רנא שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה

` רנא שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה

ובו ה ' סעיפים :

אינו רואה סימן ברכה

א אסרו ¹⁹¹⁰ חכמים לעשות מלאכה בערב שבת וערב יום טוב מן המנחה ולמעלה , וכל העושה אינו רואה סימן ברכה לעולם ¹⁹¹¹ מאותה מלאכה ¹⁹¹² , שמה שמרויח בה מפסיד כנגד זה ממקום אחר ¹⁹¹³ .

אבל אין עונשין אותו עליה לא נדוי ¹⁹¹⁴ ולא מכות מרדות ¹⁹¹⁵ כדרך שעושין לעובר על דברי חכמים ¹⁹¹⁶ , לפי שלא החמירו כל כך באיסור זה ¹⁹¹⁷ . ומכל מקום גוערין בו ומבטלין אותו מלעשותה בעל כרחו ¹⁹¹⁸ :

מנחה גדולה וקטנה

ב יש אומרים שאיסור זה הוא מן מנחה גדולה ולמעלה , דהיינו משש שעות ומחצה ואילך ¹⁹¹⁹ . ויש אומרים שהוא ממנחה קטנה , דהיינו מתשעה ומחצה ¹⁹²⁰ ואילך . ולענין הלכה המיקל בדברי סופרים לא הפסיד הברכה ¹⁹²¹ :

מלאכת עראי ולצורך השבת

ג לא אסרו אלא מלאכה גמורה , אבל ( א ) פרקמטיא מותרת ¹⁹²² , עד שיעור שיתבאר בסי ' רנ " ו ¹⁹²³ .

ואפילו מלאכה גמורה אינה אסורה אלא כשנקבע עצמו עליה , אבל מותר לעשות מלאכה לפי שעה דרך עראי ¹⁹²⁴ , כגון אם נזדמן לו לכתוב אגרת שלומים ¹⁹²⁵ וכיוצא בזה , שלא אסרו אלא לעשות מלאכה דרך קבע , כדי שיהיה פנוי להתעסק בצרכי שבת ¹⁹²⁶ .

( ואפילו מי שאינו צריך כלל להתעסק בצרכי שבת , אסור לו לעשות מלאכה מן המנחה ולמעלה , לפי שלא רצו חכמים לחלק בגזרתם ¹⁹²⁷ ).

ואפילו לקבוע עצמו למלאכה גמורה אין איסור אלא כשאינה לצורך השבת , או אפילו לצורך השבת אלא שעושה בשכר , אבל לעשות לצורך השבת בחנם , כגון לתפור בגדים לצורך השבת ¹⁹²⁸ בין לו בין לחבירו בחנם ¹⁹²⁹ , מותר כל היום . וכן מותר להעתיק ספרים ללמוד בהם ¹⁹³⁰ , בין שכותב לעצמו בין שכותב לחבירו בחנם , דכיון שהוא דבר מצוה הרי זה כלצורך שבת ¹⁹³¹ :

ד אסור לספר את הנכרי בערב שבת מן המנחה ולמעלה , אפילו תספורת שהיא מעשה הדיוט , ואפילו מספרו בחנם , כיון שאין במלאכה זו צורך השבת ¹⁹³² .

אבל מותר לספר את ישראל כל היום ¹⁹³³ , אפילו מעשה אומן ¹⁹³⁴ , ואפילו בשכר ¹⁹³⁵ . ואינו דומה לתפירת בגדים ושאר המלאכות , שאין הדבר ניכר שהמלאכה נעשית עכשיו בשביל השבת , לפיכך אין היתר אלא בחנם ( שכשיטול שכר הרי זה כאלו נעשית בשביל שכרו בלבד , ואינה נעשית כלל עכשיו בשביל השבת ), אבל התספורת ניכרת שנעשית עכשיו בשביל השבת ¹⁹³⁶ :

ה מי שהוא עני ורוצה לעשות מלאכה להשתכר להוציא השכר לצורך שבת , מותר לו לעשות כל היום , שהרי אפילו בחול המועד מותר לו לעשות כל המלאכות על דרך זה ¹⁹³⁷ , כמו שיתבאר בסי ' תקמ " ב ¹⁹³⁸ , וכל שכן בערב שבת מן המנחה ולמעלה , שהוא קל מחולו של מועד . לפיכך כל מה שמותר בחולו של מועד כל שכן שמותר בערב שבת ¹⁹³⁹ כל היום , אפילו בשכר :

קונטרס אחרון

( א ) פרקמטיא כו '. עיין ¹⁹⁴⁰ מג " א סק " א ¹⁹⁴¹ .

ואף שראיה שניה סתורה מדברי עצמו בסק "[ ד ] ¹⁹⁴² . ובסי ' רנ " ו גם כן דבריו ¹⁹⁴³ סותרין זה את זה לכאורה .

מכל מקום ראיה ראשונה קיימת ¹⁹⁴⁴ . דבסוף פ " ק דשבת פירש " י דמצור לצידון מהלך יום , ואם כן הגיעו שם קרוב ללילה ¹⁹⁴⁵ , והסתחרו שם עד תקיעה שניה שהיא שעה קודם צאת הכוכבים , או אפילו עד סמוך לבין השמשות כמ " ש לקמן בסמוך ¹⁹⁴⁶ . ומכל שכן ¹⁹⁴⁷ למאן דאמר מנחה גדולה , אי אפשר לומר כלל דהגיעו לשם קודם מנחה גדולה הרבה , שהיה להם שהות להסתחר קודם מנחה גדולה , דאם כן מאי רבותא אשמעינן ברייתא דשרי להפליג , כיון שאין שם מהלך חצי יום ¹⁹⁴⁸ . והוא הדין למאן דאמר מנחה קטנה שרי ¹⁹⁴⁹ , דבהא לא פליגי . ואף שראיה זו היא לפירוש רש " י ¹⁹⁵⁰ , ולא לפירוש הרמב " ם ¹⁹⁵¹ שנתבאר בסי ' רמ "[ ח ] ¹⁹⁵² , ורש " י ¹⁹⁵³ סבירא ליה מנחה קטנה . מכל מקום הטור דסבירא ליה מנחה גדולה ¹⁹⁵⁴ , סבירא ליה כפירוש רש " י ולא כפירוש הרמב " ם , מדלא הביא זה בסי ' רמ " ח ¹⁹⁵⁵ ודו " ק . וגם לרש " י דסבירא ליה מנחה קטנה ¹⁹⁵⁶ , על כרחך צריך לומר דעובדא דבני בישן מיירי דוקא לאחר מנחה קטנה , לפי מה שכתב הר " ן בריש פ " ד דפסחים ¹⁹⁵⁷ , דבשאר ערב יום טוב ושבתות אף אם נהגו באיזה מקומות לאסור מלאכה קודם המנחה אינו כלום עיי " ש .

וגם ¹⁹⁵⁸ ראיה שניה עולה יפה למאן דאמר מנחה גדולה . דלדידיה צריך לומר דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה להבטיל העיר ממלאכות המותרות ¹⁹⁵⁹ , כגון שצריך לו השכר להוצאת שבת כמ " ש הט " ז ¹⁹⁶⁰ , או מלאכה שהיא לצורך השבת ¹⁹⁶¹ , אלא שהן מלאכות שיש בהן עסק רב ויש לחוש בהן דילמא אתי לאמשוכי , כמ " ש המג " א סי ' רל " ב ¹⁹⁶² לענין תפלת המנחה , שזמנה עד צאת הכוכבים ¹⁹⁶³ ואפילו הכי ממנחה קטנה ואילך אסורין מלאכות אלו ¹⁹⁶⁴ , והוא הדין לענין שבת . והמתירים מלאכות המותרות ¹⁹⁶⁵ , על כרחך מיירי בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי , דאם לא כן מאי שנא מתפלת המנחה ¹⁹⁶⁶ .

או אפשר דתקיעה ב ' היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת , דאז פשיטא דיש לאסור אפילו מלאכות המותרות , אם יש לחוש בהן דלמא אתי לאמשוכי , כמו שאסרו אותן ואת האכילה חצי שעה קודם זמן תפלת המנחה וערבית ¹⁹⁶⁷ . ולפי שזמן קבלת שבת חצי שעה לכל הפחות קודם צאת הכוכבים כמ " ש רמ " א סי ' רנ " ו ¹⁹⁶⁸ , דהיינו מעט קודם בין השמשות , שהוא כמו שליש או רביע שעה עיין סי ' תנ " ט ¹⁹⁶⁹ , להוסיף מחול על הקדש , עיין מג " א סי ' רס " א ¹⁹⁷⁰ , לכן כתב המג " א בסי ' רנ " ו דעכ " פ שעה קודם צאת הכוכבים ראוי לסגור החנויות ¹⁹⁷¹ , אע " פ שהיא מלאכה המותרת , מכל מקום דילמא אתי לאמשוכי כי ראיתי גודל המכשלה כו ' ¹⁹⁷² , והיינו שראוי לעשות כן אפילו למי שירצה להקל בדברי סופרים כמאן דאמר מנחה גדולה ¹⁹⁷³ .

אבל המג " א ¹⁹⁷⁴ סבירא ליה כמאן דאמר מנחה קטנה , לפי שדוחק בעיניו לאוקמי ברייתא במלאכות המותרות ¹⁹⁷⁵ , אלא סבירא ליה דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה כמ " ש בסי ' רנ " ו ¹⁹⁷⁶ להבטיל מלאכות האסורות , ואפילו בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי , ולסגור החנויות ¹⁹⁷⁷ משום דילמא אתי לאמשוכי , שלפעמים בא שר אחד כו ' ¹⁹⁷⁸ . אבל ¹⁹⁷⁹ שאר פרקמטיא שהיא בענין שאין לחוש בה לאמשוכי מותרת כל שיכול לגומרה קודם קבלת שבת . ותקיעה ראשונה היתה קודם מנחה קטנה , כדי שיכנסו עם שבשדות לעיר קודם מנחה קטנה ¹⁹⁸⁰ , ויהיה להם שהות להתעסק בצרכי שבת ב ' שעות ומחצה שממנחה קטנה ואילך , כמו בני העיר , דהא מהאי טעמא אסרו המלאכה ממנחה קטנה ואילך .

אבל להטור דסבירא ליה מנחה גדולה , אי אפשר לומר כן , שהרי כתב בסי ' רנ " ו דתקיעה ראשונה היתה במנחה ¹⁹⁸¹ , וגם אין סברא כלל לומר דתקיעה ראשונה היתה הרבה קודם מנחה גדולה ¹⁹⁸² .

ומלשון ¹⁹⁸³ הרמב " ם שכתב בהל ' יום טוב פ " ח ¹⁹⁸⁴ שלא יעשה מלאכה בערב יום טוב מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת , ובהלכות שבת לא הזכיר כלום , אלא כתב השש תקיעות בסוף פ " ה ¹⁹⁸⁵ , וסיים שם דתקיעה ראשונה במנחה , משמע קצת דאיסור מלאכה אפילו בעיר נמשך מתקיעה ראשונה ואילך , שהרי לא הזכיר שדה בהל ' יום טוב . וגם בברייתא ריש פרק מקום שנהגו ¹⁹⁸⁶ לא הוזכר שדה , והוא תלאה בתקיעות . וסתם מנחה בלשונו היא מנחה קטנה כמבואר מדבריו בהל ' תפלה ¹⁹⁸⁷ , וכדמוכח מהא דסתם גבי ערב פסח ¹⁹⁸⁸ ע " ש , ודומיא דלא יאכל מן המנחה ולמעלה שבפ " ו מהל ' יום טוב ¹⁹⁸⁹ דהיינו מנחה קטנה ¹⁹⁹⁰ . וצריך לומר דתקיעה שנייה להבטיל העיר ממקח וממכר , כדפירש הר " ן ¹⁹⁹¹ לפי נוסחא שלפנינו , אם אין בה חסרון ¹⁹⁹² .

ולפי זה אין בנו כח לסגור החנויות , אף למ " ד מנחה קטנה ¹⁹⁹³ , עד חצי שעה קודם זמן קבלת שבת , כמ " ש בסי ' רנ " ו : ¹⁹⁹⁴

[1910] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה :

( א ) אינו רואה סימן ברכה ( ס " א ).

( ב ) מנחה גדולה וקטנה ( ס " ב ).

( ג ) מלאכת עראי ולצורך השבת ( ס " ג - ה ).

[1911] ברייתא פסחים נ ע " ב ( תניא העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם ). טור ושו " ע ס " א ( העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה ).

[1912] רא " ם על הסמ " ג ל " ת עה ( פירושו , אינו רואה סימן ברכה בכל מקום , הוא שלא יהנה מאותה מלאכה ). מ " א ס " ק ג ( סימן ברכה , מאותה מלאכה ). ובסי ' תסח סק " ב ( אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה ).

וכן הוא לקמן לקמן סי ' תסח ס " ג ( אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם ). סי ' תקפה סי " א ( ואם נטל אינו רואה סימן ברכה מאותו שכר לעולם ).

[1913] הגהת רש " ל לטור סי ' תסח ( פירוש , באותה מלאכה אינו מרויח ואינה באה לו תועלת . ואף אם באה איזו תועלת , מפסיד הוא כנגדה ממקום אחר ). הובא בב " ח שם ד " ה ומ " ש אינו , ובט " ז שם ס " ק א ( ופירשו רש " ל והמזרחי , דהיינו באותו דבר דוקא . ופירוש לעולם , היינו אף אם יש לו איזה ריוח מזו , יהיה לו כנגדו הפסד ממקום אחר ).

וכן הוא לקמן סי ' תסח ס " ג ( שמה שהוא משתכר במלאכה זו יהיה לו הפסד כנגדה במקום אחר ).

[1914] גמרא שם ( סימן ברכה הוא דלא חזי , אבל שמותי לא משמתינן ליה ).

[1915] רמב " ם פ " ח מהל ' יום טוב הי " ז ( אבל אין מכין אותו מכת מרדות . ואין צריך לומר שאין מנדין אותו ), וסמ " ג ל " ת עה בסופו ( אבל אין מכין אותו מכת מרדות ואין צורך לומר שאין מנדין אותו ). מ " א סק " ב ( אבל אין עונשין אותו ( סמ " ג )).

[1916] כדלקמן סי ' תצו ס " ב ( עיקרו אינו אלא מדברי סופרים , לכן מנדין אותו ), וס " ג ( כל מקום שהוא חייב נדוי , אם הוא תלמיד חכם אין מנדין אותו אלא מכין אותו מכת מרדות ). סי ' תקג ס " ב ( חכמים אסרוה והעושה כן מכין אותו מכת מרדות ). הלכות שמירת גוף ונפש ס " ד ( אסרו חכמים ... וכל העובר עליהם ... חייב מכות מרדות ).

[1917] ר " ן פסחים טז , ב ד " ה גמ ' ( דכיון דלא חמיר איסוריה דלא משמתינן עלייהו ). עולת שבת סק " א ( בערב שבת לא משמתינן אפילו ממנחה ולמעלה , דלא חמיר ערב שבת ).

[1918] רמב " ם שם ( וגוערין בו ומבטלין אותו בעל כרחו ), וסמ " ג שם ( וגוערין בו ). מ " א שם ( ומונעין אותו ).

[1919] טור ( דהיינו מו ' שעות ומחצה ולמעלה ), ומרדכי פסחים סי ' תרג בשם מהר " ם בתשב " ץ סי ' צ ( ומנחה , רוצה לומר מנחה גדולה מו ' שעות ומחצה ). דעה הא ' בשו " ע ס " א ( יש מפרשים מנחה גדולה ). חכמת שלמה פסחים נ , ב ( רש " י בד " ה מן המנחה – ט ' שעות ומחצה ... ותימה לפי זה ... על כן נראה בעיני לפרש שטעות סופר הוא , ומן המנחה פירושו סמוך למנחה גדולה , שהוא חצי שעה אחר חצות ). ב " ח סוף ס " א ( והכי נקטינן , וכמו שכתב רבינו דאסור משש ומחצה , ודלא כשלחן ערוך ( ס " א ) דכתב יש מפרשים מנחה גדולה ויש מפרשים מנחה קטנה , דהניח מקום למאן דנהג להקל עד מנחה קטנה , ולפע " ד נראה עיקר כדפירשתי ). עטרת זקנים ס " ק א ( העיקר שאין לעשות שום מלאכה מן המנחה גדולה ולמעלה , כמו שכתב הטור , מהרש " ל , ומורי בב " ח ).

ונתבאר בקונטרס אחרון , שלפי שיטה זו בביאור האמור בגמרא שבת לה , ב ( שש תקיעות תוקעין ערב שבת , ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות , שניה להבטיל עיר וחנויות ), תקיעה ראשונה , שהיא במנחה גדולה , היא להבטיל ממלאכה שבשדות , וגם ממלאכה גמורה שבעיר . ותקיעה שניה היא להבטיל העיר ממלאכה המותרת ופרקמטיא ( שיתבארו לקמן ס " ג ), ולסגירת חנויות . ובזמן תקיעה שניה יש לפי זה ב ' אופנים : ( א ) במנחה קטנה . ( ב ) חצי שעה קודם זמן קבלת שבת .

[1920] רש " י פסחים נ , ב ד " ה מן המנחה ( תשע שעות ומחצה ). לגירסת רא " ם בביאוריו על ה סמ " ג שם . דעה הב ' בשו " ע שם ( ויש מפרשים מנחה קטנה ). מ " א ס " ק ד ( לכן נראה לי כמאן דאמר מנחה קטנה ).

ונתבאר בקונטרס אחרון , שלפי שיטה זו , יש שתי דעות בהאמור בגמרא שבת לה , ב ( שש תקיעות תוקעין ערב שבת , ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות , שניה להבטיל עיר וחנויות ):

( א ) תקיעה ראשונה ( שהיא במנחה קטנה ) היא להבטיל ממלאכה שבשדות וממלאכה גמורה שבעיר , ותקיעה שניה ( שהיא אחרי מנחה קטנה ), היא לסגירת חנויות ולפרקמטיא .

( ב ) תקיעה ראשונה ( שהיא קודם מנחה קטנה ) היא להבטיל ממלאכה שבשדות , ותקיעה שניה ( שהיא במנחה קטנה ), היא לסגירת חנויות ולהבטיל ממלאכה גמורה שבעיר .

יוצא אם כן , ששתי הדעות שבסעיף זה הן רק לענין מלאכה גמורה שבעיר . אמנם אפשר שביטול מלאכה שבשדות הוא לפני כן , ואפשר שסגירת חנויות ופרקמטיה היא אחר כך .

[1921] ט " ז סוף סק " א ( ולענין הלכה , כיון דאין כאן איסור , אלא לטיותא דאין בו סימן ברכה , הסומך על רש " י לא הפסיד הברכה ח " ו ).

וכן הוא לקמן סי ' רנו ( ועל כל פנים צריך לשלוח איש לבטל הבעלי מלאכות ממלאכתם מן המנחה ולמעלה , דהיינו שתי שעות ומחצה קודם הלילה , על דרך שנתבאר בסי ' רנ " א ).

[1922] מ " א סק " א ( אבל פרקמטיא שרי ).

וההוכחות לכך , נתבארו בקונטרס אחרון .

[1923] " וגם פרקמטיא , אף שהיא מותרת אחר המנחה ... מכל מקום ראוי לשלוח איש לסגור החנויות כמו שעה קודם הלילה ".

[1924] אור זרוע הל ' ערב שבת סי ' יג ( נראה בעיני דהאי דאסר הכא מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה , היינו דוקא מלאכה קבועה , שאסור לקבוע עצמו במלאכה כדי להשתכר בה , מפני שצריך לעסוק בצורכי [ שבת ], אבל מלאכה בעלמא שהוא לשעה ואינו קובע עצמו עליה , ההיא ודאי שריא , כדתנן פ " ק דשבת בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסממנין וכרישין אלא כדי שישורו מבעוד יום , ובית הלל מתירין ). הובא בדרכי משה ס " ק ב . רמ " א ס " א ( ודוקא כשעושה המלאכה דרך קבע , אבל אם עושה אותה דרך עראי , לפי שעה , ולא קבע עליה , שרי ).

[1925] דרכי משה ס " ק ג ( וצריך עיון אם מותר לכתוב אגרת שלומים . ונראה דשרי , דלא עדיף מחול המועד דשרי ). רמ " א שם ( ולכן מותר לכתוב אגרת שלומים וכל כיוצא בזה ).

[1926] אור זרוע ודרכי משה שם .

[1927] אף שלענין הליכה יותר מג ' פרסאות נתבאר לעיל סי ' רמט ס " א ( אבל אם ידוע להם בודאי שיבא היום , כגון ששלח להם שליח להודיעם , או שהודיעם קודם נסיעתו מביתו , מותר לו לילך כל היום ).

מכל מקום כאן לא רצו חכמים לחלק בגזרתם .

[1928] רא " ש פסחים פ " ד סוס " א ( כתב רבינו אבי העזרי ז " ל , דוקא העושה מלאכה להשתכר , אבל מתקן הוא כליו ובגדיו לשבת ויום טוב ... מותר כל היום ), וטור , בשם ראבי " ה סי ' תצה ( ונראה לי , דהני מילי כגון שהוא עושה מלאכה להשתכר , אבל מתקן בגדיו לכבוד שבת ויום טוב ). שו " ע ס " ב ( לתקן בגדיו וכליו לצורך שבת , מותר כל היום ).

ודייק לכתוב " ואפילו לקבוע עצמו למלאכה גמורה ... כגון לתפור בגדים ". וראה קיצור הלכות הערה 4.

[1929] ב " י ( ומיהו משמע לי דבגדיו וכליו לאו דוקא , דהוא הדין לבגדי חבירו וכליו , שמותר לתקנן לצורך שבת , כל שאינו נוטל עליהם שכר ). רמ " א ס " ב ( והוא הדין בגדי חבירו , אם הוא לצורך שבת ואינו נוטל עליו שכר ).

[1930] רא " ש שם ( וכן מי שכותב לעצמו ספרים דרך לימודו ). טור ושו " ע שם ( והוא הדין למי שכותב ספרים לעצמו דרך למודו ).

ולקמן סי ' תסח ס " ח ( מותר לכתוב ספרים לעצמו דרך לימודו , דכיון שדרך לימודו ולעצמו הוא כותב , אינו נראית כמלאכה גמורה , שבודאי אינו מתכוין לכתיבה גמורה והגונה ).

משא " כ כאן בערב שבת התיר אפילו " להעתיק ספרים ללמוד בהם " ( ולא רק דרך לימודו ). וכאמור לעיל " אפילו לקבוע עצמו למלאכה גמורה ".

וראה מראי מקומות וציונים . משולחן הארי ע ' 53.

[1931] ב " י ( שאף על פי שאינו לצורך שבת שרי , מפני שהוא דבר מצוה ). לבוש ס " ב ( אף על פי שאינו לצורך שבת , כיון דלדבר מצוה הוא ).

[1932] מ " א ס " ק ה ( מיהו לגלח לעכו " ם , אפילו מעשה הדיוט אסור , עי ' סי ' תקל " א ס " ק ח ', דהא בחול המועד לא שרי מלאכת הדיוט אלא לצורך המועד ). ובסי ' תקלא ס " ק ח ( אבל לעכו " ם אסור לגלח , דלא עדיף משאר מלאכות דאסור לעשותן במועד ). אליה רבה סק " י ( משמע דלעכו " ם אסור ממנחה גדולה ).

[1933] כל בו סי ' נח ( ואפשר להתיר תספורת מעשה הדיוט , דלא גרע מחול המועד דאמרינן הדיוט תופר כדרכו ). רמ " א ( ומסתפרין כל היום , אפילו מספר ישראל ). וראה מראי מקומות וציונים .

[1934] ב " י . הובא ב מ " א סק " ה ( והעולם נהגו היתר אף במעשה אומן , וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג ).

[1935] לבוש ס " ב ( התירו לו לספר ישראל חבירו לצורך שבת ואפילו בשכר ). מ " א שם ( ונראה לי , טעם ההיתר כיון שהיא לצורך שבת שרי אפילו נוטל שכר ... והכי מסתברא , אפילו נוטל שכר , דבחנם פשיטא דשרי תספורת , דהא צורך שבת הוא ).

[1936] מ " א שם ( ואף על גב דבתיקון בגדים אסור ליטול שכר אפילו לצורך שבת . שאני תספורת דניכר לכל שהיא צורך שבת ).

[1937] ט " ז סק " ב ( נראה לי , אם הוא עני ורוצה להוציא השכר שיטול לצורך שבת , דמותר , דהא אפילו בחול המועד מותרים כל המלאכות כו ' על ידי זה , כמ " ש סי ' תקמ " ב ).

[1938] ס " ב ( כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל שאין לו מה יאכל , כדי שישתכר וירויח ).

[1939] מ " א ס " ק ה ( כל מלאכות המותרות בחול המועד מותרות בערב שבת ). וראה גם דרכי משה סק " ג ( ונראה דשרי , דלא עדיף מחול המועד דשרי ).

וכן אמרינן אף לענין ערב פסח , כדלקמן סי ' תסח ס " ה ( כל מה שמותר לעשות בחולו של מועד , כגון דבר האבד , או שעושה מעשה הדיוט ולא מעשה אומן , ויש בו צורך המועד , וכיוצא בהם משאר דברים המותרים בחולו של מועד , כל שכן שמותרים בערב פסח אחר חצות ).

[1940] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ג " לא אסרו אלא מלאכה גמורה , אבל פרקמטיא מותרת ".

מקור הלכה זו היא במ " א , שהביא לזה ב ' ראיות , שבכל אחד מהם דן לפנינו .

ומסיק : " אין בנו כח לסגור החנויות ... עד חצי שעה קודם זמן קבלת שבת , כמ " ש בסי ' רנ " ו ".

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' רמד .

[1941] " אבל פרקמטיא שרי . וכן משמע בגמרא בעובדא דבני בישן . וכ " מ סוף פ " ב דשבת דתקיעה שניה היה לבטל העיר וחניותיה ".

הראיה הראשונה היא מהא דאמרינן פסחים נ , ב ( בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא ), ופרש " י ( יום השוק של צידון בערב שבת , והם מחמירים על עצמן שלא להיבטל מצרכי שבת ). הרי שמעיקר הדין מותר , וכדאמרינן שבת יט , א ( ומצור לצידן אפילו בערב שבת מותר ), ופרש " י ( אין אלא מהלך יום , ובערב שבת היה שם יום השוק ).

והראיה השנית היא מהא דאמרינן שבת לה , ב ( ת " ר שש תקיעות תוקעין ערב שבת , ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות , שניה להבטיל עיר וחנויות ). הרי שהתירו פרקמטיא בחנויות גם אחרי שהבטילו את העם ממלאכה .

[1942] " תקיעה שניה היתה להבטיל העיר ( ממלאכה ) וחניותיה ". והוא כדאמרינן בגמרא שם ( שניה להבטיל עיר וחנויות ), לפי פירוש רש " י ( להבטיל העיר ממלאכה , והחנויות ממקח וממכר ). שלפי פירוש זה אין הפרש בין מלאכה גמורה לבין מקח וממכר , אלא עיקר ההפרש הוא בין מלאכה שבשדות למלאכה שבעיר .

וכן הקשה באליה רבה ס " ק א ( ותימה הא בסק " ד מייתי שם [ דתקיעה שניה היה ] להבטיל העיר ממלאכה וחנויותיה , וכן פירש רש " י דף ל " ה [ ע " ב ], אם כן מבואר דשוין הן ).

וההוכחה שכותב כאן המ " א היא לפי פירוש הטור ( התחילו לתקוע תקיעה שנייה , נסתלקו התריסין וננעלו החניות ). והיינו שמלאכה גמורה בטלה מיד בתקיעה ראשונה , ופרקמטיא בחנויות – בתקיעה שניה .

[1943] שכתב המ " א שם ( דתקיעה שניה היתה לבטל העם ממלאכה , והיתה לכל הפחות בזמן מנחה קטנה ... וגם ראוי לבטל החניות שיסגרו חנותן כמו שעה קודם השבת ).

היינו " דתקיעה שניה היתה לבטל העם ממלאכה ", ועדיין הותרה פרקמטיא , עד " שיסגרו חנותן כמו שעה קודם השבת ". אף שמפורש בגמרא שתקיעה שניה היא להבטיל חנויות .

ויתבאר תוכן סתירות אלו לקמן , בביאור ג ' הפירושים שבגמרא זו ( ראה לקמן הערות 1958 . 1974 . 1976 ).

[1944] תוכן האמור בקטע שלפנינו :

הוכחה זו ( שמעיקר הדין מותר לנסוע מצור לצידן ליום השוק בערב שבת , אף שמגיעים לצידן בזמן איסור מלאכה ), היא בעיקר לפי דעת הפוסקים שאיסור מלאכה בערב שבת הוא ממנחה גדולה , ובודאי לא הספיקו להגיע לצידן לפני מנחה גדולה .

אמנם גם לדעת הפוסקים שאיסור מלאכה בערב שבת הוא ממנחה קטנה , יש להוכיח כן , בכמה אופנים .

[1945] שבודאי לא הגיעו לצידן – לפני מנחה קטנה , שאז לכל הדעות ( ב ' הדעות שבפנים ס " ב ) נאסרו במלאכה גמורה , ומכל מקום הסתחרו בה אחרי מנחה קטנה .

[1946] " אפשר דתקיעה ב ' היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת ... דעכ " פ שעה קודם צאת הכוכבים ראוי לסגור החנויות ... דילמא אתי לאמשוכי , כי ראיתי גודל המכשלה כו ' ... אבל שאר פרקמטיא שהיא בענין שאין לחוש בה לאמשוכי מותרת , כל שיכול לגומרה קודם קבלת שבת ".

[1947] שיש להוכיח כן ( שפרקמטיא שרי אחר זמן איסור מלאכה ), לפי דעה הא ' שבפנים ס " ב , שאיסור מלאכה הוא ממנחה גדולה .

[1948] ראה כנישתא דבי רב , דהיינו אפילו לפי הגירסא ברש " י " אין מהלך יום ", מכל מקום עכ " פ הוי בודאי יותר מחצי יום , דבלאו הכי " מאי רבותא אשמעינן ברייתא דשרי להפליג ".

[1949] שהיא הדעה הב ' שבפנים ס " ב , שאיסור מלאכה ממנחה קטנה .

שכבר נתבאר לעיל שגם לדעה זו מוכח שעסקו בפרקמטיא גם אחרי זמן איסור מלאכה . אבל גם אם נאמר שלדעה זו אין הוכחה , שאפשר הגיעו קצת לפני זמן מנחה קטנה , וסחרו עד זמן מנחה קטנה . מכל מקום לא מסתבר שבזה חולקים ב ' הדעות ( אם פרקמטיא מותרת אחרי איסור שאר מלאכות ), אלא גם הם מודים שפרקמטיא שרי אחרי זמן איסור מלאכה .

[1950] שמפרש בשבת שם ( ובערב שבת היה שם יום השוק ), ובפסחים שם ( יום השוק של צידון בערב שבת ). והיינו שהפליגו מצור לצידן לצורך פרקמטיא . וראה ערך שי או " ח סי ' רנא .

[1951] פ " ל הי " ג ( אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת , כדי שתתישב דעתו עליו קודם השבת ולא יצטער יותר מדאי ... ומצור לצידן וכיוצא בהן אפילו לדבר הרשות מותר ).

[1952] סעיף ב ( ואם הוא דרך מועט כגון מצור לצידון , שאין שם אלא מהלך יום אחד , כשהרוח טוב , מותר להפליג ). אף שבסי ' הנ " ל לא מיירי בפרקמטיא כלל .

[1953] פסחים נ , ב ד " ה מן המנחה ( תשע שעות ומחצה ). שמאז ואילך אסור בעשיית מלאכה .

שכבר נתבאר לעיל , שלשיטה זו אין כאן הוכחה גמורה . ואילו לשיטת הרמב " ם שאיסור מלאכה הוא ממנחה קטנה , הרי לא הפליגו בני בישן לצורך מסחר כלל . ואם כן יש לומר דלב ' הדיעות אין זו הוכחה ברורה .

[1954] בריש הסי ' שלפנינו ( העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה , דהיינו מו ' שעות ומחצה ולמעלה ). הרי שעכ " פ ישנה הוכחת המ " א לשיטת הטור , שממנחה גדולה יש איסור מלאכה , ומכל מקום מפליגין מצור לצידון לצורך פרקמטיא .

[1955] שמע מינה שההיתר להפליג מצור לצידן לא מיירי באיסור הפלגה לפני שבת ( שבזה מיירי בסי ' רמח ), אלא באיסור משא ומתן לפני השבת .

[1956] שאיסור מלאכה מתחיל ממנחה קטנה ( כדלעיל ).

[1957] טז , ב ד " ה מאי איריא ( דכיון דלא חמיר איסוריה , דלא משמתינן עלייהו , אי נהוג מקמי הכי לאו כלום הוא ).

וכיון שאיסור מלאכה בערב שבת הוא מן המנחה ולמעלה , ואי נהוג מקמי הכי לאו כלום הוא , אם כן מהו דאמרינן בפסחים שם ( בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא ... כבר קיבלו אבותיכם עליהם ).

אלא ודאי מנהג בני בישן הי ' שלא לעשות פרקמטיא מן המנחה ולמעלה , אף שמדינא מותרת פרקמטיא גם אחר כך .

[1958] בזמן תקיעה ראשונה ושניה , האמור בגמרא שבת לה , ב ( שש תקיעות תוקעין ערב שבת ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות שניה להבטיל עיר וחנויות ), יתבאר בהמשך הקונטרס אחרון דלקמן שלוש שיטות , שהן ארבע :

( א ) שתקיעה ראשונה ( שהיא במנחה גדולה ), היא להבטיל ממלאכה שבשדות , וגם ממלאכה גמורה שבעיר ( כדעה הא ' שבפנים ס " ב ), ותקיעה שניה להבטיל העיר ממלאכה המותרת ( שבפנים ס " ג ), וגם לסגירת חנויות . ובזה אפשר לפרש בשני אופנים : ( א ) תקיעה א ' במנחה גדולה ותקיעה ב ' במנחה קטנה . ( ב ) תקיעה א ' במנחה גדולה ותקיעה ב ' היא חצי שעה קודם זמן קבלת שבת .

( ב ) שתקיעה ראשונה ( שהיא קודם מנחה קטנה ) היא להבטיל ממלאכה שבשדות , ותקיעה שניה ( שהיא במנחה קטנה ), היא לסגירת חנויות ולהבטיל ממלאכה גמורה שבעיר ( כדעה הב ' שבפנים ס " ב ).

( ג ) ) שתקיעה ראשונה ( שהיא במנחה קטנה ) היא להבטיל ממלאכה גמורה , ותקיעה שניה ( שהיא אחרי מנחה קטנה ), היא לסגירת חנויות .

ובזה תתבאר ההוכחה השנית של המ " א , וגם ישוב הסתירות שבמ " א , דלעיל בתחלת הקונטרס אחרון ( שראיה שניה סתורה מדברי עצמו בסק "[ ד ]. ובסי ' רנ " ו גם כן דבריו סותרין זה את זה לכאורה ).

והיינו שהוכחת המ " א בס " ק א היא בעיקר לפי שיטה הא ' הנ " ל , ובס " ק ד כותב שיותר מסתבר כשיטה הב ' הנ " ל . ובסי ' רנו כותב מה שנאסר עכ " פ לכל הדעות .

[1959] שמה שאמרו בברייתא שם ( תנו רבנן שש תקיעות תוקעין ערב שבת , ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות שניה להבטיל עיר ), ופירש " י ( להבטיל העיר ממלאכה , והחנויות ממקח וממכר ), יש לפרש בשני אופנים :

( א ) שראשונה היא להבטיל מכל מלאכה גמורה , ושניה להבטיל ממלאכה המותרת ומפרמטיא .

( ב ) שראשונה היא להבטיל ממלאכה שבשדות , ושניה להבטיל ממלאכה גמורה שבעיר ומפרקמטיא .

ולמאן דאמר שמלאכה גמורה אסורה ממנחה גדולה , על כרחינו לפרש כאופן הראשון הנ " ל .

[1960] ס " ק ב ( נראה לי , אם הוא עני ורוצה להוציא השכר שיטול לצורך שבת , דמותר ).

וכן נפסק בפנים ס " ה ( מי שהוא עני ורוצה לעשות מלאכה להשתכר להוציא השכר לצורך שבת מותר לו לעשות כל היום ).

[1961] כמבואר בפנים ס " ג ( ואפילו לקבוע עצמו למלאכה גמורה אין איסור אלא כשאינה לצורך השבת ).

אלא שמכל מקום אסרו זאת בתקיעה שניה , כיון " שהן מלאכות שיש בהן עסק רב ".

[1962] ס " ק ו ( שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהי טרוד בצערו ולא יתפלל . ומשמע דהוא הדין לכל מלאכה או חשבון כיוצא בזה ).

[1963] שו " ע סרל " ב ס " א ( ועיקר זמנה מט ' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ), ורמ " א שם ( עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים ). סדר הכנסת שבת ( לענין תפלת המנחה שהיא מדברי סופרים אין למחות ביד המקילין , בין בחול בין בשבת , ובפרט בשעת הדחק ).

[1964] בשו " ע שם ס " ב ( לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה , עד שיתפלל ... ולא לבורסקי ( מקום שמעבדין שם העורות ) ... סמוך למנחה גדולה ).

[1965] כנפסק בפנים ס " ג ( אבל לעשות לצורך השבת בחנם , כגון לתפור בגדים לצורך השבת בין לו בין לחבירו בחנם , מותר כל היום ), ושם נסמן ( הערה 1928 ).

[1966] ראה כנישתא דבי רב ע ' רסח הערה ב .

[1967] היינו שקודם נתבאר שאפשר לדמותו לאיסור מלאכה לפני סוף זמן תפלת מנחה , דהיינו מזמן מנחה גדולה עד צאת הכוכבים .

ועתה מבאר שאפשר לדמותו לאיסור מלאכה חצי שעה לפני תחלת זמן תפלת המנחה וערבית , כמבואר בשו " ע סי ' רלה ס " ב ( אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית ).

[1968] " ונהגו בקהלות הקדושות , שכל שהוא סמוך לשבת כחצי שעה או שעה , שמכריז ש " צ להכין עצמן לשבת ".

[1969] לקמן שם ס " י ( שיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים ... ויש חולקין על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה ), והיינו שתלוי בב ' הדיעות אם שיעור מהלך מיל הוא י " ח דקות או כ " ד דקות . ונתבאר שם ( הערה נג ).

[1970] ס " ק ט ( שיעור זמן בין השמשות הוא ג ' רביעי מיל , והוא כמו רביעית שעה קודם צאת הכוכבים ).

[1971] היינו חצי שעה של בין השמשות , וחצי שעה של דילמא אתי לאמשוכי .

[1972] וכן הוא לקמן סי ' רנו ( ועל כל פנים צריך לשלוח איש לבטל הבעלי מלאכות ממלאכתם מן המנחה ולמעלה , דהיינו שתי שעות ומחצה קודם הלילה , ע " ד שנתבאר בסי ' רנ " א . וגם פרקמטיא , אף שהיא מותרת אחר המנחה כמ " ש שם , מכל מקום ראוי לשלוח איש לסגור החנויות כמו שעה קודם הלילה ), והיינו שעכ " פ צריך לבטל מלאכה גמורה במנחה קטנה , ועכ " פ צריך לסגור החנויות כמו שעה קודם הלילה .

[1973] שהרי לפי מ " ש המ " א בס " ק ד ( תקיעה שניה היתה להבטיל העיר ( ממלאכה ) וחניותיה ... נראה לי כמאן דאמר מנחה קטנה ), יתבאר לקמן בסמוך שצריך לסגור החנויות במנחה קטנה .

אלא " אפילו למי שירצה להקל בדברי סופרים כמאן דאמר מנחה גדולה ", דהיינו שאיסור מלאכה גמורה הוא מתקיעה ראשונה במנחה גדולה , והחנויות פתוחות עד התקיעה השניה , שאפשר היא משך זמן אחרי מנחה קטנה . הרי עכ " פ שעה לפני צאת הכוכבים ראוי לסגור החנויות .

[1974] אף שנתבאר לעיל , שהוכחת המ " א בס " ק א היא לפי דעת הפוסקים שאיסור מלאכה גמורה הוא ממנחה גדולה .

מכל מקום הוא עצמו מוכיח בס " ק ד , שהעיקר כדעת הפוסקים שהוא ממנחה קטנה .

[1975] כדלעיל ( הערה 1958 ), שלפי דעה זו תקיעה ראשונה ( שבמנחה גדולה ) היא להבטיל גם ממלאכות גמורות שבעיר . ותקיעה שניה ( שבמנחה קטנה , או חצי שעה לפני זמן קבלת שבת ) היא להבטיל ממלאכות המותרות ( ומפרקמטיא שבחנויות ). והוא דוחק .

[1976] כפי שכתב המ " א בסי ' רנו ( דתקיעה שניה היתה לבטל העם ממלאכה , והיתה לכל הפחות בזמן מנחה קטנה , שהיא שתי שעות ומחצה קודם הלילה ).

[1977] גם זה במנחה קטנה , שהרי תקיעה ב ' היא לביטול מלאכה ולסגור חנויות , וסגירת חנויות לדעה זו במנחה קטנה .

[1978] כמבואר במ " א שם ( כי ראיתי גודל המכשלה שלפעמים בא שר אחד ונמשכה המשא ומתן עד שחשיכה ממש ).

[1979] אף שלפי פירוש זה נאסרה פרקמטיא באותו זמן שנאסרה מלאכה גמורה ( במנחה קטנה ).

מכל מקום , גם לפי זה אפשר שיתאים מ " ש המ " א גם ס " ק א ( אבל פרקמטיא שרי ), ומיירי ב " שאר פרקמטיא שהיא בענין שאין לחוש בה לאמשוכי ".

וההוכחה לזה היא ממעשה דבני בישן שהובאה לעיל – " הגיעו שם קרוב ללילה , והסתחרו שם עד תקיעה שניה שהיא שעה קודם צאת הכוכבים , או אפילו עד סמוך לבין השמשות ". כי שם לא הי ' חשש " שלפעמים בא שר אחד ונמשכה המשא ומתן עד שחשיכה ממש ".

[1980] ואף שלא נאסרה מלאכה גמורה אלא מתקיעה שניה , מכל מקום הוצרכו להקדים תקיעה ראשונה לעם שבשדות , " כדי שיכנסו עם שבשדות לעיר ", וכפירוש רש " י לה , ב ד " ה להבטיל ממלאכה שבשדות ( ויהא להן שהות ליכנס לעיר ).

אלא שלפי זה שתקיעה שניה היא במנחה קטנה , לא מסתבר להקדים תקיעה ראשונה למנחה גדולה , שמסתמא לא הוצרכו זמן גדול כזה ( ג ' שעות שממנחה גדולה למנחה קטנה ) כדי להיכנס לעיר .

על כן נתבאר כאן , שלפי זה מסתבר שעכ " פ " תקיעה ראשונה היתה קודם מנחה קטנה " ( ולא במנחה גדולה ).

[1981] הטור שכותב כאן בסי ' רנא " העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה , דהיינו משש שעות ומחצה ומעלה ". ולקמן בסי ' רנו " כתב הרמב " ם ז " ל תקיעה ראשונה תוקע במנחה ".

בודאי אי אפשר לומר שיחלק בין זמן הפסק העבודה בשדה לבין זמן הפסק מלאכה גמורה בעיר , שהרי שניהם צריך להפסיק במנחה גדולה .

[1982] וגם לולא דבריו בסי ' רנו , אין לחלק לדעתו בין זמן הפסק העבודה בשדה לבין זמן הפסק מלאכה גמורה בעיר . דכיון שמלאכה גמורה צריך להפסיק במנחה גדולה , נצטרך לפרש שתקיעה ראשונה היא הרבה קודם מנחה גדולה להבטיל העם שבשדות , ו " אין סברא כלל לומר " כן .

אלא על כרחך צריך לומר לדעתו , שתקיעה ראשונה ( שבמנחה גדולה ) היא להבטיל ממלאכה שבשדות וגם ממלאכות גמורות שבעיר . ותקיעה שניה ( שבמנחה קטנה , או חצי שעה לפני זמן קבלת שבת ) היא להבטיל ממלאכות המותרות ומפרקמטיא שבחנויות .

וכבר נתבאר לעיל , שלפי דעה זו מוכיח המ " א כאן ס " ק א , שגם בזמן שמלאכה גמורה אסורה , " אבל פרקמטיא שרי ".

[1983] עד כאן נתבארו ב ' פירושים בשתי התקיעות הראשונות ( כדלעיל הערה 1958 ).

עתה מבאר שמדברי הרמב " ם נראית שיטה שלישית , שתקיעה ראשונה היא במנחה קטנה , להבטיל ממלאכה גמורה , ותקיעה שניה אחר כך היא להבטיל ממקח וממכר .

ועל זה מסיים , שאף לפי שיטה זו " אין בנו כח לסגור החנויות ... עד חצי שעה קודם זמן קבלת שבת ".

[1984] הלכה יז ( אסור לעשות מלאכה בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה , כמו ערבי שבתות ).

[1985] סי " ט ( תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדות מלחרוש ומלעדור ומלעשות מלאכה שבשדה ... התחיל לתקוע שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות ), וס " כ ( תקיעה ראשונה תוקע אותה במנחה ).

[1986] נ , ב ( תניא , העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם ).

[1987] ראה שם פ " ג ה " ב ( שתפלת המנחה ... זמנה מתשע שעות ומחצה , והיא הנקראת מנחה קטנה ).

[1988] הל ' חמץ ומצה פ " ו הי " ב ( אסור לאכול ערב הפסח מקודם המנחה כמעט ), והיינו מנחה קטנה , כדתניא פסחים צט , ב ( מתשע שעות ולמעלה ), ופרש " י ( היינו חצי שעה סמוך למנחה ). וכן הוא לקמן סי ' תעא ס " א ( מתחלת שעה עשירית בערב פסח עד הלילה ).

[1989] הלכה טז ( שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת ).

[1990] כדמוכח מגמרא פסחים שם , וכדלעיל סי ' רמט ס " ט ( מצוה להמנע מלקובעה מתחלת שעה עשירית ואילך ).

[1991] שבת טו , א ד " ה תנו רבנן שש תקיעות ( לבטל עיר ממלאכה , ממקח וממכר ), שמשמע שביטול המלאכה היא המקח וממכר .

ושינה מלשון רש " י ( להבטיל העיר ממלאכה , והחנויות ממקח וממכר ), שמשמע שתקיעה שניה היא להבטיל ממלאכה , וגם ממקח וממכר .

[1992] אם לא נאמר שהר " ן העתיק כאן לשון רש " י ( כדרכו ), אלא שנשמטה בטעות תיבת " והחנויות ".

[1993] לא רק למאן דאמר מנחה גדולה , שנתבאר כן לעיל ( אפשר דתקיעה ב ' היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת ).

אלא " אף למאן דאמר מנחה קטנה ", " אפשר דתקיעה ב ' היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת ".

[1994] כדלקמן שם ( ועל כל פנים צריך לשלוח איש ... לסגור החנויות כמו שעה קודם הלילה ), שהיא " חצי שעה קודם זמן קבלת שבת ".

`