שסא דין גג הסמוך לרשות הרבים

שסא דין גג הסמוך לרשות הרבים

ובו ו' סעיפים:

גג

הסמוך לרשות הרבים

א גג¹³³¹

הסמוך לרשות הרבים ¹³³² , ואינו גבוה י' טפחים ¹³³³ בצדו שברשות הרבים, ובשאר צדדין שבחצר הוא גבוה עשרה ¹³³⁴ , רשות

היחיד גמורה היא מן התורה ¹³³⁵ .

ואף על פי כן, הואיל והוא בתוך עשרה לרשות הרבים

ורבים משתמשים בו, שמניחים בו כובעים וכלים קטנים ¹³³⁶ , הרי זה כרשות הרבים, ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצר ¹³³⁷ , עד שיעשה לו סולם קבוע מחצירו ¹³³⁸ , שאז גילה דעתו שסילק לגג זה מכח רשות הרבים, אלא

נוח לו להשתמש בעצמו עליו ¹³³⁹ . אבל סולם עראי אין כאן סילוק, שכיון שסופו ליטול

הסולם, כמו שאינו הוא ¹³⁴⁰ :

ב ואיזהו

סולם קבוע, כל שקבע[ו] שם בין לשבת בין לחול, אבל אם קבעו לשבת ולא לחול ¹³⁴¹ , או להפך ¹³⁴² , אין זה קבוע:

ג אבל אם

מצדו שברשות הרבים הוא גבוה, אפילו סולם אין צריך ¹³⁴³ .

אבל אם אינו גבוה עשרה בין מצד רשות הרבים בין מצד

החצר ¹³⁴⁴ , אף על פי

שהבית שבתוכו יש בו י' טפחים, אינו נקראת על הגג רשות היחיד, אלא כרמלית הוא, ואין

סולם מועיל לו כלל ¹³⁴⁵ :

חצר

שנפרצה במילואה לרשות הרבים

ד חצר שנפרצה

במילואה, או ביתר מעשר אמות, לרשות הרבים, מקום מחיצה נידון כצדי רשות הרבים, שהן

כרמלית ¹³⁴⁶ . ומותר

לטלטל מתוך החצר למקום המחיצה, אבל לא לרשות הרבים, ולא לרשות היחיד, ולא לחוץ לד'

אמות, מפני שתוך החצר שנפרצה לרשות הרבים נעשה גם כן כרמלית ¹³⁴⁷ , שהרי הוא כקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים¹³⁴⁸

שנתבאר בסי' שמ"ה ¹³⁴⁹ .

ואם נפרצה לכרמלית, הרי הוא כרמלית מדברי סופרים ¹³⁵⁰ (ואף על פי כן, אף שהוא רשות היחיד מן התורה, מותר

לטלטל ממנו לכרמלית גמורה ¹³⁵¹ , מטעם

שנתבאר בסי' שמ"ו ¹³⁵² ).

אבל אם הפרצה היא פחות מעשר ואינה במילואה, אינה

אוסרת, מפני שהיא כפתח ¹³⁵³ :

פי

תקרה יותר וסותם

ה אם נפרצה

בקרן זוית ממש, דהיינו שהפרצה תופסת משתי רוחותיה אצל הזויות, אפילו בפחות מעשר

אסור, לפי שאין דרך לעשות פתח בקרן זוית ¹³⁵⁴ .

וכן בית שנפרץ בקרן זוית ממש ¹³⁵⁵ , לרשות הרבים או לכרמלית ¹³⁵⁶ , אפילו בפחות מעשר, אסור, אם גם הקירוי נפרץ מעל

הזוית, עד שהנשאר הוא באלכסון מכותל זה לכותל שאצלו, שאז אין אומרים בו פי תקרה

יורד וסותם ¹³⁵⁷ , לפי שהטעם שאומרים פי תקרה יורד וסותם הוא משום

שדומה לפתח, ובקרן זוית אין דרך לעשות שם פתח כלל ¹³⁵⁸ .

אבל פתח שאינה בקרן זוית, אומרים בה פי תקרה יורד

וסותם ¹³⁵⁹ , אפילו היא יתירה מעשר, רק שאינה במילואה ¹³⁶⁰ .

ויש אומרים ¹³⁶¹ שאפילו היא

במילואה, אפילו נפרצו ב' מחיצות זו אצל זו במילואם ונשאר קירוי עליהם, אומרים בו

פי תקרה יורד וסותם, אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו בזו. אבל אם נפרצו ב' מחיצות

זו כנגד זו במילואה, או ביותר מעשרה, ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו, כיון שיש

ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה, אין אומרים בהן פי תקרה יורד וסותם ¹³⁶² .

וכן עיקר, ואף על פי כן טוב לחוש לסברא הראשונה ¹³⁶³ , כמו

שנתבאר בסי' שמ"ו ¹³⁶⁴ :

ו יש אומרים ¹³⁶⁵ שאין פי

תקרה יורד וסותם, אפילו לפרצה שמרוח אחד, אלא אם כן יש ברוחב הקירוי ד' טפחים.

ויש אומרים ¹³⁶⁶ שצריך גם כן שלא יהא פי התקרה משופע כגגין שלנו ¹³⁶⁷ , שאז אין בהם פה, ולא אמרינן אלא פי

תקרה יורד וסותם:

[1331] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

גג הסמוך לרשות הרבים (ס"א-ג).

(ב)

חצר שנפרצה במילואה לרשות הרבים (ס"ד).

(ג)

פי תקרה יותר וסותם (ס"ה-ו).

[1332] רב נחמן אמר שמואל עירובין פד , ב (גג הסמוך לרשות

הרבים (שאינו מוקף חצר לכל צידיו, אלא צידו אחד רשות הרבים, רש"י), צריך סולם

קבוע להתירו). טור ושו"ע ס"א (גג הסמוך לרשות הרבים ... הרי זה כרשות

הרבים, ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצרו, עד שיעשה לו סולם קבוע מחצרו).

[1333] גמרא שם (דבתוך עשרה דהדדי קיימי). טור ושו"ע

שם (בתוך י' טפחים).

[1334] רשב"א בעבודת הקדש שער ג ריש ס"א (והוא

בתוך עשרה לרשות הרבים, ולמעלה מעשרה לחצר). הובא ב מ"מ הל' שבת פי"ד

ה"ט. שו"ע שם (ולמעלה מעשרה לחצר).

[1335] כיון שהגג מקום המוקף ג' מחיצות, וכבר נתבאר לעיל סי' שמה

ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית ... הרי

הוא רשות היחיד גמורה מן התורה).

ואף שנתבאר לעיל שם (במה דברים אמורים

כשמקום זה הוא פרוץ ופתוח לכרמלית, אבל אם הוא פתוח לרשות הרבים, הזורק לתוכו פטור,

שאינו כרשות היחיד מן התורה, מפני שלפעמים נדחקים רבים לתוכו כשיש דוחק רב ברשות

הרבים). וכאן הרי מיירי שהוא סמוך לרשות הרבים.

אפשר הטעם לזה, כיון שהוא גג הגבוה יותר

מג' טפחים, אין הרבים נדחקים לתוכו כשיש דוחק ברשות הרבים, ולכן הוא רשות היחיד

גמורה "מן התורה".

ולענין היתר הטלטול בו (ובחצר) אף מדברי

סופרים (לולי השתמשות בני רשות הרבים ועשיית סולם קבוע דלקמן), יתבאר לקמן (הערה 14 ).

[1336] רב פפא שם (כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא).

עבודת הקדש שם (ורבים משתמשין בו ומורגלין להניח שם כלים קטנים, כובעין וסודרין

וכיוצא בזה), ומ"מ שם. שו"ע שם (הואיל ורבים משתמשים בו). מ"א ס"ק

ב (שמניחין כובעים וכלים קטנים עליהם).

[1337] עבודת הקדש שם (ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצרו), ומ"מ וטור

ושו"ע שם.

ואין זה מחסרון מחיצות לגג זה (שהוא

רשות היחיד כנ"ל); אלא שכיון שבני רשות הרבים משתמשים בו, זכו בו רבים,

ואוסרים הם על בני החצר להשתמש בו מהחצר, וכעין המבואר לעיל סי' שנג ס"ב (זיז

דהיינו דף הבולט מן הכותל לרשות הרבים, אם ... הזיז הוא למטה מעשרה מן הארץ, כיון

שהוא באויר רשות הרבים, זכו בו רבים, ואוסרים הם על בעל הבית להשתמש בו). ובקונטרס

אחרון שם ס"ק ב (דדמי למ"ש בסי' שס"א ס"א).

[ולכן לא אסרו אלא להעלות מחצר לגג, משא"כ

בגג עצמו מותר לטלטל בו ד' אמות, כמבואר בדרכי משה ס"ק א (ומשמע מדברי

הרמב"ם שם (שבת פי"ד ה"ט), דכשאין סולם קבוע אסור לטלטל על הגג רק

תוך ד' אמות. אבל המגיד משנה כתב בשם הרשב"א (עבודת הקודש ש"ג סי' א)

כדברי הטור, דדוקא מן הבית אסור לטלטל עליו)].

ומכל מקום יש חילוק בין גג הסמוך לרשות

הרבים דהכא, שהתירו על ידי סולם קבוע לסלק ממנו את בני רשות הרבים. לבין זיז הבולט

מן החלון לרשות הרבים, שאין פתיחת החלון מועיל, כדלעיל שם בקונטרס אחרון (דדוקא

עשיית סולם הוה גילוי דעת ... אבל לא פתיחת החלון, דבלאו תשמיש הזיז פותחין חלונות

להאיר).

ומה שבני רשות הרבים אינם אוסרים על

חורי רשות היחיד המפולשים לרשות הרבים, כדלעיל סי' שמה ס"ח (חורים שבכתלי

רשות היחיד שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד, ואפילו הם מפולשים כלפי חוץ לרשות

הרבים, והם למטה מי' טפחים ששם הוא אויר רשות הרבים, ובני רשות הרבים משתמשים בהם,

אעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות היחיד הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה),

נתבאר בקונטרס אחרון לעיל סי' שנג ס"ק ב (אסרי בני רשות הרבים כל דבר שהוא

באויר רשות הרבים. משא"כ חורין דבסי' שמ"ה, שאינן באויר רשות הרבים).

[1338] רב נחמן אמר שמואל שם (צריך סולם קבוע להתירו). טור ושו"ע

שם (עד שיעשה לו סולם קבוע מחצרו).

[1339] רש"י שם ד"ה סולם קבוע (דאי עביד ליה סולם גלי דעתיה

דסלקיה לגג מכח רשות הרבים, ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה). ט"ז ס"ק א (דגלי

דעתיה דסלקיה לגג מן רשות הרבים, ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה). מ"א ס"ק

ג (דבזה סלקיה לגג מן רשות הרבים).

הובא גם לעיל סי' שנג בקונטרס אחרון

ס"ק ב (דדוקא עשיית סולם הוה גילוי דעת).

[1340] רש"י שם ד"ה סולם ארעי (כיון דמסליק ליה, כמאן

דליתיה הוא). ט"ז שם (בסולם עראי אין כאן סילוק, כיון דמסלק ליה לסולם).

[1341] עבודת הקודש שם (איזהו סולם קבוע, כל שקבעו שם בין לחול בין

לשבת, קבעו שם לשבתות ולא לחול אין זה קבוע), ומ"מ ושו"ע שם.

ולפעמים סגי במה שאינו ניטל בשבת מחמת

כובדו, כדלקמן סי' שעב סי"א (באיזה סולם אמרו, בסולם שיש בו ד' שליבות שאינו

ניטל בשבת מחמת כובדו, אע"פ שעתיד ליטלו אחר השבת, אבל פחות מכאן, הואיל וקטן

הוא ונוח ליטלו כנטול הוא).

[1342] לבוש ס"א (קבעו לשבת ולא לחול, וכל שכן איפכא אין זה קבוע).

[1343] הגהות אשרי עירובין פ"ח ס"ו (אם היה

גבוה עשרה, אפילו סולם לא היה צריך). הובא בב"י ד"ה גג הסמוך. לבוש ס"א

(שאם הוא גבוה עשרה, גם סמוך לרשות הרבים, הרי הוא רשות היחיד גמור, ומותר לטלטל

עליו מן החצר וסולם אינו צריך). תוספת שבת ס"ק א (ואילו היה גבוה י' גם לצד

רשות הרבים, אז אע"פ שלצד החצר לא הוה גבוה י', לא היה צריך סולם כלל). פרי

מגדים א"א ס"ק א (ואם מצד רשות הרבים לחוד גבוה י' טפחים, אין צריך סולם.

וזה פשוט).

(ובמ"א ס"ק א (ואם

תוכו עשרה, אף על פי שמצד החצר אין בו עשרה, אין צריך סולם (ב"י הגהות אשרי

מ"מ), יש טעות סופר) . וכעין זה כתבו תוספת שבת, מחצית השקל, מקור חיים

ועוד, שהוא טעות סופר, וצריך להיות כעין המובא לעיל מהגהות אשרי (ואם גבוה עשרה

מצד רשות הרבים, אף על פי שמצד החצר אין בו עשרה, אין צריך סולם).

[1344] תוס' שם, בשם רש"י שם ד"ה

לאו משום (כיון דלא גביהה עשרה כרמלית היא, וסולם לא מהני לה, דקא מטלטל מכרמלית

לרשות היחיד). ב"י , שהביא דברי הרשב"א והמ"מ דלעיל (הערה 4 ),

שדוקא אם גבוה עשרה לשאר הצדדין שבחצר מועיל סולם, משא"כ בלאו הכי אין סולם

מועיל. מ"א ס"ק א (דאלו כולו אינו גבוה י' לא מהני סולם).

(וצ"ע למה אינו ניתר במחיצות החצר

סביב ; שהרי בהכרח לומר דמיירי הכא שהחצר רחבה יותר מהגג, והגג הוא

פחות מעשר אמות, דאי לאו הכי, גם אם "בשאר צדדין שבחצר הוא גבוה עשרה",

עדיין אסור לטלטל על הגג, שהרי אין לו אלא ג' מחיצות, והוא פרוץ לרשות הרבים

(כדלעיל הערה 4 ).

אלא ודאי מיירי שהחצר רחבה יותר מהגג, ויש שם מחיצות גבוהות עשרה לרשות הרבים, ואם

כן יוקשה, מדוע לא יועילו מחיצות אלו גם "אם אינו גבוה עשרה בין מצד רשות

הרבים בין מצד החצר".

עי' תוס' שם (ואור"י

דמיירי ... אינו נפרץ במלואו, וכגון שצידי הגג גבוה עשרה, או כל הגג למטה מעשרה,

ויש לו מעקה, ופתוח לרשות הרבים בעשרה או בפחות). יוצא מדבריו, שאם הי' נפרץ

במלואו לרשות הרבים, או בעשר אמות, לא הי' מועיל הסולם. ולפי מה שהובא לעיל

מהרשב"א והמ"מ, על כרחך לומר דמיירי הכא שאינו נפרץ במילואו, כיון שהחצר

רחבה יותר מהגג, והגג הוא פחות מעשר אמות (ראה שו"ת שערי ציון ס"ד ענף ד

סי"ג).

וסוס"י שנ"[ו]

(חצר שנפרצה ולשון ים עובר על הפרצה, אם לא נפרצה במילואה, ואין בפרצה יותר מעשר

אמות, שפרצה זו אינה אוסרת החצר מלטלטל בה מפני שהיא לה כפתח ... מותר למלאת

מהלשון שנכנס בה ולהכניס המים לבית, ואע"פ שעמקו עשרה ורחבו ד', אינו חולק

רשות לעצמו), הרי שבמחיצות החצר סביב, ניתר גם לשון הים שעמקו עשרה ורחבו ד'. ואם

כן גם כאן "למה אינו ניתר במחיצות החצר סביב"?

[1345] בתוס' שם בשם ר"ת (דכיון דתוכו רשות היחיד היא, ולא דמי

לשאר כרמלית, וסולם קבוע שבחצר ממעט כח כרמלית שבחצר, דלא הוי כרמלית מעליא).

ופירש במהרש"א שם (רוצה לומר הא דתקשי לן היאך מהני סולם בכרמלית, וקאמרי

כיון דתוכו רשות היחיד, לא דמי לשאר כרמלית, ומהני בה סולם קבוע למעט כח כרמלית זה,

דבלאו הכי לא הוי כרמלית מעליא כו' וק"ל). וכן פסק עולת שבת ס"א (ונראה

דהוא הדין אם גם מצד החצר אינו גבוה עשרה, אלא שתוך הבית עמוק י' טפחים, גם כן

מהני סולם). פרי מגדים א"א ס"ק א (ואם תוכו הבית י' טפחים, אף על פי

שמכל צד פחות מי' טפחים, מהני סולם קבוע, עי' תוס' פ"ד ב' ד"ה גג בשם

ר"ת, ומאן נימא לן דהרשב"א ז"ל והגהות אשרי ומ"מ חולקין על זה.

ועיין מהרש"א ז"ל שם דכרמלית גרוע יעו"ש).

ומה שכתב המ"א ס"ק א (ואם

תוכו עשרה, אף על פי שמצד החצר אין בו עשרה, אין צריך סולם). כבר נתבאר לעיל (הערה

הקודמת) שהוא טעות סופר.

ומה שנפסק כאן שאין הסולם מועיל בו כלל,

הוא כמבואר בפרי מגדים שם (והנה במכתפים יש לומר דהוי רשות הרבים גמור, אף על פי

שתוכו י' טפחים, והתוס' מיירי באין מכתפים, דהוה כרמלית גרוע, והמחבר העתיק

משתמשים בו ... ומכל מקום יש לחלק קצת, דאפשר תוכו י' טפחים, על גגו הוה רק כרמלית,

אף שרבים מכתפים). ולפי זה, כיון דהכא מיירי שרבים משתמשים על גביו, הוי כרמלית

גמורה, ואין הסולם מועיל לו כלל. וכן פירש בכף החיים ס"ק ה את דברי רבינו.

גם נתבאר לעיל סי' שמה סכ"ג (גג

הבולט על מחיצות הבית, בענין שאין מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג

כשמסתכלין תחת רגליהם, כגון גגין שלנו, אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על

גבי הגג אינו רשות היחיד אפילו הוא גבוה ורחב הרבה, אלא כרמלית הוא ... ויש מי

שאומר שגג הבולט אינו ככרמלית ... כיון שהבית שתחתיו רשות היחיד, הרי רשות היחיד

עולה עד לרקיע ... ויש לסמוך על דבריו להקל בדברי סופרים). ואפשר חושש כאן לדעה

הראשונה שם, שעל הגג הוא כרמלית גמורה, ואין הסולם מועיל לו כלל.

[1346] משנה עירובין צד, א (חצר שנפרצה לרשות הרבים (במלואה או יותר

מעשר, רש"י) ... חכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור (והוא

הדין נמי מתוכה לרשות היחיד, רש"י), מפני שהיא ככרמלית). גמרא שם (על

מקום מחיצה מחלוקת). טור ושו"ע ס"ב (חצר שנפרצה במילואה, או ביותר מי',

לרשות הרבים, מקום המחיצה נידון כצדי רשות הרבים, שהוא כרמלית, (כמו) שהוא החצר).

[1347] כדלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא

שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית ... לרשות הרבים, הזורק לתוכו פטור, שאינו כרשות

היחיד מן התורה).

[1348] גמרא שם (הכי קאמרי ליה

רבנן לרבי אליעזר מי לא קא מודית לן היכא דטילטל מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים

לתוכה דפטור, מפני שהיא כרמלית, צידי נמי לא שנא).

[1349] סעיף כ (וכן קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, כגון מבואות שיש להם

ג' מחיצות ... הן כרמלית).

ב"י סי' שעד

(וכיון שחצר זו היא כרמלית אסור לטלטל יותר מארבע אמות אפילו בתוכה, וכל שכן חוצה

לה).

[1350] כדלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא

שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית ... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק

מרשות הרבים לתוכו חייב, אבל חכמים אסרו לטלטל בו יותר מד' אמות ושלא להוציא

ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולא לרשות הרבים ... כשמקום זה הוא פרוץ ופתוח לכרמלית).

[1351] תוס' שבת דף ט , א ד"ה אע"ג (כנפרץ במלואו

למקום האסור ... רשות היחיד גמורה היא מדאורייתא, כיון שיש לה ג' מחיצות ... כלחוץ,

כגון שפתוח לכרמלית). ב"י סי' שעד (בנפרצה לכרמלית, מותר לטלטל מהחצר

לכרמלית, תוך ארבע אמות). דלא כמ"א שם ס"ק ג (ואפשר דאע"פ

שנפרץ שם חצר עליו, ואסור לטלטל ממנו לכרמלית).

והיינו שהמ"א סובר, שמה שנתבאר

לעיל סי' שמו ס"ו (שחכמים אסרו לטלטל בו אלא תוך ד' אמות ... כגון קרפף יותר

מבית סאתים שלא הוקף לדירה ... מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה תוך ד' אמות), היינו

דוקא מקרפף, משא"כ מחצר שנפרץ לכרמלית, וכמבואר בפרי מגדים א"א שם

(מקרפף לכרמלית מותר, לא מחצר לכרמלית).

ועל זה מוכיח כאן כדברי הב"י שהתיר

גם מחצר לכרמלית, מדברי התוס' שהתיר גם מהחצר שנפרץ לכרמלית. וכן הוכיח בהגהות

רעק"א על המ"א שם (לענ"ד מבואר כן להדיא בתוספות, שבת דף ט' א',

במה שכתבו אי נמי וכו' כגון שפתוח לכרמלית).

וכ"מ בסי' שסה ס"ד

(בפתוח לכרמלית ... מצטרף לכרמלית שאצלו שמצא מין את מינו וניעור). וכן הוא לקמן

שם ס"ו (לפי שמקום זה שאין בו ד' מצטרף הוא להכרמלית ונעשה כמוה, שמצא מין את

מינו וניעור).

ונתבאר שם (הערה 61 ),

דאף שמן התורה מקום זה הוא רשות היחיד, מכל מקום מצטרף הוא לכרמלית להיות כמוה.

וכיון שנעשה כמו הכרמלית, אם כן מובן שמותר לטלטל ממקום זה לכרמלית תוך ד' אמות,

ודו"ק .

[1352] סעיף ו (ולא גזרו כאן כמו שגזרו על טלטול משאר רשות היחיד

לכרמלית, לפי שחששו כאן אם יהיה אסור לטלטל ממנו לכרמלית, יטעו לומר שהוא אין לו

דין כרמלית כלל, ויבואו להתיר הטלטול בתוכו יותר מד' אמות).

סיכום פרטי הלכה זו – לעיל סי' שנח

ס"ד (הערה 27 ).

[1353] כדלקמן סי' שסב סי"ח (עד עשר, ועד בכלל, מותר, מפני שהוא

כפתח).

ולענין מקום מחיצה

נתבאר לעיל סי' שנח סכ"א (אם לא נפרץ במילואו אלא נשארו בו גיפופין מכאן

ומכאן ... חודן הפנימי של הגיפופין יורד וסותם). ואם כן דינו כדלקמן סי' שסה

ס"ו (מותר להשתמש בפתח המבוי כנגד הלחי, לפי שאף שחודו הפנימי הוא שסותם

כמחיצה, מכל מקום כיון שאין ברוחב מקום זה ד' טפחים, מקום פטור הוא ... במה דברים

אמורים במבוי הפתוח לרשות הרבים, אבל בפתוח לכרמלית אסור להשתמש ... לפי שמקום זה

שאין בו ד' מצטרף הוא להכרמלית ונעשה כמוה, שמצא מין את מינו וניעור).

[1354] משנה עירובין צד, א (חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה),

כפירוש רב שם רע"ב (כגון שנפרצה בקרן זוית (פרצה אחת שתופסת בשתי רוחותיה,

דהיינו בקרן זוית, רש"י), דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי (דלאו אורחיה הוא)).

טור ושו"ע ס"ב (חצר שנפרצה ... בקרן זוית, אפילו בפחות מי' אסור). מ"א

ס"ק ד (דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי).

וכן הוא לקמן סי' שעג (שאין דרך לעשות

פתח בקרן זוית).

[1355] משנה שם (בית שנפרץ משתי רוחותיו), כפירוש רב

שם ע"ב (כגון שנפרץ בקרן זוית, וקירויו באלכסון, דליכא למימר פי תקרה יורד

וסותם). טור ושו"ע שם (וכן בית שנפרץ בקרן זוית, אפילו בפחות מי', ונפרץ גם

הקירוי, עד שנשאר באלכסון, אסור).

[1356] גמרא שם צה, א (אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי מיניה דשמואל, כאן

שנפרצה לכרמלית), והיינו שמשנה הנ"ל מיירי שנפרצה לכרמלית.

[1357] תוס' שם צד, ב ד"ה בשתי (דכשנפרץ שם

רגיל להיות נופל מן הקירוי עמו), וד"ה וקירויו (ואומר ר"י דמיירי שנפרץ

הקירוי באלכסון עם המחיצות בקרן זוית, וכי האי גוונא לא אמרינן פי תקרה). רא"ש

שם פ"ט ס"ג (דמיירי כגון שנפרץ הקירוי באלכסון עם המחיצות בקרן זוית ...

ובכהאי גונא לא אמרינן פי תקרה). טור ושו"ע שם (ונפרץ גם הקירוי, עד שנשאר

באלכסון).

[1358] תוס' שם ד"ה בשתי (דטעמא דפי תקרה משום דדמי לפתח ... ובקרן

זוית לא דמי לפתח, משום דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי). רא"ש שם (דטעמא דפי

תקרה משום דדמי לפתח ... ופתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי). ב"י ד"ה ואם

נפרץ. לבוש ס"ב (דטעמא כל היכא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם הוא משום דדמי

לפתח, וכיון דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי, הוא הדין פי תקרה יורד וסותם נמי לא

אמרינן).

*

ולענין צורת הפתח באלכסון נתבאר לקמן

סי' שסג סל"ו (אבל אם ירצה יעשה שם צורת הפתח באלכסון), ושם נסמן (הערה 241 ),

שמועיל אף בקרן זוית.

והטעם הוא כדלקמן סי' שסב סי"ט (אם

עשה צורת פתח אפילו לפרצה יתירה מעשר מותר, מפני שאין כאן פרוץ כלל), ושם נסמן

(הערה 106 ).

ומלשון זה נראה דהא בהא תליא, דכיון שבצורת הפתח אין כאן פרוץ כלל, והוא

"כסתום", ו"כמחיצה גמורה", לכן מועיל "אפילו לפרצה יתירה

מעשר".

אבל כאן לענין פי תקרה יורד וסותם, מחלק

בינם, שמועיל ביתירה מעשר, ולא בקרן זוית (שדומה לפתח, ובקרן זוית אין דרך לעשות

שם פתח כלל. אבל פתח שאינה בקרן זוית, אומרים בה פי תקרה יורד וסותם, אפילו היא

יתירה מעשר).

וכל זה לדעה הראשונה שלפנינו,

משא"כ לפי דעה השנית מועיל גם כאן בקרן זוית, ואם כן דינו לגמרי כצורת הפתח.

[1359] גמרא שם לרב (מאי שנא מרוח אחת דאמרינן פי תקרה

יורד וסותם, משתי רוחות נמי לימא פי תקרה יורד וסותם, אמרי דבי רב משמיה דרב כגון

שנפרץ בקרן זוית וקירויו באלכסון, דליכא למימר פי תקרה יורד וסותם).

[1360] גמרא שם (אתמר, אכסדרה בבקעה, רב אמר מותר

לטלטל בכולה, ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' אמות), לשמואל , כפירוש

וגירסת תוס' שם ד"ה בשתי, בשם ר"י, ר"ח ור"ת (נראה

לר"י דסתם אכסדרה יש לה ג' מחיצות ... ולית ליה לשמואל פי תקרה יורד וסותם,

אלא אם כן יש שֵם ארבע מחיצות ... וכן גרסי רבינו חננאל ורבינו תם, והכי פירושו,

בשלש, שיש שלש מחיצות והרביעית פרוצה במלואה, אבל בארבע, שיש ברביעית לחי או פס,

דאיכא שֵם מחיצה, אע"פ שפרוצה מרובה, או שפרוצה יתר מעשר, אמרינן פי תקרה). רא"ש

שם פ"ט ס"ג (דסתם אכסדרה יש לה שלש מחיצות ... וכן פירש ר"ח

ז"ל דדוקא ברוח רביעית אמרינן פי תקרה יורד וסותם ... אבל בארבע, פירוש שיש שֵם

ארבע מחיצות, כגון שיש ברביעית שני לחיין, דאיכא שֵם מחיצה, אף על פי שפרוצה יותר

מעשר, אמרינן פי תקרה יורד וסותם) .

ואף דהלכתא כרב באיסורי, והי' לנו להתיר

אף כשפרוץ במילואו. מכל מקום אמרינן בגמרא שם (בעשר כולי עלמא לא פליגי כי פליגי

ביתר מעשר, ואיכא דאמרי ביתר כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בעשר). וכלישנא בתרא פסק

בעל המאור שם לא, א-ב (ואליבא דהדין לישנא איכא למימר, במאי דפליגי רב ושמואל,

בפירושא דמתניתין בלחוד, אבל לענין איסור והיתר לא פליגי ... נקטינן כהדין לישנא

הלכה למעשה, דביתר מעשר, במלואו ... לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ... אבל בעשר,

אפילו נפרץ במלואו אמרינן פי תקרה יורד וסותם). הובא ברא"ש שם (הר"ז

הלוי ז"ל פסק כלישנא בתרא). עבודת הקודש סוף שער א (בית שנפרץ כותלו כולו

במלואו, אם אין הפרצה יתירה על עשר אינו צריך כלום, רואין פי תקרה כאילו יורד

וסותם. היתה הפרצה יתירה על עשר, צריכה פס ארבעה או שני לחיים, שאין אומרים פי

תקרה סותם כל שנפרץ במלואו ביותר על עשר). מ"מ פי"ז הל"ה (יש מי

שפוסק כלשון אחרון, דכל שנפרץ מלואו ברוח אחת, והוא יתר מעשר, אין אומרים בו פי

תקרה יורד וסותם, וכן פסק הרשב"א ז"ל בספרו). שו"ת מהרי"ל סי'

קח (לגרסת ר"ח לא אמרינן פי תקרה אם הרביעית [פרוצה] במילואה, אלא אם כן יש

גיפופים). הובא במ"א סי' שמו ס"ק ג, ובט"ז סי' שסה ס"ק ו.

[1361] רמב"ם פי"ז הל"ה (אכסדרה בבקעה מותר לטלטל

בכולה, ואע"פ שהיא בת שלש מחיצות ותקרה, שאנו רואין כאילו פי תקרה יורד וסותם

רוח רביעית), ומ"מ שם (ומן ההלכות נראה שפוסקין כלשון הראשון, וכרב דהלכתא

כותיה באיסורי, והביאו הא דרב בלבד בסתם, משמע דאפילו יתר מעשר, וזה דעת רבינו). רא"ש

שם (ולכאורה נראה דבשל סופרים הלך אחר המיקל). טור ושו"ע שם (אבל פרצה שאינה

בקרן זוית, אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם אפילו ביותר מי').

[1362] תוס' שם ד"ה בשתי (ומיהו לרב, אפילו

פרוץ משתי רוחות אית ליה פי תקרה, ובלבד שלא יהא מפולש ... דאפילו אין לה אלא שתי

מחיצות ופרוצה משני צדדין, אית ליה לרב פי תקרה ... שתי רוחות דמתניתין, שנפרץ זה

כנגד זה, דהוי מפולש ולא אמרינן פי תקרה ). רא"ש שם (נראה כדברי רבינו תם,

דבשתי מחיצות נמי מהני פי תקרה, מההיא דקאמר בפ' קמא דסוכה (יח, ב) בההיא מודינא

לך דהוי כמבוי מפולש, פירוש דלא מהני פי תקרה גבי שבת במפולש ... משמע הא בלא

פילוש מהני פי תקרה בשתי מחיצות). טור ורמ"א ס"ב (ואמרינן פי תקרה יורד

וסותם אפילו בב' מחיצות, אם יש כאן ב' מחיצות שלימות דבוקות זו בזו, אבל זו כנגד

זו לא).

סוכה יח , ב (אמר ליה רבא

לאביי, לדידך דאמרת פי תקרה יורד וסותם, אפילו הפחית דופן אמצעי (שנים מכאן ומכאן

קיימין, רש"י). אמר ליה מודינא לך בההיא, דהוה ליה כמבוי המפולש (דכיון דאויר

פתוח לנגדו, דומיא דמבוי מפולש ועשוי לקפנדריא לבקיעת רבים, רש"י)).

*

עי' מ"א .

כנראה הכוונה למ"ש ברמ"א סי'

שמו ס"ג (אסקופה שהיא רשות היחיד, כגון ... שיש לה שני מחיצות מן הצדדין שהם

רחבים ארבע, ומשקוף עליה רחבה ארבע, דאז הוי רשות היחיד).

וכן נפסק לעיל שם ס"ח (מותר ליקח

מפתח מכרמלית שלפני גינה לפתוח ולנעול הגינה ... ובלבד שלא תהא מפסקת ביניהן

אסקופה שהיא רשות היחיד, כגון ... שיש לה מחיצותא מן הצדדים הרחבות ד' טפחים,

דהיינו מזוזות הפתח מכאן ומכאן, אם יש בהן ד', וגם יש עליה משקוף מלמעלה הרחב ד',

שיש תורת תקרה עליו, ואומרים בו פי תקרה יורד וסותם).

והקשה על זה במ"א שם ס"ק ג (צ"ע

דהא בססי' שס"א פסק דבעינן דבוקות זו בזו). והיינו דכיון דמיירי באסקופה שבין

כרמלית לגינה, הרי יש ביניהם פילוש, ואין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם.

ותירץ רבינו לעיל שם בקונטרס אחרון ס"ק

א (דהא באמת אפילו בב' רוחות אמרינן פי תקרה, ובזה כנגד זה, היינו טעמא דלא אמרינן,

משום דהוי מפולש, כמ"ש התוספות ורא"ש מהגמרא סוף פ"ק דסוכה, והתם

פירש"י דאיסור הפילוש משום קפנדריא ובקיעת רבים. אם כן כשיש מחיצה ג' באמצע,

אף על פי שהיא מחיצת כרמלית, מכל מקום כיון שחוסמת היא את העוברים, שוב אין כאן

פילוש. ואף שרחוקה היא, אין בכך כלום לענין שבת). והיינו שכיון שהמחיצה האמצעית של

הגינה חוסמת את העוברים באסקופה זו, שוב אין כאן פילוש, ואומרים בה פי תקרה יורד

וסותם, אף ששני המחיצות של האסקופה אינן דבוקות זו בזו.

[1363] מהרי"ל שם (ואף על גב דמילתא דרבנן היא, וגם

ר"ת נתעצם בראיותיו דאפילו בב' רוחות אמרינן פי תקרה יורד וסותם, מכל מקום

טוב להחמיר).

[1364] סעיף יב (ואף שמן הדין אין צריך אלא ג' מחיצות, וברביעית

אומרים פי תקרה יורד וסותם, כמו שיתבאר בסי' שס"א. מכל מקום טוב להחמיר). ושם

(הערה 84 ).

[1365] תוס' שם פו, א ד"ה קורה (משום היכר ולא

משום מחיצה, היינו משום דבקורה שאינה רחבה כי אם טפח, לא אמר פי תקרה יורד וסותם,

עד שיהא רחבה ארבעה). רא"ש שם פ"ח ס"ז (דקורה רחבה

ד' ... משום פי תקרה ... בקורה טפח לא יאמר פי תקרה יורד וסותם). רשב"א

בעבודת הקדש שער א סי"א (היתה רחבה ארבעה ובריאה אפילו פתוח לכרמלית, יראה לי

שמותר להשתמש תחתיה, לפי שפי התקרה יורד וסותם, וחודה החיצון סותם). הובא

במ"מ פי"ז הי"א. טור (וכגון שפי התקרה חלק ורחבה ד' טפחים), רמ"א

ס"ב (ויש אומרים דבעינן גם כן ברוחב הקירוי ארבעה טפחים).

וכן הוא לעיל סי' שמו ס"ח (יש עליה

משקוף מלמעלה הרחב ד', שיש תורת תקרה עליו, ואומרים בו פי תקרה יורד וסותם). סי'

שנב ס"א (שהאסקופה היא רשות היחיד, שיש עליה משקוף רחב ד'). לקמן סי' שסג

ס"א (שבקורה זו אין אומרים בה מן התורה פי תקרה יורד וסותם, הואיל ואין ברחבה

ד' טפחים אין שם תקרה עליה, כמ"ש בסי' שמ"ו). סי' שסה ס"ו (ואם

הקורה רחבה ד' טפחים, ובריאה לקבל מעזיבה, הרי שם תקרה עליה, ואומרים פי תקרה

החיצון יורד וסותם).

[1366] רש"י שם צד, ב ד"ה אמרי בי רב (משום פי

תקרה נמי לא, כגון שקירויו באלכסון בשפוע, כגון גגין שלנו דליכא פה, דהיינו כעין

ארזילא דאמרינן בעושין פסין), לפירושו בגמרא שם (כגון שנפרץ בקרן זוית

וקירויו באלכסון, דליכא למימר פי תקרה יורד וסותם), ובדף כה, סע"א (אכסדרה

בבקעה, רב אמר מותר לטלטל בכולה ... אמרינן פי תקרה יורד וסותם ... אי דעבידא כי

אכסדרה הכי נמי, הכא במאי אסקינן דעבדה כי אורזילא), ופרש"י (דעביד קירוי כי

אורזילא, יציע גג משופע, דליכא פה). טור (אבל אם הוא משופע, ואין בו ד' טפחים, לא

אמרינן יורד וסותם), ושו"ע ס"ב (והוא שלא יהא פי תקרה משופע, דליכא פה).

(ומ"ש הט"ז

ס"ק ב (פירוש דבריו הוא, וכגון שפי התקרה חלק ורחבה ד' טפחים, פירוש שהפה הוא

חלק ורחב ד' טפחים באותו רוחב, אבל אם הוא משופע, ואין באותו שיפוע שהוא לצד הפה

של התקרה ד' טפחים, לא אמרינן ביה פי תקרה). והיינו דקיי"ל שגם בגג משופע

אמרינן פי תקרה יורד וסותם, אלא שצריך שישארו בו ד' טפחים ביושר.

אינו עולה כלל לפי דעת רש"י

(שהוא מקור סברא זו, שהובאה גם בתוס' ורא"ש שם, ובפשטות התכוין לזה גם הטור).

אלא ודאי סבירא ליה

להטור כפירוש רש"י, שגג משופע אין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם. ומה שהקשה

על זה הט"ז (ומאוד מאוד תמוהין דבריו, דאם תאמר שבמשופע לא הוה אמרינן פי

תקרה לכו"ע, למה כתב הטור בסי' שנ"ח בסופו, קרפף בג' סאין, וקורה ממנו

בית סאה, מותר אפילו אם הקרוי משופע, דחשבינן כאלו מחיצה בסוף הקירוי כו'

עכ"ל, משמע בהדיא דאמרינן פי תקרה).

יש לומר ד סבירא ליה בהא דסי' שנח

דלא כט"ז , אלא כדלעיל שם ס"כ (קרפף בית ג' סאין שלא הוקף לדירה,

וקירה בית סאה, מותר לטלטל בכולו (שאנו רואין את פי התקרה כאילו היא מחיצה יורדת

וסותמת ומפסקת בין הב' בית סאין לשלישית). ואפילו אם הקירוי הוא משופע (שאין

אומרים בו פי תקרה יורד וסותם כמ"ש בסימן ש[ס]"א, כאן הקילו), מכל מקום

רואין כאילו היתה מחיצה גמורה בסוף הקירוי).

ותוס' ורא"ש

שם סבירא להו גם כן הכי, מדלא הקשו זה על רש"י, מהא דקיי"ל בקרפף

להתיר גם במשופע).

*

ולענין אם אומרים פי תקרה יורד וסותם

למעלה מכ' אמה, ראה שו"ת צמח צדק סוס"י קטו (במהדורה החדשה סוס"י

צז), שהביא ב' דעות.

[1367] ראה גם לעיל סי' שמה

סכ"ג (גג הבולט על מחיצות הבית ... כגון גגין שלנו). סי' שמו סי"ב (בגגין

שלנו הבולטים לפני הבתים). הלכות שמירת גוף ונפש ה"א (שאין רגילות כלל להשתמש

על גגיהם ... גגין שלנו).

והיינו שגגין שלנו שונים מהגגים שבזמן

הש"ס בשני פרטים: (א) שהם בשיפוע. (ב) שבולטים ממחיצות הבית. ושני פרטים אלו,

כדי שלא יזל מהגשם לתוך הבית.