ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד)תרלא סוכה שחמתה מרובה מצלתה ויתר דיני הסכך

תרלא סוכה שחמתה מרובה מצלתה ויתר דיני הסכך

במקור חיפוש חדש

ובו י"ב סעיפים

חמתה מרובה מצלתה

א היה²⁰⁴⁷ הסכך כיסוי דק מאד שיש בו אויר הרבה, אלא שאין שלשה טפחים אויר במקום אחד, ובין הכל צלתו מרובה מחמתו, שהסכך היא מרובה מן האויר, הרי זו כשרה ²⁰⁴⁸ :

ב אבל אם אין הסכך מרובה מן האויר אלא הן שוין, פסולה²⁰⁴⁹, לפי שהחמה הנכנסת באויר הסיכוך כשהיא מגיעה לקרקעית הסוכה היא מתפשטת יותר ממה שהיא למעלה באויר הסיכוך, ונמצא שהסוכה למטה בקרקעיתה היא חמתה מרובה מצלתה²⁰⁵⁰:

ג אבל אם למטה בקרקעיתה היא חמתה וצלתה שוין, כשרה, לפי שידוע שלמעלה בהסכך האויר הוא מועט מן הסיכוך, וצלתה למעלה היא מרובה מחמתה²⁰⁵¹, והרי זה סכך גמור²⁰⁵²:

ד ואם רוב סכך צלתה מרובה מחמתה שתי משהוין, שהאויר שבו הוא מועט מאד, ומיעוט הסכך חמתו מרובה מצלתו משהו, בענין שאם נצרף החמה והצל של כל הסיכוך יהיה צלתו מרובה מחמתו משהו, הרי זו כשרה²⁰⁵³, ומותר לישב אפילו תחת מיעוט הסכך שחמתו מרובה²⁰⁵⁴, לפי שהוא בטל לגבי רוב הסכך שצילתו מרובה. מכל מקום אם מיעוט הסכך שחמתו מרובה יש בו שבעה טפחים על שבעה טפחים²⁰⁵⁵, כדי שיעור הכשר סוכה²⁰⁵⁶, אין לישב תחתיו²⁰⁵⁷, לפי שהוא מקום חשוב ואינו בטל לגבי שאר הסכך שצלתו מרובה:

אינה מגינה מן המטר

ה לכתחלה צריך לעשות את הסיכוך קל וקלוש בענין שיהיו הכוכבים הגדולים נראים מתוכו בלילה. ובדיעבד אפילו היתה מעובה כמין בית עד שאין זהרורי שמש נראים מתוכה כשרה²⁰⁵⁸.

והוא שיכול המטר לירד בתוכה, אבל אם היה הסכך מעובה כל כך עד שאין המטר יכול לירד בתוכה, פסולה, לפי שאין נקראת סוכה אלא אם כן אינה מגינה אלא מן הצל ²⁰⁵⁹ בלבד, אבל אם מגינה גם מן המטר אין נקראת סוכה, אלא כמין בית היא זו²⁰⁶⁰:

חבוט רמי

ו היה הסיכוך מבולבל, דהיינו שמקצתו עולה מעט למעלה ומקצתו יורד מעט למטה²⁰⁶¹, אע"פ שמתוך כך חמתה מרובה מצלתה, כשרה²⁰⁶², שכיון שאם תעמוד החמה באמצע הרקיע כנגד ראש כל אדם יהיה צלתה מרובה מחמתה, אין לפסול אותה מחמת חמה הבאה מן הצד באלכסון²⁰⁶³:

ז במה דברים אמורים, כשאין בגובה שבין העולה להיורד ג' טפחים²⁰⁶⁴, שכל פחות מג' טפחים הרי הוא כלבוד²⁰⁶⁵ ומצטרפין זה עם זה להיות נקראים סכך אחד²⁰⁶⁶. אבל אם יש ביניהם שלשה טפחים, אין מצטרפין זה עם זה ואין זה חשוב סכך כלל.

ואם יש ברוחב הסיכוך העולה כשיעור גג, דהיינו טפח על טפח או יותר²⁰⁶⁷, והוא מכוון כנגד האויר שבין התחתון²⁰⁶⁸, אע"פ שיש ביניהם יותר מג' טפחים כשרה, לפי שאנו רואים את העולה כאלו ירד למטה ומונח באויר שכנגדו. והוא שיהא רוחב האויר כרוחב העולה או יותר ממנו²⁰⁶⁹, אבל אם היה פחות ממנו, וכן אם העולה אינו מכוון ממש כנגד האויר שתחתיו בענין שאם היה יורד למטה כנגדו ממש היה מקצתו נוגע בסכך התחתון, אין אנו רואין אותו כאלו ירד למטה²⁰⁷⁰.

וכל שיעורין הללו הן הלכה למשה מסיני²⁰⁷¹:

סכך הנמשך חוץ לדפנות

ח קנים היוצאים מאחורי הסוכה ושתי דפנות נמשכים עמהם, כגון שאחורי דופן אמצעי של הסוכה בולטין קנים מהסכך, ויש בהן הכשר סוכה, דהיינו שבעה טפחים על שבעה טפחים, וצלתן מרובה מחמתן, ויש להם שלש דפנות, דהיינו דופן האמצעי של הסוכה וכל דפנות הארוכות הנמשכות עמהם, הרי זו סוכה גמורה וכשרה, אע"פ שדופן האמצעי לא נעשה בשבילה אלא בשביל עיקר הסוכה²⁰⁷²:

ט וכן קנים הבולטים מהסכך לצד רוח רביעית הסוכה שהוא פרוץ ואין בו דופן, ודופן אחד נמשך מהסוכה עם קנים אלו שיש בהם הכשר סוכה, הרי מקום זה נחשב גם כן מן הסוכה, ומותר לישב שם אע"פ שאין שם אלא דופן אחד²⁰⁷³.

ואפילו אם בעל הסוכה גילה דעתו שכוונתו היתה לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות הנמשכות עם כל אורך הסכך, כגון שלאחר שעשה דופן אחד ארוך באורך כל הסכך עשה דופן שכנגדו ארוך יותר משבעה טפחים, אין אומרים כיון שהיה די לדופן שלישי הזה לעשותו שבעה טפחים בלבד, וזה שהאריכו יותר גילה דעתו שכוונתו להמשיך הדפנות עם הסכך, שלא לישב תחת הסכך הפרוץ שאין שתי דפנות נמשכות עמה, ואם כן דופן זה הנמשך עם קנים אלו הבולטים מן הסכך אין נחשב כלל מן הסוכה, אלא בפני עצמו הוא עומד, ונמצא שאין לקנים אלו רק דופן אחד, דהיינו דופן הנמשך עמהם²⁰⁷⁴. אין אנו אומרים כן, משום שאין אנו הולכין אחר גילוי דעתו בזה (לפי שעשיית הסוכה אינה צריכה כוונה כמו שיתבאר בסי' תרל"ה²⁰⁷⁵), וכאלו לא גילה דעתו כלל, שכל הסכך מתכשר בדופן השלישי הזה הקצר, אע"פ שאינו נמשך עם כל אורך הסכך כמו שנמשך דופן שכנגדו, וכמ"ש בסי' תר"ל²⁰⁷⁶:

סכך פסול שבאמצע הסוכה

י כבר ביארנו בסי' תרכ"ו²⁰⁷⁷ שאם סיכך בסכך פסול ובסכך כשר, ואינן מעורבין זה עם זה אלא כל אחד ואחד מונח על הסוכה בפני עצמו זה בצד זה, אינו צריך שיהיה בסכך הכשר רוב כנגד הפסול, אלא אפילו אם הן מחצה על מחצה גם כן הסוכה כשרה²⁰⁷⁸, שכך הוא הלכה למשה מסיני שהסכך הצריך להסוכה אינו צריך להיות רוב מן הכשר לסיכוך, אלא חצי הסכך בלבד²⁰⁷⁹.

והוא שלא יהיה מסכך הפסול ארבעה טפחים במקום אחד²⁰⁸⁰ בסוכה גדולה, או שלשה טפחים בסוכה קטנה²⁰⁸¹ שאין בה כי אם שבעה טפחים על שבעה טפחים, כמו שיתבאר בסימן תרל"ב²⁰⁸² עיי"ש:

יא ואפילו אם סכך הכשר הוא קל וקלוש כדינו בענין שהכוכבים נראים מתוכו²⁰⁸³, וסכך הפסול אין הכוכבים נראים מתוכו (כיצד, כגון שסיכך בשפודין שהן סכך פסול, והניח ריוח בין שפוד לשפוד כמלא שפוד, ונתן שם סכך כשר קל וקלוש כדינו, ונמצא שסכך הפסול הוא מרובה על הכשר כשיעור האורך²⁰⁸⁴ שבסכך הכשר שהכוכבים נראים מתוכה, מכל מקום כיון שאורך ורוחב מקום המסוכך בסכך כשר הוא כאורך ורוחב מקום המסוכך בסכך פסול), הרי זו כשרה מן התורה²⁰⁸⁵.

אלא שלפי שהאדם אי אפשר לו לצמצם²⁰⁸⁶ למלאות כל האויר שבין שפוד לשפוד בסכך כשר שלא יהיה שום אויר משהו בין השפוד לסכך הכשר²⁰⁸⁷, ונמצא שסכך הפסול הוא מרובה על הכשר, שהרי אין בין שפוד לשפוד אלא כמלא שפוד בצמצום, וגם מקום זה אינו מלא מסכך כשר אלא נשאר אויר משהו בינו לסכך הפסול ²⁰⁸⁸ , לפיכך אין סוכה זו כשרה. אלא אם כן העדיף מעט סכך הכשר ונתנו על הפסול, שאז בודאי נתכסה כל האויר שבין שפוד לשפוד²⁰⁸⁹.

וכן אם היו השפודין נתונין שתי, דהיינו לאורך הסוכה, והקנים של סכך הכשר נתונים ערב ²⁰⁹⁰ , דהיינו לרוחב הסוכה, שאז על כרחך אם אינו נותן ראשי הקנים על השפוד הרי הן נופלים לארץ²⁰⁹¹, ואם כן על כרחך בודאי מתכסה כל האויר, ולא נשאר אפילו אויר משהו בין השפודין לסכך הכשר²⁰⁹²:

יב בית המקורה בנסרים שאין עליהם מעזיבה (פירוש, רצפת טיט שמשימין עליהם), ובא להכשירו לישב תחתיהן לשם סוכה²⁰⁹³, שהרי נסרים אלו הם פסולים לסיכוך אפילו אין ברחבן ארבעה טפחים, לפי שלא הונחו כאן לשם צל אלא לשם דירה²⁰⁹⁴, כיצד מכשירן, נוטל נסר אחד מבין שנים ויתן סכך כשר במקומה, וחוזר ונוטל נסר אחד ויתן סכך כשר במקומה, ותהיה כשרה כל הסוכה ²⁰⁹⁵ :

חסר ²⁰⁹⁶

הערות

2047. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) חמתה מרובה מצלתה (ס"א-ד). (ב) אינה מגינה מן המטר (ס"ה). (ג) חבוט רמי (ס"ו-ז). (ד) סכך הנמשך חוץ לדפנות (ס"ח-ט). (ה) סכך פסול שבאמצע הסוכה (ס"י-יב).
2048. משנה כב, א (סוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה). לפירוש רב בגמרא שם (סוכה ענייה), ופרש"י (שיש בסככה קנים מעט, ויש בה אויר הרבה, אלא שאין בו שלשה ביחד). טור ושו"ע ס"ד (היה כיסוי דק מאד שיש בה אויר הרבה, אלא שאין ג' טפחים במקום אחד, ובין הכל צלתה מרובה מחמתה, כשרה). והיינו שאם הסכך הדק הוא פחות מג' טפחים במקום אחד, מצטרף להשלים לשיעור הסוכה, ואם הוא ג' טפחים במקום אחד, אינו מצטרף. ואם הפסיק הסוכה לשתים, ולא נשאר שיעור הכשר סוכה עם דפנות במקום אחד, פוסל הסוכה (שו"ע ורמ"א תרלב, ב). או שהסוכה קטנה שאין בה כי אם שבעה טפחים על שבעה טפחים (כדלקמן ס"י אף לענין סכך פסול). * סיכום דיני אויר וסכך פסול באמצע הסכך ומן הצד: (א) מקום שחמתו מרובה מצלתו באמצע הסכך. עד ז' על ז', מצטרף לכל הסכך שצלתו מרובה מחמתו. יותר מכך אינו מצטרף, ואסור לישב תחתיו (תרלא, ד). (ב) אויר באמצע הסכך או מן הצד. עד ג' על ג' מצטרף להשלים לשיעור הסוכה, יותר מכך אינו מצטרף (תרכט, יט. תרלא, א), ופוסל הסוכה, אם הפסיק הסוכה לשתים ולא נשאר שיעור הכשר סוכה עם דפנות במקום אחד (שו"ע ורמ"א תרלב, ב), או בסוכה קטנה שאין בה אלא ז' על ז' (תרלא, י אף לענין סכך פסול). (ג) אויר פחות מג' על ג' באמצע הסכך או מן הצד, אם כל ראשו תחתיו, אסור לישב תחתיו (שו"ע ורמ"א תרלב, ב). (ד) סכך פסול באמצע הסכך, עד ד' על ד' אינו פוסל הסוכה, ומותר לאכול תחתיו (שו"ע תרלב, א). יותר מכאן אסור לאכול תחתיו, ופוסל את הסוכה, אם הפסיק הסוכה לשתים ולא נשאר שיעור הכשר סוכה עם דפנות במקום אחד (שו"ע ורמ"א תרלב, ב). ובסוכה קטנה שאין בה אלא ז' על ז' – פוסל בג' על ג' (תרלא, י). (ה) סכך פסול מהצד. עד ד' אמות הוי דופן עקומה, והדופן מכשרת הסוכה. ואם הוא פחות מד' על ד' טפחים, מותר לאכול תחתיו. ובסוכה קטנה – עד ג' על ג' (שו"ע תרלב, א).
2049. גמרא כב, ב (ושצילתה מרובה מחמתה, כשרה. הא כי הדדי, פסולה). טור ושו"ע ס"א (סוכה שחמתה וצלתה שוים מלמעלה, פסולה).
2050. גמרא שם (והא תנן באידך פירקין ושחמתה מרובה מצילתה פסולה, הא כי הדדי כשרה, לא קשיא, כאן מלמעלה כאן מלמטה), ופירש רש"י (הא דדייקינן כי הדדי פסולה, למעלה קאי, כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצם, פסולה, לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך). רי"ף י, ב (ואם החמה והצל מלמעלה שוין, פסולה, שבידוע שהחמה מלמטה מרובה על הצל). רמב"ם פ"ה הי"ט (אם יש בכל האויר ככל מקום המסוכך, הרי זו פסולה, מפני שחמתה תהיה מרובה מצלתה), ופירש הגהות מיימוניות שם אות ש (שהחמה מתפשטת על הקרקע), ומ"מ שם הט"ז (מאחר דכפרוץ הוא, הויא לה למטה חמתה מרובה מצלתה). רא"ש פ"ב סי' ג (אם החמה והצל שוין מלמטה, כשרה, שבידוע שהצל מלמעלה הוא מרובה. ואם החמה והצל מלמעלה שוין, פסולה, שבידוע שהחמה מלמטה מרובה על הצל). ר"ן י, ב (שכיון שאם הם שוים מלמעלה, האויר רבה מלמטה, וסוכה בצל תליא מלתא, הרי פרוץ שלה מרובה על העומד). טור ושו"ע ס"א (לפי שהחמה מתפשטת בריחוקה, ויהיה למטה חמתה מרובה מצלתה).
2051. גמרא שם (כאן מלמעלה כאן מלמטה), ופירש"י (והא דדייקינן כי הדדי כשרה, נקט שיעוריה מלמטה, שחמה וצל שוין, בידוע שהקנים רחבים מן האויר). רי"ף שם (אם החמה והצל שוין מלמטה כשרה, שבידוע שהצל מלמעלה הוא מרובה). טור ושו"ע שם (אבל אם חמתה וצלתה שוים מלמטה, כשרה). לבוש ס"א (אם למטה בארץ חמתה וצלתה שוין, אז היא כשרה, שאז ודאי בסכך צלתו מרובה מחמתו, אלא שנתרחבה החמה בהתפשטה למטה).
2052. ראה לקוטי שיחות חל"ב ע' 143. שלחן המלך ח"ב ע' רלט. קובץ כינוס תורה א ע' לג. העו"ב תצג ע' 6.
2053. ברייתא יט, א (פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה), לפירוש רבי יוחנן בגמרא שם (לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומעוטה חמתה מרובה מצלתה, מהו דתימא תפסל בהך פורתא, קא משמע לן. ומאי יוצא, יוצא מהכשר סוכה). רא"ש פ"א סי' לה (פירוש, ברוב הסוכה הצל רבה על החמה שני משהויין, ובמיעוט החמה רבה על הצל משהו, וכשתצטרף יחד הצל והחמה של כל הסוכה תהיה צלתה מרובה מחמתה משהו). טור ושו"ע ס"ב (אם ברוב ממנה צלתה מרובה שני משהויין, ובמיעוט ממנה חמתה מרובה משהו, בענין שכשנצרף יחד החמה והצל של כל הסוכה יהיה צלתה מרובה מחמתה משהו, כשרה).
2054. רא"ש שם סי' ג (אם רובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה, מותר לאכול בה אף באותו מיעוט, אף על פי שאינה מסוכך כהילכתה). ר"ן ט, א (כשרה כולה, אפילו תחת אותו סכך שחמתו מרובה מצלתו) לבוש ס"ב (כל הסוכה כשרה אפילו תחת אותו מיעוט הסכך שחמתה מרובה). ט"ז סק"א (פירוש, אפילו לישב תחת אותו חלק שחמתו מרובה).
2055. ר"ן שם (ומיהו אפשר דדוקא בסוכה שאינה אלא שבעה על שבעה, אבל בסוכה גדולה הרבה דיש בה ז' טפחים או יותר שחמתו מרובה מצלתו, צריך עיון אם נכשיר אותו מפני צירוף שאר הסוכה). רמ"א ס"ב (ויש מחמירין אם הסוכה גדולה ויש מקום ז' על ז' שחמתו מרובה, אף על פי שבצרוף כל הסוכה הוי הצל מרובה).
2056. כמבואר בשו"ע סי' תרלד ס"א (סוכה שאין בה שבעה על שבעה, פסולה).
2057. ט"ז שם (וליש מחמירין שמביא רמ"א, אם הסוכה גדולה, היינו שלא לישב באותו חלק שחמתו מרובה, אבל לשאר החלק אין זה פוסל אותו, כיון שיש שם הכשר סוכה).
2058. משנה כב, א (המעובה כמין בית (שסכך שלה עב מאד, רש"י) אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה). ברייתא כב, ב (אין כוכבי חמה נראין מתוכה (כשהחמה זורחת עליה ואין זהרורי חמה נראין מתוכה, רש"י), בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין). ירושלמי פ"ב ה"ג (הדא אמרה צריכין הכוכבים שיהו נראין מתוכה. ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינה בכוכבי חמה שנו). רא"ש פ"ב סוס"י ג (פירוש צריכין לכתחלה). רמב"ם פ"ה הכ"א (דרך הסכוך להיות קל כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים. היתה מעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה). שו"ע ס"ג. קצור פסקי הרא"ש פ"ב ס"ג (לכתחלה צריך שיהא כוכבים וכובבי חמה נראין מתוכה, ואם היא מעובה בענין שאינם נראין, כשרה). ב"ח ד"ה וצריך (דאף בכוכבי הלילה דתני ברישא דברייתא דכשרה לדברי הכל, נמי לכתחלה צריך שיהו נראין). מ"א סק"א (של לילה (ב"ח ורמזים)). ט"ז סק"ב (דודאי ניצוצי שמש נראין ביותר, והטור נקט תרוייהו לכתחלה צריך שיראו אפילו כוכבי לילה, ובדיעבד שרי אפילו אם לא יראו ניצוצי שמש, מדתנן מעובה כמין בית כשרה). ומדברי הרמב"ם והשו"ע נראה שאפילו לכתחלה אין צריך לראות אלא הכוכבים הגדולים ולא הקטנים. ומנהג חב"ד להרבות בסכך (ספר המנהגים – חב"ד ע' 65. וראה המלך במסיבו ח"ב ע' קצב. לקוטי שיחות ח"ט ע' 231 בשוה"ג. אוצר מנהגי חב"ד חה"ס ע' רסו).
2059. אוצ"ל: מן החמה.
2060. טור בשם ר"ת (ור"ת פסק שאם עשאה עבה מאוד שאין המטר יכול לירד בה פסולה. אף על גב דבית הלל מכשירין מעובה כמין בית, היינו דווקא שאין כוכבים וחמה נראה מתוכה, אבל כשאינו יכול להמטיר בתוכה, פסולה אפילו לבית הלל). הגהות מיימוניות פ"ה ה"ט אות ט (ור"ת פירש והוא שעשוי לצל, ולא מעובה להגן מן הגשמים, שזו פסולה ... מן אבי"ה). מרדכי רמז תשלב (ור"ת פירש שעשאה לצל, ולא מעובה להגן מפני הגשמים, שזו פסולה). מ"א סק"ב (ולבוש פוסל כשאין המטר יכול לירד בה, וכ"פ הב"ח). ב"ח ד"ה ומ"ש ור"ת, ובסי' תרלה ד"ה ולענין הלכה (אבל אם אין גשמים יורדין בה כלל, לא, וכן עיקר, והכי נהגינן). לבוש ס"ג (במה דברים אמורים, כשהיא באופן שאין הכוכבים נראין מתוכה, אבל המטר יכול לירד לתוכה, שאע"ג שאין הכוכבים נראים, כיון שיכול המטר לירד לתוכה שם סוכה מיקרי, אבל אם היא מעובה כמין בית ממש עד שאין המטר יכול לירד לתוכה, פסולה, שאין זה שם סוכה עליו אלא כבית מקורה). וכדלעיל סי' תרכו ס"א (עשויה גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר ... אין זו סוכה אלא בית ... והתורה אמרה סוכה ולא בית). וראה פתחא זוטא סי' תרלא ס"ג. סי' תרלה ס"א.
2061. משנה כב, א (סוכה המדובללת ... כשרה), גמרא שם (מאי מדובללת, אמר רב סוכה ענייה, ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד), ופרש"י (שלא השוה הסכך להשכיב הקנים זה אצל זה אלא אחד למעלה ואחד למטה). ר"ן י, ב (וקי"ל כשמואל, מדשקלו וטרו אביי ורבא אליביה. ועוד דדילמא רב נמי מודה ליה דדינא הכי). טור ושו"ע ס"ה (היה הסיכוך מדובלל, והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה, כשר).
2062. רש"י שם (ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה. ואשמעינן מתניתין דאמרינן כל שאילו היו מסוככין בשוה היתה צילתה מרובה מחמתה, כשרה). טור ו רמ"א ס"ה (ואז כשרה אפילו חמתה מרובה).
2063. תוס' שם (דכיון דאי קיימה חמה בראש כל אדם היתה צילתה מרובה, אין לפסול בשביל חמה הבא מן הצד באלכסון ועושה אותה חמתה מרובה). ב"י סוד"ה היה בדעת רש"י ותוס'. רמ"א שם (שיהא הצל מרובה כשהחמה באמצע הרקיע).
2064. אביי ב גמרא שם (לא שנו אלא שאין בין זה לזה שלשה טפחים, אבל יש בין זה לזה ג' טפחים, פסולה). טור ושו"ע שם (ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד ג' טפחים).
2065. תוס' שם בסופו (היינו טעמא משום דלא חשיב סכך להצטרף כי האי גונא כשיש בין זה לזה שלשה, אבל כי ליכא שלשה, כלבוד דמי, והכל אחד). לבוש ס"ה (והוא שאין קנה אחד עולה גבוה מחבירו ג' טפחים, דאז אמרינן רואין כאילו הם מושכבין זה אצל זה, דכלבודים דמיין).
2066. רש"י שם ד"ה אלא (דכל פחות משלשה חדא היא).
2067. רבא בגמרא שם (אפילו יש בין זה לזה שלשה טפחים, נמי לא אמרן אלא שאין בגגו טפח, אבל יש בגגו טפח, כשרה, דאמרינן חבוט רמי), ופרש"י (שאין בגגו, בקנה העולה, רחב טפח, דלאו שם אהל עליה לאחשובי ולמימר ביה חבוט רמי, השפל והשלך אותו על האויר שתחתיו). טור ושו"ע שם (ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יותר, אף על פי שהוא גבוה מג' טפחים, רואין אותו כאילו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד). וכמבואר ברש"י נדה כו, א ד'"ה טפח (אהל קטן, שהוא טפח אורך וטפח רוחב ורום חללו טפח). רמב"ם הל' טומאת מת פי"ב ה"א (שאין קרוי אהל אלא טפח על טפח ברום טפח או יתר על זה). וכדלעיל סי' שא סמ"ח. סי' שטו ס"ב. סי' שסג סכ"ד. לקמן סי' תרלו ס"ב. וכן הוא לעיל סי' שסג סכ"ד (היתה אחת למעלה ואחת למטה, רואין את העליונה כאלו היא למטה ואת התחתונה כאלו היא למעלה. ובלבד שלא ... יהיה ביניהן ג' טפחים ... אבל יש ביניהם ג' טפחים בגובה, אין רואין אותן כאלו ירדה זו ועלתה זו, לפי שאין רואין כן אלא בדבר שיש בו רוחב טפח, כמו שיתבאר סי' תרל"א, מה שאין כן פחות מג' טפחים כלבוד הוא).
2068. רמב"ם פ"ה הכ"א (והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד). שו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רמח בקונטרס אחרון סוף ס"ק ב (דחבוט רמי הוא שמגיע גופו למטה).
2069. ר"ן י, ב (ומוכח בגמרא דלפי כל אחד מן הפירושין תרתי בעינן, שיהא בגגה טפח, ובעינן נמי שיהא באויר בין התחתונות טפח, דאי לא, אף על פי שיש בגגה טפח לא אמרינן חבוט רמי). כסף משנה שם (כתב הר"ן דמוכח בגמרא דבעינן נמי שיהא באויר שבין התחתונות טפח, דאי לא, אע"פ שיש בגגה טפח לא אמרינן חבוט רמי. וכן נראה דעת רבינו שכתב והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד). שו"ע ס"ה (והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד), ו רמ"א שם (דהיינו שיש באויר שבין התחתון טפח, שראוי להוריד העליון, ואז כשרה).
2070. לחם משנה שם (דלא אמרו חבוט רמי, כיון שהעליונות על התחתונות. ואם היו העליונות כבין התחתונות, כלומר שהעליונה מכוונת כנגד שפת התחתונה, אז אמרינן חבוט רמי למלאת המקום שלמטה, אבל כשהעליון על התחתון, אז לא אמרו חבוט רמי, דאיך נמלא מקום הפנוי בכך, כיון שאין העליון כנגד הפנוי), עיי"ש .
2071. גמרא ה, ב (שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני). רש"י יז, ב ד"ה משום (כך שיעורו לפסול, הלכה למשה מסיני, כשאר כל השיעורין).
2072. ברייתא יט, א לפירוש עולא ב גמרא שם (פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה. מאי פסל היוצא מן הסוכה, אמר עולא קנים (מן הסכך, רש"י) היוצאים לאחורי סוכה (חוץ לדופן אמצעי שהוא אחורים של הסוכה, רש"י). והא בעינן שלש דפנות, בדאיכא. והא בעינן הכשר סוכה (שהיא שבעה טפחים, רש"י). בדאיכא. והא בעינן צלתה מרובה מחמתה, בדאיכא. אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא הואיל ולגוואי עבידי ולבראי לא עבידי (דופן אמצעי זה לא לכך נעשה, רש"י), אימא לא, קמ"ל). טור ושו"ע ס"ו (קנים היוצאים לאחורי הסוכה, כגון שאחורי דופן אמצעי בולטים קנים מן הסכך, ויש בהם הכשר סוכה, וצלתה מרובה מחמתה וג' דפנות, כשרה, אף על פי שהדופן האמצעי לא נעשה בשבילם, אלא בשביל עיקר הסוכה שהוא לפנים ממנו).
2073. ברייתא יט, א לפירוש רבה ורב יוסף בגמרא שם (הכא בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה (לצד דופן רביעי הפתוח משוכין ויוצאין להלן מאורך דפנות הצדדין, רש"י), ומשכא ואזלא חדא דופן (מדופני הצדדים, רש"י) בהדייהו, מהו דתימא הא לית בה הכשר סוכה (כיון דלא ממשיך דופן שני בהדה, מוכח מילתא דבאפיה נפשה היא, והא לית בה שבעה טפחים בהכשר סוכה, רש"י), קמ"ל (דמן סוכה הוא והוי כשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, דלא ממשכא עד הרביעית, וכשרה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ז (וכן הקנים הבולטים מן הסכך לצד הפרוץ, ודופן אחד נמשך עמהם, כשר).
2074. רא"ש פ"א סי' לה (ומיירי בשעשה שתי מחיצות של הצדדין ארוכות, אף על פי שהיה לו די בז' טפחים באחת מהן, זה מוכיח שרוצה לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות, ודופן האחת הנמשכת עם הפסל לאו מן הסוכה הוא, אלא בפני עצמו קאי, ונמצא שאין לו אלא דופן אחת, ואפילו הכי נידון כסוכה). טור ושו"ע שם (אף על פי שעשה דופן על הצדדין יתר על ז', והוה לן למימר הרי גלה דעתו לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות, ודופן אחר שנמשך עם הקנים של סכך אינו מן הסוכה אלא בפני עצמו עומד, ונמצא שאין לו אלא דופן אחד שהוא הדופן הנמשך, אפילו הכי כשרה). ט"ז סק"ה (אפילו בעושה הדופן השלישי יותר מז' טפחים, הרי גילה שעשה יותר מהכשר מן המובחר, ויש לנו לומר דעד מקום שעשה מחיצה מהני, וטפי לא, ומה שעשה מחיצה אחת ארוך ביותר, זה אינו מן הסוכה שחשב לעשות. קא משמע לן דאפילו הכי כשר גם שם, וחשבינן המחיצות שעשה גם לזה כאלו הגיע הדופן הקצר עד סוף הכותל הארוך). מ"א ס"ק ד (כלומר פשיטא אם אינו אלא ז', כוונתו להשתמש בכל הסוכה ולא עשה אלא כתיקון חכמים, משא"כ כשעשה יתר על ז', אז גילה דעתו וכו').
2075. בשו"ע שם ס"א (סוכה, אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, כשרה. והוא שתהיה עשויה לצל).
2076. בשו"ע שם ס"ב (דפנות הסוכה, אם היו שתים זו אצל זו כמין ג"ם, עושה דופן שיש ברחבו יותר על טפח, ומעמידו בפחות מג' לאחד מהדפנות, ויעמיד קנה (כנגד הכותל) כנגד אותו טפח, ויעשה לה צורת פתח, שיעמיד קנה עליו ועל הטפח, וכשרה).
2077. סעיף ח (אם היו מונחין על הסוכה כל אחד ואחד בפני עצמו זה בצד זה, ואינן מעורבין כלל, אין צריך שיהיה בכשר רוב כנגד הפסול, אלא אפילו אם הם מחצה על מחצה, גם כן הסוכה היא כשרה, שכך היא הלכה למשה מסיני, כמו שיתבאר בסימן תרל"א עיי"ש).
2078. משנה טו, א (המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה (דמקבלי טומאה, רש"י), אם יש ריוח ביניהן כמותן (בין שפוד לשפוד על פני כולה, ויתן שם הפסל, רש"י), כשרה). גמרא שם (פרוץ כעומד, רב פפא אמר מותר, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור). ב"י ד"ה סככה בשפודין (איפסיקא הלכתא בפרק קמא דעירובין כרב פפא, דפרוץ כעומד מותר, וסגי בריוח כמותו בצמצום). והוא דאמרינן התם טו, ב (איתמר, פרוץ כעומד, רב פפא אמר מותר רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור), ושם טז, ב (והילכתא כוותיה דרב פפא). ר"ן ה, א (כשנתן סכך כשר בפני עצמו וסכך פסול בפני עצמו, שאם הם שוים ואין במקום אחד שיעור סכך פסול, כשרה). מ"מ שם בשם הרמב"ן (עשה סכך אחד בכשר ופסול, ולא היו מעורבין יחד, אלא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אם היה כשר כפסול כשרה). מ"א סי' תרכו ס"ק ד (מיהו כשאינן מעורבין כלל, רק הפסול והכשר מונח כל אחד בפני עצמו, לא בעינן רוב וכמ"ש סי' תרל"א ס"ח).
2079. רשב"א חולין כט, א ד"ה אי (תנן בסוכה, המקרה סכתו בשפודין או בארוכות המטה, אם יש ריוח ביניהם כמותם כשרה, ואליבא דמאן דאמר פרוץ כעומד [מותר] דוקא כמותן, דלמא גבי סוכה ומחיצות הילכתא גמירי לה). ר"ן שם (דאגמריה רחמנא למשה דבפלגא סגי). מ"א סי' תרכו סק"ג (הכי אגמריה רחמנא למשה, בפלגא סגי דפרוץ כעומד מותר). והוא כמו במחיצות שבת, שנתבאר לעיל סי' שסב סי"ח (שכך היא הלכה למשה מסיני שלא יהיה הרוב פרוץ, ולא שיהא צריך הרוב עומד). ולקמן סי' תרמח ס"כ (ואין מחצה הכשר נחשב כרוב אלא לענין מחיצות של שבת ושל סוכה, ולענין סכך הסוכה, שבהן נאמרה הלכה למשה מסיני שהמחצה הוא כרוב).
2080. טור ושו"ע ס"ח (ואין מהם ארבעה במקום אחד).
2081. ב"י ד"ה ומ"ש ואין בהם (ומ"ש [=בטור כתב יד] ואין בהם ג' ואין מהם ג' במקום אחד. היינו בסוכה קטנה דסכך פסול פוסל בה בשלשה טפחים בין באמצע בין מן הצד, דאילו בסוכה גדולה אינו פוסל אלא בארבעה טפחים). דרכי משה ס"ק ג (וכן כתב מה"ר אברהם מפראג). רמ"א ס"ח (ודוקא בסוכה גדולה, אבל בסוכה קטנה צריך להיות מן השפודים פחות מג' במקום אחד).
2082. בשו"ע שם ס"א (סכך פסול, פוסל באמצע בד' טפחים, אבל פחות מד', כשרה ... במה דברים אמורים, בסוכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול ז' טפחים על ז' טפחים, אבל בסוכה קטנה שאין בה אלא ז' על ז', בין באמצע בין מן הצד, בג' טפחים פסולה, בפחות מג' כשרה).
2083. כדלעיל ס"ה (צריך לעשות את הסיכוך קל וקלוש בענין שיהיו הכוכבים הגדולים נראים מתוכו בלילה).
2084. אוצ"ל: האויר.
2085. משנה טו, סוע"א (המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה (דמקבלי טומאה, רש"י), אם יש ריוח ביניהן כמותן (בין שפוד לשפוד על פני כולה, ויתן שם הפסל, רש"י), כשרה). ומפרש דמיירי שהכוכבים נראים מתוך הסכך הכשר. ואף שסכך הכשר הוא רק חצי, ויש בו אויר שהכוכבים נראים בו, הרי שהחמה מרובה בו על צל הסכך הכשר. מכל מקום כשרה, כי גם הסכך הפסול מצטרף לצלה מרובה מחמתה. ומקורו בריטב"א ט, ב ד"ה וקשיא לן (מכיון שהסוכה בכללה צלתה מרובה מחמתה, ואין בשום מקום מן הסוכה שלא יהא צל הסכך הכשר מצל על האדם כשיעור הסכך הפסול, ולעולם עומד תחת סכך כשר על חציו, בהכי סגי, דלא אמר רחמנא דליעביד צלתה מרובה מחמתה מסכך כשר, אלא שתהא צלתה מרובה מחמתה). וראה אבני נזר או"ח סי' תסד אות א ואילך.
2086. גמרא טו, רע"ב לגירסת ר"ח ור"ת ב תוס' ד"ה פרוץ (רבינו חננאל גריס והא אי אפשר לצמצם, וכן ר"ת). רא"ש פ"א סי' כט (נראה כגירסת ר"ח ור"ת דגרסי והא אי אפשר לצמצם). טור ושו"ע שם (שאי אפשר לצמצם שימלא כל האויר מסכך כשר).
2087. תוס' שם (כלומר אי אפשר בשום ענין שלא יהא אויר משהו בין הסכך לשפוד). רא"ש שם (דכשנותן ביניהם סכך כשר כמותו אי אפשר לאדם לצמצם שיהא לגמרי כמותו, לפי שאין דרך אדם לצמצם בכך למלא את כל החלל, ונשאר מעט אויר).
2088. תוס' שם ( ונמצא שאין הכשר מרובה על האויר ועל הפסול). טור ושו"ע שם ( ונמצא הפסול מרובה).
2089. רבי אמי בגמרא שם (במעדיף), לפירוש ה תוס' שם (כלומר עד שבא מן הכשר על השפודים שמכאן ומכאן, שנתכסה כל האויר). טור ושו"ע שם (העדיף סכך הכשר מעט על הפסול).
2090. רבא בגמרא שם (אפילו תימא בשאין מעדיף, אם היו נתונים שתי נותנן ערב, ערב נותנן שתי). טור ושו"ע שם (או אם היה הפסול נתון שתי ונתן הכשר ערב, או איפכא, כשר).
2091. רש"י שם (דעל כרחך אם אינו נותן ראשי הקנים על שפודין הרי הן נופלין לארץ). מ"א ס"ק ה (ואם אינו נותן ראשי הכשר על הפסול נופל לארץ ... (רש"י)). כלומר, אם יניח נסרים קצרים בין שפוד לשפוד מבלי שראשי הנסרים יעמדו על השפודים, אז יפלו לארץ.
2092. תוס' שם (דאפילו תימא אינן מעדיפים, אם היו נתונים שתי נותנן ערב, אי אפשר שלא יתכסה כל האויר, שהכשר נסמך בפסול). טור ושו"ע שם (שאז מתמלא כל האויר מסכך כשר).
2093. משנה טו, רע"א (תקרה שאין עליה מעזיבה (רצפת טיט, רש"י ), ר' יהודה אומר (בית שמאי ובית הלל נחלקו בדבר, רש"י), בית שמאי אומרים (אם בא לישב תחתיה לשם סוכה, רש"י ), מפקפק ונוטל אחת מבינתים (סותר ומנענע את כולן, ואחר כך נוטל אחת מבינתים ונותן פסל במקומה, רש"י), ובית הלל אומרים מפקפק או נוטל אחת מבינתים (ואינו צריך לפקפק, דבהכי סגי דאיכא עשיה מעליא, רש"י). רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתים). ב"י (הלכה כרבי יהודה ואליבא דבית הלל). טור ושו"ע ס"ט (בית המקרה בנסרים, שאין עליהם מעזיבה (פירוש טיט וצרורות שמשימין עליהם), ובא להכשירו לשם סוכה).
2094. רמב"ם פ"ה ה"ח (תקרה שאין עליה מעזיבה, שהיא הטיט והאבנים, אלא נסרין תקועין בלבד, הרי זו פסולה, שהרי לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית), וכדלעיל סי' תרכו ס"א (והתורה אמרה סוכה ולא בית).
2095. רמב"ם שם (אם נטל אחד מבינתים והניח במקומו סכך כשר לשם סוכה, הרי זו כשרה). רא"ש פ"א סי' כט (נוטל אחת מבינתיים, בין כל אחת נוטל אחת, ומניח פסל במקומו). טור ושו"ע שם (שיטול מבין שני נסרים אחד, ויתן סכך כשר במקומו, וכולה כשרה). לבוש ס"ט (או שיטול מבין כל שני נסרים אחד ויתן סכך כשר במקומן, ואז כולה כשרה). וכן הוא לעיל סי' תרכו סי"ב (כיון שעשה מעשה והסיר את הרעפים לשם עשיית סוכה לצל, הרי זה כאלו עשה מעשה בגוף העצים או הקורות והתקינם לשם סוכה), ושם נסמן (הערה 47 ), שלמדים זאת מהלכה שלפנינו, שנטילת הנסר שבינתיים הרי זה כאילו עשה מעשה גם בהנשאר. לקמן סי' תרלו ס"ג (אפילו תקרת הבית מתכשרת לסיכוך על ידי מעשה זו, כמו שנתבאר בסימן תרל"א).
2096. סיום ס"ט וס"י שבשו"ע, וסי' תרלב (דברים הפוסלים בסכך), תרלג (דין גובה הסוכה), תרלד (שלא תהיה פחות מן שבעה על שבעה), תרלה (דין סוכת גנב"ך ורקב"ש).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.