ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד)תריד דיני סיכה ונעילת הסנדל ביום הכיפורים

תריד דיני סיכה ונעילת הסנדל ביום הכיפורים

במקור חיפוש חדש

ובו י"א סעיפים

סיכה

א סיכה¹²⁴⁰ כיצד¹²⁴¹, אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו. ואם היה חולה, אפילו אין בו סכנה, או שיש לו חטטין בראשו, סך כדרכו ואינו חושש ¹²⁴² , שלא אסרו אלא סיכה של תענוג¹²⁴³. אבל בלא שום חולי, אפילו אינו מתכוין לתענוג אלא להעביר את הזוהמא, אסור. ואינו דומה לרחיצה שכל שאינו מתכוין לתענוג מותר¹²⁴⁴, לפי שהסיכה מתענגין בה יותר מתענוג רחיצה, לפיכך החמירו בה יותר (ואסרו אף בשאינו מתכוין לתענוג)¹²⁴⁵, אלא אם כן שהסיכה אינה של תענוג כלל, כגון שסך לרפואה¹²⁴⁶:

נעילת הסנדל

ב נעילת הסנדל כיצד¹²⁴⁷, אסור לנעול מנעל של עור וסנדל של עור ¹²⁴⁸ אפילו ברגלו אחת¹²⁴⁹, ואין חילוק בין ביתו לרשות הרבים, בכל מקום אסור¹²⁵⁰.

ואפילו סנדל של עץ ומחופה עור אסור¹²⁵¹. ואפילו מי שהוא קיטע אסור לו ללבוש קב שלו (פירוש, מי שנקטעו רגליו עושה לו דפוס כמין רגל וחוקק בו בית קיבול ומניח ראש שוקו בתוכו), אם הוא מחופה עור¹²⁵².

ומי שאפשר לו, טוב להחמיר בסנדל של עץ אפילו אינו מחופה עור ¹²⁵³ :

ג אבל מותר לנעול סנדל או מנעל של גמי ושל קש ושל בגד או של שאר מינים ¹²⁵⁴ , שהרי גושי הארץ מגיעים לרגליו ומרגיש שהוא יחף¹²⁵⁵. ועוד שלא אסרו אלא מנעל, וכל שאינו של עור אינו נקרא מנעל, אלא מלבוש¹²⁵⁶:

ד וכן מותר לכרוך בגד קשה סביב רגליו¹²⁵⁷ ומותר לצאת בו אפילו לרשות הרבים¹²⁵⁸. אע"פ שבכל שבתות השנה אסור לצאת בו לרשות הרבים, כיון שאינו דרך מלבוש¹²⁵⁹. מכל מקום ביום הכיפורים, כיון שאסור בנעילת הסנדל ואי אפשר לו לנעול מנעל של עור, נקרא זה דרך מלבוש לאותו היום¹²⁶⁰.

ויש אוסרין¹²⁶¹ לצאת בו לרשות הרבים, אלא אם כן הולך לדבר מצוה או לשאר דבר הכרחי לו ביום ההוא, והוא מפונק ואין די לו בלבישת אנפלאות, מפני שהן עשויין מבגד רך, אז התירו לו לצאת לרשות הרבים בבגד קשה וכרוך סביב רגליו. וטוב להחמיר כסברא זו.

אבל לצאת לרשות הרבים באנפלאות של בגד, מותר בכל ענין לדברי הכל, כיון שלובשן דרך לבישה. והוא הדין שמותר לצאת בכל מין מנעל שאינו של עור אפילו לרשות הרבים¹²⁶².

מותר לעמוד ביום הכיפורים על גבי כרים וכסתות¹²⁶³, אפילו הן של עור, שאין זה הנאת דרך נעילה, ולא אסרו אלא כשהוא מנעיל ברגליו¹²⁶⁴. מכל מקום המחמיר בכרים וכסתות של עור תבא עליו ברכה¹²⁶⁵.

במה דברים אמורים, שלא בשעת תפלת שמונה עשרה, אבל בשעה שמתפלל תפלת שמונה עשרה אסור לעמוד על גבי כרים וכסתות, אפילו אינן של עור, משום שנראה כמתגאה אם יעמוד על כרים בשעת תפלה¹²⁶⁶. אבל מותר לעמוד על שאר דברים חוץ מן כרים וכסתות, אפילו בשעה שמתפלל תפלת שמונה עשרה, אם אינו גבוה שלשה טפחים מן הארץ, כמו שנתבאר בסימן צ'¹²⁶⁷:

המותרים במנעלים

ה חיה כל שלשים יום אחר לידתה מותרת לנעול אפילו ביום הכיפורים, מפני שהצינה קשה לה¹²⁶⁸. וכן חולה, אפילו אין בו סכנה, אלא שהצינה קשה לו¹²⁶⁹, וכן מי שיש לו מכה ברגליו¹²⁷⁰, מותרים לנעול:

ו וכן אם ירדו גשמים ורוצה לילך מבית הכנסת לביתו או להיפך, והוא אדם מפונק ומצטער בלכלוך רגליו במי גשמים, מותר לו לנעול, וכשיגיע לביתו או לבית הכנסת יחלצם. אבל מי שאינו מפונק אסור¹²⁷¹.

אבל אם יש שם רפש וטיט, מותר לכל אדם לנעול, לפי שהכל חשובין מפונקין לענין זה¹²⁷² (ויש אומרים¹²⁷³ דאף בטיט ורפש אין היתר אלא למי שידוע שהוא מפונק, אבל אין כל אדם יכול לומר מפונק אני. אבל המנהג כסברא הראשונה).

אבל לא כמו שנוהגין רבים מהמון עם, שהולכים ברחוב במנעלים אף שאין שם רפש וטיט, וכשבאין לבית הכנסת הם הולכים גם כן במנעלים, רק בהגיעו למקומו חולץ. ואלו בחשיכה יתהלכו, ופושעים נקראו אם אינן שומעים לקול מוריהם¹²⁷⁴:

ז ההולך במקום שמצויים עקרבים או שאר דברים הנושכין, מותר לו לנעול אפילו מנעל של עור¹²⁷⁵, ואפילו אינו הולך לדבר מצוה אלא לטייל, מותר לנעול, כדי שלא ישכנו עקרב וכיוצא בו¹²⁷⁶:

ח כשהולך מביתו לבית הכנסת במנעלים¹²⁷⁷, לא ילך בהן בבית הכנסת, וכן לא יניחם בבית הכנסת בגלוי, לפי שלכלוך שעל גבי המנעלים הוא זלזול לבית הכנסת ביום קדוש כזה שחייבים לכבדו בכסות נקיה¹²⁷⁸ ובכל דבר טהרה. אלא יניחם במקום מוצנע בבית הכנסת שלא יראו, או ישלחם לביתו, אם אפשר לו¹²⁷⁹:

ט המהלך בדרך, אע"פ שבתשעה באב מותר בנעילת הסנדל¹²⁸⁰, ביום הכיפורים אסור, לפי שעיקר איסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים הוא מן התורה¹²⁸¹, כמ"ש בסי' תרי"א¹²⁸² עיי"ש, לפיכך החמירו בו יותר מבתשעה באב:

י וכן מטעם זה, ההולך בין הנכרים וחושש שלא ילעיגו עליו, אע"פ שבתשעה באב מותר לנעול¹²⁸³, ביום הכיפורים אסור¹²⁸⁴:

יא כל מקום שמותר לנעול, טוב שיחליף מנעל של שמאל בימין ושל ימין לשמאל¹²⁸⁵:

הערות

1240. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) סיכה (ס"א). (ב) נעילת הסנדל (ס"ב-ד). (ג) המותרים במנעלים (ס"ה-יא).
1241. ראה לעיל סי' תריא ס"ד (מלאכה כיצד), ושם נסמן (הערה 14 ).
1242. גמרא [ברייתא] עז, ב (אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו. ואם היה חולה, או שהיו לו חטטין בראשו, סך כדרכו ואינו חושש). רמב"ם פ"ג ה"ט (אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו, בין סיכה של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג. ואם היה חולה, אף על פי שאין בו סכנה, או שיש לו חטטין בראשו, סך כדרכו ואינו חושש). רא"ש פ"ח סי' ג (ואפילו חולה שאין בו סכנה אמר דסך כדרכו ואינו חושש). ב"י ריש הסימן (ומשמע ודאי דבחולה שאין בו סכנה מיירי, דאי כשיש בו סכנה, מאי קמשמע לן, פשיטא). טור ושו"ע ס"א (אסור לסוך אפילו מקצת גופו, ואפילו אינו אלא להעביר הזוהמא. אבל אם הוא חולה, אפילו אין בו סכנה, או שיש לו חטטין בראשו, מותר). וכן הוא ברחיצה, כדלעיל סי' תריג סי"ז, ובנעילת הסנדל (כדלקמן ס"ה).
1243. ירושלמי פ"ח ה"א (ביום הכיפורים, בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור), כגירסת הסמ"ג ל"ת סט כד, סוע"ב (והא דגרסינן בירושלמי הדא דאת אמרת בסיכה שהיא של תענוג, אבל שאינה של תענוג מותר, שמא אינו מתיר אלא כגון לחולה ולחטטין), והגהות מיימוניות שם אות מ. הובא ב"י ד"ה ומ"ש אבל.
1244. כדלעיל סי' תריג ס"א (אבל אם היו ... מלוכלך ... מותר לרחצו, כיון שאינו מתכוין לתענוג).
1245. מ"א סק"א (צריך עיון, מאי שנא מרחיצה דשרי להעביר הזוהמא. ויש לומר דסיכה הוי תענוג טפי). לבוש ס"א (דסיכה אינה כרחיצה כי הנאתו מרובה, ואפילו אין כוונתו לתענוג מכל מקום מתענג הוא בכך). וראה מראי מקומות וציונים.
1246. ואף שנתבאר לעיל סי' שכז ס"א (ובמקומות אלו שאין נוהגין לסוך בשמן כי אם לרפואה, אסור לסוך בשום שמן לרפואה, מפני שהדבר ניכר שמתכוין לרפואה, ולכן אסור לסוך הראש שיש בו חטטין). אפשר דהכא מיירי שדרכן לסוך אף שלא לרפואה. וראה יגדיל תורה (נ.י) נה ע' שנז.
1247. ראה לעיל סי' תריא ס"ד (מלאכה כיצד), ושם נסמן (הערה 14 ).
1248. רבא ביבמות קב, ב (כאן באנפיליא של עור, כאן באנפיליא של בגד). ירושלמי יומא פ"ח ה"א (אית תניי תני יוצאין באמפליא ביום הכפורים, ואית תניי תני אין יוצאין. אמר רב חסדא מאן דאמר יוצאין, באמפליא של בגד, ומאן דאמר אין יוצאין, באמפליא של עור). רי"ף ב, ב – לפירוש הר"ן שם (הלכך בכל מנעל שאינו של עור יוצאין בו ביום הכיפורים, זהו דעת הרב אלפסי ז"ל ... והרב אלפסי ז"ל סובר דכל מנעל שאינו מעור לא מיקרי מנעל). ב"י ד"ה ומ"ש דוקא (ולענין הלכה, כיון שהרי"ף והרא"ש מסכימין להתיר בכל מנעל שאינו של עור, הכי נקטינן). טור ושו"ע ס"ב (אסור לנעול סנדל או מנעל של עור). וראה גם לעיל סי' שא בקונטרס אחרון ריש סק"ה (קיי"ל ... כרי"ף שהתיר ביום הכיפורים אפילו במנעל של עץ, כמו שיתבאר בסי' תרי"ד, עיין שם בב"י). ודעה האוסרת גם במנעל של עץ, תתבאר בסמוך (והערה 14 ).
1249. רמב"ם פ"ג ה"ז (אסור לנעול מנעל וסנדל, אפילו ברגלו אחת). ב"י ד"ה ומ"ש וכן מותר. לבוש ס"ב (ואפילו ברגל אחד אסור לנעול).
1250. גמרא יבמות קב, ב (אחד מנעל וסנדל ואנפיליא לא יטייל בהן לא מבית לבית ולא ממטה למטה). לבוש שם (ואין חילוק בין בית לרשות הרבים בכל מקום אסור). ולענין יציאה לרשות הרבים במנעל של עץ או באנפיליא של בגד, יתבאר לקמן ס"ד.
1251. תורת האדם להרמב"ן ענין האבלות ד"ה בנעילת הסנדל, לענין אבל (ואם מחופה עור אסור. וכן פסקו כל הגאונים ז"ל). כל בו סי' סט לד, ד (כתב הבעל ההשלמה דסנדל של עץ קרוי מנעל כשהוא מחופה עור), והוא בהשלמה יומא עח, ב ( סנדל של עץ מנעל הוא, דוקא במ[חופה] עור, כמו שכתבתי בפרק במה אשה יוצאה, בשם דודי ר' אשר ), והוא רבינו אשר מלוניל. טור ושו"ע יו"ד סי' שפב ס"א (ואם הוא של עץ ומחופה עור, אסור). וכאן בשו"ע ס"ב (אפילו של עץ ומחופה עור, אסור).
1252. ברייתא עח, ב (הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר, ורבי יוסי אוסר, ותני עלה, ושוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים), ותוס' שם ד"ה הקיטע, הב' (פרש"י פרק במה אשה, מי שנקטעה רגלו, עושה לו כמין דפוס רגל וחוקק בו מעט להשים ראש שוקו בתוכו). ולפי האמור לעיל, גם קב אסור במחופה עור. וכדאמרינן יבמות קג, א (הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר, ר' יוסי אוסר ... במחופה עור). טור ושו"ע שם (אפילו קב הקיטע וכיוצא בו). וכן הוא לעיל סי' שא סי"ב (אם קב זה מחופה עור, שאז יש תורת מנעל עליו).
1253. אליה זוטא סק"א (ונראה לי להחמיר עכ"פ במנעל של עץ, כי רבינו ירוחם וריא"ז אסרו). רבנו ירוחם נ"ז ח"ב נא, ג (ובסנדל של עץ יש מי שאוסר, כדאמרינן דקיטע אסור לצאת ביום הכיפורים בקב שלו, והוא כמו סנדל של עץ שיש בה בית קבול לתת בה שוקו ... ולעולם לא ראיתי מי שנהג בו היתר לצאת בסנדל של עץ), וריא"ז בשלטי הגבורים ב, א אות ג (ונראה בעיני שלא התירו לצאת בסנדל של שעם, אלא כשהוא לח, אבל אם היה יבש, הרי הוא כעץ ואסור לצאת בו ביום הכיפורים). והוא כדאמרינן עח, ב (הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר, ור' יוסי אוסר. ותני עלה, ושוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים ... אמר רבא, לעולם דכו"ע מנעל הוא, ובשבת בהא פליגי, מר סבר גזרינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ד' אמות, ומר סבר לא גזרינן). והיא גם דעת ר"ת בתוס' שבת סה, ב ד"ה הקיטע (והקשה רבינו תם, דבמסכת יומא (עח, ב) משמע דלכו"ע מנעל הוא, ואסור לנעול בו ביום הכיפורים, ולענין שבת בהא הוא דפליגי, דרבי יוסי גזר דילמא מיפסיק ואתי לאתויי, ורבי מאיר לא גזר), וביומא עח, ב ד"ה הקיטע, הא' (ור"ת הקשה, דהא מסקינן הכא דפליגי אי חיישינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ארבע אמות, אבל לכולי עלמא מנעל הוי). וכן הוא בר"ן שבת ל, א ד"ה הקיטע (דנהי דרבי יוסי נמי מודה דמנעל הוא, אפילו הכי גזרו דלמא משתליף ואתי לאיתויי ארבע אמות ברשות הרבים. הכי אסיק רבא פלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי בפרק [בתרא] דיומא ). ואף דאנן לא קיי"ל כן, כדלעיל סי' שא בקונטרס אחרון ריש ס"ק ה (אף שהתוספות ור"ן לא כתבו כן, משום דמסקינן בפרק בתרא דיומא דלכולי עלמא מנעל הוא. מכל מקום אנן לא קיי"ל הכי, אלא כרי"ף שהתיר ביום הכיפורים אפילו במנעל של עץ), וכדלעיל (הערה 9 ). מכל מקום חשש האליה זוטא לדעת האוסרים. ואנו נוהגים להתיר בפשיטות כדעת הרי"ף וסיעתו, כמובא בס' המנהגים – חב"ד ע' 46, לענין תשעה באב (הולכין בקאלאשי"ן או סנדל שאינו של עור, ודלא כהמחמירין בזה). ושם הערה 12 (עי' שערי תשובה ואחרונים בסי' תריד. דרכי חיים ושלום ס"ק תרע"ג). ואף שמנעל לא נזכר בתורה, רק סתם "כל הנפש אשר לא תעונה" (אמור כג, כט), ולא חילקה בין נעל של עור לבין אינו של עור. מכל מקום נתבאר לעיל סי' תריא ס"ב-ג (סתם עינוי לא נאמר ברוב הפעמים אלא על מניעת אכילה ושתיה בלבד, ומכל מקום כיון שגם הם נקראים עינוי לפעמים לפיכך גם הם אסורים ביום הכיפורים מן התורה ... ואיסור דברים אלו מסר הכתוב לחכמים). והם אמרו שלא נאסר אלא המנעל שהוא של עור.
1254. גמרא עח, ב (ראיתי את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם (מין גומא, רש"י) ביום הכיפורים ... רב יהודה נפיק בדהיטני (מין שעם, רש"י), אביי נפיק בדהוצי (סנדל של כפות תמרים, רש"י), רבא נפיק (בדיבלי) (של עשבים, רש"י)). רמב"ם פ"ג ה"ז (ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן). טור ושו"ע ס"ב (אבל של גמי או של קש ... או של שאר מינים, מותר).
1255. רמב"ם שם (וכורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו, שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף). לבוש שם (ואפילו אנפילאות של בגד מותר, שאינו מתענג בכך, שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף). הטעם שכתב כאן "גושי" ולא "קושי", נתבאר בלקוטי שיחות ח"ד ע' 1360-1 ( במענה לשאלתו בשו"ע אדה"ז (סתרי"ד ס"ג) "שהרי גושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף" שהוא לשון הרמב"ם הל' שביתת עשור (פ"ג ה"ז) – כמצויין בשו"ע שם – אבל ברמב"ם איתא קושי ולא גושי – וי"ל: דהנה ברמב"ם דפוס רומי, שנת ר"מ איתא "קושי הארץ מגיעין לרגליו" – מגיעין ל' רבים בנוגע ל"קושי" ל' יחיד! – ועכצ"ל דטה"ד יש כאן; וכיון דבלאה"כ לא נמצא מקור שמוכרח להרגיש גם הקושי ואין מספיק הרגשת הגוש – נקט אדה"ז דהטעות הוא דנתחלף להמדפיס גימ"ל בקו"ף, וצ"ל "גושי" ל' רבים. ובדוגמת הנ"ל הוא גם בשו"ע אדה"ז (בדפוס האחרון [וכן הוא בעוד כמה דפוסים, ומהם: ביוזעפאף תרט"ו. טשערנאוויץ 1849. שטעטין תרכ"ב]) "גושי" ל' רבים "מגיע" ל' יחיד! ואולי צ"ל "מגיע'" בתוספת קו (הקיצור) בסוף התיבה. ועצ"ע. ויש לברר ולהשוות הנ"ל – בדפוסים השונים של הרמב"ם ושו"ע אדה"ז) .
1256. נמצא לכאורה שאסור לנעול ביום הכיפורים מנעלי גומי שלנו, שהם עבים עד שאין גושי הארץ מגיע לרגליו ואינו מרגיש יחף, ורגילים ללכת בהם בחוץ גם בשאר ימות השנה. אמנם באמת סעיף זה מתחיל בתיבת "אבל", כיון שהוא נמשך למה שנתבאר לפני זה בס"ב (ומי שאפשר לו טוב להחמיר בסנדל של עץ), היינו שגם לדעת הסוברים שמנעל של עץ יש לו דין מנעל שאסור לנעול בו ביום הכיפורים, מודים להתיר במנעל של גמי וקש וכיו"ב, משני טעמים: (א) "שהרי גושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף". (ב) "שלא אסרו אלא מנעל וכל שאינו של עור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש" (שגם הסוברים ש"סנדל של עץ" מנעל הוא, היינו דוקא בעץ קשה שאינו מלבוש, משא"כ מנעל של גמי שהוא גמיש נקרא "מלבוש", ומותר לנעלו לדברי הכל). וכיון דאנן קיי"ל כדעה המתרת בסנדל של עץ (כדלעיל הערה 14 ). לכן נתבאר בס' המנהגים – חב"ד ע' 46, לענין תשעה באב (הולכין בקאלאשי"ן או סנדל שאינו של עור, ודלא כהמחמירין בזה). וראה הערות וביאורים תתד ע' 58.
1257. גמרא עח, ב (רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק). רמב"ם פ"ג ה"ז (וכורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו). ט"ז ס"ק א (כל שהוא מפונק לא סגי ליה באנפלאות או בתי שוקים, אלא צריך דבר קשה כמנעל שמגין עליו טפי מן הקרקע שתחת רגליו בהליכתו).
1258. רא"ש פ"ח סוס"י ז (יש שרוצים לדקדק מההיא דיבמות, מדקאמר אבל מטייל הוא באנפליא בתוך ביתו, מדקאמר בתוך ביתו, משמע דאסור לצאת באנפליא של בגד ... ולא מיסתברא כלל לחלק בין בית לרשות הרבים באיסור נעילת הסנדל. ועוד מדקתני בירושלמי יוצאין, משמע אפילו ברשות הרבים). ר"ן ב, ב (ואיכא מאן דאמר דנהי דבכל הני יוצאין ביום הכיפורים, הני מילי בשאין דומין למנעל בצורתן, אבל במנעל גמור, אף על פי שהוא של בגד, כגון אנפליא, בתוך ביתו בלבד הוא שמטייל בו, אבל לצאת בו אסור ... ואיכא מאן דפליג ... והכי נמי מוכח בירושלמי, דגרסינן התם אית תנויי תני יוצאין באנפליא ביום הכיפורים ואית תנויי אין יוצאין, אמר ר' חסדא, מאן דאמר יוצאין בשל בגד, ומאן דאמר אין יוצאין בשל עור. ומדקתני סתמא יוצאין, משמע דאפילו לרשות הרבים). שו"ע ס"ב (אבל של גמי או של קש או של בגד או של שאר מינים, מותר אפילו לצאת בהם לרשות הרבים).
1259. כדלעיל סי' שא סמ"א (לבדים הקשים הרבה, אסור להוציאם לרשות הרבים או לכרמלית כשהוא מעוטף בהם דרך מלבוש, לפי שאינם ראוים למלבוש ונראים כמשוי).
1260. ר"ן שם (ומיהו איכא למידק, דנהי דמידי דלא הוי מנעל ליכא למיחש ביה משום נעילת סנדל, אכתי היכי נפקי ביה הני רבנן, דכיון דלא הוי מנעל, משוי הוא, ואסור לצאת בו ... ואינו במשמע כן, ועוד שמנהגן של ישראל שיוצאין במינין הללו ואפילו ברשות הרבים. אבל לדידי לא קשיא, דכי אמרינן דמידי דלאו מנעל הוי משוי ואסור לצאת בו, הני מילי בשבת, דכיון דמנעל מותר בו, כל מידי דלא הוה ליה מנעל, הוה ליה משוי ואסור לצאת בו, אבל ביום הכיפורים שהמנעל אסור ודרכן של בני אדם לצאת באותן המינין, לא הוו משוי, אלא כמנעל הוו לההוא יומא). ב"י ד"ה וכתב הר"ן. לבוש שם (ואף על פי שבשאר שבתות השנה אסור לצאת לרשות הרבים אלא במנעל של עור, אבל שאר דברים אסורים, ביום כיפור שאני, דבשאר ימות השנה כו"ע נועלין בשל עור ואין דרך לנעול בשאר מינין, הוי שאר מינין כמשוי שאינם מלבוש ... אבל ביום כיפור שאסור בשל עור, הוי שאר מינים מלבוש שלהם). * אמנם בהלכות שבת חזר בו רבינו מפסק זה, והתיר לצאת במנעל של עץ אף בשבת, כדלעיל סי' שא סי"ב-ג (מותר לו לצאת במנעל של עץ ... וכן חיגר שאינו יכול לילך כלל בלא מקל, מותר לצאת בו ... דומה למנעלים שכל גופו נסמך עליהם בכל הליכתו, ולכך מותר לצאת בהם אף אם אין עליהם שם מנעל כגון של עץ). והיינו שכיון שכל גופו נסמך על המקל בכל הליכתו, דומה למנעלים, ומכל שכן שמותר לילך עם מנעלים של עץ, שנשען עליהם בכל הליכתו. ונתבאר יותר בקונטרס אחרון שם ס"ק ה ד"ה וצריך לומר (אף שאין עליו תורת מנעל, כיון שהרגל נכנסת בו ומהלך בו שרי, דמלבוש שלו הוא לכף רגלו. דאפילו במקל החיגר כתב הרא"ש בפ"ג דביצה דהוה כמנעלו, אף על גב דסבירא ליה בפ"[ח] דיומא דאין מנעל של עץ, אלא דהכא כיון שצורך הילוכו הוא שרי ... כל סמיכת גופו בהליכתו על מקלו, ובהא תליא מלתא ... ואם כן הוא הדין במנעל של עץ שמהלך בו, שכל גופו נסמך עליו בהליכתו, דשרי).
1261. בה"ג הל' יוה"כ לא, ב (וכן בנעילת הסנדל, היכא דמיפנק, אי נמי קא בעי למיעל בדוכתא דחורבא, ואפוקי ספר תורה ומיקרי ביה בציבורא, אי נמי למיתן ריפתא לינוקא, אי נמי אפוקי לבושא או מאי דצריך ליומיה, וקא דחיל למיעל בלא מסאנא מן עקרבא או מן ריחשא, שרי ליה למיכרך מידי על כרעיה, אי נמי מיסס גורבי, ומיעל אפוקי צורכיה). הובא בטור, ונתפרש ב ט"ז שם.
1262. ט"ז שם (וכל שהוא דרך מלבוש, כגון בתי שוקיים של בגד או אנפלאות של בגד, מותר לכו"ע, דלאו מנעל ולא משוי הם כלל, כיון שהם דרך מלבוש ... ובלבישת בתי שוקיים של בגד או אנפילאות מותר ולית ביה ספק כלל). מ"א סק"ב (ובר"ן ביומא כתב להקל עיי"ש. וכן נוהגין). הרי שהט"ז התיר לכתחלה בבתי שוקיים והמ"א התיר במנעל של עץ. גמרא עח, ב (כנסמן לעיל הערה 15 ). נמוקי יוסף יבמות לג, א (ושמעינן מינה דכל שאינו קרוי נעל, כגון בתי שוקים של בגד או קאלסוניס, מותרין ביום הכיפורים, ורבנן נמי חזינן דנפקי בהו ... ולדברי הכל מותר לנעול בתי שוקים ביום הכיפורים, ואפילו לצאת בהם ברשות הרבים, דמשום ענוי יום הכפורים ליכא, שכל שאינו מחופה עור לאו מנעל הוא, ומשום שבת ליכא, דמלבוש הוא ואינו משוי כלל). ט"ז ס"ק א (שמע מינה שמותר לכתחלה). כי זה שבה"ג הצריך דבר מצוה או דבר הכרחי, הוא רק לענין לכרוך בגד קשה סביב רגליו, אבל אנפלאות של בגד, או מנעל שאינו של עור, מותר לדברי הכל, אפילו בלא דבר מצוה או דבר הכרחי, כמבואר בט"ז שם (וכל שהוא דרך מלבוש, כגון בתי שוקיים של בגד או אנפלאות של בגד, מותר לכו"ע, דלאו מנעל ולא משוי הם כלל, כיון שהם דרך מלבוש. אלא דמי שרוצה לכרוך על רגליו, דהוא אינו דרך מלבוש ... בזה קמ"ל ... בה"ג דבתרי גווני יש לנו היתר זה).
1263. מרדכי רמז תשכו (ומוליכין כרים וכסתות בבית הכנסת לעמוד עליהן, כי יש בני אדם שיש כאב ברגליהם). מ"א ס"ק ג (דלפעמים יש לאדם כאב ברגל, ויש שהצנה קשה לו (מרדכי שם).
1264. מהרי"ל הל' ליל יו"כ ע' שכד (איסטניס אשר צער לו לעמוד יחף על הרצפה, מותר לו באנפליאות, דוקא בשל בגד ולא בשל עור ... וגם אם הכרים עשוין מעור, הואיל והרגל מגולה מלמעלה, מידי דהוה אמנעל מרופט, פירוש קרוע מלמעלה, שגם הוא מותר לנעול). תרומת הדשן סי' קמט (הואיל ולא שרי לעמוד על גבי כרים אלא משום דר[כ]ים אינון, וכדמייתי ראייה מרבה דכרך סודרא אכרעיה, אם כן כרים של עור דלא אשכחן כמותו דשרי למיכרך אכרעיה, אסור נמי לעמוד עליהם אפילו הן מאד ר[רכים]. יראה דלא חילקו חכמים ... וראייה קצת דכתב אור זרוע וז"ל, ונראה דמותר לצאת במנעל קרוע ושיעור הקריעה איני יודע. ומסתמא אינ[ו] רוצה לומר קרוע למטה בכף הרגל, אלא קרוע למעלה, וכיון דשרי מנעל קרוע, כל שכן לעמוד על גב כלי עור דשרי). והוא באור זרוע ח"ב סי' רעז (ובנעילת הסנדל, אם היה מנעל קרוע, נראה דמותר ... מיהו איני יודע כמה יהיה קרוע ויהיה מותר לצאת בו). רמ"א ס"ב (ומותר לעמוד על כרים וכסתות של עור). לבוש סוף ס"ד (שאין זה דרך הנאת נעילה, אלא כשהוא מנעילה ברגליו).
1265. תרומת הדשן שם (יראה דהמקיל לצורך לא הפסיד, והמחמיר תבא עליו ברכה). רמ"א שם (ומכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה).
1266. הגהות מנהגים יום כיפור אות קנו (מהרי"ש ... מלבד כשיתפלל שמונה עשרה יעמוד על הארץ). ב"ח (בהגהות מהרי"ש ... מלבד בשעת התפלה יעמוד על הארץ). מטה משה סי' תתנז (מלבד כשמתפלל י״ח יעמוד על הארץ). מ"א סק"ג (ובשעה שמתפללין י"ח אסור לעמוד על שום דבר (מט"מ וב"ח בשם מהר[י]"ש), וטעמא, שנראה כמתגאה בעומד על כרים (לבוש סימן תרי"ט)). לבוש סי' תריט סוף ס"א (ובלבד בשעה שמתפלל יעמוד על הארץ, משום שנראה כמתגאה אם יעמוד על כרים בשעת תפלה).
1267. ס"א-ב (לא יעמוד ... על גבי מקום גבוה ויתפלל ... שיעור מקום גבוה שאמרו הוא ג' טפחים).
1268. משנה עג, ב (והחיה (יולדת, רש"י) תנעול את הסנדל (שהצנה קשה לה, רש"י), דברי רבי אליעזר, וחכמים אוסרין) וכרבי אליעזר. גמרא עח, ב (החיה תנעול את הסנדל משום צינה). רמב"ם פ"ג ה"ח (והחיה מותרת לנעול את הסנדל משום צינה כל שלשים יום). ר"ן א, א (ולענין חיה, לא איתפרש בגמרא עד אימת מקרי חיה לנעילת הסנדל, ומסתבר דעד ל' יום, לפי שכל הזמן הזה הצינה קשה לה, כדאמרינן בפרק מפנין (קכט, ב) לחיה עד שלשים יום, כלומר שאין מטבילין אותה בתוך ל' יום משום צינה). והוא כדאמרינן התם (חיה ג' ז' ול'), ופרש"י (הוזכרו בה לחילוק הלכות חילול שבת, ל' מז' עד השלמת ל'). טור ושו"ע ס"ג (החיה, כל שלשים יום מותרת לנעול את הסנדל). לבוש ס"ד (משום צנה שהוא קשה לה). וכדלעיל סי' של ס"ה ([יולדת] הרי היא עד ל' יום כחולה שאין בו סכנה, שכל צרכיו נעשים על ידי נכרי, חוץ מלענין מדורה, שאם היא צריכה לכך עושים לה על ידי ישראל, מפני שהצינה סכנה היא לה כל ל' יום). דין יולדת עד שלשה ימים ועד שבעה ימים, יתבאר לקמן סי' תריז ס"ד. וכאן מבואר דינה לענין שלשים יום.
1269. רמב"ם שם. שו"ע שם (והחולה כיוצא בה, אע"פ שאין בו סכנה). לבוש ס"ג (וכן חולה אפילו אין בו סכנה אלא שהצינה קשה לו).
1270. רבנו ירוחם נ"ז ח"ב נא, ג (וכן מי שיש לו מכה ברגלו). שו"ע שם (וכן מי שיש לו מכה ברגליו).
1271. מהרי"ל הל' ליל יו"כ ע' שכד (אם ירדו גשמים ביום כיפור ... אם מפונק הוא, מותר לילך עם נעליו נעולים לביתו). רמ"א ס"ד (ואם ירדו גשמים ורוצה לילך לביתו מבית הכנסת או להיפך, והוא איסטניס, מותר לנעול מנעליו עד שמגיע למקומו). לבוש ס"ג (והוא איסטניס ומצער לילך בו יחף). הרי שגם בגשמים לא התירו אלא באיסטניס.
1272. ט"ז סק"ג (נראה דזה צריך בירידת גשמים, אבל אם יש שם בארץ רפש וטיט, כו"ע כאסטניס בזה). של"ה מסכת יומא עמוד התשובה רכח, ב ד"ה אמר מהרי"ל (אם עת גשמים וירא שיטנפו רגליו, ואז שרי ללבוש מנעלים) , הרי שגם בגשמים התיר לכולם, וכל שכן ברפש וטיט.
1273. נמוקי יוסף יבמות לג, א (והא דתניא לא יטייל אדם בקורדקייסין, אפילו לשמור רגליו מלכלוך בית הכסא וכיוצא בו, שלא יצטרך להדיחם לבסוף, ומוטב שיתלכלך, ויבא לידי דיחוי שירחוץ רגליו, משנתיר לו סנדליו). מטה משה סי' תתנח ( ונראה דווקא כשהוא איסטניס, אבל בלאו הכי לא ינעול, אפילו לשמור רגליו מלכלוך שלא יצטר ך להדיחם לבסוף, ומוטב שיתלכלך ויבא לידי דחוי שירחץ רגליו , משנתיר לו סנדל) . מ"א סק"ה (אבל מי שאינו אסטניס, ילך יחף וישמור עצמו שלא יציג רגליו במי הגשמים, ואם נטנפו רגליו, מותר להדיחם אחר כך).
1274. ט"ז סוף סק"ב (ולא כמו שנוהגים רבים מהמון עם בעונותינו הרבים, ואפילו קצת לומדים, שהולכים כל היום ברחוב במנעלים, וכשבאים לבית הכנסת הם הולכים גם כן במנעלים, רק בהגיע למקומו חולץ מנעליו, כל זמן שעומד שם, ותו לא. ואלו בחשיכה יתהלכו, ופושעים נקראו אם אינם שומעים לקול מוריהם).
1275. שמואל ב גמרא עח, סוע"ב (אם מחמת סכנת עקרב מותר), ופרש"י (מקום שיש לחוש לעקרבים, מותר כל אדם לנעול). רמב"ם פ"ג ה"ח. טור ושו"ע ס"ד (מותר כל אדם לנעול סנדל מחמת עקרב וכיוצא בו, כדי שלא ישכנו).
1276. טור (דמשום סכנת עקרב מותר אפילו במנעל ממש, ואפילו שלא לצורך מצוה), ולבוש ס"ג (ואפילו אינו הולך לדבר מצוה, אלא לטייל, מותר לנעול במקום הסכנה).
1277. כגון שהיה בדרך גשמים או רפש וטיט (כדלעיל ס"ו), או עקרבים (כדלעיל ס"ז).
1278. כדלעיל סי' תרי סוף ס"ח (נוהגין להציע בגדים נאים בבית הכנסת).
1279. מהרי"ל הל' ליל יוה"כ ע' שכג (ואמר מהר"י סג"ל, כשרוצה אדם לילך לבית הכנסת ליל כל נדרי, ישלוף מנעליו ויניחם בביתו, ולא יוליכם לבית הכנסת, משום טינוף. ויום זה הוא יום שחייבים לכבדו בכסות נקייה ובכל דבר טהרה). הובא בדרכי משה ס"ק ד. של"ה מסכת יומא עמוד התשובה רכח, ב ד"ה אמר מהרי"ל ( ואם הכרח הוא לו לשום המנעלים בבית הכנסת, ישים אותם בחור או במקום נסתר, ויהיו מכוסים אין רואה, כי קדוש היום לאדונינו) . מ"א סק"ז (וישלחם לביתו, או יניחם במקום מוצנע בבית הכנסת (ד"מ מהרי"ל של"ה)). ואפילו אם המנעלים אין בהם רפש וטיט, אלא שאין הכהנים עולים לדוכן במנעלים, נתבאר לעיל סי' קכח ס"ז (טוב ליזהר להצניע המנעלים תחת הספסלין, שלא יהיה מגולים ונראין, מפני כבוד הצבור).
1280. כמבואר בשו"ע סי' תקנד סי"ז (אבל ומנודה שמהלכים בדרך, מותרים בנעילת הסנדל, וכשיגיעו לעיר יחלוצו, וכן בתשעה באב). וכדאמרינן בתענית יג, א (הא כיצד, יוצא לדרך (חוץ לעיר, רש"י) נועל, נכנס לעיר חולץ).
1281. מ"א סק"ז (דביום הכיפורים אסור לצאת במנעל, אפילו לבא בדרך. עסי' תקנ"ד סי"ז ... כיון שיש אומרים שהוא דאורייתא).
1282. סעיף ב (גם הם אסורים ביום הכיפורים מן התורה). ומכל מקום כתב רק "שעיקר איסור ... הוא מן התורה", כדלעיל שם ס"ג (ואיסור דברים אלו מסר הכתוב לחכמים, והם הקילו בהם).
1283. כמבואר ברמ"א סי' תקנד סי"ז (וכן במקום שדרים בין הגוים, לא יחלוץ כי אם רחוב היהודים, וכן נהגו).
1284. מ"א שם (ואפשר דאפילו בין העכו"ם אסור, אף על גב דאיכא למיחש שילעיגו, כיון שיש אומרים שהוא דאורייתא).
1285. של"ה שם ( שרי ללבוש מנעלים, מכל מקום יהפכם של שמאל לימין ). מ"א סק"ו (ובשל"ה כתב דיהפוך ימין לשמאל ושמאל לימין).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 32 עמודים.