ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתשב דיני ניקוי וקיפול הבגדים בשבת ובו כ"ה סעיפים:כא

כא

כא אבל בגד שאין עליו לכלוך וטינוף^קע אע"פ שהושחר מחמת לבישה או תשמיש^קעא אין אומרים בו שרייתו זהו כיבוסו ומותר ליתן עליו מים מועטים^קעב אבל לא מרובים משום גזרה שמא יבא לסחטו אחר כך להוציא מימיו^קעג אלא אם כן הוא בגד שאינו מקפיד על מימיו לסחטם ממנו אף בחול^קעד כמו שנתבאר בסי' ש"א^קעה.

ויש חולקין^קעו על זה ואומרים שאף בגד שאין עליו שום לכלוך שרייתו זהו כיבוסו אף אם ליבונו מצהיל מאד^קעז ולכן אסור ליתן עליו אפילו כל שהוא^קעח מים או שאר משקה המלבן אע"פ שאינו מתכוין לליבון דפסיק רישיה הוא <(א)> ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה^קעט (שאין זו מלאכה שאינה צריכה לגופה הואיל ומה שהבגד מתלבן נוח הוא לו אף על פי שאינו מתכוין לכך עיין סי' רע"ח^קפ) ולפי זה מים שיש בהם תולעים אסור לשתותם על ידי מפה בשבת אף על פי שאינו נשרה במים אלא דבר מועט מהמפה כדי הנחת פיו^קפא.

אבל יש מקילין^קפב אף לפי סברא זו במעט מים שאין אומרים שרייתו בהם זהו כיבוסו (כשאינו מתכוין לליבונו^קפג ולכן מותר לשתות המים על ידי מפה הואיל ולא נשרה אלא דבר מועט ואינו מתכוין לליבון כלל ואין למחות ביד המקילין כיון שלסברא הראשונה מותר בכל ענין אבל כל ירא שמים יחמיר לעצמו שלא לכנוס לספק איסור של תורה^קפד).

ואין חילוק בכל זה בין בגדים לבנים לצבועים שגם בצבועים שייך איסור כיבוס^קפה כמו שנתבאר למעלה^קפו בין שהם של פשתן בין שהם של צמר או משי או שאר מינים^קפז.

ומכל מקום לדברי הכל^קפח אין אומרים בבגד שאין עליו לכלוך שרייתו במים זהו כיבוסו אלא כשהוא בדרך נקיון אבל אם הוא בדרך לכלוך כגון המסתפג בסדין אחר הרחיצה^קפט וכן המנגב ידיו במפה אחר הנטילה^קצ אע"פ שיש רוב מים^קצא על גופו ועל ידיו ומטפיח הסדין והמפה אין בזה משום כיבוס שאינו כיבוס אלא לכלוך^קצב ומטעם זה התירו להולך לדבר מצוה לעבור במים בבגדיו^קצג ואין אומרים שרייתו זהו כיבוסו לפי שזהו ג"כ דרך לכלוך כשמכניסו במים כשהוא לבוש בהם ואינו דרך נקיון כלל^קצד ויש מחמירין^קצה שלא יהא ריבוי מים על ידיו אלא ינגבן בכח זו בזו להסיר מהם המים כפי יכולתו קודם שיקנחו במפה וטוב לחוש לדבריהם בדבר שאין בו הפסד כלל^קצו אבל המנהג להקל וכן עיקר^קצז.

ולכן מותר לנגב ידיו בבגד שהטיל עליו תינוק מי רגלים כדי לבטל את מי רגלים בהמים שיבאו עליהם מניגוב ידיו על דרך שנתבאר בסי' ע"ז^קצח ואין בזה משום כיבוס כיון שהוא דרך לכלוך ע"י ניגוב ידיו ולא דרך נקיון^קצט אבל אסור ליטול ידיו במים על המי רגלים כדי לבטלם שאף שהמים היורדים מידיו נקראים שופכים^ר אין זה נקרא דרך לכלוך כיון שהם צלולים וראוים לכיבוס ושרייתם זהו כיבוסם^רא לפי סברא האחרונה שנתבאר למעלה שאומרים שריית בגד זהו כיבוסו אף כשאין עליו שום לכלוך וטינוף^רב ואם יש על בגדו צואה ושאר דבר מטונף אסור להעבירו אפילו ע"י ניגוב הידים אף שהוא דרך לכלוך^רג כיון שמעביר בזה לכלוך יותר גדול^רד משא"כ במי רגלים שאינו מעבירם מהבגד על ידי הניגוב אלא שמבטלם ומטהרם כדי שיוכל להתפלל^רה ולכתחלה טוב ליזהר שלא ליקח תינוק בחיקו בשבת אם לא על כר^רו:

הערות

קע. תוס' קיא, ב דבור הראשון (תי' הא'). ס' התרומה סי' רמד. סמ"ג ל"ת סה (יב, ד) בדעת ר"י. הגהות סמ"ק סי' רפא אות יא. דעה הא' ברמ"א ס"ט. שלטי הגבורים (נט, א) אות ג, בדעת הרמב"ם פ"ח הי"ד. מ"א ס"ק כא וסי' שיט ס"ק יא, בדעת הטור ושו"ע (ראה קו"א בתחלתו).
קעא. רא"ש יומא פ"ח סי' ד. תוס' ישנים יומא עז, ב ד"ה עובר. וראה ספר התרומה שם.
קעב. סימני ס' התרומה שם. סמ"ג והגהת סמ"ק שם. רמ"א שם.
קעג. רמ"א שם. וכדלקמן סי' שיט ס"כ וש"נ. סי' תריג ס"ח וש"נ. משא"כ במים מועטים אין חוששים, כדלעיל סי' שא סנ"ט. לקמן סי' שיט סכ"ג. וראה קו"א ד"ה ומ"ש (במוסגר) שאין לומר שזוהי כוונת הסמ"ג.
קעד. מ"א ס"ק יט. אליה רבה ס"ק כד.
קעה. סעיף נט וש"נ.
קעו. תוס' קכ, א ד"ה נותן בשם רשב"ם. תוס' קיא, ב דיבור הראשון, וזבחים צד, א ד"ה מקנחה נותן בשם ר"ת (בספר הישר סוף סי' רפג). הגהות מיימוניות פכ"ב אות צ בשם רא"ם ביראים (קלה, ב) ובה"ג הל' שבת (כב, ג), ומהר"ם מרוטנבורג בשו"ת (פראג) סי' תקיא, ובתשב"ץ סי' כח. ב"י שם, בדעת הטור סי' שיט וסי' שלד. משמעות השו"ע סי' שלד סכ"ד (ראה קו"א בתחלתו). רמ"א ס"ט בשם יש אוסרים.
קעז. ראה רא"ש שם (שבדעה הא' התיר בלבן לגמרי, וע"ז הביא דעה הב'). וראה שו"ת אבני נזר סי' קנט ס"ק י. חידושי צמח צדק שבת (נח, א).
קעח. עולת שבת ס"ק כג. ואליה רבה ס"ק כה, ממשמעות רמ"א שם.
קעט. ראה גם לקמן סי' שיט סי"ג וסכ"ג. סי' שלא סי"ב. סי' שלד סכ"ג. סי' תריג ס"ח (דעה הא' בלבד).
קפ. סעיף ד.
קפא. שיירי כנסת הגדולה הגב"י סי' שיט אות יב. מ"א שם ס"ק יז (לדעה זו).
קפב. אליה רבה ס"ק כה (ממשמעות היראים שם), ובסי' שיט ס"ק כז. אליה זוטא שם ס"ק יג. וכ"ה לקמן סי' שיט סכ"ג. וראה קו"א (ד"ה ומ"ש) שכ"ה גם דעת ס' התרומה וסמ"ג והגהת סמ"ק ויראים ומהר"ם ומרדכי שהתירו מטעם זה בנטילת ידים. וראה שו"ת אבני נזר סי' קסט ס"ק ג-ד.
קפג. סימני ס' התרומה שם. סמ"ג והגהת סמ"ק שם (לענין נטילת ידים). ונתבאר בקו"א (ד"ה והנה).
קפד. ראה גם לקמן סי' שיט סכ"ג. וראה חידושי צ"צ שם: ולפע"ד טוב לשתות במפה לבנה היטב שאז ודאי י"ל שע"י ששותה בה אינו מתלבן כלל.
קפה. ב"ח ד"ה ומ"ש רבינו אבל. עולת שבת ס"ק כו. אליה זוטא ס"ק טז.
קפו. סעיף ב.
קפז. יראים שם. טור. וראה מ"א ס"ק טז.
קפח. היינו, לדעה הא' מטעם שאין עליו לכלוך (ואין חוששים במים מרובים שיבוא לסחטו כדלעיל סי' שא ס"ס ולקמן סכ"ג), ולדיעה הב' מטעם שאינו דרך נקיון.
קפט. כדלעיל סי' שא סעיף ס.
קצ. כדלקמן סכ"ג.
קצא. ראה רא"ש פ"כ סי"ג. וראה גם בקו"א (ד"ה ומ"ש במוסגר).
קצב. ר"ת שם. טור ורמ"א ס"י. מ"א ס"ק כ.
קצג. כדלקמן סי' תריג ס"ח וש"נ.
קצד. ר"ת שם. טור סי' תריג (וראה לקמן שם ס"ח שהתיר מטעם שלא היה מלוכלך, כדעה הא' כאן).
קצה. יראים שם. מהר"ם מרוטנבורג שם. מרדכי רמז שצ. שו"ע ס"י. ונתבאר בקו"א (סד"ה ומ"ש) שהרא"ם לא ס"ל כלל היתר דרך לכלוך והיתר שלא היה עליו לכלוך, רק היתר של מים מועטים הנ"ל.
קצו. ראה מרדכי (ושו"ע) שם (מנהג טוב). וראה קו"א בתחלתו.
קצז. דרכי משה אות ב, בשם האגור סי' תעו. רמ"א ס"י.
קצח. סעיף ב וש"נ.
קצט. ר"ת שם. טור ורמ"א שם.
ר. כדלעיל סי' קס ס"ה.
רא. ב"י ד"ה ומ"ש ובגד. עטרת צבי ס"ק יח. עולת שבת ס"ק כה. מ"א ס"ק כו. וכ"ש ליתן עליו מים ממש – ראה רמ"א שם. וראה בדי השלחן סי' קטז ס"ק מא.
רב. אבל לסברא הראשונה – מותר אף ליטול ידיו על המ"ר. ראה סמ"ק שם (ע' רפג). כל בו שבת (כו, ד). הגהות מיימוניות שם והגהות מרדכי פי"ח בשם ריב"א (שמותר לתת מים אף ללא נטילה). וראה תהלה לדוד ס"ק י. בדי השלחן שם ס"ק מב. מ"מ וציונים.
רג. חדושי אנשי שם על מרדכי ברכות רמז רו אות ב. מ"א ס"ק כד.
רד. ראה הגהת ש"י בחדושי אנשי שם על מרדכי רמז שפט אות א. בגדי ישע שם אות ד. וראה לעיל ס"כ שאפילו ע"י יין ושאר משקים שאינן מלבנים אסור.
רה. תוס' ורא"ש וסמ"ג וטור שם (ע"י ניגוב). סמ"ק וכל בו שם (אף ע"י נט"י). ריב"א שם (אף בנתינת מים ממש).
רו. ספר חסידים סי' רסז. מ"א ס"ק כג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.