רפט סדר סעודת שחרית של שבת

רפט סדר סעודת שחרית של שבת

ובו ג' סעיפים

א בשבת שחרית בבואו מבית הכנסת צריך שיהיה שולחנו ערוך,

ומפה פרוסה על הפת ¹⁸¹⁶ , מטעם

שנתבאר בסי' רע"א ¹⁸¹⁷ , ומטה שאוכל עליה מוצעת יפה, כמו בסעודת הלילה, לפי

שכבוד יום קודם לכבוד לילה ¹⁸¹⁸ :

ב ותקנו חכמים לקדש על היין קודם סעודת שחרית ¹⁸¹⁹ , כמו קודם

סעודת הלילה, לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה ¹⁸²⁰ , ואם לא

יקדש ביום על היין, יהא כבוד לילה עודף על כבוד יום.

מכל מקום לא

תקנו לברך ברכת הקידוש שבירך בלילה, אלא די בברכת בורא פרי הגפן שיברך על היין ¹⁸²¹ , כדי שיהא

היכר בזה שקידוש זה אינו אלא מדברי סופרים ¹⁸²² .

ומכל מקום

גם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה, ושלא יטעום כלום קודם לו ¹⁸²³ , כמו בקידוש

הלילה¹⁸²⁴.

אך מותר

לשתות מים קודם תפלת השחר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש ¹⁸²⁵ .

ויש אומרים ¹⁸²⁶ שמותר לטעום

קודם קידוש שביום, הואיל ועיקרו אינו אלא מדברי סופרים לא החמירו בו כל כך.

ויש לסמוך

על דבריהם בשעת הדחק, כגון שאין לו יין ולא שאר משקה חמר מדינה, אפילו אם גם פת

אין לו, יכול לאכול שאר מאכלים קודם קידוש זה, אף אם מצפה שיביאו לו אחר זמן על מה

לקדש, אין צריך להמתין ¹⁸²⁷ .

ואם יש לו

פת, צריך לברך על הפת תחלה קודם שיאכל שאר מאכלים ¹⁸²⁸ , שהרי יש

אומרים ¹⁸²⁹ שאף לכתחלה

יכול לקדש על הפת, דהיינו לברך המוציא עליה, כמו שנתבאר בסי' ער"ב ¹⁸³⁰ . ואם יש לו

חמר מדינה, אף שאין לו יין, לא יטעום כלום אפילו פת קודם שיברך על הכוס ¹⁸³¹ , כמו שנתבאר

שם¹⁸³²:

ג אבל בלילה, אם אין לו לא יין ולא חמר מדינה ולא פת

לקדש עליהם, ומצפה שיביאו לו אחד מהם תוך הלילה, לא יטעום כלום משאר מאכלים עד

שיביאו לו על מה לקדש, ויש לו להמתין על כל פנים עד חצות לילה ¹⁸³³ .

אבל אם אינו

מצפה שיביאו לו בלילה מותר לו לאכול שאר המאכלים בלא קידוש, ואינו מחוייב ללון

בתענית בשבת בשביל קידוש על היין או על הפת, הואיל וכבר יצא ידי חובת עיקר קידוש

של תורה במה שהזכיר של שבת בתפלת ערבית ¹⁸³⁴ :

[1815] טור ושו"ע ס"א (יהיה שלחנו

ערוך, ומטה מוצעת יפה, ומפה פרוסה, כמו בסעודת הלילה).

[1816] סעיף יז (אף על פי שהשלחן צריך להיות ערוך ומסודר מבעוד יום,

כמו שנתבאר בסימן ר[ס]"ב ... צריך לפרוס עליו מפה לכסותו, כאילו אינו כאן עד

אחר קידוש, כדי שיתראה כאלו הובא עתה לכבוד שבת).

והיינו כדלעיל סי' רסב ס"א (צריך

אדם לסדר שלחנו בערב שבת ללילי שבת, ויציע המטות שיושבים עליהם, ויתקן כל עניני

הבית, שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת, שזהו כבוד השבת).

וכך גם בסעודת היום צריכים להיות ג'

דברים אלו: שולחנו ערוך, מפה פרוסה על הפת, מטה שאוכל עליה מוצעת יפה.

אלא שמכל מקום יש הפרש בינם, שבערב שבת

צריך להציע גם המטות שישנים עליהן, משא"כ ביום צריך להציע רק "מטה שאוכל

עליה", וכדלקמן סי' שב ס"י (אין מציעין המטה משבת למוצאי שבת ... מכין

משבת לחול ואסור מדברי סופרים ... ומציעין מליל שבת לשבת ... ומכל מקום טוב יותר

להציען מערב שבת).

[1817] פסחים קה, א (כבוד יום וכבוד לילה, כבוד

יום קודם).

וכן הוא לקמן סעיף הבא ( שכבוד יום קודם לכבוד

לילה) . לעיל סי' רעא

ס"ח (שכבוד יום קודם לכבוד לילה).

[1818] פסחים קו, א (זכור את יום השבת לקדשו,

זוכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום מנין).

[1819] ר"ן פסחים שם (כב, א) ד"ה

זוכרהו (משום דכבוד יום עדיף מכבוד לילה, ראו חכמים לעשות ביום זכר לקידוש).

[1820] גמרא שם (ביום מאי מברך, אמר רב יהודה

בורא פרי הגפן). טור ושו"ע ס"א (ויברך על היין בורא פרי הגפן).

[1821] ר"ן שם (ומשום דלא הוי אלא מדרבנן,

לא ראו להאריך בו יותר, כדי שלא להשוותו לקידושא של לילה).

[1822] רמב"ם פכ"ט ה"י (ואסור

לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש, וגם קידוש זה לא יהיה אלא במקום סעודה. טור

ושו"ע ס"א (וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה, ושלא יטעום קודם לו

כלום, כמו בקידוש הלילה).

וכן הוא לעיל סי' רפו ס"ד (מותר לטעום אחר תפלת שחרית ...

ובלבד שיקדש מתחלה).

[1823] שנתבאר לעיל סי' רעא ס"ט (אסרו חכמים לטעום כלום, אפילו

מים, משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש). סי' רעג ס"א ( אין קידוש אלא במקום

סעודה).

[1824] טור בשם הרא"ש (ואדוני אבי

ז"ל היה שותה מים בבוקר קודם תפלה, שכיון שלא חל עליו עדיין חובת קידוש עד

לאחר התפלה אינו אוסרו מלטעום, ומשום ואותי השלכת אחרי גויך ליכא דבמים ליכא גאוה)

ובסי' פט (ואדוני אבי ז"ל היה שותה מים בשבת בבקר קודם תפלה, שאין הקידוש

אוסרו, כיון שעדיין לא הגיע זמנו). שו"ע ס"א (ומיהו לשתות מים בבוקר

קודם תפלה מותר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש).

וכן הוא לעיל סי' פט ס"ה (אסרו חכמים לאכול או לשתות

משעלה עמוד השחר עד שיתפלל י"ח ... וכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו

הכתוב אומר ואותי השלכת אחר גיוך ... מותר לשתות מים קודם התפלה אף על פי שהם צורך

הגוף, הואיל ולא שייך בהם גאוה. ואפילו בשבת ויום טוב שצריך לקדש על הכוס לפני

הסעודה, אין הקידוש אוסרו מלשתות קודם תפלת השחר, כיון שעדיין לא הגיע זמנו, שאין

קידוש אלא במקום סעודה וסמוך לה, והרי אי אפשר לו לאכול כלום קודם תפלת השחר).

*

ואף לפי מה שנתבאר לעיל שם (ואפילו כל מיני אוכלים וכל מיני

משקין ששייך בהם גאוה, מותר לאכלם ולשתותם לצורך רפואה ... אם רוצה לאכול ולשתות

כדי לכוין הרשות בידו).

מכל מקום לא נהגו לקדש קודם התפלה. שעדיין לא הגיע זמן סעודה

שתיקנו עליה קידוש (ראה הר המלך ח"ד ע' רכג).

ואפשר מצרפים לזה הדעה השנית דלקמן (שמותר לטעום קודם קידוש

... ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק).

[1825] ראב"ד בהשגות על הרמב"ם שם (לפי

שקראוהו קדושא רבא יצא לו, ואינה כלום, שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם

שיטעום). הובא בר"ן שם (אבל הראב"ד ז"ל השיגו ואמר דכיון דהאי

קידושא מדרבנן בעלמא הוא, מותר לטעום קודם שיקדש, ולא אסרו אלא לקידוש של לילה).

[1826] מ"א ס"ק ד (נראה לי דאם מצפה

שיביאו לו ... בקידוש היום אין צריך, דהא יש אומרים שמותר לאכול קודם, וכדאי הם

לסמוך עליהם בשעת הדחק).

[1827] מ"א שם (כשיש לו פת, אומר המוציא

על הפת, ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן, ואם אין לו פת, אוכל דבר אחר בלא קידוש).

[1828]

ראב"ד שם (ואילו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש, ותחשב המוציא במקום ברכת

היין ויאכל).

[1829] סעיף יא (וביום יוצא ידי

חובתו במה שמברך המוציא על הפת ... אבל אם יש יין בעיר אין לקדש על הפת).

ונתבארו הדעות בזה לעיל שם (הערה 567 ).

[1830] שו"ע ס"ב (במקום שאין יין

מצוי, הוי שכר ושאר משקין, חוץ מן המים, חמר מדינה ומקדשין עליו).

[1831] סי' ערב סי"א (יש

להקל בקידוש של יום לקדש על המשקה שהוא חמר מדינה ... דכיון שמברך בתחלה על כוס

חמר מדינה ואחר כך על הפת יוצא בזה לדברי הכל. ואף שיש מי שאומר שלא תקנו שום

קידוש אלא על היין בלבד, ולא על הפת ולא על חמר מדינה, מכל מקום אין להחמיר כל כך

בקידוש של יום, שאינו חיוב כל כך כמו של לילה).

[1832] מ"א שם (בקידוש הלילה אם אין לו

פת ... נראה לי דאם מצפה שיביאו לו ימתין עכ"פ עד חצות לילה). הובאו דבריו לקמן

סי' רצו קונטרס אחרון סוף ס"ק א ( ועכ"פ בחצות לילה, עיין מג"א

סוף סי' רפ"ט) .

[1833] מ"א שם (בקידוש הלילה אם אין לו

פת אוכל בלא קידוש ... ולא אמרו בת טות אלא להבדלה).

והיינו כדלקמן סי' רצו סי"ב (מי שאין לו במוצאי שבת לחול

לא יין ולא שאר משקים חמר מדינה, ואי אפשר לו למצוא בלילה עד למחר ביום, יש אומרים

שמותר לו לאכול מיד מן הדין אם הזכיר הבדלה בתפלה, אלא שמדת חסידות הוא שלא לטעום

מאומה עד שיבדיל למחר, ויש אומרים שמן הדין אסור לו לטעום מאומה, אם מצפה שלמחר

ביום יהיה לו כוס להבדיל עליו).

משא"כ בקידוש סומכים על מה שכבר הזכיר בתפלה, וכדלעיל סי'

רעא סוף ס"ב (ויוכל לסמוך על מה שכבר זכרו בתחלת כניסתו בתפלת ערבית, שכבר

יצא בזה מן התורה, שהרי מן התורה אין צריך אלא זכירה בדברים בלבד בלא יין, והרי

זכרו בתפלה).