אגרת מ

אגרת מ

[תקפ"ג]

עתה ¹⁹⁶⁷ באתי ¹⁹⁶⁸ לפרש שיחתי ¹⁹⁶⁹ ולבוא בגזירת עירין פתגמין ¹⁹⁷⁰ , על דבר שפרקו כולם כקטן כגדול ¹⁹⁷¹ עול יגיעת המוח בלימוד ד"ח, שאין איש שם על לבו ¹⁹⁷² כלל בכל ימי חיי הבלו ¹⁹⁷³ שמאבד נפשו בהבלי הזמן, והזמן קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ¹⁹⁷⁴ , עצלות וקרירות מכל צד, הן מצד טרדת הפרנסה והן מצד עצם הענין כי נתרחקו מעט מעט וכו'.

והן אמת אשר יש הרבה אנשים קטנים ושפלים בעיניהם, להיותם בעלי בתים טרודים ושפלים בעיניהם ביותר מכפי המדה, באמרם שאינם בבחי' חסידים כו', ולזאת פוטרים עצמם ¹⁹⁷⁵ מכל עול יגיעת המוח ולשמוע ולהבין, אף בפשוטי הדברים בעניני עבודה אלקית לאמיתתה, שהיו נאמרים ¹⁹⁷⁶ מפי אאמו"ר זצ"ל לעורר לכל איש בלבבו ודעתו ¹⁹⁷⁷ לבל ידח ¹⁹⁷⁸ ולא יפול הנופל ¹⁹⁷⁹ ח"ו. והרי אם עינים להם יראו ¹⁹⁸⁰ שזה מעשה שטן שמרקד ¹⁹⁸¹ לפניהם, להרחיקם מעט מעט עד אשר יתקררו לגמרי, כאשר עיניהם רואות בעצמן. וכי באמת ידוע לפני מהות רוב בעלי בתים גם היותר טרודים, שיש להם לב נשבר ¹⁹⁸² באמת לפרקים, וחפצים מאד בקרבת אלקים ¹⁹⁸³ בהתפעלות אהבה ויראה ודביקות והתקשרות בהתבוננות מעט לפי שכלו וערכו וכו'.

ובאמת יש להם לב להבין ולקבל כל ד"ח, ולקבוע בנפשם ולבבם עכ"פ הקיצור לזכרון שיבוא לו מן המוכן בלבו ודעתו בעת התפלה, שלבו הוכן מעט ולבבו נשבר ויקבל תוספת אור אלקי בכל הדברים שבתפלה, שיכול לכוון כפי דעתו ולבו גם בפירוש המלות, ולא יקצר לצאת ידי חובתו בלבד. משא"כ אם אין בלבו ודעתו מן המוכן כלל אפילו דבור אחד של ד"ח, מצד שנתרחק גם מלשמוע במחשבה והרהור, ונוסף לזה צוק העתים ¹⁹⁸⁴ הטורדים המוח והלב בתכלית, הנה נפשו ולבו ריקם מכל. ואם כן למה יפלאו ויצטערו על רבוי המחשבות זרות שממילא נופלים, כמו במקום חורבה שכל הטינופות מצוים שם. ובאמת על זה אמרו יש שיש להם ואינם רוצים ¹⁹⁸⁵ , ועל זה דאבה נפשי ¹⁹⁸⁶ מאד, מאשר נראה לכל שבחנם ממש נפלו הנופלים גדולים וקטנים, ואם שנפילה זו רק בקרירות ועצלות אבל ריקנין הן מכל וכל.

וגם על הנערים הפנוים הרגילים בעסק ד"ח אוכיחם בתוכחת מגולה מאהבה מסותרת ¹⁹⁸⁷ , ולא יוכלו להכחיש האמת שעסק שלהם בד"ח הוא רק לימוד לפי שעה זו, ואם שמתפעלים מזה במוחם ולבם באמת ויחיו מהם, חיי שעה הוא. ולענין יגיעת עול בתפלה מקילים בעצמם ביותר, כנראה לעין כל שגם הבקי בד"ח ביותר מקצר מאד בתפלה. ואם היו מייגעים עצמן במה שיש להם במזומן בידם, בודאי היו מאריכים בהכרח בתפלה לא פחות מב' שעות.

ואם יש להם תשובות ¹⁹⁸⁸ על סיבות טרדת דוחק הפרנסה ביותר כעת כידוע, זה אינו תירוץ כלל לגביהם, שיש להם פנאי לעסוק בד"ח בלימוד בכל שבוע, רק בתפלה לא ימצאו רק ב' וג' אנשים שטבעם בנעוריהם ביראת אלקים ועבודתו כו', וגם מהם יתלוצצו כידוע. ואם הי' להם עינים לראות הלא יראו נפילתם ברוחניות ממעשה השטן להפילם, כאשר יודע כל אחד ואחד בעצמו, רק לא ניתן לכתוב על פני השדה ¹⁹⁸⁹ .

ועוד זאת הרעה ¹⁹⁹⁰ שיגיע מן החכמים ומבינים בד"ח, שרבים חללים הפילה ¹⁹⁹¹ ועצומים כל הרוגיה, באשר זה פרי חכמתם להתהלל ¹⁹⁹² בבחי' יש היפוך הביטול, ולהתלוצץ מבעלי בתים הפשוטים, שבתמימות לפי ערכם רוצים בקרבת אלקים בתפלה להתפלל בקול רם דוקא, לפי שהקול מעורר הכוונה ¹⁹⁹³ שבלב ומוח יהי' איך שיהי'.

וזה ידוע אצלי, שיש טבעיות זאת גם בכמה אנשים שיש להם במזומן בידיעת ד"ח, שלא יוכלו לכוון העמקת דעתם כי אם על ידי דיבור, על ידי קול הפה דוקא, כמו בלימוד הגמרא. וכל שכן אנשים שאין להם במזומן בידיעת ד"ח הרבה שיוכלו להעמיק דעתם באורך ורוחב, אם כן אין להם דרך הטוב לנפשם לעוררם מן השינה ותרדמה כי אם בקול המעורר הכוונה ורעותא דלבא. וחי נפשי ¹⁹⁹⁴ שיעלה לרצון לפני ה' ¹⁹⁹⁵ , אם באה מצד התמימות ומצד השפלות, כי קרוב ה' לנשברי לב ¹⁹⁹⁶ וכו', ואת שפל יראה ¹⁹⁹⁷ .

ומה גם מלבד זה, הנה כל מי שטעם טעם בסוד ה' ידע נאמנה, שגם המעמיקים דעת ותבונה בהתבוננות צריכים לומר פסוקי דזמרא בקול רם דוקא, כמ"ש רוממות אל בגרונם ¹⁹⁹⁸ , בגרונם ממש, דהיינו כל רוממות אל שבא בהשגתם באריכות ועומק יבוא לכלל תמצית וקיצור לאמיתת ענינה להיות בקול שיר בגרונם ממש, וכמו לבי ובשרי ירננו אל אל חי ¹⁹⁹⁹ כו', וחסידך ירננו ²⁰⁰⁰ וכו', רינה זו היא בקרב הלב בשר ²⁰⁰¹ , כאשר יתפעל מתמצית ההשגה יהי' מה שיהי', ואם ענין גדול או קטן, זהו אמיתיות גילוי אלקות בנפש ההיא. כמו כשאומר ברוך שאמר והי' העולם, שתמצית כל המושג מזה הוא שבדבר הוי' נעשה כל העולם מאין ליש, מזה בא בהרגש הלב בשר להתפעל בשיר וניגון או בתנועה ביד ורגל. וכה"ג כשאומר מלך יחיד חי העולמים ²⁰⁰² , מלכותך מלכות כל עולמים ²⁰⁰³ .

וזהו עיקר המתקת הדינים, כאשר יצא מפורש ²⁰⁰⁴ מפי אאמו"ר נ"ע ²⁰⁰⁵ לא פעם ושתים, ע"פ תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב וכו' ועבדת את אויביך ²⁰⁰⁶ , דאויביך הם רבוי המקטרגים על כל אחד ואחד בפרנסתו בבני חיי ומזוני בביטושים קטנים וגדולים כידוע, הכל בא מאשר לא עבדת את ה', כי עבודה זאת היא עבודה שבלב בהתפעלות אלקות בתפלה שהיא צריכה להיות בשמחה ובטוב לבב, היינו בחי' הרגשת הענג והשמחה בהבל הלב בשר ובשיר ורננה מתמצית השגת אלקות.

ובאמת יש בחי' שיר פשוט ²⁰⁰⁷ שלמעלה מתמצית המושג, דהיינו מה שהנשמה בעצמה תתענג על הוי' בלי טעם ודעת כלל, כמו בתפלת שבת שנק' שיר אל ²⁰⁰⁸ רק מצד האלקות בעצמו, שנק' תענוג פשוט בלתי מורכב כלל בשום שכל והתבוננות, אף לא בבחי' ראיית השכל דבחי' החכמה, ולכך נק' שיר פשוט. ואם זה יהי' בכלל נש"י בכל התפלות שלהם, זהו הנקרא באמת שמחה וטוב לבב, והוא הממתיק כל הדינים והקטרוגים שלא יהי' נמשך שום קטרוג על כל אחד ואחד. וזה מקובל מפי קדושי עליון רבותינו נ"ע, ואין ספק בזה. אשר על כן צוה לכל מר נפש מבני חיי ומזוני שיתפלל בשיר ובשמחה ותענוג פשוט מצד עצמות א"ס ב"ה ממש, שיברחו כל המקטרגים מזה וכו', וזה בדוק ומנוסה.

וגם נוסף לזה הפירוש הב' בעבודה זאת כפשוטה, שהן מעשה המצוות שנקרא עבודה בלשון המקרא, שצריך להיות בשמחה של מצוה כפשוטה, שבהנחת תפילין וטלית או מעשה הצדקה ישמח מאד בהרגשת לב בשר דוקא על אשר עשה נחת רוח ליוצרו. ואם גם לוקח לעצמו תענוג ושמחה, זהו דוקא עיקר ענין שמחה של מצוה.

ואל ישגיחו במלעיגים הנפשטים מכל בחי' יש, רק לחיי גופם וביתם מרגישים ביותר הן לשמחה והן בהיפוך, ומתירים כל הרגשת יש ולגרמי' כו'. ומי בכולם יודעים ומבינים בסוד וטעם האריז"ל שאמר לתלמידו הרח"ו ז"ל, על אשר זכה יותר ממנו להשגת סודי סודות ורזין דזהר והגיע לגילוי אליהו ז"ל ורוה"ק רק מפני שמחה של מצוה ²⁰⁰⁹ דוקא כפשוטו, שלא הי' כמוהו בתלמידו הנ"ל. וזהו לפי ששמחה זו מגיע למעלה בעצמות התענוג הפשוט העליון שלמעלה מבחי' התענוג והטעם וסודות ²⁰¹⁰ המלובש ומורכב בכל מצוה, ולזה ממילא השיג עי"ז כל הסודות טעמי המצות, כי יש בכלל מאתים מנה ²⁰¹¹ כו' וד"ל.

ואי לזאת באתי בגזירת עירין פתגמין בקיצור על שני הדברים האלה. הא' שיעשו תקנות בכל מנין בהסכם כולם כאיש אחד חברים ²⁰¹² , בלי פירוד לבבות ח"ו, שיעשו חק ולא יעבור ²⁰¹³ קבוע ללמוד ספרי היראה בכל מנין מיד אחר תפלת ערבית כשעה קטנה, וללמוד ספר עין יעקב ופרק אחד מספר התניא, וגם מד"ח הבאים בדפוס, ומעניני הסדרא שיש בכתובים מתורות אאמו"ר ז"ל. ויתחלקו לכתות, ויהי' בכל כתה ב' וג' אנשים המרוצים, ולחזור על הדברים ב' וג' פעמים, למען לא יעקר מלבו כל תמצית ²⁰¹⁴ עניני התעוררות התשובה ואהבה ויראה, גם מעט התבוננות ביחו"ע ויחו"ת, ויקבעו ג' זמנים לזה בכל שבוע, ביום ב' וביום ה' ובש"ק קודם המנחה. ויתרחקו מדברים בטלים קודם התפלה בתכלית, המאבדות הנפשות להביאם לכל מיני פריקות עול, ומכל שכן שלא ידברו בשעת התפלה ²⁰¹⁵ ח"ו.

ודבר התקנה הב', שיעשו חוק קבוע שיעמדו להתפלל יחדיו כאיש אחד עם הש"ץ ²⁰¹⁶ , ולומר אחריו בקול רם דוקא כל פסוד"ז, ושתים שלפני ק"ש ואחת לאחריה, עד שמו"ע שהוא בלחש דוקא, ולכוון היטב בכל מלה ומלה בקול המעורר הכוונה ורעותא דלבא, כפי ערכו אשר יש בידו במזומן מעט מד"ח, אשר נחקקו בלבו ודעתו מאשר ילמדו יום יום לא פחות מג' זמנים הנ"ל, לצרף אותם אל פירוש המלות, ושיבוא מהן עכ"פ בחי' התמצית ובקיצור.

ועל דרך הנ"ל בענין שיר אל ובתענוג שנמשך מן ההתבוננות, יש גם כן הפוכו, שהוא בחי' המרירות על ריחוקו כידוע, כמו צמאה לך נפשי בארץ צי' ועיף בלי מים ²⁰¹⁷ כו' כידוע. והנה ידוע ומבואר בכל הספרים הנדפסים ובכתובים, שגם זה בכלל תענוג יחשב, והוא השפלות והלב נשבר שמצד אלקות ממש, שיעלה למעלה כמו אהבה וחדוה בתענוגים ממש, דהכל אחד ממש, וכמאמר הזהר ²⁰¹⁸ בכי' תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה מסטרא דא, הרי הכל בלב אחד ובשעה אחת יש חדוה ותענוג ובכי' ומרירות, משום דהא בהא תליא, דמצד אלקות עצמו בא התענוג והחדוה כנ"ל שנקרא שמחה וטוב לב, ומצד הריחוק דחומריות הגוף בעולם הזה השפל יבוא הבכי' והמרירות, והכל אחד, וז"ש בבכי יבואו ²⁰¹⁹ כו'. ועיקר שלימות העבודה היא השמחה וטוב לבב הנ"ל אחר השפלות בלב נשבר ונדכה האמיתית כו' וד"ל.

והנה אזהרה ובקשה זאת השני' הוא על הנערים והאנשים הפנוים, והמה הבקיאים ויודעים בד"ח הרבה מנעוריהם, שישמעו לעצתי אמונה ²⁰²⁰ להפך סדר עבודתם, שהי' כמו הרגל וטבע עד הנה, להפריד הדבור בתפלה מן המחשבה בעומק ענינים פרטיים בהתבוננות, כי לא יכון ²⁰²¹ זה לפני ה' שמדבר לפניו. הגם שלפ"ד הרמב"ם ²⁰²² ז"ל אין צריך לכוון רק לפני מי הוא עומד, אבל עם כל זה צריך לכוון אל פירוש המלות דוקא כפי דעת הטור ²⁰²³ , וכן הוא על פי הקבלה האמיתית.

ואני ידעתי, ולא תוכלו להכחיש, שאין איש בכולכם שיוכל לכוון בכל מלה ומלה הכוונה שלה על פי סוד הקבלה, גם במלות שידועים ומבוארים בסידור על פי כוונת האריז"ל, כמו ברוך שאמר וכה"ג, וכל שכן כל פסוקי דזמרה ויוצר אור כו', אם גם היו יודעים ומבינים הכל הי' צריך להתפלל כל היום כולו ולא יספיק. ובאמת הרי זהו לימוד, כמו הלימוד בקבלה בזהר וביאורים, ולא שייך זה לענין התפלה כלל, שעז"נ זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ²⁰²⁴ . רק בקריאת שמע באחד צריך לכוון בכלל ²⁰²⁵ ביחו"ע ויחו"ת, שזהו ב' מדריגות דסובב וממלא, אם כן ²⁰²⁶ החיוב על כל אדם לפי ערכו להאריך בזה. ואף גם זה בתמצית המכוון, שהוא ענין היחוד האמיתי לעצמות א"ס ב"ה ממש שנק' אחדות פשוטה, ועל זה נאמר אליו ולא למדותיו ²⁰²⁷ , כידוע לכל עוסק בד"ח מנעוריו.

ולזאת אין עצה לפניהם רק שיחלקו לב'. הא' ענין העסק בד"ח בזמנים מיוחדים בכל בוקר וערב לפי שעתו וזמנו, ולעיין בכל כחו, שיהי' מן המוכן בלבבם בכל עת מצוא זו תפלה ²⁰²⁸ , שיוכלו להבין בעצמם עכ"פ התמצית מכל ענין וענין שיודעים מכבר, להביא בהתפעלות במורגש בלב בשר דוקא, כמו פסוקי דזמרה וכל התפלה בקול רם דוקא. וכל מה שיהי' אצלם מן המוכן ומזומן יותר, יותר יוכל למצוא תוספת אור בדרך תמצית וקיצור. אך העיקר הוא בתפלה רק לומר המלות בכוונה ורעותא דלבא בשמחה ושפלות כנ"ל, איש איש לפי ערכו. וזהו"ע הב' שהוא זמן תפלה לחוד, שלא יערבו בזה מאריכות ההתבוננות שלא מענין התפלה כלל וכלל. רק אם יש איזה אנשים שאין טבעם דוקא לכוון דעתם בקול רם אלא בחשאי ונחת ²⁰²⁹ , אין החיוב עליו בזה, רק עכ"פ ידבר בדבור לפי כוונתו ובשיתוף עם הצבור. וכללות הענין יובן לשומעים שיעלה לרצון לפני ה' ²⁰³⁰ קול התפלה מן הצבור ²⁰³¹ , כשיהיו כאיש אחד חברים בשמחה וטוב לבב ובשפלות ונמיכת רוח, ויוסר מהם כל קטרוג. השומע ישמע ²⁰³² וכו' וד"ל.

אהוביי אחיי ורעיי ²⁰³³ , ה' יודע ועד ²⁰³⁴ שכוונתי רצוי', ולבי ונפשי מר לי מר ²⁰³⁵ מאד, ממה שבחנם ²⁰³⁶ ממש נפל טעות ושקר בד"ח ²⁰³⁷ , להיותם סיבה צומחת לקרר לב הכל. ועל כן הי' כל מגמתי להביא כל ד"ח בכתב ולשון מדברת ²⁰³⁸ מדא"ח של אאמו"ר ז"ל, כל דבר ²⁰³⁹ הנצרך לכל אחד ואחד כפי מקומו ושעתו ²⁰⁴⁰ , בלתי יבואו עוד בנסתרות ורזין, רק הכל יהיו יכולים לקבלו, וכמבואר ומובן הכל בכל הספרים הנדפסים. ועתה לריק הי' כל יגיעתי ²⁰⁴¹ ממש. ועל זה נאמר וחכמת המסכן בזוי' ודבריו אינם נשמעים ²⁰⁴² וכו'. על כן נא ונא יחוסו נא על נפשם שלא תאבד ²⁰⁴³ , וישמעו לעצתי לקבוע עתים לתורה, עת דודים ²⁰⁴⁴ וריעים להתחברות הנ"ל. וישמעו גם לדבר הב', שתהי' תפלתם רצוי' בקול ודבור שיוצאים מן הלב, כולם כאיש אחד, איש איש לפי ערכו ותוכן לבות ה' ²⁰⁴⁵ , אך יחדיו ידובקו ²⁰⁴⁶ וישרה בהם אחדות הוי', להאיר אור הוי' בנפשם ברו"ג מנפש ועד בשר ²⁰⁴⁷ כל הימים להם ולבניהם אחריהם ²⁰⁴⁸ .

הכ"ד המדבר ²⁰⁴⁹ מקירות לבבו ²⁰⁵⁰ באמת לאמתו

דובער בלא"א הגאון מו"ה שניאור זלמן זצלה"ה נבג"ם ²⁰⁵¹

ויקבלו העתק התורה דשמח תשמח ²⁰⁵² על כן יעזב איש כו', בענין שני תנאים הנזכרים שם, שזהו יסוד כל ענין הנ"ל כידוע וד"ל.