שנת תרח"צ

שנת תרח"צ

נסיעה אחרונה לפני סיפוח אוסטריה

בשנת תרח"צ שהה

הרבי הריי"צ פעם נוספת ואחרונה במעון המרפא "וואלד סנטוריום"

שבפרכטלדסדורף ליד וינה. הרבי שהה שם כחודשיים וחצי מכ"ד טבת עד ו' אדר-שני,

ימים ספורים לפני סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית.

באגרת ששיגר מזכיר הרבי

הרב יחזקאל פייגין לר"י אלאי בט' מר חשוון תרח"צ, הוא מתאר את הנעשה

בחצר הקודש של הרבי הריי"צ בחודש תשרי אותה שנה, ומציין:

...כמובן אשר מעט

הי' זה יותר מכפי כוחותיו, ובכלל נראה אשר גם בחורף הזה יהי' מוכרח ליסע להתרפאות,

עדין אין ידוע המקום והזמן.

באגרת מיום שני ט'

טבת תרח"צ, כותב הרבי הריי"צ אל חתנו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ובתו

הרבנית חי' מושקא ¹⁶⁴ :

...יואיל לשלוח לואלד סענאטאריום על שמי

סך חמש מאות שקלים.

אתנו אין כל חדש, הכל הולך בדרך הרגיל,

ומה שנעשה אתכם אתם יודעים ואנחנו אין יודעים מאומה, וצריכים לקוות כי הכל טוב

בגו"ר.

על תוכנית הנסיעה

אנו למדים גם מאגרת ששיגר הרבי אל רבי דוד בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב,

בי"א טבת ¹⁶⁵ :

בדעתי אי"ה ביום א' הבע"ל לנסוע

צלחה לסענאטאריום סביבות ויען, והשי"ת ירים קרן ברכת כ"ק שליט"א וברכתם

של ידידיי ד' עליהם יחיו, כי ישלח לי השי"ת רפואה שלימה בקרוב בתוך שאר חולי

אחינו בני ישראל שי' הצריכים רפואה בגו"ר.

"רוב היום כמובן עוסק

בעבודתו"

הנסיעה יצאה לפועל

בכ"ד טבת, כמסופר באגרת המזכיר הרב פייגין אל הרב שלום פוזנר בט"ו שבט:

מהנעשה אצל כ"ק

אדמו"ר שליט"א, הנה בכלל ב"ה עד י"ט כסלו אמר בכל ש"ק

חסידות כדרכו בקדש, ורק הי' אומר בפני אנשים מספר כעשרים או שלשים בערך, והיו

מתחלפים מתלמידי הישיבה בכל ש"ק, ובי"ט כסלו אמר חסידות וגם ישב איזה

שעות און האט פארבראכט [=והתוועד], כן בשבת חנוכה אמר גם כן חסידות.

אמנם עם זה עוד

בתחלת חדש כסלו אמר לי כי מרגיש נחיצות נסיעתו להסנטאריום לחדש ההתעסקות ברפואות,

אבל לסיבות המובנות נדחה הדבר כן, ולפועל נסע ביום כ"ד טבת, והנהו שם עוסק

חלק היום ברפואות ורוב היום כמובן עוסק גם שם בעבודתו. השם יתברך יעזור ויהי'

לתועלת ולרפואה שלמה בקרוב.

בג' שבט תרח"צ

כותב הרבי אל הרב ישראל ג'ייקובסון ¹⁶⁶ :

...במצב בריאותי אין שינויים. במשך ארבעת

החדשים שבליתי בביתי - אף כי ת"ל עסקתי בהעבודה העמוסה עלי - הרגשתי חלישות גדולה,

ומפני טעמים שונים לא יכלתי לנסוע קודם, ועכשיו זה שבוע השני' שבאתי לפה להסאנאטאריום,

אבל טרם התחלתי לעסוק ברפואות כי עלי עוד להנפש איזה ימים עד אשר אתחיל בהרפואות. והשי"ת

ישלח לי רפואה שלימה בתוך שאר חולי אחינו בני ישראל הצריכים לרפואה כברכת אנ"ש

שי'.

ובט"ז שבט כותב

הרבי הריי"צ על מצבו אל הגאון רבי שמעון סופר ¹⁶⁷ :

...אנכי זה כשבועים הנני בסאנאטאריום סביבות

וויען, ועוסק ברפואות. ישלח לי השי"ת רפואה בתוך שאר חולי אחינו בני ישראל שי'

הצריכים לרפואה.

ועל המעורבות הישירה

של חתנו הרבי נשיא דורנו בפרטי הטיפול הרפואי ניתן ללמוד מהמכתב הבא, אותו כתב הרבי

הריי"צ אל בתו וחתנו, ביום חמישי י"ח שבט ¹⁶⁸ :

הנה זה כשבוע אשר מונח אצלי מעטפה

כתובה, ואינני בא אל כתיבתו של המכתב אשר ברצוני לכתוב, וגם זה איזה ימים אשר הנחתי

בהמעטפה הריצעפט אשר נתן לי הד"ר זאכסיל, כי חושב הוא אשר צריכים לעשות גם

זריקות אלו, בטח כתב לך או יכתוב ימים אלו...

ובהמשך המכתב פונה

הרבי אל בתו הרבנית:

בת אהובה! שני מכתבייך נתקבלו. אני

וחיים שי' מטיילים בפרוזדור ובאולם בדממה, אני מבקש לכתוב תכופות .

הרבנית חי' מושקא ואמה הרבנית מצטרפים

אל הרבי

בשלהי חודש שבט

הצטרפו אל הרבי הריי"צ במעון המרפא, גם זוגתו הרבנית מרת נחמה דינה, ובתו

הרבנית חי'ה מושקא. על תוכנית בואם אליו, כותב הרבי הריי"צ באגרת ממוצאי שבת

יתרו, כ' שבט, אל בתו וחתנו הרמ"מ ¹⁶⁹ :

בת אהובה! אמך תחי' מגיע אי"ה

בשבוע הבא לכאן, אני משער שהיא תצא עם חנה תחי' להצלחה ביום ראשון הבא. הנסיעה של

אמא תחי' היא כפי שידוע מן הסתם – מהמכתבים שלה – למענטאן, ואיתה תסע להצלחה

שיינדעל תחי'.

הצעתי לאמא תחי', שמוינה תסע לכמה ימים

לפאריז, ומפאריז למענטאן.

הנסיעה מוינה לפאריז תהי' במתינות, מבלי

למהר, לראות את האזור היפה. כך גם מפאריז למענטאן.

כן הצעתי שמוינה לפאריז תסעי את עם אמא

תחי', ומפאריז למענטאן תסע שיינדיל תחי'.

אמא תחי' קיבלה את הצעתי, על כן, בת

אהובה, הנני מבקש ממך לבוא לכאן לוינה – כמובן בהסכמתו של אישך הנכבד חתננו היקר

שליט"א – והואילי נא לקחת אתך 300 דולר למעבר הגבול, והואילי נא לדווח, כדי

שתוכלו להוציא.

הנני מניח שאי"ה כאשר תצאי ביום א'

תבואי להצלחה ביום ב'. אמא תחי' חושבת לשהות מספר ימים בוינה.

אני מבקש ממך להואיל לענות לי במכתב

מהיר, וכן לכתוב מיד במכתב מהיר לאמא תחי', אם את מקבלת את הצעתי.

ואכן, הרבנית חי'

מושקא הגיעה בשלהי חודש שבט אל אביה למעון המרפא, כפי שכותב הרבי הריי"צ

בכ"ג אדר ראשון לחתנו ¹⁷⁰ , " פ"ש מפורט מאתנו תמסור רעייתך

הכבודה בתנו היקר תי'".

המשך עבודת הקודש ממעון המרפא

גם הפעם, כמו בשהותו

במעון המרפא בפעמים הקודמות, המשיך הרבי במרץ בעבודת הקודש ולא הרשה לעצמו לנוח. בסדרת

אגרות הקודש שלו מופיעות כשישים אגרות שכתב בתקופה זו, המלמדות על המשך עבודת

הקודש המסועפת. וכעדות המזכיר הרב פייגין שצוטטה לעיל, "הנהו שם עוסק חלק

היום ברפואות ורוב היום כמובן עוסק גם שם בעבודתו"...

בין אלה - שש אגרות

מהרבי הריי"צ לחתנו הרבי העוסקות בנושאים רבים – בענייני הטיפול הרפואי; תוכנית

להוצאה לאור של "קובץ אהבת ישראל" ממכתבי הרבי הריי"צ; ניהול

ענייני הכספים של הרבי הריי"צ; ביאור במעלתה של החסידות; מאמרי שנת

תרח"צ; עריכת "קובץ מכתבים" של הרבי הריי"צ בגודל אמירת

תהילים; עריכת קובץ "התמים"; תוכנית להוציא לאור "ספר מכתבים"

מאגרותיו של הרבי הריי"צ ועוד.

התכתבות נוספת היא עם

הרב אלי' חיים אלטהויז אודות זכרונות מחיי החסידים; עם הרב יוסף חן אודות אודות אופני

התעמולה לטהרת המשפחה; עם מערכת קובץ "הפלפול"; עם הגאון רבי שמעון סופר

אודות תעמולה לטהרת המשפחה; אודות תקנון והנהלת "כולל חב"ד" בארץ

הקודש ואגרת אל כללות אנ"ש למען "כולל חב"ד"; אגרת ארוכה בת

כעשרה עמודים אל אחד מתלמידי "תומכי תמימים" המבוגרים, אודות חיזוק דרכי

החסידות והחסידים במדינתו; "קול קורא" מהרבי "אל בני ובנות ישראל

בכל מרחבי עולם" אודות הכרח חיזוק טהרת המשפחה; אגרת לאגודת חב"ד בארצות

הברית אודות שילוח שד"רים למדינתם, והתכתבות עם מנהל אגודת חב"ד הרב

ג'ייקובסון אודות קניית בית-דירה לרבי; אגרת ארוכה בת עשרים ושש סעיפים, כשש-עשרה

עמודים, במענה על שאלות בספר התניא וסיפורים על גודל קדושת התניא; עם הרב שניאור

זלמן גורארי אודות תכנים לקובץ "התמים"; אגרת כללית לאנ"ש לקראת

יום ההילולא ב' ניסן; אגרת חיזוק כללית אל תלמידי הישיבות; עם הרב אליעזר קרסיק

אודות הקמת חיידר וישיבת "אחי תמימים" באה"ק; עם הרב שמואל לויטין

אודות גודל מעלת התוועדות חסידית; ועוד שורת אגרות בנושאים שונים ומגוונים.

המשך הקשר עם הרב וואזנער

כפי שהובא לעיל עמוד

##, במהלך שהותו של הרבי הריי"צ בפורקרסדורף בחורף תרצ"ה, ביקר אצלו

הגאון רבי שמואל וואזנער, שהיה אז כבן עשרים ושתים שנה. הוא התקרב אל הרבי ולקשר

היה המשך באמצעות מכתבים.

התקרבותו של הרב

וואזנער אל אדמו"ר הריי"צ הביאה אותו ללמוד בתורת חסידות חב"ד.

בשנת תרצ"ז התחתן הרב וואזנער עם להבדל"ח רעייתו הרבנית למשפחת געלבער

מפרשבורג והוא עבר לגור בעיר זו. בהיותו בפרשבורג לימד הרב וואזנער שיעור תניא

ברבים, כאשר רובם של משתתפי השיעור היו תלמידי ישיבת אונסדורף שהיו בעלי נטיה אל

דרכי החסידות ¹⁷¹ .

בעקבות השיעור בתניא

שמסר הרב וואזנער בפרשבורג, כאשר הרבי הריי"צ הגיע למקום המרפא בפרכטלדסדורף

בחורף תרח"צ, נסעו אחדים ממשתתפי השיעור אל הרבי כדי לקבל ממנו ולהתקרב עוד

אל חסידות חב"ד.

לאחר ביקורם אצלו,

שיגר הרבי מפרכטלדסדורף אל הרב וואזנער בפרשבורג את האגרת הבאה, בכ"א אדר

ראשון, בה מציין הרבי גם את העובדה שגיסו למשפחת געלבער ביקר אצלו.

באגרת זו הרבי מנחה

את הרב וואזנער כיצד על תלמידיו משתתפי השיעור להעמיק את ידיעותיהם בתורת החסידות,

וגם מעודד אותו עצמו להוסיף בלימוד החסידות.

וכך כותב לו הרבי:

אתמול הי' אצלי ר'

יצחק שי', גיסו של ר' משה שי' שהי' אצלי בשבוע העברה, וגם היו אצלי גיסו מר אברהם

יהודא שי' ועוד אחד - שלא הגיד לי את שמו - אשר אביו שי' הוא המתענין בחברת יסודי התורה.

נחוץ הדבר, אשר אלו

החפצים להתקשר לחסידות חב"ד ידעו מהו ענינו של חסיד על פי תורת חסידות

חב"ד, ומהו ענינו של מקושר על פי תורת חסידות חב"ד.

והנה שם חסיד הוא ¹⁷² שם קדום הנמצא בדרז"ל גם על אדם הראשון (עירובין יח:),

והוא תואר השלימות וההפלגה אם בשכל או במדות או בשניהם יחדו.

אמנם בתורת חסידות

חב"ד תואר חסיד הוא, מי שמכיר את מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימודה

ומצבו בקיום המצות, יודע הוא מה שחסר לו אבל הוא נותן לב ודואג למלאות את החסר ומרבה

במשמעת בדרך קבלת עול.

ותואר מקושר, על פי

תורת חסידות חב"ד ענין ההתקשרות הוא, ע"י קביעות לימוד תורת החסידות

שיעור קבוע בכל יום ובפרט בשבת קודש, לקיים התקנות דאמירת תהלים בכל יום אחר התפלה

כמו שנחלק התהלים לימי החדש, והתקנה דשבת מברכין, ומזמן לזמן לבא בכתובים להודיע

מהנעשה בלימוד ובעבודה.

אם הנ"ל חפצים

להיות ברשימת המקושרים ורוצים לקיים את האמור בזה בבקשה לקבוע זמן - אם אפשר גם

בימות החול ובפרט בש"ק - ללמוד דברי אלקים חיים, חסידות, ולתת להם הוראות במה

שילמדו בינם לבין עצמם, ובפרט בקריאת השיחות, והשי"ת יהי' בעזרם בגשמיות

וברוחניות.

יעזור לו השי"ת

בהדרוש לו בגשמיות וברוחניות, יתמיד לשקוד בלימוד דברי אלקים חיים - חסידות - בעיון

הטוב, וגם ישתדל להאריך בתפלה שעה ושתים להתבונן בגדולת ה', ולהתעורר במדות שבלב

לאהבה אותו וליראה מפניו ית', והשי"ת יהי' בעזרו בגו"ר.

יצויין כי גם הרב

וואזנער עצמו ביקר אז אצל הרבי הריי"צ, יחד עם זוגתו הרבנית ע"ה, בהיותו

במקום המרפא בפרכטלדסדורף.

היחס המיוחד והקירבה

היתירה לה זכה הרב וואזנער שליט"א מהרבי הריי"צ באו לידי ביטוי בדבריו

במשך השנים כאשר דיבר אודות הרבי בהערצה גדולה, והעלה דברים ששמע וראה במחיצת

הרבי.

הרבי עוזב את אוסטריה לפני

ה"אנשלוס"

בפרכטלדסדורף נשאר הרבי

הריי"צ עד יום רביעי ו' אדר שני. אז נסע לפאריז, ובי"ב ניסן חזר לביתו

באטוואצק.

נסיעת הרבי

הריי"צ מפרכטלדסדורף היתה בעתה ובזמנה. ארבעה ימים לאחר יציאתו את וינה החל

ה"אנשלוס" – סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית. הנאצים ימ"ש נכנסו

לאוסטריה ללא שום התנגדות צבאית ואף התקבלו באהדה על ידי רוב האוסטרים. מיד עם

כניסתם לאוסטריה החלו הנאצים במדיניות אנטישמית גלויה בכל רחבי המדינה ועם תחילת ה'אנשלוס'

מיהרו רוב היהודים להגר מאוסטריה.

הרבי הריי"צ

בעצמו מציין זאת, באגרת מכ"ד אדר שני, " כשלשה

ימים לפני המהפכה עזבתי את הסענאטאריום, ובמשך ימי שבתי פה עשיתי כמה בחינות - אנאליזין

[=בדיקות] – וקונסיליום, ובשבוע זו צריך להיות הקאנסיליום השני, והשי"ת ישלח

לי רפואה שלימה בקרוב בתוך כו'".

ובאגרת הרב פייגין

לר"י אלאי מכ"ה אדר שני:

אודות כ"ק

אדמו"ר שליט"א, הנה מיום כ"ד טבת הי' בויען כשני חדשים בסנטריום

עוסק ברפואות תחת השגחת הרופאים, אמנם כידוע בטח לכבודו מהמהפכה אשר היתה בוין

ובכל מדינות אוסטריא, בכניסת ממשלת היטלער לשם, אמנם ב"ה אשר יומיים לפני

המהפכה נסע משם לפאריז, וב"ה אשר נראה בזה חסדי השם אשר רגלי חסידיו ישמור,

כי כמעט אשר המהפכה נעשית בהיסח הדעת כי הרי נשארו הרבה עשירים וחכמים אשר סובלים

עתה ביותר.

על תוצאות הבדיקות שעבר

בפאריז כותב הרבי הריי"צ באגרת מט' ניסן לרב מרדכי חפץ ¹⁷³ :

במשך החודש אשר התעכבתי בפה ביקרו אותי

כמה פראפעסארין, מהם אשר ראו אותי בשנה העברה ומהם חדשים, וכולם כאחד אומרים אשר

ת"ל יש הטבה, ונתנו סדר הנהגה ברפואות על להבא - מלבד שמירת הדיעט לעשות

זריקות משונים שונים במשך זמן נכון - והשי"ת יקים ברכותיהם של ידידינו

אנ"ש שי' וישלח לי רפואה שלימה בקרוב בתוך שאר חאחב"י שי' הצריכים רפואה

בגו"ר.

בעזה"י ביום ג' הבע"ל הננו

נוסעים לאטוואצק צלחה עם מסע המהיר הבא ביום ד' לווארשא צלחה.

סיום הנסיעות לאוסטריה בעקבות סיפוחה

לגרמניה

גם לאחר חזרתו של

הרבי הריי"צ ממעון המרפא, לא נראתה הטבה ממשית בבריאותו. וכך כותב הרב פייגין

בי"א אייר לר"ש פויזנער:

האמת ניתן להיאמר

אשר לדאבון לב אין נראה עדין הטבה ממשית בבריאותו, בדבור נראה איזה הטבה קטנה

ביותר אבל קטנה כל כך, כמעט שאינה נרגשת...

לאחר המהפכה אי אפשר

היה לנסוע לוינה, ולכן נשאר הרבי הריי"צ בקיץ תרח"צ בביתו, למרות שמצב

בריאותו דרש נסיעה להמשך הטיפול הרפואי בו החל בוינה.

עקב ה"אנשלוס",

הרבי הריי"צ לא היה יכול לנסוע עוד לסנטוריום שליד וינה, ולכן היה צריך לחפש

סנטוריום במדינה אחרת.

על כך אנו למדים

מהאגרת הבאה מיום שני כ"ח סיון תרח"צ, אותה שיגר אל חתנו ובתו ¹⁷⁴ :

...חפצי הי' לנוח איזה זמן בסענאטאריום

מסודר, אבל איפוא יש כזה, ועלה בדעתי אודות אונגארין אפשר סביבות בודאפעסט, אבל

מסופקני בזה...

וכך כותב בעניין זה גם

הרב פייגין באגרת להרד"מ רבינוביץ מד' מנחם אב:

בכלל אין חדשות

בזמנים האחרונים. עד ש"ק מטו"מ הי' אומר כ"ק אדמו"ר

שליט"א חסידות בכל ש"ק, וביום י"ב תמוז חג הגאולה ישב כ"ק

איזה שעות יחד עם ידידינו אנ"ש שי' און האט פארבראכט [=והתוועד] בקצרה...

אבל עם זה הנה נראה

חלישותו ביותר, והאמת הוא כי זה כבר איזה שבועות אשר אמר כי הי' מוכרח להיות בסנטוריום,

אבל לדאבון לב לא מצא עוד מקום המתאים עבורו, כי הסנטאריום בויען הרי אי אפשר ליסע

לשם מחמת הסדר החדש שנעשה לשם, ומקום אחר המתאים לסדרי רפואותיו עדין לא מצאו,

ישלח לו השם יתברך רפואה שלמה בקרוב בכל מקום שיהי'...

למעשה נסע הרבי

הריי"צ בחורף תרצ"ט לסנטוריום שליד ריגה, לטביה. הרבי שהה במעון המרפא

שליד ריגה מד' שבט ועד לי"א ניסן תרצ"ט, ואת התרשמותו ממעון המרפא הוא

מציין במכתב לחתנו ובתו מיו"ד שבט (אגרת ה'תרנה, אגרות קודש שלו כרך טו עמוד שלח,

בתרגום מאידיש): "...נחתי רק מעט מהנסיעה, ועדיין לא הסתדרתי. יש מרחק רב בין

בתי ההבראה פורקערסארף ופערכטעלדסדארף מבחינת הרמה..."

מכתב חיזוק לנשות וינה

בסקירה אודות ביקורו

של אדמו"ר הריי"צ במעון המרפא שליד וינה בשנת תרצ"ה, סופר כי בין

פעולותיו לחיזוק היהדות בוינה היתה התעוררות לפעילות למען טהרת המשפחה.

מתוכן המכתב שלפנינו

עולה כי פעולותיו של הרבי הריי"צ בנושא נשאו פרי, ובוינה נוסדה "אגודת

טהרת בנות ישראל", אשר ראשיה עמדו עם הרבי בקשרי מכתבים.

באגרת הממוענת אל

"הנהלת אגודת טהרת בנות ישראל, בעי"ת וויען יע"א", מג' טבת

תרח"צ עומד הרבי על החשיבות הרבה של הנושא ועל הדרכים להשפיע על נשות העיר לשמור

על דיני טהרת המשפחה ¹⁷⁵ .

במענה על מכתבם, איך להתנהג עם אלו הנשים

האומרות, כי יסבירו להן על פי השכל מפני מה צריכים דוקא טבילה במקוה, הרי העיקר הוא

שמירת זמני ההרחקה הנקיות והטהרה, ואת זה הן שומרות, וטבילה במקוה למה היא.

ודעת הנהלת אגודת טהרת בנות ישראל, מאחר

ששומרות זמני ההרחקה והטהרה, קרוב הדבר לכשידעו הכרח הטבילה במקוה ישמרוה כחוק.

ושואלים המה, האם צריכים להשתדל להסבירן

הכרח הטבילה במקוה, ובמה איפוא אפשר להסבירן טעם הטבילה במקוה.

מצות אהבת ישראל, היא מצוה הנוהגת בכל זמן

ובכל מקום.

משרשי המצוה, לשום לב על כל דבר הנוגע לזולתו,

בלי הבדל אם איש או אשה, זקן וזקנה, בחור ובתולה, ילד וילדה, ובלי הבדל אם בדבר הנוגע

בגוף או בנפש.

יארכו הדברים בהבאת ראיות מן התורה בהלכה

ואגדה במופתים חותכים המאמתים את האמור בזה בחיוב מצות ואהבת לרעד כמוך.

ודי לפנינו רק זה, אשר בכל יום ויום קודם

שיעמוד האדם להתפלל, צריך לומה הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך.

זאת אומרת, אשר בעמוד האדם לפני ד' אלקינו

להתחנן על נפשו ועל נפשות אשתו בניו ובנותיו, יזכור גם את רעו.

וזאת אומרת, אשר מצוה זו דאהבת ישראל היא

שער הכניסה, אשר דרך בו יכול האדם לבוא לעמוד לפני ד' אלקינו להתפלל, להיות חביבה מצוה

זו דאהבת ישראל הכלולה מהרבה מדות טובות, אשר בזכותה תקובל תפלת המתפלל.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה

נבג"מ זי"ע אמר לי, את אשר קיבל מהוד כ"ק אביו האדמו"ר הרה"ק

מוהר"ר שמואל זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בשם הוד כ"ק רבינו הזקן

זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר מצות אהבת ישראל הוא ליליד עם ישראל אשר

מעולם לא ראה אותו, ומכל שכן לעדת ישראל אשר במקום מגורו, שהוא בן או בת עדתך.

מאות ההלכות בדיני מאכלות אסורות, בחיי משפחה,

בחילול הצומות, בחילול השבת, ובחילול יום הכפורים ועוד יעידון על חיבתן של גוף ישראל

לפני ד' אלקינו.

ולכל לראש ההלכה הפסוקה כי חמירא סכנתא מאיסורא,

כי בדבר האסור הנה לפעמים יש בו ענינים ומצבים מיוחדים אשר בתנאים מיוחדים יש לו מתירין,

לא כן בסכנתא דחמירא מאיסורין ואין לו דבר המתירין.

הנדה איסורא וסכנתא ביחד, איסור נדה אין

לו שום התרה רק במקוה כשרה, וסכנתא אשר חיי המשפחה בלי שמירת הטהרה והטבילה כרוכה בכמה

חולאה להאשה ובעלה, והבנים ובנות הנולדים בטומאתם, לבד האיסור הגדול והנורא והכתם העולמי,

הנה על הרוב הם חולים ובעלי מום אם בגוף או ברוח, אם מתולדתם או אחר זמן.

ובכן, הנה כל החי בעדת ישראל, האנשים והנשים,

עליהם המצוה והחובה להשתדל בכל מיני השתדלות, לפרסם בין מיודעיהן ומכיריהן את חומר

האיסור באיסורי נדה, וגודל הסכנה הכרוכה בזה, ולבקשם בכל אופני בקשה ותחינה, בקירוב

הדעת באהבה ובחיבה באהבת אחים ואהבת אחיות, לשמור את הטהרה בחוק בזמני ההרחקה, בספירת

נקיים, העברת דברים החוצצים, רחיצה, חפיפה, וטבילה במקוה כשרה.

ובדבר טעמי הטהרה, הנה דבר ידוע ומפורסם,

אשר כל ענין התורה והמצוה אשר נתן ד' אלקינו לנו בהר סיני הוא דבר של אמונה, כאמרז"ל

למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו

עול מצות.

קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצות הם שני

דברים, וכדאיתא במדרש ע"פ אנכי ה' אלקיך, משל למלך שכבש את המדינה אמרו לו אנשי

המדינה גזור עלינו גזירות. אמר להם המלך תחלה קבלו מלכותי ואחרי כן אגזור עליכם גזירות.

אמנם בענין האמונה יש שני סוגים, הסוג הא'

אמונה זמנית, הסוג הב' אמונה נצחיות.

אמונה זמנית היא, האמונה אשר האדם הבלתי

יודע מאמין להאדם היודע.

ויובן זה על פי משלים שונים.

אדם ההולך מעיר לעיר, ובא לפרשת דרכים, ואינו

יודע באיזה דרך ללכת, ואחד היודע את הדרכים, אומר לו באיזה מהן ללכת, וההולך מאמין

לו והולך בדרך זו שהורה לו, הנה אמונה זו זמנית היא, כי כאשר ההולך בא למחוז חפצו פקעה

אמונתו, ובפעם השני שילך בדרך זו כבר יודע בעצמו ואינו צריך להשתמש בענין האמונה.

תלמיד היושב בישיבה ושומע שיעורו של הרב

הלומד איזה סוגיא בעיון, הנה בהכרח הוא אשר הרב יקדים הצעת דברים בהנחה שכלית,

התלמידים מקשיבי הלקח אינם מבינים עדיין אותן הסברות שכליות אשר מורם ורבם אומר להם,

רק שומעים ומאמינים כי בודאי כן הוא, ואחרי כן כאשר חוזרים על השיעור פעמיים ושלש וכמה

פעמים, הנה לאט לאט באים הם על ידיעת הסברות השכליות אשר שמעו ממורם ורבם, ואמונתם

אשר האמינו נהפכה לידיעה והשגה שכלית.

החולה ר"ל כאשר מספר דבר מכאוביו ויסוריו

אל הרופא, והרופא בוחן ובודק אותו ואומר לו דבר רפואה, הנה החולה המקיים ועושה דבר

הרפואות מאמין הוא להרופא, וכאשר הרפואות פועלים לטוב ונתרפא, אז הנה אמונתו נהפכה

לידיעה כי סמי מרפא של הרופא מועילים המה.

כל אלו האמונות זמניות הנה, ואינן אלא עד

אשר ההולך בא למחוז חפצו, והתלמיד מבין סברת השכל והחולה מתרפא.

הסוג הב' באמונה, הוא האמונה הנצחית בד'

אלקינו בתורתו ובמצותיו, אשר אמונה זו אי אפשר להביאו לידי הסברה שכלית, כי השכל והאמונה

הם הפכים, כי דבר המובן ומושג בשכל אין צריכים אמונה, והאמונה אי אפשר להסבירה בשכל,

כי מושבה של האמונה היא רק בהרגש הלב, א הערצינ'ס גיפיהל.

האמונה הטהורה והנצחית הלזו, ישנה בכל אחד

מבני ובנות ישראל, אלא שהיא מסותרת במאד מאד, ומתגלית רק בסיבות מסיבות שונות, כמאמר

שם שמים שגור בפי כל.

אמנם אלו השומרים את המצות מעשיות, הנה הזכרת

שם שמים שגור בפיהם יותר מאלו שאינם שומרים את המצות מעשיות, אשר אלו האחרונים על הרוב

מזכירים שם שמים רק בעת צרתם ר"ל.

זאת אומרת, אשר ישנם אלו שהם חלושים בקיום

המצות מעשיות, הנה בעת הצלחתן בחיי היום יומי מבנים ובנות בחיים טובים ובפרנסה טובה,

הנה החיי בשרים בתענוגי בני אדם יהומם ומאבד כל רגש דתי, ורק כאשר באה עליהם ח"ו

איזה צרה בחולאת או בבנים או בעניות, אז הנה הם מזכירים שם שמים.

וזהו שאמרו רז"ל, אף על פי שחטא ישראל

הוא, כל אחד ואחת מגזע ישראל, ישראל וישראלית המה אף אם חטאו, דהנה זה מה שחוטאים הרבה

סבות יש בדבר, והעיקר שבהסבות הוא חברים וחבירות רעות, וגודל העמי הארצות שבלתי יודעים

ובלתי יודעות ההבדל בין מצות עשה למצות עשה, ובין מצות לא תעשה למצות לא תעשה.

חלק גדול מהצעירים והצעירות אינם יודעים

גודל החומר דאיסור נדה, והכרח שמירת זמני ההרחקה וספירת הנקיים, רחיצה וחפיפה וטבילה

במקוה כשרה, ובלי ספק אשר על ידי פרסום גודל האיסור, ואשר ההעברה על שמירת הטהרה מביאה

חוליים רבים ואשר רוב הנולדים הם חולים ובעלי מום, הנה בודאי חלק גדול מהצעירים והצעירות

יקבלו עליהם לשמור את הטהרה כחוקי התורה.

חובה על כל קהלה וקהלה בישראל בכל מרחבי

תבל, ליסד אגודות טהרת בנות ישראל, ערוכים בתקנות מסודרות, ומנהלי האגודות יהיו הנשים

בעצמן, ולכל לראש לייסד מקואות כשרות ונקיות בהשגחה מועד אגודת טהרת בנות ישראל, במחיר

זול, או חנם אין כסף, ומצוה על כל חבר הקהלה לחוות דעתו בעד התקציב של החזקת אגודת

טהרת בנות ישראל, וברכות יחולו על ראש מנהלי אגודת טהרת בנות ישראל, ועל ראש העוזרים

להם.

בנידן שאלתן אם צריכה היא אטב"י לבאר

ולהסביר להנשים טעמי הטבילה במקוה כשרה.

דבר ברור, אשר אגודת טהרת בנות ישראל צריכה

ומחוייבת להשתדל בכל האמצעים הטובים והאפשרים, לבאר ולהסביר לאחיותיהן וחבירותיהן בכל

לשון של אהבה וחיבה בכל שפה אשר הן שומעות את דיני הטהרה.

ודבר ברור הנראה בנסיון, כי כל תעמולה ועבודה

בענין זה מביאה תועלת בלתי משוערה מראש, ועל אגודת טהרת בנות ישראל הכתוב אומר חכמת

נשים בנתה ביתה.

בנידן שאלתן, במה איפוא אפשר לבאר ולהסביר

טעם הכרח הטבילה במקוה כשרה.

הנה כתיב, אלה העדות והחקים והמשפטים אשר

דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים, שלשה סוגים יש במצות ה' אלקינו, אשר ציוה אותנו

בהר סיני על ידי משה רבינו עליו השלום.

שלשת הסוגים במצוה, הם אלו הנאמרים בכתוב:

עדות, חוקים, ומשפטים.

עדות הם מצות אלו שיש בהם זכרון דבר, כמו

השבת, ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח

ביום השביעי; פסח למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים; סוכות, למען ידעון דורותיכם כי

בסכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים ועוד.

חוקים, הם מצות אלו שאין בהם עדות וזכרון,

אין בהם טעם, ומהם אשר אי אפשר להבינם ולהסבירם בשכל אנושי כמו דיני קרבן פסח, דיני

טומאה וטהרה, שעטנז ועוד.

משפטים הם מצות אלו שהם מחוייבי השכל, כמו

כבוד אב ואם, החזקת העני, השמירה מגניבה גזילה רציחה ניאוף ועוד.

שלשה סוגי מצות אלו, הנה שנים מהם עדות ומשפטים

הם מחוייבי השכל, דגם אם לא הי' מצווה אותנו ד' אלקינו לעשותם היינו מקיימים הרוב שבהם

מפני חיוב השכל, והדבר מפורסם ומקובל בכל שדרי האנושית.

אמנם סוג החוקים אינו מקובל בשכל האנושי,

ואי אפשר גם לבארם, כי לאחר כל הביאורים בטעמי השכל נשארים חוקים.

כתיב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני...

מצות פרה אדומה המטמאת את הטהורים העוסקים

בה והמטהרת את הטמאים, היא מצוה ממצות החוקים, וכמו שפירש רש"י ע"פ זאת חקת

התורה, לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה,

לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחרי'.

במצות החוקים אין לנו רשות להרהר אחריהם,

זאת אומרת, אשר גם באלו שאפשר לבארם ולהסבירם גם בשכל האנושי הנה הוא דבר מותרי, כי

קיום מצות ד' אלקינו צריכה להיות לא מפני חיוב השכל, כי אם לפי שהם ציווי ד'.

ומהאי טעמא אין הבדל בין מצוה למצוה כי הקלה

שבקלות, שילוח הקן, והחמורה שבחמורות כיבוד אב ואם, אל אחד אמרם, דשניהם הם ציווי ד'

אלקינו, ובשניהם נאמר שכר אחד.

הרמב"ם בהלכה י"ב בפי"א דהלכות

מקואות אומר, דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינם מדברים שדעתו

של אדם מכרעתו, והרי הן מכלל החוקים, וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא.

והנה לבנות ישראל השואלות טעם בהכרח הטבילה

במקוה כשרה, עלינו לקרבן ולהגיד להן קושט אמרי אמת וצדק, אשר מצוה זו חוקה היא, וכמאמר

הידוע אין המת מטמא ואין המקוה מטהר, אלא גזירה גזרתי חוקה חקקתי ואי אתה יכול לעבור

על גזירותי.

לבאר ולהסביר להן בקירוב הדעת, כי דת ישראל

היא דת אלקים, נבדלת מדתי בני אדם, דתי בני אדם באין מן החיים, ודת אלקים נותנת חיים.

ונפלינו אנחנו עם ישראל מכל העמים אשר על

פני האדמה בזה, כי כולנו כאחד - מבלי הבדל מעלת הידיעה והיחס, מחוייבים לעשות את מצות

ד' ולקיימם בתום לב מבלי לחקור אחר הטעם.

בנות ישראל האומרות כי עד אשר לא ידעו טעם

הכרח הטבילה במקוה כשרה אינן חפצות לקיים מצוה זו, הא למה הוא דומה, לאשה אשר אחר עבור

עלי' רבות בשנים בכמה אופני רפואות מרופאים שונים הולידה בן או בת.

דעת לנבון נקל להבין עד כמה חביב עלי' ועד

כמה יקר לבעלה ילידם זה, שומרים את ילידם כבבת עינם, ביום לא ינוחו ובלילה לא ישקטו

מלדאוג בטובת ילידם, כי זה אך זה הוא נוחם נפשם ומגמתם בחיים.

ויהי היום, וילידם זה נחלה בחולאה גדולה,

האב והאם לא ידעו מנוח, וילכו הלוך ושוב על כל הרופאים המומחים אשר בכל המדינה,

והרופאים הנה כל אחד נותן סמי מרפא, ואומרים אם כי החולי כבד הוא ביותר, אבל בסגולת

הרפואות אשר הטביע הרופא חולים בצמחים שונים, יש תקוה אשר יועילו להחולי הכבד.

אמנם האם הרחמנית באהבתה את ילידה אמרה,

עד אשר לא תדע בעצמה ותבין אופן פעולתם של הסמי מרפא, לא תתן להשקותם את ילידה.

החולה מתמוגג במחלתו, ומיום אל יום הורע

מצב בריאותו, והאם מיללת ומתיפחת וצועקת בקולי קולות, קול מר צורח, רחמנים בני רחמנים,

הצילו את ילדי בעוד נשמתו בו, רחמוני אחיותי רחמוני, כי עוד מעט ותצא נשמתו ואנה אני

באה.

חבירותי' העומדות עלי' רואות בצרת נפשה,

ענו לה, הסירי שגעונך ועשה ככל אשר ציוה לך הרופא המומחה, ויחי' ילידך.

נשי ישראל, בנות ישראל, החיים והמות, הבריאות

והחולאים של ילידיכן וגורלן בחיי המוסרי, בידכן הוא.

אל אלקים ה' צבאות, אלקי השמים והארץ, אדון

עולמים, בחר בנו מכל העמים ויצו עלינו לשמור את הטהרה, בטהרת המשפחה בחוקים מוגבלים,

שמירת זמני ההרחקה וספירת שבעה נקיים הרחיצה והחפיפה במים כדין, והעברת דברים החוצצים,

וטבילה במקוה כשרה.

בנות ישראל, שימו לבבכן על מצות ד' אשר ציוה

אתכן לשמרן כפי אשר ציוה ד' אלקינו, ובגלל זאת תתברכו, אתן בעליכן בניכן ובנותיכן בכל

הטוב בזמני ובנצחי, ותזכו לראות דורי דורות מאושרים בחיים נעימים בגשם וברוח.

ואתן אגודת טהרת בנות ישראל, עמדו חזק על

משמרתכן להושיט יד עזרה בגשם וברוח לאחיותיכן בנות ישראל, לעוררן את טהרת המשפחה, ואשר

יעמידו עצמן במערכת צבא אגודת טהרת בנות ישראל, ויעוררו את מיודעותיהן ומכירותיהן להיות

חברות באגודת טהרת בנות ישראל.

ואני תפלה כי פועל ידכן ירצה השי"ת,

וירים השי"ת את קרן התורה והמצוה וקרן אחינו בני ובנות ישראל בבני חיי ומזונא

רוויחא.

באוטבוצק ישב הרבי

כארבע שנים, מקיץ תרצ"ה עד שלהי אלול תרצ"ט. כאשר פרצה מלחמת העולם

השנייה וצבאות הנאצים פלשו לפולין, עזב הרבי את אוטבוצק ונסע לוורשה, על מנת לנסוע

משם לריגה. אך מחמת קשיים נשאר בוורשה, עד ד' טבת ה'ש"ת, כשלאחר השתדלות

גדולה ניצל הרבי עם בני משפחתו לריגה, ומשם נסע לארצות הברית, אליה הגיע בט'

אדר-שני.

[164] אגרת ה'תריג, אגרות

קודש שלו כרך טו עמוד עדר.

[165] אגרת תתקעא, אגרות

קודש שלו כרך ד עמוד ריג.

[166] אגרת ה'רנא, אגרות

קודש שלו כרך יד עמוד שלא.

[167] אגרת תתקפא, אגרות

קודש שלו כרך ד עמוד רכו.

[168] אגרת ה'תריז, אגרות

קודש שלו כרך טו עמוד רפה.

[169] אגרת ה'תריח. אגרות

קודש שלו כרך טו עמוד רפז.

[170] אגרת ה'תרכ, אגרות

קודש שלו כרך טו עמוד רפט.

[171] מעדויות

קרובי משפחתו של הרב וואזנער ותלמידו הגאון החסיד רבי יקותיאל פרקש.

[172] קטע

זה הובא ב"היום יום" – כ"א אדר א.

[173] אגרת א'יז, אגרות

קודש שלו כרך ד עמוד שט.

[174] אגרת ה'תרכט, אגרות

קודש שלו כרך טו עמוד רצט.

[175] אגרת תתקסד, אגרות

קודש שלו כרך ד עמוד קצ.