ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתשטז צידה האסורה והמותרת בשבת ובו כ"ה סעיפים:טו

טו

טו ולא עד שיצא דם ממש אלא אפילו החובל באחד מאברי החי עד שנצרר הדם תחת העור אע"פ שלא יצא לחוץ חייב^קכה לפי שהיא חבורה שאינה חוזרת^קכו שכיון שנצרר הדם תחת העור שוב לא יוכל לחזור למקומו^קכז אלא שהעור מעכבו עתה מלצאת לחוץ וחייב משום נטילת הדם שבאותו מקום^קכח.

במה דברים אמורים בחובל באדם^קכט או בבהמה וחיה או בעופות^קל או בשמנה שרצים האמורים בתורה^קלא (בפרשת שמיני^קלב) שהם החולד והעכבר וגו'^קלג שכל אחד מאלו יש לו עור המעכב על הדם מלצאת אבל החובל בשאר שקצים ורמשים אינו חייב עד שיצא מהן דם^קלד אבל אם נצרר הדם ולא יצא הרי זה חבורה החוזרת^קלה שאלמלא נעקר הדם ממקומו היה יוצא לחוץ כיון שאין לו עור המעכבו^קלו:

הערות

קכה. ברייתא קז, ב. טור ושו"ע ס"ח.
קכו. רש"י שם ע"א ד"ה והחובל.
קכז. ברייתא שם ע"ב ורש"י ד"ה נצרר.
קכח. ר"ן (לח, ב) ד"ה שמונה. הובא בב"י ד"ה ומ"ש רבינו והחובל. לבוש ס"ח. ט"ז סק"ה. וראה עוד בדיני חובל לעיל סי' רפ ס"ג. לקמן סי' שכח סל"ג-ד וסנ"ג. סי' שח סל"ח.
קכט. משמעות הרמב"ם פ"ח ה"ח-ט. וראה חידושי צ"צ נג, ג.
קל. רש"י קז, א ד"ה החובל. רמב"ם שם ה"ט.
קלא. גמ' שם ע"ב. רמב"ם שם.
קלב. ויקרא יא, כט-ל. מ"א סקי"ג.
קלג. והצב, והאנקה, והכח, והלטאה, והחומט, והתנשמת.
קלד. ברייתא חולין מו, ב ורש"י שם ד"ה מי. טור ושו"ע ס"ח.
קלה. רש"י קז, ב ד"ה מנין.
קלו. תוס' עה, א ד"ה כי. רשב"א שם קז, א ד"ה הצדן. ר"ן שם. לבוש שם. ט"ז שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.