ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהלכות הנהגת אדם בבקרג הנהגת בית הכסא

ג הנהגת בית הכסא

ובו כ"ה סעיפים:

צניעות בבית הכסא

א בכל ⁶⁵⁹ פעם שיכנס לבית הכסא יאמר להמלאכים המלוים אותו, התכבדו מכובדים כו'⁶⁶⁰. ועכשיו לא נהגו לאמרו, מפני שאין מחזיקין את עצמינו ליראי שמים שהמלאכים מלוים אותנו⁶⁶¹:

ב יהא צנוע בבית הכסא, ולא יגלה את עצמו עד שישב⁶⁶². ולא ילכו ב' אנשים ביחד, כי אינו מדרך הצניעות⁶⁶³. ואם מתפחד לישב יחידי, יוכל אחר להניח ידו על ראשו דרך חלון⁶⁶⁴, ולא ידבר שם⁶⁶⁵, ויסגור הדלת בעדו משום צניעות:

ג אם רוצה למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם כדי לפתוח נקביו, ימשמש קודם שישב, ולא ימשמש אחר שישב, מפני שקשה לכשפים⁶⁶⁶:

ד אם הוצרך לפנות ואינו יכול, ילך ד' אמות וישב ויעמוד וישב ויעמוד וישב, עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים⁶⁶⁷:

ה לא יפנה בעמידה⁶⁶⁸:

ו לא יגלה עצמו כי אם מלאחריו טפח ולא יותר, משום צניעות, ומלפניו טפחיים, דמתוך שהוא דוחק את עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים ⁶⁶⁹ , וצריך טפחיים משום קילוח מי רגלים הניתזים למרחוק ⁶⁷⁰ . ואשה לא תגלה עצמה כי אם מלאחריה טפח, ומלפניה ולא כלום⁶⁷¹:

פניו לדרום או לצפון

ז וכשישב יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון, או איפכא. אבל לא ישב בין מזרח למערב, בין שפניו למזרח בין שפניו למערב, מפני שהשכינה במערב, לפיכך לא יעשה צרכיו למערב, ולא למזרח, מפני שהוא כנגד המערב ⁶⁷² .

במה דברים אמורים במיסך את רגליו ⁶⁷³ , אבל להטיל מים מותר, אפילו פניו למערב, אע"פ שמגלה את עצמו [מ]לפניו⁶⁷⁴:

ח ואפי' להסך רגליו, אם יש מחיצה לצד מערב מותר לפנות⁶⁷⁵ סמוך למחיצה⁶⁷⁶ אם מחזיר אחוריו למערב. ואם המחיצה לצד מזרח, מחזיר אחוריו למזרח⁶⁷⁷:

ט כשם שאסור לפנות בין מזרח למערב, כך אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו במטה ודעתו לשמש, אלא יכוין שתהא ראש המטה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום⁶⁷⁸. ונכון להיזהר אפילו אין אשתו עמו⁶⁷⁹:

י מי שאי אפשר לו בקלות להסב מטתו בין צפון לדרום, אין עליו איסור לשמש מטתו בין מזרח למערב. ויש לסמוך על ספר הזוהר⁶⁸⁰ שמצריך שיהא דוקא ראש המטה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב⁶⁸¹:

יא המטיל מים מן הצופים (פירוש, כל מקום סביבות ירושלים שיכולין לראות את בית המקדש משם, ומשם ואילך אין יכולים לראות, נקרא אותו מקום צופים⁶⁸²) ולפנים, לא יטיל ופניו ממש כלפי הקודש, אלא יחזיר פניו לצד אחר מעט⁶⁸³:

יב כשנפנה במקום שאין מחיצה מפסקת בינו לבין אדם, כגון בבקעה, צריך להתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות את מה שמגלה מבשרו בשעה שנפנה. ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה, אפלו הכי אין צריך להתרחק יותר. ואם יש מחיצה מפסקת בינו לבני אדם, בין שנפנה אחורי כותל בית, בין שנפנה בבקעה אחורי גדר, יכול לפנות מיד סמוך למחיצה, אע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה, אעפ"כ אין צריך להתרחק כלל⁶⁸⁴:

קינוח

יג לא ישב ויפנה במהרה ובחוזק, לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקים שיני הכרכשתא. וכן מטעם זה לא יאנס לדחוק את עצמו יותר מדאי⁶⁸⁵:

יד לא יקנח את עצמו ביד ימין, מפני שבימין קושר את התפילין על השמאל, לכן אין ראוי לקנח את עצמו בה⁶⁸⁶. ואטר יד מקנח בשמאלו, שהוא ימין של כל אדם⁶⁸⁷. ואפילו מי שעושה כל מעשיו בימין אלא שכותב בשמאל, לא יקנח בשמאל שכותב בה, מפני שבה קושר תפילין על הימין, כמו שיתבאר בסי' כ"ז סעיף ט' ⁶⁸⁸ :

טו טוב ליזהר שלא לקנח באצבע האמצעי⁶⁸⁹, שעליו הוא כורך רצועה של תפילין, כמו שיתבאר בסי' כ"ז סעיף י"א⁶⁹⁰:

טז לא יקנח בחתיכת חרס שאינה חלקה ויש בה חידודים קטנים, מפני הסכנה⁶⁹¹, שלא ינתק בה שיני הכרכשתא⁶⁹². ואפילו באוגני כלי חרש שהם חלקים ואינם מקרעים את הבשר, לא יקנח בהם, מפני שקשה לכשפים⁶⁹³.

ולא יקנח בעשבים יבישים, שהם חדים ומחתכים את הבשר. וכן בכל דבר שהאוּר שולטת בו אין מקנחין בו, מפני שהמקנח בדבר שהאוּר שולטת בו שיני הכרכשתא נושרות⁶⁹⁴.

ועכשיו שבתי כסאות שלנו אינן בשדה, נהגו לקנח בחתיכת חרס חלקה⁶⁹⁵. דעיקר החשש הוא כיון שהחרס מונח בשדה במקום הפקר, שמא יטלוהו המכשפים ויעשו בו כישוף. אבל עכשיו שבתי הכסאות שלנו אינן במקום הפקר, לא חיישינן שיבא החרס לידי המכשפים. וכן נהגו עכשיו לקנח בדבר שהאוּר שולטת בו, ואינו מזיק, ופוק חזי מאי עמא דבר⁶⁹⁶:

יז לא יקנח בצרור שקנח בו חבירו, מפני שמביא את האדם לידי תחתוניות⁶⁹⁷. ואם נתיבש הקינוח, או שאינו מקנח באותו הצד שקנח חבירו, אלא מצד אחר באותו הצרור, לית לן בה. ואם הוא עצמו קנח בו, בכל גווני לית לן בה⁶⁹⁸:

יח כל הצניעות שנתבאר שצריך לנהוג ביום צריך לנהוג גם כן בלילה, אלא שאין צריך להתרחק. ואם אין שם אדם, יכול לפנות אפילו ברשות הרבים. אבל אם יש שם אדם, אפילו נכרי, אסור לפנות בפניו⁶⁹⁹.

וכל זה לפנות. אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים, אם צריך לכך, משום דאיכא סכנה אם יעמיד את עצמו ⁷⁰⁰ :

יט אע"פ שאין אשה מגלה את עצמה כלום בהטלת מי רגלים, מכל מקום לא תעמוד להשתין כנגד פניו של איש, אפילו כנגד פניו של תינוק, משום דאיכא חציפותא אם תשתין בפניו ממש. אבל לצדדין, שאינה משתנת ממש בפניו, לית לן בה ⁷⁰¹ :

זהירות מהוצאת זרע לבטלה

כ צריך לשפשף בידו הניצוצות של מי רגלים הניתזים על גבי רגליו, שלא יצא בהן לחוץ ויראה ככרות שפכה, שאין מימי רגליו מקלחין אלא שותתין, וכרות שפכה אינו מוליד, ויאמרו על בניו שאינם שלו⁷⁰².

במה דברים אמורים דסגי ליה בשפשוף, כשאוחז באמה ומשתין, ועל דרך שיתבאר לקמן. אבל אם אינו אוחז באמה, מתוך שהרבה ניצוצות ניתזין על רגליו, לכן אף אם משפשף בידו, עדיין יהיה רישומן ניכר, ויאמרו עליו שהוא כרות שפכה⁷⁰³. לכן ישתין לתוך עפר תיחוח⁷⁰⁴, או יעמוד במקום גבוה וישתין למקום נמוך ⁷⁰⁵ , או ישתין מיושב ⁷⁰⁶ , דבכל הני גווני ליכא למיחש לניצוצות:

כא יזהר מאד שלא יאחוז באמה וישתין⁷⁰⁷, מפני שהוא גורם שיוציא שכבת זרע לבטלה⁷⁰⁸. אם לא שאוחז מעטרה ולמטה לצד הארץ, דכשאוחז שם אינו בא לידי חימום כלל⁷⁰⁹. ואפילו אם האבר כבר בקישוי מותר לאחוז מעטרה ולמטה⁷¹⁰. ודוקא באמה אסור לאחוז, אבל מסייע הוא בבצים, משום שאינו מתחמם על ידי כך⁷¹¹:

כב וכל זה בשאינו נשוי, או שאין אשתו עמו, או שהיא נדה. אבל אם אשתו טהורה עמו בעיר, כיון דיש לו פת בסלו, אין יצרו תוקפו כל כך, ומותר לאחוז באמה אפילו מעטרה ולמעלה לצד הגוף ⁷¹² .

ומכל מקום מדת חסידות להזהר אפילו אשתו עמו⁷¹³, כי מאחר שהעון גדול כל כך שהוא כמביא מבול לעולם, ראוי לאדם להתרחק ולקדש עצמו במותר לו ⁷¹⁴ .

מותר לאחוז באמה על ידי מטלית עבה שאינו מחמם, להשתין או לבדוק אם ראה קרי ⁷¹⁵ :

כג לא הותר לנשוי לאחוז באמה, אלא להשתין, שהוא צורך האדם שלא יפלו ניצוצות על רגליו, אבל להתחכך, או לבדוק את עצמו אם ראה קרי ⁷¹⁶ , אסור אפילו לנשוי ואשתו עמו ⁷¹⁷ , ואפילו מעטרה ולמטה יש להחמיר⁷¹⁸:

כד כל המשהה את עצמו מלפנות כשהוא צריך לנקביו, הרי זה עובר על בל תשקצו⁷¹⁹. ואם נצרך לקטנים ומשהה את עצמו⁷²⁰, עובר על בל תשקצו, ועל לא יהיה בך עקר⁷²¹:

כה יזהר מאד לקנח היטב, כי צואה במקומה במשהו, כמ"ש בסימן ע"ו סעיף ו'⁷²², עיין שם. ואם אפשר לו, טוב שירחץ במים⁷²³:

הערות

659. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) צניעות בבית הכסא (ס"א-ו). (ב) פניו לדרום או לצפון (ס"ז-יב). (ג) קינוח (סי"ג-ט). (ד) זהירות מהוצאת זרע לבטלה (ס"כ-כה). * תוכן האמור בסימן זה, הוא גם לעיל במהדורא בתרא, ויצויין לשם בהערות שלפנינו.
660. גמרא ברכות דף ס , ב (הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים ...), ופרש"י (אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר). רמב"ם הלכות תפלה פ"ז ה"ה (כל זמן שיכנס לבית הכסא אומר קודם שיכנס התכבדו מכובדים...). טור ושו"ע ס"א (כשיכנס לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים וכו').
661. ב"י (וכתב ה"ר דוד אבודרהם (סדר ברכות השחר) בשם חידושי דב"ש [דבר ששת, ריב"ש] שאין לומר זה אלא ירא שמים וחסיד שהשכינה שורה עליו, אבל איניש אחרינא לא, משום דמיחזי כיוהרא, עד כאן. ונראה שמפני זה נתבטל מלאומרו כלל בדורות הללו). שו"ע ס"א (עכשיו לא נהגו לאומרו). ט"ז ס"ק א (כי אין אנו מוחזקין ליראת שמים שמלאכין מלוין אותנו). לבוש ס"א (ודוקא בימיהם היו נוהגין כן, שהם היו חסידים מפורסמים ויראי אלהים והיו יודעין שהשכינה ומלאכיו תמיד עמהם, אבל עכשיו בזמן הזה נתבטל הדבר מלאומרו, מפני שאין בדורינו חסידים מפורסמים כל כך, ואם היה אחד אומר כן היה מיחזי כיוהרא, לכך אין אומרין אותו כלל). ולעיל מהדורא בתרא השמיט הלכה זו. ומכל מקום אומרים כעין זה בליל שבת, כדאמרינן שבת קיט, ב (שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו), ובסדור רבינו, ליל שבת (כשיבוא לביתו יאמר זה, שלום עליכם כו').
662. ברכות דף ס[ב] , א (שאין נפרעין מעומד, אלא מיושב ... כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים). רמב"ם הל' דעות פ"ה ה"ו (ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב). טור (ולא יגלה עצמו עד שישב), ושם נסמן (הערה ג ). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"א (וגם כשיכנס לבית הכסא יהא צנוע ... ולכן לא יגלה עצמו עד שישב).
663. משנה פ"ק דתמיד כו, א (בית הכסא של כבוד, זה היה כבודו, מצאו נעול יודע שיש שם אדם, פתוח בידוע שאין שם אדם). רמ"א סעיף ב (ולא ילכו שני אנשים ביחד ... ויסגור הדלת בעדו, משום צניעות). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ב (ולא יכנסו שני אנשים יחד, אלא ישב יחידי ויסגור הדלת בעדו שלא יכנס אחר לשם).
664. ברכות דף סב , א (עבדא ליה כוותא (חלון כנגד מקום שהוא נפנה שם אחורי הבית, רש"י) ומנחא ליה ידא ארישיה). מ"א ס"ק א (ואם מפחד, יכול אחד להניח ידו על ראשו דרך חלון (גמרא)). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ב (ואם מפחד לישב יחידי, יניח אחר ידו על ראשו דרך חלון ).
665. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא שם (אך לא יספר עמו, שאין מספרים בבית הכסא משום צניעות), ושם נסמן (הערה י ).
666. ברכות סב, א (מַשְמש (בצרור או בקיסם לפתוח נקבים, רש"י) ושב, ואל תשב ותמשמש, שכל היושב וממשמש, אפילו עושין כשפים באספמיא באין עליו). טור ו שו"ע סעיף ג (אם רוצה למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם, לפתוח נקביו, ימשמש קודם שישב, ולא ימשמש אחר שישב, מפני שקשה לכשפים).
667. שבת פב, א (הוצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות, אמר רב חסדא, יעמוד וישב יעמוד וישב ... ורבנן אמרי יסיח דעתו ... מדברים אחרים ... תנו רבנן הנכנס לסעודת קבע, יהלך י' פעמים של ארבע [ארבע] אמות, ואמרי לה ד' פעמים של עשר עשר אמות, ונפנה ונכנס וישב במקומו). מ"א ס"ק ג (אם אינו יכול לפנות, ילך ד' אמות, וישב ויעמוד וישב עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים (גמרא שבת)). וראה שלחן הזהב.
668. ספרי תצא פיסקא רנז (והיה בשבתך חוץ, בישיבה). מ"א שם ס"ק ד (בספרי פרשת כי תצא איתא שלא יפנה בעמידה).
669. וכן הוא לקמן סי' מג ס"ג ( שמתוך שדוחק עצמו לגדולים בא לידי קטנים).
670. ברכות כג , ב (כשהוא נפנה, מגלה לאחריו טפח (ולא יותר משום צניעות, רש"י) ולפניו טפחיים (משום קילוח מי רגלים הנתזין למרחוק ... ומתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים, רש"י)). שו"ע ס"ד (לא יגלה עצמו כי אם לאחריו טפח ומלפניו טפחיים) ומיירי שהוא לבוש בחלוק, ומרים את החלוק מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים. ולעיל מהדורא בתרא ס"א הובאו ב' דעות (ולא יגלה מלאחוריו כי אם טפח, ומלפניו טפחיים, משום קילוח מי רגלים הניתז למרחוק. ויש גורסים בהפך), ושם נסמן (הערות ד - ה ).
671. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"א (ובאשה מלפניה ולא כלום), ושם נסמן (הערה ו ).
672. שם , טור ו שו"ע סעיף ה (אם נפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות, יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא, אבל בין מזרח למערב, אסור). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ו ( הנפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות, צריך לכוין פניו לדרום ואחוריו לצפון, או להפך, אבל לא יפנה באחוריו למערב ולא למזרח, מפני כבוד השכינה, שהשכינה במערב ופני השכינה למזרח), ושם נסמן (הערות כג - כו ).
673. הנפנה לגדולים.
674. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ז (וכל זה לפנות. אבל להטיל מים, מותר בכל ענין, אפילו למערב ומזרח במקום מגולה), ושם נסמן (הערה לח ).
675. ב"י (ונראה שמה שהזכירו הפוסקים מחיצות, לאו דוקא, דבמחיצה אחת לצד מערב סגי, דכיון דכותל מפסיק בינו לבין רוח שבו הקפידא, אף על פי ששאר רוחות מגולות, לא איכפת לן מידי. והכי דייק לישנא דירושלמי דקתני ובלבד מקום שאין בו כותל, ולא קתני מקום שאין בו כתלים). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ז ( ואפילו אין שם רק מחיצה אחת במערב), ושם נסמן (הערה לד ).
676. ט"ז ס"ק ג (נראה עיקר כפירוש האבוהב, דדוקא צריך שיפנה סמוך למחיצה). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ז (יושב בצד המחיצה, בסמוך לה, ונפנה ואחוריו למערב כלפי המחיצה. ואם היא במזרח, יושב בצדה ואחוריו למזרח), ושם נסמן (הערה לה ). וראה יד שאול.
677. מ"א ס"ק ה (לפי מ"ש בהג"ה דלהטיל מים שרי, אם כן לא חיישינן בפירועו לפניו, ואם כן שרי במחיצה שלאחריו).
678. ברכות ה, ב (תניא אבא בנימין אומר ... הייתי מצטער כל ימי על ... מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום). ופרש"י (ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב, לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות). תוס' שם (ודוקא כשישן עם אשתו, מפני שהשכינה מצויה בין מזרח למערב, והיה הדבר גנאי לשכב אצל אשתו, מפני התשמיש). שו"ע סעיף ו (וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו). מ"א ס"ק ז (פירש"י, יכוין שיהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום).
679. רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"ט (אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב). ב"י (והנכון ליזהר כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא עמוד ההוראה). שו"ע שם (ונכון ליזהר אפילו בשאין אשתו עמו).
680. ח"ג קיח, ב (ועל דא תנינן מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים ... שמאלו דא הוא צפון, וימינו דא הוא דרום, ורזא דא אוליפנא קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום). מ"א ס"ק ז (ובמ"ע [שו"ת רמ"ע מפאנו] סימן ג' פסק כמ"ש הזוהר פרשת במדבר. שיהא ראשה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב, ותהא מטה בין צפון לדרום, וכתב שיהא הראש למערב, והטעם על פי סוד). וברמ"ע מפאנו שם (אבל ראשונים פירשו דבעינן רוחב המטה בין צפון לדרום ... שיהיה ראש המטה במערב, והיא המטה שהאשה מצעת לבעלה).
681. ט"ז ס"ק ה (דודאי אין איסור בדבר, אלא דכל שאפשר בקלות להסב תשמישו לרוח אחר, כן הוא נכון ... ומי שאי אפשר לו בקלות להסב מטתו בין צפון לדרום, אין עליו איסור בין מזרח למערב. מצורף לזה מ"ש המו"ח ז"ל בשם הזוהר פרשת במדבר, פירוש דבריהם הנותן מטתו בין צפון לדרום הוה ליה בנים זכרים, היינו ראשו למזרח ומרגלותיו למערב, וכן צריך לישן עם אשתו, דלא כמשמעות השו"ע, אם כן ממה נפשך לכל הפחות אין איסור בדבר. כן נראה לענ"ד נכון). ולא הובא כל זה במהדורא בתרא ובסידור.
682. תוספתא פסחים פ"ג ה"י (איזה הוא צופ[ים], הרואה ואינו מפסיק). תוספות פסחים דף מ[ט] , א ד"ה אם (ואור"י דבתוספתא דמכילתין מפרש בהדיא, איזהו צופים, הרואה ואין מפסיק. פירוש, כל מקום סביב ירושלים שיכול לראותו משם). רש"י ברכות סא, ב ד"ה מן הצופים (מקום שיכולין לראות משם הר הבית, ומשם והלאה אין יכולין לראותו).
683. רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"ט (וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים, לא ישב ופניו כלפי הקדש, אלא לצפון או לדרום, או יסלק הקדש לצדדין). שם , שו"ע סעיף ז.
684. טור ו שו"ע סעיף ח. (כשנפנה בשדה, אם הוא אחורי הגדר יפנה מיד. ובבקעה, יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות פירועו). עולת תמיד ס"ק ח (ונראה דהוא הדין אם הוא מפנה בבית, אחורי הכותל). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ג (וכשנפנה במקום מגולה, כמו בשדה, צריך להתרחק עד שלא יוכל חבירו לראות את פירועו מה שמגלה מבשרו מלפניו או מלאחריו. ואין צריך להתרחק יותר עד שלא יראנו, אלא אע"פ שרואהו מרחוק אין בכך כלום. ואחורי הגדר נפנה מיד, וכן בחצר אחורי כותל הבית. ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה, אין בכך כלום), ושם נסמן (הערות יג - טז ).
685. שולחן ערוך סעיף ט (לא ישב במהרה ובחוזק, ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי, שלא ינתק שיני הכרכשתא). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ח (לא ישב ויפנה במהרה ובחוזק, לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקין שיני הכרכשתא ויוצאת. וכן מטעם זה לא יאנוס לדחוק את עצמו יותר מדאי), ושם נסמן (הערה לט ).
686. ברכות סב, א (ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל ... מפני שקושר בה (בזרוע שמאלו, רש"י) תפילין). שו"ע שם סעיף י (לא יקנח ביד ימין). ולעיל מהדורא בתרא ס"ט (ומי שאינו איסטניס ומקנח באצבעותיו ממש, לא יקנח ביד ימין, אלא בשמאל, מפני שבאצבעות ימינו קושר תפילין על שמאלו), ושם נסמן (הערה מה ). וכן הוא בפסקי הסדור סכ"ו. דהיינו רק כשמקנח בידים ממש.
687. מ"א ס"ק ח (איטר יד מקנח בשמאל דידיה, שהוא ימין דעלמא). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ט ( ואיטר שמניח תפילין על ימין, וקושרן עליה בשמאל של כל אדם, יקנח בימין של כל אדם), ושם נסמן (הערה מז ).
688. "ואפילו עושה כל מעשיו בימין של כל אדם, אלא שכותב בשמאלו, יניח תפילין של יד בשמאלו שהיא ימין של כל אדם, שנאמר וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ומדקשירה בימין מכלל דהנחת תפילין של יד על שמאל, דביד שהוא כותב בה צריך לקשור את התפילין של יד על היד שכנגדו". וראה בהערות שם, דעת הצמח צדק בזה.
689. של"ה מסכת חולין בסופו קכד, ב (ונראה לענ"ד, שאף בשמאל לא יקנח בכל האצבעות, דהיינו לא יקנח באמצעי, לפי שבו כורך רצועה של תפילין של יד ... ואיך יקנח עצמו בדבר שהוא מרכבה לקדושה). הובא במ"א ס"ק ח. שם . וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ט (וטוב ליזהר מלקנח באצבע אמצעית, מפני שכורך עליה הרצועה). ופסקי הסדור סכ"ו (ולא באצבע האמצעי שבה, שכורך עליה הרצועות של תפילין).
690. "ותמתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות". בדפוס ראשון: סעיף ח (והוא שם בשו"ע המחבר).
691. שבת פא , ב (אסור לקנח בחרס ... משום סכנה). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ח (לא יקנח בחתיכת חרס שאינה חלקה וכיוצא בזה, פן ינתק או ינקב הכרכשתא). לקמן סי' שיב ס"ח (אסור לקנח בחרס אפילו בחול משום סכנה שלא ינתק שיני הכרכשתא).
692. רש"י שם ד"ה משום סכנה (שלא ינתק בו שיני הכרכשא שהיא תלויה בהן).
693. גמרא שם (משום כשפים). שם פב , א (באוגני כלים), ופרש"י (שהם חלקים ואינן מקרעין את הבשר). ב"ח (ונראה דנקט משום כשפים, לאורויי דבחול אפילו באוגני כלים שהם חלקים ולית בהו משום סכנה נמי לא יקנח, משום כשפים). וכן הוא לקמן סי' שיב ס"ח (ואפילו אם חרס חלקה, כגון מאוגני כלים שהם חלקים ואינם מקרעים את הבשר, אין לקנח בה בחול, מפני שיש לחוש לכשפים. וכבר נתבאר בסי' ג' שבזמן הזה אין חוששים לכשפים).
694. שם פב, א (היו לפניו צרור ועשבים, רב חסדא ורב המנונא, חד אמר מקנח בצרור ואין מקנח בעשבים, וחד אמר מקנח בעשבים ואין מקנח בצרור (דלאו בר טלטול הוא, רש"י). מיתיבי, המקנח בדבר שהאוּר שולטת בו שיניו התחתונות נושרות (שיני הפה מכרכשא, רש"י). לא קשיא הא בלחין (אין אוּר שולט בו, רש"י) הא ביבשין). שו"ע סי"א (שהמקנח בדבר שהאו ּ ר שולט בו שיניו התחתונות נושרות). רמ"א שם (ועכשיו ... נהגו לקנח ... בדבר שהאוּר שולט בו ואינו מזיק, ופוק חזי מאי עמא דבר). מ"א ס"ק ט (ואפילו האידנא דלא חיישינן לכשפים, אסור מפני שמחתכים הבשר), וס"ק יא (ולי נראה, דטעמא משום שעושין בו כישוף ששיניו נושרות, והאידנא לא חיישינן שיבא הדבר לידי המכשפים) . טור ושו"ע סי' שיב סעיף ה (יקנח בעשבים אם הם לחים, אבל ביבשים אין מקנחין, מפני שהם חדים ומחתכין את הבשר). לקמן שם ס"ט (במה דברים אמורים בעשבים לחים, אבל ביבשים אין מקנחין בהם, מפני שהמקנח בדבר שהאוּר שולט בו שיניו התחתונות נושרות. ואף בזמן הזה שאין נזהרין מלקנח בדבר שהאוּר שולט בו, כמו שנתבאר בסי' ג', אין מקנחים בעשבים יבישים, מפני שהם חדים ומחתכים את הבשר). והיינו שמה שאמרו לא לקנח בעשבים יבשים, ב' טעמים בזה: (א) האור שולט בהם. (ב) מחתכים הבשר. הטור ושו"ע לקמן שם כתבו טעם הב' כדי לאסור אף בזמן הזה שאין נזהרין מלקנח בדבר שהאור שולט. והנפקא מינה לענין נייר טואלט, שהאור שולט בו ואינו מחתך הבשר, ומקנחים בו בזמן הזה כיון שאין נזהרין מלקנח בדבר שהאור שולט בו . וראה שלחן הזהב.
695. אגודה שבת סי' קח (ועתה אין נזהרין, כי בתי כסאות שלנו אינן בשדות). רמ"א סעיף יא (ועכשיו שבתי כסאות שלנו אינן בשדה, נהגו לקנח בחרס).
696. רמ"א שם (ועכשיו ... נהגו לקנח ... בדבר שהאוּר שולט בו ואינו מזיק, ופוק חזי מאי עמא דבר).
697. ברכות נה, א (עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות ... והמקנח בצרור שקנח בו חבירו). שבת פא, א. שו"ע סעיף יא (לא יקנח ... בצרור שקנח בו חבירו, מפני שמביא את האדם לידי תחתוניות).
698. הגהות אשרי שבת פרק ח סימן ב (וכגון בדידיה, אבל בדחבריה לא יקנח, דבא לידי תחתוניות. מיהו אם יבש, או קנח מצד אחר, לית לן בה. מהרי"ח). מ"א שם ס"ק י (ואם קנח הוא עצמו בו או שיבש או שקנח מצד אחר, לית לן בה (הג"א)).
699. מ"א ס"ק יב (ואם אין שם אדם מפנה ברחוב. אבל לא בפני עכו"ם (ע"א דף מ"ז)). גמרא ע"ז מז, ב (והא בעי צניעותא, דעבד ליה בית הכסא דלילה. והא אמר מר איזהו צנוע הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום. ואע"ג דאוקימנא בכדרך, מיהו צניעותא בעי למעבד), ופרש"י (דבעינן נמי בלילה צניעות, והכא ליכא צניעות, דחזו ליה בני עבודת כוכבים). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ד (ובכל הלכות צניעות של בית הכסא, צריך ליזהר בלילה כמו ביום, לבד מריחוק מקום בשדה וכיוצא בה, שבלילה אין צריך להתרחק כלל, ויוכל ליפנות אפילו ברחוב העיר. ואם יש שם איזו קרן זוית יפנה שם. והוא כשאין שם אדם, אבל כשיש שם אדם, אפילו נכרי, אסור ליפנות בפניו, כל שהוא בסמוך לו עד שיוכל לראותו, אפילו אינו יכול לראות את פירועו, כי מאחר שרואהו מקרוב אין זו צניעות), ושם נסמן (הערות יז - יט ).
700. וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ה ( וכל זה ליפנות. אבל להטיל מים התירו אפילו בפני רבים וביום, משום חשש סכנה שלא יהא עקר, ולכן אסור לו לנהוג צניעות ולהמתין אם צריך לכך), ושם נסמן (הערה כא ).
701. בכורות מד, ב (אמר אביי הא איתתא לא תקום להדיא באנפי ינוקא (אל תעמוד ממש כנגד התינוקות, דחוצפתא היא, רש"י). אגיסא (אם לצד אחר, שאין משתנת בפני התינוק, רש"י), לית לן בה). תוס' שם ד"ה האי (אע"ג שאינה מגלה עצמה איכא חוצפא כשהיא מטילה מים והתינוק עומד בפניה, דהא אין דרך אשה לגלות עצמה לפניה, לא לקטנים ולא לגדולים). וכדלעיל ס"ו (ואשה לא תגלה עצמה כי אם מלאחריה טפח, ומלפניה ולא כלום). מ"א שם (ואיתתא לא תקום להדיא בפני תינוק, אבל לצדדין לית לן בה (בכורות מ"ד)). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ה (ומכל מקום יש לו להסתלק לצדדים, ואפילו אשה מבנה הקטן).
702. יומא דף ל , א (מצוה לשפשף), ופרש"י (לשפשף בידו ניצוצות של מי רגלים הניתזין על רגליו, שלא יצא בהן חוץ ונראה ככרות שפכה, שאין מי רגליו מקלחין אלא שותתין, וכרות שפכה אינו מוליד, ויאמרו על בניו שאינם שלו). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"י (ואם לא יגביה האמה יפלו נצוצות מי רגלים הרבה על רגליו ... צריך לשפשפם בידיו מיד, ולא ילך כך בין הבריות). והיינו אף ביד ימין, כדלעיל שם ס"ט ( וכל זה לקנח. אבל לשפשף נצוצות של מי רגלים מותר גם בימין).
703. תוס' שם ד"ה מצוה (ואם תאמר כיון דמצוה לשפשף ויש תקנה לשפשף, מאי קא פרכי ליה (נדה יג, א) רבנן לרבי אליעזר, אין לו מקום גבוה ואין לו עפר תיחוח מאי ... ואמאי לא אמר להו מצוה לשפשף. ויש לומר, אם לא יאחוז באמה כלל, אז יהיה רוב ניצוצות ניתזים על רגליו, ואפילו אם משפשף יהא ניכר ויוציא לעז על בניו).
704. ברכות דף מ , א (אמר רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו בעמידה (ליכא נצוצות, רש"י)).
705. גמרא שם ( ואי ליכא עפר תיחוח, יעמוד במקום גבוה וישתין למקום מדרון).
706. גמרא שם (אין מי רגלים כלים (מן הגוף, רש"י) אלא בישיבה (לפי שכשהקלוח קרוב לפיסוק, הוא דואג שלא יפלו נצוצות על רגליו ומפסיק).
707. כדי שלא יפלו הניצוצות על רגליו, כדלעיל סעיף הקודם.
708. טור ו שו"ע סי"ד (יזהר שלא יאחוז באמה וישתין ... מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"י (אבל לא יאחז באמה להגביהו, שכל האוחז באמה כאילו מביא מבול לעולם, פן יתחמם ויוציא זרע לבטלה), ושם נסמן (הערה נד ).
709. נדה יג, סע"א (גבול יש לו, מעטרה (שפה גבוהה המקפת את ראש הגיד, רש"י) ולמטה מותר, מעטרה ולמעלה (לצד הגוף, רש"י) אסור). טור (ויזהר לבל יאחוז באמה וישתין, אם לא מעטרה ולמטה לצד הארץ). וכן הוא לעיל שם ( אם לא שאוחז מעטרה ולמטה לצד הארץ, ששם אינו מביא לידי חימום), ושם נסמן (הערה נה ).
710. ב"י (שאע"פ שהוא קשוי, מותר לאחוז מן העטרה ולמטה) .
711. גמרא שם (מסייע בביצים מלמטה). שו"ע סעיף טו (אפילו מי שאינו נשוי, מותר לסייע בביצים). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"י (מותר לו לסייע בבצים מלמטה להגביהו).
712. מסכת כלה רבתי פ"ב (במה דברים אמורים, בפנוי, אבל בנשוי לא חיישינן). רמב"ם פכ"א מהל' איסורי ביאה הכ"ג (ואם היה נשוי מותר). אגודה נדה רפ"ב (ובנשוי מותר לאחוז באמה ולהשתין היכא דאשתו עמו). שו"ע שם (אלא אם כן הוא נשוי). מ"א ס"ק יד (נראה לי דאם אין אשתו עמו או שהיא נדה, אסור). ט"ז ס"ק יג (פירוש, דוקא שהוא באותו שעה מצוי עם אשתו, באופן שיש לו פת בסלו). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"י ( ומי שהוא נשוי, ואשתו עמו בעיר והיא טהורה, מן הדין מותר לו לאחוז גם מעטרה ולמעלה, כי מאחר שיש לו פת בסלו אינו בא לידי הרהור וחימום). וראה גם לקמן הלכות תלמוד תורה פ"א הי"ג (כשאשתו עמו בעיר, יש לו פת בסלו).
713. תוספות יג, א ד"ה אם היה נשוי מותר (שהיה נשוי והיה מחמיר על עצמו). ספר היראה (ואף אם הוא נשוי). טור ושו"ע סי"ד (ומדת חסידות ליזהר אפילו הנשוי). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"י ( אך מדת חסידות להחמיר).
714. יבמות כ, א (קדש עצמך במותר לך).
715. גמרא נדה דף (י"[ג] , א (לענין שכבת זרע ... בודק עצמו במטלית ... עבה (קשה היא ואינה מחממת, רש"י)), ומ"[ג] , א (היה אוכל בתרומה והרגיש וכו', אוחז ... במטלית עבה ( שאינה מחממת, רש"י)). מ"א ס"ק טו (דלא כלחם חמודות פ"ב דנדה שכתב דדוקא לתרומה אתמר). וכיון שאינה מחממת, מותר אף להתחכך במטלית עבה כשמגרד לו, כדלעיל מהדורא בתרא ס"י ( אבל לא להתחכך, אם לא במטלית עבה שאינה מחממת כלל), ושם נסמן (הערה ס ).
716. תוס' יג, א ד"ה כל היד ( אבל כדי לבדוק עצמו לא).
717. רמב "ם הל' אסורי ביאה פכ"א הכ"ג (ובין נשוי ובין שאינו נשוי, לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו). שו"ע סעיף טז (לא הותר לנשוי לאחוז באמה, אלא להשתין, אבל להתחכך לא). ולמדים מזה שדין נשוי כדין מעטרה ולמטה, שאסור אף לבדוק את עצמו אם ראה קרי, כדלקמן (הערה הבאה).
718. תוס' שם (מעטרה ולמטה לא שרי אלא להשתין משום ניצוצות, או משום בית הכנסת), וד"ה אוחז (למטה מעטרה ... דרבנן לא שרו אלא במשתין, משום לעז ממזרות, אבל לצורך דבר אחר אסרי). ומה שכתבו "משום בית הכנסת", הוא כמבואר בגמרא שם (רב יהודה ושמואל הוו קיימי אאיגרא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, אמר ליה רב יהודה לשמואל צריך אני להשתין ... ביעתותא דשכינה (שורה בבית הכנסת, רש"י) ... גבול יש לו, מעטרה ולמטה מותר, מעטרה ולמעלה אסור).
719. שמיני יא, מג (אל תשקצו את נפשותיכם). מכות טז, ב (המשהה את נקביו עובר משום לא תשקצו). שו"ע סי"ז (המשהה נקביו, עובר משום בל תשקצו). ואיסור זה אינו אלא מדברי סופרים, כדלעיל מהדורא בתרא סי"א (המשהה את נקביו ... עובר מדברי סופרים משום אל תשקצו את נפשותיכם), ושם נסמן (הערה סג ). פסקי הסדור סכ"ז (ולא ישהה נקביו, שלא לעבור על בל תשקצו מדברי סופרים). ועוד נתבאר לעיל שם (ויש אומרים ... אין בו משום בל תשקצו, כל זמן שאינו נצרך ומתאוה הרבה). וכן הוא לקמן סי' צב ס"ב (מתאוה כל כך בענין שיהא בו משום בל תשקצו כשמעמיד עצמו).
720. חרדים פל"ב (ובקטנים עובר משום שתים, משום בל תשקצו ומשום לא יהיה בך עקר). ט"ז ס"ק יד (ובקטנים משום בל תשקצו ומשום שלא יהיה עקר). ולעיל מהדורא בתרא סי"א ( ויש אומרים שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו, אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהא עקר), ושם נסמן (הערות סז - סט ).
721. עקב ז, יד.
722. "צואה במקומה, היינו בנקב פי הטבעת, אפילו היא מכוסה, אסור לקרות לדברי הכל, שאף המתירים בצואה מכוסה על בשרו, מודים בצואה במקומה, מפני שזוהמתה מרובה, שחמה היא ולא יצאה לאויר ואין ריחה מתפזר. והוא שאם היה עומד היתה נראית, ואפילו לא היתה נראית כשהוא עומד אלא כשהוא יושב. אבל אם לא היתה נראית כלל, מותר, מפני שלא נתנה תורה למלאכי השרת". בדפוס ראשון: סעיף ה (והוא שם בשו"ע המחבר).
723. סידור האריז"ל (מנהג נכון לעשות כספרדיים לרחוץ במים, ועדיף מקנוח). וכן הוא לעיל מהדורא בתרא ס"ח (אין צריך לקנח יותר, כי זהו סימן שאין עוד ממשות צואה בפי הטבעת במקום שיכולה להיות נראית כשהוא יושב, מאחר שהוא מקנח עצמו גם כן בעודו יושב והקינוח יצא נקי. אך מדת חסידות לרחוץ פי הטבעת במים), ושם נסמן (הערות מג - מד ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 65 עמודים.