בס"ד. ש"פ תצוה, י"א אדר-ראשון, ה'תשכ"ה

273

(הנחה בלתי מוגה)

ואתה

תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד ⁴⁸⁹ , וממשיך בפסוק שלאח"ז ⁴⁹⁰ באוהל מועד גו' יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר גו'. וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו ⁴⁹¹ , דמאחר שהדלקת הנרות היא ע"י אהרן, למה הציווי הוא ויקחו אליך, דמשמע שיביאו השמן אל משה. וגם צריך להבין מה שבפסוק הראשון, גבי ויקחו אליך (אל משה), נאמר להעלות נר תמיד, ובפסוק השני, גבי אהרן, נאמר מערב עד בוקר.

ב) ולהבין

זה יש לבאר תחילה כללות הענין דשמן זית, דהנה, ע"פ המבואר בדרושי רבותינו נשיאינו (בתורה אור ובלקוטי תורה, ובארוכה יותר בהכתבים שלא נדפסו עדיין) יש בזה ב' אופנים ⁴⁹² . אופן הא', שהשמן הוא נעלה יותר מהזית, כי, הזית מסתיר ומעלים על השמן שבתוכו, ולכן יש צורך בכתישת הזית כדי להוציא ממנו את השמן. וענינו בעבודה, שזית מורה על הגוף ונה"ב שמקליפת נוגה, שמעלימים ומסתירים על נפש האלקית (שמן) המלובשת בהם, ולכן צריך לכתשם כו' כדי שלא יעלימו על אור הנשמה, כמאמר הזהר ⁴⁹³ גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי'. וזהו גם מה שהטעם הגשמי של הזית (שנמשך ומשתלשל מענינו הרוחני) הוא מר, וכמארז"ל ⁴⁹⁴ על הפסוק ⁴⁹⁵ והנה עלה זית טרף בפי', אמרה יונה יהיו מזונותי מרורין כזית כו', שמרירות זו מורה על בחי' חשוכא ומרירו דסט"א. וזהו גם מה שהזית משכח תלמודו של ע' שנה ⁴⁹⁶ , והיינו, שההעלם וההסתר דזית הוא עד כדי כך שאף שלמד במשך כל ימי חייו, ימי שנותינו בהם שבעים שנה ⁴⁹⁷ , ולימודו הי' כדבעי (לא באופן דמגלה פנים בתורה שלא כהלכה ח"ו, שאז אין

274

חסרון אם ישכח זאת), לשמה וכו', שלכן נקרא בתורה בשם "תלמוד" (תלמודו), הנה בכחו של הזית (העלם והסתר הגוף ונה"ב) להשכיח זאת, והרי השכחה היא מעולם הקליפות ⁴⁹⁸ . ולכן צ"ל כתישת הזית (שזהו"ע דכתית), שזהו"ע דאתכפיא סט"א, ע"י בירור הגוף ונה"ב כו', ועי"ז מתגלה השמן (שלא זו בלבד שאינו מר, אלא אדרבה, יש בו ענין המתיקות ⁴⁹⁹ ), שענינו בספירות הוא בחי' החכמה ⁵⁰⁰ (שלכן מחזיר תלמודו של ע' שנה8, וכיון שבכחו להחזיר תלמודו, הרי מובן שהוא למעלה ממנו, והיינו, לפי שענינו של השמן הוא לא רק בחי' חכמה הגלוי', אלא גם בחי' חכמה סתימאה ⁵⁰¹ ), שהו"ע הביטול לאלקות. ואופן הב' ⁵⁰² , שהזית הוא למעלה מהשמן [והיינו מצד פנימיות הענינים למעלה, דכיון שהזית הוא המקור שממנו בא השמן, ה"ה למעלה ממנו. ולהעיר ממ"ש הפרדס ⁵⁰³ בענין יסוד ובנין, שמה שלמטה מקומו בתחתית, הנה למעלה הוא העליון, כמו היסוד, שלמטה הוא בתחתית הבנין, אבל למעלה הוא במדריגה נעלית יותר, למעלה מהבנין. ועד"ז בנוגע לזית שהוא מקור (יסוד) השמן, שבפשטות הענינים כפי שהם למטה, הזית הוא במדריגה תחתונה מהשמן, אבל בפנימיות הענינים כפי שהם למעלה, הזית הוא במדריגה עליונה יותר מהשמן], והיינו, שככל שגדלה מעלת השמן, בחי' החכמה (כולל גם ח"ס, כנ"ל), הנה הזית שהוא מקור השמן הוא במדריגה נעלית יותר. ועפ"ז, גם ענין המרירות (החושך) שבזית רומז על מדריגתו הנעלית, שהוא מבחי' הכתר שלמעלה מהחכמה (שמן), וכמ"ש ⁵⁰⁴ ישת חושך סתרו, שנקרא חושך להיותו מופשט מכל גדר של אור הבא בגילוי ⁵⁰⁵ .

ג) ויש

לומר שבזה תלוי גם הפירוש דשמן זית זך, אם זך קאי על השמן, כפירוש רש"י [שיש בו גם סודות התורה] זך בלי שמרים, או שקאי על הזית, כפי' הראב"ע [שגם בפירושו יש סודות התורה, וכפי שמצינו שפירושו הובא ונתבאר בדא"ח בכ"מ (ולהעיר ממ"ש עליו אדמו"ר האמצעי ⁵⁰⁶ (ולע"ע לא מצאתי זה במק"א ⁵⁰⁷ ) שמסר נפשו על

275

קידוש השם)] שצריך ליקח הגרגרים שאין בהם עיפוש או שלא נאכלה קצתם, ומהם יעשו השמן כו'. והענין בזה, שלפי פשטות הענינים, שהזית שמעלים ומסתיר על השמן מורה על הגוף ונה"ב שמעלימים ומסתירים על אור הנשמה, צ"ל זהירות מיוחדת בבחירת הזית, שהזית עצמו יהי' זך (כפי' הראב"ע), כי, כאשר הזית אינו זך, והיינו, שהגוף ונה"ב אינם מזוככים כלל, אלא הם בתוקף החומריות, הנה לפעמים יכול להיות שגם העצה דמבטשין לי'5 לא תועיל להתגבר על חומריות הגוף ונה"ב. וע"ד הידוע ⁵⁰⁸ בנוגע לקליפת עמלק, שאין שום דבר המועיל לזה כו', אלא שבירתו זוהי תקנתו ⁵⁰⁹ . ולכן יש צורך שהזית עצמו יהי' זך, ואז בודאי תועיל הכתישה כו' לעשותו כלי לאלקות. אבל מצד פנימיות הענינים, שהזית הוא בחי' ישת חושך סתרו, שהוא למעלה גם מהאור השייך להשתלשלות העולמות, והוא תכלית הקדושה והביטול, אין צורך בזהירות ודקדוק בנוגע לזית עצמו, אלא רק בשייכות לשמן הבא ממנו, שהו"ע ההמשכה לבחי' החכמה, שהיא ראשית הגילוי בהשתלשלות, ויש לה שייכות לעולמות, ולכן צ"ל זהירות שהשמן והביטול יהי' נקי מכל תערובות, זך בלי שמרים (כפי' רש"י, שפירושו הוא יינה של תורה ⁵¹⁰ , שהו"ע הסוד והפנימיות בפנימיות התורה גופא, ולכן מפרש ע"פ פנימיות הענינים).

ויש

לבאר הדיוק בשלילת ענין השמרים דוקא, שאינם תערובת דבר זר, אלא באים מהזית עצמו, והיינו לפי שמצד ספירת החכמה (שמן) אין מקום למציאות של דבר זר (נפרד) ממש (וכידוע שבעולם האצילות, שכללותו הוא בחי' החכמה ⁵¹¹ , לא יגורך רע ⁵¹² ), כיון שמאיר בה אוא"ס שהוא לבדו הוא ואין זולתו (שזוהי מדריגת החכמה) ⁵¹³ , אלא שמצד שייכותה לעולמות שייך בה שמרים, שהם דבר זר בערך השמן, שזוהי מדריגת החכמה עצמה (ובמכ"ש מזה שאפילו בנוגע לחכמה סתימאה איתא בזהר ⁵¹⁴ דשקיט ואשתכיך באתרי' כחמר טב על דורדייא כו' (שזהו"ע השמרים), ועאכו"כ שבבחי' החכמה שייך ענין של שמרים. וכל זה שייך רק בענין השמן, בחי' החכמה, משא"כ בענין הזית שהוא מקור החכמה, לא שייך אפילו ענין של שמרים).

276

ויש

להוסיף ולבאר גם הדיוק בלשון רש"י טיפה ראשונה (ולא הראשון סתם, כלשון המשנה ⁵¹⁵ והרמב"ם ⁵¹⁶ ), דלכאורה אינו מובן דיוק הלשון טיפה, שהרי אין זה לפי ערך כמות השמן הדרוש להדלקת המנורה אפילו ללילה אחד ששיעורו חצי לוג ⁵¹⁷ . ויובן ע"פ המבואר בלקו"ת ⁵¹⁸ בענין שיעור כזית, שזית הוא בחי' י' דשם הוי' ⁵¹⁹ , שאינו צמצום גמור אלא רק ע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה כו' ⁵²⁰ , והיינו, שגם שיעור מועט כולל בתוכו הרבה כו', ועד להמשכה עצומה (כהלשון בלקו"ת30), והיינו לפי ששרש ההמשכה הוא מלמעלה מסדר השתלשלות. ועפ"ז מובן גם בנוגע לדיוק הלשון טיפה. ומדייק טיפה ראשונה, כי, בטיפה יש ב' מדריגות. טיפת היסוד שעל ידה היא ההמשכה מז"א למלכות (וזהו"ע השמן השני שכשר למנחות), וטיפת יסוד אבא, שהו"ע ההמשכה מבחי' החכמה (וזהו"ע השמן הראשון שכשר למנורה). וזהו הדיוק ברש"י טיפה ראשונה, שרומז על המשכת החכמה (ולא על ההמשכה מז"א, שזוהי הטיפה השני').

ד) והנה

כדי לבוא לבחי' היותר נעלית דשמן זית זך, צריך להיות הענין דכתית, שהו"ע כתישת הזית. וענין זה הוא לא רק בנוגע לזית כפי שהוא במדריגה התחתונה, שהמרירות של הזית מורה על בחי' חשוכא ומרירו דסט"א, וכתישת הזית הו"ע דאתכפיא סט"א (כנ"ל ס"ב), אלא גם כפי שהזית הוא במדריגה העליונה, מקור השמן, והמרירות שבו מורה על בחי' ישת חושך סתרו, ועד שמצד גודל מעלתו לא שייך בו אפילו ענין של שמרים כמו בהשמן (כנ"ל), מ"מ, צ"ל ענין של כתישה, שהו"ע הביטול (ואדרבה, הענין דכתית הוא לא בנוגע לשמן, אלא בנוגע לזית דוקא). והענין בזה, שאף שמדריגת החכמה (שמן) היא תכלית הביטול, ועאכו"כ מקור החכמה (זית), ובפרט שלאח"ז הוצרכו להביא את השמן אל משה (ויקחו אליך גו'), שענינו הוא תכלית הביטול, כמ"ש ⁵²¹ ונחנו מה, מ"מ, צריך להיות גם הביטול דכתית (ביטול שני), שהוא הביטול דתשובה, כפי שמצינו שגם אצל משה רבינו הוצרך להיות

277

ענין של תשובה ⁵²² , לאתבא צדיקייא בתיובתא ⁵²³ , כי, הצדיק, עם היותו בתכלית הביטול לאלקות, ואינו שייך לענין של ישות, הרי גם הביטול שלו הוא באיזה ציור, ולכן צריך לפעול בעצמו הענין דכתית (ער דאַרף זיך ערשט צעשטויסן) מכל ענין של ציור, שזהו"ע הביטול דתשובה, שזוהי תנועה של העדר שביעות רצון, אסורה מכאן להתקרב שם ⁵²⁴ . ועפ"ז יש לבאר גם מאמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ⁵²⁵ אודות גילוי החסידות שהתחיל בעיקר לאחרי פטרבורג, מה הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא שמנו כו' ⁵²⁶ , ומקדים, הגם שקשה לומר כן, אבל האמת הוא כן. ולכאורה, לא רק שקשה לומר כן, אלא אי אפשר לומר כן, שהרי כתישת הזית היא בגלל שמעלים על השמן, וע"ד אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי'5, ואיך שייך לומר זאת בנוגע לרבינו הזקן. אך הענין הוא, שהכוונה בזה להביטול דכתית שצריך להיות גם בדרגא היותר עליונה דזית, מקור השמן, שזהו הביטול דתשובה (שדוגמתו הו"ע היסורים והמס"נ שבמאסר) שצ"ל גם אצל משה רבינו כו'. וי"ל בכוונת דברי אדנ"ע "שקשה לומר כן", שזהו לפי שבדבריו רצה לעורר על עבודה זו (לאתבא צדיקייא בתיובתא), והרי כדי לבוא לזה יש צורך בעבודה קשה [ומזה מובן גם בנוגע לעבודת כאו"א מישראל, שאין לחשוב שהצורך בענין דכתית הוא רק בגלל ההתעסקות בעניני העולם, במסחר, אכילה ושתי' ושאר עניני הרשות, אלא גם בעסקו בעניני קדושה, לימוד התורה, התבוננות בתפלה וקיום מצוה בהידור, צ"ל הענין דכתית, הביטול דתשובה גם בנוגע לציור דקדושה, ולולי זאת, הנה בריבוי ההשתלשלות יכול לבוא גם לבחי' הזית שמעלים ומסתיר כו'].

ה) אמנם

כללות הענין דכתישת הזית (כתית) הוא רק כאשר צריכים להוציא ממנו שמן כדי להאיר, כתית למאור, שזהו"ע הדלקת המנורה, שהכוונה בזה היא בשביל להאיר את העולם, כמארז"ל ⁵²⁷ לא לאורה אני צריך, ולכן היו בביהמ"ק חלוני שקופים אטומים ⁵²⁸ , כדי להוציא אורה לעולם ⁵²⁹ . והענין בזה, שהזית מצד עצמו, מצד גודל מעלתו אינו זקוק לענין דכתית (וגם אינו יכול להגיע להענין דכתית, כיון שאין לך דבר שיוכל לפעול בו הביטול דכתית). ורק כאשר צריכים להוציא

278

ממנו שמן למנורה דביהמ"ק כדי להאיר לעולם, הנה מצד השייכות לציור העולם שהוא מחוץ לקדושה, יש צורך בענין דכתית (שזהו הביטול לצאת מהציור שלו כדי להאיר את העולם). וכמו הנשמה, שדוקא בירידתה למטה לברר את הגוף ונה"ב, ה"ה זקוקה לענין התשובה, ודוקא עי"ז ה"ה מגעת להעילוי דבעלי תשובה שלמעלה מצדיקים.

ו) ועפ"ז

יובן מ"ש ויקחו אליך גו', אל משה, אף שהדלקת המנורה הוצרכה להיות ע"י אהרן, ולא ע"י משה (ובפרט שהשמן לא הי' יכול להיות ממונו של משה, אלא הוצרך להיות ממון ציבור דוקא ⁵³⁰ ), כי, בכדי להדליק את המנורה בשביל להאיר את העולם, יש צורך במדריגת הביטול דמשה, לאחרי שנעשה אצלו הענין דכתית, וזוהי הנתינת כח לאהרן להאיר את העולם ע"י הדלקת המנורה (שהוצרכה להיות בפועל ע"י אהרן, ולא ע"י משה).

והענין

בזה, כמבואר בארוכה בהדרושים שהנתינת כח על ענין הדלקת המנורה היא ע"י משה דוקא [ולהעיר גם ממאמר רז"ל ⁵³¹ על הפסוק ⁵³² ותרא אותו כי טוב (שנאמר במשה), שבשעה שנולד נתמלא הבית כולו אורה], שעל ידו היא המשכת התורה, שענינה הוא גילוי יחודו ית' למטה כמו למעלה. וזהו גם מה שגבי משה נאמר להעלות נר תמיד, כי, הגילוי שע"י התורה הוא באופן שלמעלה מהחילוקים דיום ולילה כו' (וענינו בעבודה הוא מה שהנשמה היא תמיד באמנה אתו ית' ⁵³³ ). אבל הדלקת המנורה בפועל, להאיר ולברר את העולם, הנה עז"נ יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר, שזהו באופן שברישא חשוכא והדר נהורא ⁵³⁴ , וכידוע בענין רננה ברמשא ושמחה בצפרא ⁵³⁵ .

ובפרטיות

יותר, כמבואר בא' הביכלאַך שלא נדפסו עדיין ⁵³⁶ , שאהרן הוא שושבינא דמטרוניתא ⁵³⁷ , שהוא בחי' דיבור העליון שמשם נמשך חיות העולמות ע"י עשרה מאמרות, אבל משה הוא שושבינא דמלכא49, והרי לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא ⁵³⁸ ,

279

שהו"ע חיות העולמות, אלא בדברי תורה דוקא. וכמבואר שם, שזהו גם מה שאמרו רז"ל ⁵³⁹ שמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה ⁵⁴⁰ , כי, ענין ח"י ברכות דתפלה הוא להמשיך אלקות בבחי' אור ושפע גשמי, חיי שעה ⁵⁴¹ , והרי גם ענין לימוד התורה הוא המשכת אלקות, ואדרבה, באופן נעלה יותר, חיי עולם53, ולכן, מי שתורתו אומנתו ה"ה פטור מן התפלה, כיון שגם ע"י עסק התורה ה"ה ממשיך אלקות מלמעלה למטה, ובאופן נעלה יותר, והרי בכלל מאתיים מנה ⁵⁴² . ומ"מ, הנה גם מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש51, כי, אי אפשר להיות המשכה בלא העלאה תחילה. ואף שהענין דתורתו אומנתו הוא כמו רשב"י שאמר בחד קטירא אתקטרנא ⁵⁴³ , היינו שהוא תמיד בבחי' העלאה כו', הרי זה רק שאינו צריך להתעוררות שע"י פסוד"ז וכיו"ב, אבל גם הוא צריך להעלאה דק"ש ⁵⁴⁴ . ומוסיף שם ⁵⁴⁵ : ועיין ירושלמי ⁵⁴⁶ הובא במאור רפ"ק דשבת ⁵⁴⁷ , משמע שלא הי' מפסיק גם לק"ש, יתכן לפמ"ש בחד קטירא כו'. ויש לבאר זה ע"פ המבואר בהמשך תרס"ו בענין העליות דלעתיד לבוא (ושייכותם לסעודות דשבת), ששלימות העלי' דלעתיד לבוא (לאחרי שיקויים היעוד ⁵⁴⁸ את רוח הטומאה אעביר מן הארץ) היא בבחי' מנוחה בעצם ⁵⁴⁹ , שאז לא יהי' ענין של ירידות ועליות כו' ⁵⁵⁰ , והו"ע יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים ⁵⁵¹ .

______  ______