פא

הוא יסוד הבנין. וביאור הענין הוא דהנה אי' בפרד"ס שער ט"ז פ"ט וז"ל והענין כי הרשימה דבר הנרשם שאין בו תפיסת דבר מה זולת שהיא רשימה בעלמא שאין בו כי אם הבדל אשר בין אינו לישנו, ר"ל כהבדל שבין האין הגמור ליש (היינו) דוקא תחלת הישות והישות בתכלית הדקות והקורבה אל האין, עד שאין הבדל בין היש והאין כלל, וזה הדקות נקרא רשימה בעלמא עכ"ל. נמצא דענין הרושם הוא היציאה מן האין אל היש הדק שהוא קרוב אל האין. וזהו מה דרשימה הוא בחכ', וכנ"ל דבענין התהוות האותיות ביאר הפרד"ס שישנם ד' ענינים, רשימה חקיקה חציבה עשי', והרשימה יותר דקה מחקיקה וחקיקה מחציבה וחציבה מעשי', והם הד' בחי' חכ' בינה וקול ודיבור, ושרש התהוות האותיות כמו שהם בחכ' נקראי' רשימה לפי שהיא בבחי' נקודה עדיין, וע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה³⁸⁷, דענין הקיצור אינו שמעלים ממנו הדבר כ"א הוא מגלה לו דבר אך הוא בקיצור רב, והיינו מועט המחזיק את המרובה³⁸⁸, אבל בהמועט הזה הרי יש בו כל הריבוי, ובכ"ז הוא מועט דוקא וקיצור דברים בדרך רושם בלבד, ולכן הוא בחכמה, דחכ' הוא בחי' נקודה, וכמו הנקודה הגשמי' שהיא באה בבחי' העדר ההתפשטות מכל צד ע"כ אינה אלא נקודה אחת בלבד³⁸⁹, והיינו דאינו דומה לאות, דהאות יש לה ציור והתפשטות באיזה ציור שיהי', אבל הנקודה הוא אינו בא בשום ציור כ"א מה שישנו בלבד³⁹⁰, מיט דעם ואָס ער איז פראַן, וכמ"ש הפרדס לעיל, שהוא רשימה בעלמא שאין בו כ"א הבדל אשר בין אינו לישנו, והיינו דאין הישנו עיקר כ"א העיקר הוא דאין זה אינו, עס איז ניט ניט, והיינו היציאה מאינו, ודבר זה הוא בחכ' דוקא לפי שהחכ' הוא בחי' נקודה ובנקודה הו"ע הרשימה שהוא השכלה (והבנת ההשכלה שהוא הבן בחכ'³⁹¹ וההעמקה וההתקשרות בהמושכל שהו"ע בינה ודעת הכלולים בחכ' דאז הוא שלימות החכ' כנודע) בנקודה בלבד שהוא מועט המחזיק כל המרובה שנמצא בהשגתו, והוא לפי שהנקודה כוללת הכל, וענין זה שהנקודה כוללת הכל אין זה שהיא כוללת בתוכה כמו כלל ופרט, כ"א היא המאירה ונוגעת ברושם בלבד אשר ממנו יובן הענין, והיינו בזה שהיא איננה ישנה, והגם דהנקודה היא איננה גם אינו³⁹² שהרי היא נקודה עכ"פ ומה שאינו הרי גם איננו נקודה ג"כ, ומ"מ הרי אינו ישנו וכל ענינו הוא רק מה שיצא מהאינו כלל, והיינו דאינו אינו, ובזה הוא מאיר ומחזיק את המרובה. ויובן זה ע"ד שכתב הרמב"ם בענין התוארים שנאמרו על הקב"ה שנאמרי' בלשון של שלילה ואינם תוארים עצמים היינו תוארים חיובים, וענין ההפרש בין תוארי השלילה לתוארי החיוב דתוארי החיוב הם מורים על מהות הדבר מהו, ותוארי השלילה לא יודיענו דבר בשום פנים מן העצם המבוקש מה הוא,