רמט דינים השייכים לערב שבת

` רמט דינים השייכים לערב שבת

ובו י " ג סעיפים :

הליכת ג ' פרסאות בערב שבת

א אסור ¹⁵⁶⁵ לאדם שיהלך בערב שבת יותר מג ' פרסאות ¹⁵⁶⁶ מתחלת היום , כדי שיגיע למקום שביתתו בעוד היום גדול ויוכל להכין שם צרכי שבת ¹⁵⁶⁷ . ואפילו אם הוא בענין שאם ילך יותר יגיע לביתו ¹⁵⁶⁸ , ובני ביתו אפשר ששמו אל לבם שמא יבא היום והכינו גם בשבילו , אעפ " כ אסור שמא לא שמו אל לבם כלל מביאתו ולא הכינו לו כלום ¹⁵⁶⁹ .

אבל אם ידוע להם בודאי שיבא היום ¹⁵⁷⁰ , כגון ששלח להם שליח להודיעם , או שהודיעם קודם נסיעתו מביתו , מותר לו לילך כל היום ¹⁵⁷¹ :

ב וכל זה כשהוא במקום שיוכל להכין שם צרכי שבת , או שאחרים יכינו לו . אבל אם הוא במקום שאי אפשר להכין צרכי שבת , וגם אחרים לא יכינו לו , מוטב שילך אפילו כמה פרסאות ¹⁵⁷² , אולי יגיע למקום שיוכל להכין שם צרכי שבת ¹⁵⁷³ , או שאחרים יכינו לו ¹⁵⁷⁴ , משישאר שם , שבודאי לא יוכל להכין .

ואפילו אם יש עמו צידה כדי צרכי שבת ¹⁵⁷⁵ , מכל מקום אם הוא במקום שאינו ישוב בטוח , מותר לו לילך משם אפילו כמה פרסאות עד שיגיע למקום ישוב בטוח ¹⁵⁷⁶ , שכשאינו במקום ישוב בטוח אין לו עונג שבת כלל ¹⁵⁷⁷ :

ג וכל זה כשהולך ברגליו . אבל אם רוכב על סוס או הולך בקרון , יכול לילך כמה פרסאות ואעפ " כ יוכל להגיע למקום שביתתו בעוד היום גדול ¹⁵⁷⁸ ( ומכל מקום לא יהלך יותר מכדי שיעור שהוא מהלך ג ' פרסאות של אדם בינוני המהלך ברגליו ¹⁵⁷⁹ , דהיינו ד ' שעות וד ' חומשים ¹⁵⁸⁰ משעות בינונית , שהן כ " ד למעת לעת . עיין סי ' תנ " ט ¹⁵⁸¹ ):

ד ובמדינות אלו רוב בני אדם מכינים צרכי שבת בריוח , לכן אין נזהרים כלל מלילך יותר מג ' פרסאות בכל ענין , כשהולך לביתו או להתארח בבית אחרים ¹⁵⁸² :

סעודה גדולה וקטנה בערב שבת

ה אסור ¹⁵⁸³ לקבוע בערב שבת סעודה ¹⁵⁸⁴ גדולה של משתה ¹⁵⁸⁵ שאינו רגיל בה בימי החול ¹⁵⁸⁶ , מפני כבוד השבת . שעל ידי שמרבה באכילה ושתיה בערב שבת , אפילו בבוקר ¹⁵⁸⁷ , יותר מדרכו בשאר ימות החול , לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה כראוי ¹⁵⁸⁸ :

ו במה דברים אמורים בסעודת הרשות , או אפילו סעודת מצוה אלא שאין זמנה בערב שבת , שיכול לדחותה ליום אחר ולעשות הסעודה באותו יום ¹⁵⁸⁹ . אבל אם זמנה היום , כגון סעודת מילה ¹⁵⁹⁰ וסעודת אירוסין ונשואין ¹⁵⁹¹ , שאין לו לדחות האירוסין שמא יקדמנו אחר לארסה ¹⁵⁹² , וכן הנשואין אין לו לדחות שלא להבטל מפריה ורביה ¹⁵⁹³ , וכן המילה , אף אם אינה בשמיני ללידתו אי אפשר לדחותה ליום אחר , שאסור להניחו ערל אפילו יום אחד ¹⁵⁹⁴ , לפיכך מותר לעשות הסעודה גם כן בו ביום .

ואם אחר כך לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה , אין בכך כלום , כיון שזוהי גם כן סעודת מצוה ¹⁵⁹⁵ . ויאכל למחר ביום שלש סעודות כמ " ש בסי ' רע " ד ¹⁵⁹⁶ :

ז ומכל מקום מצוה להתחיל הסעודה לכתחלה קודם שעה עשירית ¹⁵⁹⁷ , שהרי משעה עשירית ואילך מצוה להמנע מלקבוע אפילו סעודה קטנה שרגיל בה בחול , אם היא סעודת הרשות כמו שיתבאר ¹⁵⁹⁸ , אם כן גם בסעודת מצוה , כיון שאפשר להקדימה קודם שעה עשירית , יש לו להקדימה לכתחלה .

וטוב שלא לאכול בסעודה זו אלא מנין מצומצם ¹⁵⁹⁹ , לבד ( א ) מן השייכים לסעודה , כגון הקרובים והשושבינים בסעודת נשואין , והקרובים ובעלי הברית , דהיינו המוהל והסנדק בסעודת מילה ¹⁶⁰⁰ :

ח סעודת פדיון הבן ¹⁶⁰¹ בזמנו , דהיינו ביום ל " א ללידתו ¹⁶⁰² , דינה כסעודת מילה . אבל אם אירע איזה אונס שלא פדאו ביום ל " א , אין לפדותו בערב שבת ולעשות אז סעודה של משתה , דכיון שכבר נדחית המצוה מזמנה ידחנה ¹⁶⁰³ גם כן מערב שבת מפני כבוד השבת ( אלא יפדנו בלא סעודה של משתה ¹⁶⁰⁴ ).

וכן מי שאירס קודם ערב שבת , ואירעו אונס שלא היה יכול לעשות הסעודה ביום האירוסין , לא יעשנה בערב שבת ¹⁶⁰⁵ , דכיון שכבר נדחית מזמנה , דהיינו יום האירוסין , ידחנה גם כן מפני כבוד השבת ( אבל בנשואין נמשכת מצות הסעודה ( ג ') [ ז '] ימים אחר החופה , כמו שיתבאר בסי ' תר " מ ¹⁶⁰⁶ ):

ט סעודה שרגיל בה בימות החול ¹⁶⁰⁷ , דהיינו סעודה קטנה ¹⁶⁰⁸ שאינה של משתה ¹⁶⁰⁹ , מן הדין מותר לאכלה בכל היום , אפילו סמוך לחשכה ¹⁶¹⁰ .

אבל מצוה להמנע מלקובעה מתחלת שעה עשירית ואילך , כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול ¹⁶¹¹ , ויאכל סעודת שבת לתיאבון ¹⁶¹² .

אבל לאכול ולשתות ( ב ) בלי קביעות סעודה , אינו נמנע בערב שבת ובערב יום טוב עד שחשיכה ¹⁶¹³ , דהיינו עד בין השמשות כמו שיתבאר בסי ' רע "[ א ¹⁶¹⁴ ]. חוץ מערב פסח כמו שיתבאר בסי ' תע " א ¹⁶¹⁵ :

י אבל לאחר שחשכה ¹⁶¹⁶ , או ( ג ) לאחר שקיבל עליו שבת אפילו מבעוד יום ¹⁶¹⁷ ( אם דעתו להתחיל סעודת שבת קודם שחשיכה [)], מצוה להמנע מלאכול שום דבר אפילו בלא קביעות סעודה , אפילו לאחר שקידש על הכוס , קודם אכילת עיקר סעודת שבת , דהיינו מלחם שמברכים עליו המוציא שהוא עיקר סעודת שבת , שמבלעדו אינו יוצא ידי חובת ג ' סעודות כמו שיתבאר בסי ' רע " ד ¹⁶¹⁸ . לפי שאם יאכל ממאכל אחר קודם אכילת הלחם לא יאכל הלחם לתיאבון ¹⁶¹⁹ ( ומכל מקום ( ד ) אין למחות ביד המקילין ¹⁶²⁰ , כיון שמן הדין אין חיוב גמור לאכול סעודת שבת לתיאבון כמו שנתבאר ¹⁶²¹ ):

יא במה ¹⁶²² דברים אמורים כשאוכל אותו מאכל קודם הסעודה , מחמת שחפץ ומתאוה לאוכלו קודם הסעודה ולא בתוך הסעודה ¹⁶²³ . אבל אם מה שאוכלו קודם הסעודה הוא מחמת שרוצה להשלים מאה ברכות , על ידי שמברך עליו גם ברכה אחרונה כשאוכלו קודם הסעודה , שאינו נפטר בברכת המזון שלאחר הסעודה ¹⁶²⁴ , יש בזה ( איסור גמור מן הדין שאסור לגרום חיוב ברכה כשאפשר לפוטרה בברכה אחרת , כמו שנתבאר בסי ' [ ר ] ט " ו ¹⁶²⁵ . ועוד יש ) איסור במה שמקדים ברכת אותו מאכל לברכת הלחם , שברכת הלחם קודמת לכל הברכות , כמו שנתבאר בסי ' רי " א ¹⁶²⁶ . משא " כ כשאוכלו קודם הסעודה מחמת שאינו חפץ ומתאוה לאכלו כלל בתוך הסעודה אלא קודם הסעודה , אזי אינו צריך כלל להקדים לפניו ברכת הלחם , עיין סי ' רי " א ¹⁶²⁷ :

קביעת תענית בערב שבת

יב אין קובעים תענית לכתחלה בערב שבת ¹⁶²⁸ , אלא אם כן שיטעום מעט קודם קבלת שבת ¹⁶²⁹ , כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה ¹⁶³⁰ . אלא אם כן הוא איסטניס , שכשאוכל ביום אפילו מעט לא יאכל בלילה לתיאבון ¹⁶³¹ .

במה דברים אמורים בתענית יחיד , שאין קבוע לו זמן , שאפשר לו להתענות אותו תענית ביום אחר ¹⁶³² . אבל אם זמנו הוא בערב שבת , כגון המתענה תעניות של ימי מיתת הצדיקים ¹⁶³³ שיתבאר בסי ' תק " פ ¹⁶³⁴ , וכן המתענה בערב ראש חודש ¹⁶³⁵ , אינו צריך לדחות התענית ליום אחר אם אירע בערב שבת ( וכן המתענה בכל ימות השבוע , שבאותו יום מתענה הוא גם כן ¹⁶³⁶ ). ואע " פ שכל התעניות אלו שבערב שבת אינם חובה כלל , אין צריך לדחותו מפני כבוד השבת . לפי שאיסור זה שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה איסור קל הוא , ( ה ) ולא חששו לו אלא שלא לקבוע בו התענית לכתחלה , כשאפשר לקובעו ביום אחר , אבל מי שאי אפשר לו לקובעו ביום אחר , אין לו לדחות התענית לגמרי בשביל כך .

ורשאי להשלים התענית בערב שבת ¹⁶³⁷ עד צאת הכוכבים . ואם קיבל עליו התענית במנחה ¹⁶³⁸ חייב הוא להשלימו ¹⁶³⁹ , כמו המקבל עליו תענית בשאר ימות השבוע שחייב הוא להשלימו עד צאת הכוכבים ¹⁶⁴⁰ .

ויש אומרים ¹⁶⁴¹ שאם השלים תפלת ערבית של שבת מבעוד יום , צריך לאכול מיד , ואינו רשאי להתענות עד צאת הכוכבים , דכיון שקיבל עליו שבת בתפלה ¹⁶⁴² אסור לו להתענות עוד , שאין מתענין בשבת אפילו שעה אחת כשמתכוין לשם תענית כמו שיתבאר בסי ' רפ " ח ¹⁶⁴³ . ואף אם קיבל התענית במנחה , שחייב הוא להשלימו , אעפ " כ יאכל מיד לאחר השלמת ( הצבור ¹⁶⁴⁴ את ) התפלה , לפי שהוא מתענה עד אחר קבלת שבת זהו גם כן השלמה ¹⁶⁴⁵ , שכבר נשלם יום החול וחל עליו השבת ¹⁶⁴⁶ .

ולענין הלכה יש לנהוג כסברא האחרונה בתענית יחיד ¹⁶⁴⁷ , שאין חיוב ההשלמה בו אלא מחמת קבלתו אותו , וכיון שמתענה עד אחר קבלת שבת יוצא ידי חובתו . ומכל מקום לכתחלה יפרש בשעת קבלת התענית שאינו מקבלו אלא עד לאחר יציאה מבית הכנסת ¹⁶⁴⁸ . אבל בתענית צבור ¹⁶⁴⁹ שההשלמה בו הוא חובה , צריך להשלים גם בערב שבת כסברא הראשונה . ואפילו אם התנה מאתמול שלא יתענה אלא עד לאחר יציאה מבית הכנסת , אין תנאו מועיל כלום , שאין התענית תלוי כלל בתנאו , שהרי הוא תענית צבור ¹⁶⁵⁰ .

ואם הוא תענית חלום , לדברי הכל ישלים עד צאת הכוכבים , שהרי אף בשבת עצמה מתענין תענית חלום ¹⁶⁵¹ :

יג המתענה בכל ערב ראש חודש ¹⁶⁵² , או בכל עשרת ימי תשובה ¹⁶⁵³ , או בכ ' סיון ¹⁶⁵⁴ , או במיתת הצדיקים ¹⁶⁵⁵ , או ביום שמת בו אביו ואמו ¹⁶⁵⁶ , אם בפעם הראשון שאירע התענית בערב שבת השלימו עד צאת הכוכבים , צריך לנהוג כן לעולם ¹⁶⁵⁷ בכל פעם שיארע בערב שבת , משום שהוא כמו נדר ¹⁶⁵⁸ , וצריך שיתירו לו שלשה ¹⁶⁵⁹ . והוא שבשעה שהשלים בפעם הראשון היה בדעתו לנהוג כן לעולם ¹⁶⁶⁰ , או שהשלים ג ' פעמים בערב שבת ולא התנה שיהא בלי נדר ¹⁶⁶¹ . אבל מחמת שהשלים כמה פעמים כשאירע בחול אינו חשוב כנדר , לענין שיצטרך להשלים כשאירע בערב שבת .

ויש חולקין בזה ¹⁶⁶² ואומרים , שבתענית יום שמת בו אביו ואמו כשחל בחול בשנה הראשונה והשלים אז התענית , בודאי היה בדעתו לנהוג כן לעולם , לפי שלא עלה על דעתו לחשוב היאך יתנהג להבא כשיארע בערב שבת , לפיכך הרי זה כנדר וצריך להשלים לעולם אף כשיארע בערב שבת ¹⁶⁶³ . וכן בתענית ימי מיתת הצדיקים וערב ראש חודש ¹⁶⁶⁴ , אם כשהתענה פעם הראשון בחול והשלימו היה בדעתו לנהוג כן לעולם , או שהתענה והשלים ג ' פעמים בחול ולא התנה שיהא בלי נדר , הרי זה כנדר , וצריך להשלים אף כשיארע בערב שבת . וכן נהגו העולם ( ואף על פי כן המיקל לעת הצורך כסברא הראשונה לא הפסיד ¹⁶⁶⁵ ):

קונטרס אחרון

( א ) מן השייכים כו '. עיין ¹⁶⁶⁶ בשל " ה ¹⁶⁶⁷ , שרבו דימה דין זה לסעודת מילה שבשבוע של תשעה באב . ואף ששל " ה השיב לו ¹⁶⁶⁸ , הרי רבו סתר תשובתו ¹⁶⁶⁹ , והודה לו של " ה עיי " ש . אלא שלפי דעת המ " א ¹⁶⁷⁰ להקל בבעל ברית , כמו שהביא מסוף סי ' תקנ " ט ¹⁶⁷¹ , לכן נתחכם ¹⁶⁷² להביא תשובת של " ה בלבד , כדי להודיענו דהדין היה עמו , כיון שהיה רבו סנדק שהוא מבעלי ברית . וגם בשבוע של תשעה באב כתב המ " א סי ' תקנ " א ¹⁶⁷³ דיכולים להקל כדעת הלבוש ¹⁶⁷⁴ , ליקח מנין לבד הקרובים הפסולים לעדות , וכל שכן לבד בעלי ברית שיום טוב שלהם הוא , ואינן צריכין להשלים בתשעה באב שנדחה ¹⁶⁷⁵ , משא " כ בקרובים . וגם כאן יש להקל בקרובים דומיא דשבוע של תשעה באב , לדעת הגהות מנהגים ¹⁶⁷⁶ ולבוש וט " ז סי ' תקנ " א ¹⁶⁷⁷ .

ואף שבשל " ה ¹⁶⁷⁸ משמע דהתם קיל מהכא ¹⁶⁷⁹ , ולהכי כתב דקל וחומר הוא . מכל מקום קל וחומר פריכא הוא , כיון דמדינא שרי בסעודת מצוה הכא , אין ללמוד קל וחומר להמנע ממצוה מחמת מנהג שנהגו בשבוע של תשעה באב , דהיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג . וכיון שעדיין לא נהגו אותו מנהג בערב שבת כדמשמע מלשון רמ " א ¹⁶⁸⁰ ולבוש ¹⁶⁸¹ , אין חיוב עלינו להנהיג כן , שאין אנו חייבים אלא שלא לבטל מנהג אבותינו משום שנאמר ¹⁶⁸² ואל תטוש תורת אמך , אבל להתחיל המנהג , אין שום חיוב בדבר , אף אם ראוי ונכון לנהוג כן ¹⁶⁸³ . ולכן רבו של של " ה לא הורה כן לאחרים , אלא החמיר לעצמו .

ומכל שכן היכא שגם בשבוע של תשעה באב מקילים , כגון בקרובים , שאין להחמיר בערב שבת . ובפרט שמשמעות רמ " א ולבוש להקל בכל הקרואים , וכן פסק אליה זוטא ¹⁶⁸⁴ :

( ב ) בלי קביעות כו '. הנה ¹⁶⁸⁵ בב " י ¹⁶⁸⁶ העתיק דברי המגיד משנה ¹⁶⁸⁷ בשם המפרשים ¹⁶⁸⁸ , דדוקא דרך מקרה שרי . ובשו " ע השמיטו ¹⁶⁸⁹ . וכן רמ " א וט " ז ומ " א לא הביאוהו . וטעמם ונימוקם עמם , שהמפרשים כתבו כן כדי לחלק בין סוגיא דערבי פסחים ¹⁶⁹⁰ לגמרא דגיטין ¹⁶⁹¹ , ולדידהו כל היום בכלל האיסור כשאינו דרך מקרה . עיין במגיד משנה שהראב " ד ¹⁶⁹² הוא שמיקל קודם המנחה אף שאינו דרך מקרה , אבל הרמב " ם ושו " ע לא סבירא להו כלל חילוק זה , מדהוצרכו לחלק בין סעודה שרגיל בה בחול לשאינו רגיל , דבכה " ג מיירי בגיטין , אע " ג דודאי לא הוה דרך מקרה דאמרינן התם ב ' משפחות כו ', משמע שכל המשפחה רגילה בכך , וגם לשון ועל דקבעי כו ' הוא לשון הווה משמע שרגילין בכך , ואפילו הכי אין איסור אלא בסעודה שאין רגיל בה בחול :

( ג ) לאחר שקיבל כו '. הנה ¹⁶⁹³ הדרכי משה ¹⁶⁹⁴ התיר מבעוד יום , והיינו לאחר קידוש כדמייתי מעובדא דרבינו קלונימוס ¹⁶⁹⁵ . ועל זה תמה המ " א ¹⁶⁹⁶ דאף האור זרוע ¹⁶⁹⁷ מודה מבעוד יום , דודאי בשביל שקיבל שבת לא נאסר באכילה מועטת , כיון דקיימא לן ¹⁶⁹⁸ אוכל והולך עד שתחשך , מה לי קיבל שבת מה לי לא קיבל . והיינו ¹⁶⁹⁹ כשיאכל סעודת שבת משתחשך . אבל כשאוכלה גם כן מבעוד יום , הרי דינה כשתחשך ממש ¹⁷⁰⁰ , שאסור אפילו אכילה מועטת לדעת האור זרוע ¹⁷⁰¹ ומגן אברהם ¹⁷⁰² , ומה שכתב המ " א ולאפוקי מרבינו קלונימוס ¹⁷⁰³ . דלכאורה הוא תמוה , דלמא רבינו קלונימוס אכל גם כן מבעוד יום , כדמשמע לישנא דתשובות אור זרוע ¹⁷⁰⁴ דבערב שבת כו '.

וחילוק זה בין אוכל מיד לאוכל לאחר זמן מוכרח הוא גם כן ממ " ש המ " א בסי ' רע " ג ¹⁷⁰⁵ , דכשאוכל מיני תרגימא יוצא ידי קידוש , ולא כתב דעכ " פ מצוה שלא לעשות כן . ועל כרחך צריך לומר דמיירי אף כשאינו רוצה לסעוד מיד אלא לאחר זמן . ולא פירש כן בהדיא , דסמך על מה שכתב כאן , והתם עיקרא דדינא אתי לאשמועינן ¹⁷⁰⁶ . ובהא אתי שפיר מ " ש בטור ושו " ע שם ¹⁷⁰⁷ לחם ויין דוקא , משום דאינהו מיירי באוכל מיד , דאם לא כן , אף שיאכל באותו מקום לא יצא ¹⁷⁰⁸ , כמ " ש רמ " א שם ס " ג בהג " ה ¹⁷⁰⁹ .

ומיהו ¹⁷¹⁰ לפי מ " ש ב " י בסי ' תע " א ¹⁷¹¹ כרשב " ם . ועיי " ש ברשב " ם ¹⁷¹² שפירש פרפרת דברכות ¹⁷¹³ ( עיי " ש בגמרא ¹⁷¹⁴ דמיירי בשבת ) כפירש " י שם ¹⁷¹⁵ . ולדידן קיי " ל כתוס ' שם ¹⁷¹⁶ , עיין סי ' קע " ו ¹⁷¹⁷ .

ועל כרחך צריך לומר דשאני התם ¹⁷¹⁸ שאוכל סמוך לסעודה ממש , כל מילי פותחים בני מעיים ומושכים לבו למאכל , משא " כ בערב פסח שאוכל מבעוד יום ¹⁷¹⁹ , אף שפותח מעיו , מכל מקום מיד שגמר נסתמה האצטומכא ונשאר שבע , אם אוכל מין דגן המשביע . עיין מ " א סי ' רצ " א ¹⁷²⁰ . ואי אפשר לומר שבשבת יהיה להפך מבערב פסח ¹⁷²¹ .

ומיהו יש לומר כמ " ש הרשב " א בברכות ¹⁷²² ( דף י " ז ע " א , ע " ג ¹⁷²³ ), שפרפרת היא פת הבאה בכסנין שנאכלת לתענוג ולמתיקה להנאת עצמם ולא להשביע ( וכן משמע בשלטי גיבורים שם ¹⁷²⁴ דדוקא מיני מגדים גוררים או קיוהא כירקות ), ולא סתם מזון מה ' מינים . ולפי זה יפה נהגו לאכול מיני מתיקה ( או מרקחת שיש בה קיוהא ) לפני הסעודה , לפי שהם כפרפרת דמתניתין דמיירי בשבת כמבואר בגמרא שם . ועיי " ש ברשב " א ¹⁷²⁵ ( דף ט " ז ע " ג ) דבפרפרת אין לחוש גם כן לקדימת המוציא כיון שהוא צורך הפת . והאוכלים הגרימזי " ל ודאי לא היו ממשיכים לבם על ידי כן לאכילה למזון ולשובע , לכן אסר להם האור זרוע ¹⁷²⁶ , ופליג על רבינו קלונימוס .

אבל לשינוייא קמא ¹⁷²⁷ יש לומר דאור זרוע מיירי זמן מה לפני הסעודה ¹⁷²⁸ , משא " כ רבינו קלונימוס אכל אחר הקידוש ¹⁷²⁹ . וצ " ע :

( ד ) אין למחות כו '. הוזקקתי לכך ¹⁷³⁰ לפי שהמנהג פשוט לאכול מיני מתיקה ומרקחת קודם הסעודה , ולא מיחו בהם רבנן קשישאי ¹⁷³¹ . וטעמם ונימוקם עמם , לפי שאין דרך לאכלם כלל בתוך הסעודה אלא אליבא ריקנא , ואם כן אין כאן איסור משום ברכה שאינה צריכה . עיין מגן אברהם סוף סי ' רט " ו ¹⁷³² דכשאינו חפץ לאוכלו בתוך הסעודה אין בו משום ברכה שאינה צריכה . וכן אין בו משום קדימת הלחם לפניו , שהרי מחמת הקדימה אינו חייב לאכול דבר שלא היה חפץ לאוכלו עכשיו בלא הקדמה , כמ " ש רמ " א סי ' רי " א ס " ה בהג " ה ¹⁷³³ . והכא נמי אינו חייב מחמת הקדימה לאכול בתוך הסעודה , שלא היה חפץ לאוכלו אז בלא הקדימה . וכל שכן שאינו חייב שלא לאוכלו כלל מחמת הקדימה , דאם אינו חייב לאכול דבר שאינו חפץ לאוכלו עכשיו אע " פ שהוא חביב עליו עכשיו , כל שכן שאינו מחויב שלא לאכול דבר שהוא חביב עליו וחפץ לאוכלו עכשיו ¹⁷³⁴ , וזה ברור .

ועיין ¹⁷³⁵ במ " א סוף סי ' רט " ו ¹⁷³⁶ , דאף שחפץ לאכול תוך הסעודה , אלא שחפץ לאכול גם כן אחר הסעודה , כיון שנמנע מלאכול הכל תוך הסעודה מחמת חפצו ותאותו , אין בזה משום ברכה שאינה צריכה . ולפי זה הוא הדין בנידון דידן , אם אוהב יותר לאוכלו קודם הסעודה מלאוכלו בתוך הסעודה ¹⁷³⁷ , אין בזה איסור משום ברכה שאינה צריכה . ואפשר דגם משום קדימה אין כאן , דאיסור ברכה שאינה צריכה חמורה ¹⁷³⁸ , שחוזר עליה מעורכי המלחמה , כדאיתא בהקומץ ¹⁷³⁹ , לפי מ " ש התוס ' ¹⁷⁴⁰ והרא " ש בהלכות קטנות ¹⁷⁴¹ , ולא אשכחן הכי בקדימת ברכה לחבירתה . וכן כתב בהדיא בס ' הזכרונות ¹⁷⁴² , בהשגתו על מהר " ם גלאנטי ¹⁷⁴³ שהתיר שלא להביא הפירות לפניו בבת אחת בשבת , שאז לא נפטרו אף שברכותיהם שוות , דמתניתין ¹⁷⁴⁴ דקתני היו לפניו מינים הרבה , דוקא קתני היו לפניו , ועל זה כתב בספר הנ " ל דמתניתין לענין קדימה שהיא קלה דוקא מתנייא , אבל לא לענין לאפושי בברכות .

ולפי זה צריך לומר שמה שכתב המ " א בסי ' רי " א סק " ט ¹⁷⁴⁵ ובסי ' רי " ב סק " ג ¹⁷⁴⁶ , דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה אף שהוא חביב , היינו כשהחביבות שוה לו בין שיקדימנו בין שיאחרנו , אבל כשחפץ ומתאוה להקדימו דוקא , אין בזה איסור משום ברכה שאינה צריכה כמ " ש סוף סי ' רט " ו , והוא הדין משום קדימה הקלה .

ומיהו ¹⁷⁴⁷ מספר הנ " ל אפשר לדחות ¹⁷⁴⁸ , משום דמסיום לשונו מבואר דסבירא ליה דאף כשאין כולם לפניו בשעת הברכה נפטרים בה ( אם דעתו עליהם ) דדמי לאמת המים ¹⁷⁴⁹ עיי " ש , אם כן יש לומר דהתם דוקא דהוה ברכה לבטלה ממש , שהרי נפטרו כולם בברכה אחת , הילכך הקדימה קלה ממנה ¹⁷⁵⁰ ( אבל משום גרם בלבד סבירא ליה דאין איסור כלל ¹⁷⁵¹ [)]. והכי סבירא ליה גם כן למהר " ם גלאנטי סי ' ל "[ ח ] עיין שם ¹⁷⁵² , שלא הזכיר כלל שיביאו בני ביתו לפניו ¹⁷⁵³ , אלא אף הוא עצמו יביאם על השלחן אחד אחד , ולא אסר שם בבת אחת , אלא משום דהוה ברכה לבטלה , ואסור לענות אחריו אמן עיין שם ¹⁷⁵⁴ . ואם כן כשנוטל אחד אחד ממקום הנחתן דמי ממש להביאו כולם לפניו ואוכלן אחד אחד בהפסק ברכת המזון בינתיים ¹⁷⁵⁵ . ושם ¹⁷⁵⁶ חלוק המגן אברהם סוף סימן רט " ו על השל " ה ¹⁷⁵⁷ , ועל מהר " ם גלאנטי לא חלק ¹⁷⁵⁸ . וגם בלאו הכי קשה מה הפרש בין מצוה לבני ביתו שלא יביאו כלל ¹⁷⁵⁹ , בין מניח אותם בעצמו עד לאחר כך ¹⁷⁶⁰ , סוף סוף אפשר לפטרם בברכה אחת ואינו פוטר . ועוד קשה למה אסרו התוס ' ¹⁷⁶¹ לחלק סעודת שחרית , לא יביאו על השלחן רק חצי סעודה ¹⁷⁶² . ועוד קשה למה לא כתב המ " א ומיהו אף בחול כו ' לעיל על דברי של " ה ¹⁷⁶³ . ועוד קשה למה כתב כאן ¹⁷⁶⁴ לאפוקי מרבינו קלונימוס ¹⁷⁶⁵ , דילמא לא היה הלחם לפני רבינו קלונימוס ¹⁷⁶⁶ , דאין צריך להיות הלחם על השלחן בשעת קידוש כשאוכל מיני תרגימא מיד ¹⁷⁶⁷ . ומכל זה אפשר לחלק ¹⁷⁶⁸ , דכשחפץ לאכול כל הפירות היום אף בלא ריבוי הברכות , דבכהאי גוונא מיירי בשל " ה , דסתמא דמילתא כשהביאום לפניו מצדו לא יבצר לאכול כולם מיד , אלא שמניחם בשביל לברך עוד , הרי זה גורם ברכה שאינה צריכה , לאפוקי כשאם לא ריבוי הברכות לא היה אוכל כלל פירות אלו היום , וזה אין איסור כלל לאכול בשביל הברכה , שהרי רב חייא בריה דרב אויא דממלא להו במיני מגדים ¹⁷⁶⁹ , משמע שלא היה אוכל רק בשביל הברכה , ואם כן אין כאן שום איסור , לא במה שיאכלם אחר כך בשביל הברכה , ולא במה שאינו אוכלם עכשיו , שאינו מחויב לאכול דבר שאינו חפץ כמ " ש המ " א ¹⁷⁷⁰ , ובכהאי גוונא מיירי במהר " ם גלאנטי וספר הזכרונות עיי " ש . ולכן כתב על זה המ " א מיהו אף כו ', פירוש דאף בחול כהאי גוונא שאינו חפץ כו ' אלא דבשבת כו ', רוצה לומר דבשבת בשביל להשלים ק ' ברכות חפץ לאכול אחר כך , אף שאינו מתאוה לאכול כלל .

ואף אם אין כן כוונת המ " א , אלא שכתב כן מחמת שלא ראה גוף התשובה של מהר " ם גלאנטי וגוף ספר הזכרונות , רק מה שהעתיק בכנסת הגדולה ¹⁷⁷¹ משמם . מכל מקום לדינא יש להקל ¹⁷⁷² עכ " פ כשאינו אוכל כלל רק מחמת הברכה , דלכל הפחות בכהאי גוונא התירו מהר " ם גלאנטי וספר הזכרונות ¹⁷⁷³ , כיון דבלאו הכי דעת של " ה ואבן העוזר בסי ' רי " ב ¹⁷⁷⁴ להקל ¹⁷⁷⁵ , וכן משמע בדרכי משה סי ' קע " ז ¹⁷⁷⁶ בשם הכלבו ¹⁷⁷⁷ . ואף הדרכי משה בסי ' רי " א ¹⁷⁷⁸ לא חלק עליו אלא משום הקדימה , ולא משום גרם ברכה שאינה צריכה . וכן פסק כאן ¹⁷⁷⁹ כרבינו קלונימוס . ואף האור זרוע ¹⁷⁸⁰ אינו חולק על רבינו קלונימוס אלא משום אכילה לתיאבון , אבל בהא מודה ליה דאין איסור משום גרם ברכה שאינה צריכה , ולא משום הקדימה , לפי שלא היה חפץ לאכול כלל הגרימזי " ל אלא בשביל הברכה כמ " ש . או אפשר דאור זרוע לשיטתיה אזיל , לפי מ " ש בס ' אבן העוזר בסי ' רי " ב ¹⁷⁸¹ לדעת האור זרוע ¹⁷⁸² ע יי " ש .

ועיין ¹⁷⁸³ במ " א סי ' רצ " א ¹⁷⁸⁴ ( סק " ח ) דהא יש אומרים כו ', והיינו התוס ' ¹⁷⁸⁵ ( ואף שבתוס ' מיירי קודם חצות ¹⁷⁸⁶ , מכל מקום סבירא ליה לדעתם ¹⁷⁸⁷ דהוא הדין אחר חצות , ובפרט כיון שאפשר לקיימה אחר כך ¹⁷⁸⁸ ). אבל להרא " ש ¹⁷⁸⁹ ס בירא ליה דשרי אף בכהאי גוונא ¹⁷⁹⁰ . שהרא " ש לא התיר משום דמצות סעודה שלישית דוחה איסור גרם ברכה שאינה צריכה , שהרי היה אומר שיותר טוב לעשות כן כו ' ( כמ " ש הטור ¹⁷⁹¹ ), משמע דגם אם לא יעשה כן ¹⁷⁹² יוצא ידי חובתו , אלא שעכשיו הוא יותר טוב . וכן משמע גם כן בשו " ע שם ¹⁷⁹³ ונכון הדבר כו ', משמע שאין חיוב גמור בדבר ¹⁷⁹⁴ , משום דבלאו הכי נמי נפיק ידי חובתו אף שיאכל אכילה גסה , אם אינו קץ במזונו עיין מ " א סי ' תע " ו סק " ב ¹⁷⁹⁵ , ואפילו הכי לא חיישינן לברכה שאינה צריכה . ומשום הכי נמי כתב המ " א שם ¹⁷⁹⁶ , וריש סי ' תמ " ד ¹⁷⁹⁷ בשם השלטי גיבורים ¹⁷⁹⁸ לחלק סעודת שחרית לשתים , אף שרבו האומרים שאינו יוצא בזה , ואי הוה איסור לדידהו משום ברכה שאינה צריכה , מה תקנה יש בזה ¹⁷⁹⁹ . דאין לומר משום דאיסור זה מדברי סופרים ¹⁸⁰⁰ וספק דברי סופרים להקל ¹⁸⁰¹ , דהא אינו ספק שקול , דהא בודאי העיקר כתוספות ¹⁸⁰² ורא " ש ¹⁸⁰³ וטור ושו " ע ¹⁸⁰⁴ וכל סיעתם שחלקו על בה " ג ¹⁸⁰⁵ , דאינהו בתראי ¹⁸⁰⁶ והמה הרבים . אלא ודאי סבירא ליה שאין טעמו של הרא " ש משום דהמצוה דוחה את האיסור ( או משום דעל ידי כן ¹⁸⁰⁷ הוה ליה ברכה הצריכה ). וחזר בו ממ " ש בסוף סי ' רט " ו ¹⁸⁰⁸ , משום דכשהגיע לעיקרא דמילתא בדוכתא , דקדק ¹⁸⁰⁹ מלשון הרא " ש וטור ושו " ע שם כמו שכתבתי . אלא טעמו של הרא " ש הוא משום דכיון שמתכוין בשביל כבוד שבת כו ' ( עיי " ש בב " י ¹⁸¹⁰ ) . רוצה לומר כיון שהוא מתכוין בשביל כבוד שבת , אף שאינו מוכרח לזה , הכרח גמור אין כאן ( וצ " ע בתשובת הרא " ש ¹⁸¹¹ ) כו '.

( וטעמא דמילתא ¹⁸¹² אפשר משום דלא גרע כשמתכוין לשם שמים , אף שאינו אלא להידור מצוה מן המובחר , ממה שמתכוין לחפצו ותאותו , דאז אין איסור משום גרם ברכה שאינה צריכה כמ " ש לעיל ¹⁸¹³ . והיינו דוקא בברכת הנהנין שתלויין בחפצו ורצונו , לא גרע חפצי שמים , אף אם אינן אלא כדי לצאת לדברי הכל , ואף שאין הלכה כדבריהם , מכל מקום כיון שהוא חפץ ומתכוין לכך , לא גרע ממתכוין בשביל הנאתו . אבל בפ ' בא לו ¹⁸¹⁴ גבי ספר תורה , שאין הדבר תלוי ברצונו , שהרי מחוייב הוא לקרות ובעשור מתקנת חכמים , שאם לא כן היאך היה מברך על ספר תורה ב ', להכי איכא התם איסורא בגרם ברכה שאינה צריכה , אף שמתכוין לשם שמים , שאין הדבר תלוי בכוונתו וחפצו . ומשום הכי למדו מכאן לענין שח בין תפלה לתפלה ¹⁸¹⁵ , דאין לענות אפילו אמן יהא שמיה רבא וקדושה , משום דמחוייב הוא לתוכפן זו אחר זו בלאו הכי , כמ " ש מהרא " י ¹⁸¹⁶ וב " י סימן ( ל " ב ) [ כ " ה ¹⁸¹⁷ [ . והרשב " א שם ¹⁸¹⁸ דלא ס בירא ליה הכי ומתיר לענות , ולא חש לגרם ברכה שאינה צריכה , כמו בספר תורה שהתירו בעל פה מהאי טעמא , ומנא ליה לחלק בין חיוב עניית אמן יהא שמיה רבא וקדושה לאיסור אמירה בעל פה , ולפי מ " ש אתי שפיר . ולפי זה איכא נפקא מינה לדינא , דבין שחיטה לשחיטה מותר לענות אמן יהא שמיה רבא וקדושה לדברי הכל ¹⁸¹⁹ ודו " ק ).

ואם כן כשמתכוין להשלים ק ' ברכות , שהוא הכרח גמור מדינא דגמרא , דתניא ¹⁸²⁰ חייב אדם לברך ק ' כו ' ( ודינו של הרא " ש ¹⁸²¹ אינו דינא דגמרא , דהא קיי " ל כר ' יוסי בפרק ערבי פסחים ¹⁸²² דאוכל והולך עד שתחשך . ולא הצריכוהו לאכול סעודת שבת מיד ¹⁸²³ , אלא אם רצה מפסיק עכשיו וחוזר ואוכל לאחר זמן כמו לרבי יהודה עיי " ש , דעל כל פנים לרבי יהודה שרי למיעבד הכי ¹⁸²⁴ , ולא פליג רבי יוסי בהא ).

ויצא דינו של של " ה ¹⁸²⁵ ברור לפי דעת הרא " ש ¹⁸²⁶ וטור ושו " ע ¹⁸²⁷ החולקים על התוס ' ¹⁸²⁸ , וכן הוא גם כן דעת רבינו קלונימוס ואור זרוע ודרכי משה ¹⁸²⁹ כאן , מהר " ם גלאנטי וספר הזכרונות ¹⁸³⁰ ובעל כנסת הגדולה ¹⁸³¹ שהעתיקם ¹⁸³² , הילכך הסומך על כל הני רבוותא נגד המ " א אין מזחיחים אותו :

( ה ) ולא כו '. כן ¹⁸³³ משמע בפרי חדש ריש סי ' תרפ " ו ¹⁸³⁴ במה שהביא ממר בריה דרבינא ¹⁸³⁵ .

ואף שאין משם ראיה כלל , שהרי אף בשבת עצמו היה מתענה , ועל כרחך צריך לומר דעונג היה לו כדר " י החסיד ¹⁸³⁶ , או דפליג אדרבא ¹⁸³⁷ , או דתענית חלום הוה כמ " ש הרשב " א ¹⁸³⁸ , עיין סי ' רפ " ח ¹⁸³⁹ ותר " ד ¹⁸⁴⁰ . מכל מקום ¹⁸⁴¹ בתוספות סוף פ " ג דעירובין ¹⁸⁴² מבואר דבני בי רב תענית רשות הוו יתבי ( דלא כמ " ש הט " ז סי ' תרפ " ו , לדעת המגיד משנה ¹⁸⁴³ , אלא כוונת המגיד משנה היא כואם תמצי לומר של הט " ז ). ודוחק לומר דאתענית צדיקים קאי ¹⁸⁴⁴ , כיון שתענית זה לא הוזכר כלל בכל התלמוד , ופשיטא תענית ערב ראש חדש שנתפשט בדורות האחרונים ¹⁸⁴⁵ . ואם כן קשה מתענית אסתר שנד [ ח ] ה ¹⁸⁴⁶ ואנשי המעמד ¹⁸⁴⁷ . וצריך לומר ( כמ " ש בפנים ) דאיסור קל הוא ואין חוששין לו לדחות התענית לגמרי אלא לקובעו ביום אחר , ובני בי רב היו מתענים כל השבוע ולא היו חייבים לבטל תעניתם לגמרי ¹⁸⁴⁸ . אבל אנשי המעמד לא רצו להתענות בו , כיון שהדבר היה תלוי ברצונם לא רצו לדחות אפילו איסור קל הזה בתעניתם , אף על פי שאם היו רוצים היו יכולים , ואינן חייבים למנוע מחמת איסור קל הזה , מכל מקום הם לא רצו לדחות האיסור הזה :

[1565] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה :

( א ) הליכת ג ' פרסאות בערב שבת ( ס " א - ד ).

( ב ) סעודה גדולה וקטנה בערב שבת ( ס " ה - יא ).

( ג ) קביעת תענית בערב שבת ( ס " יב - ג ).

[1566] ר ' אלעזר ב " ר צדוק סוכה מד , ב ( אמר אייבו משום רבי אלעזר בר צדוק אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר מג ' פרסאות ). טור ושו " ע ס " א ( אין הולכים בערב שבת יותר מג ' פרסאות ).

[1567] רש " י שם ( אלא ישבות לו בעוד יום גדול , ויכין לו סעודת שבת ). רמב " ם פ " ל הי " א ( אסור לו לאדם שיהלך בערבי שבתות יותר משלש פרסאות מתחלת היום , כדי שיגיע לביתו ועוד היום רב , ויכין סעודה לשבת ). טור ושו " ע שם ( כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול , ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת ).

והיינו שאף ש " מתחלת היום " עד השקיעה יש הרבה יותר משיעור הליכת ג ' פרסאות ( שהם ד ' שעות ו -48 דקות , כדלקמן ס " ג ). מכל מקום הצריכו שיגיע לביתו " בעוד היום גדול ".

[1568] רב כהנא סוכה שם ( אמר רב כהנא לא נצרכא אלא אפילו לביתיה ). טור ושו " ע שם ( בין שהולך לבית אחרים בין שהולך לביתו ).

[1569] גמרא שם ( אמר רב כהנא בדידי הוה עובדא ואפילו כסא דהרסנא לא אשכחי ). רש " י שם ( שהולך לביתו , והם אינם יודעים שיבא היום , ואין מכינים לצורכו ). ר " ן שבת ז , ב ד " ה גרסינן בפרק לולב ( לא מבעיא לבי אושפיזא , שלא היו מצפין שיבא שיכינו בשבילו , אלא אפילו לביתיה , דאיכא למימר הכינו בשבילו שמא יבא , אפילו הכי לא , דזימנין לא חיישי כולי האי , וכעובדא דרב כהנא ).

[1570] משמעות רמב " ם שם ( שהרי אין אנשי ביתו יודעין שהיום יבוא כדי להכין לו ). ב " י סוד " ה אין הולכין ( וכן נראה מדברי הרמב " ם שכתב שהרי אין בני ביתו יודעים שהיום יבוא כדי להכין לו . ופשוט הוא ).

[1571] רבינו ירוחם נתיב יב ריש ח " א ( ונראה כי הכל לפי הענין , שאם שלח שליח לפניו , או צוה קודם לביתו להכין לו , אין זה מן הכלל ). שו " ע שם ( ואם שלח להודיעם שהוא הולך שם לשבת , מותר לילך כמה פרסאות בכל גוונא ).

והיינו אפילו יותר מג ' פרסאות , ואפילו אחרי " תחלת היום ". וראה מראי מקומות וציונים .

[1572] ב " י שם ( ונראה לי דהיינו כשהוא במקום יישוב , שיוכל להכין צרכי שבת . אבל אם הוא במקום שאי אפשר להכין צרכי שבת , מוטב שיבוא לביתו , אולי יוכל להכין צרכי שבת , משישאר שם , שודאי לא יוכל להכין צרכי שבת ). שו " ע ס " א ( והני מילי כשהוא ביישוב , במקום שיוכל להכין צרכי שבת , אבל אם במקום שהוא שם אי אפשר לו להכין צרכי שבת ... מותר לילך אפילו כמה פרסאות ).

[1573] לבוש ס " א ( אולי יבא למקום שיוכל להכין לצרכי שבת ).

[1574] ב " י שם ( ואף על פי שהוא הולך להתארח אצל אחרים מותר ).

[1575] ראה בדי השלחן סי ' סט ס " ק ד , דהיינו שיש עמו צידה שיכול להכין מהם צרכי שבת . אבל אם יש עמו מאכלים מוכנים , מותר לו לילך אפילו אם הוא במקום בטוח .

[1576] ב " י שם ( ואפילו אם יש עמו צידה כדי צרכי שבת , אם אינו עומד בשבת במקום יישוב בטוח , מותר לילך כמה פרסאות , דמקום יישוב בעינן , דאילו עומד בדרך אינו מקום בטוח , דכל הדרכים בחזקת סכנה ). שו " ע שם ( אבל אם ... שאינו מקום יישוב בטוח , מותר לילך אפילו כמה פרסאות ).

וראה לקוטי שיחות חי " א ע ' 64 הע ' 15 ובשוה " ג . שלחן המלך ע ' קעח .

[1577] לבוש ס " א ( משישאר שם במקום דאגת הסכנה , ויצטער כל השבת , ולא יהיה לו עונג שבת כלל ).

ואם הוא במקום בטוח , ויש עמו צידה שיכול לקחת עמו – ראה תהלה לדוד ס " ק א . בדי השלחן סי ' סט סק " ד . קובץ דברי תורה חו ' ז ע ' נג .

[1578] ב " ח סוף ס " ב ( אבל בהולך בעגלה או רוכב סוס , נהגו העולם להקל , והנח להם מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין . ומכל מקום צריך ליזהר שלא יהלך עד עת ערב , אפילו ממהר כדי לבוא לעירו ולביתו ). מ " א סק " א ( ואם הוא יושב בעגלה יכול ללכת יותר . ומכל מקום יזהר שיהיה יכול להגיע בעוד היום גדול ( ב " ח )).

[1579] משמעות מ " א שם . וראה שו " ת בית יעקב סי ' לה . קיצור הלכות הערה 3.

[1580] ג ' פרסאות , שהן י " ב מיל , וכל מיל הוא 24 דקות , הרי 288 דקות , שהן ד ' שעות ו -48 דקות .

והיינו אף שיוצא ב " תחלת היום " ויש יותר משיעור זה עד השבת ( ראה לעיל הערה 1567 ).

[1581] סעיף י ( שהעיקר כדעה הב ' שם , שמהלך מיל הוא שני חומשי שעה , שהם כ " ד דקות .

וראה לעיל סי ' קפד ס " ג , ולקמן סי ' רסא ס " ה , וסדר הכנסת שבת ( שלענין שיעור ד ' מיל קיי " ל ששיעור מיל הוא 18 דקות ), ושם נסמן .

[1582] אגודה סוף סוכה סי ' לט ( ובמדינות האלו לא ראיתי נזהרין מזה , כי רוב בני אדם מכינין בריוח ולא בצמצום ). מ " א סק " ב ( ובמדינות האלו רוב בני אדם מכינין בריוח , ולכן אין נזהרים בזה ( אגודה סוף סוכה )).

וראה בדי השלחן סי ' סט ס " ק ה .

[1583] סיכום תוכן ההלכות שנתבארו לפנינו ס " ה - יא , ולקמן סי ' רעא ס " ט :

( א ) סעודה גדולה שאינו רגיל בה – אסור מהבוקר ( ס " ה ).

( ב ) סעודה קטנה שרגיל בה – מצוה להמנע מלקובעה מתחלת שעה עשירית ( ס " ט ).

( ג ) משחשיכה אסור לטעום כלום קודם קידוש אפילו מים ( רעא , ט ).

( ד ) מצוה להמנע מלאכול קודם עיקר הסעודה , כדי שיאכל הלחם בתיאבון ( ס " י ).

( ה ) אחר קידוש קודם עיקר סעודה – אסור לטעום כדי להשלים מאה ברכות ( סי " א ).

( ו ) ואם טועם אחר קידוש לתיאבון – אין למחות ביד המקילין ( ס " י ).

[1584] גיטין לח , ב ( אמר ר ' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן , שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה ... סעודתא בערב שבת , ושתיהן נעקרו ). רמב " ם פ " ל ה " ד ( אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת ). טור ושו " ע ס " ב ( אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה ).

[1585] רמב " ם ושו " ע שם ( סעודה ומשתה ). לבוש ס " ב ( סעודה של משתה ).

[1586] מ " מ שם ( ונראה מלשון רבינו שסעודה ומשתה שאינו נוהג בימות החול אסור לעשותו בערב שבת ). שו " ע שם ( שאינו רגיל בימי החול ).

[1587] מ " מ שם ( וכל היום בכלל האיסור ). לבוש שם ( כל היום אפילו בשחרית ).

[1588] רש " י שם ( איכא איסורא שיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה ). לבוש שם ( כדי שיאכל בלילה סעודת שבת לתיאבון ).

וראה בדי השלחן סי ' סט סק " ו . קיצור הלכות מילואים ע ' כב .

[1589] ב " ח סוד " ה אין קובעין ( ואם אפשר היה לזמן אחר ... פשיטא דאסור ). הובא במ " א סק " ג ( דהי ' אפשר לעשותו ביום אחר ).

[1590] רמ " א ס " ב ( וסעודה שזמנה ערב שבת , כגון ברית מילה או פדיון הבן , מותר ). סעודת מילה נתבארה כאן , וסעודת פדין הבן – לקמן ס " ח .

[1591] מ " א סק " ג ( בסי ' תמ " ד ס " ז דסעודת אירוסין סעודת מצוה היא אפילו בערב פסח ... כל שכן בערב שבת דקיל טפי ... דכיון דאירס בערב שבת הוה ליה זמן הסעודה בערב שבת . ואין לומר דלא הוה ליה ליארס היום , דיש לחוש שמא יקדמנו אחר ).

וכדלקמן סי ' תמד סט " ו ( מי שהלך מביתו בארבעה עשר ... לסעודת מצוה , כגון סעודת מילה ופדיון הבן וסעודת אירוסין ונשואין ).

[1592] מו " ק יח , ב ( מותר לארס אשה בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר ).

[1593] רמ " א יו " ד סי ' שצב ס " ב ( אפילו באבלות דאביו ואמו , מותר לישא ולבא עליה אחר שבעה , אם לא קיים פריה ורביה ). לקמן סי ' תצג ס " ג ( מי שלא קיים עדיין מצות פריה ורביה , או שאין לו מי שישמשנו ... שמותר לו לישא אפילו בתוך שלשים לאבילות אביו ואמו ).

[1594] מ " א ס " ק ה ( ומילה אף על פי שעבר זמנה , כגון שהיה חולה בשמיני , מקרי זמנה קבוע , דכל שעתא ושעתא זמניה היא , דאסור להניחו ערל ). ובסי ' תקסח סק " י ( מילה אף על פי שעבר זמנה כל שעתא ושעתה זמנה הוא דאסור לעמוד ערל ).

וראה לעיל סי ' רמח קונטרס אחרון סוף ס " ק א ( והערות 1446 - 1447 ).

[1595] לבוש ס " ב ( שהוא מצוה כמו סעודת שבת ולמה תדחה מפני סעודת שבת , ואם אפשר לו לקיים שתיהם מה טוב ומה נעים , ואם אי אפשר , יזכה בראשונה , דכל הקודם זוכה ). מ " א סק " ו ( אם אפשר לקיים שתיהן מוטב , ואם לאו , תדחה סעודת שבת ( לבוש )).

[1596] סעיף ח ( אם יש קצת אונס שלא יוכל לסעוד בלילה , יכול לדחות הסעודה עד למחר , שיאכל ג ' סעודות ביום . ובלבד שיקדש בלילה ויאכל מיד אחר הקידוש כזית מחמשת המינים , או שישתה עוד רביעית יין , כמו שנתבאר בסימן רע " ג . אבל אם אין שם אונס , אין לעשות כן , שהרי אפילו מבעוד יום מצוה למנוע מלאכול כדי שיאכל בלילה לתיאבון , כמו שנתבאר בסימן רמ " ט ).

[1597] ב " ח שם ( בסעודת ברית מילה ופדיון הבן , דלכתחלה צריך להתחיל קודם ט ' שעות זמניות ). מ " א סק " ו ( וב " ח כתב דמצוה להתחיל קודם שעה עשירית ).

[1598] סעיף ט .

[1599] של " ה ריש מס ' שבת , קלא , א ד " ה במס ' גיטין ( וכשלמדתי תורה בק " ק קראקא אצל רבי מורי הגאון החסיד מהר " ר שלמה זלה " ה , אירע שהיה סנדק בערב שבת , ולא רצה לילך לקביעת הסעודה של מילה , ואמר שהוא קל וחומר מסעודת מילה שחלה מראש חודש אב עד התענית , שאין אוכלין בשר כי אם מנין ולא יותר ). והיינו כמובא ברמ " א סי ' תקנא ס " י ( ובשבוע שחל ט ' באב בתוכה , אין לאכול בשר ולשתות יין , רק מנין מצומצם ). תוכן הדברים בפסקי ושו " ת מוה " ר שלמה מלובלין סי ' טו .

הובא במ " א שם ( ושל " ה כתב מורי מהר " ש מלובלין היה סנדק בערב שבת , ולא רצה לילך על הסעודה מאחר שהיה שם מנין בלעדו ).

אמנם מדברי השל " ה נראה , שאם יש כבר מנין מצומצם , גם הסנדק לא יאכל בסעודה זו . ואילו כאן נפסק : ( א ) דהיינו " לבד מן השייכים לסעודה ". ( ב ) דהיינו לא רק " בעלי הברית ", אלא גם " הקרובים " ( דהיינו כל מי שפסול לו לעדות ).

ויתבאר בקונטרס אחרון סק " א .

[1600] רמ " א סי ' תקנט ס " ח ( ואבי הבן , והמוהל , והסנדק כולם נקראים בעלי ברית ).

וכן הוא לקמן סי ' תע ס " ח ( בעלי הברית דהיינו המוהל והסנדק ואבי הבן ). תצג ס " ד ( בעלי הברית דהיינו המוהל והסנדק ואבי הבן ).

וכאן לא הזכיר את אבי הבן , שכבר הזכיר את " הקרובים ".

[1601] רמ " א ס " ב ( או פדיון הבן ).

[1602] ראה מ " א סי ' שלט סק " ח ( בי " ד סי ' ש " ה כתב הב " ח דאם מלאו לו כ " ט [ יום ] י " ב [ שעות ] תשצ " ג [ חלקים ] ביום ו ', יפדוהו ביום ו ' דהוי חדש , וכ " כ הש " ך ס " ק י " ט שם . ולי נראה דאין לסמוך על זה , דבבכורות דף מ " ט אמרינן מת ביום ל ' כיום שלפניו כו ', מאי טעמא דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר , מה התם ומעלה אף הכא נמי ומעלה וכו ', קשה , מאי פריך מאי טעמא דרבנן , הא עדיין לא כלה לו חדש . אלא נראה לי דהכי פירושו , כיון שכלו כ " ט י " ב תשצ " ג הוה ליה חדש . ומשני דבעינן ומעלה , ולכן צריך שיגיע ליום ל " א ). לקמן שם ס " ו ( ואפילו אם כלו לו כ " ט י " ב תשצ " ג ביום ו ', שהוא חדש , לא יפדהו ביום ו ', לפי שחדש שבתורה הוא שלשים ימים שלימים , ולכן צריך שיגיע ליום ל " א בשעת הפדיון ). פסקי הסדור דיני פדיון הבן ( מיום שלשים ולמעלה , דהיינו ביום ל " א ).

[1603] מ " א סק " ה ( פדיון הבן שעבר זמנו אסור לעשותו בערב שבת ... כן משמע בתוס ' במו " ק סוף דף ח ). ובתוס ' שם ד " ה מפני ביטול ( סעודת פדיון הבן צריך עיון אם מותר לעשות במועד , ואין לומר הא זמנה קבוע , תינח בזמנה , שלא בזמנה היאך יהא מותר ). ובמ " א סי ' תקסח ס " ק י ( פדיון הבן כיון שעבר זמנו יכולין לדחותו יותר , כנ " ל לדעת התוס ', ואם כן יש לומר דלא מקרי סעודת מצוה ).

וראה פסקי הסדור דיני פדיון הבן ( מכאן ואילך עובר בעשה ). שער הכולל פט " ו אות ב . ובהגהת כ " ק אדמו " ר זי " ע שם בשוה " ג . מראי מקומות וציונים . קובץ דברי תורה ח " ג ע ' ל . יגדיל תורה ( נ . י .) ז ע ' לז . יז ע ' עדר .

[1604] ראה מראי מקומות וציונים , שיש רוצים לגרוס : ולא יפדנו כו '.

[1605] מ " א סק " ג ( אם אירס קודם לכן , אסור לעשות בערב שבת סעודת אירוסין ). ובסי ' תמד סק " ט ( אם אירס קודם לכן , אסור לעשות הסעודה בערב שבת ).

[1606] שו " ע המחבר שם ס " ו ( חתן ושושבינים וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל ז ' ימי המשתה ), ולקמן סי ' תרלט ס " י ( הנושא בתולה שנים או שלשה ימים קודם החג , בענין שנמשכו שבעת ימי המשתה שלו בתוך החג ... הרי החתן והשושבינין וכל בני החופה , דהיינו אותם אנשים שאוכלים עם החתן , פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה ). וראה בדי השלחן סי ' סט סק " ז . קונ ' השלחן . מראי מקומות וציונים . משולחן הארי ע ' 51.

[1607] רמב " ם פ " ל ה " ד ( ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך ), לפירוש המ " מ שם ( אפילו סעודה שרגיל בחול כל היום מותר להתחיל ). שו " ע סוס " ב ( אפילו סעודה שרגיל בה בחול , כל היום מותר להתחיל מן הדין ).

[1608] מגדל עוז שם , בדעת הרמב " ם ( בסעודה קטנה ... בזה לא הזכיר בלשונו משתה אלא לשון סעודה בלבד , כלשון התלמוד דפ " ק דשבת ). והיינו כדאמרינן שבת ט , ב ( ולא לאכול , בסעודה קטנה ).

[1609] לבוש ס " ב ( ודוקא סעודה של משתה ... אבל לאכול ... אפילו סעודה שרגיל בו בחול מותר כל היום להתחיל מן הדין ).

[1610] פסחים צט , ב ( תניא לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה , כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי רבי יהודה , רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך ). וגמרא שם ק , א ( לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר ' יוסי ). רמב " ם ומ " מ שם . שו " ע שם . וראה מראי מקומות וציונים .

[1611] רמב " ם שם ( ואע " פ כן מכבוד השבת שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה , כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול ). מ " מ שם ( לקבוע סעודה שנהג בה בחול , מצוה להמנע מתשע שעות ולמעלה , לפי שסבור רבינו דאע " ג דקי " ל כרבי יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך , דהיינו דוקא בלא קביעות סעודה ). שו " ע שם ( אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול , מט ' שעות ולמעלה ).

והיינו שאף לקביעות סעודה שנהוג בה בחול קיי " ל כרבי יוסי ( אוכל והולך עד שתחשך ), אלא שמכל מקום " מצוה להמנע ", לחוש מעט לדעת רבי יהודה שאוסר ( מן המנחה ולמעלה ).

וכן הוא לקמן סי ' רנ קונטרס אחרון ס " ק ב ( ועיין סי ' רמ " ט דמצוה בעלמא משכחת לה אף בדבר שמותר גמור מן הדין ). סי ' שא קונטרס אחרון ס " ק ב ( עיין סי ' רמ " ט שיש מצוה להמנע מדבר שאין בו איסור מדינא ).

ואף שבברייתא הנ " ל אמרו " מן המנחה ולמעלה ", וכן הוא ברמב " ם שם , הפירוש הוא מתחלת שעה עשירית , וכמו לענין ערב פסח דלקמן רס " י תעא ( מתחלת שעה עשירית בערב פסח ).

ונתבאר בב " י ( ומתוך דברי הרב המגיד תבין שמנחה האמורה כאן היא מט ' שעות ולמעלה ... סמוך למנחה קטנה קאמר , אלמא דבהכי סגי ליכנס תאב לסעודת הלילה . ומיהו חצי שעה קודם לזמן מנחה קטנה בעינן כמו בערב פסח ).

וכדאמרינן בפסחים קז , ב ( סמוך למנחה קטנה תנן ). ופירש ברא " ש שם פ " י סי ' ב ( פירוש , סמוך למנחה מתשע שעות ולמעלה , דמנחה גופה – מט ' שעות ומחצה ולמעלה , וסמוך לה – ט ' שעות ).

וכדאמרינן בברכות כו , ב ( ואיזו היא מנחה קטנה , מתשע שעות ומחצה ולמעלה ). וסמוך למנחה היינו מתשע שעות , דהיינו מתחלת שעה עשירית .

והן שעות זמניות , כמו לענין ערב פסח , שנתבאר לקמן שם ( ובין שהיום ארוך ובין שהיום קצר , לעולם אסור לו לאכול מתחלת רביע יום האחרון עד הלילה ).

כמבואר בפירוש המשניות להרמב " ם פ " י מ " א ( סמוך למנחה , כשנשאר מן היום יותר על שעתים ומחצה זמניות ). מ " א סי ' תעא סק " א ( משעה עשירית , היינו רביעית היום ). פר " ח שם ס " א ( ושעות הללו הם שעות זמניות , וכמו שכתב הרמב " ם בפירוש המשנה ). והיינו שכל יום יש בו יב שעות זמניות , ותחלת שעה עשירית עד סוף היום הן שלש שעות זמניות , שהוא רביע יום האחרון .

[1612] לבוש שם ( כדי שיאכל לתיאבון בלילה ).

וראה גם לקמן סי ' עדר ס " ח ( שהרי אפילו מבעוד יום מצוה למנוע מלאכול , כדי שיאכל בלילה לתיאבון , כמו שנתבאר בסימן רמ " ט ).

וכן הוא בערב יום טוב , כדלקמן סי ' רצא ס " ד ( מצוה להמנע מלקבוע סעודה בערב יום טוב משעה עשירית ולמעלה , כמו בערב שבת ). סי ' תקכט ס " ב ( מצוה להמנע מלקבוע סעודה בערב יום טוב משעה עשירית ולמעלה , כדי שיאכל סעודת יום טוב לתיאבון ).

[1613] מ " מ שם ( ולאכול ולשתות בלא קביעת סעודה ... כל היום מותר להתחיל ), ושו " ע שם ( ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה ... כל היום מותר להתחיל ).

[1614] סעיף ט ( אסרו חכמים לטעום כלום אפילו מים משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש , דהיינו משהגיע בין השמשות ).

[1615] סעיף א ( כל אדם אף שאינו איסטניס אסור לו לאכול פת דהיינו מצה עשירה ( כמו שיתבאר ) מתחלת שעה עשירית בערב פסח עד הלילה , כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון ).

ולענין ערב סוכות ראה לקמן סי ' תרלט ס " כ ( וכיון שאכילת לילה הראשונה נלמד בגזירה שוה מאכילת מצה , צריך להיות דומה לה בכל דבר , דהיינו שלא יאכל בערב יום טוב מן המנחה ולמעלה , כדי שיאכל בסוכה לתיאבון ).

[1616] דרכי משה סק " ד , בשם אור זרוע הל ' ערב שבת סי ' כא ( פירש ה " ר אליעזר ממיץ זצ " ל , מצוה לבר ישראל שיאכל סעודת שבת לתיאבון ... ועיקר סעודת שבת בלחם תלוי ... ומאחר שהוא כך דסעודת שבת היינו לחם , צריך למיכליה לתאבון , לכן כל בן ברית אסור למיכל אותו גירמזל " י בשבת קודם הסעודה , משום דלא אכיל [ עיקר ] סעודת שבת לתיאבון , והעושהו לא ניתן להשבון ). ומ " א סוף ס " ק ו .

*

וכל זה הוא אחר הקידוש קודם עיקר הסעודה , ש " מצוה להמנע מלאכול שום דבר ", כדי ש " יאכל הלחם לתיאבון ".

משא " כ קודם הקידוש אסור לטעום מעיקר הדין , כדלקמן סי ' רעא ס " ט ( אסרו חכמים לטעום כלום , אפילו מים , משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש ). ונתבאר שם טעם האיסור .

וכמבואר בקונטרס אחרון ס " ק ג ( הדרכי משה התיר מבעוד יום , והיינו לאחר קידוש , כדמייתי מעובדא דרבינו קלונימוס , ועל זה תמה המ " א , דאף האור זרוע מודה מבעוד יום ). והיינו שרבינו קלונימוס והאור זרוע והדרכי משה והמ " א , כולם מיירו כשרוצה לאכול לאחר קידוש קודם סעודה .

ואף שמשיגרא דלישנא נראה דמיירי ( בתחלת הדברים כאן ) קודם קידוש , ואחר כך מוסיף " אפילו לאחר שקידש על הכוס ".

אפשר שהפירוש הוא כמו " ואעפ " י שהוא לאחר שקידש היום ", והיינו שכל האמור כאן מיירי אחר שקידש על הכוס .

[1617] אחרי שהביא האור זרוע את דברי רבינו אליעזר ממיץ , מוסיף וכותב " ולפי דעתי משמע שמותר לאכול גרימזל " י קודם שיאכל הלחם ... דערב שבת לאחר שקידש על היין היו מביאים גירמזי " לי לפני רבינו קלונמוס " ( כמובא לקמן במוסגר שבסוף הסעיף ). הרי מיירי ב " ערב שבת לאחר שקידש ".

וכן הביא מדבריו בדרכי משה שם , והוסיף בדברי האור זרוע " ולכן מותר לאכול אלו הגרימז " ל מבעוד יום ". הרי מיירי " מבעוד יום ".

וחלק עליו במ " א ס " ק ו ( ולא הבינותי דבריו , דאף האור זרוע לא אסר אלא בשבת , לאפוקי מעובדא דרבינו קלונימוס , נראה לי שהדין עמו ). והיינו שמבעוד יום מודים כולם להיתר . ובשבת היא מחלוקת הפוסקים , ונראה לו שהדין עם האוסרים .

ועל זה מוכיח בקונטרס אחרון ריש ס " ק ג , שבודאי גם מחלוקת הפוסקים היא כשקיבל עליו השבת וקידש , ורוצה לאכול מגדנות קודם שהתחיל הסעודה , שהרי בזה מיירי רבינו קלונימוס .

ומזה מוכיח בקונטרס אחרון שם , שהמחלוקת בינם היא " אם דעתו להתחיל סעודת שבת קודם שחשיכה ", ומה שכתב המ " א להיתר מבעוד יום לכל הדעות , היינו כשדעתו להתחיל סעודת שבת אחר חשיכה . וכן נפסק כאן .

ומכל מקום דן בזה בקונטרס אחרון שם , ומבאר בכמה אופנים , ומסיים " וצ " ע ". וגם כאן הכניס הוספה זו במוסגר , וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

*

עוד נתבאר לקמן סי ' רעג ס " ז ( הורו הגאונים שזה שאמרו חכמים אין קידוש אלא במקום סעודה , אין צריך שיגמור שם כל סעודתו , אלא אפילו אם אכל כזית , או אפילו כזית מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות , או ששתה רביעית יין מלבד כוס הקידוש , יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה , ויכול לאכול אחר כך הסעודה במקום אחר , בין מיד בין לאחר זמן ).

ובקונטרס אחרון ס " ק ג נתבאר , שגם בזה , אם דעתו לקבוע סעודתו מיד , יש אומרים שמצוה למנוע מלאכול שום דבר קודם , אלא " דסמך על מה שכתב כאן , והתם עיקרא דדינא אתי לאשמועינן ", לומר שבכל אופן יוצא ידי קידוש , ויכול לאכול אחר כך אפילו במקום אחר ואפילו לאחר זמן , ולא בא לדון שם אם מצוה לכתחלה להמנע מזה .

*

הלכה זו נתבארה לקמן סי ' רעא ס " ט , אף לענין איסור אכילה קודם קידוש ( משהגיע בין השמשות , שנתקדש היום מספק . או אפילו מבעוד יום , אם התפלל ערבית מבעוד יום ).

אלא דלקמן שם , דמיירי באיסור טעימה קודם קידוש , לא אסר אלא " אם התפלל ערבית ", שאז קיבל עליו " עיצומו של יום " ( כדלקמן בהערות שם ). משא " כ כאן דמיירי באכילת מגדנות אחר קידוש , קודם שהתחיל סעודת שבת ( כדלעיל הערה הקודמת ), הרי כבר קיבל עליו " עיצומו של יום " כשקידש על הכוס , אף אם עדיין לא התפלל ערבית , כדלקמן סי ' רסז ס " ג ( שיכול לקדש ולאכול מפלג המנחה ולמעלה , אפילו אם לא התפלל ערבית עדיין ).

[1618] סעיף ה ( אינו יוצא ידי חובת ג ' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת , עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא וברכת המזון ).

אבל ראה לעיל סי ' קפח ס " י , בהגהת מהרי " ל על הגליון ( שמעתי ממנו בסוף ימיו שחזר בו , ולא הצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה , שהרי גם בברכת מעין ג ' יש בה הזכרה של קדושת היום ).

וראה תהלה לדוד ס " ק ג . ובהערות דלקמן סי ' עדר שם .

[1619] אור זרוע בשם הרא " ם שם .

ומה שלפעמים אומרים שפרפראות של מיני דגן פותחים את בני המעיים , נתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ג .

[1620] דרכי משה ( לדידן דקיימא לן דמותר לאכול אחר המנחה , שמע מינה דאין צריך לאכול סעודת שבת לתיאבון ... דערב שבת לאחר קידוש היו מביאים גרימז " ל לפני רבי קלונימוס ושאר הזקנים והיו מברכין עליהם בורא מיני מזונות ... ואחר כך היו אוכלים לחם לצורך הסעודה ), בשם האור זרוע שם ( ולפי דעתי משמע שמותר לאכול גרימזל " י קודם שיאכל הלחם , אף על פי שעיקר סעודת שבת הוא לחם ... דלא בעינן ליכנס לשבת כשהוא תאוה . וכן נמצא כתוב בתשובות , דערב שבת לאחר שקידש על היין היו מביאים גירמזי " לי לפני רבינו קלונמוס ולפ [ נ ] י הזקנים והיו מברכים עליהם בורא מיני מזונות ... ואחר כך היו אוכלים ללחם וצרכי הסעודה ). והוא בפרדס רש " י ע ' קפט ( כך מנהגו של רב ר ' קלונימוס , כשמביאין לפניו מאכל של טרייש ... מברך בורא מיני מזונות , ואחר כך מעין שלש על המחיה ועל הכלכלה , ואחר כך מברך ברכת המוציא ). ונתפרש באור זרוע דמיירי בליל שבת אחר קידוש .

[ הוא רבי קלונימוס הזקן , ברבי יצחק ממגנצא ( שרבים מפסקיו הובאו בהפרדס לרש " י ), ובן דורו של רבי קלונימוס הבחור , ברבי יהודה ממגנצא , הפייטן , דלקמן סי ' רסח סי " ב , וסי ' רעא סי " ט , ובהערות שם ].

[1621] סעיף ט .

[1622] תוכן האמור בסעיף שלפנינו , ובקונטרס אחרון ס " ק ד , באיסור לגרום ברכה שאינה צריכה , וחובת הקדמת ברכת הלחם לברכת בורא מיני מזונות :

יש הפרש בין הרוצה לאכול מיני מגדנות אחר קידוש קודם סעודה , כדי להשלים מאה ברכות בשבת , כדעת המ " א שהדין עם האוסרים בזה .

לבין החפץ ומתאוה סתם לאכלם קודם הסעודה , שאזי אין בזה איסור ברכה שאינה צריכה , וחובת ההקדמה . ואם כן תלוי הדבר במחלוקת הפוסקים באיסור אכילה קודם סעודת שבת , ואין למחות ביד המקילין .

המקור והטעם לחילוק זה נתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ד :

( א ) כיון שאינו חפץ לאכלם בתוך הסעודה , רק קודם הסעודה , " אינו מחויב שלא לאכול דבר שהוא חביב עליו וחפץ לאוכלו עכשיו ".

( ב ) ואפילו רוצה לאכלם גם בתוך הסעודה , אלא שחפץ לאכלם קודם הסעודה , גם בזה אין משום ברכה שאינה צריכה , ולא משום קדימת ברכה לחברתה .

( ג ) ואפילו אם רוצה לאכלם לפני הסעודה כדי להשלים מאה ברכות , מכל מקום כיון שבלאו ריבוי הברכות לא היה אוכלם כלל , אין בזה משום ברכה שאינה צריכה .

( ד ) ואפילו אם גם בלאו ריבוי הברכות היה אוכלם , כיון שמתכוין בהקדמתם בשביל מצוה , דעת פוסקים רבים שאין בזה משום ברכה שאינה צריכה . ומסיים : " הלכך הסומך על כל הני רבוותא נגד המ " א אין מזחיחים אותו ".

( ה ) גם הובאה שם דעת רבינו עוזר , שאם העיקר והטפל אין ברכותיהם שוות , טוב יותר להרבות בברכות , ולא צוו למעט אלא כשיכול לפטור ב ' דברים בברכה אחת המיוחדת לשניהם . וכן נפסק להלכה לעיל סי ' ריב ס " ח , וסי ' רטו ס " ד , וסדר ברכת הנהנין פ " ג הי " ד ( כדלקמן הערה 1781 ).

אמנם כאן בפנים , לא הובאו דעות אלו להתיר . ואפשר שקונטרס אחרון זה , שבו מביא גם את דעת המתירים , וכותב שאין מזחיחים את מי שסומך עליהם , נכתב אחרי הפנים . ומסקנתו נתבארה בסדר ברכת הנהנין ( שהיא מהדורא בתרא ), להקל כשאין ברכותיהם שוות .

וראה פתחי הלכה פ " א הע ' 26. הערות וביאורים ( ירות " ו ) ח " ב ע ' 117. הערות וביאורים תשכב ע ' 57. תשכג ע ' 63. תשכה ע ' 40. קיצור הלכות מילואים לסי ' רצ .

[1623] שאז חייב לברך עליו תחלה וסוף , כמבואר בסדר ברה " נ פ " א הי " ז ( ברכת המזון אינה פוטרת מעין שלש ... חוץ מן ... חמשת מיני דגן שאכלן לפני הסעודה נפטרו בברכת המזון בדיעבד , אבל לכתחלה , אם נזכר קודם ברכת המזון , צריך לברך תחלה על המחיה קודם ברכת המזון ).

משא " כ אם אוכלו לפתוח בני המעיים , נתבאר שם פ " ד הי " ג ( מי שאוכל לפני הסעודה פרפראות כמו מיני מתיקה או מיני פירות לפתוח בני מעיים ולגרר ולהמשיך הלב לאכילה ... אין צריך לברך אחריהם לפני הסעודה , שנפטרין בברכת המזון ).

[1624] מ " א סוף ס " ק ו ( דברכת המוציא קודם לברכת בורא מיני מזונות , כמ " ש סימן רי " א ס " ה . ועוד דאפילו בשבת אסור לגרום ברכה ), שכתב כן לסתו [ ר ] דעת רבי קלונימוס לבד ודו " ק .

והיינו שהמ " א לא חלק על עצם ההיתר הזה של אכילה קודם הסעודה , אלא על האכילה קודם הסעודה כדי להשלים מאה ברכות בשבת , כמבואר באור זרוע שם , המועתק בדרכי משה שם ( והיו מברכים עליהם בורא מיני מזונות , ואחר כך ברכה אחת מעין ג ', כדי להרבות ולהשלים מאה ברכות , ואחר כך היו אוכלים ללחם וצרכי הסעודה ).

ומה שצריך להשלים בשבת את מאה הברכות , נתבאר לעיל סי ' מו ס " א ( ובשבת חסרו ... צריך למלאותן בפירות ומיני בשמים ).

[1625] סעיף ד ( אסור לגרום ברכה שאינה צריכה , כגון כל שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת , אסור לגרום שיצטרך לחזור ולברך , כגון שיפסיק בנתים בשיחה או בדבר אחר הגורם שיצטרך לחזור ולברך , ואפילו בשבת שחסרו הרבה ברכות ממנין ק ' ברכות שחייב אדם לברך בכל יום , אסור לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים לק ').

[1626] ברמ " א שם ס " ה ( ברכת המוציא קודמת לברכת בורא מיני מזונות ). מ " א שם סק " ט ( פירוש כגון שיש שלחן ערוך לפניו לאכול פת , יברך תחלה על הפת ). סדר ברכת הנהנין פ " י הי " ד ( ברכת הפת אפילו של כוסמין ושיפון קודמת לכל הברכות ).

וראה מראי מקומות וציונים .

[1627] ראה רמ " א שם ( וכל הא דאמרינן דאחד קודם לחבירו , היינו שרוצה לאכול משניהם , לכן יש להקדים החביב או החשוב . אבל אם אינו רוצה לאכול משניהם , אינו מברך רק על זה שרוצה לאכול , אעפ " י שגם השני מונח לפניו ). לעיל סי ' קסח ס " ב ( וכל זה כשרוצה לאכול משתיהן , אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאחת מהן , יברך עליה , ואין לו לחוש להשנית , אף על פי שהיא מוקדמת בפסוק והיא חשובה וחביבה עליו , שמשום קדימתה וחשיבותה אינו מחויב לאכול ממנה כלל ).

וכן כאן " שאינו חפץ ומתאוה לאכלו כלל בתוך הסעודה אלא קודם הסעודה ".

[1628] רוקח סי ' לו ( אין להתענות לכתחלה בערבי שבתות , דאמרינן בשלהי מגילת תענית [ פי " א ] הנשבע להתענות בערב שבת הרי זה שבועת שוא , שמקצת ערב שבת כשבת ), ותשב " ץ סי ' קו ( אין להתענות לכתחלה בערב שבת ), ומרדכי הל ' תענית רמז תרלא ( ובמגילת תענית אמר ר ' יוסי בן דוסתאי משום ר ' יוסי הגלילי מי שנשבע להתענות ערב שבת הרי זו שבועת שוא , שמקצת ערב שבת כשבת ). הובא ב ב " ח ס " ד , ובסוס " י תרפו . מ " א סק " ז , ובסי ' תרפו ס " ק ג .

וכן היא גרסתינו במשנה מגילה כו , א ( ולא היו מתענין ערב שבת מפני כבוד השבת ), הובא במ " א שם .

[1629] תוספת שבת סק " ז ( ויותר נכון לטעום מעט קודם שיקבל השבת ).

[1630] ברטנורא מגילה סוף פ " ב ( מפני כבוד השבת , שלא יכנס לשבת כשהוא רעב ). ב " ח סוס " י תרפו ( שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה ), ומ " א ס " ק ז .

[1631] ירושלמי תענית פ " ב הי " ב ( רבי אבון ציים כל ערובת שובא ). הובא בב " י ד " ה ויראה שדרך . לפירוש המ " א ס " ק ז ( וצריך לומר דהא דר ' אבין ציים כל ערב שבת , היינו משום שהיה איסטניס , ואם היה אוכל ביום לא היה אוכל בלילה לתיאבון , כמ " ש סי ' ת " ע , וכן עיקר ).

והיינו כמבואר בשו " ע סי ' תע ס " ג ( האיסטניס מתענה בערב פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון ). וכן הוא לקמן שם ס " ט ( מי שהוא איסטניס כל כך שאם יאכל ביום לא יוכל לאכול בלילה מצה לתיאבון , יש לו להתענות בערב פסח , כדי שיאכל מצה לתיאבון בלילה ).

[1632] רמב " ם הל ' תענית פ " ה ה " ה ( ואם חל י " ג באדר להיות בשבת , מקדימין ומתענין בחמישי ). מ " מ שם ( ואע " פ שנפסקה הלכה בתענית שחל להיות בערב שבת מתענה ומשלים ... דוקא כשבא זמנו הקבוע לו בערב שבת , אבל כשהוא נדחה מזמנו אין קובעין אותו בערב שבת , וכן מפורש בתשובת הגאונים ז " ל ). הובא ב ב " ח סוס " י תרפו , ובפר " ח שם ס " ק ב .

ונתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ה , שעיקר החילוק הוא בין תענית שיכול להתענות ביום אחר או לאו .

[1633] מ " א ס " ק ח ( מי שמתענה תעניתים הכתובים בסי ' תק "[ פ ], וכמ " ש ביו " ד סוס " י ת " ב , והוא הדין ערב ראש חדש שחל בערב שבת ).

ומה שציין ליו " ד סוס " י תב , הכוונה לרמ " א שם ( מצוה להתענות יום שמת בו אביו או אמו ... ואם חל תענית זה בערב שבת , דינו כשאר תענית ).

ואף שלא נזכר תענית זה כאן , נזכר הוא לקמן סי " ג ( או ביום שמת בו אביו ואמו ).

והיינו שבתעניות אלו אי " אפשר לו להתענות אותו תענית ביום אחר ".

[1634] בשו " ע שם ס " א - ב ( אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם ).

[1635] הגהות מנהגים פורים אות נ ( ומשם מהרי " ו מצאתי וז " ל , נראה לי דהוא הדין דאי איקלע ראש חדש באחד בשבת , אותן הנוהגין להתענות בערב ראש חודש יתענו ביום חמישי ). ב " ח סוס " י תרפו ( מי שרגיל להתענות בערב ראש חדש , אם חל ראש חדש ביום ראשון , אין להתענות ביום ששי אלא ביום חמישי , דכיון דנדחה מיום השבת שהוא זמנו אין קובעין לו בערב שבת , וכן כתב מהרי " ו ). מ " א סי ' תיז ס " ק ג ( נהגו קצת להתענות ערב ראש חדש . ואם חל ראש חדש ביום א ' מתענין ביום ה ' ( ב " ח סי ' תרפ " ו . מנהגים ). ואם חל ראש חדש בשבת מתענין ביום ו '). פר " ח סי ' תיז ( כשחל ראש חדש בשבת , הדבר ברור שיתענו בערב שבת , שהרי ערב שבת זמנה היא ).

[1636] עירובין מ , סע " ב ( בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא ). תוס ' שם מא , א ד " ה שאני ( בני בי רב דיתבי בתענית , דמשמע דאיירי בתענית הרשות ). ונתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ה , שעל כרחך ( בני בי רב היו מתענים כל השבוע , ולא היו חייבים לבטל תעניתם לגמרי ). והיינו כיון שאין יכולים לדחותו ליום אחר .

[1637] עירובין מא , ב ( דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא הלכה מתענין ומשלימין ). תוס ' שם ד " ה והלכתא ( פירוש אם ירצה להשלים , דשרי להשלים ). רא " ש תענית פ " ב סי ' כה ( פירוש אם ירצה , ולא חשיב כמתענה בשבת ). טור ( פירוש אם ירצה , ולא הוי כמתענה בשבת ).

[1638] שו " ע סי ' תקסב ס " ו ( אימתי מקבלו , בתפלת המנחה ).

[1639] רא " ש שם ( וכיון שיכול להשלים אם ירצה , והוא קבל עליו תענית סתם , וכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית , צריך להתענות עד צאת הככבים ). טור ושו " ע ס " ד ( אם קבל עליו להתענות בערב שבת , צריך להתענות עד צאת הכוכבים ). סי ' תקסב ס " ג ( יחיד שקבל עליו תענית סתם בערב שבת , צריך להתענות עד צאת הכוכבים ).

[1640] שו " ע סי ' תקסב ס " א ( כל תענית שלא שקעה עליו חמה , דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים , אינו תענית ).

[1641] מהר " ם מרוטנבורג בתשב " ץ בתחלתו ( מהר " ם ז " ל רגיל לעולם בליל שבת לאכול עם שקיעת החמה ... ואפילו כשהוא מתענה אוכל עם שקיעת החמה , כי אפילו זה קרוי השלמה מה שאומר בפרק בכל מערבין ( דף מא ) מתענה ומשלים , כי כן הפירוש משלים עד לאחר בית הכנסת ). הובא במרדכי סופ " ג דעירובין סי ' תצד ( כתב רבינו מאיר דהשלמת תענית בערב שבת סגי עד לאחר תפלת ערבית , שהיא מפלג מנחה ואילך ). הגהות מיימוניות פ " א מהל ' תענית אות ג ( ופירוש השלמה היינו שמתענה אחר שקבל שבת , ותפלת שבת היא מפלג המנחה ולמעלה , ואפילו אם עוד היום גדול מקרי שפיר השלמה ). טור ו רמ " א ס " ד ( ויש אומרים דלא ישלים , אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת , יאכל ).

[1642] מרדכי שם ( עד לאחר תפלת ערבית ). טור ( שיכול לאכול מיד אחר התפלה ). והיינו כשקיבל עליו עיצומו של יום בתפלה , כדלקמן סי ' רסא בקונטרס אחרון ס " ק ג ( כשהתחיל ערבית של שבת קיבל עליו עיצומו של יום , ולא תוספת ).

וראה תהלה לדוד סק " ד . מראי מקומות וציונים . משולחן הארי ע ' 51.

[1643] סעיף א ( ואם מתכוין לשם תענית אפילו שעה אחת אסור ), וסי " ב ( כיון שהתענה לשם תענית עבירה היא בידו ). לקמן סי ' תרד סוף ס " א ( שבת שנאמר בו וקראת לשבת עונג , ולפיכך אסור להתענות בו אפילו שעה אחת לשם תענית ).

[1644] תשב " ץ שם ( משלים עד לאחר בית הכנסת ). מרדכי שם ( ואם בא הצבור מבית הכנסת מבעוד יום מותר לאכול מיד ).

[1645] מהר " ם שם . שו " ת מהרי " ל סי ' לג ( אחר תפלת ערבית הוה שפיר השלמה בערב שבת ). מ " א סק " ח ( דזה מקרי השלמה , שמתענה עד אחר קבלת שבת ).

[1646] והיינו שלדעה זו , קבלת השבת משלימה את יום החול ואת התענית , ומתחיל יום השבת .

וראה יו " ד סי ' קצו ס " א ברמ " א , ובש " ך שם ס " ק ד , אם קבלת שבת ותפלת ערבית בערב שבת מועלת לשאר הלכות .

ולענין סעודת שבת , ראה ב ' דעות לקמן סי ' רסז ס " ג . סי ' תעב ס " ב . סי ' תצא ס " ג . ובהערות שם ושם .

[1647] מהרי " ל שם וסי ' קנז ס " ג ( ותענית יחיד בערב שבת , מנהג דילי עד אחר תפלת ערבית , כדברי מהר " ם . אבל תענית צבור , לעצמי אני מחמיר להשלים , ככמה רבוותא גדולי אשכנז דמחמירי ). רמ " א שם ( לכן בתענית יחיד לא ישלים ... ובתענית צבור ישלים , והכי נהוג ).

[1648] רמ " א שם ( וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית ).

[1649] כמו תענית עשרה בטבת שחל בערב שבת .

[1650] מ " א שם ( משמע מלשון רמ " א דבתענית צבור לא מהני תנאי , דלאו בדידיה תליא מלתא ).

[1651] תשב " ץ שם ( אבל כשהוא מתענה תענית חלום בערב שבת , מתענה עד צאת הכוכבים . דכיון שהוא חמור כל כך עד שיתענה תענית חלום אפילו בשבת לכתחלה , כל שכן אם התחיל להתענות בערב שבת שצריך להמתין עד צאת הכוכבים ). הגהות מיימוניות שם ( אבל תענית חלום בערב שבת יש להתענות עד צאת הכוכבים ... שאפילו ביום השבת מתענין לכתחלה ). טור ושו " ע שם ( ואם הוא תענית חלום , צריך להתענות עד צאת הכוכבים ). מ " א שם ( ובתענית חלום ישלים ).

[1652] כמצויין לעיל ( הערה 1635 ).

[1653] תעניות אלו נזכרו ברמ " א סי ' תקסח ס " ב ( תענית ... עשרת ימי תשובה ), וסי ' תקפא ס " ב ( והמדקדקים נהגו שכל אחד מתענה העשרה ימים , וכן נכון לעשות ).

[1654] תענית זו נזכרה במ " א סוס " י תקפ ( נוהגין להתענות עשרים בסיון בכל מלכות פולין ).

את התענית הזו גזרו בתחלה אחרי פרעות תתקל " א בצרפת . וחזרו והתקינוה בפולין , אחרי פרעות ת " ח ות " ט , כמובא באליה זוטא סי ' תקסו ס " ק ד ( כ ' סיון , תענית שגזרו ד ' ארצות , וקבעוהו לדורות ).

[1655] כמצויין לעיל ( הערות 1633 - 1634 ).

[1656] בנדרים יב , א ( אמר הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו ), ולא נזכר שם תענית ממש , רק בתרומת הדשן סי ' רצג ( מתענין ואומרים קדיש וברכו ביום המיתה ). שו " ת מהר " י ווייל סי ' קכא ( קבלתי ממורי ז " ל שיש להתענות יום המיתה ). רמ " א סי ' תב סי " ב ( ומתענין יום המיתה ).

[1657] רמ " א יו " ד סוס " י תב ( אם בפעם ראשון השלים , ינהוג כן כל ימיו ). מ " א כאן סק " ח ( ונראה לי דאם מתענה בכל ערב שבת , והשלים בפעם ראשון , צריך לנהוג כן לעולם , והוא הדין מי שמתענה תעניתים הכתובים בסי ' תק "[ פ ], וכמ " ש ביו " ד סוס " י ת " ב . והוא הדין ערב ראש חדש שחל בערב שבת ).

לפי פירוש שו " ת נחלת שבעה סי ' נח ( נראה לי דהכי פירושו , אם בפעם ראשון שחל יאר צייט שלו בערב שבת והשלים , ינהוג כן כל ימיו , אם יזדמן פעם אחרת גם כן בערב שבת ישלים , מאחר שהשלים בערב שבת הראשון . וכן נראה מלשון הגהות מה " ר אייזק טורנא , אף על פי שלא היה היאר צייט ראשון שלו בערב שבת , רק שהיה לו כמה פעמים יאר צייט בחול , אף על פי שבימי החול משלים , אם פעם אחת אירע בערב שבת , שזהו ערב שבת ראשון , כמו שנוהג באותו ערב שבת ראשון כן ינהוג כל ימיו , אם יחזור ויבא פעם אחרת בערב שבת . וכן ראיתי נוהגים על פי שאלת חכם בימי חורפי . ולא כיש טועין ואומרים שזהו דוקא כשחל יאר צייט ראשון שלו לאחר שנים עשר חדש בערב שבת , אבל אם לא היה היאר צייט ראשון בערב שבת , אף על פי שחל פעם אחת בערב שבת צריך להשלים , ודבר זה אין לו שחר ).

[1658] ב " ח סוף הסימן ( והמתענין יאר צייט , אם בתחלה כשהתחיל להתענות אירע ביום ששי , יזהר שיקבל עליו שלא ישלים , דיארצייט הוי כמו נדר ).

[1659] כמבואר בשו " ע יו " ד סי ' רכח ס " א ( מי שנדר ונתחרט , יש תקנה על ידי חרטה ... כיצד יעשה ... ילך אצל שלשה ... ויתירו לו ). ובסי ' ריד ס " א ( ומי שרגיל ... ורוצה לחזור בו ... צריך ג ' שיתירו לו ).

[1660] ט " ז סק " ג ( לא מקרי דרך נדר אלא אם כן הי ' בדעתו שינהוג כן לעולם , כמבואר בי " ד סי ' רי " ד ). ובשו " ע שם ס " א ( אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם , ונהג כן אפילו פעם אחת , צריך התרה ).

וכן הוא לקמן סי ' תע ס " ה ( אם התענית כבר פעם אחת בעד בנה , והיה אז בדעתה לנהוג כן לעולם עד שיגדל , הרי תענית זה עליה כנדר , וצריך להתירה על ידי שאלה וחרטה ).

[1661] כדאמרינן בהתרת נדרים ( שנדרתי וגמרתי בלבי ... או איזו הנהגה טובה שנהגתי שלשה פעמים , ולא התניתי שיהא בלי נדר ).

וכמבואר בשו " ע יו " ד סי ' ריד ס " א ( ומי שרגיל ... אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם , ונהג כן אפילו פעם אחת , צריך התרה , ויפתח בחרטה ). דהיינו שני אופנים : ( א ) " מי שרגיל " ( ג ' פעמים ). ( ב ) " נהג כן אפילו פעם אחת ", אלא ש " היה דעתו לנהוג כן לעולם ". ונתבאר בשער הכולל פמ " א אות ג .

וכן הוא לקמן סי ' תסח סי " ז ( שנהגו חומרא זו שלש פעמים ... או אפילו לא נהגו אלא פעם אחת , אלא שהיה בדעתם אז לנהוג כן לעולם ). וראה גם לעיל סי ' קסא ס " ח .

[1662] שו " ת רש " ל ס " ט ( קבלתי שאם התענית הראשון איקלע בערב שבת , אז המנהג שלא להשלים ... אבל אם התחיל התענית הראשון באמצע השבוע , אזי קבל עליו תענית ממש , אם כן מחויב להשלים ). ב " ח סוף הסי ' ( אבל אם אירע בתחלה בימות החול והשלים , נעשה כנדר , וצריך להשלים אף אם יחול אחר כך ביום ששי ).

[1663] תוספת שבת סק " ח ( ועיקר טעמו של דבר הוא , דאם חל פעם ראשון בחול והשלים , ומסתמא היה דעתו לעשות כן לעולם , לפי שלא עלה על דעתו האיך יתנהג כשיחול בערב שבת , והוי נדר ממש , וצריך לעשות כן לעולם ).

[1664] מ " א שם ( והוא הדין מי שמתענה תעניתים הכתובים בסי ' תק "[ פ ], וכמ " ש ביו " ד סוס " י ת " ב . והוא הדין ערב ראש חדש שחל בערב שבת ).

[1665] ט " ז שם ( אני אומר דהמיקל בדבר שלא להשלים בערב שבת לא הפסיד , בפרט מי שמצטער בתעניתו ).

[1666] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ז נתבאר , שאם יש סעודת מילה , יאכלו בו רק מנין מצומצם , " לבד מן השייכים לסעודה , כגון הקרובים והשושבינים בסעודת נשואין , והקרובים ובעלי הברית ... בסעודת מילה ". ומקורו מדברי השל " ה בשם רבו .

אלא שמדברי השל " ה נראה , שאם יש כבר מנין מצומצם , גם הסנדק לא יאכל בסעודה זו . ואילו כאן בפנים נפסק : ( א ) דהיינו " לבד מן השייכים לסעודה ". ( ב ) דהיינו לא רק " בעלי הברית ", אלא גם " הקרובים " ( כל מי שפסול לו לעדות ).

ומבאר הטעם לזה : ( א ) כי אין לקבוע מנהג על פי קל וחומר . ( ב ) שכן מקילים גם בשבוע של תשעה באב .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' רג .

[1667] תחילת מס ' שבת שלו קלא , א ( וכשלמדתי תורה בק " ק קראקא אצל רבי מורי הגאון החסיד מהר " ר שלמה זלה " ה , אירע שהיה סנדק בערב שבת , ולא רצה לילך לקביעת הסעודה של מילה ). תוכן הדברים בפסקי ושו " ת מוה " ר שלמה מלובלין סי ' טו .

[1668] " ואני אמרתי לו , מה זה ראיה , בשלמא שם אפשר למצוא תקנה , לקבוע סעודה על מאכלי חלב , ויסבו הרבה כמו שירצו , אבל בערב שבת אין למצוא תקנה , דקביעת סעודה איסורא הוא בין בבשר בין בחלב , אפשר דשרי ".

[1669] " ודחה את דברי , מטעם דאין שמחה בלא בשר ( פסחים קט א ), וקל להבין ".

[1670] ס " ק ו ( ושל " ה כתב מורי מהר " ש מלובלין היה סנדק בערב שבת , ולא רצה לילך על הסעודה מאחר שהיה שם מנין בלעדו , ושל " ה השיב לו עיי " ש ).

[1671] " התם קאי אבעלי ברית , שיום טוב שלהם הוא , עיי " ש , ועי ' סי ' תקנ " ט ".

וכמבואר בשו " ע שם ס " ט ( ט ' באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון , בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול , ורוחץ , ואינו משלים תעניתו , לפי שיום טוב שלו הוא ).

[1672] עד " ז גם לקמן סי ' רנב ס " ק ה ( ובא וראה כמה נתחכם המ " א בלשונו ). סי ' רנט ס " ק א ( אלא שלכן נתחכם המ " א ). סי ' שא ס " ק יב ( והנה המ " א נתחכם להביא תחלה ).

וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שכ .

[1673] ס " ק לה ( ובלבוש פסק כמ " ש במנהגים דמראש חדש עד ט ' באב לוקחין מנין מצומצם , ויש לוקחים י ' מלבד הקרובים השייכים לבעלי הסעודה עכ " ל ... ונראה לי דוקא פסולי עדות מקרי קרובים ).

[1674] סעיף י ( ויש לוקחין עשרה מלבד הקרובים השייכים לבעל הסעודה ).

[1675] כמועתק לעיל ( הערה 1671 ).

[1676] דיני ר " ח אב סק " א ( כמדומה שנוהגין ליקח מנין מלבד כל הקרובים השייכים לבעלי הסעודה ).

[1677] ס " ק יב ( והך מנין מצומצם שכתב רמ " א , כתב בהגהות מיימוניות דהיינו נוסף על הקרואים , ונראה פירושו דהיינו הקרואים שהם קרובים שהם שייכים בודאי להסעודה ).

[1678] שם ( ואמר שהוא קל וחומר מסעודת מילה שחלה מראש חודש אב עד התענית , שאין אוכלין בשר כי אם מנין ולא יותר . והנה , איסור אכילת בשר בימים ההם אינו אלא מנהג בעלמא ( או " ח סי ' תקנ " א ס " ט ), על כל זאת נוהגין שאין אוכלין יותר ממנין ( ראה שם בלבוש סעיף י '), קביעת סעודה בערב שבת , שהוא דין דגמרא כדלעיל ( גיטין שם ), מכל שכן אם יש מנין , שלא יאכלו יותר ).

[1679] ואם כן הי ' אפשר לומר לכאורה , שאף ששם מתירים ליקח מנין לבד הקרובים , מכל מקום כאן אסור .

[1680] " וסעודה שזמנה ערב שבת , כגון ברית מילה או פדיון הבן , מותר , כן נראה לי , וכן המנהג פשוט ".

[1681] " וסעודת מצוה הקבועה ותלוייה דוקא ביום זה , כגון ברית מילה ופדיון הבן שאי אפשר לעכבם ליום אחר , אוכל ושותה כדרכו ".

[1682] משלי א , ח . פסחים נ , ב ( כבר קיבלו אבותיכם עליהם , שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ).

[1683] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קסו .

[1684] ס " ק ב ( ויש לחלק ... ועוד יש לחלק בו . וכן נוהגין לאכול כל המזומנים לסעודה אפילו יותר ממנין ).

[1685] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ה וס " ט נתבאר , שהאיסור לקבוע סעודה בערב שבת הוא רק בסעודה גדולה של משתה שאינו רגיל בה בימי החול .

ואף שבמ " מ וב " י הובאה דעת המפרשים שאפילו סעודה קטנה אסור לעשות כן תמיד .

מכל מקום לא הובאה דעה זו בשו " ע ונו " כ . שמאחר והוכרחו לחלק בין סעודה גדולה לסעודה שרגיל בה , שוב אין מחלקים בין רגיל לשאינו רגיל .

ולכאורה קאי קונטרס אחרון זה בעיקר על תחלת הסעיף ( סעודה קטנה ... מותר לאכלה כל היום ).

ואפשר מפרש רבינו בדעת האוסרים , דהיינו אף בלי קביעות סעודה .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' רז .

[1686] סוד " ה אין קובעין ( וכתב שם הרב המגיד בשם המפרשים , שאף על פי שמותר לאכול עד שתחשך , ואפילו להתחיל נמי , הני מילי לצורך שעה , אבל לעשות כן תמיד לא , דמיחזי כמזלזל בכבוד שבת ).

[1687] פ " ל ה " ד ( וכתבו המפרשים ז " ל , אע " פ שמותר לאכול עד שתחשך , ואפילו להתחיל נמי , הני מילי לצורך שעה , אבל לעשות כך תמיד לא , דמיחזי כמזלזל בכבוד שבת ).

[1688] רמב " ן גיטין לח , ב ד " ה ואחת קבעה ( וקשה לי , דהא קי " ל כר ' יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך , ואפילו להתחיל . ויש לומר , הני מילי פעם אחת מפני הצורך , אבל לעולם לא , משום דכיון דכל יומא ויומא עביד הכי , מיחזי כמאן דמזלזל ביקרא דשבתא ). הובא ברשב " א שם , ובר " ן שם כא , רע " א .

ולפי זה , אסור להיות רגיל בערב שבת אפילו בסעודה קטנה , ואפילו מהבוקר .

[1689] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רפה בשוה " ג .

[1690] צט , ב ( תניא לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה , כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה , דברי רבי יהודה . רבי יוסי אומר , אוכל והולך עד שתחשך ). וגמרא שם ק , א ( לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר ' יוסי ).

[1691] לח , ב ( אמר ר ' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת ושתיהן נעקרו ).

[1692] בהשגה על הרמב " ם שם ( דוקא שאסור לקבוע מן המנחה ולמעלה ).

[1693] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בדין קיבל עליו שבת וקידש מבעוד יום , ורוצה לטעום מיני מגדנות אחרי קידוש קודם הסעודה , נתבאר בפנים ס " י , שתלוי אם דעתו להתחיל סעודתו קודם חשיכה ( שאז יש בזה מחלוקת הפוסקים , ומצוה להמנע מזה , אבל אין למחות בידי המקילים ). לבין דעתו להתחיל סעודתו אחרי שתחשך ( שאז מותר לדברי הכל ).

ומבאר שהמקור לזה הוא בדברי האור זרוע ( דערב שבת לאחר שקידש על היין היו מביאים גירמזי " לי לפני רבינו קלונמוס ), והדרכי משה ( לדידן ... מותר לאכול אלו הגרימז " ל מבעוד יום ), והמ " א ( דאף האור זרוע לא אסר אלא בשבת ).

ואין כוונתם בזה להתיר מבעוד יום קודם שקיבל שבת , שהרי מוכיחים את דבריהם ממעשה רבינו קלונימוס שאכל בערב שבת לאחר קידוש . אלא ודאי כוונתם להתיר אחר קבלת שבת וקידוש , קודם תחלת הסעודה .

ומכל מקום מחלק בזה המ " א ( דאף האור זרוע לא אסר אלא בשבת ), דהיינו שהמחלוקת היא רק כשדעתו להתחיל הסעודה מיד . משא " כ אם דעתו להתחיל סעודתו אחרי שתחשך , מותר לדברי הכל .

וחילוק זה , " בין אוכל מיד לאוכל לאחר זמן ", נראה גם מדברי המ " א בסי ' רעג .

אמנם בסי ' תעא נראה שאדרבא , כשאוכל סמוך לסעודה היא גוררת וממשיכה התיאבון , ואם הפסיק ביניהם נסתמה האצטומכא . ומבאר זאת בשני אופנים .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' רח .

[1694] אות ד ( לדידן דקיימא לן דמותר לאכול אחר המנחה שמע מינה דאין צריך לאכול סעודת שבת לתיאבון ... דערב שבת לאחר קידוש היו מביאים גרימז " ל לפני רבי קלונימוס ושאר הזקנים והיו מברכין עליהם בורא מיני מזונות ... ואחר כך היו אוכלים לחם לצורך הסעודה ), בשם האור זרוע הל ' ערב שבת סי ' כא ( ולפי דעתי משמע שמותר לאכול גרימזל " י קודם שיאכל הלחם , אף על פי שעיקר סעודת שבת הוא לחם ... דלא בעינן ליכנס לשבת כשהוא תאוה . וכן נמצא כתוב בתשובות , דערב שבת לאחר שקידש על היין היו מביאים גירמזי " לי לפני רבינו קלונמוס ולפ [ נ ] י הזקנים והיו מברכים עליהם בורא מיני מזונות ... ואחר כך היו אוכלים ללחם וצרכי הסעודה ).

[1695] שהובאה באור זרוע שם ( דערב שבת לאחר שקידש על היין היו מביאים גירמזי " לי לפני רבינו קלונמוס ).

משא " כ קודם הקידוש אסור לטעום מעיקר הדין , כדלקמן סי ' רעא ס " ט ( אסרו חכמים לטעום כלום , אפילו מים , משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש , דהיינו משהגיע בין השמשות , שנתקדש היום מספק . או אפילו מבעוד יום , אם התפלל ערבית מבעוד יום ). וראה לעיל ( הערות 1616 - 1617 ).

[1696] ס " ק ו ( ולא הבינותי דבריו , דאף האור זרוע לא אסר אלא בשבת , לאפוקי מעובדא דרבינו קלונימוס , נראה לי שהדין עמו ). והיינו שמבעוד יום מודים כולם להיתר . ובשבת היא מחלוקת הפוסקים , ונראה לו שהדין עם האוסרים .

[1697] היינו מה שכתב שם בשם הרא " ם ( פירש ה " ר אליעזר ממיץ זצ " ל , מצוה לבר ישראל שיאכל סעודת שבת לתיאבון ... ועיקר סעודת שבת בלחם תלוי ... ומאחר שהוא כך דסעודת שבת היינו לחם , צריך למיכליה לתאבון לכל בן ברית , אסור למיכל אותו גירמזל " י בשבת קודם הסעודה , משום דלא אכיל [ עיקר ] סעודת שבת לתיאבון , והעושהו לא ניתן להשבון ).

[1698] פסחים צט , ב ( תניא לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה , כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה , דברי רבי יהודה . רבי יוסי אומר , אוכל והולך עד שתחשך ). וגמרא שם ק , א ( לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר ' יוסי ).

וכן נפסק לעיל ס " ט ( לאכול ולשתות בלי קביעות סעודה , אינו נמנע בערב שבת ובערב יום טוב עד שחשיכה ).

ומזה הוכיח באור זרוע שם ( אף על פי שעיקר סעודת שבת הוא לחם , [ הא ] קיי " ל כר ' יוסי שמותר להתחיל ולאכול אפילו לאחר ט ' שעות , וקיי " ל נמי כותיה ). הובא בדרכי משה שם ( לדידן דקיימא לן דמותר לאכול אחר המנחה , שמע מינה דאין צריך לאכול סעודת שבת לתיאבון ).

[1699] ואם כן מובן , שכל ההיתר הזה לדברי הכל , לאכול אחר קידוש קודם התחלת סעודה , היינו דוקא " כשיאכל סעודת שבת משתחשך ". שעל זה הוכיחו מגמרא הנ " ל להתיר לאכול " עד שתחשך ", כיון שהסעודה מתחלת אחרי חשיכה .

[1700] שהרי אין סברא לחלק בין קידש משתחשך , ורוצה לאכול מגדנות , ולהתחיל אחר כך הסעודה ( שיהי ' אסור ), לבין קידש מבעוד יום , ורוצה לאכול מגדנות , ולהתחיל הסעודה מיד מבעוד יום ( שיהי ' מותר ).

[1701] בשם הרא " ם , כדלעיל .

[1702] שכתב שם ( האור זרוע לא אסר אלא בשבת , לאפוקי מעובדא דרבינו קלונימוס ).

[1703] ואף אם נאמר שיש סברה לחלק בין קידש משתחשך לבין דעתו להתחיל סעודתו מבעוד יום . מכל מקום יש להוכיח שעיקר מחלוקת הפוסקים הנ " ל היא כשקידש מבעוד יום ודעתו להתחיל הסעודה מיד מבעוד יום .

דאי לאו הכי , יוקשה מ " ש המ " א שם " דאף האור זרוע לא אסר אלא בשבת , לאפוקי מעובדא דרבינו קלונימוס , נראה לי שהדין עמו ".

ומהי ההוכחה שחולקים בינם , אולי לא אסר הרא " ם אלא כשקידש משחשיכה , ולא התיר רבינו קלונימוס אלא כשקידש מבעוד יום .

אלא ודאי אסר רבינו אליעזר ממיץ גם כשקיבל עליו שבת מבעוד יום , ודעתו להתחיל הסעודה מיד מבעוד יום . ועל זה חולק רבינו קלונימוס .

ולכן נפסק בפנים ( ס " י ) שמחלוקת הפוסקים היא כש " דעתו להתחיל סעודת שבת קודם שחשיכה ", ואשר " אין למחות ביד המקילין ".

[1704] באור זרוע שם ( וכן נמצא כתוב בתשובות , דערב שבת לאחר שקידש על היין היו מביאים גירמזי " לי לפני רבינו קלונמוס ).

הרי שרבינו קלונימוס התיר לאכול בערב שבת אחר קידוש , קודם הסעודה . ובזה היא המחלוקת בין הרא " ם לרבינו קלונימוס .

[1705] ס " ק יא ( מכל מקום נראה לי דבאוכל מיני תרגימא מה ' מינים יצא , דהא עכ " פ חשיבי טפי לסעודת שבת מיין ).

[1706] שבכל אופן יוצא ידי קידוש . ולא בא לדון שם אם מצוה לכתחלה להמנע מזה .

וכן הוא לקמן שם ס " ז ( אפילו אם אכל כזית ... מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות ... יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה , ויכול לאכול אחר כך הסעודה במקום אחר , בין מיד בין לאחר זמן ). ולא בא להשמיענו , שאם בא להתחיל הסעודה מיד , מצוה להמנע מאכילה אחרת קודם התחלת סעודה , " דסמך על מה שכתב כאן ".

[1707] סעיף ה ( ודוקא אכל לחם או שתה יין , אבל אכל פירות , לא ). ומדוע לא כתבו שגם אם אכל מיני מזונות יצא .

[1708] מה שכתבו שם ( אפילו אכל דבר מועט ... יצא ידי קידוש במקום סעודה , וגומר סעודתו במקום אחר ). הנה כשם שלא יצאו ידי קידוש אלא אם כן אכלו דבר מועט במקום קידוש , כך לא יצאו אלא אם כן אכלו מיד .

אלא ודאי " מיירי באוכל מיד ", ובזה יש אומרים שמצוה למנוע מלאכול דברים אחרים קודם תחלת הסעודה .

[1709] " וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר ... אבל בלאו הכי , אפילו אכל במקום קידוש , אינו יוצא ".

וכן הוא לקמן שם ס " ה ( צריך לאכול במקום הקידוש לאלתר אחר הקידוש , אבל אם לא אכל עד לאחר זמן , לא יצא ידי חובתו , וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל ).

וכיון דמיירי שדעתו שרוצה להתחיל הסעודה מיד , אם כן " מצוה להמנע מלאכול שום דבר , אפילו בלא קביעות סעודה ", כאמור כאן .

[1710] תוכן המשך הדברים בקטעים שלפנינו :

מפסק השו " ע בסי ' תעא , ומהמשנה בברכות מב , א לדידן בסי ' קעו , נראה לפום ריהטא שאדרבא , אכילת מיני מזונות פותחים בני המעיים ומושכים לבו למאכל דוקא כשאוכלן סמוך לסעודה ממש , משא " כ בערב פסח שרוצה לאכלן מבעוד יום , כבר נסתמה האצטומכא ונשאר שבע . ואיך מתאים זה עם האמור כאן לאידך גיסא , שאם יאכל ממאכל אחר מיד קודם סעודתו , לא יאכל הלחם לתיאבון , ואם אינו מיד קודם סעודתו , יוכל לאכול אחר כך הלחם לתיאבון .

ומבאר הלכה זו בשני אופנים :

( א ) דהתם מיירי דוקא בפת הבאה בכסנין שנאכלת לתענוג וממשיכה הלב לאכילה , והכא מיירי בגרימזי " ל שאינם ממשיכים הלב לאכילה .

( ב ) שהאוסרים מיירו שאוכל זמן מה לפני הסעודה , והמתירים מיירו שאוכל אחר קידוש קודם הסעודה .

ומסיים " וצ " ע ".

ואילו בפנים ס " י נתבאר כאופן הראשון הנ " ל , אלא שמספק הכניסו במוסגר ( ראה לעיל הערה 1617 ).

[1711] על מה ששנינו בפסחים צט , ב ( ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ), ובגמרא קז , ב ( אבל מטביל הוא במיני תרגימא , ר ' יצחק מטביל בירקי ), כתב בב " י שם ד " ה ומ " ש אבל ( ופירש הרי " ף ( כג .) מעביר פתו במיני תרגימא , כגון פירות וכיוצא בהן . וכן פירש רשב " ם מיני תרגימא , כגון פירות ובשר ).

וכן נפסק בשו " ע שם ס " א ( אבל אוכל מעט פירות או ירקות ).

והיינו כדעת הרשב " ם שלא התיר אלא פירות וכיוצא בהם .

[1712] שם ד " ה בירקא ( היה אוכל ירק מן המנחה ולמעלה , לפי שאינו משביע . ונראה בעיני דמגרר ליבא למיכל ואכל מצה לתיאבון יותר , ולפיכך היה אוכל [ ירק ], ולא היה נוהג כן כי אם ערב הפסח כדי להמשיך ולאכול בלילה ... ודברים הללו כגון מיני תרגימא וירקות ממשיכין את הלב לאכול , כדמוכח נמי בברכות ( דף מב :), שהיו רגילין לאכול פרפרת קודם אכילת הפת לגרר את הלב , כדתנן בירך על הפת פטר את הפרפרת , על הפרפרת לא פטר את הפת , אלמא דפרפרת קודם לפת ).

[1713] במשנה מב , א ( בירך על הפרפרת שלפני המזון ... לא פטר את הפת ).

[1714] מב , ב ( אמר רבה בר בר חנה א " ר יוחנן לא שנו אלא בשבתות וימים טובים ). ואף דמיירי התם ברישא דמתניתין הנ " ל ( ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ). מכל מקום למדנו מגמרא זו , שהמשנה מיירי בשבת , ומה שהיו רגילין לאכול בשבת פרפראות קודם אכילת הפת , פירש הרשב " ם דהיינו פירות , כדי לגרר את הלב ולהמשיכו לאכול .

[1715] ברכות שם ד " ה ברך ( ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה , כגון פרגיות ודגים , ואחר כך מביאין השלחן ).

[1716] ברכות שם ד " ה ברך ( רש " י פירש פרפרת – מיני דגים ופרגיות ... ונראה כפירוש ר " ח דפירש דפרפרת – פת צנומה בקערה דלית בה תוריתא דנהמא , דמברכין עליה בורא מיני מזונות ).

[1717] סעיף א ( ברך על הפת , פוטר את הפרפרת , דהיינו פירורי פת דק דק שדיבקם עם מרק או דבש ).

ולפי זה יוצא שרגילים היו לאכול מיני מזונות בשבת קודם אכילת הפת כדי לגרר את הלב ולהמשיכו לאכילה .

ומהו אם כן הטעם שלענין שבת נפסק כתוס ', שגם מיני מזונות ממשיכים לאכילה , ולגבי ערב פסח נפסק כרשב " ם , שרק פירות ממשיכים לאכילה .

[1718] בסעודת שבת , שבמס ' ברכות .

[1719] שהרי בודאי לא אוכלים מצה עשירה אחרי קידוש קודם מצה .

[1720] ס " ק ז ( אבל בשעת אכילה האצטומכא פתוחה ).

וכן הוא לקמן שם ס " ג ( לא יוכל לאכול אחר כך סעודה ג ' אלא אכילה גסה . אבל מיד סמוך לאכילה , עדיין האצטומכא פתוחה ).

[1721] ואם כן יוקשה על כל האמור לעיל , שאם דעתו שלא להתחיל סעודתו מיד , יכול לאכול מיני מזונות מיד אחר קידוש , ואם דעתו להתחיל מיד , מצוה למנוע מלאכול . שהוא ההיפך מהאמור כאן .

[1722] מא , ב ד " ה שלא מחמת סעודה ( ופרפרת דקתני במתניתין , לאו היינו בשר ודגים , אלא פת הבאה בכיסנין וכיוצא בהן , שבאין לקנוח סעודה ולהנאת עצמן ולא להשביע ).

[1723] בדפוס אמשטרדם תע " ה .

[1724] בברכות ל , א אות ד ( לשון ריא " ז , היה אוכל מיני פרפראות לפני המזון ולאחר המזון , כגון שהיה אוכל מיני מגדים או מיני ירקות קודם סעודתו , להמשיך לבו בסעודה ).

[1725] שם מא , א ד " ה וק " ל ( והוא הדין אפילו לפרפראות , כדמשמע במתניתין כדקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת , דאלמא מברך תחלה על הפרפרת , ומאי טעמא הוא , דפרפרת לרבות בתאות אכילת הפת היא באה ).

ועוד יתבאר בארוכה בתחלת קונטרס אחרון הבא , שמה שמתאוה לאכול דוקא קודם הסעודה , אין בזה דין קדימה .

[1726] בשם הרא " ם , כנ " ל .

ולפי זה יוצא , שפת הבאה בכסנין אפשר לאכול סמוך לסעודה ממש , ואילו שאר מיני מזונות אפשר לאכול רק כשאין דעתו להתחיל סעודתו מיד .

[1727] דלעיל , שלדידן כל מיני מזונות פותחים בני מעיים בסמוך לסעודה ממש .

[1728] ולכן אסר בשם הרא " ם .

[1729] שהוא ההיפך ממה שנתבאר בפנים , שמשך זמן לפני הסעודה מותר , וסמוך לסעודה אסור .

ועל זה מסיים " וצ " ע " ( וראה לעיל הערה 1617 ).

[1730] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " י - יא נתבאר , שאם רוצה לאכול מיני מגדנות אחר קידוש קודם סעודה כדי להשלים מאה ברכות בשבת , יש בזה איסור מכמה טעמים , כדעת המ " א שהדין עם האוסרים בזה .

אמנם אם אוכלם קודם הסעודה מחמת שחפץ ומתאוה לאוכלם קודם הסעודה , אזי אין בזה איסור ברכה שאינה צריכה , וחובת ההקדמה , ואם כן תלוי הדבר במחלוקת הפוסקים באיסור אכילה קודם סעודת שבת , ואין למחות ביד המקילין

ומבאר שהוזקק לחלק כן , כי כן המנהג פשוט . והטעם לחילוק זה :

( א ) כיון שאינו חפץ לאכלם בתוך הסעודה , רק קודם הסעודה , " אינו מחויב שלא לאכול דבר שהוא חביב עליו וחפץ לאוכלו עכשיו ".

( ב ) ואפילו רוצה לאכלם גם בתוך הסעודה , אלא שחפץ לאכלם גם קודם הסעודה , אין גם בזה משום ברכה שאינה צריכה , ולא משום קדימת ברכה לחבירתה .

( ג ) ואפילו אם רוצה לאכלם לפני הסעודה כדי להשלים מאה ברכות , מכל מקום כיון שבלאו ריבוי הברכות לא היה אוכלם כלל , אין בזה משום ברכה שאינה צריכה .

( ד ) ואפילו אם גם בלי ריבוי הברכות היה אוכלם , כיון שמתכוין בהקדמתם בשביל מצוה , דעת פוסקים רבים שאין בזה משום ברכה שאינה צריכה . ומסיים : " הלכך הסומך על כל הני רבוותא נגד המ " א אין מזחיחים אותו ".

( ה ) גם הובאה כאן דעת רבינו עוזר , שאם העיקר והטפל אין ברכותיהם שוות , טוב יותר להרבות בברכות , ולא צוו למעט אלא כשיכול לפטור ב ' דברים בברכה אחת המיוחדת לשניהם . וכן נפסק להלכה לעיל סי ' ריב ס " ח , וסי ' רטו ס " ד , וסדר ברכת הנהנין פ " ג הי " ד ( כדלקמן הערה 1781 ).

אמנם כאן בפנים סי " א לא הובאו דעות אלו להתיר . ואפשר שקונטרס אחרון זה שבו מביא גם את דעת המתירים , וכותב שאין מזחיחים את מי שסומך עליהם , נכתב אחרי הפנים . ומסקנתו בסדר ברכת הנהנין ( שהיא מהדורא בתרא ), להקל כשאין ברכותיהם שוות .

עוד הובאה הלכה זו של ברכה שאינה צריכה , לעיל סי ' כה סי " ג ( כדלקמן הערה 1815 ). סי ' עח ס " ב . סי ' צ סכ " ה . סי ' קסח סי " ב . סי ' ריב ס " ח ( כדלקמן הערה 1781 ). סי ' ריג ס " ו - ז . סי ' רטו ס " ג - ה ( כדלקמן הערה 1781 ). פסקי הסדור הלכות תפילין ד " ה אע " פ . סדר ברכת הנהנין פ " ג הי " ד ( כדלקמן הערה 1781 ). לקמן סי ' רעא סי " ב ( כדלקמן הערה 1822 ). סי ' רפב ס " ג . סי ' רצא ס " ג - ד ( כדלקמן הערה 1789 ). סי ' רצד ס " ז .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' ריג .

[1731] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קסז .

[1732] ס " ק ו ( ומיהו אף בחול , אם אין חפץ לאכול אלא מעט מעט , או שחפץ לאכול אחר הסעודה , רשאי ).

[1733] " וכל הא דאמרינן דאחד קודם לחבירו , היינו שרוצה לאכול משניהם , לכן יש להקדים החביב או החשוב . אבל אם אינו רוצה לאכול משניהם , אינו מברך רק על זה שרוצה לאכול , אעפ " י שגם השני מונח לפניו ".

וכן הוא לעיל סי ' קסח ס " ב ( וכל זה כשרוצה לאכול משתיהן . אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאחת מהן , יברך עליה , ואין לו לחוש להשנית , אף על פי שהיא מוקדמת בפסוק והיא חשובה וחביבה עליו , שמשום קדימתה וחשיבותה אינו מחויב לאכול ממנה כלל ).

[1734] והיינו שאף שאפשר לחלק בינם , כי בסי ' ריא מיירי שאינו חפץ כלל לאכול עתה את המאכל החשוב , ואילו כאן רוצה לאכול את שניהם , ויש מקום אם כן להצריכו להקדים את אכילת הלחם .

על זה מבאר , שכיון שאינו רוצה לאכול את מיני המתיקה אלא אליבא ריקנא ( קודם הסעודה ), אין לנו לנו לחייבו לאכלם בתוך הסעודה , שהרי אינו רוצה לאכלם אז . יוצא אם כן , שאם נאסור עליו לאכלם קודם הסעודה לא יאכלם כלל .

וכיון שאיננו יכולים לחייבו לאכלו מאכל שאינו חפץ ( את מיני המתיקה בתוך הסעודה ), כל שכן שאיננו יכולים לאסור עליו לאכול מאכל שחפץ לאכלו ( מיני המתיקה קודם הסעודה ).

והרי זה כמו בהלכה שבסי ' ריא , שאין מחייבים אותו לאכול את המאכל החשוב , ואין אוסרים עליו לאכול את המאכל שחפץ לאכול .

[1735] עתה בא להוסיף ולבאר , שאפילו רוצה לאכלם גם בתוך הסעודה , אלא שחפץ לאכלם גם קודם הסעודה , אין גם בזה משום ברכה שאינה צריכה , ולא משום קדימת ברכה לחבירתה , כמבואר במ " א כו '.

[1736] סוף ס " ק ו ( ור " מ גלאנטי בתשובה סי ' ל " ח כתב דבשבת יכול לצוות לבני ביתו שלא להביא כל הפירות לפניו בבת אחת עכ " ל . והוא הדין דיכול לצוות להביאם אחר הסעודה . ומיהו אף בחול אם אין חפץ לאכול אלא מעט מעט , או שחפץ לאכול אחר הסעודה , רשאי , אלא דבשבת ראוי לעשות כן משום הברכה ).

הרי מיירי שחפץ לאכול תוך הסעודה , ומצוה לבני ביתו שלא להביא כל הפירות לפניו בבת אחת , " או שחפץ לאכול אחר הסעודה ".

[1737] אף שאם לא יאכל מיני המתיקה קודם הסעודה , יאכלם באמצע הסעודה .

[1738] וכיון שאין בזה משום ברכה שאינה צריכה , ממילא אינו עובר גם על קדימת ברכה לחברתה .

[1739] מנחות לו , א ( תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה ).

[1740] שם ד " ה סח ( כשאדם שוחט עופות או בהמות הרבה וסח בין עוף לעוף , שחוזר ומברך , ומכל מקום עבירה היא בידו , כדאמרינן הכא שחוזר עליהם מערכי המלחמה ... כיון דיכול לפטור עצמו מברכה שניה , קרי לה ברכה שאינה צריכה ).

[1741] הל ' תפילין סי ' טו ( חוזר עליה מעורכי המלחמה ... כל היכא שיכול לפטור עצמו בברכה אחת , אם גורם שצריך ברכה אחרת , מיקרי ברכה שאינה צריכה ).

ודלא כפירש " י שם ( סח בין תפילה לתפילה , ולא בירך על של ראש , אלא סמך על ברכה ראשונה , עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה ). ששיטתו נתבארה בתוס ' שם ד " ה עבירה ( מתוך פירוש הקונטרס משמע דאם סח ובירך שרי וליכא איסורא , אלא אדרבה מצוה ושכר ברכה ).

[1742] זכרון ח פ " א ( נשאל מהר " ם גאלאנט " י ז " ל בסי ' ל " ח ... ומסיק הוא ז " ל , דהרוצה להשלים בדרך זה דעתו שיביא כל פרי ופרי לפניו זה אחר זה , ובכן יכול לברך על כל אחד ואחד ... מה הועיל בתקנה זו שלא יהיו כולם לפניו ... דאפילו נימא דהדין כך ... דכל שאינו לפניו ממין ז ', אף כי בדעתו לאכול ממנו אין מחייבין אותן להביאו לפניו ולברך עליו בתחילה , היינו דלענין קדימה דלא חמירא מלתא כולי האי , אבל להתיר מכאן לאפושי ברכות , דחמירא מלתא טובא , עדיין לא שמענו , ולעולם דלא מצי לברוכי אלא ברכה אחת לפטור את הכל ). הובא במ " א שם ( וכנסת הגדולה כתב בשם ס ' הזכרונות , דאפילו מצַוה שלא יביאם לפניו , אסור להרבות בברכות ).

[1743] שו " ת סי ' לח . הובא במ " א שם .

[1744] ברכות מ , ב ( היו לפניו מינין הרבה ר ' יהודה אומר אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך ). ב " י סי ' ריא ד " ה ומ " ש רבינו בשם ה " ר פרץ ( ולא אמרו להקדים אלא כשכל המינים מונחים לפניו , וכדקתני מתניתין היו לפניו מינים הרבה ). מ " א שם ס " ק י ( אפילו רוצה לאכול משניהם , אך שלא הביאו החביב , אין צריך להמתין עליו ).

וכן הוא בסדר ברה " נ פ " י הט " ז ( כל דיני קדימות הללו אינן אלא כששניהם לפניו , אבל אם אותו שדינו להקדימו אינו לפניו אינו צריך להמתין עליו ).

[1745] על מ " ש הרמ " א שם ס " ה ( ברכת המוציא קודמת לברכת בורא מיני מזונות ), כתב המ " א ( ונראה לי דמיירי בלחמניות , דאם היא תבשיל ממיני דגן , צריך לברך על הפת תחלה כדי שיפטור התבשיל , דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה ).

והיינו שמה שמצריכים להקדים הלחם מטעם קדימה , ולא מטעם ברכה שאינה צריכה , הוא דוקא בלחמניות , שגם כשיאכל באמצע הסעודה יצטרך לברך עליה . משא " כ בתבשיל ממיני דגן , יש טעם נוסף להקדים הפת , כדי שלא לברך על התבשיל ברכה שאינה צריכה .

ואין מתירים בזה מטעם שהתבשיל חביב עליו יותר , דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה .

[1746] " דקי " ל דברים הבאים תוך הסעודה פת פוטרתן , הואיל והפת עיקר , אף על פי שמסתמא הן חביבים מפת ".

שגם בזה אין מתירים מטעם שהם חביבים עליו יותר מפת , דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה .

[1747] עתה בא להוסיף , שאפילו אם רוצה לאכלם לפני הסעודה כדי להשלים מאה ברכות , מכל מקום כיון שלולי ריבוי הברכות לא היה אוכלם כלל , אין בזה משום ברכה שאינה צריכה .

[1748] מה שהובא לעיל מספר הזכרונות זכרון ח פ " א ( נשאל מהר " ם גאלאנט " י ז " ל בסי ' ל " ח ... ומסיק הוא ז " ל , דהרוצה להשלים בדרך זה דעתו שיביא כל פרי ופרי לפניו זה אחר זה , ובכן יכול לברך על כל אחד ואחד ... מה הועיל בתקנה זו שלא יהיו כולם לפניו ... ולעולם דלא מצי לברוכי אלא ברכה אחת לפטור את הכל ). הובא במ " א שם ( וכנסת הגדולה כתב בשם ס ' הזכרונות , דאפילו מצַוה שלא יביאם לפניו , אסור להרבות בברכות ).

מכל מקום אפשר שגם הוא יודה שאין בזה איסור ברכה שאינה צריכה .

וכן יבאר לקמן בסמוך לדעת המ " א , שאם אינו רוצה לאכול אלא בשביל הברכה , אין בזה משום ברכה שאינה צריכה . אלא שבתחלה יבאר שבלא חילוק זה קשה להבין דבריהם , ואחר יבאר חילוק זה .

[1749] דלעיל סי ' רו סי " א ( העומד על אמת המים מברך ושותה , אף על פי שהמים שהיו לפניו כשבירך חלפו והלכו . לפי שלכך נתכוין מתחילה , שלא לשתות מים אלו אלא מה שיבאו אחר ברכתו , ועליהם חלה ברכתו ).

וסובר ס ' הזכרונות , שכן הדין גם אם יביאם אחד אחד לפניו , שנפטרו כולם בברכה הראשונה , כמבואר בדבריו שם ( מה הועיל בתקנה זו שלא יהיו כולם לפניו , והרי בידו להביאם לפניו ולפטור את כלן בברכה אחת ... דעד כאן לא אמרי הכי אלא בדבר שאפשר שלא יביאוהו לו והוא תלוי בדעת אחרים ... מאי שנא מדין אמת המים ).

[1750] שדין הקדימה קלה יותר מברכה לבטלה , אבל אינה קלה יותר מברכה שאינה צריכה .

[1751] במקום שאין ברכה לבטלה , רק גרם ברכה שאינה צריכה , אפשר מודה ס ' הזכרונות למהר " ם גלאנטי ואינו חולק עליו .

[1752] " ואני הצעיר אייעץ למברך , כיון שרוצה להשלים מאה ברכות , שלא ישים כל מיני פירות שדינם בברכה אחת כלם לפניו , אלא יביאם אחד אחד לפניו ויברך על כל אחד , כיון שאינם על השלחן ואינם לפניו , אף על גב שהם במקום אחר , יברך על כל אחד בורא פרי העץ ".

[1753] כמועתק במ " א סוס " י רטו .

[1754] " דגבי נדון דידן אם יברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא , והרי הוא כנשבע לשוא , ואסור לענות אחריו אמן , כמו שכתב הרמב " ם ז " ל פ " א דברכות ".

והוא כמבואר ברמב " ם שם הט " ו ( כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן ).

וכן הוא לעיל סי ' רטו ס " ג ( כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כאילו נשבע לשוא ואסור לענות אמן אחריו ).

[1755] שגם בזה מתיר מהר " ם גלאנטי , אם השאיר מהפירות לאכלם אחר ברכת המזון כדי להשלים בהם למאה ברכות .

[1756] ואם כן יוקשה על המ " א , שלא חלק על מהר " ם גלאנטי שהתיר כשהביא הפירות אחד אחד , ומכל מקום חלק על השל " ה שהתיר להניח הפירות לאחר המזון כדי להשלים בהם מאה ברכות .

אלא ודאי יש הפרש בינם , כדלקמן .

[1757] מסכת שבת ( קלד , א ) ד " ה אסור , בשם אביו בעמק הברכה ( אומר אני , כי טוב הוא שכשיבואו פירות בשבת בתוך הסעודה , שיאחר לאכול מהם עד אחר ברכת המזון , כי ישתכר בזה ברכה אחרונה . אבל בחול לא יעשה כן , משום ברכה שאינה צריכה ).

ובמ " א סוס " י רטו ( וכתב בשל " ה ... וקשה ... אבל משום ק ' ברכות אסור להוסיף ).

[1758] שאף שהביא בסוף דבריו את ס ' הזכרונות שחולק על מהר " ם גלאנטי , כבר הובא לעיל שלא חלק עליו אלא מטעם אחר לגמרי .

[1759] שבזה הסכים המ " א בסוס " י רטו למהר " ם גלאנטי להתיר .

[1760] שבזה חלק על השל " ה שם .

[1761] שבת קיח , א ד " ה במנחה ( דלא כאותם שמחלקין סעודת שחרית ומברכין בינתים ... אומר ר " י שיש כאן איסור ברכה שאינה צריכה ).

הובא לקמן סי ' רצא ס " ד ( אין לו לחלק סעודת הבוקר לשתים על ידי הפסק ברכת המזון , לפי שיש אומרים שיש כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך ).

[1762] אלא ודאי גם זה אינו מועיל , כדלקמן .

[1763] רק אחר כך , על דברי מהר " ם גלאנטי .

שהרי לפי האמור עתה אין הפרש בין דינו של השל " ה לדינו של מהר " ם גלאנטי , שעל שניהם חולק הרמ " א , ואם כן למה כתב כן רק על מהר " ם גלאנטי ולא על השל " ה .

אלא ודאי יש הפרש בינם , שהמ " א חולק רק על השל " ה , ולא על מהר " ם גלאנטי , ולכן כתב רק על מהר " ם גלאנטי " ומיהו אף בחול ".

[1764] ס " ק ו ( האור זרוע [ בשם הרא " ם ] לא אסר אלא בשבת , לאפוקי מעובדא דרבינו קלונימוס , נראה לי שהדין עמו ).

[1765] שבאור זרוע הל ' ערב שבת סי ' כא , שהיה אוכל מיני מזונות אחר קידוש קודם הסעודה .

[1766] אלא ודאי גם זה אינו מועיל , כדלקמן .

[1767] כדלקמן סי ' רעג ס " ז ( הורו הגאונים שזה שאמרו חכמים אין קידוש אלא במקום סעודה ... אפילו כזית מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות ... יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה , ויכול לאכול אחר כך הסעודה במקום אחר ).

[1768] בין דינו של השל " ה שהמ " א חולק עליו , לבין דינו של מהר " ם גאלאנטי שאינו חולק עליו .

[1769] מנחות מג , ב ( רב חייא בריה דרב אויא , בשבתא וביומי טבי טרח וממלי להו באיספרמקי ומגדי ).

[1770] סי ' רטו ס " ק ו ( ומיהו אף בחול , אם אין חפץ לאכול אלא מעט מעט , או שחפץ לאכול אחר הסעודה , רשאי , אלא דבשבת ראוי לעשות כן משום הברכה ).

[1771] סי ' מו בהגהות ב " י ( ואם ברכותיהם שוות , לא יביאם כולם לפניו , שאין להרבות בברכות , אלא יביאם אחד אחד לפניו ויברך על כל אחד ואחד , הר " ם גאלאנטי ז " ל סי ' ל " ח ... בא לידי ספר הזכרונות וראיתי בדף מ " ה כתב , דאפילו שלא יביאם לפניו אסור להרבות בברכות ).

ולכן פירש שס ' הזכרונות אוסר מטעם שאסור להרבות בברכות ( ולא מטעם ברכה לבטלה כנ " ל ), וחשש לדבריו .

ולפי זה יש לדעתו חשש איסור להרבות בברכות אף כשאינו חפץ לאכלו אלא בשביל להשלים מאה ברכות .

[1772] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שכב .

[1773] שאף שהמ " א לא התיר בזה , מכל מקום כבר הוכח לעיל שמהר " ם גלאנטי וספר הזכרונות התירו בזה .

[1774] " והמ " א הקשה על של " ה בסוס " י רט " ו , על שכתב דבשבת מניח הפירות לאחר הסעודה כדי שיברך עליהם תחלה וסוף , ולענ " ד פשוט דשרי ".

[1775] והם הקילו אף כשחפץ לאכול הפירות אף בלא ריבוי הברכות . ואם כן עכ " פ יש להקל כדבריהם כשאינו חפץ לאכלו אלא בשביל להשלים מאה ברכות , שבזה התירו גם מהר " ם גלאנטי וספר הזכרונות .

[1776] ס " ק א .

[1777] הל ' ברכת הפירות כ , א ( וכתב אחד מתלמידי רבני צרפת על רבו , כמה פעמים ראיתי מורי הרב , כשמביאים לפניו על השלחן בשר של חדוש , או בשר מבושם , או בצים מטוגנין בדבש , או דבר שהוא חביב בעיניו , נוטל אותו דבר ומברך עליו קודם שיברך על הפת המוציא , ואומר זה חביב עלי יותר מן הפת ונוח לי לברך עליו תחלה לשבח את קוני באשר אני אוהב ). והיינו אף שדעתו לאכול שניהם . ובזה שמקדים החביב מוסיף ברכה שאינה צריכה .

[1778] ס " ק ב ( ולעיל סימן קע " ז כתבתי בשם הכל בו דאין ברכת המוציא קודמת לדבר החביב לו , אבל בהגהת מיימון פרק ח ' כתב שאם היה לפניו תבשיל שיש בו קמח כוסמין או שיפון ושבולת שועל וגפן ותאנה ורמון , נראה לי כיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות , דברכתו קודמת ).

הרי שלא חלק על הכל בו אלא משום קדימת ברכתו , ולא חשש למה שמוסיף ברכה שאינה צריכה . נראה מכך שגם הדרכי משה והכל בו סוברים כדעת השל " ה ואבן העוזר .

[1779] בדרכי משה ס " ק ד ( וכן כתוב בתשובות , דערב שבת לאחר קידוש היו מביאים גרימז " ל לפני רבי קלונימוס ושאר הזקנים , והיו מברכין עליהם בורא מיני מזונות , ואחר כך ברכה אחת מעין שלש , כדי להרבות ולהשלים מאה ברכות , ואחר כך היו אוכלים לחם לצורך הסעודה ). הרי שגם כאן סובר כדעת השל " ה ואבן העוזר .

[1780] בשם הרא " ם , כדלעיל .

[1781] " כתבו האור זרוע והאגור בדין אכל צנון וזית , והצנון עיקר וזית טפל להפיג חריפות הצנון , דמברך על העיקר ופוטר הטפל , דאם הטפל חביב עליו כמו העיקר , מברך על הטפל ואחר כך על העיקר , דאפושי ברכות עדיף , ואין להפקיע הברכות כהאי גוונא עכ " ל , והביאו רמ " א . ותמה המג " א על זה . ונראה לי דסבירא ליה , עד כאן לא אמר הש " ס ביומא גבי ברכת ספר תורה דאסור להרבות בברכות , היינו אם יכול לפטור שניהם בברכה אחת , וכן כתבו התוספות ופוסקים בתפילין , גם בשחיטה , אבל כאן שאין מברך על הטפל ברכתה הראויה לה אשר תקנו חכמים , על כן יותר טוב לברך עליו ברכה אשר תקנו חכמים , משיפטור אותו בברכת העיקר , שלא תיקנו חכמים להטפל ".

וכן נפסק לעיל סי ' ריב ס " ח ( כיון שהעיקר והטפל אין ברכותיהם שוות , ואם יברך על העיקר תחילה לא יברך כלל על הטפל , ואם יברך על הטפל תחילה יחזור ויברך על העיקר , טוב יותר לעשות כן להרבות בברכות , כי לעולם ירבה האדם בברכות הצריכות וימעט בשאינן צריכות , וזו היא ברכה הצריכה שהרי היא מיוחדת להטפל ולא להעיקר , וגם בברכת העיקר אינה מיוחדת אל הטפל אלא כוללת גם את הטפל , ולא צוו למעט אלא כשיכול לפטור ב ' דברים בברכה אחת המיוחדת לשניהם ), וסי ' רטו ס " ד ( במה דברים אמורים כשיכול לפטור ב ' דברים בברכה שהיא מיוחדת לשניהם , אבל אם היא מיוחדת לדבר אחד אלא שיכול לפטור בה גם השני בתורת טפלה , טוב יותר להרבות בברכות כמ " ש בסי ' רי " ב ). סדר ברכת הנהנין פ " ג הי " ד ( כי לעולם ירבה אדם בברכות הצריכות וימעט בשאינם צריכות , וזו היא ברכה הצריכה , שהרי היא מיוחדת להטפל ולא ברכת העיקר , ולא צוו למעט אלא כשיכול לפטור שני דברים בברכה אחת המיוחדת לשניהם ).

[1782] ח " א סי ' קעו ( וכתב רבינו יצחק אלפס אבל אם אין הצנון עיקר ולא חביב מברך על הזית ואחר כך על הצנון , דאפושי בברכות עדיף , ולא אמרינן מברך על הצנון ונפטור זית , דבירך בפה " א על פירות האילן יצא , דאין להפקיע ברכה כל כי האי גונא עכ " ל ). הובא באגור סי ' רחצ . רמ " א סי ' ריב ס " א ( ויש אומרים אם הטפל חביב עליו , מברך עליו ואחר כך מברך על העיקר ).

ואפשר שמטעם זה לא אסר האור זרוע כאן לאכול הגרימז " ל קודם הסעודה משום ברכה שאינה צריכה , כי לדעתו ברכת בורא מיני מזונות היא ברכה הצריכה שלא לפטור אותו בברכת הפת .

ואף שכאן עדיין אין רבינו פוסק כדעת האור זרוע לפי פירוש אבן העוזר , " מכל מקום לדינא יש להקל עכ " פ כשאינו אוכל כלל רק מחמת הברכה ... כיון דבלאו הכי דעת של " ה ואבן העוזר בסי ' רי " ב להקל ".

[1783] עתה בא להוסיף , שאפילו אם היה אוכלם גם בלי ריבוי הברכות , כיון שמתכוין בהקדמתם בשביל מצוה , דעת פוסקים רבים שאין בזה משום ברכה שאינה צריכה . ומסיים : " הלכך הסומך על כל הני רבוותא נגד המ " א אין מזחיחים אותו ".

[1784] " ונראה לי דאפילו חל יום טוב במוצאי שבת , אם יודע שיוכל לחזור ולאכול קודם שעה עשירית , לא יחלק סעודת שחרית לשתים , דהא יש אומרים דאסור לעשות כן משום ברכה שאינה צריכה . עי ' סוס " י רט " ו וסי ' תקכ " ט ".

[1785] שבת קיח , א ד " ה במנחה ( דלא כאותם שמחלקין סעודת שחרית ומברכין בינתים ... אומר ר " י שיש כאן איסור ברכה שאינה צריכה ).

[1786] שאינו מקיים בזה מצות סעודה שלישית , ולכן יש כאן איסור ברכה שאינה צריכה . משא " כ אחר חצות הי ' אפשר לפרש בתוס ' שמצות סעודה שלישית דוחה איסור גרם ברכה לבטלה .

[1787] שהמ " א מפרש בדברי התוס ', שגם אחר חצות , אם מחלק הסעודה , יש בזה איסור ברכה שאינה צריכה .

[1788] הרי שגם אחר חצות אין כאן מצוה שדוחה איסור ברכה שאינה צריכה .

[1789] כלל כב סי ' ד ( וכשהוא מפסיק מן המנחה בסעודתו ומברך ברכת המוציא , אין כאן משום מרבה ברכות שלא לצורך , כיון שהוא מפסיק מפני כבוד השבת לקיים סעודה שלישית ).

שתי הדעות הובאו גם לקמן סי ' רצא ס " ג - ד ( טוב שיפסיק הסעודה ויברך ברכת המזון ויטול ידיו מיד ויברך המוציא ... ואין איסור במה שמפסיק בברכת המזון וגורם לחזור ולברך המוציא וברכת המזון על גמר הסעודה , שהיה יכול לגומרה קודם ברכת המזון , והרי זה גורם ברכה שאינה צריכה . דכיון שמפסיק בשביל כבוד שבת , אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך ... יש אומרים שיש כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך ).

[1790] שיכול לקיימה אחר כך , ואין כאן מצוה שדוחה איסור ברכה שאינה צריכה .

[1791] סי ' רצא ( וכן היה עושה א " א הרא " ש ז " ל , היה מברך ברכת המזון , והיה נוטל ידיו ומברך עליהם ומברך המוציא , והיה אומר שיותר טוב לעשות כן ).

[1792] אלא יפסיק הסעודה ויאכל סעודה שלישית אחר זמן .

[1793] סי ' רצא ס " ג ( יפסיק הסעודה ויברך ברכת המזון ויטול ידיו ויברך ברכת המוציא ויסעוד , ונכון הדבר , שאם לא היה עושה כן , מאחר שנמשכה סעודת הבוקר עד אותה שעה , לא היה יכול לאכול אחר כך אלא אכילה גסה ).

וכן הוא לקמן שם ( טוב שיפסיק הסעודה ויברך ברכת המזון ויטול ידיו מיד ויברך המוציא על לחם משנה ויסעוד , שאם לא יעשה כן , מאחר שנמשכה סעודת הבקר עד אותה שעה , לא יוכל לאכול אחר כך סעודה ג ' אלא אכילה גסה . אבל מיד סמוך לאכילה עדיין האצטומכא פתוחה ).

[1794] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קכ .

[1795] " ואם קץ במזונו לא יצא כלל ".

וכן הוא לקמן שם ס " ה ( אבל אם שבע כל כך עד שנפשו קצה באכילה מרוב שובעו , אף שדוחק את עצמו לאכול אינו יוצא ידי חובתו באכילה זו , שאכילה גסה כזו אינה נקראת אכילה כלל ).

[1796] רס " י רצא ( ומיהו לפימ " ש רס " י תמ " ד , אפילו קודם חצות יחלקה לשנים , דהא יש אומרים דיוצא בזה עיי " ש ).

[1797] ס " ק א ( ומכל מקום גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים , דהא יש אומרים דיוצא בזה ( שלטי גבורים המרדכי פ " ק דשבת וב " ח וכל בו )).

[1798] על המרדכי שבת רמז שצז ( ושמא יצא במה שאכל סעודה ג ' בבוקר דדי לאפסוקי ולברוכי בין מיכלא למיכלא ).

[1799] הרי אין בזה כל כך מצוה , שהרי קודם זמן מנחה אינו יוצא ידי חובת סעודה שלישית .

[1800] כדלעיל סי ' רטו ס " ג ( ואף על פי שמן התורה אין איסור בהזכרת שם שמים לבטלה אלא כשמזכירו בדברי הבאי שאין בהם צורך , ולא בדרך ברכה אף על פי שאינה צריכה , מכל מקום מדברי סופרים אסור אפילו בדרך ברכה שאינה צריכה ).

[1801] לסמוך על הסוברים שגם קודם חצות יוצאים ידי חובת סעודה שלישית , ואם כן יש מצוה בהפסק זה באמצע הסעודה קודם חצות .

[1802] שבת קיח , א ד " ה במנחה ( דזמן אכילה שלישית בשבת היא מן המנחה ולמעלה ).

[1803] שבת פט " ז סי ' ה ( דקביעת זמן סעודה שלישית היא משתגיע זמן המנחה ולא קודם ).

[1804] סי ' רצא ס " ב ( זמנה משיגיע זמן המנחה , דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה , ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית ).

וכן הוא לקמן שם ס " ב ( זמן סעודה ג ' הוא משיגיע זמן מנחה גדולה עד הערב , דהיינו משש שעות ומחצה ואילך , ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית ).

[1805] הובא בר " ן שבת מג , ב ד " ה ת " ר כמה ( וכתב הרב בעל הלכות ז " ל שאין חיוב סעודות הללו להיותן כדרכן בשחרית ובמנחה , אלא אפילו מפסיק באמצע סעודה בברכת המזון , ואף על גב דלא מסלק התכא , אלא פורס מפה ומברך והדר שרי המוציא ואוכל כביצה ומברך , שפיר דמי ).

[1806] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סג וכלל צח .

[1807] שעל ידי המצוה הוה ליה ברכה הצריכה .

[1808] רטו ס " ק ו ( שבתוס ' שבת דף קי " ח כתבו דאסור לחלק סעודת שחרית לשנים כדי לקיים ג ' סעודות , משום דגורם ברכה שאינה צריכה . ואף דלא קי " ל הכי , היינו משום סעודה ג ', אבל משום ק ' ברכות אסור להוסיף ).

וכאן התיר אף במקום שאינו משום חיוב סעודה ג '.

[1809] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סז . כנישתא דבי רב ע ' רכה הערה יד .

[1810] סי ' רצא ד " ה וכן היה עושה ( כתב בתשובה ( כלל כב סי ' ד ) ... דכיון שהוא מפסיק לכבוד שבת , אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך ).

[1811] שם ( אין כאן משום מרבה ברכות שלא לצורך , כיון שהוא מפסיק מפני כבוד השבת לקיים סעודה שלישית ).

[1812] עתה בא לחלק בין האמור לעיל , " כיון שהוא מתכוין בשביל כבוד שבת , אף שאינו מוכרח לזה ", אין בו משום ברכה שאינה צריכה , לבין האמור בגמרא שאם מפסיקים באמצע קריאת התורה ומברכים , הוי ברכה שאינה צריכה .

ולפי חילוק זה , מה יהי ' דין עניית אמן יהא שמיה רבא וקדושה בין תפלין של יד לתפלין של ראש , ובין שחיטה לשחיטה .

[1813] בתחלת הקונטרס אחרון ( אם אוהב יותר לאוכלו קודם הסעודה מלאוכלו בתוך הסעודה , אין בזה איסור משום ברכה שאינה צריכה ).

[1814] יומא ע , א ( ובעשור של חומש הפקודים קורא על פה , אמאי ... ונייתי אחרינא ונקרי ... ריש לקיש אמר משום ברכה שאינה צריכה ).

שמשם הוכיח ר " י בתוס ' שבת קיח , א ד " ה במנחה ( שיש כאן איסור ברכה שאינה צריכה כדאיתא בפ ' בא לו גבי ובעשור שבחומש הפקודים , דקאמר וניתי ספר תורה אחרינא ונקרי , א " ר שמעון בן לקיש מפני ברכה שאינה צריכה ).

ולדעת הרא " ש צריך לחלק כדלקמן .

[1815] לעיל סי ' כה סי " ג נתבאר ( תפילין של יד ותפילין של ראש ... מפני שאסור לברך ברכה שאינה צריכה ... תקנו חכמים שיסמוך הנחת תפילין של ראש להנחת תפילין של יד בלי שום הפסק דיבור בינתיים , כדי שתעלה הברכה שיברך על של יד גם לתפילין של ראש ), וסכ " א ( אם שמע קדיש או ברכו או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש , לא יפסיק לענות עם הצבור ... ואם פסק וענה ... צריך לברך על תפילין של ראש ), וסכ " ב ( אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש אפילו במקום שאין גורם לברך ב ' ברכות על תפילין של ראש , כגון אותם המניחין תפילין בחול המועד בלא ברכה ... אבל מכל מקום מותר לענות קדיש וקדושה וברכו ואמן על כל הברכות בין תפילין של יד לתפילין של ראש ... כיון שאינו גורם לברך ברכה שאינה צריכה על תפילין של ראש ).

ומבאר כאן שב ' ההלכות תלויות זה בזה , שכיון דקיי " ל שמחוייב לתוכפן זו אחר זו ( כמבואר במהרא " י וב " י ), לכן דינו כספר תורה שאינו תלוי ברצונו , ולכן אף אם מפסיק לצורך מצוה היא ברכה שאינה צריכה , ולכן אסור להפסיק לעניית אמן יהא שמיה רבא וקדושה .

משא " כ לדעת הרשב " א שאין צריך לתוכפן זו לזו , אם כן דינו כברכת הנהנין , שאם מפסיק לצורך מצוה אינה ברכה שאינה צריכה . ולכן מותר להפסיק לעניית אמן יהא שמיה רבא וקדושה .

[1816] תרומת הדשן ח " ב סי ' קז ( תפילין בחול המועד ... נראה דאפילו שאין מברכין אסור להן לדבר ולהסיח בין תפילין לתפילין ).

[1817] דברי תרומת הדשן הנ " ל הובאו בב " י סי ' כה , ובמ " א שם ס " ק יד ( ואפילו לאותן המניחין בחול המועד בלא ברכה , אפילו הכי עבירה היא להסיח ( ב " י מהרא " י )).

[1818] שו " ת ח " ה סי ' יג ( מסתברא , שלא אמרו עבירה היא בידו אלא במפסיק לדבר הרשות . אבל לענות אמן יהא שמיה רבה מברך , אין זה כעובר עבירה וכו '. ומיהו אם הפסיק וענה , מסתברא דמברך על של ראש ).

[1819] דאף שהעיקר כדעה הראשונה בשו " ע יו " ד סי ' יט ס " ה ( אם רוצה לשחוט הרבה , צריך ליזהר שלא לדבר בין שחיטה לשחיטה בדבר שאינו מצרכי השחיטה , ואם דיבר צריך ... לברך פעם אחרת על השחיטה ).

מכל מקום מותר לענות אמן היא שמיה רבא וקדושה , אף לדעת האוסרים בתפילין . כי גם השחיטה היא כברכת הנהנין , שאינה חובה עליו אלא תלוי ברצונו אם לשחוט עוד .

[1820] מנחות מג , ב ( תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום ). וכן נפסק לעיל סי ' מו ס " א ( להשלים מנין המאה ברכות שחייב כל אדם לברך בכל יום ויום מערב ועד בקר ).

[1821] שהרי אפילו במקום שאינו " הכרח גמור מדינא דגמרא ", הובא לעיל משו " ת הרא " ש כלל כב סי ' ד ( וכשהוא מפסיק מן המנחה בסעודתו ומברך ברכת המוציא , אין כאן משום מרבה ברכות שלא לצורך , כיון שהוא מפסיק מפני כבוד השבת לקיים סעודה שלישית ).

[1822] צט , ב ( דתניא לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך ), ובגמרא שם ק , א ( לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר ' יוסי ).

הרי שאין הכרח מדינא דגמרא להפסיק בין סעודה לסעודה . ומכל מקום כתב הרא " ש שאם רוצה להפסיק " אין כאן מרבה ברכות שלא לצורך ".

ומכל שכן במקום שהוא " הכרח גמור מדינא דגמרא ", כגון להשלים למאה ברכות , בודאי " אין כאן מרבה ברכות שלא לצורך ".

*

אבל לקמן סי ' רעא סי " ב ( אם יקדש מיד אחר ברכת המזון , יש אומרים שאינו יוצא ידי חובתו אלא אם כן יחזור ויאכל מיד , שיהא הקידוש במקום סעודת שבת שלאחריו , ואם כן מה שבירך ברכת המזון היא ברכה שאינה צריכה , שהרי היה יכול ליפטר בברכת המזון שיברך אחר אכילה השניה ).

וראה כנישתא דבי רב ע ' רכו הערה טו .

[1823] ואף שלרבי יוסי אין צריך להפסיק , ואם כן מהי המצוה בזה .

מכל מקום גם לרבי יוסי " אם רצה מפסיק ... כמו לרבי יהודה ", ולכן נחשב לצורך מצוה .

[1824] שהרי לרבי יהודה היא מצוה ממש להפסיק , ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה . וגם רבי יוסי לא פליג בהא , שיש עכ " פ מצוה להפסיק .

[1825] דלעיל ( הערה 1757 ).

[1826] דלעיל ( הערה 1789 ).

[1827] דלעיל ( הערה 1793 ).

[1828] דלעיל ( הערה 1785 ).

[1829] דלעיל ( הערה 1620 ).

[1830] דלעיל ( הערה 1742 ).

[1831] דלעיל ( הערה 1771 ).

[1832] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ט .

[1833] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים סי " ב נתבאר שכל תענית שקבוע לו זמן , אף אם אינו חובה כלל , אין צריך לדחותו מערב שבת , משא " כ תענית שיכול להתענות ביום אחר , יש לדחותו מערב שבת . והוסיף וכתב : " וכן המתענה בכל ימות השבוע , שבאותו יום מתענה הוא גם כן ".

ומבאר שעל כרחך צריך לפרש דבר בי רב היו מתענים כל השבוע ובערב שבת , וכיון שאין יכולים לדחות ליום אחר רשאים להתענות בערב שבת .

ואף שאנשי מעמד היו מתענים כל ימי השבוע חוץ מערב שבת . " צריך לומר ... בני בי רב היו מתענים כל השבוע ולא היו חייבים לבטל תעניתם לגמרי , אבל אנשי המעמד לא רצו ... לדחות האיסור הזה ".

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' רל .

[1834] ס " ק ב ( בפסחים פרק אלו דברים [ סח , ב ] אמרינן דמר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולי שתא , בר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי , אלמא דשפיר דמי למעבד הכי ).

[1835] פסחים סח , ב ( מר בריה דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא , לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי ).

[1836] כמבואר בהגהות מיימוניות הל ' תענית פ " א אות ב ( מי שמתענה בכל יום , ואכילה בשבת מחמת שינוי וסת צער לו , ראינו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה , וכן שמעתי שהיה הרב רבי יהודה חסיד ז " ל עושה ). ובשו " ע סי ' רפח ס " ג ( אדם המתענה בכל יום , ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת , יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה , וכן אמרו שכך היה עושה הר " י החסיד ז " ל ).

[1837] פסחים שם ( הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם ).

[1838] בשו " ת ח " ד סי ' רסב ( קושטא דמילתא הכי משמע , דבתענית חלום קאמר ולא בתענית דעלמא ). הובא בב " י סי ' רפח ד " ה אבל הרשב " א .

[1839] לקמן שם ס " ב ( מי שמתענה בכל יום , ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת , יכול להתענות גם בשבת , שמצות סעודות שבת אינה אלא בשביל עונג ), וס " ג ( מותר להתענות תענית חלום בשבת ).

[1840] סעיף א ( אף על פי שמותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת ויום טוב , מכל מקום בערב יום הכיפורים שהאכילה נחשבת כעינוי כמו שנתבאר , אין להתענות בו ). ובמ " א שם ס " ק א הביא שלמדים כן מדברי שו " ת הרשב " א הנ " ל .

[1841] אף שלפי האמור אין לפרש גמרא הנ " ל כמשמעות הפר " ח , ואין משם הוכחה למי שמתענה כל השבוע . מכל מקום יש להוכיח כן מגמרא דבני בי רב , כדלקמן , דעל כרחך צריך לפרש ד " בני בי רב היו מתענים כל השבוע ולא היו חייבים לבטל תעניתם לגמרי ".

[1842] מא , א ד " ה שאני ( בני בי רב דיתבי בתענית , דמשמע דאיירי בתענית הרשות . וכן משמע בשאלתות דמיירי בכל תעניות ). והיינו האמור בגמרא שם שם מ , סע " ב ( בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא ).

[1843] הל ' תענית פ " ה ה " ה ( ואע " פ שנפסקה הלכה בתענית שחל להיות בערב שבת מתענה ומשלים ... דוקא כשבא זמנו הקבוע לו בערב שבת , אבל כשהוא נדחה מזמנו אין קובעין אותו בערב שבת , וכן מפורש בתשובת הגאונים ז " ל ).

ופירש דבריו בט " ז סי ' תרפו ס " ק ב ( ההיא דמתענה ומשלים מיירי ביחיד , בפרק בכל מערבין דקאמר הני בני בי רב דיתבי בתעניתא בערב שבת ... דדוקא שם שזמנו קבוע כו ' ... ואם תמצי לומר דהרב המגיד קאי על מה שכתוב בפ " ב דתענית דבט ' באב שחל בערב שבת דמתענה ומשלים , והיינו בתענית צבור ).

אמנם לפי המובא לעיל מהתוס ' דמיירי בתענית הרשות , על כרחך מיירי המ " מ בתענית ט ' באב שחל בערב שבת , שזמנו קבוע ( כמו הואם תמצי לומר של הט " ז ).

[1844] המבוארים בשו " ע סי ' תקפ ס " א - ב ( אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם ).

[1845] שמובא לראשונה בהגהות מנהגים פורים אות נ ( ומשם מהרי " ו מצאתי ... אותן הנוהגין להתענות בערב ראש חודש ). הובא בב " ח סוס " י תרפו ( מי שרגיל להתענות בערב ראש חדש ... מהרי " ו ). מ " א סי ' תיז ס " ק ג ( נהגו קצת להתענות ערב ראש חדש ... ( ב " ח סי ' תרפ " ו . מנהגים ).

ואם כן ודאי לא איירי בזה הגמרא בבר בי רב שהתענו בימים אלה . אלא ודאי התענו תענית רשות . ומדוע לא דחוהו מערב שבת .

[1846] שו " ע סי ' תרפו ס " ב ( חל פורים באחד בשבת מקדימים להתענות ביום חמישי ).

[1847] תענית כז , ב ( אנשי משמר ... ובערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת ).

[1848] שהרי התענו כל ימי השבוע , ולא היו יכולים לדחות התענית ליום אחר .

`