך הבית).

[3739]

ירושלמי מו"ק פ"א ה"ו (אבל במת שהוא מפורסם עושין לו ארון אפילו

בשוק. כד דמך ר' חנניא חברין דרבנן, עבדין ליה ארון בשוקא). תוס' מו"ק שם

ד"ה וארון (אמרינן בירושלמי אמר רבי מנא, הדא דאמר במת שאינו מפורסם, אבל במת

שמפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק, כהדא דרבי חנינא חברייהו דרבנן דמך בחול המועד,

עבדי ליה ארון בשוקא. ונראה דלדידן שיש קהלות מועטין חשבינן להו מפורסם לכולהו

מתים). טור ושו"ע סי' תקמז שם (ואם היה אדם מפורסם, עושים אפילו בשוק, אבל

אין כורתין עץ מן היער לנסור ממנו נסרים לארון, ואין חוצבין אבנים לבנות בהם קבר.

ובמקום שהיהודים מעט דרים במקום אחד והכל יודעים כשיש מת בעיר, הכל חשוב כמפורסם).

[3740] משנה שם (רבי יהודה אוסר (להביא

עצים ולעשותן נסרים לצורך הארון, רש"י), אלא אם כן יש עמו נסרים (אלא אם כן

היו מנוסרים בתחילה קודם יום טוב). תוס' שם ד"ה אין (והא דלא שרי הכא לרבי

יהודה אלא מנסרים המנוסרים מערב יום טוב, והתם שרי למיגז ליה גלימא ואסא. שמא

נסרים יכולים למצוא מנוסרים הרבה, אבל גלימא ואסא לא ימצא

עשויים) . ומזה למדנו, שהן

נסרים והן גלימא ואסא, לא התירו אלא אם כן אין לו מוכנים.

[3741]

ומה שאסרו לקצץ ארזים לעשות מהם ארון (אפילו במפורסם), והתירו לקצץ הדס מהעץ,

נתבאר במ"א סי' תקמז סק"ז (אבל מותר לקוץ הדס, שהכל יודעים שהוא לצורך

המת, משא"כ ארזים, שיסברו שקצצו לצורך בנין, ומשמע אפילו באדם מפורסם, ואפילו

אין להם עצים אחרים אסור).

[3742]

משנה שם (ועושין נברכת במועד), ופרש"י (בריכה של כובסין), ותוס' (ויש מפרשים

לרחוץ את המת ותכריכין).

[3743]

ירושלמי שם (במת שהוא מפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק). טור ושו"ע שם (ואם

היה אדם מפורסם, עושים אפילו בשוק).

[3744]

תמת ישרים, אהלי תם סי' קיד ( דרכיבת

סוסים והליכת חוץ לתחום להביא המת הוו מלאכות רחוקות טובא, ודמו לקוצץ ארזים דלא

מהני בהם פרסום המת ... רכיבת סוס והליכת חוץ לתחום דאינו דבר המיוחד למת ...

דר[כיב]ת סוסים והליכת חוץ לתחום שעושים לדברים אחרים ודאי לא הוי פרסום). מ"א

סק"ז (והליכה חוץ לתחום דמי לקציצת ארזים, דאסור אף באדם מפורסם (תמת ישרים

קי"ד)).

ומה שנתבאר לעיל ס"ו ( ואם אין באותה העיר מקום קברות לישראל,

מוליכים אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות, אפילו חוץ לתחום). היינו כשמוליכים את

המת, שמוכח שהוא לצורך המת. משא"כ כאן שהולכים חוץ לתחום " כדי להביא לו תכריכים ונסרים לארון ...

אין ניכר שלצורך המת הוא הולך חוץ לתחום".

[3745]

טור (ונראה, שהכיפה שבונין על הקבר שאין לבנותה ביום טוב, דכיון שנקבר בקבר למה

יחלל יום טוב שלא לצורך. אלא יכסו הקבר בנסרים ועפר עד אחר המועד). שו"ע

ס"ד (חוץ מן הכיפה שבונים על הקבר, שאין בונין אותה ביום טוב). לבוש ס"ד

(חוץ מן הכיפה שדרך לבנות על הקבר, שאין לבנות ביום טוב, דכיון שנקבר נקבר למה

יזלזל יותר ביום טוב שלא לצורך).

[3746]

מהר"י אבוהב (מלשונו נראה שהוא בנין שעושין מאבנים, אבל כיסוי בעפר שרי. אבל

מכיון שאמר טוב למעט וכו', יש ליזהר אפילו בזה). ב"י (ואיני רואה שום הכרע

לדבריו). רמ"א ס"ד (אבל מותר לכסותו בעפר כדרכו בחול, ודלא כיש מחמירין,

כן נראה לי). ט"ז ס"ק ב (פירוש, לעשות מהעפר כמו הר). מ"א ס"ק

י (דגמר קבורה היא).

[3747] רא"ש פ"א סי' ה בסופו (ונהגו

באשכנז שהנכרי חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין ובכל דבר שהוא איסור דאורייתא, אבל

טלטול והוצאת המת עושה ישראל). מרדכי מו"ק רמז תתסא (ונהגו באשכנז

שהעכו"ם חופר הקבר ועושה הארון ותכריכין וכל דבר שהוא איסור דאורייתא, אבל

טלטול והוצאת המת עושה ישראל). טור ורמ"א ס"ד (אבל באשכנז ובמדינות אלו

אין נוהגין כן, אלא כל היכא דאפשר בעממין עושין הקבר והארון ותכריכין על ידי

עממין, ושאר הדברים עושים ישראלים כמו ביום טוב ראשון).

[3748]

מ"א סק"י (לכסותו בעפר ... ולכאורה למנהג שלנו הוא אסור ... והרב"י

כתב דסתימת הקבר הוי מלאכה דאורייתא ... אפשר דזה דמי לבית, שמתקן בזה שלא יהא המת

מגולה, ולכן נראה לי דאסור).

[3749]

סעיף ג ( וכן מותר להחם לו מים

על ידי ישראל כדי לטהרו) .

[3750]

רמ"א שם (ושאר הדברים עושים ישראלים כמו ביום טוב ראשון).

והיינו

שנוהגים בו כמו ביום טוב ראשון, כדלעיל ס"ג (במה דברים אמורים במלאכות גמורות

האסורות מן התורה ... אבל דברים שאינן אסורים אלא מדברי סופרים, כגון לטלטלו כדי

להלבישו וכדי לטהרו ולשומו בקבר, מותר על ידי ישראל. וכן מותר להחם לו מים על ידי

ישראל כדי לטהרו, וכן מותר להוציאו על ידי ישראל).

[3751]

יש"ש פ"א סי' י (ביום טוב שני מטהרין על ידי סדין. ואף שהמנהג שכל מלאכה

שהיא דאורייתא אין לעשות על ידי ישראל, הכא ליכא מלאכה ודאי, אלא גזירה משום חשש

סחיטה, ומשום הכי שרי על ידי ישראל. רק שצריך להזהירם שלא יעשו סחיטה בידים).

מ"א ס"ק ט (וביש"ש כתב דמותר לטהרו בסדין ביום טוב שני, כיון דאינו

אלא גזירה שמא יסחוט. רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים).

[3752]

תרומת הדשן סי' פב (ונראה היינו בדאיתא נכרים, אבל אי לא אפשר על ידי נכרים, כגון

ביום אידם וכהאי גוונא, עושין הכל על ידי ישראל). רמ"א שם (אם לא אפשר

בעממין, מותר לעשות הכל על ידי ישראל). עולת שבת סק"ה (ונראה לי דאם צריך

להמתין הרבה שעות כדי שיבאו עכו"ם, ומתוך כך יבוא המת לידי בזיון לנפוח או

כיוצא בו, אין צריך להמתין, ויתעסקו בו ישראל)

[3753]

רא"ש מו"ק פ"א סי' יג (ומדבריו למדנו, אם מת ביום טוב שני ואין

רוצין לקברו בו ביום, שאין עושין שום דבר איסור מלאכה בהן ביום). טור ושו"ע סוף

ס"ד (במה דברים אמורים, כשרוצים לקוברו בו ביום. אבל אם אין רוצים לקוברו בו

ביום, אין עושים לו שום דבר איסור מלאכה).

ואם הוא ביום א' ודעתם לקברו אחר החג,

ראה לעיל ס"ד.

ואם הוא מת מצוה במקום רחוק, יתבאר לקמן

סי"ז.

[3754]

תרומת הדשן סי' פב (מדלא מסיק רק טילטול, הא הוצאה אסור, אפילו לכרמלית נמי מלאכה

דרבנן נקראת). מ"א סקי"א (אבל אסור להוציאו אפילו לכרמלית).

[3755] רא"ש שם ( ויראה

דאפילו על ידי נכרי אסור ).

טור ושו"ע שם ( אפילו על ידי גוי).

וכעין

זה לעיל סי' שכח סכ"ג (לא התירו אמירה לנכרי בשביל חולה אלא כשצריך לה בשבת,

אבל לא לצורך מוצאי שבת). לעיל סי' תצו ס"ו (מי שנפל ונצרר הדם, אסור להקיז

דם שקורין קעפפי"ן, אפילו על ידי נכרי, מפני שאפשר להמתין עד למוצאי יום טוב).

ולענין

שבות דשבות במקום מצוה שלאחר השבת, ראה לעיל סי' שז סי"ב (והערה נג). סי' תנה

סי"ב (והערה סט).

[3756]

כמו בהוצאה (שדינם שוה לענין מתוך כו').

[3757]

תרומת הדשן שם (ואם תאמר דשרי הוצאה אפילו כה"ג מכח מתוך. יש לומר דכיון ד[לא]

מצינו לקוברו ביום טוב, לא חשיב אפילו קצת צורך היום, ואנן בעינן צורך היום קצת

לטעמא דמתוך), וכדלעיל ס"ג.

[3758]

רא"ש שם (דבכי האי גוונא לא התירו אלא טלטול, ודברים שאין בהן טורח), הובא בתרומת

הדשן שם. שו"ע שם (אבל טילטול מותר).

[3759]

יש"ש פ"א סי"א (היכא שאין יכולין לקבור המת ביום טוב שני, אסור

לעשות שום עסק למת לצורך מחר ... וטלטול אסור). אליה זוטא סק"י (נראה לי

להלכה למעשה כפסק רש"ל, דאם אין קוברו היום, אסור אפילו בטלטול).

[3760]

ס"ז-ח (לא התירו טלטול על ידי דבר המותר, אלא במת בלבד ... ואפילו במת לא

התירו אלא משום כבודו, אבל לא לצורך כהנים שישארו בבתיהם או לצורך דבר אחר).

[3761]

שו"ת מהרשד"ם סי' טז (יום טוב ב' שהתירו חכמים לקבור את המת, אם מותר

לכל אדם מישראל לתת קבורה, כדרך שעושים בחול ... או דילמא דוקא אותם שעושים הקבר

והם צריכים לקבור את המת, הם מותרים אבל אחרים אסורים, שאין לחלל יום טוב שלא

לצורך, עד כאן. תשובה, השואל שאלה זו לא בחכמה שאל זאת, דזיל קרי בי רב הוא, יום

טוב ב' לגבי מת כחול שוויה רבנן ... איך יעלה בדעת לאסור אותה לשום אדם). כנסת

הגדולה הגה"ט. מ"א סוף סק"י (ובספר משפטי שמואל החמיר מאד, וכתב,

מקום שנהגו לקבור על ידי ישראל לא יחפרו אנשים אחרים זולת בני החבורה הרגילין

לחפור, וכל שכן שלא ישליכו אנשים אחרים עפר לסתום הקבר, דכל מה דאפשר למעט בחלול

ממעטים עכ"ל. ורש"מ סי' י"ו מתיר לכל עיי"ש, וכן נראה לי, דהא

כחול שויוה רבנן).

[3762]

רמ"א סוף ס"ד (ודין קריאת שמע ותפלה אם מת לו מת ביום טוב ראשון או שני,

עיין לעיל סי' ע"א סעיף ב', ולקמן סימן תקמ"ח בסעיף ה').

[3763]

סעיף ג.

[3764]

בשו"ע שם ס"ה, ומ"א סק"ו וסק"ח.

[3765]

בשו"ע שם סוף ס"א, וט"ז סק"ג וש"ך סק"ט.

[3766] ראה לעיל סי' תקיז ס"א

(ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין, ולא שם מדה, ולא שם דמים), ובהנסמן שם (הערות 2 - 4 ).

[3767]

סעיף ו.

[3768]

סעיף א.

[3769]

כדלעיל סי' תקיז ס"ו ( אסור

לשלם לו המעות ביום טוב עצמו, אפילו אם מראה לפני הנכרי את המעות כדי שיטול בעצמו

אסור, ואפילו על ידי נכרי אחר אסור לשלם לו, דכל שהמעות מגיעין ליד המוכר ביום טוב

ניכר הדבר שהוא מקח וממכר), ושם נסמן (הערה 28 ).

[3770]

ט"ז סק"ג (לענין לקנות בגד לתכריכין ... מותר ליתן שכר כו', דהיינו אם

לא נמצא מי שהוא עושה בחנם. אבל על אותו שאינו רוצה לעשות כי אם בשכר, הוא בכלל

המונעים את עצמן מן המצוה, ולא תהא כזאת בישראל).

והיינו שכל הקונה חתיכת בגד ביום טוב,

אף אם אינו מזכיר סכום מקח או מעות, חייבים לשלם לו אחר היום טוב, כדלעיל סי' תקכה

ס"א ( חנוני

המקיף מיני מאכל ומשתה ביום טוב, יכול לתבוע אותם למחר בדין שיפרעו לו), ולא שייך

בזה שכר יום טוב. וכאן מיירי שאינו רוצה למכור לו אלא אם כן יתן לו מעות עתה ביום

טוב.

[3771]

רבנו ירוחם נ"ד ח"א כח, ב (והחופרו מותר ליטול שכר ממנו, כיון שהתירו לו

חז"ל דשמא לא ימצא בחנם, אף על גב דאסור ליטול שכר בשבת אפילו במלאכה המותרת

בשבת), כגירסת הט"ז בדבריו "מותר ליתן שכר" כו', דהיינו אם לא נמצא

מי שהוא עושה בחנם.

[3772]

ט"ז שם.

[3773]

מרדכי כתובות רמז קפט (פסק הרב ר' ברוך, מכאן יש לי חשש על החזנים שמשכירים אותם

להתפלל בשבת. והרב ר' שמואל אומר דאין איסור, דהא נותנין לו שכר לקיים המצוה

להתפלל). ב"י סי' תקפה סוד"ה ולא ידעתי (דעת ה"ר שמואל שכתב דאין

איסור, דהא נותנים שכר לקיים המצות). שו"ע ס"ה (החופר קבר למת ביום טוב

שני, מותר לו ליטול שכר). מ"א ס"ק יב (ועיין סוס"י תקפ"ה, דיש

אומרים דלצורך מצוה מותר ליטול שכר שבת ויום טוב).

[3774]

כדלעיל סי' שו ס"ח (אין משתכרין בשבת אפילו בדבר המותר, גזרה משום מקח

וממכר), ושם נסמן (הערה ס).

[3775]

סי"א (אסור לשכור חזן להתפלל בשבת או יום טוב, אף על פי ששכרוהו מבעוד יום,

שאסור לו ליטול שכר שבת או יום טוב, והוא הדין לשכר התוקע בראש השנה. ויש מתירין,

מפני שבמקום מצוה לא גזרו על שכר שבת ... וכן המנהג להקל), ושם נסמן (הערה פג).

אבל לקמן סי' תקפה סי"א לא הביא דעה המתרת.

[3776]

ומסיים שם (ומכל מקום לדברי הכל אינו רואה סימן ברכה משכר זה לעולם), ושם נסמן

(הערה פו).

[3777]

בה"ג הל' אבל מב, ד (ומותר ללוות עם המת ביום טוב ראשון בתוך התחום).

רמב"ן בתורת האדם סוף ענין ההוצאה (ושם בהלכות, ומותר ללוות את המת ביום טוב

ראשון בתוך התחום, ומינה ביום טוב שני אפילו חוץ לתחום. וכן כתב הרב ר' יצחק בן

גיאת ז"ל). שו"ת הריב"ש סי' תפז (המלוה אותו, וכל דבר שהוא כבוד

המת, עושין לו ביום טוב שני כדרך שעושים בחול, ואף על פי שאינו הכרחי בקבורתו,

שהרי אמרו ז"ל יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ... וכתוב בהלכות גדולות,

ומותר ללוות את המת ביום טוב ראשון בתוך התחום, נראה מדבריו, הא ביום טוב שני

אפילו חוץ לתחום. וכן כתב הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל, וכן הסכימו כל האחרונים

ז"ל). טור ושו"ע ס"ו (מותר ללוות המת ביום טוב ראשון תוך התחום,

וביום טוב שני אפילו חוץ לתחום).

[3778]

תורת האדם שם (אלא שאני חוכך בחזרה לאחר הקבורה, שיש לומר שאין להם אלא אלפים אמה

... אבל כיון דיום טוב שני של דבריהם, מצינו בשל דבריהם שהתירו חזרה משום שלא תהא

מכשילן לעתיד לבא, כדאתמר ביום הכפורים (יומא עז, ב), וצריך תלמוד). רבנו ירוחם

נכ"ח ח"א רכט, ד (קוברי מת ביום טוב שני והוליכו אותו חוץ לתחום, יש

מפרשים שאינם יכולין לחזור בו ביום למקומם, אבל הרמב"ן כתב בתשובה שחוזרים

למקומם בו ביום, כדאמרינן שאתה מכשילן לעתיד לבא, וכל שכן דכחול שויוה רבנן לגבי

מת). טור ושו"ע ס"ו (וחוזרין למקומם בו ביום). לבוש ס"ו (ומותרין

לחזור למקומן בו ביום ... משום שלא תהא מכשילן לעתיד לבא, הואיל ויום טוב שני כחול

שוינהו רבנן לגבי מת). מ"א ס"ק יג (מדסתם הרב"י, שמע מינה דסבירא

ליה אפילו יצאו חוץ לד' אלפים אמה מותרים לחזור, שלא תהא מכשילם לעתיד לבוא).

וראה לעיל סי' תז ס"א.

[3779]

רבנו ירוחם שם בשם תשובת הרמב"ן (ועוד כתב בתשובה, שכלי הקבורה שהוליכו עמהם

חוץ לתחום, שמותרין כמו כן להחזיר אותן למקומם). שו"ע שם (וכן מותר להחזיר כלי

הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום). לבוש ס"ו (ואפילו כלי הקבורה שהוליכו עמהם

חוץ לתחום מותר להחזירם, כדי שלא יאבדו ויכשילם לעתיד).

וכן הדין במוליך סדור לבית הכנסת ביום

טוב, כדלעיל סי' תקיח ס"א (וכשם שמותר להוליכן כך מותר להחזירן לביתו, אף על

פי שבחזרה זו אין בה צורך יום טוב כלל, שהרי אינו מחזירן אלא כדי שלא יגנבו ויאבדו

ואין זה צורך היום אלא צורך ממונו, אעפ"כ התירו לו חכמים להחזירן, כדי שלא

ימנע מלהוליכם מחמת שיתיירא שלא יוכל להחזירן).

וראה לעיל סי' תז ס"ג.

[3780]

רמב"ן בספר תורת האדם שם (וראיתי בתוספות שמעשה היה בצרפת ביום טוב שני והלכו

אחרי המת רוכבים על סוסים עד מקום קבורה, וכמדומה מדבריהם שלא מיחו בידם חכמים

שבאותו הדור, וחס ושלום, שלא התירו רבותינו כן אלא במקום דלא אפשר ... לא מיבעיא

הבאים משום כבוד שאסור, אלא אפילו אבלים שחייבין לקברו אסור). שו"ע ס"ז

(המלוים את המת אסורים לרכוב על בהמה, אפילו ביום טוב שני, ואפילו האבלים).

[3781]

כנסת הגדולה הגב"י (שלא התיר אלא לשכור ספינה להוליך המת בתוכה על ידי עממין,

אבל שיהודים יכנסו בתוכה ויעברו דרך ים, לא התיר). והוא כי אף שנתבאר לעיל

ס"ו ( ומשכירים

לו ספינה להוליכו ממקום למקום), ושם נסמן (הערה 27 ), היינו דוקא להוליך את המת בספינה,

אבל לא את המלוים. מ"א סקט"ו (והוא הדין דאסור

לילך בספינה (כנה"ג)).

[3782]

כדלעיל סי' שה סכ"ג (אין רוכבים על גבי בהמה ... שגזרו עליה משום שמא יבוא

לחתוך זמורה מאילן המחובר כדי להנהיג בה הבהמה שרוכב עליה).

[3783]

מ"א שם (אף על גב דרכיבה רק דרבנן, מכל מקום איכא זילותא דיום טוב, כן נראה

לי).

[3784]

רמב"ן שם (ומיהו קוברים שצריכין לקברו, במקום שאי אפשר מתירין להם אפילו

לרכוב על גבי בהמה, דיום טוב שני לגבי צרכיו בכל דלא אפשר, כחול שויוה רבנן).

שו"ע שם (אבל הקוברים שצריכים לקברו, אם אי אפשר, מתירים להם ביום טוב שני

לרכוב על גבי בהמה). ט"ז ס"ק ד (דיום טוב שני לגבי צרכיו, בכל דלא אפשר,

כחול שוי' רבנן ... ונראה לענ"ד, הך לא אפשר דהכא, אין פירושו שהוא מן הנמנע

לגמרי בלאו הכי, אלא אי אפשר בקלות אלא על ידי טורח וצער קצת, גם כן מותר).

[3785]

תמת ישרים, אהלי תם סי' קטז ( ראינו

שנזהרים שלא יראו האומות שעושים מלאכה ... ולכן לא היה ראוי כאן לרכוב תוך העיר). כנסת

הגדולה הגב"י (ומיהו לא ירכבו בסוסים תוך העיר מפני האומות, ואפילו אי אפשר

בענין אחר, תומת ישרים סי' קי"ו). מ"א סקט"ז (ומיהו לא ירכבו בעיר

מפני האומות (כנה"ג)).

[3786]

כדלעיל ס"י.

[3787]

תשב"ץ ח"א סי' כב (מה שהתרת ללכת ביום טוב שני חוץ לתחום לקבור המת שהיה

מוטל שם בין העכו"ם, שמת ערב יום טוב והיו קרוביו חוששין שלא ישליכוהו

העכו"ם לכלבים או ישרפוהו ... שזה המת הי' מהלך ג' או ארבע ימים חוץ לעיר,

ומי יכול לעשות במהירות הליכתו ... אם יש לחוש לאכילת כלבים ולשריפה, והממהר לעשות

צרכיו לקרב קבורתו עושה מצוה, ואין יום טוב ב' עומד בפני מצות קבורתו דכחול שויוה

רבנן, כל זמן שהוא מוטל עלינו לקברו ... ואם כן אפילו ידעת שהי' רחוק יום או יומים

והתרת כן, היה ההיתר נכון). בדק הבית (ונראים לי דבריו). שו"ע ס"ח (אם

נודע לבני עיר אחת שישראל מת רחוק משם ד' או חמשה ימים ולא ניתן לקבורה, אף על פי

שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד, מותר לצאת לדרך ביום טוב שני כדי למהר קבורתו).

מ"א סקי"ז (והריב"ש סי' תקי"ו כתב דאסור ... וכ"כ בכנה"ג

בשם כמה גדולים. וכ"כ היש"ש כיון שאינו רוצה לקברו בו ביום אסור לילך

לשם ... ולי נראה להקל ... מיהו אם אינו מוטל בשדה רק בבית יש להחמיר).

וראה לעיל סי' תמד סט"ז (חוץ ממת

מצוה שאין לו קוברין והוא מוטל על פני השדה בבזיון, שכל הפוגע בו חייב לקוברו מיד,

אף על פי שנזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו והוא בתוך הפסח שאינו יכול לבטלו והוא עובר

עליו בבל יראה ובל ימצא).

[3788]

גיטין יד, ב.

כמה מדיני מצוה לקיים דברי המת – לקמן

הל' מכירה ס"ו-ז.

[3789]

יש"ש פ"א סי' יג (ודוקא היכא דליכא קבר במקומו, אבל היכא דאיכא קבר

במקום שנפטר, אלא שעשה צוואה לקוברו חוץ לתחום במקום אבותיו, נהי דמצוה לקיים דברי

המת, בפרט כה"ג שהוא כבודו שיוקבר במקום אבותיו, כדאשכחן בקראי, מכל מקום אין

זה כבודו של מת לחלל היום טוב על פיו בכדי ... היכא דאיכא למיחש שמא יסריח, קוברין

במקומו, ולא חשין לצוואתו. ואי ליכא למיחש שמא יסריח, מלינין אותו, וקוברין אותו

אחר יום טוב במקום אבותיו). הובא בט"ז סק"ה, ובמ"א סקי"ח.

"ואם

אין באותה העיר מקום קברות לישראל", נתבאר לעיל ס"ו (מוליכים אותו לעיר

אחרת שיש בה שכונת קברות, אפילו חוץ לתחום ).

[3790]

ברמ"א ס"ב (ואם צוה להוליכו ממקום למקום, או שצוה לקברו בביתו ולא בבית

הקברות, שומעין לו). וקאי על מ"ש לעיל ש"מוליכים אותו לקברות

אבותיו".

[3791]

טור בשם ה"ר יעקב בן ר"י הלבן (מעשה שמת תינוק בן שלשים ביום טוב השני,

ואמר הריב"ם כיון שלא היה יודע ודאי שכלו לו חדשיו אין דינו כשאר מת לחלל

עליו יום טוב, וה"ר יעקב בן ה"ר יצחק הלבן אומר כיון דרוב נשים יולדות

ולד של קיימא דינו כשאר מת). ב"י (משמע דעד כאן לא פליגי אלא כשמת ביום שלשים,

דאילו עברו עליו שלשים יום הא קיי"ל (שבת קלה, ב) דכל ששהה ל' יום באדם אינו

נפל. ואם מת בתוך ל' יום, הרי הוא כאבן ואין דוחין יום טוב לצורך קבורתו). בדק

הבית (ויותר נראה לומר דבתוך שלשים כיום שלשים, והמתיר בזה מתיר בזה, ונראים דברי

המתיר, והוא שגמרו שערו וציפרניו). ד"מ ס"ק ד (אבל בשלחן ערוך שחיבר לא

חילק בין תוך שלשים ליום שלשים, וכתב דמותר לקברו אם גמרו שערו וציפרניו). שו"ע

ס"ט (תינוק שמת בתוך שלשים, אם גמרו שערו וצפרניו הוא בחזקת בן קיימא ודינו

כמת גדול, אף על פי שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו, דרוב נשים יולדות ולד קיימא).

ולענין חי, ראה לעיל סי' של ס"ח,

לענין מילה ופקוח נפש.

[3792]

דרכי משה ס"ק ד (ומכל מקום נראה לי דאם לא נימול עדיין אין לקברו ביום טוב,

ויש להמתין עד למחר ולהסיר ערלתו כמנהג). מ"א סק"כ (ומשמע דאם הוא אחר

המילה, או שהי' נקבה, מודה רמ"א דקוברין אותו ביום טוב, כמ"ש ס"ט).

[3793]

בשו"ע שם ס"ה (תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו

בצור או בקנה, ואין מברכין על המילה).

[3794]

הגהות מיימוניות הל' מילה פ"א אות י (דמה שנהגו להסיר ערלתו, אין מנהג של תורה).

הגהות מרדכי שבת רמז תעא (ונהגו להסיר ערלה מנפלים. ואסור לעשות כן ביום טוב שני).

שו"ע ס"י (נפלים שנהגו להסיר ערלתן בצרור אבן או בקנה, אסור אפילו ביום

טוב שני של גליות). מ"א ס"'ק כ (דמה שנהגו להסירה אינו מנהג של תורה,

אלא מנהג בעלמא).

[3795]

"מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם,

לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים".

ובהג"מ והגמ"ר ומ"א שם,

הביאו מבראשית רבה פמ"ח, ח (ואותן שחטאו יותר מדאי מה עושה להם, מעביר את

הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו, ונותנה עליהם, ומורידן לגיהנם).

[3796]

רמ"א יו"ד סי' רסג ס"ה (דאסור לקבור ביום טוב הנפלים, דאפילו

לטלטלו אסור). מ"א סק"כ (ומ"ש ביו"ד סוס"י רס"ג

דאין קוברים הנפלים ביום טוב, מיירי בנפל ודאי).

ומכל מקום סיים במ"א שם (וצ"ע

דלכאורה משמע בנדה דף הנ"ל, שגם על הנפלים קאי לאו דלא תלין).

[3797]

רמב"ם פ"ו הכ"ג (ואין קורעין ביום טוב שני כלל ואפילו קרוביו של מת).

הרמב"ן בתורת האדם שער הקריעה (ואין קורעין ביום טוב, אפילו ביום טוב שני של

גליות, אפילו קרוביו של מת). ר"ן ג, ב (ואיכא מאן דאמר דכיון דיום טוב שני

לגבי מת כחול שויוה רבנן, קורעין בו, שאף זה כבודו של מת. ואינו נראה, שאין אלו

עסקיו. וכן דעת הרמב"ן שלא לקרוע). שו"ע סי"א (אין קורעין על המת

אפילו ביום טוב שני, אפילו קרוביו). לבוש סי"א (שאין הקריעה צורך המת וצורך

הקבורה ולא התירוהו).

וראה מראי מקומות וציונים.

[3798]

כלבו סי' קיד פו, א (וכשמת בליל יום טוב שני, משכימין וקוברין אותו למחר קודם תפלה).

שו"ע סי"ב (כשמת בליל יום טוב שני, משכימין וקוברין אותו קודם תפלה).

[3799]

יש"ש פ"א סי' י (והיכא שמת בליל יום טוב, אם יכולין להקדים בהשכמה קודם

תפילה טוב הדבר, ואי לא, קוברין בעת שאומר הש"ץ פיוטים ... מתקבצין מנין,

וקוברין אותו בעת שאומר הש"ץ הפיוטים ושאר דברים כדומה לזה, וחוזרין לבית

הכנסת, וכן עיקר). הובא בט"ז סק"ו, ובמ"א סקכ"א.

[3800]

ראה לעיל סי' סח ס"א (מה שנוהגין במקומות הרבה לומר פיוטים ... ... לא יעסוק

בשום דבר, ואפילו בדברי תורה אסור להפסיק לעסוק כל זמן שהצבור אומרים פיוטים, כל

שכן לדבר שום שיחה בטילה).

[3801]

יש"ש שם (מתקבצין מנין).

[3802]

מ"א סוף סקכ"א (ונראה לי דאם הוא אדם חשוב שצריכים רבים ללוותו, יוציאהו

לבית הקברות אחר יציאת בית הכנסת, ויאכלו, ואחר כך יקברוהו כראוי, כמ"ש סי'

תמ"ג).

[3803]

ס"ה ( ואף

על פי שאין לאכול סעודת קבע בעוד שלא נקבר המת. מכל מקום כיון שכבר הוציאוהו לבית

הקברות כדי לקברו, יש להקל) . והוא כמובא ביש"ש שם (דאיתא במדרש, לא

תאכלו על הדם (ויקרא יט, כו), שאין לאכול סעודות קבע קודם שנקבר המת ).

[3804]

בשו"ע שם ס"ו (אומרים על המת צדוק הדין וקדיש, כדרכן. וכן ביום טוב שני;

אבל ביום טוב ראשון, כיון שאין מתעסקים במת אין אומרים אותו), ורמ"א שם (ויש

חולקין שלא לומר צדוק הדין במועד. וכן המנהג פשוט במדינות אלו שלא לומר צדוק הדין

בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון).

[3805]

בשו"ע ס"ב ([בראש חדש] אומרים צדוק הדין וקדיש), ורמ"א שם (ואין

נוהגין כן ... וכן בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון).

וכן הוא לעיל סי' תכט ס"ח (נוהגין

במדינות אלו שבכל חדש ניסן אין אומרים ... צדוק הדין וקדיש שלאחריו, אפילו היה המת

תלמיד חכם מופלג וגדול הדור), ולקמן סי' תרד ס"ד (ערב יום הכיפורים ... אין

אומרים צידוק הדין, אלא על חכם בפניו).