ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לחקרחשיחה ב71

71

קודם נתינתו לכהן בפועל) וחייבים לשלם לכהן על איבודו].

והגם שקודם הנתינה לכהן א"א לומר שהוא ברשותו של כהן פרטי, מ"מ יש לומר, שע"ד הפשט כבר נעשה ממון כהנים⁴⁹ (ורק שיש טובת הנאה⁵⁰ ללוי ליתנו לכהן שרוצה, וזוהי מצות נתינת תרומת מעשר), וחייב לשלם. ויש לומר, שנותנו לכהן שירצה (באותו משמר ע"ד גזל הגר⁵¹).

ולאידך יש לומר: כיון שכשעדיין לא הגיעה התרומת מעשר ליד כהן לא שייך עלי' חיוב תשלומין (כיון שאינה בבעלות כהן פרטי) — הרי מהאי טעמא גופא יש לומר, שע"ד הפשט, המאבד מעשר הטבול חייב מלקות על לאו דגזילה. דזה שאין לוקין על לאו דגזילה הוא משום דהוי לאו הניתק לעשה ("והשיב את הגזילה"⁵²), שאין לוקין עליו (כמובא (גם) בפרש"י על התורה⁵³), אבל אם כבר אכל את הגזילה שוב אינו ניתק לעשה, וכיון שבנדו"ד גם תשלומין⁵⁴ ליכא (כנ"ל), א"כ לוקה על גזילת הכהנים.

ועפ"ז נמצא, ש"ולא תשאו גו'" פירושו כפשוטו (כברוב המקומות), שיש כאן עונש ממש.

ואולי יש לומר עוד יותר, דגם אם מאבד את המעשר ע"י אכילה, שאז יש עליו עונש מיתה ביד"ש ("אם תחללו תמותו"), מ"מ חייב בתשלומין (או מלקות), ולא אמרינן בזה קלב"מ — דכיון שהתשלומין (או המלקות) הם מצד גזילת הכהן, ואילו עונש מיתה הוא מצד איסור חילול קדשים, וא"כ ה"ז מיתה לזה ותשלומין לזה, שע"ד הפשט⁵⁵ לא אמרינן בזה קלב"מ⁵⁶.

(משיחת ש"פ קרח תשכ"ה)

הערות

49. להעיר מגזל השבט (ראה אנציקלופדי' תלמודית בערכו ע' תקיג ואילך. וש"נ). אלא שזהו דין דרבנן.
50. ראה רש"י נשא ה, י.
51. רש"י נשא שם, ח.
52. ויקרא ה, כג.
53. רש"י תצא כה, א.
54. ראה מכות טז, סע"א. רמב"ם ריש הל' גזילה. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך גזל בתחלתו. וש"נ.
55. משא"כ ע"ד ההלכה — ראה כתובות ל, ב ובתוד"ה רב אשי שם. ועוד. אבל להעיר מדעת רב יוסף (סנהדרין ט, ב) דמיתה לזה ותשלומין לזה חייב אף בחד מעשה. וראה כסף משנה הל' עדות פכ"א ה"י.
56. ועוד זאת, שאין האיסורים באים כאחד, דאיסור גזילה הוא משהגביהו או עכ"פ משלעסו (ונאבד), ואילו חיוב מיתה על אכילת קדשים לא חל עד שאוכל ובולע (ראה כתובות שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.