ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד)תרכו העושה סוכה תחת האילן או תחת הגג

תרכו העושה סוכה תחת האילן או תחת הגג

ובו כ"א סעיפים

סוכה העשויה לצל

א אין¹⁷⁶⁹ אדם יוצא ידי חובתו אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד, דוגמת ענני כבוד¹⁷⁷⁰. אבל אם היא עשויה גם לדירה, דהיינו לדור בה בקביעות, ולא להסתופף בצלה בלבד¹⁷⁷¹, או שעשויה גם להשתמש בה תשמיש של צניעות¹⁷⁷², כגון לאוצר ¹⁷⁷³ , או שאר תשמיש שצריך לעשותו במקום צנוע, או שהיא עשויה גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר¹⁷⁷⁴, כל שאינה עשויה לצל בלבד, אין זו סוכה אלא בית, שהרי הבית הוא מיוחד לכל דברים אלו¹⁷⁷⁵, והתורה אמרה סוכה ולא בית¹⁷⁷⁶:

ב וצריכה שתהא הסוכה תחת אויר השמים¹⁷⁷⁷, דוגמת ענני הכבוד¹⁷⁷⁸. אבל אם עשאה בתוך הבית פסולה¹⁷⁷⁹, לפי שאין צל הסוכה משמש כלום¹⁷⁸⁰, שאף בלעדי הסכך יש כאן צל מחמת תקרת הבית.

וכן הדין בעושה סוכה תחת האילן¹⁷⁸¹, או תחת שאר דברים הפסולים לסכך, שיתבאר בסי' תרל"א¹⁷⁸², בין שקדמה הסוכה לדבר הפסול המאהיל עליה בין שקדם הדבר הפסול להסוכה, שמכל מקום עכשיו אין צל הסוכה משמש כלום כיון שהצל העליון עליו¹⁷⁸³:

סוכה שתחת האילן

ג לפיכך אפילו אם צל הסוכה מרובה מחמתה בלא צירוף צל העליון כלל, דהיינו שאפילו אם ינטל צל העליון מכאן יהיה צלתה מרובה מחמתה, אעפ"כ פסולה. ואפילו אם צל העליון בלבד הוא מעט מזער, בענין שאם ינטל צל התחתון, דהיינו צל הסכך שעל גבי הסוכה, תהיה חמתו של העליון מרובה מצלתו, אעפ"כ פסולה. דכיון שצל העליון שהוא פסול עומד למעלה, הרי הוא מבטל צל הסכך שתחתיו כנגדו ממש, שהרי אינו משמש כלום, כיון שהעליון מיצל על מקום שהוא מיצל¹⁷⁸⁴, ולפיכך אנו רואים כאילו ניטל ונחסר מן צל הסכך הכשר כשיעור צל העליון שמיצל על הסוכה, וכאילו היה המקום הזה שהעליון מיצל עליו מקום חמה, ותהיה הסוכה חמתה מרובה מצלתה ¹⁷⁸⁵ :

ד אבל אם צל הסוכה הוא מרובה מאד, בענין שאפילו אם ינטל ממנה כשיעור צל העליון, ויהיה המקום שהעליון מיצל עליו מקום חמה, ואעפ"כ תהיה הסוכה צלתה מרובה מחמתה, כשרה¹⁷⁸⁶:

ה וכל זה כשהיה הסכך פסול למעלה על הסכך כשר. אבל אם היו מעורבים זה בזה, כגון אילן שהיה מיצל על הסוכה שלמטה ממנו, והשפיל ענפיו למטה ועירבן, אם הסכך הכשר הוא מרובה הרבה מן הסכך הפסול המעורב בו, הרי הפסול נתבטל ברוב¹⁷⁸⁷, אף אם הניח סכך הכשר על סכך הפסול נקרא ערבוב ובטל ברוב¹⁷⁸⁸.

ואע"פ שסכך הפסול הוא ניכר בין הכשר ואינו מעורב יפה והוא יכול להסירו משם, אעפ"כ הוא בטל. ואע"פ שבכל איסורין שבתורה אם הוא מכיר את האיסור ויכול להסירו מן התערובות אינו בטל אפילו באלף¹⁷⁸⁹. היינו שאסור לאכול את התערובות, שלא יפגע בגוף האיסור עצמו שלא נתבטל, כיון שיכול להסירו משם, אבל כאן אינו נהנה כלל מן האיסור, שהרי אף אם ינטל סכך הפסול מן הסוכה יהיה צלתה מרובה מחמתה מחמת סכך הכשר, ואין אנו צריכים לבטל את הפסול ברוב אלא כדי שלא יהיה לו כח לפסול את הסכך הכשר המעורב עמו ¹⁷⁹⁰ :

ו אבל אם צל הכשר הוא מעט, בענין שאם ינטל צל הפסול מן הסוכה לא יהא צלתה מרובה מחמתה, הרי היא פסולה, לפי שאין צל הפסול מצטרף להשלים השיעור לצל הכשר, כיון שלא נתבטל עדיין ביטול גמור, שהרי יכול להסירו משם¹⁷⁹¹:

ז וכל זה כשהסכך הפסול המעורב בכשר הוא בעצמו קל וקלוש בענין שחמתו מרובה מצלתו. אבל אם צלתו מרובה מחמתו, אין ביטול ברוב מועיל לו שלא יפסול את הסוכה בצלו¹⁷⁹², כיון שצל הכשר אינו משמש כלום במקום שהפסול היה יכול להיות מיצל שם אם לא נתערב שם, כיון שצלתו מרובה מחמתו, ולכן אין הסוכה כשרה¹⁷⁹³, אלא אם כן יש בה סכך כשר הרבה כל כך עד שאם ינטל מהסכך הכשר כשיעור הסכך הפסול המעורב בו היתה הסוכה צלתה מרובה מחמתה ¹⁷⁹⁴ :

ח במה דברים אמורים, כשהכשר והפסול הן מעורבין, או שהפסול הוא מונח למטה מן הכשר, שאז צריך שיהא בכשר רוב כנגד הפסול כדי לבטלו שלא יפסול את הסוכה בצלו. אבל אם היו מונחין על הסוכה כל אחד ואחד בפני עצמו זה בצד זה, ואינן מעורבין כלל, אין צריך שיהיה בכשר רוב כנגד הפסול, אלא אפילו אם הם מחצה על מחצה גם כן הסוכה היא כשרה¹⁷⁹⁵, שכך היא הלכה למשה מסיני¹⁷⁹⁶, כמו שיתבאר בסימן תרל"א¹⁷⁹⁷ עיי"ש ¹⁷⁹⁸ :

ט (ויש חולקין על כל זה¹⁷⁹⁹ ואומרים שאם הפסול מעורב בכשר, ושניהן הן מין אחד, שאין הפסול ניכר כלל, כגון העושה סוכתו תחת האילן והשפיל ענפי האילן והורידן למטה וערבן עם הסכך התלוש שעל גבי הסוכה. אע"פ שהוא יכול להסיר את האיסור, דהיינו שיגביה את הענפים לעיקר האילן. מכל מקום כל זמן שהן מעורבין יחד ואין ניכרין¹⁸⁰⁰, הן בטלים ברוב הכשר ומצטרפין עמו להשלים לשיעור צלתה מרובה מחמתה (דלא כמ"ש בדיעה הראשונה) *.

[* הג"ה: ואע"פ שבכל איסורים שבתורה אם יכול להסיר את האיסור אינו מתבטל ברוב. אבל כאן הלכה למשה מסיני הוא שאין צריך להיות כל הסכך הצריך לסוכה שיהא סכך כשר, אלא שיהיה הרוב כשר, והשאר אע"פ שהוא פסול אעפ"כ הסוכה מתכשרת בו, ואם כן אין על המיעוט שם סכך פסול, אלא גם הוא חוזר להיות סכך כשר על ידי רוב הכשר שעמו ¹⁸⁰¹ , ולפיכך מותר לערב ולבטל סכך פסול בכשר לכתחילה ¹⁸⁰² , משא"כ בשאר איסורין שאין מבטלין איסור לכתחילה¹⁸⁰³, לפי שאין שם איסור כלל על המיעוט הפסול המעורב בכשר ¹⁸⁰⁴ :]

והוא שיהא סכך פסול המעורב דק וקלוש, בענין שיהא חמתו מרובה מצלתו, אבל אם צלתו מרובה מחמתו, אינו מצטרף להשלים לשיעור צלתה מרובה מחמתה¹⁸⁰⁵.

אבל אם הסוכה היא צלתה מרובה מחמתה בלא צירוף צל סכך הפסול, אינה נפסלת לעולם מחמת צל סכך הפסול, אע"פ שצלתו מרובה מחמתו ¹⁸⁰⁶ :

י ואם סכך הפסול אינו מעורב עם סכך הכשר אלא הוא עומד למעלה ומיצל על הכשר, אם אין צל הסוכה מרובה מחמתה בלא צירוף צל הפסול, אע"פ שהפסול חמתו מרובה מצלתו, אעפ"כ הרי זו פסולה, שהרי סכך פסול משלימה לשיעורה¹⁸⁰⁷. אבל אם צלתה מרובה מחמתה בלא צירוף צל הפסול¹⁸⁰⁸, אע"פ שהפסול צלתו מרובה מחמתו, הרי זו כשרה¹⁸⁰⁹.

והעיקר כסברא הראשונה בכל זה ¹⁸¹⁰ . ומכל מקום בשעת הדחק שאין לו סוכה אחרת, וגם אי אפשר לו לתקן סוכה זו ולהכשירה, יש לסמוך על סברא האחרונה שלא להתבטל ממצות סוכה¹⁸¹¹:

יא אם רוצה לקצוץ את האילן להכשירו לסיכוך, יתבאר בסי' תרכ"ט¹⁸¹² שצריך לנענע את כל האילן, עיין שם הטעם:

סכך שתחת הגג או על גביו

יב מותר לעשות סוכה למטה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים ממנו כדי לעשות סוכה, אע"פ שנשארו עדיין העצים או הקורות שהרעפים מונחים עליהם¹⁸¹³, ומותר לישב תחת העצים או הקורות עצמן, אע"פ שהם סכך פסול, שהרי לא נקבעו בגג לשם צל בלבד אלא כדי לתת עליהם את הרעפים¹⁸¹⁴. מכל מקום כיון שעשה מעשה והסיר את הרעפים לשם עשיית סוכה לצל, הרי זה כאלו עשה מעשה בגוף העצים או הקורות והתקינם לשם סוכה ¹⁸¹⁵ , שהרי הם כשרים לסיכוך, שהן גדילים מן הארץ ואין מקבלין טומאה, ואע"פ שהן מחוברים, אין בכך כלום, דתלוש ולבסוף חברו כשר לסוכה¹⁸¹⁶, כמו שיתבאר בסימן תרכ"ט¹⁸¹⁷, וכיון שהן עצמן כשרים לסכך על ידי מעשה זו, ויכול להניח עליהם עוד סכך כשר והן מצטרפין עם סכך זה להשלים לשיעור צלתה מרובה מחמתה. ולכן גם עכשיו שלא הניח הסכך עליהם אלא תחתיהן למטה בבית, מותר לישב תחתיהן ממש, כיון שהם סכך כשר:

יג אבל אם לא הסיר את הרעפים כדי לעשות שם סוכה, אלא כך היתה מקודם בנויה בלא גג, כיון שלא עשה שום מעשה בגג לשם עשיית סוכה לצל, אם כן העצים או הקורות הן סכך פסול, ודינו כדין סכך פסול המאהיל על גבי הסכך כשר¹⁸¹⁸, ועל דרך שנתבאר¹⁸¹⁹ (פירוש, שכל שאין סכך הכשר הרבה כל כך עד שאם ינטל ממנו כשיעור סכך הפסול המיצל עליו יהיה עדיין צל הסוכה מרובה מחמתה, פסול¹⁸²⁰):

יד במה דברים אמורים, כשמסכך תחת הגג, אבל אם מסכך על גבי העצים או הקורות, אף על פי שהן סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים, הרי זו כשרה. ואין אומרים כאן לבוד, שיצטרפו כל העצים ויהיו נחשבין כעץ אחד רחב מסכך הפסול יותר מארבעה טפחים, שהוא פוסל את הסוכה, כמו שיתבאר בסימן תרל"ב¹⁸²¹. שכיון שסכך כשר מונח בין עץ לחבירו, הוא מפסיק ביניהם שלא יצטרפו, ואין אומרים לבוד אלא אם כן אין שום דבר מפסיק בינתיים¹⁸²²:

טו ואם מותר לישב תחת העצים, יתבאר בסי' תרל"א¹⁸²³:

הסיר הסכך הפסול והשאיר הסכך הכשר

טז אם הניח סכך פסול על גבי הסוכה שלא היה עליה שום סכך, ואחר כך הניח עליה סכך כשר על גבי סכך הפסול, ואחר כך הסיר סכך הפסול מעל גבי הסוכה, ונשאר סכך העליון הכשר בלבדו מיצל על גבי הסוכה, וכן העושה דפנות הסוכה תחת גג הבית והניח סכך כשר על גבי הגג, ואחר כך הסיר את הגג מתחת הסכך המונח עליה, הרי זו פסולה¹⁸²⁴, לפי שבשעה שעשה את הסוכה, דהיינו בשעה שהניח סכך הכשר, שהוא עיקר הסוכה, היתה הסוכה פסולה מחמת סכך הפסול שעליה, ואחר כך כשהסיר את הפסול לא עשה מעשה בגוף הסוכה להכשירה, אלא מאליה נתכשרה על ידי הסרת הפסול, והתורה אמרה חג הסכות תעשה לך וגו', ולא מן העשוי¹⁸²⁵ מאליו¹⁸²⁶, שהעשייה הראשונה שהיתה בפסול אינה נחשבת עשייה כלל ¹⁸²⁷ :

יז במה דברים אמורים, שפסול הסוכה היה מחמת עצמה, כגון בנדון שאמרנו, שהניח סכך הכשר על גבי הפסול, שגוף הסוכה, דהיינו סכך הכשר, נעשה בפסול מחמת עצמו, שאינו נקרא סכך כלל כיון שיש דבר מפסיק בינו להדפנות, שהרי אין צלו מועיל כלום. אבל אם פסול הסוכה הוא מחמת דבר אחר הפוסל אותה, כגון העושה סוכתו תחת גג הבית, ואחר שסככה כהלכתה הסיר את הגג מעל גבי הסוכה, הרי זו כשרה אע"פ שלא עשה מעשה בגופה להכשירה, כיון שאין פסולה אלא מחמת דבר אחר, דהיינו גג הבית שמיצל עליו, ולא מחמת עצמה, שהרי היא מסוככת כהלכתה בסכך כשר המונח על גבי דפנותיה, לכך כיון שעשה מעשה הכשר בדבר הפוסלה, דהיינו שהסיר את עצי הגג שהיו קבועין שם לשם דירה ולא לשם צל, ולפיכך היה עליה שם סכך פסול, ועכשיו שהסירן משם לגמרי נקרא עליהם שם סכך כשר¹⁸²⁸. ואפילו על העצים הנשארים נקרא עליהם שם סכך כשר, כמו שבארנו למעלה¹⁸²⁹, לפיכך מועיל מעשה הכשר זה להכשיר את הסוכה, כיון שלא היתה פסולה אלא מחמת הגג, וכבר עשה בו מעשה הכשר:

יח אבל אם לא עשה מעשה הכשר בדבר הפוסלה, כגון שלא הסיר את הגג לגמרי ממקום קביעותו, אלא עשה אותו כעין דלת לפתוח ולסגור בעת הגשם, כיון שלא הסירו משם לגמרי, אין זה מעשה גמור, ולפיכך אינו מועיל להכשיר את העצים הנשארים ולא את הסוכה שנפסלה מחמתה¹⁸³⁰ (כשעדיין לא נפתחה הדלת והיתה מאהלת על הסוכה):

יט במה דברים אמורים, כשסיכך את הסוכה קודם שפתח את הדלת בגג, או אפילו לאחר שפתח, אלא שבשעת הסיכוך היתה הדלת סגורה והיתה מאהלת על הסוכה, דכיון שעשיית הסוכה היתה בפסול, שוב אין מועיל לה מה שאחר כך פתח את הדלת, כיון שלא עשה מעשה בגוף הסוכה. אבל אם בשעה שסיככה היתה הדלת פתוחה כהלכתה ולא היתה מאהלת על הסוכה, אע"פ שאחר כך סגרה ונפסלה הסוכה בשעה שהדלת סגורה, מכל מקום כשהוא פותח את הדלת הסוכה חוזרת להכשירה, כיון שתחלת עשייתה היתה בכשרות בשעה שהדלת היתה פתוחה¹⁸³¹:

כ ואם יש לדלת זו צירים שסוגר ופותח בהם, הרי היא כפתח גמור, ומותר לסגרה ולפתחה בשבת ויום טוב, ואין בזה משום איסור סתירה ובנין¹⁸³²:

כא וצריך שיזהר שלא ישב תחתיה לשם מצות סוכה כשהיא סגורה, שאז היא פסולה, ואינו יוצא ידי חובתו בישיבה זו¹⁸³³:

הערות

1769. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) סוכה העשויה לצל (ס"א-ב). (ב) סוכה שתחת האילן (ס"ג-יא). (ג) סכך שתחת הגג או על גביו (סי"ב-טו). (ד) הסיר הסכך הפסול והשאיר הסכך הכשר (סט"ז-כא).
1770. רב חסדא גמרא ח, ב (והוא שעשאה לצל סוכה), ופרש"י (דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה, ולא לצניעות בעלמא, דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעינן, לשם סוכה בעינן, ולצל הוא דמיקריא סוכה שסוככת מן החורב). טור ושו"ע סי' תרלה ס"א (סוכה, אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, כשרה. והוא שתהיה עשויה לצל). וכדלעיל סי' תרכה (ענני הכבוד שהקיפם בהם לצל ... ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשוית לצל). וזהו גם טעם פסול הסוכה שתוך הבית או תחת האילן, כדלקמן ס"ב (אם עשאה בתוך הבית פסולה, לפי שאין צל הסוכה משמש כלום, שאף בלעדי הסכך יש כאן צל מחמת תקרת הבית. וכן הדין בעושה סוכה תחת האילן ... אין צל הסוכה משמש כלום כיון שהצל העליון עליו). אבל אין צריך שתהי' עשוי' לשם חג, כנפסק בשו"ע סי' תרלה ( סוכה, אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, כשרה, והוא שתהיה עשויה לצל. כגון סוכת גוים, נשים, בהמה, כותיים, רועים, קייצים, בורגנין, שומרי שדות). ומכל מקום מועיל אם עשאה לשם חג, כדלקמן סי' תרלו ס"א (סוכה ישנה, דהיינו שעשאה קודם שלשים יום שלפני החג, כשרה, ובלבד שיחדש בה לשם החג. ואם עשאה לשם חג, אפילו מתחלת השנה אין צריך לחדש בה דבר), ושם נסמן (הערה 1 ). * אף שאין צריך שתהי' עשיית הסוכה לשם חג, יש אומרים שדוקא ישראל גדול יכול להניח הסכך (בשביל גויים או נשים וכיו"ב), אבל האשה עצמה אינה יכולה להניח הסכך, וכן הקטן, כמבואר במ"א סי' יד ס"ק ג ( ויש מחמירין. ולדידהו כל מצות שאין האשה מחויבת בהן, כגון לולב וסוכה, אינה רשאי לעשותם ... ונראה לי דקטן דינו כאשה ). וכן הוא לעיל שם ס"ב ( האשה כשרה להטיל ציצית בבגד, מפני שהיא בכלל בני ישראל. ויש מדמין ציצית לתפילין, כמו שהנשים פסולות לכתוב [תפילין] מפני שאינ[ן] חייב[ות] בהנחתן כמ"ש בסי' ל"ט, כך הם פסולות להטיל ציצית בבגד מפני שאינן חייב[ות] במצות ציצית. ולפי דבריהם אף קטן פסול להטיל ציצית בבגד ... והלכה כסברא הראשונה. ומכל מקום טוב ליזהר לכתחלה כסברא האחרונה). ולפי הנ"ל, כן הוא גם בהנחת הסכך, כמובא לעיל מהמ"א שם.
1771. ר"ן ד, א ד"ה סוכת (לצל, כלומר שלא תהא עשוי' לדירה ואוצר). מ"א סי' תרלה ס"ק א (דאם עשאה לאוצר ודירה, נמי פסולה, כמ"ש הר"ן). ט"ז שם ס"ק א (והר"ן כתב והוא שעשויה לצל, כלומר שלא תהא עשויה לדירה ואוצר). וכעין זה לקמן סי' תרלו ס"ב (אע"פ שהיא עשויה לצל, מכל מקום כיון שהיא דירתו כל השנה שהוא אוכל וישן בה ועושה בה רוב תשמישו, אין ניכר שהוא דר בה עתה לשם מצוה).
1772. רש"י שם (ולא לצניעות בעלמא). מ"א שם (ולא לצניעות בעלמא (רש"י)).
1773. ר"ן שם ( שלא תהא עשוי' לדירה ואוצר). מ"א שם (דאם עשאה לאוצר ... פסולה). ט"ז שם (שלא תהא עשויה לדירה ואוצר ). אוצר פירושו מחסן לשמור בו חפצים, כדלעיל סי' שנח ס"א (הקרפף, והוא היקף גדול להכניס בו עצים לאוצר). סי' תקיח סי"ב (עצים שהכניסן לאוצר להצניען לימות החורף). ומהלשון "כגון לאוצר" נראה שגם זה נכלל ב"תשמיש של צניעות". וראה דובר שלום ע' רלז.
1774. כלשון הכתוב ישעיה ד, ו (וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר). ראבי"ה סי' תריא (ורבינו תם מפרש שעשויה לצל ולא מעובה להגן מן הגשמים, שזו פסולה). הגהות מיימוניות פ"ה אות ט. טור סי' תרלה (ור"ת פירש כהלכתן שלא תהא מעובה כמין בית, וזהו לשטתו שפוסל כשאין הגשמים יכולין לירד לתוכה) ט"ז שם (ומזה נלמוד דיש פסול בעושים בכל סוכה להגן ממטר). והיינו אף אם המטר יכול ליכנס לסוכה, אלא שהוא עשאה למחסה מזרם וממטר, פסולה. וכן הוא לקמן סי' תרכט ס"י (מחצלאות של תקרת הבית פסולין מן התורה, שלא הוקבעו שם לשם צל, אלא לשם דירה), וסכ"ט (ותקרת הבית היא פסולה מן התורה, מטעם שנתבאר בסי' תרכ"ו). וראה לקוטי שיחות חל"ב ע' 142 הערה 30. שו"ת אבני נזר או"ח סי' תעד. פתחא זוטא לסי' תרלה ס"א.
1775. ט"ז שם (שזהו כמו בית שדר בו כל השנה). וכן הוא לקמן סי' תרלא ס"ה (שאין נקראת סוכה אלא אם כן אינה מגינה אלא מן הצל בלבד, אבל אם מגינה גם מן המטר, אין נקראת סוכה, אלא כמין בית היא זו).
1776. רש"י יד, א ד"ה רבי מאיר (דסוכה אמר רחמנא, ולא ביתו של כל ימות השנה). מ"א סק"א (בית פסול, דסוכה אמר רחמנא, ולא ביתו של כל ימות השנה (רש"י דף י"ד)). ט"ז סי' תרכט סקי"ח (דסוכה אמר רחמנא, ולא ביתו של כל ימות השנה, כן כתב רש"[י]).
1777. טור (מקום הראוי כיצד, שיעשנה תחת אויר השמים). ט"ז ס"ק א (דבעינן שתהא הסוכה תחת אויר השמים).
1778. לבוש ס"א (מקום הראוי כיצד, כמו שהעננים היו תחת אויר השמים, כן יעשה הסוכה תחת אויר השמים).
1779. משנה ט, ב (העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשאה בתוך הבית), ופרש"י (ופסולה, כדתניא בברייתא בגמרא). ברייתא שם (ולא בסוכה שבתוך הבית). טור ורמ"א ס"א (אין לעשות סוכה תחת בית).
1780. ר"ן ה, רע"א (הוא מבטל צל סכך כשר שהוא למטה ממנו, שהרי אינו משמש כלום, כיון שהעליון מיצל עליו). והיינו כאמור לעיל בסעיף הקודם (אין אדם יוצא ידי חובתו אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד, דוגמת ענני כבוד), וכאן אין צל הסוכה משמש כלום. ולכן לא הביא כאן הטעם שבברייתא וגמרא שם ([בסוכות] תשבו, ולא בסוכה שתחת הסוכה, ולא בסוכה שתחת האילן, ולא בסוכה שבתוך הבית. אדרבה בסוכות תרתי משמע, אמר רב נחמן בר יצחק בסכת כתיב). כי טעם זה נאמר בעיקר לענין סוכה שתחת הסוכה, כדלקמן סי' תרכח ס"א (סוכה שעל גבי סוכה ... התחתונה פסולה, שנאמר בסכת תשבו וגו', חסר וא"ו שניה, משמע סוכה אחת ולא תחת שני סככים). אבל סוכה שתחת האילן ושתחת הבית, עיקר פסולם הוא מהטעם האמור כאן. וראה לקוטי שיחות שם הערה 31. שלחן המלך שם ע' רלח.
1781. משנה שם (העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית). טור ושו"ע ס"א (והעושה סוכתו תחת האילן ... פסולה).
1782. אוצ"ל: סי' תרכט ס"א (אין מסככין אלא בדבר שהוא צומח מן הארץ, והוא תלוש מן הקרקע, ואינו מקבל טומאה). והטעם שאילן המחובר פסול לסכך, יתבאר לקמן שם ס"כ (כל דבר המחובר לקרקע אין מסככין בו, לפי שאינו דומה לפסולת גורן ויקב שהם תלושים מן הקרקע).
1783. ראבי"ה סי' תריג ([לא שנא קדם האילן לסוכה] ולא שנא קדמה סוכה לאילן). הובא ברא"ש פ"א סי' יד וטור (לא שנא אם האילן קדם, לא שנא אם הסוכה קדמה פסולה). ר"ן שם (לא שנא קדם אילן לסוכה, ולא שנא קדמה סוכה לאילן). שו"ע שם (ובכל זה לא שאני לן בין קדם האילן לקדם הסכך, דין אחד להם).
1784. כדלעיל ס"ב (שמכל מקום עכשיו אין צל הסוכה משמש כלום כיון שהצל העליון עליו).
1785. ראבי"ה שם, בשם הריב"א (שהצל הוא מן האילן ולא מן הסוכה, שהרי אם יטול סכך הסוכה אכתי מציל האילן ... כיון שמונחין ענפי האילן כנגד הסכך הכשר, זה וזה גורם, פסול). רא"ש שם (רבינו אבי העזרי כתב בשם ריב"א אם לא חבטן, אפילו חמתו של האילן מרובה מצל האילן, והסוכה צלתה מרובה מחמתה, פסולה, שהרי הצל הוא מן האילן ולא מן הסוכה, שאם ניטל סכך הסוכה אכתי איכא מצל האילן). ר"ן שם (כיון שצל האילן שהוא פסול עומד למעלה, הרי הוא מבטל צל סכך כשר שהוא למטה ממנו, שהרי אינו משמש כלום, כיון שהעליון מיצל עליו, ונמצא שמצטרף הכא סכך פסול של אילן עם סכך כשר שאינו תחת האילן, שבשניהם נעשית הסוכה צלתה מרובה מחמתה, וראוי שתפסל, עד שיהא צל האילן מעט כל כך, דבלאו סכך שתחתיו יהא צלתה של סוכה מרובה מחמתה, אבל בלאו הכי מפסלא). דעה הב' בטור ושו"ע שם (ויש אומרים שאפילו אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן, והאילן חמתו מרובה מצלתו, אם ענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר פסולה). לבוש סוף ס"ב (שכיון שענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר, הרי הצל בא מן האילן ולא מן הסכך הכשר, והוי הסכך הכשר שכנגד ענפי האילן כמאן דליתיה, וגם צל של ענפי האילן לא נחשב לכלום שהרי הוא פסול, ואז לא יהיה צל הסוכה מרובה מחמתה).
1786. ראבי"ה שם (ומיהו אם היה כך שענפי האילן לא היו מציל[ין] כנגד הסכך, אלא כנגד מקום האויר שבין עצי הסכך הכשר, ובאותו עצי הסכך היה צילתה מרובה מחמתה, לא מצטרף סכך פסול לפסול, שהרי אינן מכוונין, ובסכך הכשר יש כשיעור, שאילו ינטל הפסול יש בהכשר כשיעור, ואם יטול הכשר הפסול חמתה מרובה מצילתה, והוא המיעוט). רא"ש (ומיהו אם הוא כך שענפי האילן אינן מצילין כנגד הסכך, אלא כנגד האויר שבין סכך הכשר, כשרה. ובצלתה מרובה מחמתה אין צל האילן פוסל, הואיל ואינן מכוונין, ויש בכשר כשיעור אם ניטל הפסול, והפסול חמתו מרובה). ר"ן שם (אלא אם כן תישאר הסוכה צלתה מרובה מחמתה אפילו לאחר שינטל כל מה שתחת האילן). טור (אפילו נחשוב הכשר כמאן דליתיה, עדיין נשאר צילתה מרובה מחמתה, ושרי), שו"ע ורמ"א סוף ס"א (אבל אם הענפים כנגד האויר שבין הסכך הכשר (או שהסכך הרבה שאפילו ינטל נגד האילן נשאר כשיעור), כשרה, הואיל וצל הכשר הוא מרובה מחמתה, שאפילו אם ינטל האילן יש שיעור בכשר להכשיר). וראה לקמן (הערה 30 ).
1787. גמרא ט, ב (וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי, הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. אמר רב פפא בשחבטן), ופרש"י (השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר ... כל לשון חבטה שבהש"ס לשון השפלה ).
1788. ראבי"ה סי' תרטז (ומההיא דלעיל העושה סוכתו תחת האילן, דאוקמינא בשחבטן, משמע נמי דאם סכך הפסול למעלה דבטל ברוב). מרדכי השלם רמז תשלח (אוקימנא כשחבטן. כתב ראבי"ה, שמעינן ממתניתין דכשחבטו כשירה אפילו אם הסכך פסול על גבי הכשר ... יש ספרים שכתוב בהן "על גבן", משמע שהכשר למעלה על הגפן). רמ"א ס"א (וכן אם הניח סכך הכשר על סכך הפסול, מקרי עירוב, וכשר). וראה משולחן הארי ע' 303. ויתירה מזו תובא לקמן (הערה 42 ) דעת הפוסקים, שאפילו "היה זוקף קנים מן הסכך עד הגג, לערב שני הסככים יחד להיות הכל סכך אחד", הרי זה כשר.
1789. כדלעיל סי' תקז ס"ה (וכל זה כשעצי האיסור אינן ניכרים תוך עצי היתר, אבל אם הם ניכרים, אפילו באלף אינן בטילין), ושם נסמן (הערה לא).
1790. ר"ן שם (ובודאי שאין בטול זה כבטול שאר איסורין, שאין לך איסור שאדם יכול להתירו ולעמוד עליו שיהא בטל ... לפי שאין המיעוט מבטל חשיבות הרוב, כך נראה לי). מ"מ פ"ה הי"ב (וכתב הרמב"ן ז"ל ... ופסול מעורבין, אם היה הפסול בעצמו חמתו מרובה מצלתו והכשר צלתו מרובה מחמתו, הרי הכשר רבה על הפסול ומבטלו, נמצא זה אינו פוסל ואינו מצטרף). רבנו ירוחם נתיב ח ח"א נה, ב (רבי אבי"ה בשם ריב"א כתב דאם האילן חמתו מרובה מצלתו וחבט והשפיל הענפים לסכך הסוכה, דאינה כשרה אלא אם כן צל הסוכה מרובה מחמתה מסכך עצמו, בלי שתצרף עמה סכך מן האילן). מ"א סק"ד (ואין האילן מצטרף עמו, דאין זה ביטול גמור, כיון שיכול להסירו, לכן אינו פוסל ואינו מצטרף (ר"ן ומ"מ וכ"כ רי"ו)) וראה קובץ כינוס תורה ד ע' כו.
1791. מ"א שם (על כרחך מיירי כאן כשצילתה מרובה). והיינו שכן מוכח ממה שכתבו הפוסקים שבהערה הקודמת.
1792. גמרא ט, ב (אמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצלתו, כשרה ... אמר רב פפא בשחבטן). הרי שגם בחבטן (שנתערבו) לא הותר אלא כשסכך הפסול חמתו מרובה מצלתו. וכן הוא לדעה הב', כדלקמן ס"ט (והוא שיהא סכך פסול המעורב דק וקלוש, בענין שיהא חמתו מרובה מצלתו, אבל אם צלתו מרובה מחמתו...).
1793. ר"ן שם (אבל אילו היה צלתו מרובה מחמתו, לא מיבטיל ברובה, כיון שאין הסכך הכשר מועיל בסוכה כלום). הובא ב"י ד"ה ואם האילן.
1794. והיינו אף שהן הסכך הכשר והן הסכך הפסול צלתו מרובה מחמתו, והרי הסכך הפסול מבטל את צל הסכך שתחתיו כנגדו ממש. מכל מקום כיון שהם מעורבים אינו מבטל הסכך שתחתיו. ומיירי שהסכך הכשר הוא עבה יותר מהפסול, ואף אם ינטל מסכך הכשר כמדת הסכך הפסול ישאר בה צלתה מרובה מחמתה. וראה יגדיל תורה (נ.י.) נה ע' שנח. דובר שלום ע' רלט. וכעין זה גם לדעה השנית דלקמן ס"ט (והערה 38 ).
1795. משנה טו, א (המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה, אם יש ריוח ביניהן כמותן, כשרה). ר"ן שם (כשנתן סכך כשר בפני עצמו וסכך פסול בפני עצמו, שאם הם שוים ואין במקום אחד שיעור סכך פסול, כשרה, וזו היא ששנינו, המקרה סוכתו בשפודים או בארוכות המטה, אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה). מ"מ שם בשם הרמב"ן (עשה סכך אחד בכשר ופסול, ולא היו מעורבין יחד, אלא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אם היה כשר כפסול כשרה. וזהו משנתנו דהמקרה סוכתו בשפודין). מ"א ס"ק ד (מיהו כשאינן מעורבין כלל, רק הפסול והכשר מונח כל אחד בפני עצמו, לא בעינן רוב וכמ"ש סי' תרל"א ס"ח).
1796. רשב"א חולין כט, א ד"ה אי (תנן בסוכה (טו, א) המקרה סכתו בשפודין או בארוכות המטה, אם יש ריוח ביניהם כמותם כשרה, ואליבא דמאן דאמר פרוץ כעומד [מותר] דוקא כמותן, דלמא גבי סוכה ומחיצות הילכתא גמירי לה). ר"ן שם (דאגמריה רחמנא למשה דבפלגא סגי). מ"א סק"ג (הכי אגמריה רחמנא למשה, בפלגא סגי דפרוץ כעומד מותר). והוא כמו במחיצות שבת, שנתבאר סי' שסב סי"ח (שכך היא הלכה למשה מסיני שלא יהיה הרוב פרוץ, ולא שיהא צריך הרוב עומד). ולקמן סי' תרמח ס"כ (ואין מחצה הכשר נחשב כרוב אלא לענין מחיצות של שבת ושל סוכה ולענין סכך הסוכה, שבהן נאמרה הלכה למשה מסיני שהמחצה הוא כרוב).
1797. סעיף י (כבר ביארנו בסי' תרכ"ו שאם סיכך בסכך פסול ובסכך כשר, ואינן מעורבין זה עם זה אלא כל אחד ואחד מונח על הסוכה בפני עצמו זה בצד זה, אינו צריך שיהיה בסכך הכשר רוב כנגד הפסול, אלא אפילו אם הן מחצה על מחצה גם כן הסוכה כשרה, שכך הוא הלכה למשה מסיני, שהסכך הצריך להסוכה אינו צריך להיות רוב מן הכשר לסיכוך, אלא חצי הסכך בלבד).
1798. שם ס"י-יא נתבארו כל פרטי הלכה זו. ואפשר הובאה ההלכה כאן לענין האמור לעיל ס"ד (אבל אם צל הסוכה הוא מרובה מאד, בענין שאפילו אם ינטל ממנה כשיעור צל העליון, ויהיה המקום שהעליון מיצל עליו מקום חמה, ואעפ"כ תהיה הסוכה צלתה מרובה מחמתה, כשרה), שלפי האמור שם, יספיק כאן מחצה. ואפשר שהובאה כאן כהקדמה למה שיתבאר בהגהה שבסעיף הבא (כאן הלכה למשה מסיני הוא שאין צריך להיות כל הסכך הצריך לסוכה שיהא סכך כשר, אלא שיהיה הרוב כשר), ומקורו בר"ן (שנסמן לקמן הערה 33 ) "כל שיש רוב מן הכשר, לא גרע מפלגא דכשר עומד בפני עצמו".
1799. רש"י ט, ב ד"ה הא קא מצטרף (ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה), וד"ה בשחבטן (וסכך כשר רבה עליו ומבטלה, דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא), לפי מה שביאר בדבריו בראבי"ה סי' ריג (ורש"י פירש הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, דהא חמתו מרובה מצלתו היא אם לא על ידי צל האילן, דמהני להשלים צל הסוכה, משמע מדבריו שאם הסוכה צילתה מרובה מחמתה, אפילו אם האילן מיצל כנגד סכך הסוכה, כשר אפילו בשלא חבטן). ר"ת הובא במרדכי רמז תשלד (ופירש"י ורבינו תם ז"ל, דאין קפידא בזה, אלא במקום שהסכך כשר חמתו מרובה מצלתו וצריך לעליון). תוס' ט, ב ד"ה הא (ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי, שצלתה מרובה מחמתה, לאו מיסתבר שתיפסל משום צירוף סכך פסול, כיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה, אלא כשאין צלתה מרובה אלא מחמת הפסול איירי). דעה הא' בטור שו"ע ס"א (יש אומרים שאם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין, אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה. אבל אם האילן חמתו מרובה מצלתו, אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא אילן, כשרה, אפילו לא השפיל הענפים למטה לערבם עם סכך הסוכה. אבל אם אין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא על ידי האילן, צריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך בענין שלא יהיו ניכרים ויהא סכך רבה עליהם ומבטלן).
1800. רב פפא בגמרא שם (בשחבטן), ופרש"י (השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר, ואין נראין בעין, וסכך כשר רבה עליו ומבטלה ... כל לשון חבטה שבהש"ס לשון השפלה). תוס' טו, ב ד"ה והא (כמו שפירש בקונטרס דכשחבטן דלעיל (ט, ב) שעירבן ואינו ניכר הי ניהו פסול והי ניהו כשר). סמ"ג עשין מג קכ, ב (כתב מורי לפני ר"י, כשחבטן ונתערבו ולא הוכרו שם, דמדאורייתא חד ברובא בטיל). ב"י ד"ה ומ"ש רבנו וה"ר יחיאל (דלא הכשיר רש"י בשחבטן, אלא כשנתערב הסכך הפסול עם הכשר ואינו נראה בעין, אבל אם הפסול ניכר לעצמו, לא. וכן כתבו התוספות בפרק קמא דסוכה ... וכן כתב סמ"ג).
1801. ר"ן ה, א (ובודאי שאין בטול זה כבטול שאר איסורין, שאין לך איסור שאדם יכול להתירו ולעמוד עליו שיהא בטל. אלא כיון דאגמריה רחמנא למשה דבפלגא סגי, והכא לא סגי ליה בפלגא לפי שנתמעט חשיבותו של מתיר מפני שנתערב, אפילו הכי כל שיש רוב מן הכשר לא גרע מפלגא דכשר עומד בפני עצמו, לפי שאין המיעוט מבטל חשיבות הרוב, כך נראה לי). אלא שהר"ן הביא סברא לשיטתו כדעה הראשונה הנ"ל, ומיירי שיש בסכך הכשר כשיעור צלתו מרובה מחמתו. וכאן הביא סברתו גם לדעה השנית שלפנינו, אף כשסכך הכשר חמתו מרובה מצלתו. שכן הביא דבריו מ"א סק"ג, אף לדעה השנית שלפנינו (והר"ן כתב, אף על גב דאיסור שיכול להסירו אינו בטל, מכל מקום הכי אגמרי' רחמנא למשה, בפלגא סגי, דפרוץ כעומד מותר, אלא דהכא כיון שהן מעורבין בעי רובא עכ"ל). וראה משולחן הארי ע' 304. הובא גם לעיל סי' תמב קו"א סק"ג (כבר תירץ שם המ"א בשם הר"ן בטוב טעם ודעת). וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' ע אות ה. סי' קסה אות י.
1802. גמרא שם (מהו דתימא הני מילי בדיעבד, אבל לכתחילה לא, קמ"ל)
1803. ביצה ד, ב (אין מבטלין איסור לכתחלה). טור ושו"ע יו"ד סי' צט ס"ה.
1804. מ"א שם ( ואם כן אין כאן מבטל איסור).
1805. גמרא ט, ב (אמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה ... אמר רב פפא בשחבטן). הרי שגם בחבטן (שנתערבו) לא הותר אלא כשסכך הפסול חמתו מרובה מצלתו. וכן הוא לדעה הראשונה, כדלעיל ס"ז (וכל זה כשהסכך הפסול המעורב בכשר הוא בעצמו קל וקלוש בענין שחמתו מרובה מצלתו. אבל אם צלתו מרובה מחמתו, אין ביטול ברוב מועיל לו). ואף שאם הסכך הכשר חמתו מרובה מצלתו, וענפי האילן שעירב בו צלתם מרובה מחמתם, איך שייך שהסכך הפסול יתבטל ברוב הסכך הכשר. מיירי הכא, שבאמת יש כאן יותר סכך כשר מסכך פסול, אלא שהסכך הכשר מונח בעובי יותר, זה על גב זה, באופן שאינו מכסה את רוב הסוכה, והרי חמתו מרובה מצילתו, והסכך הפסול דק יותר, ומכסה את רוב הסוכה. ומכל מקום אין הסכך הפסול נכשר להשלים לשיעור צלתו מרובה מחמתה, כיון שהסכך הפסול בעצמו צלתו מרובה מחמתו.
1806. שדוקא לענין חבטן (שנתערבו, והסכך הכשר חמתו מרובה מצלתו), צריך שיהא סכך הפסול חמתו מרובה מצלתו , משא"כ באופן המותר אף בלא חבטן (שסכך הכשר צלתו מרובה מחמתו), הותר אף כשסכך הפסול צלתו מרובה מחמתו. וכן הוא לקמן סוף ס"י (אם צלתה מרובה מחמתה בלא צירוף צל הפסול, אע"פ שהפסול צלתו מרובה מחמתו הרי זו כשרה), אף בלא מעורב. וראה מראי מקומות וציונים. דובר שלום ע' רלח. וכעין זה גם לדעה הראשונה, כדלקמן ס"ז (והערה 26 ).
1807. רש"י שם סוד"ה הא (ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה. בשחבטן, השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר). הרי שאם אינו מעורב לא מהני סכך הפסול להשלים.
1808. ראבי"ה שם בדעת רש"י (משמע מדבריו שאם הסוכה צילתה מרובה מחמתה, אפילו אם האילן מיצל כנגד סכך הסוכה, כשר אפילו בשלא חבטן). תוס' שם (ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי, שצלתה מרובה מחמתה, לאו מיסתבר שתיפסל משום צירוף סכך פסול). מרדכי שם בדעת רש"י ור"ת (אם התחתון צלתו מרובה מחמתו, לא פרכינן הא קא מצטרף סכך פסול, דהא אין התחתון צריך לצירוף). רא"ש שם (ומיירי שאין הסוכה צלתה מרובה מחמתה, אלא מחמת אילן הפסול שמשלימו. דאי צלתה מרובה מחמתה בלא אילן, לא מיפסלא מחמת צירוף סכך פסול). דעה הא' בטור ושו"ע שם (אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא אילן, כשרה).
1809. תוס' י, א ד"ה פירס (כתוב בתשובת הגאונים, הא דקתני פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה, היכא דחמתה מרובה מצלתה בלא סדין, אבל אם יש צלתה מרובה מחמתה, כשרה ואין הסדין פוסלתה). הקרבן נתנאל פ"א סי' יד אות ע, בדעת הרא"ש (דאם הסוכה צלתה מרובה מחמתה, אם כן אפילו כשאילן צלתה מרובה מחמתה נמי כשר). והא דתנן ט, ב (העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית), מיירי שהאילן מכסה את כל הסוכה (כמו העושה סוכתו בתוך הבית). וראה קובץ יגדיל תורה שם. דובר שלום שם.
1810. שכן דעת ריב"א, הובא ב ראבי"ה שם (כנסמן לעיל הערה 17 ). רמב"ן . ר"ן . מ"מ (שנסמנו לעיל הערה 22 ). מרדכי שם בשם רבנו פרץ בהגהת סמ"ק סי' צג ע' נה, בשם רבנו יחיאל (ומורי הר' יחיאל שהלך לעכו היה נוהג כשהיה עושה סוכתו בבית תחת הגג, היה זוקף ערבה מן הסכך עד הגג, כדי לערב הב' סככים יחד להיות הכל סכך אחד). הובא ב טור (וה"ר יחיאל היה נוהג כשהיה עושה סוכתו בבית תחת הגג שהסירו הרעפים, היה זוקף קנים מן הסכך עד הגג, לערב שני הסככים יחד להיות הכל סכך אחד). רבנו שמשון מקוצי, הובאו במרדכי שם (ורבינו שמשון מקוצי פירש (סוף סוף) דסכך פסול דמחובר פוסל שכנגדו למטה ... ומורי ה"ר פרץ ז"ל היה מצוה להשים הערבה עליהם, אי נמי לזקוף הערבה ע[ד] הלט"ש, דליהוי כמו חבטן).
1811. אליה רבה אות ה (משמע דבשעת הדחק יש להקל כסברא ראשונה).
1812. סעיף כ (אין לו תקנה אלא אם כן ינענע כל הסכך הפסול שקצצו, דהיינו שמגביהו מעט וחוזר ומניחו, שבשעה שמגביהו נתבטלה עשיה הראשונה שהיתה בפסול, ואחר כך כשמניחן הוא עושה מעשה חדש בגוף הסוכה), ושם נסמן (הערה 99 ).
1813. העיטור הל' סוכה שער הרביעי פג, ג (ודייקינן מהכא, דאלו שנוטלין הרעפים מכיסוי הבית ועושין למטה סוכה כהלכתה, ונשאר למעלה מן הסכך עצים שקורין קרויבינ"ש, שהסוכה פסולה משום דקא מצטרף סכך פסול, אעפ"י שהסכך כשר מרובה, עד שיתנו הסכך כשר בין הקרויבינ"ש, דומיא דחבטן. ומסתברא אפילו לההוא פירושא הסוכה כשרה, דכיון שנטלו הרעפים התקרה כשרה בתקרה שאין עליה מעזיבה). והיינו שאף שלכאורה יש לומר שעצים אלו פסולים לסכך כמו האילן דלעיל ס"ג. מכל מקום מסתבר שגם לדעה הראשונה שפוסלת באילן, כאן הסכך כשר. טור ושו"ע ס"ג (העושה סוכה למטה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה).
1814. לבוש ס"ג (שלא נעשו מתחילה לשם סכך סוכה לצל להגין משרב ושמש, אלא להניח עליהם הרעפים נעשו מתחלה).
1815. מ"א סק"ו (כשרה אפילו לישב תחת העצים עצמן, כמ"ש סי' תרל"א ס"ט, כיון שעשה מעשה והסיר הרעפים). חדושי הגהות מהרלב"ח (דשפיר מייתי העיטור ראיה מדתנן נוטל אחד וכו', דחשוב מעשה להכשיר אף את הנשאר, שלא יהיה פסול). והיינו שדינו כדלקמן סי' תרלא סי"ב (בית המקורה בנסרים שאין עליהם מעזיבה (פירוש רצפת טיט שמשימין עליהם), ובא להכשירו לישב תחתיהן לשם סוכה, שהרי נסרים אלו הם פסולים לסיכוך אפילו אין ברחבן ארבעה טפחים, לפי שלא הונחו כאן לשם צל, אלא לשם דירה. כיצד מכשירן, נוטל נסר אחד מבין שנים ויתן סכך כשר במקומה, וחוזר ונוטל נסר אחד, ויתן סכך כשר במקומה, ותהיה כשרה כל הסוכה), ושם נסמן (הערה 49 ).
1816. תרומת הדשן סי' פט (יראה דכשר הוא. וכן מוכיחות ההלכות פ"ק דסוכה (טו, ב), גבי מפקפק או נוטל אחת בנתיים, דלא פסול מחובר כה"ג ... לענין סוכה נמי הוי כתלוש). הובא ב"י סוף הסימן. לבוש שם (ואף על פי שהם מחוברין במסמורים, ואם היה תחלת עשייתן לשם צל סיכוך סוכה להגין משרב ושמש היו כשרים, דתלוש ולבסוף חברו כשר לסוכה).
1817. לבוש שם ס"ח (ותלוש ולבסוף חברו מותר לסכך בו, שלא הקפידה התורה אלא לעשות הסכך בידים והרי עשאו), ומ"א שם סקי"א (דתלוש ולבסוף חברו כשר לסכך). אלא שלכתחלה צריך להיות החיבור בדבר שאינו מקבל טומאה, כדלקמן שם סי"א (ואין מעמידין את הסכך לכתחלה בכל דבר שראוי לקבל טומאה).
1818. מ"א סק"ו (אבל אם היתה מקודם בנויה בלא גג ולא עשה עכשיו בה מעשה, אז אותן העצים או הקורות יש להם דין סכך פסול, ודינו כמ"ש ס"א גבי אילן).
1819. סעיף ג ואילך.
1820. לדעה הא' דלעיל ס"ג-ד, שהיא העיקר.
1821. בשו"ע שם ס"א (סכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים, אבל פחות מד' כשרה, ומותר לישן תחתיו), וס"ד (אם יש סכך פסול ב' טפחים, ועוד סכך פסול ב' טפחים, ואויר פחות משלשה מפסיק ביניהם, יש להסתפק אם שני הפסולים מצטרפין לפסול הסוכה).
1822. מ"א ס"ק ו (פשוט דלא אמרינן לבוד, כיון שסכך כשר ביניהם).
1823. בסעיף הקודם צויין לסי' תרלב, אודות עצים וקורות הפסולים לסכך, אם יש בהם ד' טפחים או פחות. וכאן מצויין לסי' תרלא, לענין הישיבה תחת עצים וקורות הכשרים, אם יש בהם ד' טפחים או פחות. וכדלקמן שם סי"ב (בית המקורה בנסרים שאין עליהם מעזיבה ... כיצד מכשירן נוטל נסר אחד מבין שנים...); אמנם סוף הסעיף לא הגיע לידינו, ומסיים בשו"ע שם ס"ט (כשרה, אפילו הנסרים רחבים ארבעה, ויש מי שאומרים שצריך שלא יהיו הנסרים רחבים ארבעה). ונתבאר במ"א שם סק"ז-ח. ולפי דעת האוסרים, דינו כדלקמן סי' תרכט סכ"ט (נסרים שרחבן ארבעה טפחים אסור לסכך בהן, לפי שרוב תקרת הבית עשויות מהן, ויש לחוש שמא ישב תחת תקרת ביתו, ויאמר מה לי לסכך בנסרים אלו מה לי לישב תחת תקרת ביתי, אף היא מנסרים עשויה, ותקרת הבית היא פסולה מן התורה), וסל"ב (ועכשיו בזמן הזה שמסככין הבתים בנסרים שאין בהן שלשה טפחים, יש לפסול סוכה המסוככת אפילו בנסרים שאין ברחבן שלשה טפחים, משום גזרה שמא ישב תחת תקרת ביתו העשויה מנסרים כאלו. אבל מותר לסכך בנסרים קצרים מאד ... שאין דרך לעשות תקרת הבית מנסרים קצרים כאלו).
1824. שלטי הגבורים ח, א אות א, בשם פסקי ריא"ז (ונראה בעיני שאם סיכך סכך כשר על גבי תקרת ביתו, ולא הניח החלל טפח בין הסכך לתקרה, אע"פ שסילק התקרה מתחת הסכך ונשאר הסכך לבדו, סוכה זו פסולה היא, עד שינענע הסכך לשם סוכה). מ"א סוף סק"[ז] (ובש"ג פ"ק דסוכה ... אם הניח הסכך על התקרה, ואחר כך הסיר התקרה, פסולה).
1825. ראה טז, יג. ברייתא יא, ב (תעשה ולא מן העשוי). וראה גם לקמן סי' תרכט ס"כ ואילך (ואם סיכך במחובר ואחר כך קצצו, פסול, שנאמר חג הסכות תעשה כו', תעשה ולא מן העשוי בפסול). וכן הוא לענין ציצית, כדלעיל סי' י ס"י (והתורה אמרה גדילים תעשה, ולא מן העשוי כבר בפסול).
1826. רש"י שם יא, א ד"ה אכשורי (והיכי דמי תעשה ולא מן העשוי ... שהסיכוך היה מאליו).
1827. וכיון שהסכך פסול, אם רוצה להכשירו צריך לנענעו, כדלקמן סי' תרכט ס"כ (אין לו תקנה אלא אם כן ינענע כל הסכך הפסול שקצצו, דהיינו שמגביהו מעט וחוזר ומניחו, שבשעה שמגביהו נתבטלה עשיה הראשונה שהיתה בפסול, ואחר כך כשמניחן הוא עושה מעשה חדש בגוף הסוכה), ושם נסמן (הערה 99 ).
1828. אור זרוע ח"ב הל' סוכה סי' רפט (היה אומר ה"ר ברוך מריגנשבור"ק, שאם עשה סוכה בתוך הבית תחת התיקרה ואחר כך הסיר התיקרה, שאינו מועיל כלום, כיון שתחילה עשה בפסול, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי, כדאמר הכא. וה"ר יצחק הלבן הכשיר, דאין שייך לומר תעשה ולא מן העשוי אלא היכא דגוף הסכך היה בפסול ... אבל הכא דגוף הסכך הוא כשר, אלא שתקרה גורמת לו, הכי נמי דכשר אפילו לאחר שהסיר התיקרה לאחר סיכוכה. וכן הוא האמת כדבריו). הובא בהגהות אשרי פ"א סי' כד, ובמהרי"ל הל' סוכות ע' שסה. ארחות חיים הל' סוכה סי' כו (וליכא משום תעשה ולא מן העשוי, דיצטרך נענוע אחר, שאין הפסול בגוף הסכך ... ולפי זה נוכל לומר שאלו שעושין סוכתן בתוך הבית ואין מגלין ואין מסירין הרעפים עד עשיית כל הסוכה, דאין צריכין לנענוע הסכוך, לפי שגילוי הגג והסרת הרעפים ופקפוק הדפין שקורין לאטא"ש, הוא המעשה להכשר הסכוך הנעשה בפסול קודם לכן). רמ"א ס"ב (אבל מותר לעשות סוכה תחת מחובר או בית, ולהסירו אחר כך, ולא מקרי תעשה ולא מן העשוי, הואיל ואין הפסול בסכך עצמו).
1829. סעיף יב.
1830. מ"א סק"ז (בסוכה תחת הגג כשמסיר הגג אחר כך, הוי מעשה, והגג עצמו נכשר כמ"ש ב"י בשם ארחות חיים, משא"כ כאן כשפותח לא מקרי מעשה).
1831. מ"א שם (כשסיכך תחלה, דנעשה בכשרות, וסוגר אחר כך הגג מפני הגשמים, וחוזר ופותחו, כשר לכו"ע, דהוי כפירס עליה סדין וחזר ונטלו ממנו, דכשרה, כיון שנעשה בכשרות).
1832. דרכי משה ס"ק א (כתב מהרי"ל (שם) דאותן גגין העשויים כמין צריף ובסוכות מגביהין אותן ומסככין שם ... תמוה לו איך מותרים, דאסור להוריד ולהגביה אלו הגגין ביום טוב בסוכות משום בנין וסתירה. ולי נראה דאין כאן תימה כלל, כי מאחר שהגגין עשויין עם צירים לפתוח ולנעול, אין בו איסור כלל, מידי דהוי אדלת של בית סובבת על צירים, או הדלתות של בור ודות שפותחין וסוגרין בו, ולית בהו חשש איסור). רמ"א ס"ג (ואפילו ביום טוב שרי לסגרן ולפתחן אם יש להם צירים שסוגר ופותח בהן, ואין בזה לא משום סתירה ובנין אהל ביום טוב). מ"א סק"ח (דהוי כפתח). וכדלעיל סי' שיג ס"ח (שבהיכר הציר שבהן ניכרין הן שהן דלתות העשויות לפתיחה ונעילה, ואינו נראה כבונה). ומזה מובן שאין בו אף משום עשיית אהל עראי בשבת, אף שדעתו להגן בו מחמה ומטר. ולפי זה מותר לפתוח בשבת ויום טוב גגון של עגלת תינוקות או סוכך למרפסת, אף שאסור לפתוח מטריה בשבת ויום טוב. וראה לעיל סי' שטו ס"ב (הערה יא). שיעורי הלכה למעשה ע' רי-ריא.
1833. רמ"א שם (רק שיזהר שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין, שאז הסוכה פסולה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.