רסז דין התפלה בערב שבת

רסז דין התפלה בערב שבת

ובו ו' סעיפים

תפלת המנחה

א נוהגין² שלא

ליפול על פניהם אחר תפלת מנחה בערב שבת ³ :

הקדמת תפלת ערבית

ב ונוהגים להקדים תפלת ערבית יותר מבימות החול ⁴ , ונכון הוא, כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר ⁵ . רק שיהא מפלג המנחה ולמעלה כמו שנתבאר בסי'

רס"א ⁶ ורס"ג ⁷ .

ואף

המתפללין ערבית בזמנה בצאת הכוכבים כל ימות החול⁸, יכול

הוא להקדים בערב שבת להתפלל מפלג המנחה ולמעלה ⁹ , כדברי רבי

יהודה ¹⁰ שאומר שמפלג המנחה ואילך הוא לילה לענין תפלה¹¹.

ואף שלפעמים

בשאר ימים מתפלל מנחה בזמן ההוא, והרי הן שתי קולות הסותרות זו את זו כמ"ש

בסי' רל"[ג] ¹² . אין חוששים לזה בתפילת ערבית של שבת, שיש מצוה

כשמתפלל אותה מבעוד יום שמוסיף מחול על הקודש ¹³ .

אלא שצריך

הוא ליזהר שלא להתפלל מנחה בו ביום עצמו אחר פלג המנחה, שלא יעשה ב' קולות הסותרות

זו את זו בזמן אחד ¹⁴ .

וגם צריך

ליזהר לקרות קריאת שמע ¹⁵ , כמ"ש בסי' רל"ה ¹⁶ .

ויכול הוא גם

כן לקרותה בלילה עם ברכותיה, ומבעוד יום יתפלל התפלה של שבת בלבד בלא קריאת שמע

וברכותיה. ואף שאינו סומך גאולה לתפלה אין בכך כלום, כיון שמתכוין למצוה להוסיף

מחול על הקדש ¹⁷ .

ומכל מקום

אם רוצה להתפלל גם התפלה של שבת בלילה הרשות בידו ¹⁸ , ויוסיף מחול על הקדש בלא תפלה¹⁹. ואף

המתפלל ערבית מבעוד יום יכול לקבל תוספת שבת קודם תפלה:

הקדמת קידוש וסעודת שבת

ג כשם שאמרו לענין תפלה, כך אמרו לענין קידוש היום,

שיכול לקדש ²⁰ ולאכול ²¹ מפלג המנחה

ולמעלה²²,

אפילו אם לא התפלל ערבית עדיין²³.

ובאכילה זו

שמבעוד יום יוצא ידי חובת סעודה אחת מג' סעודות שחייב לאכול בשבת ²⁴ (כיון שכבר קיבל עליו תוספת שבת נעשה אצלו כשבת עצמה

לכל דבר ²⁵ ).

ויש מחמירים

שימשיך סעודתו בלילה עצמו ²⁶ , שיאכל

כזית ²⁷ לפחות אחר

צאת הכוכבים, כדי שיקיים ג' סעודות בשבת עצמה. דכיון שג' סעודות אלו למדום חכמים

ממה שנאמר ג' פעמים היום אצל אכילת המן בשבת, לפיכך צריך לאכלן בעיצומה של יום ולא

בתוספתו ²⁸ . וטוב לחוש לדבריהם ²⁹ :

אכילה קודם קריאת שמע

ד (המתפלל ( א ) ערבית בזמנה כל ימות החול,

ובערב שבת מתפלל מבעוד יום ³⁰ ), (אע"פ שקרא גם קריאת שמע³¹),

אסור לו להתחיל לאכול כחצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ³² (אלא אם כן הוא שעת הדחק) (שיכבו הנרות עד הלילה³³),

כמ"ש בסי' רל"ה³⁴

(שהרי הוא לא יצא ידי חובתו כלל בקריאת שמע שקרא מבעוד יום ³⁵ ):

נוסח ברכת השכיבנו

ה בברכת השכיבנו לא יחתום שומר עמו ישראל³⁶, כמו

בחול, שאין ישראל צריכין שמירה בשבת, שהשבת מגינה עלינו³⁷. אלא

כיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו, יאמר ופרוס סוכת כו' ³⁸ ברוך אתה ה' הפורס³⁹ כו'.

ובמדינות

אלו נוהגין לומר גם כן כי אל שומרינו כו' ושמור צאתנו כו' כמו בחול, וחותמים ופרוס

כו' בא"י הפורס כו' ⁴⁰ . לפי שהרבים הם שאינם צריכין שמירה בשבת, אבל היחיד

צריך שמירה. לפיכך אין חותמים שומר עמו ישראל, שכללות עם ישראל אינם צריכין שמירה

בשבת, אבל כשאומרים ושמור צאתינו מבקשים בזה על כל יחיד ויחיד ⁴¹ :

אמירת ושמרו

ו הנוהגין לומר ושמרו בני ישראל את השבת ⁴² כו', יש להם על מה שיסמוכו. ואין זה

הפסק בין גאולה לתפלה⁴³, לפי

שאם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין⁴⁴,

והרי זה מעין גאולה גם כן ⁴⁵ :

קונטרס אחרון

(א) המתפלל כו'. לאפוקי⁴⁶ ההמון

שמתפללין מבעוד יום כל השבוע, ואין חוזרים וקורין בלילה ב' פרשיות, כמ"ש

המג"א סימן רל"ה⁴⁷.

ואפילו המחמירים לקרות ב' פרשיות על

מטתם, אוכלים מבעוד יום כמ"ש המג"א שם, משום דסומכים על דעת רש"י⁴⁸. וטעמיה

דרש"י מבואר בט"ז שם סק"ג ⁴⁹ .

והיינו דוקא מי שרגיל לעולם להתכוין

לצאת בקריאת שמע שעל מטתו, לקרות ב' פרשיות. אבל המתפלל כל השבוע בצאת הכוכבים,

שאינו מתכוון לצאת בקריאת שמע שעל המטה, אסור לאכול בערב שבת קודם קריאת שמע שבצאת

הכוכבים מיד. ולזה נתכוין המג"א כאן⁵⁰.

והוא הדין להותיקין שכתב המג"א שם⁵¹,

שנוהגין לקרות בצאת הכוכבים כל השבוע, צריכים ליזהר גם כן בערב שבת :

[1] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:

(א)

תפלת המנחה (ס"א).

(ב)

הקדמת תפלת ערבית (ס"ב).

(ג)

הקדמת קידוש וסעודת שבת (ס"ג).

(ד)

אכילה קודם קריאת שמע (ס"ד).

(ה)

נוסח ברכת השכיבנו (ס"ה).

(ו)

אמירת ושמרו (ס"ו).

[2] רמב"ם פ"ה מהל' תפלה

הט"ו (מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות ... ולא במנחה של ערבי שבתות

וימים טובים). טור ושו"ע ס"א (בתפלת המנחה בערב שבת אין נופלין

על פניהם).

וכן אין אומרים בו אבינו מלכנו, כדלקמן סי' תקפד ס"ה (אין

אומרים אבינו מלכנו בשבת ... ואפילו בערב שבת במנחה אין אומרים אותו), וסי' תרב ס"ב

(אבינו מלכנו ... בערב שבת אחר מנחה אין אומרים אותו).

וכן הוא בערב ראש חדש, כדלקמן סי' רצב ס"ז (אין נוהגין לומר

נפילת אפים בערב ראש חודש במנחה).

וכן הוא בשאר סוגי ימים טובים, כמבואר בפסקי הסדור, לפני ובא

לציון ( גם במנחה ערב ראש חדש וערב חנוכה וערב פורים גדול וקטן וערב

ל"ג בעומר וערב ט"ו באב וערב ט"ו בשבט אין אומרים תחנון ונפילת

אפים. אבל במנחה שלפני ערב ראש השנה וערב יום כפורים וערב פסח שני נופלין).

והטעם לזה ראה מ"א סי' רצב ס"ק ד (שכבר חל יום שלאחריו

... וגם האבל זוקף המטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה). לקוטי שיחות חכ"ח ע' 19.

[3] טור ושו"ע ס"ב (מקדימין

להתפלל ערבית יותר מבימות החול).

[4] פסחים קה, ב (עיולי יומא כל כמה

דמקדמינן ליה עדיף).

וכן הוא לקמן סי' ער ס"ב ( שיש להקדים קדושת

היום בכל מה שאפשר) .

סי' תפט סכ"ו (שכל מה שנוכל להקדים קדושת היום יש לנו להקדים).

וכיון שעיקר קבלת שבת היא בתפלת ערבית, כדלעיל סי' רמט סי"ב

(השלים תפלת ערבית של שבת מבעוד יום ... שקיבל עליו שבת בתפלה). סי' רסא ס"ג

(כבר קיבל עליו שבת בתפלת ערבית של שבת שהתפלל מבעוד יום). סי' רסג סט"ז (אם

קדם היחיד והתפלל ערבית של שבת מבעוד יום, חל עליו קבלת השבת ואסור בעשיית מלאכה).

לקמן סי' שצג ס"ב (אם התפלל תפלת ערבית של שבת, הרי קבל עליו שבת עצמה, כיון

שהתפלל תפלת ליל שבת).

וכיון שהמנהג הי' לקבל שבת בשעה שהצבור אומר ברכו, כדלעיל סי'

רנו (שכל עוד שלא אמרו ברכו עושין כל הצריך להם לשבת). סי' רסא ס"ג (שענה

ברכו עם הצבור, או שרוב הצבור ענו ברכו אף על פי שהוא לא ענה עמהם, שחל עליו השבת),

וס"ז (במדינות אלו ... עושים כל המלאכות עד ברכו). סי' רסג סכ"ג (ענה

עמהם אחר ברכו ... הרי קבל עליו שבת). לקמן סי' שו סכ"ח (אסור ... אחר ברכו

בשבת). סי' שצג ס"ב (אם רוב הציבור התפללו המיעוט נמשכים אחריהם בעל כרחן,

ולא משגמרו התפלה, אלא אפילו משהתחילו אותה דהיינו עניית ברכו).

לכן נוהגים להקדים תפלת ערבית, כמבואר בב"ח ריש הסימן (אף

על גב דאם קיבל עליו שבת קודם תפילת ערבית נמי אסור במלאכה, מכל מקום כיון דלא

נהיגי עלמא לקבל עליו שבת אלא מכי פתח שליח ציבור ברכו, לכך אמר רבינו ומקדימין

להתפלל ערבית, כדי להקדים קבלת שבת לכל ישראל ביחד בשעה אחת).

טעם נוסף נתבאר לעיל סי' רנו בסופו (צריך להזהיר רוב העם, שיש

להם היתר שכל עוד שלא אמרו ברכו עושין כל הצריך להם לשבת, אף על פי שהוא לילה ממש.

ולכן יש להקדים אמירת ברכו). לקמן סי' תקכז ס"ח (נהגו כשחל יום טוב בערב שבת,

שמקדימין להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום, שהכל הן זריזין למהר לגמור כל צרכי שבת

קודם תפלת ערבית של שבת).

[5] סעיף ה (אם רוצה להקדים ולקבל עליו

תוספת שבת מפלג המנחה ולמעלה, דהיינו שעה ורביע זמניות קודם הלילה, הרשות בידו,

ונאסר בעשיית מלאכה. אבל אם קיבל קודם פלג המנחה, אין קבלתו כלום).

[6] סעיף ו (ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה,

שהוא שעה ורביע זמניות קודם הלילה).

[7] שבימות החול נוהגים

להתפלל ערבית מצאת הכוכבים ולמעלה.

ואף שרגילים היו להתפלל ערבית קודם

שתחשך, כנזכר ברש"י ברכות ב, א ד"ה עד סוף, ובתוס' שם ד"ה מאימתי,

וטור ושו"ע סי' רלה ס"א (ואם הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום,

יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם).

מכל מקום נתבאר לעיל סי' צ ס"י (שלא

הקילו להתפלל מבעוד יום אלא משום טורח הצבור, שאי אפשר לחזור ולאספם לתפלת ערבית

בלילה, אם יפרדו איש מעל אחיו אחר תפלת המנחה כמ"ש בסי' רל"ה, אבל

המתפללין ביחיד צריכים להתפלל בזמנה), ושם נסמן.

וגם בתפלה בצבור נהגו רבים להתפלל בזמנה

דוקא, כמובא בדברי חמודות ברכות פ"ד סוף ס"ק טו (ומקרוב נתחדש פה

ק"ק פראג וק"ק ווינא, שרבים מתאספים ערבית להתפלל בצבור בזמנה).

ובמ"א סי' רלה ס"ק ב (והותיקין

נוהגין לקרות מיד בצאת הכוכבים). הובא גם בקונטרס אחרון ס"ק א (להותיקין שכתב

המג"א שם שנוהגין לקרות בצאת הכוכבים).

וכן נתבאר בשו"ת אדמו"ר הזקן סוס"י

ז (מצינו כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים, ובדורות שלפנינו נהגו

אבות אבותינו כדעת המקילין, ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדש

ותפלת ערבית בזמנה).

חדש יתבאר לקמן סי' תפט ס"ל, ותפלת

ערבית בזמנה: (א) כמובא לעיל מדברי חמודות ומ"א הנ"ל. (ב) כדלקמן בסמוך

"שלפעמים בשאר ימים מתפלל מנחה בזמן ההוא ... שתי קולות הסותרות". (ג)

כדלקמן בסמוך, שעדיף לקרות קריאת שמע עם ברכותיה בזמן חיוב קריאת שמע.

[8] תוס' ברכות כז, א ד"ה דרב

צלי (הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה). ורא"ש שם פ"ד

ס"ו (שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקדש ... אין זו הקדמה כיון שהיה מקבל

עליו שבת באותה שעה). ותלמידי רבינו יונה ברכות יח, ב ד"ה רב צלי (שהיה

מתכוין למצוה לקבל שבת מבעוד יום ולהוסיף מחול על הקדש ... כשמקבל שבת מבעוד יום

... אף על פי שעוד היום גדול אין בכך כלום). מרב דצלי של שבת בערב שבת בברכות

כז, ב .

והיינו דוקא מפלג המנחה ולמעלה, כדלעיל (הערות 5 - 6 ).

[9] משנה ברכות כו, א (תפלת המנחה עד הערב.

רבי יהודה אומר עד פלג המנחה). שלפי זה מתחיל זמן תפלת ערבית בפלג המנחה.

[10] משא"כ לקריאת שמע,

יתבאר לקמן בסמוך שצריך לקרוא בלילה דוקא.

[11] בשו"ע

שם ס"א (והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה,

שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה. ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית

מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה).

ומקורו ברבינו יונה שם (אין לו לאדם

לעשות בענין שיהו מנהגותיו סותרין זה את זה, שאם יתפלל מנחה לפעמים מפלג המנחה

ואילך כרבנן ולפעמים יתפלל ערבית באותו זמן קודם שקיעת החמה כר' יהודה, נמצאו

דבריו סותרין זה את זה, שפעמים דן אותו יום ופעמים דן אותו לילה).

ואף שכתב המרדכי, ברכות רמז פט (דעבד כמר עבד דעבד כמר עבד ...

אהא סמכינן דלפעמים אנו מתפללין תפלת המנחה אחר פלג המנחה כרבנן, ולפעמים אנו

מתפללין תפלת ערבית מיד אחר פלג המנחה כרבי יהודה, דאמר מפלג המנחה ואילך לילה הוא.

ויש מהנדזין [מגמגמים] בדבר, משום דנראה כשתי (חומרי) דסתרי אהדדי).

מכל מקום קיי"ל כרבינו יונה,

כמבואר במ"א כאן ס"ק א ( המרדכי כתב דרשאי לעשות פעם כן ופעם כן ... לא קי"ל הכי ).

[12] מ"א ס"ק א (רשאי

להקדים בערב שבת, אף על פי שבחול עושה כרבנן ... דהמרדכי כתב דרשאי לעשות פעם כן

ופעם כן. ואף דלא קי"ל הכי, מכל מקום בערב שבת יש לסמוך עליו).

והיינו שהובא לעיל (הערה הקודמת) משו"ע סי' רלג, דאף דקיי"ל

כרבינו יונה. מכל מקום בערב שבת יש לסמוך על המרדכי.

[13] מ"א שם (מיהו בסוף מו"ק

כתב, דביום אחד אין לעשות שני קולי דסתרי אהדדי. ולכן צריך ליזהר בערב שבת להתפלל

מנחה קודם פלג המנחה).

והוא מ"ש המרדכי במו"ק רמז תתקכג (ואפילו לדברי

המפרשים דמי שירצה יכול לעשות היום כר' יהודה ולמחר יעשה כרבנן, מכל מקום ביום אחד

לא עבדינן תרי קולי דסתרן אהדדי).

וכיון שגם המרדכי מודה בזה, לכן יש להחמיר בזה גם בערב שבת.

וכן חילק בינם המ"א בסי' רלג ס"ק ה (שלא ינהוג פעם

כך ופעם כך. ומכל שכן שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צאת

הכוכבים).

[14] בלילה, אחר צאת הכוכבים.

וכדלקמן סי' תפט סי"ב (מנהג העולם לקרות קריאת שמע של

ערבית מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך, כשם שהוא

כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית ... העיקר

כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה אלא לענין תפלה בלבד, אבל לא

לענין שאר דברים שמצותם בלילה), ושם נסמן.

ומבאר בזה שלושה אופנים:

(א) לקרותה בברכותיה בעת שמתפלל. ואחר כך בלילה יחזור ויקראנה

בלא ברכותיה.

(ב) מבעוד יום יתפלל התפלה של שבת בלבד. ואחר כך בלילה יקרא

קריאת שמע עם ברכותיה.

שני אופנים אלו נזכרו גם לקמן סי' רצג ס"ב (קריאת שמע

צריך לחזור ולקרות בצאת הכוכבים ... ואם הוא רוצה יכול להתפלל תפלת י"ח בלבדה

מבעוד יום, בלא קריאת שמע וברכותיה, וכשתחשך לו בדרך יקרא קריאת שמע בברכותיה).

(ג) שגם התפלה יתפלל בלילה.

[15] בשו"ע שם ס"א (ואם

הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל

עמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות).

והטעם שאפשר לומר ברכות קריאת שמע לפני זמן קריאת שמע, וברכת

השכיבנו לפני זמן שכיבה, יתבאר לקמן סי' רצג בקונטרס אחרון.

[16] רא"ש ברכות פ"ד סי' ו

(ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה. ואף על פי שלא היה סומך גאולה

לתפלה, כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקדש לא חייש לסמיכה). ותלמידי

רבינו יונה שם (ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה. ואף על פי שלא

היה סומך גאולה לתפלה, כיון שהיה מתכוין למצוה לקבל שבת מבעוד יום ולהוסיף מחול על

הקדש, לא חיישינן להכי). מ"א ס"ק ב (שכתב הרא"ש דרב קרא קריאת שמע

אחר צאת הכוכבים, ולא סמך גאולה לתפלה).

וכן הוא במ"א סי' רצג ס"ק ה (ימתין מלקרות קריאת שמע

עד צאת הכוכבים, אף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה). ולקמן שם ס"ב (וכשתחשך לו

בדרך יקרא קריאת שמע בברכותיה. ואף שאינו סומך גאולה לתפלה, אין לחוש, הואיל

ומתכוין לדבר מצוה).

וראה לעיל סי' קיא ס"ב (יש מי שאומר שבשבת אין צריך לסמוך

גאולה לתפלה ... ואין לסמוך על סברא זו, אם לא במקום שצריך לכך).

[17] ברכות כז, [א] לרבנן, ודעבד

כמר עביד (מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום שמע מינה הלכה כרבי יהודה,

אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה, השתא

דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד).

הרי מיירי כאן בערב שבת, ועל זה אמרו "ודעבד כמר עבד",

שהרשות בידו להתפלל ערבית בלילה, ולא יוסיף מחול על הקדש בתפלת ערבית.

וכן הוא בטור סי' רצג (וכתב הרי"ץ גיאות, כיון שנהגו כל

ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשכה, אין להתפלל של שבת בערב שבת).

ובמ"א סק"א (ובכתבים איתא שהאר"י היה מתפלל

ערבית בלילה אף בערב שבת).

ובבדי השלחן סי' עז ס"ק טו (שכן היה המנהג בלובאוויץ

בהיותי שמה בשנת תער"ב, שאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע הי' אומר דא"ח

לפי קבלת שבת לערך שתי שעות בלילה, ואחר כך היו אומרים קבלת שבת ומעריב). וכן

מנהגינו להתפלל גם בליל שבת בלילה דוקא.

ואפשר גם תפלת ליל שבת נכללת במ"ש בשו"ת אדמו"ר

הזקן סוס"י ז ( ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדש ותפלת ערבית

בזמנה).

[18] היינו אף שנתבאר לעיל סי'

רסא ס"ד (יש אומרים שמצות עשה מן התורה להוסיף מחול על הקדש באיסור עשיית

מלאכה בכניסת שבתות ויום טוב וביציאתם). מכל מקום יכול להוסיף מחול על הקדש בלא

תפלה, כמבואר ב ב"ח ריש הסי' (דאם קיבל עליו שבת קודם תפילת ערבית נמי אסור

במלאכה). הובא ב מ"א שם (וכתב הב"ח דיכול לקבל שבת קודם תפלת

ערבית).

[19]

שם בגמרא כז, ב (אמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ואומר

קדושה על הכוס). מרדכי מגילה רמז תשצח (נפיק בההוא קידוש דמקדש מבעוד יום).

רשב"א ברכות כז, ב (הא דאמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר

קדושה על הכוס, מיד קאמר, ואפילו קודם שתחשך ... בקדוש של כוס זה מותר לו לאכול

בשבת. וכן הסכים רב האי גאון ז"ל, וכן הראב"ד ז"ל. ואף על פי שיש

מקצת מן הגאונים ז"ל שאומרים שאינו אומר קדוש ... עד הערב, ואין לו טעם,

והראשון עיקר). רמב"ם פכ"ט הי"א (יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת

מבעוד יום, אף על פי שלא נכנסה השבת). מגיד משנה שם (ופירשו שאע"פ

שמבעוד יום קדש ... מותר לו לערב לאכול בקידוש זה ... וזה דעת קצת מן הגאונים, וכן

כתבו מן האחרונים, וכדברי רבינו, וכן עיקר). ב"י ריש סי' רעא (וכתב

הרשב"א בריש פרק תפלת השחר בשם רבינו האי והראב"ד, דהא דאמר שמואל מתפלל

אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש על הכוס, מיד קאמר, ואפילו קודם שתחשך, ומותר

לאכול בשבת על ידי קידוש זה). הובאו במ"א ס"ק א.

וכן הוא לקמן סי' רעא ס"ב (אם יצא

מבית הכנסת מבעוד יום, יש לו לקדש מיד, דכיון שהוסיף מחול על הקדש הרי זה אצלו

כניסת השבת, ויש לו לקדש מיד סמוך לכניסתו), וסי"ז (קידש מבעוד יום קודם

שהגיע זמן הקידוש ... דכיון שקידש חלה עליו קדושת שבת).

וכן לענין הבדלה, יתבאר לקמן סי' רצג ס"ב

(מי שהוא אנוס שאי אפשר לו להבדיל על הכוס בלילה ... יכול להתפלל ערבית ולהבדיל על

הכוס בביתו מבעוד יום, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה ... שבהבדלה יוצא ידי חובתו,

ואינו צריך לחזור ולהבדיל, אף אם יזדמן לו כוס).

[20] תוס' פסחים צט, ב ד"ה עד

שתחשך (סעודת שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום, כדאמר בפרק תפלת השחר

(ברכות דף כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש היום מבעוד יום). רא"ש

שם פ"י סי' ב (דבשבתות ובשאר ימים טובים יכול להוסיף מן החול על הקדש

ולאכול קודם שתחשך, כדאמרינן פרק תפלת השחר (דף כז, ב) מתפלל אדם של שבת בערב שבת

ואומר קידוש על הכוס). שו"ע ס"ב (ולאכול מיד).

וכן הוא לקמן סי' רעא ס"ב (אם יצא

מבית הכנסת מבעוד יום, יש לו לקדש מיד ... ואחר הקידוש צריך לאכול גם כן מיד).

לעיל סי' רמט סי"ב (ויש אומרים שאם

השלים תפלת ערבית של שבת מבעוד יום, צריך לאכול מיד, ואינו רשאי להתענות עד צאת

הכוכבים).

וכל זה בשבת, משא"כ בפסח, יתבאר דינו לקמן סי' תעב ס"ב

( לא ימהר להתחיל הקידוש קודם שיהיה ודאי חשיכה.

אף על פי שבשאר ימים טובים יכול האדם להוסיף מחול על הקודש לקדש ולאכול מבעוד יום,

מכל מקום בפסח אינו יכול לעשות כן) . ונתבאר בהערות שם (סי' תעב הערה ח).

ולענין חג השבועות, לקמן סי' תצד ס"ב (אע"פ שבכל

ערבי יום טוב נוהגין להקדים תפלת ערבית של יום טוב מבעוד יום מטעם שנתבאר בסי' רס"ז,

מכל מקום בליל שבועות מאחרין להתפלל לאחר צאת הכוכבים, שאם יקדימו ויקבלו קדושת

יום טוב בתפלה מבעוד יום, הרי זה כמו שחסרו מעט ממ"ט ימי הספירה שלפני חג הזה,

והתורה אמרה שבע שבתות תמימות תהיינה. ומזה הטעם אין לקדש גם כן קידוש היום מבעוד

יום אף קודם תפלת ערבית). וכן הוא לקמן סעיף הבא (שיכול לקדש ... אפילו אם לא

התפלל ערבית עדיין).

ולענין סוכות, לקמן סי' תרלט ס"כ (כיון שאכילת לילה

הראשונה נלמד בגזירה שוה מאכילת מצה, צריך להיות דומה לה בכל דבר, דהיינו שלא יאכל

... בסוכה עד לאחר צאת הכוכבים ... כמו באכילת מצה כמ"ש בהלכות פסח).

[21] כדלעיל ס"ב (והערה 8 ).

[22] ראה מ"א רס"י

ערב (יקדש מבעוד יום על היין וישתה, ואסור אחר כך לעשות מלאכה (שבלי הלקט בשם

גאון). והוא בהלכות גדולות הלכות קידוש והבדלה עמוד צז (ואי מקדש או מצלי של שבת

אסור למיעבד עיבידתא, דהא קבלה לשבת עליה). הרי מיירי שקידש קודם תפלת ערבית,

וזוהי קבלת שבת, שנאסר במלאכה.

[23] מ"א ס"ק א (בתוספות ורא"ש

[דלעיל הערה 20 ] משמע דיכול לגמור הסעודה מבעוד יום.

וכן כתב התרומת הדשן סי' א, וכן משמע ברבינו ירוחם ח"א. וטעמא, דאחר פלג

המנחה חשבינן לילה).

והוא ברבינו ירוחם נתיב יב ח"א סו, ג (בערבי שבתות וימים

טובים, חוץ מפסח, יכול לאכול מבעוד יום, כדי להוסיף מחול על הקדש).

ובתרומת הדשן סי' א (שמעתי בישיבה, מפי אחד מהגדולים, ששמע

וקבל, כי בימי הקדמונים בקרימ"ש, התפללו ערבית וקראו את שמע בערב שבת בעוד

היום גדול כל כך, שהיה רב העיר, שהיה מהגדולים הקדמונים, הוא וכל טובי הקהל עמו,

הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת, על שפת הנהר דונא"י, והיו חוזרין לבתיהם

קודם הלילה).

ט"ז סי' רצא ס"ק ו (ולי נראה, כיון דתוספת מחול על

הקדש הוא דאורייתא, על כן יצא שפיר, אפילו גמר קודם לילה).

[24] היינו שלדעה זו מועלת קבלת תוספת שבת "לכל

דבר", ואילו לדעה הב' דלקמן מועלת רק ל"איסור עשיית מלאכה", כדלקמן

הערה הבאה.

[25] ספר חסידים סי' רסט (מי שאכל מבעוד היום

גדול בערב שבת, כגון תיכף שיצאו מבית הכנסת ולא נראו ג' כוכבים, כיון שמבעוד יום גמר

סעודתו, יאכל לאחר צאת הכוכבים כדי שיעור שיברך ברכת המזון, כדי לקיים מצות ג' סעודות

בשבת, כי איך יעלה לג' סעודות מה שבעוד יום אכל). ב"ח ריש סי' תעב בשם

מהר"ל מפראג (גמר הסעודה אף בשאר ערבי שבתות וימים טובים צריך שתהיה בלילה,

דהא עיקר החיוב של הסעודה מדרשא (שבת קיז ב) דתלתא היום דחדא דאורתא, ואם כן אינו יוצא

חיוב סעודה אא"כ אכלה בלילה, וכשמפסיק מאכילתו קודם שקדש היום ודאי לא יצא ידי

חובתו ... דצריך שתהיה בלילה על כל פנים, כן כתב מהר"ל מפראג ז"ל (גבורות

ה' פרק מ"ח) ודבריו נכונים). ובגבורות ה' שם (סעודת שבת צריך להיות בלילה, דצריך

לאכול סעודה אחת בלילה, ואם כן איך יאכל ביום קודם הלילה ... הסעודה שחייב לאכול בלילה,

סוף סוף האכילה ביום. ויראה שלא סמכו לעשות סעודת שבת ביום, רק בשביל שנמשכת עד הלילה,

וכיון שנמשכת עד הלילה הסעודה היא בשבת גם כן ... ולפי זה אותם הממהרים עד שמפסיקים

באכילה קודם קדוש היום, לא יפה עושין).

הובאו ב של"ה מס' שבת נר מצוה קלג, ב בהג"ה ד"ה וכן

מצאתי), ובמ"א שם.

ומתוכן הדברים נראה שאין בזה הפרש בין קבלת תוספת שבת לבין

קבלת עיצומו של יום, הנזכרים לקמן סי' שצג ס"ב (ואפילו אם כבר קיבל עליו

תוספת שבת ... אבל אם התפלל תפלת ערבית של שבת, הרי קבל עליו שבת עצמה, כיון

שהתפלל תפלת ליל שבת ונאסר בכל השבותים כמו בשבת עצמה). שהרי כאן מיירי שכבר קיבל

עיצומו של יום על ידי הקידוש.

וכן נראה מכאן שאין בזה הפרש אם קבלת תוספת שבת הוא דין בהחפצא

של הזמן או בגברא בלבד, כמבואר ב לקוטי שיחות חט"ז ע' 235. חי"ט

ע' 58-59. שלחן המלך ע' קפח. כינוס תורה חו' טו ע' ע ואילך.

*

שתי הדעות האלו נרמזו גם לעיל סי' קפח סי"ז

(היה אוכל בשבת ונמשכה סעודתו עד שחשיכה אפילו כמה שעות בלילה מזכיר של שבת בברכת המזון

... והוא הדין לראש חודש חנוכה ופורים. ויש אומרים שבראש חודש חנוכה ופורים הואיל ואין

בהם תוספת מחול על הקדש אינו מזכיר מעין המאורע אחר שיצא היום). הרי שלדעה הב', גם

סעודת שבת נכללת בתוספת שבת.

וכדעה השנית נראה גם לקמן סי' תצא ס"ג (להוסיף מחול על

הקודש אין צריך כי אם לענין שביתת יום טוב ממלאכה ... אבל לענין שאר דברים התלויים

בקדושת היום, כגון מצות מקרא קודש עיין סימן תקכ"ט, אין צריך להוסיף מחול על

הקודש).

והיינו שמקרא קדש הוא כדלקמן סי' תקכט ס"א

(כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה, כך כל ימים טובים, שנאמר לקדוש ה' מכובד, וכל

ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש), וס"ג (איזה עונג זה שאמרו חכמים שחייב אדם

לאכול בכל יום טוב ב' סעודות, אחת בלילה ואחת ביום בשחרית), וס"ה (שהרי נאמר

בו מקרא קדש). וכן הוא לעיל סי' רמב ס"א (שני דברים נתפרשו בשבת על ידי

הנביאים והם כבוד וענג שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד, ועיקרן מן התורה,

שהשבת הוא בכלל מקראי קדש). הרי שמצות מקרא קדש היא חובת הסעודה בשבת וביום טוב,

ואינו תלויה בהוספה מחול על הקודש.

וכן הוא לעיל סי' רסא ס"ד ( שמצות עשה מן התורה

להוסיף מחול על הקדש, באיסור עשיית מלאכה), משא"כ לענין חיוב סעודת שבת ויום

טוב.

אבל לקמן סי' רעא סי"ג ( צריך להזכיר של שבת

בברכת המזון, אפילו אם החמיר ופירס מפה וקידש מבעוד יום קודם שהגיע זמן הקידוש,

וגם מברך ברכת המזון מבעוד יום, דכיון שקידש חלה עליו קדושת שבת) . הרי מיירי שאכל כל הסעודה מבעוד יום,

וגם ברכת המזון מברך מבעוד יום.

[26] ס' חסידים שם (יאכל לאחר צאת הכוכבים כדי

שיעור שיברך ברכת המזון), דהיינו כזית, כדלעיל סי' קפד ס"ב (ומדברי סופרים

לברך ברכת המזון על כזית, שהוא שיעור אכילה). ועל פי זה כתב במ"א שם (כתב בשל"ה

בשם ספר חסידים, דמכל מקום צריך לאכול כזית בלילה).

ואף שיש דעה דלא סגי בסעודת שבת ויום טוב בכזית, אלא צריך יותר

מכביצה, כדלקמן סי' עדר ס"ו ( יתר מעט מכביצה יצא ידי חובתו, אבל

כביצה בלבד נקראת אכילת עראי, ואינו יוצא בה ). סי' רצא ס"א (סעודה שלישית ... יכול

לקיים אותה (ביותר מכביצה מעט...) (ויש אומרים שאפילו בכזית יוצא ידי חובתו לכתחלה,

בכל אחת משלש סעודות, כמו שיתבאר בסי' תרל"ט).

ובסי' תרלט סי"ט (ויש חולקין על כל זה ואומרים, שבכל

סעודות שבת ויום טוב אין צריך לאכול פת רק כזית).

מכל מקום כאן שאכל כל הסעודה אחרי קבלת שבת, סגי במה שאוכל

בלילה כזית.

וכן הוא לעיל סי' קפח סי"ז (אם נמשכה סעודתו בערב שבת או

בערב ראש חודש תוך הלילה צריך להזכיר של שבת או של ראש חודש, אם אכל כזית משחשיכה).

וכעין זה לקמן סי' רעא סוף סי"ב ( שיקדש מיד, ויאכל מעט

אחריו ... ויחזור

ויאכל מעט), ושם (הערה 262 ).

אמנם לענין התחיל סעודה שלישית קודם זמן מנחה, נתבאר לקמן סי'

רצא ס"ב ( אלא אם כן נמשך בה עד אחר המנחה, שאכל (יותר מ)כביצה אחר שש

ומחצה).

וראה מראי מקומות

וציונים. הערות וציונים (ירות"ו) ח"ז ע' רמ. משולחן הארי ע' 64.

[27] שבת קיז, ב (ת"ר

כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש ... ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה',

היום לא תמצאהו בשדה).

וכן הוא לקמן סי' עדר ס"א (שלש סעודות חייב כל

אדם לאכול בשבת, ורמז לזה ששלש פעמים היום נאמר גבי אכילת המן בשבת, שנאמר ויאמר

משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו וגו').

אליה רבה סק"ב (ולענ"ד הטעם

דג' סעודות נלמוד

מתלתא היום, משמע יום שבת ממש בעינן ולא מתוספת).

[28] מ"א שם (ומכל מקום טוב

להחמיר).

אמנם מכל מקום, גם לדעה זו, מזכיר בברכת המזון את השבת, אף אם

סיים סעודתו מבעוד יום, כדלקמן סי' רעא סי"ג ( שצריך להזכיר של שבת

בברכת המזון, אפילו אם החמיר ופירס מפה וקידש מבעוד יום קודם שהגיע זמן הקידוש,

וגם מברך ברכת המזון מבעוד יום. דכיון שקידש חלה עליו קדושת שבת).

[29] כן הכריח בקונטרס אחרון

סק"א, דמיירי מ"א סוף ס"ק ב דוקא כהאי גוונא . משא"כ

מי שרגיל להתפלל גם בימות החול מבעוד יום, וסומך על קריאת שמע שעל המטה שקורא

בזמנו, אזי מותר לו לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה. ושם יתבאר הטעם לזה (הערה 48 ).

[30] והיינו שנהג כאופן הראשון

דלעיל ס"ב (והערה 15 ).

[31]

מ"א שם (ועכ"פ הנוהגים להתפלל ערבית בערב שבת מבעוד יום, מכל

מקום כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע אסורין להתחיל לאכול, דהם לא נפקי כלל בקריאת

שמע דיממא).

אבל לפני חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים, יש

לו לקדש ולאכול מיד, כדלקמן סי' רעא ס"ב (ואף אם יצא מבית הכנסת מבעוד יום יש

לו לקדש מיד ... ואחר הקידוש צריך לאכול גם כן מיד).

[32] וכדלעיל סי' רסג ס"א

(ועיקר מצות הדלקת נרות הוא נר זה שאוכל אצלו), וסי"ג (אם עשה נרות קטנים

שאינן דולקים עד הלילה, אין כאן ברכה לבטלה, שכיון שאכל לאורן ונהנה מהן בסעודת

שבת. אבל אם לא אכל לאורן ... הרי בירך לבטלה).

[33] בשו"ע שם ס"ב (אסור

להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת של ערבית).

[34] כדלקמן סי' תפט סו"ס יב (מנהג

העולם לקרות קריאת שמע של ערבית מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים שמפלג

המנחה ואילך, כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין

קריאת שמע של ערבית ... העיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי

יהודה אלא לענין תפלה בלבד, אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה).

[35] בסידור רבינו (בנוסח תפלת

חול): שומר את עמו ישראל.

[36] זח"א מח, א (בשבת סוכת שלום אתפריסא על עלמא ואתנטיר בכל

סטרין ... ובגין כך בקדושא דיומא מברכינן הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל

ירושלם). זח"ב רה, א (דבליליא דשבתא נטירין בני נשא מכל מקטרגין דעלמא, ולא

בעינן לצלאה על נטורא ... נטירו אשתכח בההוא ליליא לעמא קדישא, הואיל וסכת שלום

פריסא על עמא).

[37] ס' המנהיג הל' שבת סי' ד (כתב

רב שר שלום ז"ל, כי אין מנהג בישיבתו ובבית רבינו שבבבל לומר שומר עמו ישראל

בשבת, אלא במקומו חותמין ופרוש עלינו סוכת שלומך). ראבי"ה סוס"י קצו (בירושלמי

פרק א' דברכות ... שומר [עמו] ישראל לעד, אמר ר' לוי הדתמר בחול, אבל בשבתות וימים

טובים אומר פורס סוכת שלום, והכי נמי איתא במדרש אגדה). טור (ומשנין בחתימה

שחותם ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך בא"י הפורס סוכת שלום עלינו

ועל עמו ישראל ועל ירושלים, וכן המנהג באשכנז ובצרפת, ואין חותמין שומר עמו ישראל

לעד, כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה, שהשבת שומר ... וכתב בעל המנהיג ולמנהג

צרפת שנהגו לומר ופרוס, ראוי לומר ובצל כנפיך תסתירנו ופרוס עלינו וכו' ואין לומר

כי אל שומרנו וכו' ושמור צאתנו ובואנו וכו'), ושו"ע ס"ג (בברכת השכיבנו

אינו חותם בה שומר עמו ישראל, אלא כיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו אומר ופרוס סכת

שלום עלינו ועל ירושלים עירך, בא"י הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל

ועל ירושלים). ט"ז ס"ק א (וכתב הטעם בטור, כדאיתא במדרש שבשבת אין

צריכין שמירה, שהשבת שומר).

[38] כן הוא גם בדפוס ראשון של

סדור רבינו: "ופרוס ... הפורס" (באות סמ"ך). וגם בדפוס ראשון של

סדור תורה אור (וילנא תרמ"ז).

והעיר על כך כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב

נ"ע, בשו"ת תורת שלום סי' ג (עתה מצאתי בסידור אחד הג"ה בכי"ק

כ"ק אאמו"ר [מוהר"ש] זצוקללה"ה על ופרוס עלינו סוכת שלומך,

נרשם על תיבת ופרוס וז"ל, צ"ל ש' שמאלית, כן ראיתי שתיקן להיות ש', בגוף

כ"י הק' בעצמו. וע' באבודרהם ובמדרש תילים עכ"ל. ונראה הכוונה מפני שהוא

ע"ש הפסוק פרש ענן למסך, ושם כתוב בשין. איך שיהי' לפי דעתי נכון לתקן זה).

ועפ"ז תוקן בסדור תורה אור דפוס

תרמ"ט. ושם בהשלמות שערי תפלה (פי"ז ס"א) העתיק וביאר את הנ"ל

(בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ה) כתוב הפורש סוכת שלום בשי"ן, וכצ"ל,

ולא בסמ"ך, כי פורש בשי"ן שמאלי הוא לשון שטוח ורקוע, וכן הוא באבודרהם,

שהוא על שם הפסוק פרש ענן למסך (תהלים ק"ה ל"ט), שדרשו במדרש תהלים על

פרישת ענן השכינה ... אבל פרוס בסמ"ך הוא ענין כריתה ובציעה, כמו מפרסת פרסה,

פרוס לרעב לחמך (ישעיה נ"ח ז', ועיי"ש במנחת שי). ומה שכל הפוסקים וכל

מחברי סדורים כותבים בסמ"ך בלשון תרגום, הוא מחמת שבכתב אין עושין נקודות

ימין ושמאל, ושלא יטעו לפרשו בשי"ן ימני, שענינו הוא לשון ביאור ופירוד.

והמדפיסים אינם משנים מכתב המחבר ... נמצא בבית אדמו"ר ז"ל סדור אחד,

שכתוב בו על הגליון בכי"ק של אדמו"ר מהר"ש ז"ל בזה"ל, צ"ל

ש' שמאלית, כן ראיתי שתיקן להיות ש', בגוף כי"ק של אדמו"ר הזקן, ועיין

באבודרהם ובמדרש תהלים עכ"ל).

אלא שהוא הבין שמה שכתוב בהגהה הנ"ל

"שתיקן להיות ש', בגוף כתב ידו הקדושה בעצמו", הכוונה לגוף כתי"ק

אדמו"ר הזקן. ועל זה העיר שוב בשו"ת תורת שלום סי' ד (ולפי הנראה ודאי

הכוונה על רבינו אדמו"ר זצוקללה"ה). ואולי הכוונה לומר, שכן תוקן בכתי"ק

אדמו"ר הצמח צדק.

[39] ט"ז סק"א (אנו מבקשין

שישמור אותנו גם בשבת, אבל עכ"פ אין לחתום כן, אלא יחתום בפורס סוכת כו' שפירושו

שהשכינה סוככת עלינו). מ"א סק"ג (דוקא שומר עמו ישראל אין אומרים

... אבל ושמור צאתינו יש לומר). ב"ח (בדורות האלו נוהגים לאמרו, ולא

ידענו מאין הגיע).

[40] מ"א מזוהר שם (ראיתי בזוהר

ויקהל ע' שס"ז שחלק בין רבים ליחיד, שיחיד צריך שמירה, אם כן דוקא שומר עמו

ישראל אין אומרים, דמשמע על כלל ישראל, אבל ושמור צאתינו יש לומר דקאי אכל יחיד

ויחיד, וכן נכון).

והוא האמור בזהר גדול טור שסז, ובזהר הרגיל הוא בזח"ב רה,

א (בליליא דשבתא, כיון דכלהו מתבדרן לאעלא בנוקבא דעפרא, דלא יכלין לשלטאה, בעי בר

נש יחידאי לאסתמרא, ותו אף על גב דלא יכלין לשלטאה אתחזיין לזמנין, ובר נש יחידאי

בעי לאסתמרא ... בשבתא נטירו אשתכח לעמא קדישא ... ואף על גב דאינון לא אשתכחו

בישובא, לזמנין לבר נש יחידאי אתחזון ואתרע מזליה ... סוף סוף נטירו אשתכח בההוא

ליליא לעמא קדישא, הואיל וסכת שלום פריסא על עמא).

אבל בפרי עץ חיים שער השבת פי"א ד"ה מהחברים (וקורין

קריאת שמע וברכותיה, עד והושיענו למען שמך ופרוס עלינו סוכת שלומך).

וכן הוא בסידור רבינו (והושיענו מהרה למען שמך (ובשבת חותמין)

ופרוש עלינו סוכת שלומך בא"י הפורש כו').

וכן הוא גם ביום טוב. ונתבאר בשער הכולל פי"ז סכ"ב.

[41] תשא לא, טז-יז. שיש

נוהגים לאמרו בליל שבת קודם התפלה, כמובא במחזור ויטרי סי' קנה (ואומר בלחש ושמרו ...

וינפש). המנהיג הל' שבת סי' ג (ומנהג צרפת על זה תיכף לחתימה פרישת סוכת שלום,

אומר ושמרו בני ישראל וגו'). אבודרהם (ונוהגין לומר פסוק ושמרו בני ישראל וגו' בין

גאולה לתפלה, לומר שאם ישמרו ישראל את השבת כראוי מיד נגאלין).

[42] כדלעיל סי' קיא ס"א

(צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה, ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל, ולא

בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח).

[43] גמרא קיח, ב (אלמלי

משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים).

[44] טור ולבוש ס"ג (ואף על פי

שחייבין לסמוך גאולה לתפלה, אין זה הפסוק הפסק, דנמי מעין גאולה הוא ... שאם שמרו

בני ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין, ואם כן כגאולה אריכתא דמיא).

ובנוסף לזה יש עוד ב' טעמים שלא לחשוש בזה להפסק בין גאולה

לתפלה:

(א) כדלעיל סי' סט ס"ז (בין גאולה לתפלה של ערבית ...

מפסיקין בין גאולה לתפלה בפסוקים וקדיש, הואיל ותפלת ערבית רשות, כמו שיתבאר בסי'

רל"ו).

(ב) כדלעיל סי' קיא ס"ב (יש מי שאומר שבשבת אין צריך לסמוך

גאולה לתפלה ... ואין לסמוך על סברא זו, אם לא במקום שצריך לכך).

ומכל מקום מנהגינו שלא להפסיק בפסוקים אלה, כמבואר בסידור ( מנהג

העולם לומר קודם חצי קדיש בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן, ובשבת ושמרו (וביום טוב

וראש השנה ויום הכיפורים פסוקים אחרים מעין קדושת היום), ויש להם על מה שיסמוכו.

אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק, גם בשבת (ויום

טוב וראש השנה ויום הכיפורים) אין להפסיק בפסוקים), ושם נסמן (הערה 11 ).

[45] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

במ"א

סוף ס"ק ב (ועכ"פ

הנוהגים להתפלל ערבית בערב שבת מבעוד יום, מכל מקום כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן קריאת

שמע אסורין להתחיל לאכול, דהם לא נפקי כלל בקריאת שמע דיממא).

ואילו בסי' רלה כתב המ"א בס"ק

ב (ויקרא על מטתו כל הקריאת שמע, ולפחות ב' פרשיות, ויכוין לצאת

בה ... ואף על פי שאוכל קודם יצא כמ"ש רש"י), ובס"ק ד (ועמ"ש

ס"א דלרש"י אם קרא בבית הכנסת מבעוד יום, רשאי לאכול קודם קריאתו שנית

בביתו).

ומבאר

רבינו דהכא מיירי המ"א שמתפלל כל השבוע בזמנה, ורק בערב שבת מתפלל מבעוד יום,

ולכן אסור לאכול סמוך לזמן קריאת שמע. משא"כ בסי' רלה מיירי המ"א שמתפלל

כל השבוע מבעוד יום, ולכן רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו.

וכן

ביאר במחצית השקל כאן (רוצה לומר, אבל בחול מתפללים בצאת הכוכבים כרבנן), ובסי'

רלה ס"ק ב (לקמן סוף סימן רס"ז כתב מ"א וז"ל, ועכ"פ

הנוהגים להתפלל ערבית ערב שבת מבעוד יום, מכל מקום כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן קריאת

שמע אסורים להתחיל לאכול, דהם לא נפקי כלל בקריאת שמע דיומא, עכ"ל, והוא

ההיפך ממה שכתב פה. צריך לומר דבסימן רס"ז קאי ... דאם נוהגים להתפלל בערב

שבת ערבית מבעוד יום אסורים לאכול חצי שעה קודם צאת הכוכבים ... וכאן כתב לפי מה ...

דגם בחול קורין מבעוד יום ... לכן מותר לאכול קודם הקריאה).

וטעם

הדבר (שאלו הרגילים להתפלל מבעוד יום יכולים לאכול קודם קריאת שמע) נתבאר במחצית

השקל שם (דגם בחול קורין מבעוד יום ומשום דקי"ל כרבי יהודה ... אלא שמ"א

כתב שיש להחמיר לקרות על מטתו או אחר צאת הכוכבים, וכיון דאינו אלא חומרא, לדידן

דקי"ל כרבי יהודה, לכן מותר לאכול קודם הקריאה).

וכן

ביאר דבריו ביד אפרים (להנוהגין להתפלל גם בחול ערבית מבעוד יום וכרבי יהודה, אלא

דלענין קריאת שמע חייש לפלוגתת הפוסקים, ולכן חוזר וקורא משתחשך גם כן, ולדידהו

לענין חשש שמא ישכח יכול לסמוך על פוסקים שיצא מבעוד יום. אבל הנוהגין כרבנן, שלא

להתפלל מבעוד יום, רק בערב שבת משום מוסיפין כו', הם אסורים לאכול חצי שעה קודם

זמנה, שאין להם על מה לסמוך, אף אם קרא קריאת שמע מבעוד יום).

אמנם

רבינו אינו מסתפק בבאור זה, שהרי במ"א שם כתב, שגם לדעת רש"י מותר לאכול

קודם קריאת שמע שעל המטה, כמובא לעיל.

ולכן

מבאר רבנו, שאף לדעת רש"י שאין יוצאים בקריאת שמע מבעוד יום, ומתכוונים לצאת

בקריאת שמע שעל המטה, מכל מקום מותר להם לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה, "כיון

שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם לשינה, שאז רגיל כל אדם לקרות", לכן אין לחוש

שמא ישכח.

לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תרטז

ואילך.

[46] ס"ק ב (והעולם נהגו עכשיו

כר"ת, שיוצאין בקריאת שמע שקראו בבית הכנסת, אעפ"י שהוא מבעוד יום קצת).

והוא מה שנתבאר ברש"י ברכות ב, א ד"ה

עד סוף (קורין אותה בבית הכנסת ... חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה

שאדם קורא על מטתו יצא).

ובתוס' שם ד"ה מאימתי (תימא

לפירושו והלא אין

העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה ... דאותה קריאת שמע סמוך למטה

אינה אלא בשביל המזיקין ... קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ... קריאת שמע על מטתו ...

אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה).

ועל זה כותב במ"א שם "והעולם

נהגו עכשיו כר"ת".

וכן הוא לקמן סי' תפט סי"ב (מנהג העולם לקרות קריאת שמע של ערבית

מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך, כשם שהוא כלילה

לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית).

ואם כן מובן שלפי מנהגם מותר להם לאכול לפני קריאת שמע שעל

המטה, כיון שסומכים על שיטת תוס', שיוצאין בקריאת שמע שקרא מבעוד יום .

[47] והיינו שמדברי רש"י

מוכח שאחר שקרא בבית הכנסת רשאי לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה, כמבואר בדבריו

ברכות ב, א ד"ה עד סוף (הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו ... ובקריאת פרשה

ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא). ובודאי אוכל בביתו, קודם שהולך לישון וקורא קריאת

שמע שעל המטה.

וחלק עליו רבינו יונה שם א, א ד"ה

ואיפסקא (וכיון שקריאת שמע של בית הכנסת אינו לצאת ידי חובה, ואחר כך צריך לקרותה

בבית לצאת ידי חיוב של תורה, צריך כל אדם להיות נזהר בקריאתה, ושלא יסמוך על

הקריאה שקורא על מטתו, מפני כמה דברים, האחד מפני שאותה שעל מטתו קורא אותה אחר

אכילה ושתיה, וקריאת שמע של חיוב צריך לקרותה קודם אכילה ... כשיהיה בביתו קודם

שיאכל, אחר יציאת הכוכבים יקרא אותה, ויתכוין לצאת בה ידי חובה). הובאו דבריו במ"א

סי' רלה ס"ק ב.

ומכל מקום מסיק במ"א שם כדעת רש"י

הנ"ל (כל אדם יחמיר לעצמו ויקרא על מטתו כל הקריאת שמע, ולפחות ב' פרשיות,

ויכוין לצאת בה ... ואף על פי שאוכל קודם יצא כמ"ש רש"י). וכן הוא במ"א

שם ס"ק ד (ועמ"ש ס"א דלרש"י אם קרא בבית הכנסת מבעוד יום,

רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו).

[48] כי אף שבמ"א שם לא

ביאר טעמו של רש"י. מכל מקום נתבאר טעמו בט"ז שם ס"ק ג (אעפ"י

שאוכל ושותה תחלה, כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם לשינה, שאז רגיל כל אדם לקרות.

ועל כרחך לומר כן, דאם לא כן תקשה לך לרש"י דיוצא בקריאת שמע שעל המטה, תיפוק

ליה דהא אוכל תחלה, והיאך עובר על דברי החכמים שאסרו לאכול תחלה, אלא כדפרישית).

[49] סוף ס"ק ב (ועכ"פ הנוהגים להתפלל ערבית בערב

שבת מבעוד יום, מכל מקום כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע אסורין להתחיל לאכול,

דהם לא נפקי כלל בקריאת שמע דיממא).

וכן הוא לקמן סי' רצג בקונטרס אחרון (וכן

דעת המג"א שם, אלא שאוסר לאכול סמוך לצאת הכוכבים).

[50] סי' רלה סוף ס"ק ב (והותיקין

נוהגין לקרות מיד בצאת הכוכבים).

*

והנה אנו נוהגים להתפלל ערבית בזמנה

דוקא, כמבואר בשו"ת רבינו סוס"י ז (מצינו כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים

ראשונים או אחרונים, ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין, ובדורות

הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו ... תפלת ערבית בזמנה).

ומכל מקום, בסיום הצום, רגיל הי' הרבי

לבוא לתפלת ערבית כ-20 או 25 דקות אחר שקיעת החמה. ושיערתי תמיד בפשיטות, שסומכים

על קריאת שמע שעל המטה, שאנו נוהגים לקרוא כל ערב ג' פרשיות, לשם קריאת שמע (ראה

סדר הכנסת שבת עם באור ע' לב-ג). ולכאורה לפי האמור כאן, צריכים להזהר בזה שלא

לאכול לפני קריאת שמע בלילה ממש.

אמנם נוהגים אנו לקרות ג' פרשיות בקריאת

שמע שעל המטה. מובן מכך שאנו נוהגים "להתכוין לצאת בקריאת שמע שעל מטתו".

יוצא אם כן לפי באור הט"ז הנ"ל, שאף אם התפלל לפני צאת הכוכבים, יהי'

מותר לו לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה, "כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם

לשינה, שאז רגיל כל אדם לקרות".