ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתג הנהגת בית הכסא

ג הנהגת בית הכסא

ובו י"א סעיפים:

צניעות בבית הכסא

א וגם ⁴³² כשיכנס לבית הכסא יהא צנוע ⁴³³ , ולא יגלה בשרו אלא כמה שצריך, ובעת הצורך ולא קודם לכן אפילו רגע. ולכן לא יגלה עצמו עד שישב ⁴³⁴ , ולא יגלה מלאחוריו כי אם טפח, ומלפניו טפחיים משום קילוח מי רגלים הניתז למרחוק ⁴³⁵ . ויש גורסים בהפך ⁴³⁶ . ובאשה מלפניה ולא כלום, ומלאחריה טפח ⁴³⁷ או טפחיים לפי חילוף הגרסאות. ולענין מעשה יש לצמצם כל מה שאפשר⁴³⁸:

ב ולא יכנסו שני אנשים יחד, אלא ישב יחידי ויסגור הדלת בעדו שלא יכנס אחר לשם⁴³⁹. ואם מפחד לישב יחידי, יניח אחר ידו על ראשו דרך חלון⁴⁴⁰. אך לא יספר עמו, שאין מספרים בבית הכסא משום צניעות ⁴⁴¹ . ולכך אם אי אפשר לסגור הדלת ואיש אחר רוצה ליכנס, ינחרו זה לזה, ולא ידברו⁴⁴².

רק הנשים כשהולכות לבית הכסא הקבוע לרבים, כמו בית הכסא שבשדה בימיהם, או בחצר בית הכנסת במדינות אלו, תיקנו חכמים להיות נכנסות שתים יחד, או אפילו יותר, ולהיות מספרות זו עם זו שם, כדי שישמע קולן מבחוץ ולא יכנס איש לשם ויתייחד עמהן⁴⁴³:

ג וכשנפנה במקום מגולה, כמו בשדה, צריך להתרחק עד שלא יוכל חבירו לראות את פירועו מה שמגלה מבשרו מלפניו או מלאחריו, ואין צריך להתרחק יותר עד שלא יראנו, אלא אע"פ שרואהו מרחוק אין בכך כלום. ואחורי הגדר נפנה מיד ⁴⁴⁴ , וכן בחצר אחורי כותל הבית⁴⁴⁵. ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה, אין בכך כלום⁴⁴⁶, שבהשמעת קול עיטוש שלמטה אין בו איסור כלל משום צניעות (אלא שהיא חרפה ובושה לרוב בני אדם. ומי שאינו מקפיד אינו מקפיד. וכן בימי חכמי התלמוד לא היו מקפידין על זה ⁴⁴⁷ ):

ד ובכל הלכות צניעות של בית הכסא, צריך ליזהר בלילה כמו ביום ⁴⁴⁸ , לבד מריחוק מקום בשדה וכיוצא בה, שבלילה אין צריך להתרחק כלל, ויוכל ליפנות אפילו ברחוב העיר. ואם יש שם איזו קרן זוית יפנה שם⁴⁴⁹.

והוא כשאין שם אדם, אבל כשיש שם אדם, אפילו נכרי, אסור ליפנות בפניו כל שהוא בסמוך לו עד שיוכל לראותו אפילו אינו יכול לראות את פירועו, כי מאחר שרואהו מקרוב אין זו צניעות ⁴⁵⁰ :

ה וכל זה ליפנות. אבל להטיל מים, התירו אפילו בפני רבים וביום, משום חשש סכנה שלא⁴⁵¹ יהא עקר. ולכן אסור לו לנהוג צניעות ולהמתין אם צריך לכך ⁴⁵² . ומכל מקום יש לו להסתלק לצדדים, ואפילו אשה מבנה הקטן ⁴⁵³ :

פניו לדרום או לצפון

ו הנפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות, צריך לכוין פניו לדרום ואחוריו לצפון או להפך, אבל לא יפנה באחוריו למערב ולא למזרח ⁴⁵⁴ , מפני כבוד השכינה⁴⁵⁵, שהשכינה במערב⁴⁵⁶ ופני השכינה למזרח ⁴⁵⁷ , ולכך נקרא מזרח קדם ומערב אחור כמ"ש⁴⁵⁸ אחור וקדם צרתני, ודרום נקרא ימין ותימן ⁴⁵⁹ .

ואם נפנה ואחוריו לקרן מערבית דרומית או צפונית, או לקרן מזרחית דרומית או צפונית, אם משוכה כלפי צפון או דרום יותר מכלפי מזרח או מערב מותר, ואם לאו אסור⁴⁶⁰.

ובמקום שאפשר טוב ליזהר שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון, ולא להפך⁴⁶¹, כדי שלא ליפנות נגד ירושלים והמקדש, ברוב מדינות אלו שהן משוכות ונטויות לצפון ירושלים יותר מלמערבה ⁴⁶² . וכל שכן במדינות המכוונות לצפון ירושלים ממש⁴⁶³:

ז וכל זה במקום מגולה. אבל במקום שיש בו מחיצות ⁴⁶⁴ , ואפילו אין שם רק מחיצה אחת במערב ⁴⁶⁵ , יושב בצד המחיצה בסמוך לה ⁴⁶⁶ ונפנה ואחוריו למערב כלפי המחיצה. ואם היא במזרח, יושב בצדה ואחוריו למזרח. ועל כן אין להקפיד כלל בבתי כסאות הבנוים בבתים או בחצרות. ואפילו אין מחיצה אחרת חוץ לבית הכסא, רק כותל בית הכסא עצמו, נדון משום מחיצה⁴⁶⁷.

ויש אומרים⁴⁶⁸ שאין שום מחיצה מועלת לזה. וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה במקום שאפשר, שלא לבנות בית הכסא תחילה לפנות שם למערב או למזרח, אלא לצפון.

וכל זה לפנות. אבל להטיל מים, מותר בכל ענין, אפילו למערב ומזרח במקום מגולה ⁴⁶⁹ :

הקינוח

ח לא ישב ויפנה במהרה ובחוזק, לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקין שיני הכרכשתא ויוצאת. וכן מטעם זה לא יאנוס לדחוק את עצמו יותר מדאי ⁴⁷⁰ . וכן כשמקנח, לא יקנח בחתיכת חרס שאינה חלקה וכיוצא בזה, פן ינתק או ינקב הכרכשתא⁴⁷¹.

ומטעם זה התירו לטלטל בשבת צרורות, שהם אבנים דקים וחלקים לקנח בהם, אע"פ שהם מוקצים, גם אם יש לפניו חתיכת חרס שאינה מוקצה⁴⁷², והתירו להכניס לבית הכסא אבנים דקים הרבה עד כמלא היד לקנח בהן בזה אחר זה עד שיצא האחרון נקי ⁴⁷³ .

ושוב אסור לקנח בהם יותר בשבת. וכן בחול אין צריך לקנח יותר, כי זהו סימן שאין עוד ממשות צואה בפי הטבעת במקום שיכולה להיות נראית כשהוא יושב, מאחר שהוא מקנח עצמו גם כן בעודו יושב והקינוח יצא נקי ⁴⁷⁴ . אך מדת חסידות לרחוץ פי הטבעת במים ⁴⁷⁵ :

ט ומי שאינו איסטניס ומקנח באצבעותיו ממש, לא יקנח ביד ימין, אלא בשמאל, מפני שבאצבעות ימינו קושר תפילין על שמאלו ⁴⁷⁶ . וטוב ליזהר מלקנח באצבע אמצעית, מפני שכורך עליה הרצועה ⁴⁷⁷ .

ואיטר שמניח תפילין על ימין, וקושרן עליה בשמאל של כל אדם, יקנח בימין של כל אדם ⁴⁷⁸ .

וכל זה לקנח. אבל לשפשף נצוצות של מי רגלים ⁴⁷⁹ , מותר גם בימין⁴⁸⁰. וכן להרוג כנה ⁴⁸¹ :

זהירות מהוצאת זרע לבטלה

י המטיל מים מעומד⁴⁸², ואם לא יגביה האמה יפלו נצוצות מי רגלים הרבה על רגליו, מותר לו לסייע בבצים מלמטה להגביהו⁴⁸³. ואם נפלו על רגליו צריך לשפשפם בידיו מיד, ולא ילך כך בין הבריות⁴⁸⁴. אבל לא יאחז באמה להגביהו, שכל האוחז באמה כאילו מביא מבול לעולם, פן יתחמם ויוציא זרע לבטלה ⁴⁸⁵ . אם לא שאוחז מעטרה ולמטה לצד הארץ, ששם אינו מביא לידי חימום ⁴⁸⁶ . או שאוחז במטלית עבה, שאינה מחממת ⁴⁸⁷ .

ומי שהוא נשוי ואשתו עמו בעיר והיא טהורה, מן הדין מותר לו לאחוז גם מעטרה ולמעלה, כי מאחר שיש לו פת בסלו, אינו בא לידי הרהור וחימום⁴⁸⁸. אך מדת חסידות להחמיר⁴⁸⁹. וגם מן הדין לא התירו לנשוי לאחוז, אלא להשתין, כדי שלא יפלו נצוצות על רגליו, אבל לא להתחכך⁴⁹⁰, אם לא במטלית עבה שאינה מחממת כלל ⁴⁹¹ :

בל תשקצו

יא המשהה את נקביו ⁴⁹² , בין גדולים בין קטנים⁴⁹³, עובר מדברי סופרים ⁴⁹⁴ משום אל תשקצו את נפשותיכם. אך לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריות כגון עד שימצא מקום צנוע ⁴⁹⁵ , וכן במקום הפסק בתפלה, ואפילו בברכות קריאת שמע ⁴⁹⁶ , כמו שיתבאר בהלכות קריאת שמע ותפלה ⁴⁹⁷ .

ויש אומרים ⁴⁹⁸ שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו, אלא שאסרו משום סכנה⁴⁹⁹, וגם שלא יהא עקר ⁵⁰⁰ .

וכל שיכול להעמיד עצמו עד כדי שיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ⁵⁰¹ , ולא משום סכנה, בין בקטנים בין בגדולים לדברי הכל. ויש אומרים ⁵⁰² שאפילו אינו יכול להעמיד עצמו פחות הרבה מכשיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו, כל זמן שאינו נצרך ומתאוה הרבה (בענין שאילו לא היה מעמיד עצמו בכח ומגביר כח המחזיק על כח הדוחה היה כח הדוחה גובר מאליו על כח המחזיק ועושה צרכיו בלי שום סיוע דוחק שידחוק האדם עצמו כלל אפילו מעט מזעיר, אבל אם כח הדוחה לא היה גובר כל כך על כח המחזיק בלי סיוע דוחק שידחוק האדם עצמו מעט, נמצא כשמעמיד על עצמו ומונע מלדחוק, אינו נקרא משהה נקביו, כי אינו אלא שב ואל תעשה, ואין בו משום בל תשקצו):

הערות

432. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) צניעות בבית הכסא (ס"א-ה). (ב) פניו לדרום או לצפון (ס"ו-ז). (ג) הקינוח (ס"ח-ט). (ד) זהירות מהוצאת זרע לבטלה (ס"י). (ה) בל תשקצו (סי"א). * תוכן סימן זה, הוא גם לקמן במהדורא קמא, ובפסקי הסדור – הנהגות בית הכסא, ויצויין לשם בהערות שלפנינו.
433. לא רק בבית, כפי שנתבאר לעיל סי' ב ס"א-ב, אלא גם בבית הכסא.
434. ברייתא ברכות סב , א (שאין נפרעין מעומד, אלא מיושב ... כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים). רמב"ם הל' דעות פ"ה ה"ו (ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע, ולא יגלה בגדיו עד שישב). טור (ויהיה צנוע בבית הכסא, ולא יגלה עצמו עד שישב). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ב (יהא צנוע בבית הכסא, ולא יגלה את עצמו עד שישב). פסקי הסדור סכ"ב ( צריך להיות צנוע בבית הכסא, שלא יגלה בשרו אלא כמה שצריך, ובעת שצריך ולא קודם לכן אפילו רגע, ולכן לא יגלה עצמו עד שישב) .
435. גמרא שם כג , ב (כשהוא נפנה, מגלה לאחריו טפח (ולא יותר, משום צניעות, רש"י) ולפניו טפחיים (משום קילוח מי רגלים הנתזין למרחוק ... ומתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים, רש"י)). שו"ע ס"ד (לא יגלה עצמו כי אם לאחריו טפח ומלפניו טפחיים) וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ו (לא יגלה עצמו כי אם מלאחריו טפח ולא יותר, משום צניעות, ומלפניו טפחיים, דמתוך שהוא דוחק את עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים, וצריך טפחיים משום קילוח מי רגלים הניתזים למרחוק). סידור, הנהגות בית הכסא ( ולא יגלה כי אם טפח מלאחריו ומלפניו טפחיים ). ולא הובאה שם דעה הב' דלקמן). ומיירי שהוא לבוש בחלוק, ומרים את החלוק מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים.
436. טור (בכמה דפוסים. ראה ב"י), וארחות חיים בפתיחה אות ה (ולא יגלה עצמו כי אם מלפניו טפח ומאחריו טפחיים) . והרב רבינו יונה בספר היראה (ושם יהיה צנוע, אל יגלה עצמו כי אם לפניו טפח, ומאחריו טפחיים).
437. גמרא שם (תניא אידך, לאחריו טפח ולפניו ולא כלום ... הא באשה). שו"ע שם (ואשה מאחריה טפח ומלפניה ולא כלום). וכן הוא לקמן מהדו"ק ס"ו ( ואשה לא תגלה עצמה כי אם מלאחריה טפח, ומלפניה ולא כלום).
438. ראה ב"ח ד"ה ויגלה (ומכל מקום יש להחמיר כחומרות שתי הגרסאות).
439. משנה פ"ק דתמיד כו, א (בית הכסא של כבוד, זה היה כבודו, מצאו נעול יודע שיש שם אדם, פתוח בידוע שאין שם אדם). רמ"א סעיף ב (ולא ילכו שני אנשים ביחד ... ויסגור הדלת בעדו, משום צניעות). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ב (ולא ילכו ב' אנשים ביחד, כי אינו מדרך הצניעות ... ויסגור הדלת בעדו משום צניעות).
440. ברכות סב , א (עבדא ליה כוותא (חלון, כנגד מקום שהוא נפנה שם אחורי הבית, רש"י) ומנחא ליה ידא ארישיה). מ"א ס"ק א (ואם מפחד, יכול אחד להניח ידו על ראשו דרך חלון (גמרא)). וכן הוא לקמן מהדורא קמא שם (ואם מתפחד לישב יחידי, יוכל אחר להניח ידו על ראשו דרך חלון ).
441. ר' אמי ור' אסי שם (רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ... אנן קבלה גמירינן (מסורת ומנהג שקבלנו מרבותינו בבית הכסא, רש"י), קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא). רמב"ם הל' דעות פ"ה ה"ו (ולא ידבר כשהוא נפנה, אפילו לצורך גדול). אור זרוע ח"א סי' קלז (למדנו מאלו הלכות שאסור לספר בבית הכסא משום צניעותא). רמ"א שם (גם לא ידבר שם). לבוש סעיף ב (לא ידבר שם עם שום אדם העומד בחוץ, אף על פי שיסגור הדלת בעדו, שכל זה הוא מדרכי הצניעות). וכן הוא לקמן מהדורא קמא שם ( ולא ידבר שם ).
442. המפרש שם בגמרא דתמיד כז, ב (רב ספרא הוי יתיב בבית הכסא, ולא הוה ביה בפתח דלת, אלא זה היה מנהגו, אדם שרוצה ליכנס שם, היה נוחר כנגדו, וזה חוזר לאחוריו).
443. סנהדרין יט , א (התקין רבי יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בבית הכסא, משום ייחוד), ופרש"י (שמא ילך אדם שם, ואם לא ישמע קול אדם, יכנס ויתייחד שם ... ובבית הכסא שבשדות קמיירי, שהיה בית הכסא שלהם בשדה חוץ לעיר, והכל ניפנים שם). מ"א ס"ק ב (איתא בסנהדרין, התקינו שיהיו נשים מספרות בבית הכסא משום יחוד ... ובמקום שהן בעיר אין לחוש). טור ושו"ע אהע"ז סי' כב סי"ג (תקנו חכמים שיהיו הנשים מספרות זו עם זו בבית הכסא כדי שלא יכנס שם איש ויתייחד עמהן).
444. ברכות סב , א (אמר עולא אחורי הגדר נפנה מיד ... איסי בר נתן ... ובבקעה כל זמן שאין חברו רואהו ... רב אשי אמר, מאי כל זמן שאין חברו רואה דקאמר איסי בר נתן, כל זמן שאין חברו רואה את פרועו, אבל לדידיה חזי ליה), ופרש"י (אבל הוא עצמו את חברו יכול לראות, ולא ירחיק). וקיי"ל כעולא באחורי הגדר, וכאיסי לפי פירוש רב אשי, בבקעה. טור ושו"ע סעיף ח (כשנפנה בשדה, אם הוא אחורי הגדר יפנה מיד. ובבקעה, יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות פירועו). בכור שור ברכות שם (הוא הדין בעיר, אם יש מקום שאי אפשר לראות פירועו, כי אם גופו).
445. עולת תמיד ס"ק (י) [ח] (ונראה דהוא הדין אם הוא מפנה בבית אחורי הכותל).
446. ט"ז ס"ק ז (ומוכח בגמרא, דאם אינו רואה פירועו, אפילו שומע קול עיטוש שלו, שרי). והוא מדאמר עולא התם (אחורי הגדר נפנה מיד), וקיי"ל בזה כעולא. עטרת זקנים ס"ק ד (וכן משמע בפרק הרואה דף ס"ב, וכן פסק הרי"ף והרא"ש והטור), והוא מה שפסקו כעולא, שאחורי הגדר נפנה מיד. וכן הוא לקמן מהדורא קמא סי"ב ( כשנפנה במקום שאין מחיצה מפסקת בינו לבין אדם, כגון בבקעה, צריך להתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות את מה שמגלה מבשרו בשעה שנפנה. ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה, אפילו הכי אין צריך להתרחק יותר. ואם יש מחיצה מפסקת בינו לבני אדם, בין שנפנה אחורי כותל בית, בין שנפנה בבקעה אחורי גדר, יכול לפנות מיד סמוך למחיצה).
447. עיין סי' ק"ג ברמ"א ס"ב (כשמתפלל בצבור, דהוי ליה ביוש גדול, אין צריך להרחיק כלל לאחוריו, וגם לא יאמר הרבון, רק ממתין עד שיכלה ממנו הריח, וכן נוהגין), ובתרומת הדשן סימן ט"ז (מטעם דהיה מתבזה ומתבייש בדבר מפני הציבור שירגישו בדבר).
448. ברייתא ברכות שם (תנו רבנן, איזהו צנוע, זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום). טור ושו"ע סי"ב (יפנה בצניעות בלילה כמו ביום).
449. גמרא שם (איני, והאמר רב יהודה אמר רב לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק (אלמא אין מתרחקין בלילה, רש"י). ותו, רבא ביממא הוה אזיל עד מיל, ובליליא אמר ליה לשמעיה פנו לי דוכתא (מבני אדם, רש"י) ברחובה דמתא. וכן אמר ליה רבי זירא לשמעיה, חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא, דבעינא למפני. לא תימא במקום, אלא אימא כדרך שנפנה ביום (לענין פרוע טפח וטפחיים ... ומיושב, רש"י). רב אשי אמר אפילו תימא במקום, לא נצרכה אלא לקרן זוית (אם יש קרן זוית סמוך צריך להסתלק שם בלילה כביום ולא יפנה בגלוי, רש"י)).
450. ע"ז [דף] מז , ב (והא בעי צניעותא, דעבד ליה בית הכסא דלילה. והא אמר מר איזהו צנוע הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום (שצריך צניעות, רש"י). ואע"ג דאוקימנא בכדרך (דשנינו בפ' הרואה (ברכות סב, א) לא תימא במקום שיהא צריך להתרחק בלילה כביום, אלא אימא כדרך שנפנה ביום, שיהא נפרע מיושב וכשיעור שנתנו חכמים טפח וטפחיים, רש"י), מיהו צניעותא בעי למעבד (דבעינן נמי בלילה צניעות, והכא ליכא צניעות, דחזו ליה בני עבודת כוכבים, רש"י)). מ"א ס"ק יב (ואם אין שם אדם, מפנה ברחוב. אבל לא בפני עכו"ם (ע"א דף מ"ז)). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סי"ח (כל הצניעות שנתבאר שצריך לנהוג ביום, צריך לנהוג גם כן בלילה. אלא שאין צריך להתרחק, ואם אין שם אדם, יכול לפנות אפילו ברשות הרבים. אבל אם יש שם אדם, אפילו נכרי, אסור לפנות בפניו).
451. אוצ"ל "ושלא", כדלקמן סי"א.
452. בכורות דף מד , ב (משתינין מים בפני רבים), ופירש רש"י (להטיל מים לא ליהוי צנוע, שמא ימתין ויסתכן ... ויהא עקור). ותוס' שם ד"ה ואין (לא ליהוי צנוע להטיל מים, שמא ימתין ויסתכן). מ"א ס"ק יב (וכל זה לפנות. אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים, אם צריך לכך, משום דאיכא סכנה). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סי"ח (וכל זה לפנות. אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים, אם צריך לכך, משום דאיכא סכנה אם יעמיד את עצמו). פסקי הסדור סכ"ד ( ומותר להטיל מים בפני הרבים מפני חשש סכנה ).
453. גמרא בכורות שם (אמר אביי, הא איתתא לא תקום להדיא באנפי ינוקא (אל תעמוד ממש כנגד התינוקות, דחוצפתא היא, רש"י). אגיסא (אם לצד אחר, שאין משתנת בפני התינוק, רש"י), לית לן בה). תוס' שם ד"ה האי (אע"ג שאינה מגלה עצמה, איכא חוצפא כשהיא מטילה מים והתינוק עומד בפניה, דהא אין דרך אשה לגלות עצמה לפניה, לא לקטנים ולא לגדולים). וכדלעיל ס"א (ובאשה מלפניה ולא כלום). מ"א שם (ואיתתא לא תקום להדיא בפני תינוק, אבל לצדדין לית לן בה (בכורות מ"ד)). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סי"ט (אע"פ שאין אשה מגלה את עצמה כלום בהטלת מי רגלים, מכל מקום לא תעמוד להשתין כנגד פניו של איש, אפילו כנגד פניו של תינוק, משום דאיכא חציפותא אם תשתין בפניו ממש. אבל לצדדין, שאינה משתנת ממש בפניו, לית לן בה). פסקי הסדור שם ( ומכל מקום יש להסתלק לצדדין) .
454. ברייתא ברכות סב , א (תניא אמר רבי עקיבא, פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו ג' דברים, למדתי שאין נפנין מזרח ומערב, אלא צפון ודרום). טור ושו"ע ס"ה (אם נפנה במקום מגולה, שאין בו מחיצות, יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון, או איפכא, אבל בין מזרח למערב, אסור).
455. בה"ג הל' ברכות פ"ט (אין נפנין מזרח ומערב, משום שכינה). רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"ט (לפיכך לא יפנה לא למערב ולא למזרח, מפני שהוא כנגד המערב). ב"י (ולפי זה טעמא דמילתא דלא יפנה אדם בכל מקום מזרח ומערב הוא משום דשכינה במערב, ומשום הכי לזכר בעלמא בין מזרח למערב אסור בכל מקום, באיזה רוח שיהיה). לבוש סעיף ה (דקיי"ל שהשכינה במערב, ומזרח הוא הצד שכנגדו הרואה פני השכינה, ולכך היא גם כן חשובה. לפיכך לא יהא פירועו לשום אחת מאלו הצדדין). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ז ( וכשישב יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא. אבל לא ישב בין מזרח למערב, בין שפניו למזרח בין שפניו למערב, מפני שהשכינה במערב, לפיכך לא יעשה צרכיו למערב ולא למזרח, מפני שהוא כנגד המערב).
456. ב"ב כה , א (רבי אבהו אמר שכינה במערב). וראה גם לקמן סי' צד ס"ג (שיש מן החכמים שהיו מתפללים לכתחלה למערב, מפני שהשכינה במערב).
457. תוס' שם ד"ה רוח מערבית (משום דשכינה במערב ופני השכינה למזרח, לכך קרוי מערב אחור ומזרח קדם, ודרום ימין וצפון שמאל).
458. תהלים קלט, ה.
459. במדבר ב, י (דגל מחנה ראובן תימנה), ובכמה מקומות.
460. ברכות סא , ב (הנפנה ביהודה, לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ובגליל צפון ודרום אסור מזרח ומערב מותר (אם יפנה מזרח ומערב יהיה פרועו לצד ירושלים, או פרועו שלפניו או פרועו שלאחריו. אבל צפון ודרום יפנה, ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש, בדרומה של ארץ יהודה, רש"י). ורבי יוסי מתיר ... וחכמים אוסרים. חכמים היינו תנא קמא. איכא בינייהו צדדין), ופירש רש"י (דיהודה וגליל שאינן כנגד ירושלים ממש, לתנא קמא צדדין נמי אסירי, דהא הנפנה ביהודה קאמר כל יהודה משמע, ורבנן בתראי סברי כנגד ירושלים ממש אסור, אבל לצדדין מותר). עיין בכור שור ברכות שם (יש לפרש דתנא בתרא סבירא ליה דאינו אסור כי אם כשיודע בודאי שהוא נגד המקדש. אי נמי סבירא ליה, דהיכא דיודע בודאי שהוא צדדין, שרי לאיזה צד שירצה, ואין צריך לחוש לאותו רצועה, ותנא קמא לא סבירא ליה הכי). ומפרש רבינו שכן הוא גם לדעת המפרשים טעם האיסור משם כבוד השכינה שהיא במערב, דקיי"ל שלצדדים מותר, ותלוי אם משוכה יותר כלפי צפון או דרום, או יותר כלפי מזרח או מערב. וראה שלחן הזהב.
461. היכל הקדש (כשישב בבית הכסא יתכוין להיות פניו לדרום ואחוריו לצפון). הובא במ"א ס"ק ו (דוקא פניו לדרום ואחוריו לצפון, אבל איפכא לא (היכל הקדש), עיי"ש הטעם), ומבאר שם הטעם על פי קבלה. וכאן מבאר הטעם על פי הלכה.
462. כדלקמן סי' צד ס"ב (מדינות אלו שהן לצד צפון הרבה, אע"פ שהן במערבו של ארץ ישראל ... כנגד מזרחית דרומית). ואם כן הוי ירושלים משוכה יותר כלפי דרום מכלפי מערב, ואם יפנה לדרום יהי' אחוריו יותר כלפי ירושלים, לכן טוב ליזהר שיהיו אחוריו לצפון. וכן הוא בפסקי הסדור סכ"ד (הנפנה במקום מגולה, לא ישב ואחוריו למערב או למזרח, או אפילו לדרום במדינות אלו שהן בצפונית מערבית לירושלים, אלא יהיה אחוריו רק לצפון).
463. נחלת צבי ס"ק ה (נראה לענ"ד, עיר שעומד ממש נגד ירושלים בצפונה או בדרומה, צפון ודרום אסור, מזרח ומערב מותר). אלי' רבה ס"ק ג (כתב נחלת צבי, דעיר שעומד ממש נגד ירושלים בצפונה או בדרומה, צפון ודרום אסור, מזרח ומערב מותר).
464. ירושלמי פ"ט דברכות ה"ה (ובלבד במקום שאין שם כותל). הובא בתוס' שם ד"ה רבי עקיבא (ומפרש בירושלמי ובלבד שאין שם כותל). טור (ומיהו דוקא כשנפנה במקום מגולה, אבל במקום שיש מחיצות, כגון בית הכסא שבבית, אין צריך לדקדק).
465. ב"י (ונראה שמה שהזכירו הפוסקים מחיצות, לאו דוקא, דבמחיצה אחת לצד מערב סגי, דכיון דכותל מפסיק בינו לבין רוח שבו הקפידא, אף על פי ששאר רוחות מגולות, לא איכפת לן מידי. והכי דייק לישנא דירושלמי דקתני ובלבד מקום שאין בו כותל, ולא קתני מקום שאין בו כתלים). לבוש ס"ה (ואפילו אין שם אלא מחיצה אחת לצד מערב, אף על פי ששאר הרוחות הן מגולות סגי, שאין קפידא אלא בצד מערב ששם השכינה). מ"א ס"ק ה (ולבוש כתב דמחיצה אחת לצד מערב סגי ... לפי מ"ש בהג"ה דלהטיל מים שרי, אם כן לא חיישינן בפירועו לפניו, ואם כן שרי במחיצה שלאחריו). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ח (אם יש מחיצה לצד מערב מותר לפנות סמוך למחיצה, אם מחזיר אחוריו למערב. ואם המחיצה לצד מזרח, מחזיר אחוריו למזרח). פסקי הסדור שם (אבל במקום שיש מחיצות, ואפילו מחיצה אחת , יושב בצד המחיצה בסמוך לה, ונפנה ואחוריו למחיצה, ואפילו היא למזרח או למערב ודרום) .
466. מהר"י אבוהב (כגון בית הכסא שבבית, רוצה לומר שאין המחיצות רחוקות זו מזו כמו חצר גדול). ט"ז ס"ק ג (נראה עיקר כפירוש האבוהב, דדוקא צריך שיפנה סמוך למחיצה). מ"א שם (דעיר המוקפת חומה לא מקרי מחיצות לענין זה).
467. רא"ש פ"ט דברכות סי' כח (ובלבד שאין שם כותל, הלכך בתי כסאות שלנו שיש להן מחיצות, אין להקפיד). והיינו שאף שבית הכסא דינו כמו צואה עצמה, כדלקמן סי' פג ס"א (כשם שאסור לקרות קריאת שמע כנגד הצואה מן התורה, כך אסור לקרות כנגד בית הכסא ... המחיצות עצמן, כיון שהם מיוחדים לכך, הם מאוסין כמו גרף של רעי, וצריך להרחיק מהם ד' אמות, ולפניו כמלא עיניו). מכל מקום מועלת מחיצת בית הכסא שלא יחשב נפנה כנגד השכינה.
468. רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"ט (שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב בכל מקום). ב"י (והרמב"ם בפרק ז' מהלכות בית הבחירה לא חילק בין מקום שיש שם כותל למקום שאין שם כותל). במהדורא קמא ובסדור לא הביא דעה זו להחמיר.
469. רמב"ם שם (וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים, לא ישב ופניו כלפי הקדש, אלא לצפון או לדרום, או יסלק הקדש לצדדין). ב"י (הרי בהדיא דשרי להטיל מים ופניו למערב, דהא אפילו מן הצופים ולפנים שרי, וכל שכן חוץ לצופים). רמ"א סעיף ה (ולהטיל מים, בכל ענין שרי). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ז (במה דברים אמורים, במיסך את רגליו, אבל להטיל מים מותר אפילו פניו למערב, אע"פ שמגלה את עצמו [מ]לפניו). פסקי הסדור שם (ולהטיל מים מותר בכל ענין).
470. שבת פב , א (מאן דעייל לבית הכסא, לא ליתיב בהדיא, ולא ליטרח טפי (במהרה ובחוזק, רש"י), דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב, דילמא משתמטא שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה (לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקין שיני הכרכשא ויוצאת, רש"י)). טור ושו"ע סעיף ט (לא ישב במהרה ובחוזק, ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי, שלא ינתק שיני הכרכשתא). ט"ז ס"ק ח (לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקין שיני הכרכשתא). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סי"ג (לא ישב ויפנה במהרה ובחוזק, לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקים שיני הכרכשתא. וכן מטעם זה לא יאנס לדחוק את עצמו יותר מדאי ).
471. שבת פא, ב (אסור לקנח בחרס ... משום סכנה), ופרש"י (שלא ינתק בו שיני הכרכשא שהיא תלויה בהן). שם פב, א (מקנח בחרס ... באוגני כלים), ופרש"י (שהם חלקים ואינן מקרעין את הבשר). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סט"ז (לא יקנח בחתיכת חרס, שאינה חלקה ויש בה חידודים קטנים, מפני הסכנה, שלא ינתק בה שיני הכרכשתא). לקמן סי' שיב ס"ח (אסור לקנח בחרס אפילו בחול, משום סכנה, שלא ינתק שיני הכרשתא).
472. גמרא שם פב, א (מקנח בצרור (בשבת אע"פ דלאו בר טלטול הוא בעלמא, רש"י), ואינו מקנח בחרס (משום סכנה, רש"י)).
473. שם פא , א (אבנים של בית הכסא שיעורן בכמה ... נמנו וגמרו מלא היד), ופרש"י (בין שלשתן, או אפילו הן ד' וה', ובין כולן מלא היד). וכן הוא בפרטיות יותר לקמן בהלכות שבת סי' שיב ס"א (משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח בהם בבית הכסא ... וכמה אבנים מותר להכניס לבית הכסא, מי שיש לו מקום קבוע לבית הכסא, דהיינו שלעולם נכנס למקום אחד לפנות שם, מותר להכניס שם אבנים כמלא היד, שאם ישתיירו לו מהן ערבית יקנח בהן שחרית). פסקי הסדור סכ"ה (ואפילו בשבת התירו לטלטל הצרורות לקנח בהן, אף שהן מוקצה, שמשום כבוד הבריות לא גזרו).
474. שאם נראית כשהוא יושב אסור בקריאת שמע, כדלקמן סי' עו ס"ו (צואה במקומה, היינו בנקב פי הטבעת, אפילו היא מכוסה אסור לקרות לדברי הכל ... ואפילו לא היתה נראית כשהוא עומד אלא כשהוא יושב. אבל אם לא היתה נראית כלל, מותר מפני שלא נתנה תורה למלאכי השרת). ונתבאר בפסקי הסדור סכ"ה (הקינוח בימי חכמי המשנה היו מקנחים בצרורות, שהן כמו אבנים קטנים חלקות. ואפילו הן גדולות קצת כאגוז וכביצה שאינו יכול להכניסן לתוך פי הטבעת בעומק, כי צואה הנשארת בעומק פי הטבעת אינה אוסרת לקרות ולהתפלל כשאינה נראית לחוץ כשהוא יושב, שאז פי הטבעת פתוח. ואפילו בשבת התירו לטלטל הצרורות לקנח בהן, אף שהן מוקצה, שמשום כבוד הבריות לא גזרו).
475. סידור האריז"ל (מנהג נכון לעשות כספרדיים לרחוץ במים, ועדיף מקנוח). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סכ"ה (יזהר מאד לקנח היטב, כי צואה במקומה במשהו, כמ"ש בסימן ע"ו סעיף ו', עיין שם. ואם אפשר לו, טוב שירחץ במים). פסקי הסדור סכ"ה (ומדת חסידות לרחוץ במים).
476. ברכות סב , א (ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל ... מפני שקושר בה (בזרוע שמאלו, רש"י) תפילין). שו"ע ס"י (לא יקנח ביד ימין). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סי"ד (לא יקנח את עצמו ביד ימין, מפני שבימין קושר את התפילין על השמאל, לכן אין ראוי לקנח את עצמו בה). סי' מג ס"ג (אבל בימין אין מקנחין). פסקי הסדור סכ"ו ( ומי שאינו אסטניס ומקנח באצבעותיו ממש, לא יקנח ביד ימין אלא ביד שמאל ). וההוספה כאן דהיינו דוקא במי שמקנח באצבעותו ממש, ראה לחם הפנים לקצור שו"ע סי' ד. שער הכולל פ"א סק"ה. נימוקי או"ח סי' ג סק"ב. בדי השלחן סי' ד סק"ז. פסקי הסדור סי' יג. הערות שבסו"ס קצוה"ש. מאסף לכל המחנות סי' ג סקכ"ד. לקוטי מהרי"ח סדר הנהגת בה"כ. ציץ אליעזר ח"ז סי' ב. שלחן הזהב. וישכם אברהם (מקורות).
477. של"ה מסכת חולין בסופו קכד, ב (ונראה לענ"ד, שאף בשמאל לא יקנח בכל האצבעות, דהיינו לא יקנח באמצעי, לפי שבו כורך רצועה של תפילין של יד ... ואיך יקנח עצמו בדבר שהוא מרכבה לקדושה). הובא במ"א ס"ק ח. וכדלקמן סי' כז סי"א (ותמתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סט"ו (טוב ליזהר שלא לקנח באצבע האמצעי, שעליו הוא כורך רצועה של תפילין, כמו שיתבאר בסי' כ"ז סעיף י"א). פסקי הסדור סכ"ו ( ולא באצבע האמצעי שבה, שכורך עליה הרצועות של תפילין) .
478. מ"א ס"ק ח (איטר יד מקנח בשמאל דידיה, שהוא ימין דעלמא). ט"ז ס"ק ט (על כרחך צריך לומר דגם איטר יקנח בימין (פירוש של כל אדם), דלדידיה הוי השמאל שלו ימין). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סי"ד (ואטר יד מקנח בשמאלו, שהוא ימין של כל אדם).
479. שיתבאר בסעיף הבא.
480. אליה רבה ס"ק ח (וכל זה לקנח, אבל לשפשף ניצוצות, מבואר בב"י סי' מ"ג דשרי אפילו בימין). ובב"י שם (ויש לומר דמשום הכי אמרינן בגמרא אוחזן בימינו, דליכא למיחש שמא יקנח בה, דאסור לקנח בימין, כדאיתא בהרואה (ברכות סב, א), מה שאין כן בשפשוף ניצוצות דשרי אפילו בימין. כן כתב נמוקי יוסף (הל' תפילין ט, ב ד"ה הנכנס), וכן נראה מדברי בעל מגדל עוז (תפילין פ"ד הי"ח)).
481. אליה רבה שם ( ואפשר דהוא הדין דשרי להרוג כנה בימין). והיינו אף שיתבאר לקמן סי' צז ס"ג (אם כנה עוקצתו, ימשמש בבגדיו להסירה שלא תתבטל כוונתו, אבל לא יסירנה בידו ... מאוסה היא וגנאי הוא אפילו אם יראנה אדם, קל וחומר כשעומד בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא). מכל מקום לא גרע משפשוף ניצוצות, שמותר אף בימין.
482. ברכות מ , א (אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא, אין מי רגלים כלים (מן הגוף, רש"י) אלא בישיבה (לפי שכשהקלוח קרוב לפיסוק, הוא דואג שלא יפלו נצוצות על רגליו, ומפסיק, רש"י)).
483. נדה י[ג] , א (מסייע בביצים מלמטה). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סכ"א (ודוקא באמה אסור לאחוז, אבל מסייע הוא בבצים, משום שאינו מתחמם על ידי כך).
484. יומא ל , א (מצוה לשפשף), ופרש"י (לשפשף בידו ניצוצות של מי רגלים הניתזין על רגליו, שלא יצא בהן חוץ ונראה ככרות שפכה, שאין מי רגליו מקלחין אלא שותתין, וכרות שפכה אינו מוליד, ויאמרו על בניו שאינם שלו). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"כ (צריך לשפשף בידו הניצוצות של מי רגלים הניתזים על גבי רגליו, שלא יצא בהן לחוץ ויראה ככרות שפכה, שאין מימי רגליו מקלחין אלא שותתין, וכרות שפכה אינו מוליד, ויאמרו על בניו שאינם שלו).
485. נדה שם (כל האוחז באמתו ומשתין, כאילו מביא מבול לעולם), ופרש"י (שעבירה זו היתה בידם, דכתיב (נח ו, יב) כי השחית כל בשר). ודף מג, א. ופרש"י (שמחמם את אבריו ומביא לידי קרי, וזהו קלקול דור המבול שנאמר כי השחית כל בשר). שבת מא, א. ופרש"י (שמתחמם ובא לידי קרי, וזה קלקולו של דור המבול, מוציאים שכבת זרע לבטלה, דכתיב כי השחית כל בשר וגו'). שו"ע סי"ד (יזהר שלא יאחוז באמה וישתין ... מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סכ"א (יזהר מאד שלא יאחוז באמה וישתין, מפני שהוא גורם שיוציא שכבת זרע לבטלה).
486. נדה שם (גבול יש לו, מעטרה (שפה גבוהה המקפת את ראש הגיד, רש"י) ולמטה מותר, מעטרה ולמעלה (לצד הגוף, רש"י) אסור). טור (ויזהר לבל יאחוז באמה וישתין, אם לא מעטרה ולמטה לצד הארץ). וכן הוא לקמן סי' ד ס"ב (לאמה, כגון מעטרה ולמטה) . מהדורא קמא סכ"א ( אם לא שאוחז מעטרה ולמטה לצד הארץ, דכשאוחז שם אינו בא לידי חימום כלל).
487. נדה שם (במטלית עבה), ופירש"י (קשה היא ואינה מחממת). שם מג, א (במטלית עבה), ופרש"י (שאינה מחממת). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סכ"ב (מותר לאחוז באמה על ידי מטלית עבה שאינו מחמם).
488. מסכת כלה רבתי פ"ב (במה דברים אמורים בפנוי, אבל בנשוי לא חיישינן). רמב"ם פכ"א מהל' איסורי ביאה הכ"ג (ואם היה נשוי מותר). אגודה נדה רפ"ב (ובנשוי מותר לאחוז באמה ולהשתין היכא דאשתו עמו). שו"ע סי"ד (אלא אם כן הוא נשוי). מ"א ס"ק יד (נראה לי דאם אין אשתו עמו, או שהיא נדה, אסור). ט"ז ס"ק יג (פירוש דוקא שהוא באותו שעה מצוי עם אשתו, באופן שיש לו פת בסלו). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סכ"ב (וכל זה בשאינו נשוי, או שאין אשתו עמו, או שהיא נדה. אבל אם אשתו טהורה עמו בעיר, כיון דיש לו פת בסלו אין יצרו תוקפו כל כך, ומותר לאחוז באמה אפילו מעטרה ולמעלה לצד הגוף).
489. תוספות יג, א ד"ה אם היה נשוי מותר (שהיה נשוי, והיה מחמיר על עצמו). ספר היראה (ואף אם הוא נשוי). טור ושו"ע סי"ד (ומדת חסידות ליזהר אפילו הנשוי). וכן הוא לקמן שם (ומכל מקום מדת חסידות להזהר אפילו אשתו עמו, כי מאחר שהעון גדול כל כך שהוא כמביא מבול לעולם, ראוי לאדם להתרחק ולקדש עצמו במותר לו).
490. רמב"ם שם (ובין נשוי ובין שאינו נשוי, לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו). שו"ע סעיף טז (לא הותר לנשוי לאחוז באמה אלא להשתין, אבל להתחכך, לא). וכמו שאסור להתחכך (כשמגרד לו), כן אסור אף לבדוק את עצמו אם ראה קרי, כדלקמן שם סכ"ג (לא הותר לנשוי לאחוז באמה, אלא להשתין, שהוא צורך האדם שלא יפלו ניצוצות על רגליו, אבל להתחכך או לבדוק את עצמו אם ראה קרי אסור, אפילו לנשוי ואשתו עמו), ושם נסמן (הערה נט ).
491. כנסמן לעיל (הערה נו ). והיינו אף להתחכך, כנפסק ביו"ד סי' קפב ס"ג (אסור לחוך בידו בשער בית השחי ובית הערוה כדי להשירו, אבל מותר לחוך בבגדו להשירו). ש"ך יו"ד סי' קפב ס"ק ו (הא אמרינן התם [נדה יג, א] דבמטלית עבה מותר שאינה מחממת). מ"א ס"ק טו (דלא כלחם חמודות פ"ב דנדה שכתב דדוקא לתרומה אתמר). פרי מגדים (עיין מ"א. דבמטלית עבה שרי, עיין ש"ך יורה דעה [סימן] קפ"ב אות ו' כתב כן, במטלית עבה שרי). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סכ"ב ( מותר לאחוז באמה על ידי מטלית עבה שאינו מחמם, להשתין, או לבדוק אם ראה קרי), ושם נסמן (הערה נז ). וכמו שמותר לבדוק, כך מותר אף להתחכך כשמגרד, כאמור כאן.
492. שמיני יא, מג (אל תשקצו את נפשותיכם). מכות טז , ב (המשהה את נקביו עובר משום לא תשקצו). שו"ע סי"ז (המשהה נקביו, עובר משום בל תשקצו). וכן הוא לקמן מהדורא קמא סכ"ד (המשהה את עצמו מלפנות כשהוא צריך לנקביו, הרי זה עובר על בל תשקצו). פסקי הסדור סכ"ז (ולא ישהה נקביו, שלא לעבור על בל תשקצו).
493. רמב"ם פי"ז מהלכות מאכלות אסורות הל"א (אסור לאדם שישהה את נקביו כלל, בין גדולים בין קטנים. וכל המשהה נקביו הרי זה בכלל משקץ נפשו). תרומת הדשן סי' טז (דלא מיקרי משוקץ אלא כשמשהה לגדולים או לקטנים).
494. ריטב"א מכות טז, ב (כל המפרשים ז"ל כתבו שאינו אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, כאידך דהמשהה נקביו). תרומת הדשן שם (דמשום זילותא וביזוי כהאי גוונא, לא חיישינן לאיסור דרבנן), וכדלקמן בהערה הבאה.
495. תרומת הדשן שם (דמשום זילותא וביזוי כהאי גוונא לא חיישינן לאיסור דרבנן, מהא דפרק במה מדליקין (שבת לג, א) רבא אנסיה ליה בעידניה בעל כרחיה, פירוש, התלמידים, שהיה להם עת קבוע לפניו, אנסוהו שהשהה נקביו). וכן הוא בפסקי הסדור סכ"ז ( לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות, כגון עד שימצא מקום צנוע).
496. שו"ת רשב"א ח"א סי' קלא (ומתפלל ... בשצריך לגדולים, כל שיכול לעמוד על עצמו, שאינו פוסק ... ואם בשעת קרית שמע וברכותיה נתעורר בין לקטנים בין לגדולים, ויכול להעמיד על עצמו, קורא כדרכו). מ"א סי' צב סק"ב (ונראה לי דיש לסמוך על הרשב"א).
497. לקמן סי' צב סעיף ב (אם הוא בענין שיש בו משום בל תשקצו, מפסיק בין לקטנים בין לגדולים באמצע קריאת שמע וברכותיה, אבל לא באמצע תפלת י"ח, שלא התירו להפסיק באמצע תפלת י"ח ... משום איסור בל תשקצו, שאינו אלא מדברי סופרים, שהם אמרו והם אמרו). אבל כאן (במהדורא בתרא) פסק כדעת הרשב"א הנ"ל, שאף בקריאת שמע וברכותיה אינו מפסיק אם יכול לעמוד על עצמו. ובפסקי הסדור סכ"ז (וכן במקום הפסק בתפלה, אפילו בברכות קריאת שמע, או באמצע פסוקי דזמרה מברוך שאמר ואילך, אין להפסיק כשיכול להעמיד עצמו עד שיסיים תפלתו). וכל זה כשיש בו משום בל תשקצו, אבל כשאין בו עדיין משום בל תשקצו, נתבאר גם לקמן מהדורא קמא שם (לגדולים צריך להעמיד עצמו אם יכול, ולא יפסיק אפילו בקריאת שמע וברכותיה (או אפילו בפסוקי דזמרה, מברוך שאמר ואילך)). וראה דובר שלום ע' מ . שלחן הזהב.
498. מ"א סי' צב סק"א (ודוקא לגדולים, אבל לקטנים אין צריך לחזור. כן משמע בגמרא דף כ"ג). והוא האמור בברכות כב, סע"ב (היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל. להיכן חוזר, רב חסדא ורב המנונא, חד אמר חוזר לראש, וחד אמר למקום שפסק). ולפי זה אפשר שאינו עובר משום בל תשקצו. וכן הוא בסדור סכ"ז ( ויש אומרים שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו, אלא שאסרו משום סכנה, וגם שלא יהא עקר). ולקמן סי' צב ס"א (במה דברים אמורים בגדולים, אבל בקטנים אין צריך לחזור ולהתפלל). ומצויין שם "מ"א. עי' קונטרס אחרון". אלא שקונטרס אחרון זה לא הגיע לידינו. ואולי נתבאר שם המקור להאמור כאן, "שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו". וראה שלחן הזהב.
499. בכורות מד , ב (מעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה ... ליסתכן (ויסתכן ויהא עקור, רש"י) ... אמר ריש לקיש מאי דכתיב לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, אימתי לא יהיה בך עקר, בזמן שבבהמתך [=והיינו כשמבקש להשתין אינו מעכב עצמו בשביל צניעות, ואזי לא יהיה בך עקר] ... סילון החוזר מביא אדם לידי ירקון). יבמות סד, ב (דר' אבא ב ר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא. רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא. רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא. רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא).
500. עיין ס' חרדים פל"ב (המשהה נקביו, בגדולים עובר משום בל תשקצו, ובקטנים עובר משום שתים, משום בל תשקצו ומשום לא יהיה בך עקר, כדאמר ריש לקיש בגמרא. דאף על גב דפשוטו של מקרא אמת דברכה היא, עקב תשמעון את המשפטים וגו' ואהבך וגו'. גם לשון אזהרה הוא, שמור עצמך מהיות עקר על ידי שתשהה מים קטנים). ט"ז ס"ק יד (ובקטנים משום בל תשקצו ומשום שלא יהיה עקר). וכן הוא לעיל ס"ה (משום חשש סכנה [ו]שלא יהא עקר).
501. ברכות כג , א (במה דברים אמורים, כשאין יכול לעמוד על עצמו, אבל אם יכול לעמוד על עצמו, תפלתו תפלה. ועד כמה. אמר רב זביד עד פרסה).
502. רמ"א סימן צב סעיף ב (דוקא שאינו מתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו. אבל בלאו הכי יותר טוב להפסיק). ומה שאמרו בגמרא "עד פרסה", מיירי קודם התפלה, משום הכון. כדלקמן סי' צב ס"א, שאם יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה, יצא בתפלתו, או שמותר אף לכתחלה, ושם נסמן. ולקמן סי' צב ס"ב הובאה רק דעה זו (והוא שאינו מתאוה כל כך בענין שיהא בו משום בל תשקצו כשמעמיד עצמו, אעפ"י שאינו יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 83 עמודים.