שטו דברים האסורים משום אהל בשבת

שטו דברים האסורים משום אהל

בשבת

ובו כ' סעיפים:

אהל

עראי בשבת

א אסור ¹²¹⁵ לעשות אהל, דהיינו גג המאהיל עליו להגן

מאיזה דבר, כגון מן החמה או מן הגשמים או מאיזה דבר אחר, אפילו הוא עראי ¹²¹⁶ שאינו עשוי להתקיים ¹²¹⁷ . ואפילו אין מחיצות תחתיו כגון שפורס מחצלת על גבי ד'

קונדיסין ¹²¹⁸ , אעפ"כ כיון

שעשוי כדי להאהיל ולהגן ¹²¹⁹ , הרי זה אהל גמור. ואסרוהו חכמים אע"פ שהוא עראי, גזרה

משום אהל קבע ¹²²⁰ , שהוא תולדת בונה ¹²²¹ :

ב ולא אסרו אלא לעשותו

בתחלה בשבת. אבל אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום, מותר להוסיף עליו בשבת, כגון אם

היתה המחצלת פרוסה מבעוד יום כדי טפח, שזהו שיעור להיות נקרא אהל ¹²²² , מותר לפורסה כולה למחר ולהוסיף עוד מחצלאות, שהכל אינו אלא

תוספת לאהל טפח העשוי מאתמול ¹²²³ . ואפילו לפרוס על מחיצות מותר בענין זה ¹²²⁴ .

וטפח שאמרו הוא חוץ

מן הכריכה, דהיינו שהמחצלת כולה אף שהיא כרוכה ונתונה שם מבעוד יום ויש בעובי

עיגול כריכתה כדי טפח ויותר, אף על פי כן צריך שיהיה יוצא ממנה כדי טפח פרוס לאהל,

מפני שסביב העיגול אינו נראה כאהל כלל ¹²²⁵ :

מחיצת

עראי בשבת

ג וכל זה באהל שהוא גג.

אבל מותר לעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת ¹²²⁶ , ואפילו עושה אותה כדי להגן מן החמה או מן הצינה ¹²²⁷ אינה כאהל בשביל כך ¹²²⁸ , וכן אם עושה אותה

בשביל הנרות שלא יכבה אותן הרוח ¹²²⁹ , ואין צריך לומר

שמותר לעשות מחיצות לצניעות בעלמא ¹²³⁰ , שלא יהא יושב במקום

מגולה, או כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה להפסיק בין אנשים לנשים ¹²³¹ , וכל כיוצא בזה ¹²³² .

ולעולם אין מחיצת

עראי אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה ¹²³³ כמו שיתבאר בסי'

תר"ל ¹²³⁴ , או להתיר טלטול ¹²³⁵ על דרך שיתבאר בסי'

שס"ב ¹²³⁶ , או להתיר שאר איסור ¹²³⁷ , כגון שעושה מחיצה

גבוה י' טפחים בפני הספרים בפריסת סדין או מחצלת כדי שיהא מותר לשמש מטתו באותו

חדר, או כדי לעשות שם צרכיו, אסור לעשותה בתחלה בשבת, לפי שבכל מקום שהמחיצה מתרת,

היא חולקת שם רשות בפני עצמה, כגון כשמתרת איסור טלטול היא עושה אותו מקום רשות

היחיד וחולקת אותו מרשות הרבים או כרמלית שאצלו, וכן בחדר שבו הספרים היא חולקת

אותו לשתי רשויות הספרים הם ברשות בפני עצמה והוא משמש ועושה צרכיו ברשות בפני

עצמה ¹²³⁸ , וכיון שהוא עושה

אותה כדי שתחלוק רשות בפני עצמה, הרי זה כעושה אהל ¹²³⁹ .

אבל אם אינו צריך לו

שתחלק רשות בפני עצמה, מותר לעשותה בתחלה בשבת אף אם היא מתרת איסור, כגון שתולה

מחיצה בפני אור הנר כדי שיהיה מותר לשמש מטתו, שאינו צריך כאן לחילוק רשויות, אלא

כיון שהמחיצה היא גבוה מהנר בענין שאינו רואה את הנר במקום שמשמש, וגם היא עבה קצת

בענין שאין האור נראה יפה דרך המחיצה, מותר לשמש אף אם אינה גבוה י' טפחים שאינה

חולקת רשות כלל, וגם אם אינה קשורה בטוב בענין שלא יוכל הרוח להניד אותה, כמו

שצריך לקשור כן במחיצות העשויות לחילוק רשויות ¹²⁴⁰ , כגון בפני הספרים

כמו שנתבאר בסי' ר"מ ¹²⁴¹ . וכיון שאינו צריך

לו שתחלק רשות בפני עצמה, מותר לעשותה אף בענין שחולקת רשות, דהיינו שהיא גבוהה י'

טפחים וקשורה היטב ¹²⁴² :

ד וכן בספרים, אם תולה

המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל, שאינו צריך כאן לחילוק רשויות אם יש מכסה

אחד על הספרים לבד ממחיצה זו ¹²⁴³ , שאף אם אין מחיצה

זו גבוה י' טפחים, וגם אינה קשורה בטוב, שאינה חולקת רשות כלל, מכל מקום אינה

גרועה מכיסוי בעלמא, ומותר לעשות צרכיו שם, או אפילו לשמש, אם יש מכסה אחד על

הספרים לבד ממחיצה זו, שהרי יש כאן שני כיסויים, והרי זה ככלי בתוך כלי ¹²⁴⁴ , לפיכך מותר לתלותה

בשבת אפילו בענין שחולקת רשות, כיון שאינו צריך לו שתחלוק רשויות ¹²⁴⁵ . ואין צריך לומר

שמותר לכסות הספרים בבגדים שני כיסויים, שהרי אין כאן מחיצה כלל ¹²⁴⁶ :

ה ואפילו הספרים

מגולים למעלה מהמחיצה, שאין מחיצה זו חשובה כיסוי ¹²⁴⁷ , או שאין עוד כיסוי

על הספרים, ורוצה לשמש, וצריך שתהא המחיצה גבוה י' טפחים, וקשורה כהלכתה, כדי

שתחלוק רשות בפני עצמה, וכן בכל מקום שרוצה לעשות מחיצה לחלק רשות, אין איסור אלא

לעשותה בתחלה בשבת, אבל אם היתה עשויה מבעוד יום כשיעור טפח, מותר להוסיף עליה

בשבת. שתוספת אהל עראי מותרת ¹²⁴⁸ , בין שטפח זה הוא

מלמעלה למטה, כגון מחצלת הכרוכה על המוט מבעוד יום וכדי טפח ממנה משולשל למטה

מבעוד יום, מותר לשלשל כולה למטה בשבת ¹²⁴⁹ ולקשרה כהלכתה, ובין

שטפח זה הוא מן הצד, כגון אם היתה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רוחב טפח, מותר

לתלות סדין בפניהם בשבת, שהסדין הוא תוספת אהל עראי ¹²⁵⁰ . ואף שהמחיצה הבולטת

שם היא קבועה, אין בכך כלום, כמו שנתבאר בסי' שי"ג ¹²⁵¹ , שאין איסור אלא

כשהתוספת היא קבועה:

ו וכל זה במחיצת עראי.

אבל מחיצה קבועה אסורה בכל ענין, אפילו אינה נעשית אלא לצניעות בעלמא ¹²⁵² , ואפילו להוסיף עליה תוספת קבוע אסור בכל ענין ¹²⁵³ .

ומכל מקום מותר לתלות

בשבת סדינים המצויירים לנוי, אע"פ שקבועין שם, כיון שאינן עשויין שם למחיצה ¹²⁵⁴ :

ז והוילון שתולין לפני

הפתח במקום דלת, אע"פ שהוא תלוי שם בקביעות, מותר לתלותו בשבת, שכיון שהוא נע

ונד ברוח מצוייה, וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם, אינו נקרא מחיצה

קבועה אלא מחיצת עראי ¹²⁵⁵ , ואין בה איסור

כשאינה עשוייה להתיר ¹²⁵⁶ .

וכן הפרוכת שלפני

ארון הקדש מותר לתלותו שם בשבת מטעם זה ¹²⁵⁷ , אפילו אם אין דלת

לארון והפרוכת הוא מחיצה רביעית לארון, מפני שמחיצת עראי הוא, ואינו עשוי אלא

לצניעות ¹²⁵⁸ .

ובלבד שיזהר כשתולה

הוילון וכיוצא בו, שלא יכפל לרחבו טפח בשעה שתולה אותו, שנמצא עושה אהל בגג טפח.

לפיכך אם הוא ווילון גדול תולין אותו שנים, שיכולים לתלותו כולו כאחד שלא יתקפל,

אבל אחד אסור ¹²⁵⁹ .

וכילה שיש לה גג תפור

ותלוי סביבה כעין שפה, אסור לתלותה כלל בשבת, אפילו בעשרה, שאי אפשר שלא תגבה השפה

מעט, ותיעשה אהל עראי ¹²⁶⁰ :

ח עצים שתוקעים ראשם

האחד בדופן הספינה, וכופפין ראשם השני בעיגול עד דופן השני ¹²⁶¹ , ופורסים עליהם

מחצלאות להגן מן החמה או מן הגשמים, אם יש ברוחב העצים טפח, אפילו באחד מהם, מותר

לפרוס עליהם מחצלאות בשבת, שאינו אלא מוסיף על אהל עראי העשוי מבעוד יום ¹²⁶² . ואפילו אין בשום

אחד מהם רוחב טפח, אם הם סמוכים זה לזה בפחות מג' טפחים ¹²⁶³ , הרי הם חשובים אהל,

שכל פחות מג' טפחים הוא כלבוד, ומותר לפרוס עליהם מחצלאות בשבת ¹²⁶⁴ .

וכן עריסת התינוק שיש

עליה חשוקים, ופורסין עליהם סדין להגן מפני הזבובים, אם החשוקים הם בדרך שנתבאר,

מותר לפרוס עליהם סדין בשבת, ואם לאו אסור ¹²⁶⁵ :

פריסת

גג על שלחן ומטה

ט כל גג עראי שאינו

מתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה תשמיש בגופו,

כגון שמשים דף השולחן על רגליו, אע"פ שעושה בזה גג עראי, אין בכך כלום, כיון

שאינו מתכוין לעשיית אהל ¹²⁶⁶ .

ומכל מקום אם מעמיד

גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל, ואסור לעשותו כדרכו מלמטה למעלה, אלא

מלמעלה למטה, דרך שינוי ¹²⁶⁷ .

כגון מטה ¹²⁶⁸ שהרגלים שלה הם דפים מחוברים כדופני התיבה ¹²⁶⁹ , ופורסים עליהם עור ¹²⁷⁰ , או שמניחים עליהם

קרשים מלמעלה ¹²⁷¹ לישן עליהם, לא

יעמיד את הרגלים בתחלה ויניח העור או הקרשים עליהם, כדרכו בחול, שהרי זה דומה

לעשיית אוהל, אלא יאחז העור או הקרשים תחלה באויר ואחר כך ישים הרגלים תחתיהם,

שאין זה דומה לעשיית אוהל, שאין דרך לבנות מלמעלה למטה ¹²⁷² :

י ואם מטה זו אין עליה

עור או קרשים, אלא היא מסורגת בחבלים מלמעלה, אם יש בין חבל לחבל ג' טפחים, שאין

כאן לבוד, אסור לפרוס עליה סדין בתחלה בשבת, או להניח עליה כר או כסת, מפני שזה

דומה לעשיית אהל. וכן אסור לסלק בגד התחתון שעליה, מפני שהוא כסותר אהל. ואם היה

עליה כר או כסת או בגד אחר פרוס מערב שבת כשיעור טפח, מותר לפרוס בשבת על כל המטה,

שאינו אלא מוסיף על אהל עראי ¹²⁷³ :

יא וכל זה במטה זו שיש

לה מחיצות, דהיינו הרגלים שלה שהן כדפני התיבה ¹²⁷⁴ . ואפילו אין לה ד'

מחיצות אלא שתים זו כנגד זו ¹²⁷⁵ . אבל מטות שלנו שאין על רגליהן תורת מחיצות, מותר להעמידה

תחלה ואחר כך להניח בה הקרשים ¹²⁷⁶ . או אם היא מסורגת

בחבלים, מותר לפרוס עליה סדין בתחלה בשבת, אף אם יש בין חבל לחבל ג' טפחים. ואין

בזה משום עשיית אהל, מפני שאהל עראי כזה שאינו מתכוין בו לעשיית אהל, לא אסרוהו

חכמים אלא אם כן יש לו תחתיו מחיצות ¹²⁷⁷ המגיעות לארץ ¹²⁷⁸ , שאז הוא דומה לאהל.

ואם הן מגיעות בפחות מג' טפחים סמוך לארץ, יתבאר בסי' תק"ב ¹²⁷⁹ :

יב כשמסדרין חביות זו

על זו אחת על גבי שתים, אוחז בידו העליונה ויסדר התחתונות תחתיה, אבל לא יסדר

התחתונות תחלה ויניח העליונה עליהן ¹²⁸⁰ , מפני שהחלל שנעשה

ביניהן דומה לאהל, שיש לו ב' מחיצות וגג ¹²⁸¹ , לפיכך צריך לעשותו

בדרך שינוי מלמעלה למטה.

אבל מותר להניח ספר

אחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהן, אף שנעשה ביניהן חלל טפח, שהואיל ואין צריך כלל

לאויר שביניהם, אינו דומה לאהל שמשתמשים בחללו ¹²⁸² . משא"כ בחבית

צריך הוא לאויר שביניהן שלא יתעפשו החביות ¹²⁸³ , שבשביל כך הוא

מסדרם כן. וכן במטה, אף אם אין לה אלא ב' מחיצות זו כנגד זו ¹²⁸⁴ יש לו צורך באויר

שתחתיה, שמשתמש שם בנתינת סנדלים וכיוצא בהם ¹²⁸⁵ . ואין צריך לומר אם

יש לה ד' מחיצות כדפני התיבה, שיכול להצניע שם חפציו כמו בתיבה ¹²⁸⁶ :

אהל

מתקפל ומשמרת

יג כל גג עראי שאינו

מתכוין בו לעשיית אהל, לא אסרו לפורסו על המחיצות שמעמיד תחתיו בשבת, אלא כשלא היה

הגג קבוע במחיצות מבעוד יום. אבל אם היה כבר קבוע בהן מבעוד יום, אלא שהיו נכפלים

ומונחים, מותר לפושטן ולהעמידן בשבת. כגון כסא העשוי פרקים, וכשרוצים לישב עליו

פותחין אותו והעור נפתח ונמתח, וכשמסירין אותו סוגרין אותו והעור נכפל, מותר

לפותחו לכתחלה בשבת, אף אם יש לו מחיצות תחתיו, מפני שאינו דומה לעשיית אהל כיון

שאינו עושה כלום, שהרי עשויים ועומדים הם כבר הגג עם המחיצות מבעוד יום, אלא

שמותחן בשבת לישב עליהם ¹²⁸⁷ .

ומטעם זה מותר להעמיד

החופה ולסלקה, וכן הדף הקבוע בכותל שמניחין עליו ספרים ¹²⁸⁸ , אף אם יש להן מחיצות:

יד משמרת שתולין אותה

לתת בה שמרים לסננן ומותחים פיה לכל צד, חשוב עשיית אהל, ואסור לנטותה ולמותחה ¹²⁸⁹ , אם היתה תלויה עם

השמרים מבעוד יום ¹²⁹⁰ . ואף על פי שגג בלא

מחיצות אינו אסור משום אהל ¹²⁹¹ , כאן אסרו, כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ¹²⁹² משום זלזול שבת ¹²⁹³ . אבל מותר לתלותה

ולמותחה כדי ליתן בה פירות או שאר דברים ¹²⁹⁴ , או אפילו כדי לסנן

בה יין ומים צלולים שמותר לסננם בשבת ¹²⁹⁵ , ואין כאן זלזול שבת כלל ¹²⁹⁶ :

אהל

משופע

טו אהל משופע ¹²⁹⁷ , אם יש בראשו גג רחב

טפח ביושר ¹²⁹⁸ , או אפילו אין בראשו

טפח אלא יש בפחות מג' טפחים סמוך לראשו רחב טפח, שכל פחות מג' טפחים הוא כלבוד,

והרי זה כאילו יש בראשו גג רחב טפח ¹²⁹⁹ , הרי זה אוהל קבוע,

אם הוא עשוי להתקיים, והנוטה אותו בשבת חייב ¹³⁰⁰ משום בונה ¹³⁰¹ , והמפרקו חייב משום

סותר כמו סותר בנין גמור ¹³⁰² . אבל אם אין בראשו

גג טפח, ולא בפחות מג' טפחים סמוך לראשו רוחב טפח, הרי זה אוהל עראי, והעושה אותו

בתחלה בשבת פטור ¹³⁰³ . אבל אסור מדברי

סופרים ¹³⁰⁴ , בין לנטותו בין

לפרקו, אפילו אינו עשוי לקיום כלל ¹³⁰⁵ :

טז כיצד, טלית כפולה,

שכופלין אותה על המוט, דהיינו שחציה תלויה על המוט מכאן וחציה מכאן וב' קצוותיה

מגיעין לארץ, ונכנס וישן שם בצל בין ב' קצוותיה, אסור לתלותה בתחלה בשבת,

אע"פ שאין לה גג טפח ולא בפחות מג' סמוך לראשה רחב טפח ¹³⁰⁶ .

ואם היתה כרוכה על

המוט מבעוד יום, ויש בקצוותיה חוטין תלויין שמושכין אותה בהם על המוט לפורסה לכאן

ולכאן, מותר למשכה בהם בשבת, מפני שחוטין אלו כיון שהם תלויים בה מבעוד יום כדי

למשכה בהם לפורסה, הרי הם מועילים כמו אם היתה פרוסה רחב טפח מבעוד יום, שאז אינו

עושה בשבת אלא תוספת אהל עראי ¹³⁰⁷ .

ומותר גם כן לפורקה

מעל המוט, שכל אהל שמותר לנטותו ואין בו משום בנין, אין בו גם כן משום סתירה ומותר

לפרקו ¹³⁰⁸ .

חוץ מכשמוסיף על אהל

טפח העשוי מבעוד יום, שאינו מותר אלא לסתור את התוספת, אבל לא את האהל העשוי

מאתמול. ואעפ"כ מותר כאן לפרק הטלית מעל המוט, מפני שכאן לא היה אהל טפח ממש

מבעוד יום, אלא שהחוטין מועילין כמו רוחב טפח:

יז במה דברים אמורים

כשאין לה גג טפח, ולא בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח, אבל אם יש לה גג טפח או

בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח, שזהו אהל קבוע, אין החוטין מועילין כלום ¹³⁰⁹ .

שאפילו להוסיף על אהל

קבע אסור. ואף אם טלית זו אין עשויה להתקיים כאן, שדעתו לפורקה, אעפ"כ כיון

שהיא נטויה כדרך נטיית אהל קבוע, לא הקילו בה חכמים כלום, שמא ימלך עליה שתהא

קבועה כך כמו שהיא נטויה, ונמצא שהוסיף אהל קבוע ¹³¹⁰ . ולא הקילו להוסיף

על אהל עראי, אלא כשהוא בענין שאין דרך כלל לקבעו כך כמו שהוא נטוי, כגון פרישת

מחצלת על גבי קונדיסין או על הספינה כמ"ש למעלה ¹³¹¹ , שאין דרך כלל לקבוע

המחצלת שם כך כמו שהיא פרוסה בשבת, וכן כל כיוצא בזה:

יח כילת חתנים שאין

בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח, הואיל והיא מתוקנת לכך, מותר לנטותה ומותר

לפרקה בשבת ¹³¹² .

והוא שלא תהא משולשלת

למטה מן המטה טפח ¹³¹³ מפני שהכילה עשויה

להגן מן החמה או מדבר אחר, ויש שם אהל עליה, אלא שאין לה גג, וכיון שהיא משולשלת

למטה מן המטה טפח הרי המטה נעשית גג לקיר טפח שסביב המטה. ואע"פ שהמטה אינה

עשויה להגן ואין שם אהל עליה. מכל מקום כיון שיש שם אהל על קיר טפח זה, שהוא מכלל

הכילה העשויה להגן, הרי יש כאן אהל עם גג. אבל מטה שאין עליה כילה, אע"פ

שהסדין הפרוס עליה יורד ממנה טפח למטה מן המטה מכל צדדיה, אין בכך כלום, שאף שהמטה

נעשית גג לקיר טפח זה, הרי אין כאן שם אהל כלל, לא על טפח זה ולא על המטה ¹³¹⁴ .

ומטעם זה מותר לפרוס

מפה על השלחן בתחלה בשבת אף אם היא יורדת למטה מן השלחן טפח מכל צדדיו ¹³¹⁵ :

פריסת

כיסוי לחבית וגיגית

יט בגד ששוטחין על פי

החבית לכסותה, לא ישטחנו על פני כולה משום אהל, אלא יניח מקצת פיה מגולה ¹³¹⁶ .

והוא שהחבית אינה

מלאה לגמרי, אלא היא חסירה טפח, שאז כששוטח הבגד על פני כולה, הרי זה כעושה אהל על

חלל טפח. אבל אם אינה חסרה טפח, אין בה משום אהל ¹³¹⁷ , שכל אהל שאין לו

חלל טפח אינו קרוי אהל כלל ¹³¹⁸ .

אבל כשיש שם חלל טפח,

אע"פ שמחיצות של חלל זה, דהיינו דופני החבית, היו כבר עשויות מבעוד יום, ואם

כן אין לאסור בהן משום אהל, שהרי מותר להניח קדרה על פי הכירה בשבת כמו שנתבאר

בסי' רנ"ג ¹³¹⁹ , ואין בה משום אהל

על חלל הכירה, הואיל ודופני הכירה עשויות ועומדות כבר מבעוד יום, ולא אסרו גג עראי

שאינו מתכוין בו לעשיית אהל אלא כשמעמיד מחיצות תחתיו בשבת ¹³²⁰ , כמו שנתבאר למעלה ¹³²¹ , והכיסוי שעל פי

החבית גם כן אינו מתכוין בו לאהל אלא לכיסוי בעלמא ¹³²² . אעפ"כ אינו

דומה לקדירה על גבי כירה, מפני שפי החבית שבימיהם היה רחב הרבה יותר מפי הכירה,

וכשמכסה כל פיה הרי זה דומה לעשיית אהל אף שהמחיצות עשויות מבעוד יום ¹³²³ .

והוא הדין שאסור

ליטול הכיסוי המכסה כל פיה, אם היא חסרה טפח, משום שדומה לסותר אהל ¹³²⁴ .

ואינו דומה למגופה

שמותר ליטלה ולהחזירה כמו שנתבאר בסי' שי"ד ¹³²⁵ , לפי שהמגופה מתוקנת

לכך ותיקונה מוכיח עליה שהיא עומדת לכך, לכן אינה נראית כאהל, משא"כ כשמכסה

בבגד, אף שהבגד מיוחד לכך, מכל מקום אין בו תיקון המוכיח עליו שהוא עומד לכך. וכן

הדין בכיסוי שאר כלים הרחבים ביותר כרוחב פי החביות שבימיהם ¹³²⁶ :

כ ויש אומרים ¹³²⁷ שלא אסרו כן בחבית

וכיוצא בה, אלא בגיגית וכיוצא בה שהיא רחבה יותר מדאי.

ויש להחמיר כסברא

הראשונה. והמקילין כסברא האחרונה אין למחות בידם ¹³²⁸ , מפני שיש אומרים ¹³²⁹ שאין בכיסוי כלים

משום אהל כלל, אף בכלים הרחבים יותר מדאי:

[1215] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

אהל עראי בשבת (ס"א-ב).

(ב)

מחיצת עראי בשבת (ס"ג-ח).

(ג)

פריסת גג על שלחן ומטה (ס"ט-יב).

(ד)

אהל מתקפל ומשמרת (יג-ד).

(ה)

אהל משופע (סט"ו-יח).

(ו)

פריסת כיסוי לחבית וגיגית (סי"ט-כ).

לכללות סימן זה ראה כנישתא דבי רב.

קובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ג ע' נט ואילך. שבת כהלכה פרק ל.

[1216]

ר' יוחנן קכה, ב (הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה), ופרש"י (להיות צל

לאהל מן החמה). עירובין קב, א (הני כיפי דארבא (אולמות שעושין בספינה ... ופורסין

בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים, רש"י) ... אהל עראי ...

דביממא בעו טולא (מפני השרב, רש"י). ביצה לב, ב (משום דקא עביד אהלא (שיש לו

גג, רש"י) ... וגזרו רבנן על בנין עראי). טור ושו"ע ס"א (אסור

לעשות אהל בשבת ויום טוב אפילו הוא עראי ... גג).

וכן הוא לעיל סי' שא סמ"ח

(כובע גדול שמשימין על הראש, כדי לעשות צל על הפנים להגין מפני החמה, או כדי להגין

מפני הזבובים וכל כיוצא בזה ... אסור ללובשו בשבת, אפילו בתוך הבית, משום איסור

עשיית אוהל, אם הוא מתפשט להלן מראשו טפח על טפח). סי' שיב סוף סט"ו (לעשות

כמין אהל עם גג, אסור, אע"פ שהוא אהל עראי). לקמן ס"ח ( להגן

מן החמה או מן הגשמים ... אהל עראי). סי' תרמ ס"י.

ויש לחלק בין האמור כאן שאסור להגן

מן החמה או מן הגשמים, לבין האמור לעיל סי' שיא סי"א (חם להם מלמעלה זה מביא

מחצלת ופורס על גביו לצל ... שהתירו לעשות אהל עראי בשביל צער החי), ושם נסמן

(הערה 824 ).

[1217] מפשטות הלשון כאן נראה

דהיינו אפילו עומד להסירו בו ביום, ואף אם אינו עשוי להתקיים כלל, כדלקמן

סט"ו ( אפילו אינו עשוי לקיום כלל) . ונתפרש יותר לקמן

ס"ז ( שיזהר כשתולה הוילון וכיוצא בו, שלא יכפל לרחבו טפח בשעה שתולה

אותו, שנמצא עושה אהל בגג טפח ), אף שאינו אלא לרגע קטן, עד שיסיים את

תליית הוילון. וכן פירש בבדי השלחן סי' קיט ס"ק יב (באוהל עראי אסור אפילו

אינו עשוי לקיום כלל). וראה כנישתא דבי רב.

והיינו שהוא חמור יותר מדין קשר עראי,

שהתירו חכמים בעשוי להתירו בו ביום, כדלקמן סי' שיז ס"א ( אבל

אם אינו עומד להתקיים כלל, אלא להתירו ביומו ... מותר לקשרן ולהתירן בשבת ).

ומדין בנין עראי, שנתבאר לעיל סי' שיג

ס"כ (וחייב משום בונה, אם עשוי להתקיים הרבה. ואם אינו עשוי להתקיים הרבה,

הרי זה בנין עראי, ואסור מדברי סופרים. אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל),

וסכ"א (ולא אסרו בנין עראי וסתירתו אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו בשבת עצמה,

כמו שיתבאר בסי' שי"ד), ובסי' שיד סי"ט (אבל אם אינה עשויה לקיום כלל,

אין בה משום סתירה ... מפני שאינו עשוי לקיום כלל אלא על מנת להסירו בשבת).

וכמו שהחמירו חכמים באהל עראי יותר

ממחיצת עראי, כדלקמן ס"ג ( וכל זה באהל שהוא גג. אבל מותר לעשות

מחיצות עראי לכתחלה בשבת).

וגם לענין בית הכסא מצינו שאיסור אהל

עראי חמור יותר מאיסור בנין עראי, כדלעיל סי' שיב סט"ו (ובנין עראי אינו אסור

אלא מדברי סופרים, ומשום כבוד הבריות לא גזרו. ומכל מקום לעשות כמין אהל עם גג,

אסור, אע"פ שהוא אהל עראי), ושם נסמן (הערה 923 ).

[1218]

רש"י קכה, ב ד"ה שאין עושין אהל עראי (לפרוס מחצלת על ד' מחיצות, או על

ד' קונדסים). לבוש ס"א (אהל, כגון לפרוס מחצלת על ארבעה קונדיסין להיות צל

לאהל מן החמה).

וכן הוא לקמן סי' תרכז ס"א

(ואינו נקרא אהל אלא דבר שהוא גבוה עשרה טפחים מן הארץ, ואע"פ שאין לו דפנות).

וראה בדי השלחן סי' קכ סק"א.

[1219] משא"כ כשאינו

"עשוי כדי להאהיל ולהגן", וכדלקמן ס"ט ( כל גג עראי שאינו

מתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה תשמיש בגופו,

כגון שמשים דף השולחן על רגליו, אע"פ שעושה בזה גג עראי, אין בכך כלום, כיון

שאינו מתכוין לעשיית אהל. ומכל מקום אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה

דומה לאהל), וסי"א (שאהל עראי כזה שאינו מתכוין בו לעשיית אהל, לא אסרוהו

חכמים, אלא אם כן יש לו תחתיו מחיצות המגיעות לארץ, שאז הוא דומה לאהל).

ולכן לא אסרו בכובע שבולט מהראש טפח, גם

האוסרים לא אסרו אלא כשעשוי להאהיל ולהגן, כדלעיל סי' שא סמ"ח (כובע גדול

שמשימין על הראש כדי לעשות צל על הפנים להגין מפני החמה או כדי להגין מפני הזבובים,

וכל כיוצא בזה שהוא מתכוין בלבישתו שיאהיל עליו להגין מאיזה דבר, אסור ללובשו בשבת

אפילו בתוך הבית משום איסור עשיית אוהל, אם הוא מתפשט להלן מראשו טפח על טפח), ושם

נסמן.

ואם הוא לכבוד בלבד (כמו בחופה),

יתבאר לקמן סי"ג (והערה 1288 ).

ואם הוא לצורך תליית וילון, יתבאר לקמן

ס"ז (והערה 1259 ).

ואם הוא כדי להגן על החפצים (ולא בעלי

חיים), ראה בדי השלחן סי' קכ ס"ק יח. שבת כהלכה פ"ל ביאורים א*.

[1220] ביצה

לב, ב (וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע), שהיא ההלכה שהובאה לעיל סי' שיב

סט"ו ( ובנין עראי אינו אסור אלא מדברי סופרים) .

ומזה למדו גם לענין אהל עראי,

כמבואר בתוס' קלז, ב סוד"ה דרבי (באהל עראי דאינו אלא מדרבנן, גזירה אטו אהל

קבע, כדאמרינן בביצה). רמב"ם פכ"ב הכ"ז (אין עושין אהל עראי לכתחלה,

ולא סותרין אהל עראי, גזירה שמא יעשה או יסתור אהל קבוע).

[1221]

ירושלמי פ"כ ה"א (הנוטע אוהלין בשבת, חייב משום בונה). רמב"ם שם (העושה

אהל קבוע, חייב משום בונה), ובפ"י הי"ג (העושה אהל קבוע, הרי זה תולדת

בונה וחייב).

וכן הוא לקמן סט"ו ( והנוטה

אותו בשבת חייב משום בונה).

והטעם שהוא רק תולדת בונה, ולא אב

מלאכה, כמו במשכן. ראה שבת כהלכה פ"ל הערה ו.

[1222] רמב"ם הל' טומאת מת

פי"ב ה"א (טפח על טפח מרובע על רום טפח, מביא את הטומאה, וחוצץ בפני

הטומאה דין תורה, שאין קרוי אהל אלא טפח על טפח).

והיינו שצריך להיות בו:

(א) "רוחב טפח", כאמור כאן,

ולקמן סי' שסג סכ"ד (בדבר שיש בו רוחב טפח).

(ב) "אורך טפח", כדלעיל סי'

שא סמ"ח (טפח על טפח), ולקמן סי' תרלא ס"ז (כשיעור גג, דהיינו טפח על

טפח). וראה מראי מקומות וציונים.

(ג) "חלל טפח", כדלקמן

סי"ט (שכל אהל שאין לו חלל טפח, אינו קרוי אהל כלל).

[1223]

חכמים במשנה קכה, ב (פקק החלון, רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו

ואם לאו אין פוקקין בו, וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו), וכחכמים, לפי

פירוש רבי יוחנן שם (הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב ואין צריך לומר

בשבת, לא נחלקו אלא להוסיף, שרבי אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר

בשבת, וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב). רב עירובין קב, א (בזמן

שיש בהן טפח (דבציר מטפח לא הוי אהל, אבל כשרוחב טפח מקרי אהל, נמצא שם אהל עליו

מבעוד יום, רש"י) ... למחר מביא מחצלת ופורס עליהן, מאי טעמא, מוסיף על אהל

עראי הוא ושפיר דמי). רמב"ם פכ"ב הכ"ז (ומותר להוסיף על אהל עראי

בשבת, כיצד טלית שהיתה פרוסה על העמודים או על הכתלים, והיתה כרוכה קודם השבת, אם

נשאר ממנה גג טפח מתוח, הרי זה מותח את כולה בשבת עד שיעשה אהל גדול, וכן כל כיוצא

בזה). טור ושו"ע ס"ב (אם יש ברחבן טפח ... מותר לפרוס עליהם בשבת מחצלת,

דהוי ליה תוספת אהל עראי ושרי).

וכן הוא לקמן ס"ח ( אם

יש ברוחב העצים רוחב טפח ... מותר לפרוס עליהם מחצלאות בשבת, שאינו אלא מוסיף על

אהל עראי העשוי מבעוד יום), וס"י (ואם היה עליה כר או כסת או בגד אחר פרוס

מערב שבת כשיעור טפח, מותר לפרוס בשבת על כל המטה, שאינו אלא מוסיף על אהל עראי ).

אמנם יתבאר לקמן סי"ז (ולא הקילו

להוסיף על אהל עראי, אלא כשהוא בענין שאין דרך כלל לקבעו כך כמו שהוא נטוי, כגון

פרישת מחצלת על גבי קונדיסין או על הספינה), משא"כ כשעושהו בצורת אהל, יתבאר

לקמן שם (כיון שהיא נטויה כדרך נטיית אהל קבוע, לא הקילו בה חכמים כלום, שמא ימלך

עליה שתהא קבועה כך כמו שהיא נטויה, ונמצא שהוסיף אהל קבוע).

[1224] רמב"ם

שם (שהיתה פרוסה על העמודים או על הכתלים). תוס' לו, ב סוד"ה ובית הלל (מוסיף

על אוהל עראי הוא, ... דהדפנות כבר עשויות), ודף מג, ב ד"ה ופורסין (מוסיף על

אהל עראי הוא ... שהמחיצות התחתונות היו כבר עשויות).

[1225]

ריטב"א עירובין שם ד"ה זיל כרוך (ואמרו בתוספות דשייר בה טפח ... חוץ מן

הכריכה קאמר, אבל חיזור העיגול לא מיחזי כאהל, ולמחר כשהוא פורסה לא מיחזי כמוסיף

אלא כעושה אהל לכתחלה, וכן עיקר, ונראה שאף לשון רש"י ז"ל אפשר להלום

כפירוש הזה). שו"ע שם (וטפח שאמרו, חוץ מן הכריכה). ט"ז ס"ק ג (פירוש

שאין סביב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול). מ"א ס"ק ה (דחוזר

העיגול לא מיחזי כאוהל (ב"י)).

ולפי זה יהי' הדין כן לכאורה גם

בגגון לעגלת תינוקות או סוכך למרפסת, שאסור לפתחו ולסגרו בשבת אלא אם כן יהי' בולט

טפח מלפני השבת, חוץ מהכריכה.

ואף שיתבאר לקמן סי"ג ( גג

עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל ... אם היה כבר קבוע בהן מבעוד יום, אלא שהיו

נכפלים ומונחים, מותר לפושטן ולהעמידן בשבת).

היינו דוקא בכסא מתקפל שיש לו

מחיצות, שאין איסורו אלא מפני ש"דומה לאהל", כדלקמן ס"ט ( כל

גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה

תשמיש בגופו ... אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל, ואסור

לעשותו כדרכו). משא"כ הגגון והסוכך הנ"ל שעשוים להגן מפני החמה

והגשמים, לא הותר לפושטן ולהעמידן בשבת (וכמו המטריה, דלקמן הערה 1287 ).

אמנם נתבאר לקמן סי' תרכו ס"כ (אם

יש לדלת זו [שבגג שעל גבי הסוכה] צירים שסוגר ופותח בהם, הרי היא כפתח גמור ומותר

לסגרה ולפתחה בשבת ויום טוב, ואין בזה משום איסור סתירה ובנין).

ואם כן אפשר יהי' כן גם בגגון וסוכך הנ"ל, שהם מחוברים לעגלה או לכותל

ונחשבים כדלת, "הרי היא כפתח גמור, ומותר לסגרה ולפתחה בשבת".

וראה בדי השלחן סי' קכ ס"ק ח.

שמירת שבת כהלכתה סי' כד סי"ג סט"ו ובהערות שם.

[1226]

עירובין צד, א (אמר להו שמואל שקולו גלימא נגידו בה (קחו טלית ופרסו אותה שם להיות

מחיצה, רש"י) ... שמואל עביד לצניעותא בעלמא). רש"י שבת קכה, ב ד"ה

שאין (דוקא גג, אבל מחיצה לאו אהל הוא, ושרי לפורסה לצניעות, כדאמרי' עירובין בעובדא

דשמואל), ותוס' שם ד"ה הכל (אלמא משמע דאהל דדפנות, שרי למיעבד הכי). טור

ושו"ע ס"א (ודוקא גג, אבל מחיצות מותר).

*

וכבר נתבאר לעיל (הערה 1217 ), שאהל עראי אסור " אפילו אינו עשוי

לקיום כלל" , כלומר אפילו עשוי לסותרו כעבור כמה דקות. ואילו מחיצת

עראי מותרת.

ולענין בנין עראי נתבאר לעיל סי'

שיג ס"כ ( ואם אינו עשוי להתקיים הרבה, הרי זה בנין עראי, ואסור מדברי

סופרים. אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל).

משא"כ מחיצת עראי הותרה בכל אופן,

כל זמן שאינה מחיצה קבועה, כדלקמן ס"ו (וכל זה במחיצת עראי, אבל מחיצה קבועה

אסורה בכל ענין.

וראה לקמן (הערה 1252 ), שאפשר יש הפרש גם בין מחיצה קבוע לבין אהל קבוע.

[1227] אור

זרוע שבת סי' עח אות ו (אבל היכא שאינו מתכוין אלא ... להגן מפני החמה או מפני

הגשמים או מפני הרוח, ודאי עושה לכתחילה מחיצת עראי). מרדכי רמז שיא (גם מותר בשבת

לעשות מחיצה להגן מפני החמה או מפני הצנה, שלא תפול על האדם ועל האוכלים).

רמ"א ס"א (וכן מותר לעשות מחיצה לפני החמה או הצנה).

[1228]

רש"י שם (לאו אהל הוא, ושרי לפורסה ).

[1229] אור

זרוע שם (הלכך בחג הסוכות מותר לתלות המפה על הכתלים וכנגד הפתח כדי להגן מפני

הרוח שלא יכבה את הנרות). רמ"א שם (וכן מותר לעשות מחיצה ... בפני הנרות שלא

יכבה אותן הרוח), ובסי' תרמ ס"ד (ואם בא רוח לכבות הנרות בסוכה, מותר לפרוס

סדין או בגד מן הצד).

וכן הוא לקמן סי' תרמ ס"י (מותר

לפרוש בגד או סדין בסוכה מן הצד בשבת או ביום טוב להגין מפני הרוח שלא יכבה את

הנרות, ואין איסור משום עשיית אהל בשבת וביום טוב, שאין במחיצה משום אהל כמ"ש

בסי' שט"ו).

[1230] גמרא

ורש"י עירובין שם (לצניעותא בעלמא), ורש"י שבת שם (ושרי לפורסה

לצניעות). אור זרוע שם (שאינו מתכוין אלא לצניעות). טור ורמ"א שם (אבל מחיצה

הנעשית לצניעות בעלמא, שרי).

[1231]

מרדכי שם (אבל מחיצה שעושה לצניעות בעלמא, מותר, כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה בין

אנשים לנשים, מותר לעשותה בשבת). ט"ז סק"א (מבואר במרדכי פרק כירה, כגון

מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים, מותר).

ומה שנזכר כאן " בשעת

הדרשה להפסיק בין אנשים לנשים ", הוא לאו דוקא בשעת הדרשה, אלא

גם בעת מסיבה וריקודים, ואף בעת התפלה בבית הכנסת, כרגיל בכמה בתי כנסת, שאף בשבת

מעמידים מחיצה בין אנשים לנשים לפני התפלה.

*

המקור למחיצה בין אנשים לנשים בעת ריקודים,

הוא בסוכה נא, א-ב (התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה).

ולמדים מזה לכל השמחות והריקודים

וחתונה, כמבואר בהגהות מנהגים, מנהג כל השנה ס"ק יד. הובא בב"ח

אהע"ז סוס"י סב, ובית שמואל שם ס"ק יא (כל מקום שהאנשים ונשים

רואין זה את זה, כגון בסעודת נשואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני

הקב"ה כשיש בו הרהורי עבירה). וכן האריך בזה באגרות קודש (ח"ט אגרת

ב'תרכג).

בתקופת הראשונים התחילו להנהיג

"בית הכנסת של נשים", כדלעיל סי' קלא ס"ג (ובית הכנסת של נשים). ויתירה

מזו, אפילו אם קורה שהאשה צריכה להיכנס לבית הכנסת בעת התפלה, חיפשו עצות שלא

תצטרך לעשות זאת, כמבואר בסדר ברכת הנהנין פי"ג ה"ג (כל אשה יולדת

כשתקום מחליה, תברך [ברכת הגומל] בבית הכנסת של נשים, וישמעו עשרה אנשים מבפנים).

ונתבאר לעיל סי' עה ס"א וס"ד (טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסות ...

אסור לקרות ולהתפלל כנגדו ... שער של אשה שדרכה לכסותה, ערוה היא, מפני שמביא לידי

הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה). וראה גם אגרות קודש ח"ז אגרת ב'קסה. חי"ח

אגרת ו'תתעח. חי"ט אגרת ז'קב. חכ"ג אגרת ח'תתב.

משא"כ כשהרב דורש, אין שייכים כל

כך הטעמים הנ"ל. ומכל מקום הנהיגו הראשונים שתהי' מחיצה בין האנשים לבין

הנשים. אלא שזהו רק מנהג שנהגו, ובשעת הדחק הקילו בזה באיזה פרטים, כמובא בשלחן

מנחם ח"ה ע' פ. אגרות קודש חכ"ה אגרת ט'שפ .

ולענין סעודה נתבאר לעיל סי' קצט

ס"ו-ז (נשים האוכלות עם ג' אנשים שחייבים לזמן, חייבות גם הם לזמן עמהם ...

אם רצו לצרפן אינם רשאים, מפני שנראה כפריצות כשניכר צירוף נשים עם אנשים בזימון

שאומר המברך נברך בצירוף כולנו ... משא"כ כשיש זימון בלא נשים ... אין בזה

משום פריצות, כיון שאין צירופן ניכר כלל בברכת המברך).

גם בחופה אין מדייקים כל כך להפריד

במחיצה בין הגברים לבין הנשים, כיון שאינו מקום שמחה וריקודים, כמבואר ברמ"א

יו"ד סי' שצא ס"ג (וכל זה בבית שעושין החתונה שאוכלין ושותין ושמחין שם,

אבל בחופה שעושין בבית הכנסת, שמברכין שם ברכת אירוסין ונשואין, ואין שם שמחה כלל,

מותר מיד אחר שבעה).

[1232] ומה שנתבאר לקמן סי' תמ

ס"ה (ואם הלך משם הנכרי והניח חמצו מונח בבית ישראל שלא מדעתו, ואין הישראל

רוצהג להתגרות עם הנכרי להשליך חמצו מן ביתו לרשות הרבים, צריך שיעשה לפניו מחיצה

גבוה י' טפחים כדי שיהיה לו היכר ולא ישכח על איסור חמץ ולא יבא להסתפק ממנו ... ואם

הוא שבת או יום טוב, שאי אפשר לעשות מחיצה מדבר קבוע).

אפשר אפשר דהיינו מטעם שמעמיד שם המחיצה

לכל ימי הפסח, שהוא יותר מז' ימים, כדלעיל סי' שיג ס"כ (הערה 1043 ). ולפי זה אפשר יהא אסור להעמיד בבית הכנסת בשבת מחיצה

בין אנשים לנשים, אם הוא עשוי להשאר שם עד אחרי השבת הבאה.

ומה שדייק לכתוב שם, שהאיסור הוא רק

כיון שצריכה להיות "מחיצה מדבר קבוע".

היינו כמבואר שם (וצריך שתהא המחיצה

עשויה מדבר קבוע שחוסמת היא העוברים שם, אבל לא מסדין וכיוצא בו, כיון שיכולין

לילך ולבא תחת הסדין יש לחוש שמא יבואו להסתפק מן החמץ המונח שם). ואילו הי' אפשר

לעשותה מסדין, הי' מותר לתלותה בשבת ויום טוב, כמבואר כאן ס"ז (והוילון

שתולין לפני הפתח במקום דלת, אף על פי שהוא תלוי שם בקביעות, מותר לתלותו בשבת.

שכיון שהוא נע ונד ברוח מצוייה, וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם, אינו

נקרא מחיצה קבועה אלא מחיצת עראי).

[1233] עירובין

מד, א (הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה ... הא בדופן שלישית, הא בדופן

רביעית), ופרש"י (דבשתי דפנות אין קרוי אהל, וכי עביד בה דופן שלישית משוי

ליה אהל, ומודו רבנן דאין עושין אהל עראי בתחילה, והא דתני מותר, בדופן רביעית,

דבלאו הכי הוי אהל, והאי תוספת בעלמא הוא). תוס' שבת קכה, ב (נראה לר"ת דשפיר

שייך בדפנות אהל היכא דמחיצה מועלת להיתר, ולהכי בדופן שלישית דהויא מחיצה ומכשר

ליה לסוכה, חשיב עשיית אהל בתחלה, אבל דופן רביעית, אינה אלא תוספת בעלמא, הואיל וכבר

הסוכה היתה כשרה). רא"ש פי"ז סי' ח (נראה לר"ת ז"ל דשייך שפיר

בעשיית דפנות איסור אהל, היכא דצריך הוא למחיצה להיתר טלטול, או להכשר סוכה, אבל

בשאינו צריך לה, אינו אלא תוספת בעלמא ושריא, הלכך מפליג בסוכה בין דופן שלישית

לרביעית). טור ושו"ע שם (ואין מחיצה אסורה אלא אם כן נעשית להתיר סוכה, או

להתיר טלטול).

[1234] ברמ"א

שם סי"ב (אינו אסור אלא באותן ג' דפנות המתירים הסוכה, אבל בדופן רביעית, שרי).

[1235] רא"ש שם ( היכא

דצריך הוא למחיצה להיתר טלטול ). טור ושו"ע שם ( או

להתיר טלטול ).

[1236] סי"ג-ד

(ואפילו בשבת מותר לעשות מחיצה מהאנשים ... אבל אם אפילו אחד מהם יודע אסור

להעמידם ... כמחיצה הנעשית במזיד בשבת).

וראה לקמן סי' שעב סכ"ב (שכיון

שסמכו עליו למחיצה להתיר טלטול, יש איסור בסתירתו מדברי סופרים, כמ"ש בסי'

שט"ו).

[1237]

ב"י סוף הסימן בדעת המרדכי (ומה שכתב כל מחיצה שאינה לצניעות אסור לעשותה

בשבת, כלומר כל מחיצה שאינה לצניעות, אלא להתיר).

[1238] כדלעיל סי' מ ס"ג (בית

שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו, עד שיוציאן, או שיעשה לפניהם מחיצה גבוה י'

טפחים). סי' עט ס"ד (היתה במקום גבוה י' טפחים, או נמוך י' טפחים, הרי זה

רשות לעצמו ... ואז הוא מקום חשוב לחלוק רשות לעצמו כמו ברשויות של שבת).

[1239] שכמו שאהל עראי אסור,

כדלעיל ס"א, כך גם מחיצת עראי כדי שתחלוק רשות בפני עצמה אסור.

[1240] כדלקמן סי' שסב ס"ב

(שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה).

[1241] ראה

מ"א שם סקכ"ד (אם היריעות עבות ומחשיכות, אפילו אין מחשיכות לגמרי, שרי).

הרי שאין תועלת במה שהיא "מחיצה", כי אם במה " שאין

האור נראה יפה דרך המחיצה" .

[1242]

מרדכי שם (בחדר שהיה ישן בו מהר"ם היה בו ספרים, ובכל לילה היה עושה מחיצה

עשרה טפחים גובה בפני הספרים, לפי שלפעמים היה משתין בלילה, ובכל ערב שבת היה עושה

מחיצה מבעוד יום). הרי שאסור לעשות מחיצה בשבת בפני הספרים.

ומזה למד רמ"א סוף ס"א (אבל

אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו, וכן לפני ספרים כדי לשמש, או לעשות

צרכיו). וכן הוא בט"ז ס"ק ב (כדי לשמש מטתו, כיון דבא להתיר האיסור אסור

לשמש בפני אור הנר, או ספרים).

אמנם הקשו על זה (דרכי משה ס"ק

ד, ומ"א ס"ק ג) מהא דאמרינן בביצה כב, א (מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר

(לשמש מטתו, רש"י) ... אפשר לעשות לו מחיצה (בסדין, רש"י)).

ותירץ המ"א שם, לחלק בין מחיצה

בפני הספרים שאסור לבין מחיצה בפני הנר שמותר (נראה לי לדקדק מלשון המרדכי, שכתב

שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצה י' טפחים גובה לפני הספרים כו', משמע אף על פי

שהספרים היו עומדים מגולין למעלה מהמחיצה שרי להשתין, דהוה ליה כאלו הוא ברשות אחר

וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב, ולכן אסור לעשותה בשבת, דבזה עושה רשות בפני

עצמה. וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו ... אבל כשתולה המחיצה נגד כל הספרים

שאין מגולין כלל, פשיטא דאפילו אין גבוה י' שרי, מידי דהוי אכיסוי בעלמא, ולכן

מותר לעשותו בשבת, דאין עשויה למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעותא. והוא הדין בנר

נמי דינא הכי ... אם תוליהו שלא יראה הנר שרי, דהוה לי ככיסוי בעלמא).

ועל פי זה מבאר כאן, שאיסור עשיית

מחיצה בשבת הוא בכל מקום שאנו זקוקים ל"מחיצה להתיר", ומביא על זה שלושה

דוגמאות:

(א) "מחיצה" להתרת טלטול,

שאנו זקוקים בה ל"מחיצה" דוקא, כדי לחלוק רשות בפני עצמה.

(ב) "מחיצה" בפני הספרים,

שאנו זקוקים בה ל"מחיצה" דוקא, כדי לחלוק רשות בפני עצמה.

(ג) "מחיצה" (שלישית)

להתרת הסוכה; שאף אם אינה כדי לחלוק רשות בפני עצמה, מכל מקום זקוקים אנו

ל"מחיצה" דוקא, כדי להתיר הסוכה שזקוקה לשלוש "מחיצות".

משא"כ במחיצה בפני הנר, שאין

אנו זקוקים ל"מחיצה" דוקא, כי אם לכיסוי האור, וסגי אף בלא מחיצה, לכן

מותר לכסותה גם על ידי "מחיצה".

וכן במחיצה בפני הספרים שיש עליהם

כבר מכסה אחד (כפי שיתבאר בסעיף הבא), שמותר להעמיד המחיצה בשביל כיסוי שני (ככלי

בתוך כלי), כיון שאין אנו זקוקים בה ל"מחיצה" דוקא.

וראה קובץ הערות וביאורים תתקצה ע'

62. כנישתא דבי רב.

[1243] משא"כ אם אין

"מכסה אחד על הספרים לבד ממחיצה זו", אסור לתלותה בשבת כדי לעשות צרכיו

או לשמש שם.

ואף שהמחיצה "אינה גרועה

מכיסוי בעלמא", מכל מקום לא סגי בכיסוי אחד, אלא בשני כיסויים, או

ב"מחיצה" שמחלקת רשות לעצמה. ולכן אסור לתלותה שם בשבת.

ואף שדין "כלי בתוך כלי"

הובא רק לענין "לשמש בו מטתו" (ראה הערה הבאה).

מכל מקום הדין כן גם לענין

"לעשות צרכיו שם", כמבואר בדרך החיים סי' כא ס"ב (אסור לשמש מטתו

או לעשות צרכיו בבית שיש בו תפילין עד שיניחם בכלי תוך כלי). ולכן אסור לתלות שם

המחיצה בשבת, אף כדי לעשות צרכיו.

וראה כנישתא דבי רב.

[1244]

שו"ע סי' רמ ס"ו (ואם יש בו תפילין או ספרים, אפילו של גמרא, אסור עד

שיתנם בכלי בתוך כלי).

וכן הוא לעיל סי' מ ס"ד (בית

שיש בו תפילין, אסור לשמש בו מטתו עד ... שיכסן ב' כיסוין כלי בתוך כלי).

וכן מועיל כלי אחד, עם מחיצה שמכסה

על הספרים.

[1245]

מ"א שם (כשתולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל, פשיטא דאפילו אין גבוה

י' שרי, מידי דהוי אכיסוי בעלמא, ולכן מותר לעשותו בשבת, דאין עשויה למחיצה אלא

לכיסוי בעלמא ולצניעותא). והיינו שלפי זה מותר אף אם המחיצה גבוהה עשרה.

[1246]

ט"ז סק"ב (וזה פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסוים, דאין זה מקרי

מחיצה).

[1247] והיינו שהספרים מכוסים

בכיסוי אחד, והם למעלה מהמחיצה, באופן שהמחיצה אינה מכסה על הספרים, ואינה מועלת

אלא מטעם שהמחיצה חולקת רשות בפני עצמה.

[1248] כמו

לענין אהל עראי, שנתבאר לעיל ס"ב ( אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום, מותר

להוסיף עליו בשבת), כן הוא גם לענין מחיצת עראי שעשוי לחלק רשות .

[1249]

מרדכי רמז שיא, שכן היה עושה מהר"ם (ובכל ערב שבת היה עושה מחיצה מבעוד יום,

והיה כורך המחיצה לצד מעלה ומניחה על המוט ומשייר בה רוחב טפח, ובליל שבת פושטה

למטה). רמ"א סוף ס"א (אם לא שהיה מבעוד יום טפח, שאז מותר להוסיף עליה

בשבת).

[1250] מ"א

שם (ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח, מותר לתלות סדין לפניו,

דהוה ליה תוספת אהל).

ולפי זה יוצא לכאורה, שגם בחצר שיש בה

שלושה דפנות, ובדופן הרביעית יש טפח, והפתח הוא יותר מעשר אמות, שאסור לטלטל בה

בשבת – מותר להעמיד מחיצת ארעי בדופן הרביעית בשבת על מנת להתיר הטלטול בחצר, וכאמור

כאן ( וכן בכל מקום שרוצה לעשות מחיצה לחלק רשות ... אם היתה עשויה

מבעוד יום כשיעור טפח, מותר להוסיף עליה בשבת) . וכן יהי' מותר

להעמיד שם אנשים לסתום הפירצה, כיון שהמחיצה בולטת כבר טפח.

וראה שמירת שבת כהלכתה פכ"ד הערה

קכו .

[1251]

סוף ס"א (ארובה שבגג, מותר לפקוק בפקק המותר בטלטול ... שאינו עושה בזה אלא

תוספות לאהל, והוספה זו עראי היא שאינה עשויה להתקיים הרבה, שהיא עשויה להפתח תדיר,

ותוספת אהל עראי מותרת). והיינו שאף שהגג הוא אהל קבוע, מכל מקום "הוספה זו

עראי היא".

[1252]

רש"י עירובין קב, א ד"ה וילון (כנגד הפתח לצניעות, מותר לנטותו, דלאו

אהל הוא, דלא קביעא התם). תרומת הדשן סי' סח (משמע דאיירי בוילון שנוטין אותו

לפרקים, כשרוצים לעשות מילי דצניעות, אבל אינו תלוי תדיר שם). הובא בב"י סוף

הסימן. הגהת הלבוש ס"א (אבל אי הוו חשיבי קבוע אסירי, אף על פי שהן עשויין

לשם צניעות בעלמא, דהואיל וחשיבי קבוע אסור משום בנין).

*

כבר נתבאר לעיל (הערה 1226 ) ההפרש בין דין אהל עראי, בנין עראי ומחיצת עראי.

ואפשר שאף לענין מחיצה קבועה,

שעשויה להתקיים הרבה, יש הפרש בינם:

שהרי לענין מחיצה נתבאר לעיל סי'

שיג ס"ח ( כל פתח שאינו עשוי לכניסה וליציאה תדיר אלא לעתים רחוקים, כגון

רחבה שאחורי הבתים שאין נכנסין ויוצאין בה תדיר, אם עשה לפתחה דלת ... כשרוצה

לנעול בה זוקפה על חלל הפתח לסותמו בה ... אסור לנעול בהן בשבת, שהואיל ואינן

עשויין להפתח אלא לעתים רחוקים, הרי הן נראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה ).

הרי שגם אם " אינן עשויין להפתח אלא לעתים רחוקים", אינן אסורים אלא

מדברי סופרים, כיון ש"הן נראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה ".

ואילו לענין אהל נתבאר לקמן סט"ו (יש

בראשו גג רחב טפח, הרי זה אוהל קבוע, אם הוא עשוי להתקיים, והנוטה אותו בשבת חייב

משום בונה).

וכן לענין בנין (בכלי של פרקים) נתבאר

לעיל סי' שיג ס"כ (הרי זה בנין גמור, וחייב משום בונה, אם עשוי להתקיים הרבה).

ונתבאר בלקוטי שיחות ח"ו ע'

166, שאפשר תלוי הדבר אם היריעות שבמשכן היו מחוברים לקרקע, וכשני האופנים

בפרש"י תרומה כז, יט ד"ה יתדות (ואיני ידוע, אם תחובין בארץ או קשורין

ותלויין וכובדן מכביד שפולי היריעות, שלא ינועו ברוח).

[1253]

מ"א סק"א (אבל אסור לעשות תוספות אוהל קבוע ... עיין מה שכתבתי סי'

שי"ג ס"ג).

והוא מ"ש המ"א סי' שיג

ס"ק ז (בפקק החלון, אם אינו עשוי לפתוח אלא לעתים רחוקים, הוי כאהל קבע).

וכן הוא לעיל שם סוף ס"א ( לפיכך

אם אין פקק זה עשוי להפתח תדיר, אלא לעתים רחוקים, אסור לפקק, אפילו הוא חלון

שבכותל, מפני שהוא כמוסיף בנין הקבוע בכותל), ושם נסמן (הערה 941 ).

[1254]

מ"א סק"ב (ונראה לי פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי, אף על

פי שקבועים שם, כיון שאין עשויים שם למחיצה). פרמ"ג א"א שם (סדינין

המצוירין בכותלים, אף שרחוק מכותל טפח, וקבועים שם גם למטה בחוטין בקשירה ליתידות,

דכל שאין עושה למחיצה כי אם לנוי שרינן).

והיינו שכל האיסור בהעמדת מחיצה

קבועה, הוא רק כשעשויה בשביל מחיצה, משא"כ כשמעמידים אותה למטרה אחרת, כגון

לנוי או לצורך אחר, כמו לדוגמה ארון כלים שעומד בחדר האוכל, ומזיזים אותו לפינה אחרת

שישאר שם, אין בזה משום עשיית מחיצה קבועה, שהרי אין מעמידים אותה שם לשם מחיצה.

ואם תלה המחיצה על הכותל כדי לעבות

את הכותל או לחזקו, יתבאר לקמן סי' תקיח סט"ז-יז. תרלח סי"ג.

וראה מראי מקומות וציונים. משולחן

הארי. כנישתא דבי רב.

[1255]

ר' חייא קלח, סוע"א, ובעירובין קב, א (וילון (כנגד הפתח לצניעות, רש"י),

מותר לנטותו (דלאו אהל הוא, דלא קביעא התם, רש"י), ומותר לפורקו בשבת).

ב"י ד"ה וילון (נראה לי שאע"פ שתלוי שם בקביעות, שרי, שהרי כיון

שכולו נע ונד ברוח מצויה, וגם אינו מעכב להולכים ועוברים דרך שם, מיקרי לא קביע). רמ"א

ס"א (מותר לתלות וילון לפני הפתח, אף על פי שקבוע שם). מ"א ס"ק א (כיון

שהוא נע ונד ברוח מצויה, וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם, מקרי לא

קבוע (ב"י)).

והוא כדלקמן סי' שסב ס"ב

(ויקשרם שם, כדי שלא ינידם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה

מחיצה).

וראה גם לעיל (סוף הערה 1252 ).

[1256]

כדלעיל ס"ג ( ולעולם אין מחיצת עראי אסורה, אלא אם כן עושה כדי להתיר) .

[1257]

ב"י שם (ומתוך הדברים האלו נראה בהדיא, דפרוכת שלפני ארון הקודש מותר להסירו

בשבת, ולפרוס אחר במקומו, דהיינו ממש וילון דשרי). רמ"א שם (וכן פרוכת לפני

ארון הקודש).

[1258] כי

אף שנתבאר בתרומת הדשן סי' סח, והובא בב"י שם (הפרוכת שלפני הארון, שבלאו הכי

יש דלת לארון, והפרוכת אינו תלוי שם אלא לצניעות, אף על גב דתלוי שם בקביעות אין

קפידא). כתב עליו בשו"ת פנים מאירות סי' ל, הובא בבאה"ט סק"א (אפילו

אין דלתות לארון הקודש, נמי מותר בלי שום פיקפוק, דהוי ממש כמו רוח רביעית של סוכה,

דשרי אליבא דכו"ע). ועל זה מבאר, דהיינו מטעם האמור לעיל לענין וילון ( שכיון

שהוא נע ונד ברוח מצוייה, וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם, אינו נקרא

מחיצה קבועה אלא מחיצת עראי).

[1259] ברייתא

וגמרא קלח, ב (גוד בכיסנא (ברצועותיו, רש"י), מותר לנטותה בשבת. אמר רב לא

שנו אלא בב' בני אדם (לא מימתח ליה שפיר, רש"י) אבל באדם אחד (ממתח ליה שפיר,

שמותחו על יתד זו וקושרו בה וחוזר ומותחו על זו וקושרו בה כך, רש"י), אסור).

רמב"ם הל' פכ"ב הל"ב (נוטה פרוכת וכיוצא בה, צריך להזהר שלא יעשה

אהל בשעה שנוטה, לפיכך אם היתה פרוכת גדולה תולין אותה שנים, אבל אחד אסור).

שו"ע סי"ב (הנוטה פרוכת וכיוצא בה, צריך ליזהר שלא יעשה אהל בשעה שנוטה

(כלומר שלא יכפל לרחבו טפח דהוי אהל, מ"א). לפיכך אם היא פרוכת גדולה, תולין

אותה שנים (דיכולין לתלותה כאחד שלא תתקפל, מ"א), אבל אחד אסור). רמ"א

ס"א (וכן פרוכת לפני ארון הקודש, ובלבד שלא יעשה אהל בגג טפח).

והיינו שהפרוכת תלויה על מוט שאין

בו טפח, ונמשכת לשני צדדיו, וכאשר אדם יחיד תולה אותה, לפעמים תתקפל ותבלוט טפח,

" שנמצא עושה אהל בגג טפח" .

ואף שבליטת הטפח לא תישאר אלא לרגע

קטן, עד שיסיים את תליית הוילון.

מכל מקום אסרו גם אהל עראי, כדלעיל

ס"א (אפילו הוא עראי שאינו עשוי להתקיים), ושם נסמן (הערה 1217 ).

ואף שאהל זה אינו עשוי כדי להגן

עליו מאיזה דבר (ראה לעיל ס"א והערה 1219 ).

מכל מקום גם זה אסרו כשמעמיד גם מחיצות

עראי תחת גג זה, כדלקמן ס"ט ( כל גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל

שיאהיל על מה שתחתיו ... אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל,

ואסור לעשותו כדרכו).

והרי כאן מיירי בפרוכת שלפני ארון

הקודש, או בוילון שלפני הבית, שיש להם ג' מחיצות, והוא תולה עתה מחיצה רביעית,

ויחד עם זאת עושה אהל עראי. ואפשר שאם תלו וילון למחיצה באמצע בית הכנסת, אין לחוש

לזה, שהרי אין לו מחיצות.

ועדיין יש לעיין מה בין זה לספרים,

שיתבאר לקמן סי"ב (מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהן, אף

שנעשה ביניהן חלל טפח, שהואיל ואין צריך כלל לאויר שביניהם, אינו דומה לאהל

שמשתמשים בחללו), והרי גם כאן אינו צריך כלל לאויר שתחת הקיפול.

וראה שמירת שבת כהלכתה פכ"ד

סכ"ח, ובהערות שם.

[1260] אביי

שם (וכילה, אפילו בי' בני אדם אסור, אי אפשר דלא מימתחא פורתא). רמב"ם שם (ואם

היתה כילה שיש לה גג, אין מותחין אותה, ואפילו עשרה, שאי אפשר שלא תגבה מעט מעל

הארץ, ותעשה אהל עראי). שו"ע שם. מ"א סק"כ (צריך לומר שתפורה כעין

שפה סביבה).

והיינו שלקמן סי"ז-ח יתבאר,

שאם אין גג טפח בראש הכילה, יש אופנים שמותר לתלותה, ואם יש בגגה טפח, אסור בכל

אופן. וכאן מיירי ביש לה גג, ומכל מקום לא נאסר אלא מטעם שתגבה השפה מעט.

ועל זה מבאר, דהכא מיירי שהגג תפור

ותלוי סביבה כעין שפה, וכשתולין את הכילה, גם הגג הזה תלוי מלמעלה למטה, ואינו

בולט טפח ברחבו שיהי' נחשב כאהל.

ומכל מקום אסור, "שאי אפשר שלא

תגבה השפה מעט (בשעה שתולה אותה), ותיעשה אהל עראי".

[1261] מה שכיפת הספינה היא

"בעיגול", אינו קשור לעצם ההלכה של הוספה על אהל עראי, אלא כדי שמי

הגשמים שיורדים עליהם ישפכו לצדדים, ולא לתוך הספינה.

[1262] כדלעיל ס"ב ( אם

היתה המחצלת פרוסה מבעוד יום כדי טפח, שזהו שיעור להיות נקרא אהל, מותר לפורסה

כולה למחר ולהוסיף עוד מחצלאות, שהכל אינו אלא תוספת לאהל טפח העשוי מאתמול ),

ושם נסמן (הערה 1223 ).

[1263] כדלקמן סי' שסב ס"י

(בכל עושין מחיצה ... קנים הגבוהים עשרה הנעוצים בארץ זה אצל זה ... שלא יהיה בין ...

קנה לחבירו, ג' טפחים, וכל אויר שהוא פחות מג' טפחים נחשב כסתום לגמרי).

[1264]

רב אסי עירובין קב, א (הני כיפי דארבא (אולמות שעושין בספינה, שנועצין כעין מעגלין

... ועומד כמו כיפה, ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר, וכן על פני כולה, ופורסין בגדים

ומחצלות של גמי, להגין מפני הצנה והגשמים, רש"י), בזמן שיש בהן טפח (שרוחב של

מעגל טפח, דבציר מטפח לא הוי אהל, אבל כשרוחב טפח מקרי אהל, נמצא שם אהל עליו

מבעוד יום, וכשהוא פורס עליו הבגד למחר, אינו אלא מוסיף, רש"י) אי נמי אין

בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה (דאיכא למימר לבוד, רש"י) למחר מביא מחצלת

ופורס עליהן, מאי טעמא, מוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי). טור ושו"ע

ס"ב (עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה, וכופפין ראשן השני בדופן השני של

הספינה, ופורסין מחצלת עליהם לצל, אם יש ברחבן טפח, או אפילו אין ברחבן טפח אם אין

בין זה לזה ג' טפחים, חשיבי כאוהל, ומותר לפרוס עליהם בשבת מחצלת, דהוי ליה תוספת

אהל עראי ושרי). לבוש ס"ב (אם יש ברוחבן טפח דמקרי אהל, או אפילו אין ברוחבן

טפח, ואין בין זה לזה ג' טפחים, דאיכא למימר לבוד, הרי אלו חשיבי כאהל מבעוד יום,

ומותר לפרוס עליהן בשבת מחצלת).

ואף שמותר לנטות עצים אלו גם בשבת

עצמה, כמבואר בתוס' עירובין קב, א ד"ה לא אמרן (דחשיב ליה אהל לעיל על ידי

לבוד, דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת. אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא

עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת, דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה

משום עשיית אהל). ובמ"א סי' תקב סק"ט (דבאמת הוי אוהל לענין שבת, דהא מותר

לפרוס עליהם סדין אחר כך, כדאיתא שם, אלא שמכל מקום מותר לנטותו בשבת דאיהו לא

עביד מידי).

מכל מקום, גם אחר שהעמיד את העצים

האלה בשבת, אסור להוסיף עליהם אהל עראי, אלא אם כן "מוסיף על אהל עראי העשוי

מבעוד יום", כמובא לעיל מרש"י (נמצא שם אהל עליו מבעוד יום), ולבוש (חשיבי

כאהל מבעוד יום), ולעיל בפנים (מוסיף על אהל עראי העשוי מבעוד יום).

[1265]

מ"א ס"ק ד (מה שיש נותנים חשוקין של עץ על עריסת התינוק, ונותנים עליה

סדין, אסור לעשות כן, אלא אם כן עשויה כמ"ש פה).

[1266]

רא"ש ביצה פ"ד סי' יא (התם שאני ... עיקר כוונתו לעשיית אהל, אבל בנין

עראי כזה, לא מיקרי אהל). הובא במ"א סק"ז.

וכן הוא לעיל סי' שא סוף סמ"ח

( שכל אוהל שאין לו דפנות תחתיו, אין איסור

בעשייתו, אלא אם כן מתכוין בו לעשיית אוהל כמו שיתבאר בסי' שט"ו).

*

וזאת

היא הקדמה כללית להלכות שבסעיפים הבאים:

(א)

גג כדי להשתמש על גביו, אינו חשוב אהל, אבל כשמעמיד תחלה גם מחיצות, דומה לעשיית

אהל (ס"ט-יב).

(ב)

איסור זה דוקא כשצריך לחלל שתחתיו, דבלאו הכי אינו דומה לאהל (סי"ב).

(ג)

איסור זה דוקא כשאינו אהל המתקפל, כי במתקפל אינו דומה לעשיית אהל (סי"ג).

(ד)

איסור זה דוקא כשמעמיד המחיצות בשבת, משא"כ כשעשויות מבעוד יום (סי"ט).

(ה)

ומכל מקום יש אוסרים לכסות בבגד חבית רחבה שיש תחתיו ריוח טפח, כי דומה לאהל

(סי"ט-כ).

(ו)

וכן אסרו לנטות משמרת, אף שאינו עשוי לאהל, ואין בו מחיצות, משום זלזול שבת

(סי"ד).

[1267]

רב יהודה ביצה לב, ב (האי מדורתא, מלמעלה למטה שרי, מלמטה למעלה אסור. וכן ביעתא,

וכן קדרה, וכן פוריא, וכן חביתא). תוס' שבת קלח, א ד"ה כסא טרסקל (אינו כן

דרך עשיית אהל לעשות הגג תחילה ואחריו הדפנות, ושרי). רמב"ם הל' יום טוב

פ"ד הט"ו (צריך שינוי). טור (דמי לאהל), ושו"ע ס"ג (אסור

להניח הרגלים תחלה ולהניח עליהם הקרשים, אלא ישים הקרשים תחלה באויר, ואחר כך

הרגלים תחתיהם), ובסי' תקב סוף ס"א (ישנה ויתחיל מלמעלה למטה). וכן הוא לקמן

שם ס"ה (ודומה לאהל, לפיכך הרוצה לעשות כך ... לשנות מדרך חול ... כדי שלא

יעשה אהל עראי בלי שינוי).

והיינו שטעם האיסור – כיון שהוא

"דומה לאהל", וטעם ההיתר – כיון שהוא "דרך שינוי".

ומ"ש "אם מעמיד גם מחיצות

עראי תחת גג זה", יתבאר לקמן סי"א ( וכל זה במטה זו שיש

לה מחיצות).

[1268]

רב יהודה שם (מלמעלה למטה שרי, מלמטה למעלה אסור ... וכן פוריא), ופרש"י (מטות

השרים שפורקין אותן ומחזירין, לא יזקוף הכרעים תחלה לתת הארוכות בכרעים ואחר כך

יפרוס העור למצע ששוכבין עליו, אלא פורס העור תחלה).

*

וממה שהביא לעיל הדוגמה להיתר –

"כגון שמשים דף השולחן על רגליו ... אין בכך כלום", וכאן הביא הדוגמא

לאיסור – "כגון מטה", נראה לכאורה, שנתינת הדף על השולחן מותר אפילו אם

מעמיד דפנות עראי תחת הדף; ולא אסר אלא במטה. וטעם החילוק בינם נתבאר לקמן סי' תקב

ס"ה (מותר לסדר דף השלחן על גבי רגליו, אף על פי שיש להן דפנות מגיעות לארץ

מארבע רוחות, כיון שאין צריך לאויר שביניהן, ועיין בסימן שט"ו). והיינו שדינו

כמו ספרים דלקמן סי"ב ( מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן ואחד

על גביהן, אף שנעשה ביניהן חלל טפח, שהואיל ואין צריך כלל לאויר שביניהם, אינו

דומה לאהל שמשתמשים בחללו).

ונתבאר באליה רבה ס"ק ו (וכסא

שצריך לחלל לתת מנעליו, ובשלחן אינו צריך לו (רבינו ירוחם נתיב י"ג ח"ד

עב ע"ד), ... הכל תלי בצריך, ואף שיש לשלחן ד' מחיצות מותר). והוא ברבינו

ירוחם נתיב יב ח"ד (ויש אומרין הטעם, דאינו אסור משום אהל אלא כשצריך לחלל של

מטה, וכסא שצריך לחלל לתת מנעליו, ובשלחן אינו צריך לו). והיינו שבשלחן שיש לו

מחיצות, אינו רגיל להשתמש בחלל שתחתיו.

וראה מראי מקומות וציונים. משולחן

הארי. כנישתא דבי רב.

[1269] תוס'

ביצה שם (וגם בפוריא ... שיש לה מחיצות), ושבת קלח, א ד"ה כסא טרסקל (ופוריא

יש לומר שיש להם מחיצה). רא"ש ביצה שם (ומה שכתב בפוריא שאסור לתת הרגלים

תחלה וליתן הקרשים עליהן, לא יתכן לאסור זה אם לא שיהא הרגלים ד' דפין מחוברין

בארבע דופני התיבה). טור ושו"ע שם (מטה ... כשהרגלים הם דפים מחוברים).

[1270]

רש"י ביצה שם ד"ה וכן פוריא (יפרוס העור למצע ששוכבין עליו). תוס' שבת שם

ד"ה כסא גלין (מטה שפורסין עליה עור). טור (מטה ... פורשין עליה עור).

[1271]

רא"ש שם (בפוריא ... ליתן הקרשים עליהן). שו"ע שם (מטה ... להניח עליהם

הקרשים).

[1272] כנסמן

לעיל (הערה 1267 ).

[1273]

רשב"א קלח, א ד"ה אבל (ומטה שלנו, בזמן שהיא מסורגת בחבלים, אם יש בין

חבל לחבל שלשה טפחים, אסור לפרוס עליהן סדין, מפני שזה כעשיית אהל, וכן אסור לסלק

מעליה הבגד התחתון, מפני שהוא כסותר אוהלין. אבל אם אין בין חבל לחבל שלשה, הרי הן

כלבוד, ואין בו משום אהל. ובין כך ובין כך אילו היה כר או כסת או בגד פרוס עליה

מערב שבת כשיעור טפח, למחר מותר לפרוס על [כל] המטה, משום דהוי כמוסיף על אהל עראי

ושרי). הובא בר"ן שם (נו, ב) ד"ה ומטה, ובמ"מ פכ"ב הכ"ח.

שו"ע ס"ד (מטה שהיא מסורגת בחבלים, אם יש בין חבל לחבל ג' טפחים, אסור

לפרוס עליהן סדין, משום דעביד אהלא. וכן אסור לסלק בגד התחתון מעליה, משום דקא סתר

אהלא. ואם היה עליה כר או כסת או בגד פרוס מערב שבת כשיעור טפח, מותר לפרוס בשבת

על כל המטה). וכדלעיל ס"ב ( אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום, מותר

להוסיף עליו בשבת), ושם נסמן (הערה 1223 ).

*

וכאן מיירי שהכר או הכסת היו פרוסים

על המטה "מערב שבת כשיעור טפח", ומזה מובן שגם העמיד את רגלי המטה מערב

שבת כדי לפרוס עליהם עור או קרשים בשבת, מכל מקום אסור – אם לא היו עליה כר או

כסת.

ואף שנתבאר לקמן סי"ט ( ולא

אסרו גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל אלא כשמעמיד מחיצות תחתיו בשבת).

הנה לעיל ס"ט נאמר בסתם (אם מעמיד

גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל). דהיינו לכאורה גם אם העמיד את

הרגלים לפני השבת כדי לפרוס עליו את העור או הקרשים בשבת.

וראה בדי השלחן סי' קכ ס"ק יב.

כנישתא דבי רב.

[1274] תוס' קלח, א ד"ה כסא

טרסקל (כל הנהו דאסרינן בביצה אומר ר"ת דדווקא דברים שיש להם מחיצה עד לארץ).

ותוס' ביצה שם (וכל הני מיירי דאית להו מחיצות לצדדים המגיעות לארץ). רא"ש

ביצה פ"ד סי"א (ומה שכתב בפוריא שאסור לתת הרגלים תחלה וליתן הקרשים

עליהן, לא יתכן לאסור זה, אם לא שיהא הרגלים ד' דפין מחוברין בארבע דופני התיבה,

דאין אהל בלא מחיצות). טור ושו"ע שם (והני מילי כשהרגלים הם דפים מחוברים, כמו

דפני התיבה).

[1275]

ט"ז סק"ד (אם אין שם אלא ב' מחיצות מחוברות לארץ, אז אין ראוי להצניע שם,

כיון שמב' צדדים הוא פתוח. אלא דמכל מקום לפעמים יש צריך באויר שתחתיו, כגון בתחת

המטה לענין נתינת סנדלין). וראה גם מ"א סי' תקב סק"ז (ומכל מקום

כשנותנין ב' אבנים, ועצים עליהם, צריך שיתפוס העצים בידו ויתן האבנים תחתיהם).

לקמן שם ס"ה (וכן אם הוא מסדר עצים כעין גג על גבי שני אבנים העשויין כעין

דפנות, יאחוז העצים בידיו באויר ואחר כך יסדרו האבנים תחתיהם. וכן השופת את הקדרה

על גבי שני אבנים). לקמן סעיף הבא ( שהחלל שנעשה ביניהן דומה לאהל, שיש לו

ב' מחיצות וגג ... אף אם אין לה אלא ב' מחיצות זו כנגד זו).

[1276]

תוס' ביצה לג, רע"א (כגון מטה שלנו שאין לה מחיצות). שו"ע סוף ס"ג

(אבל רגלים של מטות שלנו, וכן רגלי השלחן, מותר בכל גוונא).

[1277]

רא"ש שם (עיקר כוונתו לעשיית אהל, אבל בנין עראי כזה, לא מיקרי אהל בלא

מחיצות). הובא במ"א סק"ז.

[1278]

ר"ת בתוס' שבת שם טרסקל (דדווקא דברים שיש להם מחיצה עד לארץ), וביצה שם (מיירי

דאית להו מחיצות לצדדים המגיעות לארץ).

[1279] לקמן

שם לא נזכר מענין זה. ובמ"א שם סק"ט דן בארוכה אם אמרינן לבוד להחמיר.

וראה לעיל סי' רמח בקונטרס אחרון

סק"ב (דהא לא אמרינן לבוד להחמיר כל כך שיהא נחשב כהגיע לארץ ... ובכמה דוכתי

מבואר דמשום לבוד נגעו בה אפילו להחמיר לחייב הזורק לשם מרשות הרבים גמורה. וצריך

לומר שלא כתב כן המ"א אלא גבי סכך פסול .... דאף אם תמצי לומר דנידון דידן

דמי כעיקרו להחמיר בלבד, מכל מקום הא כתב המ"א סי' תק"ב דכהאי גוונא אמרינן

לבוד אפילו להחמיר). לקמן סט"ו ( אהל משופע, אם ... יש בפחות מג' טפחים

סמוך לראשו רחב טפח, שכל פחות מג' טפחים הוא כלבוד, והרי זה כאילו יש בראשו גג רחב

טפח, הרי זה אוהל קבוע, אם הוא עשוי להתקיים, והנוטה אותו בשבת חייב).

סי' שמה ס"ד (אבל לפחות מג' טפחים, שאינן [הגדיים] יכולין לעבור שם ... אנו

אומרים לבוד, וכאילו הגיע לארץ), ושם נתבאר (הערה לה), אם אומרים "כאילו הגיע

לארץ" מטעם שאין הגדיים יכולים לעבור שם (אף בלא טעם לבוד).

[1280]

רב יהודה ביצה שם (וכן חביתא), ופרש"י (חביות שמסדרים באוצר ומושיבין אחת על

גבי שתים). תוס' קלח, א ד"ה כסא וטרסקל (וכן חביתא, חביות שמסדרין באוצר

ומושיבין אחת על גבי שתים). טור ושו"ע ס"ו (כשמסדרים חביות זו על גבי

זו, אחת על גבי שתים, אוחז בידו העליונה ויסדר התחתונות תחתיה, אבל לא יסדר

התחתונות תחלה ויניח העליונה עליהן). מ"א ס"ק ט (לא יסדר, דעביד אהל).

[1281] כדלעיל סעיף הקודם ( ואפילו

אין לה ד' מחיצות אלא שתים זו כנגד זו), ושם נסמן ( הערה 1275 ).

[1282] תוס'

עירובין קא, א ד"ה וכן (ומה שאנו מסדרין ככר מכאן וככר מכאן וככר על גביהם,

או בספר, ליכא איסורא אלא כשצריך לאויר שתחתיהם). רשב"א ביצה לג, א ד"ה

וכן ביעתא (ואמרו בתוספות, דאפילו בכי הא לא אמרו, אלא כשצריך לאויר של מטה, אבל

במה שאין צריך לאויר, לא, ועל כן כתבו שמותר להניח ספר מכאן וספר מכאן וספר על

גביהם, לפי שאין צורך לאויר שתחתיהם), ור"ן שם (יח, א) ד"ה האי (ואמרו

בתוספ[ות] דלא מיתסר אלא בצריך לאויר שלמטה כעין קדרה, אבל כל שאינו צריך לאויר

שתחתיו לא, ולפיכך אמרו שמותר להניח ספר מכאן וספר מכאן ואחד על גביהן, כיון שאינו

צריך לאויר שתחתיו). טור ושו"ע ס"ז (מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן

ואחד על גביהן), ורמ"א שם (הואיל ואין צריך לאויר שתחתיהן).

וכן הוא לקמן סי' תקב ס"ו (אבל

אם אין צריך לאויר שביניהם, אינו דומה כלל לעשיית אהל, ומותר לסדר העליונה על גבי

התחתונה. ולכן מותר לסדר דף השלחן על גבי רגליו, אף על פי שיש להן דפנות מגיעות

לארץ מארבע רוחות, כיון שאין צריך לאויר שביניהן ועיין בסימן שט"ו). וראה גם

לעיל (הערה 1268 ).

[1283]

ט"ז סק"ה (צריך לומר דהכי נמי צריך לאויר שביניהם, והיינו שלא יתעפשו אילו

לא היה אויר ביניהם).

[1284] כדלעיל

(הערה 1275 ).

[1285]

רשב"א קלח, א ד"ה אבל מטה (מה שאין כן במטה, שמשתמשין בה באויר שתחתיה

בנתינת סנדלין וכיוצא בהן). הובא ב"י ד"ה ופירשו. ט"ז ס"ק ד (לפעמים

יש צריך באויר שתחתיו, כגון בתחת המטה לענין נתינת סנדלין).

[1286]

ט"ז שם (אם יש ד' דפנות מלמטה, אז ודאי ראוי להשתמש שם בכל מילי, דהוא כמו

תיבה, ויכול להניח ולהצניע שם מה שירצה).

[1287] אביי

קלח, א (מטה (שלנו המחוברת ועומדת, אם היתה זקופה או מוטה על צדיה, מותר לנטותה

לישבה על רגליה, ואע"ג דהשתא עביד אהל, שרי, דלא מידי עביד אלא ליתובא בעלמא,

רש"י), וכסא טרסקל (ומקפלין אותו וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל וכשרוצה

לישב עליו נוטהו ויושב על ד' רגלים, רש"י), ואסלא (עשוי כעין כסא טרסקל, אבל

עור הפרוש עליו נקוב לבית הכסא, רש"י), מותר לנטותו לכתחילה (דהא עביד וקאי,

רש"י). ותוס' שם ריש ד"ה כסא טרסקל (יש בהן עור, וכשרוצה לישב עליו נוטה

העור ויושב על ד' רגלים, כדפירש בקונטרס). טור ושו"ע ס"ה (כסא העשוי

פרקים, וכשרוצים לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח, וכשמסירים אותו סוגרים אותו

והעור נכפל, מותר לפתחו לכתחלה). מ"א ס"ק ח (דלאו מידי עביד אלא ליתובי

בעלמא (רש"י)).

*

וכל זה הוא בכסא מתקפל שיש לו מחיצות,

שאין איסורו אלא מפני ש"דומה לאהל", כדלעיל ס"ט ( כל

גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה

תשמיש בגופו ... אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל, ואסור

לעשותו כדרכו).

משא"כ מטריה שמתכוין בה לעשיית אהל

למחסה מן הגשמים, אסור לפתחה אף שהיא עשויה כבר מבעוד יום, אלא שפותחה בשבת.

ואפילו באופן שיש מקום להתיר, פשט איסורא. ראה שמירת שבת כהלכתה פכ"ד

סט"ו, ובנסמן בהערות שם.

ולענין גגון עגלת תינוקות, וסוכך

למרפסת, שנפתחים ונסגרים, ראה לעיל (הערה 1225 ).

[1288]

מ"א שם (ומהאי טעמא שרי להעמיד החופה ולסלקה, והוא הדין הדף שקבוע בכותל שבבית

הכנסת שמניחין עליו ספרים). ונתבאר בנודע ביהודה תנינא סי' ל ד"ה ועוד קשה (מה

שהתיר המג"א שם להעמיד החופה, לכאורה יש לדחות דהחופה צריך לאויר שתחתיה

ועביד אוהל. ולכן נראה דסבר המג"א, כיון שאין החופה נעשית להגן מפני שמש או

גשם, רק לכבוד חתן וכלה, גם כן לא נקרא אוהל).

ופשוט שלא מדובר כאן בחופה

של נישואין, שהרי אסור לערוך חופה בשבת, כדלקמן סי' שלט ס"ה (ולא כונסין אשה

לחופה אפילו קידשה מבעוד יום, מפני שעל ידי כך קונה אותה ליורשה ואסור לקנות קנין

בשבת). אלא מדובר כאן בחופה שמעמידים לכבוד התורה, או לכבוד העולה לתורה

וכיו"ב. והתירו כיון שאינו כדי להגן עליו מפני השמש או מפני

הגשם.

ולענין מטריה, מובן שאין להתיר מטעם

זה, שהרי הוא עשוי להגן על האדם מפני הגשם והשמש, ונתבאר בתהלה לדוד ס"ק

טז (לענין פתיחת הפריסא"ל בשבת, כבר פשוט איסורא במדינותינו ).

[1289]

משנה קלז, ב (רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב (שמסננין בה שמרי יין,

ומותח פיה לכל צד בעגול, ונעשה כאהל על חלל הכלי ... בשבת מיתלא לכתחילה לא , רש"י) ... וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב).

טור ושו"ע ס"ט (משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן, ומותחין פיה לכל

צד, חשוב עשיית אהל ואסור לנטותה). ט"ז ס"ק ט (ואסור לנטותו, כי הוא אהל

על חלל הכלי).

וקיי"ל כחכמים שאף ביום טוב

אסור, כדלקמן סי' תקי ס"ט (אסור לתלות את המשמרת לכתחלה ביום טוב).

[1290]

אבל בשבת אסור ליתן שמרים במשמרת משום בורר, כדלקמן סי' שיט סי"ב (המשמר

שמרים, דהיינו המסנן במשמרת, הרי זה תולדת בורר אוכל מתוך הפסולת).

[1291]

מ"א סקי"א (ואף על גב דבעלמא מותר לעשות אהל עראי בלא מחיצות, הכא אסור).

והיינו כדלעיל ס"ט ( כל גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל

שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה תשמיש בגופו ... אין בכך כלום, כיון

שאינו מתכוין לעשיית אהל. ומכל מקום אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת

גג זה, הרי זה דומה לאהל, ואסור לעשותו ). והרי כאן אינו מתכוין

לאהל, ואינו מעמיד מחיצות תחתיו, ומותר מעיקר הדין.

ואף שהובא לעיל מרש"י

"ונעשה כאהל על חלל הכלי", וכן כתב הט"ז ס"ק ט "כי הוא

אהל על חלל הכלי". וכן הוא בפרישה ס"ק ו, ובאליה רבה ס"ק י.

מכל מקום מפרש כאן כפירוש המ"א

שם (אהל עראי בלא מחיצות), ולא אסרו אלא משום "זלזול שבת" (ראה לקמן

הערה 1296 ).

[1292]

אביי קלח, רע"א (מדרבנן היא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).

[1293] שטעם

איסור עובדין דחול הוא משום זלזול שבת, כדלעיל סי' שיד סט"ז (והערה 1164 ).

[1294] רבה בר רב הונא קלט, ב (מערים אדם על

המשמרת ביום טוב לתלות בה רמונים (לרבנן דאמרי אין תולין את המשמרת ביום טוב,

ואוקימנא דטעמא לאו משום אהל, אלא משום עובדא דחול, מערים ותולה אותה לצורך רמונים,

דלאו עובדין דחול נינהו, רש"י), ותולה בה שמרים).

וכן נפסק לקמן סי' תקי ס"י (ומותר

להערים לתלות המשמרת כדי להניח בתוכה פירות, ואחר כך נותן בה שמרים לסננן לצורך

יום טוב).

ומה שאמרו הלכה זו ביום טוב דוקא, היינו

כיון שבשבת אסור לשמר, ואין הערמה זו מועלת.

[1295]

כדלקמן סי' שיט סי"ג (יין או מים שהם צלולים מותר לסננן במשמרת כדי שיהיו

צלולין יותר). ואם כן דינו כמו פירות, שמותר לתלותה ולמותחה כדי לסנן בה יין ומים

צלולים.

וכמבואר במ"א סוס"י שיט (ליתן

בה דבר אחר ... משמע דאין איסור בזה ... וכן משמע לעיל סעיף י). ופירשו בפרי מגדים

שם (ובסעיף י' סתם יין ומים צלולים שרי, משמע אפילו לתלות המשמרת בשבת שרי), ובלבושי

שרד שם (משמע סעיף יו"ד דצלולים מותר לסנן במשמרת, ולא התנה דדוקא אם היתה

תלוייה מערב שבת, אלא ודאי דמותר לתלותה לצורך צלולים, דהוי כמו ליתן בה דבר אחר,

כיון דאין בצלולים משום שימור).

[1296] אביי קלז, סע"ב (אלא

מעתה תלא כוזא בסיכתא (תלה כלי קטן במגוד, רש"י) הכי נמי דמיחייב, אלא אמר

אביי מדרבנן היא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול). תוס' שם (אף על גב דתלא כוזא

בסיכתא אפילו איסור דרבנן ליכא. במילי דרבנן שייך שפיר לחלק). רמב"ם

פכ"א הי"ז (אסור לתלות את המשמרת כדרך שהוא עושה בחול, שמא יבא לשמר),

הרי שלא אסרו אלא במקום שיש חשש שישמר במשמרת באיסור. ופירש יותר בתשובותיו (בלאו)

סי' שו (תליית הכוז והמצנפת וכיוצא בהן מותר, ולא אסרוהו חכמים, שאין שם דבר לחוש

שמא יעשה). הובא במ"א ס"ק יא (שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, שלא יבא

לשמר, אבל מותר לתלות כד בכותל (תשובת רמב"ם באגרת)).

[וכנראה גרס המ"א ברמב"ם

פכ"א שם (שמא יבא לשמור), ולכן כתב על זה המ"א בסוס"י שיט (כתב

הרמב"ם פכ"א אסור לתלות המשמרת כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לשמור

עכ"ל. משמע אפילו ליתן בה דבר אחר אסור לתלותה. ופשט הגמרא והפוסקים משמע

דאין איסור בזה)].

*

אמנם נתבאר לעיל בתחלת הסעיף "חשוב

עשיית אהל", והיינו שהאיסור אינו רק מטעם החשש שישמר בה השמרים, ועובדין

דחול, אלא גם מטעם ש"חשוב עשיית אהל". וביאר בתהלה לדוד ס"ק יג

(ועיין בהרב ז"ל, דכפי הנראה ארכבי אתרי רכשי, דהא דאסור במשמרת עשיית גג ...

היינו דכיון שיש בה שמרים הוי כעובדין דחול). וראה כנישתא דבי רב. לעיל (הערה 1291 ).

[1297] סיכום פרטי ההלכה של אהל

קבוע ואהל עראי, שיתבארו בסעיפים שלפנינו, ולעיל ס"א-ב:

(א)

גג רחב טפח שעשוי להתקיים, חייב משום בונה, והמפרקו חייב משום סותר (סט"ו).

(ב)

אינו עשוי להתקיים, הוא אהל עראי שאסרוהו חכמים (ס"א).

(ג)

הי' אהל טפח מבעוד יום, מותר להוסיף עליו אהל עראי (ס"ב).

(ד)

כל מקום שמותר לפורסה, או להוסיף, מותר גם לפורקה, או לפרוק ההוספה (סט"ז).

(ה)

פחות מרוחב טפח אינו נקרא אהל (ס"ב), ולא אסרוהו חכמים (שא, מח).

(ו)

אהל משופע, שיש ברחב כולו טפח ואין בראשו טפח, אף בעומד להתקיים דינו כאהל עראי

(סט"ו).

(ז)

היו בקצוותיה חוטים כרוכים על המוט, מותר למשכם ולפורסה, ודינה כמוסיף על אהל עראי

(סט"ז).

(ח)

יש לה גג טפח והוסיפו אהל משופע, דינו כמוסיף אהל קבע, ואין חוטים מועילים

(סי"ז).

(ט)

כילת חתנים שמתוקנת לכך, מותר לפורסה, אם אין בראשה טפח (סי"ח).

(י)

כילה שאין בראשה טפח, אבל היא משולשלת טפח למטה מהמטה, נחשבת כאהל (סי"ח).

[1298]

רש"י סוכה יט, ב ד"ה בכילת חתנים (לפי שאין לה גג טפח שוה, לא חשיב אהל).

והיינו שאף אם בכל אורך האהל המשופע

יש רוחב טפח, אינו נחשב אהל כיון שאין גגה " רחב טפח ביושר".

[1299]

רש"י עירובין קב, סוע"א (שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח ... אבל הרחיבה

עד טפח בתוך שלשה לגגה, כאילו גגה טפח דמי). מ"א סי' תרלא סק"ט (ונראה

לי אם יש בפחות מג' סמוך לגגה רחב טפח שרי, כמ"ש סי' שט"ו סי"א,

דלבוד דאורייתא הוא).

וכן הוא לקמן סי"ז ( במה

דברים אמורים כשאין לה גג טפח, ולא בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח, אבל אם יש לה

גג טפח או בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח, שזהו אהל קבוע), וסי"ח (שאין

בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ).

ו היינו אף שהלבוד כאן

הוא לחומרא (כדלקמן בסמוך "והנוטה אותו בשבת חייב"). וראה לעיל (הערה 1279 ).

[1300] ברייתא

קלח, א (טלית כפולה לא יעשה, ואם עשה פטור אבל אסור), ובגמרא שם רע"ב (לא

אמרן אלא שאין בגגה טפח ... לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגגה טפח), וכפירוש

הרי"ף נו, ב (ואין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח, ולפיכך אינו אהל

קבע אלא אהל עראי הוא, ומפני שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח, לפיכך

פטור אבל אסור), ופירש הר"ן שם (ומדבריו אתה למד שהוא סובר שכל אהל ככילה

וכיוצא בה, כל שיש בגגה טפח, או בפחות מג' טפחים סמוך לגגו טפח, אהל קבוע הוי

וחייב חטאת, וכשאין בגגו טפח ואין בפחות מג' סמוך לגג טפח, אהל עראי הוי, ופטור

אבל אסור).

ומפרש רבינו שיש בזה ב' פרטים:

(א) כל מקום שאין בגגו טפח, ותולה

עליו אהל המשופע, אינו חשוב אלא כאהל עראי. ולכן אף "אם הוא עשוי

להתקיים", ואף אם יש ברוחב כל האהל המשופע טפח, מכל מקום כיון שאין בראשו טפח

אינו אסור אלא מדברי סופרים, ומועילים בו החוטים להתיר, כדלקמן סט"ז.

(ב) כל מקום שיש בגגו טפח, ומוסיף

עליו אהל המשופע, הרי הוא חשוב כמוסיף על אהל קבע שאסור, ואף אם אהל זה "אינו

עשוי לקיום כלל", ולכן אין החוטים מועילים בו, כדלקמן סי"ז.

[1301] כדלעיל

סוף ס"א (גזרה משום אהל קבע, שהוא תולדת בונה), ושם נסמן (הערה 1221 ).

[1302] ביצה

ל, רע"ב (אין נוטלין עצים מן הסוכה ... דקא סתר אהלא), ושם לא, ב (והא קא סתר

אהלא). רמב"ם פ"י הט"ו (הסותר אהל קבוע ... הרי זה תולדת סותר

וחייב), וכנסמן לקמן (הערה 1308 ).

וכן הוא לקמן סט"ז ( שכל

אהל שמותר לנטותו ואין בו משום בנין, אין בו גם כן משום סתירה ומותר לפרקו),

וסי"ט (והוא הדין שאסור ליטול הכיסוי ... משום שדומה לסותר אהל).

לעיל סי' שיג סוף סי"ט ( וכל המפרק ... חייב משום סותר, כמו

הסותר בנין גמור).

ומיירי שסותר על מנת לבנות, כדלעיל

סי' רעח ס"ב (הסותר בנין על מנת לחזור ולבנותו).

[1303] אפילו "אם הוא עשוי

להתקיים" (כדלעיל הערה 1300 ).

[1304] ברייתא

שם (פטור אבל אסור). רי"ף שם (לפיכך פטור אבל אסור). ר"ן שם (אהל עראי

הוי, ופטור אבל אסור). רמב"ם פכ"ב הכ"ט (והעושה אותו לכתחלה בשבת

פטור). מ"מ שם (פטור אבל אסור). שו"ע ס"ח (והעושה אותו לכתחלה בשבת

פטור). מ"א סק"י (אבל אסור (הר"ן ומ"מ) לדעת הרי"ף

והרמב"ם).

כי אף שאין בראש

"אהל משופע" זה טפח, יש ברוחב כולו טפח, ולכן אסור מדברי סופרים.

משא"כ אם אין ברחבו טפח, נתבאר

לעיל סי' שא סמ"ח (כובע גדול שמשימין על הראש ... שהוא מתכוין בלבישתו שיאהיל

עליו להגין מאיזה דבר, אסור ללובשו בשבת, אפילו בתוך הבית, משום איסור עשיית אוהל,

אם הוא מתפשט להלן מראשו טפח על טפח). אבל אם אינו מתפשט טפח, מותר.

וראה כנישתא דבי רב. שבת כהלכה פ"ל הערה י.

[1305] שאף

שאינו אסור מהתורה מב' טעמים: (א) שאינו עשוי לקיום כלל. (ב) שאין בו גג טפח. מכל

מקום אסור מדברי סופרים.

[1306] ברייתא

שם (טלית כפולה, לא יעשה, ואם עשה פטור אבל אסור), וכפירוש רבינו חננאל שם (פירוש,

אדם שקפל טלית וקשרה בין ב' כתלים, והדביק קצוות הטלית בארץ, ונכנס לישן תחתיה

בגגה כאמצע, ושופעת ויורדת למטה בארץ כמלוא קומת אדם ברוחב, אהל עראי הוא. ומפני

שאין בגגה טפח ולא בפחות משלשה, לפיכך פטור אבל אסור), והרי"ף נו, ב (פירוש

כגון טלית כפולה שקושרה בין שני כתלים, והיא משולשלת ומגעת לארץ, ונכנס בין שני

קצותיה וישן תחתיה בצל, ואין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח). והיינו

שפירשו, דהא דאמרינן בגמרא שם רע"ב (לא אמרן אלא שאין בגגה טפח ... לא אמרן

אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגגה טפח), קאי גם על הלכה זו של טלית כפולה.

[1307] ברייתא

שם (היה כרוך עליה (מבעוד יום, רש"י) חוט או משיחה (ונתנה על הנס שעל הקנוף

כשהיא מכופלת וכרך עליה חוט למשכה בו לפורסה לכאן ולכאן, רש"י), מותר לנטותה

לכתחילה (למושכה בו בשבת, דמוסיף על אהל עראי הוא ואינו כעושה לכתחילה,

רש"י)). פירוש הב' בתוס' שם ד"ה כרך עליה (כריכת חוט או משיחה מועלת בלא

שייר בה טפח). רי"ף נו, ב (ואם היו עליו חוטין מאתמול, ונטה אותם היום, מותר).

רא"ש פ"כ ס"ב (והא דאמרינן כרך עליה חוט או משיחה מותר, איירי

אפילו לא היתה פרוסה טפח, אלא כולה כרוכה, דכריכת חוט או משיכה חשיב כאלו היתה

פרוסה טפח). שו"ע ס"י (טלית כפולה (שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך

לגגה טפח, מ"א) שהיו עליה חוטין שהיתה תלויה בהם (פירוש שתולה אותו על המוט

מקופל, מ"א) מערב שבת, מותר לנטותה (פירוש שעל ידי החוטין מושך אותה, והוי

כמוסיף על אהל עראי, ט"ז)).

וכבר נתבאר לעיל סט"ו ( והערה

1300 ), דמיירי הכא הן באינו עשוי להתקיים והן בעשוי להתקיים,

שבכל אופן מועילים החוטים התלוים להתירה, כל זמן שאין בראשה טפח.

[1308] גמרא

שם (אמר רב יוסף חזינא להו לכילי דבי רב הונא דמאורתא נגידו ומצפרא חביטא רמיא),

ופרש"י (בלילי שבת ראיתים פרוסות, ולבקר ראיתים מושלכים לארץ, אלמא מותר

לפורקה, והכי נמי מותר לנטותה). רמב"ם פכ"ב הכ"ט (טלית כפולה שהיו

עליה חוטין שהיא תלויה בהן מערב שבת, מותר לנטותה, ומותר לפרקה). שו"ע שם

(ומותר לפרקה). מ"א ס"ק יד (דכללא הוא, דכל שמותר לנטותו דלא הוה אוהל,

מותר גם כן לפורקו, וכן כתב רש"י שם בהדיא גבי כילי דבי רב הונא).

[1309] גמרא

שם רע"ב (לא אמרן אלא שאין בגגה טפח ... לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך

לגגה טפח), וכפירוש ר"ח ורי"ף (שהובא לעיל הערה 1306 ), דקאי גם על הלכה של טלית כפולה, שאם יש בה טפח, לא

מהני חוטין.

מ"א סקי"ב (שאין בגגה טפח

ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח (ב"י ומ"מ) ... אבל אי איכא בו טפח לא מהני

חוטין).

ואף שהרמב"ם שם כתב בסתם (טלית

כפולה שהיו עליה חוטין שהיא תלויה בהן מערב שבת, מותר לנטותה), וכן הוא בשו"ע

ס"י. והי' אפשר לפרש בדבריהם דמיירי אף אי איכא טפח, כדעת הרא"ש שחלק על

הרי"ף בפ"כ ס"ב (ואין דבריו נראין בזה כלל, אלא מיירי שיש בגגה טפח).

מכל מקום הביא המ"מ על דברי

הרמב"ם שם, את דברי הרי"ף הנ"ל, דמיירי שאין בגגה טפח. וכן

בב"י מביא את דברי הרא"ש הנ"ל, ומסיק (ולפי דברי הרי"ף בטלית

כפולה נראה, דדוקא כשאין בגגה טפח הוא דפטור אבל אסור, אבל יש בגגה טפח אהל קבע

הוי). ומדבריהם למד המ"א שגם הרמב"ם והשו"ע סבירא להו כדעת

הרי"ף, דאי איכא בו טפח לא מהני חוטין.

ומיירי כשהטפח בגגה הוא קבוע, בין

אם הוספת הטלית הכפולה עשויה להתקיים, ובין אם אינה עשויה להתקיים, כדלקמן בסמוך.

[1310] כדלעיל

(הערה 1300 ), שהרי"ף מיירי הן כשתולה טלית כפולה העשוי

להתקיים, והן באינו עשוי להתקיים, שאם יש בגגו טפח, דין

שניהם כאהל קבע, שנתבאר לעיל ס"ו ( ואפילו להוסיף עליה תוספת קבוע אסור בכל

ענין), ושם נסמן (הערה 1253 ).

ואסרוהו חכמים אף שהוספה זו אינה

עשויה להתקיים, ואף שיש בקצוותיה חוטין תלויין , " כיון

שהיא נטויה כדרך נטיית אהל קבוע ... שמא ימלך עליה שתהא קבועה כך כמו שהיא נטויה".

[1311]

ס"ב ( אם היתה המחצלת פרוסה מבעוד יום כדי טפח, שזהו שיעור להיות נקרא

אהל, מותר לפורסה כולה למחר ולהוסיף עוד מחצלאות, שהכל אינו אלא תוספת לאהל טפח

העשוי מאתמול), וס"ח (עצים שתוקעים ראשם האחד בדופן הספינה, וכופפין ראשם

השני בעיגול עד דופן השני, ופורסים עליהם מחצלאות להגן מן החמה או מן הגשמים, אם

יש ברוחב העצים טפח, אפילו באחד מהם, מותר לפרוס עליהם מחצלאות בשבת, שאינו אלא

מוסיף על אהל עראי העשוי מבעוד יום) .

[1312] גמרא

קלח, רע"ב (אמר שמואל משום רבי חייא, כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה.

אמר רב ששת בריה דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח אסורה. וכי

אין בגגה טפח נמי לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגגה טפח, אבל יש בפחות משלשה

סמוך לגגה טפח, אסור). רמב"ם פכ"ב ה"ל (כילת חתנים שאין בגגה טפח

ואין בפחות משלשה סמוך לגגה רוחב טפח, הואיל שהיא מתוקנת לכך מותר לנטותה ומותר

לפרקה). ר"ן (נו, ב) ד"ה כילת (כילת חתנים דוקא הוא שמותר לפרקה, לפי

שהיא מתוקנת לכך, אבל שאר כילות לא, אלא אם כן כרך עליהן חוט או משיחה). שו"ע

סי"א (כילת חתנים שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה רוחב טפח, הואיל

שהיא מתוקנת לכך, מותר לנטותה ומותר לפורקה).

והיינו שמה שהיא מתוקנת לכך, דינה

כמו כרך עליהן חוט משיחה, וכדלעיל סט"ז.

[1313] גמרא

שם (ולא אמרן אלא דלא נחית מפוריא טפח, אבל נחית מפוריא טפח, אסור). רמב"ם שם

(והוא שלא תהא משולשלת מעל המטה טפח). שו"ע שם (והוא שלא תהא משולשלת מעל

המטה טפח).

[1314]

רשב"א שם ד"ה לא (דכיון שהכילה פרוסה לצל, הויא לה מטה כעשיית גג באמצע

כילה. אבל מטה דידן, אף על גב דנחתי סדינין מפוריא טפח, לית לן בה, דכיון דפריסת

סדינין על גבי מטה אין בה משום אהל, לית לן בה. וכן כתב מורי הרב ז"ל). הובא במ"מ

שם, ובר"ן שם ד"ה ודאמרינן (לפי שהכילה פרוסה לצל. אבל מטה דידן, אף על

גב דנחתי סדינין מפוריא טפח, כיון דבפריסת סדינין על גבי מטה ליכא משום אהל, לית

לן בה. וכן כתב ה"ר יונה והרשב"א ז"ל). מ"א סקי"ז (כיון

שהכילה פרוסה לצל, הוי לה מטה העשויה כעין גג באמצע כילה. אבל מטה דידן שאין כילה

עליה, אף על גב דנחתו סדינים מפוריא טפח, לית לן בה (מ"מ ר"ן רשב"א).

לבוש סי"א (דההיא טפח נעשית קיר לאהל, והמטה נעשית לו גג. אבל מטות דידן, אף

על גב דנחתי סדינים מפוריא טפח, כיון דבפריסת סדינים על המטה ליכא כלל משום אהל,

ואין כאן אלא מחיצה לבדה, לית לן בה. ולא דמי לכילה, שאע"ג שאין למעלה טפח, מכל

מקום דמי לאהל ואסור).

והיינו שהכילה אינה חשובה אהל, שהרי

אין בה גג טפח. והמטה אינה חשובה אהל, שהרי אינה פרוסה לצל. אמנם בצירוף שניהם, יש

אהל לצל (בכילה), ויש יותר מטפח (במטה), וביחד נעשים גג לקיר טפח שסביב המטה.

[1315]

ב"ח סוף הסימן (ומה שנוהגים לפרוס מפה על השולחן והמפה תלויה בכל הד' צדדין יותר

מטפח, היינו כיון דמה שפורסין על השולחן לית ביה משום אהל, אם כן אין לחוש כלל על

מה שתלוי בכל צד. וכיוצא בזה כתב הר"ן והרב המגיד, דאין לחוש על סדינים דנחתי

מפוריא טפח). ט"ז סק"ז (מזה הטעם נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצות המפה

תלויות למטה מן השלחן מכל צד, דאין בזה משום אהל, כיון דאין צריך לאויר שתחת השלחן.

ועוד, כיון שמה שמונח על השלחן אין בו אוהל, מותר גם היוצא ממנו, וכמ"ש בסמוך

לענין סדין היוצא חוץ למטה. וטעם זה כתב מו"ח ז"ל).

[1316] רב

קלט, ב (האי פרונקא (בגד ששוטחין על גיגית יין לכסותה, רש"י), אפלגיה דכובא

שרי (דלאו אוהלא הוי, רש"י), אכוליה כובא אסור). רמב"ם פכ"ב

הל"ג (בגד שמכסה בו פי החבית, לא יכסה בו את כולה, מפני שנעשה אהל, אבל מכסה

הוא מקצת פיה). טור ושו"ע סי"ג (בגד ששוטחין על פי החבית לכסות, לא

ישטחנו על פני כולו, משום אהל, אלא יניח קצת ממנו מגולה).

ומה שכותב כאן "על פי

החבית", הוא כדעת הרמב"ם שכתב כן. ואילו דעת רש"י שכתב "על

גיגית", יתבאר לקמן סעיף הבא.

[1317]

רשב"א שם (ולדברי רש"י ז"ל נצטרך לפרש שלא יהא הכובא מלאה, שאם כן

אין כאן אהל, אלא בשחסר טפח דהוי אהל). ודעת הרשב"א עצמו (שאין זה משום איסור

אהל), יתבאר לקמן סוף הסעיף הבא.

ר"ן נז, ב (משום אהל, כך פירש"י, וכן

כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות שבת. ולפי זה נצטרך לומר דבשאין

הכובא מליאה עסקינן, שאם לא כן אין כאן אהל, אלא בשחסר טפח עסקינן, דאית ביה משום

אהל). שו"ע שם (והני מילי כשהכובא חסרה טפח, אבל אם אינה חסרה טפח, מותר,

דאין כאן אהל). ט"ז ס"ק יא (ומשום הכי צריך שתהיה חסרה טפח, שאז יש חלל

טפח, ושייך עליו לשון אהל).

[1318] סוכה

טז, א (יש שם חלל טפח), ופרש"י (חלל טפח אהל הוא).

והיינו שיהי' בו טפח על טפח וחלל

טפח, כנסמן לעיל (הערה 1222 ).

[1319]

סי"ד (כירה ... ונטל הקדרה מעליה ... מותר לו להחזירו).

[1320] תוס' ביצה לב, ב ד"ה

מלמטה (ותימה, דאמר בשבת (לו, ב) מחזירין קדרה על גבי כירה ... ויש לומר דכל הנך

אינן אסורין אלא היכא שמתקן האהל והמחיצות, אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי, והתם

גבי כירה המחיצות היו עשויות מתחלה ). מ"א

סקכ"א (ואע"ג דשרי לחזור הקדירה על גבי כירה בשבת, ולא חיישינן משום

אוהל, הואיל והמחיצות כבר עשויות).

[1321]

סעיף ט ( כל גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו

... אין בכך כלום, כיון שאינו מתכוין לעשיית אהל. ומכל מקום אם מעמיד

גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל ). ומפרש

כאן, דהיינו שהעמיד המחיצות בשבת. וראה לעיל (הערה 1273 ).

[1322] ואף שגם הבגד ששוטח על

הכלי הוא כדי להגן על המשקים שבפנים, שלא יפול עליהם פסולת. מכל מקום אין זה נקרא

"מתכוין בו לאהל, אלא לכיסוי בעלמא".

והחילוקים בינם נתבארו בבדי השולחן סי'

קכ ס"ק יב (דאהל גמור לא מקרי אלא כשמגין על בעלי חיים ... אבל בשאר דברים לא

מקרי אהל, רק כיסוי בעלמא), וברביד השלחן אות יט ד"ה ולענ"ד נראה

("בכיסוי" המטרה הוא "לכסות הדבר", ואין המטרה לעשות שם

"חלל").

וראה גם לעיל סי"ג (והערה 1288 ), שלא כל מה שמכסה על מה שתחתיו נקרא אהל.

[1323]

תוס' שם ד"ה מלמטה (תימה דאמר בשבת (קלט, ב) האי פרוונקא [אכולי] דכובא אסירא,

והתם המחיצות היו עשויות כבר. ויש לומר דשאני התם הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה

כאהל). ר"ן שם (והקשו בתוס' וכי בכסוי כלים יש בו משום אהל. ותירצו דשאני

כובא שהוא רחב הרבה). מ"א סקכ"א (ואע"ג ... המחיצות כבר עשויות. יש

לומר הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל (ר"ן ותוס')).

[1324]

ט"ז סוף סקי"א (שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותח, דהוי סותר

אוהל, וכן בשעה שמחזירו עושה אהל).

[1325]

סעיף יד (נוטל כל המגופה ... שהמגופה אינה חשובה חיבור להחבית אף כשהיא נתונה על

פיה אלא הוא דבר בפני עצמו ... ואף שפיה סתום במגופה אין זו סתימה גמורה הואיל

ואין המגופה חשובה חיבור לחבית).

[1326] שאם הסיר רחב, מותר להסיר

ולהחזיר אליו את הכיסוי שלו, אבל לא לשטוח עליו בגד לכיסוי, אם יש בו חלל טפח .

[1327] רש"י

ור"ן שם (בגד ששוטחין על גיגית יין לכסותה). לבוש סי"ג (בגד ששוטחין על

פי הגיגית לכסותו).

וראה כנישתא דבי רב.

[1328]

אליה רבה סוף סקי"ד (ושיירי כנסת הגדולה (הגהות ב"י אות ג) כתב, האידנא

נוהגין לכסות גיגית וחביות, דסמכינן על פוסקים דאין אהל בלא מחיצות, ועוד, דלא

מטלטלן ממקום למקום, והנח להם לישראל אם אינם נביאים [הם בני נביאים] ע"כ.

ולענ"ד אין להקל כלל בגיגית יין). והיינו שאין למחות בהמקילים בחבית, אבל אין

להקל כלל בגיגית.

[1329]

רשב"א שם (ויותר נראה דברי הראב"ד ז"ל שפירש משום משמר, ואכולה

כובא אסור משום דמיחזי כמשמרת שכן דרכו בחול, אבל פלגא דכובא שרי, דלאו היינו

אורחיה). מ"מ שם (והוא ז"ל הכריע שאין בכסוי כלים משום אהל, ולא אסרינן

כאן אכולא כובא אלא משום דמיחזי כמשמרת, שכן דרכו בחול, ואפלגא דכובא שרי דלאו הכי

אורחיה. וכן פירש הראב"ד ז"ל, עד כאן דבריו).