י
י וכן המלוה מוזהר על ריבית דברים כגון שלא יאמר לו הודיעני אם יבא פלוני ממקום פלוניצד אף על פי שאינו מטריחו אלא באמירה לבדה אם לא היה רגיל עמו בזה קודםצה לכן ועתה סומך על הלואתו לצוות עליו מפני שהוא נכנע לוצו הרי זו רבית. ולא נאמר עבד לוה לאיש מלוה אלא לענין שאם המלוה אומר נלך לבית דין הגדול לדון שם והלוה אומר לדון כאן כופין את הלוה לילך אחר המלוה לילך לבית דין הגדול והלוה אינו יכול לכוף את המלוה לילך אחריו לבית דין הגדול משום שנאמר עבד לוה לאיש מלוהצז:
הערות
- צד. משנה עה , ב. לגירסת הרי"ף שלפנינו (מה, א) דע אם בא (דקאי על המלוה). טור ושו"ע סי' קס סי"ב.
- צה. שיטה מקובצת שם בשם הרמ"ך. וכדלעיל ס"ט (מהברייתא שם).
- צו. ט"ז ס"ק ה.
- צז. משלי כב, ז. ר"ה לא, ב. סנהדרין לא, ב. ו נתבאר בטור ושו"ע חו"מ סי' יד ס"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.