ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא)תרמח דברים הפסולים באתרוג

תרמח דברים הפסולים באתרוג

ובו ל"א סעיפים

אתרוג היבש

א אתרוג²⁷⁰¹ הכמוש כשר, אבל היבש פסול²⁷⁰², שאין זה הדור²⁷⁰³.

ושיעור היבשות לכשתכלה הליחה ואינו מוציא שום ליחה²⁷⁰⁴ (כי הליחה לפרי כמו הדם לבשר החי²⁷⁰⁵ ונאמר²⁷⁰⁶ לא המתים יהללו כו') שכל זמן שהוא לח מוציא ליחה או מדוחק הסכין או מסחיטת הפרי אבל אחר שיבש לא יוציא שום ליחה.

אלא שהבדיקה שלו קשה, לפי שאי אפשר לסוחטו או לחותכו שלא יפסל, אבל אם ניקב נקב שאין בו חסרון מגוף האתרוג כשר אם אינו מפולש, דהיינו שאין הנקב מגיע עד חדרי הזרע שבתוך האתרוג²⁷⁰⁷, אם כן יכול לבדקו על ידי שיעביר בו מחט עם חוט, ואם יש בו ליחה יתראה בחוט²⁷⁰⁸. רק שיזהר שלא יגיע המחט עד חדרי הזרע וגם שלא יגיע לעבר שכנגדו, אפילו הוא שלא כנגד חדרי הזרע²⁷⁰⁹, שלא יעשה נקב מפולש²⁷¹⁰:

ב ומכל מקום אין חייב כלל לבדקו, אלא אם כן רואין אותו שהוא כמוש²⁷¹¹.

ואתרוג שבירך עליו בשנה זו, אין לבדקו כלל בשנה האחרת, שבודאי ימצא יבש²⁷¹²:

אתרוג שניקב

ג אתרוג שניקב, אפילו אם הנקב הוא רחב, אלא שאין בו חסרון מגוף האתרוג ²⁷¹³ , כגון שתחב שם יתד עב וניקב בענין שלא חסר כלום, אם אין באורך ורוחב של שטח רוחב הנקב כאורך ורוחב של שטח מטבע הנקרא איסר, הרי זה כשר²⁷¹⁴ .

וכיצד משערין, אם הנקב הוא עגול, מניח האיסר על פי הנקב. ואם הנקב הוא מרובע או שהוא ארוך וקצר ²⁷¹⁵ , רואין אותו כאלו היה עגול, דהיינו שהיו עושין עגולה מן אורך ורוחב של שטח רוחב הנקב, ואם היה גודל שטח העגולה הזאת פחות מגודל שטח האיסר, הרי זה כשר²⁷¹⁶.

(ועיין ביו"ד סי' ל"ד²⁷¹⁷ היכן²⁷¹⁸ משערין שיעור האיסר בזמן הזה שאין אנו יודעים אותו כלל עיי"ש):

ד במה דברים אמורים, כשאין הנקב מפולש, אבל אם הנקב הוא מפולש²⁷¹⁹ מעבר אל עבר שכנגדו, אפילו לא הגיע הנקב לחדרי הזרע שבתוך האתרוג, כגון שניקב בעובי הקליפה העבה (המקפת את חדרי הזרע) מצד זה לצד זה שכנגדו שלא כנגד חדרי הזרע²⁷²⁰, ואפילו אין ברוחב הנקב אלא משהו, ולא חסר כלום מגוף האתרוג, הרי זה פסול:

ה אבל אם אין הנקב מפולש מצד זה לצד שכנגדו, אפילו ניקב כנגד חדרי הזרע, ופילוש אורך הנקב עובר כל חדרי הזרע עד סמוך לקצה האתרוג שבצד שכנגדו ²⁷²¹ , וכן אם ניקב האתרוג משני צדדיו עד תוך חדרי הזרע, וחדרי הזרע עצמן נשאר מהן קצת שלם, והשלם הזה מפסיק בין הנקבים שמשני צדדיו, כל זה אינו נקרא נקב מפולש²⁷²²:

ו ויש חולקין על זה ואומרים²⁷²³, דכל שהגיע הנקב עד חדרי הזרע ²⁷²⁴ , אע"פ שחדרי הזרע וצד השני של האתרוג נשארו שלימים, הרי זה נקרא נקב מפולש, לפי שהקליפה העבה המקפת את חדרי הזרע אינה נחשבת עם חדרי הזרע לדבר אחד, אלא היא נחשבת לדבר בפני עצמו לענין זה, וכיון שניקבה כולה מצד אחד הרי זה נקב מפולש.

ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה²⁷²⁵. אבל בשעת הדחק שאי אפשר למצוא אתרוג אחר, יש לסמוך על סברא הראשונה²⁷²⁶, ומותר לברך על אתרוג זה ²⁷²⁷ :

ז וכל זה בנקב שאין בו חסרון מגוף האתרוג, אבל אם חסר מגוף האתרוג אפילו משהו²⁷²⁸, הרי זה פסול אף על פי שאין הנקב מפולש ואין בו כאיסר:

ח ויש חולקין²⁷²⁹ על כל זה ואומרים, דנקב שאין בו חסרון מגוף האתרוג אינו פוסל כלל, ואפילו הוא רחב הרבה יותר מכאיסר, ואפילו הוא מפולש, ולא חלקו חכמים בין מפולש לשאינו מפולש ובין כאיסר לפחות מכאיסר, אלא בנקב שיש בו חסרון מגוף האתרוג, שאם יש ברחבו כאיסר, פוסל אע"פ שאינו מפולש, ואם אין ברחבו כאיסר, אינו פוסל אלא אם כן הוא מפולש. ויש לסמוך על סברא זו בשעת הדחק שאי אפשר למצוא אתרוג אחר²⁷³⁰, ואז מותר לברך על אתרוג זה ²⁷³¹ :

ט וכל זה בנקב שנעשה בו לאחר שנתלש. אבל נקבים הנעשים בו כשהוא מחובר, כמו שרגילות הוא להעשות בו נקבים על ידי קוצים שנופלים עליו כשהוא מחובר, נוהגין להכשירו אע"פ שהן נקבים שיש בהן חסרון, לפי שכל נקב שבאה לו בעודו גדל באילן, חוזר לבריאותו על ידי שנקרם עליו עור מלמעלה, כיון שהוא עדיין הולך וגדל באילנו, ואע"פ שעל גבי עור זה יש גומא וחסרון בגוף האתרוג, אין בכך כלום²⁷³².

אבל אם אנו רואים שלא נקרם עליו, ויש בנקב חסרון מגוף האתרוג, הרי זה פסול, אף על פי שהנקב נעשה בו בעודו באילן על ידי קוץ ²⁷³³ :

י במה דברים אמורים ²⁷³⁴ , כשניכר ונראה שיש בו בגומא זו חסרון מגוף בשר האתרוג. אבל אם יש להסתפק שמא לא נחסר כלום מגוף בשר האתרוג, אלא שעל ידי דוחק הקוץ נתכווץ בשר האתרוג לצדדי הנקב, יש להכשיר, דכל שאין ברור לנו שיש חסרון מגוף האתרוג, יש לסמוך על סברא האחרונה שבארנו²⁷³⁵, דכל שאין הנקב מפולש ואין בו כאיסר, אע"פ שיש בו חסרון, אינו פסול²⁷³⁶:

יא ואפילו אם יש להסתפק שמא הגיע פילוש הנקב עד חדרי הזרע²⁷³⁷ יש להכשיר, שכל שאינו ברור לנו שהגיע הנקב עד חדרי הזרע, יש לסמוך על דברי האומרים²⁷³⁸ שאפילו אם הגיע הנקב לחדרי הזרע אינו נקרא נקב מפולש, ואינו פוסל אלא אם כן יש בו חסרון²⁷³⁹:

אתרוג שנימוח בפנים

יב כבר ביארנו שחסרון מגוף האתרוג פוסל את האתרוג, ועל דרך שנתבאר²⁷⁴⁰. במה דברים אמורים, כשהחסרון הוא מבחוץ, דהיינו שניקבה גם הקליפה החיצונה של האתרוג, דהיינו הקליפה הדקה²⁷⁴¹ המקפת את הקליפה העבה הנקראת בשר האתרוג ²⁷⁴² , ויש בה טעם חריפות כשאוכלין אותה²⁷⁴³. אבל אם אין החסרון אלא בפנים, כגון שנימוח כל בשר האתרוג בפנים וקליפה החיצונה קיימת, וגם חדרי הזרע קיימין, שמרגיש במשמוש היד שלא נימוחו²⁷⁴⁴, דבר זה נסתפק לחכמי הגמרא²⁷⁴⁵, אם יש לדמות אתרוג לריאה שאינה נפסלת מחמת חסרון שמבפנים, כגון שנימוח כל בשרה מבפנים ועורותיה החיצונים קיימין וגם סמפונותיה שמבפנים הן קיימין, שהיא כשרה כמ"ש ביו"ד סי' ל"ו²⁷⁴⁶. ויש פוסקין ²⁷⁴⁷ ספק זה להקל, לפי שהן סוברין שכל פסולין אלו (שאינן מחמת הידור, כמו שיתבאר²⁷⁴⁸) אין פיסולן מן התורה אלא מדברי סופרים, וכל ספק דברי סופרים להקל²⁷⁴⁹. ויש אומרים²⁷⁵⁰ שכל פסולין אלו הן מן התורה, כמו שיתבאר²⁷⁵¹, ולפיכך הולכין בספק זה להחמיר ככל ספק של תורה. ויש לחוש לסברא האחרונה במקום שאפשר:

אתרוג שנסדק

יג אם נסדק כולו על פני כל ארכו²⁷⁵², אפילו לא נסדק אלא מצד אחד מראשו לסופו²⁷⁵³, ועומק הסדק מגיע על פני כל ארכו עד רוב עובי של קליפה העבה²⁷⁵⁴, הרי זה פסול, אע"פ שלא חסר כלום מגוף האתרוג²⁷⁵⁵.

אבל אם נשתייר באתרוג משהו למעלה ומשהו למטה²⁷⁵⁶ שלא נסדק בעומק עד רוב עובי הקליפה העבה²⁷⁵⁷, אפילו נסדק משני צדדיו²⁷⁵⁸ על פני כל ארכו ונשתייר מכל צד משהו למעלה ומשהו למטה שלא נסדק, כשר:

יד וכן אם נסדק על פני היקף רחבו, אפילו נסדק משני צדדיו זה כנגד זה, ונשתייר משהו שלם למעלה בין שני הסדקים שמשני הצדדין, ומשהו שלם למטה ²⁷⁵⁹ בין שני הסדקים שמשני הצדדים, הרי זה כשר²⁷⁶⁰, אע"פ שעומק הסדקים מגיע עד רוב עובי של קליפה העבה.

וכל פסולים אלו, דהיינו ניקב חסר ונסדק, אינו מחמת שאינו הדור, אלא לפי שאינו תם ושלם, והתורה אמרה ולקחתם ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה²⁷⁶¹:

אתרוג שנקלף

טו אם נקלף ממנו הקליפה החיצונה הדקה המקפת את קליפה העבה, אם נקלף כולו, פסול ²⁷⁶² , שכיון שכולו נקלף, הולך ומתנוונה ואינו הדור, ואם נשתייר ממנו כל שהוא שלא נקלף, כשר, שעל ידי אותו כל שהוא הוא חוזר לבריאותו²⁷⁶³. ויש אומרים²⁷⁶⁴ שאינו כשר אלא אם כן נשתייר ממנו כסלע שלא נקלף. ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר:

טז במה דברים אמורים, כשמקום הנקלף הוא שוה במראיתו למראה גוון האתרוג. אבל אם הוא משונה במראיתו ממראה האתרוג, אינו כשר, אלא אם כן המקום שנקלף הוא מיעוט האתרוג, ואינו מפוזר בשנים ושלשה מקומות אלא כולו עומד במקום אחד, ואינו עומד בחוטמו של האתרוג אלא מחוטמו ולמטה²⁷⁶⁵, כמו שיתבאר²⁷⁶⁶ גבי חזזית, עיי"ש הטעם לכל זה:

ניטלה הפטמא או העוקץ

יז יש הרבה אתרוגים שעל ראש האתרוג גדל עץ אחד שמקצתו נכנס לתוך גוף האתרוג ומקצתו בולט למעלה²⁷⁶⁷, ובמקצת אתרוגים אין עץ זה נכנס כלל לתוך אתרוג אלא כולו בולט למעלה מראש האתרוג²⁷⁶⁸, ונקרא פטמא או דד ²⁷⁶⁹ , ועל עץ זה גדל כמין פרח שושן, ונקרא שושנתא²⁷⁷⁰, והוא (נחשב) מגוף העץ הנקרא פטמא או דד²⁷⁷¹.

ויש הרבה אתרוגים שאין להם כלל פטמא זו ולא שושנתא שעליו, והן כשרין²⁷⁷², כיון שכך היא בתחלת ברייתם וזהו דרך גדולן²⁷⁷³, וניכרין הן אותן שכך הן מתחילת ברייתם, כי יש להן במקום הפטמא כמו גומא מתחלת בריאתו²⁷⁷⁴.

אבל אתרוג שהיה לו פטמא וניטלה פטמתו²⁷⁷⁵, אפילו לא ניטל כל עובי הפטמא, אלא מקצת העובי נשאר מחובר לאתרוג ומקצת העובי ניטל לגמרי מן האתרוג, בענין שנשאר משהו באתרוג מגולה במקום שהיה מכוסה בעובי מקצת הפטמא שניטלה²⁷⁷⁶, הרי זה פסול, לפי שפטמא זו נחשבת מגוף האתרוג, וכיון שהיא חסרה הרי זה אתרוג חסר²⁷⁷⁷. אע"פ שיש אומרים שאין חסרון פוסל אלא אם כן יש בו כאיסר, כמו שנתבאר²⁷⁷⁸. מכל מקום כיון שהפטמא היא בגובה האתרוג על ראשו, והחסרון ניכר בה יותר, לפיכך החמירו בה שאפילו חסרון כל שהוא שבה פוסל²⁷⁷⁹, לפי שעיקר הידורו של אתרוג תלוי בראשו שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו²⁷⁸⁰, ואם נחסר שם כל שהוא אינו הדור ²⁷⁸¹ .

אבל אם לא ניטל כלום מעובי הפטמא במקום שהיא מחוברת לאתרוג²⁷⁸², ואפילו נטלה כל הפטמא ולא נשאר ממנה רק גובה משהו, בענין שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה בעובי פטמא משהו זו שנשתייר, כמו שהיה מכוסה בתחלה כשהפטמא היתה שלימה, הרי זה כשר, דכיון שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה כמו שהיה מתחלה, אין זה חסרון²⁷⁸³.

ויש חולקין²⁷⁸⁴ על זה ואומרים, דאפילו לא נטלה רק השושנתא העליונה, וכל הפטמא קיימת, הרי זה פסול, שאינו הדור אלא אם כן הוא שלם לגמרי בראשו. ואע"פ שאין הלכה כדבריהם ²⁷⁸⁵ , מכל מקום טוב לחוש לדבריהם במקום שאפשר²⁷⁸⁶, דהיינו שאם יש לפניו שני אתרוגים שוים בנוי והידור ובאחד מהן ניטל השושנתא, אזי יקח אותו שיש בו השושנתא. אבל אם אותו שיש בו השושנתא אינו מהודר ומפואר כל כך כמו אותו שניטלה ממנו השושנתא, יקח את המהודר ואת המפואר יותר, אף על פי שאין בו שושנתא, שהעיקר הוא כסברא הראשונה²⁷⁸⁷:

יח ניטל העוקץ, והוא העץ שהאתרוג תלוי בו באילן, הרי זה פסול. והוא שניטל העוקץ מעיקרו ולא נשאר ממנו כלום באתרוג, שאז נשאר מקומו גומא באתרוג, והרי זה אתרוג חסר ²⁷⁸⁸ . אבל אם נשאר ממנו כל שהוא באתרוג, בענין שנתמלאת כל רוחב הגומא ²⁷⁸⁹ , דהיינו שלא ניטל כלום מעובי העוקץ במקום שהוא ממלא את הגומא, הרי זה כשר, שהרי גוף האתרוג אינו חסר כלום²⁷⁹⁰.

ויש מכשירים²⁷⁹¹ אפילו ניטל כל העוקץ ונשאר מקומה גומא באתרוג, שהעוקץ אינו נחשב מגוף האתרוג לענין שבחסרונו יפסל האתרוג משום אתרוג חסר. ואע"פ שאין הלכה כדבריהם, מכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר למצוא אתרוג אחר, יש לסמוך על דבריהם לברך על אתרוג זה, שהרי יש נוהגין בשעת הדחק לברך אפילו על הפסולין לגמרי²⁷⁹², כמו שיתבאר בסימן תרמ"ט²⁷⁹³, עיי"ש הטעם:

חזזית שעל האתרוג

יט עלתה עליו חזזית²⁷⁹⁴ (פירוש, או ילפת²⁷⁹⁵ תרגומו או חזזן), והוא כמו אבעבועות דקות²⁷⁹⁶, ויש בו ממש, שמקומן ניכר במשמוש היד שהוא גבוה מן האתרוג²⁷⁹⁷.

אם הוא במקום אחד מהאתרוג בלבד, אינו פסול אלא אם כן הוא רוב²⁷⁹⁸ של כל האתרוג²⁷⁹⁹. אבל אם הוא בשני מקומות, ויש בין שני המקומות מקום פנוי (שאין בו חזזית), לכל הפחות כשיעור חזזית אחת, דהיינו שיכול להיות במקום זה טיפת חזזית משהו (דהיינו שתי אבעבועות דקות, שפחות מכן אין נקרא חזזית כמו שיתבאר²⁸⁰⁰), ומראה אתרוג משהו כחוט השערה מפסיק בין טיפה זו להחזזית הגדול שאצלה מצד אחד, ומראה אתרוג משהו כחוט השערה מפסיק בין צד השני של טיפה זו לחזזית הגדול שאצלה²⁸⁰¹, הרי זה פסול, אפילו אם כל החזזית ביחד אינו אלא מיעוט האתרוג. שכיון שיש בתוך החזזית מקום פנוי מראה אתרוג, הרי זה כמנומר²⁸⁰², ואינו הדור ²⁸⁰³ :

כ במה דברים אמורים, כשיש מתחלת חזזית האחת עד סוף חזזית השנית כשיעור רוב הקיפו של האתרוג, כגון שאם הן עומדין לרוחב האתרוג, דהיינו סביב היקף עביו, ומתחלת האחת עד סוף שנית יש רוב היקף עביו. וכן אם הן עומדין לאורך האתרוג, ומתחלת האחת עד סוף השנית יש רוב היקף אורך האתרוג, כגון שחזזית אחת עומד בצד אחד של האתרוג וחזזית השנית נמשך מעט על צד השני של האתרוג²⁸⁰⁴. אבל אם כל החזזית הוא בצד אחד של האתרוג, אף על פי שיש מתחלת האחת עד סוף השנית מחצה היקף אורך האתרוג, או מחצה היקף עביו, או אפילו מחצה היקף ארכו ומחצה היקף עביו, כגון שיש הרבה חזזית קצת מהן נמשכים לאורך האתרוג עד חצי עביו וקצת מהן נמשכים לרוחב האתרוג סביב היקף עביו עד חצי ההיקף, הרי זה כשר²⁸⁰⁵.

ויש חולקין²⁸⁰⁶ על זה ואומרים, דאפילו אין בו אלא שתי טיפות חזזית משהו, ובין שתי טיפות אלו אין מקום פנוי שבו מראה אתרוג אלא כדי שיעור חזזית אחת, הרי זה כמנומר ופסול.

ויש להחמיר כסברא האחרונה. אבל בשעת הדחק שאי אפשר למצוא אתרוג אחר, יש לסמוך על סברא הראשונה²⁸⁰⁷.

ואם אין בו אלא חזזית אחת גדול שנתפשט על פני חציו של כל שטח האתרוג, דהיינו שכל מקום הפנוי שבו מראה האתרוג הוא מחצה על מחצה עם החזזית, פסול. וכן כל דבר הפוסל ברוב בכל ארבעת המינים, אם הוא מחצה על מחצה, פסול²⁸⁰⁸, לפי שצריך להיות הרוב בהכשר ²⁸⁰⁹ . ואין מחצה הכשר נחשב כרוב אלא לענין מחיצות של שבת²⁸¹⁰ ושל סוכה²⁸¹¹ ולענין סכך הסוכה²⁸¹², שבהן נאמרה הלכה למשה מסיני שהמחצה הוא כרוב, אבל בכל התורה כולה צריך להיות הרוב בהכשר²⁸¹³.

ויש חולקים²⁸¹⁴ על זה ואומרים, דכל שאין בפסול רוב כנגד הכשר, אינו יכול לפסול, והרי הוא כאלו לא היה כאן פסול כלל. ואע"פ שאין הלכה כדבריהם²⁸¹⁵, מכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר למצוא מינים אחרים כשרים, יש לסמוך על דבריהם לברך על מינים אלו, שהרי יש נוהגין בשעת הדחק לברך אפילו על הפסולין לגמרי ²⁸¹⁶ , כמו שיתבאר בסימן תרמ"ט ²⁸¹⁷ , עיין שם הטעם:

כא כל דבר הפוסל באתרוג משום שאינו הדור ²⁸¹⁸ , כגון יבש²⁸¹⁹, או חזזית²⁸²⁰, או שינוי מראה האתרוג, דהיינו שנקלף מקצת האתרוג ונשתנה מראיתו ממראה כל האתרוג²⁸²¹, אע"פ שכל אלו אינן פוסלין אלא אם כן יש בהן כשיעור שנתפרש בהן, אבל אם היה אחד מהן על חוטמו, דהיינו ממקום שמשפע משם ויורד לצד ראשו ומתחיל משם להתקצר ולהתחדד²⁸²², כל מקום זה אם יש בו אחד מכל אלו הדברים הפוסלים משום הדור, אפילו אין בו אלא משהו הרי זה פסולה, לפי שעיקר ההידור של האתרוג תלוי בחוטמו, שהוא נראה לעינים יותר משאר מקומות, ובו אדם נותן עיניו בתחלת השקפתו ²⁸²³ :

כב מכל מקום אפילו בחוטמו אין החזזית פוסל אלא אם כן יש בו שתי אבעבועות לא פחות (שפחות מכן אין נקרא חזזית)²⁸²⁴.

והוא שיהיו נראין לעין כשאוחזו בידו, ולא שיהא צריך להשים עין עיונו עליהם עד שיראם ²⁸²⁵ . וכן כל שינוי מראה ²⁸²⁶ אינו פוסל אלא אם כן נראה לרוב בני אדם בהשקפה ראשונה²⁸²⁷:

כג אין החזזית ולא שינוי מראה פוסלין אלא אם כן נולדו מעצמות האתרוג. אבל אם מחמת שעוקצים אותו קוצים נעשו בו מקומות אדומים ועקומים, כשר²⁸²⁸. וכן אותן חזזית שקורין בלא"ט מו"ל, יש להכשיר²⁸²⁹ אפילו יש בהן ממשות, שמקומן ניכר במישוש היד שהן גבוהין מהאתרוג, לפי שהן נחשבין גם כן מראה אתרוג, מאחר שרגילות הוא להיות כך הרבה אתרוגים, אין זה שינוי גדול²⁸³⁰:

כד כל מקום שנפסל האתרוג מחמת שינוי מראה²⁸³¹ או מחמת החזזית, בין שלא היו אלא במקום אחד בלבד בין שהיו בכמה מקומות, וקלף כל מקומות הפסולין שבו וחזר מראיהן מראה²⁸³² כל האתרוג, אם נזהר לקלפו בענין שלא נחסר כלום מגוף האתרוג, דהיינו שלא קלף רק קליפה החיצונה הדקה²⁸³³, הרי זה כשר, ואפילו לכתחלה מותר להכשירו על ידי כן²⁸³⁴.

נפלו עליו מים בתלוש ותפח, ואין צריך לומר אם נסרח, שיש לו קצת ריח רע, פסול²⁸³⁵, שאין זה הידור²⁸³⁶:

מבושל, כבוש ומנומר

כה אתרוג המבושל, פסול. וכן אם היה כבוש פסול²⁸³⁷, שהכבוש כמבושל²⁸³⁸. ואיזהו כבוש, כל שנשרה מעת לעת במים או בשאר משקים ומי פירות ²⁸³⁹ , ואפילו בדבש שדרכו להעמיד דבר הכבוש בתוכו, אעפ"כ נפסל האתרוג משום כבוש במעת לעת²⁸⁴⁰. ואם כבשו בחומץ²⁸⁴¹ חזק שהוא חריף מאד²⁸⁴², אפילו לא שהה בתוכו אלא שעה מועטת כדי שיתן החומץ על האוּר וירתיח הרי זה כמבושל ²⁸⁴³ , כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה²⁸⁴⁴, עיין שם הטעם ²⁸⁴⁵ :

כו אתרוג המנומר, פסול²⁸⁴⁶, שאינו הדור²⁸⁴⁷. איזהו מנומר, שיש בו כמה גוונים²⁸⁴⁸, כגון שחור ולבן, שאינו ממראה האתרוג²⁸⁴⁹. ואפילו גוון אחד בשני מקומות באתרוג הרי זה כמנומר ופסול ²⁸⁵⁰ , אף אם אין בהם אלא מיעוט האתרוג. אבל אם גוון הפסול הוא במקום אחד בלבד, אינו פוסל אלא אם כן יש בו רוב האתרוג²⁸⁵¹ או חציו, כמו שנתבאר²⁸⁵² גבי החזזית. שדין שינוי מראה כדין חזזית לכל דבר:

כז אתרוג שמראיהו שחור אפילו מעט ²⁸⁵³ , הרי זה פסול. במה דברים אמורים באתרוג הגדל בארצות שהאתרוגים הגדלין שם הן ירוקים, אבל במקומות שהאתרוגים הגדלין שם הן שחורין מעט, כשרים, שזהו דרך בריאתן וגידולן באותו מקום ואין זה שינוי כלל. אבל אתרוג השחור ביותר, כשחרות בני אדם הכושים, אפילו הגדל בארץ כוש פסול²⁸⁵⁴, לפי שאין זה הדור כלל²⁸⁵⁵:

שינוי בצורת וצבע האתרוג

כח העגול ככדור, פסול, שהרי אין עליו צורת אתרוג כלל²⁸⁵⁶. וכן מטעם זה²⁸⁵⁷ אם גדלו בדפוס שעשו לו בעודו קטן ונתנו בתוכו כשהוא עדיין מחובר לאילן וגדל בתוכו כמדת הדפוס וכתמונתו עד שנשתנה מצורת האתרוג ונעשה כמין בריה אחרת, פסול²⁸⁵⁸. אבל אם נעשה כעין צורת האתרוג, אע"פ שאינו דומה לו ממש, כגון שנעשו בו כמין קרשים, כעין גלגל של ריחיים (ו)של מים, הרי זה כשר²⁸⁵⁹:

כט התיום, דהיינו שגדלו שנים דבוקים זה בזה, כשר²⁸⁶⁰, שאין זה שינוי כלל, ונוטל שניהן ביחד כשהן דבוקין, ומברך²⁸⁶¹.

אין שיעור לגודל האתרוג למעלה²⁸⁶², שאפילו הוא גדול כל כך עד שניטל על הכתף²⁸⁶³, הרי זה כשר. אבל למטה יש לו שיעור, שאם הוא פחות מכביצה פסול²⁸⁶⁴, לפי שרוב האתרוגים אין גידולן פחות מכביצה ²⁸⁶⁵ , וזה שאין בו כביצה הרי עדיין לא נגמר פריו, והתורה אמרה פרי עץ שיהא פרי גמור²⁸⁶⁶. ואפילו אם אתרוג זה לא היה גדל יותר אף אם לא היו קוצצים אותו מן האילן, מכל מקום כיון שבגמר גידולו אין בו כביצה, אין זה פרי חשוב²⁸⁶⁷. אבל אם יש בו כביצה, הרי הוא כשר, אע"פ שהוא בוסר²⁸⁶⁸, דהיינו שלא נגמר גידולו, שהיה גדול יותר אם לא היו קוצצים אותו, מכל מקום כיון שיש הרבה אתרוגים שאינן גדילין יותר ממנו, הרי זה פרי חשוב ונקרא גמר פרי²⁸⁶⁹:

ל במה דברים אמורים²⁸⁷⁰, כשמראיהו ירוק כעין כרכום²⁸⁷¹ (שקורין גע"ל), כדרך כל האתרוגים שנגמר פרים. או אפילו שאין כולו ירוק ככרכום, שבמקצתו התחיל להוריק ככרכום, שזהו סימן שנגמר פריו וסופו להוריק כולו בתלוש כשישהו אותו זמן מרובה²⁸⁷². אבל אתרוגים הבאים לפנינו כשהן עדיין ירוקין כעשבי השדה (שקורין גרי"ן)²⁸⁷³, יש לחוש שמא עדיין לא נגמר פרים, ולכך אין ירוקין ככרכום²⁸⁷⁴. ומכל מקום אם הם גדולים הרבה בענין שידוע וברור לנו שנגמר פרים וסופן להוריק ככרכום בתלוש, מותר ליקח אותן ולצאת בהן ידי חובה אפילו כשהן ירוקין²⁸⁷⁵. ומכל מקום כבר נהגו שלא לסמוך על בקיאות זו, ואין לוקחין אלא אם כן התחילו להוריק קצת כעין כרכום²⁸⁷⁶:

אתרוג המורכב

לא אתרוג המורכב²⁸⁷⁷, דהיינו שהרכיבו ענף מאילן אחר לתוך אילן האתרוג²⁸⁷⁸ וגדל מהן מין הדומה לאתרוג, פסול, שזה אינו אתרוג כלל, אלא הוא בריה בפני עצמה. וארבעה סימנים יש להבחין בין האתרוג המורכב מלימונ"י לאתרוג. האחד, כי המורכב הוא חלק, ולהאתרוג יש בליטות קטנות בכל גופו וקצת גובה להן. השני, המורכב עוקצו שהוא תלוי בו באילן הוא בולט, ועוקץ האתרוג שוקע. השלישי, כי תוך של המורכב, דהיינו הגוף, הוא רחב ומוהל שלו רב, והקליפה התיכונה, דהיינו קליפה העבה שבאתרוג²⁸⁷⁹, היא אינה עבה כל כך במורכב כמו באתרוג, שהקליפה עבה מאוד, ותוך שלו קצר, ואין בו מוהל רב²⁸⁸⁰. הרביעי שבאתרוג הגרעינין שבתוכו זקופים לאורך ובמורכב הגרעינין הן מושכבין לרחבו²⁸⁸¹:

הערות

2701. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) אתרוג היבש (ס"א-ב). (ב) אתרוג שניקב (ס"ג-יא). (ג) אתרוג שנימוח בפנים (סי"ב). (ד) אתרוג שנסדק (סי"ג-ד). (ה) אתרוג שנקלף (סט"ו-ז). (ו) ניטלה הפטמא או העוקץ (סי"ז-ח). (ז) חזזית שעל האתרוג (סי"ט-כד). (ח) מבושל, כבוש ומנומר (סכ"ה-ז). (ט) שינוי בצורת וצבע האתרוג (סכ"ח-ל). (י) אתרוג המורכב (סל"א).
2702. משנה לד, ב (אתרוג ... היבש פסול). ברייתא לא, סע"א (אתרוג ... כמושין כשרין, יבשין פסולין). רמב"ם פ"ח ה"א (ארבעת מינין האלו שהן לולב והדס וערבה ואתרוג, שהיה אחד מהן יבש ... הרי זה פסול. היה אחד מהן ... כמוש, ולא גמר ליבש, כשר). טור ושו"ע ס"א (אתרוג היבש, פסול). מ"א ריש הסימן (כמוש ... נראה לי להקל, מאחר שכל הפוסקים כתבו דיבש פסול, משמע דכמוש כשר). וכדלעיל סי' תרמו ס"ח (בהדס). סי' תרמז ס"ו (בערבה).
2703. גמרא לא, א (ובאתרוג מי בעי רבי יהודה הדר, והתניא ... אתרוג ... כמושין כשרין יבשין פסולין, ר' יהודה אומר אף יבשין), הרי שיבש פסול משום דלא הוי הדר. לבוש ס"א (ואם אינו הדר ממש פסול, הלכך יבש פסול). וכמו בלולב דלעיל סי' תרמה סט"ז (לולב שיבשה ... פסול, שאין זה נקרא הדר), ובהדס דלעיל סי' תרמו ס"ח (יבשו עליו פסול, לפי שאין זה הדור), ובערבה דלעיל סי' תרמז ס"ו (יבשו רוב עליה פסולה, שאין זה הדור).
2704. ראב"ד בתמים דעים סי' רלב (כל דבר שהוא עבה כמו הבשר, אינו נקרא יבש עד שתינקב ואינה מוציאה טפת דם ... והנה האתרוג, מהכרת הדעת והשכל דומה לבשר, שכל זמן שהוא לח מוציא לחות, או בסחיטתו או מדוחק חתיכת הסכין, וכשתכלה הלחה שבו, אינו מוציא שום לחה שבו, הרי הוא כבשר שנוקבין אותו ואין מוציא טפת דם ... שהאתרוג אינו מלבין בשהייתו, רק הוא מתאדם ופניו מתכרכמין, לפיכך אין לו סימן שהוא נכון בלחות שבו, אלא כמו שאמרנו למעלה), ע"פ ה גמרא חולין מו, ב (איזו היא יבשה (לגבי מומי בכור קאי, רש"י) שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם). הובא ברא"ש פ"ג ס"כ. טור ושו"ע שם (ושיעור היבשות, כשאינו מוציא שום ליחה).
2705. ראב"ד שם (כי הליחה לפרי, כמו הדם לבשר החי). הובא ברא"ש וטור שם. לבוש ס"א.
2706. תהלים קטו, יז. ירושלמי פ"ג ה"א (היבש פסול על שם לא המתים יהללויה). הובא בראב"ד וברא"ש פ"ג ס"א, ובלבוש שם.
2707. כדלקמן ס"ג-ז.
2708. ראב"ד שם, לגירסת הב"י (אלא שהבדיקה שלו קשה, לפי שאי אפשר לחותכו ולא לסוחטו. אבל מכיון שאמרו נקב שאין בו חסרון, ואפילו מפולש, אפשר להעביר בו מחט [ובו חוט], ואם יש בו לחות מיד [יראה בחוט]). רא"ש שם (לגירסת הגהות הב"ח שם). טור (לגירסת הב"י שם). שו"ע שם (ויבדק על ידי שיעבור בו מחט ובו חוט, ואם יש בו ליחה יראה בחוט). לבוש שם (שהבדיקה שלו קשה, לפי שאי אפשר לסוחטו או לחותכו, שהרי נקב מפולש פוסל בו כמו שיתבאר בסמוך. אבל כיון שנקב שאין בו חסרון כשר, יכול להעביר בו מחט ובו חוט, ואם יש בו ליחה יראה בחוט). נראה מכך, דסגי אם האתרוג לח במקום אחד, ולא נפסל אלא אם כן כולו יבש. אמנם אם יבש מעט בחוטם האתרוג, מבואר לקמן סכ"א (כל דבר הפוסל באתרוג משום שאינו הדור, כגון יבש ... אם היה ... על חוטמו ... אפילו אין בו אלא משהו, הרי זה פסול). וראה ארבעת המינים.
2709. והיינו שהראב"ד התיר "מכיון שאמרו נקב שאין בו חסרון, ואפילו מפולש". אבל לפי מה שנפסק לקמן ס"ד (אם הנקב הוא מפולש מעבר אל עבר שכנגדו, אפילו לא הגיע הנקב לחדרי הזרע שבתוך האתרוג ... ולא חסר כלום מגוף האתרוג, הרי זה פסול) יש ליזהר "שלא יגיע לעבר שכנגדו, אפילו הוא שלא כנגד חדרי הזרע".
2710. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג נט, ב (ובלבד שלא יהיה מפולש). ב"ח ד"ה ואם הוא (צריך לדחוק ולומר דסבירא ליה להרא"ש ורבינו דהעברת המחט עם החוט לפי דעתם צריך שתהיה דוקא בענין שלא יהא הנקב מפולש, וגם שלא יהא נוקב עד הזרע, וכהאי גוונא כתב גם ה"ר ירוחם). תוי"ט פ"ג מ"ה (ועי' במשנה דלקמן, דהאי יעביר לאו מעבר לעבר). מ"א ס"ק א (ויזהר שלא יעשה נקב מפולש (ב"ח), דהיינו שיתחב בחזקה המחט, עי' סעיף ב' ג'). ופירש דבריו במחצית השקל (ולא יתחוב בחו[ד] המחט, אלא יתחוב המחט עם החוט בצד חור המחט, ולא יעביר המחט מעבר לעבר, ושוב יוציא המחט עם החוט באותו צד, ויראה בחוט אם יש בו לחות, ואם כן ליכא נקב מפולש). וראה שו"ע אדה"ז המבואר. רשימות י"ד.
2711. מ"א ריש הסימן (דכמוש כשר, ובלבד שיבדקנו).
2712. ברייתא לא, ב (אתרוג הישן פסול, ורבי יהודה מכשיר), וכת"ק. תשובות מהרי"ל סי' ה (ואתרוג ישן משנה של אשתקד, פסול לשנה זו, דאי איפשר שלא נתייבש). רמ"א ס"א (ואתרוג שהוא משנה שעברה, ודאי יבש הוא, ופסול). ב"ח שם (מדלא פירש בגמרא איזהו אתרוג הישן, סתמא דמילתא דבאתרוג שנשאר משנה שעברה קרי ליה אתרוג ישן, וקים להו דאין בו לחלוחית ... אין מועיל שום בדיקה, דקים להו לרז"ל דשוב אין בו לחלוחית כדפירשתי). אליה רבה ס"ק ג (משמע דלא מהני בדיקה דמחט, וכן פסק הב"ח (ס"ב)).
2713. גוף האתרוג הנזכר כאן הוא עובי הקליפה העבה, כדלקמן ס"ד (בעובי הקליפה העבה (המקפת את חדרי הזרע)), וס"י (מגוף בשר האתרוג), וסי"ב (הקליפה העבה הנקראת בשר האתרוג). אבל אם יש בו חסרון רק בקליפה הדקה המקפת את הקליפה העבה, מבואר לקמן סט"ו (אם נקלף ממנו הקליפה החיצונה הדקה המקפת את קליפה העבה ... אם נשתייר ממנו כל שהוא שלא נקלף, כשר).
2714. משנה לד, ב (ניקב וחסר כל שהוא, פסול ... ניקב ולא חסר כל שהוא, כשר). ברייתא לו, רע"א (ניקב נקב מפולש, במשהו. ושאינו מפולש, בכאיסר), לפי פרש"י (אניקב ולא חסר קאי, דמכשר תנא דמתניתין, ואתא האי תנא למימר, דאם מפולש הוא מצידו לצידו פסול בנקב כל שהוא, אפילו של מחט, ונקב שאינו מפולש בכאיסר, אם רחב כאיסר פסול, ואע"פ שלא חסר כלום, כגון שתחב בו יתד עבה, ומתניתין בפחות מכאיסר ובשאינו מפולש). רמב"ם פ"ח ה"ז (אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא, פסול. ושאינו מפולש, אם היה כאיסר או יתר, פסול. חסר כל שהוא, פסול). מ"מ שם (ופירש רבינו במשנה ובגמרא כפירש"י ז"ל). הגהות מיימוניות שם אות מ (וכן פסק רבינו שמחה). רא"ש פ"ג סי"ח (ניקב נקב מפולש, במשהו. נקב שאינו מפולש, בכאיסר. ואפילו לא חסר כלום, ואסיפא קאי. וכן מוכח בירושלמי (פ"ג ה"ו) דגרס התם, ניקב ולא פילש מבפנים כשר, כי הא דתנן ניקב ולא חסר כל שהוא כשר). דעה הא' בטור ושו"ע ס"ב (אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא, פסול. ושאינו מפולש, אם היה כאיסר, פסול. ואם חסר כל שהוא, פסול). ב"ח ד"ה ניקב (ולענין הלכה נקטינן להחמיר כרש"י והרמב"ם והרא"ש, דהכי מוכח בירושלמי, כדכתב הרא"ש, וכן כתב בהגהות מיימוני (פ"ח ה"ז אות מ) בשם רבינו שמחה). לבוש ס"ב (והיכי משכחת לה נקב רחב בלא חסרון, כגון שתחב בו יתד עב וניקב בענין שלא חסר ממנו כלום). מ"א ס"ק ג (כגון שתחב בו יתד רחב). דעה הב' תתבאר לקמן ס"ח. טעם הפסול מבואר לקמן סי"ד (וכל פסולים אלו דהיינו ניקב ... לפי שאינו תם ושלם, והתורה אמרה ולקחתם, ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה).
2715. מלבן.
2716. מ"א שם (נראה לי דאם הנקב מרובע או ארוך, רואין אי כד מעגלת לה הוי כאיסר פסול. וכ"ה ביו"ד סימן ל"ד לענין גרגרת), וביו"ד סי' לד ס"ב (ואם ניטלה ממנה רצועה לארכה, אי כד מעגלת לה הויא כאיסר, אסורה). הובא באליה רבה ס"ק ד.
2717. בשו"ע שם ס"ב (ויש מי שאומר שאין אנו בקיאים בשיעור כאיסר, הילכך משערים אותו ברוב רוחב חלל הקנה), וברמ"א שם (ולפי מה שיתבאר בסמוך דשיעור איסר הוא פחות מרוב, אם כן מי שאינו בקי יבא להקל, על כן נראה דרצה לומר רוב רוחב חלל קנה של עוף, דהוא פחות מכאיסר, ומי שאינו בקי יטריף בכל ענין). ובש"ך שם ס"ק ד (ודאי ברוחב חלל הקנה דבהמה מיירי (דהיינו גסה לגסה ודקה לדקה)).
2718. לכאורה צ"ל: האיך.
2719. ברייתא לו, רע"א (ניקב נקב מפולש, במשהו). טור ושו"ע שם (אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא, פסול).
2720. תוס' שם ד"ה אי (נקב מפולש היינו שלא כנגד אותן חדרים). רא"ש פ"ג סי' יח (נקב מפולש היינו שלא כנגד החדרים). וכדלקמן ס"ו לדעתם, שבניקב לחדרי הזרע פסול בכל אופן. מ"א ס"ק ב (ואם נקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה, מקרי מפולש לכו"ע). אליה רבה ס"ק ו (פירוש, אף הקליפה עבה מיקרי מפולש מצד זה לצד זה לכו"ע. וכן משמע בתוס' (לו ע"א ד"ה אי) ורא"ש (פ"ג סי' יח)).
2721. הלכות גדולות הל' לולב לה, א (היכי דמי נקב מפולש, כדי שיראה נקב משני צדדין), לפירוש ה ראב"ד בתמים דעים סי' רל (בעל הלכות הכריע על דבר זה, ופירש מפולש, כדי שיראה הנקב מצד זה לצד זה, אבל מצד אחד, אע"פ שניקב לחלל לא הוי מפולש וכשר), והרא"ש פ"ג סי"ח (ואפשר שסובר בעל ההלכות דהך בעיא דבעי הש"ס אי מדמינן אתרוג שנמוח בפנים וקיימי חדרי הזרע לריאה שנשפכה כקיתון, ולא איפשטא, אזלינן לקולא, ולהכי קאמר ניקב לאותן חדרים לא הוי כמפולש). והיינו שגם בבעיא דגמרא לו, א (בעי רבא נולדו באתרוג סימני טרפה מהו), לענין אתרוג שנימוח בפנים (דלקמן סי"ב) פסק בה"ג לקולא (כדלקמן שם הערה 47 ), ולכן אף שלענין טריפות אמרינן שניקב לפנים טריפה, מכל מקום אתרוג שניקב לפנים כשר. רי"ף יז, ב (שלא הביא הבעיא הנ"ל שבגמרא), כמבואר ברא"ש פ"ג סי' יח (וכן משמע שהרב אלפסי סובר דאזלינן בהך בעיא לקולא, דהני פסולי אין עיקרן אלא דברי סופרים, ולהכי לא הביא זאת הבעיא). ואם כן מסתבר שסובר גם בזה כבה"ג. רמב"ם פ"ח ה"ז (אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא פסול), לפירוש הב"י ד"ה ומ"ש ואם ניקב (וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם, שסתם דבריו. ועוד שגם הוא השמיט אותה בעיא, כשם שהשמיטה הרי"ף). דעה הא' בשו"ע ס"ג (מפולש, יש מפרשים כפשוטו, דהיינו שניקב מצד זה לצד זה).
2722. ראב"ד שם (דהכי קאמר, דאעפ"י שהוא נקוב מכאן ומכאן, א[ם לא] פילש מבפנים כדי שיראה הנקב מצד זה לצד זה, כשר, שלא קאמר מעיו של אתרוג מנוקבים הן), בפירוש ה ירושלמי פ"ג ה"ו (ניקב ולא פילש מבפנים כשר). הובא ב רא"ש שם.
2723. תוס' לו, א ד"ה אי (יתכן דגבי אתרוג נמי, אם ניקב עד חדרי הזרע שהגרעינין לתוכן, פסול אע"ג שלא חסר. ולעיל דבעי נקב מפולש, היינו שלא כנגד אותן חדרים, ואם ניקב עד שם, בכלל מפולש הוא). רא"ש שם רס"י יח (לשון הירושלמי משמע דאע"פ שאינו מפולש מעבר לעבר אלא לחלל הוי מפולש, מדקאמר ולא פילש מבפנים, הא פילש מבפנים פסול אף על פי שאינו מפולש משני צדדין). ריטב"א לו, א (ויש מחמירים לומר שהקליפה דבר בפני עצמו הוא, וכל שניקבה כולה מצד אחד הוי נקב, כאילו מגיע לחללה של קליפה. וראוי להחמיר), ו ר"ן שם יז, ב (יש מחמירין ואומרים שהקליפה דבר בפני עצמו הוא, וכל שניקבה כולה מצד אחד, נקב מפולש מקרי), לפירוש הב"י ד"ה ומ"ש ואם ניקב (ואפשר דכל עובי האתרוג עד חדרי הזרע קרי קליפה, ונמצאו דבריו עולים כדברי התוספות והרא"ש ז"ל), וט"ז ס"ק ו (והיינו דעת התוס' שזכרתי, דכל עובי האתרוג עד חדרי הזרע קרוי קליפה). טור ודעה הב' בשו"ע שם (ויש מפרשים, שכיון שניקב עד חדרי הזרע שהגרעינים בתוכו, מקרי מפולש).
2724. ואפילו לא הגיע הנקב אל תוך חדרי הזרע, וחדרי הזרע נשארו שלמים, מכל מקום נקרא נקב מפולש, כיון שהקליפה העבה ניקבה כולה.
2725. ריטב"א שם (וראוי להחמיר). וראה לקמן סי"א (דהיינו דוקא בודאי הגיע לחדרי הזרע). חדושי צמח צדק סוכה פ"ג (עג, א) ד"ה בענין (להחמיר בזה רק בחסרון משהו).
2726. כדלקמן ס"ח (במחלוקת הב' בדין ניקב).
2727. כדלעיל סי' תרמה סי"ז (בשעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר, יש לסמוך על סברא האחרונה, ומותר לברך), ושם נתבאר ונסמן (הערה 70 ).
2728. משנה לד, ב (ניקב וחסר כל שהוא, פסול), לפירוש הפוסקים דלעיל ס"ג.
2729. ראב"ד בתמים דעים סי' רל (דגמרא שלנו משמע, שכל נקב שאינו חסר כלום, אפילו הוא מפולש כשר), ובהשגות פ"ח ה"ז (נקב מפולש, בחסרון משהו, שאינו מפולש, בחסרון כאיסר, אבל מכל מקום חסרון בעינן). מ"מ שם (והוא מפרש דרישא דמתניתין חדא קתני, ניקב נקב וחסר כל שהוא, דאיכא תרתי לריעותא, פסול. וסיפא גם כן חדא, דניקב ואינו חסר כשר, וכולה בנקב מפולש הוא, ולא דברה משנתנו בנקב שאינו מפולש כלל. ועולא בר חיננא ביאר דנקב שאינו מפולש בחסרון כאיסר, הרי הוא כנקב המפולש בחסרון כל שהוא. וזה דעת המפרשים האחרונים ז"ל). יראים השלם סי' תכב (נראה היה דאניקב וחסר כל שהוא דפסול קאי, וקאמר האי תנא, האי דפסלינן בחסר כל שהוא, בניקב מפולש, אבל בשאינו מפולש, עד שיחסר בכאיסר). טור בשם ה [ר]"ח (ור"ח פירש דאפילו נקב שיש בו חסרון, אינו פוסל אלא בכאיסר או מפולש. וכן כתב ה"ר ישעיה). ריטב"א בגמרא שם ד"ה תני (ואמרינן דכי פסלינן ברישא בנקב שיש בו חסרון כל שהוא דוקא בנקב מפולש, אבל בנקב שאינו מפולש אינו פסול עד שיחסר כאיסר). ר"ן יז, א (דרישא קתני ניקב וחסר כל שהוא פסול, וסיפא קתני דנקב ולא חסר כל שהוא, אפילו בנקב מפולש כשר), ושם ע"ב (דדוקא נקב מפולש הוא דפסול מחסרון משהו, אבל שאינו מפולש לא מיפסיל עד כאיסר). דעה הב' בשו"ע ס"ב (ויש אומרים דגם בנקב מפולש בעינן חסרון משהו, ושאינו מפולש, בחסרון כאיסר).
2730. רמ"א ס"ב (ובשעת הדחק יש להקל כסברא האחרונה). ט"ז ס"ק ג (וקיי"ל להחמיר, זולת בשעת הדחק כמ"ש רמ"א). וכדלעיל ס"ו (בשעת הדחק שאי אפשר למצוא אתרוג אחר, יש לסמוך על סברא הראשונה). וראה שער הציון אות יא.
2731. כדלעיל סי' תרמה סי"ז (בשעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר, יש לסמוך על סברא האחרונה, ומותר לברך), ושם נתבאר ונסמן (הערה 70 ).
2732. תרומת הדשן סי' צט (אתרוגים שיש להם נקבים גדולים שנראה בהם חסרון, אלא שאותם נקבים נעשים בעודן באילן בשעת גידולן על ידי קוצים ... יראה דנהגו בפשיטות להכשיר ... הך חסרון דמתחילת ברייתו הוא, לא פסלי). רמ"א ס"ב (ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן על ידי קוצים, אף על פי שיש בהם חסרון, שזהו דרך גדילתן. מיהו אם רואה שאין העור והבשר קיים תוך הנקב, פסול). ט"ז ס"ק ד (שזהו דרך גדילתן).
2733. ב"י ד"ה כתוב בתרומת (ומיהו נראה מדבריו, דהיינו דוקא בשעורו ובשרו קיים). דרכי משה ס"ק ב (ומשמע שם בנקיבות אלו רגיל להיות עורו ובשרו קיים, ואין חוששין שלא היה קיים, אלא אם כן רואים שאינו קיים). ט"ז שם (מבואר כוונתו דאנו רואים שנקרם עור האתרוג במקום החסרון ההוא, רק שיש חסרון וגומא שם, בזה התיר, אבל אם אנו רואים שלא נקרם, אלא יש שם נקב וחסרון, אף על פי שנעשה על ידי קוצים בדרך גדילתו, פסול, וזה[ו] שסיים ומיהו אם רואה כו'. והנהו קוצים לא מעלין ולא מורידין לענין נקב, אלא שזכר אותם בתרומת הדשן, לפי שאז רגיל להיות שם בנקב עורו קיים. והמון עם טועים בכך שסוברים שיש קולא כשנעשה הנקב על ידי קוצים).
2734. מה שנתבאר שאם לא נקרם העור פסול.
2735. סעיף ח (דנקב שאין בו חסרון מגוף האתרוג אינו פוסל כלל).
2736. ט"ז ס"ק ה (משמע דאם יש ספק בזה אם הבשר קיים אזלינן לקולא, כיון שהדיעה האחרונה שהיא הראב"ד סבירא ליה אפילו בוודאי יש חסרון כשר, כל שאינו מפולש ואין החסרון כאיסר, שפיר נסמוך עליה בספק לכל הפחות. ומשום הכי נראה לי שכתב רמ"א כאן ובשעת הדחק יש להקל כסברא אחרונה, ולא כתבו תכף אחר הפלוגתא, אלא להורות כאן דאין איסור אלא ברואין שאין הבשר קיים, אבל בספק כשר, שהרי בשעת הדחק סמכינן אסברא אחרונה אפילו בודאי אין הבשר קיים). ולכאורה כן הדין אף בניקב לאחר שנתלש וספק אם לא נחסר כלום מגוף בשר האתרוג.
2737. שאף אם לא נחסר כלום הוא פסול לדעה דלעיל ס"ו.
2738. לעיל ס"ה (אם אין הנקב מפולש מצד זה לצד שכנגדו, אפילו ניקב כנגד חדרי הזרע, ופילוש אורך הנקב עובר כל חדרי הזרע עד סמוך לקצה האתרוג שבצד שכנגדו ... אינו נקרא נקב מפולש).
2739. ט"ז שם ( ואם יש ספק אם מגיע לחדרי זרע, גם כן כשר ... כיון שלהראב"ד כשר אפילו במפולש, כל שאין בו חסרון כלל, כן נראה לי בזה) . ופירש הלבושי שרד, שדין זה השני מיירי שודאי אין כאן חסרון בגוף האתרוג. אבל אם יש להסתפק גם אם יש חסרון בגוף האתרוג, וגם אם הגיע הנקב לחדרי הזרע, אזי יש בזה ב' טעמים לפסול: (א) שמא יש בו חסרון מגוף האתרוג, ופסול לדעה הא' דלעיל ס"ז – אפילו אינו מפולש. (ב) שמא הגיע הנקב לחדרי הזרע, ופסול לדעה הב' דלעיל ס"ו – אפילו אין בו חסרון מגוף האתרוג. וראה ארבעת המינים.
2740. לדעה הא' דלעיל ס"ג-ז – אף באינו מפולש, ולדעה הב' דלעיל ס"ח – על כל פנים במפולש.
2741. והיינו שניקבה הקליפה החיצונה הדקה, וגם הקליפה העבה נחסר ממנה מעט. אבל עם נחסר רק מהקליפה החיצונה הדקה, יתבאר לקמן סט"ו (אם נקלף ממנו הקליפה החיצונה הדקה המקפת את קליפה העבה ... אם נשתייר ממנו ... שלא נקלף, כשר).
2742. ט"ז ס"ק י ( דכל עובי האתרוג עד חדרי זרע קרוי קליפה חיצונה ... בשר האתרוג, עד חדרי זרע).
2743. ט"ז סוף ס"ק ו (הקליפה הדקה, שיש בה חריפות).
2744. מ"א ס"ק ד (ויש לדקדק האיך אנו יודעין שחדרי הזרע קיימים בפנים ... ונראה לי דיכול להרגיש במשמוש היד).
2745. גמרא לו, א (בעי רבא, נולדו באתרוג סימני טרפה מהו ... כי קא מיבעיא ליה כדעולא אמר רבי יוחנן, ריאה שנשפכה כקיתון כשרה, ואמר רבא, והוא דקיימא סימפונהא הא לא קיימי סימפונהא טרפה, הכא מאי (אם נימוח, וקיימי סימפונהא, דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכם, רש"י), דלמא התם הוא דלא שליט בה אוירא הדר בריא, אבל הכא דשליט בה אוירא סרוחי מסרחת (נרקבת, רש"י), או דלמא לא שנא. תא שמא אתרוג ... סרוח ... פסול ... מבחוץ ... מבפנים (וקליפתו קיימת כמין ריאה שנשפכה כקיתון, רש"י)). טור ושו"ע ס"ד (אתרוג שנימוח כל בשרו בפנים, וקליפתו החיצונה קיימת, וחדרי הזרע קיימים בפנים, כשר. ויש פוסלים).
2746. בשו"ע שם ס"ז (הריאה שנשפכה כקיתון, וקרום העליון שלה קיים שלם בלא נקב, אם הסמפונות עומדין במקומן ולא נמוחו, כשרה). וכאן כתב דהיינו אם שני "עורותיה החיצונים קיימין". וראה לקמן יו"ד סי' לג סוף ס"ק טו. פסקי דינים צמח צדק שם ס"ק יט. ארבעת המינים.
2747. הלכות גדולות הל' לולב לה, רע"א (סרוח פסול. לא שנו אלא מבחוץ, אבל מבפנים כשר), וכביאור הרא"ש פ"ג סי' יח (ואפשר שסובר בעל ההלכות דהך בעיא דבעי הש"ס, אי מדמינן אתרוג שנמוח בפנים וקיימי חדרי הזרע, לריאה שנשפכה כקיתון ולא איפשטא, אזלינן לקולא). רי"ף (שלא הביא האיבעיא), לפירוש הרא"ש פ"ג סי' יח (וכן משמע שהרב אלפסי סובר דאזלינן בהך בעיא לקולא, דהני פסולי אין עיקרן אלא דברי סופרים, ולהכי לא הביא זאת הבעיא), וכדלעיל (הערה 21 ). רמב"ם (שלא הביא האיבעיא), לפירוש הב"י ד"ה ומ"ש ואם ניקב (וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם שסתם דבריו, ועוד שגם הוא השמיט אותה בעיא, כשם שהשמיטה הרי"ף). דעה הא' בטור ושו"ע ס"ד (כשר).
2748. סעיף יד (וכל פסולים אלו דהיינו ניקב חסר ונסדק, אינו מחמת שאינו הדור, אלא לפי שאינו תם ושלם).
2749. רא"ש שם (דאזלינן בהך בעיא לקולא, דהני פסולי אין עיקרן אלא דברי סופרים).
2750. רא"ש שם (שנתבאר בדבריו שדין זה תלוי בדין דלעיל ס"ה-ו, ושם פוסק הרא"ש לאיסור). שלטי הגיבורים יז, ב אות ה (לשון ריא"ז, נרקב ונימוח מבפנים, ומבחוץ היה שלם, הרי זה ספק בתלמוד, וספיקו אסור). טור (ויש מחמירין והכי מסתברא, כיון דספיקא דאורייתא הוא). דעה הב' בשו"ע שם (ויש פוסלים). ר"ן שם ד"ה תניא, בדעת הרי"ף (אתרוג ... סרוח מבפנים וקליפתו קיימת ... [פסול]). ב"ח ד"ה ומ"ש ויש מחמירין (ואפשר לומר דאף הרי"ף והרמב"ם סבירא להו להחמיר מהאי טעמא, ומשום הכי השמיטו בעיא זו, וכתבו הברייתא בסתמא, אתרוג תפוח סרוח פסול, דמשמע בין בסרוח מבחוץ ובין בסרוח בפנים ... וכך פירש הר"ן ז"ל דברי הרי"ף עיי"ש).
2751. סעיף יד (והתורה אמרה ולקחתם, ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה).
2752. משנה לד, ב (נסדק ... פסול). ופרש"י לו, א ד"ה נסדק (שנסדק כולה). תוס' שם ד"ה אי (שנסדקה כולה). רא"ש פ"ג סי"ח (אם נסדק לכל אורכו פסול). טור ושו"ע ס"ה (נסדק כולו מראשו לסופו ... פסול). ט" ז ס"ק ח (דאם נשתייר כל שהוא לא מפסיל).
2753. מ"א ס"ק ה (נסדק, משמע דמיירי מצד אחד).
2754. ריטב"א לד, ב ד"ה נסדק (ויש מחמירין לפסול אפילו כשאין מגיע לחללו, מכיון שעובר הסדק כל הקליפה החיצונה העבה או רובה). ר"ן יז, א (ויש מחמירין לפסול כל שהוא סדוק מצד אחד עד חללו, או אפילו אינו מגיע לחללו, כל שנסדקה רוב הקליפה החיצונה העבה). ואף שבנסדק עד חללו פסול לדעה הא' דלעיל ס"ה. ביאר ט"ז שם (ואין להקשות הא בלאו הכי פסול מכח ניקב. יש לומר דסבירא ליה דאפילו נקב מפולש אין פוסל באין חסרון ... ולאותן שסבירא להו פסול בנקב מפולש אפילו בלא חסרון, כתב הר"ן לפי דעתם דבנסדק רוב רוחב הקליפה, דיש פסול מכח נסדק). רמ"א ס"ה (יש מחמירים לפסול בנסדק רובו).
2755. טור ושו"ע שם ( אפילו אינו חסר כלום), שאם נחסר נפסל במשהו מטעם ניקב, לדעה דלעיל ס"ז.
2756. טור ושו"ע שם (נשאר בו שיור למעלה ולמטה, אפילו כל שהוא, כשר), והיינו אפילו אם גם חלק מחוטמו נסדק. וכדלקמן סכ"א (כל דבר הפוסל באתרוג משום שאינו הדור ... אם היה אחד מהן על חוטמו ... אפילו אין בו אלא משהו הרי זה פסול), משא"כ כאן, שפסולו אין משום הדור, אלא משום חסר).
2757. רמ"א שם (וכל שלא נסדק רוב קליפתו העבה, לא מקרי נסדק).
2758. ר"ן שם (משני צדדין). וראה מ"א ס"ק ו.
2759. היינו כשהאתרוג שוכב על צידו, והסדקים הם בעמידה, שאז מה שנשתייר בין הסדקים הם למעלה ולמטה.
2760. ר"ן יז, א (לארכו או ברחבו), כפירוש ה מ"א ס"ק ו (בין שנסדק לארכו ובין שנסדק ברחבו). אליה רבה ס"ק ח (ומצאתי בספר הגהות להרי"ף שמגיה בר"ן או לאורכו או לרחבו, ולזה מכוין פירוש הנ"ל).
2761. אמור כג, מ. גמרא לד, ב (ומנין שמעכבין זה את זה, תלמוד לומר ולקחתם, שתהא לקיחה תמה), ופרש"י (שלמה, דדריש ולקחת תם). ומזה למדים גם לענין פסול חסר בד' מינים, כמבואר בתוס' לד, ב ד"ה שתהא (מהאי טעמא נמי פסלינן אתרוג חסר, משום דאין זה לקיחה תמה). רש"י לו, ב ד"ה ומשנינן (ובעינן לקיחה תמה, דכתיב ולקחתם, לקיחה תמה). וגם לענין נסדק, נתבאר ברבנו ירוחם נתיב ח ח"ג נח, ד (כל הפסולין שכתבתי ... פסולין משום הדר ... חוץ מנסדק דעביד כהמנק ונחלק התיומת, דפסולים משום דבעינן לקיחה תמה). נט, ד (נסדק דינו [כ]נקב וכשר בשאר ימים, כי הם פסולים ביום ראשון משום דבעינן לקיחה תמה). מ"א סי' תרמה ס"ק ו (וכן כתב רי"ו, כל הפסולים ... מפני שאין לו הדר, חוץ מנסדק ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה). וכן הוא לעיל סי' תרמה ס"י (ופסולים אלו שבעלה העליון אינו משום הידור הלולב, אלא משום שנאמר ולקחתם ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה). ואינם פסולים אלא ביום ראשון, כדלקמן סי' תרמט סי"ז (כל הדברים הפסולין בכל אחד מארבעה מינים שפסולן הוא מגופו, פוסל בין ביום הראשון בין בשאר הימים, חוץ מפסול מחמת חסרון). ונתבאר לעיל סי' תרמה ס"ב (הערה 5 ). ויש אומרים שאינם פסולים מן התורה אלא מדברי סופרים, כדלעיל סי"ב (ויש פוסקין ספק זה להקל, לפי שהן סוברין שכל פסולין אלו ... אין פיסולן מן התורה אלא מדברי סופרים).
2762. משנה לד, ב (נקלף ... פסול). גמרא לה, סע"ב (אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה. והא אנן תנן נקלף פסול. לא קשיא, הא בכולה הא במקצתה), לפירוש רבנו חננאל שם, הובא בתוס' שם ד"ה הא, וברא"ש פ"ג סי' יז (נקלף, אוקימנא בשנקלף כולו, כלומר נפשטה קליפתה החיצונה כולו פסול, אבל נקלף מקצתו ונשתייר מקצתו, כשר). רי"ף שם יז, ב (אם נקלף כולו ולא נשתייר ממנו כלום, פסול. ואם נשתייר מקצתו, כשר). טור ושו"ע ס"ו (נקלף הקליפה החיצונה שלו, שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו, אם נקלף כולו, פסול. אם נשאר ממנו כל שהוא, כשר). מלשון השו"ע נראה לכאורה דהיינו שנקלף רק הקרום שעל גבי הקליפה הדקה הירוקה, ו"נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו". אבל כאן מפרש דהיינו אף "אם נקלף ממנו הקליפה החיצונה הדקה המקפת את קליפה העבה", המבוארת לעיל סי"ב (הקליפה הדקה המקפת את הקליפה העבה הנקראת בשר האתרוג, ויש בה טעם חריפות כשאוכלין אותה), וכמבואר ברא"ש שם (ומיירי שלא ניטל אלא הקליפה האדומה, ולא ניטל מן הלבן עמה כלום, דאם כן הוה ליה חסר). וראה ארבעת המינים.
2763. לבוש שם (אם נקלף כולו פסול, שכיון שכולו נקלף, הולך ומתנונה ואינו הדר, ואם נשאר ממנו כל שהוא כשר, שעל ידי אותו כל שהוא הוא חוזר לבריאתו). וראה חידושי צמח צדק (עב, א).
2764. תוס' שם (דלטריפות מדמי לה בשמעתין, וגבי טריפות אשכחן בפרק אלו טרפות (חולין נה, א) הגלודה טריפה, ואם נשתייר בה כסלע כשרה, דהדרא בריא). רא"ש שם (דהא לטרפה מדמינן ליה, וגבי טריפה אמרינן הגלודה טריפה, ואם נשתייר בה כסלע כשרה), והוא כנפסק ביו"ד סי' נט ס"א (הגלודה אסורה, והיא שנפשט עורה ... טריפה. ואם נשתייר מן העור רוחב סלע ... הרי זו מותרת), וכותבים כן בביאור שיטת רבנו חננאל . טור ודעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שצריך שישתייר כסלע).
2765. ראב"ד בתמים דעים סי' רל (מיהו אסתברא לן, דוקא שנקלף בתפיסה אחת שמקצתו מתוכו, אבל אם נקלף בב' ושלשה מקומות, אפילו במיעוטו נמי פסול, משום דהוי כמנומר, כי בודאי מקום הנקלף אין מראיו דומין לשאינו נקלף, ואם היו מראיו שוים, כשר ... ובחוטמו אפילו במשהו פסול, דומיא דחזזית). הובא ברא"ש פ"ג סי' יז. טור ושו"ע שם (נקלף הקליפה החיצונה שלו, שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו), לפירוש הנחלת צבי ס"ק ו (ולא ידעתי למה לא הזהיר הרב שו"ע, והרב הג"ה, לא דעת הראב"ד ולא דעת יש אומרים [שבתמים דעים שם]. ואפשר הואיל דכתב כלשון הרמב"ם, דכתב אלא נשאר ירוק כמות שהוא, משמע דסבר כדעת הראב"ד שצריך שיהיה נשאר כמו שהיה קודם שנקלף, דהיינו כמראה המקום שלא נקלף, וק"ל). מ"א ס"ק ז (ירוק, אבל אם נשתנה מראיתו, דינו כמו חזזית). לבוש ס"ו (אם נשתנה מראה האתרוג, אם הוא במקום אחד, נפסל ברובו, ואם הוא בב' או בג' מקומות, פסול אפילו במיעוטו ... ואם הוא בחוטמו, אפילו כל שהוא פסול, כדין חזזית שיתבאר בסמוך). וכאן לא הזכיר "נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו", כדלעיל בסעיף הקודם (והערה 62 ) שפסק כדעת הפוסקים דמיירי שנקלפה הקליפה הירוקה הדקה, ונשארה הקליפה הלבנה. לכן כתב סתם "כשמקום הנקלף הוא שוה במראיתו למראה גוון האתרוג". עוד הביא הראב"ד שם (ויש מי שאומר, שאע"פ שנקלף בשנים ושלשה מקומות ואין מראיהם שוין, כשר במיעוטו הנשאר, מאי טעמא, לפי שאין זה דומה לחזזית, כי החזזית אינו מראה האתרוג, אבל נקלף, אעפ"י שאין מראיהם שוים, מכל מקום כולם ממראה האתרוג הם, ולא אמרו מנומר פסול אלא כשהוא משתנה חברבורות של מראות אחרות, כמו חזזית, וכמו הלבן והכושי, שהוא פסול באתרוג ... ומסתברא כי האי לישנא). ודנו בפוסקים אם קיי"ל כיש מי שאומר זה. וכן אם מראה לבן של הקליפה הלבנה נחשב כמראה האתרוג. וראה חידושי צמח צדק עב, רע"ג. שו"ת צמח צדק סי' סה. ארבעת המינים. רשימות י"ד.
2766. סי"ט-כג (לענין חזזית), וסכ"ו (לענין מנומר).
2767. משנה לד, ב (נטלה פטמתו ... פסול). ברייתא לה, סע"ב (תנא ר' יצחק בן אלעזר נטלה בוכנתו), ופרש"י (במתניתיה הוה תני להאי נטלה פטמתו, בוכנתו, לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא, זה לשון מורי הזקן רבינו יעקב). ר"ת ב תוס' לו, א דיבור הראשון (פעמים שיוצא מחודו שבראשו כמין עוקץ בולט וקשה כעץ, ולכך קרי ליה עוקץ, ונטלה פטמתו, דהיינו בוכנתו, היינו שנתלש אותו עוקץ ממקום חיבורו, ונשאר כמין גומא בראש האתרוג), וברא"ש פ"ג סי' טז.
2768. ט"ז סוף ס"ק יא (דהרבה פעמים אין גומא שם בראש האתרוג, אלא משופע וחד, ובראשו נדבקת בהדד שהיא הפיטמא).
2769. ר"ח לו, א (נראין הדברים שהוא דד של חוטם, כפיטמא של דד). הובא בערוך ערך פטם הג', ובתוס' ורא"ש שם (ובערוך פירש בשם ר"ח, נטלה פטמתו נראין הדברים שהוא דד של חוטם, כמין פיטמא של דד). רי"ף יז, ב (פירוש פיטמתו, דד של אתרוג, והוא חוטמו).
2770. ירושלמי פ"ג ה"ו (ניטלה פיטמתו, תמן אמרין שושנתו), הובא בתוס' שם. רמב"ם פ"ח ה"ז. שו"ע ס"ז (ניטל דדו, והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול). מ"א ס"ק ח (הוא העץ שעל ראש האתרוג, והשושנתא עליו).
2771. רי"ף שם (פיטמתו דד של אתרוג ... והיא שושנתו).
2772. ראב"ד בתמים דעים רס"י רל (אותו הדד ... יש הרבה שאין להם, ואינה מעכבת). רא"ש פ"ג סט"ז (יש אתרוג שלא היתה בו פטמא מעולם, ואינו נפסל בכך). ארחות חיים סי' טז (וכתב הבעל ההשלמה, יש אתרוגין שאין להן פטמא, והן כשרין, כלומר שלא היתה להם מתחלת ברייתן ... וכן דעת הראב"ד ז"ל). הובא ב"י ד"ה ומ"ש להכשיר. טור ו רמ"א ס"ז (וכל זה דוקא שניטלה, אבל אם לא היה לו דד מעולם, כשר).
2773. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' א'קפב (אנו מכשירין אותו אעפ"י שאין לו פטמת, מפני שאנו אומרים זהו דרך ברייתו). וראה חידושי צ"צ (עב, ב). ולא נתבאר כאן אם נפלה פטמתו בעודו על העץ נכלל ב"זה דרך גדולן". וראה ארבעת המינים. רשימות י"ד.
2774. שו"ת מבי"ט ח"ג סמ"ט (שמקטנותם לא גדל בהם פטמת, שהם ניכרים, כי יש במקום הפטמת כמו גומא מתחלת בריאתם, והם כשרים לכולי עלמא כיון שלא היה להם מקודם). כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א ס"ק י (וניכרים הם, כי יש במקום פיטמא כמו גומא מתחלת ברייתו). וראה אג"ק ח"י אגרת ב'תתקצח (מ"ש אודות אתרוגים בלתי מורכבים שרואה בהם כמה שאין להם פטום וגם לא גומא במקום זה ... כשמתגלים אתרוגים הידועים במסורת לבלתי מורכבים בלא פטום וגם בלא גומא, וכמדומה ברור כמה מאתרוגי שכותב אודותם החת"ס שיש בהם מסורה, הם בלא פטום וגם בלא גומא, ואפשר שלא הגיעו מינים אלו למקום האחרונים הכותבים ע"ד הכרח הגומא).
2775. משנה שם (נטלה פטמתו ... פסול), לפירוש רש"י (נטלה פטמתו, ראש אתרוג, מפי רבינו יעקב), ובדף לה, ב ד"ה תני (במתניתיה הוה תני להאי נטלה פטמתו, בוכנתו, לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא, זה לשון מורי הזקן רבינו יעקב). ר"ח שם (ניטלה פיטמתה. נראין הדברים שהוא דד של חוטם). רי"ף שם (ניטלה פטמתו ... דד של אתרוג). טור ושו"ע ס"ז (ניטל דדו, והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול).
2776. ב"י ד"ה כתב הר"ן (ולי נראה שלפירוש רבינו חננאל אפילו לא נעקרה כל הבוכנא פסול ... דכל שניטלה קצת הפיטמא, אף על פי שנשאר הגומא מלאה פסולה), ולבוש ס"ח (ואם היה לו פטמה ונטלה השושן שעליו, יש מחמירין לפוסלו, ויש להחמיר במקום שאפשר), לפירוש ה מ"א ס"ק ט (הב"י ולבוש כתבו להחמיר אפילו ניטל מקצתו. ונראה לי דעכ"פ בעינן שינטל עד האתרוג, כיון דהטעם משום חסר). משמעות ט"ז ס"ק יא.
2777. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג נט, ד (ניטלה בוכנתו ופטמתו ... הם פסולים ביום ראשון, משום דבעינן לקיחה תמה). רמ"א סי' תרמט ס"ה (וניטל פטמתו או עוקצו, דינו כחסר). וכן הוא לקמן סי"ח לענין עוקץ (שניטל העוקץ מעיקרו ולא נשאר ממנו כלום באתרוג, שאז נשאר מקומו גומא באתרוג, והרי זה אתרוג חסר). אלא שנטלה פטמתו פסול אף משום שאינו הדור, כדלקמן בסמוך (ואם נחסר שם כל שהוא אינו הדור) ושם נסמן (והערה 81 ).
2778. לעיל ס"ח (ויש חולקים על כל זה ואומרים ... לא חלקו חכמים בין מפולש לשאינו מפולש ובין כאיסר לפחות מכאיסר, אלא בנקב שיש בו חסרון מגוף האתרוג).
2779. יראים השלם סי' תכב רמב, ב – לדעת רבינו יעקב ב"ר יקר (אף על גב דבשאר מקומות של אתרוג חסרון בכאיסר בעינן, נטול ראשו העליון, אפילו לא יהיה בו חסרון בכאיסר פסול, ופירוש זה נראה לי עיקר). הגהות מיימוניות פ"ח אות מ (רא"ם פירש ... ואף על פי שאין חסר כאיסר, כיון שהוא ראשו העליון). מרדכי סי' תשנב (ולרבינו אליעזר ממיץ נראה ... פירוש רבינו יעקב בר יקר שפירש פטמתו ראש העליון, וקאמר תנא דמתניתין, אף על גב דבשאר מקומות באתרוג חסרות כאיסר בעינן, אבל ניטל ראש העליון, אפילו לא יהיה חסרון כאיסר פסול. וזה הפירוש נראה לרא"ם עיקר). מ"א סי' תרמט ס"ק יז (ואף על פי שחסרון אינו פוסל אלא בכאיסר, שאני הכא כיון שהוא בראשו פסול (הג"מ)). ( ב"ח סי' תרמ"א) .
2780. כדלקמן סכ"א (לפי שעיקר ההידור של האתרוג תלוי בחוטמו, שהוא נראה לעינים יותר משאר מקומות ובו אדם נותן עיניו בתחלת השקפתו), ושם נסמן (הערה 123 ).
2781. לבוש ס"ח (שכיון שנשברה הפטמא שהיה לו, שוב אינו הדר). מ"א שם (במ"מ משמע שהפסול הפיטמא משום הדר הוא). וכדלקמן סכ"א (כל דבר הפוסל באתרוג משום שאינו הדור ... אע"פ שכל אלו אינן פוסלין אלא אם כן יש בהן כשיעור שנתפרש בהן, אבל אם היה אחד מהן על חוטמו ... אפילו אין בו אלא משהו, הרי זה פסול). והיינו שמלבד הפסול משום חסר, כדלעיל בסמוך (הרי זה אתרוג חסר), פסול אף משום שאינו הדור, כדלקמן סי' תרמט סי"ז (ניטלה פטמתו, אין פיסולו מחמת חסרון בלבד, אלא מחמת שאין זה הידור).
2782. שערי שמחה למהרי"ץ גיאת ע' קו (סבר רובא דרשוותא, דפיטומתו דקתני, היינו בוכנתו, פסול. נטל עוקצו ובוכנתו קיימת, כשר). והיינו שמפרש האמור במשנה לד, ב (ניטל עוקצו ... כשר), שניטל ראש הפיטמא, ונשארה הבוכנא במקום חיבורו לאתרוג. ר"ת בתוס' לו, רע"א (דעוקץ פעמים שיוצא מחודו שבראשו כמין עוקץ בולט וקשה כעץ, ולכך קרי ליה עוקץ. ונטלה פטמתו, דהיינו בוכנתו, היינו שנתלש אותו עוקץ ממקום חיבורו, ונשאר כמין גומא בראש האתרוג). רמב"ן בהשגותיו לראב"ד בהל' לולב שלו (אותו שנטלה ממנו השושנה, או שנטל מקומה, מנין לנו שיפסל, ומצינו לרב יצחק אבן גיאת ז"ל שהכשיר). ריטב"א לה, ב ד"ה ניטלה (ולפי שיטה זו, כל שניטלה השושנה של מעלה, אפילו עם הדד שבסופה, ולא חסר באתרוג כלום, כשר, ואין לנו לפסול אלא כשניטל העוקץ ופטמתו), ור"ן יז, ב (אבל כל שניטל העוקץ ונשאר הבוכנא בתוך האתרוג, כשר). הובאו בארחות חיים הל' לולב סי' טז, ובב"י, ובט"ז ס"ק יא.
2783. מ"א ס"ק ט (ונראה לי דעכ"פ בעינן שינטל עד האתרוג, כיון דהטעם משום חסר ... בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר, דאין זה חסרון הניכר).
2784. רי"ף יז, ב (ניטלה פטמתו. תאני רבי יצחק בן אלעזר ניטלה בוכנתו. פירוש פיטמתו, דד של אתרוג ... והיא שושנתו), לפירוש הרמב"ן שם (והרב פסל בנטל ממנו מקום שושנתו, וד[ן] בו כנטלה בוכנתו), והריטב"א שם (לדברי רבינו ז"ל, מכיון שניטל הנץ, אף על פי שהבוכנא קיימת, פסול, שזהו ניטל פטמתו), ור"ן שם (פירש הרב אלפסי ז"ל דפטמתו היא השושנה, כמו שקורין פטמא של רמון לאותו נץ שעל הרמון בראשו, וכך אמרו בירושלמי ניטלה פטמתו תמן אמרין שושנתו). והיינו שמפרש האמור במשנה לד, ב (ניטל עוקצו ... כשר), היינו העוקץ שהאתרוג תלוי בו באילן (כדלקמן סעיף הבא), אבל נטלה פטמתו פסול אפילו אם נטלה רק השושנתא, וההוכחה לזה מלשון הרי"ף נתבארה בט"ז ס"ק יב. רמ"א ס"ז (ויש מחמירין אם נטלה השושנתא, דהיינו שאנו קורין פיטמא).
2785. אלא ככל הפוסקים דלעיל, החולקים על הרי"ף.
2786. רמב"ן שם (ואין אנו רואין דבריו, אלא שאנו אומרים כבר הורה זקן). דרכי משה ס"ק ג (אמנם נהגו להחמיר אפילו בנטילת השושנה לבד, וכן ראוי לעשות במקום שאפשר, משום דהר"ן כתב דלדעת הרי"ף פסול בנטילת השושנה לחוד, לכן ראוי לחוש לדבריו במקום שאפשר למצוא אחר בקלות). רמ"א שם (וטוב להחמיר במקום שאפשר).
2787. של"ה מס' סוכה רמה, ב ד"ה ארז"ל (ראיתי בני אדם מדקדקים דיקדוק דק וקל ומניחים את החמור, דהיינו שרואים הכל אחר השושנתא של אתרוג אם נחסר דבר מה ממנו, אף אם האתרוג מהודר בכל מיני הידור ביופי ובתואר ובכל מיני הידור, מניחים את זה ולוקחים אחר, אף שאין דומה לו במראה ובקומה ובהידור, רק שאין שום חסרון בשושנתא ... ולוקח בשביל זה אתרוג אחר שאינו מהודר, הוא הכסיל שבחשך הולך). ט"ז ס"ק יב (ונראה לענ"ד, דאם יש אתרוג לפנינו מהודר בשאר המעלות רק שאין לו השושנה, או שניטל קצת מהדד שלמעלה, ואתרוג אחר שאינו מהודר בשאר המעלות רק שיש לו שושנה, אין להשגיח בהך שושנה).
2788. ברייתא לה, ב (תנא ר' יצחק בן אלעזר נטלה בוכנתו), לפירוש רבנו חננאל שם (הא דתני ר' יצחק ניטלה בוכנתו, והוא קצה העץ הנתון באתרוג כגון בוכנא ... וקי"ל שאם נעקרה בוכנא מן האסיתא, חיישינן שמא ניטל מגופו של אתרוג עמה וחסר האתרוג ופסול. אבל אם הבוכנא באתרוג קיימת בתוך האסיתא, ונחתך העץ למעלה הימנה, כשר, שהרי העיקר קיים, וזהו ניטל עוקצו כשר). והיינו שהאמור במשנה לד, ב (נטל עוקצו ... כשר) מיירי שנחתך העץ למעלה והבוכנא באתרוג קיימת, והאמור בברייתא (נטלה בוכנתו) מיירי שנעקרה בוכנא מן האסיתא, שהוא פסול. רי"ף יז, ב (ופירוש בוכנתו קצה העץ הנתון באתרוג שהוא תלוי בו באילן, ובעיקר העץ סביבותיו כמין אסיתא, והעץ יוצא ממנה, ונמצא העץ יוצא מתוכה כמו בוכנא באסיתא, ואם נעקר מן העץ שהוא בוכנתו מעיקרו, ולא נשתייר ממנו באסיתא כלום, נמצא מקומו כמו גומא שהוא באיסתא, ונראה כמו נקב וחסר, ולפיכך פסול. ואם נחתך העץ מלמעלה כמעט, ונשתייר כל שהוא בתוך האסיתא, כשר, וזהו ניטל עוקצו כשר). רמב"ם פ"ח ה"ז (ניטל העץ שהוא תלוי בו באילן מעיקר האתרוג, ונשאר מקומו גומא, פסול). מ"מ שם (כדברי ההלכות). טור ושו"ע ס"ח (ניטל העץ שהוא תלוי בו באילן, מעיקר האתרוג, ונשאר מקומו גומא, פסול). מ"א ס"ק יא (הגומא מכוסה, דאם לא כן הוה ליה חסר). וכן הוא לקמן סי' תרמט סי"ז (פסול מחמת חסרון ... שניטל עוקצו ונשאר מקומו גומא), וסי"ט (ניטל עוקצו).
2789. משא"כ אם נתמלא רק מקצת העובי. וכמו בפטמא, שנתבאר בסעיף הקודם (אפילו לא ניטל כל עובי הפטמא, אלא מקצת העובי נשאר מחובר לאתרוג ומקצת העובי ניטל לגמרי מן האתרוג, בענין שנשאר משהו באתרוג מגולה במקום שהיה מכוסה בעובי מקצת הפטמא שניטלה, הרי זה פסול).
2790. ר"ח שם (אם הבוכנא באתרוג קיימת בתוך האסיתא, ונחתך העץ למעלה הימנה, כשר). רי"ף שם (ואם נחתך העץ מלמעלה כמעט ונשתייר כל שהוא בתוך האסיתא כשר). רש"י לה, ב ד"ה תני ר' יצחק (רבינו יצחק הלוי היה מפרש ... בזנב עוקצו, שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג, כשר ... נתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו, לפיכך פסול. והיינו דתני רבי יצחק בר אלעזר נטלה בוכנתו, מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא), הובא ב תוס' שם ד"ה נטלה בוכנתו. רא"ש פ"ג סוף סט"ז (אם ניטל העוקץ ולא נשאר ממנו כלל באתרוג פסול, אבל אם נשאר בו כל דהו כשר). טור ו רמ"א שם (ואם ינטל קצת העץ ונשאר עובי כל שהוא, שכל רוחב הגומא מכוסה, כשר).
2791. רש"י שם בשם רבנו יעקב ב"ר יקר, שגם בוכנתו היא הפטמא שבראש האתרוג, ולא נזכר במשנה שום פסול בניטל העוקץ שתלוי בו באילן. תוס' שם (ור"ת מפרש שמצינו עוקץ ופיטמא במקום אחד ... וקצת היה נראה מדמזכיר כאן גבי אתרוג פטמתו ועוקצו וחוטמו וכן ... משמע ששלשה במקום אחד לצד ראשו של אתרוג). רא"ש שם (ולהך פירושא אין פסול בזנב האתרוג). טור וט"ז ס"ק יא (ולפי זה אין פסול בזנב האתרוג).
2792. שו"ת חכם צבי סי' ( קכ ) [ ט ] (אתרוג שניטל עוקצו, ילמדנו רבנו אם מברכין עליו ביום ראשון בשעת הדחק שאין אחר בעיר. תשובה ... אית לן כמה גדולים דסבירא להו דמברכין על אתרוג חסר אפילו ביום ראשון בעת הדחק ... כלל העולה שמי שבירך על אתרוג שניטל עוקצו ביום ראשון, בשעת הדחק שאין אחר בעיר, שפיר עביד). הובא בבאר היטב ס"ק יד. וכדלעיל סי' תרמה סי"ז (בשעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר, יש לסמוך על סברא האחרונה, ומותר לברך), ושם נתבאר ונסמן (הערה 70 ).
2793. סכ"ב (כל ארבעה מינים הפסולין ופיסולן ניכר בגופן, כגון שפסולין מחמת חסרון או מחמת הדור, אם הוא שעת הדחק שאי אפשר למצוא מינין אחרים כשרים, מותר לברך על מינים הפסולים אלו אפילו ביום הראשון, לפי שכל פסולים אלו לא נתפרשו היטיב בכתוב ... אלא כל פסולין אלו מסרן הכתוב לחכמים, והם אמרו שלא בשעת הדחק אפילו בדיעבד לא יצא ... אבל בשעת הדחק, כיון שאי אפשר בענין אחר, מברכין על אלו הפסולין, שלא תשתכח תורת אתרוג מישראל).
2794. משנה לד, ב (עלתה חזזית על רובו ... פסול. עלתה חזזית על מיעוטו ... כשר). טור ושו"ע ס"ט (עלתה חזזית ... על רובו, פסול).
2795. אמור כא, כ. ערוך ערך חזז (או גרב או ילפת, תרגום או גרבן או חזזן). מגיד משנה פ"ח ה"ז (פירוש חזזית הוא כעין גרב הנעשה באתרוג, כדמתרגמינן או ילפת או חזזן).
2796. רש"י שם ד"ה חזזית (כמין אבעבועות דקות). טור ושו"ע סי"ג (חזזית הוא כמו אבעבועות). וראה חידושי צמח צדק (עא, ד).
2797. רא"ש פ"ג סט"ו (והוא שיש בהן ממש, שמקומו ניכר במשמוש שהוא גבוה משאר האתרוג). טור ושו"ע שם (ויש בו ממש, שמקומו ניכר במישוש שהוא גבוה מאתרוג). וראה לקמן סכ"ג (נולדו מעצמות האתרוג).
2798. [2798] גמרא לה, ב (לא שנו אלא במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות ... פסול). טור ושו"ע ס"ט (אם בשנים או בשלשה מקומות, פסול. ואם במקום אחד, אם עלה על רובו, פסול).
2799. ירושלמי פ"ג ה"ו (תמן אמרין ורובו מצד אחד). רא"ש שם (הא דאמרינן רובו מצד אחד, יש לומר כגמרא דידן, דהיינו במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות, אפילו מיעוטו פסול. ולא כדברי המפרשים דברובו של צד אחד מיפסיל, כיון דמתניתין בסתמא קתני, רובו של אתרוג קאמר). מ"א ס"ק יב (על רובו. מדסתם, משמע דסבירא ליה רובו משני צדדים).
2800. סעיף כב (אין החזזית פוסל אלא אם כן יש בו שתי אבעבועות לא פחות (שפחות מכן אין נקרא חזזית)).
2801. ט"ז ס"ק יד (דודאי ביש שני חזזית סמוכים זה לזה, אלא שיש קצת מראה אתרוג ביניהם כחוט השערה, לא אמרינן דיהי' פסול, דבשביל זה אינו נראה כמנומר, אלא ביש קצת שיעור ביניהם, והיינו באם יש ג' חזזית כפי השיעור שיש בין השנים החיצונים מזה לזה ששם החזזית האמצעי, כן הוא באם יש שנים לחוד ויש ביניהם מקום פנוי כשיעור הזה, אז מחזי כמנומר. כן נראה לענ"ד נכון). נמצא שבין שתי החזזית החיצוניות צריך להיות מקום פנוי של חזזית שלישית, וחוט השערה בינה לשתי החזזית החיצוניות.
2802. גמרא שם (הוה ליה כמנומר, ופסול). לבוש ס"ט (משום דמיחזי כמנומר). דין מנומר יתבאר לקמן סכ"ו. וראה חידושי צמח צדק עג, א (ואפשר לומר דכף הדמיון מורה שאין דינו כמנומר ממש הפסול מדאורייתא, דהתם בגוונים הפוסלים באתרוג כמו לבן וכושי וכה"ג, אבל הכא יש לומר דחזזית קרוב למראה אתרוג הוא, רק שהוא מין אבעבוע, על כן אינו פוסל מצד הנימור רק מדרבנן ... ומכל מקום למעשה אין לסמוך על דקדוק זה).
2803. תוס' כט, ב ד"ה קפסיק (עלתה חזזית על רובו, דמפסיל אף ביום טוב שני, משום הדר). רא"ש שם (דאי טעמא משום חסר, מאי נפקא מינה בין רובו למיעוטו בחוטמו, אלא ודאי משום הדר הוא). מ"מ שם (ופסולו מפני שאינו הדר). לבוש שם (ופסול משום דלאו הדר הוא). מ"א סי' תרמט ס"ק כב (וחזזית אינו הדר). וכן הוא לקמן סכ"א (כל דבר הפוסל באתרוג משום שאינו הדור, כגון ... חזזית). סי' תרמט סי"ז (פסולים שמחמת הידור, כגון חזזית). וכדלעיל סי' תרמו סי"ב (והרי זה כמנומר, ואין זה הידור).
2804. ראב"ד בתמים דעים סי' רלב (ובמנומר, שאפילו בב' וג' מקומות, נראה לי שדוקא שנתפזר הנימור ברובו של אתרוג, אע"פ שחברבורותיו עצמן מיעוט הם. אבל במיעוט שאינו אלא בצד האחד מן האתרוג כשר). רא"ש פ"ג סי"ט (שהחברבורות של שלש מקומות הן מיעוט האתרוג, כמו במקום אחד, אבל פיזור הנימור הוא ברוב האתרוג). שו"ת הריב"ש סי' קלט (ודע, כי בעלתה חזזית באתרוג בשנים ושלשה מקומות, שהוא הפסול הנמצא תמיד באתרוגים, דמשום דמחזי כמנומר, אנחנו סומכים על סברת הראב"ד ז"ל, דדוקא שנתפזר הנמור ברובו, אף על פי שבשטח החברבורות הוא מעוט, אבל במעוטו, כגון שכלם מצד אחד של אתרוג, כשר. ולזה הסכים הרא"ש ז"ל). דעה הב' בטור, ודעה הא' בשו"ע ס"י (יש אומרים דהא דבב' ובג' מקומות פסול, היינו דוקא כשנתפשט הנימור ברובו, אף על פי שבשטח החברבורות הוא מיעוט. אבל במיעוטו, כגון שכולם מצד אחד של אתרוג, כשר). מ"א ס"ק יג (שכולם מצד אחד, משמע דאם נתפשט מהם לצד השני, מקרי רובו, דהוי רוב היקפו, אעפ"י שאינו רובו של כל האתרוג).
2805. מ"א ס"ק טו (וקשה למה כתב בס"י דאם כולם בצד אחד כשר, הא הוה ליה מחצה על מחצה ... ויש לומר דהתם מיירי שאינו מחצה של כל האתרוג, רק של היקפו, כמו שכתבתי לעיל, ולכן כשר).
2806. שערי שמחה להרי"ץ גיאת הלכות לולב עמ' קה (עלתה חזזית על רובו ... פסול. על מיעוטו, במקום אחד כשר, בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר ופסול). דעה הא' בטור, ודעה הב' בשו"ע שם (ויש פוסלים אפילו במיעוטו של צד אחד). וראה חידושי צמח צדק (עג, א).
2807. כדלקמן בסוף הסעיף, ושם נסמן (הערות 116 - 117 ).
2808. ראב"ד שם (שכל הפסולין נפסלין ברובן, נראה לי דמחצה על מחצה כרוב, משום דאי אפשר לנו לצמצם בשיעורין מפני מיעוט שכלנו. מעתה אין לנו להכשיר את הפסולים אלא עד שיהיו רובן בכשרות, רוב הנראה לעינים, כדי לצאת מידי הספק) דעה הב' ב טור ושו"ע סי"א (אם הוא מחצה על מחצה במקום אחד ... ויש פוסלים).
2809. ולא כטעם הראב"ד (דאי אפשר לנו לצמצם), אלא מטעם האמור כאן (שצריך להיות הרוב בהכשר). וראה ארבעת המינים.
2810. כדלעיל סי' שסב סי"ח (אם הפרוץ כעומד שוה בשוה מותר (בין במחיצות של שתי בין במחיצות של ערב), שכך היא הלכה למשה מסיני שלא יהיה הרוב פרוץ, ולא שיהא צריך הרוב עומד), ושם נסמן (הערות צט-קג).
2811. שדינה כמחיצות שבת דפרוץ כעומד מותר. וראה שו"ע סי' תרל ס"ה ובמ"א שם ס"ק ו.
2812. כדלעיל סי' תרכו ס"ח (אין צריך שיהיה בכשר רוב כנגד הפסול, אלא אפילו אם הם מחצה על מחצה גם כן הסוכה היא כשרה, שכך היא הלכה למשה מסיני, כמו שיתבאר בסימן תרל"א עיי"ש). ובסי' תרלא ס"י (שכך הוא הלכה למשה מסיני, שהסכך הצריך להסוכה אינו צריך להיות רוב מן הכשר לסיכוך, אלא חצי הסכך בלבד).
2813. רשב"א פ"ב דחולין כט, א ד"ה אי (ואף על גב דאמר בעירובין (טו, ב) גבי מחיצה דשבת פרוץ כעומד מותר, ותנן בסוכה (טו, א) המקרה סכתו בשפודין או בארוכות המטה, אם יש ריוח ביניהם כמותם כשרה, ואליבא דמאן דאמר פרוץ כעומד [מותר], דוקא כמותן. דלמא גבי סוכה ומחיצות הילכתא גמירי לה). תוספות עירובין ט [ ז ] , ע"ב ד"ה והלכתא (אין לתמוה, דהכא קי"ל פרוץ כעומד מותר, ובפ"ב דחולין (כט, א) מסיק לכו"ע מחצה על מחצה אינו כרוב ... ושמא יש לחלק בין מחיצות לאיסור וטומאה), ובחולין שם ד"ה דכולי (ושמא יש לחלק, דהכא איסור וטומאה והתם לענין מחיצות, ולא דמי). וראה פרישה ס"ק ד.
2814. טור בשם אחיו הרב רבנו יחיאל (ואם הוא מחצה על מחצה במקום אחד, כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל, כיון שהוא בידי אדם, אפשר לצמצם, וכשר כמו פרוץ כעומד). דעה הא' בשו"ע שם (אם הוא מחצה על מחצה במקום אחד, יש מכשירים).
2815. ט"ז ס"ק טז (ולענ"ד נראה לפוסלו ... אזלינן לחומרא ופסול במחצה על מחצה, כן נראה לי נכון). אליה רבה ס"ק כא (ויש פוסלין וכו'. וכן עיקר בפוסקים). וראה גם לקמן סכ"ו (אלא אם כן יש בו רוב האתרוג או חציו, כמ"ש גבי החזזית).
2816. כדלעיל סי' תרמה סי"ז (בשעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר, יש לסמוך על סברא האחרונה, ומותר לברך), ושם נתבאר ונסמן (הערה 70 ) .
2817. סכ"ב (כל ארבעה מינים הפסולין ופיסולן ניכר בגופן, כגון שפסולין מחמת חסרון או מחמת הדור, אם הוא שעת הדחק שאי אפשר למצוא מינין אחרים כשרים, מותר לברך על מינים הפסולים אלו אפילו ביום הראשון, לפי שכל פסולים אלו לא נתפרשו היטיב בכתוב ... אלא כל פסולין אלו מסרן הכתוב לחכמים, והם אמרו שלא בשעת הדחק אפילו בדיעבד לא יצא ... אבל בשעת הדחק, כיון שאי אפשר בענין אחר, מברכין על אלו הפסולין, שלא תשתכח תורת אתרוג מישראל).
2818. רא"ש פ"ג סי"ז (אם נשתנה מקום הקילוף למראה פסול זהו ודאי כמנומר. ובחוטמו אפילו במשהו פסול). טור ושו"ע סי"ב (מחוטמו ... פוסל ... כל שינוי מראה בכל שהוא).
2819. הראב"ד בתמים דעים סי' רלב (מיהו מבעיא לן, כיון שאנו אומרים שחזזית פוסלת במשהו בחוטמו, אם נולד שאר פסלות בחוטמו, כגון יבש משהו בחוטמו... ומסתברא גבי אתרוג לחומרא דומיא דחזזית). רמב"ן בהל' לולב ד"ה ענין הפסולים (כתם כושי לבן, פוסלין בחוטמו במשהו ... וכן נדין כי היבשות שהיא פוסלת בחוטמו במשהו). רא"ש פ"ג ס"כ (והוא הדין יבשות וכל הפסולים משום הדר). טור ושו"ע סי"ב (מחוטמו ... יש מי שאומר דהוא הדין דיבש פוסל שם בכל שהוא). דרכי משה ס"ק ה (משמע דוקא שינוי מראות דפסולין משום הדר, אבל שאר פסולין לא פסלי בחוטמו במשהו). מ"א ס"ק יז (משמע דוקא שינוי מראה, אבל לא שאר פסולים); וכמו בנסדק (שפסול מטעם חסר), ונתבאר לעיל סי"ג ( אם נסדק כולו על פני כל ארכו ... הרי זה פסול ... אבל אם נשתייר באתרוג משהו למעלה ומשהו למטה ... שלא נסדק, כשר) , והיינו אפילו אם גם חלק מחוטמו נסדק. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' סו. אבל לעיל סי' תרמה ס"י (עלה העליון האמצעי שהוא גבוה מכל העלין, והוא נקרא ראש הלולב, ודרך עלה זה להיות כפול כשאר עלי הלולב ואם לא היה כפול ... פסול. ופסולים אלו שבעלה העליון אינו משום הידור הלולב, אלא משום שנאמר ולקחתם ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה, וזה העלה שהוא עיקר הלולב שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו ודרכו להיות כפול בכל הלולבין, ואם הוא חלוק לשנים הרי ניכר ונראה שאינו תם ושלם במקום הסדק). דין אתרוג היבש נתבאר לעיל ס"א (אתרוג ... היבש פסול, שאין זה הדור), ולא נתפרש שם השיעור. אלא שלעיל שם מיירי שהאתרוג יבש, וכאן מיירי שיבש בקליפתו, שנפסל משום שינוי מראה. ראה ארבעת המינים.
2820. גמרא לה, ב (אמר רבא ועל חוטמו, ואפילו במשהו נמי פסול). טור ושו"ע ס"ט (ואם על חוטמו, אפילו כל שהוא פסול), וסי"ב (מחוטמו ... פוסל חזזית, וכל שינוי מראה בכל שהוא).
2821. רא"ש שם (אם נשתנה מקום הקלוף למראה פסול, זהו ודאי כמנומר. ובחוטמו אפילו במשהו פסול, דומיא דחזזית). וכן הוא לעיל סט"ז (אם הוא משונה במראיתו ממראה האתרוג, אינו כשר אלא אם כן ... ואינו עומד בחוטמו של האתרוג אלא מחוטמו ולמטה).
2822. רא"ש פ"ג ס"כ (אמר רבא ובחוטמו אפילו כל דהו פסול, פירש רש"י, בעובי גובהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו, שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות, שבאותו עובי אדם נותן עיניו. משמע מתוך פרש"י שאין כל השיפוע עד הפיטמא נקרא חוטם, אלא עובי גובהו, שממנו משפע ויורד. אבל מדהזכיר הרב אלפסי ז"ל ור"ח ז"ל החוטם אצל הפיטמא, משמע שהשיפוע קרוי חוטם. וכן עמא דבר, שמעובי גובהו עד הפיטמא פוסלין חזזית כל דהו), והוא המועתק לעיל (הערה 69 ) מהר"ח והרי"ף שהפטמא הוא החוטם. טור ושו"ע ס"ט (וחוטמו היינו ממקום שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו), וסי"ב (מחוטמו ואילך, דהיינו ממקום שמתחיל לשפע עד הפיטמא).
2823. רש"י שם (ובחוטמו, בעובי גבהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו. אפילו כל שהוא פסול, שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו, שבאותו עובי אדם נותן עיניו). לבוש סי"ב. וכן הוא לעיל סי"ז (שעיקר הידורו של אתרוג תלוי בראשו, שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו). ובלולב, בסי' תרמה ס"י (העלה שהוא עיקר הלולב, שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו). ובהדס, בסי' תרמו ס"ט (שראש הבד הוא עיקר מראית ההדס, שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו).
2824. שו"ת מבי"ט ח"ג סמ"ט (נראה לי, כי מה שכתב רש"י ז"ל כמין אבעבועות דקות, הוא שיש בזה שאנו קורין חזזית כמין ב' אבעבועות לפחות, וכן הוא לשון חזזית, ולשון התרגום חזזון שנראה ריבוי אבעבועות, ומיעוט רבים שנים, כי לא כתב כמין אבעבוע, אם כן אבעבוע אחת אפילו בדדו הוא כשר). מ"א ס"ק טז (פוסל חזזית, כמין ב' אבעבועות לפחות ... (מבי"ט ח"ג סי' מ"ט)).
2825. שו"ת מבי"ט שם ( עוד אני אומר, כי אפילו שהיה חזזית זה שהוא מצוי באתרוגים שלנו, אינו נקרא כל שהוא אלא כשנראה לכל אדם א' שאינו הדר, אבל באתרוגים שלנו, שרוב אלו שאנו קוראים חזזית אינם נראים לעין מחמת דקותם, וצריך להסתכל בהם הרבה כדי שיהיה נרגש בראיה, שאדם אחד רואה האתרוג כולו הדר בלי שום רושם, ואדם אחר שיש לו ראיה זכה יותר רואהו, אינו נקרא זה כל שהו, והדר נקרא למי שהוא בידו). שו"ת רדב"ז ח"ד סי' א'קפב (עוד מסתברא לי, כי החזזית שאינה נראית אלא על ידי עיון גדול ובדיקה רבה אינה פוסלת, דהא טעמא הוי משום דמחזי כמנומר, והא לא מיחזי כמנומר). מ"א ס"ק טז (והוא שיהיו נראים לעין כשאוחזו בידו (מבי"ט ח"ג סי' מ"ט)).
2826. יתבאר לקמן סכ"ו.
2827. שו"ת מבי"ט שם. מ"א ס"ק יח (שינוי מראה, דוקא כשנראה להדיא לרוב בני אדם (מבי"ט ח"ג מ"ט)).
2828. שו"ת מבי"ט שם (שמעצמות האתרוג הוא נולד אותה הנקודה ... וזה שאנחנו קוראים חזזית אינו מרעותא של האתרוג, אלא מן הקוצים ברקנים שבאילן האתרוג שעוקצין בו, ובאותה העקיצה כשהוי גדל באילן משתנה מקום העקיצה ונעשה מקומה כמו אדום, וקורין אותו חזזית, ואינו אלא מצד העקיצה, לא מצד ריעותא שבאתרוג שנקרא חזזית). מ"א ס"ק יט (ודוקא כשהוא נולד מעצמות האתרוג, אבל מה שנעשה מקומו עקום ואדום מחמת שעוקצים אותה קוצים, כשר).
2829. מהרי"ל הל' אתרוג ע' שצט (פעמים רבות נמצאים באתרוג כתמים חברבורות לבנים, והן שוין לגוף האתרוג, או שקועים ממנו [לא גבוהין ולא עמוקין מגופו], אינן פוסלין, כי הם באו במה ששכב האתרוג על עלי האילן או על ענפיו. וכן לשון סימני אשר"י, חזזית שפוסל הוא כעין אבעבועות דיש בהן ממש, שמקומן ניכר במישמוש היד, שהוא גבוה מן האתרוג). רמ"א סי"ג (ולכן יש להכשיר אותו חזזית שקורין [בלא"ט] מו"ל, לפי שאינן גבוהים משאר האתרוג), וכדלעיל סי"ט (חזזית ... כמו אבעבועות דקות, ויש בו ממש, שמקומן ניכר במשמוש היד שהוא גבוה מן האתרוג).
2830. תרומת הדשן סי' צט (העולם נוהגים בפשיטות להכשיר אותו פלא"ט מא"ל, ואפילו שהן מורגשים במשמוש יד. ואפשר דסמכינן אהא דכתב אשירי חזזית דפסול היינו חברבורות שמורגשים במשמוש היד, וכתב אחר כך בשם הראב"ד, דחזזית אי[נו] ממראה האתרוג כשר, והני פלא"ט מא"ל שכיחי ורגילי, חשיבי מראה האתרוג, ולא מיקרי אינו הדור משום כך, וצ"ע). רמ"א שם (ויש מי שכתב דיש להכשירם מטעם דנחשבים מראה אתרוג, מאחר דרגילים להיות הרבה כך). מ"א ס"ק כ (ואם כן אפילו גבוהים משאר אתרוג כשר). וראה חידושי צמח צדק (עב, א-ב). * הרי הובאו כאן ג' טעמים להתיר הבלא"ט מו"ל: (א) טעם המבי"ט, לפי שלא נולדו מעצמות האתרוג, אלא ממה ששכב האתרוג על עלי [=בלאט] האילן. (ב) טעם מהרי"ל, לפי שהן שוים לגוף האתרוג, ואינם גבוהים ממנו כאבעבועות. (ג) טעם התרומת הדשן, כיון שרגילים, נחשבים מראה אתרוג.
2831. כדלקמן סכ"ו.
2832. אולי צ"ל: למראה.
2833. כדלעיל סט"ו-ז (אם נקלף ממנו הקליפה החיצונה הדקה המקפת את קליפה העבה ... אם נשתייר ממנו כל שהוא שלא נקלף, כשר ... במה דברים אמורים, כשמקום הנקלף הוא שוה במראיתו למראה גוון האתרוג).
2834. רא"ש פ"ג ריש סי"ח (וחזזית שעלתה על רובו, או על מיעוטו בשנים ושלשה מקומות, או מנומר, יראה שיש לו תקנה על ידי קליפה אם יהיה מראה הקילוף כמראה אתרוג כשר, וזהו פסול שחוזר להכשירו). טור ושו"ע סי"ד (אם עלתה בו חזזית בענין שפסול, או שהוא מנומר, אם כשקולפו חוזר למראה האתרוג, כשר), ורמ"א שם (לאחר שנקלף ולא חסר כלום).
2835. טור ושו"ע סט"ו (נפל עליו מים בתלוש, ותפח או סרח ... פסול), מ גמרא [ברייתא] לו, א (אתרוג תפוח, סרוח ... פסול ... מאי לאו תפוח מבחוץ וסרוח מבפנים, לא אידי ואידי מבחוץ, ולא קשיא, הא דתפח אע"ג דלא סרח, הא דסרח אע"ג דלא תפח), ופירש רש"י (תפח ... כגון שנפלו גשמים בתלוש ותפח. סרח, נרקב. ל"א, תפח, נרקב. סרח, ריחו רע). ב"י ד"ה נפל (ולפי מה שפירש רבינו בסרוח, זו ואין צריך לומר זו קתני).
2836. אליה רבה ס"ק כו (כתב ספר אמרכל, אתרוג תפוח וכו', טעמא דפסוליה דהדר בעינן וליכא).
2837. גמרא [ברייתא] לו, א (אתרוג ... כבוש שלוק ... פסול). טור ושו"ע סט"ו (כבוש בחומץ או מבושל ... פסול).
2838. פסחים עו, א (כבוש הרי הוא כמבושל).
2839. רא"ש ע"ז פ"ה סי"א (שמעתי בשם ריצב"א, דאם שהה בתוכו יום שלם מעת לעת נקרא כבוש, ובולע ופולט כמבושל) . שו"ע יו"ד סי' קה ס"א (איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן, מקרי כבוש, והרי הוא כמבושל). מ"א ס"ק כב (נראה דלדידן דקי"ל כששרו במים מעת לעת הוי כמבושל, הכי נמי גבי אתרוג פסול). וכן הוא לעיל סי' תמז סכ"ז (כיון שנכבש מעת לעת בתוך כלי של חמץ, הרי נפלט טעם החמץ מן הכלי לתוכו על ידי כבישה זו, שכל הכבוש מעת לעת הרי הוא כמבושל), ושם נסמן (הערה רלה).
2840. ט"ז ס"ק יז (ונראה לענ"ד דהוא הדין בדבש, דודאי הוא בכלל כבוש דפסול).
2841. פסחים שם (כבוש הרי הוא כמבושל), לפירוש רש"י (כבוש בחומץ). שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקיד (חומץ וכיוצא באלו, וכדאמר שמואל ... כבוש הרי הוא כמבושל). טור ושו"ע סט"ו (כבוש בחומץ ... פסול). שו"ע יו"ד סי' קה ס"א (ואם הוא כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ ... הרי הוא כמבושל). וכן הוא לעיל סי' תעג סכ"ט (והכבוש הוא כמבושל, דהיינו אם נשרה בציר או בחומץ חזק), ושם נסמן (הערות רמא-ו).
2842. מ"א סי' ת[מז] ס"ק כח. (ואף על גב דבסי' ק"ד כתב דגם בחומץ בעינן מעת לעת. נראה לי דמיירי בחומץ שאינו חזק כל כך ... דמיירי בחומץ שכר עיי"ש, והוא הדין בחומץ יין שאינו חזק כל כך, לא מקרי דבר חריף). והוא המבואר בשו"ע יו"ד סי' קד ס"א (אם נפל לשכר או לחומץ בצונן והסירו שלם, אם לא שהה בתוכו מעת לעת מותר). הרי שגם החומץ אינו חשוב חריף אם אינו חזק כל כך. וכן הוא לעיל סי' תעג סכ"ט ( והכבוש הוא כמבושל, דהיינו אם נשרה בציר או בחומץ חזק). סי' תקכז סי"ב (שנכבש בחומץ חזק, או בציר). וראה פסקי אדמו"ר הזקן סי' קה ס"א אות ה. ועדיין לא נתבאר שיעור חוזק חומץ זה. ואולי יש ללמדו ממה שמצינו לעיל סי' רד ס"ב (נעשה חומץ גמור, דהיינו שהוא חזק כל כך שכשמשליכים אותו על הארץ הוא מבעבע ומעלה רתיחות). וסי' תריב סי"ד (חומץ חי (פירוש שאינו מזוג במים) שהוא חזק כל כך שאם ישליכו אותו על הארץ יבעבע).
2843. רא"ש חולין פ"ח סי' מט (ושיעור כבישה הוי כאילו נתנו על האוּר כדי שירתיח ויתחיל לבשל, אם נכבש בתוך הציר כשיעור זה נאסר כל מה שבתוך הציר). והיינו שמגמרא זו גופא האומרת שכבוש הוא כמבושל, יש ללמוד ששיעור הכבישה הוא כשיעור בישול. לשון הרא"ש "כאילו נתנו על האוּר כדי שירתיח ויתחיל לבשל", מורה לכאורה שהכוונה שהציר או החומץ ירתח יחד עם התבשיל. אבל האמור כאן (כדי שיתן החומץ על האוּר וירתיח, הרי זה כמבושל), הוא ע"פ האמור בשו"ע יו"ד סי' סט סי"ח (כשיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח). וכן הוא לעיל סי' תמז סכ"ט ( בכדי שאם היה נותן הכלי עם הציר שבתוכו על גבי האוּר, היה הציר מתחיל להרתיח) . סי' תסז סנ"ו (בכדי שאם הי' נותן הציר בכלי עם האש, הי' מתחיל להרתיח ולהתבשל), וסי' תעג סכ"ט (בכדי שאם היו נותנין הציר והחומץ על גבי האוּר, היו מתחילין להרתיח). אבל לעיל סי' תקכז סי"ב (בכדי שאם היו נותנים החומץ והציר עם התבשיל שבתוכה על גבי האוּר, היה התבשיל מתחיל להרתיח). וראה פסקי אדמו"ר הזקן לסי' סט סי"ח אות א. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
2844. בשו"ע שם ס"א (איסור שנשרה עם היתר ... בתוך ציר או בתוך חומץ, אם שהה כדי שיתננו על האוּר וירתיח ויתחיל להתבשל, הרי הוא כמבושל).
2845. ראה לעיל סי' תסז סנ"ו (דכיון ששהו בתוכו כשיעור בישול הרי הן כאילו נתבשלו ממש בתוכו).
2846. גמרא [ברייתא] לו, א (מנומר פסול). טור ושו"ע סט"ו (מנומר פסול).
2847. רש"י לג, רע"ב (הוי מנומר ופסול, דלאו הדר הוא). וכן הוא לעיל סי"ט (הרי זה כמנומר, ואינו הדור), ושם נסמן (הערה 103 ), וסי' תרמו סי"ב (והרי זה כמנומר, ואין זה הידור).
2848. ריטב"א לה, ב ד"ה דהוה ליה כמנומר (שיש בו בהרות של גונים הרבה).
2849. ראב"ד בתמים דעים סי' רל (ולא אמרו מנומר פסול, אלא כשהוא משתנה חברבורות של מראות אחרות, כמו חזזית, וכמו הלבן והכושי שהוא פסול באתרוג). ריטב"א שם (מיהו כתב הראב"ד ז"ל דדוקא שהם גונים הפוסלים באתרוג, כגון לבן וכושי וירוק ככרתי). ר"ן יז, ב (וכתב הראב"ד ז"ל דמנומר דפסול דוקא שהוא מנומר בגוונים הפוסלין באתרוג, הלבן וכושי וירוק ככרתי). וראה לעיל סט"ז (אם הוא משונה במראיתו ממראה האתרוג אינו כשר).
2850. והיינו שכמה גוונים – הוא מנומר, וגוון אחד בשני מקומות – הוא רק כמנומר.
2851. רא"ש פ"ג סי' כב (כושי ולבן, אם הם במקום אחד, ברובו של אתרוג, כמו חזזית. ואם הוא בשנים ושלשה מקומות, היינו מנומר). טור ושו"ע סט"ז (אם הוא שחור או לבן במקום אחד, פוסל ברובו. בשנים או בשלשה מקומות, דינו כחזזית ליפסל אפילו במיעוטו).
2852. לעיל סי"ט-כ. וראה ארבעת המינים.
2853. היינו מעט שחרות (כמו חום), אבל אם הוא שחור במקום אחד במיעוט האתרוג, נתבאר לעיל שאינו פסול.
2854. משנה לד, ב (אתרוג הכושי פסול), כאוקימתא דרבא לו, א (והתניא כושי כשר, דומה לכושי פסול ... רבא אמר לא קשיא הא לן והא להו), לפירוש הרי"ף שם יז, ב (פירוש, לבני ארץ ישראל כושי פסול, וכל שכן כושי הרבה הדומה לכושי, שהוא פסול. ולבני בבל שאתרוגיהן כושיים, הכושי כשר, והכושי הרבה, שהוא דומה לאדם כושי, פסול). רמב"ם פ"ח ה"ח (מקום שהאתרוגין שלהם כעין שחרות מעוטה, כשרין. ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי, הרי זה פסול בכל מקום). שו"ע סי"ז (מקום שהאתרוגים שלהם כעין שחורות מעט, כשרים. ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי, הרי זה פסול בכל מקום). אליה זוטא ס"ק יא (בשו"ע סתם ופסק כסברא זו, וכן עיקר).
2855. לבוש סי"ז (שאין זה דרכו והדרו, ואפילו באותו ארץ).
2856. גמרא [ברייתא] לו, א (אתרוג ככדור (העשוי כמין כדור עגול, רש"י), פסול). טור ושו"ע סי"ח (העגול ככדור, פסול). לבוש סי"ח (שאין דרכו להיות כן).
2857. מגיד משנה פ"ח ה"ח (יש לתמוה למה לא כתב רבינו פסול אתרוג כדור. ואולי שסמך על מה שכתב עשאו כמין בריה אחרת פסול).
2858. ברייתא שם (גדלו בדפוס (שעושה לו דפוס כשהוא קטן, ונותנו בתוכו במחובר, וגדל כמדת הדפוס, רש"י) ועשאו כמין בריה אחרת (שאינו דומה לאתרוג כלל, רש"י), פסול). טור ושו"ע סי"ט (גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת, פסול). לבוש סי"ט (גדלו בדפוס, שעשה לו דפוס בעודו קטן ומחובר באילן כדי שיגדל לפי מדת הדפוס ותמונתו, אם עשאו מצורה אחרת שאינו מצורת האתרוג, פסול).
2859. גמרא לו, ב (אמר רבא, לא שנו אלא כמין בריה אחרת, אבל כברייתו, כשר. פשיטא, כמין בריה אחרת (תנן). לא צריכא דעבידא דפי דפי), ופירש רש"י (כמין קרשים קרשים, כעין גלגל של רחיים של מים, ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו). טור ושו"ע שם (עשאו כמו ברייתו, אף על פי שעשאו דפין דפין, כשר). לבוש סי"ט (אבל אם עשאו כצורת האתרוג, אפילו עשאו דפין דפין כעין שעושין גלגל ריחיים של מים, חשיב שפיר צורתו, וכשר).
2860. גמרא [ברייתא] לו, א (ויש אומרים אף התיום) פסול, ופירש"י (התיום, שנים דבוקין יחד). רמב"ם פ"ח ה"ח (התיום ... כשר). מ"מ שם (ופסק רבינו כת"ק, שאינו פוסל התיום). שו"ת הרשב"א ח"א סי' תיא (דהא משמע דלתנא קמא כשר, דכדור דוקא פסול, ויש אומרים חלקו ופסלו אף התיום, וקיי"ל כסתם, דרבים נינהו). דעה הא' בטור. שו"ע ס"כ (התיום, דהיינו שגדל שנים דבוקים זה בזה, כשר).
2861. ראה כפות תמרים שם ד"ה וי"א. ארבעת המינים.
2862. משנה לד, ב (שיעור אתרוג ... בגדול (שלא יהא גדול יותר מדאי, רש"י), כדי שיאחז שנים בידו, דברי רבי יהודה, ורבי יוסי אומר אפילו אחד בשתי ידיו). רי"ף שם יח, א (והלכתא ... כרבי יוסי בגדול). טור ושו"ע סכ"ב (שיעור אתרוג ... ואם היה גדול כל שהוא, כשר). לבוש סכ"ב (שאפילו הוא גדול הרבה עד שצריך לאוחזו בשתי ידיו כשר). שיעור שאר המינים יתבאר לקמן סי' תרנ.
2863. גמרא [ברייתא] לו, ב (אמר רבי יוסי מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו), ופרש"י (מרוב גודלו). ר"ן יח, א (אפילו הוא צריך שתי ידיו לאתרוג אחד בלבד, או שהוא צריך ליטלו על כתפו יצא).
2864. משנה שם (שיעור אתרוג הקטן, רבי מאיר אומר כאגוז, רבי יהודה אומר כביצה). רי"ף שם (והלכתא כרבי יהודה בקטן). טור ושו"ע שם (שיעור אתרוג, קטן פחות מכביצה, פסול). וזה שיעורו אף בנחסר, כדלקמן סי' תרמט סי"ח (ואפילו חסרון אינו כשר בשאר הימים, אלא אם כן נשתייר בו שלם כשיעור, דהיינו כביצה באתרוג, אבל אם לא נשתייר בו כביצה פסול).
2865. לבוש שם (כיון שדרך רובן להיות גדול יותר).
2866. גמרא לא, ב (רבי יהודה אומר כביצה ... משום דלא גמר פירא). לבוש שם (שעדיין בוסר הוא ולא נגמר פריו, והתורה פרי עץ הדר אמרה, פרי דוקא).
2867. תוס' לא, ב ד"ה שיעור (אע"פ שאין סופו ליגדל יותר, דיש דברים הרבה שלעולם לא יבואו לידי בישול פרי).
2868. ברייתא לו, א (הבוסר, רבי עקיבא פוסל, וחכמים מכשירין). רמב"ם פ"ח ה"ח (והבוסר כשר). מ"מ שם (ופסק רבינו ... כחכמים שמכשירין אתרוג הבוסר). טור ושו"ע שם (אם כביצה, אפילו אם הוא בוסר, שעדיין לא נגמר פריו, כשר).
2869. תוס' שם (אתרוג שהוא פרי גדול אפילו יותר מכביצה, בוסר הוא, כשסופו ליגדל יותר הרבה ... אתרוג הבוסר חשיב פירא טפי). רא"ש שם (ורבנן דמכשרי בבוסר, מודו בפחות מכביצה דפסול, דבוסר הוא יותר מכביצה, וסופו ליגמר, וחשיב כפירי).
2870. שאף הבוסר כשר אם יש בו כביצה, היינו דוקא כשמראהו געל. כי על מ"ש בשו"ע (אם כביצה, אפילו אם הוא בוסר, שעדיין לא נגמר פריו, כשר). כתב מ"א ס"ק כד (ובלבד שלא יהא ירוק ככרתי). וכדלקמן "אם הם גדולים הרבה ... מותר ליקח אותן ... אפילו כשהן ירוקין". וראה ארבעת המינים.
2871. הנקרא זאפרי"ן, כדלעיל סי' תסז סכ"א (כרכום (שקורין זאפרי"ן), שממנו מפיקים צבע צהוב. וראה גם שו"ע יו"ד סי' לח ס"א (שהיא כמראה כרכום). תוס' נדה יט, רע"ב (האי ירוק היינו כאתרוג, ולא ירוק ככרתי). לקמן יו"ד סי' קפח ס"ק ד (כמראה הזהב, או אתרוג).
2872. מהרי"ל הל' אתרוג ע' שצט (מהר"י סג"ל היה פוסל לקנות האתרוגים הירוקים כולם ככרתי, שקורין גרינא, דשמא ישאר באותה צבע, ואתרוג הירוק ככרתי פסול. רק אם במקצת התחיל להיות מוריקא ככרכום, שקורין געלפליכט, התירה). מ"א ס"ק כג (ומהרי"ל הי' פוסל הירוק, דשמא ישאר באותו צבע, אלא אם כן התחיל להיות מוריק ככרכום). ט"ז סוף ס"ק יח (ובמהרי"ל כתב שאסור לקנות הירוקים, אלא אם כן דכבר התחיל במקצת למראה אתרוג, דשמא יהי' נשאר ירוק).
2873. משנה לד, ב (הירוק ככרתי רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל), וכרבי יהודה. רא"ש פ"ג סכ"א (הירוק ככרתי, שדומה לעשבים). טור ושו"ע סכ"א (הירוק שדומה לעשבי השדה, פסול). וראה חידושי צ"צ (עג, ב).
2874. גמרא לא, ב (הירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל ... משום דלא גמר פירא). לבוש סכ"א (הירוק שדומה לעשבי השדה פסול, שעדיין לא נגמר פריו, והתורה אמרה פרי עץ הדר, שיהא נעשה פרי גמור, וזה עדיין לאו פרי הוא).
2875. תוס' לא, ב ד"ה הירוק (ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי, כשרים אפילו לר' יהודה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים אפילו בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה, דודאי גמר פריים). רא"ש שם (כתבו התוספות דאתרוג שהוא ירוק ככרתי וכשמשהין אותו חוזר למראה אתרוג, נראה שהוא כשר, דאי לאו דנגמר פריו לא היה חוזר למראה אתרוג בתלוש). רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג נט, ד (וכתבו בתוספות, וכשמשהין אותו חוזר למראה אתרוג, נראה דהוא כשר, דאם לא נגמר פריו לא היה חוזר למראה אתרוג בתלוש). טור ושו"ע שם (אלא אם כן חוזר למראה אתרוג כשמשהין אותו). לבוש סכ"א (שכשיודעים שיחזור למראה אתרוג, כשר גם כשהוא בירקותו). מ"א שם (יש לומר דסבירא ליה למהרי"ל, דהתוספות והרא"ש סבירא להו, דאפילו ירוק ככרתי כשר, אי ידעינן שדרכו להוריק. וכן משמע מלשון התוס'. אלא שאין אנו סומכין על זה אלא אם כן התחיל). ט"ז שם (אפילו בעודו ירוק כשר, כיון שיכול לחזור אחר כך, ולא פסלו אלא אם כן הוא כעשבי השדה, שנשאר לעולם ירוק. כל זה נראה בעיני ברור ופשוט).
2876. מ"א ס"ק כג (אלא שאין אנו סומכין על זה, אלא אם כן התחיל). אליה רבה ס"ק ל (ומכל מקום אין סומכין על זה, אם לא שהתחיל מקצתו להיות מוריק ככרכום, וכן כתבו כל אחרונים (מג"א ס"ק כג, ט"ז ס"ק יח)). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 65 (מראה האתרוג צריך להיות געה"ל (כמראה שעוה)). * נמצא לפי זה: (א) בוסר בגודל כביצה, אין להתיר מדינא, אלא אם כן התחיל להוריק ככרכום. (ב) ידוע שנגמר פריו וסופו להוריק ככרכום, מותר מדינא אף כשהוא עדיין ירוק. (ג) ונהגו שגם אם ידוע שנגמר פריו, אין ליקח אותו אלא אם כן התחיל להוריק.
2877. תשובת מהר"י פאדווא, בשו"ת רמ"א סי' קכו (על דבר האתרוגים המורכבים בלימונ"י, זיל קרי בי רב הוא בארצנו שלא לצאת בו אפילו על ידי הדחק. ומפי הגאון א"א ז"ל שמעתי, כי פעם אחת קרה מקרה בפדוואה, שלא היה לכל הקהל כי אם אתרוג אחד, ויהי כאשר שלחו אותו מקהל האשכנזים לקהל הלועזים, פגעו השטודנט"ו באיש המביא אותו וגזלוהו ממנו, ופדאוהו מהם בדמים יקרים, ולא רצו לצאת במורכבים, אשר רבו כמו רבו בכל בתי השרים). תשובת הרמ"א שם סי' קיז (לפי שהמורכב לא נקרא אתרוג, ולא מקרי פרי עץ הדר ... ומאחר שכבר נתבאר שהמורכב לא נקרא אתרוג, אם כן ממילא לא נכשירהו, ואין לנו בו אלא מה שאמרו חכמים ... שכבר נתבאר שזה המורכב לא מקרי אתרוג). מ"א ס"ק כג (אתרוג המורכב מלימו"ני ואתרוג, פסול ... והמורכב פסול אפילו בשעת הדחק, עכ"ל ר"י פדואה בתשובת רמ"א סימן קכ"ו). ט"ז סי' תרמט ס"ק ג (ראיתי בתשובת רמ"א סי' קכ"ו, שכתב מהר"י פדואה, זיל קרי ביה רב הוא בארצנו, שאין יוצאין בו אפילו על ידי הדחק). וכן הוא לקמן סי' תרמט סכ"ג (כל הפסולין מחמת שאינן מינן כלל, כגון ... ואתרוג המורכב). ולכן נהגו מאז ומקדם לברך על אתרוגי "קלבריא" (שנקראים גם אתרוגי "גענאווע", או "יאנאווע", כי בעיר זו היו נמכרים אתרוגי "קלבריא", ובדורות הקודמים היו נקראים אתרוגי מחוז "פולייא", שקלבריא נכללה אז במחוז זה – ראה קובץ יגדיל תורה נ.י. לא ע' שמ. והמפה שבספר אתרוגים בהלכה ע' רעג), אשר אתרוגים אלו היו מוחזקים שאינם מורכבים, כמובא בתשובת מהר"י מפאדווא הנ"ל (ממחוז פוליי' באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם [=מסתפקים מהם], ושנה זו רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא ... מפוליי' לא יוכלו לבא אליכם, כי רב מכם הדרך). מ"א שם (ממחוז פוליי"א באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם, אבל לא יוכלו להביא אליכם כי רב מכם הדרך וכו' ... עכ"ל ר"י פדואה בתשובת רמ"א סימן קכ"ו). וכן נהג בעל התרומת הדשן, כמובא בלקט יושר ע' 149 (וזכורני בטוב שאמר שחביב עליו אתרוג הבא מפול). וכן נהגו בעלי התוס', כמובא בקובץ תשובות חתם סופר סי' כה (הבאים ממדינת יענבע נקראים יעניוועסיר, שמסורת ביד אנשי אשכנזי מימי חכמי הצרפתים ור"ת וסייעתו, שלא בא לידם אלא מאותה מדינה, הם מוחזקים במסורת), ושו"ת חלק או"ח סי' רז (כבר כתבתי בתשובה אחרת ... אותן הבאים מיעניווע, שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינות אשכנז שיוצאים י"ח באתרוגים הבאים מיעניווע, הן הנה הכשרים ואין צריך לשום סימן). וכן הוא מנהג חב"ד, כמובא בשו"ת תורת שלום סי' א (בימי כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע הי' באיזה זמן מלחמות גדולות בעולם, והי' חשש שלא יהיו אתרוגי איי גענאווא, ורצה כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע לשלוח שליח מיוחד לאיי גענאווא להביא לו אתרוג), וסי' כה ( ידוע אשר כ"ק רבינו הגדול א"ז אדמו"ר זצוקללה"ה החמיר לברך על אתרוג גענאווע דוקא (עד שפעם אחת הי' מלחמה גדולה בעולם, ונשמע שלא יניחו לעבור סחורה מאיטאליא, ורצה לשלוח איש מיוחד לגענאווע לקנות אתרוג בשבילו כידוע). וכן החמירו אחריו רבותינו אבותינו אדמו"ר זצוקללה"ה, עד מה שראיתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה שהחמיר בזה עד מאד) . ס' המנהגים – חב"ד ע' 65 (מברכים על אתרוג מקאלאברי, הנקרא גם כן "יאנאווער"), ושם הערה 5 ( קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן – בעל התניא והשו"ע – להדר אחר אתרוגי קאלאברי – יאנאווע "מטעם הידוע לו". ואמר: כאשר אמר הקב"ה למשה ולקחתם לכם פרי עץ הדר גו' הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריא (ראה ג"כ שיחת שמע"צ שמח"ת ה'שי"ת [סעיף ז] הנדפסת בקונטרס פה [סה"מ תשי"א ע' 101]). וראה מה שמלוקט באוצר מנהגי חב"ד (תשרי ע' עדר-רפג). "אתרוגים בהלכה" (ע' ריב-רלג).
2878. ולא נתפרש כאן דין הרכבת ענף אתרוג בגזע עץ לימון. וראה אתרוגים כהלכה (פרק ו), שהביא ב' אופנים בדעות האחרונים לפרש דעת רבינו בזה. ונחלקו הפוסקים אם גם הרכבה זו פסולה, בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' קי פסל (אם הורכב יחור של לימון באילן אתרוגים, לא קא מבעיא להו, דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימוניש ... כי קא מבעיא הוא איפכא, שהורכב יחור של אתרוג בלימון, שמוציא היחור ההוא דוגמת אתרוג ... הכא נמי בטל ענף האתרוג לגבי הלימון, וכאלו כולו לימון, והתורה אמרה אתרוג וליכא ... הילכך בנידון דידן לכו"ע בטלה ייחור האתרוג שהורכב בלימון אגביה דאילן הלימון, ולאו אתרוג הוא כלל, ואין יוצאין בו כמו שאין יוצאים בתפוח ורמון ודומיהם. ועוד שאפילו לא היה הייחור ההוא מתבטל בלימון, אלא שהיו כב' מינים מעורבים בשוה אתרוג ולימון, לא יצא ... דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לימון, דלא אתי צד לימון שבו ומוציא את החייב באתרוג). הובא בכנסת הגדולה הגה"ט (הורכב יחור של אתרוג בלימון, יש מ[י] שהורה שהוא כשר, והר"מ אלשיך ז"ל בסי' קי האריך להוכיח שהוא פסול). ודן בדבריו בשו"ת צמח צדק או"ח סי' סד, ומסיק בסוף (גבי אתרוג, דהמצוה באתרוג, לכן בעינן כולו אתרוג). ובעשרות השנים האחרונים החלו הנכרים בעלי פרדסי האתרוגים להרכיב ענפי האתרוג בגזעי מינים אחרים, כדי לחזק את העצים ולהאריך את ימי חייהם, שיוציאו פירות האתרוג במשך שנים רבות יותר. בהרכבה זו הפרי נראה כאתרוג ואין מועילים הסימנים המוזכרים לקמן, כי דוקא בהרכבת ענף של לימון בעץ של אתרוג, הפרי דומה ללימון, ולא לאתרוג, ולכן מועילות בו ארבעת הסימנים דלקמן (ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) לא ע' שמא). ולכן הנהיגו שסוחרי האתרוגים יסעו בעצמם לפרדסי האתרוגים, ולפני קטיפת האתרוגים יבדקו כל עץ שלא יהי' מורכב. ואפשר שבזמנינו גם זה לא יועיל, שהרי אפשר שעצי האתרוגים שלפנינו הם מענפים או גרעינים שנלקחו מעצי אתרוגים מורכבים (ראה קובץ יגדיל תורה לא ע' שמב). ויש מתירים אתרוגי תולדות האילן המורכב, כמבואר בשו"ת בית אפרים או"ח סי' נו (הם מדברים על אתרוגים מורכבים ... משא"כ אם אחר שהורכב היחור של אתרוג באילן האחר ויגדל וילך הלוך וגדל עד כי גדל בדים וישלח פארות, וזו דרכם ליטול אחר כך משם יחורים לנוטעם ... וכל נטיעות שנוטעין ממנו הוא כמותו לצמוח יפה פרי תואר). ויש חוששים גם בזה (ראה אתרוגים בהלכה פ"ט).
2879. כדלעיל ס"ה (עובי הקליפה העבה (המקפת את חדרי הזרע)), וס"ו (שהקליפה העבה המקפת את חדרי הזרע), ובכמה מקומות.
2880. תשובת מהר"י מפאדווא שם (ואני כותב למכ"ת ג' סימנים אשר תוכל להכיר בהם המורכבים הגדלים בארצנו, כי מפוליי' לא יוכלו לבא אליכם כי רב מכם הדרך. הסימן הא' הוא, כי המורכבים הם חלקים, ולאתרוגים בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם. הב', כי המורכבים העוקץ בולט, ועוקץ האתרוג שוקע. הג' הוא, כי תוך המורכב דהיינו המיץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונה קצרה, ובאתרוג הוא להפך, כי הקליפה רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש. וסימנים אלו מובהקים אצלנו). מ"א שם (ויש בו ג' סימנים, הא', המורכב חלק, ולאתרוג בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם. הב', המורכב העוקץ בולט, ועוקץ האתרוג שוקע. הג' הוא, כי תוך המורכב דהיינו המ[י]ץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונה קצרה, ובאתרוג הוא להפך, כי הקליפה רחבה, והתוך קצר והוא כמעט יבש. וסימנים אלו מובהקים לאתרוגים המורכבים הגדלים אצלנו ... עכ"ל ר"י פדואה בתשובת רמ"א סימן קכ"ו). ט"ז שם (ונתן בהם סימנים שם. הא', כי המורכבים הם חלקים, ולאתרוגים בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם. הב', דמורכב העוקץ בולט, ובאתרוג ה[עוקץ] שוקע. עוד נתן סימן במה שבתוכו).
2881. עולת שבת ריש הסימן (ועוד יש סימן ברור והוא, כי הגרעין של האתרוג הוא זקוף לאורך האתרוג, וגרעין המורכב הוא מושכב, אורך הגרעין לרוחב האתרוג). מ"א שם (ובעולת שבת כתב עוד סימן, שהאתרוג, הגרעין זקוף לאורך האתרוג, ובמורכב, הגרעין מושכב לרוחב האתרוג).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 40 עמודים.