ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןאגרות קודשאגרות-קודש אדמו"ר הזקןאגרת כד

אגרת כד

[קיץ תקנ"א]

אהו' ¹⁵¹² אחיי ורעיי ¹⁵¹³ אשר כנפשי ¹⁵¹⁴ ,

תשתפך נפשי ¹⁵¹⁵ ולבי הומה מעי מעי אחילה ¹⁵¹⁶ , כי איככה אוכל וראיתי כו' ואיככה אוכל וראיתי ¹⁵¹⁷ כו'. כידוע ומפורסם אשר יצא הקצף ¹⁵¹⁸ בזעף אף ¹⁵¹⁹ רוש ולענה ¹⁵²⁰ מראש פתנים אכזר ¹⁵²¹ , על קרוב לשלשים נפשות אביונים נקיים ¹⁵²² , להשליכם אל ארץ אחרת ¹⁵²³ , ארץ לא עבר בה איש ארץ ערבה ושוחה צי' וצלמות ¹⁵²⁴ , כאשר יעיד עלי רעי ¹⁵²⁵ אשר כנפשי, ויפרש שיחי ויגוני הרב החסיד ¹⁵²⁶ חמדת לבבי ונפשי כרע כאח לי ¹⁵²⁷ המתעסק בקדשים ¹⁵²⁸ במסירות נפש ממש בכל לב ונפש ¹⁵²⁹ .

אשר לזאת דמוע תדמע עיני ¹⁵³⁰ ועיני כל השומעים, שמעו שמוע ¹⁵³¹ ותרגז בטני ¹⁵³² ורעדה אחזתני, על מה אנחנו מחשים ¹⁵³³ לעמוד על דמים ¹⁵³⁴ וממון הקל ¹⁵³⁵ , אשר ניתן לדחות לפני כבוד המדומה אשר כל אדם מכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, בבגדי כבוד ותפארת לעושיהם ולובשיהם בכל מיני התאמצות אשר תשיג ידו ¹⁵³⁶ ומאבד על זה ימי חיי הבלו ¹⁵³⁷ , ואיך לא תיקר בעיניו נפש ¹⁵³⁸ אחת מישראל שהיא כעולם מלא ¹⁵³⁹ כבגדי אשתו ובני ביתו, על זה בושת פני כסתני ¹⁵⁴⁰ , ואנה אוליך חרפתנו ¹⁵⁴¹ אם נאבד נפש אחת מישראל ¹⁵⁴² ח"ו בגלל זה.

ואמתלאות השגורות בפי היצר כי צרכי עמך מרובים, אשר תשובתו בצדו ודעתם קצרה ¹⁵⁴³ , כי לא בדעת ידברו ¹⁵⁴⁴ , ודעת שוטים אינו כלום ¹⁵⁴⁵ , וכתיב אל תען ¹⁵⁴⁶ כו'. וכל שכן החכמים בעיניהם ¹⁵⁴⁷ לאמר שכבר יצאנו ידי חובתינו בחורף העבר ¹⁵⁴⁸ , אשר אין כדאי להשיב על דברים בטלים הללו, וכי יש ערך דמים ונפשות לאמר עד פה תבוא ולא תוסיף ¹⁵⁴⁹ ח"ו, ועל זה ארז"ל יתן ויחזור ויתן ¹⁵⁵⁰ , כדכתיב נתון תתן אפילו מאה פעמים ¹⁵⁵¹ כמארז"ל.

ואל יחר בעיניכם ¹⁵⁵² כי העתרתי עליכם דברי ¹⁵⁵³ , כי ה' יודע ועד ¹⁵⁵⁴ שלא נחשדו בעיני כל מכיריכם ויודעכם, שאתם מוכנים בטבעכם לצאת מלב ונפש לכל אשר יגזרו עליכם בכל הענינים, גם ביותר מכפי יכולתכם, בלי שום טעם וטענה ומענה, וכל שכן וק"ו בדבר גדול ומפורסם כזה, ובפרט אשר החילותם כבר ליתן מתן דמים מרובים, וכל המתחיל במצוה אומרים לו גמור ¹⁵⁵⁵ ואם אינו גומרה כו' וד"ל. וכידוע לכל שעיקר הגמר הוא עתה הפעם במקום העליון אשר אין למע' הימנו ¹⁵⁵⁶ , וכבר יש לנו הבטחות נאמנות משרים רבים ונכבדים, אשר לא שינו טעמם ולא נפל דבר אחד ¹⁵⁵⁷ מדבורם הטוב ארצה מעולם ח"ו. וגם כל מלתא בטעמא אשר אי אפשר להעלות במכתב, עד יצא כאור נוגה צדקם ותשועתם כצהרים ¹⁵⁵⁸ בחסד העליון בקרב אי"ה, יראו עינינו ¹⁵⁵⁹ וישמח לבנו בישועתם באמת, להחיות נפשות רבות ¹⁵⁶⁰ עד אין מספר ממש, דמיהם ודמי זרעיהם ¹⁵⁶¹ עד סוף כל הדורות.

אך לפי שהשטן מקטרג בעת הסכנה ¹⁵⁶² למעלה ולמטה, ומכניס הרהורים רעים בקרב אנ"ש ולב עמוק בכמה מיני ערמומיות ואמתלאות אמיתיות לעיני בשר, לזאת יצאתי לקראתו ¹⁵⁶³ ביד חזקה וזרוע נטוי' ¹⁵⁶⁴ , אשר נשתה ימיני ¹⁵⁶⁵ ממנה ודרכי מעולם, שלא להיות מגוזרי גזרות ¹⁵⁶⁶ ח"ו, כי בעזר"ה מכיר אני את מקומי ¹⁵⁶⁷ האמיתי, בשגם ארז"ל ופקדתי על כל לוחציו זה גבאי צדקה ¹⁵⁶⁸ , אך עתה הפעם ¹⁵⁶⁹ עת לעשות לה' הפרו תורתך ¹⁵⁷⁰ , והוראת שעה היא כי השעה צריכה לכך ¹⁵⁷¹ .

בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה ¹⁵⁷² , וכל אשר לאיש יתן בעד הנפש ¹⁵⁷³ חנינה ¹⁵⁷⁴ , והמוסיף יוסיף והפוחת אל יפחות ¹⁵⁷⁵ מערכו אשר נערך על כל עיר ועיר על כל אנ"ש בכלל, ובפרט לפי הערכות אשר בכל מנין ומנין, וכל אשר אינו נערך שם אזי יעריכוהו שני גבאים דאה"ק בצירוף מוכ"ז שי'.

וכל אשר לא יתן כפי הערכה אשר נערך עליו במזומנים, או לפחות במשכנות בטוחים ליד המוכ"ז, עלינו להרחיקו בכל מיני הרחקות בעולם, גם שלא לקבל ממנו מעות אה"ק, לבל יעלה זכרונו לטוב לפני הצדיקים יושבי אה"ק תובב"א ושבחו"ל ¹⁵⁷⁶ אפי' בפ"נ ¹⁵⁷⁷ , מאחר שיקר בעינינו פדיון נפשות ¹⁵⁷⁸ רבות, לתאוה יבקש נפרד ¹⁵⁷⁹ מאתנו, בכל תושי' יתגלה קלונו ¹⁵⁸⁰ , ואין לו יד ושם ¹⁵⁸¹ חלק ונחלה אתנו ¹⁵⁸² בכל דבר שבקדושה, ואפילו לצרפו במנין יגרשוהו עד אשר ישוב ורפא לו ¹⁵⁸³ . נא ונא בתוקף אזהרה נוראה בבל ישונה בשום אופן בעולם.

ואחר הדברים והאמת האלה ¹⁵⁸⁴ מוטל על כל אנ"ש בכל עיר ועיר להשיג הלואה, ללות בעד כל איש אשר לא יהי' בביתו בעת ביאת מוכ"ז שי', ויסולק הערכתו למוכ"ז תיכף ומיד בלי שום שיהוי ועיכוב בעולם, כי אין הזמן גרמא. ונכון יהי' לבם בטוח ¹⁵⁸⁵ שלא יגיע להם שום היזק וגרם היזק מהערכתו, כי מובטחים אנחנו בכל אנ"ש שבודאי יקיימו כל הכתוב ביתר שאת וברוח נדיבה ¹⁵⁸⁶ גם בלי שום כפי', רק שנודע שלא דברה תורה אלא כנגד ¹⁵⁸⁷ כו', וטובה תוכחת מגולה באהבה מסותרת ¹⁵⁸⁸ מלב ונפש חפצה ¹⁵⁸⁹ באהבה רבה ואהבת עולם ¹⁵⁹⁰ .

והי' מעשה הצדקה שלום ¹⁵⁹¹ וחיים עד העולם ¹⁵⁹² , ויכולה היא שתרחם ¹⁵⁹³ על פליטתנו, להעלות נפשותינו בעילוי אחר עילוי מנפש ועד בשר ¹⁵⁹⁴ , וצדקה תרומם גוי ¹⁵⁹⁵ קרנם תרום בכבוד ¹⁵⁹⁶ .

כנפש המעתיר ודורש שלומם ¹⁵⁹⁷ מלב ונפש חפצה ¹⁵⁹⁸ .

הערות

1512. נדפסה בהתמים חוב' ד (כב [352]). אגרות בעה"ת סי' יט. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת יח. ומועתקת בכת"י (1300 כג, א – בכותרת: "מ"ש אדמו"ר נ"ע בעת שנסע הרה"ק [ר' ישכר בער] מ"מ דק"ק ליובאוויטש במצות פדיון שבוים"). ונזכרת בכת"י (1064 בתחלתו): "פ"ש [פדיון שבויים] תקנ"א [אגרת המתחלת] תשתפך נפשי". ממה שנכתב בהמשך האגרת: " החכמים בעיניהם לאמר שכבר יצאנו ידי חובתינו בחורף העבר", נראה שהמגבית הראשונה בנושא הזה התקיימה בחורף תקנ"א, והמגבית שלפנינו היא מקיץ תקנ"א. בהמשך למגבית זו, כתב רבינו שלש אגרות נוספות בשנים תקנ"ב (לקמן אגרת כח), תקנ"ג (לקמן אגרת לד), תקנ"ד (לקמן אגרת מ). ממה שכתב רבינו (לקמן אגרת לד): "לא תהא כזאת בישראל ליתן קצבה וגבול לפדיון נפשות ... ואפילו אם השבוי פשע בנפשו ... מחוייבים לפדותו בדאיתא סכנת נפשות ח"ו", נראה לכאורה שמדובר בעבירה על החוק, שנאסרו בגללה, ועמדו בפני סכנת גלות אל "ארץ לא עבר בה איש ארץ ערבה ושוחה צי' וצלמות", ואחרי השתדלות והתאמצות במשך כמה שנים, מבשר רבינו בשנת תקנ"ד (לקמן אגרת מ): "וב"ה גומר עלי, אשר עד כה עזרני לגמור המצוה בכי טוב, וכבר יצא כנוגה צדקם וישועתם, ואין שום חשש וספק ספיקא משום סכנת נפשות בעולם". לגודל קושי המצב, הוכרח רבינו לעשות "הערכה" למגבית זו, הערכה על "כל עיר ועיר ... בכל מנין ומנין", והיינו שרבינו קבע הערכה כמה תתן קהלת אנ"ש שבכל עיר, וכל עיר קבעה בעצמה סכום הערכה לכל אחד מאנ"ש בעיר, מספר האחוזים שהוא צריך לשלם – אחד למאה, שתים למאה או שלוש למאה. והיינו שמכל מאה שיצטרכו הקהל לתת הוא יתן אחד או שתים או שלוש אחוזים (כך נתפרש ב"הערכות" שערך רבינו בראהטשוב בשנת תק"ע, דלקמן אגרת צז, ומסתמא כן הי' סדר "הערכות" גם בשאר הזמנים והמקומות).
1513. אח י י ורעי י : ע"פ תהלים קכב, ח.
1514. ורעיי אשר כנפשי: ע"פ ראה יג, ז.
1515. תשתפ ך נפשי : ע"פ איוב ל, טז.
1516. מעי מעי אוחילה : ע"פ ירמיה ד, יט.
1517. כי איככה . . ואיככה אוכל וראיתי : ע"פ אסתר ח, ו.
1518. יצא הקצף : ע"פ קרח יז, יא.
1519. בזעף אף: ישעי' ל, ל.
1520. רוש ולענה: ע"פ נצבים כט, יז.
1521. מראש פתנים אכזר: ע"פ האזינו לב, לג.
1522. אביונים נקיים: ע"פ ירמי' ב, לד.
1523. להשליכם אל ארץ אחרת : ע"פ נצבים יט, כז.
1524. ארץ לא . . וצלמות : ע"פ ירמיה ב, ו.
1525. יעיד עלי רעי: ע"פ איוב לו, לג.
1526. הרב החסיד : הרה"ק ר' ישכר בער מ"מ דק"ק ליובאוויטש.
1527. כרע כאח לי: ע"פ תהלים לה, יד.
1528. המתעסק בקדשים: ע"פ חולין לא, ב.
1529. בכל לב ונפש: ע"פ מ"ב כג, ג.
1530. דמוע תדמע עיני: ע"פ ירמי' יג, יז
1531. שמעו שמוע: ע"פ ישעי' ו, ט. נה, ב.
1532. שמוע ותרגז בטני: ע"פ חבקוק ג, טז.
1533. אנחנו מחשים: ע"פ מ"א כב, ג. מ"ב ז, ט.
1534. לעמוד על דמים: ע"פ קדושים יט, טז. וכאן פירושו גם שנמנעים מנתינת דמים וממון.
1535. ממון הקל: ע"פ יבמות קטז, ב.
1536. אשר תשיג ידו: ע"פ מצורע יד, כב.
1537. ימי חיי הבלו: קהלת ו, יב.
1538. תיקר בעיניו נפש: ע"פ מ"ב א, יד.
1539. כעולם מלא: סנהדרין לז, א.
1540. בושת פני כסתני: ע"פ תהלים מד, טז.
1541. ואנה אוליך חרפתנו: ע"פ ש"ב יג, יג.
1542. נאבד נפש אחת מישראל: ע"פ סנהדרין לז, א.
1543. צרכי עמך . . דעתם קצרה : ברכות כט, ב.
1544. לא בדעת ידברו: ע"פ איוב לד, לה.
1545. ודעת שוטים אינו כלום: ט"ז יו"ד סי' צ"ח סק"ו.
1546. אל תען : משלי כו, ד.
1547. החכמים בעיניהם: ע"פ ישעי' ה, כא.
1548. בחורף העבר: נראה שכבר "בחורף העבר" (תק"נ) היתה מגבית לפדיון שבויים דידן, אלא "שעיקר הגמר הוא עתה", ולכן נערכה מגבית שניה עם "הערכות" מיוחדות על כל עיר, מנין ואיש.
1549. עד פה תבוא ולא תוסיף: ע"פ איוב לח, יא.
1550. יתן ויחזור ויתן: ב"ר פס"ו, ג.
1551. נתון . . מאה פעמים : דברים טו, י. ספרי ורש"י שם.
1552. אל יחר בעיניכם: ע"פ ויצא לא, לה.
1553. העתרתי עליכם דברי: ע"פ יחזקאל לה, יג.
1554. ה' יודע ועד: ע"פ ירמי' כט, כג.
1555. המתחיל במצוה כו ': ראה תנחומא דברים ח, א. ירושלמי ר"ה פ"א ה"ח. סוטה יג, ב.
1556. העליון אשר אין למע' הימנו: יקטרינה הגדולה, קיסרית רוסיא בין השנים תקכ"ב-תקנ"ז.
1557. ולא נפל דבר אחד: ע"פ יהושע כג, יד.
1558. יצא כאור . . כצהרים: ע"פ תהלים לז, ו.
1559. יראו עינינו כו': ברכה שי"א בערבית.
1560. נפשות רבות: ע"פ יחזקאל יז, יז.
1561. דמיהם ודם זרעיהם: ע"פ סנהדרין לז, א.
1562. שהשטן . . הסכנה: ב"ר צא, ט.
1563. יצאתי לקראתו כו': ע"פ חקת כ, כ.
1564. ביד חזקה ובזרוע נטוי': ע"פ ואתחנן ה, טו.
1565. נשתה ימיני: ע"פ ויחי מח, יז.
1566. גוזרי גזירות: ע"פ כתובות קה, א.
1567. מכיר אני את מקומי: ע"פ אבות פ"ו מ"ו.
1568. ופקדתי . . גבאי צדקה : ירמיה ל, כ. ב"ב ח, ב.
1569. עתה הפעם: ע"פ ויצא כט, לד.
1570. עת לעשות לה ' הפרו תורתיך : תהלים קיט, קכו.
1571. והוראת שעה היא כי השעה צריכה לכך: ע"פ רמב"ם הל' רוצח פ"ב ה"ד.
1572. בוזו כסף . . קצה : ע"פ נחום ב, י.
1573. כל אשר לאיש יתן : ע"פ איוב ב, ד.
1574. בעד הנפש חנינה: ע"פ פיוט היום יכתב.
1575. והמוסיף יוסיף והפוחת אל יפחות: ע"פ פסחים קג, ב. סוכה נג, ב. מנחות לט, א.
1576. ושבחו"ל: המעוררים על מעות ארה"ק.
1577. בפ " נ : = בפדיון נפש.
1578. שיקר בעינינו פדיון נפשות: ע"פ תהלים מט, ט.
1579. לתאוה יבקש נפרד : משלי יח, א.
1580. בכל תושיה יתגלה קלונו: ראה נזיר כג, ב.
1581. יד ושם: ישעי' נו, ה
1582. חלק ונחלה אתנו: ע"פ ראה יב, יב.
1583. ישוב ורפא לו: ע"פ ישעי' ו, י.
1584. ואחר הדברים והאמת האלה: ע"פ דה"ב לב, א.
1585. ונכון יהי' לבם בטוח: ע"פ תהלים קיב, ז.
1586. וברוח נדיבה: ע"פ תהלים נא, יד.
1587. לא דברה תורה אלא כנגד כו ': קידושין כא, ב.
1588. וטובה תוכחת . . מסותרת: ע"פ משלי כז, ה.
1589. מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.
1590. באהבה רבה ואהבת עולם: ע"פ ברכות יא, ב.
1591. והי ' מעשה הצדקה שלום : ישעיה לב, יז.
1592. וחיים עד העולם: ע"פ תהלים קלג, ג.
1593. ויכולה היא שתרחם: ע"פ שבת יב, סע"א.
1594. מנפש ועד בשר: ישעי' י, יח.
1595. וצדקה תרומם גוי: ע"פ ישעי' יד, לד.
1596. קרנם תרום בכבוד: ע"פ תהלים קיב, ט.
1597. ודורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.
1598. מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 50 עמודים.