רחצ דין נר הבדלה

רחצ דין נר הבדלה

ובו כ"א סעיפים

תקנת הברכה על אור הנר

א צריך²³¹¹

לברך בורא מאורי האש ²³¹² בכל מוצאי

שבת על אור הנר, אם יש לו. אבל אם אין לו אור במוצאי שבת, אין צריך לחזר אחריו

כדרך שצריך לחזר אחר שאר מצות ²³¹³ .

לפי שלא

תקנו ברכה זו אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת ²³¹⁴ , שנטל אדם

הראשון ב' אבנים והקישן זו בזו ויצא מהן אור ²³¹⁵ . ואף שאין

מברכים על שאר כל הדברים בשעה שנבראו, מכל מקום האור, כיון שנאסר בשבת והותר

במוצאי שבת, הרי זה כאלו נברא עתה מחדש, ומברכים עליו בשעת בריאתו ²³¹⁶ :

ב במה דברים אמורים שאינו צריך לחזר אחריו, במוצאי שבתות.

אבל במוצאי יום הכיפורים, אפילו כשחל בחול, יש אומרים ²³¹⁷ שצריך לחזר

אחר ברכת האור, לפי שהיא כברכת הבדלה, שמברך להקב"ה שהבדיל לנו זה היום משאר יום

טוב²³¹⁸

שנאסר בו להבעיר אור עד עתה בלילה:

ג מי שאין לו כוס להבדיל, צריך לברך על האור מיד שרואה²³¹⁹

(עיין סי' תקנ"[ו]²³²⁰).

וכן על הבשמים אם יש לו ²³²¹ :

ברכה על האבוקה

ד מצוה מן המובחר לברך על אבוקה ²³²² , שיש בה

עצים הרבה ומאורות הרבה ²³²³ , שהרי

מברכים בורא מאורי האש לשון ריבוי מאורות ²³²⁴ .

ומכל מקום

אף כשמברך על הנר יברך בורא מאורי האש, שהרבה גוונין יש באור, שלהבת אדומה לבנה

וירקרקת ²³²⁵ .

ונר²³²⁶ של

שמן שיש בה פתילות הרבה דולקות הרי זו אבוקה ²³²⁷ .

ואף אם אין

שם אלא ב' עצים דולקים יחד²³²⁸,

וכן ב' פתילות בנר אחד²³²⁹

(אם אינן בשתי פיות הנר ²³³⁰ , אלא בפה

אחד) הרי זו אבוקה.

וכן אם (ב'

נרות של שמן או של שעוה וחלב מקורבים זה לזה עד שאורותיהם מדובקים יחד הרי זו

אבוקה, שהרי יש כאן ריבוי מאורות ביחד²³³¹.

אבל אם אין אורותיהם מדובקים יחד, הרי כל נר נחשב בפני עצמו, אע"פ שהם

מקורבים זה לזה, אלא אם כן) קלע ב' נרות של שעוה זה על גבי זה ועשאן נר אחד (שאז)

דינם כאבוקה ²³³² (אף אם אין

אורותיהם מדובקים יחד כיון שעשאן כעין גוף אחד אין כל אחד נחשב בפני עצמו²³³³).

וטוב ליזהר

שלא ליקח להבדלה אבוקה מעצים שריחן רע (שקורין קי"ן) ²³³⁴ , אם אפשר

בענין אחר ²³³⁵ , שהרי

במוצאי שבת אנו צריכים להשיב נפש בריח טוב ²³³⁶ .

ויש נוהגין

מטעם הידוע להם להבדיל על אבוקה מנרות של שעוה ²³³⁷ , ולא משאר

נרות, ולא מעצים:

ה אם אין לו אבוקה, עכ"פ יש לו למצוה מן המובחר

להדליק נר אחד להבדלה, חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית ²³³⁸ (אם אי אפשר

לקרבם כל כך זה אצל זה עד שיהיו אורותיהם מדובקים יחד):

שיאותו לאורו

ו אין מברכים על האור, אע"פ שרואהו, עד שיהיה

סמוך לו כל כך שיכול ליהנות ממנו כל כך להשתמש לאורו ²³³⁹ , עד שיוכל

להכיר לאורו בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת²³⁴⁰.

ונוהגין

להסתכל בצפרנים לראות שיוכל להנות לאורו, ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין

צפורן לבשר ²³⁴¹ . ועוד

שהצפרנים הן סימן ברכה שהן פרות ורבות לעולם ²³⁴² .

ויש לראות

בצפרני יד ימין, ויאחוז הכוס בשמאלו ²³⁴³ , כמו שנתבאר

בסי' רצ"ו ²³⁴⁴ .

ונוהגין

להסתכל בכפות הידים, שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו ²³⁴⁵ .

ויש לכפוף

הד' אצבעות על האגודל לתוך כף היד, שאז רואה הצפרנים עם הכף בבת אחת, ואינו רואה

אז פני (הצפרנים) [האצבעות] שבפנים אלא אחוריהם ששם הצפרנים ²³⁴⁶ .

ויש נוהגין

לפשוט אחר כך הד' אצבעות ולראות מאחוריהם על הצפרנים ²³⁴⁷ :

אור

ששבת ממלאכת עבירה

ז אין²³⁴⁸

מברכים על האור שלא שבת בשבת ממלאכת עבירה, כגון נר שהודלק בשבת אין מברכים עליו

במוצאי שבת, הואיל ונעשה מלאכת הבערה בשבת באור זה בעבירה ²³⁴⁹ .

ואפילו

הדליקו נכרי ²³⁵⁰ לצורך עצמו ²³⁵¹ , כיון שאם

היה ישראל מדליקו היה עובר עליו הרי זו מלאכת עבירה ²³⁵² .

ואם עבר

ובירך עליו, צריך לחזור לברך על אור ששבת ²³⁵³ , אם יש לו²³⁵⁴.

אבל אם

הדליקו נכרי לצורך חולה שאין בו סכנה ²³⁵⁵ , או אפילו

ישראל לצורך חיה או שאר חולה שיש בו סכנה²³⁵⁶,

אין זו מלאכת עבירה ומברכים עליה במוצאי שבת ²³⁵⁷ .

וכן עששית

שהיתה דולקת והולכת מערב שבת עד מוצאי שבת, מברכים עליה במוצאי שבת ²³⁵⁸ , שאין זו

מלאכת עבירה מה שדלקה בשבת, הואיל והודלקה בהיתר מערב שבת ²³⁵⁹ :

ח אין מברכים על אור של עבודה זרה ²³⁶⁰ , שאסור ליהנות מתשמישי עבודה

זרה, ואף הנר הדולק לפניה אסור ליהנות לאורו ²³⁶¹ .

ואע"פ

שהברכה היא על השלהבת²³⁶²,

ושלהבת אין בה ממש, ואין איסור עבודה זרה חל עליה בפני עצמה ²³⁶³ . מכל מקום

כל זמן שהשלהבת קשורה בגחלת של עבודה זרה אסור ליהנות ממנה, מחמת איסור הגחלת שהיא

קשורה בה ²³⁶⁴ .

ולכן אין

מברכים עליה אף אם שבתה בשבת, כגון שהודלקה במוצאי שבת ²³⁶⁵ , לפי שאין

מברכים אלא על אור שיוכל ליהנות ממנו כמו שנתבאר ²³⁶⁶ .

ואם עבר

ובירך, צריך לברך על אור אחר, אם יש לו ²³⁶⁷ .

אבל אם

ישראל הדליק נר שלו מנר של עבודה זרה, מברכין עליו, שמותר ליהנות ממנו אע"פ

שהודלק משלהבת של עבודה זרה, שהשלהבת אין בו ממש ²³⁶⁸ .

(אבל נכרי

שהדליק מנר של עבודה זרה, אין מברכין עליו משום גזירה כמו שיתבאר ²³⁶⁹ ):

ט לא אסרו לברך על אור שלא שבת ממלאכת עבירה, דהיינו

נר שהודלק בשבת, אלא על אותו נר עצמו. אבל אם הדליק ישראל ממנו נר אחר במוצאי שבת,

מברכים עליו, שאף שיש בנר זה אור מהנר הראשון שלא שבת, מכל מקום יש בו תוספת של

היתר, דהיינו מה שהאור מתוסף מאליו בהדלקת השני במוצאי שבת, שהוא זמן היתר, והרי

הוא מברך על התוספת של היתר ²³⁷⁰ .

אבל אותו נר

עצמו שהודלק בשבת אין מברכין עליו במוצאי שבת, אפילו לאחר זמן מרובה שכבר ניתוסף

בו הרבה אור בזמן היתר, משום גזירה שמא יבאו לברך על עמוד ראשון של האור שלא שבת,

דהיינו ביציאת השבת מיד, שעדיין לא ניתוסף כלום על עמוד הראשון שדלק ברגע שלפני

יציאת השבת ²³⁷¹ .

אבל בנר

שהדליק ממנו ישראל במוצאי שבת, אפילו הדליקו במוצאי שבת מיד, אין לגזור אם נתיר

לברך עליו שמא יטעו לברך על נר הראשון שלא שבת, לפי שסתם נר שלא שבת לא הודלק בשבת

על ידי ישראל אלא על ידי נכרי, ומפני שנתיר לברך על נר שהדליק ישראל, לא יטעו לברך

על נר שהדליק נכרי²³⁷²,

שישראל בנכרי אינו מתחלף.

אבל נכרי

שהדליק נר במוצאי שבת ²³⁷³ , אין מברכים עליו, אלא אם כן הדליקו

מישראל, אבל אם הדליקו מנכרי אחר אין מברכים עליו²³⁷⁴,

גזירה שמא יבאו לברך על נר שהדליק נכרי בשבת, ויברכו עליו במוצאי שבת מיד קודם

שיתוסף האור של היתר ²³⁷⁵ .

אבל כשאור

זה של נכרי שמברך עליו בא מישראל²³⁷⁶,

אע"פ שגם הישראל הדליק מנכרי²³⁷⁷,

כל שיד הישראל באמצע אין לגזור משום עמוד הראשון של נר שהודלק בשבת. וכל שכן אם יד

ישראל בתחלתו, שהישראל הוא שהוציא האור מעצים ואבנים במוצאי שבת, או שהדליקו מאור

הדולק מערב שבת, או מגחלים שהובערו מערב שבת, שמברכים על נר שהדליק הנכרי ממנו²³⁷⁸:

י ואם נכרי הוציא אור במוצאי שבת מעצים ואבנים, או

מאור וגחלים שמערב שבת, או מאור שהודלק בשבת בהיתר, אין מברכים על אורות אלו בעצמן.

אבל אם הדליק הנכרי מהם נר אחר מברכים עליו ²³⁷⁹ .

(ויש אומרים

בהיפך ²³⁸⁰ , שעל נר זה

אין מברכים עליו, שגזרו על כל נר שהדליק נכרי במוצאי שבת שלא מישראל משום נר

שהדליקו בשבת, אבל על אותו אור עצמו שהוציא הנכרי במוצאי שבת מעצים ואבנים או

מגחלים, לא גזרו עליו כלל.

ויש לחוש

לדברי שניהם שידליק ישראל נר מאור זה או מנר זה ויברך עליו לדברי הכל):

יא אם עבר ובירך על נר שהדליק נכרי מנכרי, אין צריך

לחזור ולברך, כיון שאין אסור אלא משום גזרה ²³⁸¹ . והוא הדין

בנר שהודלק בשבת, אם בירך עליו במוצאי שבת לאחר שניתוסף בו אור של היתר, שאין

איסורו אלא משום גזירה ²³⁸² :

יב נכרים שהדליקו נר לפניהם, אף על פי שהדליקוהו מישראל,

אין מברכים עליו, שסתם (א) מסיבת נכרים לעבודה זרה, והרי זה כנר של עבודה

זרה ²³⁸³ :

יג היה הולך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב אנשי הכרך נכרים

אינו מברך עליו ²³⁸⁴ , שמן הסתם

הוא אור של נכרי שלא הדליק מישראל²³⁸⁵.

ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה ²³⁸⁶ מברך עליו,

אם הוא יכול ליהנות כאן לאורו²³⁸⁷

להכיר בין מטבע למטבע ²³⁸⁸ :

יד אור שהוציאוהו במוצאי שבת מעצים ואבנים, אע"פ

שלא שבת בשבת, שנברא עתה מחדש, מברכים עליו ²³⁸⁹ , שהרי אין

מברכים על האור אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת מאבנים שהקישן אדם הראשון זו בזו ²³⁹⁰ .

אבל במוצאי

יום הכיפורים אין מברכין אלא על האור ששבת ממש, ולא אפילו על נר שהדליק ישראל

מנכרי, כמו שיתבאר בסי' תרכ"ד ²³⁹¹ :

נרות להאיר

טו גחלים הבוערות כל כך שאלו מכניס קיסם ביניהן הוא

נדלק, מברכים עליהם ²³⁹² .

והוא

שעשויין כדי להאיר ²³⁹³ , אבל אם

עשויין כדי להתחמם כנגדן, אין מברכין עליהם ²³⁹⁴ , שאפילו על

הנר אין מברכין אם אינו עשוי להאיר כמו שיתבאר²³⁹⁵:

טז אור של כבשן, בתחלת שריפת הלבנים אין מברכים עליו,

שאז אינו עשוי להאיר. אבל אחר שנשרפה אז עשוי להאיר ומברכים עליו ²³⁹⁶ :

יז נר של בית הכנסת בימיהם היו מברכים עליו לפעמים, אם

היה אדם חשוב מתארח אצלם בבית הכנסת, שאז הנר נעשה להאיר לו, או אם שמש הכנסת אוכל

בחדר הסמוך לבית הכנסת שחלונותיו פתוחים לבית הכנסת, שנעשה הנר להאיר לו, אם אין

הלבנה מאירה לו שמה. אבל אם לא היה שם אדם חשוב ולא שמש האוכל שם, ויש נר דולק שם,

לא היו מברכין עליו, שלא נעשה להאיר אלא לכבוד שכינה ²³⁹⁷ .

לפיכך עכשיו

שאין לנו אורחים בבית הכנסת ²³⁹⁸ , ולא שמש

האוכל שם²³⁹⁹,

אין מברכים על נר שבבית הכנסת (ועוד שעכשיו דרכנו להדליק בבית הכנסת אפילו ביום ²⁴⁰⁰ בשביל כבוד

שכינה, ולפיכך אף אם מדליקים בלילה גם בשביל להאיר אין מברכים עליו, הואיל ואף

ביום היו מדליקים אותו). (אבל אם מרבים נרות בלילה יותר מביום בשביל להאיר מברכים

עליהם):

יח אין מברכים על נר של מת כשמוציאים אותו לקבורה

במוצאי שבת, אם הוא מת חשוב, שאילו היו מקברים אותו ביום היו גם כן מוציאים נר

לפניו לכבודו, שנמצא נר זה שמוציאים לפניו במוצאי שבת אינו עשוי בשביל להאיר בלבד,

כיון שאף ביום היו מוציאים לפניו. אבל מת שאינו חשוב כל כך להוציא לפניו נר כשהיו

מקברים אותו ביום, מברכים על הנר שהוציא לפניו בלילה, שהוא עשוי בשביל להאיר בלבד ²⁴⁰¹ :

יט סומא לא יברך על הנר במוצאי שבת, שהרי אין מברכין על

הנר אפילו כשרואה אותו, אלא כשיוכל ליהנות מאורו כל כך עד שיוכל להכיר בין מטבע

למטבע ²⁴⁰² , אלא יבדיל

בלא ברכת הנר ²⁴⁰³ :

כ היו יושבים בבית הכנסת במוצאי שבת והביאו להם אור,

לא יברכו עליו כל אחד ואחד בפני עצמו, אלא אחד מברך וכולם שומעים ויוצאים ידי

חובתן ²⁴⁰⁴ . ואע"פ

שאם היה כל אחד מברך בפני עצמו לא היו מבטלים כל כך מלימודם, כמו עכשיו שצריכים

לבטל עד שישתקו כולם וישמעו ²⁴⁰⁵ , מכל מקום

עכשיו יש הידור יותר, כי ברוב עם הדרת מלך ²⁴⁰⁶ :

כא היה נר טמון בחיקו ²⁴⁰⁷ , אע"פ

שהוא בידו, אינו מברך עליו, כיון שהוא טמון ואינו יכול לראותו ולהכיר בין מטבע

למטבע לאורו אם לא יוציאנו מחיקו.

ואפילו נר

שיכול להכיר בין מטבע למטבע לאורו, אלא שאינו יכול לראות את השלהבת, כגון שהנר

עומד בקרן זוית והוא עומד מן הצד קצת²⁴⁰⁸,

בענין שאינו רואה השלהבת, אע"פ שיכול להשתמש לאורה, לא יברך עד שיוכל לראות

השלהבת.

ואם הנר הוא

בעששית, שיכול לראות השלהבת מתוך דופני העששית, יכול לברך עליו ²⁴⁰⁹ (ויש חולקים ²⁴¹⁰ ):

קונטרס אחרון

(א) מסיבת כו'²⁴¹¹.

הט"ז²⁴¹²

שלא הסכים לזה להלכה, היינו בישראל שהדליק מנכרי, דאתוספת דהתירא קמברך. אבל באמת

במגיד משנה מיירי בנכרי שהדליק²⁴¹³, שאחר

הדלקתו נאסר במסיבתם משום עבודת אלילים עיי"ש.

אבל צ"ע מסוף פרק כל כתבי²⁴¹⁴,

ונתבאר בסי' רע"ו²⁴¹⁵,

דמשמע דכל שכן אם כל המסיבה גוים שרי, וצ"ע לישב שלא בדוחק.

ועיין בב"י²⁴¹⁶ בשם

הרא"ש דביצה²⁴¹⁷, דכתב

הטעם לאסור לברך משום גחלת, אע"פ שמברך אשלהבת כו'. ואם כן יש לומר דווקא

לברך אסור, דומיא דכתב הרשב"א²⁴¹⁸ גבי

פלפלין שמשימין בקנקנים כו', אבל להשתמש, שמשתמש בשלהבת אף על פי שיש עמה גחלת,

שרי²⁴¹⁹

(וז"ש הרא"ש ואע"ג דשריא).

ולא דמי למ"ש הטור בסי' תרע"ז²⁴²⁰, דדמי

לשלהבת של הקדש²⁴²¹ :

[2310] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

תקנת הברכה על אור הנר (ס"א-ג).

(ב)

ברכה על האבוקה (ס"ד-ה).

(ג)

שיאותו לאורו (ס"ו).

(ד)

אור ששבת ממלאכת עבירה (ס"ז-יד).

(ה)

נרות להאיר (סט"ו-כא).

[2311] משנה ברכות נא, ב בית שמאי אומרים שברא

מאור האש, ובית הלל אומרים בורא מאורי האש), וכבית הלל. טור ושו"ע ס"א (מברך

על הנר בורא מאורי האש).

[2312] ברכות נג, ב (אין מחזרין על האור כדרך

שמחזרים על המצות), ורש"י (אם אין לו אור אין צריך לחזר אחריו). טור

ושו"ע שם (אם יש לו, ואינו צריך לחזר אחריו).

וכן הוא לעיל סי' רצז ס"ט ( אינו צריך לחזר אחר

האור לברך עליו במוצאי שבת, כדרך שצריך לחזר אחר כל המצות שהן חובה, כמו שיתבאר

בסי' רח"צ) .

[2313] רא"ש ברכות פ"ח סוף ס"ג

(שברכה זו אינה אלא לזכר בעלמא שנברא האור במוצאי שבת). ט"ז ס"ק א (שאין מברכין אלא

לזכר שנברא האור במוצאי שבת).

[2314] פסחים נד, א (במוצאי שבת נתן

הקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו,

ויצא מהן אור).

וכן הוא לקמן סי"ד ( אין מברכים על האור

אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת, מאבנים שהקישן אדם הראשון זו בזו) . סי' תרכד ס"ה (לפי שתחלת ברייתו

במוצאי שבת היתה על דרך זה, שנטל אדם הראשון שני אבנים והקישן זה בזה ויצא אור,

ובירך עליו בורא מאורי האש, לכן מברכין במוצאי שבת).

[2315] שו"ת הרשב"א ח"א סי'

קנט (מה ראו חכמים לברך על האור במוצאי שבת מטעם שהיה מתחלת ברייתו, יותר משאר

בריאות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני ... לפי שנאסר בשבת, וכל מוצאי שבת חזר

להתירו, וכאלו נתחדש עתה). מ"א סק"א (והא דלא מברכין על שאר דברים

כשנבראו, דשאני נר דנאסר בשבת, והוי כאלו נתחדש עתה (רשב"א סימן קנ"ט)).

וכן הוא לקמן סי' תצא ס"א (שאין מברכין על הנר אלא במוצאי

שבת ובמוצאי יום הכפורים, שנאסר אור כל היום ועכשיו חוזר להיתרו, כמו שנתבאר בסי'

רח"צ).

[2316] רשב"א ברכות שם ד"ה אמר ר"י

(כתב הראב"ד ... והני מילי במוצאי שבת, אבל על אור ששבת ביום הכיפורים, איכא

למימר דמהדר, לפי שאינה כברכת [הנהנין, אלא כברכת] הבדלה, שמברך לבורא יתברך

שהבדיל לנו בין זה היום לשאר הימים, שכל היום היינו אסורים להשתמש בו ועכשיו אנו

מותרין בו). הובא במגיד משנה פכ"ט הכ"ו. שו"ע שם (במוצאי יום

הכיפורים יש אומרים שמחזר אחריו).

[2317] מ"א סק"ב (היינו להורות שיום זה קדוש משאר ימים

טובים, שנאסר להבעיר אור).

והיינו שטעם זה מדגישים במוצאי יום הכיפורים דוקא (ולא במוצאי

שבת).

וראה חקרי הלכות ח"ג כט, א.

[2318] שערי שמחה ח"א ע' טז

(אמר מר רב האיי, כי לא מתרמי כוס, כשנראה אש ונזקק לאורו יברך בורא מאורי האש).

טור (ואי לא מתרמי ליה כוס, כשיראה האש ונהנה לאורו מברך בורא מאורי האש). רמ"א

ס"א (מי שאין לו כוס להבדיל, כשרואה האש מברך עליו).

וכן הוא לעיל סי' מז ס"ה ( שברכת הבדלה אינה סמוכה לעולם לברכת הנר

והבשמים, שאם רוצה מברך על הנר ובשמים בפני עצמם, ואחר כך מבדיל על הכוס בלא נר

ובשמים).

[2319] בשו"ע שם (ליל תשעה

באב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש).

וכן הוא לקמן סי' רצט ס"י ( מי

שמתענה ... יברך על הנר ובשמים בלא כוס).

[2320] רמ"א שם ( וכן הבשמים) .

[2321] רבא פסחים ח, א. קג, ב (אבוקה להבדלה,

מצוה מן המובחר). טור ושו"ע ס"ב (מצוה מן המובחר לברך על אבוקה).

[2322] מגיד משנה פכ"ט הכ"ו (ופירוש

אבוקה, כמו חבוקה, שיש בה עצים הרבה ומאורות הרבה). רמב"ן על התורה וישלח לב,

כה (אבוקה בלשונם, בעבור היותה מעצים דקים חגורים וקשורים יחד).

[2323] משנה ברכות נא, ב (בית הלל אומרים בורא

מאורי האש). ר"ן פסחים כא, א ד"ה כי מטי (דאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר,

משום דמברכינן בורא מאורי האש בלשון רבוי, לפי שהרבה מאורות יש באור, כדאיתא

בברכות, והיינו דעדיפא אבוקה מפני שניכרין בה). כל בו סי' מא (ואבוקה להדלקה מצוה

מן המובחר. והטעם אחרי שפסקו ז"ל שנוסח הברכה לומר בורא מאורי האש, שהוא לשון

רבים, צריך להיות שם אבוקה שנראים בה מאורות הרבה). הובא באליה רבה ס"ק ה.

[2324] ברייתא שם נב, ב (אמרו להם בית הלל

לבית שמאי הרבה מאורות יש באור), ורש"י (שלהבת אדומה לבנה וירקרקת). הובא

באליה רבה ס"ק א.

ובלקוטי טעמים ומנהגים (וראה גם תקוני זהר תיקון כא), ושם ( נר

איהי ה', חמש גוונין נהירין בה, ואינון חיור סומק ירוק ואוכם ותכלת )

[2325] סיכום סוגי הנרות,

שנתבארו לפנינו:

(א)

שתי פתילות בנר שמן, בפה אחת (אף שאין אורותיהם מדובקים יחד), הן אבוקה.

(ב)

שתי פתילות בנר שמן בשתי פיות, ואין אורותיהם מדובקים יחד, אינן אבוקה.

(ג)

שני נרות (שמן או שעוה) מקורבים, שאורותיהם מדובקים יחד, הם אבוקה.

(ד)

שני עצים שאורותיהם דולקים יחד, הם אבוקה.

(ה)

קלע ב' נרות שעוה, אף שאין אורותיהם מדובקים יחד, הם אבוקה.

[2326] אגודה פ' ערבי פסחים סי' עט (אבוקה

להבדלה, והוא הדין נר בשתי פתילות). רמ"א ס"ב (ונר שיש לו שתי פתילות,

מיקרי אבוקה).

ומיירי בנר של שמן, כמבואר בט"ז סוף ס"ק ב (ונר שיש

לו ב' [פתילות], נראה דזה נר שדולק בו שמן, דסתם נר שבגמרא ופוסקים).

[2327] ב"ק קא, ב (איכא

עצים דמשחן), ורש"י (שמאירין כנר אבוקה לנושאן בידו).

וכדלעיל בסמוך (שיש בה עצים הרבה). וכדלקמן

בסמוך (שלא ליקח להבדלה אבוקה מעצים שריחן רע), אבל סתם אבוקה מעצים, דהיינו

שמקרבים שני גפרורים בוערות זו לזו, שפיר דמי.

וכן הוא לקמן סי' תלג סי"א (ושני

עצים אפילו הם דקים מאד דינם כאבוקה).

[2328] גם כאן מיירי בנר של שמן,

והיינו שלא רק אם יש בה פתילות הרבה, אלא אפילו יש בה רק ב' פתילות הרי זו

אבוקה.

וכן הוא לקמן סי' תלג ס"י (נר של שמן שדולקין בתוכו ב'

פתילות דינו כאבוקה).

[2329] כדאמרינן שבת כג, ב (נר שיש לה שני

פיות עולה לב' בני אדם). שו"ע סי' תרעא ס"ג (נר שיש לו שתי פיות עולה לו

בשביל שנים). ואם כן אין זו אבוקה.

[2330] שמלה חדשה יו"ד סי' יא ס"ב (שתי נרות ... ששלהבתן

נוגע להדדי מקרי אבוקה). ובתבואות שור שם ס"ק ח (צריך שהפתילות במקום אור

יהיו פרודות, והשלהבת נוגעין להדדי).

[2331] מ"א סק"ד (ובנר של שעוה, אם

שני הנרות קלועים יחד חשובים אבוקה, אבל כל אחד בפני עצמו לא חשיב אבוקה).

[2332] ראה תהלה לדוד סק"ב. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע'

205.

[2333] ס' חסידים סי' תתנד (במוצאי שבת לא יקח

עץ ששמו קי"ן בלשון אשכנז, להדליק ולברך עליו, מפני שריחו רע, ואז צריך ריח

טוב להריח, כמו שכתוב בספר החשבונות). הובא במטה משה סי' תקז. של"ה מס' שבת

נר מצוה (קלה, א ד"ה כתב הטור). מ"א ס"ק ג.

[2334] פרי מגדים אשל אברהם סק"ג (ומכל

מקום אם אין לו אור אחר יקח). ובמש"ז סק"ב (ואם לקח יראה דיצא דיעבד).

וכן לענין בדיקת חמץ, נתבאר לקמן סי' תלג סי"א (ואפילו

מין עץ שדולק יחידי שקורין (בלשון אשכנז קי"ן), אין לבדוק בו לכתחלה (אם יש

לו נר של שעוה), דכיון שריחו רע ... יש לחוש שעל ידי כן לא יבדוק היטב).

וכן לענין נרות שבת, כדלעיל סי' רסד ס"ו (ומדליקין בכולם,

חוץ מן העטרן, מפני שריחו רע).

[2335] ס' חסידים שם (ואז צריך ריח טוב להריח).

וכדלעיל סי' רצז ס"א.

וראה רשימת היומן ע' תכז (לא נהגינן להריח מעשן נר הבדלה).

[2336] מ"א סק"ג (משמע בכנפי יונה

ח"ב ס"ד דיש להבדיל על נר של שעוה. וכן מבואר בכונות האר"י).

וכמבואר בכנפי יונה שם (כשהאדם מדליק האבוקה יכוין כי

דונ"ג הוא שם ס"ג, ושעוה רוצה לומר ש"ע נהורין דאריך מאירין

לו"ה זו"ן).

ובשער הכוונות סדר השבת דרוש א ד"ה בענין ההבדלה ס, ב (גם

הי' מדליק נר של שעוה ומברך עליו בורא מאורי האש). פרי עץ חיים שער השבת פכ"ד

(ומורי ז"ל לא הי' מבדיל על הנר שבבית, כי אם על הנר של שעוה שהי' לו מיוחד

לזה, והי' מברך בורא מאורי האש ... מהחברים, כשאדם מדליק האבוקה יכוין כי דונג

גימטריא ס"ג, ושעוה ר"ל ש"ע ו"ה).

[2337] ארחות חיים הל' הבדלה סי' יז (וכתוב

בתוספות דאי אין לו אבוקה, צריך להדליק נר אחד לצורך הבדלה, לבד מהנר המיוחד להאיר

בבית, וכן המנהג). שו"ע ס"ב (ויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה, צריך

להדליק נר אחר לצורך הבדלה, חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית).

וראה לקוטי טעמים ומנהגים, והערות רסט-ע (מנהג בית הרב: בהבדלת

מוצש"ק שחל ביום טוב אין מקרבין הנרות ואין מאחדין השלהבת שלהם, וכן אין

מביטים בצפרנים. ורק, בעת ברכת בורא מאורי האש, מסתכל בנרות כמו שהם כל אחד בפני

עצמו).

[2338] משנה ברכות נא, ב (ואין מברכין על הנר

עד שיאותו לאורו). כרבא שם נג, ב (רבא אמר יאותו ממש), לפרש"י שם (עומד בסמוך),

והשגות הראב"ד להמאור שם לט, ב (ופסק כרבא דאמר יאותו ממש ... דבעינן בקרוב,

שיוכל להשתמש). שו"ע ס"ד (אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו

שיהיה סמוך לו).

[2339] ברכות שם ( חזקיה אמר כדי שיכיר בין מלוזמא של

טבריא למלוזמא של צפורי). רמב"ם פכ"ט הכ"ה (כדי

שיכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת). שו"ע שם (בכדי שיוכל להכיר בין

מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת).

[2340] פרקי דר' אליעזר פ"כ (פושט את

ידיו לאור האש, ומסתכל בצפורניו שהן לבנות מן הגוף, ואמר ברוך אתה ה' בורא מאורי

האש). הובא בסדר רב עמרם גאון. הגהות מיימוניות פכ"ט אות כ (ולפיכך נהגו

להסתכל בצפרנים, כן איתא בתשובת הגאונים ובמדרש שוחר טוב בפסוק כל עצמותי תאמרנה,

אמר דוד וכו' עד צפרניים, לעשות בהם פריעה, ולהסתכל בהם אור להבדלה). רא"ש

ברכות פ"ח ס"ג (לכך נהגו להסתכל בצפרנים בשעה שמברכין על הנר, להראות

שיכול ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע, כמו שמכיר בין צפורן לבשר). טור ושו"ע

ס"ג (נוהגים להסתכל בכפות הידים ובצפרנים). לבוש ס"ג (לראות בהן שיוכל

להנות מהם שיכיר בין ציפורן לבשר, והיינו כמו בין מטבע למטבע).

[2341] רי"ץ גיאת בשערי שמחה הל' הבדלה ע'

טז (ואמר מר רב האיי ... מנהג אצלינו להביט בצפרנים, ואומרים מפני שהן פרות). הובא

בטור וט"ז ס"ק ב.

[2342] זח"ב רח, א (בעינן לאכפיא ד'

אצבעאן דידא דימינא, ולאנהרא לון מגו ההוא נהורא דשרגא דמתברכא). דרכי משה ס"ק

ב (הזוהר פרשת ויקהל ... דיש להסתכל ביד ימין). רמ"א ס"ג (ויש לראות

בצפרני יד ימין ולאחוז הכוס ביד שמאל).

אבל בפסקי הסדור (ואחר יביט בצפרנים), ושם נסמן (הערה 40 ). ושם נתבאר מנהגינו בזה.

[2343] סעיף טז ( שיוכל להסתכל בצפורני

ימינו, כמו שיתבאר בסי' רח"צ) .

[2344] רי"ץ גיאת שם (ואמר מר רב האיי

... ונהגו ראשונים להביט בשרטוטי כפים ... ושמענו מן הזקנים שאומרים שיש בשרטוטי

פסת היד סימן להתברך בו). הובא בטור. לבוש ס"ג (ויש אומרים שעושין כן מפני

שהוא סימן לברכה, שאומרים שיש בשרטוטי פסת היד סימן להתברך בו).

[2345] זח"ב רח, א (בעינן

לאכפיא ד' אצבעאן דידא דימינא, ולאנהרא לון מגו ההוא נהורא דשרגא דמתברכא). וכיון

שהאור הוא רק על ד' אצבעות, מובן שהאגודל מכוסה בד' האצבעות.

פרי עץ חיים שער השבת

פכ"ד (וענין ראיית הצפרניים היה מורי ז"ל כופף ראשי האצבעות לתוך כף

היד, והיו נכפפים כנגד פניו של אדם. גם בזהר פ' ויקהל כתב לאכפייא ד' אצבעין, חוץ

מן האגודל, לקבל שרגא, פירושו הוא להחזיר אחורי האצבעות מקום של צפרניים נגד הנר,

נמצא כי כפיית האצבעות על גבי האגודל). וכן הוא ב שער הכונות ס, ב.

דרכי משה ס"ק ב (לכפוף האצבעות ולראות

בצפרנים, ולא לפשוט האצבעות ולראות פני האצבעות, רק אחורי אצבעות במקום הצפרנים).

הובאו במ"א ס"ק ה.

וכן הוא בפסקי הסידור (בברכת בורא מאורי האש יביט בד' צפרניו,

והמה יהיו כפוים על האגודל, ולא יראה האגודל).

וראה כעין זה לעיל סי' צה ס"ד (נוהגים קצת מטעם הידוע להם

לכוף האגודל בתוך פיסת היד).

[2346]

מ"א שם (ונראה לי דמשום הכי נוהגין לכפות האצבעות לתוך היד כמ"ש

רמ"א, ואחר כך פושטין אותן ורואין מאחוריהן לצאת ידי שניהם). היינו לצאת גם

דעה הנזכרת בשער הכונות שם (הנוהגים להסתכל באחורי האצבעות בהיותם פשוטים בלתי כפופים).

[2347] סיכום תוכן ההלכה של אור

ששבת ממלאכה שמותר לברך עליו, שנתבארו לפנינו ס"ז-יד:

(א)

נר שהדליקו ישראל בעבירה בשבת, אין מברכים עליו (ס"ז).

(ב)

נר שהדליקו נכרי בשבת לצורך עצמו, אין מברכים עליו (ס"ז).

(ג)

נר שהדליקו לעבודה זרה, אין מברכים עליו (ס"ח).

(ד)

נר שהדליקו נכרים לפניהם, סתם מסיבת נכרים לעבודה זרה (סי"ב).

(ה)

נר שהדליקו ישראל במוצאי שבת מעצים ואבנים, מברכים עליו (סי"ד).

(ו)

נר שהדליקו ישראל במוצאי שבת מנר שהודלק בשבת, מברכים עליו (ס"ט).

(ז)

נר שהדליקו ישראל בשבת לצורך חולה שיש בו סכנה, מברכים עליו (ס"ז).

(ח)

נר שהדליקו נכרי בשבת לצורך חולה שאין בו סכנה, מברכים עליו (ס"ז).

(ט)

נר הדולק מערב שבת, מברכים עליו (ס"ז).

(י)

נר שהדליקו נכרי במוצאי שבת, יתבאר לקמן (הערה 2372 ).

[2348] ברייתא ברכות נב, ב (אור ששבת מברכין

עליו, ושלא שבת אין מברכין עליו). וגמרא שם נג, א (מאי שבת, ששבת מחמת מלאכת עבירה).

טור ושו"ע ס"ה (אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה).

[2349] משנה נא, ב (אין מברכין ...

על הנר ... של עכו"ם). גמרא נב, ב (משום דלא שבת).

והוא לפי גירסת הרי"ף בגמרא (נר של

נכרים משום דלא שבת), דהיינו שכן היא גם מסקנת הגמרא שם.

ולפי גירסתינו במסקנת הגמרא שם (מה טעם

אין מברכין אל על הנר ... מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודה זרה), למדים הלכה

זאת מברייתא נג, א (נכרי שהדליק ... מנכרי אין מברכין עליו ... גזרה משום נכרי).

שהיא ההלכה דלקמן ס"ט (נכרי שהדליק נר במוצאי שבת ... מנכרי אחר אין מברכים

עליו, גזירה שמא יבאו לברך על נר שהדליק נכרי בשבת, ויברכו עליו במוצאי שבת).

וכמבואר במ"מ פכ"ט הכ"ה (ודע שאם הדליק נכרי נר בשבת אין מברכין

עליו במוצאי שבת ... ולא הוצרך רבינו לבאר זה, מפני שכבר ביאר שאין מברכין על נר של

נכרי, ואפילו נכרי מנכרי).

טור (הלכך אין מברכין על אור של גוים).

[2350] עולת שבת סק"ב (פירוש אפילו לצורך

עצמו).

ולענין ההשתמשות בשבת מנר שהדליקו הנכרי

לעצמו, ראה

לעיל סי' רעו סי"ג.

וראה הערות וביאורים תשפה ע' 84.

[2351] ב"י ד"ה ואין מברכין.

שו"ע שם (כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר, לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי).

[2352] מ"א סק"ו (ואפילו בדיעבד לא

יצא).

וראה לקמן סי"א, דהיינו דוקא אם בירך עליו מיד בצאת השבת.

[2353] כדלעיל ס"א (אם יש

לו. אבל אם אין לו אור במוצאי שבת, אין צריך לחזר אחריו כדרך שצריך לחזר אחר שאר

מצות).

[2354] מ"א סק"ז (אם אין בהם סכנה

דוקא על ידי עכו"ם, ואם יש בו סכנה אפילו על ידי ישראל).

וכדלקמן סי' שז סי"ב (חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו

סכנה ... הרי צרכיו נעשין על ידי נכרי, אפילו במלאכות גמורות של תורה, כגון לאפות

לו או לבשל לו אם צריך לכך).

[2355] כדלקמן שם ס"ב (מי

שיש לו חולי של סכנה מצוה לחלל עליו את השבת).

[2356] ברייתא נג, א (אור של חיה ושל חולה

מברכין עליו). טור ושו"ע שם (לאפוקי אור שהודלק לחיה ולחולה, שכיון שלא הודלק

לעבירה מברכין עליו).

וכן הוא לקמן סי' תרכד ס"ז (אפילו אור שהודלק ביום כיפור

עצמו, אם הודלק בהיתר, כגון לחולה, יכולים לברך עליו במוצאי יום הכיפורים, כמו

שמברכין עליו במוצאי שבת כמ"ש בסי' רח"צ).

[2357] ברייתא שם (עששית שהיתה דולקת והולכת

כל היום כולו, למוצאי שבת מברכין עליה).

[2358] רש"י שם (שהיתה דולקת והולכת מערב

שבת ובבית ישראל, למוצאי שבת מברכין, לפי שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת).

והיינו שבמוצאי שבת יכול לברך הן על אור

שהדליקוהו במוצאי שבת והן על האור שהדליקוהו בערב שבת. ואילו במוצאי יום הכיפורים

יכול לברך רק על אור שהדליקוהו בערב ים הכיפורים. וכדלקמן סי"ד (אור

שהוציאוהו במוצאי שבת מעצים ואבנים, אע"פ שלא שבת בשבת, שנברא עתה מחדש,

מברכים עליו ... אבל במוצאי יום הכיפורים

אין מברכין אלא על האור ששבת ממש ), ושם (הערה 2390 ).

ולענין חנוכה, נפסק בשו"ע סי' תרעה ס"א (הדלקה עושה

מצוה ... לפיכך עששית שהיתה דולקת כל היום, שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה, למוצאי

שבת מכבה ומדליקה לשם מצוה).

[2359] משנה שם נא, ב (ולא על הנר ... של עבודה

זרה). טור ורמ"א סוף ס"ה (ואין מברכין על אור של עבודה זרה).

[2360] חדושי הרשב"א ברכות נב, ב ד"ה

ואין מברכין (כלומר משום דאסור ליהנות מתשמישי עבודה זרה, ואף הנר הדולק לפניה

אסור ליהנות לאורו). שו"ע יו"ד סי' קלט ס"ג (איזהו נוי ... כגון

שמדליק לפניה נרות).

וראה מראי מקומות וציונים.

[2361] ירושלמי ברכות פ"ח

ה"ו (מברכין על השלהבת, ואין מברכין על הגחלת).

[2362] ביצה לט, א (גחלת של עבודה זרה אסורה,

ושלהבת מותרת).

והיינו שהשלהבת שאינה קשורה בגחלת של עבודה זרה, אין לה ממש

מאיסור הגחלת.

אמנם מכל מקום יש לשלהבת ממש מצד עצמה, כדלעיל סי' רעט

ס"א ( נר שהדליקו בו מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה ... אסור לטלטלו

כל השבת כולה ... לפי שבבין השמשות כשהיה

הנר דולק היה אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו, מפני שהיה בסיס לשלהבת הדולקת

בו, שהיא מוקצה, ונעשה הנר מוקצה כמוה).

[2363] רא"ש ביצה פ"ה ס"י

(ירושלמי, מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. והא דאסרינן לברך בשלהבת עבודה

זרה, ואף על גב דשריא, משום דיש עמה גחלת, ואף על פי שאין הברכה אלא על השלהבת).

הובא בב"י ובמ"א ס"ק ח.

אך מכל מקום מסתפק בזה רבינו בקונטרס אחרון ס"ק א ( יש

לומר דווקא לברך אסור ... אבל להשתמש, שמשתמש בשלהבת אף על פי שיש עמה גחלת, שרי

(וז"ש הרא"ש ואף על גב דשריא) ).

[2364] ט"ז סק"ד (פירוש אף על גב

שלא הודלק רק במוצאי שבת, והוה שבת שלא בעבירה. וזה פשוט).

משא"כ אם לא הודלקה לעבודה זרה מברכים עליה, אף שהדליקה

הנכרי במוצאי שבת. וכדעה השנית דלקמן ס"י ( על אותו אור עצמו

שהוציא הנכרי במוצאי שבת מעצים ואבנים או מגחלים, לא גזרו עליו כלל).

[2365] סעיף ו ( אין מברכים על האור,

אע"פ שרואהו, עד ... שיכול ליהנות ממנו) .

[2366] מ"א סק"ו (ואפילו בדיעבד לא

יצא). אלא שהוא מיירי לענין אור שלא שבת, וכדלעיל ס"ז ( ואם עבר ובירך עליו,

צריך לחזור לברך על אור ששבת, אם יש לו) . ומכל שכן בנר של עבודה זרה.

[2367] ים של שלמה ביצה פ"ה סי"ד (וכתב

הרא"ש ... משום שיש עמה גחלת ... שמעינן מיניה, דמותר להדליק נר מבית תפלות

שלהם, וראוי אפילו לברך). מ"א ס"ק ח (דוקא כשהשלהבת קשורה בגחלת של עבודה

זרה, אבל אם ישראל הדליק נר מנר של עבודה זרה שרי, דשלהבת אין בו ממש, ים של שלמה

סוף ביצה).

[2368] סעיף ט ( נכרי שהדליק נר

במוצאי שבת ... מנכרי אחר אין מברכים עליו ...

גזירה שמא יבאו לברך על נר שהדליק נכרי בשבת) .

וכך גזרו גם כאן בנכרי שהדליק במוצאי שבת מנר של עבודה זרה.

ובהגהת מהרי"ב גורס כאן "מנר

של נכרי". והיינו לומר, שכיון שהנכרי הדליק את הנר מנר של עבודה זרה שהדליקו

הנכרי, אם כן חלה בזה הגזירה שאסרו בכל נר שהדליק הנכרי מנכרי אחר, כדלקמן שם.

[2369] גמרא ברכות נג, א (לעולם דאיסורא נמי

איתיה, וכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך). ט"ז ס"ק ו (ומשני לעולם

איסורא נמי איכא, וכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך). מ"א ס"ק ט (דעל

תוספתא דהתירא הוא מברך).

אלא ששם ושם מיירי בישראל שהדליק מנר שהדליק נכרי בשבת, ומהטעם

שיתבאר לקמן בסמוך ( לפי שסתם נר שלא שבת לא הודלק בשבת על ידי ישראל אלא על ידי

נכרי, ומפני שנתיר לברך על נר שהדליק ישראל, לא יטעו לברך על נר שהדליק נכרי,

שישראל בנכרי אינו מתחלף) .

אמנם כאן מיירי הן בהדליק מנר שהדליק ישראל בשבת והן בהדליק מנר

שהדליק נכרי בשבת, ובא בהמשך להאמור לעיל ס"ז ( נר שהודלק בשבת אין

מברכים עליו במוצאי שבת, הואיל ונעשה מלאכת הבערה בשבת באור זה בעבירה. ואפילו

הדליקו נכרי).

שבכל אופן אין גוזרים בזה אם הישראל הדליק ממנו במוצאי שבת.

וכמו בהדליק ישראל מנר עבודה זרה שמותר לברך עליו, כדלעיל

ס"ח ( אבל אם ישראל הדליק נר שלו מנר של עבודה זרה, מברכין עליו ).

ומה שהזכירו בברייתא דוקא הדליקו ישראל מנר שהדליק נכרי בשבת,

הוא כדלקמן בסמוך " לפי שסתם נר שלא שבת לא הודלק בשבת על ידי ישראל אלא על ידי

נכרי".

[2370] רש"י שם ד"ה גזירה (אתי

לברוכי בנכרי שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו, שלא נתוסף משחשכה, כגון שמברך

עליו סמוך לחשכה מיד). תוס' שם ד"ה גזירה (חדא גזרה היא ... דאי לא הא לא

קיימא הא). ט"ז שם (שיבא לברך על של עכו"ם שהדליק מבעוד יום ובאותו אור

עצמו, שלא נתוסף משחשיכה, כגון סמוך לחשיכה מיד). מ"א ס"ק יא (גזירה

משום עמוד ראשון, פירוש שיבא לברך סמוך לחשיכה מיד על אור שהודלק בשבת, בעוד שלא

נתוסף ההיתר (רש"י)).

אלא ששם ושם מיירי בנר שהדליק נכרי בשבת. ורבינו מפרש, שבגזירה

זו אין טעם לחלק בין הדליקו נכרי לבין הדליקו ישראל.

[2371] ב"י ד"ה וגוי

שהדליק (דלא גזרו אלא בשל גוי דשכיח להדליק בעבירה הוא). לבוש ס"ו (וליכא

למיגזר ביה כדגזרינן גבי גוי, דמילתא דלא שכיח הוא שידליק הישראל באיסור, ומילתא

דלא שכיחא לא גזרי בה רבנן).

[2372] סיכום האמור בסעיף זה

ושלאחריו, בנכרי שהדליק נר במוצאי שבת:

(א)

הדליק מנר שהדליקו נכרי בשבת, אין מברכים עליו.

(ב)

גם אם הדליק מנר שהדליקו ישראל בשבת, אין מברכים עליו.

(ג)

אבל אם הדליק מנר שהדליקו ישראל במוצאי שבת מברכים עליו.

(ד)

וכן אם הדליק מנר שהדליקו ישראל מנר שהדליקו נכרי בשבת, מברכים עליו.

(ה)

וכל שכן אם הדליק מנר שהדליקו ישראל מנר וגחלים שמערב שבת, מברכים עליו.

(ו)

ואם הדליק הנכרי אור חדש במוצאי שבת, יש ב' דעות.

(ז)

וכן אם נכרי הדליק ממנו נר אחר, יש ב' דעות.

[2373] ברייתא שם (נכרי שהדליק

מישראל ... מברכין עליו. נכרי מנכרי אין מברכין עליו). טור ושו"ע ס"ו

(גוי שהדליק במוצאי שבת מישראל ... מברכין עליו. אבל גוי שהדליק מגוי, אין מברכין

עליו).

[2374] גמרא שם (גזרה משום נכרי ראשון ועמוד

ראשון). ופרש"י (אי שרית בנכרי שהדליק מנכרי משחשכה, אתי לברוכי בנכרי שהדליק

מבעוד יום, ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשכה, כגון שמברך עליו סמוך לחשכה מיד).

תוס' שם (חדא גזרה היא דגזרו חכמים כל אש נכרי שביד הנכרי, דאי לא הא לא קיימא הא).

ט"ז ס"ק ו (גזירה משום עכו"ם ראשון ועמוד ראשון, פירוש שיבא לברך

על של עכו"ם שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשיכה, כגון סמוך

לחשיכה מיד).

[2375] לכאורה נראה שכל שלושת

האופנים דלקמן מיירי שהישראל הדליק נר במוצאי שבת (מנר נכרי, או מעצים ואבנים, או

מאור וגחלים מערב שבת), והנכרי הדליק מהנר שהדליק הישראל במוצאי שבת. וזהו לשתי

הדעות דלקמן ס"י.

[2376] שמותר לברך עליו כדלעיל (שהדליק

ממנו ישראל במוצאי שבת, אפילו הדליקו במוצאי שבת מיד, אין לגזור).

[2377] רבינו יונה שם (לט, א) ד"ה

ישראל (וכן הנכרי מישראל מברכין עליו, וזה לא היה צריך לומר, שכיון שהעמוד הראשון

של היתר שהיה של ישראל ולא עשו בו מלאכה בשבת, וגם העמוד השני הוא של היתר שלא

הדליק הנכרי אלא במוצאי שבת, פשיטא דמותר. אלא בא להשמיענו שאע"פ שהוא ביד

נכרי לא גזרינן שיבא להתיר כשהעמוד הראשון הוא ביד נכרי).

והיינו שרק בזה התירו, משא"כ אם

הדליק הנכרי מנר שהדליק ישראל באיסור, אין לברך עליו, כמבואר באליה זוטא ס"ק

ח (ולענ"ד מסתבר לאסור דהוי [כ]נר ביד עכו"ם שהודלק מנר שלא שבת, וזה

הוי חדא גזירה. וראיה נראה לי מרבינו יונה פרק אלו דברים במה שכתב בהדליק

עכו"ם מישראל שמותר, דלא היה צריך לומר שכיון שעמוד ראשון של היתר וכו', אלא

לאשמעינן וכו', משמע דאם עמוד ראשון של איסור אסור ודו"ק).

[2378] שו"ת ה"ר מנחם עזריה מפאנו

סי' יח (הוציאו נכרי במוצאי שבת מן העצים ומן האבנים ודאי אין מברכין עליו, הדליק

נכרי ממנו את הנר אחר שהוציאו מן האבנים מברכין עליו, דליכא למיגזר ביה משום עמוד

א' שנעשה בו מלאכה, שהרי זה עמוד ב' מעמוד א' שלא נעשה בו מלאכה). מ"א

סק"י (משמע במנחם עזריה סי' י"ח אפילו עכו"ם הדליק נר לחולה ממדורה

שלו, והוא הדין כשהוציא עכו"ם אש מעצים ואבנים במוצאי שבת. אבל אם הדליק

העכו"ם נר אחר מזה שרי). וראה מחצית השקל ולבושי שרד.

והיינו שכל נר שהדליק הנכרי במוצאי שבת אין מברכים עליו (שמא

יבואו לברך על נר שהדליקו בשבת), בין אם הדליקו מעצים ואבנים, ובין אם הדליקו מאור

וגחלים של ערב שבת, ובין אם הדליקו מנר שהודלק בשבת בהיתר. אלא אם כן הדליק הנכרי

במוצאי שבת, מנר שהודלק במוצאי שבת (על ידי ישראל, או על ידי נכרי).

ואף שהנר שהדליק הנכרי בערב שבת, או בשבת לצורך חולה שאין בו

סכנה, מברכים עליו, מכל מקום אם הדליק ממנו במוצאי שבת, אין מברכים עליו.

וראה אהלי שם ח"ה ע' קיא ואילך. קסד.

[2379] אליה זוטא סק"י (ולי נראה איפכא,

דבהוציאה לא שייך גזירה כלל, דלא גזרו אלא בנר הנמצא ביד עכו"ם ומשום שישתמשו

באור שדולק משבת, ובזה לא שייך גזרה ... אבל נר שהודלק ממנו הוא בכלל גזירת נר ביד

עכו"ם, דמי יחלק בין הודלק מזה או משאר נר, וכן נראה משמעות הפוסקים).

[2380] מ"א ס"ק יא (ונראה לי דבדיעבד

יצא בזה, כיון דאינו אלא גזירה).

[2381]

שגם זה לא נאסר אלא מטעם גזירה, כדלעיל ס"ט (והערה 2370 ).

משא"כ כשבירך ביציאת השבת מיד,

צריך לחזור ולברך, כדלעיל ס"ז (נר שהודלק בשבת אין מברכים עליו במוצאי שבת

... ואם עבר ובירך עליו, צריך לחזור לברך על אור ששבת) .

וראה משנה ברורה שער הציון אות כב.

[2382] משנה ברכות נא, ב (אין מברכין לא על

הנר ... של עכו"ם ... ולא על הנר ... של עבודה זרה). וגמרא שם נב, ב (מה טעם

קאמר, מה טעם אין מברכין לא על הנר ... של עכו"ם, מפני שסתם מסבת עובדי

כוכבים לעבודה זרה). מ"מ פכ"ט הכ"ה (זו היא גרסת רבינו. אבל ההלכות

היו גורסים גירסא אחרת). וכן הוא גם הנוסח בגמרא שלנו.

ולגירסת הרי"ף והרא"ש, נשארת מסקנת הגמרא, שיש שתי

הלכות במשנה:

(א) אין מברכים על הנר של נכרים, משום דלא שבת, שהיא ההלכה

דלעיל ס"ז ( ואפילו הדליקו נכרי לצורך עצמו), ושם (הערה 2349 ).

(ב) אין מברכים על הנר של עבודה זרה, שהיא ההלכה דלעיל

ס"ח ( אין מברכים על אור של עבודה זרה), ושם (הערה 2359 ).

אבל לא נתפרשה ההלכה שכל שהדליקו הנכרים

אמרינן "שסתם מסיבת נכרים לעבודה זרה".

וקיי"ל לאיסורא כשתי הדעות, כמבואר

בב"ח ס"ג (ולענין הלכה כיון דהוראה זו תליא בגרסאות נקטינן לחומרא).

*

וכל זה כשרוצה לברך על הנר שהדליקו הנכרים. אבל אם הדליק ממנו

הישראל נר שלו, מברכין עליו, כדלעיל ס"ח ( אבל אם ישראל הדליק

נר שלו מנר של עבודה זרה, מברכין עליו, שמותר ליהנות ממנו אע"פ שהודלק משלהבת

של עבודה זרה, שהשלהבת אין בו ממש). ונתבאר בקונטרס אחרון.

[2383] ברייתא נג, א (היה מהלך חוץ לכרך וראה

אור, אם רוב נכרים אינו מברך). טור ושו"ע ס"ז (היה הולך חוץ לכרך וראה

אור, אם רובן עובדי כוכבים, אין מברכין עליו).

[2384] והיינו דמיירי הכא שלא

הדליקו לפניהם במסיבה, ולכן אם הדליקוהו מישראל מברכים עליו. אמנם כאן חוששים

שהדליקוהו לעצמם באופן שאסור לברך עליו. משא"כ אם רוב או מחצה ישראל, תולין

שהוא של ישראל.

[2385] ברייתא שם (אם רוב ישראל מברך), וגמרא

שם (בדין הוא דאפילו מחצה על מחצה נמי מברך, ואיידי [דתנא] רישא רוב נכרים, תנא

סיפא רוב ישראל). טור ושו"ע שם (ואם רובן ישראל, או אפילו מחצה על מחצה, מברכין

עליו).

[2386] מ"מ פכ"ט הכ"ו

(ופירשו ז"ל כשיכול להשתמש לאורו). מ"א ס"ק יב (ויכול להשתמש לאורו).

[2387] כדלעיל ס"ו ( עד

שיוכל להכיר לאורו בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת) .

[2388] פסחים נד, א (אין מברכין על האור אלא

במוצאי שבת, הואיל ותחילת ברייתו הוא ... באור היוצא מן העצים ומן האבנים),

ופרש"י (דנברא עכשיו, אין מברכין עליו במוצאי יום הכיפורים, אלא במוצאי שבת,

שאף הוא תחילת בריית אור). טור ושו"ע ס"ח (אור היוצא מהעצים ומהאבנים

מברכין עליו. אבל במוצאי יום הכיפורים אין מברכין עליו).

[2389] גמרא שם (במוצאי שבת נתן הקב"ה

דיעה באדם הראשון, מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור).

ט"ז סק"ח (לפי שגם תחילת בריית האור היה במוצאי שבת, על ידי אדם הראשון

שהקיש אבנים זה בזה, וזה אין שייך ביום כיפור). מ"א ס"ק יד (מפני שנטל

אדם הראשון במוצאי שבת ב' אבנים והקישן זה בזה ונברא האור). וכדלעיל ס"א ( שנטל

אדם הראשון ב' אבנים והקישן זו בזו ויצא מהן אור) .

[2390] סעיף ה (ואין מברכין במוצאי יום

הכיפורים ... אלא על אור ששבת ממלאכה, כגון עששית שהיתה דולקת והולכת מערב יום

כיפור ... במוצאי שבת מברכין על האור היוצא מן האבנים ועצים ... ואפילו אם חל יום

הכיפורים בשבת, אין מברך במוצאי שבת אלא על האור שהודלק מערב יום כיפור, ושבת כל

יום הכיפורים).

והיינו שבמוצאי שבת יכול לברך הן על אור

שהדליקוהו במוצאי שבת והן על האור שהדליקוהו בערב שבת, וכדלעיל ס"ז (וכן

עששית שהיתה דולקת והולכת מערב שבת עד מוצאי שבת, מברכים עליה במוצאי שבת, שאין זו

מלאכת עבירה מה שדלקה בשבת, הואיל והודלקה בהיתר מערב שבת ).

ואילו במוצאי יום הכיפורים יכול לברך רק

על אור שהדליקוהו בערב יום הכיפורים.

[2391] ברכות נג, ב (גחלים לוחשות מברכין

עליהן, אוממות אין מברכין עליהן. היכי דמי לוחשות, אמר רב חסדא כל שאילו מכניס

לתוכן קיסם ודולקת מאיליה). טור ושו"ע ס"ט (גחלים הבוערות כל כך שאילו

מכניס קיסם ביניהם הוא נדלק, מברכין עליהם).

[2392] רא"ש שם פ"ח ס"ג (ומיירי

דהני גחלים לוחשות עשוין להאיר). טור ושו"ע שם (והוא שעשוים להאיר).

[2393] לבוש ס"ט (אבל ... שאינן עשויות

להאיר אלא לחמם כנגדן, אין מברכין עליהם).

[2394] לקמן סי"ז-ח. וכן

הוא לקמן סי' תרכד ס"ח (ואין מברכין אלא על האור שהודלק להאיר, כמ"ש

בסי' רח"צ).

[2395] ברכות נג, א (תני חדא אור של כבשן

מברכין עליו, ותניא אידך אין מברכין עליו, לא קשיא הא בתחלה (בתחלת שרפת אבנים אין

האור להאיר, רש"י), הא לבסוף (לאחר שנשרפו האבנים, רובן מדליקין אור גדול

מלמעלה למרק שרפת האבנים, ומשתמשין נמי לאורה, רש"י)). טור ושו"ע

ס"י (אור של כבשן בתחלת שריפת הלבנים, אין מברכין עליו, שאז אינו עשוי להאיר,

ואחר שנשרפו אז עשוי להאיר, ומברכין עליו).

[2396] ברכות נג, א (תני חדא אור של בית הכנסת

ושל בית המדרש מברכין עליו, ותניא אידך אין מברכין עליו, לא קשיא הא דאיכא אדם

חשוב הא דליכא אדם חשוב (באדם חשוב לאורה, ובדליכא אדם חשוב עשוי לכבוד בית הכנסת,

ר"ח ותוס'). ואי בעית אימא הא והא דאיכא אדם חשוב (גרסינן הא והא דליכא אדם

חשוב, רא"ש), ולא קשיא הא דאיכא חזנא (שמש שאוכל בבית הכנסת, אף לאורה עשויה,

שיאכל החזן לאורה ומברכין, רש"י) הא דליכא חזנא. ואי בעית אימא הא והא דאיכא

חזנא, ולא קשיא הא דאיכא סהרא (שהחזן יכול לאכול לאורה, אין מברכין על הנר, שלא

להאיר הדליקוה, רש"י), והא דליכא סהרא). רמב"ם פכ"ט הכ"ו (אור

של בית המדרש, אם יש שם אדם חשוב שמדליקים בשבילו מברכין עליו. של בית הכנסת, אם

יש שם חזן שהוא דר שם מברכין עליו). דעה הב' בטור ודעה הא' בשו"ע שם (נר בית

הכנסת, אם יש שם אדם חשוב מברכין עליו. ואם לאו, אין מברכין עליו ... ואם יש שמש

שאוכל שם מברכין עליו, והוא שלא תהא לבנה זורחת שם). ט"ז ס"ק ט (אם יש

שם אדם חשוב, דאז נעשה להאיר לו. ואם אין אדם חשוב לא נעשה להאיר, אלא לכבוד

השכינה). מ"א ס"ק טו (שמש שאוכל, פירוש בבית הסמוך לבית הכנסת,

כמ"ש סי' רס"ט. וצריך לומר דהחלונות פתוחים לבית הכנסת).

והיינו כדלעיל סי' רסט ס"א ( האורחים ... השובתים

בחדרים הסמוכים לבית הכנסת ).

וכן הוא לקמן סי' תרכד ס"ח (לא יברך על נרות של בית הכנסת

בעצמן, אף על פי שהודלקו מבעוד יום, לפי שלא הודלקו רק לכבוד היום ולכבוד בית

הכנסת, ולא בשביל להאיר).

[2397] כדלעיל סי' רסט ס"ב ( עכשיו

שאין לנו אורחים השובתים אצל בית הכנסת) .

[2398] ראה לעיל סי' רסג סי"א

(בבית הכנסת של נשים ... והשמש משתמש שם שום דבר מצרכי אכילה).

[2399] רבינו יונה ברכות שם (לט, ב) ד"ה

כל שמוציאין (ומכאן נראה שהנרות של בית הכנסת, כיון שדרך להדליקם לכבוד אין מברכין

עליהם, ואפילו נאמר שפעמים מדליקים אותם להאיר, אפילו הכי נראה מכאן, שאם נעשה להאיר

ונעשה לכבוד אין מברכין עליו). רא"ש שם (הלכך אין מברכים על הנר של בית הכנסת,

כיון דרגילין האידנא להדליקו לכבוד בית הכנסת, אפילו ביום). מלבושי יום טוב ס"ד

(והרא"ש מסיק דהאידנא אין מברכין עליו כלל, כיון שגם ביום מדליקין, אם כן

לכבוד עשוי, הלכך אף בלילה אין מברכין עליו). הובא באליה זוטא ס"ק יב.

ולמדים זאת מההלכה דנר של מת, שנתבארה בסעיף הבא.

[2400] משנה ברכות נא, ב (אין מברכין לא על

הנר ... של מתים). גמרא שם נג, א (מאי טעמא, נר לכבוד הוא דעבידא ... כל שמוציאין

לפניו ביום ובלילה אין מברכין עליו, וכל שאין מוציאין לפניו אלא בלילה מברכין עליו).

ופרש"י (מת שהוא חשוב להוציא לפניו נר ביום, אם הוציאו בלילה במוצאי שבת

לקבורה אין מברכין על אותו נר, דלכבוד עבידא ולא להאיר). רא"ש שם (ואותו

שמוציאין לפניו ביום [ובלילה], אף על גב דהשתא מיהא להאיר הוא עשוי, כיון שאפילו

ביום מוציאין לפניו לכבוד, אין מברכין עליו). טור ושו"ע סי"ב (אין

מברכין על נר של מתים, שאינו עשוי להאיר. הילכך מת שהיו מוליכין לפניו נר אילו

הוציאוהו ביום, והוציאוהו בלילה בנר, אין מברכין עליו). לבוש סי"ב (מת שהיו

מוליכין לפניו נר אילו הוציאוהו ביום, גם כשמוציאין אותו בלילה בנר אין מברכין

עליו, כיון שגם ביום היו מוליכין לפניו נר אם כן הוא לכבודו, אף על פי שגם צריכין

לו עתה בלילה. וכל שלא היו מוליכין לפניו נר ביום, אם הוציאוהו בלילה בנר מברכין

עליו, שאותו הוא להאיר).

[2401] ראבי"ה פסחים סי' תקכג (ונראה

בעיני שסומא אינו מברך בורא מאורי האש, מדנקט עד שיאותו לאורו, [ו]משמע התם דפליג

רבא ואמר שצריך לראות ממש וליהנות ולהכיר בין איסר לפונדיון). מגילה סוס"י

תקפז (ולי נראה שאינו מברך ... דתניא במסכת ברכות אין מברכין על הנר עד שיאותו

לאורו, ומפרש בגמרא כגון שהוא משתמש לאורה). טור ושו"ע סי"ג (סומא אינו

מברך).

[2402] מ"א ס"ק יז (אבל שאר הבדלה

אומר).

[2403] ברייתא נג, א (היו יושבין בבית המדרש

והביאו אור לפניהם ... בית הלל אומרים אחד מברך לכולן, משום שנאמר ברוב עם הדרת

מלך). טור ושו"ע סי"ד (היו יושבים בבית המדרש והביאו להם אור, אחד מברך

לכולם). ט"ז ס"ק י (משום ברוב עם הדרת מלך).

ואף שבשאר מצות יכול כל אחד יברך לעצמו, כדלעיל סי' ריג

ס"ו (בברכת המצות אם כל אחד עושה מצוה בפני עצמו, אף שכולן מצוה אחת, כגון

שכל אחד מתעטף בציצית או לובש תפילין, הרשות בידם, אם רצו אחד מברך לכולם כדי

לקיים ברב עם הדרת מלך, ואם רצו כל אחד מברך לעצמו ... וראוי יותר שיקיים כל אחד

ואחד בעצמו מצות הברכה משיקיימנה על ידי שליח).

מכל מקום כשכולם מקיימים המצוה ביחד, מצוה שאחד יברך לכולם,

כמבואר לעיל שם (בברכות המצות כשכולם מקיימים המצוה ביחד, כגון שמיעת קול שופר או

מגילה, מצוה שאחד מברך לכולם ... לקיים ברב עם הדרת מלך).

ומועיל אף שלא נקבעו כולם ביחד בישיבה, משני טעמים, כדלעיל סי'

ריג ס"ה (לא הצריכו שיהיו המברך והשומעים קבועים יחד בישיבה אלא בהנאת אכילה

ושתיה, שכל אחד נהנה בפני עצמו, אבל במוגמר שכולם נהנים ביחד מהריח העולה ממנו

פוטר אחד את חבירו אפילו בעמידה, ואפילו אינן קבועים במקום אחד אלא זה בכה וזה בכה.

וכן ברכת האור במוצאי שבת (ועוד שברכת האור אינה כברכת הנהנין ממש כי היא הנאה

כעין חובה. ומטעם זה גם בברכת הריח שבמוצאי שבת פוטר אחד את חבירו שלא בקביעות

ישיבה, אפילו מריחים זה אחר זה, ואפילו שלא בשעת הבדלה)).

אמנם יש נוהגים שמברך כל אחד לעצמו, כמבואר לעיל שם (אבל אם

רצו לקיים כל אחד המצוה בפני עצמו ולברך לעצמן הרשות בידם ... שאין לחייב אדם

שיקיים המצוה המוטלת עליו על ידי שליח כשיכול לקיימה בעצמו, וכן בקידוש והבדלה,

וכל כיוצא בהן).

[2404] שמטעם זה הצריכו בית שמאי שכל אחד יברך

לעצמו, כדאמרינן בברייתא וגמרא שם (בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו ... מפני

בטול בית המדרש), ופרש"י (שבזמן שאחד מברך לכולם, הם צריכים לשתוק מגרסתם,

כדי שיתכונו כולם וישמעו אליו ויענו אמן). מ"א ס"ק יח (ואף על גב

דצריכים כלן לשתוק ולשמוע, והוי ביטול בית המדרש, מכל מקום הא עדיפא, משום ברוב עם

הדרת מלך, גמרא).

ומטעם זה אמרו בגמרא שם (של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא

בבית המדרש, מפני בטול בית המדרש). וכן נפסק לקמן בהל' תלמוד תורה פ"ד

הי"א (ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש).

[2405] משלי יד, כח. ברייתא שם. מ"א שם.

[2406] ברייתא שם נג, ב (היתה לו נר טמונה

בחיקו ... אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה). טור ושו"ע סט"ו (נר

בתוך חיקו ... אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה).

[2407] ברייתא וגמרא שם (נשתמש

לאורה ולא ראה שלהבת, אינו מברך, עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה ... משכחת לה דקיימא

בקרן זוית) טור ושו"ע שם (משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת, אין מברכין עליה).

מ"א ס"ק כ (כגון שעומד מן הצד).

[2408] בברייתא שם (היתה לו נר ... בפנס ...

אינו מברך). ופירש הרשב"א שם ד"ה היתה (נראה דפנס אינו כעין עששית,

שרואה השלהבת מתוך העששית, דההוא כרואה שלהבת חשבינן ליה, ואף על גב שגוף העששית

מפסיק, אפילו הכי ראיה חשבינן ליה ... עומד בעששית ורואה שלהבת מתוך העששית הרי זה

כרואה שלהבת ומשתמש לאורה ומברכין עליו). וכדלעיל סי' עה ס"ח (ערוה בעששית

ונראית דרך דפנותיה, אסור לקרות כנגדה ... לפי שבראיה תלה הכתוב, שנאמר ולא יראה

בך וגו' והרי היא נראית).

הובא בארחות חיים הל' הבדלה ס"י (וכתב הרשב"א

ז"ל, דפנס אינו כעין עששית, דעששית הוא רואה שלהבת, אבל בפנס אינו רואה שלהבת).

מ"א סק"כ (ופנס הוי אינה רואה השלהבת, ולא משתמש לאורה, דמיירי שיש לו

מחיצות ברזל).

[2409] ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו (נר

בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא ... אין מברכין עליה). רש"י בגמרא שם

ד"ה בפנס (בעששית). ארחות חיים הל' הבדלה ס"י (והמברך על אור העששית

והפנס צריך להוציא משם האור עד שיראה השלהבת). ואף שהביא אחר כך את דברי

הרשב"א הנ"ל, תמה עליו ב"י (ותמהני דאם כן פליג הרשב"א על

הירושלמי, דהא [א]ספקליא משמע דהיינו עששית).

ולפי דעה זו, נצטרך לפרש את האמור לעיל ס"ז ( וכן

עששית שהיתה דולקת והולכת מערב שבת עד מוצאי שבת, מברכים עליה במוצאי שבת), היינו

שיוציאנה במוצאי שבת מהעששית ויברך עליה.

וראה חקרי הלכות ח"ג כט, ב.

[2410] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

סי"ב נתבאר, שנר שהדליקו נכרים, סתם מסיבת נכרים לעבודה זרה ואסור.

ונתפרש

בפוסקים, שאם הישראל הדליק נר מנר זה של עבודה זרה, מותר לברך עליו, דאתוספת

דהתירא קמברך.

אמנם

על עיקר הדין שהנר שהדליקו הנכרים במסיבה אסור משום עבודה זרה, קשה מההלכה שאם רוב

נכרים במסיבה מותר להשתמש בו בשבת. וצ"ע ליישב שלא בדוחק.

ואולי

מותר להשתמש גם בשלהבת של הנר של עבודה זרה. ורק לגבוה אסור, ולכן לא יברך עליו.

הושלמו כאן כמה קטעים מדפוס ראשון

(שהושמטו על ידי הצנזורה בדפוסים הבאים).

לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תנשא.

[2411]

ס"ק ו (ויש לי מקום עיון על מ"ש המ"מ שלדעת הרמב"ם אפילו

בישראל מעכו"ם אסור במסיבה מטעם עבודה זרה ... ואני תמה מאד למה לא נתיר כאן

אפילו במסיבה לדברי הכל, דנימא אתוספת היתר מברך ... אלא ודאי דבאמת מותר אפילו

במסיבה כאן בישראל שהדליק מעכו"ם, כן נראה לע"ד ברור).

[2412]

פכ"ט הכ"ו (עובד כוכבים ומזלות שהדליק מישראל, לדעת רבינו, דוקא כשאינו

במסבה, שאם לא כן כבר נתבאר שסתמה לעבודת כוכבים ומזלות).

ומה שכתב הט"ז בשמו, שאוסר

"אפילו בישראל מעכו"ם אסור במסיבה מטעם עבודה זרה", ליתא במ"מ

שם.

וכן הקשה באליה רבה ס"ק יא (ותימא

נפלאה על מחבר שכמותו שטעה טעות גדול, שלא כתב המגיד משנה [ו]ב"י לאסור משום

עבודה זרה אלא בגוי שהדליק מישראל, שאסור במסיבה ... אבל בישראל שהדליק אפילו מנר

של עבודה זרה ממש שרי, והוא ברור). וכן הקשו על הט"ז כמה ממפרשי השו"ע.

וכן נפסק בפנים ס"ח (אבל אם ישראל

הדליק נר שלו מנר של עבודה זרה, מברכין עליו).

[2413]

על עצם ההלכה שנכרים שהדליקו נר, סתם מסיבת נכרי לעבודה זרה, והרי זה כנר של עבודה

זרה, צריך עיון מהאמור בברייתא קכב, סע"א (נר הדלוק במסיבה, אם רוב נכרים

מותר להשתמש לאורה).

[2414]

לעיל שם ס"ז (ישראלים ונכרים שהסיבו יחד ובא נכרי והדליק להם נר, אם רוב

המסיבה נכרים מותר להשתמש לאורו).

[2415]

ד"ה אין מברכין.

[2416]

פ"ה ס"י

(והא דאסרינן לברך בשלהבת עבודה זרה, ואף על גב דשריא, משום דיש עמה גחלת, ואף על

פי שאין הברכה אלא על השלהבת). הובא בב"י ובמ"א ס"ק ח.

וכן הוא לעיל ס"ח (מכל מקום כל זמן

שהשלהבת קשורה בגחלת של עבודה זרה אסור ליהנות ממנה, מחמת איסור הגחלת שהיא קשורה

בה).

[2417]

ח"ג סי' רלד (עכו"ם

הללו שמשימין שק מלא פלפלין וזנגביל בתוך קנקני היין, לתת טעם ביין ... מסתברא,

שמותר להריח בהן, ואפילו לכתחילה, לפי שאין היין נותן בהם ריח, ואינן עושין כן

ליתן היין טעם בתבלין, אלא אדרבא, ליתן התבלין טעם ביין ... ומכל מקום מסתברא,

דלבשמים דהבדלה אסור, משום הקריבהו נא לפחתך. ועוד דכל שיש בו איסור מעורב, איפשר

דמימאיס למצוה).

וכן הוא לעיל סי' רצז ס"ה (שקים

מלאים בשמים שמשימים הנכרים תוך קנקני היין כדי שיקלוט היין ריחם, אע"פ שמותר

להריח בבשמים אלו, ואין בהם איסור משום ריח היין שנבלע בהם, הואיל והמריח בהם אינו

מכוין לריח היין שנבלע בהם אלא לריח עצמה, מכל מקום במוצאי שבת אין ליטלם

לבשמים של הבדלה לכתחלה, מפני שהם מאוסים לגבוה לכל דבר מצוה מחמת יין האסור הבלוע

בהם).

וכעין זה מצינו לעיל סי' יא סי"ג (המשתחוה

לבהמה, צמרה פסול לציצית, אף על פי שאין בעלי חיים שנעבדו אסורים להדיוט, וכל

המחובר לו הרי הוא כמוהו, ואם כן הצמר הזה מותר להדיוט, מכל מקום למצוה אסור, משום

דמאוס הוא לגבוה).

[2418] ואף שההנאה מהגחלת עצמה אסורה, כדאמרינן בביצה לט, א (גחלת של

עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת). ויש בזה מחלוקת הפוסקים אם איסורו מדאורייתא או רק

לכתחלה מדרבנן, כמבואר בט"ז יו"ד סי' קמב סק"ב (נראה לי אפילו

דיעבד אסור ... ואם איתא דגחלת אין אסורה אלא לכתחלה, על כרחך לומר שמדרבנן בעלמא

היא, אם כן מצינו גם בעבודת כוכבים דגזרו בה, ובגמרא משמע דלא גזרו בה, אלא ברור

דאיסור דאורייתא ... והב"י כתב ... דדוקא לכתחלה אסור בגחלת, וכתב עליו

מו"ח ז"ל שכן הוא פשוט).

מכל מקום יש לומר שהשלהבת הקשורה בגחלת לא

נאסרה אלא לגבוה.

[2419]

"הנותר מן השמן והפתילות ... עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמן, שהרי הוקצה

למצותו ... שמא יבא ליהנות ממנו".

וכן הוא בשו"ע שם ס"ד (הנותר

ביום השמיני מן השמן הצריך

לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה

למצותו).

ואילו לפי האמור לעיל שמותר להשתמש

בשלהבת שיש עמה גחלת של עבודה זרה, למה תיגרע השלהבת שיש עמה שמן ופתילות של נרות

חנוכה.

[2420]

כדאמרינן בביצה לט, א (מאי שנא שלהבת עבודה זרה דשריא, ומאי שנא דהקדש דאסירא, עבודה

זרה דמאיסה ובדילי אינשי מינה לא גזרו בה רבנן, הקדש דלא מאיס ולא בדילי אינשי

מיניה גזרו ביה רבנן).

וכשם שגזרו בשלהבת של הקדש, כך גזרו

בשלהבת של מצות נרות חנוכה.