שסד דין מבוי המפולש ועשוי כנדל

שסד דין מבוי המפולש ועשוי כנדל

ובו ט' סעיפים:

מבוי וחצר המפולשים

א

מבוי המפולש¹⁸⁰⁵ בשני

ראשיו לרשות הרבים¹⁸⁰⁶,

והוא עצמו אינו רשות הרבים¹⁸⁰⁷,

כגון שאין רבים בוקעים בו ¹⁸⁰⁸ , או שאין ברחבו ט"ז אמה ¹⁸⁰⁹ , וע"ד שנתבאר בסימן שמ"ה¹⁸¹⁰,

וכן המפולש בראשו אחד לרשות הרבים ובראשו השני לכרמלית¹⁸¹¹,

או אפילו שני ראשיו פתוחים לכרמלית, אינו ניתר בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן,

אלא צריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן¹⁸¹²,

אם אינו רחב מעשר אמות ¹⁸¹³ , לפי שצורת פתח היא כמחיצה גמורה,

ונמצא שאינו פתוח אלא מצד אחד ואינו נקרא מפולש ¹⁸¹⁴ .

אבל אם ראשו אחד פתוח לרשות הרבים וראשו

השני לחצר שאינה מעורבת, אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו¹⁸¹⁵,

שהרי ראשו הפתוח לחצר אינו מחוסר מחיצה שם, שמחיצות החצר מתירות אותו, ואין צריך

תיקון שם אלא מפני שפרוץ שם במילואו למקום האסור מחמת חסרון עירוב, ולא מחמת חסרון

מחיצות, לפיכך די שם בתיקון כל שהוא¹⁸¹⁶.

ויש אומרים¹⁸¹⁷

שבראש הפתוח לחצר צריך שיהא שם לחי, ולא קורה, כדי שיהא נראה שם כסתום, שהלחי

נידון משום מחיצה, מה שאין כן בקורה (ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל).

וכל זה כשהחצר אינה רגילה במבוי זה,

כגון שיש לה פתח למבוי אחר¹⁸¹⁸.

אבל אם היא רגילה בו, אפילו צורת פתח ודלתות אינן מועילות להתיר שם, אם לא נשתתפה

במבוי זה עם שאר החצירות הפתוחות לו¹⁸¹⁹.

ואם נשתתפה בו אין צריך לערב כלל כמו

שיתבאר בסימן שפ"ז¹⁸²⁰:

ב

וכל זה במבוי¹⁸²¹.

אבל חצר, שאין ארכה יתר על רחבה¹⁸²²,

שאינה ניתרת אלא בפס ד' או בב' פסין של משהו¹⁸²³,

וכן מבוי שחסר אחד מתנאי מבוי, בענין שאינו ניתר בלחי וקורה, אלא בתיקון החצר¹⁸²⁴,

אין פילוש אוסר בהם, אלא אפילו הם מפולשים לרשות הרבים בשני ראשיהם, והרבים נכנסין

מכאן ויוצאים מכאן ¹⁸²⁵ , די להם בתיקון החצר מכאן ומכאן¹⁸²⁶:

ג

ומבואות שלנו¹⁸²⁷,

אף על פי שדינם כחצר שאינן ניתרים בלחי וקורה, הואיל ואין בתים וחצרות פתוחים לה

כראוי¹⁸²⁸,

מכל מקום לענין פילוש אינם כחצר, אלא כמבוי המפולש ¹⁸²⁹ , שצריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה

מכאן ¹⁸³⁰ . ולא די להם בתיקון החצר מכאן ומכאן.

הואיל ולעולם הם קרובים לרשות הרבים או לכרמלית יותר מהחצר, שרוב החצרות הם פתוחות

למבוי, והמבוי לרשות הרבים או כרמלית, לפיכך החמירו בתיקונם יותר מתיקון החצר

לענין פילוש¹⁸³¹,

כמו שמטעם זה החמירו בתיקונם יותר מבתיקון החצר לענין ארכם יתר על רחבם, כמו

שנתבאר בסימן שס"ג¹⁸³²:

תיקון

רשות הרבים בדלתות

ד

(אע"פ שצורת פתח היא כמחיצה גמורה¹⁸³³,

ואם עשה צורת פתח על גבי ד' קונדסין רשות היחיד גמורה היא מן התורה, אפילו עשה כן

באמצע רשות הרבים גמורה¹⁸³⁴,

כמו שנתבאר בסי' שס"ב¹⁸³⁵.

אעפ"כ מדברי סופרים אין צורת פתח מועלת לרשות הרבים גמורה ¹⁸³⁶ ,

אם נשלמו בה כל תנאי רשות הרבים שנתבאר

בסי' שמ"ה¹⁸³⁷,

אלא) הבא להכשיר רשות הרבים להתיר בה הטלטול צריך לעשות לה דלת מכאן ודלת מכאן ¹⁸³⁸ .

והוא שננעלות בלילה¹⁸³⁹,

שנעילת הדלתות עושה אותה כחצר אחת של רבים ומערבין את כולה ¹⁸⁴⁰ , על דרך שיתבאר בסי' שצ"ב¹⁸⁴¹,

ושוב אין מבואותיה צריכין שום תיקון¹⁸⁴².

ויש אומרים¹⁸⁴³

שאין צריך שיהיו נעולות בלילה, רק שיהיו ראויות לינעל, שאם משוקעות בעפר מפנה אותן

ומתקנן שיהיו ראויות לינעל.

ויש להחמיר כסברא הראשונה ¹⁸⁴⁴ , אף על פי שהעיקר כסברא האחרונה¹⁸⁴⁵.

וכבר נתבאר בסי' שמ"ה¹⁸⁴⁶

שיש אומרים שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה¹⁸⁴⁷:

מבוי עקום

ה

מבוי עקום כמין ד'¹⁸⁴⁸,

ומפולש בב' ראשיו לרשות הרבים¹⁸⁴⁹

או לכרמלית ¹⁸⁵⁰ , דינו כאלו היה מפולש בעקמומיתו לרשות

הרבים¹⁸⁵¹

או לכרמלית, וצריך לעשות לו תיקון בעקמומיתו¹⁸⁵²,

לפי שהתיקון של מבוי מפולש צריך שיהא נראה לכל בני המבוי¹⁸⁵³,

ואם כן התיקון שבראש זה אינו מועיל להדרים בראש זה.

וצריך שיעשה צורת פתח בעקמומיתו, כדי

שיהא הצורת פתח שהוא תיקון של מבוי מפולש נראית להדרים כאן ולהדרים כאן, ובשני

ראשיו יעשה לכל אחד לחי או קורה¹⁸⁵⁴.

וכל שכן אם יעשה צורת פתח בכל אחד מב' ראשיו ולחי או קורה בעקמומיתו¹⁸⁵⁵.

ואם עשוי כמין ח', צריך צורת פתח בשני

עקמומיותיו, ולחי או קורה בשני ראשיו¹⁸⁵⁶.

ולאחר שעשה צורת פתח בעקמומית, יכולין

לחלק עירובם, שהדרים מצד זה של צורת פתח יערבו לעצמן והדרים מצד זה יערבו לעצמן.

או אם שבני צד זה עירבו ביניהם ובני צד זה לא עירבו, אין אוסרים אלו על אלו, אלא

אלו אסורים בחלקם ואלו מותרים בחלקם¹⁸⁵⁷,

שצורת פתח חולקת רשויות כמ"ש בסי' שס"ג ¹⁸⁵⁸ :

ו

מבואות הפתוחים אלו לאלו, הרי כולם במקום פתיחתן זה לזה דינם כמבוי עקום, וצריכים

שם תיקון שנתבאר, שכיון שהחיצון פתוח לרשות הרבים¹⁸⁵⁹

או לכרמלית¹⁸⁶⁰,

הרי אותו מבוי שפתוח אליו חשוב כפתוח לרשות הרבים או לכרמלית, מטעם שנתבאר במבוי

אחד שמתעקם, וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי, וכן כולם:

מבוי העשוי כנדל

ז

מבוי העשוי כנדל, דהיינו מבוי גדול שהרבה מבואות קטנים פתוחים לו משני צדדיו, כעין

שרץ הנקרא נדל שיש לו שורה של רגלים מצד זה ומצד זה, וראשי השניים של מבואות

הקטנים פתוחים לרשות הרבים או לכרמלית, עושה לכל אחד במקום פתיחתו לגדול צורת פתח,

לפי ששם הוא כמבוי עקום¹⁸⁶¹.

ואפילו אם המבואות הקטנים שבצד זה הם

מכוונים ממש כנגד אותם שבצד זה, שנמצא כל אחד מהם עם אותו המכוון נגדו בצד השני הם

כמבוי אחד מפולש ואין כאן עיקום כלל. מכל מקום הרי כל אחד מהם הוא כמבוי עקום עם

הגדול, שהרי מה שפתוח לגדול הוא כפתוח לרשות הרבים¹⁸⁶²,

הואיל ואי אפשר לראות בו התיקון של הגדול, כמו שנתבאר במבוי אחד שמתעקם. ואין צריך

לומר אם המבואות שבצד זה אינם מכוונים כנגד אותם שבצד זה. ואין צריך לומר אם אין

שם מבואות אלא מצד אחד בלבד¹⁸⁶³:

ח

ובראשי השניים של מבואות הקטנים הפתוחים לרשות הרבים או לכרמלית, יעשה לחי או קורה¹⁸⁶⁴.

ובמבוי הגדול, אם הוא מפולש, עושה צורת

פתח בראשו האחד ובראשו הב' לחי או קורה. ואם אינו מפולש, עושה לחי או קורה בראשו¹⁸⁶⁵:

מבוי שאין חצירות ובתים

פתוחים לו

ט

וכל דיני מבוי עקום הם במבוי שבתים וחצירות פתוחים לתוכו כראוי, אבל מבואות שלנו

שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי, ודינם כחצר, אינם צריכים שום תיקון

בעקמומיתם, כמו שאין צריך בחצר עקומה ¹⁸⁶⁶ .

ואף שלענין פילוש לרשות הרבים או

לכרמלית אנו מחמירים בהם כמו במבוי גמור¹⁸⁶⁷.

זהו לפי שהם קרובים שם לרשות הרבים או לכרמלית. מה שאין כן עקמומיתם שאינו קרוב

לרשות הרבים, אין מחמירים בו יותר מבחצר¹⁸⁶⁸:

[1805] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:

(א) מבוי וחצר המפולשים (ס"א-ג).

(ב) תיקון רשות הרבים בדלתות

(ס"ד).

(ג) מבוי עקום (ס"ה-ו).

(ד) מבוי העשוי כנדל (ס"ז-ח).

(ה) מבוי שאין חצירות ובתים פתוחים לו

(ס"ט).

[1806]

רב יהודה עירובין ו , ב (כיצד

מערבין מבואות המפולשין לרשות הרבים, עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן). רי"ף

שם ב, א (והני מילי מבואות המפולשין לרשות הרבים, הוא דסגי להו בצורת פתח מכאן

ולחי או קורה מכאן, אבל ברשות הרבים גופה לא). רמב"ם פי"ז ה"ג (והיאך

מתירין מבוי מפולש, עושה לו צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן). מ"מ שם (ממה

שסתם רבינו את לשונו, נראה שהוא סבור שאפילו מפולש לרשות הרבים מכאן ומכאן, הכשרו

בצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן. וזה דעת ההלכות שם). ב"י ד"ה מבוי

המפולש (ומדברי הרי"ף והרא"ש משמע, דאפילו במפולשים בשני ראשיהן לרשות

הרבים בהכי סגי, וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק י"ז ... כיון דהרי"ף

והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת, הכי נקיטינן) טור ושו"ע ס"א

(מבוי המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים ... צריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן).

[1807]

גמרא שם ו, א (כיצד מערבין דרך רשות הרבים עושה צורת הפתח מכאן ולחי

וקורה מכאן ... ורשות הרבים מי מיערבא ... הכי קאמר כיצד מערבין מבואות המפולשין

לרשות הרבים, עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן). רי"ף שם (אבל ברשות הרבים

גופה לא). ויתבאר דינו לקמן ס"ד (והערה 32 ).

ואף שנתבאר לעיל סי' שמה סי"א (מבואות ... המפולשים ...

הן רשות הרבים גמורה), שאין צורת הפתח מועלת בו.

מבאר כאן ג' אופנים שמבוי המפולש אינו רשות הרבים:

(א) "אין רבים בוקעים בו".

(ב) "אין ברחבו ט"ז אמה".

(ג) "מפולש ... לכרמלית".

[1808]

הגהות אשרי עירובין פ"א ס"ח (ודוקא דליכא בקיעה אלא מבני

מבוי, אבל אם בקעי כל בני העיר מכאן ומכאן דרך אותו מבוי המפולש ... אז לא סגי בצורת

הפתח, דאתו רבים ומבטלי מחיצתא). הובא בתוספת שבת ס"ק ב בהגהה, ומסיים (והב"י

והד"מ לא הביאו זה, ולא ידעתי למה).

וכן הוא ברבנו ירוחם ני"ב ח"ד (כל מבוי מפולש, או

דרך, והוא רחב י"ו אמה ורבים בוקעין בו ומצויין שם, הוי רשות הרבים). ריטב"א

עירובין כב, א (הילכך אי אפשר לערב רשות הרבים א[לא] כשאין הדרך סלולה שם לרבים, ויש

להם מעבר אחר, אלא שפעמים בוקעים בה רבים, כעין מבואות המפולשין לרשות הרבים, דבכי

הא מיערבא בצורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן ... הא כל שהדרך סלולה לרבים ... אין

מערבין אותה).

הובא ונתבאר בחידושי צמח צדק רד, א (ופירוש וענין שהמבואות

עצמו אינן רשות הרבים, כתב בחידושי הריטב"א דכ"ב, שאין בקיעתם תדירה

וסלולה להדיא, רוצה לומר דלא בקעי בה רבים כל כך ... בעינן שהדרך סלולה שם לרבים,

ואם לא כן אינו נחשב רשות הרבים אע"פ שרחב י"ו אמה).

והיינו שכל רחוב הסלול לכל בני העיר (כמו כמעט כל הרחובות שבעיירותינו), אין צורת הפתח מועלת בו, אלא

דלתות. ורק רחוב הסלול לבני המבוי בלבד (כמו הסימטאות הנקראות בלשון המדינה alleyway ), מועלת בהם צורת

הפתח.

וראה גם נתיבות שבת פכ"א הערה צ.

[1809]

מ"מ פי"ז ה"ג (ופירוש

מפולש לרשות הרבים מכאן ומכאן, בשאינו רחב ט"ז אמות, אבל רחב, זהו רשות הרבים

גמורה). ב"י שם (וכתב עוד הרב המגיד שם, ופירוש מפולש לרשות הרבים

מכאן ומכאן בשאינו רחב שש עשרה אמות, אבל רחב, זו היא רשות הרבים גמורה).

ויתירה מזו נתבאר לעיל סי' שמה סי"ב (מבואות המפולשים

לרשות הרבים מב' ראשיהם ... יש אומרים ... רחבים י"ג אמה ושליש ... הם רשות

הרבים אפילו הם מפולשים לרוחב רשות הרבים).

וכאן מיירי לדעה הראשונה דלעיל שם (אין בהם ט"ז ... אם

ארכן מפולש לרוחב רשות הרבים אינן רשות הרבים).

והיינו שכמעט כל הרחובות שבעירנו נ.י., שרחבם יותר מט"ז

אמה (או י"ג אמה ושליש), אין צורת הפתח מועלת בהם. ורק הסימטאות (הנקראות

בלשון המדינה alleyway ) מועלת בהם צורת הפתח.

[1810]

סעיף יב (שם הובאו ב' דעות בזה, כדלעיל הערה הקודמת).

[1811]

רב יהודה אמר רב שם [ ז] , א (סרטיא מכאן ובקעה מכאן,

או בקעה מכאן ובקעה מכאן, עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן. השתא סרטיא מכאן

ובקעה מכאן עושה לו צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן, בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיא.

הכי קאמר סרטיא מכאן ובקעה מכאן נעשה כבקעה מכאן ובקעה מכאן). טור ושו"ע שם (או

צד אחד לרשות הרבים וצדו השני לכרמלית).

[1812]

גמרא שם (בקעה מכאן ובקעה מכאן). עי'

שם בתוס' ד"ה בקעה (ולא משמע ליה דאתא לאשמועינן דאפילו הכי בעי צורת

הפתח, אלא אתי לאשמועינן דסגי בצורת הפתח). והיינו אף שכן הוא האמת, שגם זה "אינו

ניתר בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן, אלא צריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה

מכאן".

ריב"ש סי'

תה (כל המבואות המפולשין, הרי הם כמפולשין לכרמלית, וצריכין צורת פתח מכאן ולחי או

קורה מכאן. כדאמר רב מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן, אבל סרטיא מכאן ובקעה מכאן,

או בקעה מכאן ובקעה מכאן, עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן. ובודאי דהלכתא היא,

דהא ליכא מאן דפליג עליה בהא). רמ"א ס"א (או שני ראשיו פתוחין לכרמלית).

[1813]

תוס' שם ו, א ד"ה ולחי וקורה (אף

על גב דלחי לא מהני ביותר מעשרה, יעשה לחי רחב עד שיתמעט האויר מעשרה).

וכדלעיל סי' שסג סכ"ז (מבוי הרחב בפתחו יותר מעשר אמות,

אינו ניתר בלחי וקורה, אלא בצורת פתח).

[1814]

שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרא (צורת הפתח מכאן ולחי אחד

מכאן ... שהרי צורת הפתח מחיצה גמורה, והרי יש כאן ג' מחיצות). הובא בב"י סי'

שסג ד"ה ואינו ניתר בלחי וקורה. לבוש ס"א (צריך צורת הפתח מצד אחד,

דמשוי לה בה כסתומה באותו צד, והוי לה מבוי סתומה משלש רוחותיה, ואחר כך מתקנה

בלחי או בקורה בצד הרביעי). ט"ז ס"ק א (צריך צורת הפתח מכאן, כי היכי

דליהוי כסתום במחיצה מההוא צד, והוי כמבוי סתום מג' צדדין, וסגי בצד השני בלחי או

קורה).

וכן הוא לקמן ס"ד (שצורת פתח היא כמחיצה גמורה). לעיל סי'

שסב סי"ט (אם עשה צורת הפתח ... שאין כאן פרוץ כלל), ושם נסמן (הערה 106 ).

משא"כ הלחי, אף "שהלחי נידון משום מחיצה"

(כדלקמן בסמוך), מכל מקום אינו "כמחיצה גמור", לומר "אינו נקרא

מפולש".

ולכן לא סגי בפסין מכאן ומכאן, ולא סגי אפילו בעומד מרובה על

הפרוץ, וכדלקמן סי' שסה ס"א (מבוי שנפרץ אחד מצדדיו לרשות הרבים או לכרמלית

... אם רבים בוקעים שם, אפילו אין שם בפרצה אלא ד' טפחים, צריך לתקנה (בצורת פתח,

כדין מבוי מפולש, שהרי מבוי זה מפולש הוא מפתח זה לפתח הגדול שבו הלחי או הקורה)),

ושם (הערה 15 ).

[1815]

הגהת סמ"ק סי' רפב אות י (ואם הוא מפולש מצד אחד לרשות

היחיד שלא עירב עמו, אף על גב דמפולש למקום האסור לו, מכל מקום לא בעי צורת הפתח

כלל, אלא סגי מאותו צד של רשות היחיד על ידי לחי, ומצד אחר דלרשות הרבים סגי או

בלחי או בקורה). טור ושו"ע שם (אבל אם צדו אחד פתוח לרשות הרבים וצדו

השני לחצר שאינה מעורבת, אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו). ט"ז ס"ק

א (סגי גם בקורה מכאן ומכאן, וכל שכן בלחי שהוא משום מחיצה). לבוש ס"א

(אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו).

והיינו שהמבוי הזה עם החצר הם ביחד מבוי שאינו מפולש, שסגי

בלחי וקורה, כדלעיל סי' שסג ס"א (כל מקום שיש לו ג' מחיצות ופרוץ במילואו

ברוח רביעית ... התירו כשעשה איזה תיקון במקום הפרצה ... כגון להניח קורה ... וכן

הקילו במבוי להתירו בלחי).

אלא שבנוסף לזה צריך תיקון בין המבוי שפרוץ במילואו לחצר שאינה

מעורבת, ובזה מובאת כאן המחלוקת אי סגי בלחי או קורה, או דוקא לחי.

[1816]

ט"ז שם (אם צד אחד פתוח לחצר שאינה מעורבת, הוה אותו צד כסתום

בלא תיקון, והתיקון אינו אלא משום היכר מדרבנן).

[1817]

ב"ח ד"ה ומ"ש אבל אם צד

(אף על גב דלא בעינן צורת הפתח, מכל מקום לחי דהוי משום מחיצה מיהא בעינן, כי היכי

דליהוי כאילו היה סתום על ידי לחי שהוא חשוב כמחיצה, ובצד רשות הרבים סגי בלחי או

בקורה, אבל על ידי קורה דאינו אלא משום היכר לא הוי כסתום. וכדמשמע להדיא

ממ"ש הגהות סמ"ק, דמדקדק בלשונו דבצד החצר צריך דליהוי כמו סתום, ובצד

רשות הרבים סגי בלחי או קורה). מ"א ס"ק א (וב"ח כתב דקורה

לא מהני לצד החצר, אלא בעינן לחי לצד החצר, שיהא נראה כסתום. ועי' סי' שס"ג

סל"א).

והיינו שלא תקנו קורה אלא בהיתר מבוי,

מטעם היכר, כדלעיל סי' שסג ס"א ( אפילו תיקון שאינו מועיל מן התורה, כגון

להניח קורה ... מועלת במבוי מדברי סופרים

... וכיון שיש קורה על פתחו יש בזה היכר).

*

הלכה זו נזכרת גם לקמן סי' שסה ס"ג (מבוי שנפרץ במילואו

לחצר ... ולא עירבו בני החצר עם המבוי ...

אע"פ שאינה רגילה בו ... מכל מקום כיון שנפרץ במילואו למקום האסור לו בלי

עירוב, נאסר כולו). ולא נתפרש שם אי סגי בקורה, או צריך דוקא לחי. שסמך על מה שכבר

נתבאר כאן, כדלקמן שם (הערה 25 ).

ודין מבוי שנפרץ במילואו לרחבה, יתבאר לקמן שם ס"ה (ואם

נפרץ לרחבה שאחורי הבתים ... אם יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה דינו כנפרץ

לכרמלית, וצריך שם תיקון בכל ענין), ושם (הערה 41 ).

[1818]

רש"י ח, א ד"ה בנראה מבחוץ (ואע"ג

דשאר חצירות הפתוחות למבוי בפתח הגון ודאי אוסרות עליו, זו הואיל ואינה רגילה בו ...

אינה אוסרת עליו). תוס' ז, ע"ב סד"ה דאי דרב (דאע"ג דרגילה

בו הוה שרי, הואיל ולבני חצר יש להם דרך לרשות הרבים בלא מבוי).

וכן הוא לקמן סי' שפו ס"ט (חצר הפתוחה לב' מבואות ... אם

רגילה באחת ובשני אינה רגילה, זה שרגילה בו אוסרת, וזה שאינה רגילה בו אינה אוסרת,

אף על פי שעוברת עליו בשבת).

[1819]

אלא אם כן בנו אצטבא, כדלקמן שם (חצר שסילקה עצמה מלהשתמש במבוי,

ועשתה מעשה המוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא גבוה ד' טפחים על פתחה, שוב אינה אוסרת

על בני המבוי, אף על פי שעוברת דרך עליהם בשבת, ואפילו אין לה פתח למבוי אחר לעבור

דרך עליו לרשות הרבים).

[1820]

סעיף ב (שהרי כולם נשתתפו במבוי, ועל השיתוף סומכין). ויש בזה כמה

חילוקי הלכה, כדלקמן שם.

[1821]

תוכן והמשך דברי הסעיף:

(א) מבוי הקצר, דינו כחצר בשני הפרטים:

(א) צריך פסין, ואינו ניתר בלחי וקורה. (ב) אין פילוש אוסר בו.

(ב) חצר הארוך, דינו כמבוי בשני הפרטים:

(א) סגי בלחי. (ב) פילוש אוסר ומצריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן.

[1822]

ט"ז סי' שסה ס"ק ג (אף על גב

דלעיל במבוי פוסל בקעי רבים, כאן לענין החצר לא משגחינן בבקעי רבים ... והך חצר

היינו מרובע, דאלו ארכו יותר על רחבו הוי כמבוי).

[1823]

כדלעיל סי' שסג ס"ב (לא התירו בג' מחיצות ולחי אחד או קורה

רחבה טפח, אלא במבוי, אבל חצר ... אינה ניתרת אלא בפס), וסל"ב (וחצר שארכה

יתר על רחבה, אפילו משהו, דינה כמבוי, וניתרת בלחי או קורה).

[1824]

רמ"א ס"א (וכל זה שיש לו

תנאים המבוארים לעיל סי' שס"ג סכ"ו בדין מבוי, אבל אם אינו רק (כ)חצר,

צריך תקון חצר משני צדדיו).

והוא כמבואר בשו"ע סי' שסג סכ"ו (אין מבוי ניתר בלחי

או קורה עד שיהיו ... ארכו יותר על רחבו. ואם חסר אחד מאלו, אינו ניתר אלא בפס

ארבע, או שני פסין שני משהויין, או צורת פתח).

וכן הוא לעיל סי' שסג סל"ב (אין המבוי ניתר בלחי וקורה

אלא אם כן ארכו יתר על רחבו, אפילו משהו, אבל אם ארכו כרחבו, או רחבו יותר על ארכו,

אין שם מבוי עליו, ודינו כחצר שאינה ניתרת אלא בפס ד' או בב' פסין של ב' משהויין).

*

בשו"ע שם נתבארו שלושה אופני מבוי:

(א) שאינו ניתר אלא בצורת הפתח.

(ב) שאינו ניתר בקורה, אלא בלחי.

(ג) שאינו ניתר בלחי או קורה, אלא בפסין.

כאן מיירי באופן השלישי, שנתבאר לעיל שם, שיש לו שני תנאים:

(א) שאין ארכו יתר על רחבו – נתבאר דינו כאן, שאין הפילוש אוסר

בו.

(ב) שאין בתים וחצרות פתוחים לו – יתבאר דינו בסעיף הבא,

שהפילוש אוסר בו.

[1825]

משנה פ"ו דטהרות מ"י

(חצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו, רשות היחיד לשבת). הובא ב גמרא ח , א.

טור ושו"ע סי' שסה ס"ג (חצר מותר אפילו ... בקעי בה רבים). ט"ז שם

ס"ק ב (לענין חצר אין איסור מחמת בקעי רבים כמ"ש אחר זה), וס"ק ג (אף

על גב דלעיל במבוי פוסל בקעי רבים, כאן לענין החצר לא משגחינן בבקעי רבים).

וכן הוא לקמן סי' שסה ס"ג (נפרצה החצר מצד השני לרשות

הרבים ... חצר מותרת, אפילו ... הרבים

נכנסין בזו ויוצאין בזו, אין בקיעת הרבים אוסרת בחצר).

וראה חידושי צמח צדק רד, ב ד"ה ק"ל.

[1826]

והיינו שבמבוי המפולש צריך "צורת פתח מכאן ולחי או קורה

מכאן", ובחצר המפולש, וכן במבוי שאין ארכו יתר על רחבו, סגי בפסין מכאן

ומכאן.

*

לכאורה מיירי הכא בחצר או מבוי קטנים ביותר, שרחבם פחות מעשר

אמות; שהרי דוקא אז ניתרים בפס, כדלעיל סי' שסג סל"ב (צריכים פס ד' או ב'

פסין משהויין, אם אינם רחבים מעשר אמות). וגם ארכם פחות מעשר אמות, שהרי "אין

ארכה יתר על רחבה".

אמנם אפשר גם במבוי או חצר שהם כ' על כ' אמה, וכדלעיל סי' שסג

סל"ט (מבוי שהוא רחב כ' אמה, ורוצה להכשירו בלחי או קורה, כיצד יעשה).

[1827]

תוכן והמשך דברי הסעיף שלפנינו, ולקמן ס"ט:

דין מבוי הארוך, שאין בתים וחצרות

פתוחים לו:

(א) לענין פילוש, דינו כמבוי, שצריך

צורת הפתח.

(ב) לענין מבוי עקום, דינו כחצר, שאין

צריך תיקון בעקמימותו.

(ג) לענין פסין, דינו חמור מחצר, שחצר

ארוך סגי בלחי, ומבוי זה צריך פסין, כמו חצר קצר.

[1828]

כדלעיל סי' שסג ס"ל (אין מבוי ניתר בלחי וקורה, עד שיהיו

פתוחים לתוכו שתי חצירות ולכל חצר שני בתים, אבל פחות מכן, דינו כחצר, שאינה ניתרת

אלא בפס ד', או בב' פסין של ב' משהויין).

[1829]

ט"ז סי' שסג ס"ק יח (דכל

המבואות שלנו יש להם דין חצירות. לפי זה היה לנו לתקן פס ד' מצד אחד, או ב'

משהויין אחד לכל צד, כדלעיל בחצר. אלא דנראה דלא נהיגי לעשות כן, משום מבוי מפולש,

שצריך דוקא צורת הפתח).

וכן הוא לעיל סי' שסג סל"ב (מבואות שלנו שיש להן דין

חצרות, הואיל ואין חצירות של ב' בתים פתוחים לתוכם ... צריכים פס ... והמנהג הפשוט

במדינות אלו לתקן כל המבואות על ידי ... צורת פתח ... כדי להתיר גם במבואות

המפולשים שצריכים צורת פתח כמ"ש בסי' שס"ד). והיינו שגם במבוי שאינו

מפולש נהגו בצורת הפתח, כדי להתיר אף במפולשים שהפילוש אוסר בהם, וצריכים צורת

פתח, אף שאין בהם חצירות ובתים.

וכ"מ ברמ"א

שם סכ"ו (והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקנן על ידי חבל הקשור לרחבו של מבוי ...

צורת הפתח). ומ"א שם ס"ק כז (לענין זה שם מבוי עליהם ... בעינן

צורת הפתח, כיון דקרובים לרשות הרבים), ובסי' שסה ס"ק ד (וצ"ע במבואות

שלנו אם יש להם דין חצר לענין זה ... בקעי בה רבים, לדידן דקי"ל דיש לה דין

חצר ... ויש להחמיר).

וכן הוא לקמן שם ס"ב (ומבואות שלנו, אף על פי שדינם כחצר

שאינה ניתרת בלחי וקורה, ובחצר אין פרצה אוסרת אף על פי שרבים בוקעים בה ...

אעפ"כ יש להחמיר בזה במבואות שלנו ... רבים בוקעים בה).

*

אלא שמכל מקום יש חילוק בין מבוי מפולש שבתים וחצרות פתוחים לה

או לא, כדלקמן שם (יש להחמיר בזה במבואות שלנו ... אבל אם יש בעיר מבוי שבתים

וחצרות פתוחים לתוכו כראוי, מן הדין צריך לעשות תיקון לפרצת חומתה או למבוי ההוא).

[1830]

מ"א שם (ועי' סי' שס"ד דמצד השני סגי בלחי).

והיינו אף שבמבוי שאינו מפולש, לא סגי בלחי או קורה, אלא צריך

פסין, כדלעיל.

מכל מקום כאן במבוי המפולש, שעושין צורת הפתח מכאן, סגי בלחי

או קורה מצד השני.

וראה מראי מקומות וציונים.

[1831]

עי' במ"ש בסוף סי' זה ס"ט (שלענין

פילוש לרשות הרבים או לכרמלית אנו מחמירים בהם כמו במבוי גמור, זהו לפי שהם קרובים

שם לרשות הרבים או לכרמלית), בשם המ"א שם (ומכל מקום לענין זה שם מבוי

עליהם ... בעינן צורת הפתח, כיון דקרובים לרשות הרבים).

[1832]

סעיף לב (וחצר שארכה יתר על רחבה אפילו משהו, דינה כמבוי וניתרת

בלחי או קורה, ואע"פ שאין חצירות ובתים פתוחין לתוכה. שלא הצריכו כן אלא

במבוי שהוא פתוח וקרוב לרשות הרבים או לכרמלית, אבל לא בחצר שהיא רחוקה מרשות

הרבים או הכרמלית, שהיא פתוחה למבוי והמבוי פתוח להן).

והיינו שמבוי הארוך ואינו מפולש, שאין חצרות ובתים פתוחים לו,

אינו ניתר בלחי או קורה, וצריך פסין; אף שחצר ארוכה ואינה מפולשת, שאין חצרות

ובתים פתוחים לה, סגי בלחי או קורה.

וכמו שמבוי הארוך שאין חצרות ובתים פתוחין לתוכו, החמירו בו

יותר מחצר הארוכה, כך גם לענין פילוש, שמבוי ארוך שאין חצרות ובתים פתוחין לתוכו,

החמירו בו יותר מחצר, והצריכו בו צורת הפתח.

[1833]

כדלעיל ס"א (שצורת פתח היא כמחיצה גמורה), ושם נסמן (הערה 10 ).

[1834]

עירובין יא, א (מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שנעץ ד' קונדיסין

בארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם, ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים.

ואמר ריש לקיש כדרך שהתירו לו לענין כלאים כך התירו לו לענין שבת. ר' יוחנן אמר

לכלאים התירו לו לענין שבת לא התירו לו). תוס' שם ד"ה אילימא (אם תאמר הואיל

ומהני צורת הפתח מכל ד' רוחות, אם כן גבי פסי ביראות למה הוצרכו לארבעה דיומדין

... היה להם לעשות ד' קונדסין וזמורה על גביהן ... ואומר ר"י לפי שלא היה

מתקיים כל כך). וכן הוא ברא"ש שם פ"א סי"ג.

הרי שד' קונדסין וזמורה על גביהן מועיל אפילו באמצע רשות

הרבים, כדאמרינן שם כ, א (עבד כעין פסי ביראות ברשות הרבים וזרק לתוכה חייב).

וכדלעיל סי' שמה ס"ה (כל מקום שיש לו שֵם ד' מחיצות ... כגון ד' קורות

הנעוצים ברשות הרבים). ועל זה הקשו התוס' וסייעתם, שגם צורת הפתח על גבי ד'

קונדסין יועילו כמו פסי ביראות.

וראה פרי מגדים משב"ז סי' שסג ס"ק א (ודע שאני מסופק

בצורת הפתח אי הוה מחיצה דין תורה, ולחייב הזורק בתוכו, בנעץ ד' קונדיסים ועליהם צורת

הפתח). חידושי צמח צדק סב, ד (שדן בדעת התוס', אם צורת הפתח מועיל מהתורה ברשות

הרבים שיש לה שתי מחיצות). סג, א. סד, ב (דאין ראי' גמורה דגם בצורת הפתח אמרינן

כן מדאורייתא). רד, א. שו"ת דברי נחמי' סי' כג (ומ"ש שם בפנים בהגהה דזה

מדברי סופרים, צ"ע).

ואפשר שגם רבינו מסתפק בזה, ולכן הכניסו בין חצאי עיגול, וכהכלל המובא בשארית יהודה

או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו

היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

ואפשר גם שבזה מסתפק באגרות קודש ח"ט אגרת ב'תרנד (הערות

לקונטרס הצעה לתיקון עירובין ... [מ"ש אודות מנהטן שהיא] לכו"ע רשות

הרבים מן התורה, צ"ע ובירור, דכמדומה הרחובות כולם מסתיימות, סוף סוף, בגשרים

ומנהרות הסתומות על ידי צורת הפתח, או גם מחיצה ו"שראנקען" כדי לגבות מס

וכיו"ב). והיינו שאפשר סגי בצורת הפתח שבסוף הגשרים, שלא יהי' רשות הרבים מן

התורה. ואם לאו, אזי אפשר שעכ"פ ה"שראנקען" כדי לגבות מס, יש

להחשיבם כדלתות.

*

אמנם מובן, שגם אם נקבל למסקנא, שעל ידי צורת הפתח נעשה כל

המקום שבינתים רשות היחיד מן התורה; מכל מקום אין זה מועיל לעירוב שעושים אחר כך

בצורת הפתח נוסף. שהרי כן תקנו חכמים, שבמקום שהוא רשות הרבים בלי צורת הפתח, לא

יועיל צורת הפתח, ולא שני צורות הפתח, כי אם דלתות.

אלא אם כן נאמר שה"שראנקען" לגביית המס נחשבות

דלתות. ויש לעיין בזה, במקום שאין ה"שראנקען" עוצרות אלא את המכוניות,

ולא את הולכי הרגל.

[1835]

סעיף יט (בבקעה שבא לעשות בה היקף כדי להתיר לטלטל בתוכו, אינו

מועיל מדברי סופרים, כשכל הד' רוחות מוקפות על ידי צורת פתח בלבד), אבל מן התורה

מועיל (אלא שלא נתפרש שם דהיינו אפילו באמצע רשות הרבים גמורה).

[1836]

עירובין ו, א-ב (תנו רבנן כיצד מערבין דרך רשות הרבים, עושה צורת

הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן ... ורשות הרבים מי מיערבא ... אמר רב יהודה הכי קאמר

כיצד מערבין מבואות המפולשין לרשות הרבים, עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן).

רי"ף שם ב, א (והני מילי מבואות המפולשין לרשות הרבים, הוא דסגי להו בצורת

פתח מכאן ולחי או קורה מכאן, אבל ברשות הרבים גופה לא). טור ושו"ע ס"ב (רשות

הרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות).

[1837]

סעיפים יא-ב.

[1838]

ר' יוחנן ו , ב (ירושלים אילמלא דלתותיה

ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים). רש"י שם ד"ה חייבים עליה (אלמא

נעילת דלתות בעינן בכל לילה, והכא קתני עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן). תוס' שם ד"ה

והאמר (יש לומר לפירושו ... הכא דשלישית על ידי דלת, רביעית נמי צריך דלת). מ"א

ס"ק ב (לפרש"י בעינן ב' דלתות, ודלת לא חשוב כמחיצה גמורה, ולכן בעינן

ברביעית נמי דלת).

וקיי"ל כדעת רש"י; דלא כדעת התוס' שם (כיון דיש לו

ב' מחיצות, ושלישית בננעלת, הוי ג' מחיצות, ולקמן אמר דלכל היותר לבית הלל שלש

מחיצות דאורייתא). וכדלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות אלא

שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית ... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה).

ואף שהקשו שם התוס' (והיכי פריך מר' יוחנן, דאמר בפרק ב', דהוי

אליבא דרבי יהודה דאמר אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ופליגי עליה התם רבנן), ואם כן

אפשר דלפירש"י לא קיי"ל בזה כרבי יוחנן (ותירצו התוס' שם לפי שיטתם הנ"ל).

מכל מקום לפירוש רש"י "לא קשה מידי מה שהקשו התוספות"

(משום דלמסקנא בדף כב , א יש לומר דכאן וסבירא ליה, דירושלים לא היו לה

שֵם ד'.

והיינו שבמשנה שם חלקו לענין פסי ביראות (דלעיל סי' שמה ס"ה),

אי אתו רבים ומבטלי מחיצה (רבי יהודה אומר אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה

לצדדין, וחכמים אומרים אינו צריך). ובגמרא שם (רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו

כאן הודיעך כוחן של מחיצות. כאן וסבירא ליה). והיינו שרבי יוחנן ורבי אלעזר פסקו

כחכמים, דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה.

ועל זה הקשו בגמרא שם (והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן

ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים). רואים מכאן

שרבי יוחנן פסק כרבי יהודה דאתו רבים ומבטלי מחיצה.

ולכן מסיק בגמרא שם (אלא כאן ולא סבירא ליה). והיינו שרבי

יוחנן פסק כרבי יהודה. ואם כן אפשר דאנן קיי"ל כחכמים, דלא אתו רבים ומבטלי

מחיצה.

וזאת היא קושיית התוס' הנ"ל, מה מקשים בדף ו' מרבי יוחנן,

והרי רבי יוחנן לא אמר כן אלא "אליבא דרבי יהודה ... ופליגי עליה התם רבנן".

על זה מבאר כאן, שכל זה הוא רק לפי ההוה אמינא של הגמרא. אמנם

אחר כך הקשו בגמרא שם (רמי דר' יהודה אדר' יהודה ורמי דרבנן אדרבנן, דתניא, יתר על

כן אמר רבי יהודה, מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים, עושה לו לחי מכאן

ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע. אמרו לו אין מערבין רשות

הרבים בכך). הרי רואים שאדרבא, רבנן סברי דאתי רבים ומבטלי מחיצה, ורבי יהודה סובר

דלא אתי רבים ומבטלי מחיצה.

ומתרצת הגמרא (דר' יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, התם דאיכא שתי

מחיצות מעלייתא, הכא ליכא שתי מחיצות מעלייתא. דרבנן אדרבנן [נמי] לא קשיא, הכא

איכא שֵם ארבע מחיצות, התם ליכא שֵם ד' מחיצות). והיינו שרבי יהודה סובר דסגי בשתי

מחיצות, ולא סגי בפסי ביראות. ורבנן סברי דסגי בפסי ביראות, שיש בהם "שֵם ד'

מחיצות", ולא סגי בשתי מחיצות.

ולפי מסקנא זו, אין צריך לומר שרבי יוחנן פסק כרבי יהודה, אלא "דכאן

וסבירא ליה" כחכמים. ולפי זה לא קשה מידי (לשיטת רש"י) מה

שהקשו התוס' דף ו , ב.

וכן כתב הרמב"ן במלחמות שם ו, א (רבי יוחנן ... בשתי

מחיצות כרבנן סבר לה, לפיכך ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום

רשות הרבים ... אשתיירו להו שתי מחיצות דאינון רשות הרבים כרבנן ... ורבי יוחנן

כרבנן סבירא ליה).

והכי קיי"ל כדעת רש"י, שכל זמן שלא עשו דלת מכאן

ודלת מכאן היא עדיין רשות הרבים. שהרי כן דעת הרמב"ם פי"ז ה"י

(שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם, כיצד מכשיר ביניהם, עושה דלתות מכאן

ודלתות מכאן, ואחר כך יעשה ביניהם רשות היחיד), וטור ושו"ע ס"ב (רשות

הרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות ... ואחר שעשה לה תיקון דלתות, חשובה כולה כחצר

אחד, ואין מבואותיה צריכין תיקון) ודוק) .

והיינו שאם עשה דלת מכאן ודלת מכאן היא רשות היחיד, אבל אם עשו

רק דלת מצד אחד, עדיין אינה רשות היחיד.

אמנם יתבאר לקמן סי' שצב ס"ו (ועיר המוקפת חומה ויש לה

דלתות ננעלים, רק שבפתח אחד אין לה דלת, וגם אין שם משקוף שיהא נדון משום צורת פתח,

אלא מזוזות בלבד, הרי מזוזות אלו אינן גרועים מלחי שמועיל למבואות המפולשים לרשות

הרבים ... הרי היא ניתרת בלחי שמכאן ודלתות שמכאן).

*

בדפוסים הראשונים נדפס "משום

דלמסקנא בדף כב, יש לומר ד'כאן וסבירא ליה, דירושלים לא היו לה שם ד'".

והיינו שבמקום "דכאן" נדפס "ד'כאן". ובדפוס תרט"ז שינו

ופיענחו "דלת כאן". וכן פיענחו גם בסוף "שֵם דלת". אשר לפי זה

אין להערה זו שום מובן כלל. ולכן תוקן כאן כבדפוסים הראשונים.

וראה חידושי צמח צדק סב, ד סוף אות א

(ואאזמו"ר הגאון ז"ל במראי מקומות רס"י שס"ד כתב, דלמסקנא יש

לומר דלת כאן וס"ל כו', וזה צ"ע). ובדברי נחמיה או"ח סי' כג (וכמ"ש

מוח"ז רז"ל במראי מקומות שבסי' שס"ד ס"ד בהגהה, דלמסקנא דרב

יש לומר דכאן ו[סבירא] ליה). מראי מקומות וציונים.

[1839]

ר' יוחנן שם ו, ב (ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה

משום רשות הרבים). רש"י שם ד"ה חייבים עליה (אלמא נעילת דלתות בעינן בכל

לילה). רי"ף עירובין ב, א (ברשות הרבים ... לא מערבין אלא בדלתות מכאן ומכאן,

והוא דננעלות בלילה, דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה

ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים, דאלמא כל שאין דלתותיה ננעלות בלילה

חייבין עליה משום רשות הרבים). רא"ש פ"א סי' ח (ברשות הרבים ... לא

מיערבא אלא בדלתות מכאן ומכאן, והוא דננעלות בלילה). דעה הא' שבטור ושו"ע ס"ב

(והוא שננעלות בלילה).

[1840]

עירובין קא, א (מהדרו אינהו כרמלית, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי

יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים). רש"י שם (דהא ירושלים כולה כרמלית היא, שהיא

כולה כחצר של רבים שלא עירבו, דהואיל ודלתותיה ננעלות בלילה מערבין את כולה). ודף

ו, ב ד"ה ירושלים (נעילת דלתות משויא לה כחצר של רבים ומערבין את כולה). רמב"ם

ריש הל' עירובין (מדינה שהיא מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים, שיש לה דלתות וננעלות

בלילה, שכולה רשות היחיד היא).

וכן הוא לעיל סי' שנז ס"ז (ועיר המוקפת חומה ולא עירבו בה,

כחצר). סי' שסג סל"ב (שכן בעיר המוקפת חומה, שיש להעיר דין חצר). וראה אבני

דרך (יעקובוביץ) עירובין ע' קב.

והיינו שגם השווקים (פלטיא) שבה היא רשות היחיד. ונתבאר

בחידושי צמח צדק לד, רע"א (כדלעיל סי' שמה סי"א הערה 75 ).

[1841]

ס"א (עיר ... אם הכשירו מבואותיה כהלכתם ... או בדלתות כמו

שנתבאר בסימן שס"ד, הרי הם יכולים להשתתף כולם שיתוף אחד ויטלטלו בכל העיר).

[1842]

רא"ש פ"א ס"ח (השתא דנעולות דלתותיה בלילה, הוה ליה

כחצר של רבים, שמערבין את כולה, ואין מבואותיה צריכין תיקון). טור ושו"ע שם (ואחר

שעשה לה תיקון דלתות, חשובה כולה כחצר אחד, ואין מבואותיה צריכין תיקון).

[1843]

שמואל שם ו, ב (אמר רב יהודה אמר שמואל

אינו צריך לנעול, וכן אמר ר' מתנה אמר שמואל אינו צריך לנעול, איכא דאמרי אמר רב

מתנה בדידי הוה עובדא ואמר לי שמואל אין צריך לנעול ... כיון דראויות לנעול

אע"פ שאין ננעלות). ואף דאמרינן בגמרא שם דמיירי במבוי המפולש (דלת מכאן ולחי

וקורה מכאן). סבירא להני פוסקים שכן הוא גם ברשות הרבים. רמב"ם פי"ז

ה"י (שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם, כיצד מכשיר ביניהם, עושה

דלתות מכאן ודלתות מכאן ואחר כך יעשה ביניהם רשות היחיד, ואינו צריך לנעול הדלתות

בלילה, אבל צריך שיהיו ראויות להנעל). טור (והרמב"ם ז"ל כתב

ואינן צריכין לנעול בלילה, אבל צריך שיהו ראוין לנעול, היו משוקעות בעפר מפנה אותן

ומתקנן לנעול, וכן נראה מסוגיית ההלכה). מ"מ שם (וסובר שזו הסוגיא

שאמרו לחנניא אליבא דבית הלל וכו' היא, משום דנפקא מינה לדידן בהכשר רשות הרבים,

ושערי דנהרדעא שהיו סתומים עפר ואמר להם רב נחמן פנו העפר כדי שיהו ראויין לינעל,

שערי רשות הרבים גמורה היו. אבל בהלכות, דבעינן ננעלות בלילה וכרבי יוחנן, ולא

הביאו מסוגיא דצריך לנעול כלל. ודברי רבינו עיקר לפסוק דלא כרבי יוחנן, מכח ההיא

דעושין פסין). דעה הב' שבשו"ע שם (ויש אומרים אף על פי שאין ננעלות, אבל צריך

שיהיו ראויות לינעל).

והיינו שאף דקיי"ל כרבי יוחנן (כדלעיל הערה 34 ). מכל מקום, קיי"ל בפרט הזה כשמואל (ולא כרבי

יוחנן).

[1844]

משמעות שו"ע שם (שסתם כדעת

האוסרים, ואחר כך הביא "ויש אומרים", שהיא דעת המתירים (ראה כללי

הפוסקים וההוראה סי' עג). ורמ"א סי' שמה ס"ז (אין דלתותיו נעולות

בלילה, הוו רשות הרבים).

וכן הוא לעיל שם סי"א (ואפילו יש להם חומה אלא שהם

מפולשים משער לשער ... דין רשות הרבים ... והוא שאין הדלתות ננעלות בלילה כמו שיתבאר

בסימן שס"ד). ולא סגי במה שהן ראויות לינעל.

[1845]

דרכי משה ס"ק א (כיון דהמגיד משנה

ורבינו הטור כתבו דדברי הרמב"ם עיקר, אין לזוז מדבריהם).

[1846]

סעיף יא (ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי

מדבר אינו רשות הרבים, אלא כרמלית. ועל פי דבריהם נתפשט המנהג במדינות אלו להקל

ולומר שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה, ואין למחות בידם, שיש להם על מי שיסמכו (וכל

ירא שמים יחמיר לעצמו)), ושם נסמן (הערות 86 - 89 ).

[1847]

ולפי דעה זו לא בעו נעילה, ואף סגי בצורת הפתח מכאן ולחי או קורה

מכאן, כמבואר בפסקי עירובין למהר"ם מרוטנברג סי' קלב. הובא במרדכי עירובין

רמז תקט (לדידן דלית לן רשות הרבים, לא בעו נעילה, דאפילו בסרטיא מכאן ובקעה מכאן,

אמרינן לעיל דברי הכל עושה צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן, ולא בעי נעילת דלת).

הגהות מיימוניות הל' עירובין פ"ב אות ו. דרכי משה שם.

וראה חידושי צמח צדק סד, א-ב (ודוחק לומר דסומכין על דעת

הפוסקים דרשות הרבים בעינן דוקא ס' רבוא בוקעין בו, דהא גדולי הפוסקים חולקים על

זה, ואין סמכינן על זה באיסור דאורייתא, דהא אמר רבי יוחנן כשאין דלתותיה ננעלות

חייבין עליה משום רשות הרבים ... דאין ראי' גמורה דגם בצורת הפתח אמרינן כן

מדאורייתא. ועוד דגם בדרבנן באיסור שבת יש לחוש לגדולי הפוסקים, דלא בעינן לתנאי

דרשות הרבים שיהי' ס' רבוא בוקעין בו).

[1848]

רב שם ו, א (מבוי עקום רב אמר תורתו

כמפולש). טור ושו"ע ס"ג (מבוי עקום כמין דלי"ת, דינו כאלו היה

מפולש בעקמימות).

[1849]

רש"י שם ד"ה מבוי עקום (ושני פתחיו לרשות הרבים), ושם ע"ב

(שני פתחיו מפולשין לרשות הרבים אחת).

[1850]

ט"ז ס"ק ב (מפולש אין בו

חילוק בין לרשות הרבים בין לכרמלית, כמ"ש רס"י זה, ואם כן גם לדידן

במבוי עקום צריך תיקון כמו במפולש). מ"א סי' שסג ס"ק כז (דאף בעקמומיתו

צריך תיקון, דאין חילוק בין רשות הרבים לכרמלית).

וכן הוא לקמן ס"ו וס"ז (לרשות הרבים או לכרמלית).

סי' שסה ס"א (מבוי שנפרץ אחד מצדדיו לרשות הרבים או לכרמלית). ושם הערה 3 (עי' ט"ז סי' שסד ס"ק ב).

[1851]

רש"י שם ד"ה תורתו כמפולש (דפילוש

שהוא מפולש לחבירו הוי כמפולש לרשות הרבים). לבוש ס"ג (דפילוש שהוא מפולש

לחבירו הוי כמפולש לרשות הרבים).

[1852]

והיינו אפילו אם הפתח אינו רחב אלא ד' טפחים, כדלקמן סי' שסה

ס"א (אבל אם רבים בוקעים שם, אפילו אין שם בפרצה אלא ד' טפחים, צריך לתקנה),

ושם נסמן (הערות 14 - 15 ).

ומה שאין נוהגים כן במבואות שלנו, יתבאר לקמן ס"ט.

[1853]

תוס' שם סד"ה תורתו כמפולש (ואין

לתמוה למה יהיה מבוי עקום חמור ממפולש גמור דסגי בצורת הפתח ולחי אחד, דבעינן

שיראה צורת הפתח כל בני המבוי). רא"ש פ"א ס"ו (וצריך ליתן

טעם אמאי בעי טפי ממבוי מפולש שפילושו ביותר. ויש לומר כדי שיראו צורת הפתח בני

מבוי זה ובני מבוי זה).

[1854]

רש"י שם (צריך לשני פתחיו לצד רשות הרבים לחי לכל רוח,

ובעקמומיתו צריך צורת פתח).

[1855]

רא"ש שם (או צורת הפתח מכאן וצורת הפתח מכאן, ולחי בעקמומיתו).

טור ושו"ע שם (וצריך צורת פתח בעקמימותו, ובשני ראשיו לכל אחד לחי או קורה,

או צורת פתח בכל אחד משני ראשיו, ולחי או קורה בעקמימות).

[1856]

גמרא ו, ב (ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא, רמי עליה חומריה דרב ...

דאמר תורתו כמפולש), ופרש"י (שני פתחיו מפולשין לרשות הרבים אחת). טור ושו"ע

שם (ואם עשוי כמין חי"ת, צריך צורת פתח בשני עקמימותיו, ולחי או קורה בשני

ראשיו).

והיינו אף ששני הפתחים הם לרשות הרבים אחת. וכן הדין במבוי

שאינו מפולש, שהוא רחב כ' אמה, וחילקוהו בפס, כדלעיל סי' שסג סל"ט (ומן הפס

עד הכותל אמצעי של המבוי צריך לעשות שם צורת הפתח, אפילו אין שם יותר מעשרה, לפי

ששם מפולשים ב' מבואות אלו כל אחד לחבירו, ופילוש זה דינו כפילוש לרשות הרבים, כמו

שיתבאר בסימן שס"ד במבוי עקום. ויש אומרים שאין צריך לעשות שם צורת הפתח, אלא

אם כן יש שם יותר מעשרה, ויש להחמיר כסברא הראשונה).

והטעם שהעיקר כסברא הראשונה, דהוי כמבוי עקום "אפילו אין

שם יותר מעשרה", נתבאר בשוה"ג שם, הערה 266 (ולפי מה שכתב הדרכי משה (ס"ק טז הטעם שצריך לדעתם

עשר אמות, כיון דשני הפתחים לרשות הרבים אחד), הוא הדין בעקום כמין ח ... ולא קיי"ל

הכי, עי' סי' שס[ד]).

והיינו שכמו בנידון דידן, שעשוי כמין ח', ושני הפתחים לרשות

הרבים אחד, קיי"ל שיש לו דין מבוי עקום, כן הוא גם במבוי רחב כ' אמה שחילקוהו

בפס.

[1857]

רבינו יהונתן על הרי"ף ב, א ד"ה איתמר מבוי עקום (ואף על

פי שיש רשות לכל אחד ואחד מאלו המבואות העקומות לדרוס על חבירו ואין לעכב בידיהם,

אפילו הכי אם עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן לא אסרי אהדדי, לפי שהרי יש להם פתח פתוח

לרשות הרבים לכל אחד ואחד). הובא ב מ"א ס"ק ג.

[1858]

סעיף לב (לחי וקורה שבמבוי גמור, אין מועילין לענין שלא יאסרו

דיורין שמצד זה של הלחי על דיורין שמצד הב', אם הלחי הוא באמצע המבוי), וסל"ח

(העמיד לחי באמצע מבוי ... אין לחי הפנימי מועיל לחלק המבוי שלא יצטרכו חצירות

החיצונות והפנימיות לערב יחד ... אינה מחיצה גמורה שיוכל לחלק רשות אחת לשתים,

שלזה צריך מחיצה גמורה ... אבל אם העמידו באמצע המבוי שני פסין ... או שעשו צורת

פתח ... הרי זו מחיצה גמורה, ומועלת לחלק המבוי שלא יצטרכו החיצונים והפנימים לערב).

[1859]

רא"ש בתשובה כלל כא ס"ט (כיון

שפתיחת המבוי החיצון לרשות הרבים, הרי אותו מבוי שפתוח אליו בעקמימותו חשוב כפתוח

לרשות הרבים, וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי, וכן כלן, אין חילוק). שו"ע ס"ד

(מבואות הפתוחים אלו לאלו, ואין העקום של אחד מהם נוטה לרשות הרבים. כיון שפתיחת

המבוי החיצון לרשות הרבים, הרי אותו מבוי שפתוח אליו בעקמימותו חשיב כפתוח לרשות

הרבים, וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי, וכן כולם).

[1860]

כדלעיל ס"ה (לרשות הרבים או לכרמלית), ושם (הערה 46 ).

[1861]

עירובין ח, ב (מבוי העשוי כנדל (שרץ שיש לו רגלים הרבה ... זה נדל,

מבוי העשוי כנדל, שפתוחין לו מבואות הרבה, וראשיהן פתוחין לרשות הרבים, וראשו פתוח

לרשות הרבים אחר, רש"י) ... אמר רבא עושה צורת הפתח לכולהו (הקטנים) להאי

גיסא (בעקמומיתן לצד מבוי גדול), ואידך גיסא (לרשות הרבים) מישתרו בלחי וקורה).

טור ושו"ע ס"ה (מבוי העשוי כנדל, דהיינו מבוי גדול שהרבה מבואות קטנים

פתוחים לו, וראשי השניים פתוחים לרשות הרבים, ... עושה לכל אחד במקום פתיחתו למבוי

גדול צורת פתח, ובראשו השני הפתוח לרשות הרבים לחי, או קורה). ט"ז ס"ק ג

(הוא שרץ שיש לו רגלים הרבה, כן הוא מבוי זה שפתוחין לו מבואות הרבה בשורה אחת).

[1862]

רמב"ם פי"ז הי"ט (אף על פי שאינן מכוונין זה כנגד זה).

טור ושו"ע שם (אפילו אין פתחי הקטנים שמכאן ומכאן מכוונים זה כנגד זה). ב"י

ד"ה ומ"ש אפילו אין (משמע מדבריו דכשהם מכוונים זה כנגד זה נמי צריכין

תיקון לכל אחד ואחד במקום פתיחתו למבוי). ב"ח ד"ה והעשוי כנדל (הבית

יוסף הבין מדברי התוספות שאם היו מכוונים זה כנגד זה לא היו צריכין שום תיקון

במקום פתיחתן למבוי, דהוי להו שני מבואות הקטנים כמבוי אחד ארוך עכ"ל, ונראה

לי דלא דק). מ"א ס"ק ד (משמע דגם במכוונים בעי תיקון זה, דהא מכל

מקום כל אחד כמבוי עקום עם הגדול).

[1863]

שו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' עד (וצריך לעיין אם

יש לחלק בין היכא דאיכא שבילים מכאן ומכאן, להיכא דליכא שבילין אלא מצד אחד ...

ומסתברא לי דאין לחלק ביניהם). מ"א שם (ור"י בן לב כתב דאפילו

ליכא שבילין אלא מצד אחד צריך תיקון זה).

[1864]

רבא שם (ואידך גיסא מישתרו בלחי וקורה). טור ושו"ע שם (ובראשו

השני הפתוח לרשות הרבים, לחי או קורה).

[1865]

טור ושו"ע שם (ובמבוי הגדול, אם הוא מפולש עושה צורת פתח מצד אחד

ומצדו השני לחי או קורה. ואם הוא סתום, עושה לחי או קורה בראשו).

[1866]

מ"א סי' שסג ס"ק כז (דאף

בעקמומיתו צריך תיקון ... וצ"ע שלא ראיתי נוהגין כן. ולכן נראה לי, דכיון

דסתם רמ"א וכתב כל מבואות שלנו יש להם דין חצירות ... כיון שאין בתים וחצירות

פתוחות לתוכו יש בהם דין חצר, ובחצר אין חילוק בין עקום לשוה, אין צריך אלא תיקון

אחד בראשו).

והיינו שבזמנם לא היו בתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי (שבכל

חצר הי' רק בית אחד); משא"כ בזמנינו, רוב הבתים שבעיירות יש בכל אחד מהם כמה

דירות (עד שצריכים לערב עירוב חצרות ביניהם), ואם כן יש לכל בנין דין חצר (שיש בו

כמה דירות) ולכל מבוי דין מבוי. וכמבואר בשו"ת צמח צדק סי' מא סוף אות ח

(דמבואות דידן, בתים וחצרות פתוחים לתוכן ממש, ואין להם שום קולא משאר מבוי, דאף

אם החצר אין בה רק בית אחד, מכל מקום כיון שיש בהבית כמה חדרים, יש לומר שהם כשני

בתים הפתוחים לחצר).

וכדלקמן סי' שסה ס"י (אפילו בבית אחד מחדר לחדר, אם בכל

חדר דר אדם אחד בפני עצמו). ועאכו"כ שכן הוא בבניני מגורים שבהם כמה דירות,

שבכל דירה גרה משפחה נפרדת.

ויתירה מזו מצינו ברחובות רבים, שבין כל שני בתים יש כביש צר

(הנקרא בלשון המדינה Driveway ), עם מקום חניה פרטי לשני הבתים האלה, והרי זה ממש חצר ששני בתים

פתוחים לתוכו. ואם כן יש לרחוב זה דין מבוי, שצריך להוסיף צורת הפתח בעקמימותו,

ובכל פינת רחוב.

ואם כן בטל טעם ההיתר שנתבאר כאן, ונשארת שאלת המ"א הנ"ל

(דאף בעקמומיתו צריך תיקון ... וצ"ע שלא ראיתי נוהגין כן).

[1867]

כדלעיל ס"ג.

[1868]

מ"א שם (ומכל מקום לענין זה שם מבוי עליהם ... בעינן צורת

הפתח, כיון דקרובים לרשות הרבים, כמ"ש הסמ"ק, אבל עקמומיתו דאין קרוב לרשות

הרבים אין צריך תיקון).

והיינו כמבואר בהגהת סמ"ק סי' רפב ס"ק יא (אף על גב

דאין חצרות פתוחות לתוכה, ואף על גב דלגבי מבוי לא סגי בארכו יותר על רחבו עד

דאיכא נמי חצרות פתוחות לתוכו, מכל מקום גבי חצירות סגי בארכו יתר על רחבו לבד. וכי

תימא מאי שנא, ויש לומר דמבוי שהוא קרוב לרשות הרבים לכך הצריכו בו תרתי, אבל חצר

רחוקה היא מרשות הרבים, שהרי מבוי מפסיק בנתיים, סגי בחדא, והשתא מבואות שלנו

שסמוכות לרשות הרבים צריכים שני לחיים ... ומבוי שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו,

או שאין בארכו ד' אמות, אין ניתר אלא בב' לחיים, או בפס ארבעה).

וכן הוא לעיל סי' שסג סל"ב (וחצר שארכה יתר על רחבה אפילו

משהו דינה כמבוי, וניתרת בלחי או קורה, ואף על פי שאין חצירות ובתים פתוחין לתוכה.

שלא הצריכו כן אלא במבוי שהוא פתוח וקרוב לרשות הרבים או לכרמלית, אבל לא בחצר

שהיא רחוקה מרשות הרבים או הכרמלית, שהיא פתוחה למבוי, והמבוי פתוח להן).