ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה ויצא שיחה א132

132

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שיחה א

4 לקוטי

א. 'ואלקי *צחקיי

על הפסוק "אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק"', נאמר במדרש?, ורש"י מביא זאת בפירושו על התורה', שלמרות שהקדוש-ברוך-הוא \ אינו מייחד את שמו על הצדיקים בחייהם, כי גם אצלם אין ודאות3 "שלא יטעה אותן היצר הרע", למרות זאת אמר הקדוש-ברוך-הוא "ואלקי יצחק", על אף שהיה זה בחייו, כי "הואיל ונתייסם בעיניו כאילו הוא מת, לפי שהיה גנוז לתוך הבית ויצר הרע פסק ממנו".

בכך אין מובן: אמנם, סומא חשוב כמת, כנאמר בגמרא+ "ארבעה חשובין כמת, עני ומצורע וסומא ומי שאין לו

בנים", והסומא אף מושווה יותר למת: כשם שמת פטור מן המצוות, כנאמר "במתים חפשי"י, כך גם לגבי סומא, יש דעה הסוברת, שהוא פטור מכל המצוות%

- אך כל זאת עדיין אינו הסבר מספיק לדברי המדרש שלעיל, ש"יצר הרע פסק ממנו": והרי רואים במוחש ולמעשה, שלסומא יש תאוות, יצר הרע, והוא עלול לחטוא? וכדומה? וכיצד נאמר במדרש "הואיל ונתייסם בעיניו... יצר הרע פסק ממנו", ושמשום כך ייחד הקדוש-ברוך-הוא את שמו על יצחק אף בחייו?

ב. רב יוסף - *צא מעונש כרת בגיל ששים!

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את המסופר בגמרא* על רב יוסף - אשר היה" סגי נהור'* - שכאשר מלאו לו ששים שנה הוא עשה "יומא טבא לרבנן" ואמר שהסיבה לכך היא, משום ש'נפקי לי מכרת" (=שיצאתי מאפשרות של עונש כרת). על כך

הערות

1. פרשתנו כח, יג.
2. תנחומא תולדות ז.
3. ואף ש"הקב"ה יודע כל מה שיהי' וקודם שיהי' יודע שזה יהי' צדיק כו'" (לשון הרמב"ם הל' תשובה ספ"ה. ועיי"ש הטעם מה שאין ידיעתו מכריחה כו'), בכ"ז אינו מייחד שמו על הצדיקים בחייהם בדבור (לומר "אלקי פלוני"), כי כאשר הידיעה שלמע' באה בגילוי (בדיבור), מכריחה היא את האדם. וכידוע בענין צדיק ורשע לא קאמר (ראה תו"ח תולדות יג, ג ואילך. ובכ"מ).
4. ועפ"ז יובן מה שהקשה הרמב"ם שם ספ"ןו "והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם... וקם העם הזה וזנה כו'"-- אף שכבר כתב לפנ"ז (ספ"ה) שאין ידיעתו מכרחת כי אין ידיעתו כידיעתנו (וכמו שהקשה בלח"מ שם) - כי מה ש"אין (ידיעת) הקב"ה מושכו ולא גחר עליו", הוא דוקא כשהידיעה אינה באה בדיבור, אבל "ועבדום וענו אותם" וכן "וקם העם הזה וזנה גו'" - שזהו דיבורו של הקב"ה, ה"ז מכויח את האדם. ובלשון הרמב"ם - "הרי גזר כו'".
4. נדרים סד, ב. וש"נ. ב"ר פע"א, ו. וש"נ.
65. תהלים פח, ו. שבת ל, א.
66. קידושין לא, א. ב"ק פז, א.
7. ולהעיר מסנה' צא, ריש ע"ב. שד"ח פאת השדה כללים א, קמט (כרך ז' ע' 3084 - הוצאת קה"ת).
8. מו"ק כח, א.
8. הטעם מה שהסומא נקרא בשם "סגי נהור" שפירושו ריבוי אור - אף שלכאורה הוא היפך ענין הסומא, שהרי הסומא אינו רואה כלל - נתבאר בד"ה מן המיצר תש"ה פ"ד. עיי"ש.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת י"א ניסן, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ה ע' 132

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 29 עמודים.