ט, ג

עד שהביאותיו אל בית אמי כו' ולחדר⁴¹⁴ הורתי כו' וכה"ג), (והוא לפי דס"ר נש"י מתקשרי' בס"ר אותיות דתשב"כ שנק' ספר והוא מוסר אביך כח המקור שממנו שרש נש"י בעצם והמשכת מ"ד זה נמשך לנוק' שנק' אם שהיא תושבע"פ והן ס' מסכתות כו' שנקרא סיפור⁴¹⁵ כמשי"ת⁴¹⁶. והענין הוא כידוע דתשב"כ הוא בבחי' איש משפיע, דחכ' שבאותיות דתשב"כ נמשך בדרך אור ושפע למקבלי' להיות נדרש מהן כל דין והלכה בתושבע"פ ותושבע"פ נק' אשה שהוא בחי' מקבל השפע מתושב"כ, וכמו שאנו רואים על⁴¹⁷ דין והלכה שדורשי' בתושבע"פ למדי' הכל מתושב"כ כמו מנלן א' קרא⁴¹⁸ כו', וכל שאין לו ראי' מן המקרא אינו נפסק להלכה למעשה כידוע. אך [הנה] עכ"ז הרי אנו רואים שכל עיקר פרטי של מעשה⁴¹⁹ המצות איך לעשותם בפו"מ אין זה בא בפירוש כ"א בתושבע"פ דוקא ולא בתושב"כ, כמו במצות ציצית שא' ועשו להם ציצית⁴²⁰ על כנפי כו' לא נתפרש כלל איך ומה אופן פרטיות מעשה המצוה הזאת בל"ב חוטין דלבן ותכלת רק בדינין המפורשי' בה' ציצית, וכן בתפילין וסוכה ולולב ושופר ובדיני שבת ויו"ט וקרבנות וכה"ג הכל נתפרש בכל פרטי אופני הלכה למעשה רק בתושבע"פ בו"ס משנה שכוללי' ס' מסכתות (וגם במשנה לא ידעו כל דין והלכה על בוריה רק בפלפול דת"ח [כ]חכמי ישראל בתלמוד שמחדשי' ומבררים הכל להורות הלכה למעשה שהרי אין מורין מתוך המשנה⁴²¹ שמבלי עולם לפי שבמחלוקת שנוי' ובקיצור כו', וזהו שנק' עמל תורה כמשי"ת⁴²², ולכאורה איך ימצא במקבל הרבה יותר מן המשפיע שהוא תשב"כ כנ"ל.

אך הענין ידוע שזהו כמשל היחוד דאיש ואשה שמולידי' ולד דידוע דעיקר מהות הולד נעשה מן האשה כמ"ש אשה כי תזריע⁴²³ וילדה זכר הרי מזרע מ"ן דאשה נולד הולד כמ"ש כי תזריע וילדה כו', אך א"כ היתה האשה מולדת בלא זכר והאמת הוא דעיקר התולדה דולד בא מן האיש שמזריע טפה במעי הנוק' ומצטייר שם ע"י המ"ן דנוק' כמו הזריעה בארץ שבלא זריעה לא תצמ[י]ח כלום⁴²⁴ ואיך א' אשה כי תזריע וילדה דמשמע הל' דזרע האשה הוא העיקר שמוליד הולד. אך הנה ידוע דשניהם אמת וכמו שא' אשה מזרעת תחלה⁴²⁵ יולדת זכר כו', דהנה חומר הולד נעשה מזרע האשה דוקא וכמו שא' דאודם⁴²⁶ דנוק' (שנק' מ"ן שהוא כמים אדומי'⁴²⁷ ) שממנו בשר⁴²⁸ וגידים⁴²⁹ כו', הרי עו"ב⁴³⁰ הולד שהוא הגשם והחומר נעשה